פורום תאומים (עמוד 2)

אני פתחתי קבוצת וואצאפ ייעודית (עם תמונת פרופיל מתוקה של התאומים) ושם כותבת בכל הנקה שעה.
לכל אחד מכל שמתי עיגול בצבע אחר ואז שעה
למשל עכשיו מניקה- עיגול ירוק ורושמת 4⁰⁰.
רושמת שם גם כששמביאה ויטמין d פעם ביום, בשבועות הראשונים רשמתי גם משקלים שלהם (היו פיצקים אס לקחנו משקל מיד שרה ושקלנו פעם בכמה ימים)
הקבוצה נעוצה לי בוואצאפ למעלה, עוזר כ"כ לזכור מי אכל מתי. וגם בעלי בלילה אם מתעורר מבכי, קודם בודק אם מישהו אמור לאכול לפני שמעיר אותי, אם רואה ששניהםאכלו לאחרונה, קם לנסות להרגיע בעצמו.

אני לא מספיק עוקבת אחרי האוכל שלהם, במשך היום מניקה לפי דרישה.

בלילה כשהם הולכים לישון מאכילה את שניהם, ואז כשאחד מתעורר אחרי 3 שעות, אנחנו מחממים בקבוקים ומאכילים את שניהם, ואז הלילה יחסית כמו עם תינוק אחד

 

 

לק"י

@מתואמת
@אמהלה
@זהות כפולה

מילה במילה.
פשוט רוצה לעשות העתק הדבק מכל מה שכתבת
גם אני בבית, לא ממש בשמירה אבל בערך. את בשמירה? עייפה, מותשת, בקושי זזה. ישנה גרוע, קמה כל שעתיים לשרותים. מודה לה' מאוד שהגעתי לשבוע הזה ומתרגשת להתקדם לקראת שבוע 34!
יש לך זהים או לא? באיזה משקל הם עכשיו?
אצלי המטרה היא להגיע ל37, ואם לא אלד עד אז יעשו לי זירוז כי הם זהים ועם שליה אחת יש יותר סיכונים.
1. אני חושבת ש36, אבל תלוי גם במשקל
2. זה משקל ושבוע, שילוב של שניהם. וגם תלוי בעוד דברים במצב הבריאותי שלהם, נשימה עצמאית, שילוב טוב של נשימה ויניקה. אני מכינה את עצמי שלא נשתחרר תוך יומיים
3. לא מכירה
4. 2500-2700, תלוי במוהל, וכמובן במצב הבריאותי של התינוק
5. גם אני צריכה טיפים בדחיפות 😅
מה שאני עושה - בעיקר נחה מלא ומשוטטת בפורום ובעוד אתרים... ואוכלת ושותה בלי סוף כמובן. כשנחה עלי הרוח אני מנסה לבשל או לאפות משהו כדי להקפיא לאחרי הלידה, אבל באמת שהכוחות שלי במינוס. אם זה קורה פעם בשבוע אני שמחה. (ומבינה שהפעם המקפיא יהיה במצב ריק יותר אחרי הלידה, דווקא כשנצטרך אותו יותר מכל לידה אחרת 🙈 אבל אני לא יכולה לעשות יותר ממה שאני מסוגלת...)
היה לי חלום לנצל את החופשה הכפויה הזו כדי להכין אלבומים דיגיטליים של המשפחה, יש לנו רק מהשנתיים הראשונות אחרי החתונה וחבל לי על השנים שעוברות והתמונות ששוכבות בפלאפון, אבל בנתיים לא מצאתי כח לזה. אני גם עובדת קצת מהבית אז כשיש לי קצת כח וריכוז אני צריכה לנצל את זה לעבודה.
מדי פעם מנסה לצאת קצת מהבית אבל זה ממשששש קשה ומתיש... יום אחד הלכתי להוריד שיער, יום אחד לסיבוב קניות קצר עם בעלי, יום אחד לערב נשים. אבל מיום ליום הכוחות אוזלים...

