פורום הריון ולידה (עמוד 800)

אצלי לא היה דימום. לא איתן ולא עם סרזט. גם התופעות לוואי האחרות אבל היו זהות אגב, לא הרגשתי הבדל..

לגבי תוך כמה זמן את מוגנת, אני התחלתי שלושה שבועות אחרי הלידה אז לא התעסקתי בזה... אבל בגדול אומרים להתחיל איתן ביום הראשון של המחזור ואז את מוגנת. כל עוד לוקחים ב5 ימים הראשונים אחרי הדימום.

אם את בלי מחזור עדיין, אז זה בגדול 7 ימים ממה שאני זוכרת. 

מתי שכבר מוגנים והדימון הסתגלות אם יש.

אני אישית בגלל זה התחלתי מיד כשאפשר (אחרי 21 יום) כדי שגם אם יהיה לי דימום הסתגלות הוא יהיה בתוך הזמן שאני במילא לא טהורה. 

אבל כרגע אנחנו נמנעים מיחסים שמא יהיה הריון שממש לא בא בחשבון.

זהו עשית בשכל. אני לא הייתי סגורה פשוט על מה לעשות/לקחת.

טוב. נראה מה אלוקים מתכנן לנו

הייתי סומכת על הרופאה.

בגדול בפומיניק לי אמרו 7 ימים...ככה גם כתוב בעלון שלהן שאם מתחילים בלי קשר לווסת, אז צריך לחכות ,7 ימים עד להגנה

לי לא הייתה הסתגלות

אבל בהמשך כשטיפה הפחתתי הנקה ברמת חצי הארוחה, היו דימומים דמויי מחזור אחת לכמה שבועות

או מוצץ? כשהוא קם, הכוונה?

הוא לוקח מוצץ באופן כללי?

כי אם הוא רעב, אז הוא רעב ווזה הגיוני

ממה שאני יודעת באופן כללי תינוקות יונקים קמים יותר בלילה

העניין הוא חהפריד הנקה משינה, הוא כנראה התרגל לזה שהנקה- שינה

את זה עושות יועצות שינה אז בזה פחות יודעת לעזור

אבל לנסות לתת בקבוק זה גם רעיון, רק שסה עלול לסכן את ההנקה אז לקחת בחשבון

לי זה עבד חמישה חודשים כמעט. אבל יש כאלו שזה הרס להן את ההנקה לגמרי

לפי מה שאת אומרת יש לי בעצם שני שלבים- להפריד הנקה משינה (איך? להעיר כשהוא נרדם?) ולהצליח להרדים בדרך אחרת, שגם זה בדרך כלל נגמר בצרחות. 

ו- לא מעירים תינוק שישן! 🙃 תסמכי עליו שהוא יקום כשהוא צריך 

שצריך להפריד את השינה מההנקה.

הרבה פעמים הוא נרדם בזמן ההנקה, וככה ההרגל נוצר.. אז אולי צריך להעיר ולהרדים שוב. חח האמת שזה לא הגיוני בכלל. 

לא, לא הגיוני

לא יודעת איך עושים את זה אבל אז משאירה את זה למנוסות

על יוכי נדבצקי. באמת. אני רואה שיש טל' שלה ברשת.

את יכולה לדבר איתה ולהרגיש את הכיוון, לפני שמשלמים

אבל דוןקא שתדעי שלפעמים במסגרת זה מסתדר כי יש להם לוז מסודר

הלוואי שיסתדר

בינתיים יש עוד חודש שאני צריכה להסתדר עם הלוז שהוא בנה לעצמו

מאוד מאוד קשה.

התעורר מלא בלילה וינק מלא.

אני לא מומחית,

אבל לדעתי תנסי להפריד את ההנקה מהשינה.

להניק בסלון, באור ורק אח"כ להתחיל טקס שינה בלי הנקה (כנראה יהיה קשה מאוד בימים הראשונים בסוף יירדם...)

לנו מאוד מאוד עזר מאמר על שינה באתר של הורות מחבקת

איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים - הורות מחבקת

אומנם המאמר מדבר על איך אנשים נוספים יכולים להרדים מלבד האמא, אבל גם אני כאמא לקחתי משם הרבה המלצות (ערות שקטה, עמעום אורות, לזהות סימני שינה).

באופן כללי אני מאוד התחברתי לגישה.

הבן שלי היה הרבה יותר גדול, כבר קרוב לשנה אז לא יודעת אם יעזור לך.

אבל מה שאת מתארת לא נשמע הגיוני, הוא לא פצפון ולא אמור להיות תלוי בך כל כך.

זה מחיר מגוחך ממש ולנו עזר מאוד גם כשזה היה ייעוץ טלפוני.

אחרי שיחה אחת טלפונים ויישום של הטיפים של האחות-

ממצב שהבן לא נרדם בלילה במשך שעות על גבי שעות, ישן רק מתוך הנקה, מתעורר למשך שעות בלילה, שינה קלה מאוד-

למצב של ערבים פנויים יחסית, הוא נרדם לבד ולא בהנקה ומתעורר בלילה וחוזר לישון עם בקבוק מים

ממליצה ממש ממש בחום! זו לא התייעצות לפורום כי יש בה הרבה םרטים ודיוקים של מציאת חלונות שינה, כמה הוא ישן ביום, משקל וכו

תינוקות יונקים קמים הרבה בלילה ואם את מניקה בשכיבה וממשיכה לישון איתו אז מצוין

הבעיה שלך בעיקר בערב שאת רוצה להשכיב אותו ולעשות דברים לעצמך ואת הופכת למוצץ וזה סיוט

ניסית לתת לו מוצץ במקום הנקה?

ויש מצב שבקבוק מטרנה גם יעזור למרות שהרעב זה לא הגורם הראשונה שהוא התעורר בגללו

פשוט לנסות להפריד בין ההנקה לשינה בגיל הזה נראה לי מתיש מאוד ויתסכל אותך ואותו, לדעתי האישית 

ההנקה בשכיבה לא ככ נוחה לי וגם משהו בזווית פוצע אותי, אבל זאת באמת הבעיה האחרונה מבחינתי..

מסכימה עם כל מה שכתבת, רק שלא מצאתי פיתרון נוסף

הייתי מנסה קצת להתעקש על זה

אולי ניסית

כמה סוגי מוצצים גם הפשוטים ביותר או של סרבנים

אולי להשפריץ כמה טיפות חלב אם על המוצץ לפני

לא כשהוא עייף ורוצה אותך להירדם חזרה

אלא לנסות להרגיל אותו למוצץ בזמנים שהוא רגוע

(מודה שגם לי היו 3 סרבנים שלא הצלחתי לתת להם מוצץ)

זה מה שאני יודעת בכל אופן

בלי לחכות לווסת ועם שקפים- בהחלט יכול להיות

תלכי תבדקי בטא

תעשי או''ס לראות שנקי

למה להניח ואז לדאוג מה יהיה?

לפחות הבטא- זה כ''כ פשוט ..

