פורום חסידות ברסלב (עמוד 30)

לנסות להתבונן בענין. כוונתי- אני מניחה שאת מיואשת כביכול מדבר מסוים, יש כאב מסוים שגורם לך להרגיש ככה. הרי לא באמת הכל רע מסביבך, אלא יש משהו שצובע את הכל בצבע היאוש.

אם זה באמת ככה- אז עצתי: תעצרי ותתבונני בנקודה הזאת. תכניסי אותה למילים, למשפטים, אפשר בכתב, אפשר בדיבור עם עצמך. תדייקי את הנקודה עד שתגיעי למילים פשוטות שמרגישות לך הכי נכונות. לא רק "הכל דפוק". אלא ספציפית- מה קשה.

ואז את המלים הללו תגידי לה'. לכי למקום שטוב לך בו, שקט ורגוע ודברי עם ה'. "ה' יתברך, אני מרגישה כמעט מיואשת. כ"כ כואב לי כך וכך..כ"כ נפגעתי, אני ממש לא יכולה לשאת יותר את..הלוואי ש... וכו' וכו' במילים שלך. פשוט תגידי לו הכל, מדויק ופשוט כמו שאת מרגישה. ותגידי כמה פעמים שאת רוצה ותעשי מה שאת מרגישה- תבכי, תצחקי תשתקי.

זה שלב ראשון. שלב שני- ה' יעזור. אחרי דבר כזה ה' לא יעזור?????

ומבחינתך- הרבה תפילות על הדבר הזה שכואב כ"כ. אם יש משהו מעשי שאת יכולה לעשות אותו, ושיכול לשפר את המצב- אז תעשי. לא באטרף ולא בלחץ- מה שבכלים שלך תעשי. וגם אל תתני לעצמך לחשוב על זה כל הזמן, תשתחררי- תעשי דברים שאת אוהבת ותשתחררי מהתחושות הללו לפעמים.

נו, בהצלחה. ה' איתך.

יש לו מייל

yuvaldayan@gmail.com

לא יודע עד כמה הוא משתמש בו

הייתי נזהרת מאבחונים כאלה.

הבנאדם צריך עזרה, והוא מחפש אותה. להגיד לו שזה בגלל שהוא בטלן בלי להכיר אותו בכלל זה די פזיז.

ספר המידות, איפשהו.

חוץ מזה, האבחנה הזו קולעת ברב המקרים.

אולי יש לו קושי או כאב שמונע ממנו להתקדם? ומה שהוא צריך זה אדם שיעזור לו להתמודד עם הכאב כדי להצליח בשאר הדברים. יכול להיות? יכול להיות עוד מליון דברים. זה שזה כתוב בספר המידות זה לא אומר ש"מלבישים" את זה על כל אדם באשר הוא בצורה אוטומטית.

אבל אדם מכיר את עצמו במידה כזו, שהוא יודע איפה הוא בעניין הזה.

זה אלמנטרי.

יכול להיות שבגלל זה, רבינו מצביע דווקא על התופעה הזו, כי קל להבחין בה.

זה שאלת הביצה והתרנגולת....

כל אחד מקבל שמחה מדברים אחרים.

יש מי שנהנה מקומדיות, יש מי שאוהב מופעי קרקס ויש מי שמעדיף גלידה.

כדי לצאת מהיאוש,תעשה משהו שאתה אוהב ותודה לאלוהים על כך שנתן לך הזדמנות.

עוד עצה טובה , היא שכל פעם שאתה מרגיש עצבות, תצא מהבית ותעשה סיבוב של עשרים דקות. תשמור על העיקרון הזה גם בלילה וגם בגשם ותראה תוצאות מהירות.

מה שמלמדת אותנו תורת ברסלב, הוא שכסף שהושג במשא ומתן באמונה, מחדש את ניצוצות הנשמה של האדם, לכן כדאי לך לחפש הזדמנויות להרויח קצת כסף ביושר. אפילו אם תמכור למישהו דיסק בכמה שקלים, זה יכול לחדש אותך ולהוציא אותך מהעצבות.

בספר המידות כותב רבנו עוד הרבה דברים.

