פורום הריון ולידה (עמוד 800)

בטיפות

אין דרך לדעת בלי לקחת לרופא...

רגילה? מוזרה?

אם זו פריחה לא רגילה של וירוס כן כדאי מאוד לראות רופא כדי לשלול דלקת קרום המוח (ממה שאני יודעת)

אם נעלמת בלחיצה על העור, יותר מרגיע.

אם לא נעלמת בלחיצה, להיבדק דחוף!!!

לא הייתי מטפלת לפני שרואה רופא, והייתי עושה מאמץ לראות רופא, גם אם זה במרפאה אחרת

מתי זה היה אבל כשרואים גופיף סימן שהביוץ כבר היה

בחודש הבא בעז"ה תבקשי אסטרופם

איזה מבאס

ולא דחייתו אז לא יודעת להגיד לך בדיוק איך זה עובד.

רק יודעת שזה הטיפול הנפוץ לביוץ מוקדם.

את מטופלת פוריות? למה נשלחת  למעקב זקיקים?

אצלי מעקב זקיקים מתחיל מהיום ה3 לווסת, כל כמה ימים לפי הבדיקות. כדי להיות עם יד על הדופק ולתת את הטיפול הנכון בכל סיטואציה....

עברתי הפלה לפני שנה ומאז מקווה לנס....

לא תמיד הביוץ מקדים נראה לי חודש קודם היה מאוחר 

המחזורים שלי לא סדירים 

הגיוני שהיה כל כך מוקדם?

המחזורים שלי לא סדירים

חודש קודם יצא לי תוצאה חיובית בבדיקת ביוץ ביום 17 בערך

זה הזקיק אחרי שהביצית יצאה

כמה ההורמונים?

קצת קשה לדעת אם הביוץ היה לפני כמה ימים או עניין של יום

לגבי אסטרופם

תתיעצי עם הרופאה

יש כל מיני מינונים

אני לקחתי כדור של 2 מ"ג ביום מהיום הראשון עד ליום החמישי וזה דחה לי ב4-5 ימים

ביוץ זה מקסימום 24 שעות....

בבידקת דם השבוע לא הורמונים אלא בעיקר דברים אחרים

אפשר לא חלבי שצריך מקרר?

מגיד להכין חביתות מראש ורק להכניס ללחם

או חומוס ומלפפון חמוץ

עם טחינה גולמית, אבוקדו, ירקות, טונה.

פירות להמשך הבוקר

ובהצלחה רבה!

את יכולה להתארגן מראש עם מאפינס שיבולת שועל עם בננה למשל או כל פרי אחר- זה לא דורש מקרר וזה משביע וטעים.. יש לי מתכון טוב אם תרצי

את יכולה להביא פירות כנשנוש לילדים.. 

בייגלה

וכל מה שהציעו מעליי.. טונה, ממרחים למיניהם.. 

1 ביצה גדולה 

3 כפות מלאות (50 ג') סוכר (אני שמה פחות) 

שליש כוס (66 ג') שמן

רבע כוס (60 מ"ל) מים 

בננה בינונית בשלה מעוכה עם מזלג

חצי כוס (50 ג') שיבולת שועל דקה

3/4 כוס (105 ג') קמח רגיל (אני שמה כוסמין) 

כפית גדושה (6 ג) אבקת אפיה

חצי כפית (3 ג') קינמון

לפיזור מעל: 2-3 כפות שוקולד צ'יפס/ שוקולד קצוץ (אני לא מוסיפה עדיין יוצא טעים) 

בהצלחה! 

פיתה עם שוקולד

לדאוג לנשנושים

בהצלחה. נשמע שמורכב לך ❤️

והטיפ הכי טוב שיש לי לתת לך -- לשחרר. לא להיתפס על קטנות. גם אם את לא רוצה להיות שם, תשתדלי כמה שיותר להעביר על מידותייך. בכל זאת ראש השנה. ובזכות ההקרבה והצער, השם ישלם שכרך! 

תביאי קפוא, זה יפשיר במהלך הלילה ויהיה טרי למחרת.

אם זה צריך להישמר יממה שלמה, זה יהיה טיפה פחות טרי, אבל ילדים עפים על זה בכל מצב.

יש מתכונים באתר של ניקי ב.

טיפים לחג:

להביא נעלי ספורט ובגדים נוחים לילדים ואולי גם לך. לברר מראש אם יש פארקים או מצפה או משהו מעניין באיזור.

לנצל את שעות הבוקר הנעימות מחוץ לבית. לחזור הביתה כשמתחיל להיות חם.

אם תפתחו את הבוקר בנחת ותרצו לצאת ב10:00 עד הארוחה תגלי שחם ולא נעים וכולם עצבניים.

להתארגן על נשנושים ואוכל מותאם לילדים. במיוחד אם הם עדיין לא לועסים טוב. אוכל כמו סטייק בשר וכד'.

תיאום ציפיות עם בעלך. באעזה שעות הוא מתפלל, אולי יש מניין ותיקין ואז יוכל לעזור לך עם הילדים, או שבבוקר הוא יקום אליהם ויארגן אותם ואת תוכלי לישון עוד קצת.

לברר מראש זמני תקיעת שופר. אני אוהבת לשמוע מוקדם. אם בעלך מתפלל ותיקין אז זה מושלם להגיע לתקיעות של סוף התפילה. תתאמי עם בעלך שיצא שתי דקות לפני סוף התפילה, הוא יחליף אותך על הילדים ותוכלי לשמוע בנחת. אם לא מסתדר, אפשר לשמוע מחוץ לבי"כ. אני לא מקפידה לשמוע 100 קולות. לא ריאלי מבחינתי. למרות שהשנה תוקעים רק יום אחד אז יהיה יותר קל.

להביא לילדים מהבית כל מה שהם צריכים בשביל להירגע. שמיכי, מוצץ, בקבוק, דובי..

לדאוג שיהיו לכם שם בימבות אם אפשר..

מה שהכי קשה בארוחה ב13:00, שזה בא על חשבון מנוחת צהריים.

תשאלי את בעלך אם זה בסדר מבחינתו שאת תאכלי יחסית מהר, הוא ידאג לקטנים בארוחה, ואז אחרי שעה או שעה וחצי, תחתכי לישון. בד"כ אם הארוחה מסתיימת לקראת 15:00 זה משבש את שעות השנ"צ. אז שבעלך יהיה בעניינים וייתן לך לישון.

מכירה משפחות מרוקאיות של פעם? אז זה הלוז.

הבנים לא קמים מהשולחן, מתפללים כמובן עם כל המשפחה במניין של שמונה  והאישה מגישה מפנה מאכילה מנקה. קצת לוז של רווקים 🥴

(ייאמר לזכותו שבבית וגם כשאנחנו אצל חמותי זה ממש ממש לא ככה, אבל שם לא משנה כמה ניסינו זה לא עובד)

אני נכנסת ליומיים האלה במוד של הישרדות ויהיה בסדר. זה לא קורה הרבה (פעם ראשונה ששם חג מאז שהתחתנו לפני ארבע שנים) וזה גם לא נראלי יקרה עוד פעם בחיים

בקיצור, לא בונה עליו בחג

אבל בכל זאת מציעה לשתף את בעלך בתחושות ובאתגרים הצפויים. אם הוא יהיה מודע הוא יוכל לעזור יותר.

