פורום תאומים (עמוד 20)

בין שעה לשעה וחצי מקסימום

בד"כ יותר באזור 11 וחצי עד 1

כך שהן עייפות בערב יחסית מוקדם

6-6.5 כבר קורסות

ארוחת ערב פרוסה - פרוסה וחצי

אמבטיה 

מטרנה כדי להיות בטוחה שהן לא רעבות, נרדמות מהר כי הן עייפות.

מתעוררות יחסית הרבה כדי לינוק מעט וחוזרות לישון (ללא מוצץ)

זה לא כ"כ מפריע לי- כל ילדי היו כך וכשהפסקתי להניק התחילו לישון לילה רצוף 

אבל הן באזור 12-1 מתעוררות ועושות פשוט בוקר

מתסכל נורא!!!

דווקא בבית הן כן נרדמות לי בבוקר ואז שינה נוספת בצהריים.

הן בד"כ מתעוררות ב6.5. זה בסדר מבחינתי שישנו 6.5 עד 6.5 פשוט כולם כבר ערים בשעה הזו אצלי

את חושבת שהן קמות בלילה בגלל שלא ישנות מספיק? הן לא פשוט אמורות להיות יותר עיפות?

שלהן. הבעיה היא שאני צריכה ללכת לעבודה.... (הייתי איתן עד גיל 9 חוד' בבית)

והמטפלת שלהן לא מצליחה להרדים אותן בזמן

אני אנסה שוב להסביר את העניין למטפלת... מקווה שיהיו תוצאות בקרוב

כי אני קורסת!!!!

אנחנו בקריסה! כל שעה מישהו מתעורר ולא חוזר בלי בקבוק וגם אז לא תמיד. 

את רוצה אותה תחפושת פעמיים?(נגיד שני דובדבנים) את רוצה שני הפכים? (נגיד מלח ופלפל) קנוי בחנות או לא? אם לא עד כמה להשקיע? ועד כמה לשים לב לנוחות של המתחפשות בתוך התחפושת? (יש ילדים שלא יכולים לסבול אביזרים וכאלה שאין להם בעיה)

בנחת..

לידה.. גידול..

בשנה הראשונה חולים המון..

אם מגיע לך שבתון.. תנצלי אותו..

תהני מהם..

בהצלחה!

ואני גם מורה, אז כשחזרתי לעבוד היה לי יום חופשי שיכלתי לדאוג בו לצרכים של הבית (כגון קניית בגדים לילדים הגדולים שלא יכלתי לעשות עם התאומים.

אבל הייתה לי שנה מאוד נינוחה בעבודה, ולא הייתי צריכה להכין כמעט כלום, והוצאנו את התאומים באחת וחצי...

כרגע אנחנו לא יכולים לשלם על מעון

ומידי פעם אנחנו מביאים בייביסיטר

להשאר איתם עד שיעלו לגן עיריה... בפועל:

התחלתי לחתום אבטלה וזה מאוד עזר כלכלית. משכורת מאוד מכובדת לחצי שנה ופתאום צצה איזה הצעת משרה והחלטתי שאני אחזור לעבוד.. היה לי תנאי שאני מוצאת מטפלת שתבוא אליי הביתה וברוך ה' ברוך ה' מצאתי!!! וזה פשוט כיף כי אני לא מרגישה ששיניתי להן משהו מאוד דרמטי וזה עוזר לי ללכת יותר רגועה לעבודה. המדהים הוא שכשאני חוזרת הביתה הם פשוט מתרפקות עלי עד הערב ואנחנו משלימות את השעות החסרות מהבוקר. כיף!!!

ואחרי טראומה מההריון הקשה, והגידול הכל כך כל כך קשה (באמת לא מבינה את מי שמתלונן על הקושי בתינוק אחד, זה נראה כל כך קל), אני בכלל תוהה אם אהיה מוכנה לעשות את כל זה שוב

רק שזה אומר להישאר עם שני ילדים בלבד, והייתי רוצה עוד אחד.....

