פורום הריון ולידה (עמוד 867)

תעקבי שהוא אכן מעלה לך, וצריך 2 ביום. 1 זה אפילו לא הקצובה היומית (לא בהריון)

ראיתי פה בפורום מלא המלצות על ספאטון, לי זה לא העלה. והרופאת משפחה שלי גם אמרה שמניסיונה הוא לא משהו.

אני כרגע עם ברזל ליפוזומלי וזה מעולה

מה זה ברזל ליפוזומלי? ואקטיפרין?

מה הכי מומלץ מבינהם? אני כבר עוד רגע חודש שמיני בעזרת ד'.. לא רוצה לשחק עם זה..

הוא בתוך ליפוזום ואז נספג מהר יותר.

יש הרבה חברות שמייצרות, אני עם חברה של ברזל ביסגליציראט או משהו כזה

אחד בבוקר מיד כשקמתי ואחד לפני השינה

הגעתי ללידה עם המוגלובין 13.4

עם רופאת נשים.

היא תבדוק את המצב האישי שלך (בדיקות דם אין מה להילחץ) ותוכל לכוון אותך בהתאם. 

יש להם צוות מומחה בדיוק לעניין הזה!

בהצלחה רבה!

זה בדיוק הגיל לשימור פוריות.

כדאי להתייעץ עם מכון פועה בנושא, חברה קרובה התייעצה איתם וקיבלה ייעוץ משמעותי, וגם קצת הנחה.

חברה אחרת ניסתה להביא בגיל מאוחר ללא הצלחה, בגלל שאיכות הביציות ירדה עקב גילה (כך לטענת הרופאים).

ולגבי מסוכן - האם כוונתך לאישה או או לולד?

יש נשים שיולדות גם מעל גיל ארבעים בבריאות טובה. אך

אומרים שככל שמתבגרים ייתכנו מומים מסויימים בעובר וזו הסיבה שמעל גיל 35 משרד הבריאות ממליץ על בדיקת מי שפיר.

זה גם יתרון בהקפאת ביציות, הביציות נשארות צעירות למרות שאת מתבגרת.

אני מאחלת לך הצלחה בכל תחום בחייך. 

הריון טבעי ותקין,  8 שנים מהלידה האחרונה

לא אומרת שאידיאלי, בטח לא יקרה לכולן, יכולים להיות סיבוכים כמו כל הריון...

רק אומרת שאפשרי, קורה, ורוב הרופאים שהייתי אצלם בכלל לא התרגשו מהגיל

ובתוך כל זה, כן הייתי עושה הקפאת ביציות

בהצלחה

לא דומה כניסה ראשונה להריון בגיל 43

לאשה שכבר נכנסה להריון בעבר

הפעם היחידה שייחסו חשיבות לזה שילדתי בעבר, היה בלידה, ובגלל זה לא התייחסתי לזה בתגובה שלי.

אבל באמת שאני לא רוצה לטעת תקוות שווא. אני יודעת שבסוף, זה חריג ולא קורה הרבה. 

יש לך השתתפות מהקופה עד גיל 39, ואיכות הביציות יורדת עם הגיל

אבל את גם עוד צעירה ובע"ה תתחתני במהרה ולא תצטרכי להשתמש בזה בכלל.

אני התחתנתי בגיל 34 וישר נקלטתי עם תאומים....

ועכשיו כשאני מתקרבת ל 40, כבר כשנה ועדין כלום. למרות שאני בספק אם יהיה לי כוח לעבור הכל שוב. 

אז למשל אם זה היה מאוד חשוב לי כרגע, זה טוב שיהיה סטוק ביציות....

(ומכירה מישהי שהתהליך לקח לה כמה שנים מהרגע שפנתה לראשונה, ובקושי היו לה ביציות שהצליחו להקפיא....)

וזה מה שהיא תזכור

שהיית איתה ברגעים קשים..

היא תזכור את החיבוק והעיטוף והחום שלך

חיבור גדול על כל הבלונים ובע"ה שיעבור מהר!! 

חיבוק ענק על האשפוז!!

זה ככ לא קל..❤️❤️❤️

בגלל שהיא פיצית אז תצטרכי כנראה מרשם מרופא, אבל אצלנו מאד עזר.

לכן גם מרזים בהנקה.

על כמות האינסולין קשה לשער כמה זה משפיע, כי את לא יודעת כמה התינוקת תרצה לינוק.

בגיל הזה לפעמים הם יונקים שתי דקות ונרדמים ולפעמים הם יונקים שתי שעות ורוצים עוד...

לכן לא הייתי מחשבת את האינסולין לפי הנקות.

אבל בגלל שחוץ מהנקה את גם אחרי לידה כמות האינסולין בכלל פוחתת, כי גם בהריון צורכים יותר אינסולין וגם המשקל יורד ואינסולין הוא מאד תלוי משקל.

כתבת בהמשך שאת מחכה למרפאת סכרת רגילה- אני לא בטוחה שהם יתנו לך מענה.

גם כי הם לא ממש בקיאים בהנקה, וגם הם בטח יגידו לך להיות עם סוכר יותר גבוה,כדי לשמור על "טווח ביטחון".

אני אישית לא בעד הגישה הזו,

כי אני לא חושבת שרק בהריון צריך לשמור על איזון אלא גם בלי קשר להריון, יש לנו מצווה לשמור על הגוף,לכן אני מקפידה על איזון גם אחרי הריון, ( מעירה כמובן שזה לגבי עצמי כי אני יודעת לזהות היפויים ולנהוג בהתאם,לא מתיימרת לקחת אחריות על אף אחד אחר)

מה שאני עושה זה להכין לידי תמיד שתיה מתוקה

( אנחנו צוחקים שהמניות של טמפו עולות לפי הלידות שלי).

וגם אני מכינה לי מראש מלאי של דברים בריאים ואז אחרי הנקה אני יכולה לאכול זה גם משמש לי במקום ארוחות ולא סתם משמין...

מוסיפה עוד כיוון- היית באישפוז עם הבת שלך,

אשפוז הוא מצב לא שגרתי שיכול בהחלט להוות "סטרס" שמעלה את הסוכר,בלי קשר למה שאת אוכלת.

אז קשה גם להסיק מסקנות ולקבל החלטות מהימים האחרונים.

לגבי מרפאת סכרת-צודקת, אם הם יעשו בדיקות מקיפות אז זה בהחלט יכול לעזור,

אבל בגדול לגבי איזון הם לא ממש מבינים בהנקה והריון וכו'.

ואיזון מאד מאד מושפע מההורמונים שלנו ( אפילו בזמן מחזור שזה מוכח שזה משפיע,יש רופאים שעדיין מזלזלים בקשר הזה...).

הרבה הרבה בהצלחה❤️❤️❤️ זה באמת נראה לי תקופה מאד מתישה ההנקה, גם לא תמיד מה שתלמדי את עצמך יהיה נכון לעוד שבוע כשהגברת תשנה את הרגלי ההנקה שלה.

אבל בסופו של דבר זו תקופה נהדרת! הגוף מרגיש טוב עם עצמו, והכי נהדר היה לי - כשהצלחתי לשלב הנקה עם הריון

ההנקה הורידה מה שההריון העלה ויחד זה היה איזון מושלם!

וכמובן תהני מהפינוקים המתוקים, בתקופת ההנקה חגגתי עם פינוקים שסתם ככה אני לא מתפנקת בהם

חשבתי שיש לך סכרת רק בהריון..

אמאלה. איזה ניסיון !

הרבה בריאות !!

לא מסוגלת לחשוב כל כל העוול הזה יוצר מ 9 חודשים..

את גיבורה ! 

פשוט לא סוג 1 ולא סוג 2. סוג אחר, נדיר יותר.. שמתנהג גם כמו 1 וגם כמו 2.. משהו מוזר..