ומציעה לך אם את מתחברת לרעיון, לחבר תפילה לשעת הדלקת נרות להתפלל שתוכלי להנות משמחת החג ושמחת המשפחה על אף השוני והאילוצים.

מרגע הדלקת נרות כדאי לעבור ממוד הישרדותי למוד של קדושה, שמחה, אהבה, חגיגיות..

להתחבר לצורת חיים שונה שגם היא חלק מהגלגולים של עמ"י. לקבל על עצמך עין טובה ולהיות מוכנה לקבל את השפע שהחג יביא איתו.

בע"ה תזכי לצבור גם חוויות טובות ולצמוח מהאתגר ולגלות בעצמך יכולת הכלה וקבלת השונה.

בהצלחה רבה!

למכור קרח לאסקימוסים..

וברצינות, יש מצב שתשתפי את חמותך? כי בנושא אוכל בטח יהיו לה כמה רעיון ויש מצב שתפנק את הנכדים...

לכן זה בשושו ולא דורש מקרר, אשאיר בתיק ונאכל בגינה או משהו 🤫

ולגבי חמותי זה רעיון טוב להתייעץ איתה.

תודה!

לא מכירה דבר כזה שעות לא חמות... אצלנו חם גם בלילה 

בכלל כ לקחת לאירועים לחם וכמה נשנשושין אפשר גם שימורים שהם אוהבים טונה,תירס וכו' ואז יש את העצמאות...  ותהנו בחג🙏🙏

(היתה לי חברה מתולתלת ביסודי שהיתה ישנה ככה כדי שלא יהיו לה קשרים בלילה)

אפשר כמה גומיות או קוקיות וקוקו

לפני הטבילה אפשר להעביר את האצבעות בשיער

הקירזול הטבעי גם שהשיערות נתפסות זו בזו זה לא קשרים שנחשבים לחציצה.

בכל מקרה כדאי לך להתייעץ עם רב

אבל אולי הייתי מנסה להחליק את השיער לפני החג, אם יש לך איך

בנוסף לזה תשמרי כמה שאת יכולה כמובן.

וגם אם אני זוכרת נכון צריך ממש המון קשרים בשיער כדי שזה יפסול טבילה. שוב - תבדקי את זה, אבל אולי אפשר גם להסתמך על זה.

נותנת בסביבות 4 לא נשנושים אלא ממש ארוחה מזינה

כי נשמע ששם זה החלון זמן שהוא רעב

ובשש וחצי בקטנה יותר, בערך מה שכתבת שאת נותנת בארבע.

הוא יתרגל מחדש לזמנים. זו עדיין התחלה.

והולכים לישון מוקדם בערב- 6/6 וחצי הקטנים כבר ישנים.

אם מתאים לך, אז יכול לפתור את בעיית הרעב אחה"צ

אבל אצלי בעלי בעבודה כל היום (וגם אני עובדת), ככה שלא הכל עליו...

אבל צריך להפריד בין אסירות התודה שאת חשה,

שכאילו הופכת אותו ליותר זכאי ליחסים

לבין הדחייה שלך.

על מה שהוא עושה תגידי תודה, תזמיני לו איזה פינוק, תעתבי מכתב מרגש, מה שעולה לך שישמח אותו...

אבל לא לחשוב שזה רק עוד יותר מחייב אותך לאלץ את עצמך לקיים יחסים

כי אז בהפוך על הפוך

את תרגישי לכודה בתוך הנתינה שלו

כי היא גורמת לך להרגיש הרעה בסיפור

ולא נותנת לך פשוט להרגיש מה שאת מרגישה..

מבינה את המקום שלך, וכל הזמן הייתי מתווכת לבעלי. אישה בהריון זה לא מצב רגיל!!!

זה לא עוזר לצורך המיני, אבל זה גןרם לו להיות בציפייה שמותאמת למיניות.

ובקשר למיניות שלך (שלא קיימת כרגע, ואפילו יש דחיה)

בהנחה שנגיד היא לא תשתנה לפתע פתאום,

לחשוב מה יכול לעזור לך...

לפעמים זה אפילו לומר לעצמך, אני מןכנה לקבוע עם עצמי פעם בשבוע, למען הזוגיות.

או לבקז ממנו לקנות איזה בושם נעים,

או להזכיר לעצמך מקרים שהתחלתם מגע, ואולי בהתחלה היתה דחייה ואחר כך השתפר

או שאת קובעת לעצמך שאחרי יחסים את קונה לעצמך משהו

או כל דבר שיעזור לך קצת

אפילו רק בקצת

כן להיות שם בשבילו, בשבילכם כזוג...

כי את יודעת, גם אחרי ההריון יש את ההנקה,

וגם שם זה יכול לגרום לחוסר חשק,

אז מה יהיה על הזוגיות?

נהיה פרטנרים למשימות?

כן להשתדל לעודד את עצמך ליחסים, גם אם זה לא וואו.

ואם את ממש מתנגדת

אז לא.

לא לאנוס את הגוף.

חשוב שתכבדי את הגוף שלך ואת מה שעובר עליו עכשיו.

זה הרבה מצריך גמישות שלו ושלך ביחד,

והבנה של המצב..

אבל בע"ה תמיד אפשר להתקדם, גם אם רק בקצת.

כדאי לפתוח את זה ביניכם.. להגיד לו כמה את רוצה כמה זה חסר לך ולחשוב ביחד

כי נשמע שיש לכם זוגיות מדהימה..

והכאב זה הדבר..

כשכוטב אנחנו במודע ולא במודע נמנעים,מתרחקים מהדבר הזה וזה נחווה אצלנו הקושי וכמעיכה של הנפש שלנו אם כאב תנו ולא אמרנו...

אז כדאי לדבר על הכאב.. להבין שזה השורש..

ולגבי הבעיה הרפואית- אז יש הרבה תנוחות שהם אולי פחות מוכרות ויכולות לעזור..

חוץ מזה שקראתי כאן בפורום טיפ לשים 2 כריות מתחת הרגליים בכל צד ,שיתמכו שהפיסוק לא יהיה גדול וגם 2 אצבעות בכל צד, על עצם המפשעה, שהאצבעות יהיו ביניכם

מנהלות אם התיאור מפורט מדי תמחקו @יעל מהדרום @אין לי הסבר @טארקו @חצילוש

להעלות חשק בתקופות שהוא נעלם לו, זה לדאוג שאת תרגישי טוב בגוף של עצמך.

פעילות גופנית, אוכל מפנק, אמבטיה טובה, קרמים, או סתם לשים מוזיקה ולרקוד...

כשלאישה יותר נוח עם עצמה, יותר קל להכיל גם אחרים.

תגידי לו מראש שאת מנסה

לפעמים זה מגיע ולפעמים לא

להתחיל ולראות, מקסימום לא תרצי ,אז לא ...

תעשי מצידך משהו מינימלי בשביל ההשתדלות והוא יראה את זה ,

ובעזרת ה יהיה טוב 

ואכפת לך ממנו

נדמה לי שהיית מרגישה לא בנח גם אם לא היה דואג לך כל כך..