כך שלדעתי עדיף לך עובר אחד אבל אני גם לא הייתי הולכת לטיפולים אם יש לי 3 ילדים

אני מבינה שזה נובע מהבדלים בסולם הערכים של הבאת ילדים לעולם, ושאצלך יש מקום הרבה יותר גדול לזה בסולם הערכים שלך.

אחרי הריון תאומים ספק גדול אם תרצי הריון נוסף, כך שאם זה בכל מקרה הריון אחרון , ואת נותנת חשיבות גדולה בלהיות משפחה ברוכת ילדים, כנראה שיש מקום לשקול תאומים

לדעתי לכי עם נטיית לבך ובע"ה הכל יהיה בסדר

בסופו של דבר מתמודדים, כי אין ברירה, והזמן עובר והם יגדלו ויהיה יותר קל בע"ה

חלמנו על משפחה גדולה, אבל עכשיו זה כנראה יהיה תלוי בטיפולים שנעבור... ככל שזה יהיה יותר סיוט, ככה קטנים הסיכויים שנעשה את זה פעם נוספת..

לדעתי להתחיל עם אחד ולראות איך הולך

זה גם עוד יכול לבוא טבעי....

מניחה שהם באו טבעי אבל ההריון הרביעי מתעכב

בגלל זה זה גם חדש לה אבל זה עדין יכול להגיע טבעי  סתם ככה פתאום 

70% מהנשים שהחזירו להן עובר אחד, לא נקלטו. גם הן השתדלו, גם הן התפללו, ועדיין 70% מהן לא נפקדו.

אנחנו תמיד מתפללים ומקווים, אבל את ההחלטות אנחנו מקבלים על סמך דברים גשמיים ולא על סמך אמונה בניסים.

הטענה כאילו "ה' מחליט אם תיפקדו ולכן אין משמעות למספר העוברים שתחזירו", נשמעת לי קצת כמו "ה' מחליט באיזה גיל נמות אז אין טעם לחגור חגורת בטיחות ברכב"...

זאת הסיבה שאת ההחלטה שלנו אנחנו רוצים לבסס על כמה שיותר ידע (כמו סטטיסטיקות וניסיון של הורים לתאומים).

לא עברתי טיפולים (ב"ה), אבל נראה לי שזה הרבה הרבה יותר מסובך וקשה (פיזית ורגשית) מגידול תאומים...

לא הייתי בוחרת לקבל תאומים מלכתחילה, אבל אם זה היה יכול לחסוך לי טיפולים - אז נראה לי שכן הייתי הולכת על זה.

בהצלחה ובקלות בכל מה שתבחרו!

כי תאומים זה בהגדרה הריון בסיכון

אבל חוץ מהקושי פיזי מאוד יכול להיות שלא יהיה שום סיכון בהריון

למרות שלפעמים נראה לי שיש יותר קושי לשמר הריון כאשר הוא לא מגיע טבעית

יותר מדי כאב ראש להפריד את הבגדים

בחיתולים לפעמים המידה קצת שונה, כי אחד קצת יותר גדול מהשני ואז הוא עולה מידה לפניו

הגרביונים והגופיה....

עד שהיא (הקטנה ממני) עקפה אותי בגובה

(אבל אח"כ גם ככה הטעם שלנו לגמרי השתנה...)

למרות שבטח תתפללי שיצאו כבר עוד לפני

אני ילדתי באמצע 38 אחרי זירוז כי הלידה עדין לא הגיעה אבל כבר היו הרבה יותר מירים ובכלל קשה לזוז ולעשות דברים

מחפשת דווקא משהו אנונימי?

אבל מידע גם יש מלא, אף פעם לא הרגשתי שיש לי שאלה ואני לא מוצאת לה מענה בחיפוש בגוגל

זה היה ההיריון הראשון שחיפשתי מידע באינטרנט באוססיביות, ואז גם התחברתי לפורומים כאן (ומכאן הכינוי שלי) - ואז עוד לא היה את הפורום הנהדר הזה...

זכור לי שיש אתרים עם מידע וכתבות על תאומים, אבל זה לא מספק את הצורך בשיתוף...

בכל אופן, תיהני כאן!

מהריון תאומים רגיל...