למשל,

שיחת חברים

לפי מה שנכתב בקריאה לעזרה הבן אדם במצוקה

ואין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים

אתה מוזמן לפנות ללב הדברים, יש שם סדנת שקוף

והרבה תומכים (הם מפנים) שישמחו ויודעים לעזור

בהצלחה

אחרי שאנשים דיוחו על שרלטנות והתעללות?

הכתבה שהיתה במקור ראשון היתה השתלחות בלי פרופורציות.

אני מכירה מקרוב את הסדנה ואף שאני מבינה איך ולמה אנשים מסוימים נפגעו, הרי ששרלטנות והתעללות זה רחוק מאוד ממה שקורה שם.

הכתבה הזו היתה, כך, נראה איזה מסע נקמנות נגד שקוף, וממש לא כדאי ללמוד ממנה על מה שבאמת קורה שם.

יש עשרות ומאות אנשים שהסדנה הזו הצילה אותם ופתחה להם פתח לחיים חדשים. כפשוטו. מהכרות אישית של לא אחד ולא שניים, אלא יותר.

כל אחד יעשה את שיקולי לגבי הסדנה, אבל להכפיש אותה כמו שעשו בזמנו, ולהוציא לאנשיה שם רע זה ממש לשון הרע וגם ממש רחוק מהאמת.

וגם שמעתי כל-מיני תגובות מאנשים שהיו שם.

חלקם אמרו שצריך לברוח מהמקום הזה כמו מאש, וחלקם אמרו שזה דבר מדהים שמציל חיים.

יש שם אמת,זה בטוח, אבל היא מעורבבת גם עם הרבה..זבל..לוידעת איך לקרוא לזה.

אחרי שהייתי שם כמה פעמים (בהופעות ושיעורים,לא בסדנה) גיליתי כמה דברים לא נעימים. לא הייתי רוצה להיות חלק מזה. לא מתאים לדעתי. לפחות לא בבית ספרנו.

וזהו. אני אישית וויתרתי ב"ה על הסדנא הזאת למרות שמאוד תכננתי ללכת אליה..

לא במצב הנוכחי, לפחות.

אבל שרלטנות והתעללות- זה לא.

ולדעתי הבעיה שם היא לא שמעורבב שם זבל אלא בעיות אחרות. אבל זה באמת לא המקום לדון בזה.

היה היה איש שהיה חולה והלך לרופא והרופא נתן לו מוקסיפן, והוא הבריא.

אמר האיש "אני יכול להיות רופא בעצמי".

קנה מאתיים חבילות מוקסיפן ופרסם את עצמו בתור רופא.

באו אליו חולים ולכל חולה הוא נתן מוקסיפן.

היו כאלו שהבריאו,

היו כאלו שהחמיר מצבם

והיו כאלו שזה לא עשה להם כלום.

אותו הדבר בסדנת שקוף, הם לקחו תרגילים שהם עשו בכל מיני סדנאות בהודו ובסין ובאמריקה וכן הלאה ואין להם מושג מה המשמעות של התרגילים האלו, כי הם רחוקים מאוד מלהבין את התהליך, הם רק זוכרים את הטקסים.

לפעמים זה ממש עוזר

לפעמים זה ממש מזיק

לפעמים לא זה ולא זה

אפשר לחבר "מעשה ממוקסיפען"

שהיה איש אחד שנפל למשכב והלך לדאקטיר שיחלימהו מחולייו. ונתן לו הדאקטיר רפואות שקורין מוקסיפע"ן, ולקח האיש המוקסיפע"ן ונתרפא.

כעבור כמה ימים חשב בליבו שיהיה דאקטיר בעצמו, והלך וקנה 200 חבילות (פאקין) של המוקסיפע"ן והכריז שהוא דאקטיר....

אני צודק גם פה.

לפני שאתה עונה לו- תענה לעצמך.

האם נראה לך שבאמת החסידים בורחים מהמציאות?????

מי שאומר דבר כזה- יש שתי אפשרויות בעיני:

א. אין לו שמץ של מושג מהי חסידות, והוא חושב שחסידות זה מנטרות של "להיות בשמחה תמיד"

ב. הוא עצמו בורח ממציאות כלשהיא ולכן הוא משליך את החוויה שלו על גורם אחר שהוא לא מבין בכלל.       

