פורום הריון ולידה (עמוד 869)

ממעל הברך עד מתחת לברך בערך..

תודה

מה מקל עליו קצת, להרים רגליים? לנוח? לעסות?

פנים זה איזור הורמונאלי ולייזר לא מתאים לשם. אני עשיתי במכון מוכר במכונה שמתאימה במיוחד לפנים, בלי גילוח, התחילה לי צמיחה בהמון איזורים בפנים שמעולםםם לא היו לי. וכשבדקתי אח"כ אמרו לי שלייזר בפנים גורם לצמיחה חדשה.

עד כמה שידוע לי-רק אפליציה מומלץ

ובכל מקרה זה גם טבעי בלי קשר, יכול להיות שהכל מאוזן

פלומה עדינה בגב, ובקו האמצע בחזה.

זה יכול לנשור בהמשך? 

צורך ממשי חשוב- מקרים קיצונים עם אישור מהילדה וההורים וזה ממש לא מקרה קיצוני.

קחי בחשבון שאפילציה זה שערה שערה

וזה כואבב

וככל שיש יותר שיערות - הטיפול לוקח יותר זמן, כי מטפלים בכל שערה בנפרד

ואם יש לך הרבה שיערות - זה סיוט!

אישית -לא עזר לי, השיערות לא הידללו בכלל, ועשיתי יחסית הרבה טיפולים. רק הייתי צריכה להרחיב עוד ועוד את האיזורים שעושה בהם.

עושה בפנים לייזר.

הלייזר לא ממגר את השיער לגמרי, כי זה אזור הורמונאלי, ולכן בד"כ גם לא מקבלים עליו אחריות כמו אזורים אחרים בגוף

אבל - השיער הידלל באופן משמעותי! כשאני לפני טיפול - אני נראית נורמלי ולא מתביישת לצאת לרחוב.

הולכת לטיפול פעם ב4-6 חד' שזה סביר ממש, באמצע לא הולכת כי פשוט לא צריכה.

אורך הטיפול לא תלוי במס' השיערות אלא בשטח.., ולכן -גם אם כואב זה לזמן הרבה יותר קצר.

אני ממליצה בחום על לייזר

מניסיון אני עושה לייזר באזור הפאות

הלייזר ממש מדלל את השיער וזה הופך להיות טבעי

רק בלייזר בגוף

לייזר בפנים שורף את השורש והשערה נושרת

בחיים לא הורדתי שיער בפנים לפני לייזר

עשית בקר והיית צריכה לגלח? ועכשיו השיטה לא בקר? 

חלק כתבו שממש לא לייזר

וחלק כתבו שהיה להן טוב ולא אפילציה.

מעניין במה זה תלוי. או שאי אפשר לדעת מראש

יש לי ממש הרבה שערות. אז לעבור שערה שערה נשמע לי סרט וסיוט ממש... אבל גם צמיחה נוספת של שערות אני ממש לא רוצה בשום אופן כמובן.

איזה באסה.

עשיתי לפני שניםםם (8-9) ורק לאחרונה החלו לצאת כמה שערות בודדות בסנטר שמציקות לי.

שנים של שקט.

לי עזר מאד.

אכן כואב, אבל עם משחת אלחוש לפני זה נסבל.

אני גם עשיתי לייזר בפנים ומרוצה.

לא חושבת שמישהי שלא עשתה לייזר יכולה להמליץ נגד לייזר,

אפשר מתוך ניסיון אישי להמליץ או לא להמליץ על טיפול מסויים...

1. האם כואב לך בזמן היציאה? בעיני סביר יותא שזה טחורים מאשר שהתפרים נפתחים. טחורים בהילט גורמים לדם טרי, השאלה באיזו כמות מדובר?

2. אני ניסיתי לאחרונה תחבושות רב פעמיות, בעיקר כשאני בבית, ואין מה להשוות מבחינת התחושה ואיכות החיים.

מזל טוב!

כן כואב לי בזמן היציאה..

ויוצא כמות..לא מלא אבל לא קצת..

בחיים לא היה לי טחורים ומלחיץ אותי אם זה זה...

מה עושים עם זה?

תזהרי לא להתאמץ בשירותים. תשתי הרבה מים ותאכלי הרבה פירות וירקות.

יש משחה מצוינת בשם רקטוצורין ללא מרשם, מאד עוזרת.

1. יכול להיות ממש טיפות של דם מטחורים. הטיפול: צואה רכה, כלומר אם יש עצירות לבקש משהו שיטפל בזה. לשתות הרבה מים, מיץ שזיפים וכדומה. אם לא עובר לבקש משחה מהרופא או ללכת לפרוקטולוג, מקווה שלא טעיתי בשם. אישית תמיד חיכיתי ועבר אחרי תקופה מעצמו.

2. לפי מה שכתבו פה: שוטפים אותן במים קרים בכיור עד שהמים נקיים ואז פשוט מכבסים. ממליצה ממש.

כדי לעשות בו דברים

לא ככה

הרופאים יודעים להגיד מה זה?

וואו, איזה סיוט!! הלוואי שתרגישי טוב מהר!! מלא חיבוקים!

אולי עיסוי?

לי לסימפיזיוליזיס- כשיש כאבים חזקים עיסוי עם שמן סינרגי מעורב בשמן בסיס פשוט מעלים את הכאבים

• מרשה לעצמי עוד קצת לקטר

זה היה יום ככ ככ קשה

היה לי ככ עצוב ובודד שהתקשרתי לאמא שלי

למרות שידעתי שאף פעם אין לה סבלנות לשיחה של יותר משתי דקות

ואפילו שביקשתי ממנה במפורש לדבר איתי עוד קצת היא פשוט סגרה... אני יודעת שזה ככה וזהו אבל לא מצליחה לא להיפגע

לרדת לחכות לבן שלי להסעה היה לי כמו לרוץ מרתון... וגם פאדיחה לי שיראו אותי ככה כפופה כמו זקנה

בעלי חזר הביתה עם הקטנים ונרדם על הספה

אני מבינה אותו שהוא צם, אבל היה לי מאוד קשה לתזז איתם כשאני בקושי זזה וכל צעד כאבים ברמות אחרות...

אחר כך הוא הלך עם הגדול, ובינתיים אני עשיתי מאמצי על לתת לנם ארוחת ערב

עשיתי להם פיקניק על הרצפה כדי שלא אצטרך להרים לכיסא, הפעלתי אותם לשטוף את הירקות והכל

וכשהם חזרו ממש נעלבתי שהוא לא אמר לי כלום, כאילו שזה ברור מאליו...

אני מרגישה ככ לבד....

ומרגישה כאילו שלא קואים ולא מעריכים

אני צמניחה שזה נטו מחוסר מודעות שלו

ואחרי שיאכל ואת קצת תתאוששי

היתי מציעה לך לשתף

לא בהאשמה אלא פשוט בכנות כמו פה

ביום שעבר עליך ובמאמץ שעשית

ואפשר לבקש שמאוד יחזק אותך שישים לב ויפרגן במילים טובות כי זה נותן כח

זה לא עוזר, הוא פשוט כזה.