רק משהו קטן לגבי הברית, לדעתי שחררי מזה לגמרי. גם אני מקווה ומתפללת ללדת בזמן, דבר ראשון כדי שיהיו בריאים ומפותחים, אבל גם בשביל שהברית תהיה בזמן או כמעט בזמן... אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שגם אם לא, זה רק לטובתי שיהיה לי יותר זמן להתאושש עד הברית. כבר עברתי 3 בריתות בזמנן ב"ה, והאמת שזאת לא חוויה מלבבת שבוע אחרי לידה. שבועיים אחרי נשמע לי הרבה יותר טוב

1+2. זה תלוי גם במשקל, גם ביכולת הנשימה, גם ביכולת לשמור חום, גם ביכולת לעכל לבד אוכל... ובטח עוד דברים. התאומים שלי נולדו בשבוע 34 והיו בפגייה שבוע. התאומים של חברה שלי נולדו בשבוע 35 ולא היו בפגייה. התאומות של @אמהלה (אם אני זוכרת נכון) נולדו בשבוע 36 והיו בפגייה. בקיצור - אי אפשר לדעת... רק להתפלל...
3. בשערי צדק הפגייה טובה מאוד. אבל לא יודעת אם יש להם כללים שונים ממקומות אחרים... בכל אופן, האחיות שם ממש מקסימות, ויש הרגשה של מקצועיות.
4. בעיקרון ממשקל של 2.5 ק"ג, אבל המוהל הוא זה שבעצם צריך לתת אישור... אצלנו הוא אמר שהוא מל רק משבוע 37, מה שאומר שהם היו בני שלושה שבועות. למען האמת - זה היה ממש טוב מבחינתי... כבר הספקתי יחסית להתאושש מהלידה (קיסרית) ולתפקד יפה בברית...
5. אין לי טיפים... אם חודש תשיעי בלידה של עובר יחיד הוא מחרפן, אז אצל תאומים זה מתחיל כבר בחודש שמיני (או אפילו שביעי) וזה מחרפן כפול שתיים... אני התחרפנתי במיוחד כי היה לי גרד נוראי בהיריון של התאומים (שלא נבע ממצב רפואי מסוכן) ולגמרי השתגעתי...
העידוד היחיד הוא שכל יום בבטן משמעותי בשבילם... וגם שאחרי הלידה לפעמים קשה יותר, כי צריך לטפל בשני תינוקות קטנים...
שיהיה בהצלחה ובבריאות ובשתי ידיים מלאות!!

אני אכן בשמירה כבר הרבה זמן אבל משבוע 30 בערך ירדו לי הכוחות בחצי..לא מצליחה לעמוד על הרגליים לבשל כי לוחץ, בקושי מנקה (וזה משגע אותי) עייפה מלא כי הברזל ירד(בטיפול)..בקיצור ספה- מיטה כל היום. העניין עם הלידה והברית זה שיכול לזלוג לפסח ואז זה בכלל כאב ראש..אבל, אני מקבלת את ההמלצה לשחרר..בערך כל ההריון הזה זה לשחרר.. שלי זהים וגם לי היה חלום לערוך אלבומים אבל נגמר הכוח...היי אולי עוד ניפגש בבבית חולים או בחדר לידה

ממש מרגישה באותו סיפור.
לא מצליחה לעמוד, מרגישה את הלחץ דם שלי צונח. גם הברזל שלי נמוך.
מה פתאום לנקות... איך בדיוק. מביאים מנקה מדי פעם, אין ברירה. אנחנו גם משלמים למישהי שתבשל בשבילנו, ואוכל קנוי מדי פעם. זה מצב חירום... ובטח גם אחרי הלידה נצטרך לעשות את זה.
מבינה את הדאגה שהברית יכולה להיות בפסח או ממש קרוב לפסח. אני מאמינה שיהיה לפני... את יודעת כמה הם שוקלים עכשיו? אני עושה אולטרסאונד כל שבועיים. בשבוע 32 הם שקלו 1.800 (אצלי המשקלים שלהם כמעט זהים, ואצלך?) ואם עולים 200 גרם בשבוע, עד 36 הם אמורים להגיע ל2600 בעז"ה, אז אני אופטימית.

בעלי למד בעל כורחו להכין אוכל לשבת..שלי שקלו 2 ק"ג בערך כל אחד בשבוע 32..נראה מה יהיה בביקורת שבוע הבא. אני מאוד רוצה להחזיק עד שבוע 37 ובמשקלים טובים ומצד שני כבר רוצה ללדת הכי מוקדם שאפשר בלי שזה יפגע בהם. אם החזקנו עד כה לא נשאר עוד הרבה..שהקב"ה יישלח מלא כוחות עד הלידה ואחריה בע"ה!!