וסכרת הריון או סכרת בכללי כשאת בהריון זה אתגר ברמה אחרת, כי יש פה עוד יצור חי שמושפע מזה ישירות.. ולכן האיזון הרבה הרבה יותר קפדני.. וחוצמיזה, אני עם משאבת אינסולין, זה לא סיוט כמו סכרת הריון שכדי להיות מאוזנת צריך להתענות על עלי חסה בתיבול אוויר.. זה אחרת. 

זה יחסית ממש עדין

לוקחת בהריון וגם סתם בחיים כשצריך

אבל כדאי בנר, לא סירופ, ככה תהיי בטוחה שזה נספג.

בד"כ אני מחכה יום יומיים לראות אם יש מגמת שיפור, ורג אז הולכת לרופא, אבל אם היא ממש קווצ'ית או משתעלת גם וכדו הייתי הולכת היום. היא עוד קטנה

אין לי בכלל נורופן בבית כבל אולי אקנה באמת

היא מזיעה ממש מסכנה, זכור לי שזה טוב.

מקווה שאני לא טועה.

הייתי מודדת חום ורואה אם ירד,

אם לא ירד, תתני נורפן, מסכימה לגבי הנר

אבל בגלל שהיה ריקול לנרות אז התלבטתי.

ואין לי נורופן כי כשהלכתי לקנות הרוקח ממש הפציר בי שלא כדאי לתת נורופן לילדים כשיש אקמול אז ויתרתי.

מתלבטת אם לקנות עכשיו או לא

ולפעמים החום עולה לפני שעבר מספיק זמן מהאקמול/נורופן. ואז משלבים.

למשל בלילה לפני השינה אני אוהבת לתת נורופן כי זה יותר חזק וככה הם ישנים יותר טוב.

ולפעמים במהלך היום אם זה מחלת חום רצינית אז צריך לשלב בין שניהם כי אקמול לא מספיק והחום עולה מהר מדי.

לדעתי תקני, שיהיה לך בבית 

וסליחה אם השרשור שלי מעצבן נשים שמייחלות להיות במצבי.

גם אני ייחלתי להיות במצב הזה,

וחיכיתי הרבה ולא פעם אחת.

התלונות הן סתם נספח, אחרי התודה הגדולה.

ומאחלת לכולן הכי טוב.

זה פורום הריון ולידה, יש פה מקום גם לקשיים בנושא. גם אם מדובר בצרות של עשירים ב"ה 

לפעמים צריך לשחרר ולהבין שאין בושה לקבל עזרה מאחרים… לפני שאת פונה לעוזרת בתשלום תנסי לפנות לאחיות/גיסות/אמא/חברה טובה אם הן יכולות לבוא לעזור

… המשך הריון תקין בע״ה 

מישהי קלילה ולא ביקורתית

לה. אם יהיה לי אומץ לבקש מהם, אצטרך לברר טוב על עוזרות. לא יודעת אם קיימת מישהי בסגנון שאני רוצה ועוד פנויה (אין פה הרבה עוזרות, נראה לי. והלו"ז של רובן עמוס).

יש גם נערות שהארגון הזה שולח לעבודות בית קלות - אך זה כבר ממש ממש לא שייך מבחינתי. (יש לי בת שסיימה ז'. לא מתאים לי שחברה שלה או אחות של חברה שלה תבוא לפה🙈...). 

להישאר עם המצב הנוכחי(המינימום מתבצע ולא מעבר, יש תקופות כאלה וזה בסדר)

להתאמץ מעבר ולסכן את ההריון

או לפנות לעזרה.

אף אחת מהאפשרויות לא מושלמת, לשלושתן יש חסרונות גדולים יותר ופחות.

אבל זו בחירה. ואולי יקל עלייך להסתכל על זה ככה. את בוחרת בין האפשרויות האלה מה נכון לך ולכם כמשפחה.

אפילו תכתבי את היתרונות והחסרונות של כל אופציה כדי שיהיה לך מול העיניים החלטה מושכלת.

וגם, בא לי להגיד לך- שאין לך מה להתנצל. וזה ממש בסדר שעם כל השמחה בהריון הוא גם באמת מורכב ואם לא תפרקי פה את הקושי אז איפה?

אכן רק שלוש אפשרויות, ואף אחת מהן אינה מוצאת חן בעיניי.

לסכן את ההריון לא בא בחשבון - עשיתי את זה כשנשברתי יומיים לפני פסח. הסתיים רע.

כנראה ננסה עוד קצת לחיות בבלגן, ואם ארגיש שאיני יכולה עוד, איאלץ לבקש עזרה - בתשלום או דרך ארגון (מעדיפה בתשלום כנראה. הלוואי שיתאפשר. ה' יעזור. מקווה שאחרי הקיץ יהיה קצת יותר קל).

עשית לי סדר בראש. 

בת השלוש עשרה לא אוהבת עבודות בית ומתחמקת בכל דרך, וגם לא יפה שהכול ייפול עליה.

אחריה תשע, שש, שלוש... הם לא יודעים לעזור רציני, כמה שניסיתי לבקש ולהסביר. גם מתעייפים מהר. (המקסימום שמצליחים זה להדיח כיור בלי לנקות את השיש, לטאטא ולשטוף סלון מטבח ברמה מינימלית, למלא ולהפעיל מכונת כביסה או מייבש). 

לפני פסח קיוויתי מאוד שיעזרו. בסוף נאלצתי לעשות את הדברים הקשים לבד. 

היא כבר יחסית גדולה.

תגידי לה ככה -

את גדולה ולכן אני משתפת אותך, סומכת עליך שתדעי לשמור את זה בסוד אבל בתור הגדולה בבית אני צריכה את עזרתך (גם בלהפעיל את המשפחה בסדר וניקיון וגם להושיט יד יותר)

ותחשבי על איזשהו פרס מתגמל פעם בשבוע (למשל 15 שח לצאת לקנות פינוק במכולת/ לנסוע עם חברה לקצפת וכו'.. מנוי לבריכה רק לה) או מתנה שווה בסוף החופש.

אותי בגיל 13 אמא שלי שיתפה יחסית בתחילת הריון

ושיתפה גם במורכבות ובזה שהיא צריכה יותר עזרה וכו

ומה אני מציעה, אם אולי להזמין חברה שתנקה איתי יחד והיא תשלם לשתינו

או הציעה לי באמת פינוקים מיוחדים רק לי

וזה גייס אותי הרבה יותר...

אבל במקביל, חייבים להוריד סטנדרטים. ילדה בת 13 כמה אחראית ורצינית שתהיה היא לא מבוגר.

סתם שלא תתבעסי עליהם שזה מה שהם יודעים לעשות.

כן, אני יודעת שהם משתדלים.

זה רק הפער בין הרצוי למצוי.

לא אשמתם. 

יש לך פה שני רצונות-

שיהיה נקי בלי לנקות (בבקשה בלי שאת מתאמצת)

ושתשאר לך הפרטיות.

איזה רצון הוא יותר גדול?

אז אותו תבצעי אבל תני גם מענה לרצון הקטן יותר.

אשמח לעזור

אז בינתיים אתפשר על הניקיון.

אולי כדי לתת מקום גם לרצון שהבית יהיה קצת יותר נקי ומסודר אנסה להציע תשלום משמעותי לילדים על העזרה (עד עכשיו חילקתי ארטיקים ושוקולד). אף שזה לא ממש מתאים לשיטת החינוך פה, וגם הם ירגישו מבוכה. כנראה אין ברירה. 

כי כולם פה מכירים את כולם, ובתי תתבייש מאוד אם תגיע לפה מישהי מהתיכון שלה... גם אני אתבייש...