אבל יש ימים כמו היום שזה צובט יותר מתמיד

כי באמת הייתי צריכה שיטפלו *בי* ובמקום זה כרגיל הייתי צריכה להמשיך לטפל בכולם

גם פיזית וגם נפשית!!!

אלופה שלמרות הכל את מטפלת בילדים ועושה כמיטב יכולתך. לא מובן מאליו בכלל!!!

אלופה!!!

תרגישי טוב! וחיבוקים!!

אין לי יותר מדיי מילים מה להגיד אבל רציתי להגיב לך.. זו באמת תחושה קשה שאת רק רוצה שמישהו יקח ממך את העול ופשוט אין וחייבים להמשיך הלאה

מאחלת לך בעז"ה רפואה שלימה!

מקווה שהתפנית קצת לטפל בעצמך

ומתפללת שיעבור הכל מהר מהר!!!

אולי תנסי רפואה משלימה?

אוסטאופתיה או דיקור או משהו כהז?

עם כל הקושי תפקדת ועוד היית סופר יצירתית כדי למנף את הקושי לחוויה חיובית עבןר הילדים.

וואו. אני נפעמת.

מצדיעה לך.

ובאמת מתסכל שלא רואים את הקושי שלנו

אמן שתבריאי מהר🙏

התסכול הנורא הזה מהכאבים ומזה שאין מנוחה לגוף ולנפש😠

מקווה שבקרוב תמצאי טיפול שיעזור לך🙏

ולי עוזר בזמנים האלו לנסות לראות משהו מצחיק/ קליל, קצת עוזר להעביר את הלילות הקשים

חיבוק גדול❤️❤️

@מקקה 

מקווה שאת מרגישה יותר טוב, מכל הבחינות...

(לב)

האמת שללא שינוי מהותי...

אולי טיפה פחות כאבים, אבל גם הגדלתי מינון של המשככים

עדיין ממש מוגבלת בתנועה

עדיין לא מצליחה לשכב וישנתי על הספה

העמדתי סיר עוף, מאמץ כמו לשטוף בית שלם...

לא יודעת איך אתמודד שבת שלמה פה עם כולם

השם יעזור שיעבור מהר

תתפללו עלי

היה קשוח ובודד

כבר כמה ימים שלא יצאתי מהבית ולא נראה שהעולם חש בחסרוני

והתרופות גורמות לי להרדם כל הזמן אז גם קשה לי לשמור על ערנות מהספה ולהשגיח על הילדים...

ובלי הסחת נדעת של המסכים היה קשוח

תודה לך על ההתעניינות!! באמת מעריכה

הייתי במצבים דומים אז אני מאד מזדהה איתך...

אני רק יודעת לומר שהתקופה השו תעבור ותראי ימים טובים יותר. תמשיכי לעשות מה שאת יכולה כדי לשמור על השפיות. כל רגע בפני עצמו...

יש לך אבחנה?

אני זוכרת שאת ככה כבר תקופה.

מתפללת עלייך לרפואה שלמה בעז"ה בקרוב ממש 

זה לא שהיא עוזרת

כי הטיפול הוא הזרקות או ניתוח

השרקה מאוד כואבת והתועלת בספק

ניתוח יש בו סיכונים רבים והוא רק אם ממש אין ברירה

ככה שזה פשוט להוריד ראש ולחכות שההתקף יחלוף

ולהתפלל שאשאר שפויה

ותודה לכולם על התמיכה והתפילות

רוצה לפרט לי באישי מה הבעיה..

אני חושבת שאני מכירה מישהי עם בעיה דומה ואוכל  לקשר ביניהן..

יתן לשתיכן כתובת לשיתוף ותמיכה אחת עם השניה...

ומאחר ואני למודת כאבים כרוניים - ולמודת משככי כאבים משלל סוגים - מהפשוטים ועד נרקוטיים - ממליצה לך בזהירות לבדוק 

על אפשרות לטיפול בכאבים באמצעות קנאביס/ שמן קנאביס

ב"ה בשנים האחרונות אני לא צריכה את הקביים האלה כדי להעביר את היום, אבל קראתי על זה הרבה, וממה שיצא לי לראות - זה ממש הרע במיעוטו

לעומת שלל תרופות, הן מבחינת תופעות לוואי, והן מבחינת יעילות

ישועת השם כהרף עין! מקווה שלא תזדקקי לכך בכלל בכלל ותחזרי לאיתנך הראשון 

שיעבור מהר מהר מהר!!!

חיבוק גדול!!!

תנוחי ותתפנקי🥰🥰

קנאה חיובית

לא לפחד לומר את מה שחושבים גן אם זאת דעת יחיד

למרות שלא בטוחה שאספיק... אבל אולי אולי

בתחילת הפרשה מוזכרת כזבי בת צור - היא האישה המדיינית (בת כהן מדיין) שהלכה עם נשיא שבט שמעון ושאותה הרג פנחס.

בהמשך הפרשה, בצעד די נדיר, מוזכרות חמש נשים בתוך מניין עם ישראל - בנות צלפחד, שאחר כך מסופר איך הן מבקשות נחלה בישראל.

האישה המדיינית המיוחסת - מול הנשים הישראליות שייחוסן אולי מפוקפק (כי לפי המדרש צלפחד היה המקושש, שנהרג כיוון שחילל שבת).

האישה המדיינית הפרוצה - מול הנשים הישראליות, ששמרו על טהרתן ולא נישאו עד גיל מבוגר עד שמצאו את מי שבדיוק ראוי להן (כך לפי המדרש).

האישה המדיינית שניסתה בכוח להשאיר את עם ישראל במדבר (בכך שיינשאו למדייניות ויחטאו חטא שאולי אף חמור יותר מחטא המרגלים, שדחה את כניסתם לארץ) - מול הנשים הישראליות שביקשו בכל מאודן להיכנס לארץ ולקבל בה נחלה.

ואולי אפשר לראות את כל זה במשמעות השמות שלהן:

כזבי בת צור - מכזבת את הרצון (מעין היפוך אותיות של צור).

ולעומתה -

מחלה - שמייחלת ורוצה,

נעה - שמניעה עצמה לרצונה,

חגלה - שחגה אל גילוי הרצון,

מלכה - שמוליכה עצמה אל הרצון

ותרצה - שפשוט רוצה.

בנות צלופחד כולן רצון ותשוקה לקב"ה ולארצו. והן מצליחות לגבור על הרצון שניסתה כזבי בת צור לכזב מתוך עם ישראל. הן מצליחות להחזיר לכל עם ישראל את הרצון והתשוקה לארץ ישראל, לאחר החטא הנורא עם המדיינים ולאחר המגפה שכילתה חלק מהעם.

יהי רצון - שגם אנחנו כמותן נרצה... ושנהיה נשים יהודיות טהורות, שלא מכזבות ולא מכזיבות.

[מקובל לפרש את שמותיהן של בנות צלופחד במשמעות של תנועה ומחול. גם זה ודאי קשור - הן נעות ומרקדות אל עבר ארץ ישראל, ומשאירות מאחור את חטאי המדבר השונים, גם אלה שהגברים עשו מרצונם וגם אלה שנשות נוכרים פיתו אותם לעשות.]

נשים הן כמו חומה. חומה של טהרה, של נשיות מחוברת ונשמרת.