ואני חשבתי שהתאומים שלי נחשבים גדולים 😅
גם לך אמרו שאפשר עד שבוע 37? כי אני רואה עכשיו שאמהלה כתבה שאמרו לה עד 36 ונלחצתי 🙈
מבינה את ההרגשה... אני אומרת לבעלי מלא פעמים שזהו אני רוצה ללדת כבר, אבל מיד חוזרת בי 🙃 שיגדלו כמה שיותר.
אמן!!

כיום אני חושבת שהוא עושה פחות בריתות (מבוגר), אלא הבן/החתן שלו. (בבריתות האחרונות שראיתי אותו הוא היה ביחד איתו ולימד אותו)

השתחררתם כשהם היו בגיל 35 שבועות?
ואיך התחילה הלידה פתאום בשבוע 34? היו סימנים מקדימים? או שקבעו לך קיסרי מסיבה אחרת?
אני כל כך סקרנית לדעת מה יהיה... כל כך הרבה לא נודע. עם כל הקושי, מתפללת שישארו בבטן כמה שיותר. אבל גם רוצה שהלידה תתחיל בצורה טבעית ולא נצטרך זירוז בשבוע 37.
כרגע זה נראה ממש רחוק. ובביקור אצל הרופאה בשבוע שעבר היא אמרה שהם ממוקמים די גבוה בבטן. כלומר, גם המוביל גבוה ולא מבוסס למטה, אז כרגע אני ממש לא נראית לה קרובה ללידה. ב"ה! רק תוהה אם זה ישתנה בשבועות הקרובים או שנצטרך להתחיל זירוז מאפס.

ירידת מים בשטף חזק.
הצליחו למשוך אותי במשך כמעט יממה בלי לעשות כלום (למרות שהיה חשד למים מקוניאליים) ואז הכניסו אותי לחדר לידה ונתנו לי פיטוצין במינון נמוך (כי לא התפתחו צירים לבד). בפתיחה 4 היו ירידות בדופק לאחד העוברים (זה שהיה עם מים מקוניאליים בעצם) ונכנסתי לניתוח חירום.
אחד מהם (דווקא זה שבשלו היה הניתוח) השתחרר לאחר שבוע, והשני יומיים אחר כך.
אצלי הם היו בשני שקים נפרדים, אז לכאורה יכולתי למשוך עד שבוע 38 או אפילו יותר...
שיהיה בהצלחה! באמת מלחיץ לדמיין את כל התרחישים האפשריים...

גם היו בהלם לגלות שיש מים מקוניאליים בשבוע כזה...
אבל כיוון שזה היה היריון תאומים, שהיה צפוי שיסתיים מוקדם, לא עשו בירור מעבר ולא אמרו לי לעקוב יותר בהיריונות אחר כך. (שאר הילדים נולדו בשבועות 39-40, חוץ מהאחרונה שנולדה ב-37)

לי אמרו שבזהים לא מושכים מעבר ליום הראשון ב36. פגיה זה פונקציה של שבוע לידה, משקל, יכולת לינוק ונשימה.

בשבוע 35 היה חשש שאחת מהבנות לא גדלה, אז הוחלט לזרז כבר ב35+6.

עשו לי זרוז עדין עם פיטוצין. כל שעה הוסיפו עוד טיפות לפיטוצין. בגלל הזרוז העדין הלידה די התארכה אבל הייתי עם פידוראל עוד לפני הזירוז. הלחציות עצמם היו קלות מאד והן פשוט החליקו במשקל 2.100 כל אחת.

הרופא אמר לי מראש ש35+6 זה עדיין פגייה. אלא א"כ אלד ב12 בלילה ואז זה כבר יקרא שבוע 36 וישימו בתינוקיה. ילדתי בערב. הרופא ילדים שבדק אותן הפנה לתינוקיה. (וזו הייתה טעות רצינית שלו!!)

 הן לא שמרו על חום, הורידו סיטורציה וגם לא הצליחו לינוק. היינו בפגייה 15 יום. הפגייה בשערי צדק מדהימה מדהימה!!!! הצוות מאד מסור ומקצועי.

