פורום הריון ולידה (עמוד 869)

לצערי השנה הבנתי את זה יותר מתמיד...

שתהיה שנה מבורכת בעז"ה 

נקרעת ומתפרקת מהמשפט הזה כל שנה מחדש

איזו תפילה חשובה!!

אגב גם בנתנה תוקף כתוב 'כמה יעברון וכמה יבראון'

וואי איך רעדתי במילים האלו

בעצם ביום הזה נחתם מה יהיה עם כל אחד בעולם הזה כולל העוברים

בדיוק באמצע תפילת נעילה עברה צמוד אליי אישה חברה טובה שהיתה בוודאות בהריוןבקיץ סיפרה לנו בהתלהבות שהיא בחודש 4..

וזה היה משמח מאוד כי זה אחרי הפלה.

ואני מחכה לראות אותה בחגים

בראש השנה ראיתי אותה בלי בטן ונפלה רוחי ולא ידעתי מה לומר  

ועכשיו ביוהכ בנעילה היא עברה צמוד אליי ושוב בוודאות אין בטן

אני נכנסתי להלם עוד הפלה ?

איזה קושי

איזה התמודדות

אז עד סוף התפילה רק התפללתי על זה

עליה ועל כולן

איזה שכול זה איזה ריק זה להישאר בלי.

אני ממש בסוף הריוןו מקווה ומצפה לעצמי לסיים עם ידיים מלאות בבריאות שלמה.

ומה יהיה עם החברה ? גם בהלם שלא ידעתי

וגם מתלבטת מה להגיד עכשיו

לדבר איתה .מה לשאול אותה 

פשוט להיות חברה.

לתת עוגה לשבת

לשמח אותה

אחד הפחדים שלי..

לק"י

לנו נניח נשארו והייתי שמחה להפטר מהן...

לא שאני יודעת מה תוקפן.

לנו בבית יש מלא. לא יודעת אם בתוקף.

נשאר לנו ממה שחילקו לילדים, והיינו אז מחלימים אז לא השתמשנו.

רק כדי להרגיע- אני אף פעם לא הכנתי לו במיוחד, אכל מה שאנחנו אוכלים. התחלתי גם לתת לו אוכל רק בגיל שנה בערך חחח, חיפפתי ממש והוא אוכל הכל היום.

לא חושבת שאת צריכה לשבןר מידי את הראש, כל עןד אתם אוכליפ בבית בריא ומסןדר פשוט תתני לה משלכם והיא תקבל את כל העאכים התזונתיים.

אני חושבת שהעסק הזה מבלבל כי יש ככ הרבה המלצות היום, וכל אחת סותרת את השנייה..  לכי עם האינטואיציה, תני לה לאכול אתכם ביחד, הכי טוב!

ולגבי אלרגיות- לפי מה שאני יודעת החשיפה בפעם השלישית עלולה לגרום לאלרגיה, אז אם יש מאכל שידוע שעלול לעשות אלרגיה שימי יד על הדופק, בנחת... לא בלחץ, רוב הסיכויים שהכל בסדר.  

מה שכתבת לפירות מצויין, אגוזים זה שומן. אפשר לגוון עם כפית טחינה או כפית שקדייה. כדאי להוסיף פחמימה: הכי קל את הדייסות אינסטנט, כפית מדייסת שיבולת שועל או סולת. נמס בפירות ויוצא טעים מאוד.

מה שכתבת לירקות גם מצוין, וכולל ירק ופחמימה (תפוח אדמה) וחלבון. אפשר לגוון בפחמימהולהוסיףאורז או איטריות או קוסקוס. אפשר להוסיף קטנייה כמו שעועית או עדשים לגוון בחלבון. ואפשר להוסיף כפית שמן זית לתוספת שומן אם היא צריכה לעלות במשקל

כל עוד את מגוונת קצת מידי פעם בתרכובת היא יכולה לאכולאת זה עד דלא ידע

לגבי אלרגייה.

תזכרי שאת לא שומעת כל יומיים על ילד שכמעט מת מאלרגייה, נכון?

העניין הוא שאצל ילדים אלרגיים התגובות בדרך כלל הולכות ומחמירות. לא סביר שבפעם השנייה והשלישית שאת חושפת תהיה מייד תגובה מסכנת חיים. יותר אדמימות, פריחה...

ליתר ביטחון תבקשי מרשם מנרופא לפניסטיל טיפות. שיהיה לך בעת הצורך שבעז"ה לא יקרה.

לא, אין צורך להיות בהיכון עם המפתחות של האוטו.

אם יש היסטורייה של אלרגייה חמורה למשהו במשפחה, כן הייתי מוודאת שיש פניסטיל טיפות בבית. וזהו.

מזה הדייסת אנסטנט הזאת?

בפירות עכשיו הוספת לה כף של שיבולת שועל לא של דייסה אלא שיבולת שועל שיש לי בבית זה בסדר?

פשוט דייסת אינסטנט נמסה יותר מהר

והיא גם מועשרת בברזל

לי זה היה יותר נוח...

חפשי בגוגל דייסה של מטרנה או של בטר אנד דיפרנט

זה גם בסדר?

של תתנפח לי פה יותר מידי

הפולקעס שלהם זה הדבר הכי חמוד בעולם

כמה היא שוקלת?

רק להוסיף שמן זית לירקות זה לתינוק שצריך תוספת קלוריות. כל השאר זה אוכל מזין.

אצלי כולם היו צריכים לעלות במשקל...

אגב שמן זית אמור לעזור גם נגד עצירות

פשוט זורם עם כל דבר שנותנים לו לאכול.

אני נותנת לו מכל דבר שאנחנו אוכלים.

צ'ונט, עוף, ירקות מבושלים או חיים, לחם, חביתה וכו'

הוא אוהב הכל, ואני גם לא טוחנת לו, כי הוא זורם מצוין עם דברים במרקמים אחרים. אני כמובן כל הזמן שומרת עליו ומסתכלת שהכל בסדר...

אני לא נותנת לו שום דבר עם סוכר כרגע. זה הדבר היחיד שאני נמנעת. כאילו, ממתקים ועוגות וכו'

יש לי טיפות פניסטיל בבית למקרה הצורך...

כשהוא רק בן חצי שנה??? אמאללה אין לו שיניים עדיין איך הוא לועס?

ולחם בכלל נשמע לי מפחיד, אשמח שתחכימי אותי כי נאי לא רואה איך היא אוכלת איתנו ואני דווקא אשמח לזה 

אבל החנייכים שלהם חזקות מאוד. (יעידו הכאביייםםםם כשהוא נושך אותי בפטמה)

חתיכות קטנות של לחם או של חביתה אין לו בעיה לאכול, אבל יותר מזה, אפשר להביא לו חתיכה די גדולה של לחם עם הקשה שלו, ואז הוא מחזיק ואוכל לבד, מלקק את זה עד שהרך מתמוסס לו בפה, והקשה נשאר.

כנל גם מקלות מלפפון, מקלות פלפל, פלח של פרי וכו'...

הוא ממש יושב לבד בכסא אוכל, שמים לו כמה דברים על המגש והוא חוגג.

נורא אוהב את זה, וזה ממש מעסיק אותו כך שאנחנו יכולים לאכול בשקט...

או שהוא מלקק חתיכה גדולה של משהו אבל מחזיק את זה כל הזמן ביד, לא מכניס לפה.

בכל מקרה אני כל הזמן יושבת מולו ומסתכלת עליו. זה באמת די מלחיץ כל הקטע הזה של האוכל כשהם כ"כ קטנים...

לא בכמות של ארוחה

אני כן ממליצה על שתי ארוחות טחונות שיחליפו תמל. ואחרי שזה מתבסס ארוחה שלישית שבה אני לא באמת מצפה שישבעו אלא רק יתנסו בלחם ובחתיכות.

לי גם היה הרבה יותר קל להכין במקפיא כוסות טחונות ויש לי אוכל מוכן בשלוף.