את צודקת שסדר אמיתי זה משהו שרק אני יכולה לעשות. ובאמת לא הגעתי לזה תקופה ארוכה (לפני ההריונות הרצופים היה עומס הזוי בעבודה במשך תקופה ארוכה, עבדתי בימים ובלילות...).

כל עוד תפקדתי כן סידרתי מלמעלה באופן שהיה נראה סביר.  באמת צריך למיין ולזרוק ההמון. קופסאות רעיון.

ועדיין הזמינו גם נערות שמכירים לעזרה בסדר וניקיון.

לא צריך לחשוב על זה כדבר מבייש, רוב האנשים היו שמחים לעזרה בסדר וניקיון. אם יש קבוצת וואטסאפ אולי תנסי לשאול שם אם יש למישהי המלצה לנערה שטובה בסדר וניקיון. יכול להיות שזה שונה בין יישובים שונים, אבל ביישוב שגרתי זאת ממש הייתה שאלה סטנדרטית.

ומזמינים פה נערות לסדר, ניקיון, כלים, קיפול כביסה, סידור ארונות.

אם היא בת 13 אז הייתי מזמינה נגיד בת 16 שלא יהיה קרוב. 

ואני ככ מזדהה על הרצון לפרטיות אבל ברוגע הגופני והנפשי של הילדים (גם של הילד שבדרך ורוצה לבוא לעולם בע"ה) חשוב מאוד מאוד!!

אבל תבקשי עזרה מהארגון וכל חוסר נעימות שיש לך תגידי לעצמך שזה לא בשבילך זה בשביל הילד שבתוכך שרוצה לבוא לעולם רק בשבילו!!!

אל תרגישי דום חוסר נעימות!!

זה באמת לא בשבילך!!!

זה קשה ככ לנוח אבל בבקשה בבקשה תעשי את זה!!

וצריך לעשות איזה סוויץ בראש שזהו הפרטיות עכשיו הולכת הצידה עושים הכל בשביל הילד שבפנים

והגיוני שזה יהיה גדול על הבעל והילדים ואין ברירה שצריך עזרה חיצונית

ותחליטי להיות כנה

תגידי להם שכבר היו לך כמה הפחות בגלל דימומים

שאת ממש לא אוהבת לבקש עזרה

שקשה לך שנכנסים לך הביתה

אבל את מבינה כרגע שאין ברירה...

וזהו

ה' שלח לך משמיים את הארגון הזה שיהיה קרוב אלייך ואת האופציה הזו

חבקי אותה בשתי יידים

והתנסיתי בדבר דומה.. כותבת לך כאחת שעברה את זה..

ואחכ אחרי חוזרים לפרטיות והכל בסדר...

העיקר שלא תשלמו על זה מחיר של חיים...

בבקשה בבקשה בבקשה תקחי את העזרה הזו בשתי יידים

..

בע"ה הריון קל לידה קלה ותינוק בריא 🙏

צריכה להפנים את זה.

נראה כמה זמן נצליח לשרוד ככה (אני לא אסכן את ההריון. כל אחד פה יעשה את המינימום שהוא מוכן לעשות, רק כדי שיהיה סדר מינמלי). 

אולי בסוף כן יהיה לי אומץ לבקש עזרה. 

לי נשמע שעוזרת זה דבר ממש חשוב עבורך ועבור שלוות הנפש שלך כרגע.

הייתי מביאה עוזרת לפחות פעם בשבוע, ומחפשת מישהי שהיא כמו אותה סבתא,

שלא תפגשי אותה ולא שייכת למעגלים שלך

ככה שלא תרגישי אי נוחות מולה.

אם את רוצה ונכון בעינייך, אפשר להגיד לילדים שתצטרכו לצמצם בהוצאות בחופש כדי להביא עוזרת כי העזרה בבית לא מספיקה.

אבל את זה הייתי אומרת רק אם באמת יש לך רצון וציפיה שהעזרה שלהם תהיה גדולה יותר

וזה קשור לזה ובר השפעה.

וכמובן שמרי על עצמך, ותני לעצמך לגיטימציה לנוח, ובטח שלא לעבוד עם העוזרת❤️

תשני את הראש, תקחי עזרה ותשתמשי בכלים חד פעמיים כמה שיותר. אולי גם כל ילד יכול להיות אחראי על משימה אחת קטנה

האם תתבאסי שמישהי חיטטה לך בדברים ותרגישי לא נעים.

או שתהני מהסדר והנקיון?

אם התשובה היא שתתבאסי- אז תנמיכי סטנדרטים למינימום ותנסי חשאוד עם הבעל והילדים.

אם ההרגשה הלא נעימה תעבור אחרי שעה ותהני מהבית המסודר והנקי- תתגברי על המכשול ותזמיני עוזרת

(יש סיכוי לא קטן שמפעם לפעם ההרגשה הלא נעימה תפחת...)

שונאת לכלוך ובלגן ושונאת חדירה לפרטיות.

אבל כנראה עוד קצת ואבין שבאמת אי אפשר להמשיך כך, בבלגן הזה. ומן הסתם את צודקת שאפשר להתרגל בסוף לביקוריה של עוזרת.

גם למכבי יש אפליקציה

אני שלמתי כנהגת חדשה (לפני שנים) כ5000₪ והיום כנהגת ותיקה כ3000₪.

מכירה מישהו שעשה עכשיו ביטוח כנהג אופנוע חדש כ11,000₪

ביטוח אופנועים אמור להיות הביטוח הכי יקר שיש.

אז המחיר הזה די מוזר.

של אלפי שקלים בין חברות שונות לאותו סוג ביטוח

שנים אז זה הגיוני.

המחירים עולים כל הזמן, ובשנה האחרונה הייתה קפיצה ממש משמעותית.

לשנה או לחודש?

נשמע לי יותר סביר שלשנה.

נגיד קיבלתם הצעה של 9000 לשנה, בפריסה ל12 חודשים זה יוצא 750₪ לחודש. שזה אומנם יקר, אבל כבר סכום סביר יותר.

• אבל אתמול חידשתי ביטוח עם נהג חדש בשביל בעלי ולקחו חובה+ צד ג' 4,000 בערך
• אני לא עושה מקיף כי האוטו גם ככה טרנטה 😅

כמה דברים:

הנהג החדש הוא היחיד שינהג ברכב הזה?

קיבלתם הצעת מחיר מכמה מקומות?

לפעמים סוכן יכול למצוא עסקה משתלמת יותר, להתבסס על העבר הביטוחי של ההורים וכאלה...

עוד משהו, כדאי לשקול חובה+צד ג' בלי מקיף. תבדקו אם זה משתלם. לפעמים זה עדיף.

לי למשל אין עבר ביטוחי

החלטתי לא לעשות ביטוח על שמי בגלל זה

אז הביטוח הוא על שם בעלי אבל גם אני מבוטחת בפוליסה, כי היא לא מוגבלת רק אליו

זה ממש ממש יקר

את גם נהג צעיר ?

אני מכירה אופציה שנהגים צעירים יכולים לשלם ביטוח לפי קילומטראז' נסיעה

נגיד נותנים לך  600 ק"מ במחיר מסויים

מורידים אפליקציה של החברה, וכל פעם שעולים על ההגה מתחברים

נשמע לי פתרון הרבה יותר הגיוני ושפוי, אבל רק למי שלא נוהג הרבה לפי מה שהבנתי

או המקיף בלבד?

ושווה לברר אם זה שווה לכם.

(לדוגמא, אם הרכב עלה לכם פחות מ15000 ש"ח לא שווה להוציא סכום כזה כי ההחזר במקרה של פגיעה לא יהיה משמעותי ביחס לשווי הרכב)

וביטוחים לנהג חדש וגם לנהג בלי עבר ביטוחי מאוד מאוד יקרים

תאמיני לי, נכנס למוסך פחות משלנו.