דבר שני- טוב לך להיות בעצבות? ודאי שלא. העצבות מייבשת, משתקת, מחלישה. אז מה, יכול להיות שהוא צודק- שלא צריך להיות בשמחה?? נשמע שהמציאות שלך עכשיו מעידה כאלף עדים שהוא טועה.

ועוד- לטעון טענה כזו, שחסידים בורחים מהמציאות זה פשוט בורות מוחלטת. זה בא ממקום שבכלל לא מבין מהי חסידות, או לחילופין, מקום שלא מבין מהי המציאות.... סבירות גבוהה שהאופציה השניה נכונה.

מהי המציאות?? האם המציאות היא החדשות ברשתות הרדיו והטלוויזיה? האם המציאות היא הדיונים בכנסת? או שאולי המציאות האמתית היא דבר שנמצא עמוק בתוכי, ובעצם אליה אנחנו חותרים להגיע??

בליקוטי מוהר"ן כתוב שהדבר היחיד שהוא מחויב המציאות הוא ה' יתברך. אם אין ה' אין מציאות. ה' הוא מחולל המציאות וכל המציאות מובילה לה', גם אם היא נסתרת, נעלמת ולא מובנת.  

אז מי בורח מהמציאות? מי שרוצה להבין את צפונות נפשו ולהתקרב לבוראו, או מי שבורח מזה ולועג לחסידים?

ואף אחד לא טוען שחסידים הם תמיד שמחים. גם אם אנחנו מנסים ומשתדלים להיות בשמחה, זה לא תמיד עובד לנו..אבל יש מטרה, יש עקרון, יש שאיפה. יש הבנה, או נסיון להבנה של מהי באמת שמחה- ולא, זה לא קשור דווקא לריקודים ולחיוך על הפנים. שמחה יכולה להיות גם מאוד רגועה.

בקיצור, אם אתה שואל מה לעשות- תציע לו ללמוד איתך קצת ליקוטי מוהר"ן, או שתלכו ביחד לשיעור טוב בחסידות. אולי ככה הוא יחשף למהי המציאות בעיני החסידות ויבין שזה בדיוק הדבר ההפוך מבריחה. שמי שמתבונן בנפשו ועוסק בה ובבוראו הוא בדיוק לא בורח. מי שנמנע מלעשות זאת הוא הבורח.                        .

זו בעיה גדולה.

אולי היא לא קיימת בכל המקומות, אבל היא קיימת הרבה.

קח לדוגמא את קהילת "שובו בנים", זו מנטליות שכל כולה בריחה מהמציאות וזה נמשך כבר עשרים שנה.

אבל הבעיה לא נובעת מ"לימוד חסידות", 

הבעיה היא במלמדים, שהם בעצמם, הרבה פעמים לא מבינים ממש , מה שהם עצמם אומרים.

לגבי להיות בשמחה, בוודאי שזו מצווה גדולה וחיוב, אבל אין שום משמעות לשמחה, אם היא לא מגיעה ממקום אמיתי, ז"א אם מישהו בורח מהמציאות כדי להיות בשמחה, אזי השמחה שלו, לא נקראת שמחה.

השמחה שצריך לשמוח תמיד, היא דווקא ממקום של חיבור למציאות, חיבור לעולם וחיבור אליו יתברך, שהכל ברא לכבודו.

נגד דעת רבינו.

סילוף ברור.

אני קצת מתחברת לברסלב...

ושבוע אחד ממש בער לי לעשות התבודדות פתאום ולא מצאתי את הזמן ואת הפניות לזה.

ואז בסוף אותו שבוע נסעתי בטרמפים ופשוט נתקעתי בהם מלא מלא מלא זמן. כבר אמרתי תהילים, ודיברתי עם הקב"ה, וכלום לא בא. ומיהרתי...

ואז נשארתי לבד באחת הטרמפיאדות. פשוט לבד.

והבנתי שהקב"ה זימן לי הזדמנות נהדרת להתבודד.

פשוט 3/4 שעה (כן כן, 3/4 שעה אחרי חצי שעה שהייתי עם אנשים עוד הייתי בטרמפיאדה..) עמדתי לי ודיברתי עם הקב"ה.

וזה פשוט עשה טוב.

