פורום תאומים (עמוד 19)

אפשר לראות כבר בשקיפות עורפית, אבל לקבוע ודאית אפשר רק בסקירה הראשונה

הייתי עושה יוגה ומלמדת ריקוד. השאלה היא עד כמה עכשיו אסור לזוז. האם הליכה מהירה היא אופציה או ממש כלום.

תזהרי עם להעלות את הדופק

אני בחודש שישי כבר הרגשתי כאילו אני בתשיעי וללכת היה לי קשה...

אני פשוט ממש מרגישה שהגוף שלי צריך קצת תזוזה...זה די עוזר לכאבי גב..

גם לא לעדות בכלל פעילות גופנית זה לא בריא, בטח אם זה משהו שהיית רגילה אליו לפני כן.
בהריונות יחידים אני יודעת שמנחים לא להתחיל עם פעילות חדשה, אבל מה שרגילים אפשר לעשות. לדעתי גם עכשיו את יכולה לעשות קצת ספורט, בטח ברמה של הליכות, אבל עם המון מודעות והקשבה לגוף.

אצלי ההריון התחיל עם דימומים והמטומה, אז הייתי בסוג של שמירה. אבל בהמשך עבדתי רגיל, בעבודה עם המון התרוצצויות וגם סחיבות לפעמים (העברתי לאחרים את הדברים הכבדים, אבל לא הפסקתי לגמרי..) והכל היה בסדר.

זה גם מה שהרגשתי. הגוף שלי פשוט מתנוון וכאבי גב התחילו לי נראה לי מישיבת ושכיבת יתר. המון תודה

זה לא לאכול אחרי 8 בערב כלום כלום חוץ ממים ותה...

ואז חזרתי לעבודה ולא היה לי זמן לכלום אז שכחתי מזה. 

השבוע פתאום הסתכלתי על עצמי ואמרתי, וואו, לא רואים שהיו פה פעם תאומים. 

אז סבלנות... אצלי הם בני שנה וארבע. 

טבעית ?ניתוח ?

אם תתאמצי ממש יש לך סיכוי.

אבל את צריכה לוודא שזה נעלם לגמרי לפני ההריון הבא.

אני לא מצליחה להיפטר מהעור עודף הזה עדיין.
חמש וחצי שנים מהקיסרי. שנתיים מהלידה האחרונה.
ואני כמעט בתת משקל.

ניתוח. מה זה משנה..?
השאלה היא מה אפשר לעשות? כי נראלי שזה באמת לא קשור לדיאטה...

אני אחרי הלידות הקודמות חזרתי ממששש מהר לעצמי (ועוד הרזיתי בהנקה), ומאז הלידה של התאומים שהייתה בניתוח נשארה לי בטן חמדמדה. ולא הייתי גדולה בכלל.. סחבתי פחות מבהריונות היחידים שלי...

כי אצלי זה היה קיסרי. תאומים ראשונים.
ומאז יש איזה עודף עור מבאסססס..
שלא יורד.
ילדתי אחרי הקיסרי פעמיים טבעי. אבל עדיין חושבת שהעודף עור מהתאומים .

אבל גם לא ניסיתי לעשות שום דבר בשביל זה (אחרי הלידות הקודמות זה קרה לבד, אבל גם הייתי יותר בתנועה באופן כללי בחיים. עכשיו אני די בטטה...).

אבל אצלי זה לא ממש עור שנמתח, אלא ריפיון שרירים כזה..

בלי בעיות עם הזרימות, רק לא רצו לקחת סיכונים והיו משקלים טובים

מונו בי, עם בעית זרימות קשה ו-iugr קיצוני.
זאת הייתה תקוםה לא פשוטה בכלל, אבל ב״ה העום הרוב המוחלט מאחורינו.
יש עוד השלכות בריאותיות של הפגות, אבל הכל הולך ומשתפר. מבחינה התפתחותית הם מדהימים ❤️

מחיצה משהו שכתבתן BB מונו בי
זה קשור רק לתאומים זהים?
עדיין בשלב מוקדם לא עשיתי סקירה ראשונה
אם היה משהו היו רואים כבר באולטרסאונט הרגיל אצל הרופאה?

שק אחד ומחיצה דקה שמפרידה בינהם.

אז אם אצלי אמרה הרופאה בהתחלה שרואה 2 שקים אז נקרא BB טוב לדעת

איזה קטע, אף פעם לא שמעתי את המושג הזה. למה קוראים לזה ככה?

הם מסכימים לחיות באחדות ובשלום בבטן של אמא אפילו שהם לא מאותה הביצית

וכעת ברצינות- אין לי מושג

רק מכל מחקרי על תאומים נתקלתי הרבה במושג הזה....

רק שבשבוע 23 היה לי TTTS , עברנו ניתוח עוברי ואחכ המחיצה נקרעה. בסוף ילדתי בשבוע 32.

מאחלת לך שהכל יעבור בשקט ובשלוה.

תודה על השיתוף!
אפשר לשאול מה הרגשת? מה היו התסמינים?

לא הרגשתי שום דבר מיוחד. להפך. הכל היה נראה סבבה.. חוץ מהיותי גדולה מאוד וכבדה בגלל שהTTTS נגרם גם מריבוי מים.

ברוך ה' שגילו את זה בזמן במעקב הריון בסיכון שעשיתי ומיד הפנו אותי לתל השומר להמשך הטיפול. לכן חשוב מאוד לעשות את המעקב למרות שלפעמים נראה מיותר...

הייתי מאושפזת חודש וחצי בהי ריסק עם תאריך יעד לקיסרי בשבוע 32 שלא האמינו שאגיע אליו.. אני מצידי הייתי שמחה להמשיך את ההריון אך הרופאים העדיפו אחרת. 

מטורף! מפחיד ממש. תודה לאל שהכל בסדר.
אני אכן מקפידה כל שבועיים מעקב וממש מקווה לטוב. המון תודה!

מה זה מונו בי מחיצה

זה מין קרום כזה שמפריד בינהם. 

אולי מספיק לשאוב?
את המזרנים והכיסוי של הידיות כיבסתי כבר כמה פעמים, את גוף העגלה עוד לא...
בשנה שעברה הם עוד היו קטנים ולא אכלו בה, השנה זה כבר די חובה, אבל אולי פשוט אשטוף עם צינור בחוץ.

ממש ממש בתשומת לב

 

וצילמתי בערך כל שלב כדי שלא אסתבך להחזיר כמו שהיה 

 

בסוף הפירוק היה הרבה יותר מורכב וארוך מההחזרה והיה ממש כיף להרגיש שהעגלה שוב נקייה ורעננה

ישמתי את עצתה של זהות כפולה והעגלה נראית נקיה וחדשה. 

ממש נוח ניקיתי עם סקוץ וסבון ואז עם צינור..יצא נקי..כמובן שאת המזרונים כיבסתי

לא סתם עושים אותו תכוף כל-כך, הדברים יכולים להתפתח ממש מהיום למחר.
(אצלי הם זהים, אבל הייתי בבדיקה שגרתית, כולל אולטרסאונד, אצל הרופאה המטפלת. הכל היה נראה מושלם. למחרת היו לי התקשויות+התחילו בעיות בזרימות).