כזבי בת צור נתנה לחומתה להיפרץ. בנות צלפחד שמרו על חומתן.

בזכות השמירה על החומה - הן זכו לנחלה בארץ ישראל.

בזכות זה שאנו נשמור על החומה שנפרצה לפני שנים (חומת ירושלים) ונסגור את פרצותיה -

נזכה לנחלה החשובה ביותר בארץ ישראל, לבית המקדש.

אמן...

למה צריך להתאבל על בית המקדש?

למה לא מספיק להמשיך להתפלל לגאולה שלמה ובניין בית המקדש, כמו שאנחנו עושות לאורך כל השנה?

בספר 'ושכנתי בתוכם', הרב ראובן ששון מסביר שבימי בין המיצרים יש הארה מיוחדת, הארת המקדש והתגלות השכינה בתוך עמ"י.

בעתיד האור הזה יתבטא בכך שימים אלו יהפכו להיות מועדים - "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים".

אבל ההארה הזו של הימים האלו מופיעה גם עכשיו, אלא שעכשיו אי אפשר לחגוג את הארת השכינה שבמקדש, ומה שאנחנו מרגישים זה את החיסרון.

וזה נצרך להרגיש ולחוש את האבל על החיסרון הזה, כי עצם הרצון שלנו, וההתעוררות שלנו לגאולה, היא עצמה מקרבת את הגאולה.

"אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד", ומדוע בא מועד? "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". עצם העיסוק בנושא המקדש, הבירור וההבנה למה הוא חסר לנו, הצער על כך שאנחנו עוד לא בגאולה השלמה - זה עצמו נצרך כדי להביא את הגאולה השלמה. וזו העבודה של הימים האלו.

במיוחד שקשה לנו להיכנס ל'מוד' של אבל בכוח, ומצד שני - החיים מספקים לנו לא מעט רגעים קשים גם ככה.

אבל ההבנה הזו, שרק מתוך ההתכנסות באבל נצא לגאולה, היא הבסיס של הכול. וזה באמת מחזק.

תודה!

הרצון והכלי לששפע מתעוררים כשיודעים לכאוב את החסר

זה כלל מפתח מדהים וכל כך חשוב ביהדות

י"ז בתמוז.

נשתברו הלוחות,

הושם צלם בהיכל,

בטל התמיד,

נשרפה התורה

ונבקעו החומות.

יום של אובדן, של מעלה גדולה שלכאורה היינו בה,

אבל בעומק לא היינו כלים ראויים לאור הזה,

ולכן נשברו הכלים והלוחות,

ונשלחנו לגלות, לעבוד

כדי להיות במקום שלם יותר

כדי שנוכל להכיל את הגודל

כדי שנהיה כלי ראוי לאור הגדול.

היום הזה מתחיל את שלושת השבועות,

בין המצרים, הצרiת, הצרו•ת,

מכאן ועד תשעה באב המצב הולך ומתדרדר,

עד שנחרב הבית ואנחנו יוצאים לגלות.

גם בחיים שלנו, כאן היום כאומה,

כציבור וכאנשים פרטיים

אנחנו חווים אובדן, וחורבן, ויציאה לגלות.

הגלות, המהות הפנימית שלה הוא גילוי.

הניתוק מהאחיזות שלנו במציאות הפיזית,

שמכריח אותנו להאחז במה שנשאר איתנו,

שזו המהות הפנימית, הנשמה, הרוח.

שם אנחנו מגלים מחדש את עצמנו, את החיבור שלנו לאלוקות ולמהות.

גאולה וגלות מילים לכאורה הפוכות, אבל כל כך דומות.

הגאולה נוצרת, כשבגלות התחברנו למקור שלנו,

עסקנו בבירור ובגילוי, ומצאנו את הא' של האלוקות.

גם בחיינו הפרטיים אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם במצבים של אובדן, של חורבן ושל גלות.

הדרך שלנו לגאולה, עוברת בגילוי שבגלות,

ביכולת להתנתק מהמציאות שמבחוץ,

שנדמה לנו לפעמים שהיא חזות הכל,

להתחבר למה שקורה בתוכנו פנימה,

לשורש, לעיקר, למקור

ואל האלוקות שבנו

וליצור בתוכנו גאולה.

שנזכה לדעת לעבור במיצרים,

למצוא בהם אלוקות

ולהביא במעגלים שלנו

גאולה ועוד גאולה

עד שנזכה מהרה לגאולה אחת שלמה❤️

אהבתי את כל משחקי המילים המדויקים...

(ונהניתי מהפתרונות המקוריים שמצאת לניקוד )

מחנות האפליקציות, ולהגדיר אותה בהגדרות כמקלדת ברירת המחדל. ואז הניקוד הוא פשוט מאוד. בלחיצה ארוכה על האות בה מתחיל השם של הניקוד, את יכולה לבחור את הניקוד שאת רוצה (למשל ק' לקמץ, צ' לצירה, ח' לחיריק וחולם, ד' לדגש, וכו').

בהחלט יותר יעיל ונוח להשתמש באפליקציות (או באתר 'נקדן', זה מה שאני מכירה, לי הוא שימושי ונוח).

אבל כשרוצים לנקד משהו קטן תוך כדי כתיבה, המקלדת של גוגל הרבה יותר נוחה...

אשריך!

תודה רבה!

avid;font-size:21px;">צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.

את המילה תשמרו מפרש השפת אמת מלשון ציפיה, כמו שמפרש רש"י בבראשית את הפסוק - "ואביו שמר את הדבר"  - הָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא.

וכותב השפת אמת שבעצם התשוקה ובציפיה שיש לנו בגלות לבניין בית המקדש ולהקרבת הקרבנות יש לנו חלק בקרבנות בית המקדש!

וזהו תשמרו להקריב כו' במועדו. וזהו ההכנה שייך גם בגלות להיות מצפין לבנין המקדש והקרבנות והוא בכלל תשמרו להקריב. ובזו התשוקה יש לנו חלק בקרבנות המקדש שהי' אז ושיבנה במהרה בימינו אמן:

מתחבר לי ממש למשהו שבדיוק למדתי בספר של הרב ראובן ששון על השבת.

הוא מסביר שם על כך שבזכירה יש צד של מעבר מן ההעלם אל הגילוי. והוא מסביר שבהקשר של הגאולה, בעצם כל החסרונות של הגלות הם בצד החיצוני של המציאות, אבל בפנימיות יש מציאות של שלמות, של מציאות שלמה והמתוקנת.

פעולת הזיכרון היא פעולה שמוציאה מההעלם אל הגילוי, ולכן הזיכרון שלנו והציפיה שלנו לבניין בית המקדש, הם עצמם מעוררים את המציאות הנעלמת הזו, ומקרבים אותה אל הגילוי.

וכמו שאומר גם ישעיה הנביא - "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה'

אַל דֳּמִי, לָכֶם… עַד-יְכוֹנֵן וְעַד-יָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה--בָּאָרֶץ" (ישעיה ס"ב, ו'-ז').

(אחר כך הוא לומד מהעניין הזה על השבת, שבמצוות 'זכור את יום השבת לקדשו', אנחנו מעוררים את הקדושה העליונה והמאירה של השבת, שמופיעה בעולמות העליונים, ומגלים אותה בעולמות התחתונים).