אבל בסוף זה כל אחת מה שנוח לה וכל ילד מה שהוא זורם

השיבולת שועל? מה שציינתי לך זה ממש ארוחה

נותנת גם גבינה לבנה עם קצת סילאן , שמה בכוס רואה כמות שמספיק לארוחה 

אני רושמת לי תודה 3>

אז צריך להביא לה גוש קטן מן הסתם כנל חביתה וכו להביא משו שהיא יכולה לבלוע כי הרי לא תפרק את זה לחתיכות בפה שלה.

ולגבי ההפרדה בין ביצים לחלב? הפרדה רק בפה כשהיא אוכלת או כלל לא בתוך הארוחה?

שניהם אלרגניים, לכן בפעמים הראשונות אל תביאי ביחד כדי לראות איך היא מגיבה

אחרי כמה פעמים שהיא טעמה והגיבה לזה בסדר, אפשר להביא יחד 

ביצים, מוצרי חלב, בוטנים ואגוזים, שומשום (טחינה), הכל זה מאכלים שיכולים לגרום לאלרגיה. לכן צריך לתת בנפרד כל פעם, כדי לדעת אם יש אלרגיה. נפרד הכוונה כל 3 ימים בערך. בשלב זה תגובה אלרגית יכולה להיות אדמומיות או פריחה על הפנים (למשל). לרוב התגובה האלרגית הראשונה היא לא מסכנת חיים. אם יש משהו שמחשיד אותך, תמיד אפשר להתייעץ עם רופא לפני שאת מביאה שוב.

ודימום עם הרבה קרישי דם כמו שאת מתארת.

יום למחרת הבטא היתה בירידה משמעותית

בהתפתחות

ומעולם לא תפסה את הרגליים עם הידיים…

אוצי זה ביעס כי זה ממש חמוד אבל זה לא קרה

והיא התהפכה יופי

מעודד, האתר הזה הלחיץ אותי 

בלי סוףףף

הולך וחזור וחזור והלוך, לא רגוע לשניה.

ו-

הוא לא תופס את הרגליים עם הידיים.

אז זה לא תנאי להתהפכות.

מתהפך ככה כבר איזה חודש.

אבל די תקוע בהתפתחות מאז.

מתהפך בלי סוף וזז אחורה ומסתובב מלא. אבל לא מתקדם בכלל ולא מרים את עצמו ל6.

ובריאה תודה לה'!!! איזה יופי!!

כל אחד והקצב שלו... לא להשוות למרות שזה מאוד קשה!!!

שלי בן 8.5 חודשים ולא מתהפך, פשוט דילג על השלב הזה הוא קצת זוחל, גם גחון וגם על 6. ועדיין לא כמו שאר בני גילו, אלא עושה רק קצת התקדמות לצעצוע שרוצה, מגיע ומפסיק.. לא זוחל פה כמו נינג'ה בכל הבית. רוב הילדים בגילו בסביבה שלנו כבר מתיישבים לבד, ואפילו חלקם נעמדים ויש שניים שאפילו הולכים!!! ורק הוא נשאר בסביבה הקרובה ולא זז הרבה למרחקים. וזה מבאס לי וקשה לראות את זה בתמונות במעון. אנחנו כן גילינו גמישות יתר ולכן הולכים לפיזותרפיה כי באמת כל המוטוריקה הגסה והיציבה שלו לא משהו... וכדאי לקדם את זה.

מצד שני, שלי תקשורתי ברמות, כל היום מקשקש ומפטפט.. נותן לי כִּיף ומנסה למחוא כפיים, הופך יחד איתי דפים בספר, ילד מאוד חכם ב"ה, כפרוני שלי...

המוטוריקה העדינה שלו ממש מפותחת תודה לה' וכבר שבועיים + שהוא תופס באחיזת צבת את האוכל ואוכל בהנאה לבד חתיכות בכל מיני גדלים שזה משהו שהרבה מבני גילו עוד לא עושים.

בקיצור מה אני באה להגיד

א) כל ילד והקצב התפתחות שלו והתחומי חוזקה וקושי שלו

ב) אם את לא רגועה, גשי לרופא ותשאלי אם זה בסדר או שיש עיכוב. או שיגיד לך שהכל טוב וזה ירגיע אותך, או שמקסימום תקבלי הפניה להתפתחות הילד וכל הכבוד לך על היותך אמא אחראית שתפסת את זה בזמן.

חיבוק יקרה ❤️ זה לא קל להיות בסביבה שהילדים האחרים יותר מפותחים משלנו... קשה שלא להשוות ולהלחץ, במיוחד כשזה ילד ראשון...

אני באמת מסתכלת עליה ועיניי דמעות, כנראה שההתרגשות הזאת לא תעבור לעולם תודה להשםםםם

אבל הכל אצלה היה בדיליי

מהבטן לגב סביבות 4 חודשים

מהגב לבטן לדעתי 7-8 חודשים

להתיישב התחילה רק אחרי שלמדה להעמד

ואז פתאום האיצה את הקצב והלכה בגיל שנה..

בקיצור, כל דבר בזמנו.. תהני מכל שלב שקורה עכשיו כי הראשוניות הזאת לא תחזור אף פעם

ואני דוקא אוהבת שמות קצת מקוריים

אבל במידה

בכנות זה נשמע מעבר למידה

קשה להגיה בעיניי, ומסובך.. הייתי מוותרת

הפירוש מקסים

עם משמעות יפה, ולא קשה להיגוי.

המקור של השם (עפ"י שיטוט קצרצר באינטרנט) זה שם של משפחת כהנים

ובעיניי גם המשמעות הנוספת, של קרבה לה' יפה. (כמו אחיה לדוגמא)

זה כן קצת מוזר מהסיבה הפשוטה שזה לא נפוץ.

מעבר לזה בעיניי זה לא מוזר, ורק שאלה אם חשוב לך לקרוא בשם נפוץ ומקובל יותר או לא.

מי שאני מכירה בשם הזה ממש לא נראה לי סובל. 

Shachan

גם מבטאים את זה shchanya

ולא shachenya

אם זה הסגנון שמות באיזורכם- לכי על זה!

אם איפה שאתם גרים עכשיו ומתכוונים להשתקע בעתיד זה נורמה לתת שמות כאלו מיוחדים לא אמורה להיות בעיה בסביבת הילד שזה רוב שנות הילדות והנערות.

אם זה לא המצב לא בטוח שעדיף ללכת על זה..

אני בכלל לא ממליצה לך על הסטרו' בלי הרדמה

לי הייתה חוויה נוראית וזה היה בלי הוצאת שארית, רק משהו קטן שחתכו

לקח לי מלא זמן להתאושש מזה.

דווקא הסטרו' בהרדמה זה הרבה יותר פשוט.

בנות פה ספרו על חוויה ממש טובה באופן יחסי כמובן...

וכן, לצערי זה אומר בית חולים.

ב"ה לא מנסיון, אבל ממה שקראתי בפורום, נראה לי במעייני הישועה עושים הכי מהר. עם הכי פחות זמן המתנה (אני בטוחה שההמתנה מאד מאד קשה. בטח את רוצה שהכל יהיה מאחורייך כבר)

אם את לא גרה באזור תשאלי בקופה לאן כדאי לפנות.

אולי תנסי להתייעץ עם מכון פועה שידעו לכוון אותך מה ואיפה.

אני אוהבת להתייעץ בשאלות רפואיות עם הרב בני פישר ממגן לחולה. מאד מקצועי ומאד עוזר בקביעת תור מהרגע להרגע

בריאות שלמה

שה' ימלא חסרונכם בבריאות שלמה, בשמחה ובאהבה

מעייני הישועה ממש רלוונטי לי.

פתחתי אצלם פנייה, מחכה שייחזרו אלי.

מעודד לשמוע לגבי ההרדמה. תכלס מהגרידה התאוששתי פיזית ממש טוב. אבל ההרגשה של בית חולים, כניסה לניתוח זה כבד עלי בקטע נפשי.

כ"כ קיוויתי לבוא כמו לבדיקה פנימית. לשכב, לעצום עיניים שלום על ישראל וללכת הביתה.