שמעי משהו, מנסיון של מלאאא נשים: לא מקיימים יחסים כשכואב. 

זה אסור בהלכה. באמת אני אומרת לך.

זה אסור בגוף. זה פשוט גורם לנסיון הבא להיות יותר כואב

יש עצות איך פחות יכאב- תנוחה אחרת, כריות, מבינה שיש גם בעיה רפואית- לא יודעת אם זה תנוחה (סימפי) או משהו שבאמת עצם החיבור יכאב בכל מקרה.

אבל ברגע שכואב עוצרים.

זה מאד שונה מלקיים יחסים כשיש פחות רצון!

על זה אפשר להתגבר, ואני חושבת שמותר גם לקיים יחסים באהבה עם איש אהוב וקרוב, ולאו דוקא מתוך תשוקה.

אבל לך כואב, וזה משהו אחר.

מה שאת מתארת הוא שגם אין לך חשק.

אגב חשק יכול להפגע גם חוויות קודמות של כאב (למי יש חשק למשהו מכאיב? לא לאנשים נורמלים)

אבל חוסר החשק גורם לך לאי נעימות (כי איך לא בא לי על האיש המדהים שלי) ואז את מרגישה רצון לחייב את עצמך למרות הכאב.

מלא פעמים אין חשק בשליש שלישי. 

אני מסיימת עכשיו שליש ראשון, כן- עברנו תקופה מורכבת. לא היה לי חשק.

זה לא אומר שלא מנסים זה כן אומר שהוא חייב לדעת שאין לך חשק

ולהבין, כל האמצעים העומדים לרשותך שזה לא קשור אליו.

אם בעלי הבין, גם בעלך יבין, תאמיני לי.

תאהבי אותו בכל דרך שאת יכולה,

ממש ככה באקסטרה מעבר לשגרה 

אבל תשמרי על הזוגיות שלכם, ועל המיניות, ואל תהרסי עם לקיים יחסים מתוך כאב.

שבו, דברו, תאכלו שוקולד. צאו לטייל באויר הצח. מה שמתאים לכם.

תגידי לו מגיע לך כל הטוב שבעולם, איך הייתי רוצה להרגיש שבא לי עכשיו..

אני כל כך אוהבת אותך איך הגוף שלי נדפק בהריון ככה שהוא לא מביע את זה?

במילים שלך ובדרך שלך,

המשך הריון קל בבריאות בשמחה ובאהבה..

לוקח זמן להורמונים להתאפס.

יתכן שיהיה לך ביוץ בקרוב... תנסי לעקוב

משגע אותי במיוחד שיש כתמים מידי פעם וכל פעם שאלה לרב (מזל שהרב ממש צדיק וגם יחסית מקל ככה אנחנו לא נאסרנו)

מפחדת כל פעם שקמה מהכסא שאני יגלה פתאום כתם על הכסא או משהו🫣

לרופא/מוקד נשים לבקש אולטרה סאונד. זה ייתן לך אנדקציה למצב...

בהצלחה ובשורות טובות

(ד"א, הצחקת אותי עם הכתמים על הכסא... ישבתי עם הבן שלי והכנו סוכה לתערוכת סוכות כי לומדים במשנה... קמתי רגע להביא משהו ואני רואה שהכסא הלבן כבר איננו לבן...... למזלי יש לנו ריפוד שמתחבר לכסא ובגלל שלא נוח לי לשבת עם זה העליתי את זה ואיך שקמתי זה נפל חזרה וכיסה על פשעיי נגד האנושות )

הראש היה מאוד נמוך אז הטכנאית הציעה למדוד את ההקף שלו באולטרסאונד ואגינלי ושם ראתה שהצוואר קצר מאוד. אח"כ גם ראו צירים יפים במוניטור, שלא הרגשתי.

אמרו לי לעשות מעקבים צפופים יותר לקראת שבוע 30. אבל תהיתי אם יש דרך שאוכל לבדוק בבית ולהיות רגועה

התקצרות צוואר הרחם

תשאלי בכללית, האם זה רלוונטי.

אני חושבת שזה יותר להרגיע שיש דופק אבל אני לא מכירה את המכשיר.

סליחה, כי כתבת פשוט חמוד

באמת מסורבל לצאת, עם פיצית, אחרי לידה, מזג אוויר מוזר. 

זה מתסכל... מאחלת לך הרבה אור ושמחה בחג ובכלל.

שנה טובה ומתוקה!

והתסכול הזה מהבגדים ככ מוכר...

האמת שראיתי שכמה שניסיתי לצאת אחרי לידות להתחדש וכאלה זה פשוט לא הצליח!! גם אם הצלחתי לצאת הקניות לא הלכו טוב וכו' וכו'...

בתכלס מה שבאמת צריך והכי קל להגיד מהצד- זה לשחרר.. יעבור חודש,חודשיים וזה יהיה הרבה יותר קל.. בינתיים אפשר להזמין משהו שיהיה חצי קלאץ'או לבקש ממישי לקנות לך

. אבל ללכת בעצמך זה בתכלס באמת לדעתי לא בשביל יולדת.. מניסיון...

וחיבוק!!!!!!!!! את מקשיבה לעצמך מהמם! לומדת..

תכננתי היום לצאת לקנות לי בגד לחג, וגם כיפה חדשה לילד.

אבל ממש כואב לי ללכת. כל פסיעה- נצח.

אז וויתרתי.

וגם אותי זה מבאס...

לפחות לבנות שלי קניתי שמלה לחג משיין והיא ממש יפה!

תיארת את זה כל כך חמוד ןנוגע ללב

מאחלת לך שאולי בכל זאת תצליחי

אני זוכרת שנה כזאת שעד שכבר יצאתי בפעם המי יודע כמה, כמובן ששום דבר לא עלה עליי ולא התאים לתקציב,

בשלב מסוים הרמתי עיניים לשמים עם דמעות שאני רק רוצה לשמוח בחג עם שמלה למצוות "ושמחת בחגך"

החנות הבאה שנכנסתי אליה, מצאתי לא שמלה אחת אלא שלוש! ושגם החמיאו לי, גם התאימו לתקציב, וגם התאימו להנקה.

מאז כל פעם שאני עוברת שם אני מברכת בלי שם ומלכות:

"ברוך שעשה לי נס במקום הזה"

אני גם כל כך רוצה לצאת לקנות לעצמי בגד לחג ולא מצליחה.

ואפילו אין לי תירוץ של אחרי לידה.

סתם העומס של החיים לא מאפשר לי

ואני כל כך מבואסת מזה...

שלפחות יהיה לך משהו חדש לחג!

שהמשפט שלך בסוף על "יגיע יום שיהיה אחרת" הוא משמעותי. יש דברים שלוקחים זמן, שילד צריך להתבגר ולעבור שלבים בדרך עד שהוא מפתח יכולות מסוימות. ולפי מה שאני רואה* וגם מה שאת מתארת בגיל הגן הרכושניות אצל חלק מהילדים מאוד חזקה. וזה שלב, זה טוב שיש לילד את התחושה וההבנה של שייכות של רכוש. ורק על גביה אפשר לבנות את קומת הנתינה.

אז לדעתי טוב לטפח ולתת דוגמא אישית של שותפות, נתינה וחסד. אבל בלי לצפות בשלב הזה לראות תוצאות. וכמובן בלי ללחוץ כמו שאמרת שאת עושה.

