הי, שאלה..
קבלנו אישור על גמלה של אלרגי לילדים שלי וברוך ד' כבר לא אלרגי כמה חודשים, עכשיו בדקתי ורואה במכתב שקבלנו בזמנו שהזכאות לעוד שנה ( חשבתי שזה רק עד עכשיו ולכן לא טיפלתי בזה כי גם ככה היה מגיע לנו עוד כמה חודשים כי הגשנו באיחור) אבל לא רשום מה לעשות אם הילד נעשה לא אלרגי, האם הייתן ממשיכות לקבל את הגמלה בראש שקט? קצת מרגיש לי לא בסדר ...
לא רוצה לתת את הסיכום מהרופא אלרגיה של לפני כמה חודשים כי כן היה מגיע לנו את החודשים האלה ולא רוצה שיבקשו שנחזיר להם...
השאלה אם ידרשו איזה תיעוד רפואי והאם מכתב של רופא משפחה מספיק (יכולה לבקש ממנו לכתןב משהו כללי)...
אם יש פה מישהי עם נסיון עם זה אשמח לשמוע
אולי לא יידע..
אבל היו לי כמה מקרים בעבר שפתאום קלטתי שמקצצים לי בדמי חל"ד ובקצבת ילדים,
ואז בדקתי והסתבר שזה על חשבון קצבאות ששולמו בטעות (אז היו להם תלושים לעקוב אחריהם, אז אולי זה באמת אחרת..)
על מתי שהאלרגיה הסתיימה. או שידרשו מכם מכתב מהרופא עם תאריך
כן הם מבקשים כל תקופה לחדש ואם אין אישור רפואי פשוט לא יחדשו.
זה מצד החוק
מצד ההלכה- אולי זה שאלה לרב. אינני יודעת.
הסתיימה.
רק אני לא יודעת לעזור עם זה שרוצים לקבל עוד כמה חודשים אחרי בגלל שלא הגישו בזמן...
היתי בטוחה שכבר אלד
האחרונים נולדו עוד לפני שבוע 39
מאין יבוא עזרי
אני פתאום קולטת שנכנסתי לפה כשהבכור היה בן חודש בערך, עוד מעט בן 15
הזמן טס
רק בשמחות
כל אחרי צהריים אתמול כאבים חדים באים הולכים בגב תחתון,צד שמאל
וגולשים לרגליים. אבל ממש ממש חדים.. כל שתי דקות
ברוך ה' זה עבר אבל הבוקר שוב הרגשתי כמה כאלה
שבוע 29
לא הרגשתי בחיים כאלה צירים מוזרים
אם אני מבינה נכון זה כאב משתק כזה.
תנסי תרגילים (נראה לי ספינינג בייביס)
ממש הגיוני למצב של עומס פיזי, הגוף זועק לך לנוח.
כדאי להימנע מלהרים כבד.
כל הצד השמאלי שלי תפוס וחזק
פעם ראשונה שזה קורה לי
בדיוק חשבתי על זה שזה כלכך מתיש אותי שאיך ישאר לי כח ללדת...
אבל יש דבר כזה שכאב גב מקרין לרגל..גם בלי קשר להריון
ובהריון יכל להגרם גם מלחץ לש העובר בצד אחד באגן-גב
ממליצה ממ שעל טיפולי מגע טבעיים..מאוסטרופטיה- אקוולבריו ויש כל מיני סוגים
ממש סבל
והיום קמתי בלי כלום
זה היה גם במנוחה
אני מורעבת!!!!!!
אוכלת את כל הבית😂
עד עכשיו לא היה לי דחף מטורף לאוכל והנקתי,
ופתאום עכשיו ממש רעב כל יום,
מוזר?
בור בבטן
אבל מוזר שרק עכשיו הגיע...
אולי הריון?
פשוט מלוכלכים!!!
והילדים מכניסים לפה!!!
תקין?
נראה שבכלל לא עברו שטיפה או משהו..
הם יצטרכו לשטוף כל יום....
זה באמת מבאס אבל נורמלי ולא מזיק
שבמהלך החופש הגדול מנקים את כל המשחקים.
אם עכשיו בתחילת שנה הם מלוכלכים- כנראה לא ניקו אותם מעולם. וזה באמת מגעיל.
לא יודעת אם הייתי מעיזה לומר משהו למנהלת, אבל מבינה אותך ממש.
יושבת בוכה
עברנו היום דירה במסירות נפש מטורפת ובקושי עצום
אבא שלי כל כך לא מפרגן.רק יורד עליי איזו דירה ישנה ומוזנחת לקחנו
וזה תמיד ככה איתו.. אחרי מעשה הוא תמיד מעיר,מוריד את כל האוויר
אבל הפעם פשוט מבאס אותי ברמות שאני לא עומדת בזה
גם ככה ממש ממש קשה לי עם המעבר וזה היה פשוט בלית ברירה
אז עוד לשמוע תלונות . שאיך לקחנו דירה כזו כולה שבורה וזה ממש לא נכון
היא אמנם לא חדשה אבל במצב סביר לגמרי. למה לתת הרגשה כל כך רעה ובסוף לומר שיהיה במזל טוב. אחרי כל הטענות והירידות....
כל כך קשה לי ואני עם צירים מטורפים כבר יומיים ומותשת. ואני איסטניסטית ברמות וגם ככה קשה לי להתרגל למקומות ישנים קצת והדירה הקודמת הייתה חדשה ויפה אבל באזור ממש ממש לא מוצלח ורחוק מהכל ועשינו שינוי באומץ עצום
אגב גם כשעברנו לדירה הקודמת למרות שהיא חדשה,ירד עלינו בלי סוף,על הלובי של הבניין המלוכלך,על כל פיפס בדירה.. בקיצור טיפוס לא קל
אין מבואסת ממני 😰😰😰😰😰
מה יוצא מזה, חוץ מלבעס אחרים😐
מי שיכול להעיר,
יכול גם לשלם.
מי שלא יכול לשלם,
שלא יעיר.
ככה אני עונה לבני משפחה מתערבים תמיד:
מי שלא עוזר שלא יתערב.
נשמע כ"כ מציף..
יישוב טוב!
לעבור דירה לאזור טוב יותר זו אכן החלטה אמיצה וחכמה!
ואם לטעמך הדירה טובה זה הכי חשוב וכל הכבוד שהצלחתם לעבור עכשיו ככה כשאת בהריון וקשה.
בכל אופן לא בשלב שזה ישפיע עלי...
כי הייתי זקוקה לעזרה של ההורים
אבל קשוח לי 🤐
אבל מנסיוני בנושאים אחרים -
מי שיודעת שמוריד לי
ומחליש אותי
אני ממש שומרת על הגבול של עצמי
לא מתקשרת סביב זמן רגיש..לא מאפשרת כניסה לשם..