ב"ה שמצאתי את הפורום הזה

קיבלתי פה הרבה מידע וחיזוקים...

מעצבן שאין ספרים על כך...

אולי יבוא יום ונוציא ספר....

אבל הוא ספר לא דתי. והיום יש הרבה ספרי היריון דתיים, שחבל שגם לא יהיה ספר על היריון תאומים לדתיים...

אני מוכנה גם להתנדב לכתיבת הספר! (עוסקת בכתיבה...)

ואולי כשיגדלו קצת התאומות נעשה עם זה משהו....

כרגע בקושי פתקים למורה ולגננת אני מצליחה לכתוב

תכל'ס - חבל לקנות ספר על היריון תאומים, כי ככל הנראה זה יהיה ההיריון היחיד ברזומה של האישה שיהיה כזה...

(אם כי גם את הספר שקניתי בהיריון הראשון - של עובר אחד - בקושי קראתי בהיריונות הבאים... כי כבר לא היה לו מה לחדש לי...)

חרשתי את האינטרנט, פתחתי חשבון פייסבוק בשביל זה (והשתגעתי מהפלטפורמה הלא נוחה.), חיפשתי בפורומים של הריון ולידה כל הודעה שקשורה לתאומים, ועדיין הרגשתי שאין לי עם מי להחליף חוויות, לדעת מה נורמלי ומה לא.

בחודש תשיעי נפתח הפורום הזה וליהודים הייתה אורה.

אבל אחרי הלידה כבר לא נותר כמעט זמן לכתוב בו ולסייע לבאות בתור.

מקווה שזה עוד יבוא...

תראי אותי - התאומים כבר בני שבע וחצי - אז יש לי זמן אפילו לפתוח פה סקרים נחמדים ולא מועילים...

א. רגשות מעורבים לגנרי. לחץ גדול גדול, אולי סוג של יאוש לעבור את זה שוב (אלא אם כן זה יהיה בפער גדול מהתאומים עכשיו בני השנה וחמישה, ואני אשכח את הטירוף הזה.). הם מתוקים מדבש ואהובים וממיסים אותי לגמרי, אבל ההתמודדויות עם זה שמעליהם עוד לא עברו מאז הלידה והטיפול בשלושתם ובגדולים שמעליהם, לפעמים אני מרגישה שהוא גדול עלי. (בטוחה שזה זמני והתקופה הקשה תעבור, ובכל זאת.)

ב. לא הייתי מעמיסה על עצמי בעבודה גם אם הצורך בעבודה גדול. אם יתאפשר כלכלית אעבוד בצורה מצומצמת יותר בשנתיים הראשונות לחייהם.

א. אעדיף שלא, אבל אקבל בברכה אם יבואו שנית. והעיקר - הילדים יהיו מאושרים  

ב. הייתי קונה עגלת תאומים טובה יותר, וקונה כרית הנקה טובה יותר, ומשתדלת להיניק ופחות להיכנע לבקבוקים. סה"כ נראה לי שנהגתי טוב הגידול של התאומים, אז הייתי פשוט חוזרת על הכול

אבל לא ניסיתי את הכריות האלה לאורך זמן, מלבד בתינוקייה/פגייה...

מרגישה שזכיתי!!!!!

מרגישה הכרת הטוב ענקית לקב"ה שזיכה אותי וסמך עלי כשנתן לי אותן....

ומתפללת אליו שיתן לי עוד מהאושר המדהים הזה.

ולעניין מה הייתי משנה/מוסיפה

לא הייתי משנה דבר

אך כן הייתי מקפידה על עזרה צמודה בנקיון הבית

וכמובן- בית גדול יותר לא היה מזיק... ועוד ארונות

ואולי אני צריכה להיות פחות רכושנית עליהם... ולתת לעוד אנשים לטפל בהם...

אין לי תאומים אבל...

בעלי תאום

ולחמותי יש אחים תאומים

וסבתא שלי מאחלת לי כל הזמן תאומים ושהיא מחכה ממני לתאומים... 

ומנגד, חמותי אומרת כל הזמן: אחד אחד ובקלות..

כי לה לא היה קל בכלל...