* כותבת לגמרי ממה שנראה לי, אין לי איך לגבות את הדברים

אם אתה בחסך או חסר לך משהו, אתה לא תתן.

הציפייה לחלוק בגיל כ"כ צעיר לדעתי לא רק שלא תגרום להם לחלוק אלא להיפך, לנסות לשמור על שלהם בכל מחיר.

גם אם תצליחי לעשות זאת בגלל שזאת ציפייה שלך, זה יהיה אילוף ולא חינוך.

אם את רוצה שילמדו לתת, קודם כל לכבד את הרכוש שלהם. ילד קיבל הפתעה מהגן, זה שלו. אין שום סיבה לצפות ממנו לחלוק. כשהוא ירגיש שמה ששלו שלו בלי עוררין, יהיה לו יותר טבעי לחלוק ולשתף.

זה טוב שאת לא עושה עניין מזה, אבל עצם הציפייה גורמת ללחץ.

תקבלי את זה שקודם כל אדם צריך לבסס את הגבולות של מה ששלו, ואח"כ לתת מעצמו, זה יאפשר לזה לקרות.

לצפות לפני שהם בשלים לכך, מייצר אישיו מהנושא ומונע התפתחות טבעית ונכונה.

ילדים שיודעים לעמוד על שלהם (וזה בא לידי ביטוי גם בהגנה על החפצים שלהם) הם ילדים שגדלים בריאים יותר ופחות פגיעים בהמשך החיים.

לעניין השותפות, זה צריך להיעשות בהדרגה ובאופן תואם גיל והתפתחות.

למשל בגיל גן עדיף לתת לכל ילד ממתק/ חטיף שהחלוקה ברורה בין הילדים. למשל שקית או צלחת נפרדת או ערימת קרונפלקס.

בגיל יסודי מתקדם (ג-ד בערך) כשרואים שיש בשלות, להתחיל לטשטש את הגבולות ולתת לילדים לחלק בעצמם. למשל לשים בקערה מרכזית בגודל שהם יכולים לאמוד את התכולה שלה, כשיש לו עוד בצד להוסיף, ולתת להם לחלק לשתי קערות.

אצחנו יש כלל שלמדתי אותו מאיפשהו, ילד אחד מחלק, ילד שני בוחר ראשון איזה חלק לקחת. ככה רמת הדיוק בחלוקה עולה.

לאט לאט זה כבר הופך טבעי יותר ויותר, עד שהם יודעים לחלק בין כל האחים בלי תיווך של מבוגר.

כן חשוב לשים לב שהם יודעים *לאמוד* את התכולה הכללית, ואת ההתאמה לכלי.

למשל פעם הבת דלי שמה שכבה דקה בכל קערה, אבל הייתה קערה אחת גדולה במיוחד אז יצא בקערה הזאת הרבה יותר ממה שצריך)

או דוגמה אחרת, ילד לקח יחסית הרבה קרונפלקס ממה שהיה, הערתי לו על זה אז הוא ענה שנשאר המון, הוצאתי את השקית מהקופסה ושאלתי אותו אם היחס בין הכמות שלקח, לכמות שנשארה שצריכה להספיק לעוד 3 מנות הוא הגיוני, לפי המבט קלטתי שהוא באמת לא שם לב מהזווית ראייה הקודמת הוא לא הצליח לאמוד נכון את הכמות.

לא נורא, ככה לומדים והוא תיקן.

לדעתי לתת לאחים ממשהו שהוא בהגדרה *שלך* ואתה מאוד אוהב את זה ורוצה את זה, רלוונטי רק בסוף יסודי.

לפני כן הם מצליחים לתת ממשהו שהם ממילא לא מאוד אוהבים. או שהם עושים החלפות או הסכמים, אבל זה לא נחשב לנתינה כי בסוף זה נובע ממקום שלדאוג לצרכים שלך, לא של הזולת...

גם לנו המבוגרים קשה לתת ממשהו שהוא שלנו ואנחנו ממש רוצים ממנו עכשיו. לא תמיד חייבים לתת, צריך לכבד גם את המקום הזה בנפש ולא להתאכזב מהבחירה הזאת.

אגב אפשר לעודד נתינה ושותפות בהרבה אופנים שהם לא יבואו על חשבונך, כמו להכין כרטיסי ברכה לראש השנה. הייתה שנה שלקחתי אותם לבחור מתנות אחד לשני לכבוד החג. (שילמתי על הכל כמובן, אבל עצם המחשבה מה ישמח כל אחד מהאחים האחרים הייתה שינוי כיוון ביניהם)

לכל יום הולדת האחים קונים מתנה או מכינים כרטיסי ברכה ומנפחים בלונים, ציורים ומכינים משחקים.

בכיוון הזה יש עוד המון המון יישומים שאפשר לגרום להם לחשוב אחד על השני, אבל זה לא לתת מרצון ממשהו שהוא שלך בהגדרה. זה משהו אחר, ואת זה אפשר לתרגל מגיל קטן יותר.

הם יכולים להיות קנאים למה שקיבלו ולא להסכים לתת לאף אחד, ובפעם אחרת פתאום הם יהיו בפרץ של נדיבות ומעצמם יתחילו לחלק...

לי הכי קשה כשמישהו מחליט לתת רק לחלק מהאחים ולאחרים לא. במקרה הזה אני מתערבת ואומרת שהוא חייב לחלק לכולם או לא בכלל. במקרים אחרים אני לא מתערבת. אם הילד מעדיף לשמור לעצמו אז זה שלו וזהו.

מה כן ראיתי? לפעמים הילד מרגיש דווקא גאווה כזו לחלק לאחים ממה שקיבל, ואז יש לו מוטיבציה גדולה לזה. (למשל, הבת שלי מביאה בכל יום שישי חלה שהכינה בגן, והיא ממש נהנית לחלק ממנה בשבת לכל האחים, לבצוע לבד, להחליט למי לתת ראשון...)

אז אולי אפשר לעבוד בכיוון הזה - להפוך את הנתינה למשהו נחשק ומיוחד, שנותן כבוד לילד הנותן.

וחוץ מזה - לעבוד בעקיפין. על עין טובה בין האחים, על כבוד ועל דיבור אוהב... שישחקו משחקים משותפים ביחד וירגישו הנאה מזה שיש להם אחים שהם שותפים לחייהם.

וגם כמו ש @אמאשוני החכמה כתבה - לא לוותר על מקום אישי לכל ילד בבית, חפצים אישיים, זמן אישי עם ההורים, פינוקים ייחודיים מדי פעם... לא להיבהל מזה שהילדים לא מקבלים דברים בשווה - פשוט כי הם לא שווים זה לזה...

הלוואי שנצליח...

מתייחסת כרגע רק לעניין הרכושנות כי רואה שלזה כיוונת ברוב ההודעה.

אני חושבת שלכל ילד יש צורך, כמו לכל אדם בכללי גם אנחנו להרגיש שיש לו משהו מיוחד שלו, שהוא רק שלו. אף פעם לא נהיה כולנו שווים לגמרי, וזה שיעור חשוב לילדים. גם שלפעמים לאח אחד יש משהו אחר, שאולי שווה יותר או טעים יותר או כיף יותר ממני ולפעמים לי.