אצלי זה היה סביב מילואים
הרבה תגובות והתערבויות והערות שהחלישו אותי
פשוט עם אחיות שלי ניתקתי קשר כל הסבב
וכם אמא שלי צמצמתי ושמרתי על שיחה שטחית יחסית..העברתי נושאים..לא שיתפתי בקושי ..והפחתתי מינון
אי אפשר לצפות מהם להשתנות כי זה לא קורה
אבל מנסה בעיקר לא להפגע ולהפנות אלי את האחריות
אבל בשבילי הרגשתי שעדיף לי לא
זה כמו אפילו בהריון הראשון
כולי מתלהבת ומרגישה בחילות וגועל במקביל
אומרת לאבא שלי מזל טוב שאני בהריון
התגובה שלו היתה: בשביל מה....
מאז למדתי מה ומתי לשתף אם בכלל
שוב- התייעצתי עם אנשים שמבינים ובעלי מקצוע בתחום
אבל מבחינה רגשית עם כל הצער שבדבר לא יכולה להשען על ההורים שלי הגם שאני אוהבת אותם
אוי ויי זמיר,
הייתי מגיבה פי 100 גרוע ממך.
את כנראה כבר הכנת את עצמך להערות שלו, אז אולי קצת הכלת את הפיעה
אבל מבחוץ זה באמת נורא, יקרה.
זה נורא כי מעבר זה סוחט
והריון זה סוחט
ואת נושאת עיניים אל ההורים- תהיו איתי, תעזרו לי, תנו לי כוחות
וזה מה שאת מקבלת??
לא פלא שאת מרוקנת
הייתי כותבת לאבא שלי, לו הייתי את:
אבא-
תודה, באמת, על מה שעזרת לי
אבל אני כ"כ כ"כ פגועה מהמילים הקשות שלך סביב הדירה.
לא זה מה שרציתי.
ופשוט להשאיר את זה ככה.
זה יחלחל לו, אני מאמינה
הוא בן אדם, הוא אולי מאוד מאוד ביקורתי
אבל בסוף לשמוע כמה הוא הכאיב לבת שלו, שבהריון, שנמצאת בתוך כאוס של מעבר
זה כואב.
ואני מהמרת שהוא יתנצל, ואולי יתקן עם מילים חמות
ביקורתיים מאוד, שזו השפה שלהם.
אנשים כאלה הם הרבה פעמים "צודקים תמיד" ולא יודעים להתנצל או להודות בטעות.
ולכן לדעתי להגיד שהיא פגועה, יכול להיות טוב רק אם היא מצליחה להוריד את הציפיות מהתגובה שלו.
חמותי אמרה לי כמה פעמים מה החסרונות בדירה שקנינו (אני לא מבינה איך הקבלן עשה ככה וככה... ומי מתכנן דירות ככה וככה, זה ממש גרוע איך שהבית בנוי... כל מיני פנינים כאלה)
עכשיו זו הדירה היחידה שלנו שהשקענו בה את מיטב כספנו, והיא באמת לא ברמה גבוהה כי זה מה שיכולנו להרשות לעצמנו, אבל להגיד ככה לא יגרום לנו לשנות שום דבר...
רק להרגיש גרוע עם מה שיש לנו.
אמרתי לה כמה פעמים שזה מאוד מפריע לי לשמוע וכבר קנינו וזה מה יש.
את חושבת שזה עזר?
היא בטח ובטח לא התנצלה.
רק למדה לסתום את הפה אחרי שהערתי לה בצורה לא עדינה במיוחד 4-5 פעמים...
למקרה רפואי של בן משפחה שלרפואה הקונבנציאלית אין מענה,
וניסו כבר כל מיני מטפלים מאוד רציניים ברפואה משלימה- חלקם עזר לקצת זמן זמן, חלקם עזרו ליותר זמן אבל ההשפעה נחלשה..
מחפשים לנסות עוד כיוונים, אבל באמת צריךאנשים עם הרבה ניסיון והרבה ידע, ממש גאונים בתחומם...
זו בעיה שפוגעת משמעותית באיכות חיים אז מאוד מחפשים כיוון שיכול להקל..
בעיה שמלווה יותר מ10 שנים.. נוסו הרבה כיוונים..
בע"ה רפואה שלימה לכל חולי עם ישראל
אבל כמו ברפואה רגילה יש מומחים לתחומים מסוימים
מטפל טוב גם ידיג במה הוא מומחה ובמה לא
כבר יצא לי גם שמטפלת אמרה לי בבעיה איקס עדיף רפואה קונבנציונלית/אין לי כלים לעזור, רק להקל על תופעות מסוימות
זה לא קסם
להיות אסורים בבר מצווה של אח.
ואז הליל טבילה בליל שבת של השבת ברמצווה.
בהצלחה
קשוח
נראה שהגננות רגילות לבכי ולא מתרגשות
הוא בין הקטנים שם אז הגדולים בכיף
בטעות כמעט עולים עליו או זורקים עליו קפלות/מגנטים
אין לי כרגע אופציה אחרת ואני פשוט עצובה!!!
ונראה שהגננות עסוקות ועמוסות
ושלא קל להן, הן גם לא צעירות עכשיו,
קשה להתוכף, לשיר, להתאמץ.
פשוט לא יודעת מה לעשות
ויש תאלו שיגידו יאללה שחררי וזה יעזור לילד
ולא!!!!
אני לא מעוניינת להשאיר תבן שלי
סובל כדי ללמד אותו "עצמאות"
לא מתחברת לקטע הזה
הוא פצפוני
ממש מבינה את התחושות הקשות שלך...
תנסי לדבר עם המטפלת בזמן שהיא רגועה, או להגיע ראשונה או אם אפשר בטלפון בערב להגיד שאת מודאגת שהוא קטנציק והגדולים רומשים אותו שישימו עליו עין ... מסכן קטן...
יש פער בין רגילה לבכי ולא מתרגשת (וגם בלי להתרגש היא צריכה לתת מענה לבכי)
לבין ילדים עולים עליו וזורקים עליו משחקים
מספר הגננות הוא לפי התקן? יש הפרדה בין קטנים לגדולים?
קפלות ומגנטים זה בכלל לא משחקים שאמורים להיות בתינוקיה במעון.
המנהלת היא מישהי שאפשר לדבר איתה?
אני מבינה שאין לך אופציה לא להיות במסגרת אבל הייתי מרימה טלפון לכל מסגרת מומלצת באזור ואפילו קצת רחוק. דוקא בתחילת שנה הרבה פעמים יש ביטולים ושינויים ואולי תמצאי מקום אחר
הימים הראשונים קשוחים בהרבה מהמסגרות..
טוב אז המקלחת שלנו פשוט מטונפת ברמות… עובש בכל מקום.
אני בדרך כלל לא רואה את זה כי אני מורידה את המשקפיים במקלחת אבל זה באמת דוחה.
