פורום הריון ולידה (עמוד 868)

כיף שאת רואה את זה, וכיף שאת חוזרת לספר

כלתך זכתה בך!

תזכו למצוות💐

❤❤

או שסתם לא אכפת לו מה ללבוש?

כי יכול להיוץ שאם תקני לו בגדים שאת אוהבת, וגם הוא יאהב/ יהיה לו נוח, זה לא יפריע לו.

שאלתי אותו אם אוהב לפני

וזה בהחלט עזר

וגם אמרתי לו שיקנה ושזה חשוב לי

דיברתם על זה פעם?

הוא יודע את המצב, לא דיברנו ישירות ממש

אבל אמר שלי שהוא מרגיש שאני לא עפה על סגנון הלבוש שלו

כאילו למה פתחת את זה אם זה לא הולך להשתנות??

על מה שאת לא מאמינה בו

קולטים שזה מזויף

תחמיאי על דברים אחרים שהם לא ביגוד.

אני מסכימה שבסה"כ זה נושא שלגיטימי לדבר עליו

אבל

א. זה סובייקטיבי. אם ספציפית אצלו זה פוגע בו אז הכי חשוב להיות רגישה כלפיו

אולי תחכי לזמן נינוח ותנסי לשאול אותו על התחושה שלו כשאת מדברת איתו על הלבוש שלו, איך הוא תופס את זה. אולי תופתעי

ב.אישית צרם לי מאוד כל מיני תגובות פה שמעודדות אותך לנסות לשנות אותו.  כל עוד זה השדר רוב בני האדם יתנגדו לזה מאוד גם כאלה שאין להם אישיו עם בגדים

אני גם הייתי הודפת

בעיני זה לגיטימי ויפה לדבר איתו על זה אבל ממש לא ממקום של נסיון להשפיע עליו אלא נטו ממקום של לשתף, של לבקש, של להביע רצון וליידע אותו מה ישמח אותך ויעורר אצלך תשוקה ושמחה בו

אבל מתוך הבנה ברורה שזה שלו. במאה אחוז. והוא יבוא לקראתך כמה ומתי שבא לו וגם אם לא- אז זה בסדר!

אני לא חושבת שיש לנו אחריות על הלבוש על השני, גם לא הייתי מוכנה שיחליט עבורי בלבוש שלי 

לקבל את בן הזוג בלי לנסות לשנות אותו זה בסיס בזוגיות, הניסיונות לשנות גם אם הם צולחים הם פוגעים בבן הזוג ובזוגיות.

הגדרת נהדר ׳אלא נטו ממקום של לשתף, של לבקש, של להביע רצון וליידע אותו מה ישמח אותך ויעורר אצלך תשוקה ושמחה בו

אבל מתוך הבנה ברורה שזה שלו. במאה אחוז.׳

א' לא יודעת אם שמת לב, לא הייתה בכוונתי לשנות אותו. נקודה.

ב' העצה שלך דוקא נשמעת מעולה על הנייר,אבל אני מורא חוששת מזה.

הוא פתח את זה איתי פעם מיוזמתו בזמן נינוח ששנינו היינו בכיף וברוגע וזה פשוט העכיר את האוירה הוא כאילו לא מוכן לקבל את זה שיכול להיות שאני לא מתחברת ככ לסגנון שלו כל פעם שדיברנו על זה זה לא מגיע לשום מקום.

אני פשוט מעדיפה ''לסבול'' בשקט וזהו.

ולא שזה קל לי, בכלל בכלל לא יש פעמים שאנחנו יוצאים מהבית ואני פשוט מתביישת באיך שהוא לבוש. מרגישה מתוסבכת. מתסכל. 

להגיע ולבנות את הזוגיות למקום שצוכלו ליצור שיח מכבד בטוח ואוהב גם סביב נושאים רגישים כמו זה.

זאת למידה ודרך אבל אני חושבת שצריך לכוון לשם.

ולכן המקום של ''לסבול בשקט'' לא נכון.. גם אם זה עוד לא הזמן לפתוח את זה כרגע, יגיע השלב שזה יהיה נכון בשבילכם.

בעלי אדם שמאוד אבל מאוד רגיש לאסתטיקה ולסטייל והיו פעמים שהוא העיר לי שאני לבושה זרוק מדי או כמו פריקית או שצמח לי גבות / שפם וצריכה לעשות , בהתחלה הייתי נפגעת כאילו אבל עם הזמן (נשואים כ5 שנים) למדתי להבין שזה באמת בגלל שהוא אוהב אותי וחשוב לו שאראה מסודרת , ויכולה להגיד לך שהיום אני עדיין לא כמוהו במובן של הטיפוח והלבוש אבל כן נראית הרבהההה (לדעת כןלם) יותר מסודרת ו״נקייה״ מפעם. לדעתי תמצאו את השפה המשותפת שתוכלי לדבר איתו בכנות , אנחנו התרגלנו להגדיר בעולם דברים כאלה כשטחיים ודברים אחרים כלא , מי קבע שזה לא עומק לדבר גם על המראה של בן הזוג אם זה חשוב לך ?

בעיניי שיחה כנה ונעימה תוביל לתוצאות , היום כבר לא מסתובבת עם שפם (בדרכ) ולבושה יותר יפה מפעם וזה גרם לי להרגיש טוב בזכות עצמי למרות שהתחלתי את זה כתהליך מחלק ממשהו שהפריע לבעלי

ותגדי לו עברתי וראיתי מדהו יפםה

היה באלי לקנות לך..

באלך למדוד?

יאהב סבבה

לא יאהב תשחררי..

עוד כשיצאנו זה הפריע לי, הייתי בטוחה שזה חוסר מודעות שלו ושאחרי החתונה אשנה את זה.

הסתבר שזה לא היה חוסר מודעות, והוא במודע התעקש להתלבש בצורה הזאת🤣

לי זה מאד הפריע וגם התווכחנו על זה לא מעט.

מה שכן עשינו:

במסגרת הסגנון שהוא כן אוהב - דייקנו, פחות מרושל, משהו ששנינו אוהבים.

דייקתי עם עצמי - האם זה מפריע לי אישית גם כשאנחנו אחד על אחד, או שמפריע לי איךשזה נראה מבחוץ, מה אנשים חושבים.

אצלי באמת חלק מהשיקול היה מה אנשים חושבים ובנקודה הזאת עבדתי יותר על עצמי.

השנים מאד מאד עוזרות.

השנים הראשונות באמת עדיין מטלטלות,

יכול להיות שעם הזמן לך פחות יפריע או שלו פחות יפריע להשתנות.

כיום הוא מתלבש באותו סגנון שלו, אבל עם טאצ׳ שלי.

בשביל שנינו זה כבר לא אישיו.

וזה ממש מובן ולא שיטחי בעיניי❤️

היי.. קוראת את התגובה שלך ויש לי דמעות.. ממש מחזק, אני כבר מרגישה ממש מתוסבכת עם עצמי ואומרת לעצמי מסכן מה אני רוצה ממנו.

אני כאילו מרגישה שאני לא יכולה לבוא אליו כמו לילד בן 3 ולהגיד לו מה ללבוש זה נראה לי מוזר אולי עם השנים אני פשוט אתרגל שזה מה יש וזהו זה. אולי אני פשוט צריכה להפנים עם זה, למרות שיש פעמים שאני ממש מתביישת.

כאילו מה שאמרת על אם זה אכפת לך או כי מה אנשים חושבים, מה זה לא? אנחנו זוג ונראה לי שבאיזשהו אופן אנחנו מייצגים אחד את השנייה ואחת את השני אם נרצה ואם לא.

אנחנו ידועים כבני זוג אנחנו יוצאים ביחד למסעדה/סידורים או אפילו סתם לסיבוב בערב ואין מה לעשות זה משליך טחד על השני אז אולי גם המה אנשים חושבים בסוף משפיע על ההרגשה שלי מולו.

מה גם שלי באופן אישי זה קשה בלי קשר לאנשים.

סורי על הכתיבה המפוזרת אני פשוט מוצפת רגשית

שיניתי את זה עוד בהתחלה והוא זרם..

לא נגד רצונו..

אולי תנסי לדבר איתו על זה? 

תתחילי מחולצה ותראי איך זה מתקבל.

אני קניתי לבעלי כמה דברים כי ראיתי שהוא לא קונה לעצמו. כמעט אף פעם לא קונה לעצמו, אמא שלו תמיד היתה קונה לו. אבל דווקא יש לה טעם טוב בבגדים

1. הלבוש שלו

2. זה שאת מרגישה שטחית

הייתי מתחילה מהנקודה השניה, כי אשה שמרגישה עוצמתית, שגאה בזה שהיא רוצה שבעלה יראה טוב,

גם תצליח לגרום לזה לקרות בצורה חיובית.

כל עוד את מרגישה שטחית את מהוססת בנושא.

ניסית לשחרר ולא הצלחת, זה אומר שיש פה משהו מעבר. תנסי לגלות מהו.

תנסי לחשוב באופן עמוק, למה זה חשוב לך.

זה ממש מקסים! מי אמר שצריך לשחרר? זה ממש בסדר לגרום לבעלך להשתנות למענך. לרוב אם לא יושב שם משהו בצורה נכונה בלי ביקורת הוא יעשה את שה ובשימחה אם הוא ירגיש שהוא נותן לך משהו. וזה יקרב בינכם.