וחוץ מזה שאם יש הרדמה אולי נצטרך להיעזר ההורים עם הילדים. ולא בא לי לשתף😔😔

מבינה אותך מאד!

אבל ויכולתי לעזור לך, אבל אני גרה באזור ירושלים

לא קשה לך לא לשתף?

עברת חוויה לא פשוטה בכלל, ואת עדיין בעיצומה...

אולי חברה או שכנה קרובה?

כי יש רופאה מעולה במעייני הישועה

מירב רב

היא מומחית לזה

קבעו לי תור לשבוע קדימה שזה די מהיר.

ממליצה לשאול ספציפית על מירב רז כי היא באמת מדהימה

ואם יש לך שאלות ספציפיות על היסטרוסקופיה מוזמנת לשאול בשמחה.

(אגב, אישית מעדיפה בלי הרדמה.. לקח לי יותר זמן להתאושש מההרדמה מאשר מההליך בלי ההרדמה.)

מסתבר שאין לי אפשרות בלי הרדמה כי השאריות גדולות😔

זו הרדמה כללית או איזורית?

אצל רופא במכבי בירושלים.

אולי אם את רוצה חוות דעת נוספת אפשר לשאול אותו.

בהצלחה ❤️ קשוח שזה לא נגמר.. 

אולי כשמאולץ לא חייב?!

אבל ליל טבילה זה לא לילה רגיל… מחכים לו ומצפים לו

וממש התגעגענו…

אבל היה לי כאב ראש שלא יכלתי כמעט לזוז…

בעסה…

אשרייך שטבלת בזמן! ותהנו היום בלי הלחץ של הטבילה

וכאב ראש

בד"כ הוא לא נושך אותי..

אבל פתאום הוא משתעמם מההנקה, ונותן בי ביס

וקרה לא פעם ולא פעמיים כבר...

אצל הקטנה אני חושבת שמה שהיה לי בסוף ההנקה (בגיל גדול יחסית, שנה ו4) שבגלל שנהיה לי פצע מהנשיכה זה עשה בסוף פטריות ובאיזשהו שלב מיציתי את ההנקה בגלל זה. אבל היא ממילא היתה גדולה ופחות בעניין.  היא היתה נושכת בכוונה עם עיניים זדוניות

אבל בגיל קטן לא הייתי מוותרת. ואגב, אם את רואה שזה קורה כשהוא משתעמם אז כדאי לנסות, אם זה אפשרי, לנתק אותו לפני שהוא מגיע לשלב השעמום

באמת אני מנסה ללמוד מתי לשחרר אותי מעצמי, אבל לא תמיד הולך לי.

במיוחד אם אני צריכה לצאת מהבית ומאוד רוצה להספיק להניק אותו לפני זה....

תכלס הוא ממש קטן עדיין. חצי שנה. הייתי מאוד רוצה להמשיך עם ההנקה

ממש ראית שהיא קלטה?

אני כל פעם שהוא נושך מתנתקת בבהלה ויוצא לי "איה" ואז הוא נבהל ומתחיל לבכות המסכנצי'ק...

אז באותה הזדמנות לנסות להסביר לו שזה כואב לאמא ולא נושכים?

והיא עשתה לי שביתת הנקה של יום וחצי... צרחה צרחות אימים כשהתקרבה אלי. לא ויתרתי ובסוף היא חזרה לינוק.

אז כדאי לא לצעוק אלא להגיד בחדות "לא" , אני חושבת שהסברים ממש הוא לא יבין

איך את מצליחה לא לצעוק? זה ממש לא רצוני, יוצא לבד...

זה היה כמה ימים שהיא לא הפסיקה לנשוך והייתי בטוחה שאני מפסיקה להניק כי ממש פחדתי להניק אותה, ואז היא פשוט הפסיקה וכשהיא מוציאה שיניים היא מנסה לנשוך את האצבעות שלי, אבל לא בהנקה.

צריך פשוט להגיד בצורה ברורה ,שיבינו את ההקשר.

היה לי ברור שכשיצאו לו שיניים אני אפסיק. 

אבל יצאו השיניים ולא נשך אף פעם. 

כשכבר התכוונתי להפסיק להניק מעצמי מכל מיני סיבות, היינו כבר בגמילה מהנקה, פתאום באה לי נשיכה כזו.. שאחרי כמה ימים הפסקתי.. 

זה באמת כואב. 

להגיד אסור זה נחמד אבל זה כבר מפחיד אותי להכניס לפה שלו/ה. 

שיוצא לו לנשוך אותי איזה פעם בשבוע....

אז לגמרי דואגת.

ואני מממששש מתחברת לפחד של להיכנס לפה שלו

כשזה רק חניכיים זה כואב לי ממש.

אולי אני רגישה במיוחד... לא יודעת

ככה בעלי עושה אנחנו לא נקום לפנות בוקר כי השעון שלו מצלצל...

תודה למי שענתה

@יעל מהדרום @טארקו @אין לי הסבר

מזדהה, אחרי יותר מעשור שאנחנו נשואים אין לי באמת פתרון

דווקא ביום חול את יכולה להשתיק מהר את השעון ולהעיר את בעלך בעדינות.

להיות לא בבית שלך זה קשה פסיכי.

לא יודעת מה האלטרנטיבות ומה האפשרויות.

אולי להתחפר במיטה ב21:00 בערב ושבעלך יסתדר עם כולם ועם ההורים שלו.

שחררי שליטה ופשוט תלכי לישון מספיק מוקדם שיהיה לך כח ליום המחרת.

לי עזר גם לקחת את הילדים לאיזה משחקיה בקניון, לקנות לעצמי קפה ומתוק ופשוט לבכות את החיים.

מוזר או לא, לא דפקתי חשבון גם ככה לא מכירה שם אף אחד ולא מכירים אותי..

לפי התשובות של בעלך נשמע שגם הוא בלופ של קושי. אולי יעזור לכם לצאת לסיבוב בערב ולשחרר קצת?

הוא לא מספיק מבין את הקושי שלי בבקרים פשוט.

הוא יוצא לעבוד

בהחלט ננסה לצאת בערב

מקווה שנמצא פתרון לשלושת הקטנים

אולי היא פשוט מנסה לשתף אותך בהווי של המשפחה?

או ליצור איתך שיח בנושאים שרלוונטים אליך?

לא שזה עובד וזה ממש מציק אבל אולי היא עושה את זה מתמימות?

מצטרפת גם ממשיכה לחלון

אולי היא באמת מנסה לשתף אותך בחיי המשפחה או סתם ככה לשתף אותך כדי להתחבר אליך?

היא הכלה האחרונה שהצטרפה.וחמותי יודעת שהקשר שלי איתה לא טוב..כמה פעמים רבנו כמובן שהיא הלכה וסיפרה הכל לחמותי והוציאה אותי רעה

אני מדברת עם חמותי רק שאנחנו מתראות 

אני גם חושבת שהיא צריכה לקבל אותי כמו שאני אני מטבעי בנאדם יותר סגור 

מה שמבאס שזה נותן תחושה רעה 

נגיד לשוחח איתה לפעמים

או לשלוח הודעות בטלפון

זה נשמע שהיא צריכה קשר וקרבה ומתגמלת על זה

כשאת תתקרבי קצת אליה אני מאמינה שהיא תפסיק עם זה.

הכי טוב זה לשלוח מלא תמונות של הילדים.

חלות יפות שאפית, עוגת יומהולדת, כל מה שמצליח לך. כנראה משעמם לה קצת ,והיא צריכה שיפיחו בה חיים🙂

בכל אופן זה לא בא מכוונה רעה לצער אותך. זה לא חכם מצידה, אבל גם היא רק בנאדם

מספיק דרישות שלום.

זה מחלחל כמו מים שמכים בסלע, טיפה אחר טיפה.

כלומר יש קשר בין זה שאתן לא בקשר טוב לבין זה שהיא מספרת לך דברים על גיסתך.

לדעתי זאת הדרך שלה בתת מודע לבטא שחסר לה הקשר איתך/ איתכם.

