ואם למישהי יש המלצה לאכסנית אנא נעימה ו**נקיה** שמתאימה לזוג עם קטנים, מבחינת כשרות - רבנות מספיקה לנו, אבל לא צוהר, וממש חשוב לי שיהיה משהו בתוך המתחם שמותאם לקטנים - מתקנים/חדר גימבורי וכו. אבל מקום שמתאים גם לשבתות לדתיים. וגם שאפשר לקנות את הארוחות הנוספות במחיר שפוי או שיש איפה לקנות באזור.

ממש אשמח לשמוע 🙏

ספציפית אכסניה כי אין לנו שקל מיותר להוציא על זה והמלונות פשוט יקרים.. צימרים לא מתאים כי אני שונאת לבשל ולא הולכת לנופש כדי לעמוד מראש למטלה השנואה עליי, 90 אחוז מהנופש בשבילי זה הפטור מבישולים

כל האכסניות אנא ממה שאני יודעתהשקט הזה

הן כשרות רבנות

אכסניות אנא מומלצות- אנא בית שאן, אנא פוריה, אנא שלומי

קיבלתם את השובר לחופשה? זה המון המון כסף!התייעצות הריון

אפשר גם להתפנק במלון ולא האכסניה..

הוא לא לוחם, זה לא ככ הרבה...כורסא ירוקה

יש לנו 2000 שח ואנחנו כמה נפשות

2000 זה באמת לא כל כך הרבה, אבל לאנא זההתייעצות הריון

יספיק בכיף.. ממליצה על אנא בית שאן! יש שם גם בריכה (אמנם לא נפרדת, אבל הרבה יותר טוב מבחינת צניעות במעיינות..), יש הרבה אתרים קרובים..

מגניב. תודה רבה!כורסא ירוקה

דווקא בריכה פחות קורץ לי, אבל אולי הילדים ישמחו. יש עוד דברים רלוונטיים?

אפשר להשתמש בשובר של המילואים כדי לשלם על מלוןחושבת בקופסא

ואז יש לך פטור מבישולים וגם בריכה, פעילות לילדים וכולי. תלוי במלון ובתקופה.

עשינו את ממש השבוע. גם קיבלנו על חשבון המלון עוד 100₪ לנצל בבר של המלון כי באנו על חשבון המילואים.

מגניב, יש לך המלצה למלון טוב ולא יקר?כורסא ירוקה

יש שם 3,500 שקלחושבת בקופסא

לרוב המלונות זה מספיק אפילו לארוחת ערב וליותר מלילה אחד חופשי. אם לא נוסעים באוגוסט שאז המחירים בשמיים.

אפילו נשאר לנו בכרטיס הזה עוד אלף שקל לנצל לצימר או משהו בהמשך.

לנו יש נסיון טוב עם אנא פוריה ואנא עכומקרמה

ואומרים שגם אנא בית שאן טובה

תודה! נברר עליהםכורסא ירוקה

השובר נופש בתוקף עד 2031 אם אני לא טועהשלומית.

לגבי תוכנית אמית לא יודעת מה התוקף.

ובכללי- כל מקום שקטגוריית סליקת האשראי שלו היא "לינה" מקבל את השובר, שזה בגדול כל המלונות אכסניות צימרים וכו

אני ראיתי שזה עד סוף 2027משתדלתלהיותאני

השובר נופש בתוקף עד סוף 2027..

תוכנית עמית כרגע בתוקף עד סוף השנה הלועזית(אהבת עולם)

אמרו שעובדים על להאריך את התוקף

תודה!!כורסא ירוקה

אנא מצדה!!!ננה123

שווה ממש! ויש בריכה! ועכשיו מתחיל להיות נעים שם. מושלם!

תכנית עמית זה עד סוף השנה האזרחית. גם אנחנו לא ניצלנו בכלל ואמרתי לבעלי אתמול שצריך

תודה רבה!כורסא ירוקהאחרונה

אחרי לידה, שאלה- (לנשים בלבד)ראשונית

כבר שבוע אחרי לידה, המקום מתחיל להתרפא ופחות דימום ואני באופן כללי חוזרת לכוחות שלי

כרגע שוטפת רק עם מים, לא מעיזה אף סבון (יש לי גם תפרים דרגה 2, אבל לא הרבה)

איזה סבון אתן הייתן ממליצות לי להשתמש? או שזה בסדר בלי?

בקושי מעיזה לייבש את המקום עם מגבת אחרי שטיפות, ואני שוטפת הרבה

למה צריך סבון?איזמרגד1

הבנתי שעדיף לא להשתמש עם סבון באיזור בכלל...

מסביב הכוונהראשונית

לא מעיזה בכל האיזור של התחתון 🙈

בלי סבון בכללEliana a

לא צריך שם סבון.

מה שלא בפנים אז סבון עם לחות

סבון תינוקותמאוהבת בילדי

ניסית אמול?(אהבת עולם)

מה זה אמול?ראשונית

זה השמן תינוקות הזה?

קניתי לתינוק ועוד לא השתמשתי לו (כרגע קילחתי אותו עם סבון תינוקות)

סוג של(אהבת עולם)אחרונה

בעקרון גם לתינוקות ממליצים עליו במקום סבון

(אבל לא מה שכתוב עליו שמן תינוקות, זה שני דברים שונים).

זה מנקה אבל ממש עדין וגם משאיר את העור שומני יחסית.

צהריים טובים שמירת הריוןבשורות טובות.

מישהי יודעת להגיד לי אם על מוניטור אחד עם פעילות רחמית אפשר כבר להגיש לביטוח חאומי שמירה?

לא

אלא א"כ זה הוביל לקיצור צוואר/אשפוזאמהלה

או אם מדובר בהריון בסכון גבוה בכל מקרה כמו הריון תאומים וכד'

הבנתי מהרופא שגם עם קיצור צוואר זה לא כזה קלשמ"פ

יש לי צוואר דינאמי והיה לי קיצור משמעותי ממש והרופא אמר שלא כל כך קל לקבל ... ב"ה אני יכולה לעבוד מהבית אם לא כנראה הייתי נלחצת על זה כי אני כן צריכה להיות במנוחה

הקריטריון של ביטוח לאומי אם יש קיצור מתחת ל-25 מ”מDoughnut

לי פעם היה קיצור, בקופה ראו 25 מ”מ ובבי”ח 26, שלחתי לשמירה את המסמכים של הבי”ח, לא אישרו. שאלתי למה ואמרו לי שהקריטריון הוא 25, הגשתי ערעור עם המסמכים של הקופה ואישרו לי.

צריך קיצור תמידי או שגם עם זה דינאמי זה אפשרי ?שמ"פ

בוודאי שגם דינאמי. אבל רק כזה שמגיע למספריםאמהלה

שנחשבים קיצור שזה כאמור 25 ומטה.

ואם יש אשפוז בגלל זה אז הרבה יותר פשוט להוציא שמירה

לי היה 13 והרופא טען שלא כזה קל להוציאשמ"פ

בתכלס עדיף לי כרגע לעבוד מהבית גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת שפיות ... אבל ממה שהוא אמר לי אפילו לא ניסיתי ...

טוב לדעת שזה אופציה אם צריך

וואו. 13 זה קצרצר. אבל אם יש לך אופציה לעבודאמהלה

מהבית כמובן שעדיף כי שמירה זה משעמםםםםםםםם מנסיון מר

מבחינה כלכלית הכסף אמור להגיע במלואו בשמירה. כך לי היה בכ"א

יש תקרה לסכום של שמירהטרכיאדה

הא

כנראה שלא זכיתי להגיע אליה.....אמהלה

כן זה נשמע קשוח ממששמ"פ

זה לא שאני יכולה האמת לתקתק ולהספיק דברים בבית...

זה מאד אינדווידואלי- השיעמוםDoughnut

אותי השמירה הצילה ממש! בקטע נפשי.

הגעתי ללידה מתוך שלווה ורוגע, היה לי חודשיים לנוח בנחת בבית, להיות רגועה עם הילדים בצהריים. זה ממש הכניס אותי למקום טוב. בלי הלחץ של העבודה והעול (אני בתחום הטיפול וגם אחרי העבודה הראש הרבה עם המטופלים, אז היה לי מושלם הניתוק הזה).

רק לתשומת לב שאצל כל אחת זה שונה.

צודקת ממששמ"פ

עוד נקודה זה כמה זמן לפני הלידה ( לי זה היה משבוע 24 אז יש זה הרבה זמן ) וגם כשאת בשמירה מה ההנחיות של הרופא - אם את יכולה לתפקד יחסית כרגיל וליהיות עם הילדים וכו' ברור שעדיף אבל במקרה שאמורים ליהיות במנוחה וממש לא להתאמץ זה דווקא קשה נפשית להרגיש שאני לא עושה כלום ...( אבל גם תחום העובדה שלי פחות דורש מתחום הטיפול )

בהחלטDoughnut

באמת ההנחייה שלי היתה לא לשכב כל הזמן ולהסתובב קצת אז זה היה מושלם, יכולתי להסתובב קצת ואפילו לטייל.

אמנם אחרי זמן מה של הליכה/ עמידה התחילו לחץ למטה ואז פשוט ישבתי.

והיה לי חודשיים שמירה אבל בכיף הייתי מוכנה יותר🤭

ברוררררר. הייתי בשמירה משבוע 21+ ולא יכלתי לעשותאמהלהאחרונה

כלום מלבד לרבוץ על הכורסא....

זה היה קשוח אבל באמת טכנית לא יכלתי לזוז כי הכל כאב והיה כבד מדי..... (בהריון של התאומות)

בהריון האחרון יצאתי בתחילת תשיעי לחופשת לידה אבל זה כבר שונה לגמרי

כי יכולתי להסתובב חופשי (עד כמה שאישה בתשיעי יכולה )

וזה באמת היה מושלם כי כבר לא היה לי סבלנות לתלמידות והרגשתי שאני חוטאת לתפקידי....

זה באמת בעייתיDoughnut

לי היו גם ורידים שגרמו לי הרבה סבל, הלעתי לרופאת כלי דם פרטית שהמליצה על שמירה.

ורידים לבד זה לא סיבה אבל ממש ראיתי שהמכתב שלה נתן לרופא נשים שלי מהקופה דרייב להגיש בקשה לשמירה. ברמה שרק על הקיצור צוואר הוא היסס ואז כשראה את המכתב מהרופאה העמדה שלו ממש השתנתה. אז אולי השילוב של השניים עזר לי לקבל, ושוב למרות שלפי ביטוח לאומי הקיצור לדעתי הוא הפקטור העיקרי(כי זה עלול לסכן, וורידים עם כל הסבל לא מסכנים...).