ניסת לדבר איתו? ללכת לסיבוב קניות למדוד בגד. להגיד וואי אתה יודע שאני ממש אוהבת את סגנון x איך זה ישמח אותי עם תלבש כזה. תכלס שאתה לובש את זה אתה חתיך בעיני זה ממש גורם לי להמשך אליך...

בהצלחה!

אני חושבת שהכי חשוב שכל אדם יהנה ויאהב את הלבוש שלו, הרבה יותר מבן/ בת הזוג. לכן חשוב לנסות להתרגל ללבוש של בן הזוג ולא לנסות לשנות אותו.

יש כאלה שפשוט לא איכפת להם. ואז ללכת יחד לקניות פשוט יפתור את העניין.

אם כן איכפת לו אז ממליצה לא לחפש לשנות סגנון. כי זה מי שהוא. אלא בתוך הסגנון למצוא את מה שאת ממש לא אוהבת ומה שכן. בעלי למשל היה גם בסגנון שונה ממני. יותר פנסי דווקא. מכופתר והכל. לא אהבתי אבל לא יכולתי לשנות. אבל כן קנינו חולצות חדשות מבד שיותר אהבתי, צבעים, מידה (סתם לבש גדול עליו וחולצות ישנות), מכנסיים בגזרה קצת יותר מוצלחת (בלי פנסים קדמיים, שונאת את זה). לא היה לו איכפת כי זה ממש לא שינה לו את הסגנון אבל השינויים הקטנים האלה כן עשו את ההבדל מבחינתי. בסוף שנינו נשארנו אנחנו אבל כן עם שינויים קצת אחד לקראת השני והסגנון מאוד התקרב עם השנים. אגב, די דומה גם בשמות הילדים. באנו משני צדדים (שמות הכי תנ''ך וכבד שיש מול קצר וקליל) ומצאנו את סגנון האמצע שמתאים לנו ובסוף גם הטעם עצמו השתנה והתקרב.

אל תזלזלי בעצמך. את לא שטחית. את אנושית. קחי את זה כמנוף לתקשורת שלכם. זו הזדמנות מעולה.

תחמיאי על הדברים הקטנים שאת כן אוהבת, גזרה, צבע, לכו יחד לקנות ובתוך הסגנון תשתפי מה כן ומה פחות, תבקשי את דעתו גם על בגדים שלך מה יותר ומה פחות.

בהצלחה

עוד משהו לעבוד עליו בזוגיות...

אצלינו- היה סבבה כשיצאנו, אבל כשתחתנו- בום!-

חליפות בשבת!!! אוךך מאיפה זה נפל לי.

עם עניבה!!! בני ברקי לחלוטין,ואני מהשומרון...

לא הסטייל שלי לחלוטין..!!

אז עניבות בלעתי בלעתי עד שמתישהו הבין שזה ממש מזעזע בעיניי, (לא בסטייל, התלבש כמו בני ברקי בן 70)

נשארו החליפות, נשארו המכנסיים..

לפחות החליף סופסוף לנעליי הרים ולא לנעל שבת בני ברקית...

וחלק מהמכנסיים שלו יותר מגניבות עכשיו..

חולצות- יאבבה. לא מסכים לשנות סטייל. רק מכופתר ארוך מקופל 3/4..

הבנתי שזה מה יש..

ככל שאשב עליו יותר הוא נפגע שאני לא מקבלת אותו.

לכל זמן ועת.

כרגע יכול להיות שמה שהכי נכון לכם זה להניח לזה. זה לא אומר שעכשיו עד 120 הדברים יראו ככה. החיים מתקדמים ואנחנו משתנים, יכול להיות שאת תתרגלי יותר לסגנון שלו, יכול להיות שהוא יאהב יותר סגנון אחר או יחליט להתגמש לקראתך.

שנה זה ממש מעט זמן. תראי מה מתאים לכם בנקודת הזמן הנוכחית, ובהמשך תראי אם יש מקום לשנות את ההתנהלות.

(משתפת על עצמי, נשואים 7 שנים, בהתחלה ממש לא אהבתי את סגנון הלבוש של בעלי. זרקתי לו על זה כמה פעמים, הוא הבהיר שזה מה יש ועזבנו את זה, לפעמים צחקנו על זה.. אחרי בערך שנתיים הוא "אישר" לי לקנות לו סריגים לחורף. והשנה קנינו לו לקיץ משהו שאני יותר אוהבת, עדיין לא מאה אחוז אבל יותר נאה בעיני ממה שהיה. לקח לי זמן אבל למדתי לשחרר, להבין שזה שלו, לא להתבייש בזה מול המשפחה שלי אבל מאז ששיחררתי הכל הרבה יותר נעים).

לפעמים בתחילת הנישואים יש הרגשה שזהו יש דברים שנתקעתי איתם לנצח.. אבל זה ממש לא ככה

את תשתני, הוא ישתנה

צריך להיות יותר בכאן ועכשו ופחות לחשוב רחוק, זה הפחד שמדבר

מה קורה כשבגד מתרפט וצריך להחליף? אולי זו הזדמנות לקנות בגדים קצת אחרים? ושאלה כללית, איך את מגיבה כלפיו לביקורת שלו?

עד כמה שאני אובייקטיבית לומר את זה אני בדכ מגיבה לביקורת שלו בצורה נעימה, מקשיבה למה שיש לו לומר ומנסה ליישם מה שאפשר.

איזה אלופה את. שאת יודעת להגיד עשו לי משהו שהוא לא טןב.

אולי תתלונני לקופה שלך?

תגיע אליו!

לגמרי לפנות להנהלת הקופ''ח להגיש תלונה

ממש חויה קשה!

נראה מה יהיה התוצאות

לבעלי הצלחתי בקושי לשתף תוך כדי בכיות היסטריות

נראה לי שיש כל כך הרבה מנגנונים שקופצים, להאשים את עצמך, לרצות לשכוח, להתבייש, להיגעל...הכל רק להשאיר את זה מאחורה.

ואת התלוננת עליו ועזרת לנשים אחרות

ושיתפת את בעלך וניתקת את עצמך מהאשמה

כל הכבוד לך!!!!

אל תקבעי אליו תור בחיים, ברור

תחפשי תור אצל אישה, ושבעלך יבוא איתך כמובן

הייתי אצל רופא מושלם

ומסתבר שהוא הטריד מינית בצורה בוטה ומגעילה נשים אחרות

מזל שכל הזמן באתי עם בעלי

אבל תתארי לך לא הייתי יודעת?? הייתי יכולה להיות הבאה בתור.

עצם זה שאת מעבירה עליו תלונה את מצילה נפשות רבות/ים ואחרות/ים.

וחיבוק על ההרגשה הקשה!!! חיבוק!! לא יודעת איך בשנת 2023 גברים עוד מרגישים בנוח להטריד כאילו הכל בסדר. לא מבינה את זה. ועוד קופות החולים ומקומות עבודה באמת עושים הרבה בשביל למנוע.

כל הכבוד שאת משתפת. באמת.

איזה כיף לשמוע שזה נמנע ממך

אני הייי אמורה להגיע עם בעלי, וברגע האחרון לא אישרו לו לצאת העבודה, כך שלא היה לי ברירה והלכתי לבד.

מי היה מאמין שרופא ריאות רגיל יעשה מעשה כזה??

ומסתבר שזה לא קשור ל2023... זה כנראה מחלה שלא עוברת ככ מהר מהעולם...

קודם כל את צריכה לשים את עצמך במרכז ולדאוג לעצמך.

ממש לא לחזור אליו!

קחי את הזמן לעבד את מה שעברת.

תספרי למישהו,

לבעלך? לאחותך?

מישהו שיתן לך תמיכה.

תראי איך את נותנת מענה לפן הנפשי מבלי להזניח את הפן הרפואי במידה והמשך טיפול מיידי הוא הכרחי.

ואז- כשתתאוששי טיפה ותעבדי את מה שעברת

תראי אם יש בך את הכוחות להתלונן- למען נשים אחרות

(יכול להיות שגם תלונה במיידי תעשה לך טוב... מעין מענה ע"י שליטה שלך בסיטואציה)

התלוננתי באותו היום כבר לקופ"ח,

זה באמת קצת שיחרר אותי, אבל מה- אני מוצאת את עצמי נמנעת מלהתקדם הלאה,

מקווה שלא נשאר לי טראומה לכל החיים,

והקופה- מחזירים תשובה עד 21 ימים, 

תשתפי מישהו קרוב את בעלך או חברה השיתוף מקל מאוד על הנפש. ואל תחזרי אליו!! הקשר היחיד שצריך להיות לך מולו זה התלונה שתגישי כשתרגישי שאת מוכנה נפשית (למענך ולמען נשים אחרות שלא יחוו גם הטרדה ממנו).

ותבקשי מבעלך שיתלווה אלייך לכל ביקור אצל רופא..

יכולה להעיד על עצמי שהנוכחות של בעלי עזרה לי מאוד.. עד היום לא יודעת אם סיטואציה מסוימת במהלך ההכנסה של ההתקן הייתה תקינה וחלק מהתהליך ואכן לא חוזרת אליו יותר למרות שבאופן ממשי אין לי מה להגיד בתלונה לכן לא עשיתי עם זה כלום.. אבל בבקשה תפני כשיהיה מספיק חזקה ותתלונני עליו. לא מגיע לו לעבוד עם נשים ולנצל ככה את הסיטואציה באופן מחריד.