והכרחי

ועוד תור כדי לראות הכפלה.

גם אם המספרים יצאו תקינים אני עדיין חוששת שמא ההריון הזה בסוף לא יצא תקין.

לגבי האולטראס עשיתי לפני שבועיים הרופאה אמרה שהיא לא רואה משהו רק רירית עבה, אבל גם אמרה שזו לא בדיקה באמת טובה כי צריך לבא אחרי הווסת ורק אז אפשר באמת לראות אם הרחם נקי או לא. ככה אמרה. 

אפשר לבייץ לפני שהבטא מתאפסת, מנסיון

הקליטה יותר קשורה למצב הרחם, אם אין לה שאריות וכו

לפעמים לוקח לבטא לרדת לאפס גם כשהכל כבר נקי ואין כלום

כך יוצא מצב שאפשר להתחיל הריון חדש 

חברה שלי, אחרי כמה טיפולים שלא צלחו.  התחילו טיפול חדש. נקלט. נפל. עברה גרידה.

ואז המחזור התעכב, והחליטה בשביל הקטע לבדוק הריון. ויצא חיובי. אבל לא האמינה. בדקה שוב. הלכה לאולטרסאונד...

בלי טיפולים הפעם. ב"ה כבר עברה שקיפות עורפית תקינה...

ביקשת סיפורים. אני לא יודעת מה יותר קורה, או מה יהיה אצלך. אני לא הייתי מונעת עם הורמונים בשביל חודש אחד, אבל גם לא מתאמצת לדייק בזמנים, אלא מקטטה למחזור אחד לפחות וזמן לגוף ולנפש להגיע מוכנים חוזרים יותר. ככה בחוויה שלי לאחר כמה הפלות שהיו. 

תפילות תמיד כדאי. וחיבוק

מנעתי עם שקפים,לא עם הורמונים. וחיכיתי בנחת לווסת שתגיע.

היא לא הגיעה.

בדקתי הריון בדיקה ביתית אחרי 4 שבועות מהגרידה, היה פס אחד, ובאו"ס הרופאה אמר שהרירית עבה וכנראה יהיה ווסת בקרוב.

לא הגיעה ווסת לאחר עוד שבועיים בדקתי שוב בדיקה ביתית חיובית.

מפחדת להתרגש.

מחכה ממש לראות אם תהיה הכפלה ומקווה להריון תקין בעז"ה 

בשגרה דופק ממוצע ביום של 86-88

עכשיו ממוצע ביום 92

בשגרה 85% מהיום דופק במצב רגוע  (60-100)

עכשיו 65% מהיום

נגיד עכשיו אני לא עושה כלום, סתם יושבת ומראה לי דופק 104

זה לא עליה ממש דרמטית.

מה שכן, בלי קשר לדופק. אם את מרגישה שאת ממש במתח וחרדה ולא מצליחה להירגע , שווה להתייעץ עם הרופא מה אפשר לעשות. 

זהו שאני בכלל לא מרגישה כ"כ במתח וחרדה.

כמובן שקצת כן כי בכל זאת המצב מתוח.

יחסית גרה באחד האזורים הכי שקטים בארץ.

לכן לא מבינה מאיפה זה בא.

בכל אופן תודה רבה!

אצלי קבוע הדופק גבוה משמעותית וגם קופץ מכל מאמץ קטן...

מה שחשוב זה לא לעבור דופק 140, ככה מדריכת כושר אמרה לי.

ככה זוכרת מקורס עזרה ראשונה שעשיתי פעם...

לא זוכרת מה הממוצע, אבל בטח כתוב בגוגל

לדעתי יש אצלי קשר לצריכה של הרבה סוכר.

גם באמת יצאו לי בהריון האחרון ערכים גבוליים יותר בהעמסת סוכר והיו לי בו הכי הרבה עליות דופק שחייבו אותי לשבת/ לשכב.

מעניין הקשר לסוכר.

בבדיקת דם בתחילת ההריון הערכים היו גבוליים

ובבדיקה חוזרת היו תקינים.

ועכשיו סתם מרגישה מכורה למתוק ולשוקולד.

אולי אנסה להפחית, נראה אם אצליח ואם כן אם זה יעזור.

תקשיבי, קראתי פה כמה פעמים על כניסה להריון עם התקן אבל זה לרוב כשההתקן זז ולא הגן כראוי.

תתחילי עם בדיקה ביתית. אם שלילי, אז זכית בווסת חלשה מהרגיל

רק אומרת שלפעמים יום יומיים אחרי פתאום מתחזק

בשורות טובות

כן יש לי ניסיון בחשד לסוכרת היריון, ובכדורים לאיזון שקיבלתי (אולי זה אינסולין?)

מי שרשם לי את הכדורים הוא רופא מומחה, אבל לצערי הוא פשוט טעה. הכדורים רק הורידו לי את הסוכר יותר מדי, בעוד שכשהפסקתי איתם לרוב הערכים היו יוצאים תקינים, גם כשלא הקפדתי על תזונה נכונה.

לדעתי הוא רשם לי אותם כיוון שהבין ממני שיהיה לי קשה לשמור על התזונה. אבל זה היה מאוד חסר אחריות מצידו...

לדעתי תשמעי מחר מה יש לדיאטנית לומר. אם היא מומחית לסוכרת היריון, יש סיכוי שהיא תבין בזה יותר מהרופא. (הרי רופא היריון בסיכון מטפל בשלל סיכונים, ואילו היא מומחית לסוכרת היריון דווקא, אז הגיוני שיותר תהיה בעניינים)

בשעה טובה ובבריאות!

תמיד היה לי סכרת הריון אבל פעם ראשונה שמטופלת באינסולין.

וואלה לא נורא בכלל ולא כואב.

את עושה בדיקות באצבע כמה פעמים ביום לפני ואחרי ארוחה?

וגם אני לא מצליחה להקפיד כמו שאני רוצה.. זה לא פשוט בכלל.  ועוד בהריון ובתקופה כזאת

אז חיבוק הזדהות♥️

אני מרגישה בושה שאני לא מצליחה לאכול כמו שצריך...

כולם אמרו לי את תראי שאם יהיה לך סכרץ את תצליחי כי תביני שאת חייבת, והנה אני לא מצליחה...

גם לי הייתה סוכרת הריון.

הבנתי שזה לא תמיד קשור לתזונה קבלת האינסולין כלומר- במקרים מסוימים לא משנה כמה תקפידי זה לא יאזן ותצטרכי אינסולין.

אני הצלחתי לאזן באמצעות תזונה.

אבל גם זה לקח שבועיים עד שהכנתי לעצמי תפריט מאוזן,

שישביע אותי וגם לא יעלה לי את הסוכר.

נגיד דייסת שיבולת שועל מוכרת כמנה שלא מעלה סוכר,

אבל לי היא העלתה ל180 ממש כמו קערת כריות 🤭

למה הוחלט לך בסוף אינסולין? היה לך קשה התזונה או שפשוט הערכים לא תקינים למרות תזונה נכונה?