מישהי מכירה את דר מאיה וינר? ראש העיןחמדמדה

מקפיצה לך. לא מכירהכורסא ירוקה

מקפיצה גם. בהצלחהאמהלה

כן מומחית מאודממשיכה לחלום

עובדת עם פרופ' אחינועם לב שגיא

אנושית ונחמדה

ממש מומלצת

איזה טוב לשמוע… חסדי ה'חמדמדהאחרונה

שתהיה בעז"ה שליחה טובה

תודה!

מירמור מהול באופטימיות

אם_שמחה_הללויה

עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך י"ז באלול תשפ"ה 10:28

עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך י"ז באלול תשפ"ה 8:21

אנחנו דור של אנטיפתים,

השירים שלנו "לא לפנות אליי, לא לדבר אליי".

דור חצוף של בינה מלאכותית,

שמתיימר שיודע יותר טוב מהזקנים,

"פני הדור כפני הכלב".

אנחנו דור של מכורים,

לדופמין, לתשומת לב, למסכים,

לאוכל זבל, לחומרים, לכל דבר שמשכיח את הכאב.

אנחנו דור של משפיענים, זה נותן לנו את אשליית השליטה.

אנחנו דור שלא פותר בעיות מהשורש,

אנחנו ננהל משא ומתן עם ארגוני פשע וטרור.

אנחנו ננרמל כל מה שרע בעולם הזה

ונעשה אותו חוקי.

נקרא לסמים תרופות.

גראס נהפוך לקנאביס רפואי,

ונעשה גם עמדה חוקית למכורים להימורים,

נקרא לה "מפעל פיס", הרי "הכל חוזר לקהילה".

ושמעתם על הצעת חוק להעמדת עמדות הרואין תחת פיקוח רפואי כדי למנוע מוות ממנות יתר?

במדינות המפותחות בעולם זה כבר קיים.

אנחנו דור אמיץ,

דור שנלחם ברשע, שלא מפחד לחשוף את האמת, שכבר לא שותק.

אנחנו דור שצמא לרוחניות,

דור שלא מתפשר,

דור ששובר מוסכמות,

מטיל ספק, לא מקבל הכל כברור מאליו.

אנחנו דור שמחפש חופש, אותנטיות וכנות,

שמחפש משמעות וצדק,

דור שמחפש את אלוקים.

למה ככה?צוףלבוב

ומה היה פעם? אותו דבר. כמו שאמר קהלת.

פעם התארחתי אצל משפחה חבדניקית צברית , ובעל הבית התחיל לשיר שיר חסידי באוקראינית. ביקש לתרגם , התחלתי לתרגם , הוא לא כזה התלהב מהתירגום

Став я пити, став гуляти

Пропив свою телицю

Треба, треба знати, як гуляти

....

לא מבינה אוקראינית, אבל בערך הבנתיאם_שמחה_הללויה

ולגמרי אין חדש תחת השמש

הוא לא ידע מה המשמעות של השיר?מחי

זה משל.

חסידים פגשו איכרים פשוטים ששרו בבית המרזח על כך שמרוב שתיה הם לא מילאו את חובותיהם לאדון כראוי. החסידים למדו מזה הוראה בעבודת ה' שגם אנחנו בעולם הזה צריכים להיזהר לא לבזבז זמן לריק ולמלא את חובותינו כראוי כלפי האדון - בורא עולם.

ואו. יפה!!אם_שמחה_הללויה

תמיד בעלי בשבת מספר משל דומה לילדים

אולי הוא ידע מסרצוףלבובאחרונה

אבל תרגום מילולי פחות.

שנית, יש לי הרגשה חזקה שחסידים שרו את זה בעצמם ולא כפריים. כי יהודים היו חייבים לשלם מסים או לעוף . ולא פגשתי את השיר עד אז בשום מקום.

אם זה היה בשלב אחרי שיחרור עבדים , מיסים שילמו למדינה ולא לאדון, אם זה היה לפני, היו עובדים כמה ימים במשק של אדון.

דווקא יהודים היו שוכרים אצל איש אצולה והיו צריכים לשלם לו בזמן.

הכי אהבתי את הפסקה האחרונה

ממתקית

🙂 הייתי חייבת סיום אופטימיאם_שמחה_הללויה

שאלה חינוך בנותשלומית2

בתי בת הכמעט 3 אמרה לי היופ.

כואב לי בטוסיק השני... והצביעה על האזור הפרטי שלה... באמת הסתכלתי והשפתייפ שם היו אדומות מבפנים.. הרבה פעמים אדום לה שם... ומתלוננצ על כאב...

רעיון מה זה?

(פותחת סוגריים שיודעת שלפעמים במקרים כאלה יש לחשוש מפגיעות מיניות. זה לא נראה לי הסיטואציה ב"ה היא רק בבית ואני לא מורידה נמנה את העיניפ בבית ובחוץ....

אז למה אדום וכואב לה הרבה פעמיפ. כמובן גמולה ממזמן

זו שאלה א.

שאלה ב'.

הביטוי שהשתמשה בו הצחיק אותי והמחיש לי את הצורך לתת שם למקופ הזה. לא מתחברת לשם פות. עושה לי תחושה לא נוחה.

אני באופן אישי ב"ה בטוב עפ המקום וביני לבין בעלי יש הרבה שמות שאתן למקום הזה.

אַבל אף אחד מהם לא מתאיפ כשם שאתווך לילדה.

בקיצור צריכה עזרה ברעיונות.תודה(

יכול להיות שמפספסת טיפהכורסא ירוקה

וזה מתייבש בתחתון ואז נוצר פריחה כמו שיש חיתול? או שאולי אחרי מקלחת מתלבשת בלי להתנגב עד הסוף?

אם היא מתקלחת כל יום ומחליפה תחתונים זה אמור לעזור.

במצב של פריחה אצל תינוק רופא עור המליץ לנו אחרי מקלחת לתת כמה דקות לילד להיות בלי חיתול ומאוורר, וזה ממש עזר. אם היא גמולה זה בטח יותר קל, פשוט להגיד לה להיות בחדר בכמה דקות האלה..

אצלנו איכשהו התקבע השם פופו בשביל הבת וזה עובר סבבה.

אני דווקאPandi99

כן רואה חשיבות בלקרוא לאיבר בשמו, כמו שאנחנו קוראים לשאר האיברים בלי להתבייש..

אמממממרגול

לגבי האדמומיות - לא מכירה, כן זוכרת שלי בתור ילדה היה הרבה פעמים. כן מהמרת שזה קשור בהיגיינה, לנגב כמו שצריך (לא עם מגבון כי זה משאיר לחות), להתקלח כל יום (אפילו רק גוף), אם יש צורך אולי להחליף תחתונים אחרי הגן. וגם אם היא מגרדת שם אז זה מגביר את האדמומיות בדרכ

לגבי שם למקום - אכן מאתגר אם את לא מתחברת למילה "פות", אישית פחות מתחברת לשמות "חיבה" כמו "פיפי", "שם למטה", "פישפש"

המילה היחידה ש*אני* מצליחה לחשוב עליה זה "וולבה", שזו המילה באנגלית ל"פות" (הוגים volva).

לגבי שם:לפניו ברננה!

אלירז פיין מציעה לקרוא למקום "הפרח שלך" או "האוצר שלך".

באופן כללי אני אומרת פות, מאז שגיליתי שזאת מילה עברית שהפירוש שלה הוא שער התחלתי לאהוב את המילה. אבל כשאני מדברת עם הבת שלי אני אומרת האוצר שלך (ולפעמים מזכירה את המילה פות כדי שהיא תכיר גם אותה).

לגבי אדום ושורף - יכול להיות סוג של פטרייה או שפשפת. באופן כללי הרקמה הזאת מלאה בכלי דם, כלומר אמורה להיות אדומה קצת יותר משאר העור. אבל יש אדום שהוא לא בריא.. צריך ללמוד להבחין בין המצבים, אני לא לגמרי מרגישה שיודעת...

חשוב מאוד, לא לשטוף שם בסבון. רק מים.

לא נותן לי לערוך אז מוסיפה..לפניו ברננה!

כמובן שאם היא אומרת ששורף לה זה כנראה הסוג הלא בריא של האדום..

והייתי מקפידה על שמירה על היגיינה יותר, וניגוב וייבוש אחרי מקלחת. אם ממשיך הייתי לוקחת לרופא לוודא שזו לא פטרייה.

אישית לפעמים שמה לה משחה מרגיעה טבעית,אבל תכלס לא בדקתי אם זה מותר לשים שם..

המקור לזה שהפירוש הוא שער:לפניו ברננה!

במקרא בצורה פותות בהוראת: "פתח קדמי שעמד מנגד לדלתות הבית בואכה אל קדש-הקדשים" - ”וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים“ (מלכים א' ז, פסוק נ), רש"י למעשה מתקן את הטקסט וקורא "פֹתחות" במקום פתות בהסתמכו על הפסוק המקביל מדברי הימים: ”וּפֶתַח הַבַּיִת דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים“ (דברי הימים ב' ד, פסוק כב), [1].

(העתקתי מויקיפדיה)

האוצר??שירה_11

נשמע לי מזה מוגזם

הילדה לא שאלה אותך למה זה אוצר?

אמנם הבת שלי בת שנתיים וחצי אבל אני מאמינה שאצטרך להגיד לה מזה

אצלינו בבית פשוט אמרו "למטה" מעולם זה לא הפריע לי

לא. היא קיבלה את זה כפשוטו.לפניו ברננה!

אבל אם היא תשאל נראה לי שאני אגיד לה שזה הפתח שדרכו בע"ה היא תביא ילדים לעולם. חתיכת אוצר, לא? 😉

אני גם פחות מתחברתהשקט הזה

אבל יכולה להבין את הרעיון שעומד מאחורי שבמקום להפוך את זה למשהו מודחק ומוסתר ולייצר רגשות שליליים, דווקא לתת לזה קונוטציות חיוביות (ועדיין פחות מתחברת כי זה מרגיש לי ללכת קצת לקיצון השני.. )

למטה זה לא מקום מוגדרמתיכון ועד מעון

למטה זה ברגל? או בתחתית הבטן?

נראה לי עדיף לתת שם גם אם הוא לא מקצועי וילדותי מאשר תיאור לא ברור

אני פשוט אומרת-אחרית דבר

למקום שעושים קטנים..(או איך שקוראים לזה אצלכם..)

זה מרגיש לי לא מתחמק וברור

ובאמת לא היה אכפת לי לקרוא לו בשם האמיתי אבל באמת משום מה קשה לי גם עם המילה הזאת.. לא מצליחה להסביר..

לא מצליחה לומר בטבעיות

ויותר חשוב מהאיזו מילה זה השדא-שמדבר בזרימה וטבעיות ולא במבוכה ואילוץ

אבל יש לו גם עוד שימושים חוץ מזה..Pandi99

גם זה לא מדויק

לא הבנתי מה הבעיה בזהאחרית דבר

חשיפה לידע זה לפי בשלות וגיל

כמו שאני אומרת לילד קטן שבטלפון מתקשרים למישהו

ויש בו עוד שימושים שהוא לא בשל להבין..אני לא מסבירה לא שזה גם משמש לאינטרנט וויז ומצלמה ושלט למזגן..