בפרשה מונים את בני ישראל, האור החיים מפרש את השמות שכתובים במנין.

את שמות בני יהודה מפרש שרומזים למאורעות בני ישראל במהלך ההסטוריה.

את שלה פרץ וזרח מפרש כרומזים ל3 עניינים שיהיו בעת ביאת המשיח.

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה, לִפְקֻדֵיהֶם--שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת

ואת המילה "לפקודיהם" מפרש פקידה - גאולה.

ובמספרם רמוז מתי תחל הגאולה.

בחצי השני של האלף החמישי - ה' אלפים 1500.

השבוע היה יום פטירת האור החיים וראיתי שיעור של הרב שמואל אליהו שמתאר את תולדות חייו של האור החיים,

שעל פי חשבונו כיוון לעלות לארץ בשנה ה1500 שזו שנת ה'ת"ק,

ומביא שהרבה גדולי ישראל עלו לארץ סביב שנה זו.(הרמח"ל , רבי חיים אבולעפיה, רבי עמנואל ריקי, והגר"א והבעש"ט גם רצו לעלות בשנה זו, על אף שלא הגיעו לבסוף לארץ)

אשרינו שזכינו לחיות בתקופה הזו , בעז"ה שנזכה במהרה לחזות בבניין המקדש!

ואומרו אלה משפחות יהודה פירוש מה שיהיה להם מהמאורעות גם הרעות גם הטובות, ואומרו לפקודיהם פירוש כשיהיו נפקדים יש פקידה לרעה ויש פקידה לטובה כאמור בדבריהם ז"ל (זוח"א קס א), ושני מיני פקידות נאמרו בכתוב, ואומרו ששה ושבעים אלף וחמש מאות, אולי שרמז ה' בזה מתי יהיה תכלית הפקידה טובה הרשומה בסמוך שיזרח עלינו כבוד ה', ואמר עד עבור כל גליות, גלות מצרים, וגלות בבל, וגלות אדום, כנגד גלות מצרים אמר ששה לרמוז לגלות מצרים שהיה לששה דורות דכתיב (בראשית, טו) ודור רביעי ישובו הנה, ועיין מה שכתבתי שם שג' דורות סבלו גלות לבד מיצחק ויעקב ויהודה הרי ששה כי התחלת הגלות היה משנולד יצחק, וכנגד גלות בבל אמר ושבעים דכתיב (ירמי', כט) עד למלאות לבבל ע' שנה, וכגנד גלות אדום שאנו עדיין בו אמר אלף וחמש מאות, ואם היו זוכים ישראל היו נמנים קע"ב שנה שנשארו מאלף הד' וכיון שלא זכו יתחיל החשבון מאלף הה' וחמש מאות מאלף הששי, ומקוים אנו כי הוא זה קץ גליותינו ויתקיימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום:

הפרשה פותחת בשכר שפנחס קיבל על הריגת זמרי וכזבי.

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו"

איך יכול להיות שהשכר על מעשה קנאה כזה יהיה דווקא 'ברית שלום' וכהונת עולם, כשהעניין של הכהונה זה אהבה לעמ"י?

הרב ראובן ששון מסביר שבעצם הקנאה קשורה באהבה. רואים את זה גם בפסוק "כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה".

הקנאה מופיעה היכן שיש אהבה. בעל שמקנא לאשתו, זה בגלל שיש ביניהם ברית, יש ביניהם אהבה. ולכן הוא לא מוכן לסבול את הפירוד והבגידה.

בפשטות ניתן לחשוב שאהבה צריכה להתבטא תמיד בצורה של חסד. ולכן מעשה הקנאות, שהוא מעשה של דיו, נראה שלא שייך לתכונת האהבה.

אבל למעשה, דווקא כלפי מי שאנחנו אוהבים מאוד, ויכולים לחוש את הקשר העמוק שלנו איתו, דווקא שם אנחנו צריכים גם לדעת לזהות את הביקורת, את מה שלא מתוקן, ולבטא את זה.

ולכן דווקא פנחס, שביטא את הברית העמוקה עם הקב"ה ועם עמ"י במעשה הקנאות שלו, הראה שהוא שייך לכהונה, וניתנה לו כהונת עולם.

זה יותר רחב מסנדל סטנדרטי אבל עליי לא עולה. יש בחלק מהסנדלים כמו גומי כזה שמרחיב.

ויאמר לזכותה השירות מעולה והיא זיכתה אותי כל הרכישה 

באמת מעצבן ממש..

שולחת חיבוק

♥️🌷♥️

כי אני יכולה להגיד לך שאם לי זה היה קורה

הייתי חושבת, וואו

אמא שלי ככ מרגישה אותי שהיא קלטה את זה אפילו בלי שאמרתי לה מילה.

אז תנסי לחשוב

אולי ה"חיטוט" הזה שלה בא דווקא ממשהו חיובי ואימהי?

יש לה באמת חושים..

אין לי בעיה עם זה שהיא קולטת

יש לי בעיה שהיא לא חושבת שאם לא אמרתי כנראה שאני לא רוצה עדיין לשתף

וזה שהיא מנחשת לא נותן לה את הזכות להכנס לי לפרטיות

שתשמור לעצמה בסבלנות

ובאמת יש לה חושים חזקים

אבל לא חושבת שכשאני מנחשת על מישהי שהיא בהריון זה מתיר לי לומר לה או לשאול אותה

אלא אם זה ניחוש על סמך בטן מובהקתשל הריון מתקדם

חושבת שלא כל מה שחושבים אומרים

ולי זה הרגיש לא מכבד

אולי כי יש לי  מורכבות ברקע גם בלי קשר

למה היא כמו סתם מישהי? אמא זה לא דבר אחר...?

אבל אם מפריע ממש, אולי עדיף לומר בשיא העדינות שאת מעדיפה כרגע עוד לא לדבר על זה... 

רק כי היא אמא שלי?

ואם לא מתאים לי לספר עדיין?

בעבר היו פעמים ששיתפתי מוקדם יותר

ולפעמים באמת בחודש שלישי רק

זה זכותי!

וזה שהיא אמא שלי לא מתיר לה להחליט לי שאני צריכה לספר

וזה שלא בא לי לשתף מוקדם

בעבר זה היה כי השיחות הפכו למייגעות מאוד כל שיחה

את זוכרת לקחת את הויטמינים? את שותה את אוכלת  וכל מיני כאלה..

אבל בעיקר לא מספרת כי אני בעצמי במצב רגיש .. אני כל הזמן מתמודדת ומתגברת עם החשש לאבד שוב חלילה

ולצערי במצבים כאלה לא טובה לי השותפות שלה

כי שוב היא עסוקה בעצמה -אז היא תצפה שאתקשר כל יום ותשאל מה קורה ואם לא אז תגיד שהיא דואגת ושרק אעדכן

זה תפיסה כזאת שמרגישה רק את הדאגה של עצמה

ולא מזהה שאולי לי הצורך הוא קצת מרחב לעכל לעבד ..ולא רק לתת דיווחים

במצבים רגישים-אני כאילו הופכת לאחראית עליה- שהיא לא תדאג..(והיא זאת שגורשת את זה..לא בכוונה רעה כמובן אבל לי זה מעיק)

באמת כרגע לא אכפת לי שיודעת

כנראה שזה הציף לי את תחושות מעורבבות נוספות

תודה רבה

ומצאת הפעם דרך יצירתית שנתנה מענה לשתינו.

