פורום הריון ולידה (עמוד 852)

אמהות יקרות ♡

מוזמנות להצטרף לקבוצה שייעודה להעניק חלב אם שאוב עבור התינוקות והפעוטות שזקוקים לכך, מכל סיבה שהיא.

כרגע לאמהות ירושלמיות והסביבה.

לא אוגרות חלב אם בירושלים 🍼❤‍🩹

כשרציתי להעביר חלב למישהי שפרסמה בווצאפ:

אציין שהעבודה מול *בנק החלב* ממש  עזרה לנו והם  עובדים טוב עם יועצות הנקה כולל שינוע.

אז אמנם זה פחות אישי, ודורש טפסים, אבל הם ישמחו מאוד לתרומות חלב והם יחלקו אותן לתינוקות מתוקים שזקוקים לכך. הצורך גבר מאוד בגלל פצועות ונעדרות מהעוטף.

שוב המון. תודה ובשורות טובות לכולנו🙏🏻

*פרטים של בנק החלב*

משרד הבריאות - לאור הדרישה הגבוהה לחלב אם עקב היעדרותן של...

קישור לואטס-אפ שלהם. 

שיתוף ב-WhatsApp

חלב קפוא ואז להתקשר לבנק החלב ומישהי תגיע אליך לקחת בדיקת דם ואת החלב.

אני כרגע מנסה לאסוף 2 ליטר, התחלתי לפני כמה ימים 

אם מדובר בכמות קטנה מ2 ליטר לא יקחו?

אבל הם דורשים 2 ליטר של אותה שואבת. אם זה רק עניין השינוע הם היו אמורים לבוא גם אם כמה מתארגנות יחד...

אולי עניין של סטריליות וכדו

אני יודעת שהם עושים דגימת מעבדה ופסטור אז כנראה שהדגימה היא רק לסטוק שמגיע מאותה אימא

להגיע לזה עם שתי שאיבות של סביב ה60 ביום

ולצערנו כנראה שגם עוד שבועיים יהיה רלוונטי לתרום 

אולי אנסה לשאוב עוד

תמשיכי לשאוב

לצערנו זה יהיה רלוונטי עוד כמה שבועות אם לא חודשים...

לא בזמן מלחמה נותנים לפגים

וחולי סרטן

תמיד מצווה ענקית

אבל הם מאוד מקפידים על כל מני כללים כולל לעשות בדיקת דם לאמא.

יש כל מני גמחים פרטיים של חלב אם תנסי לברר

לגבי שמות היה כאן שרשור לא מזמן שווה להציץ שם

רעיונות:

שבות

שבותיה

שיבת

מאור

אוריה תפארת

נהורה

ראשית

חרות

נטע-יה

את רוצה שם אחר שקשור לאור אפשר:

פז

זיו

נגה

או רק גאולה

תפארת זה מהמם

מתה על השם זה. כשאחותי קראה תפארת הודעתי לה שאני שומרת לעצמי את הזכות לקרוא גם בשם הזה. מתאים גם לתורה וגם כתפילה לגבי המצב של העם

מה שלומך?

בהקשר לשם- אוריין מהמם בעיני, שם נרדף לתורה, עם המילה אור בתוכו..

מכירה כמה בנות בשם הזה

לא להכין עם הילדים אוכל...

אני אישית לא מסוגלת. צריכה שטח פנוי כשאני מבשלת ואופה. לעתים נדירות מכינה דברים עם הילדים, ואז אני מראש במוד של בלגן... (גם כשהם מכינים לבד, שזה קורה יותר פעמים בשנים האחרונות)

בשביל פעילות משותפת אני מעדיפה יצירה, שאז ממגנת את השטח מראש, ולא נורא אם לא יוצא תוצר טוב - כי הרי לא צריך לאכול את זה...

יש לכם מתכון לבצק שיוצא לא דביק ואפשר להביא לילד?

אולי כדורי שוקולד זה יותר סביר? (אף פעם לא ניסיתי להכין איתו)

פשוט הבטחתי לו והוא לא אחד ששוכח דברים כאלה 😅

שלמים, לא שבורים,

ולתת לו למרוח קצת שוקולד על הביסקוויט. לא על הכל. קצת באמצע.

אפשר לאכול פתוח או לחבר שני ביסקוויטים אחד לשני.

ולפזר מעל ממרח השוקולד סוכריות צבעוניות.

אני רוצה לראות ילד שטוען שזאת לא עוגיה..

עוגיות בשביל לאכול אולי עדיף לבד כי זה ממש דורש סבלנות.

זה יותר בשביל התעסוקה והמסוגלות מאשר באמת ההנאה של האכילה.

לתת לו חתיכת בצק שאת מברכת עליה:

"הרי זו תעסוקה"

ונותנת לו להתעסק בגלגל אותה, למעוך וחוזר חלילה.

אפשר לתת לו גם לחרוץ צורה על חתיכת הבצק שלו.

אח"כ את הצורה שחרץ שתהיה לא ממש צורה, להחזיר לקובבת הבצק שלו.

להכין עוגיות עם ילדים זה מלכלך..

כל העוגיות שאני מכינה הן כאלה שמלכלכות את הידיים ולא בצק נעים כמו ברבצק.

יש לך מתכון לבצק נעים כזה?

יצא לא מוצלח באפיה

מה לעשות, הבצק הרטוב מניב עוגיות טעימות יותר..

את יכולה להכין ברבצק/בצק מלח בבית, יש מלא מתכונים ברשת.