 

סוף הריון היה לי מאד מאד קשה, אני כבר משבוע יחסית מוקדם לא יכלתי לתפקד משלל סיבות. חובה להביא עזרה בנקיון, כביסות ושמירה על הילדים. ולפנק את עצמך כמה שיותר!!!!

אני ילדתי בשבוע 35 שני בנים ונשארתי שבוע בפגייה עד שהגענו בדיוק לשבוע 36. הסבירו לי שנחשב פגות מאוחרת עד שבוע 36 למרות שכל המדדים היו רגילים לגמרי ולא היו מאפיינים של פגים.
הם נולדו במשקלים 2.250 ו2.350 ועשו לשניהם ברית בזמן.
אז אם כבר הגעת לשבוע 35 והמשקלים בשבועות קודמים היו יפים כמו שכתבת אז יש סיכוי שהכל יעבור בטוב עם בריתות בזמן בעז"ה. בהצלחה.

ראיתי מקומות שכתוב שעד 37 זה עדיין נחשב פגות מאוחרת.
מעניין אותי אם הרגשתן את זה במשהו, במה זה מתבטא.
האם זה באמת מעלה סיכוי לצהבת?
האם ראיתן קושי בנשימה/האכלה /נשימה+האכלה בשבועות האלה?

הקטנה שלי נולדה בתחילת 37, ולמרות שזה לא נחשב פגות - ראיתי בהתחלה קושי שלה לתפוס ולינוק, וגם היא לא מספיק עלתה במשקל בימים הראשונים. (שאר הילדים שלי מלבד התאומים נולדו בשבועות 40-39, ולא היו להם את הקשיים הללו)
אני לא בטוחה שזה קשור לכך שנולדה מוקדם יותר (כי בדיעבד גילינו שיש לה לשון קשורה), אבל אולי...

לק"י

הכרתי שרק מ-2.5 עושים.

הבן שקל 2420 והיה בפגייה בגלל השבוע וגם היתה איזו מצוקה בלידה אז היה צריך חמצן, היה פחות מ24 שעות ואז עבר לתינוקיה.

הבת נולדה 2200 והיתה 9 ימים בפגיה, היא היתה מתעייפת מלאכול בבקבוק...

לדעתי זה לא רק פונקציה של משקל אלא בשלות...

בשערי צדק, מיד כשמגיעה לידה לפני שבוע 36 הם מעדכנים את הפגייה ואוטומטית התינוקות הולכים לפגיה.

הברית אצלינו היתה כמעט בזמן ( בגלל החמצן שהוא קיבל זה התעכב ביום) הוא היה בברית במשקל 2300 אבל זה תלוי במוהלים.

לגבי טיפים, למרות הקושי עדיף לסחוב אותם כמה שיותר בבטן... הריצות לפגיה אח"כ הרבה יותר קשות...

העיקר בשמחות וידיים מלאות!!!

נכון שקשה בסוף, ועוד יותר קשה כשנמצאים בבית ומחכים ללידה....

באחת הלידות הראשונות - היה קיסרי.

ואחר כך היא ילדה הרבה לידות טבעיות, כאשר באחת הלידות שבאמצע - היו תאומים.

לאם ולילדים שלום...

ואחריהם לידות רגילות)
לא זוכרת את הכינוי שלה בדיוק...

מתחילה 37 בעז"ה
אבל מיועדת לנחיתוח אז.,
אני מבינה שאת מחכה לצירים
אבל האמת חשבתי שהכל מקרה מכוונים לפחות לזירוז ב38

שיהיה בקלות ובבריאות ♥️

אני 34+2 עם זהים, אז יש לי רק עד 37. נשאר קצת! (שמרגיש כמו נצח בשמירה )
אתמול בלילה כמעט חשבתי שאני יולדת, היו לי צירים כל 10 דקות במשך כמה שעות שנרגעו בסוף ב"ה

שתזכי להגיע כמה שיותר רחוק!
ושלא יצטרכו פגייה ולא כלום.
גם אני עם זהים אבל לא מעוניינת בהתערבויות

וואו מדהים

ללכת לזירור?