במיוחד במשפחות מרובות ילדים או כמה ילדים בגילאים צפופים, שיש חלוקה של קשב, תשומת לב וגם של רכוש וציוד...

אני נתקלת בזה מליון פעמים במהלך היום, ואומרת ככה:

יש לך משנו טעים\שווה ואחיות שלך רואות וגם רוצות. זה יהיה מעשה יפה מאוד אם תבחרי לחלוק. גם את רוצה ומבקשת מהן כשהן מקבלות ואת לא, איך היית מרגישה?

אם היא בוחרת שלא, לא עודה לה על זה רגשי או משהו. אני פונה לאחיותה אחרות ואומרת, היא לא חייבת לחלוק וזה מה שהיא בחרה.

לפעמים הן בוחרות לחלוק מעצמן, לפעמים לא, ואני לא מתבאסת מזה כי אני מבינה את ההרגשה שהן רוצות שמשהו ששלהן יהיה רק שלהן..

אני מתווכת להן לפעמים את הצורך, אתן דוגמא. יש לי 3 בנות ברוך ה' אחת אחרי השניה. הבגדים עוברים ברכבת מאחת לשניה. מספר 2 עשתה קפיצת גדילה והיא במידה של הגדולה. היו לי חסרים לה בגדים עשיתי לה הזמנה גדולה, לגדולה קניתי 2 חצאיות לבי"ס ולקטנה- כלום. כי יש לה מלללאאא מאחיות שלה, וכאמור האחות שמעליה קפצה מידה אז כל הבגדים עברו אליה. היה לה קשה שלא קניתי לה גם בהזמנה בגדים, אבל היא הבינה. ולפעמים היא מקבלת והן לא. ולפעמים אחת יוצאת עם אמא כי יש לה תור לרופא. והן בוכות, ומסבירים להם אין מה לעשות. אין שוויון...

אני רואה שכן להגיד, איך את היית רוצה שיתייחסו אלייך עוזר ביותר לחלוק.. אבל שוב אני כן חושבת שיש מקרים שמגיע לילד להרגיש שיש משהו שהוא רק שלו.

אז חזרתי רק להגיד תודה! ושקראתי הכל

לקחתי לי נק למחשבה❤️❤️

לרצות לחלוק זה בעיקר ענין של אופי, יש ילדים שנולדים יותר נדבנים ויש שפחות. אין קשר לאחווה או לקנאה ותחרות. אחווה נוצרת ע״י אווירה נעימה, תקשורת נכונה והכוונה מצד ההורים.

זמן אמא

המון

פינוקים

המון

צעצועים

המון

ממתקים.

כשיש שפע גדול הם לא מתחרים. אבל צריך כוחות זמן וכסף. וגם מצב רוח טוב

שפע לא מלמד ילדים לחלוק ולהיות באחווה. אם מנסים לתת לכולם בשווה - אז ברגע שיהיה פספוס קטן, כבר תקפוץ הקנאה, כי הילדים לא רגילים לא לקבל כשהם רוצים.

ומה - אם ילד חוזר מהלימודים עם ממתק שקיבל, אז אמא מיד צריכה לרוץ למכולת כדי לקנות את אותו ממתק לשאר הילדים?

ואם ילד קיבל מתנה ליום ההולדת שלו - כל האחים שלו צריכים לקבל גם כן מתנה באותו סדר גודל?

ונלך רחוק יותר - אם ילד קיבל משקפיים חדשים כי הוא זקוק להם, אז גם שאר הילדים צריכים לקבל משקפיים בלי מספר כדי לא לקנא?...

וכן הלאה.

המשאבים של ההורים מוגבלים (ואני דווקא לא מדברת על המשאב הכלכלי), וטוב שכך. כי כך הילד לומד את דרכו של עולם (ויוכל להתמודד בעתיד אם, למשל, הקולגה שלו יקבל קידום בעבודה והוא לא), וכך הוא לומד לחלוק את עולמו עם הסביבה שלו (היום אלה האחים שלו, מחר אלה אשתו וילדיו, שמולם הוא בהחלט לא יוכל להתנהל בתחושת "הכול מגיע לי").

וזו לדעתי הדרך הכי טובה של העולם...

אבל אפשר גם לשמוע מניסיונן של אחרות...

את כמובן לא חייבת להסכים איתי

אם העובר מתאים לשבוע 5 הגיוני שלא יראו דופק.

להמתין.. ותפילות

בשורות טובות!!

כבר לא זוכרת מתי הלכתי לבדוק בהריונות קודמים

אבל הגיוני שיהיה פער של שבוע בגודל?

זא מתי ביוץ רגיל צריך להיות

שאןכל לחשב אולי באמת היה לי מאוחר

12-16 ימים לאחר הביוץ, רירית הרחם נושרת - דימום ויסתי, כשאין הפריה... 

הממוצע זה 14...

אבל בקשר לשאלה ששאלת מלכתחילה אז כל עוד לא עשית מעקב זקיקים אז אין לך לדעת מתי בדיוק היה הביוץ כי יכול להיות שהחודש זה היה יותר מאוחר

דרך מעקב זקיקים או בדיקות ביוץ

אז את יכולה להיות קצת יותר רגועה (קצת, כי אני עדיין מבינה את הלחץ)

וכנראה שזאת הסיבה שהרופא אמר להיבדק שבוע 8

כדי למנוע את הדברים האלו

בהצלחה! 

התאפקתי למרות הקושי עד שבוע 8

הכינו אותי כבר לזה שייתכן וההריון לא יפתח

ב'ה היום היא בת שנתיים;)

בע'ה שיהיה בהצלחה ❤️

עכשיו אני עוד יותא בלחץ

בהתחלה התחלנו חיצוני

ובגלל שלא ראתה כמעט

עברה לפנימי

האמת תא התלהבתי

אבל אמרה שאין סיכוי לראות ככה בחיצוני.

ועכשיו אני קוראת שגם פנימי יכול לפגוע

אני מצטערת שעשיתי את זה..

תחשבי שגם למטופלות פוריות עושים המון א''ס פנימיים בתחילת ההריון

וכל אישה בתחילת הריון עושה ככה, ועושים רק פנימי. מוזר שזרמו על חיצוני

אני בלחץ

אף פעם לא קרה לי

שלא ראו עדיו דופק

מתי גילית את ההריון אגב? כמה זמן אחרי סיום המחזור?

ומה היתה הבטא?

בעקרון הביוץ ברגיל הוא כשבועיים אחרי תחילת המחזור אבל המון פעמים הוא מתעכב בכמה ימים או בשבוע+

ואז ממילא השבועות הריון הן בהתאם

ולכן ההמלצה היא לא להבדק בשבוע 6 כי זה סתם מביא ללחץ מיותר🤭

זה שיש שק ושק חלמון וקוטב עוברי זה כבר סימן מעודד

למעשה אין לך סיבה לשאוג

תלכי להבדק עוד שבוע שוב ומקווה שזה ירגיע אותך

ועשיתי את הבדיקה בשבוע 4 פלוס 4

מהווסת

ואז היה לי 203

חשבתי שזה נמוך

אבל באמת גם אז אמרו שתואם לשבוע

ואולי הביוץ היה מאוחר ממה שחשבתי

בדקתי אחרי כמה ימים

וההכפלה הייתה תקינה

כבר הגיע ל1000

האמת מהצד לא נשמע שיש ממה לחשוש

הדופק יכל להגיע גם מחר-מחרתיים

ואין שום סכנה באו''ס פנימי..