החיים הם מורכבים.

חיבוק ❤️

שיש קשר בין הדברים כי לאחרונה זה קורה הרבה

הלוואי שהיחסים בינינו היו יכולים לחזןר להיות כמו פעם

חמותי קיבלה אותי בתור כלה אבל לא בתור אמא לנכדים והיא אמרה את זה בצורה גלויה ותמיד נותנת לי להרגיש ככה

אגב, תקבל או לא זו המציאות ואם השם בחר בך להיות אמא אז את הכי טובה להם ❤️

נשמע לא פשוט מה שעברת כל הכבוד שעוד אכפת לך ואת רוצה להתקרב שוב 

כי יש לספר על מישהי אחרת

ויש להגיד - היא עושה כך, לעומתך שאת עושה אחרת..

אמא שלי נוטה לשתף אותי הרבה במתרחש בחיי אחיי, אבל לא ממקום של השוואה,אלא כי היא לקחה על עצמה תפקיד של חיבור. וכך היא דואגת שכולם יהיו מעודכנים בנעשה בחיי האחרים כי אנחנו לא תמיד עומדים בקצב ולא יוצא לדבר בצורה תכופה ככ..

לגבי האיחולים וכו' - אני מאוד מאמינה במשפט של האריז"ל: כי הלבבות ישכילו בנעלם אם לאהוב אם לשנוא. כי כפי אשר יכין האדם לבו לאהוב חברו, כך לב חברו ישכיל לאהוב אותו. לא ציטוט מדויק אבל זו כוונת הדברים..

יכול להיות שהחיבור שלה עם אותה כלה הוא יותר קרוב והיא מרגישה יותר קרובה אליה גם מנטלית ובגישה לחיים, ואיתך פחות. וזה לגיטימי למרות שכואב.

אנחנו תמיד מצפים מהמבוגר האחראי לקחת את המושכות לידיים ולא להפלות וכו'. הלוואי והכל היה מתחיל ונגמר שם. אבל בגדול - קשר חזק ואוהב יכול להיבנות גם ממציאות של אדם אחד כלפי זולתו (במקרים של אנשים 'נורמיטיביים' כמובן. שזה הרוב ב"ה). כך אני מאמינה, לפי דברי האריז"ל

אז אם חשוב לך הקשר איתה - יש מה לעשות בנידון

ואם רק רצית לפרוק - קבלי חיבוק ❤️

תאמת המפגשים איתה נהיו מעיקים 

רק לצערי לא תמיד יש שיתןף פעולה

או מצדם

או מצד בעלי

וגם לי הערב חג הזה הוא כבר טו מאצ'

אחרי שבת - עוד שבת

ואין לי כוחות לשבת איתם יותר מ40 דקות כל פעם

אבל גם אז, הם משתגעים פשוט

ושינה לא באה בחשבון. לא להם ולא לי

רוצה רק לקרוס אחרי התפילה. איתם ביחד.

ואין לי כח פשוט

🤷

שזה הגיוני

היום הצלחתי לשבת איתם פעם אחת

וכל השאר - רק צעקתי עליהם כי הם מציקים ומשגעים לי תשכל

אחלה פתיחה לערב החג 

לא זוכרת שהיה לי אי פעם יום כזה גרוע ועצבני. 

אני אימא חמודה ומקסימה

שלא יושבת עם הילדים שלה 40 דקות ביום בשום צורה.

כאילו מה זאת אומרת הם צריכים את זה? 

איך יש לי זמן?

לפעמים הם איתי במטבח כשמבשלת וכד'

עכשיו למשל ברחתי לשכב קצת וכל אחד שיסתדר עם עצמו.

איפה נכנס היום 40 דק' לשבת איתם בכלל?

אבל אני כבר זוכרת שאת אלופה במיוחד.

הפורום הזה הרבה פעמין עושה לי חלישות דעת... חחח...

אבל הילדים שלי ממצים את המשחקים

אחרי יותר מ5 שעות אני מבינה אותם

לא יצאו מהבית היום, זה שינוי שגרה אחרי שבת

הם אוהבים סיפורים

אוהבים שאני יושבת לשחק איתם

זה מספק להם תעסוקה מסוג אחר

ואני מורגלת בזה כי אין מסכים

רק שהיום בעלי לא הוציא אותם והם תוססים וכך גם אני..

איפפ

ו40 דקות * מס פעמים ביום זה בימים שאין להם גנים כמובן. באמצע שבוע זה רק לפני השינה 

השתדלתי לא להתעצבן כשהייתי ברקע וגם זה לא הצליח.

להיכנס איתי למטבח- ניסינו אבל זה סיוט כי המטבח קטן וזה הופך אותי ליותר עצבנית.

גם אני וגם בעלי על הקצה, עצבניים עליהם ברמות, אוף...

תודה על ההזדהות❤️

בע"ה שיום כיפור יעבור יותר רגוע, שיתקבלו כל תפילותינו ברצון ושנכתב ונחתם לטובה!

זה מאוד תלוי בגילאים. אבל גם בגילאים שהם היו צריכים שאעסיק אותם כל הזמן, לא ישבתי איתם 40 דקות...

מוציאה להם משחק, משחקת איתם קצת, ופונה לעיסוקיי הרבים..

ספציפית היום ישבתי איתם הרבה אבל זה כי לא היה לי כוח לעשות כלום

משאירה רק דברים שלא דורשים ממני הרבה לערב חג עצמו.

ניקיון אני עושה סדר ובעלי שוטף ובזמן הזה שמים לילדים סרט.

שאר הזמן מתנהלים כמו כל יום איתם בחופש.

תפילה, ארוחת בוקר מסודרת, גן שעשועים, משחקים.

עם ארוחת צהריים אני לא תמיד מאורגנת מראש ובשביל זה יש לי חבילת נקנקיות במקפיא שרק צריך לחמם עם תוספת קלילה וזהו.

יש פעמים שזה עובד טוב ויש פעמים שלא. אבל זה בגדול..

אתמול בערב היה קשוח אחרי כל היום...

אבל אמרנו שהיום נעשה תיקון ובאמת היה הרבה יותר טוב רוב הזמן ב"ה.

בסוף סיימתי את הערב עם כאב ראש ושתי קטנות בוכות אז גם היה מאתגר אבל עברנו את זה..

מקווה ממש להתייעל. בינתיים נעזרת גם בטיפים פה ואנחנו מתחילים לתכנן את ערבי החג של סוכות בתקווה שנצליח להתנהל יותר טוב בע"ה.

איך עבר לך?

אצלנו גם היה ממש בסדר ב"ה

נתנו לי לישון וירדנו לקראת מנחה לביהכ והיינו שם עד פתיחת הצום.

להתחיל קודם מלבשל להם אוכל, ואח"כ לצורכי החג.

אני אוהבת להכין סיר קציצות גדול ולחלק לשניים. חצי להקפיא. ככה יש אוכל טוב ומזין שמרגיע אותם.

איך לזהות את השעות?

כמו ביום חול רגיל.

כשקמים ארוחת בוקר

כבר ב12 לדבר על ארוחת צהריים. אם הם רעבים הם יגיבו מייד. אם לא, אפשר למשוך עד 13.

ארוחת ערב אחרי הדלקת נרות ולפני הקידוש.

סביבות 18.

נגיד היום נתתי להם לאכול טוב לפני נעילה שילכו לישון רגועים ושבעים ולא כשהם עייפים וקרציות.

בחג לא מקפידים על סעודה שלישית, אבל זה לא אומר שהילדים לא רעבים..

אז תמיד להתארגן על ארוחה טובה לקראת הערב.

אפשר גם סלט ביצים/ אבוקדו/ טונה בתוך פיתה עם ירקות בפארק.