כמובן שהכל תקין ואין סיכון לשום דבר ב"ה תודה לאל

מזל שנרגע.. מלחיץ
בעז"ה עם כל הכובד והקושי, שתצליחי למשוך כמה שיותר בבטן
בידיים מלאות
ובקלות

לא יאומן כמה שזה כבד, ועדיין מצליח להיות יותר כבד

שיהיה לכולן בהצלחה עד הסוף בידיים מלאות ובריאות ולידה קלה כתרנגולת ללא כאבים !

אני הלכתי לזירוז ב 38...

 

גדלה בשבועות האחרונים (ולכן הוחלט על זרוז ) והן נולדו בסוף באותו משקל בדיוק. בהפרש ממש של כמה גרמים.

מגניב

ובידיים מלאות
אבל כנראה שזה יהיה מאוחר🤭

את גם צריכה כבר ללדת בקרוב?

היום ב"ה נכנסת ל37. עם מובילה עכוז.

מרגיע..

לקראת הלידה גיליתי שאם המוביל קטן מהשני באחוז מסויים אז יש חשש לניתוח. הייתי מאושפזת בבית חולים שהתחיל להסביר לי את זה שאמנם הראשון ראש אבל בחישוב לפי הערכות המשקל יש פער גדול ממה שמקובל לאפשר לידה רגילה ושאקח בחשבון שיצטרכו ללכת על ניתוח וזו היתה אחת הסיבות שבחרתי בסוף ללדת בבית חולים אחר שפחות ימהר ללכת לניתוח.
גם בבית חולים השני הסבירו לי על זה וחישבו לפי נוסחה שיצא בה גבולי ההפרש ביניהם.
בסוף המוביל שקל בקצת יותר מההשערות והשני שקל קצת פחות- שזה לא היה רחוק מההערכה של כל אחד בפני עצמו, אבל צימצם משמעותית את ההפרש ואת הסיבה לחשוש ממוביל שלא יפתח מספיק את תעלת הלידה והשני לא יכל להתקע בשום צורה ב"ה.
אם אצלך המוביל עכוז אז זה לא משמעותי לך, אבל זה עוד יכול להשתנות - אז תדעי שיש גם עניין כזה, ובשביל אחרות שקוראות כאן- מפרטת כדי שיכירו את העניין הזה ולא יופתעו כמוני.
שיהיה בשעה טובה.

תודה רבה! בשלב זה ילדות בנות 4 לא יעזרו לנו

אם יש לך אפשרות להעביר הודעה זאת הלאה לפורומים נוספים או קבוצות פייס בוק פעילות נשמח מאד!

נכון היא כבדה וצריך לפרק אותה בקיפול אבל הנוחות שלה, אין דברים כאלה. האמבטיות נוחות בטירוף וגם הגודל. היו איתה אצלי עד גיל גדול יחסית. כי היה חורף ועברנו איתה את כל החורף , היה מושלם.
לגבי המונסטר לא יודעת להגיד. לא ניסיתי.. אבל בעבר היה לי את הבייבי גוגר ואין מה להשוות בכלל בכלל.. הדונקי לוקחת בפער

המחיר שפוי,

הקיפול נוח

נוסעת מעולה בכל מקום

עולה/יורדת מדרגות בקלות

מאד קלה

השתמשתי באמבטיות עד גיל חצי שנה. (תאומים בד"כ נולדים קטנים. שלי היו 2.100)

והיא מאד מאד צרה. נכנסת לכל מקום

ומצד שני מאד נוחה לתינוקות

 

ורק שתדעי שאין כמו תאומים!!!!!

המתנה הכי טובה שקיבלתי בחיי!!!!!!!!!!!

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים גדושות

 

 

לגבי השורות האחרונות,
איפה את רואה את זה ובמה זה מתבטא?
צריכה ללדת בקרוב ובחששות רבים איך נתמודד עם שניים פלוס שאר הילדים, איך אתאושש מהלידה עם כל הטיפול האינטנסיבי בתאומים, מפחדת שאכנס לדיכאון מחוסר שינה... אני חושבת שבלידה הקודמת היה לי דיכאון קל או לפחות דכדוך ממושך, שעבר לבד אחרי כמה חודשים, וזה היה עם תינוק אחד! אז מה יהיה עם שניים?
וכמובן שזו ברכה כפולה ואנחנו מאוד שמחים ומתרגשים ומודים לה', אבל בין כל החששות פתאום ראיתי את מה שכתבת ואני כזה רגע, מה כל כך מופלא בזה
וסליחה מהפותחת על הנצלוש...