ושמעתי שכשגיסתי (אשתו של התאום של בעלי) ידעה שהיא בהריון ראשון- מיד שאלה אם רואים עובר אחד או שתיים. היתה בהיסטריה. פחדה שיהיו 2..

אם כבר לשיחרור של יותר ביציות, אבל זה בכל מקרה דברים שהם בסבירות מסויימת

יש סיכוי לתאומים ככל שהגיל עולה, או יותר סיכוי אם יש במשפחה וכו

תאומים זהים זה אקראי ויכול לקרות לכל אחד אבל גם נדיר יותר

כרגע, הם בני שנה ואני עדיין לא מעזה לחשוב על עוד אחד אפילו. 

כשנולדו התאומים חשבתי שזהו, מיציתי, לא אלד יותר (יש לי מעליהם כבר כמה וכמה ב"ה)

אבל ככל שעובר הזמן זה נשמע יותר ויותר אפשרי.

ועכשיו פתאום כשמסרתי חלק מהבגדים למישהי שילדה פג - נתקעה בראשי מחשבה מוזרה:

עכשיו שכבר לי הרבה ניסיון, יעילות, וציוד טכני לגדל שניים ביחד - נראה לי שיהיה בזבוז אם *לא* יהיו לי עוד תאומים! למה שמישהי חסרת ניסיון תעבור את כל הקשיים האלה מחדש? יותר יעיל אם ה' ייתן לי עוד זוג... לא עכשיו כמובן, כשייגדלו קצת.. ואני אהנה הרבה יותר ממתנה כזאת.

אז לשאלתך :

א. אני חושבת שאהיה פחות לחוצה מאשר בפעם הקודמת, כי כבר עשיתי את זה פעם וב"ה עבר בשלום (בינתיים)

ב. אשתדל ליהנות מהם יותר. אשקיע פחות זמן ואנרגיות בלחזור לעבודה, למצוא מטפלת, לדאוג לפתרונות טכניים בסגנון מי-ישמור-עליהם-כדי-שאני-אספיק-גם-את-זה-ואת-זה-ואת-זה

ויותר זמן ואנרגיות בלהיות איתם, להתפעל מהם, לצלם אותם.

עכשיו קל לי לדבר ככה כשזה תיאורטי כן?

במבחן המציאות אם באמת אקבל עוד זוג תאומים ייתכן שלא אהיה כל כך גיבורה...

למען האמת רוב הסיכויים שאבכה ואלחץ בטירוף 

סתרתי את עצמי כמה פעמים בתגובה הזאת. נראה שאכן יש בחוייה הזאת של תאומים רגשות רבים וחזקים, לכאן ולכאן.

זה לא מה שכתבתי במפורש, אבל כרגע אני בפירוש מרגישה כמוך.

כתבתי רגשות מעורבים כי אני מקווה שאם זה יקרה כן אצליח גם לשמוח.

ולא בדיוק לקנות אבל אקח מישהי שתעזור לי ותהיה איתי במהלך היום

האם הנקת אותם?

אם לא, אז אולי בגלל שיותר קשה להניק תאומים.. אז אולי גם חולים יותר??

סתם מענין לדעת...

מה אומרות?

נתון חשוב אם ינקו ואם כן כמה...

אצלי ינקו הנקה די מלאה בהתחלה ובמעון היתה תגבורת של תמל. בבית רק הנקתי. אחת עד גיל 10 חודשים והשניה עד גיל שנה.

היו חולות לא בטירוף די כמו שאר הילדים במעון אולי אפילו פחות. הכינו אותנו (הורים לתאומים) שנתכונן להיות בבית מלא וב"ה זה לא קרה...

יתכן וזה קשור לכך שתאומים בד"כ נולדים מוקדם יותר- אחוזים גבוהים יותר של פגים

וכתוצאה מכך מערכת חיסונית חלשה יותר.

אבל אין ספק שהן חולות לי הרבה יותר ממה שהגדולים היו חולים בגילן...

מספטמבר חולות כל שבועיים בשרשרת בלתי נגמרת.....

והכל ויראלי כמובן...