לאט לאט

וגם לומר את השם בעברית לא מסביר את השימוש שלו..סתם שם בלי משמעות

אז מה זה משנה?

אגב מאז שהיתי ילדה ואמא לשי הראתה לי את אברי הגוף באיזה ספר ילדים כזה(היינו חילונים

אז לא זכור לי בכלל שיצא לי לשמוע את השם הזה באף סיטואציה..

אזבאתי מפעם

איך קראתם למקום בתור חילונים?

גם לי קשה להגיד פות, והאוצר מוגזם ממש בעיני.. מביך... אין לי שם בקיצור בבעיה.

לא יודעת באמת לא מבינה מתי צריך לקרוא לו בשםאחרית דבר

לא זוכרת שהיתה סיבה

אבל באמת אשצלי בבית לא היה שום קטע של צניעות..או חינוך כהז

אז זה לא היה מבושה או משהו

ידעתי מגיל 4 איך באים ילדים לעולם

ולכן גם עכשיו לא מרגישה אישיו סביב לתת לזה דוקא שם כזה או אחר

העיקר בעיני זה השדא הכללי ,המרחב הבטוח לשיח, הבטחון והחיוביות כלפי יחס לגוף וכו

מסכימה לגמרי. שאין שם לאיבר = אין לו מקוםPandi99

וזה יוצר הסתרה ובושה וריחוק

ואז לפעמים לא מבינים מדוע קשה להתחבר לגוף ולנשיות…

וואי סליחה אבל זה נשמע לי ממש מוזרוהרי החדשה

וגם בעינילא מותאם לגיל

בגילאים האלו זה לא אוצר ומה הקשר לפרח? (זה נשמע שאול מהביטוי באנגלית)

שימוש מיני כבר בגיל מוקדם הוא לא נכון בעיני

אני הייתי מציעה מקסימום "מקום פרטי " למרות שבעיני הכי נכון להגיד "פות". למה זה האוצר שלה בגיל ארבע?

למה לקחת את זה למקום מיני?לפניו ברננה!אחרונה

אוצר זה דבר שמצניעים אבל לא כי זה רע ואסור אלא כי זה דבר שלא רוצים להראות לכל אחד. זה בדיוק המסר שהייתי רוצה להעביר לבת שלי..

ומה הקשר בין הקמיצה לשם שלה? או האף או האוזן..

מישהו אי פעם קבע להם שם.. אז לפעמים קורה שהשם שנקבע הוא שם או כינוי של עוד משהו. ומבחינתי נכון שזה יהיה כינוי עם קונוטציה חיובית.

אני לא אשת מקצוע או משהו וגם לא מאוד התעמקתי עד ששאלת, אבל פשוט היה נשמע לי נוח ונכון. (אגב אלירז פיין שזה הרעיון שלה היא כן יועצת מינית. אבל מה שכתבתי לא היה דווקא ממה ששמעתי ממנה..)

אישית לי מפריע כשהיא אומרת שזה "הפיפי שלה" בגלל שזה חוטא למציאות, ובגלל שיצא לי לשמוע על נשים/נערות שלא ידעו שיש להן 3 פתחים, זה ממש ממש צורם לי לשתף פעולה עם זה..

זה יכול להיות סוג של פטריההשקט הזה

גם הבת שלי התלוננה ששורף, לקחתי לרופאה והיא הראתה לי שאדום באזור השפתיים ואמרה שזה פטרייה ונתנה משחה. היא באמת אמרה שזה יכול להגרם מניגוב לא טוב, או שימוש במגבונים.

ואני לגמרי מעדיפה את המילה פות. הבת שלי משתמשת בה וזה נראה לי הכי הגיוני.

אבל אולי ה "איבר הפרטי" "המקום הצנוע".

לא בטוחה שכדאי לקרוא לזה האיבר הפרטי,בלוט

כי יש עוד איברים פרטיים. זה עלול לבלבל.

כל הגוף הוא פרטי בגדולהשקט הזה

ולכן אני מעדיפה לקרוא לילד בשמו והבת שלי משתמשת חופשי במילה פות.

אבל כן יש משהו קצת יותר פרטי באיבר הזה.

אם זה משהו מתמשך אולי כדאי לפנות לרופאה שתבדוקדיאן ד.

לגבי שם נראה לי הכי נח לקרוא למקום מפשעה

וכן אני יודעת שזה לא שם מדויק אבל בסוף זה אותו אזור ולי זה נשמע הכי נח.

גם ברור לכולם גם לא משהו שהוא לא צנוע או מילה לא יפה.

כשהייתי ילדה היה ממש כואב לי כששכחתי לנגב אחריעכבר בלוטוס

קטנים עם טישו

והייתי צריכה לשטוף את המקום כדי שיעבור (ממש זוכרת את עצמי קמה פעם ב בלילה להתקלח)

גם אחרי מקלחת לקח קצת זמן עד שהכאב-שורף עבר לגמרי

נכון קורה גם לבנות שלי לפעמים באמת מחוסר נקיותאחרית דבר

שולחת אותן לשטוף ולנקות טוב וכן זה לא עובר מיד באותו רגע תמיד..לקחת בחשבון..

תודה לכולן עזרתן לישלומית2

למה צריך להתחבר?חילזון 123

למילה רגל או ראש את מתחברת?

לטעמי לא כדאי לסבך את החיים. זה השם שנהוג ברפואה

לא אומרת שצריך להשתמש בו כל דקה אבל כשצריך אז צריך.

מבינה שלא תמיד זה בא בטבעיות. אבל אפשר להתאמן כמה פעמים וזה כבר יזרום

כאן בהודעה הפותחת השתמשת בהגדרה 'האזור הפרטי'יראת גאולה

כדי להסביר לקוראות על איזה איבר את מדברת.

לדעתי זה שם מצוין, ברור ונכון.

התקשויות שבוע 25חנוקה

הבטן שלי קשה מאד

האמת שדי התאמצתי היום

קרה לי גם שבוע שעבר יום אחד..

זה מדאיג? איך אפשר להקל?

צריך ללכת לרופא/לדווח/לעשות משהו?

אוף הכאב יורד לי לרגלייםחנוקה

ולאגן.

פעם שעברה זה עבר עם שתיה ומנוחה מוחלטת

אבל עכשיו לחכות זה אומר מיון בלילה ולילה לבן וכו'

אין אצלינו מוקד- גם עכשיו יתנו לי הפניה למיון- מה אומרות?

ובעלי לא בבית ולא בעיר וזה אומר שאני צריכה למצוא בייביסיטר ולנסוע לבד. אוף.

צריך להיבדק?

קודם כל תשתי הרבה הרבה הרבה ולכי לשכב שעהאמהלה

אם יש 3 התקשויות בחצי שעה יש לפנות למיון.

אם לא עובר לך אחרי שעה/שעתיים מנוחה ושתיה מרובה פני להבדק.

זה קשה באופן רציףחנוקה

לא התכווצויות

תנסי לשתות הרבה, ומנוחה מוחלטת. אם ממשיך אחריאמהלה

חצי שעה הייתי הולכת להבדק

הלכתי..חנוקה

בקבלה היה לי כזה ציר שהיה ברור לאחות שאני בלידה פעילה

דלגה על מוניטור אפילו בקשה מיד בדיקת רופאה

---- צואר ארוך וסגור,

ב"ה עם נוזלים פסקו הצירים.

ב"ה. כל הכבוד שהלכת להבדק. תקפידי על שתיה מרובהאמהלהאחרונה

וגם אולי תנסי קצת להפחית מאמץ מסדר היום.

אבל זה שהצוואר ארוך וסגור זה פשוט נהדר

זה מראה שעל אף הצירים זה ב"ה לא השפיע.

אבל זה לא אומר שזה לא ישפיע בעתיד

לכן חשוב מאד להיות קשובה לגוף שלך ולתת לו מספיק נוזלים ומנוחה.

שוב- כל הכבוד שהלכת למרות הקושי הטכני

אמא לביאה את!!!!

אשמח לשמוע את דעתכן!!אנונימית בהו"ל

אני מרגישה שהבת שלי עם קושי רגשי

ואני מרגישה שזה בעקבות ההריון שלה והתקופה אחרי לידה.

שהיו מלאים מלאים סטרס.

אולי זה לא קשור כן? אבל בתחושה שלי כן

אבל העובדות הן שיש לה אופי כזה.. עקשנית מאוד, לא מוותרת, נעלבת בקלות, סגורה, לא משתפת כ"כ מה עובר עליה בפנים. תמיד קשה איתה בבוקר או בערב.

מה אפשר לעשות?

והיא גם מאודדד תחושתית, מאוד!!!

זה אומר שיש בגדים שהיא לא לובשת כי משגעים אותה, זה מלא פעמים אישיו בהתלבשות... אוהבת מאוד בדים נעימים, זקוקה להירדמות למשהו נעים ספציפי, ממש מרגישים שהעניין התחושתי משפיע עליה הרבה..

נגיד אומרת שבא לה לנשוך או כשהיא שורטת רואים שזה מבפנים כזה...

השאלה-

איך אפשר להקל עליה?

ריפוי בעיסוק/ טיפול רגשי/ הדרכת הורים/ טיפול אנרגטי?

לעניין התחושתי ריפוי בעיסוק מאד עוזר. לנושא האחראמהלה

אני לא כ"כ מבינה. מקפיצה

חיבוק והרבה נחת וסיעתא דשמייא

אני גם מאמינה שהריון מתוח או משהו אחר משפיע על הילממתקית

גם אצל אחד ילדיי, לאחר הלידה, הייתה לי תקופה לא הכי טובה, הרבה לחץ הרבה חרדות
והילד מההריון הזה, ממש כמו שתיארת בפסקה הראשונה.
בת כמה ביתך?
הילד שלי היום בן 10 וטופל אצל פסיכולוגית, ועוד דברים. היא עשתה איתו עיבוד למה שעברתי כשהיה תינוק והיה בבטן.
את יכולה להתחיל בלחישות לילה- תקראי ברשת זה יכול גם לעזור כי זה פונה לתת מודע.

מעניין מאדDoughnut

אם בא לך לפרט קצת על הטיפול ואם עזר- אשמח,

כנראה שלהרבה יש ילד אחד כזה🤭

ואני אישית סוברת שלתחושות האם והחוויות שלה בהריון ואחרי הלידה יש השפעה גדולה על הילד, רואה את זה על ילדיי וילדים אחרים בצורה מאד ברורה.