לגהי ההמוניות:
א. לדעתי רוב המרפאות די ריקות עכשיו. אנשים מפחדים לצאת.
ב. זה תלוי ברופאים אצלכם. אם הרופא עובד גם בבי״ח ונחשף קצת להריונות בסיכוןמזה נראה לי סביר פשוט חבוא אליו. אם לא, הייתי מחפשת מרפאה קטנה יותר של הריון בסיכון.

לגבי שמירה - את בכלל עובדת עכשיו?
יש שמוע שמשהוע 24 מאשרים שמירה לכל הריון תאומים. אבל אין לי מושג אם זה אמיתי...
אבל כדאי לקחת בחשבון שכחלק מהקורונהיכול להיות שיקשיחו יותר את חלוקת הקצבאות למיניהם, ולא יחליקו פנימה את מי שלא ממש עומד בקריטריונים (פשוט כי אין כסף לשלם לכולם...)

(וזה היריון יחסית פחות בסיכון)

ובגלל המצב הנוכחי, שעדיף להמעיט להסתובב כמה שאפשר -

אז אפשר לעשות כל שלושה שבועות או אפילו חודש.

אאל"ט זה מה שאני עשיתי בכל מקרה (גם היריון תאומים לא זהים) - נראה לי שכל שבועיים הלכתי רק בסוף... (אבל זה היה כבר לפני שמונה שנים, אז אולי אני לא זוכרת...)

הייתי בהריון כמו שלך, רק עם צוואר קצת יותר ארוך. רק לקראת שבוע 28 הרופא אמר בחצי פה שאפשר לעבור למעקב יותר תכוף, אבל אפשר לעשות במרפאה רגילה. כלומר: אחת לחודש במרפאה להריון בסיכון, ובאמצע ללכת למרפאה רגילה לבדוק שתן, משקל ולחץ דם.

לגבי קיצור צוואר, אני באמת לא יודעת...

וקטנה ופחות חשופה - היייתי הולכת אליה.
אני באותה סיטואציה כמוך. שוקלת לוותר על העמסת סוכר כדי לא להחשף לקורונה. בבית בבידוד מרצון.

לא הייתה קורונה ועדיין לא הייתי במעקב כל שבועיים בשלב שלך, אלא כל שלושה שבועות. 

נראה לי שרק משבוע 34 עשיתי כל שבועיים. 

היה לי רופא מעולה להריון בסיכון. ההריון שלי היה משעמם (שני שקים, מתפתחים יפה). 

נולדו בשבוע 39 במשקלים יפים בלידה מהקלות שהיו לי. 

אם הכל תקין, לא רואה סיבה ללחץ. 

קודם כל, בגלל שאני בן אדם אופטימי אני מומחית בלשכוח מה שהיה לי קשה. 

אבל ההריון היה לא קל. 

ועכשיו, מטורף לי. הם מקסימים ומהממים אבל החיים אינטנסיביים בטירוף. 

כולם משמינים עכשיו בבית ורק אני מרזה מהנקיונות וכל הילדים איתי. אין לי זמן לאכול!

זה התחיל לי עם התאומים, אבל זוכרת גם שהופתעתי שזה הגיע כ"כ מוקדם

בקטע הזוי.
אבל אחכ איכשהו מתרגלים... לא יודעת איך.

הריון בסיכון?

בד"כ הרופאים בהריונות תאומים מעודדים לצאת לשמירה

ממש מוזר

אצלי פתאום בשבוע 31 יה מיעוט מים ואושפזתי לקראת ניתוח...

היו שבועות עם קיצור צוואר

זה הריון יותר כבד ומסורבל

הבעיה היא שבשביל הביטוח לאומי את חייבת מכתב של הרופא

אולי אם את בכל מקרה בבית עכשיו כן תבקשי מהרופא שיכתוב לך הריון תאומים עם צוואר דינאמי כד'...

בהצלחה רבה

שמעתי שיחות על זה (מצד רופאים) אבל ברוך ה שלא היינו צריכים.

לגמרי יותר קלה. זה חיים אחרים להחזיק 2 אחרי 4.הרבה פחות סימפטומים. קצת חוששת כי אמרו לי שהדילול מגביר את הסיכון. ממש מקווה שהכל יהיה בסדר.

הן מן הסתם בצדדים הפחות אופטימיים. אני מניחה שיש גם הריונות כאלה שמסתיימים בזמן ובבריאות.

ממש ממש מקווה לסיים אחרת.

דילול מ4 ל2. הריון היה תקין ברובו עם לידה בשבוע 38 טבעית

תודה רבה. נותן קצת תקווה. החשש הזה הוא לא כיף ולעתים מפריע לבנות מההריון.

ונראה לי שמותר להתאכזב קצת..
אבל להתמקד בשמחה שיהיו בריאים
ושלמים ויעבור בקלות...

קצת באסה.
ואולי טוב שבררתם את זה מראש כדי שתתבאסו מראש, תרגעו, ותגיעו בשמחה ללידה.

אמנם זה לא מאוד עוזר כרגע כי ברגע זה את קצת מאוכזבת... אבל ברוך ה יהיו לך שישה ילדים.
פתאום כשמגיע נסיון של פוריות אז 6 זה מספר נדיר ומהמם ומשמח!

ואח״כ להזכיר לעצמך שוב ושוב מה העיקר ומה הטפל, ולהגיע ללידה שמחה ומאושרת.

בעין כרם - התנאים לאמא, הכי טובים. יש 'חדר אימהות' שאימהות יכולות לישון שם לאורך כל תקופת האשפוז, להתקלח וכו.

ואיך הפגייה שם? מבחינת מקצועיות...

(עד כמה שפגייה זה מצוין, כן?)
לפני ארבע שנים וחצי.
יש 'חדר משפחה' צמוד לפגייה ובפנים 2 חדרים אם האמא נשארת להניק 24 שעות לפני השחרור.
צוות מקסים, בית חולים דתי.
הרגשתי ושמעתי שמקצועיים.

אנחנו מאד נהנינו מאד מהפגיה בשע"צ, מקצוענים מאד!!!!

 

ויש תנאים מאוד נוחים, הייתי רק כמה ימים אבל קיבלתי חדר לבד (רוב החדרים אבל הם לשתיים) ובעלי יכל לישון איתי

אבל נקי ומרווח, מחלקת יולדות היתה ממש ירידה ברמה לעומת זה

שלי לא היו צריכים פגייה ב"ה

הייתי שם עוד אישה עם תאומים בשמירת הריון, הם היו שם 3 חודשים ואני חושבת שהיא גם לא הצטרכה את הפגייה בסוף

גם כשהייתי בחדר לבד וגם עם שותפה בעלי ישן איתי והתנאים שם באמת מעולים
אבל בגלל כל הבלאגנים שיש לי ושלא יודעים כמה אצליח למשוך (הרופא מדבר על שבוע 30 כתחזית אופטימית ) אני רוצה פעם הבאה להתאשפז במקום עם פגייה טובה ופחות להסתכל על דברים אחרים... מתפללת למשוך עד שבוע 36 אבל מנסה להתכונן ללידה מוקדמת יותר

בשורות טובות!