*יום ראשון \\ המסר השבועי:*

_"לפני ראש השנה ויום כיפור, או בערבי שבת, יש ציפייה רוחנית גבוהה, והאדם נכנס למדרגה רוחנית עליונה._

_אם נפשו איננה מתמלאת אז באור השמחה, מתח זה עלול לעשותו קצר רוח ועצבני. האדם צריך שמחה, כדי שהאור המאיר יתקבל בו בברכה._

_על כן מי שפותח את נפשו לזרמי שמחה של מצווה, יוכל לעלות למעלות גדולות מאוד ולראות בטוב ה'"._

תמיד ידעתי שיש לחץ גדול והשטן מרקד בערבי חג,

עכשיו כשקראתי את זה זה עזר לי להבין את המקור לזה 

אצלי הם די מחורפנים מהבוקר..

אני מקווה לעבור איתם את הצום בשלום 

יכול להיות יותר קל להביא להם חברים.

הפרד ומשול.

להכין להם מראש אוכל כמו סנדוויצים ושתייה מבקבוקים כמו של הגן.

ולא לשרת אותם. שיקומו להביא להם מה שהם צריכים.

כל ילד עסוק עם החבר שלו זה חוסך מריבות והם מגלים הרבה יותר עניין במשחקים שלהם.

אנחנו עושים את זה כשרוצים שקט מהם,

אבל אם אתם לא רגילים אז יום כיפור זה לא מתאים לנסות בפעם הראשונה.

הם באמת משחקים איתם

אבל הם צריכים השגחה סופר צמודה כי הם עושים הרבה בלאגן ורצים ואז נהיים רעבים ושירותים וכל הכאב ראש הזה..

ביום רגיל אני מתקשה להכיל. קל וחומר ביום כזה. לא שווה לי את המחיר והטרחה

אבל תודה בכל זאת

עכשיו אין את זה. אני לא אקח אותה בצום...

אבל סומכת עלייה שתדע להעסיק את עצמה (יום אחד היא החליטה שהבית זה גן, והבובות הילדים... אחלה גננת יש כאן)

אני נחתי והוא (בזמנים שאבא שלו לא שמר עליו) הביא את המגנטים שלו לקצה המיטה שלי ובנה שם מגדלים. ותוך כדי גם דיבר איתי ודרש תגובות.

זה לא נקרא לישון ולא המנוחה הכי איכותית אבל זה היה סידור די טוב לשנינו.

יום כיפור יותר קשוח גם כי מגוון התעסוקות מצטמצם וגם כי אבא שלו ישמור עליו פחות כנראה...

האמת שפה יש מנהג שאני לא סובלת שכל הילדים יוצאים עם בימבות ואופניים..

עכשיו כשהיו פיצים היה סבבה עכשיו כשגדלו כבר קצת פחות וגם זה תמיד נורא מפחיד אותי בנעילה ..

מקווה שנעבור בשלום אני עם שלושה קטנים ובסוף הריון וילד מיוחד בניהם 

שיהפכו את הבית העיקר נשרוד 

משנה שעברה לקנות משחק חדש דנדש בכל כיפור

כזה שיחזיק אותם כן הצום שיהיה להם מעניין ושלא ישתעממו ויעשו בלאגן

אז בין לבין שאני נחה אני משחקת איתם

הגדול בן שבע,

בשנים הקודמות השתדלנו שיהיה משחק חדש, או שקנינו או שהשאלנו,

השנה לא, אבל קנינו להם המון ממתקים 🥴

אז זה העביר חלק מהזמן

לפני כפרות שאלתי חברה אם היא רוצה להחליף משחקים בינינו והיא התלהבה, הבאנו לכפרות והחלפנו, וב"ה זה עזר מאוד.

לא שלא היה מריבות ועניינים, אבל זה בהחלט העסיק אותם מאוד

לפני עשר שנים בערך עברתי תקופה מאוד קשה.

אומרים שכל אחד עובר בחייו נסיונות כמו אברהם אבינו. כל אחד וה 'לך לך' שלו

וקיבלתי נסיון ענק להתמודד איתו. באמונה בעיקר, אבל ממש לא רק.

נסיון שכואב בגוף, שפירק אותי ברמה שהייתי צריכה לחבר את עצמי מחדש, שגרם לי לאבד שליטה על החיים והכי לא צפיתי אותו בעולם

לא ראיתי איך אני ממשיכה הלאה ויוצאת מזה בשפיות. או בכלל.  היו לי המון אנשים להצביע עליהם כאשמים בסיטואציה

אחרי ששככה הסערה, ונשארתי לבד להתמודד מול עצמי ומול בוראי, פגשתי את הפסוק הזה:

אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל

והוא נסך בי כוחות אדירים של אמונה. יותר מכל שיעור. יותר מכל שיחה עם כל אדם בעולם. יותר מכל דבר אחר שיכלתי לעשות.

מחצתי ואני ארפא

מה יש לי לדאוג איך אני קמה? זה לא עליי בכלל.

זה ה'עבודה' של בורא עולם לרפא אותי.

והשלכתי עליו. והוא הרים אותי. כמו שכתוב פה: 'ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי' הרגשתי בחוש איך ממקום חלש וחסר כוחות אך מלא אמונה מוחלטת בהשם, הוא מרים אותי לאט לאט. מרפא אותי. ומקרב אותי אליו.

מאז, אני כמעט ולא קוראת פירושים על פרשת האזינו. אני לא מרגישה שאני צריכה כי המילים מדברות בעד עצמן. הפרשה הזו היא פרשת קו המים של ה'תשובה על תשובה' שלי

אף אחד לא היה אומר לי כלום אם הייתי חוזרת לסורי ועוזבת את הדרך אחרי מה שעברתי. זה אפילו היה מתקבל באהדה, אבל קיבלתי סיעתא דשמייא מיוחדת להתמודד כי שיתפתי את בורא בעולם בצערי באמת, שטחתי לפניו שיחי וביקשתי ישועה ורק ממנו, כי הייתי בסבך כזה עם עצמי, שרק אומן כמו בורא עולם יוכל להתיר. והוא סייע בידי ועזר לי לחזור לפרוח ולעלות על דרך המלך.

מאז אני קוראת את הפרשה ככה, כמו שהיא, ושואבת ממנה המון המון כח. עד היום. אני יכולה להתמודד כי אני לא לבד.

ותודה על המילים החמות!

מאוד אוהבת לקרוא את התגובות שלך

את לגמרי ׳מקורית׳

ממש אבל

יש כח בפסוקים להביא למרפא לנשמה יותר מכל דבר אחר

תודה שחלקת

לפעמים יש הארות כאלו שמוכיחות לנו שהתורה היא תורת חיים...

פשוטו כמשמעו- נותנת חיים.

תודה על השיתוף!

יש אנשים שצריכים עזרה חיצונית כדי לקום ממשברים, אבל את מצאת את העזרה החיצונית בתוכך-עצמך, מצאת את החלק אלוקה ממעל שלך לגמרי בעצמך, ובו נעזרת.

מדהים! ריגשת ממש ♥️♥️♥️

האמת שהכתיבה הזכירה לי כמה אני רחוקה מהמקום הזה היום. וזה אפילו קצת העציב אותי.

כי אז נהגתי באמת בתמימות. ממש.

לא חשבתי אפילו לפנות לעזרה מקצועית, אפילו שלכל הדעות היא הייתה נצרכת כביכול.

אני מרגישה את האדוות של האירוע הזה עד היום לצערי, בכל מיני תחומים. גם בלי שארצה, אפילו שהתרחקתי ממנו מאוד. גם בזמן וגם בתחושות ב"ה

והגעתי למסקנה עם עצמי, מאז שכתבתי, אחרי מחשבה ואחרי הרבה נסיונות מתסכלים להתמודד עם נסיון גדול אחר שיש לי - שגם אחרי שכביכול הגעתי למקום הרבה יותר ידעני ומבין כביכול מאז אותה נקודה, ואפילו שאני מכירה את עצמי הרבה יותר מאז - אולי השם מאותת לי לחזור לשם. הוא בטוח רוצה שאחזור לבטוח בו בכל מאודי שיוציאני מן המיצר ואשליך עליו את צערי בבטחה כאומרת - 'תפתור. זה שלך יותר מאשר שלי. אני סומכת עליך ויודעת שברצותך לא הייתה לי ההתמודדות הזו בכלל', כי לי יש דרכים של בני אנוש, והוא - היד השם תקצר?