אנחנו לא תמיד יכולות למנוע את ההטרדה המינית, אבל אחרי שהיא קורית , צריך לטפל בזה נכון...

וככל שיש לך כוחות נפשיים להתלונן עליו (לא אשפוט אותך אם לא תצליחי) מה טוב. 

חיבוק ענק!

פשוט חוצפה, זה ניצול ציני של כוח בידיים שלו כלפי נשים תמימות.

טוב מאד שהתלוננת עליו!

בפגיעות מיניות, ככל שפונים מהר יותר לטיפול איכותי ועיבוד החוויה- הנזק מתמעט.

אמיצה ששיתפת את בעלך וגם פה, חשוב מאד מאד.

חתיכת חוצפן!

ואת אמיצה שהתלוננת, ששיתפת פה.

חיבוק על החוויה❤️

2. לפגים אכן יש תמל אחר. אני נתתי צמחי ויש רק סוג אחד (של סימילאק) אז קניתי אותו מראש. בבית חולים מקבלים תמל, כדאי לקנות לפחות קופסא אחת כדי לא להתקע כשמשתחררים, יש לזה תאריך תפוגה ארוך.

3. אני קלחתי תמיד ישירות באמבטיה בלי עזרים

קניתי בשילב דפני מבד. מאוד נוח, מתייבש בקלות.

אסתכל באתר שלהם

תודה רבה!

אז לבינתיים אחכה עם התמל, כרגע העובר שלי ברוך ה נמצא במקום יפה באחוזונים

תודה❤️

אם יוולד פג (מקווה בשבילך שלא, אבל אם), יהיה מספיק זמן עד שהוא ישתחרר ללכת לקנות, אם באמת יהיה צורך.

ואם לא יהיה צורך, בע"ה, סתם חבל להיתקע עם זה...

מאוד ממליצה.

ילד שישי, ורק אצלו השתמשנו בדפני הזה (מלא עם קלקר בפנים) וזה ממש נוח ונעים לתינוק.

בהתחלה כשהוא קטן דואגים לשים עליו יד כדי שלא יצוף מעל המים ויהיה לו קר או לשפוך עליו מים כל הזמן כנל. בהמשך משקל הגוף כבר עושה את העבודה.

לגבי תמ"ל ובקבוקים, אפשר לקבל מערכות לידה. את יכולה לשאות באזורך גם אם יש נשים שלקחו ערכת לידה ולא רוצות את התמ"ל לפעמים נשים מחפשות למי למסור. לא מבינה לגבי סוגים. אבל לא הייתי קונה יותר מקופסה אחת להתחלה, כדי לראות שזה טוב.

בקבוקים, לא נראה לי שלתינוק בן יומו זה כל כך משנה. 

לדעתי החסרונות זה גלגלים שפחות מתאימים ליישוב או מקומות עם דרכי עפר ואסנים

אני לא בדקתי אותה אז אל תסתמכי עלי

ולדעתי היא יותר קטנה קצת..לפחות באמבטיה

בסוף אין אפס משקל קל זה פחות יציב

לדעתי גם הספורטליין הרגילה בדגמים האחרים מספיק קלה ונוחה..וממליצה מאוד עליה..לא משנה הדגם

אבל לא בדקתי את הפולד אז מה שכתבתי סתם השערה

לא עזרתי אבל לפחות הקפצתי

שמתי התקן אצל דר' אדית גולדשטאוב

ממליצה על שניהם!

דר ארנסט פוס

קשוב, אדיב, מקצועי

מקבל בבית וגן, הר נוף ועמק רפאים.

כן לפעמים ההמתנה בתור ארוכה

והוא נותן לי הכל חופשי מה שאני רוצה.

הפניות, מרשמים, הכל בשפע בלי להתקמצן..

ד"ר עניו ג'ורדנה.

אני אצלה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה.

באתר התורים רחוקים (בד"כ כחודשיים) אבל יש קטע שהם לא פותחים שם ימי שישי ובפועל היא עובדת כמעט כל יום שישי אז צריך פשוט להתקשר למרפאה.

עובדת מאוד זריז ומאוד נעים

מרפאה בגאולה (ממש קרוב למרכז העיר)

אני הייתי הולכת על קיום יחסים 10 ימים לפני שהיית צריכה לפרוש 

זה אמור להיות כמעט בוודאות אחרי ביוץ ואז אין חשש להריון 

מה שאני הייתי ממליצה זה לעשות א"ס ובדיקת דם... ביום הטבילה ויומיים אח"כ ואז להיות יותר חכמה (מוזמנת להתייעץ פה) 

ביום של ההפסק ולא ביום תחילת המחזור

וזה מעולה.

הטבעת מגנה אחרי שבוע מהכנסתה. 

השתן הראשון של הבוקר פשוט יותר מרוכז

אז הבדיקה מזהה גם הריון צעיר כשהבטא נמוכה

ככל שהבטא יותר גבוהה - הבדיקה מזהה גם בשתן לא מרוכז בכלל

איזה כיףף

סתם חשבתי שבבוקר יותר אמין(:

בשעה טובה שיהיה 

הורמון ההריון נמצא רק בהריון

יש פס יש הריון 

הסיבה שצריך לבדוק על הבוקר כי אז הריכוז של ההורמון בשתן הכי גדול ואפשר לקבל תוצאה חיובית גם עם בטא נמוכה יחסית.

אם קיבלת חיובי במהלך היום כנראה שהבטא כבר גבוהה יותר

לפעמים האבא מפצה על החוסר.

גם אני גדלתי עם חסך רגשי, וב"ה היום המצב אחרת.

אבא שלי היה (ועדיין) איש חם, וזה פיצה על הרבה.

מקווה שיש היום יותר מודעות. חבל שאנשים שוכחים את המטרה הראשית בגידול ילדים, לגדל באהבה.

איך אפשר שלא??? זה יוצא ממני

שלא נדע באמת.. לכי תדעי מה עברה

לא שופטת ולא דנה

אני משתפת את מה שראיתי וכל כך הכאיב לי על הילדים

נחרדתי לכמה ימים מהזעזוע

לא לכולם זה בא טבעי.

לא כולם מודעים לזה שזה לא קיים.

לא לכולם החיים פשוטים וזורמים.

לא כולם מצליחים לשנות את זה.

וגם.

מי אמר שלא בנוכחות זרים זה המצב?

חוץ ממה שראיתי

ולא תמיד אפילו מודעים לזה.

וגם שמודעים לא לכולם קל לבוא ולומר "היי אני צריך טיפול."

וזה לגמרי ניסיון.

ניסיון זה להתמודד עם המצב גם כשזה קשה לך. וגם כשאתה לא מסוגל. וזה מאתגר אותך.

ולא מתאים לי לדון עוד על זה.

יום טוב.

הרבה פעמים זה לא נובע מדברים שעוברים, אלא מתפיסת עולם מה חשוב בחיים.

ההורים שלי היו עסוקים בלהביא ילדים, לעשות מה שחשבו שצריך ולחנך איך שחשבו, שכחו את המטרה העיקרית ובטוחים שהחיים שלהם הצלחה ענקית.

זה כמו עיוור שלא מכיר צבעים,

הם עיוורים לדברים מסויימים בעולם הנפש כי הם לא נחשפו לזה בעצמם.

זה חסכים.

אני בעצמי גדלתי במשפחה כזאת, עם הורים עם הרבה מורכבויות.

יש לי כעסים.. אבל זה כי אני מעורבת רגשית בדבר.. יש לי כאבים על דברים שעברתי.

אבל בשכל יודעת שזה נובע מקשיים בעולם הנפש שלהם. חסכים שהם עברו בעצמם.

יש ספר שקראתי לאחרונה- "הדרמה של הילד המחונן"-(לא מדבר על ילד מחונן במובן הקלאסי של המילה) הוא מדבר על ילד עם נפש רגישה ומרצה, שגדל להורים נרקיסיסטים. ספר מצויין לדעתי. ממש מסביר את הקשיים של ההורים על הרקע של החסכים שהם עברו בעצמם. לי אישית זה עזר קצת פחות להרגיש כעס על ההורים שלי.

לא מותאמת לילד

אני מניחה שהיום זה יותר במודעות, הרבה יותר מפעם

אבל גם אנחנו כהורים שמנסים לעשות הכל למען ילדינו, לא תמיד נדע לתת מענה לנבכי הנפש של הילד. גם בבתים 'נורמטיביים' כביכול יש חסרים רגשיים אצל ילדים

אנחנו יכולות תמיד להשתדל ולהתפלל שזה יהיה מדויק לילד שלנו, על התוצאה לא נוכל לשלוט כל הזמן.

בין אם מחוסר מודעות, בין אם מתוך מקום שחושב בראייה הורית שזה טובת הילד מתוך תפיסת עולם ואידאולוגיה, ומה לעשות - זה לא תמיד כך, בין אם מתוך מציאות רגשית לקויה של ההורה.

אני מאוד מבינה אותך כי גם הקשר שלי עם אמא שלי יושב על מוקשים, אבל בסופו של דבר אף הורה לא רוצה להרע חלילה לילד שלו, ולא כל הורה יודע או חושב שהוא צריך עזרה, ולא כל ילד מביע מצוקה בצורה שאפשר לעלות עליה.

יש יותר מדי משתנים, אין נוסחה להצלחה בדוקה

זה צריך להתחיל במודעות בסיסית שצריך להיות עם יד על הדופק בקשר עם הילדים, לבדוק האם היא מכילה יותר אהבה מאשר דברים שליליים.