ההריון אצלנו עדיין בגדר סוד רק שבוע 9 בדרך ארוכה
בעלי לא מסכים לגלות רוצה ממש סוד עד הלידה אני מתפוצצת בתוכי מהתרגשות ונראה לי כל כך רחוק..
הם יהיו 6 7 במספר הילדים הקטן שלי בן שנה..

שווה את המאמץ להתרגש הריון שלם לבד?
כל יום מדמיינת את היום של הלידה ואת ההתלהבות של כולם מצד שני זה גדול.

אנחנו שחררנו את זה ברגע שיכולנו (עוד לפני חודש שלישי). 

אפילו למשפחה המורחבת. 

לא היה לי כוח להסתיר. 

 

אם יש לך כוח לזה, בכיף. אני מאלה שלא מבינות על מה המהומה, ולמה לא לקבל עזרה כשכל כך זקוקים לה, רק כדי להפתיע. אבל אני לא חובבת הפתעות בכללי, אז כאמור- תלוי בך. 

 

 

והכי חשוב-

שיהיה בשעה טובה, והריון קל ומשעמם 

משעמם הוא לא חצי יום במיטה כל היום בחילות לא יכולה לסבול שום ריחות..
מקיאה כל בוקר את נשמתי 5 הריונות לא היה לי כזה דבר
התופעות מוגברות כנראה

כל הזמן מדברים על עיבוד לידה, אני הייתי צריכה עיבוד הריון לפני הכל.

 

מקווה בשבילך שזה יעבור בהמשך ושלפחות השליש השני יהיה משעמם 

בעיקר בגלל דאגה, רצון שתהיה ברכה בדבר הסמוי מן העין, לחסוך להורים את הלחץ של ההמתנה והסיכונים, ולנסות לעכל בעצמנו כמה טרוף זה יהיה.
אם אצטרך להכיל גם דאגה של אחרים אני אתחרפן, במיוחד שכרגע לא ברור כמה אפשר לעשות בדיקות ומה יהיה בלידה....
נפיל על כולם את הפצצה הטובה, בעזרת ה שהכל יהיה בבריאות, כולם ישמחו, ואם לא יהיה קורונה גם מן הסתם ישמחו לעזור לנו בתורנות...

גם אני שורדת שומרת בסוד..

שבועות. פתאום זה נראה קרוב יותר....

מכולם חוץ מהוריי.
אכן זה הרבה אנרגיות, מה גם שמלא מנחשים שזה 2 בגלל הגודל וצריך להיות יצירתיים בשביל להכחיש בלי לשקר ממש
וגם אני דימיינתי כל ההריון את התגובות של כולם וזו היתה הפתעה ושוק גמורים...היה נחמד..
בדיעבד....
לא יודעת אם שווה את המאמץ, אך אכן ברור שיש יותר ברכה בסמוי מן העין.
חשבתי פעם שאם שוב יהיה לי הריון תאומים כבר לא אסתיר ...

להורים סיפרנו מההתחלה, וביקשנו שישמרו את זה בסוד.
כשההריון התחיל להסתבך והייתי ממש לקראת אשפוז סיפרנו גם לאחים, כי הרגשנו שעדיף לנתב את האנרגיות
לתפילה במקום להסתרה (הייתי עוד קודם בשמירה בבית והם לא ידעו, רק שבוע לפני האשפוז סיפרתי להם. אבל ידעתי מראש באיזה יום אני מתאשפזת).
לשאר האנשים לא סיפרנו. היו כמה חברות קרובות ואנשים מהעבודה שידעו שאני מאושפזת, אבל לא ידעו שזה תאומים. למי ששאל הסברנו פשוט שיש בעיה בגדילה של העובר (מה שהיה נכון, הם רק לא ידעו שיש לידו עוד אחד 😜).

לא סיפרנו משתי סיבות..
א. כי זה מגניב להפתיע. אנחנו באופן כללי אנשים די שושואיסטים...
ב. כי באמת לא ידענו אם נסיים את ההריון הזה עם שני ילדים. ולא, לא מתאים לי שכל העולם ידע מה בדיוק היה אמור להיות ומה קרה בפועל. גם לילדים שלנו לא סיפרנו מהסיבה הזאת (הגדול היה בן 5). הידיעה הפתאומית על זה שאלה תאומים לא הייתה הדבר ההזוי מבחינתם בכל הסיפור... וגם ככה היו להם כמה לודשים לעכל את זה עד שהם פגשו אותם.. 😏

קוראת את כל השרשורים שלכם ובוכה כאילו מה
כל מילה מרגשת אותי ואני רק בתחילת הדרך..
קוראת ואומרת לבעלי שכנראה מאבדת שפיות מחפשת כל מילה באינטרנט על תאומים..
לא מעכלת כל יום מחדש
מאמינה שאחרי סקירה אספר להורים בעזרת השם רק רוצה לראות שהכל טוב בכיינית שנהייתי

חיפשתי כל מילה על תאומים,
נהייתי דוקטור לעגלות תאומים,
פתחתי פייסבוק בשביל זה, והייתי ממש מרוגשת.

אחר כך גם הגיע שלב החששות הגדולים.

ואז הגיע שלב העיכול...

לפעמים מנסה לא לחשוב על זה ולא הולך לי

ברוכה הבאה למועדון!
איזו התרגשות!
אני גם הרגשתי מתפוצצת.
לאמא שלי סיפרתי מיד,
להורים של בעלי ולאחים שלי כמה חודשים אחר כך,
לאחים של בעלי לא ממש גילינו ברשמיות אבל אמרנו לחמותי שמהם זה לא ממש סוד וזרקנו רמזים.
גם המנהלת והמזכירה איפה שעבדתי ידעו.

קצת התבאסתי שכל כך הרבה יודעים, אבל קשה לי לשמור סודות מהקרובים לי, וגם היינו צריכים מלא עזרה כי עברנו דירה בסוף ההריון, וגם שלא ידאגו כשיצאתי לשמירה.

כל השאר בהחלט הופתעו.

מספר המזל שלי יהיה בן שנה ושמונה בעזרת השם

אמא שלי שיגעה אותי ואמרה שהבטן שלי גדולה מדי והיא דואגת ואם אני בטוחה שהכל בסדר וכו... וזה היה בערך בשבוע 20- אז נאלצתי להרגיע אותה.ובשבוע 24 אישפזו אותי ככה שכבר לא היתה ברירה וסיפרנו לכל המשפחה המצומצמת אחים ואחיות משני הצדדים וביקשנו שיתפללו ושישתדלו לשמור בסוד. היו כאלה שהגיבו שזה כבר היה ברור והיו כאלה שהופתעו ושמחו... עד סוף ההריון היו עוד רבים מהמשפחה שכבר הבינו מה קורה... וכמובן שיש את התמימים שהיו בהלם.

בקיצור חוויה מסוג אחר... מתפללת עלייך שיעבור עלייך הריון מאוד משעמם ולא מלא אטרקציות כמו שהיה לנו.

רואה שהרבה נגמר בשמירה יש הריונות של תאומים שעוברים חלק? בעזרת השם ויולדים בזמן
יש הרבה קטנים בבית לא מתארת לעצמי יוצאת מהבית להרבה זמן

יש הריונות תאומים שעוברים חלק.