המון בהצלחה !!! בעזרת השם בבריאות וידיים מלאות

ערכים לא תקינין

אבל גם לא אגלתי ממש מאוזן

צריכה להיות אצל דיאטנית...

יש הבדל בין איזון בדיאטה לבין אינסולין.

תבקשי לנסות עוד שסוע ולאזן את הערכים שלך

יש הרבה מתכונים לדברים ממש טעימים.

פשטידות חלבון

לחם קל עם חביתה/גבינה/קוטג

את יכולה 3 פרוסות תוסיפי לך הרבה ירקות בצד להרגשת שובע

ולהקפיד ארוחה קטנה כל 3 שעות

ותתפלאו אפילו בונוס קטן שתיראי פצצה אחרי לידה 😏

לא משנה מה אכלתי הערכים לא היו תקינים

וזה ככ מתסכל! כי בהריונות קודמים הצלחתי להיות מאוזנת בתזונה

אבל אני מבינה לפחות בשכל שזה לא שאני דפוקה, אני עושה את הכי טוב שלי והגוף לא מצליח לפרק את הסוכרים כמו שצריך.. אז ב"ה שאני חיה בזמן של רפואה מתקדמת שיש עזרים חיצוניים וככה אני מצליחה להיות מאוזנת.

ולגבי הבונוס שמסיימים רזים את ההריון, אז אולי בגלל שאני רזה בטבעי שלי אבל אצלי זה לא עבד בשום הריון.

אני עולה משהו כמו 20 קילו

נראית כמו בלון מנופח

ולוקח לי שנה פלוס לחזור למצב הרגיל שלי

רק כותבת את זה כי אני חושבת שזה גם קול שצריך להישמע

אני בהריון הראשון הייתי עם סכרת הריון לא מאוזנת

קיבלתי סוג של אינסולין בכדורים, נראה לי קראו לזה מטפורמין..

לא הבנתי ככ איזה סוג עידוד את מחפשת

אבל יצאה תינוקת מתוקה בריאה ומהממת שמשמחת אותנו מאוד כבר שנתיים כמעט וחצי...❤️

תרגישי טוב❤️❤️

חחח לא יודעת

להגיד לי שזה לא נורא

ושזה לא אומר עליי כלום

אני מרגישה שזה אשמתי...

הייתי אצל הדיאטנית, מקווה להצליח לעמוד בזה

וזה בכלל לא תמיד קשור בהכרח לתזונה

יש נשים עם סכרת הריון שפשוט התזונה לא ככ מאזנת אותן

גם אם הן ממש מקפידות...

וזה ממש לא קל. אני בהריון הקודם ממש יצאתי מדעתי... כן הקפדתי והצלחתי להתאזן בתזונה בלבד אבל בתשיעי

אכלתי כדי להתקיים. היה קשה להיצמד לתפריט, להכין כל הזמן דברים מתאימים ולצחצח גרמים. זה קשה!

תתעודדי, בטוחה שאת עושה את מה שאת יכולה.

ויכול להיות שפגישה עם דיאטנית תעזור לך, כי כשרואים תפריט עם אפשרויות שונות זה מאד עוזר.

בהצלחה! זה יעבור!

ככה יש זמנים שאבא בצבא.

למה הוא חזר הביתה?

כי הסכימו לו לבוא אלינו קצת, ולתחום את הביקור בזמן. שידע נגיד שמחר אבא כבר לא יהיה.

למה הוא חוזר לצבא?

כי ככה המפקד אמר, לחזור לצבא.

אני מאמינה בפשטות וזה מה שאני אומרת לילד שלי.

אני מסבירה לו את זה, אבל עדיין ממש קשה לו.

הוא יושב ובוכה שהוא רוצה את אבא, ומתגעגע לאבא

ואני לא יודעת מה לומר...

כואב הלב.

אני הייתי אומרת לו שאני ממש מבינה אותו. שגם אני מתגעגעת וזה באמת קשה שהוא רחוק. ושאנחנו יכולים לעשות לו סרטונים ולשלוח לו, ולהכין ציורים. ואפילו לתכנן איזה מסיבה נעשה כשהמלחמה תגמר ואבא יחזור.

אם בעלך יכול לשלוח הקלטה שלו אומר דברים מחזקים ואז שתשמיעי לו כשהוא בוכה אולי זה גם יכול לעזור.

💗

הרעיון של הקלטה או סרטון של אבא זה רעיון מצויין.

אנחנו מציירים לו הרבה, בונים במגנטים בניינים ושולחים תמונה, מסריטים סרטונים. אבל זה עוזר נקודתית ואז הוא חוזר לבכות😅

אבל באמת משהו מאבא יכול להיות מצויין.

תודה גדולה

על אותו משקל, אולי תמונה של אבא עם לב/נשיקה או משהו כזה, שיהיה לו נגיש במיטה או על המקרר וכו והוא יוכל לקבל מזה כח.

מנסה לנחם במגוון דרכים.

אם לא עוזר,

אומרת לו בבירור: אבא בצבא ולא יחזור היום.

ונותנת לו את האפשרות להמשיך לבכות.

בסוף ילד צריך לדעת מה הגבול שאפשר לענות לבקשה שלו, זה עושה לו סדר.

חולצה, או כרית.

על משהי שבעלה בקבע והיא עשתה לילדים שלה דובון קטן ממכנס צבאי ישן של האבא

אולי אפשר על אותו רעיון לקחת בובה אהובה, לגזור בד מבגד ישן של אבא ולהדביק על הבובה. (למשל להכין צורה של כיסים, צורה ממש פשוטה ולהדביק עם דבק חם/מגע)

כבר בוכה שעות שהוא רוצה את אבא ואני לא יודעת מה לעשות😔

לא עזר סרטון והקלטה שהיו לנו

הוא כבר נרדם בבכי שהוא רוצה את אבא, והתעורר עוד פעם

אני בעצמי כבר בוכה כאן ביחד איתו

ואבא לא זמין, אז אי אפשר להתקשר

כדי לתת לו את מבוקשו, - זה נורא נורא מתסכל ❤️

כי אי אפשר שאבא יבוא כרגע

לדעתי הוא צריך פשוט לתת לעצב לצאת החוצה. זה מה שילדים עושים הכי טוב - מביעים רגשות

אני יודעת שזה מרגיש כמו חוסר אונים מטורף, אבל צריך להכיל ולתת לזה לקרות. להרגיע. אבא יבוא בעז"ה וניתן לו חיבוק

אבא גם רוצה לבוא להיות איתך

לחבק אותו חזק ולתת לו להתרפק עלייך בעצבונו

וכמה שיותר הסחות דעת יכול מאוד לעזור. גם לך

כי סופו של דבר, זה באמת קורע לב 💔

ענק

ניסיתי לתת לבכות, אבל זה פשוט לא נגמר...

ושום הסחת דעת שניסיתי לחשוב עליה לא עבדה.

