טחורים בהריון
כנראה חמור כי זה חיצוני וכבר לא נכנס כשאני מנסה.
כואבבבבבבב
ועכשיו ערב חג לא יכולה להתנהל כאילו יש שם זכוכיות
אבל זו ההרגשה
יש איזה טיפ מעבר להמלצות לרכך יציאות ולשטוף במקום לנגב?
משהו שמקל עכשיו על הכאבים.
לנשים..חנוקה
לי ממש עזר אלו פרופוליס של פוראורציפקו
את רוב המשחות החיצוניות מותר למרוח גם בהריון.בתי 123
תשאלי ביעוץ הטרטולוגי
..נביעה
משחה בשם עזריקאין אם אני זוכרת נכון..
ולמה לא טיפים של יציאות רכות..?
זה הכי הצלה....
כי זה אני כבר יודעת ומשתדלת..חנוקה
אבל זה לא הקלה כללי אלא ביציאות
רקטוצוריןןן זו המשחה!נביעה
באופן מיידי- קרחממשיכה לחלום
זה ממש עזרה ראשונה ומכווץ את הטחורים מעולה
תודה מנסהחנוקה
יש משחות כמו רקטוצורין שעוזרות. היא מותרת בהריוןהמקורית
ממה שאני יודעת
צריכה מרשם?חנוקה
נכון, וגם פרוקטוגליבנול (שבטוח ללא מרשם)חצי שניאחרונה
הראשונה כנראה שכן, אבל יותר יעילה לדעתי
אפשר להסתדר עם סוכה 2*2אוהבת את השבת
עם ארבעה ילדים ב"ה בלי עין הרע?
או שתכלס עדיף בהרבה לקנות הרחבה?
ואם מרחיבים- איפה אפשר לקנות בזול בעיתוי הזה? (בירושלים)
אפשר לדעתיבוקר אור
אנחנו אירחנו בגודל כזה עשרה אנשים
לדעתי זה קטן מדי. ראיתי שיש 3×3 בכל מני רשתותבתי 123
אושר עד לפעמים אייס...
זה קטן אבל אפשרידודה שלהם
אנחנו באותו מצב.
התלבטנו מאוד אם להגדיל השנה או לא והחלטנו שלא.
אבל לא נהיה בחג ראשון בבית. רק בחול המועד. מאמינה שאם היינו נשארים שבת בבית, כן היינו מרחיבים..
2*2 מה? דפנות עץ? או מטר? 
שריקה
2*2 מ"ר נראה לי צפוף, אם יש אפשרות להגדיל - מצוין, אם לא - אפשר להסתדר, בעיקר לאכילה צפופה, פחות לרבוץ בסוכה
2*2 דפנות נראה לי לא סביר בכלל
אושר עד הכי זול. יש סוכות מודולריותליד ה'
זולות. מאמינה שיש בעוד מקומות
אנחנו במשך תקופה היינו בסוכה קטנה במרפסתמתואמת
נראה לי שבגודל 1.5*3.5.
אני חושבת שהיינו שם גם עם חמישה ילדים, אבל אז זה באמת היה כבר מאתגר...
אחר כך כבר התחלנו לבנות סוכה גדולה בחצר, שבה ב"ה יש מקום ברווח.
נתונים בשבילכם שכדאי לשקול:
כמה ילדים בפועל יושבים ואוכלים בסוכה?
האם יש אפשרות לשבת מחוץ לסוכה? (שנה אחת אני ישבתי בתוך החדר שממנו יוצאת המרפסת...)
כמה אמורים לישון בסוכה? (בעיקרון בסוכה כזו רק אדם אחד יכול לישון, אולי ביחד עם ילד בדוחק...)
כמה אתם אוהבים לבלות בסוכה מעבר לארוחות ולשינה?
מה גודל השולחן שתכניסו לסוכה? והאם יש עליו מספיק מקום לצלחות של כולם פלוס המנות המוגשות?
מקווה שתצליחו להחליט נכונה...
תודה לכולן!! ננסה להשיג/לקנות הרחבה.. נשמע צפוף..אוהבת את השבת
לגבי לאלתר - זה תלוי ביכולות שלכםמתואמת
בואי נגיד שאם אני הייתי אחראית על בניית הסוכה אצלנו - אפילו בסוכות מוכנות להרכבה הייתי מסתבכת...
אבל למזלנו בעלי בעל ידיים טובות מאוד ובהחלט יודע לאלתר, אז הסוכה שלנו היא שילוב של דברים קנויים ושל אלתורים (אבל הבדים כן קנויים, כמדומני. חלקם קיבלנו מההורים של בעלי וחלקם קנינו בעצמנו).
שוב מאחלת בהצלחה!
אני תפרתי חלק מהדפנות מציפות ישנות בצבע חלק...חילזון 123
לדעתי זה קטן מדי, חפשו באושר עדשמן קוקוס
כמה עולה באושר עד ברזלים ובד?אוהבת את השבת
אני ראיתי שנה שעברה ב300המקורית
תודה רבה יקרה!!אוהבת את השבת
השנה יש גם בפחות נראה ליאביול
אנחנו קנינו ברמי לוי במחיר דומהאני אמאאחרונה
נראה לי פחות מ300, מוטות שנפתחים עד 3*3 ובד.
בביג סטוקאם מאושרת
ראיתי ב200 שח 3*3
לנו ישמקקה
נכנס שולחן מתקפל ואפשר לשבת בלי ראש השולחן. כלומר שישה מקומות
לנו יש שלושה ילדים ומספיק בהחלט
אנחנו גם בסוכה כזאתאביול
עם שלושה ילדים. רציתי יותר גדולה אבל תכלס אנחנו רוב החג לא נמצאים כי מתארחים...
אם אתם נמצאים ביחד כן הייתי מנסה לקנות משהו יותר גדול, אם זה ביכולת שלכם.
באושר עד מוכרים די בזול
לדעתי אפשרי, אם כי קצת צפוף אוליחילזון 123
הרבה שנים היתה לנו סוכה 2*3 עם 6 ילדים
וזה היה בסדר לשולחן כתר אחד
אני אמא חסרת סבלנות בשבועות האחרוניםאנונימית בהו"ל
אם הייתן שומעות אותי הייתן אומרות לאמא שלו דחוף להוציא אותו מהמעון הזה,אבל אני אמא שלו וזה קורה בבית ולא במעון, יש רגעים שאני מרגישה לא ראויה להיות אמא.
אולי כי הוא ילד חכם באופן מיוחד, אז קצת קשה לי לזכור שהוא תינוקי.
אני כועסת עליו המון, הוא מתוק כזה, מיד מבקש סליחה ושואל אם אני סולחת. הוא לא מבען למה כעסתי עליו, זה אוטומטי אצלו, אמא כועסת "סליחה, אני מבקש ממנך (שילוב של ממנה וממך) סליחה, את סולחת".
כועסת עליו שהוא מכאיב לי, (למשל שרט לי את הפרצוף). שהוא נוגע בפלאפון שלי תוך כדי שאני כותבת (ואז אני מלאת מצפון כי מה שקדם לזה שהוא שלח את ההודעה שהייתי באמצע לכתוב, זה בקשת צומי מצידו. ובאמת כשאני בטלפון הוא לבד בודד בבית, בלי אף אחד אחר שיתייחס אליו). כעסתי עליו שהוא רצה לעזור לי לתלות כביסה ואז הפיל בגדים רטובים לאדמה והם התלכלכו. שהוא זורק דברים מהשולחן לרצפה. שהוא עושה רעש ובלגן...
הוא מתוק כזה, כל היום מבקש ממני צומי ואני ממש מעט מעט מצליחה לאזור כוחות ולתת לו. הייתי היום במסך כמעט כל היום.
מרגישה אמא נוראית. והוא ילד מתוק כל כך וטוב כל כך, זה לא מגיע לו.
אז תסגרי עכשיו את הטלפון ותהיי איתוסודית
עשיתי את זהאנונימית בהו"ל
גם הייתי איתו הרבה לאורך היום. העניין עם הפלאפון זה שכל זמן שאני בפלאפון הילד כאילו לבד ואני לא מצליחה להיות כל היום 100% איתו.
מרגישה את זה גם כשבעלי בטלפון ואני בלי, מרגישה פשוט לבד, כאילו לא נמצא לידי מישהו...
קרה משהו ספציפי בשבועות האחרונים?אמאשוני
את מוטרדת ממשהו?
בן כמה הקטן?
הוא במסגרת בשגרה?
עכשיו הוא בחופש?
איך נראה היומיום שלכם?
מתי אבא מגיע?
האם אבא מעורב בטיפול שלו?
יש לך חברות/ משפחה בסביבה שלך?
את משתפת מישהו בחווית הגידול שלו או שאת לבד עם זה?
לדעתי כדאי להבין מאיפה מגיעה החוסר פניות נפשית אליו ואיך אפשר להשיג את אותה פניות.
לכולנו יש תקופות שאנחנו פחות על הגל. לא כדאי להדביק תוויות בגלל תקופות כאלו.
היינו חולים לפני כמה זמןאנונימית בהו"ל
אולי עוד לא חזרתי לכוחות שלי (לא אולי, בטוח)
נגמר החופש הגדול והתחלתי שנה חדשה ועמוסה
הוא התחיל מסגרת חדשה
עכשיו שנינו בחופש לפי הלוז החדש של משרד החינוך
בן שנתיים
אבא מגיע לפעמים כשהוא הולך לישון ולפעמים בחמש בערך. מאוד מעורב בגידול שלו (וגם הרבה פעמים חסר סבלנות אליו כמוני... כועס על נזקים שהוא עושה אפילו שהוא קטן ולא מבין)
יש לי חברות ואני משתפת הרבה את אמא שלי, שאר המשפחה אני משתפת יותר בחוכמות שלו ופחות ביום יום.
אה, וגם אני בסוף הריון וזה מוסיף לתחושות הקשות, איזה מן אמא הוא יקבל התינוק, כמה צעקות וחוסר סבלנות הוא שומע כבר מהבטן, האח הגדול שלו לפחות שמע בבטן רק שירים ודיבורים רכים...
את צודקת שזאת רק תקופה. בחופש הייתה לי הרבה יותר סבלנות.
מה עם הדרכת הורים?נחש מי?
חושבת שזה יוכל לעזור לך לעלות על דרך המלך..להבין מה באמת הקושי בפנים שמאתגר אותך
מה את זקוקה כדי להגיע לאיזון פנימי..
ואיך להבין נכון את העולם של הילד ועם מה הוא מתמודד
סוף הריון זה כבר סיבהאמא ל
לחוסר סבלנות.
תראי איפה את יכולה לעזור לעצמך למלא מאגרים
גם לי יש תקופות כאלוnorya
זה קשה ממש.
בתקופה ממש זוועתית אחרי אירוע שממש כעסתי על עצמי אמרתי לבעלי שמתחילים הדרכת הורים מיד, וזה באמת עזר לי.
עדיין לפעמים יש תקופות כאלו, ועוזר לי לפתוח דף חלק מדי פעם.. לא להגיד שאבוד מראש אלא לנסות כל פעם מחדש.
עוקבת לראות עוד תגובות...
תודה על ההזדהות ❤️אנונימית בהו"ל
אל תהיי קשה עם עצמךמומו100
יש תקופות כאלה וזה עובר. עוד מעט יהיה עוד אח קטן ובסופו של יום זה יהיה קל יותר כי הם יעסיקו אחד את השני. וגם יהיו לך יותר כוחות אח"כ.