אנחנו קנינו לפני שנה ב10,500 רכב מעולה

בסוף באמת נעזרנו בסוכנת ביטוח והיא הצליחה להביא לנו מחיר שאמנם גבוה יותר ממה שחברים שלנו משלמים נניח אבל הרבה פחות ממה שהציעו לנו

כנראה שמדובר ברכב מאוד יקר.  

התוספת לנהג חדש עשויה להכפיל את הפוליסה.  

כמה רוצים ללא נהג צעיר?

שברכב ששווה פחות מ35 אלף נניח, צריך לשקול היטב האם באמת שווה ביטוח מקיף.

(סתם מעלה שאם הוא עולה פחות, שקלו טוב טוב לפני).

שקשור לביטוח, זה שאף פעם לא הולכים על ההצעה הראשונה שנותנים לך.

את מגדירה לעצמך מה את צריכה,

מתחילה להתקשר לחברות ביטוח.

מקבלת הצעה אחת, מתקשרת לחברה שנייה, אם באחת מהחברות מציעים לך הצעה גבוהה יותר, את אומרת שקיבלת בחברה אחרת הצעה זולה יותר. מברר עוד שתיים - שלוש חברות, ורק אז מחליטה איפה לעשות ביטוח

שיש לך חברה מבטחת שבודקת לך כל פעם את ההצעה המשתלמת ביותר מבין כל חברות הביטוח וגם נותנת הנחת קולקטיב.

אני מבוטחת כבר שנים דרך חברה כזו.

ברור שאם הילדים בחופש וההורים צריכים לעבוד,

צריך שמישהו ישמור עליהם.

לא הבנתי לגיטימי מבחינת מה?

אשכרה חודש אצל מישהי זרה

כאילו אין להם חווית חופש, לא יודעת להסביר.

גדלתי עם אמא מורה, לא היו דברים כאלה אצלנו.

לא בחרת בזה..

אותי שמו המון פעמים כילדה אצל מישהי.

כי ההורים שלי היו קרייריסטים.

אחי היה איתי.

אני זוכרת את זה כחוויה מדהימה וכיפית.

לא נשרטתי מזה...

ההפך היה לי הכי כיף.

שהיו טסים לח'ול גם היתה מגיעה מישהי

ומשגיחה עלי על אחי ועוד אחות.

עוד שני אחים אחרים היו גדולים ואצל חברים.

שוב.

אני זוכרת את זה כחוויה מרעננת כיפית ..גדלתי שאני לא צמודה להורים שלי

הייתי מאוד עצמאית...

ההורים שלי היו גם קרייריסטים וגם אנשים שאוהבים וצריכים לבלות....

הם חסכו לי מלא כסף כדי שהיום אני אהיה רגועה כלכלית. והרבה בזכותם.

ואני מעריכה אותם על זה מאוד מאוד ..

כל הורה ומה שיכול לתת ואין בשום בחירה הזיה לדעתי .. ויש אמא שתישאר עם הילד מבחירה והאמא תהיה מתוסכלת והילד יסבול ...

אז מה עדיף?

מה שטוב ספציפית לכל משפחה.

תדאגי שיהיה להם דברים מעניינים עם מי שתשמור עליהם-

לצאת לגן משחקים, פיקניק, בועות סבון, ציורים

בגילאים שכתבת כל גן משחקים לא מוכר זו חוויה בלתי נשכחת!

ורוב ההורים צריכים להסתדר איכשהו כי באמת אין ברירה

אצלנו גם כילדים היתה לנו מטפלת שמאוד אהבנו להיות איתה 

ולפותחת - הכל בסדר

תשמחי בזה שיש לך את האפשרות לממן את העזרה הזו בשביל היציבות במקום העבודה

קחי חופש פה ושם אם מתאפשר, ושדרי להם שזו החוויה של הקיץ בשבילם

אני בטוחה שהם לא ירגישו שזה חריג אם תנרמלי להם את זה

המציאות של הפער במדינה בין ימי החופש של הילדים מול ההורים היא בלתי נסבלת

ובאמת מציאות הזויה.

זה קשה כ"כ.

בטח בגילאים כאלה קטנים, הם לא זקוקים לחודש חופש.

מסכימה 

המציאות של חופש היא בעיניי די מטורללת, בטח לככ הרבה זמן

בטח כשיש חגים רגע אחרי זה

גם אני גדלתי כמוך אבל ההורים היו עושים להם שבועיים כיף בחופש הגדול, ובשאר הזמן הלכו לקייטנות.. ושבוע אחד תמיד לקחתי חופש ועשינו טיולים.

מזדהה איתך מאד!

חוץ מזה אם 'האשה הזרה' תעשה להם הפעלות נחמדות הם יהנו.

יש קייטנות עם ה20.7

וזהו

בני 6, 3.5 ו1.3.

תודה

שנים שאנחנו ככה

רק לאחרונה הורדתי קצת משרה אבל עדיין שנינו לא עובדי משהח...

אני הייתי מחפשת קיטנות המשך יותר קל מאשר חודש עם בחורה.

יותר חברה וגיוון

ולקטן בדרכ יש מעון עד ה8.8

וכן אם את מוצאת מישהי זה מעולה

ותקחו אתם כמה ימי חופש כשיכולים ביחד או בנפרד.

וחווית חופש אפשר גם בשעות אחהצ ללכת לפארק שווה/לים

וביום שישי

זה באמת מתיש אבל אפשרי

בהצלחה

איזה באסה.

והקטן גם עד ה20.7?

אצלנו יש קייטנות של נערות עד סוף המעון לפחות..

הוצאתי את הקטן מהמטפלת במרץ.

עבר סוג של התעללות מנטלית.

עכשיו הוא אצל אישה מקסימה, אבל היא לא מטפלת בהגדרה.

אז עד ה20.7 היה הסיכום שלנו. וגם ככה הגדולים מסיימים באותו תאריך אז שיהיו יחד.

אם יש לך מישהי, לכי על זה.

הילדים יהיו ביחד, לתינוק יהיה יותר קל להתרגל לפרצוף חדש.

אם את מרגישה צורך לפנק אותם או חוששת שיהיו משועממים את יכולה לבקש ממנה שתעשה להם יצירות ופעילויות נחמדות ותביאי את החומרים מקסימום.

(לא חייב יקר, נגיד חול צבעוני ממלח וגירים או גואש, אפשר להכין בבקבוקונים או להדביק על ציור- מורחים דבק על איסור מסויים ומפזרים מלח צבוע ומנערים את השאריות וככה עוברים צבע, צבע. או מגדלים מגרוטאות, עיסת נייר מעיתונים, אפיית עוגיות, בריכה בחצר, יום פיג'מות, יום בלונים וכד')

את יכולה יום אחד לבקש ממנה להשגיח במקום בחוץ. נגיד משחקייה או משהו כזה ואת תקפיצי אותם איתה בדרך לעבודה ובעלך יאסוף או הפוך.

אבל זה רק אם את מרגישה צורך, לא שבלי זה הם יהיו מסכנים.

אם תהיי שלמה עם זה גם הם יהנו.

לתינוק אין מעון עד יותר מאוחר? זה החלק הקשה.

תבדקי אם יש באיזור שלכם קייטנות המשך.

ממליצה על הקייטנות במעונות של חבד.

הסכימו לי במקומות שונים גם לרשום ילדים בני 4 לקייטנת המעון. (ולא היינו שם כל השנה רק בחופש)

את בן ה6 אתם יכולים לקחת איתכם לעבודה?

יש אפשרות לעבודה היברידית לשבועיים שלושה?

באיזורים דתיים/ חרדיים יש קייטנות תשעת הימים ואפילו בבין הזמנים,

תראי אם אתם גרים/ עובדים במקומות פוטנציאליים אולי תמצאי משהו.