בסוף השמעתי לו שירים והוא נרדם כרגע, נראה לכמה זמן

להגיד לו אני רואה שקשה לך בלי אבא

אתה ממש מתגעגע

אתה כבר רוצה שאבא יחזור ונפגוש אותו וכו

וכן, זה קשה כמו שגם לך ולנו זה קשה

ובא לבכות לפעמים, וזה בסדר❤️

1. כן להסביר בלי להעלים.

עכשיו יש מלחמה, אבא בצבא כי הוא שומר עלינו וצריך אותו

הוא מגיע לבקר כשאפשר, מתקשר כאפשר וכשאי אפשר אנחנו יכולים להכין לו דברים

2. אם הוא מתגעגע לדבר איתו על זה. לתת לו לשתף, אפשר להגיד גם שאת מתגעגעת אם את רוצה, ולחבק אותו ולתת לו לבטא

ולפרוק את הקושי. אם רוצים אפשר מתוך זה לצייר לו ציור, לשלוח הודעה/ לצלם או להקליט משהו שיראה כשיוכל.

3. לפעמים יכול לעזור להנכיח את אבא באופן קבוע.

לדוגמא אם מדי פעם הוא יכול לדבר בטלפון אז בימים שכן מדברים איתו, מספרים לו משהו ושומעים מה שלומו.

בימים שלא אפשר להכין לו עוגיות ולשמור/לכתוב הודעה/לצייר ציור

סתם לדבר על זה שמתגעגעים.

4. לגבי כל הדברים שמבלבלים להסביר את האמת בצורה הכי פשוטה.

אבא במקום רחוק ולא תמיד הוא יכול לענות/הפלאפון מצליח להתקשר

אבא עכשיו יהיה רחוק וזה יכול לקחת זמן עד שהמלחמה תגמר,

ומתי שהוא יכול להגיע הוא מגיע לבקר, ומתי שלא נתקשר או נשלח הודעה וכו

אני עושה הכל, כל מה שכתבת.

ועדיין קשה

אני לא מצפה שיהיה קל, אבל אם הוא ימשיך עם הבכי הזה כל הזמן, זה יהיה בלתי אפשרי. עבורו קודם כל, אבל גם לכולנו

תסתכלי מה כתבתי בהודעה מעל

הכרה בקושי עוזרת לשחרר אותו

ממש לשקף לו, לעזור לו לתמלל את הכאב,

לתת לזה מקום... קשה

אוף

אני ממש יודעת לעשות את זה ביום יום

וגם עכשיו ניסיתי

אבל הוא פשוט צרח עלי שאלך ושהוא לא רוצה אותי כאן

כל עוד הבכי מטלטל אותך רגשית ההתנהגות תימשך.

לכן קודם תחזקי את עצמך.

גם באופן שכלי בחשיבות המשימה, ובהבנה שיש לזה מחירים ושווה לשלם אותם.

וגם באופן רגשי, תדאגי להתאווררות שלך של הנפש. גם כשהכל שואב.

תדאגי לפינוקים בשבילך.

כשאת תהיי חזקה, תוכלי לשדר את החוזק הזה הלאה.

זה מה שנקרא חוסן.

ברגע שאת תהיי מספיק יציבה ולא תשתגעי מהבכי שלו, הוא לא ישיג כלום מהבכי ותהיה לו מוטיבציה פנימית להצליח להתגבר, ואז כל העצות שנתנו על איך להתגבר יעזרו.

כל עוד, עצם הבכי שלו מטלטל אותך הוא מרגיש אותך הכי קרוב שאפשר, אז זה יותר שווה לו מכל נחמה שתוכלי להציע לו ולכן מה שאת מציעה לו לא עובד.

אם תשלימי עם זה שזה בסדר לבכות, ותתני לו לבכות, ותהיי שלמה עם המטרה לשמה משלמים את מחיר הגעגוע, לא תהיה לו ברירה אלא גם להשלים עם זה ולחפש את הנחמה באמצעים האחרים שאת מציעה לו.

אין גבול לבכי?

אני מבינה מה את אומרת, מסכימה עם זה.

אבל גם בכי של שעות? לא כמטאפורה, אלא שעות ממש.

מנסה רגע להבין את זה בפרקטיקה. הוא מתחיל לבכות שהוא רוצה את אבא, מה אני עושה עכשיו?

קודם כל מזהה אם לפי הבכי יש פוטנציאל בכלל שמשהו ירגיע אותו.

אם כן, להציע. חיבוק, דובי, שמיכי, מוצץ, סרטון של אבא, חיזוק בצורת פרס או ממתק קטן.

אם אז מזהה שזה לא יעזור.

אז את אומרת לו באופן מפורש ונחוש:

אבל לא פה.

אני מבינה שקשה לך, אני יכולה לנסות לעבור לך,

אבל אבא לא פה. ואבא לא יחזור היום.

הוא ממשיך לצרוח ולצרוח.

את עוזבת אותו וממשיכה בעניינים שלך. נכנסת להתקלח וכל מה שאת עוד אמורה לעשות.

אחרי כמה זמן חוזרת שוב. אם החזרה שלך מגבירה את הבכי שלו את אומרת אני רואה שכשאני באה זה גורם לך יותר לבכות. אז אני אלך, ואם תרצה ממני משהו שיעזור לך להתגבר תבוא לבקש.

בהחלטיות אבל לא בכעס.

בגיל גדול יותר אני עושה רשימה של דברים להרגעה ונותנת להם לבחור מהרשימה.

גם אם הוא נרדם מתוך בכי זה לא נעים, אבל זה מה יש.

את תראי שכשאת תהיי חזקה, הבכי מעצמו כבר לא יארך שעות.

כל עוד הוא פורק דרך הבכי ומקבל התייחסות הוא מקבל את שלו, ולכן ממשיך לבכות.

את מכירה את גישת שפר? זה בדיוק זה. התגובה ההורית מביאה את ההתנהגות להימשך.

עכשיו כל זה ברגע שהוא מתחיל לבכות.

אבל העבודה העיקרית היא לא ברגע הזה, אלא ברגעים שהוא רגוע וניתן לדבר איתו.

לדבר איתו במשפטים קצרים וברורים.

אבא בצבא, אנחנו ישנים בלי אבא. אנחנו אוכלים בלי אבא, אנחנו מתקלחים בלי אבא.

יש אמא. אמא פה להאכיל, להלביש, להשכיב לישון.

ראיתי אתמול שהיה קשה לך לישון בלי אבא. בוא נחשוב מה יכול לעזור לנו להתגבר.

מוצץ? שמיכי? מזרון בחדר של אמא? סמי הכבאי?

כל הזמן לחזור אבא בצבא. אבא לא אוכל איתנו. אמא פה.

אבא בצבא, אבא לא אוסף אותך מהמעון, אמא פה.

וגם על דרך החיוב. איזה פרח יפה, רוצה לצלם אותו ונשלח לאבא? אבא בצבא.

איזה תרגיל מצחיק עשית, נצלם ונשלח לאבא. אבא בצבא.