כנראה שאת צודקת (חוץ מבצק חמאה ואז העוגיות חלביות)

ברבצק יש לנו, זה לא מה שאני מחפשת כרגע, זה סוג תעסוקה אחר לגמרי

כאלה:

https://www.foodsdictionary.co.il/Recipes/2832

לא יוצא דביק במיוחד. הילדים תמיד מכינים את הצורות (כמעט לא עושה רולדה שצריך לפרוס וזה..)

קורצים צורה ומהצבע השני מקשטים.

למשל פרח חום עם בפנים עיגול לבן. או עיגול לבן עם סמיילי מהבצק הכהה..

זה לא כמו בצק חלות אבל לא נרשמה בעיה עם לתת לילדים להתעסק עם זה.

כן צריך לשפשף את השיש עם סקוצ וסבון אח"כ אבל אני עושה את זה כל הזמן אז זה לא המדד ללכלוך מבחינתי.

למה זה בעיה שיתלכלכו לו הידיים? אם זה מהבחינה שזה מדביק את האצבעות כמו עוגיות שוקולד ציפס- אז זה לא מלכלך ככה.

מה שכתבת בסוף- אין לי בעיה שצריך לשטוף ידיים אחר כך, אבל כל סוגי העוגיות שאני מכינה הם יותר מזה, שח י מהבצק יצפה את הידיים שלו בסוף ההתעסקות.

(עוגיות שוקולד צ'יפס, קוואקר טחינה, דובשניות, עוגיות קינמון, רעידת אדמה)

האמת שלפעמים אני מכינה עוגיות תמרים מבצק ספידי והוא בצק באמת לא מלכלך! טוב שנזכרתי באופציה...

ותודה על המתכון!

היה ממש מוצלח גם בהכנה וגם בטעם

משהו עם 4 כוסות קמח

כוס שמן

0.75 כוס סוכר

סוכר וניל

אבקת אפיה

חצי כוס עד כוס מים בהדרגה לפי הצורך

לא זוכרת למי הקרדיט, סליחה מראש

מקווה שלא שכחתי כלום

יש את החלק הנחמד של לשפוך הכל לקערה ולערבב ואז את שניה שופכת לתבנית ולתנור. אני עושה ככה עם בת השנתיים שלי ואנחנו ממש נהנות🙂

מבחינת לכלוך- עובדת על שולחן במטבח עם ניילון ואז אוספת הכל, אם יש דברים שהכמות קריטית אז מכניסים ''ביחד'' והדברים הפחות קריטיים ממש (סוכר, קמח וכו') נותנת לה להכניס לבד ואם נשפך אני מוסיפה לפי העין כמה שנראה לי חסר

אני תמיד אחר כך צריכה לנקות עם מטלית, לפרוס ניילון לפני זה יכול לגרום לי להינות יותר

תודה גם @פיצישלי

ובת השנתיים כל הזמן אכלה מהבצק... זכרתי שגם אני בתור ילדה הייתי אוכלת אז זה לא כזה נורא...

ומקסימום מביאים לי חומרים בלי לגעת..

אצלי זה גם ממש מעסיק

בצק מהחתימה של יעל

לחצי תוסיפי קקאו

ותתני לו להכין נחשים ולחתוך לפיסות קטנות. ואם בא לו לחבר ל'צורות' - שישחק כאוות נפשו.

אלו יהיו עוגיות טעימות ומעשה ידיו לתפארת!

הוא יהיה מאושר

והרי הטעם הוא אותו טעם, והעוגיות שלו יהיו לשימוש ביתי בלבד..

זה גם יעסיק אותו הרבה זמן, האחריות על הבצק. בינתיים תוכלי להכין שבת בנחת

יהיה שווה לי עוד כמה שנים כשאשב לי עם כוס שוקו בזמן שהמתוקה שלי תכין שבת במטבח🤣

זה מעודד אותי.

ובצד הפרקטי- בצק חלות במיקסר😅 היא מסובבת את הכפתור של המיקסר אבל המיקסר מערבב אז לא מתלכלך מסביב.

אחכ כשמכינה את החלות נותנת לה חתיכת בצק והיא מתעסקת איתה מלא זמן

בצק נחלות דביק ופחות מוצלח לילדים

באמת עוזרים יותר בשפיכה למיקסר ובהפעלתו,

אבל האמת אני בקושי מכינה עוגיות.

מצריך סבלנות שלגמרי אינלי

עונים מהר ובמקצועיות, הכי כדאי

והם חוזרים אליך

לי ממש בדקו לעומק, זה היה לגבי אנטיביוטיקה.עשינו יחד חישובים איזה שבוע אני וכו

דרך מכבי יש מוקד נשים שמקבלים גם מקרים דחופים אבל אני חושבת שזה עד השעה 17:00. יש אחד כזה ברחוב אגריפס 40 (״מרכז רוטר״). אולי יש עוד.

בין 19:00 ל-23:00 הכתובת היא המיון ביד שרה ברחוב הרצל.

אחרי 23:00, מיון נשים בבית חולים.

תרגישי טוב!!!!! בע״ה שיתבהר ככלום ושיהיה המשך הריון תקין ובריא ❤️

קבעתי ל יד שרה באמת נראה לי הכי כדי עכשיו

ולא חלילה חוץ רחמי.

לא יודעת לגבי מרכזי רפואה דחופה, נראה לי שהייתי מתקשרת למיון של אחד מבתי החולים ושואלת אם אפשר לבוא אליהם. (במצב רגיל הייתי פשוט נוסעת, אבל עכשיו אני לא יודעת אם הם עמוסים בפצועים, ואם כן אולי יש בתי חולים בירושלים פחות עמוסים).