נכון שההתחלה לא תמיד קלה, אבל אני הרגשתי שה' נתן לי כח לעבור אותה. לא באמת יודעת איך. אבל זה לא זכור לי כטראומה. וקצת אחרי ההתחלה מגיעה הנחת. והיא לא רק כפולה, אלא כפולה ומכופלת. זה חוויות שונות לגמרי ממה שהיו לי בגידול שאר הילדים. הקשר בין התאומים הוא כל כך מתוק, שזה באמת שווה את הכל! (נניח, סתם כדי לעשות לך חשק: יש לי סרטון שבו בגיל כמה חודשים אחד בועט בשני בכח והשני במקום לבכות-מתפוצץ מצחוק...) אני לא בטוחה שהצלחתי להסביר את עצמי, אבל בטוחה שעוד כמה חודשים תביני.

איך הסתדרת? היתה לך הרבה עזרה בהתחלה?
מתי זה מתחיל להיות פחות אינטנסיבי? נגיד עם תינוק אחד אחרי חודש-חודשיים אני מרגישה בן אדם קצת יותר שפוי, כבר לא בענן של חוסר שינה והנקה כל היום והלילה, דברים מתחילים להתאזן. עם תאומים זה יקח יותר זמן?
ותודה על התיאורים המלבבים, מחכה להבין את זה על בשרי

כי אצלי זה היה בקורונה, אז כל הילדים היו פה בבית, מצד שני גם בעלי היה בבית הרבה יותר בגלל הקורונה.
לא ממש היתה לי חופשת לידה סטנדרטית.
וכן קבלנו יותר עזרה מהמשפחה-ארוחות לאורך יותר זמן.

אוף אני באמת בלחץ מהארוחות, במיוחד שזה יהיה קרוב לפסח....

וואו

יש לי מלא מה לומר לך

אך כמו שנירה אמרה, זה לא נחת כפולה, זה כפול ומכופל.

גידול תאומים זה אתגר גדול אבל אושר אין סופי!!!!!

כשהייתי בהריון תכננו הרבה וחשבנו מה יהיה אחרי.....

לדוגמא

בעלי כל הזמן אמר שאני אהיה מוכנה מראש לזה שלא אוכל להניק את התאומות כמו את הגדולים, אך לי בסופו של דבר היה קל יותר להניק מלשטוף בקבוקים כל היום... (הנקתי עד גיל שנתיים וחודשיים)

חששנו איך הילדים יעברו את זה- הם כולם מזמינים היום עוד זוג!!!! (גם אני)

אני לא מטייחת את הקושי והאתגר, אבל התייחסנו לזה מהרגע הראשון כמתנה מופלאה. היו רגעים שזה היה נראה לא מציאותי וקושי בלתי נסבל אבל גם הם עברו כמו הרבה רגעים קשים בחיים.

אני טיפוס שלא אוהב אנשים זרים בבית. וגם לא זרים... אז הסתדרתי לרוב לבד. הנמכתי ציפיות בהרבה תחומים בבית. דאגתי שיהיה תמיד לילדים מה ללבוש ושיהיה אוכל חם בצהריים (ההורים שלי נתנו לי במשך 4 חודשים ארוחות צהריים וזו הייתה העזרה שהכי הייתי זקוקה לה כי לפעמים אפילו לא הצלחתי ללכת לשירותים...)

יש לי עוד מלא מה לומר אבל אין לי זמן....

אם יש לך עוד שאלות ספציפיות תכתבי לי ובעז"ה כשאתפנה אענה על הכל...