אבל גם אלה שלא, עם כל האקשן בדרך, ברוב המקרים נגמרים בשלום ובשני אוצרות בריאים ומתוקים. אז חשוב לא להיכנס לפחדים.

אני גם ילדתי תאומים מס' 6-7,

עד חודש שביעי הכל היה חלק, ופתאום הכל השתנה ובחודש האחרון הייתי - לא בשמירה בבית, יותר גרוע - באישפוז במחלקת הריון בסיכון. גם אני לא תארתי לעצמי את זה, איך בעלי נשאר עם 5 ילדים, אבל עברנו את זה ב"ה בשלום ובבריאות. ומתקופה זו רק התחזקתי, למדתי המון על עצמי, על נשות ישראל שהיו מאושפזות לצידי, ועל אמונה והשגחה פרטית

 

רק להתחזק באמונה שהקב"ה מכוון כל דבר לטובה ונותן לכל אחד מה שמתאים לו, ורק למי שיכול לעמוד בזה.

 

ולגבי הסתרה, אני לא חשתי שום צורך שאף אחד יידע, אבל סיפרתי להורים שלי ושל בעלי, ולילדים שלי הגדולים (גיל בי"ס יסודי).

לילדים - כי היה חשוב לי שהם יעברו את שלב ההלם לפני שזה קורה, כי זה הולך להשפיע מאד גם על החיים שלהם. הרי גם לי לקח זמן לצאת מההלם כשנודע לי שזה תאומים, ושמחתי שהיה לי זמן לעכל את השינוי ולהתכונן אליו נפשית בזמן ההריון. אז גם להם מגיע.

להורים - גם כדי לתת להם זמן להתכונן נפשית, אבל בעיקר כדי שלא יעלבו...

בפועל יצא טוב שהם כבר ידעו זמן מה לפני שאישפזו אותי, כך זה היה פחות מפתיע ומבהיל.

 

בדיעבד יש עוד יתרון לספר מראש: כשאת מספרת למישהו באופן אישי שיש לך תאומים בבטן את יכולה לראות בשידור חי את ההתרגשות והתגובות המופתעות וזה ממש כיף!

 אם זה אחרי הלידה - בד"כ את לא תראי את התגובה, בעלך הוא זה שיספר וישמע את התגובה בטלפון, או שאנשים ישמעו מההורים שלך וכו'... ואני את התגובות האלה הפסדתי

 

ילדתי יחסית מוקדם (שבוע 34), אבל עד אז לא הייתי זקוקה לשום שמירה ולשום אשפוז. (כן עזבתי עבודה מאומצת שהייתה לי אז, ליתר ביטחון...)

וגם אז שמירה בבית בנחת.
אני השתדלתי כמה שיותר לשכב ואם לא אז לשבת, אבל החמרתי יותר ממה שהרופאה אמרה לי. וגם ככה במילא לא היה לי כוח לעמוד ולזוז יותר מידי.

בסוף ילדתי בשבוע 39 אחרי זירוז...

היה הריון ממש ממש חלק.

מחר תור לרופאה בקופה חוששת מזה כי כל כך לא מרגישה טוב שמקווה שהכל תקין
בעיקרון היא אמרה לי ללכת למרפאה בסיכון אבל התורות עוד מלא זמן ואני רוצה לראות שהכל תקין

בסוף התקופה הזאת עשתה גם הרבה טוב...

התאומים שלנו נולדו בשבוע 38+2 אחרי זירוז.
עבדתי עד שבוע לפני הלידה ואז יצאתי כדי להספיק קצת להתאפס לפני הלידה.
הריון חלק בלי עין הרע.. יותר קל משני ההריונות הקודמים (של ילדים יחידים כמובן)
כן היה לי באיזה חודש שישי ברזל ממש נמוך (המוג' 8) אז קיבלתי עירויים של ברזל פעמיים בשבוע ארבעה שבועות ובשבועיים הראשונים הייתי בחופשת מחלה בבית כי הייתי ממש חלשה. (אולי זה מה שנתן לי אח"כ זריקת מרץ והרגשתי מצוין מאז ועד הלידה וגם אחרי.. ממש הרגשתי אפילו אחרי הלידה עם כוחות שלא היו לי לפני כן..)

ומצטרפת לזה שאין עניין לא לספר וההפתעה לא שווה את זה.
אנחנו לא סיפרנו בכלל לאף אף אחד (כן, גם לא להורים שלי) בהתחלה כי חששנו ורצינו לחכות עד שיעבור הסקירות וכו' ואח"כ פשוט כי לא הייתה הסיטואציה המתאימה ואז כבר התלהבנו שזה יהיה הפתעה וכו'..
בפועל, הקשה קצת עלינו להתארגן, להתייעץ וכו' וגם, כמו שאמרה כאן מישהי בכלל לא ראיתי את התגובות המתרגשות והמתלהבות של כולם.. אז מה זה שווה? ;)

מאד עודדת אותי תודה
היום הייתי אצל הרופאה ברוך השם הכל מצוין ובסדר.
אמרה לאכול טוב ולנוח.
ממש עוזרות לי התגובות שלכן .

ילדת לפני שניה! 

 

אני גם חדשה יחסית בעסק, הן בנות שנה וחודש.

זה עדיין אינטנסיבי מאוד, אבל הן כבר מעסיקות את עצמן לפרקי זמן ראויים (ביחס לגיל, כן?)

מחכה כבר לגיל שיעסיקו אחת תשניה... זה כלכך קשה
לא האמנתי חח

חצי שנה גג והן מתחילות לתת לך אוויר לנשימה 

 

ויחד עם  זה בעיות אחרות כמובן, אבל באמת שיותר קל. לדעתי

וברצינות- אני חדשה בעסק ההורות, אבל מאמינה שכל גיל מביא איתו את החלק הקל והחלק המאתגר.

אצלי הרווחה הגדולה הגיעה בשתי מדרגות:
כשהם נכנסו למסגרת (בגיל שנה) וכשהם התחילו לישון לילות שלמים (בגיל שנה ו-5).

להעסיק אחד את השני הם רק מתחילים עכשיו (שנה וחצי).

שתפי, אולי גם אלי הוא יגיע...

הכי פשוט, והכי מסובך. - תאומים

אני לא אגיד שזה לא נס, אבל זה הגיע אחרי עבודה קשה...

(או יותר נכון, כל מה שאנחנו נוטים לראות כנס)

 

תודה על הקישור. קראתי, וכרגע לא רואה את עצמי מגיעה לזה.

לא מסוגלת לשמוע אותן בוכות ככה. גדול עלי ממש... 

(מזל שהן שתיים, אחרת הן היו יוצאות ממש ממש מפונקות)

אבל בשלב כלשהו פשוט לא היינו מסוגלים להתעורר יותר בלילה. הגינו כבר ממש ממש לקצה (ותאמיני לי שאפשר למתוח אותי בזה הרבה..).
אז זה פשוט קרה.

היתה רגיעה ושליטה כשהן ישנו טוב. אחת ישנה טוב מיטם הלידה כפרעליה.ועם השניה היה קטסטרופה ורק ייעוץ שינה שלקחנו בגיל 7-8 חודשים הציל ומאז נהיינו שפויים ב"ה!