סביר שיעשו אולטראסאונד (יכול להיות שהוא יהיה וגינלי - כלומר שיכניסו מתמר לתוך הנרתיק. לרוב הנשים זה לא כואב, רק לא כל כך נעים, רק תהיי מוכנה נפשית).

אם יש מישהו שיכול לבוא איתך עדיף כמובן.

בעז"ה יראו את ההריון בתוך הרחם והכל ימשיך בשלום, אבל צריך לוודא.

תבשרי טוב!

בס"ד

לפי מה שאני מבינה זה תחושות הגיוניות ולפעמים מרגישים כאבים כאלה גם בהריון תקין. כמובן שבשביל השקט הנפשי כדאי לבדוק.. בהצלחה! 

מוציאים את האדם מן העולם

לצערינו

המנהיגים שלנו למרבה הצער לוקים בכל אלה

ולהתמקד במחשבות שמחזקות אותנו, כעם וכפרטים. עוד יכתבו ספרים על המחדלים של האירוע הזה, בואו ננסה בינתיים להתמקד בטוב שיוצא מהעם שלנו ברגעים כאלו.

חושבת שבימים כאלו קשים אין לנו את הפריבילגיה להוריד לנו את המורל עם אמירות מחלישות.

הבעיה היא שזה קשה נורא

ואני בטוחה שהשאלות האלה עולות אצל כולם

לכן כתבתי שביקשתי מי שיכולה לחזק

כי מתוך השאלות האלה אני מאמינה שאנחנו יכולים לצאת חזקים יותר ולהיות בעוצמה חזקה יותר

כמובן שתשובות אמיתיות לא נקבל עכשיו

אבל זה גם לא מה שאני מחפשת

אלא יותר מענה ראשוני

כדי להצליח להמשיך להיות באמונה

לי עוזר הפסוק "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר". הגדר בינינו לבין עזה הייתה כל כך משוכללת וחזקה שלא היה שום סיכוי שאירוע כזה יוכל לקרות, והנה הוא קרה. הם עברו את הגדר, התצפיתניות שיושבות במקלטים נפגעו ולא הצליחו להתריע, אנשי הביטחון לא הצליחו להגיב.. לקח המון זמן עד שהתגובה התחילה, למרות מערכות הגנה מטורפות. גם החמאס ימח שמם אמרו שזה הצליח פי כמה ממה שהם ציפו. קשה לומר, אבל ה' במובן מסויים היה איתם במהלך הזה ופשוט רצה לתת לנו ניעור מטורף..

זה מה שאני מצליחה לומר לעצמי כרגע. כי ישראל היא מדינה שיודעת להגן על עצמה, ויש לנו צבא חזק ומודיעין מהטובים בעולם, וזה שהצליח לקרות אירוע בסדר גודל כזה וקיבלנו מכה כזו, זה באמת מרגיש מעל הטבע.

ואני בטוחה שכמו שהשם ברא את החושך כך הוא יברא לנו את אור הגאולה!

מקווה שעוד היום 

וגם עכשיו אני לא בטוחה שזה היה נכון

מנהלות אם נראה לכן שזה מחליש

מוזמנות למחוק/לנעול את השרשור

שמדןבר בתשןבות מורכבות כלומר זה לא שכלללל ציוד הלחימה שביקשו לתרום באמת חיוני וזה לא שכלללל ההחלטות היו רק להצמחת חמאס וזה לא שכלללל הנבחרים לא עושים... מבינה מה אני מנסה לומר? כשמחברים הכל ביחד בלי לשים לב לחלקים השונים זה יוצר מראה עצום מפחיד ומעיק... ובהתאמה חונק את הגרון...  אבל חשוב לזכור שזה לא באמת המצב...

(ובאופן אישי מאמינה שכל אחד צריך ויכול לעשות חושבים ולשנות פרדיגמות אבל *לא רק* להכות על חזה חברו, ומי שרק עושה זאת הוא, כמי שהגדיר זאת חבר פייסבוק מוערך שקראתי, "נביא שקר".)

באמת צריך לא להסתכל בצורה של שחור ולבן

אלא לבחון את המורכבות

תודה!

ובהחלט קודם כל להסתכל על עצמינו

כבר עשרות שנים שוטפת את כל העולם תודעה פרוגרסיבית מנותקת מטבע האדם ומהנסיון והמסורת.

כל בכירי ההנהגה והצבא טובעים בה וכל מי שמביע תפיסה אחרת מוזז הצידה (ראו ערך עופר וינטר למשל...)

זה לא שהם דואגים רק לעצמם,יש לנו גם מנהיגים מדהימים שרוצים לעשות טוב, אבל הם תופסים את המציאות אחרת וכמו שראינו השבוע- שגוי ומזיק מאוד.

לצערנו גם אלו שמחזיקים בתפיסה הזו הם בעלי השפעה חזקה ולכן ההשפעה של זה היא בכל הגזרות ובעוצמה שלא משאירה מקום לתפיסות אחרות

מערכת המשפט שמשליטה את עמדתה על כל חלקה אפשרית

ראשי מערכת הבטחון והמשטרה

מערכת החינוך

פוליטיקאים

ואני דווקא חושבת שכן נכון וחשוב לשאול את השאלות האלה כי המערכה עוד לא נגמרה!

לא בשביל לחפש אשמים

לזה עוד יהיה זמן..