זה קשה לשלב עבודה עם קטנטנים אבל הם יגדלו, זה לא כל הזמן יראה ככה. זה כמה שנים קשות שצריך להחזיק בהם ראש וזה עובר.

בהצלחה!

עדיף על סידור ליום פה יום שם

זה שונה בשבילם משגרת השנה ויכול להיות נחמד וכיפי אם זו מישהי טובה

וגם תקחו כמה ימי חופש מניחה בסוף אוגוסט, ותהנו יחד כמשפחה

והם גם לא ככ קטנים (באופן יחסי)

זה גיל שלגמרי יכולים להסתדר עם מישהי חדשה ולהנות

אני כן דואגת לקנות חומרי יצירה חדשים (אפילו חבילת מדבקות פשוטה)

או דברים מהכל בשקל - שיהיה לחופש

(יש כבר שקית בארון שמתמלאת והבת שלי יודעת שזה דברים לחופש הגדול, "אבל באיזה יום יהיה החופש הגדול"?)

דואגת שיהיה אוכל טעים בבית (שיהיה כיף ומפנק גם לילדים וגם לבייביסיטר (זה לא חייב להיות יקר, שקיות שוקו, חבילת דגנים וצ'יפס קפוא יכולות לעשות את האוכל לאחר ומיוחד)

ובעיקר מתפללת למצוא מישהי שתשמור עליהם...

משתדלים לצאת אחרצ לפעמים לפארקים או ביקורים.

ילדים לדעתי לא צריכים את היציאה לצפון לכמה ימים, לעשות דברים כיפיים קטנים במהלך היומיום לגמרי יכול להספיק להם.

אבל מבינה אותך על הקושי בשינוי חשיבה, במיוחד אם את רגילה לאמא מורה או שבסביבה שלך הרוב בחופש, זה לא קל! 

אבל תדעי שהילדים לגמרי יכולים להנות מזה, וכדאי לנסות לבוא בגישה הזו ולשדר להם את זה..

ותודה על הרעיונות!

כולן סביבי מורות.

כולן בחופש.

לכן כ"כ מוזר לי

הפער הזה לא ברור...

וכשגרים בסביבה שכולן עובדות משה"ח אז בכלל מרגישים עוף מוזר

אבל זה בסדר שלא כולנו מורים, העולם צריך גם מקצועות אחרים, לא?

והדבר שמנחם אותי בתקופה הזו שהרבה הורים הצליחו לעבור את זה... אז גם אנחנו נצליח

 (וגם ככל שהילדים יהיו יותר גדולים זה יהיה יותר קל, זוכרת את עצמי שומרת על הקטנים בבית בחופשים)

האופציה ב שלנו היא שבעלי ישאר איתם

אבל:

א. לא יודעת כמה הוא מסוגל לזה כל יום 8 שעות.

ב. ה'חיסכון' בזה שהוא יישאר בבית קטן יותר מההפרש שהוא יכניס במידה ונשלם למטפלת.

נצא מופסדים

וגם ככה אנחנו לחוצים כלכלית אז אני חייבת שיצא.

לבדוק שאכן הכל יצא

וחיבוק❤️ עברתי גם לא מזמן

ב"ה הכל יצא לבד

וזה ממש הרגיע אותי האולטרסאונד לדעת שהכל בחוץ והכל בסדר

ואפשר לנסות מהתחלה בע"ה

זה שהבטא אפס לא אומר שהכל טוב?

ועוד שאלה כשהבטא מתאפסת מקבלים מחזור?? 

קיבלתי מחזור

אבל לי זה היה מאוד שווה את הכמה ימים בין לבין 

באו''ס ראו שכמעט הכל יצא

והרופאה לא הנחתה לבדוק בטא

אמרה שזהו ושבטח עוד חודש אקבל מחזור וזהו

בפועל חודשיים וחצי אחרי בטא כמעט 800😮

והופ שארית גם באו''ס

שאיכשהו פספסה בהתחלה

ועד שירדה הבטא...יצאה נשמתי בערך..לקח לה נצח.. הייתי כולי מחוררת

ובסוף ב''ה יצא הכל טבעי

אבל זה היה סיפור ארוך ומתמשך ומייגע

אז הכי מבחנה אותך ביולם מהקושי מול הבדיקות המרובות

למעשה המצב שלך מעודד שהבטא יורדת יפה

אבל בכל זאת ממליצה לך ככה-

לחכות שבוע בערך

לבדוק בטא שוב

ואם התאפסה לעשות או''ס

כי פשוט לוודא שזה אכן מאחוריך

מנסיון זה עדיף

וחיבוק גדול כי זה נסיון כואבבבב וקשה גם ככה

מעניין

למה צריך או׳ס אם הבטא התאפסה?

לא יודעת אם חייב

אולי מיותר

עשית או''ס מאז ההפלה?

אם לא - אז כן כשאי פעם אחת לכשות

אם עשית והיה נראה טוב אז לא חושבת שצריך שוב

רק רירית עבה

אני באמת מרגישה שזה מיותר

ואח"כ ראו שהוא איננו והכל נקי, אז אין צורך ללכת שוב

למרות שהמשיך הדימום

גם לי הרופא אמר שיצא הכל ושיהיה דימום עוד כמה ימים

וככה היה, היה עוד כמה ימים של דימום וזהו ב"ה נגמר

ולגבי המחזור, גם לפי מה שהרופא אמר לי וגם לפי מה שרשום באתר של כללית, המחזור צפוי להגיע 4-6 שבועות אחרי ההפלה

קולות של חיות הוא אוהב נורא חחח

תודה

זה ילד ראשון שלכם? הוא במסגרת?

לפעמים מרוב שההורים מבינים את הילד טוב הוא לא מתאמץ להשתמש בשפה

ובמסגרת. דווקא בגלל שהוא לא ראשון אני משווה את ההתקדמות שלו לשל אחיות שלו וזה נראה לי מוזר, אחותו בגילו כבר דיברה משפטים. זהו הוא כ"כ טוב בלבטא את עצמו בצורות אחרות שנראה שאין לו בכלל צורך ללמוד לדבר חחח

תודה!

בהכללה, כן?

ואפשר לנסות פחות להבין אותו בצורות אחרות כדי שכן ישתמש במילים.

דוגמה:

הוא מצביע על הארון ואת יודעת שהוא רוצה במבה

במקום להוציא לו במבה תוציאי קרקר.

אה, לא? אז מה אתה רוצה? לא קרקר? במבה או קרקר?

וכן הלאה...

לכאורה זה בסדר.

הקטן שלי גם התחיל לדבר מאוחר, נראה לי פשוט מפינוק...  אבל הבין אותנו היטב וידע להביע את מה שרוצה בצורה מושלמת.

שאלתי בזמנו קלינאית תקשורת והיא אמרה לי שאם הוא מבין אותנו ויודע להביע את עצמו אין מה להילחץ בשלב כזה.

היה אפילו יותר משנה וחצי.

היום הוא מדבר ברמה שאנחנו זוללים אותו... (בן כמעט 3).

בהצלחה!

או אפילו רופא ילדים

רק כדי לשלול נוזלים באזניים.

יש פה קלינאיות תקשורת, אולי יוכלו יותר לעזור ולכוון.

מתייגת @אורוש3

@בארץ אהבתי

מקווה שזה בסדר...

בשמיעה יש טווח מאוד רחב.

זה לא שאם יש מצבים שהילד שומע, סימן שהשמיעה שלו תקינה.

כשיש נוזלים באוזניים, זה כמו לשמוע עם אטמי אוזניים. שומעים חלק, כשהסביבה שקטה שומעים טוב יותר, ג'סטות ותנועות גוף בהחלט גם עוזרות, אבל זה לא מספיק בשביל לפתח שפה.