אחת ישנה לילה מגיל לידה
והשניה..טרור
חחחח

חשבו שלקחנו ייעוץ שינה כי זה תאומים


הבהרנו לכולם- לאאאא. זה רק אחת שפשוט החליטה שלישון לא מספיק מעניין.... יש אקשן כשערים.

ממליצה לקבל את המציאות זה באמת הריון שונה ומתיש הרבה יותר מהריון של עובד אחד שגם מתיש...

ממליצה לקחת עוזרת לפחות פעם פעמיים זה מאפס את הבית...

השאלה היא אם זה לא מדאיג החולשה המטורפת הזאת ....
וחוצמיזה- אולי לקחת איזה ויטמין??
אני לא מכירה את עצמי....

הגוף שלך עובד קשה מאוד מאוד לייצר חיים (כפול 2)!

אני חושבת שזה שאת מתפקדת בעבודה ו"רק" בבית לא זה שיא התקין... פרנטל יכול לעזור ותבדקי מה מצב הברזל שלך... (עשית בדיקת דם של תחילת הריון?)

עשיתי... ואני בסדר ב"ה.
זה הריון חמישי שלי ואני עדיין לא מצליחה לעכל את ההבדלים וההיערכות המיוחדת...
היום ברגע שיכולתי הלכתי לישון, והרגשתי שאני לא מסוגלת להישאר ערה ולטפל בילדים...
זה קצת הלחיץ אותי.

אז תודה רבה רבה על ההרגעה....

והמחשבה שאני ממש רק בהתחלה לא עוזרת לי להירגע

(וגם היו דימומים אז היה תירוץ. אבל הרופא חשב רק לתת ימי מחלה לדימומים כל פעם...אז בעלי אמר לו שבלאו הכי אני לא מצליחה יותר מידי לתפקד, ואז הרופא שאל אם אני מעדיפה שמירה וקפצתי על המציאה) 

וישנתי לדעתי איזה שלש שעות כל יום לפני ארבע שאז הקטנה חזרה מהמעון.

כל ההריונות שלי היו קשים, אבל בהריון התאומים רמות העייפות והחולשה היו הרבה יותר גבוהות..

גם אני הופתעתי מאוד מאוד מזה.

ישנתי בלי סוף.
קרה גם שנרדמתי בערב שבת ולא הצליחו להעיר אותי לארוחה

לי הסתבר שהיה חסר בהמשך ההריון והזריקו ונתן המון מרץ.

הרגעתן אותי. וגם את בעלי...
הלוואי שהכל יעבור בשלום עם הקורונה הזאת...
לא יודעת בכלל אם הסקירות והכל יתקיימו כסדרן.
וזה מלחיץ אותי...

בשורות טובות בעזרת השם!!

משהו מעודד בדיוק נמצאת במצב הזה עייפות אין קץ חח

לפחות עוד חודשיים וחצי.
הקפאתי את הבירורים שלי על בתי חולים/לידות/הכנה ללידה...
ובינתיים ישנה שנצ חזק כל יום ;)

חוששת שהיא תתבטל,
ובכלל מלאת חששות.......מה יהיה אם לא תהיה סקירה?
בינתיים מתחרפנת עם כל השאר בבית...

אין זמן בכלל להיכנס לפורום בכל הטרוף הזה ..
אני כנגד כל ההלחצות כבר בדרך לשבוע 28 וגם הפסיקו לדבר על אשפוז כי הזרימות טובות ברוך ה'!! באמת שזה נס מבחינתי במיוחד שאני עכשיו עם 3 ילדים בבית ודווקא עכשיו התקופה הכי קלה שלי בהריון...
ממש השגחה!
אז מפה אני מתגלגלת כל שבוע ונקווה שהקורונה תלך לפני הלידה

קרובת משפחה שלי גרה באיטליה והיא בהריון רגיל בשבוע 33 והיתה לה סקירה שלישית השבוע, ונתנו לה לצאת (עם אישורים מיוחדים).

גם אני תהיתי לעצמי איך מנקים לפסח עם כולם בבית...
אז קודם כל הודיעו שגנים ומעונות ומשפחתונים בנתיים כן פועלים. לא בטוחה שאשלח בלב רגוע... נראה.
צריך לעשות סוויץ בראש ולחשוב כמו הום סקולינג.
סדר יום פחות או יותר קבוע. לימודים במקצועות השונים.. חוברות עבודה וכד' זמנים של הפוגה.
זמנים משפחתיים וזמנים שכל אחד לבד...
ארוחות בזמנים מסויימים. למנות אחראי על הארוחות השונות.
וכן. משימות לפסח מותאמות לכל גיל.
היום אתה עם התאומים ואתה מנקה. מחר ההפך.
אולי סוף סוף תהיה גם לנו טבלת משימות

איך שורדים עוד 5 שבועות כאלו?????

מי מדבר בכלל על פסח.....

היום הזה נמשך נצח

וערכנו סדר יום עם מה עושים בכל שעה

ועשינו את כל הפעילויות האפשריות

הספקנו לאכול ולאכול

לריב ולשחק

ללמוד ולצייר

לצחוק ולוותר

לשאוג ולאלתר

וסוף כל סוף הגיע סוף היום...(לפחות זה קורה אצלי מוקדם כי עדיין קטנים.....)

למען ה'

איך אני עוברת עוד יום כזה??????????????

כל יום ויום בפני עצמו.
גם אם מיואשים זוכרים שהמחר יעבור כמו שהיום עבר.
ונותנים לעצמך שכוייח וצ'ופר על שלושה דברים טובים שעשעית היום.
ומשתפים בזה אחיות וחברות שילמדו גם או שסתם יגידו לך כל הכבוד ויחזקו.
ומכינים סדר יום חדש למחר עם רעיונות מעניינים שמקבלים מחברות, וכוללים בסדר היום הזה גם זמן של משחק חופשי או דמיון (עדיף בבוקר כשהם יותר רגועים).
ומאזנים בין פעילות רגועה לפעילות מוציאת מרץ ( כגול גלגולים על מזרון). ונושמים עמוק עמוק עמוק, ומחייכים!

כתבתי כמובן גם לעצמי. באותה סיטואציה, רק שאצלי עוד לא ישנים כי יש טווח גילאים גדול יותר...

באמת הכנתי לעצמי עכשיו ארוחה מפנקת

מקווה שזה יתן לי קצת כח

ואולי אז אני יוכל להסתכל על הכל בצורה קצת יותר אופטימית.

הדבר שהכי מכווץ לי כרגע את הלב זה המחשבה על זוגות שמתחתנים בשבועות האלו

זה קצת מכניס אותי לפורפורציות....

אבל עדיין אני צריכה כוחות לעבור את הימים הבאים

אז תודה על ההודעה מלאת הכח ובעז"ה שיהיה לי ולכולנו מחר יום קל ונחמד יותר

כל אחד והמתנות שהוא קיבל, והסיפורים שהוא יספר לנכדים.

ובדיוק תפסת אותי ברגע אופטימי כי סך הכל היום שלנו עבר בטוב (אם כי יש מקצה שיפורים למחר). ברור שיש לי רגעי שפל. בהם אני משתדלת לזכור בשכל שיש לי בחיים גם רגני אופעימיות אז הכל בסדר...