ובנימה פרקטית, הייתי ממליצה:
1. לעשות זמני איוורור ספציפיים בפלאפון, מוגדרים מראש. לדוגמא כשהוא ישן צהריים, כשהוא אוכל ממתק, כשאת נותנת לו לראות סרטון של 10 דקות במחשב וכו'. ככה בשאר הזמן יהיה לך יותר קל פסיכולוגית לא להיות בטלפון.
2. לעשות סדר יום מאורגן, ברמה של החצי שעה. ככה הזמן יעבור ותמיד יהיה מה לעשות והוא לא יתחיל להשתעמם ולאכול את הראש. המלצה שלי, תני לו לשחק במים זה מעסיק שעות. יכולה לשבת לידו באמבטיה או ליד הכיור ולהעביר את הזמן.
תודה על התגובהאנונימית בהו"ל
באמת חלק מהעניין זה שאין לי סבלנות לכלום, גם לעצמי, אבל הוא קטנצ'יק ומתנהג כמו ילד בן שנתיים אז הכי הרבה יוצא עליו
חיבוק אהובה❣️אין לי הסבר
גם אני ככה לפעמים.
אין לי כח לתפעל אותה, והיא עושה ''בכוונה'' כדי למשוך את תשומת ליבי, ואז אני כועסת ממש, ואז היא ממשיכה, ואז אני עוד יותר כועסת, ואז היא בוכה ביללות ורוצה 'חיבוק ונשיקה', ומתמרחת עליי, וממש לא באלי נשיקה וחיבוק מילדה שהרגע קפצה לי על הבטן🤦
אבל גם לי אין כח לעצמי, ואני עוברת מורכבות עם דברים שמוציאים לי את הכח לעמוד על הרגליים. והיא איתי מהבוקר בבית...
כן, זה הגיוני, וזה קורה.
אני לא אוהבת את זה, והייתי רוצה להיות טובה יותר.
אבל אני משתדלת להיזכר ברגעים שאני אמא מדהימה, שיושבת לעשות איתה יצירות, שמקריאה לה ספרים, שמתפללת איתה בבוקר, שמשחקת איתה שעות הפאזל ולוטו... כי זו האמא שאני באמת, אמא טובה ואלופה. ורק לפעמים אני לא מצליחה.
אני בטוחה שגם את, אם תתבונני עוד קצת, תזכרי שאת בעצם לא כ''כ נוראה, ואת אפילו אמא די טובה...
תקראי שוב את מה שכתבת, ותראי כמה את אוהבת אותו אפילו כשאין לך כח. הבן שלך זכה❣️
חיבוק גם לך ❤️ ממש תיארת אותיאנונימית בהו"ל
נשמע בול אותה סיטואציה.
הוא גם תמיד מבקש או נותן נשיקה אחרי שאני כועסת עליו...
ממש עזרה לי התגובה שלך!
לדעתי זה טבעי לכעוספליונקה
כששורטים לך פרצוף. מה את אמורה לעשות, לשמוח מזה? וגם מגיע לך כמה דקות לעצמך , את לא חייבת לשעשע אותו בלי הפסקה. כל הילדים מתוקים אבל עדיין יש דברים שאסור.
לא מזמן קראתי פוסט של מישהי שאף פעם לא כעסה על ילד שלה והוא הגיע מזה לדיכאון. ילד יודע שהוא לא בסדר, הוא צריך תגובה תואמת, אחר כך משלימים, סוגרים את הסיפור. אחרת הוא ירגיש שמשהו לא נכון קורה וירגיש רע.
מזה הוא הגיע לדיכאון?? וממש הצליחו לבודד את הגורםדיאט ספרייט
ולהבין שרק רק מזה שאמא שלו לא כעסה עליו הוא נכנס לדיכאון?
אנשים מעלים פוסטים מוזרים... 🤔
לא כתבתי כל הפרטיםפליונקה
הוא היה אצל פסיכולוג ופסיכיאטר , תהליך ארוך.
וכן זו הייתה סיבה. משפחה אמידה, אם לאמא לא היה כוח, פשוט הייתה הולכת להתמלא ומתאפקת. לא מדברת טבעי אלא כמו שכתוב בספרים . אז ילד הרגיש חרדה ובדידות , גם הייתה מחבקת עשר פעמים ביום כי ככה כתוב.
ועוד מזל.
קראתי על עוד מישהי כזאת שבת שלה בכלל התאבדה. כי היא חייה עם רובוט במקום אמא. כל התגובות מדודות ומחושבות .
נכון ולא נכון כי הוא קטן, הוא לא באמת מביןאנונימית בהו"ל
קןדם כל תודה על התגובה! זה מעודד לשמוע 
אבל אני לא לגמרי מסכימה איתך.
כשהוא שורט אותי אז אולי כן, אבל נניח הבוקר הוא הרים איזה חפץ ובהתלהבות וחוסר תשומת לב (או חוסר התחשבות, תלוי בנקודת המבט) הטיח את החפץ הזה בגבה שלי, עד עכשיו כואב לי במגע בגבה הזאת . כעסתי עליו אבל ממש השתדלתי לשלוט בעצמי ולא להגיב לפי עצמת המכה אלא לפי ההבנה שלו בסיטואציה. זה היה בבוקר כשעוד הייתי יותר סבלנית.
אבל נניח עם הכביסה, אמרתי לו לא לגעת, כעסתי עליו כשנפל לו, הסברתי לו שזה יכול להתלכלך. אבל כשהוא הרים עוד בגד וביחד איתו יצא מהגיגית בגד אחר, נפל לאדמה והתלכלך בצורה שצריך להחזיר אותו לכביסה, כעסתי מאוד. ואני חושבת שאין לו את ההבנה של מה יכול לקרות, מה ההבדל אם משהו יבש נופל לאדמה או משהו רטוב. אז נכון, הוא ידע שאמא אמרה לא לעשות את זה. אבל הוא רצה לעזור בכל זאת ולא יכל להבין מה יהיו ההשלכות של זה.
לגבי כביסה, הוא באמת לא מביןפליונקה
ואין מה לצפות ממנו. לא אומרת שצריך לצעוק על ילדים כל הזמן. רק להבין שאת גם בן אדם ויש לך מגבלות כוח. חייבים לנוח, לאכול , לישון, לשבת בפלאפון.
תודה על זה אנונימית בהו"ל
אני חושבת שהבנתי אותך יותר עכשיו. זה באמת טוב לשמוע
והוא כן מבין הרבה, הוא ילד חכם, הוא מבין שאני אומרת לו שאסור, הוא מבין שאני אומרת לו שיכול להתלכלך. הוא לא מבין את ההשלכות וגם לא תמיד יכול להתאפק. זה מה שכתבתי בהתחלה, בגלל שהוא כל כך חכם ומדבר כל כך יפה לפעמים אני שוכחת שהוא תינוק בן שנתיים ומצפה ממנו ליותר ואז כשהוא מתנהג כמו תינוק אני כועסת בצורה לא מתאימה (למשל מטפס על כיסא ומתחיל לזרוק דברים מהמדף לרצפה. זה נורא מכעיס, אבל גם מאוד טבעי שילד בן שנתיים יעשה את זה. הוא הביא ככה הגדה של פסח מהארון לספה בסלון, וואי איך כעסתי והוא אין לו מושג למה)
האמת שאני מבינה אותך מאודהמקורית
וגם לי יש תגובות לפעמים שיוצאות מפרופורציה
אבל האמת שאני לא חושבת שצריך לנרמל את זה.
מחילה אם התגובה בסגנון קצת אחר, אבל זה לא כדי לגרום לך הרגשה רעה, אלא כדי להאיר לך נקודה אחרת
ילד בן שנתיים שמבקש סליחה מאמא כשהיא כועסת ושואל אם היא סולחת זה קצת 'לא רגיל' בעיניי
תדעי לך שאנחנו המגדלור של הילדים שלנו. וילד שגדל לאמא שכועסת עליו המון ועל דברים תואמים גיל, הופך להיות ילד מרצה שבסוף מכבה את הרצונות שלו ואת חופש הפעולה שלו מחשש מתגובה כועסת. ולא רק מול האמא.
עכשיו, אני לא אומרת לא לכעוס בכלל. אנחנו בני אדם. ויש אידאל ויש מציאות. אבל צריכה להיות לנו שאיפה לכעוס על דברים חמורים מאוד ולא על כל דבר שהילד עשה ולא מתאים לנו.
נגיד במקרה של הספר מהספריה או הכביסה שנפלה - ילדים הם סקרנים מטבעם. רוצים להתנסות. ככה הם לומדים את העולם. אפשר וכדאי להגיב בצורה אחרת ולהציב גבול.
לדעתי את צריכה לשאול את עצמך
מה את מצפה ממנו והאם זה תואם את הגיל שלו
איך את מציבה גבול בצורה שהיא לא כעס ומה יעזור לך להתמיד בזה. איך את רואה את הילד מגובה העיניים שלו ולא שלך
איזה קווים אדומים חשוב לך ללמד אותו
איך את יכולה לאוורר את עצמך ממנו כדי להיות פנויה אליו יותר בזמנים שאתם כן ביחד
מתנצלת מראש שהתגובה פחות מלטפת. השתדלתי לכתוב בצורה הכי מכבדת שיש כדי שיועבר המסר שכעס הוא לגיטימי, אבל מול ילד ככ קטן שאת כל עולמו כרגע - לדעתי זה פחות במקום. ואם את מרגישה שנורא קשה לך מולו - לדעתי כדאי לבדוק איך משנים
❤️
תודה על התגובה, כתבת מאוד יפה ❤️אנונימית בהו"ל
בגדול אני מסכימה איתך, לכן גם פתחתי את השרשור. אני לא במקום שבו הייתי רוצה להיות.
אני ארחיב יותר מחר בעזרת ה'
❤️המקורית
טיפה מרחיבהאנונימית בהו"ל
אני חושבת שהלכת רחוק קצת, זה תקופה זמנית שזה ככה. לגבי האופי של הילד אני לא דואגת הוא ממש לא ילד מרצה, אם כבר הפוך, הוא מרכז העולם, יודע להשיג מה שהוא רוצה, גם אצל המטפלת, עם אופי חזק.
לגבי הבקשת סליחה, אני רואה את זה לגמרי אחרת וזה נראה לי נורמלי, כל ילד בגיל הזה יודע להגיד מה שמלמדים אותו. כשאני אומרת לו שאני כועסת זה לרוב בטון שקט ומאופק, זה לא שונה בהרבה מלהגיד "אסור". וזה שהוא מבקש סליחה, זה ממש לא התנצלות זה יותר בקשה כזאת "אמא תעברי הלאה..." הרבה פעמים לפני שאני אומרת שאני סולחת אני מסבירה לו למה כעסתי. לא רואה את זה בתור דבר רע.
האמתאמאשוני
גם לי זה מרים גבה כל ההתנהלות של מציק- אמא כועסת- מבקש סליחה- הסבר למה הכעס- בקשת סליחה.
זה מאוד מאוד לא תואם גיל.
אני מסכימה איתך שילדים אומרים מה שאומרים להם להגיד ולא תמיד מבינים את המשמעות,
אבל עדיין גם לי זה נשמע לא טוב.
יש תקופות שקשה לנו יותר, אנחנו אנושיים, אבל נשמע שאת קצת מנסה לנרמל משהו שלא אמורים לנרמל אלא להודות שזה לא תקין אבל אנחנו נופלים בו כי קשה לנו. זה מובן ממש, אבל עדיין צריך לקרוא לילד בשמו.