רציתי לשאול אם יש טעם לנקות את הרובא על הקיר או להביא איש מקצוע שיחדש אותה?
והאם אתן מנקות את הקרמיקה בקיר של המקלחת כל שבוע? זה נשמע לי ממש עבודת פרך… באיזה תדירות הגיוני לנקות את זה?
אצלנו למשל האויר מאוד מאוד יבש אז אין עובש,
אבל יחד עם זאת העור שלי יבש מאוד...
חשוב לאוורר במקלחת, להשאיר חלון ודלת פתוחים מיד אחרי המקלחת.
רובא על הקיר- את תנקי(יש חומרים טובים...) אבל יחזור שוב אם לא תשמרי...
קרמיקה- אני מנקה עם אקונומיקה, גם רובא אפשר עם אקונומיקה, אבל את מתארת מצב של עובש רציני, אם זה הבית שלכם כבר עדיף להביא איש מקצוע.
אם לא הבית שלכם- שימי מעט אקונומיקה וזהו...(יש חומר חומצה לאסלה שנקרא 00 ומוריד עובש ולכלוך מרובא, אבל לא ממליצה לך לנקות איתו, ריח חזק ומסוכן מאוד, ואם אין אצלכם מספיק אוורור, אל תחשבי על זה אפילו, ותביאי איש מקצוע.
ידועה ומסודרת עם ה 00,ולי לא קרה שעשה חור אבל כמובן לא לוקחת אחריות ואולי זה תלוי ברובא..
לפעמים נשאר צבע של העובש על הרובה.
אפשר לטבול מטאטא באקונומיקה ואיתו לשפשף את כל הקירות (והתקרה אם צריך). כדאי להגן על העיינים (אפשר עם משקפת שחיה)
ובאופן כללי להשתדל לאורר כמה שאפשר.
מצטרפת לשאלה- כל כמה זמן מנקים את הקרמיקות? אצל אמא שלי זה כל שבוע. לי זה לא מעשי. משתדלת נגיד פעם בחודש. עדיין מצטבר קצת עובש בעיקר בסיליקון של האמבטיה, ואצל הילדים גם בקרמיקות.
במקרה אצלנו שהיה כזה מגעיל ודוחה ועם כל האקנומיקה זה פשוט חזר
ועזבו שגם בריאותית זה לא טוב לנשימה...
הבאנו אינסטלטור שפתח וראה שזה כל הרטיבות הגיע מהצנורות של הכן שמעלינו שעשב תיקון ולא יודעת מה שכחו שם שהצנורות שלו היו תקולים
עשינו חור בתקרה וברצפה שלו כמובן תקנו שם את הצינורות שלו
תמנו מה שצריך אצלנו ושלום ולא להתראות לעובש במקלחת....
בשאר הבית זה היה סיפור אחר
בגדול לנקות כל הזמן עם אקנומיקה א מסיר עובש ולהשאיר תמיד פתוח ומאוורר
מרססים ומנגבים
לא צריך לשפשף
(אלא עם כן זה עובש עמוק)
שמעתי טיפ, לשים אקונומיקה בנדיבות לכסות בניילון (להצמיד לקיר) לכמה שעות טובות ואז לשטוף.
אני עשיתי את זה אצלנו בדירה שכורה, קיבלנו אמבטיה עם קירות עם קצת שחור ועובש.
טיפול סטנדרטי עם אקונומיקה לא עזר, אבל השריה של כמה שעות עשה פלאים.
וזה די נוטה לחזור אז אין ברירה וחייב תחזוקה שוטפת.
6 ימים אחרי ביוץ (כנראה) רואות פס??
אני רואה אבל פס רחוק כזה ומוזר, אולי אני הוזה
לק"י
יש בדיקות שמזהות 4 ימים לפני האיחור, שזה בערך 10 ימים אחרי הביוץ.
אני בכל מקרה ממליצה לחכות לאיחור של כמה ימים.
אבל לדעתי עדיין מוקדם לבדוק וכשזה זה אז זה יופיע בבדיקה אבל הכי מוקדם שהייתי מנסה 4 ימים לפני האיחור עם בדיקה ייעודית.
בשורות טובות ומשמחות בעז"ה❤️
אני עברתי לפטמה 3 רק באזור גיל שנתיים. כיום הוא בן 3 ושותה עם פטמה 3
אני לא רגועה והחלטתי מכל מיני סיבות לשים מקליט למשפחון של הילד.
1. מאיפה אני קונה שיגיע מהר? (אם מעלי אקספרס איך אפשר לקנות שם בלי אשראי כי אני מפחדת שלא יגנב לי)
2. איפה שמים אותו? תינוק בן שנה וחצי...
תודה
אין לי פייסבוק. יש עוד דרך להגיע אליהם?
ב"ה הריון ראשון עם בחילות משבוע לפני האיחור אך בלי הקאות (ברעיון שונאת להקיא).
כמובן שבקושי שותה או אוכלת משהו… בגלל שלא הקאתי לא חשבתי לבקש בונג'סטה (לא ברור לי למה חשבתי שאפשר להמשיך ככה?!).
בכל מקרה אתמול - שבוע שמונה, כניראה כבר נשבר לגוף שלי ומהרגע שקמתי הקאתי 2-4 פעמים בשעה. כמובן שהפנו אותי למוקד נשים לקבלת עירוי שהיה מזעזע בפני עצמו וממש לא רוצה לחזור לשם.. +מרשם לבונג'סטה שכמובן רצתי לקנות.
הרופא שם אמר לי להתחיל עם כדור אחד בלילה ולראות איך זה משפיע ואם יש צורך לקחת פעמיים ביום. השאלה אם לחכות לראות אם יש צורך או מלכתחילה לקחת פעמיים ביום?
באזור שבוע 14 הורדתי לכדור אחד.
הריון שני לא היו בכלל בחילות ב"ה ככה שמה שקורה עכשיו ממש לא מחייב שיהיה ככה גם בהמשך.
וזה העביר לי לגמרי את הבחילות/הקאות.
הייתי מתחילה ב1 בערב גם בגלל שזה כדור שגורם לעייפות.
במקומך בטח שהייתי מתחילה ב-2 אם את ככה סובלת.
אגב לי הוא לא גרם לעייפות חריגה מעבר למה שההריון גרם...
לבעיות שינה
וגם על גני שפה אשמח לשמוע
תודה רבה
אז מנסים לברר מה קרה בהריון הקודם כדי שנדע איך להתנהל להבא בע"ה
היו כמה סימנים שמעידים שכנראה היתה סכרת בהריון הקודם
רופאת נשים שלחה אותי להעמסת סוכר של 75
שאלתי לגבי ניטור סוכר (ככה קוראים לזה?) והיא אמרה שזה פחות מדויק.