איזה חיוך מקסים, נשלח לאבא שיראה.

להבהיר באופן חד משמעי אבא לא פה. (אם קשה לך עם האמירה הזאת תוסיפי "היום", אני מרגישה שזאת תוספת שמעצבנת פשוט אומרת אבא לא פה וזהו בלי תוספות והתפלפלויות)

אבל לא בזמן הבכי בעיקר אלא בזמן שהוא רגוע.

לתת שם להרגשה. קוראים לזה געגוע.

מסמנים געגוע בלב.

כתבו לך על זה,אז מחזקת כי מאוד חשוב לדבר על זה ולתת לזה מקום עוד לפני שמגיע הטריגר שגורם לו להתפרצות בכי.

עשית לי ממש סדר

אנחנו ברגיל ממש מדברים רגשות, וזה כאילו הגיע בהפתעה.

אולי כי הוא גם לא הרגיש טוב בימים האחרונים ולא היה במסגרת, אז זה גם הוסיף לכל הקושי.

זה כאילו הגיע "פתאום" בלי שציפיתי לזה.

גם לגבי זה שאבא בצבא, זה ממש נוכח. אנחנו שולחים לו מלא סרטונים ותמונות, מדברים על זה שהוא לא נמצא

אני חושבת שהעניין העיקרי זה המצב שבו אני נמצאת (כותבת כדי לעשות לעצמי סדר), היום הייתי הרבה יותר מפוקסת ומוכנה לזה. כשהוא בכה הגבתי באמפטיה, אבל בלי להיסחף לזה. נתתי לזה מקום במשפט, ואז אמרתי שאני ממשיכה במה שאני צריכה לעשות. והיה נראה שזה טוב שאני מעבירה אליו את האחריות להוציא את עצמו מהבכי.

למרות, שכל פעם מנקרת בי השאלה אם הוא לא קטן מידי לכל האחריות הזו. שנה שעברה הוא היה במעון, הוא הכי קטן בגן ובעצם זו תחילת שנה. אז יש לו באמת הרבה התמודדויות במקביל.

גן חדש

אבא בצבא

מלחמה

חברים חדשים (הוא כמעט לא מכיר בגן אף אחד)

בקיצור, נלך לאט לאט ונלמד איך נכון להתנהל.

תודה גדולה

אני לא אוהבת את גישת שפר

אל תשאירי אותו אחראי על הכאב הזה

הוא כל כך קטן ובודד

ילדים צריכים לדעת מאוד בבירור ולא בסחור סחור, מה אפשר ומה אי אפשר.

הוא רוצה אבא, את זה הוא לא יקבל.

הוא יכול לקבל 20 דברים אחרים, אבל לא את אבא.

לכן לא יעזור לו להתעקש דווקא שרוצה את אבא.

ברגע שהוא יקבל שאין אבא, שזאת לא אופציה, הוא יפתח לקבל דרכים חלופיות להירגע.

זה לא נקרא להשאיר אותו לבד. זה נקרא לעשות לו סדר וגבולות בעולם. דווקא הרצון לגונן עליו ושלא יחווה את ההתמודדות יכול להעצים את הקושי.

אם מאמינים בו שהוא יכול להתמודד, הוא יצליח.

ואני אומרת את זה מניסיון עם ילד בן שנתיים וחצי.

ברגע שהיה לו מאוד ברור מה הוא יכול לקבל ומה לא,

הוא הפסיק לבקש את מה שהוא לא יכול לקבל ולמד לבקש מה שהוא כן רוצה גם בלי לפתוח בצרחות.

אז יום יומיים זה לא נעים, אבל אח"כ הרבה יותר יעיל ונעים לכולם בהמשך.

אני גם לא בעד שפר בכל מצב וכל סיטואציה, אבל פה זה מתאים.

ילד שמציעים לו חלופות, וכלום לא מרגיע אותו, והוא צורח שעות, זה ילד שצריך לאסוף את עצמו ולהבין מה אפשרי לקבל ומה לא..

זה לא הזמן לחנך ביד קשה.

ככה אני חושבת,

מכבדת את דעתך

אבל נסכים שלא להסכים, טוב?

אבל זה לא רלוונטי כי הוא לא מקבל עונש בכל מקרה.

להבהיר לו מה אפשר ומה אי אפשר לקבל זה לא חינוך ביד קשה, זה לא חינוך בכלל.

זה הקניית כלים להתמודדות עם קושי והיא רלוונטית עוד יותר בזמני משבר.

את המציאות אי אפשר לשנות, אפשר רק לתווך אותה ולהקנות כלים להתמודד איתה.

שהוא רוצה יותר מאת אבא הכרה בתחושה שלו.

התנהלות כזאת לטווח הארוך פשוט גורמת לילד להבין שההורה הוא לא כתובת למענה רגשי עבורו, ומעודדת הדחקת רגשות.

בעיני זו החמצה גדולה מאד.

נקודה נכונה היא שכשאמא בעצמה מופעלת רגשית קשה לה להכיל אותו.

הפתרון הוא בעיני לא להגיד זה מה שיש תסתדר לבד ובעצם לברוח,

אלא להתמודד בעצמה עם תחושת חוסר האונים שזה מעלה בה

ואז ממקום פנוי רגשית היא תוכל להכיל גם אותו.

גם אם זה אומר שעות לשבת מחובקים ורועדים ביחד.

הוא מפחד

ומפחד להגיד ממה הוא מפחד

ובעיני זה הזמן להעצים אותו לכל החיים.

יש לך משענת, אמא, גם במצב הזה.

אבל תודה רבה!

הייתי מכבדת.

ואומרת לו אני רואה שמאד קשה לך, ואתה עכשיו לא רוצה את אמא.

אני הולכת למטבח ואם תרצה שאני אבוא או שתרצה להיות לידי, או שיש לך רעיון מה יכול לעזור לך

עכשיו כשכל כך קשה לך ואתה מאד רוצה את אבא אני אשמח שתגיד לי.

וגם אז כן הייתי מנסה אחרי כמה דקות שוב לבוא.

יחד עם זה מסייגת שיש ילדים שבהתנהגות כזאת זקוקים דווקא לאיזה חיבוק דוב ועיטוף

שיעזור להם להתאפס, אז אפשר לנסות אם זה מקל עליו,

ואם לא ללכת לאופציה הראשונה.

אצלי כל פעם שהם מתגעגעים אליו אני מציעה להם לצייר ציור לאבא, לדבר איתו בטלפון אם אפשרי (לצערי הם פחות משתפים פעולה עם השיחות וסתם עושים שטויות אבל זה כן חשוב לדבר איתו, משתדלים פעם ביום), שיחות וידאו זה בכלל שווה... אפשר גם להקליט לו בווטסאפ אם הוא לא יכול לדבר...

ובכללי להסביר לו שאבא שומר עלינו ואנחנו מתפללים לה' שיחזור מהר. אפשר להגיד איתו פרקי תהילים (כלומר להגיד והוא ישמע..) 