ההבנה הזו שכל עשיה בכל יום היא בחירה וגם אם אתמול התקשורת כשלה, היום יש יום חדש שהיא יכולה להצליח.

ההבנה שהורות צריכה בקרה מתמדת, כי הנפש של ילד רגישה ומושפעת לרוב באופן בלתי הפיך לטובה/ לרעה.

צריך להיות מבוגר לא ביקורתי כלפי עצמו קודם

זה שנהיים הורים, לא גורם לאנשים להפוך את עורם ברגע

יש אנשים שמאמינים באמת שביקורת זה לגיטימי, או שהם לא מודעים להשלכותיה, או שהם רגילים בכך כלפי עצמם, בנוסף לכל ההתרחשויות שלא קשורות לממשק של הורה - ילד.

הכל מושפע מהכל. גם כדי להפריד בין הדברים צריך מודעות, כי זו מיומנות מנטלית נרכשת.

ומי שגדל בבית כזה וזה מה שהוא מכיר - למה שיפעל אחרת?

ההורות מפגישה אותנו עם עצמנו במקומות הכי כואבים ושבריריים, כשאנחנו נכונים לפתוח אותם. לא לכולם זה עובר בגרון.

זה מאוד לא קל.

ובתור נפגעת כעס בבית, לא יכולה לומר לך שאינני כועסת בעצמי בתוך ביתי. זה דפוס שמשתרש, ואני עמלה לשנותו. אבל גם שינוי לוקח זמן.

זה תהליכים שדורשים תעצומות נפש כי זה אף פעם לא רק הסימפטום, כמעט תמיד זה לנבור במה שמאחוריו ולכאוב ולהרגיש אשמה שבכל זאת פעלת לא כמו שהיית רוצה.

ואז להרים את עצמך ולאזור כח ולהאמין שאת יכולה גם היום, למרות שאתמול היה לך *** והתרחקת ממי שהיית רוצה להיות.

זה כשאת במודעות.

ומי שלא? מרחמת עליה. ומי שבמודעות ולא חושבת או מאמינה שיש לה תקנה? עוד יותר.

אין מקום לכעס לדעתי, צריכה להיות חמלה והבנה שזה מצב לא אידאלי, ומי שנתקלת בדבר כזה צריכה להתפלל להשם שהאמא הזו תזכה לשנות ושהילדים האלה לא יינזקו. ולזכור, שאחרי הכל ולמרות הכל, השם שם את הנשמות האלה אצלה. וזה מה שהם צריכים לעבור. לטוב ולמוטב

כי הוא סבל ונפגע מההתנהגות הזו אז הוא יודע שהיא פוגענית.

למה שאנשים ירצו לפגוע בילדים שלהם?

אני לא כועסת על מצבים כאלו, אני כואבת אותם.

זה לא נובע רק מבקורתיות, אלא מחוסר מודעות לחשיבות הגדולה שיש לאהבה והמחשבה שדברים אחרים חשובים ממנה.

וגם מחוסר יכולת להודות בטעות ולתקן אותה שוב ושוב עד להצלחה.

הדברים הללו דורשים רצון ותרגול מתמיד עד להצלחה. משום מה זה נמצא במקום נמוך עד לא קיים בכלל אצל הרבה אנשים.

והרבה אנשים לא יודעים לומר שהם נפגעו, ולקשר את זה למקום הנכון בכלל, זה בדיוק העניין.

זה לא שזה לא חשוב, הרבה פעמים זה מודחק כי חייב להמשיך הלאה, זה מתיישב לפעמים גם בלי שנרצה בתת מודע ולא צף עד שזה לא צף, או בכלל.

נכון שאולי לחלק מהאנשים ההתמודדות הקשה, מסיבותיהם שלהם, אבל לחלקם אין התמודדות בכלל, כי הם לא מודעים לה.

ומבחינתי כאקסיומה, רוב ככל האנשים הנורמטיביים לא רוצים לפגוע בילדיהם.

מגיע מהבית של ההורים שלה

מסכנה

כשהיינו זוג צעיר שמעתי את השכנה מעלי צורחת על הבן שלה שבא לה לזרוק אותו לפח הזבל

והוא ניסה לענות לה והיא ממש חזרה על זה כמה וכמה פעמים

עד היום אני זוכרת את זה בזעזוע 

מתוך חיים שלמים את לא יכולה להשליך על כל חייהם של הילדים

יש אנשים שעוברים תקופות מאוד לא פשוטות בחיים

ואם ניקח בדיוק את הרגע הקשה הזה,זה ייראה לנו איום ונורא

אבל יש עוד הרבה רגעים אחרים בחיים

ואל תשכחי שמה שאת רואה זה לפי הסטנדרטים שלך, לפי תפיסת עולמך, ואולי הילדים החמודים האלה לא מקבלים את מלוא הרגש שהם זקוקים לו כל הזמן, לא לתפיסת עולמך ולא בכלל, אבל יש להם את אמא שלהם שעושה את הכי טוב שהיא יודעת.

נותנת את מה שיש לה

ואולי היא צריכה כלים ועזרה כדי לתת יותר, אבל אני לא חושבת שיש מקום לכעס

במיוחד כשאנחנו לא מושלמות בזה. ואנחנו זה בעיניי כולנו. ובמרחב הוירטואלי אני מרשה לעצמי להגיד כי אני גם לוקה בזה, אמא שאת שעות אחר הצהריים שלה מבלה מאחורי מסך - הילדים לא משלמים מחיר? משלמים. אז אל לנו לדון אחרות שיש להן כביכול סיבות 'אמיתיות' אפילו לקושי.

ראיתי מקרוב מדי הרבה מקרים שנראה היה שעדיף שהילדים האלה היו נולדים לאמא אחרת, אבל השם בחר לשים אותם שם, אצלה. יש להם דרך לעבור, להם ולה.

עדיף לנתב את הכעס לתפילה

אותה אחת הזכירה לי את חוויותי

ולכן זה עוד יותר צרם וכאב

נזכרתי ..

ברור שאני לא מושלמת ויש לי עוד דרך

אבל רציתי קצת להעלות מודעות ולשתף

אני לא מבקרת אותה ואפילו מבינה שהיא באה מבית כזה

אבל חרה לי מאד בעיקר כי אני עברתי את זה

ואין מה לעשות זה כואב

אז לקחתי במשך 3 חודשים, לפני שנה בערך...

1. נראה לי הגיוני, אבל לא בטוחה. התרופה אמורה לגרום לביוץ אצל נשים שהביוץ לא סדיר/לא מתרחש. ולכן הייתי מצפה לביוץ סביב יום 14, כי זה מה שהיא אמורה לעשות... (וגם לחזק את הביוץ, אצלי למשל היו 2 זקיקים גדולים, כשעד אז היה רק 1).

2. לא קרה לי,ולא ידוע לי. מצד שני, כמו כל תרופה הורמונלית על רקע שיבוש הורמונלי, מן הסתם סביר....

ואם לא עזרתי, אז לפחות הקפצתי

בהצלחה!

אבל בקושי הצלחתי לעשות הפסק ביום השביעי....

1. אצלי הוא הקדים אבל לא באופן עקבי, כל פעם לזמן אחר. בלי לטרזול אין לי ביוץ בכלל ככל הנראה, עם היה לי ביום 13-17 בערך

2. אצלי לא היה ארוך יותר אבל היה יותר מאסיבי, ממש דימום כבד משמעותית ממה שאופייני לי. 

תבקשי הפניה לטיפולים ברפואה המשלימה לא חייב לפרט איזה טיפול בדיוק. אני בדכ עושה שיחת טלפון או כותבת באפליקציה לרופאה שלי, כותבת מה הבעיה (כאב בטן, עצבים, לחץ, כאב ראש לא חסר ב"ה..) ושאני עושה טיפולים בפרטי ודורשים ממני הפניה, זהו. רופא 1 פעם עשה לי בעיות הכרחתי אותו חחח, למה זה עולה לו כסף? וכן, את יכולה להגיד שרלפקסולוגיה עזר לך בעבר ושיציין דווקא את זה

חב' הביטוח לא ממש מתעמקות במכתב מספיק שיש הפנייה כלשהי

בהצלחה! 

הביטוחים האלו לא כיסו לי טיפולים אלטרנטיביים.

רק אם זה מטפלים בהסדר שלהם ובתנאים שלהם... וה מעצבן נורא...

אבל שיהיה

מה זה אומר?

זה חום לא גבוה.  אז זה מרגיע.  

לכי להיבדק הרופא יכול לזהות בבדיקה אם זה ויראלי או חיידקי ..

יעשה לך משטח אם לא יהיה בטוח וגם אם יהיה בטוח ותוך יומיים שלושה יש תשובות...

לרוב דלקת בגרון חיידקית היא ממש משביתה..

נשמע שחטפת איזה וירוס. אבלא אני לא רופאה

לכי להיבדק כדי להיות רגועה.

בהצלחה

לחתוך שום לחתיכות קטנות ולבלוע כמו כדור

בתקווה שלא יתפתח..

תרגישי טוב!!

והמליץ על הרבה תה.. ועל קלגרון ודומיו 

אקח, תודה!

בינתיים החום עלה ל-38.5.

לא הלכתי לעבודה, אני במיטה ובעלי הכין לי תה עם לימון ודבש.

מנסה להשיג תור לרופאה העמוסה שלי, אם לא ילך אבקש רק שתשאיר לי הפניה למשטח.