השתדלתי לחכות ולא לשתף בתקופה הראשונית כדי לעכל..

ואז כתבתי מכתב מהעובר שמציג את עצמו ומשתף בתחושות מהלב של אמא.

העליתי כמה נקודות:

כמה מחזק כשששמחים איתי בהריון.

להשאיר את הדאגות לרופאים שעושים עבודה נהדרת.

כמה אני גיבורה בהתמודדות עם התופעות וכמה מילים טובות יכולות לעזור לי.

שלחתי עם תמונת אולטרסאונד בווצאפ.

ככה השגתי העברת מסרים נעימה וישירה לפני שתגיב לי באופן שמחליש אותי.

וזה עבד מצויין!!

נשמע שאת בעלת נסיון ומכירה את המערכת בינכן, וגם יודעת מה טוב לך ומה מקשה עלייך.

נסי לכוון אותה כך שתדע איך היא יכולה לתמוך בך ולא לקחת ממך כוחות. יתכן שהיא פשוט לא מודעת למה שמפריע לך..

זה לא מאוחר מדי. הריון ארוך בע"ה עוד לפנייך..

אבל אולי תנסי להסתכל על זה אחרת

דווקא בגלל שהיא אמא שלך ולא חברה או סתם מישהי אחרת.

סתם היתי אומרת וואלה חסר לה טאקט

אבל דוקא מאמא אני כנראה זקוקה קצת כמו ילדה קטנה שתכבד את הנפרדות שלי

שלא תראה בי רק -הבת שלה הקטנה

אלא שיש לי חיים פרטיים

אבל תכלס נראה לי שזה פשוט הפתיע אותי

ובגלל שבפועל הגבתי ממ ש למופת והכי בנחמדות

אז נשארתי קצת עם זה בבטן

ונראה לי שעכשיו זה כבר נרגע קצת ויהיה בסדר

זה בעיני משפיל או.ותי..להפוך לשקרנית?

זה גם לא כזה נורא לי שתדע

זה עצם זה ששואלת

לא עצם הידיעה

אולי ..אם היתי מצליחה לחשוב תוך כדי שיחה

היתי אומרת לה -

נכון את צודקת אני באמת בהריון ותכננתי לספר לך. אבל זה לא נעים לי שאת שואלת. זה לא שייך לאלץ לספר גם אם יש לך תחושה..

הלוואי והיתי מצליחה להיות כנה ככה

זה היה מנקה לי את הלב

אמא , כששאלת אותי אם אני בהיריון, הרגשתי שאת לא מכבדת את הרצון שלי להודיע בזמן שמתאים לי.

אבל כבר אין לזה פואנטה כי אין לה אפשרות כבר לתקן

והיא מבוגרת אז מרחמת עליה קצת

נראה לי שזה עזר לי לזהות שבפעם הבאה בסיטואציה דומה אני כן אגיד בזמן אמת משהו בעדינות

אגב פעם שאלתי רב והוא אמר שמותר לשקר בדבר כזה.

תשמעי אם זה יעזור שתגידי לה והיא לא תעשה את זה שוב אז הכי טוב,

ואם לא אז בהחלט זה מה שהייתי עושה

כי ככה טוב לי ואי לא אוההת שמתערבים ומכריחים אותי להודות

.ושתלמד לא לשאול

יש תחושת בטן זה קיים להרבה ,

אבל באמת אולי היה כדאי שלא תדבר...

או להורים..

אני מספרת בסטיק. אבל גם אם לא, למה לחכות לזמן שמספרים לכולם? לאמא אין עדיפות?

ואם את אחרי הפלות וחוששת.. אמא יכולה לעשות עין הרע לבת שלה?

אני באה מסביבה 'ספרדית' שם מספרים לאמא בשבוע-שבועיים הראשונים ורואה פה בפורום שזה רווח לספר לאמא מאוחר..

בכל אופן מאחלת לך הריון קל תקין ובריא בידיים מלאות! 

יש אימהות שנלחצות ומלחיצות, יש אימהות שלא מתלהבות כמו שהיית חולמת, יש הורים שהריון בא להם במצב מורכב והם צריכים זמן עיכול

יש מלא סיבות. נוספות

ולא מכוונה רעה.. פשוט הם מטבעם מאוד פתוחים וטבעי להם לספר רק להורים שלהם וההורים שלהם מספרים רק לדוד או לדודה הזאת ומפה לשם יוצא שאם אני מספרת רק לאמא שלי כבר כל המשפוחה יודעת..-> הגיוני שלא מתאים לכל אחת בשבועות מוקדמים

וזה בכלל לא מעין הרע או מהו כזה

וא י מספרת לה חודש לפני כולם

זה לא שאין עדיפות

אבל מאחר והשיח אתה הוא ברמת הדאגה הפיזית המעיקה ..ואין שם שיח רגישי

אין שם הבנה לפחד שלי ולחשש שלי ואין שם מקום לשתף תחושות

והדאגה שלה והציפיה לדיווח אחרי כל בדיקה וכל מיני דברים שקשורים לדינמיקה בין שתינו.. לי יותר נח לא לספר בהתחלה כי אני במצב רגי ש בעצמי

אם זה כבר קרה דוני אותה לכף זכות, היא בטח מצפה כמוך ורוצה את טובתך בלבד.

אני זוכרת שבהריון הראשון סיפרנו להורים די בהתחלה וחמותי סיפרה למשפחה המורחבת בלי לשאול..

אני מאוד כעסתי ודווקא אז אמא שלי הרגיעה אותי ואמרה לי לדון אותה לכף זכות כי זה נכד ראשון שלה וזה נעשה מהתרגשות.. 

לפעמים כדי להגיע לשם

צריך לנקות מהלב את מה שהרגשנו

ואז זה מתאפשר בקלות יותר

ב''ה כבר כתבתי שהכל בסדר מצידי עכשיו

שחררתי ...עברתי הלאה

(וכתבתי דוקא כי התגובה לשי מולה היתה סופר מתעלה על עצמי ולכן נתקעתי עם זה בבטן)

תודה לכל העונות

למרות שביקשתי ספיציפית שלא

בטענה ש״הן יעזרו לך״

עד היום מרגיש לי ממש זלזול

זה כאילו לקחת לך משהו שהוא שלך ולכפות עלייך שיהיה גם של אחרים…

האמת שכבר נרגעתי ועכשיו זה מאחורי כבר ב''ה תודה לכל מי שענתה

לדעתי עדיף שהיא אנרה לך מאשר היא היתה מחזיקה את התחושות בבטן.

אחרי הכל היא אמא שלך ודואגת לך

גם, וגם לבדיקה של תחילת ההריון, פתיחת תיק וכו

מה שכן, יש סניפים שיותר מקפידים על קביעת תור מראש

אבל לרוב אין בעיה כי יש גם הרבה שמזמינים ולא מגיעים בסוף..