(לא סובלת העמסות!!)
התקשרתי לקבוע תור אצל האחות והיא לא הבינה למה היא שלחה אותי להעמסה, ואמרה לי לקבוע תור לאיזו בדיקת דם (שכחתי איך קוראים לה, שם מסובך) שמחשבת ממוצע של סוכר בדם של שלושה חודשים והיא מחליפה העמסה של 75.
מישהי מבינה בזה ותוכל להסביר לי בבקשה?
זו בדיקת דם של ממוצע הסוכר ב3 החודשים האחרונים.
גם אני נתקלתי שיש שתי גישות לבדיקה לאחר ההריון - יש כאלו שאומרים העמסה של 75, ויש כאלו שאומרים בדיקת דם a1c.
לא יודעת מעבר לזה 🤷🏻
שעדיף לעשות את שניהם.
אני עשיתי גם את ה75 וגם את הA1c
הן בדיקות שמשלימות אחת את השניה. (לדוגמה אצלי בהריון הA1C יצא מצויין.. 4.7 למרות שהייתה לי סכרת הריון... וזה בגלל שהקפדתי על התזונה ..)העמסת סוכר בודקת איך הגוף מתמודד עם הסוכר ואם ההפרשות אינסולין של הגוף תקינה.
ועכשיו אין לי ברוך השם
דווקא בהריון הנוכחי ישר שלחה להעמסה של ה-100!
לא ותרה לי ועשתה לי הנחה של ה-75...
מה שהרשים אותה יותר זה שיש במשפחה סכרת ולא שהיה לי בהריון הקודם או כל הנתונם ביחד
גם ככה משתדלת לשמור על עצמי
בע"ה כשיגיע הזמן גם אותי ישלחו ישר להעמסה של 100
עכשיו אני לא בהריון, זה בירורים של מה שהיה בהריון הקודם כדי לדעת מראש אם יש לי פוטנציאל לסכרת ולהתנהל מראש בצורה שלא לוקחת סיכונים
ובע"ה אני גם שומרת על עצמי מאוד אבל כנראה שזה לא קשור רק לזה
מתסכל ממש ולא נעים כבר מול בעלי
יודעת שזה קשור להתקן
ממה שהבנתי, זה לא אמור להשפיע עד כדי.
אבל באמת שכל אחת מגיבה אחרת.
יענו לך פה בטח חכמות ומנוסות ממני בעיצות טובות.
אם כן, אז לא בטוח שזה קשור. וכן כדאי לשים לב למחזוריות גם בלי ווסת ולהשקיע מאמצים בזמנים הרלוונטיים.
אם ההתקן מונע לך ביוץ (זה פחות נפוץ) אז למעשה זה כמו גלולות.
גם אם אין ביוץ . ההורמונים שמופרשים לגוף מההתקן הם הרבה הרבה פחות מההורמונים בגלולות.
תעשי סקר בין כל אלו שיש להם מירינה ותראי שאין מה להשוות לגלולות. אולי רק בחודש חודשיים הראשונים ואז זה מתאזן.
כמה זמן את עם ההתקן? אם עוד בחודשים הראשונים זה מאוד הגיוני תופעות לוואי כאלו אבל זו תקופה קצרה אז בולעים את זה..
אם ממשיך וממשיך אז הייתי שוקלת התקן לא הורמונאלי.
בהצלחה
אני כבר שנה ו 4 חודשים עם ההתקן. הבעיה הזאת הייתה די מההתחלה רק שלאחרונה זה ממש מורגש אצלי
אולי אין קשר להתקן בכלל ואני סתם מאשימה אותו?
לפעמים יש לי כאבי ביוץ מןרגשים ולעיתים לא כך שאי אפשר לדעת
עד שהתאזנתי מבחינת דימומים לא ממהרת להוציא את זה...
יש משהו אחר שניתן לעשות? לא כייף לעשות תמיד בחוסר חשק וגם לא נעים כלפי הצד השני
את נהנית ביחסים איתו? (את לא צריכה לענות פה כמובן)
אולי דברים אחרים שיושבים שם.
הגיינה ? מראה? חוסר הגעה לאורגזמה? חוסר מחמאות מצידו? שיעמום חוסר גיוון? קשר נפשי עם הבעל לא במיטבו?
אני חושבת שזה חשוב, קשה להסתובב עם זה בבטן לבד.
לשתף בעדינות ש"אני אוהבת אותך ואיך שאתה נראה ,אבל עובר עליי משהו ולי זה מאוד מפריע כי גם אני רוצה להנות..יש לך עצה בשבילי?
ולפעמים עצם זה שאמרת לא בקטע מאשים, מעלה מצד שלו רצון לעזור לך.
מה שלי עוזר:
תפילות על זה
לעשות דברים משמחים שעושים חשק לחיים האלה בכללי לדעתי גוף ונפש קשורים. במיוחד ריקודים, להזיז את הגוף, אפילו לבד בחדר.
יותר זמני איכות עם בעלי, לפלרטט ביומיום עם בעלי, ליצור אינטימיות וקרבה לא גופנית קודם כל.
איך את ישנה?
ממה שאני יודעת הסטטיסטיקה להשפעה הורמונלית כזאת במירנה מאוד נמוכה
זאת כמות הורמונים נמוכה והפרשה מקומית
את לא בדיוק ישנת טוב בשנים האחרונות ואת בעומס לא קטן
זה כשלעצמו טריגר מטורף לחוסר חשק ופניות לעניין
ייתכן שאת גם רגישה להורמונים, אבל זה בהחלט יותר סביר שישפיע
מעבר לזה, אינטימיות רגשית עם הבעל כנל
לעקוב אחרי הגוף והנפש ולזהות באיזה שלב את של המחזור.
בגלל שעם המירנה את לא מקבלת ווסת יותר קשה להיות במודעות לגוף, אבל זו לא גזירת גורל.
ממליצה לך ממש ללמוד על המחזוריות של האשה ועל השינויים ולעקוב באופן מודע אחרי הדברים.
למשל אפשר להתחיל מללמוד פה:
ארבעת השלבים של המחזור החודשי כמו ארבע עונות השנה - אנט גרין
וכמובן להרחיב עוד את הידיעות.
היתרון הוא שאפשר להשקיע את המאמץ בזמן שממילא הגוף והנפש מוכנים לזה, ובמקביל להרפות מהניסיונות בזמנים שממילא הגוף פחות מפוקס על זה וככה לאזן בין הצרכים השונים בחיים.
כשיודעים להרפות, אפשר לתת גז בזמנים המתאימים מאשר לנסות באופן עיוור ואז אין כח להשקיע עוד.
אחרי שיש מודעות לתנודתיות בחודש,
לשים לב בימים האלו להשקיע בדברים שמעוררים קרבה ורצון.
רשמו לך מה כדאי, רק ממקדת גם מתי כדאי.