לגבי מה?ממתקית

בטיפול עם הפסיכולוגית- היא קודם כל גם נתנה לנו הדרכה ממוקדת וטובה כיצד בפועל להתנהל עם הילד בכל מיני מצבים שלו, בהמשך נפגשה גם איתו ווגם עשתה איתו עיבוד לחוויות שקרו כשהיה ילד, הכל בתת מודע!!! אני גם מאמינה כמוך שההריון והינקות משפיע על הבגרות.
לחישות לילה- ללחוש לילד דברים טובים עליו, יש לזה טכניקה, מציעה לבדוק בגוגל.

מתאים לך לשתף בשם שלה?Doughnutאחרונה

אפשר גם בפרטי אם עדיף לך

להתחיל בהדרכת הורים באופן פרטי (עדיף אצל פסיכולוג)מתואמת

ובמקביל לפנות לרופא הילדים ולבקש ממנו הפניה להתפתחות הילד. צריך למלא שאלונים (יש שאלון להורים ויש שאלון לגורם חינוכי), ולשלוח למרפאה שהם ישלחו להתפתחות הילד.

מכיוון שהתהליך של התפתחות הילד לוקח זמן, כדאי באמת בינתיים ללכת להדרכת הורים פרטית. אפשר גם לנסות ללכת לריפוי בעיסוק באופן פרטי, אבל נשמע שזה לא יספיק לה...

הרבה כוחות ובהצלחה!

מצטרפת להמלצה על הדרכת הורים אצל פסיכולוגאפונה

פעם לב אוהב המליצהרקאני

נראה לי על משהו באנרגיה

@לב אוהב

נכון... פרחי באך מאוד מועיל לילדים (ובכלל)לב אוהב

מאוד יכול להיות שהכל הכלבאתי מפעם

יושב על קטע תחושתי!

עקשנית, לא מוותרת, נעלבת בקלות, תמיד קשה איתה או בבוקר או בערב- סימנים לילדים שהם תחושתיים בקטע מוגזם.

קודם כל חיבוק לך! זה קשוח מאוד.

היא בעצם חווה את העולם בצורה אחרת משאר העולם ה'רגיל' , מבחינת מגע, רגישות (בנפש), תאורה, רעשים... הכל.

מה שצריך זה תרגילים שמאזנים את התחושה, עיסויים עם קרם מידי ערב. אני חושבת שצריך לגשת להתפתחות הילד ולעשות אבחון, אבל שהטיפול יהיה של מרפאה בעיסוק שמומחית לעניין החושים, כי רובן לא מומחיות בזה אלא יותר בקטע המוטורי.

לא בטוח... הבן שלי גם עם סימנים כמו שתוארממתקית

בפסקה הראשונה של הפותחת-עקשנות,נעלב בקלות, לא מוותר וכו....
אין לו שום דבר תחושתי ושום קושי.
לפעמים זה יושב על משהו רגשי, כמובן שפה מצורף גם הפן התחושתי וכדאי גם בו לטפל.

ההמלצה שלי היא הדרכת הורים בגישה ההיקשרותיתאמאשוני

לא מחייב הדרכה פרטנית. אפשר גם קורס.

כל אחת תמליץ לך על משהו אחר חח

לדעתי אין דרך לאמת וזה ממש לא משנה מה מקור הקושי והאופי שלה.

הייתי מסתכלת על מה שהיא עכשיו ואיך אפשר לעזור לה.

הרבה פעמים עקשנות וקושי במעברים מעידים על חוסר שקט פנימי. כשמבינים לא רגוע, מחפשים להיאחז במוכר והידוע ואין יכולת להתמודד עם עוד חזית של משהו חדש או שינוי. או שזה נובע מצורך שיראו שקשה לי.

כלומר בהחלט יכול להיות שיש חוט מקשר בין כל התיאורים שתיארת.

כדאי להפחית גירויים, לעשות את המעברים יותר הדרגתיים. אפשר ללבוש פיג'מה כבר ב17:00 במיוחד בשעון חורף. ככה לאט לאט. גם בבוקר. אפשר להתחיל רגוע בזמן משותף. אם זה גורם לה להימרח אז אפשר לתקתק את היציאה אבל בחוץ לעצור עח ספסל, לדבר, לעשות מסאג, התעמלות, נשימות או סתם לבהות.

פחות אירועים המוניים, ובגדים תקני לה רק מהסוג שנוח לה בלי מריבות. גם אם זה שמלת טריקו פשוטה לשבת.

גם לחגים. אפשר ללבוש בגד חגיגי, להצטלם לשלוח לסבתא ולהחליף. הכל טוב. לאפשר לה זרימה, לחבק, לתמוך ולהכיל. הרבה להקשיב ולגלות אמפטיה. לתמלל לה מה שקורה.

לגבי שיתוף, מאוד עוזר דוגמ. אישית. תשתפי אותה את במה שאת חושבת שהיא מסוגלת לשתף.

למשל: אכלתי עוף והיה לי טעים.

ירדתי במדרגות, קיבלתי מכה וכאב לי.

רציתי לעשות משהו ושכחתי.

הלכתי ברחוב וראיתי שכנה.

ואז לשאול: גם לך קרה משהו שאת רוצה לספר לי עליו?

אם מרגילים את הילדים לשיחות כאלו ברמה כעט יומיומית הם לומדים לשתף וזה נהדר.

לא כתבת בת כמה היאוהרי החדשה

אם היא בגיל גן אז בעיני ריפוי בעיסוק יחד עם הדרכת הורים אצל מטפל מקצועי (לא מישהו שעשה קורס בהדרכת הורים אלא פסיכולוגית/עו"ס/מטפלת באמצעות אומנויות וכו')

בעיני בשלב ראשוני יכול לעשות פלאים

אני מבינה שאני בהתפרצות של דיכאון בהריוןאנונימית בהו"ל

משהו שליווה אותי כבר בשנים האחרונות, הרגשות מוזרות שעכשיו נופל לי האסימון שזה זה. מה עושים עכשיו?

פונים לרופאת משפחה.. הייתי שם. מחזקת אותך לטפלהתייעצות הריון

כבר מעכשיו. חיבוק גדול יקרה!

תודה! אבל למה בעצם?אנונימית בהו"ל

מה היא נותנת? לא צריך לחפש פשוט טיפול פסיכולוגי.. נראלי שכרגע אני חא צריכה תרופות כי זה לא קיצוני....

תודה על החיבוק. מחמם

נשלח כפולאיזמרגד1

דרך רופאת משפחהאיזמרגד1

אפשר לקבל הפניה לטיפול דרך הקופה, כדאי לנסות. יש גם מקומות שיש בבריאות האישה מטפלת ספציפית לדיכאון בהריון/ אחרי לידה.

ומעודדת אותך לפנות לטיפול, דרך הקופה או בפרטי. זה משנה חיים.

אותי היא קישרה לעוסית של הקופה, וניהלההתייעצות הריון

מעקב משותף איתה. זה היה ממש משמעותי וחשוב

חיבוק גדול יקרה!!! מקפיצה לך. תרגישי טובאמהלה

אולי באמת כדאי להתחיל מרופא הנשים שלך או רופא משפחה

תודה לך! חיממת את ליביאנונימית בהו"ל

ממש מבינה לליבךממתקית

היו לי גם הריונות כאלה, לצערי אז לא ידעתי שיש דכאון בזמן הריון מאובחן.
שרדתי

אחרי הלידה עבר הכל כלא היה...
(היו לי מחשבות לא טובות, רפואית עליי, ברמה שחייתי על פי המחשבות)

תודה על השיתוף.. ממש מרגיע שסיפרת שעובראנונימית בהו"ל

למרות שזה התחיל לי קצת לפני ההריון ... אז לא יודעת...

אני חושבת שגם אצלי היו סממנים קלים לפני ההריוןממתקית

אבל חלף מיידית עם הלידה
לקח לי זמן להבין שזה קשור
המעניין פה, לא יודעת למה אבל רק בהריונות של הבנים היה לי את זה (יותר חרדות ודאגות ברמה שמוביל לחוסר תפקוד ופחד, וזה לא היה בתקופות מלחמה או קורונה, הרבה הרבה לפני.

בנוסף לעצות שהביאו כאן..את נמצאת בטבע?אם_שמחה_הללויה

עושה הליכה? לפעמים זה עניין של מחסור באנרגיה

והטבע עושה פלאים

מציעה להתחיל טיפול פסיכולוגיוהרי החדשהאחרונה

נסי למצוא מישהי עם המלצות

וחיבוק על הקושי.

ללדת? לא ללדת? זה בכלל לא תלוי בי!אנונימית בהו"ל

אבל לא ברור לי בכלל מה אני רוצה. ומפריע לי שאני לא מחוברת לעצמי וללידה הקרבה.

לא ברור למה אבל התיק לידה עוד לא מאורגן. כל יום אני אומרת היום וזה לא קורה. נראלי זה קשור לנפש. איך עושים שזה יקרה??

בעלי במילואים. ואמור לצאת עוד שבועיים. אז מהבחינה הזאת אולי היה עדיף לחכות (אני 37+)

וגם, הילדון ירד לאחוזון 13 וממש לא באלי שהוא יהיה קטן מידי כמו אח שלו ויהיה לו בלגן עם העלייה במשקל. אני ממש מפחדת מזה.

מצד שני, כל יום של לסחוב, של ללכת לעבודה, של לטפל בילדים, לקחת לגנים, להחזיר, לתפקד על 200 קמש, זה כ"כ מתיש! וכבר כבד וכואב ולא נח. ולא, אין לי משהו שאני יכולה להוריד. אני עושה את המינימום, ויש קצת עזרה, אבל המינימום עם בעל מגויס הוא הרבה.

לא יודעת מה אני רוצה ממכם.

אולי לפרוק.

אולי טיפים איך לגמור להכין כבר את התיק לידה.

חיבוק גדול יקרה!!! בטח שאת מרגישה ככה אם בעלך לאאמהלה

נמצא.

את ממש לא פנויה רגשית ללידה.

אולי תנסי לבקש ממישהו שיבוא לשמור על הילדים קצת ותצאי עם חברה/אמא לאכול משהו טעים וקצת להתפנק אצל קוסמיטקאית?

ואולי להכין תיק ללידה יעשה לך את זה קצת יותר מציאותי?

שבעז"ה הלידה תהיה בזמנה, בבריאות ובשמחה

ובעלך יבוא עוד לפני כן הביתה ויהיה לכם קצת זמן זוגי לפני.

תוןדה לכם ועליכם

בשורות טובות אהובה!!!

תודה. באמת לא פנויה רגשית ללדתאנונימית בהו"ל

וככ הייתי רוצה לצאת. אבל אין פה ככ לאן וגם לא ככ עם מי.

מתיש.... יש לך אפשרות לקחת יום חופש? לנוח קצתיעל מהדרום

יש לי יומיים חופש בשבוע. זה פשוט יוצא תחילת שבועאנונימית בהו"ל

ריק וסוף שבוע קשוח פחד.