הרבנית טלי דון-יחייא

ממליצה מאוד לקנות כמות גדולה מאליאקספרס

גם בדיקות הריון, יוצא ממש זול.

החיסרון זה שלוקח זמן להגיע.

אני קניתי בדיקות הריון והן ממש טובות, קונה סטוק פעם בתקופה. 

Just found this amazing item on AliExpress. Check it out! ₪7.98  38%OFF | 20Pcs Early Pregnancy Test Strips 99% Accuracy HCG Testing Kits Women Urine Measuring Expecting a baby

7.98₪ 38% OFF|20Pcs מוקדם בדיקת הריון 99% דיוק HCG בדיקות ערכות נשים שתן מדידת מצפה תינוק| | - AliExpress

בדיקות הריון

Just found this amazing item on AliExpress. Check it out! ₪11.13  51%OFF | 20Pcs LH Ovulation Tests Over 99% Accuracy Test Kit Household Strips Urine Test Strips Pregnancy Test First Response

11.13₪ 51% OFF|20Pcs LH בדיקות ביוץ מעל 99% דיוק מבחן בית ערכת רצועות שתן מקלוני בדיקה בדיקת הריון ראשון תגובה| | - AliExpress

בדיקות ביוץ

לא ניסיתי אותן אבל אן הב. הריון טובות כנראה גם זה.

כשאת מעלה חיפוש יש הרבה תוצאות, תמיד אפשר לבדוק מה יוצא הכי משתלם.

בהצלחה רבה ובשורות טובות בקרוב 💜😍

חשבתי עלזה, כי היא נבהלת מאזעקות אבל היא מתעוררת בבהלה גם כששקט

ותרגע בנדנוד או משחק, זה היה אמור לכאוב קצת יורת 

לפחות הקפצתי,

ואם לא תקבלי כאן מענה, אולי להתקשר לשאול את האחיות במרפאה הרגילה.

אם צריך הפניה - אפשר לבקש באפליקציה מרופא נשים. זה רופא תורן, לא הרופא שלך, אבל דרך מצויינת כדי לקבל הפניות בזריזות.

נתן לי מרשם תוך כמה שעות.  

כתב שלא צריך הפניה, צריך רק מרשם כדי לקנות את החיסון. עכשיו נותר לקבוע תור במרפאה. אברר מחר איפה אפשר. 

הסיבה שעושים בהריון זה כדי לחסן את העובר עד שהוא מקבל בעצמו את החיסון בתור תינוק.

אבל את יכולה בכל מקרה לבקש מרופאת משפחה, אין סיבה שלא תוכל לתת לך.

יודעת שזה בשביל התינוק.

לא יודעת למה התחלתי לפחד ככה. אולי כי פעם ראשונה שומעת על מקרים של שעלת בסביבה הקרובה. 

הריון. זה לא היה פשוט, הגעתי למיון. אבל זה לא מסוכן להריון

 אצל ילודים זה עלול חלילה להגיע לסכנת חיים.

אני חושבת שאומרים כיום שהחיסון מגן ל5 שנים. לא בטוחה... כדאי לשאול אחות

רק בריאות

ואני חשבתי שהרופא מבלף..

מה שעלת מי שעלת ... לא שמעתי באיזור שלנו בכלל שנים..

ולא היה לי חשק לעשות ...

טוב. את מעירה את הישנים😆🤐

מתייגת את @אמאשוני שיש לה גישה מדהימה בעיניי. את יכולה גם להיכנס לכרטיס האישי לראות תגובות קודמות סביב נושאים כאלו.

באופן ספציפי לגבי המקרה הזה, הוא עדיין קטן. ממש.

זה לא גיל שאני מצפה שיסדר, בטח לא מתעקשת על זה, וגם אם כן, לא גוררת את זה יותר מכמה דקות אחרי המשחק.

באופן כללי, אני פחות אוהבת לתת "עונשים" שלא קשורים למעשים. אני מעדיפה תמלול, הסבר, לגייס את הילד בשביל מטרה משותפת. אבל גם אם למשל זה לא עבד, אני מעדיפה סיבה ותוצאה, ולא משהו מנותק.

למשל:

ילד מרביץ לאח שלו, חוזר על זה שוב ושוב ולא נרגע. התוצאה: אתה הולך עכשיו לחדר עד שאתה רגוע, כי לא נעים לנו להיות איתך ככה.

עוד דוגמה:

ילד (בגיל 4+, לא לפני כן) שיחק ולא אסף את המשחק, גם אחרי שאמא ביקשה.

תוצאה: אמא אוספת, והילד לא יכול לשחק במשחק מחר כי אם מי שלא מסדר גם לא יכול לשחק.

כתבתי מאוד פשטני וחד, בפועל ברור שזה יותר רך, זה לא כל כך חותך ובכל בהתאם לסיטואציה. אבל זה הכיוון

זה גיל צעיר מאוד. הרבה פעמים בתור הבכורים הם נראים לנו גדולים, אבל צריך לזכור שהכל יחסי.

הקטנה שלי בת 4 ורק בחודשים האחרונים ממש התחילה ללמוד לאסוף גם כשלא מתחשק לה..

כמו שתקומה כתבה לא הייתי נכנסת לזה בכלל. 

ומוסיפה שכל דבר שעושים ממנו עסק הופך לבעייתי יותר בסופו של דבר

לפעמים עדיף לא לבקש לאסוף אם יודעים שהילד לא ישמע שנבקש כדי לא להביא אותו למצבב שלא שומע בקולינו

וילד בן שנתיים באמת הייתי משחררת הוא פיצי עדיין

1. אני אוהבת לקרוא ולשמוע פודקאסטים על חינוך לפני שקורה משהו במציאות. ככה אני מרגישה שיש לי כלים ואני פחות מאבדת שליטה בסיטואציות. אחרי מעשה אני מנתחת עם עצמי או עם בעלי איך הייתי רוצה שהארוע יתנהל ומסיקה לפעם הבאה.

2. לגבי הדוגמא שנתת - ברגע שהוא הלך לישון הייתי מוותרת על זה. במיוחד שהוא לא עשה "דווקא" אלא לא הזכירו לו בזמן אמת שצריך לאסוף. בפעם הבאה הייתי אומרת לבעלי שחשוב לי שהילד יאסוף.

החלטתם בכל זאת להתעקש - צריך לשים לב שזה לא נהפך למאבק כוחות. לטווח הארוך זה הפסד.

לגבי זה שבעלך התנה קבלת כריות באיסוף המשחק והילד בחר לא לאסוף. למעשה קבעתם מחיר להקשבה/אי הקשבה והילד בחר. לכן הוא גם לא לקח קשה כשאמרתם לו שהוא לא מקבל בגלל שהוא לא אסף. בשלב הזה, שוב, הייתי עוזבת את הנושא. קבעתם "מחיר" הילד בחר "לשלם" אותו ובזה נגמר הסיפור.