כי להגיד עומס הורג את החשק זה נכון, אבל לא ממש שמקדם לפתרון כי בסוף צריך לעשות את כל הדברים האלו שגורמים לעומס.
אבל אם מחלקים את המשימות במהלך החודש לפי זמנים שמקדישים יותר לזוגיות, אפשר בשאר הזמן לעשות את הדברים האחרים.
נניח התארגנות לתחילת שנה או חיפוש מטפלת.
אפשר לעשות את זה בשבוע האחרון של החופש, ואפשר לתזמן את זה לשבוע אחר לפי מה שמתאים לך.
מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה.
וכבר פעם שלישית עם מירנה.
אם כבר, להיפך- זה שלא חיים בשבועיים-שבועיים משפר מאוד את המערכת האינטימית (וסליחה מכל מדריכות הכלות שמלמדות הפוך...).
לא ברור לי איך זה אמור לעשות לנו טוב השבועיים שבועיים האלה.
ובדיוק אמרתי לבעלי שתכלס זה מחטא אדם הראשון, העונש של 'בעצב תלדי בנים', אז יש תקווה שבגאולה זה כבר לא יהיה 🙊
חח לא לצחוק לאן הלכתי עם זה😏
אפרסקהכל זוג והדינמיקה שנכונה עבורו.
האמת שאחרי ששלחתי חשבתי שאצל הפותחת זה יכול היה להיות אפילו הפוך, ואולי דווקא הלהיות מותרים ברצף פוגע לה בחשק.
כל ההריון והלידה זה תוצר של אהבה בין בני הזוג,
אז למה אח"כ זה קשה, ועוברים קושי זוגי,
או שרואים אנשים שעם כמה ילדים והתקשורת שלהם
לא בהכרח טובה?
למה?
אני גם חושבת על ההורים שלי, שאם לא היינו כל כך הרבה ילדים אולי הם היו בקשר טוב יותר היום. כי העייפות והשחיקה עשו להם קשה.
והרי, טבע העולם זה להתחתן, ללדת וכולי..
אז למה זה ככה.
זה ממש מטריד אותי.
ואני יודעת שיש לנו בחירה ועבודה קשה בקשר הזוגי
ועדיין זה קשה לי
קשה לי
בהכרח אמור להגיע קושי זוגי אחרי הגעת ילדים?
ועזבי שניה קושי זוגי.
כשאנחנו עייפים, עמוסים, יהיה לנו קושי מול כל אדם כמעט לא? אז זה לאו דווקא קשור בזוגי, זה פשוט באמת קושי.
וצריך להסתכל על הבסיס,מה קורה שם.
אם בבסיס יש טוב, חיוביות, שמחה אחד בשני, הערכה וכו' אז גם אם מגיע איזשהו גל של קושי, זה בסדר, זה הגיוני...
וזה מאוד כללי מה שכתבתי, כן?
כי בעומק יש כל כך הרבה משתנים וגורמים וסיבות לכך שקשר בין שני אנשים יהיה לעיתים טוב ולעיתים פחות טוב, וקל וחומר בקשר זוגי.
וגם זה מאוד כללי בעיניי להסתכל על זה כתקופות או גלים.
גם יש מורכבות זוגית שלאו דווקא קשורה בעומס ועייפות או ילדים אז אם מצטרף לזה ילדים כנראה שהמורכבות תתגבר.
בכל אופן בעיניי ילדים לא בהכרח אמורים להקשות על המערכת הזוגית או אפילו להרים אותה.
זה תלוי בהרבה דברים.
אבל זה ממש לא כך אצלם כולם.
יכולה לומר לך באופן אישי - גם עלינו וגם על ההורים שלי (ילדנו אותו מספר ילדים) - שהזוגיות בהחלט יכולה רק להתעצם עם השנים, למרות ועם העייפות שהילדים מביאים.
להפך, לולא הזוגיות שלנו - לא חושבת שהיינו מצליחים להתמודד עם האתגרים שהילדים מספקים לנו... אני לא רוצה להשתמש בקלישה של "ילדים מחזקים את הזוגיות" - קשיים עם הילדים בהחלט מכבידים גם על הזוגיות - אבל כל קושי יכול להיות או נפילה או מנוף לצמיחה, וזו בחירה של הזוג לאן להביא את הקושי שנוחת עליהם (בין אם זה קושי עם הילדים ובין אם זה קושי כלכלי או כל קושי אחר), ואם הזוגיות בבסיסה טובה ויציבה - אז באמת אפשר לצמוח למרות ומהקשיים.
ובעיניי הקטנות - זוגיות זו מערכת היחסים הכי חשובה בחיים. זה הקשר שנשאר לתמיד (בעזרת ה') עד מאה ועשרים, ולכן צריך להשקיע בה מההתחלה, ולא לחכות שהילדים יגדלו והעייפות מהילדים תעבור בשביל לתחזק את הזוגיות.
זה לא אומר שחובה לצאת לנופש זוגי פעם בשנה (אנחנו באופן אישי עשינו את זה רק פעם במהלך כמעט 19 שנות נישואינו), אבל כן להשקיע בשיחה, במחוות קטנות, ביציאות קצרות, בבילוי קטן בבית...
וכן, גם הילדים עוזרים לחזק את הזוגיות לפעמים... אנחנו צוחקים שהילדים מספקים לנו הרבה שעות זוגיות כשאנחנו ממלאים שאלונים או הולכים לפגישות ייעוץ ואבחון עליהם
אבל עצם זה שהם קיימים, ומכריחים אותנו להעניק להם בית יציב וטוב - כבר מחזק את הזוגיות שלנו...
חפרתי קצת🤭
מקווה שקצת עזרתי...
הזמן לתחזק ולא להזניח.
וכשיש ילדים יש נטיה להתמקד בהם ולהזניח את הזוגיות.
נכון שלידה ראשונה הכל חדש ודורש אנרגיות ומשאבים, יש עייפות והמון מטלות ולפעמים חוסר אונים וזה בהחלט מאתגר. והאמת שכל לידה מחדש יש אתגר להתרגל למצב המשפחתי החדש וזה לוקח זמן.
אבל העייפות והשחיקה לא צריכים לנצח, ה'משחק' הוא לנצח אותם! ואפשר להצליח!
אולי לא מייד אחרי לידה כי צריך זמן להתאושש ולהכנס לשגרה כלשהי, אבל בכללי לאורך החיים המשותפים- להשקיע בשני ובקשר איתו, להביע אהבה בפרטים קטנים וביומיום, למצוא את הזמנים לביחד שלכם, להתחדש כל הזמן.