שמעתי על כמה

כשהשם באמת רוצה להוריד נשמה לעולם, הוא מוצא כל דרך לעשות את זה..

שיהיה בשורות טובות ומלא כוח 🫂

אבל מה שמן הסתם קרה שם זה שקרום הבתולין שלה היה עבה ולא נקרע

או שבאמת משפיכה בחוץ

אם את רוצה הריון- אז זה אפשרי- אבל סיכוי נמוך 

חדירה לפני שהגבר פולט את הזרע

מכיוון שלפעמים הגוף של הגבר פולט כמה טיפות לפני

ויש בהם אמנם כמות קטנה אבל יש שם גם זרעים.

לק"י

אי אפשר לדעת מי יפנה. גם אם זו אשה.

להבא, אפשר לכתוב בכלליות ולא לציין אם מדובר עלייך או לא.

אני נכנסתי להריון הראשון מחדירה מינימלית ביותר, ממש בפתח (הקרום לא נקרע..)

חסדי ה'!

הפיזיותרפיסטית שלי אמרה שהיא מכירה הרבה שהיה להם ככה 

ולי זה היה רק  חודש או חודשיים אחרי שהפסקתי מניעה 

הייתמ רוצה גם להשתתף בפעילות כזאת! נשמע שווה!!

(בהצלחה בשליחה לקייטנה! קשה כשהם לא רוצים ללכת...).

אני רק ככה מצליחה ללבוש אותם ובטח בהריון מתקדם.

גם אמורים ללבוש לפני שקמים בבוקר כי אז הרגליים פחות נפוחות עולות יותר בקלות

סיוט ללבוש אותם

קשה להוריד

חם בקיץ ממש

אבל מציל ומקל על הכאבים

תרגישי טוב!!

טחורים יכולים להיןת גם סתפ ככה, בלי קשר ללידה, לבנים גם יש..

לדעתי כבר לא קשור ללידה. זה אולי קרה מאז וממשיך, אבל זה היה אמור להעלם מזמן.

תאכלי מלא סיבים תזונתיים, פרוביוטיקה, והמון מים

מזה ומאז זה תכלס אף פעם לא באמת הלך לשום מקום. בא בתקופות..

שותה כמויות מים

תזכירי לי במה יש סיבים תזונתיים?

קמח מלא, אורז מלא וכו'.

בחסה גם יש המון סיבים תזונתיים.

אם את מצליחה ללמוד לעשות יציאות בלי ללחוץ, זה יהיה לך הכי טוב.

זה שילוב של תנוחות, הקשבה לגוף ולדאוג ליציאות רכות.

מצליחה לפעמים, אבל לא הרבה..ודוקא מה שעכשיו החמיר אותם לא היה עצירות, אלא שלשול😕

לי פרוקטולוג הסביר שאם יצאו טחורים, הם שם לנצח. הם לא יכולים להיספג חזרה.

מה שכן, צריך ואפשר לשמור שלא יהיו פעילים ויכאיבו.

משחה כזו שקונים בבית מרקחת, הממליס אולי?

יש גם משחות שלא מתאימות להנקה אז חשוב לברר עם הרוקח.

לי תוך יומיים שלושה שמרחתי הייתה הקלה משמעותית מאד.

כאחת שסבלה בצורה לא נורמלית מטחורים אחרי לידות.

ללכת לבית מרקחת צרפתי.

יש להם משחה שהצילה אותי, נטורופתית...

ולא רק אותי עוד חברה שהמלצתי לה לשים.

היא עשתה לי פלאים.

איפה. את גרה?.

אני באיזור הגוש

ונסעתי לשכונת גילה בירושלים בשביל זה.

שווה כל שקל .. 

הם יכולים להכנס שוב אבל יש טריגרים שמעודדים אותם לצאת שוב

כמו עצירות

או שילשול אגרסיבי

לחץ

ישיבה ממושכת

תזונה..

אולי את צריכה פחות ללחוץ בשירותים?

תנסי לשבת כשהרגליים על שרפרף

ולנשום נשימות עמוקות

ואחכ נשיפה עם לחץ מתון מאודד עד שיוצא כמעט לבד

אם את מרגישה שזה לא עובד, לוותר על זה

לשתות כמויות מים, לעשות מעט תנועה ולחזור לנסות רק אם זה מצליח לצאת בלי לחיצות מוגזמות

בנתיים להקלה את יכולה למלא כמה פדים במים ולהקפיא. לעטוף בשקית סנדביץ, ובכל פעם להניח אחד באיזור ולשבת על זה..

מאוד מאוד עוזר!!!

קור מכווץ כלי דם

א. בבוקר לא לאכול כלום!!! רק לשתות איזה 4 כוסות שתיה כלשהי- עד היציאה, לא להעמיס אוכל עד שהגוף מתרוקן.

ב.במצב תקוע לחלוטין, בבוקר- 2 כפות שמן זית, דוחה, אבל שווה את זה.

ג. לא לאכול פחמימות ריקות!!! (קמח לבן, אורז,בננה..)

ד. לאכול מלאא ירקות!

ה. לאכול עדשים שחורות- זה מרוקן את הבטן..

ו. אומרים שגם שזיפים- לי רק עשה גאזים של החיים..

ז. מלא שתיה במשך היום!

ח. כשבאים להתפנות: לא ללחוץ......... להרפות.

ט. אמבטיות מרגיעות

י. משחה שמצילה תחיים....

רפואה שלימה!!

לא שזיפים ככה

וכן...

בטח שכל המצב רוח שלך קשור להורמונים וגם שציפית ובסוף גילית שלא תזכי לילד מההיריון הזה...

אני חושבת שהכי חשוב שבעלך יהיה מודע למצב הזה ויפנק אותך וידאג לך...

אני זוכרת שאחרי ההפלה השניה הייתי על הפנים והוא לקח אותי לבית קפה וקניתי לי שמלה. וזה הרים אותי קצת .. ושימח אותי שלמישהו אכפת ממני...

כי אמא שלי היא לא הטיפוס ..הכי לא...

יש לי אחות קרובה אלי אבל גרה מאוד רחוק. אז רק בעלי התאים באותו זמן.

אם יש לך מישהי שאת מרגישה בנוח איתה, (חוץ מהבעל/) אמא/אחות קרובה/  חברה אמרת שאין .. גם לי אין כזאת שהרגשתי בנוח לצאת איתה...

אז תצאו.

הכי כדאי עם בעלך. מה השיח ביניכם בימים אלה??

אני חושבת שהכי חשוב שהוא יהיה שם בשבילך זה מאוד יקל עלייך יקרה...

תמשיכי לעדכן ולכתוב

את יכולה גם בפרטי

חוויתי את זה ומאוד מזדהה עם התחושות ונותנת לך את הטיפים מניסיון

איזה מתוקה את. עוזר שאת מזדהה ומבינה.

אף אחד לא יודע כמעט, לא ההורים שלי, לא אחיות, כמעט לא חברות. לא התחשק לי לספר לאף אחד.

פעם קודמת סיפרתי טיפה יותר, וזה לא עשה לי כל כך טוב.