ממש.

באותו רגע כאילו השמיים היו בהירים יותר, צלולים יותר.

הצלחתי לראות מבעד לעצמי..

היה פשוט תענוג.

במקרה אחר, תיאר ר' נחמן את השיבה לביתו מן השדות או היערות,

לאחר שבמשך יום שלם שפך את לבו בפני האל:

"בחזרתי, נדמה לי כל הסובב אותי- אחר.

העולם נראה לי חדש לגמרי".

(הנשק העדין, 78)

יש צדיקים שכל הזמן רואים ככה את העולם, ואפילו ביתר בהירות וצלילות. אז זכית לטעימה קטנה מזה.

אמנם כשהדעה מתקצרת על ידי הגבולים, החולשות והכיעורים, שמתגלים במציאות, והשלמות האלהית מושכת את כל הלב והרעיון להחליטה בתכלית השכלול, אז מתגלה הרעיון הקנטי שאין הידיעות, אפילו החושיות, מתגלות לפנינו בצביונן האמיתי, ואם כן כל מה שאנו רואים הננו רואים רק צל של דבר ולא דבר, ואם כן כל מה שאנו דנים על דבר כיעור, רשע, חולשה והפסד, איננו כי אם מפני שכך נראה לנו הצל המועט המגיע לנו, וכן אנו רואים את עצמנו גם כן מצד צללי הוייתנו הכלולה בכל, אבל לפי האמת הכל שלם, מבהיק, מאיר ומשוכלל, והולך ומאיר [ומתאחד] בשטף של אין סוף.

האמת שאין לי כוח לכתוב עכשיו סיפור שלם....אבל חפשי בספר או באתר סיפור על ר' לוי יצחק. יש גם בספרים של הרב קרליבך סיפורים עליו פה ושם.

בהצלחה

שיחעיפו את כל אלו שבאים לישון דווקא בציון ותופסים את כל מקומות הישיבה.

אבל שום דבר לא יצא מזה, אני מכיר את "הוועד" והם לא מסוגלים לעשות כלום, חוץ מלהוציא הודעות.

מי אנחנו שנעיף אנשים שבאים לרבנו?

איך מישהו אמר, מישהו צריך לברוח מהארץ,לאן יברח?לרבנו!

כשאני קם חצות ומגיע לציון להגיד תיקון הכללי ורוצה לשבת קצת ללמוד , אין לי מקום ישיבה

וזה לא בגלל שמלא שם בכאלו צדיקים שלומדים בדבקות כל הלילה.

יש אולי עשרה שלומדים.

רק שכל הטמבלים, הקבצנים והשלוכים, שכל היום מסתובבים שם ברחוב ומרכלים ומעשנים, מגיעים בלילה לציון ונרדמים שם על הכסאות ועוד מעזים ברב חוצפתם , לתפוס מקומות ישיבה עם החבילות והסמרטוטים שלהם.

שישארו בארץ באמת, אין כבר "תג מחיר" שיפיג להם את השעמום?

קשה לי להאמין שרבנו היה מתייחס אליהם ככה.

זה קצת אגויסטיות מה שאמרת.

בית הכנסת בציון, לא נועד לשינה.

הוא נועד ללימוד ולתפילה.

זה גם כתוב שם, אבל האנשים, לא אכפת להם, הם לא מתחשבים במי שבאמת בא להתפלל וללמוד.

הם משתלטים על המושבים, כי אף אחד לא מפריע להם, לעשות מה שבראש שלהם.

והם לא צריכים לישון שם, זה הכל.

מעולם לא פגשתי ברסלב שהוא כל כך לא ברסלב!

זה מדהים ומרגש בעיניי, לראות ליטאי שאיכשהו במקרה (לאלוקים פתרונים) נתפס לברסלב ומנסה להדמות לחסידים של רבינו. לא אותה שפה, לא אותה הסתכלות, לא אותם מאוויים- כאילו אתה מנסה להמציא חסידות חדשה.

זה מרתק .

ומפחדים להגיד.

וזה מזכיר בדיחה 

-למה הרב ברלנד ברח למרוקו?

- אחרי ה"עדה" ואחרי אומן, הוא חיפש את המקום אליו הליטאים בטוח לא יגיעו.