ובימים האלה איכשהו נופל כל הבדיקות הרפואיות.

ולקחת את הילדים ולאסוף ברגל רק זה גומר.

זה בעיקר הבדידות. הצורך לתפקד לגמרי כשהוא לא נמצא. והלבד.

ובאלי כבר ללדת.

אולי באלי גם להתפרק

אבל גם לא.

🫂יעל מהדרום

וואו יקרה!! עמוס ממש ממש!!!! חיבוק ענק!!!אוהבת את השבתאחרונה

ואיזה קשה זה הבדידות הזו שאין למי לפרוק

בטח בימים כאלה עמוסים טכנית ומנטלית!!

חיבוק ענק ענק

ותודה תודה תודה על ההקרבה בשבילנו!!!

את יכולה להרפות אחהצ, נעזרת בנערה לעזרה בבית או עם הילדים? זה יכול לתת אוויר חצי שעה שאת בחדר בשקטטטטטּטט לבד....

וסליחה אם זה חופר שאני כותבת כי כתבת שאת עושה את המקסימום להקל על עצמך..

ואם זה בסדר עוד משהו- אם את הולכת ברגל את הולכת עם טיולון? אם לא אולי כדאי לך שכן כדי שהקטן יהיה בו ותוכלי צהתקדח מהר ייתר וגם שיסחוב לך את הדברים...

אבל בעיקר באתי לכתוב לך פשוט חיבוק ענק ענק!!!

זה באמת ככ ככ מתיש!!

ומוזמנת לפרוק בפרטי או בטלפון, באמת בשמחה♡♡♡♡

הסתגלות בלי בכי- נראה לי יותר פריקה מהתייעצותפה לקצת

מי שלא בדעה שיש אופציה כזאת, מוזמנת לדלג.

הבת שלי נכנסה השנה לגן, פעם ראשונה.

והיא לא מצליחה לשחרר.

ביומיים הראשונים באתי איתה, שיחקנו יחד בגן או שהיא שיחקה ואני הייתי לידה ואחכ חזרנו הביתה.

ביום השלישי הסכימה להישאר, בלי בכי.

אמרתי לה שאחכה לה בחוץ, היא נשארה בתןך הגן וחיכיתי בחוץ שעה. אחכ רציתי להוציא אותה אבל הצוות שיכנע אותי שהיא בסדר ושאשאיר אותה.

הלכתי וחזרתי לקחת אותה ב12 אפילו שהצוות אמר שלא צריך והיא בסדר.

באמת אפילו התלוננה שרוצה להישאר בגן אחרי שראתה שאחים שלה לא באוטו והבינה שהם עדיין בגן.

מאז היא לא מוכנה ללכת לגן.

בקושי איתי היא מוכנה להיכנס ולהישאר קצת.

ואני מתלבטת איך להמשיך מכאן....

אצל הילד שמעליה זה לקח בערך שבוע-שבוע וחצי ואז הוא נשאר בגן בלעדיי ובלי לבכות.

הבכי בגן נרגע ונהייתה אווירה יותר רגועה ולדעתי זה עזר.

נשמע לי שדווקא היא הסתגלה מהרמתואמת

אבל זה שהוצאת אותה מוקדם - גרם לה לנסיגה... כאילו היא קיבלה שדר בתת-מודע: אמא לא סומכת עליי שאסתגל לגן, ולכן היא לקחה אותי מוקדם, אז אני באמת לא אסתגל לגן...

סליחה אם לא זה מה שרצית לשמוע❤️

אני גם לא בעד לתת לילד לבכות, אבל יש ילדים שבאמת הבכי שלהם הוא קצת "מניפולציה" על ההורה, ולמעשה הם יכולים להתרגל למסגרת בקלות, רק מבינים שככה הם יניעו את רגשות ההורים שלהם... (אני לא אוהבת להשתמש במילה מניפולציה כשמדובר בילדים, אבל זו המילה שהכי מתאימה כאן...) יש כמובן ילדים שמתקשים רגשית להיפרד, אבל גם אצלם צריך לשדר אמון במסוגלות שלהם להיפרד, ולא לסחוב יותר מדי את ההסתגלות...

מציעה לך להתייעץ עם הגננות, אם את מרגישה שאת סומכת עליהן. בכל זאת, יש להן הרבה ניסיון...

הצוות בעד בכי מהיום הראשוןפה לקצת

מבחינתן אין אופציה אחרת...

ומעניין מה שאת אומרת, אני דווקא חשבתי שאולי זה שהיא ראתה שהגעתי ולא חיכיתי בחוץ כמו שאמרתי לה שאעשה גורם לה לא להאמין עכשיו שאחכה לה בחוץ.

וגם אולי זה היה מהר מידי להשאיר פעם ראשונה ל4 שעות.

יכול להיות שאת צודקת, את מכירה את הבת שלך הכי טוב.מתואמת

אם הן ממש בעד בכי, אז באמת קשה לסמוך עליהן...

הבת שלי לא בכתה ב3 ימים הראשוניםחנוקה

היא מהגדולות והיתה סופר נרגשת מהגן, ועזרה לגננת לתווך את נפלאות הגן לכל החברות החוששות.

ביום הרביעי היא כן בכתה. היא אמרה אחר כך

אמא, הודיה ותהילה יושבות ביחד ובוכות ונורא כיף להם. יש להם מקום ליד הדלת והם בוכות ביחד כל בוקר. אז היום גם אני בכיתי איתן.

ואחר כך כמה ימים היא די התנגדה להשאר.

אני חושבת שזה נורמלי שיש ימים שפחות רוצים ללכת לגן

גם אני לפעמים פחות רוצה

וכמה שהגן מקום חוויתי, בסוף הוא גם מאתגר ומפגיש עם התמודדות עם קשיים.

באופן אישי דעתי שהדרגה מדי הדרגתית משבשת את הילדים

הם לא מצליחים לקלוט בחוש כמה זמן אמורים להיות פה במקום הזה.

לכן מפגש עם אמא- מעולה וחשוב!

יום קצר- חשוב

אבל לא שעה, ואחר כך עוד שעה, ועוד אחת

במיוחד אם רב הילדים כן נשארו.

איזה מוצק איך היא מסבירה את עצמהאחרית דבר

מהמם בעיני

יש גם ילדים שלוקח להם זמן להבין מה קורהיעל מהדרום

לק"י

או שבימים הראשונים הם מתלהבים והכל חדש להם, ואחרי כמה ימים הם מתחילים לבכות.

(ואיזה הסבר משעשע. ממש כיף לבכות ביחד😅 חמודה!)

זה באמת קואליציהחנוקה

3 ילדות מאותו בנין שכבר חודשים ארוכים דנות בהתלהבות על הגן שילכו אליו כשיהיו גדולות עד כדי כך

אז עכשיו הן יושבות להן ביחד בפינת קריאה ובוכות, לא נורא

לדבר איתה בזמן שקט, להגיד לה שאת סומכת עליהואז את תראי

שהיא יכולה ללכת לגן ולשחק עם הילדים בכיף עד שתחזרי לקחת אותה.

להציע לה להביא שלוק או פרי ולחלק לכל הילדים, כמובן בתיאום עם הגננת.

הצעתי לה לקחת משחק מהבית, לחלק משהו לא ניסיתיפה לקצת

אוליחולמת להצליח

מידי פעם לשבת איתה כמה דקות בגן, לקרוא לה סיפור ולשחק איתה.

תדברי על זה עם הגננות, מאמינה שיאפשרו.

אני ראיתי שעם הילדים שלי זה עזר.

אני מגיעה ונשארת איתה רבע שעה- עשרים דקותפה לקצת

אבל אחרי 5 דקות היא כבר רוצה לחזור הביתה.

יש 2 סוגי בכיאפונה

יש בכי של בהלה, זה בכי סוער כשהילד חווה למשל נטישה בפרידה פתאומית.

ויש בכי של עצב, של אבל על המציאות שאינה לרוחי, שמבטא הסתגלות. בכי שהולך ושוכך ואחריו באה רגיעה.

כשילד נכנס למסגרת הוא נפרד מאמא וצריך להסתגל למצב חדש, שאמא לא לצידו. ההסתגלות יכולה ואפילו סביר להניח שתהיה מלווה בבכי, וזה טוב כי הבכי הוא פורקן טוב מאשר אגרסיות או דבריפ כאלה שמתעוררים במהלך ההסתגלות.

אבל: א. אנחנו רוצים שזה יהיה בכי מהסוג השני. ב. שהוא כבר יהיה קשור לדמות המטפלת במידה כזו שיוכל לשאוב ממנה נחמה.

ממליצה לך לקרוא/לשמוע תכנים על הסתגלות לפי הגישה ההיקשרותית.

הסוג השני- אמור להיות איתי אן עם הצוות?פה לקצת

אני מתקשה לחשוב על להשאיר אותה בוכה עם הצוות , היום שמעתי את אחת הסייעות אומרת לילדה שבגן לא בוכים....

ובלי קשר לא מרגיש לי נכון להשאיר את הילדה שלי בוכה עם בנאדם זר.

קראתי על זה בעקבות מה שכתבת.

זה דורש הרבה סבלנות מהצוות שלא בטוחה שיהיה לטווח ארוך, כרגע יש והן לגמרי מקבלות (למרות שלא מסכימות) את הרצון שלי לתת לה את הזמן.

אני אגיד לך משהוקטני ומתוק

בסוף זה שיש הורה בתוך הגן שיושב שעות זה משבש את הגן, מפריע לילדות האחרות שבגן.

את סומכת על הצוות בגן? מעולה, תראי את זה לילדה,

תגידי לה, הנה תשבי ליד X (הגננת/סייעת) והיא תעזור לך, הגננת/סייעת תעזור לה להרגע בדרכים *שלה* אבל זה לגמרי חלק מההסתגלות!

ברור שזה לא הורה שיושב שעותפה לקצת

גג חצי שעה, ותמיד זה בשעות שהשער עוד פתוח

ולא מתאים לי שהצוות ירגיע אותה בדרך שלו אם הדרך שלו זה להגיד לילדה בת 3 שרק תינוקות בוכים והיא צריכה להיות ילדה גדולה ולא לבכות.

אגב; הבת שלי כבר נשארה בגן כמה ימים בלי לבכות אפילו לא לרגע...

להגיד לילדה בת 3והרי החדשה

שבגן לא בוכים זה נורא ואיום.

והייתי אומרת את זה בעדינות לגננת או לסייעת עצמה.

משהו כמו אני דווקא חושבת שזה בסדר גמור לבכות. טוב להוציא החוצה את העצב והקושי.

דווקא אני מאוד בעד לראות למה הילדה זקוקה וגם למה את בתור אמא זקוקה.

ואם אותך יותר מרגיע להישאר איתה 20 דק' כל פעם אז תעשי את זה.