אנחנו נשואים מעל 20 שנה ועם יותר מחמישה ילדים, אז זה מניסיון😊
וחושבים אחרת
גם שעברנו דירה
ולא בפעם הראשונה הרגשתי שזה שינה משהו בדינמיקה של הזוגיות
כל דבר מפתח לפעמים לדברים אחרים
הקשר עם ההורים זה לא בהכרח תלוי ילדים
אצל חמתי למשל יש קשר טוב בניהם לבין הילדים
ומהצד שלנו פחות
שחוזרים על עצמם אצלנו ואולי אנחנו לא מגיבים אליהם ככ טוב.
קל להתעצבן ולהגדיר את הילד כעצבני/דרמטי/בכיין/שובב.
אבל אשמח לדעת איך להגיב לא מהכעס אלא ברוגע ומה שיקדם את הילדים עצמם:
1. ילד שובב ששופך מיים, עושה שטויות, יורק לפעמים ועושה לנו עוד עבודה בבית וזה מעצבן!
אנחנו בדרכ כועסים עליו ואומרים לו אולי דיי לעשות שטויות/להרוס את הבית? מעייף ומתיש.
2. ילד בכיין ודרמטי ממש דרמה קווין עקשן יחסית, מתנגד לכל דבר, רוצה שהדברים יהיו בדרכו. את אומרת לו מותר עוגייה הוא אומר- שלש. את רוצה לצחצח לו שיניים הוא רוצה דווקא שאבא יצחצח לו. דורש מאד. מקשה מאד. מעייף ומתיש. בא לי שיתבגר כבר.
3. הילד מסעיף 2 הוא גם מאד טמפרמנטי וחם וחבקן אבל גם מציק ומעיק. לא מכבד גבולות. מחבק את אחיו חזק מדי אבל גם מושך לו בחולצה, עולה עליו חופשי, נושך לפעמים וגם עם אבא שלו לא נותן מרחב.
הם לפעמים רגועים אבל רב הזמן משתוללים
ושוכחים להתנהג יפה וכל פעם אחד מהם מתנהג יפה ואז שוכח
הם לא מכבדים מנוחת צהריים שלנו
אחד מהם פותח את הדלת עם כף ורודף אחרינו למיטה
מבלגנים משחקים ותמיד זה בכוח שיאספו
לעזור בבית זה תמיד להכריח
מרגישה שכל דבר הולך בקושי והם רבים או משתוללים או לא מסתדרים ומתישים אותנו
ואנחנו כל הזמן מאיימים כי מרגישים שאין לנו כלים
אם תמשיכו ככ. אין לכם אופניים
אם אתה לא מכבד את אחיך האופניים מתרחקות ממך
לא נקנה לך כלום
לא נלך לסבא וסבתא
אשמח לדעת איך לגשת לעניינים האלו
בחורה שמצד אחד לא תגדיר את הילד או לא תכבד אותו
אבל גם תמנע מהם לפרפר אותנו בבית
בהרדמות קשות
בחוסר שיתוף פעולה
בריבים ביניהם
והערות גערות ואיומים מאיתנו
אלא בכיף?
יש גם הרבה כיף
א ל הם מתנהגים כמו ילדים קטנים
וכל מה שאפשר להקשות הם מקשים
כמו תינוקות
צריך לקרוא להם מלא לשבת לאכול
קמים באמצע האוכל
לא מסיימים וצריכה לרדוף אחריהם עם המנה
הולכים עם האבא לבית כנסת ומשתוללים
הם לא יושבים יפה לידו אלא רצים
עולים על כסאות
לא ממושמעים
עושים מה שאסור
ושוב למרות שמקבלים מאיתנו המון
הייתי אצל אמא שלי איתם יומיים ואמא שלי הבינה למה אין לי כוח אפילו להתקשר אליה
אני עובדת נונסטופ
כל הזמן יש בכי או ריב או צריכים אותי או משגעים אותי או מנדנדים לי או דרמטיים לגבי משהו.
אין רגע דל.
עצות פרקטיות שעוזרות לי הרבה עם הילדים.
במקרה הראשון- במקום על דרך השלילה, להגיד מה כן מותר, מותר לשפוך מים בחצר / גינה / אמבטיה.
מותר להגיד מילים של שירותים - בשירותים.
מותר להרביץ - לספה / לכרית.
עוזר מאוד.
במקרה השני - נשמעת דרך טבעית של ילד לפתח עצמאות. במקום לקבוע עובדה - לתת לו לבחור בין שני מקרים.
עוגיה אחת או שתיים? אני מצחצחת לך או אבא?
לא לקבוע עובדות, לתת לו הרגשה של עצמאות ובחירה בתוך המרחב שאת מאפשרת.
ובקשר לחיבוקים, גם לי יש ילד כזה. אולי משהו תחושתי, אולי זה פשוט גיל וחוסר מודעות לגבולות, גם כאן אני מכוונת - למשל, תלטף אותי רק כאן ונותנת כמה שיותר להתנסות עם מגעים שונים כמו חול, בצק, סליים (אני באמת רואה שקשה לילד הזה יותר להתרגל לתחושות של הדברים האלה ביחס לילדים אחרים).
ומה זה להתנהג יפה? ילדים משתוללים, מבלגנים, אני לא מצפה מהם להתנהג כמו אנשים בוגרים.
לילדים קשה לשבת ליד אבא כל התפילה, זאת צפיה גבוהה מידי.
גם עם האוכל, אצלי יש זמן קבוע שבו כולם אוכלים, אחרי זה אני לא מרשה לאכול, הם עושים ביס, קמים, מסתובבים בסלון, חוזרים, כל עוד זה בזמן האוכל ולא אוכלים בחדר אני לא מתעקשת שישבו יפה (זה גבול ששיננו אחרי שראינו שקשה להם לשבת, שהם סוף סוף בבית אחרי יום ארוך במסגרות ששם נוקשים יותר, והחלטנו שהמאמץ לא שווה והוא הורס לנו את האווירה של ארוחת הערב)
בגדול אני חושבת שהגישה לא צריכה להיות במלחמות.
אתם לא אחד נגד השני.
אתם המבוגר האחראי שצריך לרתום את הילד יחד איתכם לדרך שמתאימה לכם.
דבר ראשון אולי כדאי שתבררו עם יועצת שהדרך שבחרתם תואמת את הגיל.
דבר שני ללמוד איך לדבר לילד בצורה שרותמת אותו לדרך ולא שמצווה והוא מציית.
בהצלחה❤️
שתארת יכולות להתאים גם לבן שלי
נשפך לו מים
עושה שטויות
יורק
לפעמים מתעקש מאד
לפעמים נצמד אלינו/ אל אחים שלו
לפעמים משתולל ולא מכבד מנוחת צהרים
מבלגן את הבית ולרוב אין לו כוח לסדר
לא תמיד רוצה לאכול כשכולם אוכלים
כמעט אף פעם לא מסיים את האוכל
בעיניי בהשוואה לילד אחר שלי ולילדים של אחרים
הוא דווקא ילד יחסית קל וממושמע לגיל 5
הציפייה שהדברים יתרחשו אחרת לא תואמת גיל
אני לא מאיימת (גם לא יעיל וגם פוגע בהובלה ההורית)
לא מצפה שכל הדברים הנ"ל לא יקרו
לא מכריחה שום דבר (לאכול/ לסדר/ לעזור/ לישון וכו) (גם לא יעיל וגם פוגע בלמידה של הילד לבחור נכון)
מה כן?