את לא אמורה להסביר לו למה את כועסת, את אמורה לא לכעוס. כעסת? את אנושית אבל אל תנסי להצדיק את זה, תחבקי אותו.
הילד זקוק לך.
יכולת הבחירה שלו בגיל הזה היא כמעט אפסית.
הוא רוצה להיות שותף לך. הוא רוצה שתהיה רק שלו כל הזמן.
זאת ציפייה מאוד מאוד תואמת גיל.
נכון שהציפייה לא ישימה, אבל הוא לא אשם בזה.
יש דרכים לחשוב איך לגשר על הפער
(למשל כשאת תולה כביסה אז להכניס כמה בגדי בית יבשים ולתת לו לתלות אותם)
אבל עוד לפני השלב הזה לדעתי כדאי להיות כנים ולהבחין בין המצב הרצוי למצב הלא רצוי.
אני באופן אישי כשאני קצרה עם הילדים, אני עוד פחות מנסה לחנך אותם ולהסביר להם במה הם לא בסדר גם כשהם עושים משהו בוודאות לא בסדר.
כי אני בעצמי לא במצב מאוזן, וילד צריך שיתנו לו הרבה הרבה יותר חיזוקים מתוכחות אז מעדיפה כבר לא להגיד כלום מאשר להיות יותר מדי ביקורתית.
אז מציעה לך בגלל שאת בסוף הריון ואת קצרה קודם כל ליצור הפוגות משמעותיות שיתנו לך אוויר.
אבל כשאת איתו לנסות להיות רק איתו.
זה שלב שזה קשה כשיש ילד אחד שהוא הזנב התמידי שלך ואין לו אחים לשחק איתם.
אבל זה עובר מבטיחה. תנסי להתרכז כרגע בלעשות את זה, כי זה מה שנכון לעשות עכשיו.
ממילא יצטמצמו הטריגרים לכעס. כי הילד יקבל את מה שהוא זקוק לו (הקשב שלך) בלי לעשות זאת בדרכים מציקות.
אבל גם כשאת קצרה איתו תביני שזה את. זה לא הוא. אז אל תכעסי על עצמך יותר מדי, אבל גם לא עליו. תמצאי דרכים להתנתק מהסיטואציה.
גם אם הוא שבר/ לכלך/ שרט.
תעצרי את הנזק, אבל משם תפעלי כמו אם הרוח הייתה שוברת או מעיפה כביסה על האדמה או אם היית נסרטת מאיזה משהו בולט בטעות.
למניעה מראש תנסי לצאת איתו מהבית יותר. אפשר לתת לו ארוחת ערב בפארק. לנסוע עם בימבה. לצאת לטיול בעגלה.
זה יכול להרגיע יותר את שניכם.
עכשיו אני קוראת שגם בעלך נוטה לכעוס עליו יחסית הרבה. גם אצלו זה רק תקופה?
האמת שאם זה שניכם וכבר כמה שבועות אז כן כדאי ללכת להדרכת הורים.
כי החיים מזמנים לנו גם מצבים ארוכים בהם אנו נדרשים להיות בשליטה גם כשקשה לנו בשביל הילדים שלנו.
במיוחד שעוד מעט יצטרף תינוק לחגיגה.
בהדרכת הורים תקבלו כלים איך להגיב נכון לסיטואציות שונות ומאתגרות שכמעט כל הורה מתמודד איתם. זה יעזור לכם גם בהמשך עם הילדים הנוספים אז זאת השקעה לטווח ארוך.
אף הורה לא נולד עם סט כלים להורות ביד, זאת לא בושה ללמוד ולא אומר שאתם הורים לא טובים.
זה אומר שיש אחרים שעשו בשבילכם את העבודה ובמקום שתלמדו את ההורות רק מתוך ניסיון אישי, ותעשו את כל הטעויות האפשריות על הבכור שלכם, אתם יכולים ללמוד מניסיונם של אחרים ולעשות על הבכור פחות טעויות... (אין הורה שלא טועה בכלל)
בד"כ מקבלים סט של כלים וכל הורה יכול לקחת מה שמדבר אליו.
אם קשה לכם ללכת למפגשים פרונטליים יש גם קורסים דיגיטליים. זה לא אותו אפקט אבל עדיף מכלום.
בהצלחה ומקווה שתרגישי טוב במהרה!
אחרי חשיבה אתמול בלילה, משתפת בתובנותאנונימית בהו"ל
כבר תקופה שאין לי סבלנות, אתמול היה יום קצה...
בעצם @סודית צדקת, אני צריכה לסגור את הפלאפון ולהיות איתו. באופן יזום, לפני שהוא דורש את זה בעצמו.
וגם @מומו100 אותו רעיון, להעסיק אותו.
בעצם אתמול, ישבתי איתו רק אחרי שהוא דרש את זה ורז הוא הפסיק אותי מעיסוקים אחרים...
היום יום חדש.
סוגרת את הטלפון והולכת
ותודה לכל אחת ואחת שהגיבה, ההזדהות, החיבוק והעיצות מאוד מאוד עודדו אותי! ❤️
את נשמעת אמא מהממתאביול
את רואה את כל החוזקות שלו, את החכמה שלו, ועם זאת קצת קשה לך. זה בסדר גמור. אל תלקי את עצמך
תודה ❤️אנונימית בהו"לאחרונה
מקווה ראשון אחרי לידהאנונימית בהו"ל
כשחוץ מהתינוק יש גם ילד בן שנתיים
איך עושים את זה?
תתארגני כמה שיותר מראש..נשואה וחצי
קודם כל, איזה כיף!
דבר שני, תתארגני כמה שיותר מראש...
אני עם ארבעה ילדים קטנים כשהגדול בן חמש וחצי יופשוט למדתי להתארגן לא הכל ביום אחד.
יומיים- שלושה לפני קוסמטיקאית,
יום לפני- כל השערות שעוד רוצה במקומות אחרים בגוף, גזיזת ציפורניים.
יום לפני/בבוקר של המקווה- מתקלחת לפני העבודה ועושה מסרק סמיך.
במהלך היום של המקווה כל פעם עושה משהו קטן תוך כדי תנועה בבית, מנקה אוזניים עם צמרונים, מורידה טבעות מראש ושמה בקופסא..
עושה לי שעון מעורר לא לשכוח עם הילדים את הבדיקה עם העד של היום השביעי.
נשאר לי לפני המקווה רק מקלחת טובה וצחצוח שיניים..
מראש מתאמת ציפיות עם בעלי על לוז של הערב, מתי הילדים מתקלחים והכל כדי שהמקלחת תהיה בזמן פנויה בשבילי..
והוא אחראי על להרדים אותם, אני עסוקה בשעה הזו רק עם עצמי!
(יש כאלה שתעדפנה ללכת להתארגן במקוה, לי נוח בבית)
לגבי התינוק- תניקי אותו/תאכילי לפני שאת יוצאת למקווה ואם את מתארגנת במקווה אז תשאירי על בטוח בקבוק חלב שאוב/מטרנה..
זה הטיפ הכי טוב בעולם..🤗נביעה
ההכנות כמה ימים מראש שיא העוזר..
ובאותו יום לא להתאפר,
אז נשאר לך התארגנות מהירה- מקלחת טובה, חפיפה, מסרק סמיך, צחצוח שיניים ויאללה..
(צפרניים, גילוח, וכזה- יום/ יומיים לפני..)
בהצלחה נשמה!
אצלי מה שיותר קשה זה לא בן השנתיים,
אלא-
תינוק קטן פצפון יונק שצריך אותי 24/7😆
מסכימה לגמרי, עצה מעולה👆🏻שמן קוקוס
מסוג השירשורים שצריך לנעוץ בתחילת הפורוםSeven
לגמרי. ארגון מראש!!Eliana a
להתכונן לבלתמים, נפשית, ושיהיה כל מיני דברים לאאוהבת את השבת
צפויים אבל בע"ה את תסתדרי למרות זאת..🤗
לתכנן איך הבעל מסתדר עם שניהם כשאת יוצאת..
אני הייתי צריכהחנוקה
להכיל את זה שלגיטימי לא להגיע מיד בצאת הכוכבים
לדאוג לשפיות בתהליך ולא רק נו, שילך לישון, נו, כבר מאוחר...
לא האמנתי אבל כן על אף שחיכיתי מאדדדדד ללהיות אחרי- זה לא קרה הכי מוקדם שאפשר
מה שאני עושה...אביולאחרונה
ביום של המקווה בעלי שומר עליהם לשעה, אני מתארגנת באמבטיה, ואז בערב הולכת....
כמובן שעדיף להתארגן כמה שיותר מוקדם כמו שאמרו לך..
גיליתי שאני בהריוןlizi
לקחתי מניעה ולא ציפיתי לזה
אני לא יודעת מה להרגיש
מותר לי להיות עצובה
אני לא רוצה ילד שלא רצו בו
ה׳ תעזור לי
עידוד ממכן🙏
המקורית
זה באמת קשה
אבל יש לך 9 חודשים לעכל להתחבר ולרצות בו. גם אחרי הלידה זה בסדר.
תני לעצמך זמן לעכל. תעטפי את עצמך בתמיכה.
יקרה!נביעה
זה באמת מלחיץ!!
מותר לך לחוות את כל הרגשות שזה מעלה- תתני להם להיות. הפתעה, כעס, דאגה, תסכול.
אחכ אני מאמינה שיגיע-
עיכול, הבנה, מחשבות של אמונה שתצליחי למלא את עצמך בהם-
מאמינה שאת כרגע לא בשלה לשמוע אותם.. אני צודקת?
נשלח פעמייםlizi
תודה למי שהגיבהlizi
עשיתי אולי חמש בדיקות הריון כי אני משפשפת עיניים ולא מאמינה
מקפיצה גם לעצמי
עברו כמה ימים...איך את מרגישה?רקלתשוהנ
מדחיקה או דווקא מתעסקת בהפתעה?
חוששת?
מה בדיוק יושב עלייך?
בטח נפל לך על הראש ועם הזמן אולי את מרגישה את התחושות קצת יותר מופרדות אחת מהשניה
מבולבלת יכול להיות?lizi
הסיבה העיקרית שחיכינו הייתה בגלל שהקטנה עדיין מרגישה לי כל כך קטנה
אני לא רוצה לעשות לה עוול
וכלכלית אני לא יודעת איך נעשה את זה
ברור שאני רוצה עוד ילדים
אבל עכשיו?
וואי כל כך הגיוני להיות מבולבלתרקלתשוהנ
כשיש צד שרוצה וצד שכלי שאומר לחכות.
והצד שרוצה רוצה בכללי, לא ברגע זה...אבל אולי פתאום מרגיש גם קצת שמח
והצד השכלי חושש ונראה לו לא אפשרי כל הסיפור
אני חושבת שהייתי מתמקדת עכשיו בלהרגיע את עצמי שיש זמן.
הקטנה שלך עוד תשעה חודשים תהיה ילדונת אחרת לגמרי, תשעה חודשים זה המון המון זמן אצל ילדים קטנים.
ואל תדמייני את הכי גרוע היא לא תהיה נטושה ובודדה, כי אמא לידה ואיתה כל הזמן. הגיוני מאד שהיא תשמח, או תתעלם, תלוי בת כמה היא. הגיוני שהיא תקנא אבל בסדר זה לא אומר שהלכת לשום מקום, ולא רק זה, גם הבאת לה מתנה כל כך גדולה לכל החיים, אח או אחות. תתמקדי בזה.