מה שכן- יכול להיות שגם אם תישארי איתה שעה היא תבכה כשתלכי. הבן שלי היה בוכה תמיד כשהייתי הולכת. גם אחרי שהייתי נשארת איתו חצי שעה או שעה. לפעמים בחלון עוד הייתי שומעת אותו נרגע.

אבל

חשוב שיש אשת צוות שיודעת לנחם,לחבק,להרגיע ולא להגיד - לא בוכים..

בהרבה גנים הצוות אומר את זה... האמת.. לצערנו..אוהבת את השבתאחרונה

עולות לי כמה נקודות

לא קראתי את כל השרשור אז מקווה שאני מדייקת...

- דבר ראשון מניסיוני בתפקיד בגן, אם הילד יודע שאת מעבר לדלת הוא לא ישתחרר ויתמודד אלא ירצה אותך.. תמיד ככה בכל שלב בשנה..

- דבר שני אם את לא בטוחה שכדאי שהיא תלך לגן ויהיה לה שם טוב יהיה לך מאוד קשה לשכנע אותה לעשות את זה כי היא תרגיש את ההתלבטות הפנימית שלך...

- דבר שלישי- מאוד משמעותי לעשות הרבה מהעבודה בבית- לדבר על זה- ועדיף ממקום החלטי, שלם ומוגמר אבל כן מקשיב ואמפטי- את גדולה והולכת לגן של גדולים, אמא תישאר איתך בהתחלה ואז תלך לעבודה/ לתור (אני מעדיפה לתת משהו שהם יכולים להבין את ההכרח ולא לבית) ואת תשארי לשחק ולהנות עם החברים. אמא תיקח אותך אחרי קצת זמן, לפני המפגש צהריים/אחרי החצר.

את רוצה שנחשוב על משהו קטן שנעשה ביחד בזמן שאמא איתך בגן- לשחק בקוביות/לצייר לך ציור/לקרוא ספר?

ואחרי שנעשה את זה את תתני לאמא חיבוק גדול ותגידי לאמא ללכת ולבוא בצהריים לקחת אותך (כדי להעביר אליה את האקטיביות), טוב?

ולדבר על זה הרבה ולחשוב ביחד כדי חהגיע מוכנים לסיטואציה..

ועוד שני דברים יכול להיות שבימים הראשונים היא תבכה כשתלכי למרות כל ההכנה, אבל אחרי שתהיי איתה בהתחלה במשחק זה כן יהיה ממקום יותר משוחרר ויחד עם זה גם עצוב אבל לא שהיא נחטפת ממך ואת בורחת לה..

וגם, עדיף להגיע כמה שיותר מוקדם לגן, גם אין הרבה ילדים וגם לא התחילו את הסדר יום ויוצא שהיא באה והיא בחוץ וצריכה להיכנס לעניינים וזה מאתגר...

בהצלחה ממש!

מקווה שדייקתי ויהיה לך לעזר♡

וואי איזה הסבר יפה ומרגיעאחרית דבר

הקטן שלי בן שנה וחצי+

בימים הראשונים אפילו לא בכה כי עוד לא קלט את הסיטואציה עד הסוף והיה סקרן על המשחקים בעיקר

שיחרר אותי בקלות יחסית

ואחרי יומיים בערך כשאני הולכת הוא בוכה לרגע

והגננת אומרת שתוך דקה הוא כבר מךסיק ועם בטחון ומשחק יפה

וזה הדיוני כי הוא טיפוס זורם ועצמאי יחסית בכללי

אבל תמיד היה לי כזה עצוב להשאיר אותו בוכה

אפילו שידעתי שנרגע ברגע

וראיתי שאין הבדל אם נשארת 5-10 דקות או חצי שעה..התגובה זהה

ואפילו קל לו יותר אחרי 10 דקות של משחק משותף

מאשר אם נאשרת הרבה והוא כבר איבד עניין וסקרנות במקום

אז ההסבר שלך הרגיע בי משהו

בתור גננת,ניגון של הלב

קודם כל, ברור שיש הסתגלות בלי בכי, אבל גם ילד שבוכה בהתחלה (ואפילו בהמשך) זה בסדר גמור ואפילו נורמלי וטבעי יותר מילד שלא בוכה.

במקרה שלך, לדעתי היא מרגישה בתת מודע שאם היא תבכה/תלחץ עלייך מספיק את תישארי איתה ולא תיקחי אותה לגן, ולכן היא מנסה את זה. אני הייתי נותנת לה כמה ימים ללכת לגן גם בבכי, ומוודאת אם הגננות תוך כמה זמן היא נרגעת. אם היא נרגעת בפרק זמן מהיר יחסית, כנראה היא באמת מנסה אותך לראות אם תיקחי אותה. בכל מקרה, אל תישארי בחוץ ותחכי לה, גם אם את חושבת שהיא לא שמה לב, ילד אחר או גננת יכולים להעיר משהו על זה והיא תדע שאת שם.

אצלי יש כמה ילדים, שכשמשאירים אותם בבוקר יש צרחות אימים, ואחרי כמה דקות שמדברים איתם ומרגיעים אותם הם רצים לשחק ונהנים כל היום, ולדעתי חבל שבגלל הכמה דקות האלה, שיעברו בעז"ה בקרוב הם יפסידו יום שלם בגן

אני חושבת שזה תלוי איזה בכיפה לקצת

פעם אחת הכנסתי אותה, סגרתי את הדלת ואמרתי לה שהיא משחקת כמה דקות ואז אני אחזור.

היא בכתה בהיסטריה ולא נתנה לאף אחת מהצוות להתקרב אליה, שמעתי אותן מנסות להרגיע אותה וזה רק גרם לצרחות לגבור.

נשארתי בחוץ כשהיא מודעת לזה, זה מה שגרם לה להסכים להיכנס כנראה.

המטרה באמת הייתה להשאיר אותה לשעה ולקחת אותה, כמו כל הסתגלות בגן....

לא אכפת לי שתפסיד כמה ימים בגן אם זה מה שיגרום לה להיכנס יותר בביטחון לגן...

אני בטוחה שגם אם אשאיר אותה בוכה בהיסטריה היא תרגע. אבל זאת לא הדרך שאני רוצה שהיא תחווה את הפרידה ממני וההתחלה של הגן.

ברור שתלוי סיטואציהניגון של הלב

גם אם את מסכמת איתה שאת מחכה בחוץ ברור שזה שונה מכשהיא לא יודעת ומגלה פתאום שאמא פה ויכולה להוציא אותה
ממה שאני רואה, רוב הילדים נרגעים די מהר ונהנים מאוד בגן, מה שגם גורם להם להסתגל מהר יותר, וחבל שיפסידו את זה בגלל כמה דקות של בכיות בבוקר... חוץ מזה שרוב הילדים, אם אין משהו קיצוני, אם הם קולטים שגם אחרי הכמה ימים של הסתגלות בגן אמא נשארת בסביבה ויכולה לקחת אותם אליה הם ינסו לנצל את זה ויבכו יותר כדי שהיא תרחם ותיקח אותם (לא במודע או בכוונה, זאת תגובה טבעית של ילד שנשאר בלי אמא, שתחריף אם הוא יודע שהיא בסביבה ויכולה לעזור לו)

קודם כל אני מאוד מזדהה איתך את אמא נהדרתפלא הבריאה

זה הכי טבעי בעולם לרצות שהילד לא יבכה. אני חושבת שמה שהכי חשוב בתהליך ההסתגלות זה לצור היקשרות עם אחד מאנשי הצוות. שמישהי מצוות הגן יהיה פנוי להזכיר לילדה שהוא כאן בשבילה לחיבוקים, לחיבור רגשי ולמלא עבור הילד את הצורך להתנחם כשיש פרידה מאמא. פרידה היא דבר לא תמיד קל. אבל ברגע שהילד מוכן להתנחם בזרועות מבוגר אחראי אחר את יכולה לדעת שהכיוון הוא חיובי והתקשרות שלו במקום טוב. וגם אם תהיה פרידה עם טיפה בכי יום יומיים למחרת זה יחלוף כי הוא יצליח להיקשר בקלות יותר לגן ולצוות ואז הפרידה לא מאיימת כל כך. אז ממש לחפש את האיש צוות הכי חם לגשת ולהגיד אני זקוקה לעזרה תוכלי לשבת ליד הילד שלי וללחוש לו באוזן שאת איתו ופה בשבילו? האם תסכימי שהוא ישב על הברכיים שלך עד שירגע וירכוש בטחון? ומדי פעם במעברים לשים לו יד על הכתף להזכיר לו שאת כאן בשבילו. אם תצליחי למצוא את זה הילד יורד תוך כמה ימים בקלות יותר.

ועד אז בבקרים להיכנס לגן לפנות זמן בנחת לשבת איתו למשחק, להתחיל לתווך לו את החברים שסביבו. את אנשי הצוות. זה כמו לחבר קוביות לגו אחת לשניה. ממש לעסוק בחיבור הילד למקום. ולאחר מכן שאת מרגישה שיש רוגע מסוים לתוך את הפרידה עם דגש עם המפגש המחודש. אני אבוא לקחת אותך בשעה 2 מהגן. אני יביא לך חיבוק גדול ואחרים אותך לחיבוקים. ואז אביא לך שלוק. ממש לתאר את טקס המפגש המחודש זה מאוד מרגיע.

שאת פועל בצורה כזו. בעזרת ה' גם אם יש בהתחלה התנגדות היא תלך ותפחת. וגם עם יהיה בכי קצר הוא יעלם מהר...

ובעיקר לא לבטל את הרגשות שלו אלא להיות שם איתו.

בהצלחה. אנחנו אישית עוברים את אותו תהליך בדיוק. עם ילד בן 3 שהיה אמור לקבל גן שפה ובמקום זה נכנס לגן רגיל. ברוך ה' רואים התקדמות גדולה בעקבות ההתקשרות לגננת שתיארתי פה.

אצליאבןישראל

גם קשה לו להיפרד עדיין,

וככה היה גם שנה שעברה שזה היה מסגרת שלא הכיר בה אף אחד, אבל סמכתי עליהם לגמרי וגם עכשיו ואני אומרת לו שאמא הולכת לעבודה לא להרבה זמן ושהוא לא נשאר לצהרון ובתוך תוכי יודעת שזה עוד ימי הסתגלות והגיוני שקשה לו אבל בבוקר לא נשארת איתו יותר מ2 דקות כי זה בדרך כלל רק יגביר את הקושי שלו.

עכשיו בתור גננת אני יכולה להגיד לך שיש ילדים שלוקח להם יותר זמן ללכת בשמחה לגן למרות שבגן בסהכ טוב להם, בעיני זה הגיוני וגם בריא, ואם את סומכת על הצוות ואת יודעת שאחכ היא שמחה הייתי נותנת לזה זמן להסתגלות.וברור שילד שבא מהבית יותר קשה לו.