מכירה כמה ילדים שהיו להם נוזלים באוזניים, והם כן הבינו שפה, לפחות חלקית, אבל דיברו ממש מעט או בכלל לא, ואחרי טיפול בנוזלים היתה קפיצה שפתית.

אז אני בהחלט ממליצה על א.א.ג. ועל בדיקת שמיעה.

(ואם יש לכם אוזניות גדולות, אפשר להתחיל להתאמן איתו בבית על משחק בו את שואלת אותו 'איפה x?' כשהאוזניות על האוזניים שלו. זה די דומה למה שיעשו בבדיקת שמיעה, ואם הוא יהיה רגיל לזה וישתף פעולה, זה יעזור להגיע לתוצאות מדוייקת יותר בבדיקה).

ובאמת התחלנו טיפול עם קלינאית תקשורת וניסיונות לייבוש הנוזלים ובסוף ניתוח כפתורים. והיום הילדה ב״ה מדברת מצויין והכל. 

ואין להן משמעות,

למשל מהמהמה, בהבהבה, דהדהדה

כשיש משמעות - זה כבר מילה

אבל למעשה לא הבנו מילה מהשיר… חצאי מילים, יותר הסוף של המילים. וכמעט בלי מילים.

והעיקר- מתוקה מתוקה!! 

ואגב רופא אאג לא קלט שהנוזלים מפריעים משמעותית- הלכנו לבדיקת שמיעה והסצבר שהיא כמעט לא שומעת כלום..

אצלה זה גם מגיע עם הרבה מאוד כאבי אוזניים בלילה... 

מיד אחרי שגילינו את הנוזלים, וצ'יק צ'ק התחיל לדבר (וללכת).

בדיקת שמיעה עשינו מאוחר יותר.

יותר מאחרים..

אולי תנסו להימנע מדברי חלב שבועיים ולראות לאן זה הולך

ובמקביל- לחפש תור לבדיקת שמיעה כי ממש קשה למצוא...

אבל לא יודעת אולי צריך להתייעץ עם מישהו לפני מעבר חד מהרבה דברים חלב לתזונה ללא..

אין לי מושג..

לא רוצה לקחת אחריות...

אבל כמה טיפים שאני יודעת:

1. לדבר איתו משפטים קצרים וברורים. כדור כחול. כוס מים. הנה אבא. רוצה לחם? איפה מכונית? וכו'.

2. לא להבין אותו. את אומרת שאת מבינה כל מה שהוא רוצה. אז למה לדבר? תנסי פחות להבין מחוות ויותר להתלהב מהמילים (כולל חלקי מילים והברות).

3. בהקשר לסעיף 2- הוא איתך בבית או במסגרת חינוכית? כי ילדים שנמצאים בבית פחות צריכים להתאמץ שיבינו אותם, אז פחות טורחים ללמוד לדבר.

4. לדבר איתו. סיפורים, שירים, להשמיע לו שירים, לנהל איתו שיחות וכו.

כל הנ"ל נכתב לא מתוך הנחה שהילד עם בעיה התפתחותית בתחום. אני לא זוכרת מה מצופה מילד בגילו. כתבתי כטיפים כללים לכל הגילאים הצעירים של התפתחות השפה. 

זה מה שידוע לי..

בכל מקרה חיבוק על הסטרס ♥️♥️

לא תמיד יש ביוץ

אני חושבת

כאילו תהליך של כמה זמן שהווסת מגיעה אחרי שהגוף כבר בתהליך לפחות כמה ימים

ככה זכור לי..

למה שיהיה משובש?

אגב, אני בהנקה מלאה חודש אחרי הלידה ואתמול הרגשתי ביוץ  משמע אני מקבלת עוד שבועיים

איזה כיף לי🤗

כי אחרי לידה הגוף משובש לא???

בת דודה שלי לדוג לא מניקה, חודשיים אחרי לידה ולא קיבלה מחזור

אז זה לא שיבוש.

אצלי זה בכל ילד ככה...אז לא הופתעתי במיוחד, והאמת גם לא מבואסת במיוחד. די התגעגעתי אליו

נשמע אולי שזה המשך דימום לידה

אבל אם את בטוחה שהרגשת אז זה מחזור

אבל היא לא יורדת

אולי יש דברים מסוימים שגורמים לזה לרדת

לקראת מחזור היא עבה אז לא הגיוני שהגיע מחזור רק בגלל שנבהלת.

נראה לי שמצב נפשי כן יכול להשפיע קצת על המחזור אבל לא ברמה שלא היית אמורה לקבל בכלל וקיבלת אלא להוזיז ביום לפה יום לשם.

נגיד אומרים שאם יש סטרס המחזור יכול לאחר לא יודעת עד כמה זה מבוסס מחקרית.

אני בדרך מקופת חולים וכל השבוע לא מבצעת שום משימה שתכננתי

מבאס

מקווה שתסיימי מהר

כן יצא לי לבדוק קצת מבחנים תוך כדי ואז נהיה לי סחרחורות ופשוט עצמתי עיניים או ראיתי סדרה.. 

מקווה שאת כבר אחרי.. במנוחה בבית..❤️

כדורי שוקולד

יצירה מפלסטלינה

הכנת יצירה לדוג'-כדור פורח עם בלון מחובר לכוס

להקריא סיפור לילדים, אולי גם להציג

אם יש לכם חיית מחמד אפשר להביא ולהציג לגן

קינוח כוס- שכל ילד מכין לעצמו עם פירורי ביסקוויטים, קצפת, פצפוצי שוקולד ועוד ....

עם מה שרשמת כאן? ואח״כ פשוט לחכות ולראות אם יש לה שאלות? (וכמובן להתעניין מדי פעם לגבי מה שלומה).

🤍

בעיקר להקשיב, לתמוך ולפנק

ולזכור שכל אחת עוברת את ההריון בצורה שונה

אז לתת לגיטימציה לתחושות שלה (בין קשיים ובין רגשות)

אפשר לשתף על עצמך

אבל לזכור שמה שאת עברת לא בהכרח היא תעבור והפוך מה שהיא עוברת זה לא בהכרח מה שאת עברת..

אז לדעתי בת בהריון ראשון הייתה רוצה שיראו אותה קודם כל.

נכון שבע"ה עוד כמה חודשים יהיה לכם נכד/ נכדה ממנה,

אבל בשבילה עוד כמה חודשים זה נצח.

וההריון עם כל השלכותיו הוא כאן ועכשיו.

אז לתת לזה מקום,

להציע עזרה אם היא צריכה בבישול או הכנת אוכל לא מבושל.

אפשר לקנות מתנה קטנה עבורה עכשיו. לא בגדי הריון ולא תרופות נגד בחילות.

משהו שמראה את היופי בתקופה הזאת.

אולי שובר זוגי לאיזה פינוק, או שובר לחנות ספרים, או כוס/ בקבוק מים כיפי.

מבחינת ליווי רפואי זה נראה לי פחות מתאים כי לפעמים דברים משתנים וזה נורא מבלבל לקבל הכנה מאמא. עדיף להפנות אותה למרכז בריאות האישה שם היא תקבל הדרכה וליווי.

ופשוט לשמוח איתה ולהיות איתה בתחושות שלה. 

משמח לשמוע⁦️⁩

חושבת שכדאי להפריד בין החוויות שלך שהיו לבין הסיפור שלה

פשוט תנסי להרגיש אותה

אולי אפילו לשתף אותה- שאת שמחה להיות עבורה ושתשמחי למשמוע מה יעשה לה טוב

בגדול

להתעניין להקשיב..לשדר אכפתיות ואהבה

כמובן במידה...

להכין לה מדי פעם דברים טעימים. להגיד לה שאת מאושרת בשבילה וכל דבר שהיא צריכה שתדע שיש לה כתובת.