יש משהו שמאוד עוזר לי בסיטואציות כאלה. אני חושבת ש@אמאשוני כתבה את בעבר, מקווה שלא מתבלבלת. כשאני רואה שאני מתחילה להכנס למאבק שלא התכוונתי או שמשהו מתחיל לחמוק לי בין הידיים, אני עוצרת ושואלת "מה המטרה שלי?"

לדוגמא כאן - המטרה היא שילמד לאסוף אחריו משחקים, לייצר סדר במרחב, שהמשחק לא יתפזר ויעלם, או משהו אחר בכלל. כשמבינים מה המטרה יותר קל להבין איך להגיע אליה בדרך טובה.

למשל: אם המטרה היא חינוך לטווח ארוך של איסוף משחקים - להתעקש רק כשזה צמוד למשחק. אפשר לתת לו לאסוף משחק אחר בבוקר

אם המטרה היא סדר במרחב - לאסוף בעצמך

שהמשחק לא יאבד - פעם הבאה לשפוך לתוך קערה גדולה יותר ולא על הרצפה

בעצם היתה פה התעקשות ש 1. המשחק הזה יאסף 2. על ידי הילד. צריך להחליט איזה חלק חשוב ולקדם אותו

לגבי נשנוש - הייתי מביאה משהו אחר. סתם כדי לא להכנס לכל זה שוב

אז בא לי לכתוב לך מכיוון אחר

אני מסכימה עם כל מי שכתבו שהוא קטן ולא כדאי להתעקש איתו שיאסוף. חשוב לשים לב גם לזמן שעובר, תוצאה של משהו מהלילה לבוקר או מהבוקר לאחרי המעון זה הרבה זמן ובגיל הזה אין עניין, הוא לא יזכור ולא יקשר.

אבל בלי קשר אם עשיתם משהו נכון או לא נכון, בגיל שנתיים ילדים לפעמים לא מקשיבים לאמא ואבא מתוך בדיקת גבולות ורצון לחשיבה עצמאית. אני הרבה פעמים נופלת בזה עם הבן שלי, הוא בן שנתיים וחצי, אני מבקשת ממנו נניח לאסוף או להרים משהו שזרק והוא מסרב ואז אני בבעיה כי אני רוצה שהוא ילמד להקשיב לאמא. בדרך כלל אם אני מתעקשת אז גם הוא מתעקש ולא הרווחתי שום דבר.

מה שעוזר הרבה פעמים זה לא לדרוש ממנו ולא להטיל עליו אחריות אלא לבקש עזרה, "מתוק שלי, אתה יכול לעזור לאמא?" לרוב הוא נענה ואז אני מבקשת ממנו לעזור לי לאסוף (ביחד איתי!) או להרים את החפץ. בלי האשמה של אתה פיזרת ואתה זרקת אלא רק כעזרה.

לבחור את המלחמות שלי. זה ממש מנחה אותי מולו.

אני לא רוצה שהילד שלי ישמע רק איסורים ואני לא רוצה כל הזמן לריב איתו, אז לחשוב איזה דבר הוא חשוב ואני אלחם עליו (למשל לא לגעת בתנור) ועל מה לוותר (למשל לאסוף אחרי משחק) אז אני אבקש ממנו לאסוף אבל לא אתעקש על זה כי מספר הדברים שאני יכולה להתעקש עליהם מוגבל.

כי הוא לא הקשיב לאבא ואמא?

אני לא כל כך בטוחה שבגיל הזה מבינים ככה סיבה ותוצאה.

בכל אופן *בעיני* בגילאים האלה של שנתיים עד 5 עיקר הדרך לעבוד מול ילדים זה בהסחת הדעת.

גיל שנתיים קלאסי לגמרי. ככה בדיוק מתנהגים בגיל הזה. מפתחים את ה"אני" ואת הנפרדות שמתחילה להיווצר מאבא ואמא - וזה מתבטא בהרבה "לא רוצה".

לדעתי בגיל הזה אין מה להתעקש יותר מדי, כי הוא לא מבין. פשוט לומר משהו כמו: "אוי, אתה לא אוסף בעצמך? אז עכשיו אבא ואמא יצטרכו לאסוף..." וזהו... חינוך ממשי יהיה בגיל גדול יותר.

ולגבי עם מי להתייעץ - אני תמיד הייתי (ועודני) מתייעצת עם אמא שלי, כי יש לה ב"ה ניסיון יחסית רב בגידול ילדים וגם גישה בריאה לחיים באופן כללי. אבל גם להתייעץ כאן בפורום זה טוב...

אם אתם ממש מרגישים שאתם "מאבדים את זה" - אז אפשר למצוא מנחת הורים ולהתייעץ איתה מדי פעם...

אני לא ציפיתי

יותר אני אספתי ודרבנתי אותם להצטרף

ההתנייה לדעתי לא נכונה

אצלנו למשל הייתי מתנה ב- לא מקבלים משחק אחר עד שלא אוספים ולאט לאט זה חלחל אבל באזור גיל 3.5-4 לדעתי וזה לקח זמן להפנים

ואצלנו ככלל לא עוברים לדבר הבא - סדר ערב (מקלחות, פיג'מות, סיפור/ יציאה מהבית) עד שלא סוגרים את הדבר הקודם

אבל בגיל הזה - הוא לומד מהתבוננות בעיקר

אם הוא יראה שאת אוספת בעקביות אחרי המשחק הוא ילמד. ולומר: אוספים כדי להוציא משחק אחר/ סיימנו אז אוספים/ איזה כיף שמסודר

תודה לכולן!! 

כל עוד הפס השני לא חזק כמו הבקרה או יותר

אין לזה משמעות מבחינת הביוץ

גם בדקתי באמצע 7 נקיים ולא היה כלום.

וב6,7 לחודש כן היתה התחזקות, ואז גם ב8 ואז נחלש

ההורמון הזה קיים בגוף כל הזמן, זאת עובדה

אולי במקרה יצא לך בלי פס בכלל כי היה ממש נמוך

אבל אל ץבני מגדלים כי לא מחייב בכלל

אבך לי בפאמיים שלוש שנקלטתי השנה היו בדיקות ביוץ חיןביות

בימים לפני האיחור

בכל מקרה, אם אני בודקת היום שוב והפס מתחזק, זה אומר שעוד לא היה ביוץ והגוף מנסה לבייץ?

אם זיהית שהוע שעבר הביוץ כנראה היה

יתכן ויש עליה נוספת לקראת מחזור

יתכן הריון ויתכן כלום

האמת

אם זה מלחיץ אותך אז גם למה להדוק

היתה התחזקות במשך יומיים ואז נחלש לפני שנהיה באותו צבע של הבקרה

ואז נעלם לגמרי

ואתמול הופיע שוב…

אני מנסה לדעת מתי מחזור כי חנוכה ואסורים זה לא ממש חברים טובים כלכך

מפס לא חיןבי מובהק את בעצם לא יודעת כלום

ככה תדעי אם את לפני או אחרי ביוץ

אם אחרי - אז זיהית והכל טוב

אם לפני - תמשיכי לבדוק

אולי כדאי להתאמץ יום אחד ולהתפטר מחלק מהספקות והמחשבות המעצבנות

אם את לא יכולה אין מה לעשות, אבל זה יכול לתת לך תמונת מצב איפה את נמצאת

אבל אני אנסה

כי זה באמת יעזור…

רעיון טוב

ואפשר לשאול מה זה עובדת בצבא? מילואים?