אני הגעתי בשבוע 8 או 7+6 (לא זוכרת בדיוק) והרופא אמר לי שלא יראה כלום בבטני, אז ישר עשה וגינלי.

בהריון הקודם הגעתי בשבוע 9, ואמר שיבדוק מה רואים בבטני ואם לא יראה כלום יעבור לוגינלי. לשמחתי ראו גם בבטני

אז התחלנו עם בטני

אמרה שרואה מאוד מטושטש אבל כן יש שק הריון ועובר ונראה שיש דופק

אבל רוצה לראות בברור

גודל וכו

ואז עברה לוגינלי

שם ראו באמת יותר ברור ולא הצליחה לראות דופק

אבל באמת היה נשמע לי מוזר

לא זוכרת מה בהריונות קודמים

כי זה היה ממש ממזמן

אבל יש מצב שעשיתי וגינלי

עכשיו כבר הסתכלתי פה

אז ראיתי

בהשוואה לימים לפני.

זה מה שמדאיג אותי לבינתיים.

אחרת הייתן מרגיעות אותי

את לא רוצה לשמוע איך הרגשתי ביומיים שחיכיתי לאולטרסאונד כשלא היה דופק

ושלחו אותי לעוד בדיקה כדי לוודא שזה באמת המצב..

הבחילות בדכ זה מכל מיני הורמונים ושינויים שקורים בגוף

וזה לא סטטי כל הזמן

יש תנודות לפעמים, אפילו לאורך היום

שימי לב שיש שעות שיש יותר בחילות ויש זמנים שפחות

הלוואי והכל יהיה בסדר

בה!

בגלל זה מאז בכל ההריונות אני לא הולכת לפני שבוע 7 8

עשיתי היום שוב בדיקה

ב"ה נצפה דופק, הטכנאית אמרה שזה נראה ממש התחלה של דופק (??)

לפי הווסת אני בשבוע 7+5

לפי הבדיקה ביום שישי היתי שבוע 5+6

ועכשיו (5 ימים איכ) אני בשבוע 6+1

וגם זה בעצם איחור של שבוע וחצי מהתאריך ווסת שלי

נשמע לי מעט מוזר

כי בדקתי הריון מיד עם האיחור בווסת (שסדירה לי תמיד-32 יום) 

וכבר היה חיובי

זא שהייתי אז בשבוע 3? ?

דבר נוסף גם אם היה לי ביוץ מאוחר מאוד... בשביל ביוץ מאוחר להריון צריך עוד צד ואז לא התאפשר לנו (חופש וכו)

לא נשמע מוזר כל האיחור הזה בגיל ההריון??

דבר נוסף יש לי הפרשות קטנות מאוד בצבע חום (הטכנאית טענה בבדיקה הראשונה שרואה סימנים של השתרשות עדין ויתכנו הפרשות)

אני מתלבטת כי לבדיקה ראשונית ועד שיש לו תור הרופא שולח לטכנאית

לא כדאי  להתקשר  לבקש לבוא אליו לביקור??

שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל שימשיך תקין ולעקוב...

לכן כל המחשבות לא עוזרות לנו

מציעה לך לחשוב עם עצמך, לומר לה' תחדה שזכית להתחלה של הריון. שכרגע יש שם דופק לב של עוברון קטן ומתוק ופצפון ושזכית שזה יקרה ברחם שלך. ולומר תודה על כל רגע. על עכשיו.

בשורות טובות יקרה

יש לי תור לרופא רק עוד 5 שבועות

זה מתפתח בקצב ממש שהגיוני

אם לפני 5 ימים היה תואם לשבוע 5+

ועכשיו לתחילת 6 ויש דופק

זה בדיוק מה שאמור להיות

זה לא יקפוץ ב5 ימים להיות תואם שבוע 7

ומה לא הגיוני בלגלות הריון בשבוע 3?🤭

אני גיליתי גם בשבוע 2+6

וב3 כמעט תמיד

מה שמשמעותי זה יום הביוץ

ברגע שאת לא יודעת מתי זה היה

אז הכל יכול להיות.

ומאוד יתכן שגילית את ההריון ב"איחור" וזה היה שבוע 3

בדיקות יכולות לזהות 8-9-10 ימים אחרי הביוץ

לכי עוד שבוע למוקד

מאחלת שבעז"ה הכל יהיה מצויין 

אחרי המון שנים..

בדיוק בגלל הרגשה כזאת

תנאים נוחים שכר נוח

אבל  הרגשה קשה ולא טובה בעיקר מהממונה עלי

בחצי שנה האחרונה לפני שעזבתי

ומצאתי ב"ה אלף פעם עבודה מצוינת

וממש שמחה שעשיתי את הצעד הקשה נורא הזה

לקח לי מלא זמן להחליט והתלבטתי המון המון

ולכן אני מחזקת אותך במה שלא תבחרי

הכל יהיה לטובה!! ואת מצוינת ותמצאי את המקום שנוח לך

היום אנשים מחליפים מקום עבודה כל שנתיים

לא שאני אומרת שזה בהכרח הדבר הנכון לעשות

אבל זה עזר לי בהחלטה ובקבלת פרופורציה

אנחנו צריכות להרגיש טוב במקום עבודה שלנו עם תחושה טובה ושל משמעות.

אם רק עכשיו התחלת יכול להיות שזה התחלה ואז אולי שווה להשאר ולחפש בנתיים מקום אחר אבל אם ממש ממש לא טוב לך על סף הדכאון פשוט תתקדמי...

חיבוק ומבינה את הקושי. 

זה לא פשוט להיות עובד חדש

כמה זמן את שם?

מה לא טוב לך בדיוק? זה שונה אם זה קשיים רגילים כביכול של הסתגלות כמו ללמוד תחום חדש, או אם מדובר בצוות דורסני

הלבנות היו מצילדרן פלייס והתכלת מהוניגמן.

את התכלת זרקתי כי קרתה תקלה וניסו לנקות לי אותם עם אקונומיקה.

את הלבנות הלבשתי מוכתם רק כשידעתי שהם לא ייצאו מהבית, כשיצאו מהבית החלפתי לאחרות.

ועם כל כביסה שעברו הכתמים ירדו, אני חושבת שעכשיו אין.

היום מתכננת לכבס אז אעדכן אותך

ולחג קניתי חולצות חדשות מהוניגמן כי אני לא בטוחה שהבעיה בחברה ולא במכונה/בכביסה שלי.

מקווה לא להתאכזב.

שאני לא מצליחה להוריד מהם את הכתמים אחרי שנלבשו פעמים בודדות.

זה עיצבן אותי כי בדר"כ הכתמים אצלי יורדים

אני קונה רק בקיווי חולצות שבת כי רק להם יורד הכתמים

קסטרו זה הסיוט מבחינתי בקטע הזה

אבל עוד לא ניסיתי את התותחים הכבדים 

של קיווי

מבאס ממש

שאני קונה

והקטע הכי מעצבן הוא - שחם אימים וכבר אין חולצות קצרות לקנות באף מקום בערך!!