נשפך לו מים (מבקשת ממנו לנקות/ עוזרת לו וממליצה לו מה לעשות כדי לצמצם פעולות שפיכה)
עושה שטויות (לפעמים מתעלמת לפעמים אומרת להפסיק, תלוי איזו שטות)
יורק (מבקשת להפסיק, כנראה שלב בהתפתחות)
לפעמים מתעקש מאד (הרבה פעמים אני מתגמשת, בגלל שאני המבוגר האחראי, לפעמים כשהוא מתעקש יותר מדי, משאירה אותו עם הפלונטר ועם הפתרונות האפשריים לבחירה)
לפעמים נצמד אלינו/ אל אחים שלו
(אם זה לא זמן מתאים מבקשת ממנו להפסיק להיצמד, לרוב הוא נפגע מזה, אבל לומד עם הזמן לכבד מרחב של אחר)
לפעמים משתולל ולא מכבד מנוחת צהרים (מבקשת ממנו להפסיק להשתולל/ לא להפריע)
מבלגן את הבית ולרוב אין לו כוח לסדר (לרוב אנחנו עוזרים לו לסדר/ מסדרים במקומו)
לא תמיד רוצה לאכול כשכולם אוכלים (שיאכל מתי שהוא רוצה, יותר חשוב לאכול כשחשים רעב מאשר לאכול עם כולם)
כמעט אף פעם לא מסיים את האוכל (לגיטימי לגמרי, לא טוב להמשיך לאכול כששבעים)
עם כל ההבנה שלי שזה תואם גיל והקלות יחסית שאני יודעת להתמודד איתו
אני עדיין עייפה הרבה פעמים מהגידול שלו
כי ילדים זה מעייף ושוחק
אם היו לי 2 כאלה בטוח הייתי מותשת הרבה יותר
מצטרפת למי שכתבה שהרבה ממה שכתהת תואם גיל.
יחד בן חמש לא מסוגל לשבת עם אבא בבית הכנסת, זו ציפיה לא תואמת גיל. גם הבן שלי , בן 7 , לא יכול לשבת בבית הכנסת יותר מכמה דקות. זה גיל לבוא עם אמא להכנס לקבל סוכריה ולצאת.
גם לכבד מנוחת צהרים זו לא ציפיה מציאותית, פשוט נחים בתורו, לא יחד. אחד עם הילדים.
כתבת שהם מתנהגים כמו ילדים קטנים, הם באמת ילדים קטנים.
יש המון סיטוטציות כמונשכצבת עם ילדים קטנים בגיל הזה, קשה חכתב בפרוט מה לעשות בכל אחת מהן.
יכולה לומר שאני חא רודפת עם אוכל אחרי ילדים, לא סיים , לא נורא. ובאמת ממש קשה לגרום להם לסדר משחקים, אפשר לאסוף איתם.
באופן כללי ממש מציעה ללכת להדרכת הורים, ולפתח טת הגישה שלכם עם פחות מאבקי כח. כי נשמע שאתם ממש מותשים, מצד אחד זה הגיוני, אבל הדרכת הורים טובה יכולה לעזור להלחם פחות ולהיןת פחות מותשים ממהורות
יש לי ילדה בת חמש
דוקא בוגרת מאוד לגילה
ויחסית רגועה וממושמעת
ועדיין לא מצפים ממנה שתתן לנו לנוח אם היא בלי השגחת הגדולים,
ולא שתשב בבית הכנסת זמן ארוך
זו ציפייה שלא תואמת גיל.
בנוסף קיים פה לדעתי איזה קושי בהבנה של ההורות,
ובהכלה שלהם כילדים קטנים דבר שגורם לחוסר השקט שלהם להתגבר ולכם להיות עוד יותר מותשים
זה לופ שהדרכת הורים טובה תעזור לכם לצאת ממנו
נשמע שהם מחפשים הרבהתשומת לב
אם שופך מים או יורק הייתי מנסה להתעלם ולא להתייחס ככ
ואם תנסי את מראש להוביל ולא לתת להם להשתעמם:
להוציא משחק ולשבת לבנות
לצייר יחד
לקלוע גרביים לגיגית כביסה
ממש לעבור מפעילות לפעילות-אז הם יתנהגו יותר יפה? שווה לנסות לדעתי.
אוכל הם קמים-לא לרדוף. אני מודיעה ברוגע שהמטבח נסגר בשעה איקס ומי שרוצה לאכול זה עכשיו. מי שמגיע, מעולה. מי ששבע זכותו לחכות לארוחה הבאה. או במקסימום לשמור את הצלחת בצד שיאכלו אחר כך. ממש לא לרדוף אחריהם...
בבית כנסת זה גיל רק לשחק אם חברים בחוץ, ממש לא לשבת ליד אבא בסבלנות
נכון שיש ילדים שיושבים אבל זה לא אומר שרוב הילדים ככה.
הבן שלי בן ארבע לא אוסף ולא מסדר כלום בלי עזרה
ולרוב אנחנו עושים כמעט הכל. ילדים בגיל הזה הם פיצים ו אוד לא עצמאיים.
במקום לאיים ניקח את האופניים תנסי להסיח את דעתם ולתת להם רעיונות: עכשיו אני אהיה הרמזור... נראה מי יכול לנסוע עד ל... אני מודדת לכם זמן כמה לוקח לכם לנסוע עד ל... וכן הלאה.
ואל תשכחי שעכשיו סוף החופש כולם מחורפנים. תכף הכל ישתפר
אני יודעת שהייתם באבחון אצל פסיכולוגית, אבל זה לא מספיק. ממה שאת כותבת די זועק שיש להם או לאחד מהם קשיים תחושתיים וגם קשיים רגשיים. בהתפתחות הילד יש כמה סוגים של אנשי מקצוע, וברגע שהם יאובחנו כמו שצריך - תדעו איך לטפל בהם בהתאם.
כי את מתארת שוב ושוב קשיים שעם הדרכה נכונה ומותאמת תצליחו לפתור יחסית בקלות...
(אני יכולה לתת כיוונים לפתרונות נקודתיים על מה שתיארת כאן, אם תרצי, אבל באמת נראה לי שכדאי לעשות כאן טיפול מהשורש...)
שתעשה סדר.
מנסיון, גם כשיש קשיים שדורשים אבחון, גבולות יותר ברורים ומסודרים עוזרים המון.