נתחיל מהסוף,

אצלי היה הריון מונו-בי. (יותר מלחיץ משלך) וב"ה התאומים בני שלושה חודשים בריאים ושלמים!

בהחלט הריון תאומים הוא לא הריון רגיל.

למזלך, אצלך ההריון הוא מהסוג הכי קל בהריון תאומים.

באיזה שבוע את?

הסיכון המשמעותי ביותר זוהי לידה מוקדמת! יש רופאים המצדדים לשמור לא להתאמץ יותר מידי, לא להרים דברים כבדים (וגם לא את הקטנה...) כמובן שתצטרכי לעבור מעקב צפוף של גדילת עוברים ובדיקת אורך צוואר רחם(בערך משבוע 18).. שזוהי הדרך להעריך לידה מוקדמת (אצלי ממש ראו ככל שהתאמצתי יותר הצוואר היה קצר יותר)

אין כ"כ ממה להלחץ.. לרוב אם גילית 2 דפקים זה אמור להשאר כך..הלחץ הוא מובן מאד.. ומה לעשות יש רופאים "שאוהבים" להלחיץ בנתיים תנסי לעבור את הטרימסטר הראשון -(איך ההרגשה הכללית?) ואז take it day by day

סוף ההריון הוא ממש כבד יש רופאים שממליצים לצאת לשמירת הריון

וכמובן לידה  תהיה עד שבוע 38!  (בעז"ה תגיעי לזה) יותר מיזה נחשב כבר הריון עודף ורופאים לא אוהבים לחכות אם זה- הסיכונים גדולים מידי!

ה-טיפ שלי זה פשוט להשיג כמה שיותר עזרה!!! אין דרך אחרת לעבור הריון של תאומים!! (ככה לפחות מהנסיון שלי)

יכול להיות שפספסתי משהו.. 

אם יש לך עוד שאלות אני פה

בהצלחה

יש לי בת בת פחות משנתיים, הרופא אסר עלי להרים אותה- (אלא רק בישיבה) אז איך אפשר בלי עזרה?!-הבאתי בייביסיטר לבית בשעות הצהריים שתעזור לי עם זה - ממש כל יום בלי לפספס

ןכמובן כל מטלות הבסיסיות בבית- כביסה, ספונג'ה וכד'- בעלי התחיל לעשות דברים שמעולם לא עשה וכן הבאתי עוזרת- מה שלא היה לי אף פעם .

לדעתי לא כדאי לשחק עם זה ולהסתובב כאילו הריון רגיל- כי זה ממש לא!!

צירים יכולים להתחיל ברגע ואני מהאלה שבאמת מאמינה כמה שפחות מאמץ יעזור לסחוב כמה שיותר!!

אגב, הלידה האחרונה שלי (של הבת) היתה בשבוע 42+2 - זה לא שיש לי עבר מילדותי בעיתי- ולמרות הכל שמרתי מעל ומעבר ובאמת הגעתי בדיוק לשבוע 37 ולידה בעקבות זירוז(תאומים זהים)- תאמיני לי שווה!!

ואני מבינה שאת חודש חמישי- לדעתי עוד קצת כבר תגיעי למסקנה שתצטרכי עזרה כבר בעצמך 

אני ב"ה לא הייתי במצב מסוכן. אז בעלי היה בבית הרבה (היה בתקופה יחסית פנויה אז), אבל זה לא שנזקקתי לעזרה צמודה...

אם הפחד מנהל אותך יותר מדי - אולי כדאי ללכת לטיפול קצר...

ובע"ה הכול יהיה בסדר!

גם אצלי זה היה כך (אף שבפועל הם זהים), והרופאה אמרה לי ש"זה היריון תאומים שאנחנו אוהבים" - כי הוא עם הרבה פחות סיכונים מבתאומים זהים...

ובאמת, ב"ה ההיריון שלי עבר חלק לגמרי, חוץ מכבדות נוראית ותופעות היריון מסוימות מוגברות (ותופעות היריון אחרות דווקא דילגו עליי בהיריון הזה...). עדיין הייתי במעקב מוגבר יותר, אבל ב"ה לא היה צורך בשום דבר מעבר לזה.