וגם שמענו את הטענה הזאת שלך לא פעם,

אבל תצטרך להוכיח אותה, כי לפי מה שכולנו רואים כולם הולכים בתלם המוכר והידוע של ברסלב (אחרי כל הפיצולים והתת-חצרות), ואתה זה שקורא תיגר.

לא הצגתי ולא התיימרתי להציג סטטיסטיקה תקפה.

עם כל זה, נראה לי שאתה מעודך לא ניתקלת בברסלבים אמיתיים, כמו הברסלבים של בני ברק , או התלמידים של הרב שכטר , או המתפללים של בית כנסת אנשי מוהר"ן.

כאלו אנשים אני מכיר והם מתלוננים לעיתים קרובות על אותם דברים שאני מציין.

זה  דבר נפוץ.

אם אתה מדבר רק עם אנשי "נחלי נצח" או "חוט של חסד" או עם הנה נחים המצויים, סביר להניח, שלא תהיה עד להתבטאויות כאלו, אבל רק שתדע, האנשים ההם, לא נחשבים ל"ברסלברס". קוראים להם "מתחזקים" או "מתקרבים" ולא "חסידים".

אבל כל אחד, גם האדם השפל ביותר, צריך לכבד את המקום ולדעת איפה הוא נמצא

חסידי ברסלב בכל הדורות נזהרו מלישון בשטח הציון, והיו רבים שאפילו לא ישבו שם על כסא

אנשים שבאים לציון וישנים שם (אני לא מדבר על כאלה שלמדו שם כמה שעות ותוך כדי זה נרדמו) או כאלה שבאים לשם ומעשנים שם או מריצים שם דחקות, מחללים את הקודש.

(עוד דבר שמטריף אותי, שאני רואה אנשים בציון באמצע תיקון הכללי רואים את הרב ברלנד או הרב ארוש נכנסים לציון, הם מפסיקים באמצע התיקון הכללי והולכים לבקש ברכה. אתה אצל רבנו ואתה הולך לבקש ברכה מתלמיד של תלמיד של תלמיד של תלמיד של תלמיד????)

אתה מצפה מאנשים לישון בחוץ בחנוכה נגיד?זה הזוי! זה ממש אכזריות אפילו.

אילו לא היה להם כסף לכרטיס טיסה, לדוגמא, הם לא היו מגיעים עד אומן כדי לסתום את הציון הקדוש בסמרטוטים שלהם.

בשביל הכמות שגונבים שם למיטה אין להם כסף

לא אכפת להם, שהם זיהום סביבתי

אבל כשאתה קורא ליהודי "זיהום סביבתי"

לא שהוא מזהם את הסביבה שזה אולי אמת (וגם אז אני לא יודע אם מותר ונכון להגיד אותה)

אלא שהוא עצמו "זיהום סביבתי"

זה קו אדום.

חשפת את פרצופך האמיתי במשפט הזה. 

מיחסים חשיבות מופרזת לדיבורים וממעיטים בחשיבותם של מעשים.

האמת הפוכה.

לא זה מה שמבדיל בין החסידויות.

הייתי משווה בין הדגשים השונים שבכל חסידות. אבל בשביל זה את צריכה לעבוד קשה ותר ולשבת בספריה טוב טוב. תחפשי חומר שמסביר על חב"ד, חומר על ברסלב, ותראי שיש כל מיני הבדלים בדגשים. דגשים- הכוונה למשל רעיון שחוזר על עצמו הרבה. נניח- "אין יאוש בעולם" זה רעיון שחוזר הרבה אצל ר' נחמן אבל בחב"ד לא תמצאי אותו כ"כ הרבה.

אם כי הם נובעים משינויי תפיסה עמוקים

נובע מהבדלי תפיסה עמוקים?

לא ידעתי.

רבי נתן, לדוגמא, חבש כובע מצחיה

לא על ההבדלים העמוקים,זה מסובך מדי.

מה נפלתם עליו?

כי מדובר על שתי חסידויות גדולות ומורכבות וכל עבודה שלך, תהיה שטחית מכדי להיות משמעותית.

מוטב שהיית בוחרת חסידות קטנה כמו לעלוב, או באבוב

בחב"ד האדמו"ר חי וקיים.