תודה לכן יקרות! ובריאות איתנה לכל עמ"י.

| שירותי בריאות כללית

ואם עשית מוקדם, לפני האיחור והביוץ היה מאוחר אז שווה לבדוק שוב.

במיוחד אם מאחר לך

בהצלחה

אז פה אני פחות יכולה לייעץ..

נשים שעוברות את אותו עניין יהיו לך לעזר.

בהצלחה יקרה

בבדיקה ביתית היתי אומרת שיש עוד סיכוי

בבטא..סבירות נמוכה..

סליחה אם אני מבאסת

וקראתי על זה עשרות מאמרים ומחקרים

עובר יכול להשתרש בין היום ה6 ל12

כשהממוצע זה היום ה9

וככל שעוברים הימים, אז גם אם יש השתרשות הסיכוי של העובר לשרוד, קטן. ואז יש הריון כימי

השתרשות בין הימים 6-9 זה הכי טוב

אח''כ סיכוי קטן להשתרשרות

וגם סיכוי קטן יותר לשרוד

יש לי סלים נערמים וממש מרוצה מהם.

מאפשרים לסדר את הכביסה במגדל, וגם לשלוף (יש פתח בצד) מצד שני- בגלל שזה מודולארי, אפשר להעביר סלים ממקום למקום, למשל הין כביסה נקיה או מלןכלכת

משום מה היה נראה לי בתמונות קטן מידי .

ואני צריכה 6 סלים (2 אפשר קטנים)...

והסלים שיש לך נכנסות גם מגבות וסדינים?

תודה

כמות של מכונה נכנסת שם בנוחות. אפשר לדחוס גם יותר. גם מצעים ומגבות נכנסים שם טוב. (מנסה לחשוב- מצעים מ2 מיטות בודאי, אולי גם מ3)

הסלי בתמונות הקטנות הם באמת גדולים/ קטנים יותר.

זה מעולה ואני ממליצה ממש. את גם תמיד יכולה קנות מעט ולהוסיף עוד סלים אם צריך

מעניין אותי לבדוק  גם את הרב-סל ...

הכביסות שלי ממוינות באילתור והחדר כביסה צועק הצילו חח...

תודה !!!

מכילים כביסה בכמות של מכונה של 8 קילו.

הסל הגדול מכיל 2 מכונות  כאלה

כמו בחנויות סטוקים על גלגלים

מברזל, מחולק לתאים גדולים (נכנס מכונה וחצי של 9 קילו בערך בכל תא)

קנינו מחנות הספק במרכז

מצרפת קישור-

https://www.ganashop.co.il/product/5-M19

ואת נשמעת כאובה ומבולבלת מאוד.

קחי לך זמן לעכל את הענין, מותר לך לכעוס / לכאוב / להפגע.

תיכף יבואו בנות אלופות בהזדהות והכלה.

אם את מעוניינת *ובשלה* לשמוע כיווני חשיבה אחרים שהם לא רק הזדהות - יכולה לנסות בשמחה.

אבל ממש רק אם שייך מבחינתך, כי אחרת זה עלול לפגוע.

בהצלחה❤🙏

תודה שקראת והגבת הלגיטמציה לתחושות עוזרת...

אני כן אשמח לשמע על כיווני חשיבה 

אז קודם כל, ואני מציינת זאת תמיד, שאני מדברת אך ורק מניסיון אישי שלנו.

ותמיד תמיד יש את האופציה שמה שעובד לי לא יעבוד לך וזה בסדר. אנחנו נשים שונות, עם חוזקות שונות ורגישיות אחרות.  

מוטיב מאוד חשוב בעיני, בהתמודדות מסוג כזה היא הפרדה.

הפרדה בין המעשים שלו לזוגיות שלכם ואליך.

האמת שכמה שאני מנסה לחשוב עם עצמי בעקבות שרשורים כאלה בפורום - מה יכול לעזור ליצור הפרדה כזאת - זה עדיין לא מגובש לי 100%, אז מנסה:

את מתארת התמודדות שלו עם הנושא מגיל 8(אגב, מצוי ביותר). כלומר, בעלך היקר מתמודד עם עצמו מגיל 8! עוד שנה ועוד שנה ועוד.. מתחיל כילד כשבכלל לא מבין מה הוא עושה ומה זה, וממשיך הלאה.. בלי קשר לזוגיות, בלי קשר לאשה מסויימת, או התחייבות כלשהי.

תחשבי כמה תחושות של צער / כאב / בושה / חטא / אשמה / תיעוב עצמי / בלבול - הוא צבר בכל השנים האלה!!

קחי רגע לחשוב, לדמיין, לנסות להרגיש את זה❤

והוא מתחתן, והכל טוב ויפה.

אבל פלא, היצר כמובן לא נעלם. (הגיוני כמו שכתבת שהיתה חצי שנה בהתחלה שלא נפל. התרגשות של החתונה / זוגיות וכו).

גם אני ואת לא באמת משתנות תחת החופה, אף אחד לא משתנה בהינף לילה וטקס חופה.

ובעצם מה שקורה, כשוך ההתרגשות ופרפורי ההתחלה - אנחנו חוזרים להיות מי שאנחנו. לטוב ולמוטב.

ובעלך היקר "חוזר לעצמו" גם בנושא הזה.

אבל פתאום התמונה משתנה.

פתאום ההתמודדות הזו, עתיקת היומין,  מרובת הכאב והקונפליקטים, סוטת "ממסלולה" והופכת להיות "כלי ניגוח" ביניכם.

הרי זה היה שם תמיד. גם לפניך, גם בלי קשר אליך.

גם בלי קשר לזוגיות בכלל.

המקום הכאוב, המתמודד הזה, לא בא בגללך/ להתחרות איתך. הוא קיים שם לצערו כבר מילדות.

יכולה לנסות להבין את המשוואה של בעלך מול הכאב, בלי קשר אליך?

הצלחת להבין אותי קצת?

אולי תנסי לדמיין שנחשפת עכשיו לאזשהיא חוויה קשה וממושכת שבעלך עבר. משהו קשה עם עצמו.

יכולה להסתכל רגע מהצד על הכאב, בלי להכניס אותך למשוואה?

בעלך המדהים גם מביע חרטה ורצון לשינוי.

תצליחי להיות שם בשבילו לתמיכה בתהליך?

תארי לך שהוא רוצה להגמל משתיית אלכוהול - לא מגיע לו להיעזר בך?

מי יכולה לתמוך בו כמוך?!

מצליחה להסתכל קצת על הנושא כמו גמילה מאלכוהול? שלא מערבת אותך רגשית?

תנסי לשבת להקשיב לו, רק להקשיב.

את תופתעי ותזדעזי מעוצמת וכמות הכאב והתסכול שהוא אוצר בתוכו.

תארי לך תגובה כמו: "כמה קשה לי לשמוע איזה כאב עברת! ממש מצער אותי לחשוב כמה ייסורים ואשמה חווית, שתדע שאני פה אם תרצה כל סוג עזרה כלשהיא"

מה זה יעשה לו את חושבת?

מה זה יעשה לזוגיות שלכם?

איפה זה שם אותך מולו? מאשימה ומפוחדת על המקום שלה? או בטוחה בעצמה, מאמינה בו ונכונה לתמיכה?...

לגבי טיפול תרופתי:

אף פעם לא שמעתי דבר כזה, והאמת נשמע לי מזעזע.

יצר המין הוא החיים עצמם. הוא  התשוקה והכוח המניע. לא מסרסרים אותו בתרופות,לומדים לתעל אותו לטוב.

אם באמת הוא עונה להגדרה של מכור - שמעתם על שיטת 13 הצעדים?

ועוד שאלה בשביל עצמך:

את אוהבת אותך? כמה את חושבת שאת אישה שווה? כמה נראה לך בעלך זכה בך?

חשוב מאוד לאמן גם את השריר הזה...

אם יש לך עוד שאלות,  בשמחה❤

קודם כל, תודה על התגובה המושקעת

אני יתחיל ממה שכתבת בסוף שבאמת יש לי קושי לאהוב את עצמי )ואני יודעת שזה לא תורם לזוגיות ...

את כתבת כ"כ יפה וזה נתן לי שנייה לראות את הכאב שלו וגם עליו אני ממש רואה שהוא מצטער וכואב לו על המצב)

זכרתי משרשורים שראיתי שכן חשוב לעודד אז כשקראתי את המכתב אמרתי לו שאני מעריכה שהוא אמר לי את זה ולא גיליתי זאת בעצמי אבל להגיד משהו טוב יותר מיזה אני לא מצליחה.

 איך את מצליחה להפריד את זה ממך? אני יודעת שזה התחיל לפני שהייתי בחייו אבל אני לא מצליחה להפריד את עצמי  / זוגיות  מן המעשים שלו. כל פעם שאני חושבת עלזה זה פשוט מכעיס ומגעיל אותי, אולי אם הזמן הכעס, כאב וגועל יפחת? 

אני אקרא על השיטה (ואני ממש נגד תרופות כאלה זה נשמע לי מזעזע אבל כנראה מרגיש כ"כ רע שמעדיף לעשות את זה )

ואני ממש מרגישה שעצם זה שיש לי איפה לפרוק את זה קצת מקל עלי, אז תודה !

ותדעי שאני נפעמת ממך!

לא הרבה נשים במצב שלך פנויות ופתוחות לשמוע!