תמיד קשה לחשוב ש"נבגוד" בקטן שלנו עם תינוק אחר
ותמיד כשהם גדלים אפשר פתאום לראות באור אחר, כמה יופי ושמחה הבאנו להם לחיים עם האח הקטן. זה מתנה שאין לשער את הגודל שלה. באמת❤️
האמת אני שמחה לשמוע שאלו הסיבותנחש מי?
כי מאמינה שעם הזמן את תמצאי את הדרך להתמקם מולן
א. הילדה קטנה -עכשיו.. עוד 9 חודשים הם גדלים ה-מ-ו-ן ה-מ-ו-ן..
ב.אח קטן זה לא עוול. זה תפישה שיש לך בראש אבל זה לא עובדה.
באותה מידה זה יכל להיות ממש מתנה עבורה.
גם כי בהמשך הם יהיו חברים וישחרו יחד ויהיה להם חוויית יחד ביום יום וזה מהמם.
וגם כי זה כל כך מפתח אותם ומוציא מהם מלא כוחות ואיכויות.. ומפתח את האישיות מהמם בעיני.
ואת תמשיכי לאהוב את הגדולה. הלב שלנו לא מוגבל. ותמצאי את הדרך לתת ללב שלה את מה שהוא זקוק
ג. גם מהצד הכלכלי זה בדר''כ פחדים.. אבל בפועל ..אני מאמינה שתסתדרו
ד. כתבתי את כל זה לא כדי לשכנע או לבטל אץ התחושות שלך
להפך
עכשיו מותר לך
להתבלבל
ואפילו להבהל
ולחשוש ולדאוג
ולהיות בשוק
זה ממש ממש מובן
ותני לעצמך מקום
רק 'בכל זאת רציתי לכתוב אץ זה כי אם היית כותבת הסיבות שרצית להמישך למנוע זה כי את במצב נפשי או זוגי או פיזי לא פשוט ודואגת שלא יהיו לך כוחות כי כרגע תקופה קשה וכו..
אז זה משהו אחד
אבל מה כשכתבת אלו דברים שבעז''ה תוכלי להערך ולהתמקם מולם אחרת
כתבת מקסים!ינשופה
נכון מאודאביולאחרונה
גם לי היו את החששות האלה וברוך ה' זה הסתדר. בת כמה הקטנה?
תתיעצו עם מישהו חכם שאתם סומכים עליומיקי מאוס
עדיף כמובן גם עם ידע תורני ואם לא אז תשתפו גם דמות הלכתית.
אם אתם לא שלמים עם ההריון הזה חשוב לקבל החלטה כמה שיותר מהר
אם החלטתם שבטוח לא מפילים- זה עבודה פנימית ותהליך כמו שכתבו לך יפה
אבל חייבים לקבל את ההחלטה הזו ובלב שלם
ולא. זה לא רצח ולא אסור באופן גורף, בטח לא בשלב הזה
(לא שאני מעודדת חלילה להפיל! אני כן מעודדת אתכם לקבל החלטה בוגרת ואחראית ולא למצוא את עצמכם עם ילד במצב שלא בחרתם בו. יש פה סיכון רגשי ונפשי)
תודה לכל התגובותlizi
אתן כאלה חמודות איך שאתן לפני חג ובלגן מקדישות זמן לעזור לאישה
אני פשוט הולכת לתת לעצמי להיות מבולבלת
אין לי כח נפשי לעשות שום דבר בנדון אפילו לא לחשוב על זה
אולי אני פשוט מדחיקה
או מחכה לווסת שתגיע…
כשאני חושבת על זה אני מצטערת אם זה טריגר לכל המצפות
שה׳ ישלח לכן כל משאלות לבכם וחג שמח!
תרגישי טוב! ❤️רקלתשוהנ
התיעצות לגבי התארחות בשמחת תורהטוב להודות..
טוב זה נראה רחוק, שבת הבאה, עוד שבוע וחצי
אבל צריכים להחליט איפה להיות,
למה? כי זה דירת ריקה שנותנים לנו ואם לא אנחנו אז למשפחה אחרת.
קצת התווכחנו איפה להיות. הנה הסיבות:
בעלי למד בעבר עם חברותא בישוב מסוים ששם הוא התחבר מאד לבית הכנסת ולעוד אנשים שם מהישוב. ולעיתים קרובות נוסע לשם במהלך השנה ללמוד וגם להינות עם החברה שם, יש שם כמה חברה מהמילואים ומהצבא.
ויש שם גם רב שהוא מתחבר לסגנון.
בקיצור, הציעו לו דירה בישוב שם, ריקה עם מזרונים ומזגן.
הוא כמובן ממש רוצה שנהיה שם שמחת תורה.
ההינו שם לפני כמה שנים בדירה אחרת.
מבחינתי זה ממש ממש ויתור על הנוחיות: ואפילו קצת סיוט: לישון על מזרונים שזה קשה לי ממש, הריקודים ארוכים שם ממש, זה אומר סעודה ראשונה ב12 בלילה, שניה ב4 בצהריים,
העזרת נשים צפוף ממש, הכל ארוך , אין לי את הפינה שלי, בלאגן גדול עם הילדים להתארח , להיסחב והכל לא ממש פשוט מבחינתי.
לילדים זה ממש כייף,
האוכל נחמד איכשהו.
מצד שני-
יש לנו פה בשכונה איפה שגרים גם בית כנסת ממש נחמד שבעלי אוהב, יש לו פה גם כמה חברים, ריקודים בכמות סבירה יחסית, הילדים יהנו באותה מידה, הממתקים יהיו פה ושם.. קרוב לבית ונוח, אולי סעודה תהיה שם בבוקר לא בטוח או רק קידוש.
אבל בעלי רוצה שם, כמובן, מבחינתו רק שם תהיה לו אווירה, ומצד שני אומר לי אם זה ממש סיוט נוראי לך אז אני יוותר ,
הוא אמר את זה ממש לא ברצון כמו שאני מרגישה,
ואני מרגישה שמצד אחד שהוא גם צריך להינות , ולא נעים לי למנוע ממנו את הכייף שלו, ראיתי איך נהנה לפני כמה שנים.
זה החג שלו, התורה שלומד, החברה מהצבא שמעברים חוויות,
מה עושים?
לוותר על עצמי בשבילו? קצת לסבול, או להעדיף את הנוחות ולהיות פה בבית הכנסת קרוב לבית.
תודה לי שקראה עד פה, ואשמח לעיצות!! למי שהתנסתה גם בוויתרים דומים.
תודה רבה!
סעודה ראשונה ב12 בלילה? הילדים זורמים על זה?המקורית
נשמע מאוד מאוד מאוחר
יש שם הרבה משפחות? כי זה נשמע כמו קהילה של רווקים לפי השעות
עושים קידוש קטן אחרי התפילה , כמה עוגותטוב להודות..
ואז ריקודים שעות.. הילדים נהנים , יש ממתקים והקטנים נרדמים..
יש כמות משפחות בערך 20טוב להודות..
אה, אוקיי..המקורית
אם כולם נהנים - אז באמת נשמע שיש פה עבודה של וויתור שלך
השאלה היא אם זה בא ממקום של נתינה או ממקום של כניעה שתגרום למרמור
מרגישה הקרבה ממש בשבלו שיהנה, הילדים יהנו בכל מקוםטוב להודות..
ואני אם ניסע ממש אתן מעצמי, עבודת המידות וויתור .
האם שווה? בשביל השלום בית כמובן
לא יודעת מה להחליט
ובעלי מלחיץ אותי שהוא צריך לעדכן שאם לא אנחנו אז משפחה אחרת..
אוף מה עושים?
מחליטים. בא לך לתת לו את ההנאה הזו?המקורית
על כל המשתמע מכך? וזה לא יגרום לך להתמרמר? אז כן.
פחות מתאים? אז לא. ככה חותך. רק את מכירה את עצמך.
מה עם ללכת באזור 9 בלילה לאכולפרח לשימוח🌷
ולהשכיב את הילדים לישון ואז הוא הולך להמשיך להיות הריקודים?
גם אצלנו בישיבה ארוך ממש ממש ואנחנו פורשים באמצע לאכול ואז חוזרים בכוחות נורמאליים.
ולא עצבניים כי לא רעבים.
זה מה שאני הייתי עושה 💞💞
הייתי יושבת איתוממשיכה לחלום
וחושבת על כל פיתרון הגיוני לכל דבר שמציק לך
ובנוסף איזה פינוק שישמח אותך לחג למרות הבאסה של הטרחה הגדולה
אולי דרך האמצע?אם מאושרת
לשבת יחד לחשוב ( לפעמים אפילו לכתוב - עוזר מאד),
מה חשוב לו- מה חשוב לך ואיך משלבים את הדברים של שניכם יחד.
אולי- להחליט שעושים סעודת חג אחרי הקפה אחת.
משכיבים את הילדים והוא חוזר להקפות עד מאוחר?
גם ביום אפשר לשלב כך.
אולי לחשוב איך להקל מעלייך את סחיבת האוכל?
ואז זה יהיה לך פחות קשה.
בהצלחה! החגים האלה תמיד מורכבים, התלבטויות קשות שאת אף פעם לא יודעת אם בחרת נכון...
אולי שייסע לבד?מתואמת
אני יודעת שזה נשמע מזעזע, אבל לדעתי זה פתרון טוב במצבים כאלה... אנחנו עשינו את זה כמה פעמים ביום כיפור, כשבעלי רצה להתפלל במקום עם אווירה/להתפלל במקום שזקוק למניין, ולי התאים יותר להיות עם הילדים אצל הוריי כדי שיעזרו לי איתם. אז נכון, יום כיפור שונה כי אין בו סעודות, אבל אולי עדיין אפשר?
בכל אופן, באמת נשמע לי שהתנאים שם לא נוחים, וזו הקרבה גדולה מדי מצדך...
חושבים על זה או יקח חלק מילדים, אופציה אחרונה תאמתטוב להודות..
בהצלחה בהחלטות!מתואמת
ואו חד משמעית לדעתי בבית..Pandi99
פעם גרנו גם בישוב כזה עם שעות של ריקודיםנחש מי?
אבל כמשפחה עם ילדים מוצאים את הדרך...
בערב מושכים עד מתי שהילדים כבר מתעייפים..לא עד הסוף
בבוקר אפשר שהבעל יתפלל בביכנ''ס אחר שמתפללים נץ או מסיימים מוקדם ואז יצטרף לריקודים איפה שאוהב אבל בלי מחוייבות להכל ולמוסף
ואז אפשר אחרי ההקפות לפרוש
אני כן הייתי מנסה לשמח את הבעל
אם זה לא מאמץ מוגזם מצידך
חושבת שזה השקעה טובה בזוגיות לטווח הארוך
באמת. דילמה...אביול
יש קטע בישיבות וגרעינים לרקוד עד מאוחר אץוזה פחות מתאים לילדים...
אפשר להיות במקום שהוא רוצה ופשוט לדאוג לילדים לאוכל פשוט יותר. אמנם הם לא יאכלו סעודת חג אבל אי אפשר לצפות שיישארו ערים ורעבים עד 12 בלילה.
וכמובן נשמע שהרבה יותר טוב לכם בבית כנסת ליד הבית, אין מה לעשות, בעלך כבר לא בחור ישיבה רווק ואם הוא מבין את זה זה מעולה.
עוד אופציהאביול
שילך לשם להקפות שניות. בדרך כלל יש וזה לא פחות אווירה...
אנחנו לפעמים במקרים דומיםיראת גאולה
חושבים איך אני אתפנק.