הלידה באמת הייתה מוקדמת יחסית (שבוע 34), והסתיימה בניתוח חירום (בגלל ירידות בדופק של אחד מהעוברים), אבל הם היו רק זמן קצר יחסית בפגייה (פחות משבוע וחצי), ואני התאוששתי יחסית מהר בשביל ניתוח ב"ה. ואמנם היה להם עיכוב קל בהתפתחות אח"כ, ואז עיכוב בדיבור בסביבות גיל שלוש - אבל ב"ה היום הכול לגמרי בסדר איתם!

וזה פשוט מתוק - לגדל תאומים! זה באמת מפצה (כמעט) על כל הקשיים שבהורותם ובלידתם...

ממש בהתחלה. שבוע 7.

בחילות מטורפות ותחושה כללית של אי נוחות. לא מוצאת את עצמי פיזית ונפשית...

תודה לכן על ההשתתפות והטיפים!

מקווה שבעזרת השם הכל יהיה בסדר,

ושאתייעץ איתכן עוד הרבה בהמשך

כן זה שוק ממש ממש! מדהים שהרגשת את זה לפני הבדיקה!

אנחנו כאן לכל פריקה/שאלה/התייעצות... מאחלת המשך הריון קל משעמם ובע"ה שיסתיים ב(שתי)ידיים מלאות!

כן, הריון עם תאומים הוא יותר מסוכן מהריון רגיל.

את שואלת כמה להילחץ מזה, אבל האמת היא שלחץ פשוט לא יעזור.

צריך הרבה תפילות, הרבה להקשיב לגוף שלך, הרבה להקשיב לרופאים.

אצלנו היה הריון עם תאומים, שבשבוע 7-8 הפך להיות הריון רגיל. אז היה לא מעט בכי וצער, אבל לדעתי מבחינה נפשית אין מה להשוות את זה להפלה רגילה (כלומר כשאין עוד עובר ברחם)... היום יש לנו ילד נפלא ומתוק מאין כמותו, כבר בגן חובה, וברוך ה' אנחנו זוכים ממנו להמון נחת.

(אח"כ הצטערתי שעשיתי, כי הרגיש לי שזה רק בא לבדוק תסמונות - וזו הסיבה שאני לא עושה בד"כ שקיפות... אבל לשיקולך).

מה שכן - היה מרגש לראות אותם בשבוע כ"כ מוקדם - ממש אנשים קטנים!

וואו, את באמת אשת חיל...

אבל מה לעשות, יש זמנים שצריך להוריד את הפרפקציוניסטיות... לשטוף כל ערב זה לגמרי פרפקציוניזם! מספיק לטאטא, ואם יש לכלוכים קשים - או שעוצמים עיניים (מניחה שלך זה קשה) או ששופכים קצת מים נקודתית, ומשפשפים עם הרגל במגבון רצפה.

להרים ילדים למקלחת - זה באמת יותר מאתגר, לוותר על זה. אבל א. לא חייבים להתקלח כל יום... (במיוחד בחורף), וב. אפשר ללמד אותם להיכנס לבד לאמבטיה, בעזרת שרפרף/כיסא קטן וכדומה.

בני כמה הילדים שלך? מגיל 4-5 הם יכולים להיות עצמאיים במקלחת, ומגיל 6-7 הם גם יכולים לעזור בניקוי המטבח/בהכנסת האחים הקטנים לאמבטיה...

אין ברירה אחרת

ולדעתי לא כדאי לשחק עם זה...את לא יכטלה להגיד לי זה לא יקרה, זה לא הריון רגיל. נקודה

ושווה האקסטרה זהירות הזו כי את לא רוצה לשבת בפגיה ועוד להתמודד עם ההשלכות שלו אח"כ.

אחת עם בגד לבן והדפס של "סוגת" או משהו כזה עליו, ואחת עם בגד חום-צהוב עם הדפס של דבש.

או לחלופין - אחת דבש ואחת דבורה.