באיזה קטע? לא ברור לי

אז אני תקועה עכשיו. אוף

באמצע העונה כבר אין בגדים שמתאימים לה.

אני קניתי מהוניגמן חולצות ארוכות שיש אפשרות לקפל את השרוול ואז משתמשת בהם כקצרות

וגם באמת חם טירוף. אנחנו בפני שרב בימים הקרובים

ו2 חולצות חדשות ממש מוכתמות

עוד חולצות שהוא אוהב

שאר החולצות גמככה לא משהו

אוף 

ומעניין לשמוע שזה קורה להרבה עם החולצות שלהם

אבל איפה עוד אפשרות לקנות חולצות מכפותרות לילדים במחיר סביר?

וניסית לבדוק פיזית בחנויות? אולי נשאר עוד חולצות בודדות מהסייל במידה שתתאים לך

גם בלידר וקידישיק 

אני עכשיו בודקת באתר 

וזה לא המכופתרות הבעיה. אני לא קונה מהם מכופתרות

העניין הוא חולצות קצרות ליומיום 

יש להם מארזים במחירים ממש טובים.

וממה שאני ניסיתי איכות מעולה.

אעשה הזמנה משם

זה הכי קרוב לסגנון שלנו

יותר לא קונה מהם

איכות מעפנה

אבל הם תופסים חזק את הלכלוך מסתבר

החולצות של לידר למשל - ממש לא ככה

גם קידישיק זה אחרת 

ולכן עדיף לקנות בזול

גם חוסכים כסף, גם לא כואב להחליף מלתחה, גם מתנקה בקלות 

כי בגדים שהם עם אותו אחוז כותנה לפי התווית, בגדים מחנות יותר נחשבת משום מה תופסים לי יותר כתמים.. אלא אם כן נטען שחנויות פחות "טובות" לא מדייקות במה שהן כותבות על התווית ואז זה הגיוני, שזו אגב תיאוריית קונספירציה נוספת שלי חחח

ככה שזה נשמע לי כמו חוסרים מהלידה ולא טבעי ותקין, אבל אין בדיקות דם לזהות את כל המיקרואלמנטים הדרושים.

לי התחילה נשירה שגרמה לי להסתפר קצר, לאכול אגוזי ברזיל, ולנסות מאקה שמכרו לי בניצת הדובדבן.

המאקה היא סופר פוד לשיער ולציפורניים

היא הפסיקה את הנשירה

גורמת לשיער מאד להתארך,

והיא נהדרת לציפורניים שנהרסו מלק ג'ל.

ואצלי הייתה בעיה עם הציפורנים

עכשיו הן חזקות ויפות כמו של חתול🐈

אבל אני ראיתי שבימים שאני מקפידה לקחת את הויטמינים של אחרי לידה זה פוחת משמעותית.

לא משהו יקר, הבסיסי של הקופ''ח.

בבדיקות היה תקין.

בגלל זה אני מחפפת ולא מקפידה. אבל אחרי שבוע, כשמקלחת אחת יוצרת סתימה שה' ישמור- אני נזכרת לחזור לקחת...

ואני גם בדקתי חוסרים ולא היה.

זה מעצבןןןן

ועובר 🙂

להקפיד לבשל עם כיסוי ראש כדי שלא כולם יסבלו 😏

אהבתי כל כך נכון

הילדים שלנו מלמדים אותנו דבר ראשון על עצמנו

הזדמנות לגדול

תודה על זה

תודה על זה

אמהות ביקורתיות או כאלה עושות רגשי רציני.

ממש אוהבת את הכתיבה שלך ואת העומק שבדברים.

למדתי

אמאלה הרגת אותי

בום ישר ללב

בום

וואו

נכון

איזה כשרון השם נתן לך, להעביר כזה מוסר השכל בצורה ככ יפה.. זכית!.

המשיכי לעשות חיל❤️

מברכת אותי ואתכן בשנה טובה,

שנה שבה נקשיב לגוף שלנו ולנפש ולכוחות

אני חושבת שהשם של זה זה יכולת תכנון פעולות.

למשל בדוגמא שנתת, אפשר לעצור את הנסיונות הלא מוצלחים ולעזור לה לחשוב על משהו אחר (שרפרף, ללכת מסביב, לבקש מאמא). כמובן בסבלנות ולתת לה גם לנסות דברים לא מוצלחים (למשל אם הבקבוק רחוק ושרפרף לא יספיק, אפשר לתת לה לנסות בכל זאת ולראות בעצמה שזה לא מספיק). ככה היא תלמד ותגדיל את מלאי הפתרונות שלה. עם הזמן היא תצליח גם לבד.

אני חושבת שעדיין תקין לגמרי בגיל שנתיים, אבל אני לא בעלת מקצוע.

מצליחים בדרך אחת אז אפשר לנסות בדרך אחרת

רוב הפעמים אני לא פותרת לו בעצמי את הבעיה אלא עוזרת לו להגיע לפתרון. לדוגמא לומר לו: אתה רואה שאתה לא מגיע ככה לבקבוק, מה אפשר לעשות כדי להגיע? הוא מעצמו מציע פתרונות ומנסה אותם.

ולפעמים הפתרון שלו זה לבקש ממני, וזה גם פתרון מצויין מבחינתי

לא חשבתי שיש כאן בעיה אלא לימוד שיתפתח עם הזמן

כי הבן שלי אני גם שמה לב שכזה. משהו נתקע או מסתבך ישר בוכה שנעזור לו.

מצד שני כשהוא רגוע ורוצה משהו ממש חושב כמה שלבים ועושה לפי הסדר.. אז נראה לי אצלו זה יותר הלחץ שחוסם לו את החשיבה.

אבל עוקבת גם לראות

והולכת להביא? ואם טיפה מסובך קורה שמטפסת בשביל זה ואולי אפילו מביאה משהו לטפס עליו? היא באה אליכם שתבואו איתה לאנשהו כדי לתת לה משהו שהיא לא מגיעה אליו?

אם כן - זה גםדברים שדורשים שלבים ותכנון, אז לדעתי הלא מקצועית לא נשמע שהיא לא חושבת קדימה אלא יותר לא מצליחה לנהל "מצבי לחץ" שהיא מנסה ואין לה עוד רעיון.

כההבכל אופן אני רואה את זה. אין לי מושג באיזה גיל מצופה מהם לחשוב יותר מלבכות 😁🙈

פשוט להסביר להם שוב ושוב שיש פה בעיה ואיך אפשר לפתור אותה.

תוך כמה פעמים כאלה היא תזכור לבד. 

אני לא מגיעההההה

אז לכי צעד ימינה כפרה ותגיעי

הולכת צעד ימינה לוקחת

ולפעמים גם את זה לא כי כל הסיטואציה בעיניה לא פתירה

הרבה הכלה וסבלנות.

לגבי הבעיה הראשונה, תנסי לתרגל איתה את הפתרון. למשל את אומרת לה תרדי תעברי לצד השני של השולחן ותקחי את הבקבוק.