מי שיש לה קצת אופטימיות בשבילי מוזמנת לשלוח.

למשפחתיות וקשר שאין לנו זמן ביומיום...
אולי קל לי לדבר כי בעלי איתי בבית (מורה). אבל החלטנו יחד שלכל אחד מאיתנו יש הפסקה של שעתיים אוורור, לא כולל תפילות, במהלל היום וביתר הזמן אנחנו יחד כפרוייקט משפחתי.
עד כה עבר בסבבה.
מתיש מאוד אבל טוב.
לוז לא ממש עובד, צריך רשימה של מלא פעילויות אפשריות שברגע של שעמום מנתבים לפעילות בזריזות בלי ליצור וואקום שגורם למריבות.
אין ספק שהתאומים (שנה ו3) מוסיפים הרבה אקשן והפיצול קשב לטווח גילאים רחב הוא לא קל , אבל אפשרי.
בהצלחה!!

אני מלמדת מהבית (צריכה להתחבר לתלמידים שלי אז מסתגרת בחדר). זה רק שעה ביום אבל זה מרגיש לי וואו.

ניקיון לפסח, אין לי מושג איך. היום הם התחילו לנקות את אחד מחדרי הילדים ואני אצטרך לסמוך על זה כי אני עם התאומים (שנה ושלושה) כל הזמן. 

בקושי מספיקה כלים-כביסה-נקיון בסיסי של רצפה, אז פסח... 

היום היה אפשר לצאת אבל בימים הבאים שבהם צפוי גשם יהיה לי מאוד קשה. 

ובעלי לא נמצא בבית כל היום.

אבל אני כן חושבת שלאט לאט תיווצר שגרה כלשהי, וזה יהיה קצת יותר קל.

וואי כל הכבוד לכן!!!
אצלינו היום יום יחסית רגוע עם הילדים בבית.
ויש זמן ללידה אז מקווים שהמצב ישתפר עד אז.
הבית מייצר המון עבודה! - איך עשינו את זה וגם עבדנו במקביל?
אבל לפחות זוכים לשנצ!!!

לא עשיתי מקהו מיוחד, וגם לא ממשהיהלי צורך בזה (כלומר, אם הייתי מגיעה לסוף ועתידה ללדת בלידה רגילה אני מניחה שהייתי עושה איזה מפגש הכנה/ריענון, אבל לא הגעתי לשם ).

לגבי הקורונה - זה לא עניין של מה בכך להכניס להסגר את כל ההריוניות. יש לכך. הדלכות מאוד לא פשוטות על הרבה דברים. במיוחד כשהקורונה לא פוגעת כמעט בילדים...
נכון, לא יודעים עד הסוף מה ההשלכות שלה ואיך היא כן/לא עוברת. אבל כן רואים שילדים הם חסינים אליה בהרבה מאוכלוסיות אחרות.

במקום לבודד בדיעבד את החולים עדיף לבודד מראש את הקבוצות שבסיכון שעלולות להגיב רע.
ואז האפקט יהיה שרק הקבוצות החזקות שממילא שורדים את הקורונה יהיה בסכנת הדבקה וככה ימנעו צבי מוות או מצב בו בשנה הבאה יחקרו על התינוקים שנולדו לנשאיות קורונה....

בע"ה שהכל יהיה בבריאות גדולה ושתגיעו הכי רחוק שאפשר!!!!
בשמחה תכתבי לי כאן או בפרטי את שמך לתפילה!!!!!
ותזכרי, כל שעה ברחם היא משמעותית! אז כשזה יקרה תשמחי על כל השעות המרובות שהצלחת להחזיק אותם ברחמך.... ונסי להאריך כל שעה...

שאם זה מה שהאופאים צופים, התכנון הוא שתתאשפזי קודם.
אם את בתל השומר (ואולי זה ככה בעוד בתי חולים, לא יודעת..) יש פעם בשבוע סיור בפגייה למאושפזות בהיי-ריסק.
אני ממש ממשממש ממליצה ללכת אליו! זה ממש מרכך את הנחיתה אח״כ...

פגיה זאת תקופה לא קלה, וההבדל בשבועות הלידה (וגם המשקלים) הוא מאוד משמעותי.
לא גומה פגייה של יליד שבוע 34 לשל 30, ושל שבוע 30 לשל 27.. ובטח של-24... זה הבדלים של שמים וארץ.
בשבועות הצעירים מתחילים לרוב בטיפול נמרץ. שהם האווירה מתוחה יותר... לוקח זמן להתאפס מי נגד מי ומה המשמעות של כל דבר. אבל לאט לאט נכנסים לזה...
לי הייתה הקלה מסויימת מזה שהם כבר בחוץ והאחריות לשלומם היא לכאורה לא עליי יותר, אבל אחרי כמה ימים הבנתי שהם ממש עוד בסכנת חיים, וזה היה לא קל (אחד מהם עבר החייאה ב-20 דקות שיצאתי לאכול. זאת הייתה ממש טראומה).

הגישה שלי, שאני ממש ממליצה עליה לכולם, היא לא לנסות ״להלחם״ במציאות.
בהתחלה היו לי חברות מהיי-ריסק, שזו קבוצת תמיכה מופלאה! נרקמו שם חברויות מדהימות...
אבל גם מעבר לזה, ידעתי שאני שם לתקופה ממושכת (נולדו בשבוע 29. אחד היה מאודפז חודשיים והשני שלושה), ואין לי מה לעשות נגד זה, אז ניסיתי להוציא את המקסימום מהמצב. לכן התחברתי (מאוד) לצוות! ממש הפעתי לחברה שלהם. עם חלקם אני בקשר אישי עד היום (שנה וחצי אחרי).
הייתי שותפה בטיפול, שאבתי מסביב לשעון, עשיתי הרבה עור לעור עם הקטנים ופשוט הייתי שם כמה שאני יכולה. לא לכולן זה מתאים, וחדוב להיות קשובה לעצמך ולא רק ללחץ של הסביבה. ולעשות ר-ק מה שמתאים לך!

מבחינת התמודדות עם הילדים - הגדול שלי היה בן 5. כשהייתי מאושפזת לפני הלידה הם ידעו שאני שם כי התינוק (הם לא ידעו שזה שניים ) לא מרגיש טוב וצריך להשגיח עליו. אח״כ אמרהו להם שהיה צריך להוציא אותו מהר מהבטן לפני הזמן, ולכן הוא צריך להישאר בינתיים בבי״ח עד שהוא יגדל ויהיה כמו תינוק שנולד בזמן. הם קיבלו את זה יחסית בטבעיות.
בקושי הייתי בבית בתקופה הזאת. בעלי היה איתם כל הזמן, ורק פה ושם נעזרנו במשפחה וחברים. זה לא היה קל, אבל זה מה שהרגיש לנו הכי נכון.
הייתי מגיעה מידי פעם הביתה לכמה שעות להיות איתם וחוזרת שוב לפגייה.

מבחינת מראה של הפג - זה ממש תלוי במשקל... אני יכולה לשלוח לך תמונות בוואצאפ אם תרצי.
אבל בגדול פגים הם מעין שילוב של חייזר וזקן. אבל הם גדלים, ומשמינים והופכים להיות ילדים רגילים! גם הפצפונים ממש שבהם!