גם אצלנו, כמו לשניים או שתיים, לא כיוונו שיהיה קשר בין השמות, אבל בדיעבד אנחנו מצליחים למצוא הקשרים בין השמות. (יש שתי אותיות דומות אצל שניהם, ויש הקשרים בין הדמויות התנ"כיות שעל שמן הם קרויים).

אז ציינתי שעצם זה שזה דמויות תנכיות זה קשר

וגם בינם לבין כל מיני ילדים זרים בעולם...

אבל מצאנו קשרים יותר מזה. "אופי" דומה לדמויות, פסוקים  שהן מופיעות בהם (אף שלכאורה אין קשר ביניהן מלכתחילה)...

הן נולדו ממש סמוך לר"ח אדר, כשכבר היתה אווירת "מישה, מישה"  ובדיעבד חברה אמרה לי שהשמות שלהן הם "אורה ושמחה" (ליהודים היה אורה ושמחה וכו').

וגם- השם השני של אחת מהן על שם בת משפחה שהיא ניצולת תאומי מנגלה שלא היו לה ילדים. בדיעבד קלטנו שהשם הראשון שלה הוא באותיות של השם של בעלה (קיצור של השם שלו).

ולא קשור לשאלה המקורית, אבל כמה זמן לאחר הלידה בעלי גילה שבספר התהילים המתפורר שלו (הוא משתמש בו כל יום) יש מדבקה לעילוי נשמת [שם פרטי, שם משפחה] ואלו שני השמות השניים של הבנות.

כמעט התעלפנו.

(בדיוק התלהבנו השבת לגלות שהשם השני של בעלה הטרי של אחותי הוא השם של בעלה של זו שאחותי קרויה על שמה בשם השני שלה... אבל אצלכם זה יותר מיוחד!)

אני יודעת שיש כאלה שרואים בזה צירופי מקרים, אבל מבחינתי זו השגחה ממש.

השם של הבן בעלי רצה אני לא כ"כ התחברתי היום זה הכי מתאים לו בעולם!!

השם של הבת אני רציתי הוא פחות התחבר בהתחלה וככה יצא כולם מרוצים 

תגדלי אותה בנחת ובבריאות

כתוב על האריזה כמוסה אחת עם הארוחה...

איך הכי יעיל להשתמש בזה? 

אשמח לשמוע ממנוסות..

1. הסתרנו מכולם. רק ההורים משני הצדדים ידעו. לא היינו יכולים לעמוד בלחצים של ההריון הזה בלי התמיכה שלהם! וגם העזרה הפיזית שהגישו...

2. המשפחה המורחבת- אחים ואחיות היו בטראומה נוראית!!! הם פשוט לא האמינו!!!

אין לנו במשפחה תאומים בכלל, וקבלנו במתנה תאומות זהות... עד היום הם בהלם....

ויש לי אחות שעד היום כועסת עלי שלא סיפרתי לה...

הם אפילו לא ידעו שהייתי בשמירה...

3. הילדים היו בשוק מוחלט!!!! וקיבלו אותן באהבה כזו גדולה!!!!

ההתחלה כמובן הייתה קשה, וכל ילד במשפחה כאילו איבד את מקומו...

אבל ב"ה, נכנסנו למסלול...

אנחנו עוד כמה שבועות חוגגים שנה!!!!!! (ועדיין יונקות- לא מאמינה על עצמי!!!!!)

היום מישהו בעבודה שאל אותי במעלית, "מה כבר ילדת"

ואני "כן מזמן"

"תאומים נכון"

"כן כבר כמעט 7 חודשים עברו"

1. הרגיש לי שזה דורש יותר מידי אנרגיה.

וגם משני הצדדים במשפחה שלי היתה בדיוק תקופה קשה בריאותית, אז יצא שסיפרנו בשלב די מוקדם כדי לשמח את כולם.

2. פשוט שמחו. לא היה איזה הלם מיוחד. 

3. התרגשו מאוד מאוד. נראה לי שחיכו לזה לא פחות ממני. לא בטוחה שהבינו עד כמה זה מאתגר ומעייף... 