בע"ה

אשרייך בהצלחה...

עוד כיוון...

חב"ד בתורות ו"בעבוידה' משליטים את השכל- הבנה בשכל וע"י זה למשוך את הרגש

ברסלב יש אינסוף דיבורים של רבי נחמן על 'דעת' שזה סוגשל שילוב אבל בסופו שלדבר הלב הוא השליט ויש מקום גדול להתעוררות וההתחיות של הלב לעומת חב"ד שצריך להשליט שכל על רגש וע"י ההבנה ההרגשה תמשך...(על רגל אחת...)

בהצלחה! ספרי ת'תובנות שלך ממה שיצא...

ומי שהציע לאוקראינים לעשות את זה זה כל מיני יהודים......

מקסימום לא נכנס לציון נתפלל בחוץ.

רבנו זועק בקול גדול על הגזירה הזו!!!

נסיון באמונה!! זו גזירה שלא תיגזר אם נאמין שרבנו באמת רוצה את הקירבה שלנו אליו,

את הנוכחות שלנו בציונו!

הריי מה הטעם בצוואתו? רצה להקבר שם על קידוש אותם אילו שנרצחו ונקברו שם, אותם אילו 10000 יהודים

שלא זכו לעילוי נשמתם.

צריך להתפלל על זה הרבה ולהאמין שרבנו רוצה שנמשיך להגיע!

אם חו"ש הגזירה תצא לפועל, רק בידינו לבטל אותה... לא לתת לגויים האנטישמיים ולמקבלי הכספים את ההנאה

הזאת של להרחיק אותנו מרבינו, נגיע ולא נכנס!!

השם יעזור!!!

נ נח נחמ נחמן מאומן!!!

שיגבו אולי מאה דולר ולא באים בטענות לחברות הנסיעות שכל ראש שנה גובים תוספת של ארבע מאות דולר ומעלה.

אלו הגנבים האמיתיים.

"דרך צדיקים"

"נתיבים"

"רביבו"

"ESL"

מה שאוקראינם עוד לא עשו, אלו עשו מזמן והרבה יותר.

תביעה על הנוסעים.(תביעה נוספת היא,פירנוסם של אנטישמיי אוקראינה.אך לא היחידה.).

יש שתי רמות שהצדיק פועל בעולם.

הרמה העליונה נקראת "שכל כולל", והיא ההשפעה של הצדיק על ההגיון ועל הלוגיקה של כל הכוחות הרוחניים והגשמיים, כמו השפעה על האקלים, השפעה על אופנות, השפעה על תנועות פוליטיות, ממשלות וארגונים וגם ברמה הזו הוא משפיע על צורת הפעילות של העולמות הרוחניים, המלאכים, הספירות וכו'.

הרמה התחתונה נקראת מח כולל, זו התורה שהצדיק מפרסם ומלמד בעולם, העצות של הצדיק, ההמלצות של הצדיק וכן הלאה.

אִם מִתְעוֹרֵר אָדָם לִתְשׁוּבָה אֲזַי כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם יֵצֶר הָרַע יוֹתֵר גָּדוֹל, עַל כֵּן צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּת בְּיוֹתֵר וְהִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע הֶחָדָשׁ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם. וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר הָאָדָם לִנְסֹעַ לְאַנְשֵׁי אֱמֶת, יֵשׁ לוֹ תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּתְחִיל לִנְסֹעַ נֶחֱלָשׁ חִשְׁקוֹ, וְלִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ לְגַמְרֵי - כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי תֵּיכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֲזַי הֵמִית יִצְרוֹ הָרַע שֶׁהָיָה לוֹ בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ, נִתְהַוֶּה לוֹ יֵצֶר הָרַע חָדָשׁ חָזָק מִבַּתְּחִלָּה, כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע הֶחָדָשׁ שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל פַּעַם. (משיבת נפש יד: ליקוטי מוהר"ן קמא סימן ע"ב)

אבל לדעתי, בברסלב יש מצב שאין דין ואין דיין וכל אחד עושה מה שהוא רוצה.

יכול לבוא משוגע אמיתי, לטעון שהוא רב בברסלב ולמשוך אליו עוד פסיכים כמוהו וכולם ביחד יהפכו ל"חסידי ברסלב".