אז עשיתי התבודדות. ולקחתי את ספר התהלים שאני ככ אוהבת ומורגלת בו.

ואני מקווה שהשם יקבל אותי שוב לידיו ורים אותי. הלוואי

מכירה את התחושה הזאת של - 'היי, כבר הייתי שם וקמתי מזה? למה עכשיו אני לא מצליחה לקום??'

אבל באמת כל מצב חיים הוא שונה, ודרך ההתמודדות לפעמים שונה.

מתפללת בשבילך שתצליחי שוב להתרומם, בין אם בעזרה פנימית ובין אם בעזרה חיצונית ♥️

את אשה מיוחדת ממש

והפסוק הזה..

אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל

מצמרר

בפרשת האזינו יש הרבה דימויים לקשר בין הקב"ה לעם ישראל לקשר בין אבא לבניו.

זה מרגש ההרגשה הזו בעשרת ימי תשובה שגם בפרשת השבוע שאינה חלק מקריאות התורה של הימים הנוראים, מרגישים את חיבתו ואהבתו של ה' אלינו.

מהפסוק הזה - וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא⁠־אֵמֻ֥ן בָּֽם לומדים חז"ל שעם ישראל גם כשחוטאים נקראים בנים.

יש בפרשה הרבה לימוד אלינו כהורים איך ללמוד מדרכי הנהגת ה' איך  להתנהג לילדים שלנו.

(שנה שעברה ראיתי פרושים מלמדים על דרכי חינוך שאנו לומדים מהנשר)

השנה ראיתי לימוד של הרב אבינר מהפסוק הזה -

הרב אבינר אומר שיש כאן ביקורת קשה על שלא ניתן לתת אמון בילדים.

הדבר החשוב ביותר שיש לבנות בין הורה לילדים: זה אמון. 

"אמון" זה לא אומר שמסכימים עם כל מה שעושים. "אמון" זה קשר, זה אהבה, זה יחס טוב. זה שהם לא מפחדים לספר את מה שעובר עליהם מחשש שיענישו אותם. צריך הרבה מאוד מאמצים לבנות אמון. כי הכל בנוי על זה.

בעז"ה שנזכה!

אבל האזינו, עם הנבואות נחמה

ועם תחילת שנה שזה צ'אנס שייקרו....

מהמם.

שנזכה להתחזק

לכבוד שבת "ראשונה" (הראשונה יצאה על ראש השנה, עכשיו זאת שבת "רגילה")  של תשפ"ד

האור החיים מלמד אותנו מהפסוק הזה לימוד המתקשר לימי הדין.

דנים אדם לפי מקומו ויכולתיו,

האדם נתבע על כך שלא התקדם במעלות התורה, אבל התביעה היא על כך שלא התקדם עוד מדרגה אחת מהמדרגה שבה הוא נמצא. בעלי מקרא שטרחו כל ימיהם במקרא, היו צריכים להתקדם שלב נוסף וללמוד משנה, וכן כולם. אדם שטורח במקצוע אחד הוא אינו מצוי בתהליך של התקדמות, ועל כך הוא נתבע. מאידך אין לצפות מכל אדם לעסוק במעשה מרכבה, ואדרבא נסיון של אדם לעלות הרבה מעבר למדריגתו לא רק שלא יקדמהו אלא להיפך ח"ו.

כשעירם וגו'. יתבאר על דרך אומרם בברייתא (מדרש משלי י') אמר רבי ישמעאל כשמעמידין את האדם בדין אם יש בידו מקרא שואלין ממנו למה לא שנה ואם יש בידו משנה שואלין ממנו תלמוד וכן על זה הדרך, הנה מעומק דברי הברייתא מוכיחים הדברים שמי שיש בידו מקרא אין שואלין ממנו מעשה מרכבה אלא מדרגה אחת כפי יכולתו יותר ממה שטרח שעליו היה לטרוח גדר למעלה מזו, והוא אומר כשעירים וגו' וכרביבים וגו' פירוש כשיעור שימטיר ה' טיפין קטנים על הדשא שהוא קטן וכרביבים שהם טיפין גדולים ועבים עלי עשב שהוא גדול שיכול לסבול כדמיון זה מצות התורה כל אחד כפי כח שיכול להשיג, ויש בזה להקל ולהחמיר להקל על מי שאינו יכול להשיג יותר, ולהחמיר על מי שיכול הרבה ששואלין ממנו הכל ואפילו מעשה מרכבה:

בתפילה שנזכה בעז"ה להחתם לחיים טובים, חיים שב"לימוד תורה " שלנו שאנו חייבות בו (גידול וחינוך הילדים) נזכה תמיד להתקדם בהתאם למקומנו ומדרגתנו!

חשבתי על הדימוי הזה לנשר - נשר הוא לכאורה העוף האכזרי ביותר, ובכל זאת מול ילדיו הוא רך ומגן עליהם בצורה מדהימה.

זה נותן תקווה לנו, כהורים - גם אם לפעמים אנחנו מרגישים ההורים הכי כושלים שיש, עדיין - אנחנו לא אכזריים כמו הנשר... ואם הנשר רחמן על ילדיו, על אחת כמה וכמה שאנחנו...

יום כיפור הוא יום של כפרה. כל השנה אפשר לעשות תשובה, אבל ביום כיפור, עצם היום עצמו מכפר, כמו שכותב הרמב"ם - "וְעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם'" (הלכות תשובה א', ג').

בגמרא מובאת גם דעתו של רבי (שאמנם לא נפסקה להלכה, אבל כן מבטאת רעיון שאפשר ללמוד ממנו) שעיצומו של יום הכיפורים מכפר אפילו בלי שנעשה תשובה - "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר" (יומא פה, ע"ב).

איך אפשר לומר שהחטאים יכולים להתכפר אפילו ללא תשובה? מהי סגולתו המיוחדת של היום הזה?

בספר 'טללי חיים - אלול-תשרי' מוסבר שביום הזה מתגלה הפנימיות האמיתית של עמ"י. נשמות עם ישראל הן קדושות ועליונות, חצובות מכסא הכבוד, ומצד האמת משתוקקות להידבק בבורא. רק העכירות של עולם החומר מסמאת את האדם וגורמת לו להתרחק מהרצון הנשמתי שלו ולחטוא. כמו שכותב הרמח"ל בדעת תבונות - "שֶׁיֵּשׁ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ שֶׁל קְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא כְּלָלִית לְכָל הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה מִצַּד הֱיוֹתָם יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ לָרָעִים שֶׁבָּהֶם… בִּהְיוֹת יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּלְשְׁלִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ".

וביום כיפור הפנימיות מתגלה יותר מאשר בשאר השנה, והנשמות מאירות ומגלות את רצונן להידבק בבורא, וממילא מתברר שהחטאים שהאדם חטא כל השנה הם רק בגלל הבלבול של עולם החומר, ומצד הנשמה זה כמו 'אונס'.

אמנם להלכה נפסק היא רק אם האדם גם שב בתשובה, כי ירדנו לעולם כדי לעבוד דווקא בתוך עולם החומר. אבל הפנימיות שמתגלה ביום הזה מוסיפה לתשובה שלנו ומכפרת על כל החטאים.

כשלומדים על הפנימיות שמאירה ביום כיפור, זה נשמע לפעמים משהו רוחני כזה שאנחנו לא חווים באמת במציאות. הרי גם ביום כיפור אנחנו לא צדיקים גמורים, ולא כל המעשים שלנו משתנים ברגע.

אבל גם אם הפנימיות לא מאירה ברמה כזו שאין לנו בכלל יצר הרע בשום דבר, בכל זאת אפשר ממש לחוות ולראות את ההארה הפנימית הזו מתגלה במציאות.

זה מתבטא בהמוני עמ"י שמגיעים להתפלל בימים נוראים בבתי הכנסת, גם במקומות שבאמת רחוקים ממסורת.

בהמונים מעמ"י שצמים למרות שכל השנה הם לא מקימים מצוות.