זאת אומרת, בעצם שניכם רוצים לתת לו את מה שהוא ישמח בו, רק שבשבילך זו הקרבה גדולה מדי.
לפעמים תמורת תשלום או מאמץ, אפשר לתת לך צ'ופר שיקטין את ההקרבה או יפצה עליה. ואז תרגישי ששניכם מרוויחים וקל יותר לתת כשאת מרגישה מרוויחה.
זורקת רעיונות -
למצוא דירה אחרת שבה יש מיטות ולא מזרונים, לקנות מזרן מתנפח בשבילך, לקנות פינוקים טעימים שאת אוהבת, לקנות אוכל מוכן ולאכול בזמן שמתאים לכם, לקנות נשנושים משביעים כדי שהילדים לא יהיו רעבים עד הסעודה, להחליט שהוא לוקח אחריות מלאה על הילד שהכי מאתגר אותך, לקחת אחריות על הילדים משעה מסויימת ואת תוכלי לפרוש, שהוא ייסע במיוחד לפניכם עם כל הציוד.
חייבת להגיב למשפט אחד שלךתהילה 4
"זה החג שלו".
לא. לא. זה חג של כולם ואני ממש חושבת שחשוב שתמצאי את החיבור שלך לחג. בלי להרגיש שאת רק אמא או מתפעלת משפחה.
אם הילדים עסוקים ושמחים עם ההקפות ועזרת נשים מלאה. אולי תוכלי לעשות לעצמך זמן שבו את לומדת עם חברה או לבד. מתחברת לתורה ושמחה בה בדרכך.
אם יש לאישך הרבה חברים שם אולי אפשר לארגן שתיתארחו לסעודה של הצהריים ככה שלא תצטרכי לסחוב הרבה. (להתארח בלילה לי נשמע קשוח בשעות כאלה עם ילדים אבל מאידך הסעודה יכולה להיות מאד קלילה)
בקיצור, אני ממליצה לך לחשוב את את יוצרת שמחתורה לעצמך ומתוך זה להיות יותר מושכלת בשאלות הטכניות.
להתפצלאמאשוני
זה מה שהייתי מסכימה לבוא לקראת.
אחת לכמה שנים להתפצל ושהוא יסע לשם, גם ככה הילדים עלייך כל החג לפחות שיהיה במקום שנוח לך ותוכלי להגיש להם אוכל בשעה נורמלית.
אני לא מוכנה לקבל את המשוואה שלבוא לקראתו זה להיסחב עם כל הילדים לשם.
מילא כזוג. אבל לא כשיש ילדים בתמונה וצריך לדאוג להם.
גם אם הם נהנים, זה עדיין יציאה פסיכית מהשגרה.
אני הייתי מנתבת את הדיון למקום הזה.
החלטנו בסוף שנשארים בביתטוב להודות..
ממש ממש תודה לכולם על העזרה! עזרתם לי ממש, אני רגועה עם ההחלטה ושלימה!
וגם הוא הבין, הוא ילך לשמחת בית השואבה בישוב בחול המועד לפגוש את החברים.
הכי טוב, כל הכבוד שהגעתם להסכמהאביולאחרונה
אפשר ללכת לאכול באמצע הריקודים ואז לחזוררק טוב!
רק הגברים ולהמשיך לרקוד אל תוך הלילה.
אי שקט, תינוקת בת חודשייםLana423
מתוקונת חמודה לא מצליחה לישון על הגב בכלל, אני משכיבה אותה על הבטן ועד כה היה יחסית בסדר והיא ישנה. בימים האחרונים היא מזיזה את הראש מצד לצד (לא כמו התנועה שהם עושים כשרעבים או כשתקוע גרעפס) אלא מניחה את הראש על צד ימין, ואז מרימה ומניחה על צד שמאל - בלי להפסיק... כאילו משהו מציק לה.
לא חושבת שזה גזים כי כשיש גזים היא צורחת ואז משחררת.. מכירות משהו כזה? נראה כאילו שהיא בעייפות יתר ולא מצליחה להרדם
אז אני שמה אותה עליי, היא נרדמת קצת ואז גם עליי מזיזה את הראש ככה. האמת שאני קצת מודאגת שזה משהו לא תקין.. ואשמח לשמוע שעוד תינוקות עושים את זה... יש לי איתה אקסטרה חרדות לגבי תקין לא תקין..
הבת שלי ככההשקט הזה
סביב גיל חודש וחצי חודשיים נהיה ממש ממש קשה עם השינה שלה. לא ישנה יותר מעשר דקות רצוף.. אפילו בידיים לפעמים הייתה פחות נינוחה.
ועל הבטן כמו שאת מתארת.
עכשיו, היא כמעט בת ארבעה חודשים וזה מתחיל להשתפר לאט לאט..
לא יודעת, מרגיש לי שזה פשוט תקופה שצריך לקחת נשימה עמוקה ולתת לה לעבור
❤️Lana423
איך היא כבר בת חודשיים??שמש בשמיים
היא לא הרגע נולדה? ❤️
זה נשמע לי מוכר מהבן שלי, לא נשמע לי מדאיג
ממש הרגע! מטורףLana423
בהתחלהEliana a
זה לא קל . ממש
מלא צרחות, ולא מצליחים להירדם
לדעתי נשמע שזה אופייני
זה עובר הכל בסדר .... 💖
הבת שלי ככה בת חודש וחצי. מחכה לגיל 4 חודשים והדרים
מקווה שלפני חחחח פשוט מלא חברות אמרו לי שבאזור גיל 4 חודשים זה השתפר ... מקווה שיעבור מהר . היא סובלת הרבה מגזים וישנה טוב רק על הבטן וגם עושה ככה עם הראש ורוצה מלא ידיים ביום. נשימה עמוקה .. וסבלנות .❤️
היא מצוננת אולי?מישהי מאיפשהו
אולי כואבות לה האוזניים?
כן! היא מצוננת! וואו לא חשבתי על זה בכללLana423
אקח אותה לבדוק, תודה!
תרגישו טוב ❤️מישהי מאיפשהו
גם אם הרופא אומר שהיא בסדר, צינון מאוד משפיע על שכיבה כי זה כן עושה נוזלים באוזניים
תודה אהובה, הרופא אמר שיש קצת אודם באוזניים!Lana423
לא הייתי חושבת על זה בחיים!
שמחתי לעזור ❤️❤️מישהי מאיפשהו
רפואה שלמה למתוקה
הוא נתן לה טיפות או משהו?
כן, טיפות. וזהו, היא לא עשתה את זה אתמול!Lana423
ב"ה איזה יופימישהי מאיפשהואחרונה
וואי, גם הבת שלי ככה..כאילו מגרדת..גם חודשיים..נקודה טובה
היא עושה ככה בעיקר שהיא ממש עייפה..מעניין.
משכב לידה אחרי קיסריעירנות יתר
אשמח לשמוע מבנות שעברו קיסרי ( אצלי זה קיסרי שני) מתי חזרו לשגרה יחסית, כמובן בלי הרמת דברים כבדים או מאמץ מוקדם אבל סגנון כמו יציאה לקניות, סיבוב יותר ארוך בחוץ וכו.
אני כשבועים אחרי ומרגישה ממש סבבה ברוך ד', וכן יוצאת ומסתובבת לדברים שצריך אבל משתדלת לא יותר משעתיים כי אז כן מרגישה שצריכה לשבת, לא רוצה לעשות טעות ולהגזים...
וגם אשמח לשמוע אם יש דרך לקצר את הדימום שאחרי לידה, האם שתית לימון עוזר אחרי לידה?
תודה מראש
מקפיצהעירנות יתר
אני עברתי קיסרידיאן ד.
נראה לי לפחות חודש עוד לא חזרתי לעצמי.
הייתי אצל אמא שלי ועזרו לי הרבה.
אחרי חודש ושבוע חזרתי הביתה והרגשתי הרבה יותר טוב.
לגבי דימום להבנתי בקיסרי הדימום הוא יחסית קצר יותר מלידה רגילה.
אצלי טבלתי אחרי 6 שבועות אבל לא היה כ"כ פשוט.
כנראה היתה צניחה של רצפת האגן (לא רצינית) והיה קשה לעשות בדיקות
שבועיים אחרי לידה נראה לי שכדאי אפילו לא לחשוב על זה. תני לגוף לנוח ולהתחזק.
אבל זו דעתי האישית.
הקיסרי הראשון באמת לקח לי זמן להתאוששעירנות יתר
השני למרבה הפלא וברוך ד' הרגשתי די מהר יחסית בסדר , לכן שואלת..
משמח לשמוע שאת מרגישה טוב יחסית!מתואמת
בעיקרון משכב לידה אחרי קיסרי הוא שישה שבועות, כמו אחרי לידה רגילה, וכדאי להוסיף עוד שבועיים שבהם נמנעים מהרמת דברים כבדים.
אני אישית אחרי הקיסרי האחרון (שלישי) גם ככה לא יכולתי לעשות יותר מדי... אבל באמת אחרי הקיסריים הקודמים התאוששתי יותר מהר - אבל עדיין לא שבועיים אחרי.
בקיצור, אל תאמצי את עצמך. תזכרי שעברת ניתוח בטן לכל דבר, וגם אם את לא מרגישה את זה עכשיו - זה עלול להיות מורגש בעתיד, ולא בצורה נעימה... במיוחד אם את מתכננת עוד היריונות בע"ה.
מזל טוב!
השאלהעירנות יתר
אם נגיד לצאת קצת וכו זה נורא? לא הליכות מידי ארוכות אבל נגיד לקניון לסיבוב, מסעדה וכדומה זה נורא?
קשה לי להשאר בבית כל הזמן במשל 6 שבועות..
מה זה יכול לעשות מבחינת החלמה? להריונות הבאים? מלחיץ...
אני חושבתממשיכה לחלום
שיש נשים שמאוד חשוב להן לצאת , וזו בריאות נפשית עבורן.
יש תמיד המון קולות שאומרים לנוח ולהישאר בבית. זה לא נכון לכל אחת, ואם את מרגישה את הצורך הזה אני חושבת שצריך לאפשר אותו תוך התחשבות בזה שאת יולדת. מסעדה למשל אין בעיה לדעתי כי רוב הזמן זה בישיבה.
סיבוב בקניון קצת מורכב יותר כי לא תמיד יש שם ספסלים אז לתכנן מראש הפוגות לישיבה ומנוחה
בטח שאפשר לצאת, אבל לדברים קצרים ולא מאמציםמתואמת
אותי למשל סיבוב בקניון מאוד מאמץ (גם לא אחרי לידה) אז לא הייתי עושה את זה, אבל זה כנראה אינדיבידואלי...
ובעיקר מה שחשוב זה לא להרים דברים כבדים.
אני יצאתי ונהנתי אבל ממש הקשבתי לגוףבשבילך..
עשיתי דברים לאט
התיישבתי כשנחלשתי
וממש השתדלתי לא להגזים כי אחר כך הדימום התגבר והבטן כאבה..
סיבוב קצר זה מעולה, אבל לחשוב איך את לא מרימה כלוםתוהה לעצמיאחרונה
גם לא את העגלה לאוטו או מהאוטו.. ממש אומרים ללכת אחרי קיסרי, ושזה מעולה להחלמה, רק לא בצורה שתתיש ותגרום למאמץ
מישהי יודעת אולי איפה אפשר לראות פרקים של התכנית,שגרה ברוכה
בייבי בום?