אמא שלי הייתה בהלם כשסיפרנו. חמותי פשוט התחילה לצחוק מרוב הלם

אחרי הלידה - לא ראיתי את התגבות של בני המשפחה, כי לא אני זו שבישרתי, אבל כן - בהחלט היה הלם, וכולם נגנבו, כולל בת דודה של בעלי שאמרה לו: "שיחקתם אותה, שניים במכה!" . ואחותי, שקטנה ממני בשנה וחצי אבל כשהיינו ילדות כל מי שראה אותנו היה בטוח שאנחנו תאומות, רצתה שירשו לה להיכנס לפגייה בטענה שהיא התאומה שלי .

אין לנו תאומים במשפחה בכלל, אז זה בהחלט היה הלם.

חברות ושכנות - חלק ניחשו שיש לי תאומים (היו גם כמה שטרחו לומר לי את זה במהלך ההיריון ), אז היו פחות בהלם, וחלק לא ידעו כלום והתרגשו ביחד איתנו .

אצלנו זה קורה הרבה... לרוב אני לא מוכנה להזמין יותר מחבר אחד בכל פעם - אז כן, האחים האחרים "נאלצים" לשחק עם החבר שהוזמן, או לשחק עם עצמם. 

אצלכם כרגע אין עוד אחים בבית שאפשר לשחק איתם, אז זה באמת קצת בעייתי... אני כן חושבת שנכון להזמין כל פעם חברה אחת, ולעודד אותן לשחק בשלישייה, או לשחק עם התאומה השנייה בעצמך בזמן שהראשונה וחברתה משחקות.

(הן לא ביחד בגן, אגב?)

הן כן ביחד בגן ולכן זה לא כ"כ כמו שני אחים... כי הן חברות גם מהגן... וחשוב לי שכל אחת תפתח את היכולות החברתיות שלה בלי להיות תלויה בשניה...

מבינה שאת רוצה שכל אחת תוכל לפתח חברויות משל עצמה. לדעתי זה יקרה טבעי בהמשך החיים, עם התגבשות האופי של כל אחת מהן ועם ההפרדה לכיתות שונות... לא הייתי נלחצת על זה עכשיו.

הייתה שנה ששניהם התחפשו לשוטרים. והייתה שנה ששניהם (ביחד עם כל האחים) התחפשו לדמות התנ"כית שעל שמה הם קרויים. התחפושת הראשונה שלהם הייתה פשוט של שתי חיות שונות... (דובי ופרה). 

בכל שאר השנים הם התחפשו לפי רצונם השונה...

תתקשרי אליהם ותבררי אילו גדלים יש להם ולכמה זמן הם מסכימים להשאיל.

לי הם נתנו להאריך עוד

בסביבתי אני לא מכירה אופציות נוספות

אבל אני חושבת שגם יש גמחי"ם יעודיים...

בהצלחה

כל פעם להאריך בעוד חודש.

עד שהן התחילו לשבת ולהעמד ואז זה כבר היה ממש מסוכן.

אצלי זה היה פתרון הכרחי למצוקת המקום בחדר שינה.

על ההיריון, קודם כול. מחכה ביחד איתך לראות אם אכן תצטרפי אלינו...

גם אני לא האמנתי ולא ציפיתי ואף לא דמיינתי ורציתי שיהיו לי תאומים - והם בכל זאת הגיעו, לקנאת כל בני משפחתי (שראו אח"כ מה זה אומר באמת, וקצת פחות קנאו...)

אחרי שתדעי תשובה סופית, את מוזמנת להתחיל לשפוך פה שאלות!

אני הכפלתי את מספר הילדים שלי כשהגיעו התאומים

בשורות טובות!

אני אישית גיליתי את היריון התאומים בשבוע 9 - כי זה השבוע שבו הלכתי לעשות א"ס ראשון... זה שבוע מספיק מוקדם בשביל לקבוע גיל היריון.

כלומר - אם הוא היה גדול מגריס ועל בגד לבן זה מטמא. אם לא - כנראה שלא. אבל עדיף לשאול רב...

חיבוק ובשורות טובות!

החלמה מהירה

ואני פשוט מצדיעה לך על האמונה שאת מקרינה!!!!

שיהיה לך תמיד כח ויכולת לראות את הטוב