אולי הייתי עושה את התהליך לאט לאט מבחינת כמה זמן שהיא תהיה בגן ולהוסיף כל יום עוד קצת.(ועכשיו למה שאני באמת חושבת, זה שילד צריך לגדול בבית בחינוך ביתי כמו פעם וכל המסגרות האלה אני לא מתחברת עליהם🫣 לצערי והלוואי שהייתי יכולה למצוא איזון בענין הזה גם מבחינת סוג מסגרות ,שכנים, חברה, עבודה וכו)

אנחנו גם מאוד בעד הסתגלות בלי בכיהמקורית

בתכלס, עשינו כמוך, רק שאמרנו לילדים שאנחנו נהיה איתם עד שירגישו בטוחים בגן ושאנחנו בטוחים שיהנו עם החברים החדשים ואמר נו להם שכיף בגן וכו. או בקיצור - נתנו להם הרגשה שהם מסוגלים להסתדר לבד ושזה שלב משמח בחיים

בעלי באמת חיכה מחוץ לגן כמה ימים. זה עבד.

שמרטפיהנועה לה

היי

אני עם התינוק בבית כבר שבעה חודשים, לא חזרתי לכושר מאז ההריון, פתאום נתקלתי בסטודיו שמפעיל שירות שמרטפיה (בתוספת של 15-20 שח) מאוד התהלבתי מהרעיון כי בערב ממש אין לי כוחות להתעמל ובבוקר התינוק שלי רגוע ויש לי אנרגיות.. בקיצור נסעתי פעם ראשונה הגעתי מוקדם בשמרטפיה (חדרון קטן המזגן כבוי..) ישבה אישה מבוגרת שוחחתי איתה קצת הסברתי לה שהוא לא במעון והוא רגיל אליי.. האכלתי אותו שם והנחתי בעגלה הראתי לה את הבקבוק מוצץ וכו' במהלך השיעור ממש נהנתי הרגשתי איך אני חוזרת לעצמי , קצת לנשום... כבר תכננתי את הפעם הבאה וכמה אני הולכת להתמיד!! בסיום השיעור נכנסתי לשמרטפיה וחשכו עיני הבן שלי בוכה בקול צרוד כולו מזיע כולו יושב בעגלה והיא מדברת בטלפון.. שאלתי אותה כמה זמן הוא בוכה היא אמרה שכמעט כל הזמן בכה והיא נסתה להסתובב איתו בעגלה.. (מציינת שהוא היה לבד בלי עוד ילדים) אוף מצד אחד למה היא לא הרימה אותו? אולי זה דרישה מוגזמת משמרטפיה והיא אמורה רק להשגיח? אוף ממש באלי לחזור לכושר אולי זה לא כל כך נורא ופעם הבאה הוא ישחק יפה? מה אתן הייתן עושות?

אוף. באמת למה לא הרימה?פצלושון

לא נראה לי תקין

ולא הייתי מעיזה לחזור לשם

נראה לי שנשים שעובדות בדבר כזה הן לא בהכרחמתואמת

מקצועיות ומבינות בתינוקות... (פעם הייתי בחוג כזה לנשים אחרי לידה ומי ששצרה על התינוקות הייתה אישה שראיתי אותה עובדת בכל מיני עבודות לא קשורות, פשוט כי הייתה זקוקה להכנסה...)

אז כן, עם כל הבאסה, לא הייתי חוזרת לשם, כי לא יודעת אם אפשר באמת לסמוך עליה (ואם בכלל היא תהיה באופן קבוע או שבכל פעם יביאו מישהי רנדומלית)...

אולי אפשר להביא לשם בייביסיטר משלך? אם תמצאי מישהי כזו...

כן זה כנראה הסיפורנועה לה

שוחחתי איתה בהתחלה נשמע שהיא שם בשביל הכסף

ממש מבאססס!!

ברור שהיא שם בשביל הכסףאפונה

גם אני עובדת בשביל הכסף... אחרת הייתי נשארת בבית או עושה דברים אחרים בשביל הכיף

אבל היא משתכרת תמורת עבודה. והיא לא עושה אותה.

הייתי מדווחת למנהלים.

אולי לומר לה שאם בוכה ולא נרגע שתקרא לך?ירושלמית במקור

ככה סיכוי שכן תצליחי לפחות חלק

אחרי הלידה של הגדול שליחנוקה

הייתי בשיעור התעמלות לנשים אחרי לידה

היינו קבוצה קטנה וחמודה עם תינקוות פלוס מינוס באותו גיל

וכולן הביאו עגלות והילדים ישנו בנחת

והסבירו כמה בבוקר התינוקות רוגעים

ואני אף פעם לא הצלחתי להתעמל יותר מ5 דקות ברצף

אחרי 3 שיעורים נשרתי בתחושת כישלון עצומה

למה-רק- הילד-שלי-כל-הזמן-בוכה??

(הוא גדל ב"ה והיום ילד מקסים אבל היה תינוק באמת בכיין יוצא דופן)

בקיצור, בחויה שלי לא הייתי בונה על זה שיהיה רגוע, אבל הייתי מעדיפה שיהיה בצד החדר בסטודיו ולא בחדר עם האמא הזו

סליחה אבל לא נשמע שאפשר לסמוך עליה

נניח קשה לה להרים, אז למה לא קראה לך באמת? אדישות מוגזמת

ממש לא דרישה מוגזמתממתקיתאחרונה

למה היא שם אם לא בשביל זה...
הזוי שזה ככה מתנהל, הייתי יוצאת מהחוג וגם אומרת את הסיבה...

היום היום הבינלאומי למאבק במניעת אבדנות ❤️‍🩹קמה ש.

בס"ד

מקפיצה את הפוסט הזה שפרסמתי לפני כמה שנים. ניתן להעביר לכל מי שנראה לכן זקוק/ה.

מחשבות אובדניות: 4 תזכורות קריטיות להתמודדות בזמן אמת – כי נפלתי קמתי

בריאות איתנה לכל עם ישראל ❤️

חשוב. תודה על זה!♥️חולמת להצליח

🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼קמה ש.אחרונה

איך אפשר להוריד כתמי מנגו מפס לבן על חולצה צבעוניתאוהבת את השבת

חדשה...

בד קצת עדין....

יש למישהי רעיון?

תנסי לתלות בשמשאורוש3

סבון כלים פיירי, שטיפה במים ותליה בשמש אבל לאאמהלה

להרבה זמן שהחולצה לא תדהה

מהמם. תודה!אוהבת את השבת

בעדינות לטבול קיסם אוזניים באקנומיקהבאתי מפעם

ולעבור נקודתית על הכתם כמה דק' ואז לשטוף במים.

רק אם הכתם יחסית רחוק מהצבעוני.

סנו אוקסיזן ניסית? לרוב מוריד כתמים.

הייתי ממש נזהרת בשלב הראשון עם אקנומיקה. זהאמהלה

עלול להוריד צבע לצבעוני.

לדעתי כדאי לעשות את זה רק אם שום דבר אחר לא עזר

מלחיץ אותי אקונומיקה כי עלול לשנות את הצבע הלבן נקאוהבת את השבת

נקודתית נראלי...

וסנו לא ניסיתי,

תודה רבה בכל מקרה!!

אמא שלי משפשפת עם מברשת שינייםיהלומה..

ופיירי או הספריי של קליה

היא מצליחה להוריד הכל מהבגדים ☺️

מגניב, תודה!אוהבת את השבת

ג'ל אורנים הוריד לי הרבה כתמיםכחל

לשים קצת על הכתם, לשפשף עם מים, לכבס ולתלות בשמש

תודה רבה! מדהים לשמןע!אוהבת את השבתאחרונה

האם רכיבה טיפולית באמת משפרת משהו?שושנושי

אחרי החזר מהקופה זה יוצא באזור ה 100 ש"ח לשיעור

תוהה אם זה באמת שווה משהו..

הרופא ילדים המליץ על זה מבין האפשרויות של: ספורט טיפולי / הידרותרפיה

בונוס:

המלצה לחווה של רכיבה טיפולית על הציר של הר חומה - אלון שבות - בית שמש

אם אתן יודעות בוודאות שהם עושים שיעורים גם לילדים ממש קטנים אשמח שתציינו את זה.

גם אצלנו ספורט טיפולי היה מדהים בגיל צעירטארקו

לא התנסינו בדברים האחרים

שאלה לא כל כך קשורה אבל אולי תוכלו לעזור לי..אנונימית בהו"ל

אנחנו נמצאים כרגע בצומת מאוד משמעותית בחיים וצריכים לקבל החלטות קריטיות ןלבחור בין כמה אופציות

ואני מרגישה שבמקרים כאלה צריך להתייעץ עם איזה גדול דור שרואה גבוה ויש לו ראייה לרחוק, הבעיה שלצערי אין כל כך גדולי דור בתקופה שלנו😔

ניסינו להגיע לינוקא כמה פעמים ולא הצלחנו

יש את ר' דוד

אבל מחפשת עוד רב שאפשר לסמוך עליו ורב שאפשר להגיע אליו ולשאול אותו. יש אנשים עם ראייה אבל אני רוצה מישהו שפועל מתוך קדושה

אולי יש לכן רעיון?

יעזור לנו מאוד מאוד מאוד.

הרב איידלסתוהה לעצמי

מצטרפת לרב איידלס וגםתודה לה'.

אנחנו מאד אוהבים להתייעץ עם הרב שמואל אליהו

למה אתם לא הולכים לרבי דוד בעצם?דיאט ספרייט

אם רחוק,

אפשר לנסות לפנות לרב זילברשטיין.

תלוי על מה השאלהחושבת בקופסא

אם זה עניין רפואי- הלכתי יש רבנים שיש להם ידע הלכתי ורפואי שיכולים לעזור, אם מפרטים להם כמו שצריך את המקרה. אם זה עניין נפשי של קבלת החלטות בחיים, אפילו רב בית כנסת שמכיר אתכם טוב יכול לספק מענה הרבה יותר מוצלח ממשהו שלא מכיר אתכם באופן אישי.

גם פסיכולוג ירא שמיים או יועץ תעסוקתי או משהו אחר שזה המקצוע שלו יכול לעזור הרבה יותר. להם אין היכרות אישית אבל בוודאי שיש להם הרבה יותר כלים מרב גדול שלא הוסמך לזה ולא יכול לעשות יותר מלתת ברכה מעורפלת.

היא כנראה מתכוונת לאנשיםלב אוהב

עם ראיה מיסטית שיש להם סיעתא דשמיא בהכוונות הרוחניות שלהם

ולא סתם יעוץ על סמך חוכמה וניסיון חיים (שזה גם חשוב כמובן)

למי יש היום "ראייה מסטית"?חושבת בקופסא

מזמן חורבן בית המקדש בטלה הנבואה ואין לנו שום "ראייה מסטית" או "הכוונות רוחניות". איזה מושג מעורפל דומה. אפשר תמיד להתפלל, והמתפלל על חברו נענה תחילה, במיוחד אם הוא צדיק. אבל אבל לדמות כוחות רוחניים וכל מיני קמעות וכישופים ע"י בשר ודם זו עבודה זרה של ממש.