בכבישים הריקים ביום כיפור, לא בגלל חוק אלא כי לכולם זה פשוט ברור שביום כיפור לא נוסעים.

היום בשיחה עם אבא שלי, גיליתי שאפילו ברוסיה, בתקופת המשטר הקומוניסטי, ר"ה ויום כיפור (וגם שמחת תורה, אבל זו בחינה אחרת) היו ימים שבהם יהודים התפללו בבית הכנסת. לא רק יהודים ששמרו מצוות, אלא הרבה מאוד יהודים שהיו מנותקים מהיהדות שלהם בשאר השנה - היו מגיעים לבית הכנסת בר"ה ויו"כ.

(אני לא יודעת מה היה בתקופה של סטאלין, יכול להיות שאז גם זה היה מסוכן מידי. אבל זה מה שאבא שלי סיפר על התקופה שהוא היה שם, בשנות ה-80).

כל הדברים האלו מראים בבירור את הפנימיות של עמ"י, שמאירה באופן מיוחד בימים הקדושים הללו.

ויהי רצון שגם אנחנו נצליח להרגיש ולהתחבר לפנימיות שלנו, לגבור על היצר הרע שיבוא לנסות אותנו בכל זאת, ולהתחבר לרצונות הפנימיים שלנו, לנשמה שבקרבנו שלעולם נשארת טהורה וקרובה לקב"ה.

בזמן שבית המקדש היה קיים, עיקר העבודה של יוה"כ היתה עבודת הכהן הגדול בבית המקדש.

בימינו, חלק נכבד מחזרת הש"ץ בתפילות מוסף עוסק בתיאור סדר העבודה של הכהן הגדול.

למה חשוב להזכיר ולפרט את כל סדר העבודה שלו? מה המשמעות שלו עבורנו היום?

הרבי מליובאוויטש כותב שלמרות שבית המקדש נחרב, בתוך כל אחד מאיתנו קיים בית מקדש פנימי, נקודה פנימית שקיימת ונשארת תמיד שלמה -

"חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה רַק בְּגַשְׁמִיּוּת... אֲבָל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרוּחָנִי הַנִּמְצָא בִּפְנִימִיּוּתוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי… זֶה קַיָּם וְנִשְׁאַר תָּמִיד בִּשְׁלֵמוּתוֹ. אֲפִלּוּ יְהוּדִי לֹא מְסֻגָּל לְהַחֲרִיבוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁגּוֹי בְּוַדַּאי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲרִיבוֹ" (שערי המועדים ס"ד).

הרבי מלמד כי כל אחד מאיתנו נדרש לעשות בעצמו את עבודת הכהן הגדול בבית המקדש הפרטי שבו. והעבודה הזו כוללת שני חלקים: את העבודה בבגדי זהב, ואת העבודה בבגדי לבן.

העבודה בבגדי זהב מבטאת את המקומות בהם אנחנו משתמשים בכוחות שלנו לעבודת ה'. וכל אחד נדרש להשתמש בכוחות הטובים שבו, במתנות, הכישורים והיכולות שהקב"ה נתן לו, כדי להוסיף בעבודת ה', כי בעצם לשם כך הכל נועד.

העבודה בבגדי לבן, המיוחדת ליום כיפור, שייכת לכניסה לקודש הקודשים, החיבור הישיר לתורה ולקב"ה. והחיבור הזה הוא ממקום נקי, בו כולנו שווים בפני הקב"ה, בבגדי לבן.

"כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּהֵן גָּדוֹל נָהַג לְאַחַר כָּל הָעֲבוֹדָה בְּבִגְדֵי זָהָב וּבְבִגְדֵי לָבָן, לְזַמֵּן תְּפִלָּה קְצָרָה, וּבְמִלִּים סְפוּרוֹת אֵלּוּ הָיָה פּוֹעֵל שָׁנָה טוֹבָה לְעַצְמוֹ, וּלְשִׁבְטוֹ, וּלְעַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת,

כָּךְ גַּם כָּל יְהוּדִי, כַּאֲשֶׁר עוֹבֵד אֶת הָעֲבוֹדָה בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁבִּפְנִימִיּוּתוֹ, הֲרֵי שֶׁבְּמִלִּים סְפוּרוֹת וּבִזְמַן קָצָר, מֵבִיא הוּא אֹשֶׁר בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה.

וּכְשֵׁם שֶׁתְּפִלַּת הכה"ג הָיְתָה עֲבוּר כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, כָּךְ גַּם תְּפִלַּת כָּל יְהוּדִי בְּיוֹם כִּפּוּר, אֲשֶׁר מַגִּיעַ בְּבִגְדֵי לָבָן וְעִם לֵב טָהוֹר וּבְכַוָּנָה טוֹבָה, פּוֹעֵל הוּא לֹא רַק עֲבוּר עַצְמוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אִם גַּם עֲבוּר כָּל בנ"י, יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, לְהַמְשִׁיךְ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת." (שם)

אבל מאמוש

מה שהיה היה

העיקר להתחיל מהתחלה...

זה יצר הרע מסריח שמנסה להרוס את הדברים הכי יפים וקדושים

אל תאמיני לו!

בעז"ה תצליחו להתפייס ולגדול מזה.

חיבוק

ברוך ה אנחנו במצב מעולה...

תקופת החגים היא תקופה מאתגרת , מזה צומחים 🤍

והיא תהיה מתוקה מתוקה בעז"ה.

תשלימו.

אולי תחליפי ניק לכבוד ההתחלה החדשה.

"נושמת". ובעז"ה תנשמי לרווחה.

יודעת כמה פעמים רבנו בחיינו במוצאי יוה"כ?...

מלא..

זה כאילו השטן שלא עובד ביוהכ-

מחכה למוצאי

הפעם ידעתי את זה

נשמתי אלף פעמים

וגם לו העצבים -על-מה-שזה-לא-יהיה-

עברו..

מחר יום חדש,

(וכן, גם אצלי הוא נרדם גמור ולא התחלנו את הסוכה.. נשימה- אל דאגה, עד סוכות תעמוד סוכה על תילה בעה!)

חיבוק ממני!!😘💓

הסוכה שלנו פשוטה וקלה

ותמיד מתחילים וגומרים הלילה.

השנה הרגשתי רעעע מהצום

ןכל הפויה ביננו לא הועיל

ולא רבנו בעבר  חגים אבל לא בתאריך הזה

זה יום תמיד כל כך שמח ונקי שאי אפשר להתעצבן

מרגישה כאילו מגיע לי עונש על זה שהיה כיפור כל כך קשוח עם הילדים והצום שלי שהאוירה לא נכנסה לי ללב ועכשיו גם המוצאי כזה דוחה

המצפון.. המצפון...

וכמה אנחנו משקיעות בבית

וזה יום הכיפורים שלנו!

וזה קודש הקודשים שלנו!

וזה העלינו לשבח במקדש והיו כורעים משתחוים ונופלים על פניהם

וזה הברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

.

ה' ישמח אתכם!!

ותשמחו בסוכות ביחד עד בלי די💓

מירידת מים.. אצלי כל הלידות מתחילות כך.

ממליצה להיות מוכנה תמיד עם טיטול שאפשר לשים פתוח מעל התחתון למקרה של דליפות אינסופיות..זה ממש מציל.

ובקשר לצירים. בדרך כלל מתחילים בקטנה ולאט לאט מתחזקים. גם אם זה תופס אותך באמצע מנגל או כל אטרקציה אחרת, אפשר להחליט לאן מתקדמים ואיפה רוצים להעביר אותם בצורה הכי רגועה שאפשר

קראתי על זה הרבה, זה ממש מעניין! בין 8 בערב ל2 בלילה זה הזמן שצירים מתחילים לרוב.

כמובן שיכול להיות גם בבוקר ובכל שעה.. אבל אותי מאוד הרגיע לדעת שסיכוי טוב שזה יהיה בלילה בבית 

בלידה אחת, ומיד אחרי זה צירים

ובלידה שניה צירים חלשים שהתחילו ב22:00 בלילה

למעט הראשונה שהתחיל לפנות בוקר

בכל המקרים זה היה בבית תוך כדי שינה....