בדיקת הריון שהצבע לא מתחזקאמאל7עה
אתמול בדקתי הריון פעם ראשונה.. והיום כשבדקתי עם אותו בדיקה ראיתי שהקו שמראה שאני בהריון .. הצבע נשאר אותו דבר. לפי מה שאני יודעת הצבע אמור להתחזק אחרי 24 שעות.. תחכימו אותי בבקשה כדי שאהיה רגועה שזה לא חלילה הריון כימי
לא רואים בתמונה טוב אבל במאה אחוז יש עוד קו.אמאל7עה
ככה זה גם אצלישוב חוזר הניגון
כבר למדתי לא לבדוק בצפיפות כי ההתחזקות של הקו איטית ממש. רואים מגמה רק אחרי 4-5 ימים לפחות. עדיף שבוע. וההריונות תקינים ב"ה.
זה הגיוני שלא התחזק, זה תלוי בריכוז השתןתמרי.
הכי אמין זה בדיקת דם, הבטא אמורה להכפיל את עצמה כל יומיים
לא הייתי מסתמכת על בדיקות שתן לתקינות ההריון, הכי טוב לעשות בדיקת דם
בכל מקרה זה נראה שחיובי, בשעה טובה!
לכי לעשות בטא ותבדקי אחרי יומיים הכפלהמקרמה
לצערי מניסיון שלי- כשלי הפס לא התחזק זה היה הריון עצמי שהבטא לא עלתה כמו שצריך
אולימזאת בדיקה לא אמינהטרמפולינה
עשיתי פעם בדיקת הריון, הראתה לי פס חזק , כשבדיקות אחרות היו שליליות לגמרי....
בקיצור רק בדיקת דם תדע באמת לומר לך מה קורה
ממש לא אמור להתחזק תוך יוםפה משתמשת
אם כבר אחרי יומיים שאז ההכפלה
וגם אז- תלוי בריכוז של השתן
ואם את לפני האיחור- לי יש בכיף כמה ימים ++ שהפס חלש ולא מתחזק
ורק אחרי האיחור הוא מתחזק משמעותית
מה שכן בתמונות הפס מאוד מאוד חלשפה משתמשת
אז באמת לא יודעת מה לומר.. יתכן והעל תקין וזה מממש ממש התחלה
ויתכן שפחות..
זה קשה אבל סבלנות היא הדרך היחידה לדעת
אולי תנסי בדיקה אחרת, אולי הסוג הזה לא טובאנונימית(:
וכמו שהציעו- בדיקת דם הכי מדויק. בהצלחה .
אי אפשר לדעת רמות חלבון לפי הבדיקות האלהים...אחרונה
ברגע שיש רוויה של הצבע, יש רוויה, אבל בשעה טובה יש הריון. עכשיו פשוט לקבוע תור לרופא.
אם את רוצה לבדוק הכפלה צריך בדיקת דם, אבל לא חייב לבדוק הכפלה בכלל, רק אם יש סיבה לדאגה
ועוד שאלה- נדודי שינה בהריון.. אני פשוט לא נרדמת!!פה משתמשת
גם כי לפעמים הבטן ..הבעיטות..הגב..הכל מציק כואב לא נח.. וכם צרבות
ולפעמים כלום
פשוט לא נרדמת שעות שעות
ואני כבר אחרי לילות לבנים.. ועדיין
לקחת מגנזיום יכול לעזורפרח חדש
בעיקרון נדודי שינה אופייניים בהריוןמחי
אבל הרבה פעמים זה מעיד על מחסור בבי 12
אוף מזדהה ממש..שוב חוזר הניגון
לא מוצאת הסבר מניח את הדעת להתהפכויות שלי במיטה. אין לי בטן גדולה בכלל. נח לי מאד עם כרית ההריון ועדיין לאחרונה לוקח לי כמה שעות במיטה עד שנרדמת. מתסכל.
וואי אני גםדיאן ד.
איזה סיוט
כבר כמה לילות שפשוט לא נרדמתתת
ואני בתחילת הריון ולא ברור לי איך אשרוד ככה את ההריון.
וזה עוד לא הבטן ולא צרבות.
סתם מתח ולחץ שלא נותנים לישון.
אני מנסה לעשות הרפיות ודימיון מודרך. כמעט נרדמת ואז הילד מתעורר ומעיר אותי 
רק מזדההאחת כמוני
נרדמת לרוב וקמה לפנות בוקר ממש מוקדם :/
חיבוק
נורמליים...אחרונה
הגוף מכין את עצמו לחוסר השינה שבטיפול בתינוק
גם אני הייתי ישנה על צד אחד עד שלא היה נוח ואז על הצד השני ואז עוברת לכורסא בסלון ומשחקת קנדי קראש...
שאלת מירנהכובע שמש
שלום לכולן,
היו הייתי משתמשת מכורה לפני כעשור - עד שנגמלתי...
קופצת שוב לבקר בשם משתמש אחר (שכחתי את הקודם)
אשמח לשמוע מבעלות הניסיון:
התקנתי מירנה לפני שנתיים וחצי.
במשך שנתיים הווסת הלך והתמעט עד שהגיע אחת לשלושה חודשים.
בחודשיים האחרונים שי לי דימומים קלים מידי שבוע/שבועיים/שלושה.
באולטרסאונד הכל תקין ובדיקת הריון שלילית.
הרופא במוקד טוען שאולי ההתקן כבר מזגזג וצריך להחליף אותו.
יש למישהי מושג מה זה יכול להיות?
ואם כבר שאלתי, אוסיף לגבי ההוצאה של ההתקן (התחלנו לשקול ברצינות)-
יש הרבה דימום אח"כ? ארך הרבה זמן להקלט? (לרוב אני נקלטת מיד ב"ה)
תודה רבה מראש ושנה מבורכת!
בעיקרון ההתקן אמור להחזיק ל5 שניםכבתחילה
יש כאלה שאפילו מושכות עוד קצת וזה בסדר..
מנסה לחשוב על סיבות לדימומים-
אולי חוסר איזון הורמונלי? אוכלת הרבה ג'אנק לאחרונה? סטרס? שותה מספיק? ירדת/עלית הרבה במשקל?
כל אלה יכולים להשפיע במידה זו או אחרת.
לגבי ההוצאה, ראיתי בקבוצה בפייסבוק רובן כתבו שבהוצאה או כמה ימים אחריה יש דימום. שמתחזק למחזור או מפסיק ואז מקבלים מחזור.
לא מניסיון שלי. בסופו של דבר כל גוף מגיב שונה אז אין באמת דרך לצפות מה יהיה אחרי שתוציאי..
בהצלחה
תודהכובע שמשאחרונה
לא היו אצלי שינויים מהסוגים שפירטת.
מוזר.
בכל מקרה קבעתי תור לייעוץ אצל מומחית, מקווה שיסתדר.
תודה רבה!
שלייה קדמיתכנרת כנרת
אז יש לי שלייה קדמית
שבוע 19
לא מרגישה תנועות ...אולי ממש ממש טיפונת וחלש
מבאס ממש בהריונות הקודמים היה לי אחורית והרגשתי היטב
זה באיזשהוא שלב בהריון לא רלוונטי מה מיקום השלייה ומרגישים תנועות בכל מקרה ?
או שזה ככה עכשיו עד הלידה
..
כןטארקו
כשהייתה לי שילייה קדמית התחלתי להרגיש ב24-25
שזה מאוחר ממש
אבל אז הבחור לא הפסיק להשתולל לי בבטן.. יכולתי לחלום לא להרגיש אותו
(היום הוא בן 5 והיפראקטיבי🙈🙈)
היעירנות יתר
אני גם הייתי עם שליה קדמית רק בשבוע 19-20 התחלתי להרגיש בקטנה תנועות, פה בעיטה קטנה ושם איזה רשרוש ואז זה התחזק וברוך ד' התחלתי להרגיש בלי בעיה.
ממש תכף תרגישי יותר בעזרת ד'🙏
תודה בנות עודדתן אותי;)כנרת כנרת
היה לי כמה פעמיםפה משתמשתאחרונה
חלק הרגשתי כרגיל די מוקדם
ובאחד- רק בשבוע 22-23🤭 כבר נלחצתי האמת . אבל הכל היה תקין
אולי יתאים למישהי מפה, למצפים...בארץ אהבתי
מקפיצהלפניו ברננה!
יזמה מיוחדת! ישר כח!!! וניצלוש קטן אלינואם מאושרתאחרונה
חג שמחת תורה זה אחד החגים הכי כואבים גם לרווקות😥 אפשר להזמין לכל החג, או רק לסעודה,או אפילו לבלות יחד בזמן ההקפות
חייבת לפתוח לזה שרשור...קטע שתוהה לעצמי שלחהרקלתשוהנ
וראוי לשרשור מעצמו
וְאֵיךְ הָיִיתָ מַרְגִּישׁ אִם בְּצָהֳרֵי יוֹם כִּפּוּר הָיָה נִגַּשׁ אֵלֶיךָ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאוֹמֵר לְךָ: "לֵךְ לַעֲזָאזֵל"?
וְאַתָּה הוֹלֵךְ, עוֹזֵב אֶת הָעֲזָרָה, אֶת הַר הַבַּיִת, אֶת יְרוּשָׁלַיִם, אֶת הָעָם כֻּלּוֹ, וְהוֹלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר.
וְלֹא תִּשְׁמַע אוֹתוֹ אוֹמֵר אֶת שֵׁם הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, וְלֹא תִּכְרַע עִם כָּל הַעַם, וְלֹא תִּרְאֶה אוֹתוֹ בְּצֵאתוֹ בְּשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ וְלֹא תִּזְכֹּר שֶׁזֶּה חַג בִּכְלָל.
פָּשׁוּט תֵּלֵךְ עִם אֵיזֶה שָׂעִיר מַרְעִישׁ וּמְלֻכְלָךְ כַּמָּה עַשְׂרוֹת קִילוֹמֶטְרִים בְּיוֹם לוֹהֵט וְיָבֵשׁ, תַּזִּיעַ וְתָצוּם וְתִתְהֶה מָתַי הַדֶּרֶךְ תִּסְתַּיֵּם, בֵּין הַשְּׁבִילִים יַמְתִּינוּ לְךָ סֻכּוֹת קְטַנּוֹת עִם כִּבּוּד, אֲבָל אַתָּה תַּמְשִׁיךְ לָצוּם וְתַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת וְהַבְּגָדִים יִתְנוֹפְפוּ סְבִיבְךָ בָּרוּחַ וְאוּלַי גַּם תִּדָּקֵר מֵהַקּוֹצִים שֶׁל הַמִּדְבָּר וִילָלוֹת מִסְתּוֹרִיּוֹת יִגְרְמוּ לְךָ לֶאֱחֹז בְּחָזְקָה בַּחֶבֶל שֶׁאֵלָיו קָשׁוּר הַשָּׂעִיר וְיוֹם כִּפּוּר שֶׁלְּךָ יֵעָלֵם אֶל תּוֹךְ הָאָבָק הַסָּמִיךְ שֶׁל הַמִּדְבָּר.
אֵין עוֹד יוֹם כִּפּוּר עַד הַשָּׁנָה הַבָּאָה.
אַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, לֹא תִּשְׁמַע אֶת הַשּׁוֹפָר, לֹא תָּשִׁיר בִּשְׁאָגָה "אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם", לֹא תָּעִיף מַבָּט אֶל שְׁאָר הַמִּתְפַּלְּלִים כְּשֶׁהֵם יָקוּמוּ מֵהַכְּרִיעָה וְיִתְנַעֲרוּ, לֹא תַּקְשִׁיב לְיוֹנָה הַנִּמְלָט מֵהָעוֹלָם.