אלא כדי להצליח להציל מה שאפשר. אם נסיים את המערכת  הזו בלי לשנות תפיסה אז נגיע ח"ו למערכה הבאה באותו מצב ובקרוב מאוד לא עלינו

חשוב לדבר על זה. חשוב שהציבור יפעיל לחץ בכל אמצעי שיש לו ובמיוחד דרך התקשורת אבל גם פניות אישיות לחברי כנסת -

נמאס מתפיסת ההכלה!

"טרור הבודדים" מעולם לא היה של בודדים

לחמאס יש מטרה אחת והיא השמדת מדינת ישראל,לא הקמת  חברה נורמלית ולא כלכלה ולא שום דבר יגרום להם להניח את המטרה שלהם, רק להשהות אותה בציפיה לשעת כושר.

והגא"פ או חיזבאללה או גוב האריות הם בדיוק אותו דבר!

ועד שלא נפנים את זה ולא נתנהל איתם כמו שראוי להתנהל איתם אז נתגלגל ממערכה למערכה ונספוג אבדות

צריך להציב דרישב ברורה-

לנצח הפעם!!!!

לנצח חמאס זה לא להרוג להם אנשים שמבחינתם עולים בשמחה כשהידים

זה לא לשטח כמה בניינים ולייצר עוד פליטים שרק מחזקים אצלם את הדרישה וההתקרבנות

זה לכבוש מחדש את עזה ולספח שטחים. זה חיב להיות מחיר שכואב להם וזה מה שכואב להם כי אנחנו במלחמת דת של המזרח התיכון ולא שום דבר מערבי אחר

וזה מה שגרם לנו להיות לא מוכנים- כי מערכת הבטחון הניחה שחמאס לא רוצה מלחמה אלא שקט וכלכלה,אז לא היתה שום הכנה למלחמה מכיוון עזה רק לטרור "בודדים"

צריך תפילות שהקב''ה יכוון אותנו לעשות מה שנכון ולא להתקפל באמצע!

יצא לי אתמול לשוחח עם הילדים הגדולים על הנאום של ביידן ותגובות העולם.

אחת מההבנות היתה שהעולם מתחלק לתרבות מערבית ותרבות אסלאמית-דתית-מזרחית.

לצערנו מדינת ישראל מנסה לחקות את התרבות המערבית כבר שנים רבות. באורח החיים, בתפיסת מציאות ליברלית נאורה וכו' אבל מתקשה להבין שאנחנו-עם לבדד ישכון. העם היהודי לא שייך לאף תרבות אחרת. יש לנו ערכים שיונקים מהדת היהודית אבל אינם דומים בשום צורה לתרבות של דתות אחרות.

ופה יש התנגשות.

האויבים שלנו מונעים מקנאות דתית רצחנית.

אנחנו מנסים כבר שנים להתנהל איתם בשפה מערבית וזה מתפוצץ לנו בפנים, תרתי משמע.

אני ממש מקווה שלא תהיה למנהיגינו ברירה אלא להתנער ולהבין נכון יותר את המציאות. בינתיים אני מאוכזבת.. באמת מרגישים שהעם יודע מה הוא רוצה אבל המנהיגים מתפזרים..

ואני מסכימה איתך לחלוטין.

לצערי למרות הטבח שהתרחש, לא רואה את יפי הנפש המתייפייפים במדינה שלנו משנים את הגישה שלהם. הסיכוי לספח מחדש את עזה, לשים את הערבים תחת שליטה ולהראות להם באמת מי השליט ואם לא מוכנים אז להראות להם את הדרך החוצה, הוא נמוך מאוד עד אפסי.

אני לא אופטימית.

הם כנראה יפציצו את עזה, ואח"כ יחזירו את כל התושבים ועולם כמנהגו ינהג. לצערי אני לא חושבת שיהיה פה שינוי משמעותי, הלוואי ואתבדה.

השינוי שצריך להתרחש כאן הוא כ"כ גדול- לחסל את חמאס, סיפוח שטחים, זריקה לכלא את המסיתים לטרור, שינוי כל מערכת החינוך הפורמאלית והלא פורמלית של הערבים, הקמת הנהגה ערבית חדשה תומכת שלום, איסוף כל כלי הנשק במגזר והיד עוד נטויה. השינוי כ"כ גדול שאני בספק אם יתרחש אי פעם.

מתנהל באופן בעייתי כבר הרבה שנים (אולי היה ככה מאז ומעולם)

גם במדינות אחרות יש בעיות בניהול.

גם לארה״ב הפילו את התאומים וגם לה יש הרבה כשלים בניהול.

אני מכירה את ניהול משרדי הממשלה (עבדתי בהרבה מהם) ואין בי פליאה על הכאוס. כן בהלם מעוצמת הפגיעה אבל לא מחוסר ההנהגה ומהכשלים.

מה שמתנהל תמיד באופן רשלני, יתנהל באופן חסר אונים במקרי קיצון.

הנטיה של העולם הזה היא להעלים על הקדושה, לתת הרגשה שאנחנו נפרדים מאלוקות וקדושה.

אנחנו כעם תפקידנו הוא לגלות את זה שאנחנו תמיד מחוברים לשכינה ולגלות את הקדושה בכל דבר.

לכן, אם אנחנו מחוברים לאמת אין לנו מה לפחד מאומות העולם ומה שיגידו לנו.

אם אנחנו פועלים נכון, נצליח להיות להם לאור, להאיר להם את האמת האלוקית שטמונה במציאות.