בלידה האחרונה באיזה סדנה/ראיון של בוקר שלם. היה קשוח אבל עברנו את זה😝 לא רציתי לחתוך באמצע כי ידעתי שלא יהיו עוד הזדמנויות לראיון הזה אז סחבתי את כל היום. ישבתי כמעט כל הזמן (גם כשהיה צריך לעמוד) והמנחה הסתכלה עלי בעין עקומה😅 נגמר בסוף וחזרנו הביתה, להעביר בכיף את הצירים עד הלידה.

בלידה הראשונה שלי בסיבוב קניות עם אמא שלי, לא ידעתי שזה צירים ולא הייתי בכיוון בכלל... אז המשכנו את הקניות עד שסיימנו הכל, ורק בערב הבנתי שזה צירים...

עבר עריכה על ידי מקקה בתאריך ז' בתשרי תשפ"ד 07:55

פעם 1 התחיל בלילה וכל הבוקר התחזק בהדרגה

פעם 2 ירידת מים בבית תודה לאל, בערך בארבע בצהרים כשקמתי ממנוחה קצרה

פעם 3 בבית חולים עם זרוז

אבל במרווחים ממש ארוכים, כאלה שהרגשתי לגמרי אבל לא הפריעו לי לתפקד

וכשחזרתי הביתה התגברו ואז כנראה שבשלוש בלילה התחזקו יוצר כי אז כבר התעוררתי😅

צירים, ירידת מים, דימום... וכולן התחילו בערב/לילה/בוקר מוקדם. אף אחת לא תפסה אותי במקום לא נוח... (אמנם דימום וירידת מים זה לא נוח בכל מקרה אבל באמת היה נוח יותר כשזה קרה במיטה שלי ולא כשהייתי באמתע משהו או במקום אחר...)

נראה לי שהסיפורים על אלה שהייתה להן ירידת מים מול כיתה של תלמידים או שרצו ברחוב ופתאום הרגישו דימום הם יחסית נדירים... לא סתם הם מסופרים בציבור

מדימום קטן בבוקר וצירים שהתפתחו במהלך היום..

לידה שניה התחילה בצהרים  הייתי בבית היה חג..

שלישית התילה מצירים בלילה בבית( לידה מוקדמת)

רביעית התחילה בביקורת מעקב הריון עודף

וחמישית צירים בלילה.

לכולם יצאתי מהבית וידעתי שזה עומד לקרות בשעות הקרובות..

בבוקר, שלא הפריעו לי. התנהלתי כרגיל, הסתובבתי בעיר ורק בערב בסביבות שמונה הם התחזקו.

לידה שניה צירים באמצע הלילה וירידת מים

לידה שלישית בדרך חזור ממעקב הריון עודף (כשאני עם צירים מעל חודשיים) עברנו בסופר, ושם הצירים נהיו מורגשים ממש. אחרי 3 שעות הוא היה בחוץ.. 

לידה ראשונה-היו צירים במרווחים גדולים מקדימים ואז ירידת מים בצהריים (הייתי בבית)

לידה שניה- בשעות הערב בבית

לידה שלישית-התחילו צירים בשעות הבוקר בעבודה במרווחים קבועים ברמה שתזמנתי צירים כל שתי דקות

לידה רביעית- באמצע הלילה

פעם שניה ירידת מים אחר הצהריים בגינה, למזלי אף אחד לא שם לב. מיד חזרתי הביתה כמובן, התארגנו ונסענו לבית חולים ובדרך התחילו צירים.

ירידת מים. מתוך שינה

והשניה בערב בבית. 

לידה ראשונה - ירידת מים בליל החג בכניסה לבית כנסת בדיוק כשהגברים יוצאים (חיכיתי לבעלי)

לידה שניה - ירידת מים ליל החג באמצע סעודה אצל ההורים עם אורחים נוספים

לידה שלישית - ירידת מים הפעם רק בבית

לידה רביעית - סתם צירים בבוקר ולידה תוך כמה שעות 

השני קרה גם לי. אבל האורחים הנוספים היו אחים וגיסות וילדיהם. אם היו גיסים היה פחות נעים כנראה... 

חוץ מפעם אחת שכבר הייתי מאושפזת,אז לא נחשב...

הצירים התחילו או בבוקר או בצהריים

התעוררתי והיה לי חשד לירידת מים. כל הבוקר הייתח עסוקה בלנסות להבין אם זה אכן ירידת מים.

תוך כדי התחילו לי כאבים שלאחר מעשה אני יודעת שהם היו צירים. לא התחילו והפסיקו, כאב ארוך שלא הצלחתי לתזמן.

הגעתי לבית חולים לקראת צהרים, בקבלה, המתמר של המוניטור לא היה מחובר לי טוב, ולא ראו בכלל פעילות רחמית...

באיזה שהוא שלב האחות אמרה לי שהיא תעשה לי בדיקה פנימית לראות למה אני כ"כ סובלת וגילתה שאני בפתיחה 7!

היא שלחה אותי מהר לחדר לידה ותוך שעה הייתי עם התינוק בחוץ

מי שזיהתה אותי, אשמח שתגיד לי...

היה לי כאב כזה כשהייתי מאושפזת אחרי ירידת מים ושאלו אותי מתי מתחיל, מתי מפסיק, ולא ידעתי מה רוצים ממני. קיבלתי מין תשובה של "לא יכול להיות" שזה כל הזמן. עדיין זוכרת את זה ולקרוא מעוד מישהי חוויה כזו מרפא קצת...

ומעניין כי במיון גילו שיש מיעוט מים קיצוני..בלי ירידת מים חיצונית

מעניין אם זה קשור למים

(השאר היו קיסרי אלקטיבי אז לא רלוונטי)

אחת בתחילת הלילה (22-23 כזה) כשעוד הייתי ערה

ושתיים כמה שעות אחרי, מתוך שינה (2 בלילה כזה)

בשניה, ירידת מים בשבע וחצי בבוקר, רגע לפני שסיימתי לעשות לילדה קוקו ולצאת איתה מהבית😅

אם זה היה קורה כמה דקות אחרי כנראה שכבר הייתי איתה במעון

ירידת מים לפנות בוקר בבית

בצהריים עלינו לבי"ח (למרות ששהנחיה היא להגיע תוך שעתיים מירידת מים) ואשפזו אותי למעקב.

בערב התחילו צירים בבי"ח ממש עדינים.

בבוקר נכנסנו לחדר לידה ובצהריים לניתוח חירום

לידה ראשונה התחילו צירים משמעותיים לפנות בוקר, הערתי את בעלי..

לידה שנייה התחילו בבית, בנס בדיוק אמא שלי הייתה אצלנו.

לידה שלישית התחילו גם בבית, אבל בדיוק נסענו לשבת. אז שמנו את הילדים בשבת המשפחתית ונסענו לבית חולים קרוב (לא בית החולים שרצינו) 

לידה ראשונה - בבוקר בבית לפני שיצאתי..

לידה שניה - בערב שבת

לידה שלישית - בבוקר עם הילדים בבית

לידה רביעית - בעבודה

לידה חמישית - בבוקר בקופת חולים עם הבן שלי

אבל לקח במקביל גם חצי כדור נגד בחילות.

הכל ביחד עזר

ואם אפשר לשאול בן כמה הילד?

שלי בן 5...

שם הכדור תיכף אבדוק לך.

האמת שקנינו כדורים והרוקח הציע גם את הצמידים. אז ניסינו הכל...

לא יצליח לבלוע

ננסה רק את הצמידים

זה קשה שהם סובלים ככה בנסיעות.

מקווה שהצמידים יעזרו

זה היה לתינוק פחות משנה שצרח את נשמתו בנסיעות. לא יודעת אם זה היה בחילות. בכל מקרה, זה לא עזר לו. לקראת גיל שנה שלו היה סגר והיו פחות נסיעות ואחרי גיל שנה כבר נרגע.