לאלא מילואים, אזרחית עובדת צהל

למשל

אבל יש לי חוגר

עם בדיקות מעלי אקספרס ונראה לי לא אמין. עבר מכלום לפסח שני חלש לכלום. מקווה שהחלש לא היה באמת הביוץ כי אז פספסתי אותו יום לפני הטבילה.

גם בעבר הסתבכתי עם זה. מתלבטת אם לקנות בדיקות בסופר פארם או משהו. 

אז זה באמת יקר…

אבל מה שצריך קונים…

אבל כן אופ הלוואי 

מזה שיצא לי 3 ימים בדיוק אותו חזק, כנראה ככה נראה אצלי בשגרה? זו רמת ההורמון הזה אצלי? הגיוני?

כרגע ביום ה24 למחזור (כלומר מאז התחיל המחזור האחרון) אז האמת זה מעט מוזר אם עוד לא היה ביוץ

זה מאוד מאוחר, לא?

אני עכשיו עם שיליה קדמית ובערך בשבוע 18 כבר התחלתי להרגיש משהו מאוד מאוד עדין

כך שזה לא מחייב.

אבל יש מלא שאומרות שהתחילו להרגיש בשבועות מאוחרים יותר 21-22

כך שבטח אין לך מה להילחץ.

הריון שני אחורית 14

ממה שאני יודעת זה תקין לא להרגיש עד שבוע 25 גם. זה ממש קשה אבל, מבינה אותך...

יש הבדל משמעותי אצלי

בקדמית מרגישה הרבה יותר מאוחר

טובים.

הרופאה אמרה לי שיש יותר עדין מסרזט

לא זוכרת איך קוראים לו

הרופאה אמרה לי שיש כי שאלתי אותה על משהו שהכי פחות משפיע הורמונלית

יכולה להמליץ לך שאצלי ההתקנה אצל ד"ר ברעם עברה בקלילות שגם בפעם השניה אמרתי "זה כבר נגמר?"

ואני מאוווד רגישה בהקשר הזה והייתי בלחץ היסטרי

וגם התופעות אצל הרוב הן ממש לא נורא ובמיוחד אצל מי שההנקה מונעת ולא מקבלת מחזור חודשים או שנה אחרי הלידה

שווה לחשוב מחדש, אולי זה שווה את המאמץ והפחד

בנוסף.. בדכ אני לא מניקה לפרקי זמן ארוכים. כמובן לא יודעת מראש מה יהיה עכשיו אבל בילדים הקודמים היה גג חודשיים.

ושוב בנוסף, לא מסוגלת כל חודש מקווה. הגלולות היו טובות לי בזה שחיברתי כמה שהצלחתי וככה המקווה לא היה כל חודש. וגם הפעמים המועטות שהיה גם זה קשה מספיק.

אז אחרי כל זה.. ויחד עם הפחד מלשים התקן לא מצליחה להשתכנע לנסות להתגבר עליו( גם הפעולה עצמה גם זה שמשהו תקוע לי ברחם גם הארכת דימום וכו')

אבל כמובן אם מבחינתך תופעות הלוואי שלו לא שוות את זה אז אין ברירה מלבד גלולות...

אם את מניחה שלא תניקי או שלא אכפת לך להפסיק להניק גלולות משולבות הן בד"כ יותר נוחות מאשר גלולות הנקה,או טבעת נובהירנג

אם לא אז באמת אין מנוס חוץ מגלולות הנקה עד שתסיימי להניק

הייתי מרוצה מההתקן הזה?

והאם חייבים להתקין רק במחזור?

איפה רוכשים את ההתקן? וכמה עולה?

והאם קובעים אליו תור רגיל?

כמה כואב לשים את ההתקן לא במחזור?

לגבי תור תתקשרי ואם זה התקנה תקבלי תור יותר קרוב

יש הסדר עם מאוחדת ומכבי אם אני זוכרת נכון שמקבלים הנחה אבל בכללי הוא יחסית יקר (בעיני שווה את המחיר בשביל הרוגע שלי)

התקנתי פעמיים אחרי לידה סביב הטהרה שזה לא ממש כמו במחזור אבל לא יודעת עד כמה הצוואר פתוח באופן טבעי בשלב הזה (זה מה שחשוב בעצם)

לא כאב כמעט בכלל

רק המכשיר ליישור צוואר הרחם אבל באמת בקטנה

שבפעם השניה לא היה נחוץ (אולי כי נטהרתי מוקדם יותר ביחס ללידה)

הוצאתי בתחילת ווסת ובכלל לא כאב

ואני נראה לי כן מדד בדיקה פנימית מבחינתי היא סבל. בגלל זה מוכנה לסוע אליו ולשלם מה שצריך 

מלידה ראשונה. מעל ארבע חודשים...

באותה לידה עברתי אח''כ גלולות אחרות ביבוא אישי שאמרו שיש להן פחות דימומים.

בשניה התחלתי שוב עם המיוחדות (ברח לי השם) והן עשו חוסר חשק נוראי ועברתי להתקן. ההתקנה זה דבר אחד. אבל זמני ואם בוחרים בזה אז שווה להתגבר (ולי כאב מאוד מאוד. אבל בגלל קיסריים ורחם גבוהה). אבל יש מחירים אחרים להתקן שצריך לשקול (דימום כבד יותר, כתמים לפני המחזור ובכללי השבועיים שבועיים האלה)

בשלישית עם מיקרולוט שנעלם באמצע ואז עברתי לדיאמיליה היה בסדר גמור.

המסקנה שלי זה ששווה לנסות סוג אחר בקיצור.

את כבר מנוסה מן הסתם. את כבר יודעת שאם תוך שבועיים גג שלושה הכתמים לא נרגעים אז צריך לנסות משהו אחר, יודעת לא להסתכל ופחות להאסר.

בהצלחה

כל כך מזדהה עם כל ההתלבטויות האלו שאין כוח אליהם אחרי לידה

הגוף חלש וכל התמודדות נוספת כל כך מעמיסה

אני 6 שבועות אחרי לידה ופשוט מזדהה איתך

שיהיו החלטות טובות, בריאות ונחת בעז"ה

אמור לפתור לי את בעיית המחזורים הכבדים?

אני לא יודעת אם מקבלת מחזור בהנקה

כי תמיד הייתי עם גלולות בזמן הזה

ולא ניסיתי בחיים התקן

וגם ככה בד"כ המחזור שלי כבד יחסית

אז חוששת

אשמח לעצתכן

אני חושבת על ההתקן הכדורי של ד"ר ברעם

אז גם אשמח לתגובות או המלצות שיתופים ממי שהיתה איתו