לא להלחיץ, להיות המקום המרגיע שלה (אמא שלי למשל מאודדדד לחוצה וחרדתית. ברמה שהאחות רצתה להוציא אותה מחדר הלידה כי הייתה בהיסטריה..).

ובעיני הכי הכי חשוב! אחרי הלידה לשים דגש עליה. לאהוב את התינוקי ולתת לו את כל החום והאהבה שיש בתור סבתא טריה ומרוגשת! אבל להקשיב לה ולכבד את בקשותיה. להעיר בעדינות יתרה וגם זה רק אם יש באצת צורך.. לתת לה את התחושה שאת בטוחה שהיא אמא מהממת ושהיא יודעת הכי טוב מה נכון לגוזל שלה.. וגם בהמשך לדאוג לה ולראות אותה לפני הנכד/ה. להם יש אמא שתדאג להם.. לה יש אותך וגם אחרי שהיא הופכת לאמא בעצמה היא צריכה אותה שתתני לה את המקום המפנק והדואג.. בעיקר בזמן הזה..

איזה אמא מדהימה את שאת מלאה ברגישות ורצון לתת לה תמיכה כזו.. בהצלחה ❤

"אל תתכופפי" "אל תרימי את הילדה" וכו'

זה גרם לי להרגיש מסכנה ולא באמת מנע ממני לעשות את הדברים האלה כי החיים קורים. 

זה הנוהל שאני מכירה.

בהצלחה!!

לי המשפחה איחלה פעם מזל טוב לבבי, ואני לא מפרטת

יצאה לי הבטן אחרי האוכל, לכי תסבירי להם....

תמידית כמעט..

זה התחיל בשבועיים-שלוש האחרונים

זה לא בטן הריון כי זה בכל הבטן לא רק בבטן התחתונה

וזה פשוט נפוח כמו חודש חמישי

אפילו מרגישה כבר שכבד לי לסחוב

ויודעת שכולם יודעים ומנחשים

למזלי עוד לא העזו לומר בקול רם

אבל אין לי ספק שיודעים

אני חושבת שזה כן תוצאת הריון והורמונים ובלגן עושה בעיכול

אבל באמת אין לי שליטה על זה

כל כך מביכים כאלו גם אם כן תסתמו למה להבין ככה אישה?

הזוי ואני באמת באותה שנייה בולעת אץ המילים ובקושי מוצאת מה לומר 

משהו כזה שתשמחי לתפילות שלהם- עמום..

ואז להעביר נושא..

הם לא יבינו אם את מחכה להריון או בהריון וביי..

זה פשוט הזיה..

כי אנשים קולטים לגמריי

ואני כולי עם בחילות מזעזעות של החיים😖

אבל האמת שעל אף שתמיד השתדלתי להזהר ולא לשאול, זה קרה לי פעם...

ומאז למדתי לשתוק גם כשחברה לידי בחודש שביעי, כל עוד לא אמרה במפורש אני לא שואלת

(שאלתי מישהי קרובה כזה "בשעה טובה?" והתברר שזה סתם היה עליה במשקל..

אז ב"ה היא לא לקחה קשה מדי והתנצלתי ממש, אבל את הלקח שלי למדתי)

ואת לגמרי לא חייבת להודות..

כמו שעשית למצוא איזה תשובה אלגנטית או חינוכית...

האמת

ללא קשר למקרי התעללות

לא חושבת שזה הסיפור ..

אבל לפי העובדות שתארת לא טוב לו שם

תארת יותר מדי סימנים

בסוף שנה ועדיין כל כך מתנגד זה תמוה

לא אמורים לחזור לילד בוכה או עצוב(חד פעמי בסדר

.אבל לא מעבר)

יכל להיות שגם במקום אחר לא יהיה לו קל להסתגל כי חלק מזה זה אולי גם אופי שיותר קשה לו עם הסתגלויות

אבל אני לא מאשאירה ילד אם אני לא מרגישה שהוא שמח וחיוני

אם זה היה רק שניה בבוקר ואחר כך כל היום שמח וחוזר שמח ובבית מדבר בשמחה על הגן

אז בסדר זה רק הפרידה

אבל כמו שתיארת

נשמע שזה לא המקום שמתאים לו

לשנה הבאה היתי מחפשת מקום אחר

גם לי היה ילד שהיה חוזר מאוד עייף כזה וכבוי ממשפחתון אחד

וחשבתי שזה טבעי כי לא ישן.. אבל רק אחרי שהעברתי אותו משפחתון הבנתי כמה טעיתי

ומקודם פשוט לא היה לו טוב- גם בגלל גננת קשוחה יחסית(לא מתעללת..סתם קפדנית)

במקום החדש הילד פרח שמח חזר חיוני

אבל יעבור כיתה למטםלות אחרות עם אותה הקבוצה של ילדים..

אני ממש מתלבטת איך נכון לפעול כי למצוא מקום באופן כללי ובשלב הזה בפרט זה על גבול הבלתי אפשרי באזור שלנו. בנוסף הן אומרות שהוא נרגע במהלך היום וגם כשאני מתקשרת היא אומרת לי שהוא משחק יפה.. מספרת לי מה היה וגם אם בכה היא אומרת לי.. כבר התקשרו אליי כמה פעמים כשהם לא הצליחו להרגיע אותו ויידעו אותי בזה אם ארצה להגיע לקחת או לא זה היה לבחירתי 

והוא חוזר שמח וחיוני מהמעון וצדבר עליו בשמחה.. אני ל יודעת כבר מה לחשוב

בהתחלה הייתה ממש בוכה בקולי קולות כשהבאתי אותה לגנון, לקראת סוף השנה זה הפך לסתם בכי מתנגד כזה. אבל כשהייתי לוקחת אותה - היא הייתה מספרת באושר על מה שהיה בגן.

הגננת הייתה מקסימה - כל הילדים שלי היו אצלה, וסמכתי עליה בלב שלם.

זה עבר לה לגמרי בשנה אחר כך, כשנכנסה לגן עירייה.

זה פשוט אופי... גם בגן העירייה היא ביישנית ופחות יוצרת קשר עם חברות במסגרת הגן (אבל כן אוהבת להזמין אותן הביתה), אבל בגנון היא לגמרי לא העזה להוציא מילה (והיא פטפטנית לא קטנה מגיל צעיר). גם מול מבוגרים אחרים היא הייתה מתביישת ובוכה בגיל הזה (אפילו מול סבא וסבתא). היום זה כבר יותר טוב, ואני מניחה שזה ישתפר לאט לאט...

אה, והיא ממש לא בת יחידה... אמנם הייתה הקטנה המפונקת שלנו במשך שלוש שנים, אבל האופי לא השתנה כשנולדה לה אחות קטנה... (שאגב שונה ממנה לגמרי באופי, למרות שגם היא מפונקת)

בקיצור, הייתי נותנת לזה זמן, כמה שזה קשה... ♥️

בלי להלחיץ כמובן. אבל נשמע שהן קצת מכסות את עצמן כשאומרות שיש לו רגעי בכי מתפרצים.. שהוא מפונק כי ילד יחיד. יכולה להגיד שלא סתם ילד בוכה כל בוקר ככה בהיסטריה בגיל הזה כמעט בוודאות!! דורש בדיקה. ילד יכול להיצמד לאמא קצת..לרצות שתישאר.. אבל בכי היסטרי שנמשך ונמשך ולא מרפא כמה חודשים נשמע לי חשוד מאוד.. כשאת עוזבת אותו בגן.. את מחכה בצד בלי שיראה אותך כמה דקות לראות שנרגע? או לראות איךמתייחסים ואם אחת הייעוץ נותנת לו יחס טו מנסה להסיח דעתו במשהו נחמד?