זה קרה עם אמבש, קרה עם אליאור חן, זה קורה בסדנת "שקוף"

זה קורה כל הזמן.

אז למה לא?

אם את שואלת על המושג שבו מתארים אדם "ירא שמיים" אז אני לא כ"כ יודעת מה לומר...אני בעצמי לא יודעת למה מתכוונים.

אבל לגבי יראת שמיים בפני עצמה- נראה לי שזה בא בצמד עם אהבה. אהבה ויראה הן שני הפנים של הקשר בינינו לבין ה'.

אהבה אולי קצת יותר קל להבין- חסד, זרימה, דברים טובים שה' מביא לנו שדרכם אנחנו מרגישים את אהבתו אלינו, מצידינו- זו ההרגשה שאנחנו אוהבים את ה', אדם שאוהב ללמוד תורה, מצוות שאנחנו אוהבים, ושמתחברים לקיום שלהם.

היראה היא קצת שונה- יש בה יותר ריחוק. יש שתי יראות- יראת העונש ויראת הרוממות. יראת העונש היא הפשוטה יותר- אני מפחדת לחטוף בגיהנום אז אני אתלבש בצניעות או אקפיד על הלכות כשרות. יראת הרוממות היא יראה של כבוד. של הקטנות שאנחנו מרגישים מול גדלות ה' האינסופית. יראת הרוממות גורמת לי למשל, לקיים מצוות מתוך הבנה שזה מה שנכון לי, כי זה מה שה' נתן לי, גם אם אני ממש לא מתחברת לזה.

אם אני על סף לעשות מעשה אסור כלשהוא- אז אם יש לי יראת העונש אני אפחד מה', אבל אם יש לי יראת הרוממות אני אתבייש מכבוד ה' וזה מה שימנע ממני לעשות זאת.

אדם לדעתי לא יכול להיות רק באהבה כל הזמן, כי גם אהבה צריכה גבולות. בחורה שנורא אוהבת את ה' אבל לא מתלבשת צנוע, נניח, כי היא לא מתחברת לזה, זה בדיוק אהבה בלי יראה- בלי הצמצום של ההלכה שמגדיר לנו גבולות.

לעומת זאת אדם שעושה הכל בהקפדה אבל לא מרגיש שום דבר ואין לו חיות מהמצוות ומהתורה- הוא רק ביראה, ובלי האהבה.    

    וכאמור- כולנו חייבים את שניהם כדי להישאר באיזון נכון.   מצד אחד לשאוף לרצות את קרבת ה' ואת קיום המצוות ומצד שני- לשמור על גבולות ההלכה ובכלל- לשמור על המסגרת שלנו, כדי שהיא לא תתפרק פתאום, בזמן שמרגישים "לא בא לי, לא זורם לי, לא מתחבר לי".        

עוד דבר נוסף וחשוב בהחלט- היראה, הגבולות, היא זו שמאפשרת את הביטוי של האהבה. דוגמה פשוטה- אם את רוצה לשתות מים- אז תפתחי את הברז ויצאו המון מים, אבל בלי כוס- שמצמצמת את המים ומגדירה להם את הגבול- את לא תוכלי לשתות ולהנות מהמים. כי כשהחסד נמצא במקומו ויודע את גבולותיו הוא יכול לבוא לידי ביטוי. והיראה היא זו שמציבה את הגבול המאפשר.

עד כאן..מקווה שהובנתי. סליחה שזה בלי מקורות. יש לזה בלי סוף....

יראת שמים= תשומת לב.

פשוט, לשים קצת יותר לב לדברים שקורים לך, לסובבים אותך, להתבונן.

והראיה מהפסוק- 

הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר יְהוָה, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה--הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים. 

כא וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר יְהוָה--וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה.

כלומר הירא לדבר ה' <בעל יראת שמים> הכניס את המקנה מפני הברד. וההיפך מהירא הוא "מי שאינו שם לבו אל דבר ה'"

הרב ארז משה דורון

יש שם מלאא טרנסים מהממים על התיקון הכללי...

אני מחפש טראנס עם כל תיקון הכללי,כל העשרה קפטיל.