בעלי בעומס מטורף בעבודה, אני כמעט לא מספיקה לדבר איתו. אוף, כותבת את זה ובוכה כל כך. באמת מרגישה לבד.

אולי אסע לקניות מחר, בתקווה שיהיה לי כוח ושזה ירים לי את המצב רוח.

לבית קפה בא לי לצאת איתו כשנהיה מותרים..לא אסורים ובמצב רוח דפוק כשאני מתאפקת לא לבכות ולא מצליחה

בכל מקרה בעוד יומיים בערך אני מקווה שהוא יהיה יותר פנוי. לא יודעת אם זה יעזור לי אבל הלוואי שעד אז ההורמונים האלה יעזבו אותי, לפני שאני משתגעת.

תודה רבה לך!

למשהו שיעשה לך קצת טוב על הלב

זה כלכך חשוב בכללי ובטח עכשיו!!!

חיבוק גדול.זה כאב נוראי ואמן שה' ישלח לך מלא דברים טובים. 

כל כך מזדהה עם מה שאת עוברת

היו לי 2 הפלות בשבועות מתקדמים

הם תפסו אותי כל פעם לא מוכנה בכלל

וההחלמה אחרי זה עם כל המורכבות הנפשית והפיזית היא מאד קשה

הייתי מוצאת את עצמי באמצע היום הולכת לחדר ובוכה ללא שליטה.

מאד עזר לי לשתף את הבעל בהכל גם אם לא נמצא

חברה טובה גם

להבין ולהגיד לעצמי שזה יעבור לאט לאט ולמצוא מה משמח אותי, לצאת, להתפנק, כל דבר שעושה לי טוב, הרגיש לי באותו רגע כחובה!

ובסוף גם הלכתי לטיפול שעזר לי מאד! לעבד את כל האירועים.

בבצלחה יקרה ומאחלת לך שיעבור במהירות ובקלות

חיבוק גם לך, קשה כל כך.

אני כל שניה הולכת לחדר לבכות ולא מצליחה לצאת מזה...

הלוואי שהיתה חברה טובה לשתף אותה.

בכל אופן, אנסה לצאת בע"ה עם עצמי. אין לי מושג אם זה יעשה טוב או לא, כי אם לא אמצא דברים מן הסתם אחזור רק מבואסת יותר.

בינתיים כמות השוקולדים שאכלתי היא לא נתפסת.

ה' יעזור...

לאיזה טיפול הלכת? מקווה מאוד שלא נצטרך טיפול והכל יעבור לבד.

אתן עוזרות לי מאוד בתגובות שלכן,

תודה רבה רבה!

2 הפלות רצופות... בשניה חוויתי ממש כמו שכתבת.. כמה ימים כאלו של בכי בלי שליטה ותחושת כאב ואובדן ולא הפסקתי לבכות.. ולא היה לי ככה בראשונה.. והאסורים וככ הרבה זמן לדמם זה פשוט לא אנושי.. לי עזר להבין 2 דברים.. קודם כל זה גלים כאלה ולתת לעצמי את הזמן לבכות ולכאוב בלי להילחם בעצמי ובלי לנסות לעצור את זה.. ודבר שני עם הזמן מתחזקים. ולאט לאט זה נרגע והגוף מתאזן מכל ההורמונים שהיו בו ונכנס לאיזשהו איזון.

ותרשי לעצמך לכאוב.. כאב זה כאב, לא קשור לכאב של אחרים. חווית אובדן. זה הכי מובן שיש. ואחרי- לי עוזר להתחדש- בדברים שמפנקים אותי, בסדנא, בשיעור, ספר קריאה, במוזיקה טובה, מקלחת, לצאת לטבע, להתחדש בבגדים... תרגישי טוב💗

חיבוק גדול גדול ובשורות טובות!! 

קודם חיבוק גדול גדול בחזרה!

עזרת לי מאוד בתגובה שלך.

מעודד לשמוע שזה הגיוני ושבעזרת ה' זה יעבור.

אין כל כך דברים שמפנקים אותי, זה בעיה...אבל אנסה לקנות דברים חדשים בע"ה, בתקווה שלא אתקמצן כרגיל ובתקווה שה' יעזור שאשמח מזה ושיהיה טוב.

תודה רבה רבה!!!

עגיל, נעל, גרב..

כל דבר.

עשיתי טיפול רגשי כמה פעמים אצל מישהי.

האמת שעשיתי אותו כשכבר נכנסתי שוב להריון והבנתי שאני סוחבת איתי עוד משקעים מההפלות שהיו ולא טיפלתי בהם.

חשבתי שהכל עבר לבד.

גם אני הרגשתי ככה..

הרגשתי בודדה בטרוף

פשוט אבודה לגמרי

בדיעבד התחרטתי שלא שיתפתי אף אחת

זה מאמץ כפול אח''כ לשדר עסקים כרגיל

וגם כשעבר זמן הרגשתי שמה רלוונטי עכשיו משהו שכבר היה ונגמר ומה אני עושה עניין והן לא יבינו עד כמה אני שבורה ולמה(במיוחד כי יש לי ילדים ב''ה)

זה התאזן עם הזמן

לא אומרת שברגע

כן ממליצה לשתף אפילו מישהי אחת

אולי אפילו ללכת בתשלום לשיחה עם מישהי ולו רק כדי לפרוק הכל

להתפנק ולהקל מעליך בכל מה שאפשר

בינתיים אין לי כל כך את מי לשתף, נראה מה יהיה.

תודה רבה לך!!!

זאת שאלה טובה.

שאלתי גם את עצמי למה.

עם אחיות שלי יש קשר טוב אבל לא ברמת שיתוף בכלל, אנחנו מדברות לעיתים רחוקות מאוד, רק כשנפגשים או כשצריכים משהו..גרים רחוק..

ואת ההורים שלי לא שיתפתי וניסיתי להבין למה.

הרגשתי לא נעים מהם ומעצמי, איך קצת חברות שיתפתי ואותם לא?

לא הגעתי לתשובה...הרגשתי שלא בא לי שידעו, אולי כי כך ירחמו עלי? כי ידעו שאני רוצה הריון?

לא ברור לי העניין..האמת שזה קצת עושה לי רע שלא שיתפתי אותם. מסתבכת עם עצמי

הם יהיו שם בשבילך. תרגישי טוב שפרקת...

בעלך עמוס וכל מה שאת עוברת לבד לא בריא בכלל מניסיון רע ומר שגם אני חשבתי שלהתמודד עם דבר כזה בלי לשתף או לבקש עזרה זה חכם. אכלתי אותה אחכ... חטפתי התקפי חרדה שעד היום מלווים אותי... כי ניסיתי להדחיק ולהיות גיבורה ולא לשתף..

מצב כזה מורכב וכואב חשוב לשתף את הקרובים שלך .. הם יהיו שם בשבילך...

אז מה?! שירחמו עלייך. באמת צריך לרחם עלייך. זה לא פשוט כל מה שעברת..  

ומגיע לך הכי תמיכה ופינוק...

בלי זה לדעתי זה לא בריא במצב כזה.

שוב מניסיון בלבד מדברת..

בהצלחה אהובה

אוף. באמת קשה לי שאף אחד לא יודע ולא מתעניין.