מָה יִהְיֶה עַל הָאִישׁ הָעִתִּי הַזֶּה? אֵיךְ יִהְיֶה לְכֻלָּם יוֹם כִּפּוּר בִּלְעָדָיו? אֵיךְ הוּא יַצְלִיחַ לְהַרְגִּישׁ אֶת יוֹם כִּפּוּר בַּמַּסָּע הַמַּתִּישׁ וְהַבּוֹדֵד הַזֶּה? אֵין אַף אֶחָד בַּמִּדְבָּר. כֻּלָּם נִשְׁאֲרוּ בַּמִּקְדָּשׁ. כֻּלָּם עוֹבְרִים עַל מַסֶּכֶת יוֹמָא בַּהַפְסָקָה בֵּין מוּסָף לְמִנְחָה, אֵיפֹה הוּא וְאֵיפֹה מוּסַף, בְּקֹשִׁי בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הוּא הִסְפִּיק לְהַגִּיד.
מָה יִהְיֶה עַל הָאִישׁ הָעִתִּי הַזֶּה? הוּא כְּבָר כִּמְעַט לֹא זוֹכֵר אֵיךְ נִרְאֶה יוֹם כִּפּוּר בֶּאֱמֶת. הוּא כְּבָר כִּמְעַט שָׁכַח לִקְרֹעַ לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית וּלְדַעַת רִאשׁוֹן שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִסְלַח לוֹ מִזְּמַן
ערב יום כיפור תשפ"ד
מרים מימון
*מוקדש באהבה לכל האימהות שנשארות עם הילדים ביום הכיפורים.*
*גמר חתימה טובה!*
*נעמה אתרוג*
) - הריון ולידהלשלב את המלאך המכה באופן הזה - רעיון נפלאנעמי_
🤍 תודה!קמה ש.
בס״ד
ותודה לה׳ ששולח את המחשבות...
מזדהה לגמרי! כבר כיפור שלישי שאני מצטערת שלא יכולהפה לקצת
להיות חלק מהתפילות, ששואלת את עצמי מתי ארגיש שכיפור לא רק בגלל הכאב ראש ושמאכילה את הילדים בלי לאכול איתם.
כל כך חסר לי היום הזה בבית הכנסת.
אז מה יהיה איתי?
חשבתי עלייך בחג, מה עם הילדון? ❤️המקורית
ומבינה את מה שאת אומרת.
עבודת הנשים בחג שונה מזו של הגברים כשיש ילדים קטנים שעוד צריכים אותנו
עדיין עם חום, אמרו ויראליפה לקצת
מקווה שאשלים עם זה יום אחד, מרגישה שממש מפספסת את היום
זה ממש לגלות מחדש את העבודההמקורית
הרוחנית שלנו ולהתחבר אליה.
לצערי לא מדברים על זה הרבה (או לפחות אני לא נתקלתי) אבל המעבר בין רווקה או אישה ללא ילדים שרגילה בתפילות לאמא שנשארת בבית הוא נושא כואב להרבה נשים.
משהו ששמעתי ועזר לי בהקשר הזה: אנחנו אוהבים להרגיש. מתחברים ליום הכיפורים דרך הניגונים של התפילה של נעילה, כל נדרי
מתחברים לאלול דרך ניגוני הסליחות וכו'
או למצוות הנידה דרך הגעגוע..
ומה תעשה מי שלא מרגישה ? בין אם היא נשארת בבית בתפילה, שומרת על הילדים במקום ללכת לסליחות או ישנה כדי לצבור כח במקום לשמוע ברדיו למשל, או שהיא בדיוק רבה עם בעלה ולא 'מרגיש' לה לטבול או לספור?
מבינים שבניגוד לטבע שלנו הנשים, 'להרגיש' פה נדרשת עבודה שכלית בלכבוש את הרגש ולהתחבר לעבודה המהותית שלנו באותו יום/ רגע שנכונה לאותה תקופה בחיינו. בניגוד לגברים שמתחברים בחגים ובאלול למשל דרך הרגש שמעלים הניגונים של התפילה.
וזו הכנה שצריך לעשות אותה לפני החגים כמובן.
להעצים בעיני עצמנו את החשיבות בכך שאנחנו מגדלות ילדים שיהפכו בעלי תפילה בעצמם (תארי לך. את, אחת, 'מוותרת' כמה שנים כדי שעד 120 מגיל מצוות הנשמות האלה שאת מגדלת (ורוב הנשים זוכות ב"ה לגדל יותר מילד אחד. וגם ילד אחד זה עולם ומלואו. תראי מה זה הרב אלישיב זצל למשל שהיה בן יחיד לאמו) יתפללו ויגדילו את שם השם בעולם.
גם בנות כמובן. כמה נשים צדיקות יש פה, ובכלל, שאמא שלהן 'ויתרה' על תפילה ואיזה שכר יש לכל אמא כזו. אין לתאר.
זו השקעה משתלמת מאין כמותה, של וויתור על מספר שנים בתפילה בציבור.
(כשכולם קטנים ייתכן ולא תצליחי גם להתפלל תפילה אחת. אבל הרבה פעמים אפשר להסתדר עם הבעל שתזכי לפחות להתפלל יחיד. גם לתפילה כזו אפשר להתחבר אם יושבים לפני החג ועוברים על הסידור ולומדים אותה)
ולכן אני מאוד מתחברת למה שאומרים שהאישה משולה לכהן גדול. הוא היה עושה עבודה קשה, בהקרבת הקורבנות, בשחיטה, בהחלפת בגדים. כך גם אנחנו - מקריבות את הרצונות שלנו, מתעסקות באוכל של הילדים, מחליפות, מקלחות ומחתלות..
מקווה שעזרתי לך קצת ❤️
מקסים!!אוהבת את השבת
❤️המקורית
דווקא אני נהנית מהעניין של להישאר בביתהכל לטובה
אז נכון שזה לחוות שונה את החג
ובכל זאת, אני בבית בנחת עם הילדים. נכון, עובדת ולא רק יושבת רגל על רגל בספה .
אבל מקפידה בדרך כלל להתפלל עמידה של מנחה כשבעלי חוזר- בראש שקט.
וכשאני כן יושבת על הספה אני עם מחזור תפילה צמוד, עוברת קטע קטע ושרה מה שאני אוהבת , עם הילדים, ממש גרסה דינקותא , מתפללת איתם בקול חלק מהתפילה.
כשלא מתאים לי עוד- סוגרת ולא חייבת להתרכז.
יכולה לעצור, לשלב מנגינות שמרטיטות את ליבי ולשיר כמה שאני רוצה.
לא יוצאת לחום וצועדת לבית הכנסת בחום.
שנה שעברה עוד היה לי כח ללכת לסוף נעילה ולשופר. השנה לא, אז הקשבתי לחכמים ורצום ה' שקודם ונשארנו בבית כדי שאסיים את הצום כי הצום קודם.
ובלי קשר לזה- המצב שלי בבית עם הילדים בזמן התפילה הוא לא בדיעבד אלא מלכתחילה. הקב"ה הכי אוהב את התפילה תוך כדי נענוע העריסה והכנת הבקבוק, את התפילה בד בבד עם "אמא, בואי. אמא, הוא מציק לי" ואת כוונת הלב שלי שיגזור שנה טובה גם על כל בני הבית שאני ובעלי בונים יחד.
ובעזרת ה' יהיו לי עוד שנים רבות אחר כך גם לבוא לבית הכנסת. אבל כרגע באמת זו עבודת ה' שלי ואני מאמינה בכך ומנסה להפיק את המירב ואין לי מה להרגיש פספוס מקיום רצון ה'.
וגם בראש השנה - הגעתי לשופר עם הילדים, התפללתי עמידה של מוסף בבית הכנסת, כשראיתי שכבר אין להם סבלנות וזה מרעיש חתכנו לגינה הסמוכה. הם נהנו ואני ישבתי בנחת בספסל ושרתי בשקט קטעי שירה אהובים .
יהיה איתך המון טובאורוש3
בזכות הנשמות שאת מגדלת במסירות. בזכות שאת מקיימת את השליחות ש-ה' נתן לך. ואת עוד תחזרי לבי''כ גם בשנים שעוד יבואו. חיבוק
אמן!פה לקצת
עוד שבע שניםאמאשוני
כשהגדול יהיה בן עשר, ואחריו יהיו לך בני 9, 8
הם מספיק גדולים כדי לעזור, ומספיק קטנים בשביל לא לצום
מקווה שהם יוכלו קצת לסייע ותוכלי להתפלל ערבית של כיפור ונעילה.
זה אירוע לוגיסטי אבל אפשרי.
מקווה שגם לפני יסתדר לך.
זה רק עוד 7 שנים, מקווה שזה מעודד חח
לדעתי אפילו פחות מזה..טארקו
כשהגדול יהיה בן 8 ואחריו בני 7 ו6 זה גם יכול להיות אפשרי.. תלוי באופי של הגדול.
ואין לי קטנטנים עכשיו כידוע
אבל יש לי בן 5
שאמנם לא הלכתי איתו לתפילות(בעיקר בגללי וגם בגלל שיש לו קוצים) אבל כן יכולתי להתפלל איתו ערבית ושחרית בבית והוא הקשיב והשתתף חלקית ולא הפריע לי..
והוא הלך עם שכנים אל אבא לסוף תפילת נעילה..
וממש רואה איך עוד שנה-שנתיים הוא יסתדר בסדר גמור בתפילות. כמובן לא בכל האורך אבל בחלקים קטנים ודאי שכן.
והוא גם היה כמעט עצמאי לחלוטין במהלך היום ושוב, עוד שנתיים אני בטוחה שהוא יהיה עצמאי לגמרי ויוכל גם לעזור לאחרים...
אם את קוראת אנגלית, התרגשתי מאוד מהקטע הזהמחי
ואם לא אז אולי אפילו דרך תרגום גוגל הוא יהיה משמעותי
Dear Mother Staying Home on Yom Kippur - mymotheringmindset.com
Dear mother staying home on Yom Kippur
וואו זה באמת מאוד נוגע, תודהממשיכה לחלום
מדהים0544
כותבת כמה דברים שעזרו לי במשך השנים אולי יועיל למימתנות קטנות ♥️
אז ככה, כל ההרגעות שלהשאר בבית כל התפילות זו עבודת ה שלנו נכומות ועוזרות ועדיין הלב רוצה לחוות קצת תפילת חג אמיתית.אז אחרי הרבה שנים של קטניםו כשאני כבר קרובה לזמן שבו אוכל להתפלל בבית הכנסת( הקטן בגיל גן), כותבת לכן מה עזר לי.
1. ותיקין- אפשר לבקש מהבעל , לפחחת תפילה אחת מתפילות של יומיים ראש השנה ויום כיפור, ללכת להתפלל ותיקין, ואז הוא חוזר ואני הולכת לתפילה הרגילה ומגיעה למוסף, ויש לי מוסף שלם בבית הכנסת.
שמעתי גם על נשים שהלכו בעצמן לותיקין וחזרו כשהבעל צריך לצאת, לא ניסיתי בעצמי.
2. שותפות עם חברה / גיסה/ שכנה- כל אחת שומרת חצי שעה/ שעה על הילדים של שתיכן, וכל אחת נהנת קצת מתפילה שקטה בבית הכנסת, יותר קל לישום בראש השנה.