כשיהיה אבחון מדויק.
אבל כן, מכיוון שאבחון בהתפתחות הילד לוקח זמן, כדאי כבר עכשיו לחפש מדריכת הורים (עדיף פסיכולוגית).
איזו פסיכולוגית מומלצת שגם מדריכת הורים?
נואשתי מלמצוא.
ואם זה תואם גיל אז למה פסיכולוגית?
אלא תואם מצב. כלומר - אם באמת יש להם קושי, אז הסיטואציות האלה הגיוניות למצב.
יכול להיות שהדרכת הורים רגילה תספיק לכם, אבל כדאי באמת עם המלצות מדויקות.
אם מתאים לך להיפגש בזום עם פסיכולוגית שהיא מדריכת הורים, אז אוכל לתת לך המלצה (בתקווה שהיא פנויה).
נשמע שבאמת כדאי הדרכת הורים כדי לקבל כלים איך להגיב.
ההתנהגות נשמעת הגיונית לגיל אבל ברור שיש לאן להתקדם ואיפה להשתפר גם מבחינת הילדים.
ילד בן 5 הוא ילד קטן, נשמע שאתם מצפים מהם ליותר מידי.
בן ה5 שלי לא הולך לבית הכנסת כי הוא לא רוצה, אם ירצה בגיוני מבחינתנו שחלק מהזמן יישב ובשאר הזמן ישחק בחוץ עם הילדים.
אין אצלי סיכוי לישון צהריים ולצפות ל0 הפרעות, ועוד בחדר אחר.
אני ישנה על הספה לידם כשהם משחקים ולוקחת בחשבון שיעירו אותי מידי פעם כי רבים/צריכים עזרה/משהו "דחוף" לספר או לשאול.
אם אני רוצה לישון בחדר בלי הפרעות, זה רק כשבעלי עם הילדים. אין מצב ששנינו ישנים בחדר והם לבד.
לגבי האוכל- הם יודעים שכשנגמרת הארוחה מי שלא סיים לאכול אז לא יוכל להמשיך כי מפנים הכל.
לפעמים הם קמים וחוזרים, לפעמים הם קמים ובאים כל פעם לקחת ביס וממשיכים לשחק ויצא גם שפספסו את ההזדמנות וחיכו קצת כדי להבין שבפעם הבאה לא שווה לקום.
אני אף פעם לא רודפת אחרי ילדים עם אוכל, בשום גיל.
ולגבי איך להגיב- לנו עזרה הדרכת הורים כדי לדעת איך להגיב.
קנינו קורס מקוון ושומעים אותו וגם מתייעצים עם המדריכה של הקורס כשצריכים הכוונה יותר מדוייקת.
ובנוסף, כאמא לתאומים, חשוב להבין שבתאומים הרבה תופעות באות לידי ביטוי חזק יותר מאשר בילד אחד.
נניח תאומים בני שנה פלוס שגומרים לאכול ושמים את הצלחת על הראש, וצוחקים אחד מהשני-זה מגביר את ההתנהגות הזו, כי גם אם ההורים כועסים-יש משת"פ שצוחק איתי.
ככה גם בדוגמאות שהעלית של שפיכת המים, ולא לתת לכם לנוח- הם בני אותו גיל, אין מישהו שמצפים ממנו להיות יותר בוגר אז הם שובבים ביחד.
הפיתרון הוא כמו שכתבו לך-סמכות הורית. הדרכת הורים טובה הכרחית פה.
יש שם מקומות שאפשר למלא מים נורמליים לשתייה?
מתלבטת אם לדאוג למים לכל ילד, או שמספיק בקבוק אחד-שניים וכל פעם נמלא מחדש?
למה למרות שאני טיפוס נחמד
ומציעה עזרה
וכביכול נעימה וזורמת ולא אמא חופרת ואולי בגלל זה
תמיד תיק תק יש אמהות שיודעות להיות קרובות לגננות, או כאלו שמבררות הכל ויודעות מראש, שיודעות הכל, לפני כולן, שתמיד מסתודדות עם הגננת
שואלות כל מה שצריך ומעבירות מידע לשאר
ואילו אני נשארת יחסית מרוחקת
עם קצת מידע קונקרטי על הילדים
אבל לא יותר מזה
קל לטייח אותי
ובטח לא חברות
חשוב לי להיות יותר בעניינים
לדעת מה מבדיל בין כאלו שהגננות מכבדות ויושבות לפטפט איתן על הילד בנחמדות
טבעית ולא מעושה כאילו שהן מעוניינות בזה
ויכולות לשבת שעות
לבין כאלו שהן רק עונות על השאלה כדי להשיב ולסיים וקונקרטיות ורציניות
אני מאד נחמדה ומכבדת מאד גננות ולא נעים לי להכביד
אני רוצה שהשנה אדע שטוב לילדים מייד
ולא אשתהה או ארחף
א. נשים שיודעת יותר מכולן
ב. נשים שיודעות לפני כולן
יש לי עניין לדעת דברים שקשורים לגן ולילדים שלי.
אבל לא משנה לי עד כמה מוקדם ביחס לאחריות אני יודעת
(מקווה שהבנתי אותך נכון)
אני רואה כשאני יוצרת קשר עם הגננת גם מעבר לזמן הלימודים (בטאקט כמובן! לא בצורה חופרת, רק מדי פעם ובעדינות)
משתפת אם עוברים תקופה מאתגרת ורוצה לשמוע איך הילד חווה בגן.
שולחת הודעה פעם בחודשיים נגיד אם יתאים לה לדבר בהזדמנות ובזמן שטוב לה היא תתקשר אליי. מספיקה שיחה של 5-10 דק' גג כדי שהיא תרגיש שאכפת לי מהילד ושאני מאוד רוצה לדעת דברים.
לפרגן בלי סוף, בכל הזדמנות
להתעניין אם יש לה איך לחזור הביתה, צריכה טרמפ
באסיפות הורים לבוא עם איזה נשנוש נחמד בשבילה כי זה מתיש
ובגדול, יחסי אנוש נחמדים. לראות אותה כבן אדם
אני יכולה לומר שאני אישה רגילה לגמרי
אבל ספיציפית עם הגננת של הבן שלי היה לנו חיבור מהיום ה1 היא מספרת לי הכל ומתכתבת איתי גם אחהצ
לפעמים יש פשוט חיבור בין אנשים...(עם 2 הגננות האחרות של הילדים שלי אני רגיל שלןם שלום)
כל עוד את יודעת מה שצריך לדעת והילד שלך חוזר שמח אני חושבת שזה לגמרי מספיק
נכנסת עם הילד לגן בבוקר ומשחקת איתו. ואז על הדרך גם מפטפטת קצת עם הגננת והסייעות.
אם צריך עזרה במשהו ואני יכולה - משתדלת להתנדב.