ולכן מה שאפשר לעשות זה להמשיך להוסיף אור

כל אחד במה שהוא יכול

אפילו עוד קצת

וביחד נגרש את החושך הזה

שאלת על המנהיגים שלנו והעם הנפלא שלנו, בעמי יכולת ההנהגה הטובה עוברת רק דרך ביטול לקדושה. כשיהודי בטל לקבה הוא יכול להיות צינור לבני ישראל שמתקבצים תחת ההנהגה שלו, כי המנהיג האמיתי היחיד שצריך להיות בתודעה שלנו ושלדעתו אנחנו נשמעים זה הקב"ה בעצמו.

ככה זה עם ישראל העם של הקב"ה, וכל המאורעות האחרונים מראים לנו עד כמה הוא רוצה שניהיה ממש איתו, שהביטחון שלנו יהיה רק בו וגם ההחלטות שלנו שיהיו על פי חכמתו ורצונו

תודה על זה

מביא הרבה רוגע ללב

על אמונה וביטחון.

זה לא נותן תשובות, לא יודעת אם יש בכלל תשובות, אבל זה עוזר.

*ליתר ביטחון / בת שבע דרגן*

אחת השאלות, שחוזרת על עצמה בימים האחרונים, זה איך אפשר להיות בביטחון ובאופטימיות כשמתינו עדיין מוטלים לפנינו.

איך אפשר להיות ברגשות חיוביים ומורל גבוה מול המראות הבלתי נתפסים שהפכו באופן לא הגיוני לחלק ממציאות החיים שלנו?

כדי לענות על השאלות הקשות האלה, מה שנדרש זה לעשות אבחנה ברורה בין שני מושגים, שלכאורה נדמים כאותו הדבר.

*אמונה וביטחון.*

אז קודם כל חשוב לדעת שאמונה ביטחון, למרות ששניהם מדברים על מערכת היחסים שלנו עם הבורא, הם מושגים שונים.

*אמונה* - זהו רגש פנימי של תחושת אמת בלתי ניתנת לערעור.

האמת שיש בורא לעולם.

האמת שיש תכנית סדורה לפרטי פרטים לעולם הזה ושהבורא משגיח על כל פרט ופרט בתוכנית הזו.

האמת שהמציאות היא כיסוי על מציאותו של הבורא שהוא מהות הטוב האין סופי.

האמת, שלמרות שאנו חיים בעולם של הסתרה. ולפעמים הסתרה שבתוך הסתרה. עולם שקיימת בו מציאות של כאב וחושך וייסורים – האמת שכל זה, *הוא לטובה.*

לעיתים זו טובה שמתגלית לנו מיד. לעיתים רק לאחר תקופה, ולעיתים נוכל להתוודע אל הטובה הזו רק אחרי שיבוא משיח צדקנו.

מאחר וכך *האמונה עוזרת לנו להתמודד עם דברים שכבר קרו*.

מה שאומר, שכדי להתמודד עם המראות הקשים, עם האבל, עם חוסר הוודאות הבלתי אנושי, עם הכאב המייסר מול תינוקות, נשים, מבוגרים, גברים שנטבחו ונלקחו על ידי חיות אדם *אנחנו צריכים אמונה*

לא לנסות להסביר עם השכל, לא לנסות לחפש תירוצים הגיוניים.

להסכים להיות במקום המבהיל של *לא יודע. לא מבין*

ולהגיד פעם ועוד פעם ועוד פעם *כל מה שה' עושה הוא לטובה*

**

*ביטחון* זה סיפור אחר.

קודם כל, הביטחון מדבר על *מעכשיו והלאה*

ביטחון זה רגש של אופטימיות ושמחה, שמגיע מתוך תחושה חד משמעית ובלתי ניתנת לערעור, שאנחנו סומכים על הקב"ה שמרגע זה והלאה יביא לנו רק טוב.

*טוב בנראה ובנגלה לעיניים גשמיות*

אלא שישנו עוד הבדל מהותי בין האמונה לביטחון.

האמונה זו קבלה של המציאות כפי שהיא.

הביטחון, יש בו כוח, מעל כל כוח אחר, להביא ישועה. ליצור מציאות של טוב מוחלט.

מה שאומר, שרגש הביטחון מטרתו לא רק לאפשר לנו לשרוד מבחינה רגשית.

אלא הביטחון יש בכוחו ליצור לנו מציאות טובה.

*עצם הביטחון הוא זה שמביא את הישועה*

הקב"ה יצר חוק טבע בעולם, של דומה מושך דומה. מידה כנגד מידה

חוק הטבע הזה, כפי שמסבירים חז"ל במשך כל הדורות – חזק יותר מכל כוחות הטבע האחרים, כולל מידת הדין שמנהלת את העולם.

דרך אגב, גם במדע הוכיחו כי החוק של דומה מושך דומה, חזק יותר מכל חוק טבע אחר.

לפיכך

*אם אדם, נמצא בביטחון מוחלט שהקב"ה יביא לו טוב. גם אם נגזר אחרת. גם אם לא מגיע לו. גם אם הוא לא ראוי. גם אם אפילו מידת הדין לא מאפשרת. הביטחון מתעלה מעל כל זה, והישועה באופן של נראה ונגלה לעין אנושית בא תבוא*

*ומה זה להיות בביטחון?*

זה שנגיד בנק ישראל, יתקשר עכשיו לאחד מאתנו ויגיד לו שהוא חתם על אישור של העברה של מיליון דולר לחשבון הבנק שלו.