ואת עם כל הכאב שלך - עושה את זה מדהים!

הכאב שלך לגיטימי! הכי בעולם!

הוא יפחת אם תתני לו מקום.

אל תרוצי למה שכתבתי לך למעלה, זה השלב הבא.

קודם תשהי עכשיו בכאב שלך, בגועל, בכעס, באכזבה,בכל מה שעולה לך בלב ובראש.

לכי תבכי את זה.

יש לך איזשהיא פינה פרטית? אולי אפילו בטבע?.. לשבת ולבכות, להתאבל.

אני חושבת שמה שעוזר לי להפריד, ולא בטוח שזה מה שיעזור לך, זה קודם כל דימוי עצמי חיובי מאוד (לפעמים אני חושבת שיותר מידי😅).

*בעיני* אני אחת הנשים השוות בעולם. בכל הפרמטרים.  פדיחה לכתוב ככה, אבל כותבת בשבילך, מאנונימי מותר .

אני חושבת שלהיות נשואה אלי זה זכות ולא חסד. אני יפה, חכמה, חרוצה וחברה טובה ו... להמשיך?

אני ממש ממש ממש מרגישה את המקום הבריא והיציב *עם עצמי* בתוך הזוגיות בכלל ובעניין הזה בפרט.

אם מענין אותך לעשות עבודה עם עצמך - עופי על זה בכל בכוח!!

עוד משהו שהוא "אני" ולא בטוחה יעזור לך, אבל כותבת:

מיניות בשבילי היא קסם, היא פלא!

זה לא משהו שמגעיל אותי בשום צורה.

פורונוגרפיה זה גס ומשפיל לדעתי. אבל מיניות בכלל - מסקרנת אותי, לא דוחה.

(אבל אני באמת שונה נראה לי בענין הזה מרוב הנשים, וכנראה לא יעזור לך..)

אולי יכול לעזור לך באמת להסתכל על זה כמו גמילה מאלכוהול למשל, זה מסתדר לך איכשהו?

תיכף יבואו אולי בנות שיותר דומות אליך בראש ויוכלו יותר לעזור לך פרקטית.

אני רק אוכל לספר לך מה תרויחי אם תצליחי לשנות את המשוואה מ: את מול בעלך ראש בראש.

ל: את ובעלך מול היצר ראש בראש.

אתם תרוויחו זוגיות מופלאה, חברות אמיצה ואהבת אמת.

לכו על זה! תנסו, זה שווה!!!❤

לבעלי:

אנשים שמתמודדים עם היצר החזק הזה - עוברים המון נפילות, עם כל הרצון הטוב והמלחמה שלהם.

וזה מייאש אותם כ"כ וגורם לתסכול עצום!

ישבנו פעם בזמן כזה והסברתי לו, אולי יעזור גם לך:

ה' לא רוצה אותך נקי לחלוטין מהיצר, הוא לא רוצה אותך מושלם בענין הזה וזהו.

איך אני יודעת? כי לא ברא אותך כזה.

הרי בקלות יכל לברוא אותך עם יצר חלש / בלי התמודדות בנושא. או לחילופין לתת לך להצליח להתגבר מעכשיו וזהו.

נכון? הרי ה' כל יכול?!

אממה, אנחנו רואים לפי המציאות שהוא בוחר עדיין להשאיר אותך מתמודד. להצליח חודשיים, ליפול פעם אחת. לא להצליח חודש ואז להצליח חצי שנה... וחוזר חלילה..

הוא רוצה אותך נופל וקם!! קם ונופל!!!

זה רצון ה'!! זה בדיוק!!

כשתגמור את התיקון שלך בנושא - תקבל ממנו כוחות להשאר תמיד למעלה בקדושה.

עד אז - אנחנו נכנעים לרצונו יתברך,ודווקא הנפילות והקימות האלה - הן הן שעושות לו נחת רוח.

וואי יצאתי רבנית🤦‍♀️😅

אבל זוכרת שזה חיזק אותו כ"כ.  אולי לא במקום בשבילך עכשיו, אולי לא בכלל, אבל הרגשתי צורך לכתוב..

רק רציתי להגיד לך את זה

פי אלף ממה שיכולתי לכתוב

מזדהה וממש מסכימה עם כל מה שכתבת

(חוץ מאיך אני תופסת את עצמי  לצערי, אבל זה לא קשור)

יישר כוח

התגובה שלך משמעותית עבורי.

לא תמיד אני מצליחה להנגיש את הדעות שלי בצורה רכה ונעימה יותר, אז כיף לקבל פידבק 

את יודעת שפעם הייתי חושבת שלעוף על עצמי זה גאווה אבל עכשיו ( ובזמן האחרון בכלל ) אני באמת רואה כמה זה חשוב הדימוי העצמי הזה גם בשבילי וגם בשביל הזוגיות ( כמו במקרה הזה ) ותודה שפרטת , זה נתן לי מוטיבציה לעבוד על זה!

 וגם נתתי לבעלי לקרא את השרשור והוא גם ממש התחבר למה שכתבת ואיך שהסברת מה עובר עליו ויכל גם להבין יותר מה שאני  עוברת.

תודה רבה ממש עזרת לי (ולנו)

אבל יחסי אישות זה מצווה מאוד מאוד מאוד גדולה וחשוב,

ולא סתם- כי עליה מבוססים על הנישואים- כך נברא העולם.

ולכן כשיש בעיה ביחסים זה גורם לקושי בזוגיות.

זה פשוט משוואה.

והזוגיות זו בעצמה מצווה גדולה מאוד ש מאוד מאוד רוצה בה

ואפילו כתוב  מוחק את שמו בשביל להשכין שלום בין איש לאישה.

ולכן- רק לכתוב לך- על זה שכתבת שאין זמן וכל לטפל בזה שאתם מקיימים ככה יחסים- זה הנקודה הכי חשובה... ככה לדעתי..

דבר ראשון לעשות את מה שיכול לחזק את הזוגיות מהשורש ואחכ השאר יסתדר...

ככה לעניות דעתי..

אני שומעת מה שאת אומרת ואני יודעת שזה חשוב ורוצה לטפל בזה (אשמח גם להמלצות מאיפה להתחיל, פיזיו כבר לא משפרת)

אבל בעלי טוען שזה התמכרות. הוא אומר שמאז שהתחילו הבעיות זה נתן לו תירוץ לחזור לזה אבל גם בתקופות הטובות שלא  נפל זה היה לו ממש קשה כי מרגיש מכור וזה פשוט משגע ותו עד שנופל...

התמכרות היא יומיומית, כזו שמפריעה לתפקוד

שכל קגע פנוי מוקדש לה וגם רגע שלא פנוי.

את מתארת התמודדות  נורמלית.

ממש לא נשמע התמכרות.

עכשיו תשאלו את עצמעם למה שניכם ממהרים להגדיר את זה התמכרות? 

הגבר צריך להתמודד עם הקושי שלו גם אם אין יחסים והוא גם יכול ליפול גם כשיש יחסים טובים בריאים ותקינים ובתדירות גבוהה. 

התכוונתי לא לקשר בין הדברים אלא לקשר את זה למצב הזוגיות בכללי..

שהפותחת תיארה מצב של 'ראש בראש' וניגוח..

זאת אומרת מסכימה שהבחירה והאחריות היא עליו..ובכל מצב זה לא עניין של להאשים את האישה או לומר שזה בגללה

אבל

הציפיה שגבר יתמודד לאורך תקופה ארוכה וממושכת עם העדר יחסים בתוך קשר זוגי..

ושזה כאילו מובן מאליו שיתגבר תמיד

זה לא מחובר למציאות

לא שאי אפשר לא ליפול

בטח שאפשר

אבל זה כן נסיון מאוד לא קל פיזיולוגית קודם כל עבורם

אני לא מצדיקה נפילה אבל אני לא חושבת שזה דבר כל כך קל לא ליפול

ואני לא מדברת על צפיה בתכנים אסורים.

אלא פשוט על שז''ל ..

ולכן בעיני בזוגיות כן צריכה להיות התחשבות אחד בשני

אישה התקופות של חוסר חשק יכולה גם חודשים לא לרצות

ובעיני זה לא זוגי לבחור רק במה שנח לי

וכן חושבת שנכון מדי פעם לפרגן לו. באהבה. ולייצר גם. תנאים שיאפשרו שתהיה חוויה טובה גם לאישה

שאסורים הרבה זמן, למשל אחרי לידה

או שאסור רפואית (במצבים מסויימים בהריון למשל)

אני לא מדברת על מה צריך לקרות בזוגיות טובה ובריאה ועל מה המצב הרצוי

אני פשוט רוצה לנתק את הקשר כדי שאף אשה לא תחשוב שזה קשור אליה.

אישה אחרי לידה לא צריכה להיות בלחץ שבגלל שלוקח לה זמן להטהר בעלה בינתיים עלול ליפול וכו'

בדיוק כמו שאשה שמקיימת יחסים 4 פעמים בשבוע לא יכולה להיות בטוחה שזהו, בעלה מוגן ושמור.

כי זו התמודדות של הבעל שלא קשורה לאישה.

ואני כן מדברת יותר על נפילות באינטרנט ולא סתם שז"ל בגלל שזה מה שהפותחת דיברה עליו, וגם כי זו התמודדות 'גדולה' יותר. זה לא להתמודד מול עצמך והיצרים שלך, אלא מול תעשייה שרוצה לתפוס אותך ברשת שלה

אישה שמתמודדת עם כאבים ביחסים ממש לא צריכה תוספת של מצפון.