לגבי שאיבות והנקה - בפגייה שאבתי כל הזמן. בעיקרון אומרים לשאוב כל 3 שעות, 8 פעמים ביום. אני מההתחלה ויתרתי על שאיבה אחת כדי ליצור רצף קצת יותר ארוך של שינה ולשמור על שפיות.
היו לי כמה ניסיונות הנקה בודדים של כל אחד בפגייה עצמה, אבל זה לא זרם. היה לי חשוב שיועצת הנקה תראה שהם מתחברים טוב פעם-פעמיים, וכשסימנתי על זה וי הרפתי וניסיתי שוב בבית. לקח זמן להגיע להנקה מלאה (גם מאוד סיבות הם היו צריכים חלב שאוב), אבל בשלב כלשהו עלינו על דרך המלך, והיום הם עדיין מכורים 😁 (זה כזה דבר מדהים הנקת תאומים!)

כתבתי קצת מבולגאן.. מקווה שהצלחתי להאיר לך קצת... מוזמנת לשאול עוד כאן או בוואצאפ.

הכי חשוב להקשיב לגוף ולרופאים..

אצלי לא היו בפגיה ב"ה...

מאחלת לך כמהה שפחות זמן בפגיה ותצאי עם ידיים מלאות!!

אצלי הן מס' 5-6 בליעה"ר

כל ילדי נולדו בזמן ואפילו אחרי כך שזה היה תקדים מבהיל למדי....

כ"כ מבינה אותך ונזכרת בחששות ובחרדה מהלא נודע.

שלי הן זהות- מונו בי, תאריך אחרון היום הראשון של 36

אבל כמה פעמים במהלך ההריון כמעט יצאו החוצה....

בשבוע 31 כבר הייתי בצום של 12 שע' בהכנה לניתוח....

והצלחנו למשוך עוד יום ועוד שבוע

באשפוז בשבוע 31 היינו בהר הצופים- הכי מומחים בירושלים לפגים קטנים

צוות מסור ומקצועי מאד!!!!

בסוף ילדתי בשערי צדק

לא היינו בטיפול נמרץ, אבל כן זכיתי לראות פגים בשבועות מוקדמים...

הם אכן פצפונים ברמה הזויה!!!

שלי היו יחסית גדולות- 2 קילו

ועדיין היו מיניאטוריות!!!! פחדתי להחזיק....

אבל הצוות שם כ"כ מסור, מקצועי ואחראי

שהרגשנו שם בידיים מאד טובות

הדריכו אותנו בלי סוף

עשיתי הרבה קנגרו 

התחברנו עם הצוות ברמה שהיה ממש קשה להפרד... וכאמור היינו רק שבועיים...

@זהות כפולה היא המומחית שלנו לעניני תאומים ופגיה.... והיא כתבה לך מעולה כמובן...

מדריכים שם בפגיה  איך לשאוב, יש חדר שאיבות נוח מאד.

גם אני ויתרתי על שאיבה אחת בלילה, ואלו היו השבועיים היחידים מאז הלידה ועד היום

שישתי כמה שעות ברצף... לא הייתי מוותרת על זה - בזכות זה הייתי שפויה.

יש שם עובדת סוציאלית שעזרה לנו מאד בתיווך לילדים- איך ומה הולך לקרות- ממליצה מאד להשתמש בשירותיה!

אם יש לך שאלות נוספות- אשמח

ובנתיים 

ממליצה בחום להיעזר בהן.

לא תאומים. התינוק נולד בתחילת שבוע 31 באופן מפתיע.
אשמח לכתוב דברים... כשאהיה פחות עייפה...

וב"ה הם היו במשקלים מצוינים, קרוב ל2 קילו על אחד, אז הם לא היו נראים חייזריים... פשוט תינוקות ממש קטנים. שבוע 32 לפגיה נחשב גדול לרוב, אז אם אין לתינוקות בעיה רפואית דעתך יכולה לנוח...
פגייה זאת חוויה לא פשוטה... מצד אחד עברנו שם תהליך אמוני מאוד גדול! לראות תהליכים שאמורים לקרות ברחם זה דבר מופלא (ידעתן שיש אופציה שתינוק לא שומר על חום גוף? לא יודע לאכול אפילו לא מבקבוק? דברים שנראים לנו הכי טריוויאלים פתאום הם ממש לא). מצד שני ההמתנה לשיחרור היא דבר קשה מאוד. מהרגע שהם יכלו להשתחרר מבחינת כל הקריטריונים כל יום שם היה מייאש. והיו פעמים שהם כמעט השתחררו ובשניה האחרונה לא, וזה בכלל שבר אותנו. וגם השילוב בין הבית לבין הפגייה מצריך הרבה איזון וחכמה. הזות כפולה כתבה שהיא הייתה כמעט כל היום בפגיה, אז אגיד לך שלנו זה לא התאים. גם כי בעלי גם רצה להיות שם כל יום ומישהו צריך להישאר בבית, וגם כי זה ממש התיש אותנו להיות שם הרבה זמן. זה ממש כל אחד ואיך שנכון לו. וקחי בחשבון שכנראה שהם לא ישתחררו יחד באותו יום, ואז הסיפור בכלל נהיה יותר מורכב...
לגבי שאיבות - אני לא שאבתי בלילה, רק איזה 2 לילות לפני השחרור של הראשון כדי להרגיל את הגוף. ראיתי שיש לי מספיק חלב ביום לכל היממה והעדפתי לישון בלילה ולתת לגוף שלי לנוח (ואגב, בזה יש יתרון לפגיה, כי הילדים לא איתך מההתחלה, ואז יש לך זמן לישון כמו שצריך ולהתאושש מהלידה).
אם יש לך אופציה להגיע לשם, בהר הצופים הפגיה היא מהטובות בארץ, והצוות שם מדהים ממש!!