אם יש מישהו שטוען שהוא מבקר בעולמות עליונים או יודע חשבונות שמיים, במיוחד אם הוא דורש "צדקה"/"כופר נפש"/ וכו', ממליצה לברוח מהם כמו אש.

(על הרבה מרבנים גדולים באמת מתאגדים כל מיני עסקנים שמנצלים את השם שלהם לע"ז שכזו והרב עצמו לא אשם, אבל עדיין לא כדאי לקחת חלק בזה.)

ולעניות דעתי, אם מכבדים ומעריכים באמת רב מסוים, לא מפריעים לו עם שאלות בסגנון "איפה כדאי לגור" שהוא לא יכול לענות עליהן בלי היכרות אישית. כל מה שהוא יכול זה לתת ברכה מעורפלת, שלא שווה את הטרחה לא לכם ובמיוחד לא לו.

זה שהמושג הזה לא מעוגן בכלים חומרייםלב אוהב

לא אומר שהוא לא קיים, הוא בהחלט מופשט וקשה לתפוס אותו בהבנה

אבל מי שיש לו אותו מבין על מה מדובר, וזה לא נבואה, נבואה זה היכולת לקבל מסרים מאלוקים,

ראיה מיסטית זה היכולת לראות מעבר לחומר, מעבר לזמן, מעבר למוגדר, זה בעצם לכל מי שהעין השלישית פתוחה לו

ויש אנשים שנולדו עם זה. מכירה המון זה לא כזה ביג דיל.

וזה גם לא אומר שהם ידעו הכל או על הכל, או יבקרו בעולמות עליונים או יקחו כספים

כן, יש אנשים שלקחו את היכולת שלהם כדי לשלוט באנשים או להרוויח מכך כסף שזה מן הסתם לא חיובי.

כישוף זה משהו אחר, וגם עבודה זרה זה משהו אחר.

וברכה, במיוחד בדברים גורליים זה משהו שבהחלט הרב ישמח בעיניי לברך

לפתוח עין שלישית? ה' ירחםחושבת בקופסא

איזה מקור יש לך לכל מה שכתבת פה?

מקור אמיתי שמבוסס על שרשרת הפסיקה היהודית או מחשבת ישראל המוכרת, לא רבני יוטיוב וטיקטוק שבלי ללמוד ולשמש תלמידי חכמים מתחילים לעוות את הזוהר ולמכור קמעות ולחשים. במקרים הכי גרועים גם לייצר סביבם כת, על כל המשתמע מכך.

מושגים מופשטים שקשה לתפוס זה האינסוף, האלוקות, או עולם הבא, לא השרלטנות הזאת.

לא צריך לפתוח, היא פתוחה לבדלב אוהב

למי שיש ראיה מיסטית

ולמה את מערבבת בין הלכה לבין יכולת אינטואטיבית שהיא כמו לדוג' יכולת מוזיקלית או יכולת ויזואלית

מי שכבר לוקח את היכולת הזאת כדי שאנשים יסמכו עליו בענייני הלכה ויהדות זה כבר משהו אחר, זה עניין שלו

באמת אנשים נוטים יותר להאמין שמי רואה מעבר, לצערי זה באמת מסוכן

והשורה האחרונה לא סותרת את שאר הדברים שכתבתי.

לא מסכימה עם זההמקורית

אנחנו כן מתייעצים גם בעניינים כאלה

אני לא רואה רב כבעל יכולת מיסטית, אבל גם לשיקול איפה לגור צריך לפעמים דעת תורה כשיש התלבטות. כי התורה נותנת חכמה אחרת ויש דברים שהרב חושב עליהם שאנחנו לא, ויש לתלמידי חכמים סיעתא דשמייא כשזה נעשה לשם שמיים ולשם מצוות חסד ולא חסרים כאלה..

אני כן חושבת שמי ששואל צריך להפעיל שיקול דעת ולראות אם מה שמייעצים לו נכון לו ולא לראות את השאלה כפסיקה שאין לחזור ממנה, אבל עצם השאלה וההתייעצות איננה פסולה בעיניי

יש כמה סיבות למה שואלים רבעל הנס

אני גם לא שואלת שאלות כאלה בגלל מיסטיקה.

לא מאמינה בזה שהוא רואה דברים....

אבל כן כי הוא אדם חכם וסביר להניח בעל נסיון ובעל תורה.

ולכן זה דעת תורה.

דבר נוסף אני מאמינה בברכה שלו להצלחה בדעה שלו.

אני כן מאמינה שהוא שליח של הקבה להעביר לנו בצורה הזו את מה שנכון לנו.

ברור שלרב יש מה לתרום בשאלה הזאתחושבת בקופסא

אבל זאת שאלה מאוג פרטנית ואישית שתלויה בהיכרות עם הסגנון והאופי של המשפחה. לנסוע לגדול הדור שלא מכיר אותך ולעמוד שעות בתור בשביל לקבל "ברוייכה והצלוייחה" לדעתי לא נותן למתיעץ שום דבר, חוץ מאיזו תחושה רוחנית מעורפלת. וגם לתחושתי, אם באמת מעריכים את הרב הזה גם זה קצת לבזבז לו את הזמן.

אם הרב הזה היה חושב שזה בזבוז זמן הוא עצמו היהדיאט ספרייט

נמנע מזה.

אבל הוא יודע שהוא נותן לאנשים עצה ורוגע ושקט נפשי והוא גם יודע שברכות שלו שוות משהו.

ההקרבה הזאת שהם עושים למען עם ישראל ואהבת ישראל שלהם זה משהו בלתי נתפס. ואני מדברת על גדולי עולם שלא לוקחים שקל, אין סביבם חצר והם חיים בצניעות.

אני התברכתי מפי גדול דור וראיתי ישועות רבות.

עשיתי זאת כי מילה שלו זו ברכה ויש לו סייעתא דשמיא גדולה.

כל מילה!טרכיאדה

הגבתי לחושבת בקופסאטרכיאדה

הרב יצחק כהן משמואל הנביא,בירושליםעל הנס

מי זה?אישהואימא

ואיפה הוא יושב? איך אפר להגיע אליו?

רב שכונת שמואל הנביא בירושלים,על הנסאחרונה

תכתבי בגוגל הרב יצחק כהן משמואל הנביא ויש שם פרטים,הוא ראש מכון עליה,

רק מזדהה עם הצורך הזה להתייעץ עם צדיקאם_שמחה_הללויה

כשנמצאים בצומת דרכים.

בזמנו התייעצנו עם רב הקהילה שהיה לנו ועכשיו הוא עזב בגלל פוליטיקות שונות וזה ממש מבאס.

אם לא תמצאי אז אולי אפשר להגיע לקברי צדיקים ולבקש עצה.

שלום

מוזמנת לכתוב לי בפרטי ואתן לך 2 שמותעכבר בלוטוס

מחפשת בשביל ניקית אחרת המלצה לרופאת נשים בכלליתיעל מהדרום

לק"י

כמו דר גורביץ נלי האגדית בהדר גנים /בני ברק שפרשה.

סבלנות. יחס חם. אכפתיות. אנושיות.

יש את דר' אינה וינשטיין שהרבה ממש מרוצותמולהבולה

גם מחפשת...אם_שמחה_הללויה

הייתי אצל ד"ר גורביץ' ואצל ד"ר דניאלה נווה. שתיהן ממש טובות ויחסי אנוש מעולים, אבל לא מקבלות כבר בקופה שלי.

ואחרונה שהלכתי אליה יש לי ממש טראומה ממנה🥺 ממש לא הייתה נעימה.

עדיין מחפשת.בשביל רופאת נשים טובה אני מוכנה לעשותחניתה

נסיעות ארוכות

אינה וינשטיין לא מצאתי בכללית

אין המלצה ספציפית112233445566

אבל ממליצה לברר על רופאה מומלצת באיזור לא דווקא בקופה שלך, ומקסימום לעבור קופה.

אני עברתי לאחרונה כולל ילדי רק בשביל הרופאת נשים ..

דר טלי שפירו חובביהלומה..אחרונה

מקצועית ואנושית, מאוד נעימה

מה אני צריכה לעשות?אנונימית בהו"ל

עבדתי במשך 4 שנים בגן 4-5. השנה הפיקוח העביר אותי לגן אחר, והביאו במקומי מישהי שהבטיחו לי שהיא מדהימה וההורים עפים עליה וכו' וכו'.
אתמול פגשתי את הסייעות שעבדתי איתן, ושתיהן אמרו שהיא מאוד עסוקה בלהרשים את ההורים, אבל מדברת 'לא יפה' לילדים. נתנו לי דוגמאות של 'תסתום את הפה!' 'חכה, חכה, אתה עוד תשמע ממני', וכאלה.
אני מתחלחלת. ומזועזעת.
ולא יודעת מה לעשות.
אין לסייעות האלה למי לפנות, כי האחראית עליהן היא בעצמה סייעת גרועה אבל שיש לה קביעות- אז העבירו אותה לעבוד בעירייה להיות אחראית על אחרות. היא לא מתפקדת ולא סובלת את הסייעות המהממות שלי.
וגם לי המפקחת אמרה כמה פעמים שזו גננת מעולה. וברור לי שכשהמפקחת או המדריכה נמצאות- היא עושה את אותה הצגה שהיא עושה מול ההורים.
חוץ מזה שאני שמעתי הכל רק משמועה, ואולי גם הסייעות אמרו את זה כדי להרים לי ולהגיד שהן מתגעגעת אלי וכאלה (אחת מהן היא גם אחת שיש לי סיבה לחשוד שהיא מקצינה בתיאור שלה. אני יודעת שהגננת החדשה לא באה לה בטוב מאוד בחינות, אבל לא דברים שפוגעים בילדים).
ומצד שני, אם זה נכון- כואב לי הלב על הילדים (בערך שליש מהם הם ממשיכים שאני הייתי איתם שנה שעברה, אבל בכלל- אף ילד לא אמור שידברו אליו ככה!). זה נשמע לי ממש 'לא תעמוד על דם רעך'.
מה אפשר לעשות???

איזה כואב על הילדים. אולי כדאי להקליט ולהשמיעאמהלהאחרונה

למפקחת?

חוזרת לפה אחרי שנים שלא כדי לשאול האם משהי מכירה -אנונימית בהו"ל

מקום שאפשר יהיה לפרוק בו לשתף ולהתייעץ לזוגות שהבעל נמצא במילואים.?

בפייסבוק יש לנו קבוצה מדהימה ותומכתואז את תראיאחרונה

ויש גם קבוצות וואטסאפ.

הקודם הבא

עמוד קודם עמוד הבא