זו התמודדות גדולה מספיק גם כך

אשמה לאישה לא שייך בכל מצב בעיני

אז זה לא שאנחנו לא מסכימות בכלל

נכון בתקופות שאי אפשר יש לו התמודדות

ולדעתי יותר קל קצת להתמודד כשאי אפשר

מאשר כשאפשר אבל מסיבה כלשהי זה לא קורה

יכולה להגיד שבפועל כשהיינו מותרים אבל לא היה אפשר -נגיד הריון בסיכון ואז תקופה ממושכת-

בעלי ביקש ואני הצעתי מעצמי נגיד להפריד מיטות ולהמעיט במגע של חיבה בערב

להקל עליו

וזה ממש הרגיש לי נכון

הנק' שאני העלתי היא באמת למצב בו הם מותרים ואין בעיה רפואית כלשהי

שכן חושבת שכמו בכל דבר אחר בזוגעות

חושבים יחד

אחד על השני וכל אחד משתדל מה שהוא יכל

זה לא שלא קיינו  יחסים שנתיים...

אחרי חצי שנה של כאבים לא נסבלים ( שדרך אגב, ניהיו יותר חזקים ככל שהמן עובר וממש הגיע למצב שרעדתי בגוף ממש מפחד שהכאב מגיע ולכן אני יודעת שהרבה יושב על הרגש\מח)

אז היה תקופה של בערך שבועיים שלושה שממש לא קיימנו כי בעלי לא רצה בגלל שראה אותי סובלת ככה קיבלנו אישור מרב שפשוט יגמור בחוץ ליד

אז סתם אם יש נשים שרואות את זה וסובלות מכאבים נכון שלפעמים צריך ( וממש לא על בסיס קבוע) לקיים יחסים  בתקופות של חוסר חשק כדי להתחשב כמו שכתבת אבל ממש ממש לא משהו שכואב ! זה רק יחמיר את המצב ניסיון 

בטוחה שקשה לך מאוד להבין אותו, נשמע שהפער ביניכם בנושא מיניות הוא תהומי כשהוא יחסית בקצה הסקאלה במאפיינים של גברים ואת בקצה ההפוך במאפיינים של נשים

מותר לך להפגע,קחי את הזמן לעכל...

אבל בבקשה- אל תמהרו להחליט החלטות ולחלק "עונשים". זה לא טוב ולא כדאי..

תתמקדי בכאב שלך, בפגיעה, קחי את הזמן לעבד ולחשוב

בעיני הכיוון הוא לא טיפול בהתמכרות. ברור לי שמהמקום שלך בלתי אפשרי לשים על זה פוקוס אבל בעלך האלוף עשה פה דרך מדהימה, מתדירות גבוהה מאוד לכמעט כלום אחרי החתונה

פעם בחודש זה ממש לא התמכרות

לא שאני חושבת שלא צריך למגר את זה לאפס אבל זה לא התמכרות וזה בעיני לא הטיפול הנכון פה

נשמע לי שאתם חייבים פה טיפול מיני זוגי מקצועי, כתבת שהתחלת משהו אבל אם זה רק היה פיזיותרפיה בקטע פיזי זה לא מספיק (למרות שזה גם מדהים)

אני יודעת שזה קשה להתחיל כזה טיפול, החשיפה וההתעסקות בפערים היא לא קלה אבל זה ממש ממש חשוב ונשמע שזה קריטי במקרה שלכם

גם כשיש פערים אפשר לחוות מיניות וזוגיות טובים אבל צריך לדעת לגשר ולתקשר את הפערים האלה כך ששני הצדדים יהיו שמחים ומסופקים

וזה אפשרי!

בהצלחה!!!

קודם כל תודה על  ההזדהות!

 ובאמת יש בינינו פער די גדול...

וכן הייתי בפיזיותרפיה לבערך שנה ובאיזשהו שלב הפיזיוטפיסטית אמרה לי שצריך לשלב טיפול ריגשי כדי שנוכל  להתקדם אבל עם ההריון, לידה, מצב כלכלי  לא משהו לא התפנינו 

אבל שה משהו שהחלטנו עכשיו לשים בראש סדר העדיפויות, מקווה ממש שנצליח!

רק לגבי בעניין של הכאבים שאת סובלת מהם.

ממש, אבל ממש, ממליצה לך לטפל בהם. בשבילך. בלי שום קשר לאם הוא נופל או לא.

לחיות במציאות כזאת של כאבים, נשמע לי מאוד מאוד קשה.

במיוחד שההזדמנויות להנאה ושמחה בתחום הזה כ"כ גדולות

והכאבים חוסמים הרבה מהן.

לדעתי זה משהו ששווה להשקיע בו הרבה לפני דברים אחרים, כי המקפצה שטיפול כזה יכול לתת לחיים שלך ולזוגיות שלכם, היא עצומה.

נ"ב: הוא לא מכור. יש הגדרות מאוד ברורות למה נחשב התמכרות, ביניהן: זה פוגע בתפקוד היום יומי, חוסר אפשרות לשלוט בזה ועוד ועוד. ונראה לי חשוב לא להדביק תוויות קשות שהן לא נכונות, בלי סתירה בצורך לטפל.

אז קודם כל אני ממש מודה לכל אחת ואחת שלקחה זמן לקרא ולהגיב זה כ"כ עזר לי!

עצם זה שיכלתי לפרק את מה שאני מרגישה ולקבל הזדהות / חיבק/ עצה פשוט עזרה לי ממש!

אז באמת בחמישי בלילה אחרי שכתבתי וקיבלתי כמה תגובות הרגשתי משהו קצת מתרכך ואמרתי לבעלי שאני מבינה שהוא גם נמצא בהרבה כאב ואני רוצה לחכות קצת לפני שנחליט מה עושים כדי שזה יהיה מרצון לעזור ולא מכעס וזה באמת ריכך ביננו הרבה.(כל רביעי חמישי די התעלמתי ממנו)

עכשיו אני מרגישה שהכעס כבר לא שם אני יותר במקום של כאב וגם קצת גועל ואני מדברת איתו על זה, הוא מבין וזה תורם באמת לשתינו (גם הוא מרגיש יותר בנח לספר לי דברים ואיך מרגיש וכו )

החלטנו שטיפול זוגי זה בסדר העדיפויות כרגע עם זה אומר לפנות לעמותות שיעזרו/למצא עוד משרה/אולי אפילו לבקש מההורים...

השאלה היא זה שברור שאני צריכה מטפלת מינית לטפל בכאב וגם זוגית בשנינו אבל לגביו מאיפה מתחילים ? (או שזה כלול בזוגי? פשוט לגבי הבעיה הוא היה מעדיף מטפל גבר )

אני גם מרגישה שקצת איבדי אמון בו, איך מחזירים ? והמחשבה של לקיים יחסים עכשיו פשוט מעלה לי את הדברים שראה וזה ממש ממש מגעיל אותי, פשוט הזמן יעשה את שלו?

יודעת שזה כואב עכשיו אבל מאמינה שכל הסיפור הזה רק יקרב ביננו ( הוא באמת מרגיש יותר קרוב כי לא מסתיר דברים) ואם כבר דברים טובים שיצאו מזה הוא באמת מנסה לפנק אותי ודי נתן לי מסאז בגב רב השבת (לא יודעת איך להסביר אבל הרגשתי שכל זה ממש מכביד עלי שממש הרגשתי תפוסה בגוף )

אז באמת תודה (וגם בעלי מודה ) לכל אחת כאן !

יש הרבה מטפלים שמתמקצעים בשני הנושאים כי באמת הם שזורים כל כך חזק

ממליצה להתיעץ עם אפרת צור, או מכון רותם (נראה לי זה השם..אלישע אזר) או מרכז יה"ל

אולי מי מהם ידע לעזור לכם למצוא שליח או שליחה טובים.

אל תתפשרו על מקצועיות!

בנושאים אינטימיים ועמוקים כאלה טיפול לא מדויק יכול גם להזיק, להתפיח משקעים ולהקשות על הטיפול בהמשך....

לגבי האמון - נורמלי וטבעי. אני חושבת שלא נכון ולא בריא לנסות לקיים יחסים כל עוד את לא רוצה בזה.זה רק מרחיק אתכם מהמטרה החשובה והטובה הזו

כמובן שכל טיפול מיני הוא לא מטפל בכאבים עצמם אם המקור שלהם הוא פיזי. אבל רוב מוחלט של הכאבים ביחסים נובעים מחיבור של גוף-נפש, מהכנה לא מספיקה של הגוף, וטראומות

לכן לדעתי שווה להתחיל מטיפול הוליסטי

ואם לא רואים בעקבותיו שיפור או אם המטפל/ת ימליצו אז לפנות לטיפול רפואי או של סקסולוגית מוכוון לכאב

בהצלחה!!!!

כל הכבוד על המוכנות לטפל, זה לא קל

"רוב מוחלט של הכאבים ביחסים נובעים מחיבור של גוף-נפש"

אז אין לי נתונים מדוייקים,

אבל במקרה שזה כן נובע ממשהו פיזי - צריך לתת לזה קדימות ראשונה ודבר ראשון לברר את זה

כי,

אם זה נובע ממשהו פיזי ועושים המון עבודה נפשית-רגשית ושום דבר לא מתקדם - זה יכול לגרום יאוש ודכאון של אני לא בסדר...