ילדתי את התאומים בשבוע 28+3 פתאום בלי הכנה מראש. הכל היה תקין ומשום מקום צירים. כשידוע מראש שהלידה תגיע מוקדם יש יכולת להתכונן, שזאת ברכה. גם לך וגם לעוברים. בשבועות מוקדמים כאלה כל יום משמעותי. לא דומה פג שנולד עם בעיה רפואית ידועה לאחד שלא. לא דומה פג במשקל 500 גרם לקילו. לא דומה פג שקיבל זריקה להבשלת ריאות ויש לו תמיכה נשימתית (סיפאפ) לפג שלא והוא מונשם בטובוס. בכל מקרה גם בשבוע 32 תתכונני שהגודל הוא ממש קטן. בסביבות קילו וחצי שניים. כמו בובה קטנה. העור עוד שקוף, ולכן הם מאוד אדומים והראש נראה לא פורפורציונאלי לגוף. מפחיד להחזיק בפעם הראשונה. ממש פחדתי שיחליקו לי , אבל מתרגלים מהר. בשלב כזה מוקדם יש עליות ומורדות. יכול להיות שתצאי לכמה דקות לשירותים ובזמן הזה משהו יקרה. לטובה או לרעה.. למשל אצלי קרה שחזרתי מארוחת צהרים וגילתי שאחד מהבנים שלי נדבק במרסה( וירוס או חיידק לא זוכרת כבר), ומאותו רגע הייתי צריכה להתקלח בין הטיפול בתאומים ולהחליף חלוק שהשני לא יידבק. מצד שני קרה שהגעתי בבוקר לטיפול נמרץ ולא מצאתי את אחד מהתאומים במקום שהיה קודם והסתבר שהוא הועבר בלילה לבינים שזה כבר לא טיפול נמרץ כי המצב השתפר. או ששבועיים אחרי הלידה הורידו לאחד מהתאומים את העזרה הנשימתית, אבל שבוע אחר כך החזירו לו, ובסוף הוא נשאר יותר זמן בפגיה. דווקא אחיו שהיה עם טובוס (הנשמה)בשעות הראשונות ועם תמיכה נשימתית יותר גבוהה השתחרר ראשון.
בקיצור יש הרבה חוסר וודאות בהתחלה, ולכן צוות רגיש הוא חשוב. שיעשה לך סדר, שתוכלי להבין מה המצב, ומה קורה, וצריך לקחת בחשבון שלפעמים גם הם לא יודעים בדיוק, והם יתנסחו בזהירות. שיסביר לך את המונחים הרפואיים, ומה המכשירים והצפצופים אומרים. לגבי השאיבות מומלץ לעסות את השדיים לפני כדי למנוע סדקים ופציעות. אני שאבתי כל שלוש שעות, ואחרי השחרור שלי הבייתה ויתרתי על שאיבה אחת בלילה כדי שהגוף ינוח. ( הייתי אחרי קיסרי). אצלי הם הראשונים אז לא הייתה לי את ההתמודדות של מה עושים עם הילדים האחרים. אני כן יכולה להגיד שמסביב היו כאלה שחילקו את היום בין הפגיה לבית. היו כאלה שרצו להיות הרבה שעות בפגיה, ואז הגדולים נשארו עם האבא או משפחה שעזרה. כל זוג צריך למצוא את האיזון שמתאים לו. כמה נכון לו להיות בפגיה וכמה בבית. בכל מקרה חשוב לדבר על זה ולהיעזר בצוות של הפגיה. הפסיכולוגית, האחיות זה עוזר להתמודד עם המורכבות, ולדעת לא להעמיס על עצמך יותר מידי.
בהצלחה רבה! מאחלת שתחזיקי כמה שיותר ושכל המידע הזה יישאר בגדר תאוריה בלבד.

ילדתי בקיסרי מתוכנן בשבוע 32 הרופאים לא הסכימו שאמתין אפילו עוד יום נוסף 1. כמה שידעתי שמחכה לי פגייה של חודש לפחות עד שאתה לא חי את זה אי אפשר באמת להבין. אם את בוחרת להניק "(מומלץ מאוד.) אז זה פשוט מרתון של שאיבות. ואני חייבת לציין שבלי התמיכה של היועצות המדהימות!!!! (תל השומר) לא הייתי שורדת את זה (|ביחס לדברים ששמעתי על בתי חולים אחרים שאין להם מערך כזה של יועצות הנקה) וגם עוס"יות שמכניסות אותך לפורפורציה. וממש תומכות ונותנות יחס אישי מדהים. שלא לדבר על האחיות שגם אני (כמו זהות כפולה) שומרת איתן על קשר יותר משנה אחרי...

אני גם הייתי מאלה שהחליטו להיות צמודה לפגייה ולא חוזרת הביתה...(בשבוע הראשון עוד נתנו לי להשאר בביח (מאושפזת) וזה ממש הקל עלי ואחרכ הייתי מגיעה על הבור ונשארת עד הלילה מאוחר..  יש כאלה שחושבות שצריך אחרת. סתם לדוגמא זוג צעיר שאלה היו הילדים הראשונים שלהם אפילו שבתות לא עשו בביח ואני ממש התפלאתי אבל לבעל היה חשוב ממש שיהיו בבית... והאחיות הסבירו לי שכל דבר מקובל עליהם והם מבחינתם עושים את העבודה המסורה שלהן לא חשוב אם ההורים נמצאים או לא... יש דברים לא נעימים וצריך הרבה תפילות. אני יכולה לכתוב ספר שלם על הפגיה. אז אם תרצי צוכלי לשאול אותי שאלות ספציפיות באישי בשמחה!!!

הרבה הצלחה וידיים מלאות!!!

השתחררנו לפני קצת יותר משנה ו-3 חודשים.

כמה זמן הייתם שם?

ממש נותנות התחלה של תמונת מצב...
אנח באמת שמתפללת כל הזמן שיהיה כמה שפחות זמן פגייה... אבל טוב להתכונן בכל מצב...
ותודה לבנות שקדמו על תל השומר כנראה שזאת הכתובת אפילו שזה לא קרוב לי לכלום... כי מרגיע אותי שכולם אומרים שם על הצוות...

אז אם את צריכה עזרה וטיפים ואולי גם יכולה לסדר לך מקום שינה קרוב. דברי איתי בפרטי.

אבל ברור לי שכל עוד לא יהיה צורך מיוחד אני לא אפריד עד כיתה א׳.
בכיתה א׳ כנראה שכן. במיוחד שהם זהים (אמורים להיות
לפחות. כרגע הם ממש לא... 😏)

בפועל נאלצנו להפריד אותם כבר בגן, כי הם היו בחינוך מיוחד, ואמרו לנו שזה יפגע בהתפתחות שלהם  (ואח"כ רק אחד מהם נשאר בחנ"מ, אז השני היה בגן רגיל לבדו...)

מכירה תאומות שהופרדו רק בגן חובה. (אבל לפי האופי שלהן - נראה לי שבאמת זה נצרך...)

של הפסיכולוגים והיועצים.
זה מה שאמרה לי רכזת הגנים כשהלכתי לרשום אותם.
אולי זה רק במועצה אצלינו?

אז ככה, אצלנו אין מצב כ"כ להפרדה בטט"ח כי זה היחידי הדתי כאן. שנה הבאה לכאורה אפשא להפריד שאחת תישאר בטט"ח (כי הוא גם ט"ח) והשניה תעלה לדו גילאי השני (עם החובה) אבל לא אעשה את זה... הן קשורות נפש בנפש... וגם אח"כ זה לא כזה אפשרי..

וגם היא סיפרה שהגננות והיועצות בגנים ניסו לשכנע אותה שוב ושוב להפריד בניהם
והיא מאוד מאמינה שזה לא נכון להם אז התעקשה שיהיו יחד עד היום בגן חובה ומבחינתה גם בהמשך
רושמת אותם יחד לכיתה א'.
היא היתה מאוד חריפה בדעה שההפרדה רק מזיקה להם והם מסתדרים מצויין ורק שיתנו להם
אז רציתי לשמוע עוד דעות

גם כן בן ובת.
היו ביחד במעון ובגן והיה מצויין להם ונוח לנו!!
ובבית ספר (עכשיו כיתה ב) טוב ונכון להם להיות בכיתות נפרדות.
אני חושבת שמין שונה יוצר מאיליו נפרדות מסויימת, וכמובן בכל מצב צריך להתייחס לגופו של זוג
בהצלחה!!!