האם הוא לראות את הכסף בחשבון כדי לשמוח ולהרגיש טוב, או שכבר יתחיל לשמוח, לתכנן את סעודת ההודיה ולכתוב צ'קים?

גם אם הוא כרגע במצוקה כלכלית איומה הוא יתחיל לעשות את כל מה שכתבתי למעלה *כי הוא סומך על נגיד בנק ישראל שאם הוא אמר שהכסף יבוא, זה כמו שהוא אמר שהכסף כבר כאן*

לכן, השמחה שאנחנו צריכים להיות בה היא לא כי חלילה אנחנו לא מזדהים או כואבים את מה שקרה, אלא *כי אנחנו סמוכים ובטוחים שהישועה כבר פה. שכל החטופים והחיילים ישובו הביתה בשלום ושהקב"ה יבוא חשבון כואב סופי ובלתי מתפשר עם אויבינו*

ממש חידד ודייק לי את המושגים

כמה שצריך עכשיו את שניהם, גם אמונה וגם ביטחון

אבל רוצה לשתף כמה מהמחשבות שלי.

קודם כל, כל הטוב הזה שאת מתארת בעם שלנו, רואים אותו פתאום עכשיו בעקבות המצב. זה טוב פנימי שבאמת תמיד נמצא בנו כי יש בנו נשמה אלוקית ואנחנן באמת עם אחד. אבל זה לא מה שהתבטא בפועל עד עכשיו. היה צריך את המלחמה כדי שניזכר בפנימיות האמיתית שלנו.

והמנהיגים שלנו הם לפי מה שאנחנו ראויים. 'לב מלכים ושרים ביד ה' - מי שבהנהגה מרגיש כאילו הדברים בידיים שלו, אבל מה שבאמת קובע מה יקרה זה הקב"ה. והקב"ה נותן לנו מנהיגים לפי המדרגה אליה אנחנו ראויים.

לפעמים אנחנו יותר מידי מסתכלים על המציאות בעיניים של חול.

בעיני, אחת הדרכים לסגל הסתכלות רוחנית על המציאות, היא על ידי לימוד תנ"ך.

יש חלקים גדולים מהתנ"ך שנראים כמו ספר הסטוריה. למעשה, באמת יש שם הרבה מידע היסטורי, אבל מה שהופך את זה לתנ"ך זו נקודת המבט האלוקית על ההיסטוריה. כל הסיפורים מסופרים מתוך נקודת מבט אלוקית.

ואחד הדברים שהכי בולטים בלימוד הנביאים, זה הקשר הישיר בין המצב הרוחני בעמ"י לבין המצב הבטחוני.

כשבספר יהושע עמ"י מפסיד במלחמת העי, יהושע לא שואל למה זה קרה מבחינה צבאית. למרות שיש מה לנתח את הטעויות הצבאיות שלו, ואכן בפעם הבאה הוא ניגש למלחמה עם טקטיקה אחרת.

יהושע פונה לקב"ה ומתפלל, ואז ה' אומר לו בעקבות איזה חטא זה קרה.

אז אני חושבת שגם פה, צריך להבין שיש פה מהלך אלוקי. זה לא בגלל התנהלות כזו או אחרת, לא בגלל מנהיג כזה או אחר, או טעות כזו או אחרת. זה משמיים, כי זה מה שהיה צריך לקרות לנו, במצב בו אנחנו נמצאים היום.

וכשהקב"ה עושה משהו גדול, זה חלק ממהלך שאפשר להבין אותו רק ממרחק.

קרה פה משהו קשה, אבל זה חלק מתיקון. הקב"ה מכוון את מה שקורה פה, כשהסיום הוא גאולה שלמה, ובדרך יש כל מיני שלבים שתלויים במעשים שלנו, אבל כולם מכוונים אל הטוב שיתגלה בסוף.

ולפעמים דווקא לפני עליית מדרגה גדולה, מגיע קודם שלב בו הרוע מופיע בעוצמה יותר חזקה.

הקב"ה מביא עלינו מאורע קשה מאוד. קשה ברמה שזה באמת לא נתפס. ברמה שמבחינה הגיונית לא היה צריך לקרות בכלל. וזה עוד יותר מחזק את ההבנה שזה מכוון משמיים.

ולמעשה כבר רואים חלק מהטוב שזה מביא. כואב כל כך שזה היה צריך לבוא בצורה כזו. אבל באמת שיש פה התגלות של פנימיות עמ"י בעוצמות מדהימות, אחרי פילוג גדול שלא היה נראה שאפשר לצאת ממנו...

עכשיו צריך להתפלל שנצליח לעשות תשובה אמיתית (להתחיל קודם כל בעצמנו, ולא רק להגיד לאחרים מה הם צריכים לתקן), ושנהיה ראויים לתיקון אמיתי ולגאולה שלמה במהרה, ונזכה לראות ממש בקרוב את האור הגדול שעוד יגיע בעקבות השבר הזה.

ושנהיה ראויים למנהיגים שנוכל להתפאר בהם ולשמוח מההתנהלות שלהם, ונהיה אור לגויים ממש…

בכל יום אנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". ה"מנהיגים" של ימינו אינם מתנהלים על פי דעת תורה, קל וחומר בתי המשפט, 

ולכן טבע הדברים שמונעים ע"י תאוה, קנאה וכבוד. ברגע אחד הקב"ה הראה לכולם שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים. לא על צה"ל ולא על אף אחד. וזה לימוד גדול על "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" . כל ההתפארות של ראשי הצבא ו"המנהיגים" שלנו ברגע אחד הפכה לביזיון והשפלה.