לדעתי האישית ומניסיון של ילדים שנולכים לגן בשמחה אפילו שקצת לפעמים מתפנקים ובוכים ונצמדים אליי אבל מפסיקים לבכות אחרי דקה כשאני יוצאת וגם זה לא תמיד קורה- ילד לא סתם בוכה ככה כנאה שמשהו שם לא מאה.. (אני בודקתאת הגן באופן קבוע וגם הילד שלי בן שנתיים וחצי). כשהיה קטן יותר היה בגן אחר והיה בןכה ממש..מכמה פעמים שביקרתי ןהקדמתמ ראיתי הזנחה של הגיינה וחוסר יחס. וגם לי אמרו שהכול טוב ואוכל יפה וכו וכו.. אחרי שהעברתי אותו לגן אחר בחסדי שמיים ראיתי שהשתנה לטובה.

אם יש לך אפשרות ללכת באמצע היום ולהקשיב קצת מבלי שיראו אותך - תעשי את זה ויפה שעה אחת קודם.

לא מתכוונת להלחיץ חלילה אבל שתדעי שלא חשוב איך הן נראות לך מקסימות ככל שיהיו לעולם לא ניתן לדעת איך הן כשהדלת נסגרת.. 

בדרך כלל הוא נרגע אחרי כמה רגעים כשהוא יושב על המטפלת והוא צריך את מלא היחס ממנה.. הן נותנות לו תפקידים ומנסות להציע לו דברים.. אני כן בתחושה שכבר יש להן פחות סבלנות למצב וזה כמו "הנה זה שוב מתחיל.." כי זה באמת מאתגר כל בוקר אבל לא נעים לקבל את השדר הזה. גם כשהוא יושב עליהן ייקח לו כמה דק' להרגע אבל אני לא הולכת עד שאני לא שומעת שהוא הפסיק לבכות שזה עניין של דקות בודדות רגעים בודדים...אבל זה קשה וקורע את הלב..

אנסה אולי ללכת היום להקשיב אבל באמת אני לא רוצה להסתכן 'יראו אותי 

עצמי.. בהתחלה בתור אמא צעירה הייתי מתביישת להעיר.. מפחדת שיראו שאני מסתכלת.. היו נותנים לי תחושה שאני מגזימה בדברים שהיום אני מבינה שהכי טריוויאלים ( הגננת בגן הראשון ממש זלזלה בהפתעה שלי שההסתגלות היא בלי הורים.. הןא היה בן חצי שנה ובתמונות שהיא שלחה לי היה נראה ממש בהלם! מבחינתי אין דבר כזה היום לשים תינוק בימים הראשונים בלי שאני איתו לפחות לכמה שעות..ואם הגננת לא מסכימה אז ביי שלום.. חפרתי על זה כדי להסביר שלפעמים מחוסר ניסיון אנחנו חושבות שהצד השני צודק או שלא נעים לנו - והיום אני מבינה שאין דבר כזה לא נעים! שהן יראו אותך? תשתדלי שלא אבל אם כן - אז מה? את יכולה להגיד בחיוך אחר כך כשאת מחזירה אותו שאיזה כיף ממש דאגת מההתפרצויות בכי שאמרו לך שיש לו ואיזה מהממות הן ושכיף לראות שזה לא קרה" ואת האמת זה גם יכול להיות מצויןןן שהן יראו אותך. שידעו שלא יכולות לעשות מה שבא להן.

הילד שלך יותר חשוב מכל סייעת שם שעוד x זמן כבר לא תפגשי. שלא יגרמו לך לחשוב שהוא מפונק ועושה סצינות ויהפכו עלייך את התחושה הלא נעימה שהוא צורח כשבא אליהן לגן - זה מטיל ספק מאוד גדול על האמינות שלהן שהוא ככה. במציאות של היום עם כל העצב שבדבר אל תאמיני לאף אחת שנראית לך מקסימה. היו מקרים מעולם וזה קורה יותר ויותר..

ותשקלי לחפש לו מסגרת אחרת עם המלצות אם זה ממשיך ככה.. 

אני בעיקרון אמא ממש לא היסטרית, ולא שמתי מקליט אף פעם, אבל אני גם רואה שהיא שמחה ללכת למעון. חושבת שכשהילד לא שמח ונראה לא טוב כדאי לברר את זה.

שמיכה/מוצץ/בובה? חפץ מהבית שייתן לו תחושה של משהו מוכר ואולי יקל על הפרידה?

ובכיוון אחר - משהו טעים שיקל עליו את המעבר.

ותנסי לפרגן הרבה הרבה למטפלות על הסבלנות, ואיך שאת רואה ושומעת שהן אוספות את הילד ומקבלות אותו ועוזרות לו במעבר מאמא לגן,

כולל פינוקים, בקבוק שוקו, שוקולד, עוגיות עם פתק עם מילים חמות...

וגם לדבר איתן על זה - להגדיר איתן את הקושי, ולדבר עליו (זה אתגר רגשי, אבל כמו שילד עם רפלוקס נותנים לו יחס מיוחד וטיפול תואם, אז לפעמים צריך לתחם ולשווק אתגר רגשי אותו דבר, קשה לו המעבר, הוא צריך את החיבוק והיחס, להדריך שמדי פעם במשך היום כשיכולות לקחת אותו לכמה דקות של זמן אישי, חיבוק ודיבור, זה יכול לחולל פלאים. ולהודות ולפרגן וכו' וכו'...

וגם - לדבר עם הילד על הפרידה, להזכיר מה קורה עכשיו - תלך לגן, תעשה ככה וככה, אמא תלך לעבודה, בצהריים אני אחזור לקחת אותך - לתת לו מסגרת (יש פרק אצל רותי דריאל-בחזרה ללב ההורות - על פרידות, שעזר לי בזה), לפעמים אנחנו פחות מדברים עם ילדים קטנים אבל הדיבור וההסבר יכול לעזור. 

ואני יודעת בוודאות שלא היה מקרה של התעללות. כולן מטפלות שעבדתי ביחד איתן בעבר. אני יודעת שהיו לו הרבה מתחים ומלחמות שליטה מול המטפלת בתקופה הזאת, כי הוא ילד שמאוד צריך תחושת שליטה על עצמו והיא כנראה לא ידעה לתת לו את זה. היו לי כמה שיחות איתה בנושא וכן היה שיפור בהמשך והוא נכנס לגן יותר ברוגע.

אצלו זה גם היה אחרי תקופה ארוכה בבית בגלל סגר אז חשבתי שכנראה גם בגלל זה קשה לו להסתגל מחדש למעון.

שנה אחר כך המשיך באותו מעון עם מטפלת אחרת ודיברתי איתה מראש על הצרכים שלו לפי הנושאים שידעתי שהיו לו קשים עם המטפלת הקודמת,  והיה הרבה יותר טוב.

הגעתי לפני שעת האיסוף אבל הנסיך כמובן ראה אותי מהחלון ולא היה יותר מידי מה לעשות חוץ מלהותיא אותו ולזכות הקצת זמן איכות ביחד ושיח רגוע יותר עם המטפלת ולא בשעת העומס..

יש מטפלת אחת שאני מרגישה שהיא הכי כנה איתי והיא נמצאת איתו רוב היום ואני מרגישה שאפשר לסמוך עליה. היא גם נורא צעירה (לדעתי באזור 18-20) למרות שממש אחד צעירה ויש דברים שנראים לא משהו בהתלנהלות עדיין יש לה לב טוב וגדול כלפי הילדים והיום עשה רושם שבאמת מהרגע שהלכתי היה לו יום טוב יותר

ניסיתי להקשיב מרחוק ולא הצלחתי כי זה באמת ממש רחוק ולא שומעים כלום ואם אני מתקרבת אז הוא רואה אותי. בתפילה שמחר יהיה בוקר רגוע יותר ונעים יותר בעז"ה!!!