3. יש בתי כנסת שיש בהם מקום שבו אפשר להיות עם הילדים, ולא שומעים כ'כ את הרעש שלהם, להביא להם משחקים, וגם לשמע את התפילה, גרנו פעם ליד ישיבה שהיה בה מקום כזה, והצלחתי להתפלל ככה קצת, גם זה קל יותר לישום בראש השנה.
4. לפנק את עצמך בעשרת ימי תשובה/ אלול. להשאיר את הילדים עם הבעל/ ביביסיטר וללכת לכותל/ סליחות/ מופע נשים בסגנון אוחילה. לתת לעצמך חוויה רוחנית כתחליף כלשהו, שפותח את הלב.
בתחושה שלי , רק לומר לעצמנו כמה שאנחנו עושות עבודה חשובה בבית , כמו הכהן הגדול וכו, זה טוב, אבל לא ממלא מספיק את הנפש.
ורק אומרת שכשיש ילדחם בגיל עשר - אחת עשרה שעוד לא צמים ולא תמיד יכולים להיות כל התפילה , הם יכולים גם לשמור קצת על האחים , ואמא תתפלל, זה כמובן תלוי באופי הילד, אבל אפשרי.
שנה טובה ומתוקה לכולן.
וגם מוסיפהמתנות קטנות ♥️
תמיד, נראה לי שבכל השנים ובכל הרכב ילדים שהיה לי, הלכתי איתם לסוף של נעילה, בבית הכנסת הקרוב לבית. וממש קשה לי בצומות, אבל זה ממש הסוף, אז אצלי הידיעה שתכף נגמר נותנת קצת כח.
אפשר להכנס עם ילדים ל 5 דקות של הסוף, שמע ישראל, ה הוא האלוקים ותקיעת שופר, ולחוות קצת את הרגעים העוצמתייים של נעילה. ב 5 דקות האלה, לפחות אצלנו , הרבה אנשים נכנסים, גם חילונים, אמהות עם ילדים, והרעש שלהם פחות מפריע.
גם חושבת ככה וגם נוהגת ככה מוצאת את הדרךנחש מי?
להרגיש משהו
להיות אפילו קצת
לא סותר את זה אמהות היא התפקיד שלי
והשליחות שלי
אבל יש לי עוד רצונות לממש .וזה לא מספיק לי רק ככה
אי אפשר לקחת חלק מהותי בי שרוצה מקום ולומר לו- אף פעם ב10 שנים הקרובות
אבל לומר לו שיצש לו מקום
רק באופן אחר
במינון אחר
זה בסדר
כל כך נכוןחנוקהאחרונה
הייתי בכנס לימוד תורני מעמיק וממש נהניתי,
כשחזרתי הסתובבתי כמה ימים בתחושה ממש חזקה
שלא יכול שבכל תחום כולנו כל כך פמניסטיות, מתקדמות, ידעניות, מממשות את עצמינו במקביל לאימהות
וגם ברור לנו שזה חשוב לילדים שאמא שלהם תהיה מלאה
ומבחינה רוחנית אני קצת מוזנחת... משאירה את זה לבעלי ואני 'עם הילדים'
אישית התפילות בבית כנסת לא חסרות לי, אבל ללמוד, בצורה עמוקה ולא בשיעורי נשים שבהכללה קלילים הרבה יותר- ממש ממש ממש חסר לי.
מחפשת איפה ואיך..
וזה לא בשביל עולם הבא- בשביל זה באמת תפקידנו לגדל ילדים
זה בשביל עולם הזה והנפש שלנו...
אהבתי את הגישה.טארקו
לא הכל רלוונטי לכל אחת, אבל ההסתכלות של לחשוב מה כן ולא רק מה לא באמת יכולה לעזור, ולרוב אפשר למצוא משהו שיחבר..
תעשו טובה לעצמכן. אל תבדקו לפני איחור-גפן פוריה-
כך לא תדענה שהיה הריון והוא היה כימי. כי הפס לא המשיך להתכהות אלא להפך. עוד לפני האיחור.
הכל מאת ה'. אבל באסה.
שולחת חיבוקניק חדש אנונימי
בעזרת השם השנה תזכי להריון תקין בידיים מלאות
תודה יקרה. אמן-גפן פוריה-
כן. זה כואב בלבפרח חדש
גם אני הרגשתי ככה
שהיה עדיף לא לדעת.
תדעי שלרוב זה לא מעיד על בעיה ואחכ זוכים להריון תקין ובריא.
(אישית אצלי זה דווקא היה טוב שידעתי
כי הבנתי שמשהו לא טוב קורה בגוף שלי ואני חייבת לברר מה זה. הדבר חזר על עצמו כל כמה חודשים)
אפשר לשאול מה? או אם תוכלי לשתף בפרטי-גפן פוריה-
זה קרה לך כבר כמה פעמים רצופות?פרח חדש
כי אם לא, הייתי ממליצה לך לא להכניס את עצמך לחששות מיותרים
אבל בגדול,
אצלי התברר שהיתה לי דלקת באזור, מה שגרם להריון לא להתשרש טוב או שהגוף תקף כל פעם שהתחיל הריון חדש מה שלא אפשר לו להתפתח
זה פעם שניה שקורה.-גפן פוריה-
אבל הפעם הקודמת היתה לפני 3 וחצי שנים בערך
יש לי בלי עין הרע 5 . לפני שזה קרה נולדו 3 ואחרי שקרה נולדו שתיים שיהיו בריאים
אז אני מבינה ממך שאין מה להתעסק בזה?
זו דעתי.פרח חדש
בעז"ה זה יגיע ❤️
תודה יקרה! אמן!-גפן פוריה-
אם זה לא כמה פעמים רצוףנחש מי?
אז אין להריון כימי שום משמעות
ולא מצביע על בעיה
גם לי היו כמה במהלך השנים
ובין לבין הריונות תקינים
זה ממש מאכזב הלראות פס..להתרגש ואז לא
אבל דוגרי אחרי שזה קורה
כבר לא מתרגשים אותו הדבר רק מלראות פס חלש
אלא רק אחרי שבודקים שהבטא עולה תקין
נכון.-גפן פוריה-
אמרתי לבעלי. יותר לא בודקת לפני איחור.
הסקרנות הזו איפפפפפ
מחזקת !כנרת כנרת
ממש עוגמת נפש
הייתי צריכה לחזור על בדיקת דם איזה חמש פעמים בגלל הסיפור הזה
סיוט
עדיף להתאזר בסבלנות עוד כמה ימים
יוואוווו. נכון. להמתין לאיחור וזהו. תודה-גפן פוריה-אחרונה
אופ נמאס לי מעצמי וקשה לי כבראנונימית בהו"ל
רק שלשום היה מקווה וכבר אני מספידה את החודש הזה
ולמה?
כדי שלא אתאכזב. וזה לא כיף לי…
וקניתי את הטיפות של מירי לב והן מגיעות עם פתק כזה קטן ׳יום אחד תדע כמה חיכיתי שתבוא׳ משו כזה כאילו לתינוק…
וזה כזה עצוב לי שאני במקום של לקחת את הטיפות האלו…
מצד שני, חשבתי שאם אמקד את כל הבלאגן שיש לי בראש סביב הנושא לפעולה פרקטית של לקחת טיפות וחומצה פולית אז זה יעזןר לי לנקות בשאר היום את הראש
אבל זה לא ככה…
והמחזור שלי בכללי לא היה מסודר מעולם אבל עכשיו פעמיים הגיע ביום ה31 מה שגורם לי לחשןב שאולי גם הפעם יגיע בזמן
ואז אני אומרת אוקיי אז הפעם יש לי סיכוי לדעת שיש איחור (כי כשלא סדיר אין איחור)
ובכלל כולם סביבי לא מבינים מה הלחץ כי הילדה שלי בת שנה וחודש ומנסים חצי שנה רק, ורק אומרים לי להרגע
לא עוזר. תודה.
אני אפילו לא יודעת למה אני מקפיצה…אנונימית בהו"ל
אוףף חיבוק ענק! ככ קשה וככ מובן... הציפייה קשהההליני(:
שוב חיבוק וכוח!💕
אל יאוש! בקרוב מאוד תזכו!הילושש
אם כבר קנית והשקעת בטיפות האלו תקחי אותן בשמחה כהשתדלות, תדעי לך שזה הרבה פסיכולוגי.. תאמיני שבקרוב מאוד תתבשרי בבשורה המיוחלת!!
אבל אז אהיה עצובה כשאקבל…אנונימית בהו"ל
רק אומרת שאם את רוצהשולה1234אחרונה
להכנס כבר למעקב של רופא פוריות את יכולה גם אם לא עברה שנה, בגל שיש לך מחזורים לא סדירים, (אם הם באמת לא סדירים ולא רק לא מדויקים בדיוק)
כן, זה חבל ליקולור
אבל חבל לי גם על עצמי.
ועצמי הרי נפגע.
הוא פצוע, שרוט כל כך
שבחלק מהמקומות הוא איבד תחושה לגמרי.
אם בכל זאת כואב לרגע,
עצמי מהר מהר מתרחק
ודואג שהכאב יכאב פחות.
מינימום חשיפה.
אין מקסימום, אבל כמה שיותר הגנה.
עצמי חלש.
אור השמש של הבוקר טוב לו,
הוא תמיד נותן קצת כוח.
שוקולד מחזיק אותו שעה.
כוס קפה - נותנת חצי יום.
גם עבודות הבית הטכניות ממלאות אותו לפעמים
כי הוא מביא תועלת
הוא בסדר, בסך הכל
ולאנשים סביבו יש מה ללבוש,
מה לאכול.
השגרה נמשכת
השגרה שהיא מרפא לכאב מתמשך.
כל הפתעה
או סיטואציה נוגעת ללב
או הזדמנות לקרבה גדולה -
חושפת את רגשותיו של עצמי
ומעמידה אותו בקו האש.
לפעמים עצמי חוטף,
ככה זה.
אני לא מצליחה להגן עליו כל הזמן.
הוא חוזר אלי חבול, מדמם
זוחל למאורה שלנו
קורס על הספה בשקט.
לכן, עצמי מטפח שיגרה:
כשמשהו מאיים לטלטל אותו
הוא שולח סימן
ואני ממזערת בשבילו,
מדחיקה,
מקטינה
או מבטיחה לו שגם זה יעבור.
גם אני וגם עצמי יודעים
שאנחנו מפספסים ככה את ההזדמנויות הגדולות
את הכרטיס היקר של ההגרלה
הרגע שינפץ את הבועה,
יטלטל את הקרקע מתחת לרגלינו
יכאב עד כלות
יוכל להביא לתיקון.
אבל אנחנו מפחדים.
❤️מכחול
מצמררת. מהמם. וחיבוקאורוש3
וואו, איזו כתיבה! הקטע נוגע, חזק ועצמתי כל כך!קופצת רגע
כתבת מדהים ונגעת בי מאוד.המקורית
וואו. מדהים ועמוק.פרח חדש
תודה לכן 🤍קולור
מקסים ומתוק... אהבתי... מאדסודית
אהבתי♥︎אם_שמחה_הללויה
וחיבוק! הלוואי שלא תפחדו!
מקסימה! כמ תמיד...מאוהבת בילדי
אמאלה תודה על זה.פשיטא
אני רועדת מכמה שאני מזדהה.
😔קולור
כמה שעות אחרי שכתבתי את זה
ה' שלח איזה משהו חיצוני שבהחלט בהחלט טילטל.
הקב"ה בחסדו לא נותן לנו להישאר בבועה...