ככל שנמשיך להיות בגלות נמשיך לסבול מאומות העולם. למה? כי אנחנו יהודים. כולם שונאים אותנו, גם מי שכביכול נמצא לצידנו ותומך בנו. זה הסתר פנים מטורף שאנו חיים בו. וההסתר פנים הכי גדול הוא שנרצחים תינוקות וילדים שלא פשעו. אי אפשר להבין את זה בכלל. צריך להתחזק באמונה וביטחון שרק ה' אלוקינו איתנו ושומר עלינו, וככה גם החרדות והפחדים פוחתים.

לגבי מה שצה"ל לא מוכנים מבחינה לוגיסטית, זה די מובן שלוקח יומיים שלוש להתארגן למלחמה בלתי מתוכננת.

פשוט גלות

וזה כואב נורא

הלוואי ונזכה לראות בבניינו עוד היום

החינוך הפורמלי כרוך בבירוקרטיה כבדה.

תנסי דרך הבלתי פורמלי לבקש שיארגנו פעילות הפוגה,

דרך תנועות הנוער והתנדבויות ייעודיות.

בשבוע 10 כבר יש לי בטן שרואים מהחוץ חח

אבל נראה לי יותר תלוי במבנה גוף..ובמיקום הרחם

אבל זה לא באמת בטן שקשור לגודל של העובר

זה נפיחות כנראה

אני כן מרגישה משהו שם באזור הרחם למטה

אבל במישוש לא מרגישה

יכול להיות שאם אני מאוד מתאמצת אז באמת מרגישה משהו

אבל זה קצת מבלבל עם העצם הזה שאמרת

לפעמים אני מרגישה רעידות למטה באזור השלפוחית, נראה לי שזה העובר שזז לו שם 😅

בכללי אני מאוד רגישה לכל שינוי בגוף ובעיקר באזור הזה

ממה שאני רואה ושהבנתי, הכוונה שהרחם יוצאת מהאגן בשבועות 11-14 זה ש*כל* הרחם יוצאת. לדעתי היא מבצבצת לפני

מקווה שאני לא מטעה כי זה השערה שלי רק מהזמן האחרון, עד עכשיו חשבתי שהכוונה לבצבוץ בשבועות 11+

חוששת ממש לפגוע משהו

אבל הקטע שאני בטוחה שאני מרגישה שם תזוזת לפעמים

נשמע הזוי אבל אמיתי

גם אם תלחצי חזק

הוא קטנצ'יק הרחם עוד פנימי

זה אזור שיש בו גם מעיים וזה כמעט אותן תזוזות כמו תנועות של עובר בהתחלה

ואני אחת שמרגישה מאוד מוקדם

נגיד הפעם הרגשתי סשבוע 13 או סוף 12

זה לא תנועות ממש. זה כמו פרפורים

וזה לא בבטן

מרגישה את זה ממש למטה לכיוון השלפוחית

לא הרגשתי את זה לפני ההריון 

מחכה כבר לעבור את השליש הראשון

גם בגלל הבחילות שלפעמים משביתות אותי לגמרי..

קשה

כמו כל עמ"י נראלי..

סיטואציה הזויה

בעלי מגויס משבת-חג בבוקר

כמו עוד עשרות אלפים..

מתפללת ומייחלת לבשורות טובות😔

בנתיים מנסה להתמודד כמה שמצליחה...

למרות שממש ממש מפחדת וחרדה

ומרגישה שאין בי כוחות

שה' יתן לך כח ושלווה

ובעלך יחזור הביתה לשלום, יחד עם שאר עמ"י...

חיבוק על התקופה הלא פשוטה הזו!

@חצילוש 

מה שלומך?

ולמצוא חיבוק פיזי לקבל ממישהי?

אמא, חברה, אחות,

מגע זה דבר מרפא..

אני יודעת, ולכן זה ככ חסר לי..

אני משתדלת לחבק את הילדים, זה באמת קצת עוזר, אבל המשפחה רחוקה ואין אפשרות להיפגש.. הלוואי 

אולי תפני לייעוץ כל שהוא? נשמע קשה ככ..

ושגם לא תשארי לבד עם כל זה .

כאב גדול מנשוא

טוב שכתבת וחלקת איתנו

התחלה טובה היא להרגיש את החסר

לתת מקום לרגש

להביע אותו במילים

ועכשיו תפני את כל הכאב הזה לה'

כי רק הוא יכול למלא באמת את החסרון הזה

יש לך איזו תמיכה?

זה נשמע מצב מורכב מאוד

קרה פה דבר נורא ובלתי נתפס. זה מזעזע, זה מלחיץ

תנסי לדבר איתו כשאת רגועה.

לגבי המקווה, עדיף שלא לדחות למחר כי לפחות היום את יכולה ללכת עם טלפון ורכב

האמת שגם אני כמעט הייתי במצב כזה, של בעל בבית ולא מגויס שמת להתגייס.

ורק כשהוא מדבר על להתנדב אני מתחילה להכנס ללחץ.

ובנס נס הוא קיבל תפקיד פה בקהילה של היישוב שהוא לא נושם עובד בעומס מטורף.

מצידי שרק יבוא לישון בבית, אבל הוא בעשיה וזה טוב לו וטוב לי ולבית.

תעודדי את בעלך למצוא איפה הוא תורם בתוך איפה שאתם נמצאים, אפילו שזה כביכול על חשבונך.