ומהצד השני, הרבה אנשי מקצוע בתחום (גניקולוגים, פיזוטרפיסטיות) לא יודעים לאבחן ולטפל באופן מספיק מקצועי (מכירה לא מעט סיפורים), ההתשה בללכת מאחד לשני ולקוות כל פעם ולהתאכזב היא קשה, אבל כן ממליצה מאוד להתעקש על אנשי מקצוע מובחרים, גם כשדורש השקעה כספית רבה (פרופ' לב שגיא דבר ראשון, וכדאי לקרוא שרשורים שהיו פה לאחרונה).

בקיצור, דבר ראשון לבדוק או לשלול אם זה עניין פיזי ורפואי, ואח"כ להתקדם הלאה.

לא סותר טיפול זוגי במקביל, במיוחד בעקבות כל מה שזה מעלה...

ולפותחת באופן אישי - את נשמעת מיוחדת ומעוררת התפעלות! 

וגם זה עוד סיבה שחשוב ללכת למישהו מקצועי בתחום, שידע להגיד מתי זה מחוץ לגבולות הגזרה שלו.

גם בכיוון ההפוך- ללכת לטיפול רפואי כשהמוקד הוא רגשי זה סוחט וזה מתיש במיוחד בנושא כזה שבו עצם החשיפה היא קשה ומטלטלת

זה מקור לטיפול יתר של "פלסטרים" כמו משחות אלחוש וטיפולים מיותרים. יש לא מעט מקרים שבהם כאילו יש טיפול רפואי אבל בעצם זה לא מה שהיה צריך, אבל כשמגיעים לרופא זה מה שיש לו להציע

(לא שאני אומרת שבשום מצב לא נכון לאלחש, הגיוני שיש מקרים ספציפיים שכן. אבל בוודאי שברמה הפשוטה לאלחש כאב זה להתעלם מהזעקות של הגוף וזה גרוע פי כמה כשמדובר באינטימיות. זה לא יכול לבוא בלי טיפול עומק במוקד הכאב

כנ"ל שימוש יתר בניתוחים לבקיעת בתולין ודברים כאלה, גם במקרים שבהם זה לא היה נחוץ והיה אפשר לפתור את זה בדרכים פשוטות יותר ונעימות יותר )

לצערנו אין הרבה רופאות מעולות שיודעות להסתכל על המכלול

אם יש רופאה כזו כמובן שזה מעולה ולא צריך לחשוש

ושלא ישמע אחרת- מסכימה שחייבים לשלול בעיה רפואית אמיתית, כי אם היא קיימת שום טיפול לא יעזור. אבל כאן נשמע שכבר שללו 

ממש שווה לפחות להתייעץ איתו

וזה הולך לקרב ביניכם מאוד!!

זוגיות בלי סודות היא רמה גבוהה של חברות.

כמו שכתבו לך לגבי טיפול בשבילך.

לגבי בעלך - תעשי חיפוש של כל מיני ארגונים שמתעסקים עם שמירת הברית.

השיטה הכי יסודית היא "12 הצעדים", לדעתי גם למי שלא מוגד כמכור - יש המון כלים לקחת משם.

לגבי הדחייה והקושי המנטלי עם קיום יחסים כרגע- לשתף, לשתף ועוד פעם לשתף.

שוב, זה מה שעובד אצלנו, לא בטוח נכון לכולם.

לשבת לדבר על כל מה שקורה.

מה הוא מרגיש, מה את מרגישה.

מה את צריכה שהוא יעשה / יאמר על מנת להרגיש נאהבת / על מנת להחזיר אמון.

הרבה מגע לא מיני.

עוד משהו שיכול אולי לעזור לך: שיכתוב לך רשימה של תכונות או דברים שהוא אוהב בך. ( אפשר גם להגיד, אבל עדיף לכתוב - יותר תוקף ואפשר לקרוא שוב ושוב ).

וקחו את הזמן. אתם עולים ובונים כרגע עוד קומה בזוגיות. לאט לאט, יציב ובטוח❤

עם סודה לשתיה

ולצחצח חזק אפילו שיורד דם זה טוב

זה כואב קצת בהתחלה

אבל זה מממש עוזר !

ציפורן מאוד טוב לחניכיים

גם לגרגר מי מלח

תכתבי בגוגל תרופות סבתא לדלקת חניכיים

וזה מממש עוזר

זה שורף כי זה קצת משפשף את החניכיים

אבל זה כל פעם עובד ךי כמו קסם

ואחרי נגיד פעמיים כאלה זה עוזר

(לצחצח לא מעט מזמן..)

לפותחת-גם מי מלח וגם ללכת לשיננית..

ולא על השיניים אלא חניכיים

ומפעם אחת בנשנה לא קורה כלום

ומנסיוני זה עובד מדהים

אז את צריכה לגשת למומחה חניכיים פריודנט

הוא יבדוק ויסתכל ואם צריך יגיש טיפול

חשוב ממש לטפל!!! החניכיים מחזיקות את השיניים

אפילו

להקלה ראשונית אפשר לגרגר מי מלח או מים עם סודה לשתייה

אבל אם אין הקלה אז צריך לפנות לרופא 

אצלי ישר אני מבקשת וגינלי, ככה רואים הכי טוב ומהר.

לפעמים טכנאיות יותר מומחיות באולטרסאונד מרופאים. הייתי מנסה להקדים את התור לתחילת שבוע, גם במחיר של נסיעה. פשוט תתקשרי ותשאלי אם יש תורים מבוטלים. אין דבר כזה לחכות שבוע.

לגבי ההתקן עצמו

הוצאת גם הפעם? התעסקת שם הרבה?

אם לא, סיכוי סביר שההתקן בפנים.

וסליחה שאני אומרת, זה לא אחראי ללכת לביקורת ראשונה רק אחרי חצי שנה! צריך לבוא אחרי המחזור הראשון ורק אחכ כל חצי שנה.

אלא אם כן באלך עוד ילד בטעות...

הייתי גם בביקורת אחרי חודש... אני לא עד כדי כך לא אחראית

זה היה וגינלי 

כן, היא אמרה שהטכנאית יותר מומחית

לא הוצאתי ולא התעסקתי.

אני אנסה למצוא תור במקום אחר, תודה!

מקווה שיתברר שההתקן במקום והכל בסדר

תעדכני!

והוציאו לי אותו בהיסטרוקופיה...

אבל רוב הסיכויים שהוא שם מסתובב לך ברחם.

ותצטרכי כמוני לעבור את התהליך הזה שלוקח בדיוק 3 דקות...

כדאי לשים את ההתקן פעם הבאה אצל מישהו עם המלצות.. אני ממש אכלתי אותה.

הרופאה ששמה לי פשוט לא היתה נחמדה נעימה ולא מקצועית...

ואכלתי אותה.

9 חודשים כתמים בלי סוף ובלאגן הכל בגלל שההתקן נכנס פנימה...

ואת לגמרי צודקת עכשיו שההתקן ברחם את יכולה להיכנס להיריון אז אם את ממש לא רוצה טוב שלא טבלת או חיכית עם זה..

זו פרוצדורה מהירה ללא כאב .. דווקא לי כאב ממש שהרופאה חיפשה את ההתקן ולא מצאה... פשוט הכאיבה לי, ולא היתה רגישה ועוד כעסה עלי שאין לי סבלנות.

בטח שלא היה לי.  רבע שעה חפרה...

אחכ הגעתי לאסותא לרופא צדיק, שליח נאמן...

ממש הרגיע... היה מקסים..

לא הרגשתי כלום ..

סיים את זה בצ'יק

אז תהי רגועה. שזה ממש ממש לא נורא..

היתה לי אותה בעיה אם הרופאה,

 לא מצאה את ההתקן ולא הצליחה להוציא אותו ידנית

וביקשה שאעשה א.ס

ושעשו א.ס ראו שנמצא עמוק יותר,

 ולבד ידנית לא ניתן להוציא אותו.

אז הוציאו לי אותו בהיסטרוקופיה.

אין דרך אחרת...

אם ההתקן נפלט.... איך לא שמה לב??

הלוואי וזה המקרה.  

אבל נשמע לי חריג ביותר

ממה שאני הבנתי. גם אם הוא נמצא עמוק יותר כדבריך, עדיין רואים באולטרסאונד, הרחם הוא לא מקום ענק אלא די קטן בגודל של אגרוף בערך. 

זה בהחלט יכול להיפלט בלי שיראו, זה יכול ליפול בשירותים לאסלה ומורידים את המים ולא רואים. 

לי שאפילו טבעת נובהרינג יצא הרגשתי... אבל קטונתי..

היא גם כתבה שעשו א.ס וגינלי..

אולי זה קשור???

אולי לא רוא ם עד למעלה.  

לא יודעת.. את המבינה יותר...

שיהיה בהצלחה רבה לפותחת .

תעדכני בבשורות טובות 

מחר אני אברר איפה אפשר להתקבל מחר.

במרכז בריאות האישה של לאומית בירושלים בטוח יתנו לי, נכון?

ואם אני אמורה להילחץ - אז תודה על זה!

שאני לא אהיה בשאנטי...

הטכנאית אמרה שהכל בסדר,

ההתקן במקום והיא לא מבינה למה הרופאה לא ראתה אותו...

תודה רבה לכן!

שמחה לשמוע שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר🙂.

באמת מוזר שלא ראתה כי זה התקן שרואים בקלות בגלל הסליל נחושת שלו.