יש מעט מאוד חברות שיודעות אבל הן לא מתעניינות. מבחינת כולם זה היה מזמן ועבר.

גרמת לי לחשוב אולי כן לשתף את אמא שלי.

למרות שזה לא ייתן לי את המענה שאני זקוקה לו. לא אפרוק לה את רגשותיי ואספר לה איך קשה לי... רק עכשיו אני קולטת שזה ככה מול אמא שלי ולא יודעת למה. באסה. זה לא בגללה בכלל אלא בגללי. אני תמיד רוצה להיראות מולה מסתדרת ושהכל טוב. לא רואה את עצמי בשום תסריט משתפת בקושי הזה.. מקסימום, וגם זה הרבה בשבילי, אומרת לה שהיתה הפלה ושהכל בסדר.

גם אין לי אף חברה טובה שאפשר לשתף אותה. אוף

בכל אופן, תודה גדולה יקרה! שימחת אותי!

וגם @אוהבת את השבת- תודה רבה!!!!

ואני גם חושבת שחשוב מאוד מאוד לשתף...

עוד חיבוק ענק!!!

זה ממש קשה ועוד לתפקד עם ילדים.... וואו

זה לגמרי הגיוני כל התחושות שלך, ממש הכל.

שולחת לך המון כוחות!

גם אני עברתי הפלה.. בשבוע יותר מתקדם אומנם (שבוע 12)

אבל התחיל בהפלה טבעית ואז דימום רציני שהיו מוכרחים לעשות גרידה כדי שלא יווצר זיהום.. בקיצור- נוראי!

חושבת שכדאי וטוב לשתף את מי שנראה לך קרוב ומתאים.

אני שיתפתי ופרקתי גם אצל בעלי וגם אצל אחיות שלי וגם אצל גיסה אחת טובה שאני בקשר טוב איתה

וגם קצת כאן באנונימי.... 

בכיתי

שמתי לי שירים מחזקים ולקחתי חופש מהעבודה..

ביקשתי מבעלי שיקנה לי אוכל טעים לבי"ח כשהייתי מאושפזת.

בקיצור, כל דבר שיעשה לך טוב.- תעשי!!

נתתי לעצמי את הזמן להיות חלשה ונתמכת ולעבד את זה ככל יכולתי.

ב"ה עכשיו אני יותר מחזוקת ורגועה.

מאחלת לך רק טוב והמון בריאות ובשורות טובות . אמן

קודם כל תודה רבה!!

איזה נס שיש את הפורום הזה. הפריקה פה והתגובות שלכן ממש עוזרות.

חיבוק גדול על מה שעברת! קשה

אין לי את מי לשתף כ"כ, כמו שכתבתי בתגובה עכשיו למעלה. את בעלי כן, אבל זה לא נותן לי מספיק את מה שאני מרגישה שזקוקה לו.

אני יותר בטוב ב"ה ממה שהיה, אבל עדיין יש עוד הרבה מה להשתפר...בעזרת ה'!

זה קשה שהמעט שיודעות לא מתעניינות, ולא שייך בכלל לפנות אליהן ולומר משהו. זה היה כבר 'מזמן' ולא קשור עכשיו, והן גם לא כאלו קרובות אלי.

טוב, שלא יהיו צרות יותר גדולות. וגם לא כאלו

תודה רבה!!

וכל בוקר לקום לשגרה ולהמשיך כרגיל כאילו כלום אבל לכאב יש את הזמנים שלו והוא מציף פתאום או שכואב נורא... וזה חלק מזה...

כל שבוע שעובר לדעתי נהיה יותר קל להתמודד עם זה ומרגישים יותר טוב.. בגוף ובנפש.. אבל זה לוקח זמן..

וקשה שאין מי שעוטף ומתעניין בחיים האמיתיים.. מוזמנת תמיד לשתף ולפרוק כאן❤️

אנחנו איתך.. 💕

אני מוצאת שממש עוזר לי בזמני קושי קיצוניים- לפנק את עצמי בדברים בלי להתחשבן יותר מדי. לקבל עיסוי מפנק, ללכת לסדנה שתעשה לי טוב על הלב.. לצאת עם הבעל/חברה לארוחה. כל מה שיכול קצת לשחרר את הכאב הפיזי והנפשי שיושב שם בפנים.

מאחלת לך בע"ה להתברך בכל הטוב ולהרגיש אותו קרוב❤️

אמן!!

את באמת צודקת..צריכה לחשוב מה יעשה לי טוב.

תודה גדולה יקרה!! 

עברתי את זה פעם אחת בשבוע 8

לקח לי כמה ימים להרגיש את הדאון שמגיע כנראה גם בגלל ההורמונים שיורדים בבת אחת

תפנקי את עצמך

ותני לעצמך לכאוב ולהרגיש עצובה

נכון שיש צרות יותר גדולות

אבל זה לא מפחית באמת את הכאב שלך.

זה באמת כנראה ההורמונים שיורדים,

במיוחד שהיה שלב בהריון שלקחתי תמיכה הורמונלית, אז מן הסתם זה עוד יותר עשה בלאגן.

תודה על מה שכתבת, זה עוזר לי.

חיבוק גדול גם לך, בע"ה ה' יעזור ויהיה רק טוב.

אבל לא ממש הבנתי מה הבעיה.

אם את הכרת חברה למישהי אחרת - אז החברה הזאת נישארת בבעלות שלך ואסור להם להיות בקשר?

נגיד לגבי המיקרה הראשון - ציפית שהם יפגשו יום יום בגינה, ולא יגידו שלום אחת לשניה ולא יתחברו רק ביגלל שאת זאת הכרת ביניהם?

ולגבי המיקרה השני גם - את זאת שיצרת את הקשר הראשוני ביניהם, אבל עכשיו הם מכירות ואני חושבת שזכותם להתחבר, וזכותם להזמין אחת את השניה. 

אני באמת לא מצליחה להבין איפה הבעיה. בעצם ציפית שהם לא ימשיכו את הקשר ביניהם? שלא יזמינו אחת את השניה, אלא אם כן גם את מוזמנת?

אני חושבת שאת רוב החברויות אנחנו מכירות דרך כל מיני אנשים - ואחר כך זכותינו להמשיך קשר. אני לא חושבת שאני חייבת להימנע מלדבר או להתחבר עם אנשים רק ביגלל שהכרתי אותם דרך מישהו אחר. (והאמת שזה נישמע לי לא הגיוני לבקש ליזכור מאיפה הכרנו כל חברה, ואם מותר לנו להתחבר איתה או להזמין אותה)

סליחה אם התגובה שלי לא מכילה מספיק.

זה מעיד על דיוק החיבור, וגם הופך אותי לחשובה בסוף בשביל מה אנחנו פה.

ואם מישהי מהן מתנהגת אלייך לא יפה זה סתם חוסר הוקרת תודה.

את עסוקה ויש חברות שבלי צומי אינסופי לא יהיו חברות שלך. הן יפגינו את עלבונן ב"דווקא" שלא מתייחס אליך.

תמשיכי בחייך תפגשי בסוף חברה שמתאימה לך ומשתלבת בסדר יומך העמוס. לא כולן מסטיק