אחרי דקה או שתיים תניחי משהו רחוק ממך ותנסי להושיט יד ואת לא מצליחה להגיע אז תשאלי אותה מה לעשות? אמא לא מצליחה להגיע לעט.

תראי אם אחרי שהסברת לה היא מסוגלת ליישם את רוצו פתרון לאותה בעיה רק עם חפץ אחר.

אם את יודעת שהיא מסוגלת להתמודד עם האתגר. אל תתני לה רעיונות. שהיא תתנסה לבד. היצר ההישרדותי שחה לא ייתן לחכות שעות שהפתרון יפול עליה מהשמים. בשלב מסוים שהיא תרגיש שהיא צריכה להתקדם לפתרון היא תעשה את זה.

רק חשוב שזה יהיה שלב אחד כל פעם.

כלומר לרדת מהכסא ולעשות סיבוב זה פתרון שמורכב משני שלבים. אז תגידי לה מה השלב הראשון ואז תחזירי את הבעיה אליה.

למשל היא יושבת על הכסא ולא מצליחה להגיע לבקבוק. את נותנת לה יד ועוזרת לה לרדת מהכסא ולא מכוונת אותה ללכת לכיוון הבקבוק אלא שואלת: אוי הבקבוק רחוק, תושיטי יד, אוי לא מגיעים, מה עושים?

אם בשלב הזה היא לא מתקרבת לבקבוק זאת בעיה.. אולי זה התנהגותי והיא מצפה שאת תעשי בשבילה דברים או שהיא עייפה ולא במיטבה לחפש פתרונות, אבל אם היא במצב רוח טוב, ולא מסוגלת לחשוב על פתרון זה משהו אחר.

אם היא מתקדמת לכיוון הבקבוק ולוקחת אותו, תחמיאי לה איך היא לבד מצאה פתרון ושהיא חכמה וכו.

תנסי לאתגר אותה לא כשהיא צריכה משהו אלא אפילו תוך כדי משחק.

נגיד חלק התגלגל רחוק. או חלק "נכנס" מתחת לבגד/ שטיח/ מאחורי כרית. כשהיא רואה ששמת את זה שם. תשאלי אותה מה לעשות? איפה החלק?

ותראי אם היא מחכה שאת תביאי או שהיא הולכת להביא.

להתחיל לתרגל איתה בניית מגדל ממספר חלקים בודדים. בהתחלה זה תמיד נופל. צריך ללמוד לשים את החלקים היציבים למטה. אל תגלי לה מה כדאי לעשות. תני לה להתנסות לבד ותראי אם היא מצליחה להסיק מסקנות לבד.

אם היא מסיעה עגלת בובה והעגלה נתקלת בשטיח. תני  לה להתמודד לבד. שתחשוב מה כדאי לעשות.

ואם היא מתמודדת יפה אז יש לה יכולת ניתוח של סיטואציה, הסקת מסקנות ויישום. פשוט אולי עם הבקבוק היא הייתה צמאה ולא היה לה סבלנות למצוא פתרון. זה הגיוני בסה"כ.

לעזור בפעולה תוך כדי הסבר- ׳הנה תראי, אני קמה, נגשת לצד השני ומגיעה לבקבוק׳

לדון בפתרונות אפשריים- ׳מה יכול לעזור לנו להגיע לבקבוק?׳

לגבי משחקים זה לימוד התמודדות עם תיסכולים.

יש לכן רעיונות למשחקים שמתאימים לגיל שנתיים.?

יש לנו עגלה, בימבה, כדורים למינהם, משחקי השחלה, כוסות בגדלים שונים לבניית מגדל, חלקי מטבח למשחק,הך בפטיש, בובות

רוצי לקנות😅

יכול להעסיק אותה מלא זמן

כנ"ל מגה בלוקס

ולאחרונה היא אוהבת אצלי לנסות פאזלים.. של 2/4/6 חלקים..

עוד צריכה עזרה אבל עם הזמן ממש משתפרת בזה

פאזלים של 2 חלקים עד 9 חלקים (עם ה9 עוד צריך עזרה, אבל הוא ממש נהנה מזה)

לוטו בכל מיני סוגים.

משחק של מיון כרטיסים

משחק התאמה של דברים עם סקוצ'ים.

ברגע שיש לזה קופסא וזה יושב במדף זה מעניין אותו.

חוץ מזה, משחקי הרכבה- מגנטים/ מגה בלוקס/ צינורות, קוביות.

בובות, בקבוקים כלים, כפיות, בגדים, חיתול, עגלה, כל מה ששימושי לטיפול בבובה.

ברבצק, חיות, מכוניות, כדור.

בדיוק ככה מתפתחת חשיבה

הם מתנסים בסיטואציה

הם תמיד יגשו אליה בדרך הפשוטה

ולפעמים לא יצליחו

ואז ינסו שוב ושוב ושוב

ולא יצליחו

ולאט לאט החשיבה תתרחב והם יתחילו לחשוב שאולי יש עוד דרך שאפשר לנסות

זה תהליך מץמשך

והיא רק בת שנתיים

פיצית

תאפשרי לה להתנסות

והיא תלמד בקצב שלה

מה לא לעשות- לא ישר לקרב לה את הבקבוק

לאפשר לה מרחב התנסות ולמידה

עדיף לא לנסות לנחש 🙈 (סתם דוגמא גם במצג עכוז הרגליים יכולות להיות למעלה)

וזה משמעותי לגבי לתכנן היפוך ועוד - 

אז שווה ללכת לבדוק

(היה לי גם עכוז וידעתי להבחין בין מצגים, ובדכ כשהתלבטתי אז האו"ס הוכיח שצדקתי)

לא עשיף לבקש זירוז עדין וטבעי?

כמו דיקור, רפלקסולוגיה (שניהם לא עזרו לי אבל יש כאלה שעזר להן)

או להבדיל סטריפינג? הייתי הולכת על סטריפינג חח

לראש במישוש.

את יכולה להרגיש בשינוי בעיקר אם הראש יורד למטה  שאז יש יותר לחץ למטה או שהבטן קצת יורדת.

אבל מצב שבו אין לחץ יכול להיות גם במצג ראש.

קשה למטה וחושבת שזה הראש…

באמת מקווה שזה זה

כל היום ממששת לראות..

בעיקרון כשהיה עם ראש למעלה זה היה עגול קשה וקטן יחסית

וכשזה עכוז למעלה אז עגול אבל יותר גדול ופחות קשה..

אוף המתח הזה מה הוא עכשיו באמת מתסכל

וכשיש לי לחצים למטה ממששת לבדןק אם יש משהו קשה למטה

בשעות האחרונות היה לי ממש לחץ למטה שבקושי זזתי

אבל מצד שני מרגישה גם תנועות עדינות למטה אז אני לא יודעת כבר מה לחשוב 

כן קיסרי לא קיסרי

כן זירוז לא זירוז

הצילווו

חיבוק ובעז"ה שיהיה לטובה ובדרך טובה

ממש לוחץ על הקיבה והצלעות

ביקשת להתייעץ על סטריפינג?

וואי אני מאושרת בשבילך, זו התקדמות מושלמת

תודה לאלללל הרופא המושלם ביקום

אמר שאני מחכה ללידה טבעית בזמנה ובעתה !!!!