לעשות קניות לשכנות, להוציא להם זבל.

לארגן תהילים לילדים וכו'.

יש הרבה מה לעשות בכל מקום שנמצאים..

אברך, סטודנט, עובד?

מה הוא אמור לעשות שהוא לא מצליח לעשות?

אם הוא עובד יש אפשרות שהוא יעבוד לא מהבית?

לגברים מאוד קשה להיות סגורים במצב כזה בבית. עדיף לפי מה שאת מתארת שהוא יתאוורר בחוץ ויחזור הביתה עם כוחות.

וגם בבית שיהיו לו משימות קצרות וברורות ככה יותר קל לעשות מאשר משהו כללי כמו לסדר את הבית ועזרה עם הילדים.

שתהיה רשימת משימות מוגדרת מראש.

זה קשה ככה מבינה, עוד את אחרי לידה, אבל אולי עדיף ככה מאשר הכלום שחוסר תכנון וחוסר המצב רוח מוביל אליו, לא?

בטח שמאתגר..

אני אכתוב לך כמה דברים בקצרה כי אני חייבת לישון..

למצוא אפשרות לצאת לגן משחקים שצמוד למקלט, י שלא מעט כאלה... חייבים להתאוורר והמצב הבטחוני יכול להמשיך עוד לשבועות הבאים..

ועוד משהו- למצוא פתרון שאת תוכלי לצאת או להישאר בבית לחצי שעה- שעה לבד לגמרי- כשבילך חוזר נגיד אז הוא מוציא את כולם או שאת יוצאת, אבל הזמן להתרפס רגע לבד הוא ממש חשוב...

וגם לילדים בשביל התחושת רוגע שלהם חשוב ההתאוורוות, הבית בלבד יוצר קלסטרופוביה...

ומשו אחרון-

לשתף אותם בעישיה-

נגיד להכין עוגיות וציורים לחיילים או לצוותי הרפואה או לתושבי הדרום מאוד קל למצוא למי להביא וזה נותן הרבה משמעות ותחושת עשיה שיוצרת אווירה חיובית ומרגיעה...

בהצלחה גדולה❤️❤️❤️

מקווה שהיום יהיה טוב יותר..

החברה היחידה שלי כאן שרלוונטי לי לחכת אליה בעלת משפחה ברוכה מאוד אז לא מבינה בכלל את הקושי שלי כי אצלה הילדים ברוך ה מעסיקים את עצמם כולל הנכדים שגרים לידם.. חשבתי ללכת אליהם קצת כי הילדים חברים גם אבל אחרי שיחה איתה אתמול הרגשתי שהיא בכלל לא מבינה את הקושי ומבחינתה הכל כרגיל.

כאיחו כואב ועצוב לה על החיילים והאזרחים אבל איכשהו היא אומרת שחייבים להמשיך הלאה וזה כאיחו קצת עובר לידה למרות שברור לי שכואב לה ושהיא פשוט בן אדם חזק שככה מתמודד עם דברים אבל סתם לי זה נותן תחושה פחות נוחה לבוא אליה בזמן כזה..

שימי אותם לישון  מוקדם. לפחות את שעות הערב יהיה לך לעצמך...

וחיבוק! זה בכלל לא דבילי.

אצלנו גם אין אזעקות כמעט (ירושלים) ואני וצאת איתם כל יום לגינה ובכל זאת זה קשה.

גם להם כבר נמאס שאין שגרה...

וזה לא דבילי

כולנו מתמודדים פה עם מגה טראומה

שיבשו לנו את השגרה לחלוטין

הילדים מתקשים להיות ככ הרבה זמן בלי מסגרת..

ממליצה לנסות להשכיב מוקדם כדי שלפחות את הערב יהיה לך לעצמך

אני פה לא ככ מצליחה לצערי כי גמני לא מאופסת אבל לפחות לנסות

כשאין מסגרת..

אולי תנסי להוסיף לה שינה קצרה סביב 4 ואזשתלך לישון ב8?  

עניין של גבולות

לדעתי לא צריך להוציא מהמיטה

צריך מראש לשים אותה לישון במקום שהיא לא תעיר את אחיה

רק אם רלוונטי לך

לא מוציאה מהלול בלילה

היא לומדת שזזו אופציה וחבל

לא הרגשתי שזה עניין של גבולות אלא פושט ערניים לגמרי...

היא ילדה טובה!

כשהולכים לישון יכולה לחכות קצת במיטה, לא רגילה לתנאי שינה מיוחדים,

אבל עכשיו פשוט ערנית..

חיבוק חזק!

רק תפילות, זה הדבר היחיד שמחזיק אותנו עכשיו

יחד עם כל החיילים וכל עמ"י🙏

אמאלה מאיפה את חיהה??? איזה נשים חזקות יש לנו אני בהלםםם

ואת פשוט צדיקה וצוברת המון זכויות לעם ישראל בינתיים!! ואת נעזרת בהצעות העזרה מסביב? שתוכלי קצת להתאוורר, להניח את הראש וליושן באמצע היום וטיפה להרגיש משוחררת? 

אבל בן ה4 שלי לא עוזב אותי לשניה לשרותים לא מוכן ללכת לבד ואפילו לא לצאת למרפסת שלט נדבר החוצה להיתאוור ואנחנו לא במקום עם אזקות חוץ מבחג ולפני יומיים

פורום נשים נשואות

נראה לי אם תלחצי על הקישור לפורום זה יפנה אותך אליהן.

אין לי הסבר, פה לקצת, חצילוש וסלט