מעריכה מאוד שאת עונה לי גם כשאת בתוך הקושי שלך 🙏💕
אני באמת חושבת הרבה על ההנקה. קניתי מטרנה שיהיה בבית ליתר בטחון, אבל לא ממש רוצה להשתמש בה. אין לי כח שזה יעשה להם גזים, וכל ההתעסקות עם הבקבוקים, ואני אפילו לא יודעת איך מכינים בקבוק 🙊
הבעיה שכולם אומרים לי שלהניק בלעדית זו התאבדות. שארגיש כמו סמרטוט ושלא אוכל לעשות כלום כל היום חוץ מלשבת ולהניק... ואני לא רוצה להקשיב לקולות מחלישים, אבל האמת שזה הגיוני. בחשבון פשוט, אם תינוק בתחילת חייו יונק בין 8 ל12 פעמים ביום, אז להכפיל את זה ב2 (לא חושבת שאצליח להניק את שניהם ביחד בהתחלה) יוצא 24 הנקות ביממה (והתינוקות שלי בכלל יונקים כל שעה וחצי... נראה אם אצליח להרגיל את התאומים להפסקות ארוכות יותר) ובהתחלה הנקה יכולה לקחת 40 דקות, אז זה באמת להניק כל היום והלילה בלי הפסקה. איך זה אפשרי טכנית? אשמח ממש לשמוע.
ואם כן משלבים, אני מבינה שאין לך נסיון עם זה אבל אולי תוכלי לעזור לי להבין... איך מחליטים מתי להניק ומתי לתת בקבוק? או שאחד יונק ואחד מקבל בקבוק ובפעם הבאה הפוך? ואם אנסה לשלב שאיבות אז בכלל זה עושה לי בלגן בראש 🙈 לא שאני יודעת איפה אכניס את זה בלו"ז, אבל שמעתי שיש כאלה שבזמן שמניקות אחד השני מקבל שאוב.

דבר ראשון - אכן נחת עצום, פלא אלוקי ומתנה נדירה! ועם כל הקושי - אם בעז''ה יקרה שוב, אשמח מאוד!

התאומות שלי ינקו עד גיל שנה וחצי, שלושה חודשים ראשונים בעיקר אכלו שאוב ואח''כ עברו לינוק. זה בהחלט אפשרי! לא פחות קשה לקום להכין בקבוקים... אבל זה אני- פריקית של הנקה גם אצל תינוק יחיד.

אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא לבוא בראש פתוח, ולהיות מוכנה לכל מיני אפשרויות ולראות מה יתאים לך.

המון בהצלחה! שיעבור בשלום ובקלות עד הלידה, ואחריה...

גם אני פריקית של הנקה... כמו שכתבתי לא הכנתי בקבוק אף פעם ולא יודעת איך עושים את זה. אבל מעדיפה לבוא בראש פתוח ולתת אפשרות לתמ"ל במקרה שיהיה קשה מדי

בהתחלה בפגיה היו עם זונדה ואז עברו לבקבוק. בשלב מסוים השאיבות גמרו אותי כי זה הייתה התעסקות מסביב לשעון, עד שסיימתי לשאוב הייתי צריכה להאכיל ואז לשטוף בקבוקים ולשאוב שוב... אחרי חודש נשברתי, ניסיתי להניק וזה עבד טוב אז עזבתי את השאיבות. בערך בגיל 4 חודשים התחלתי להניק אותן ביחד. וזה היה מופלא!!!!! באזור גיל שנה+ כבר היו גדולות והתחילו לאכול יותר מוצקים אז חזרתי להניק כל אחת לבד. אלא א"כ בלילה התעוררו ביחד....

אני לא מודל לחיקוי בעניין השינה. כי במשך שנתיים וחצי לא ישנתי יותר משעה ברצף.... אבל אני טיפוס שיכול להמשיך לתפקד גם בחוסר שינה.

אני מניקה לפי דרישה, זה יוצא בערך כל שעתיים. יונקים אצלי די מהר.

לדעתי אם משלבים הנקה עם מטרנה אז בכל ארוחה אחד יונק ושני בקבוק ואז מחליפים.

גם בהנקה ד"א צריך להחליף צדדים. בהתחלה החלפתי כל יום אחרי זה כל שבוע כי התבלבלתי כל פעם מחדש.

שאיבות זה דבר נוראי, במיוחד עם תאומים. זה לוקח מלא זמן, וצריך לשטוף את חלקי המשאבה ובקבוקים וכו'. אני אם הייתי משלבת זה רק מטרנה ולא שאוב.

כששאבתי בחודש הראשון לקחתי חזית הנקה ישנה ועשיתי בה חורים. השתמשתי במשאבה דו צדדית של מדלה, ואז היו לי ידיים פנויות להתעסק עם הקטנות או לשתות/לקפל כביסה וכו'. 

אל תקשיבי למה שכולם אומרים לך. ותאמיני לי שזה רק הולך ומחמיר. תקשיבי ללב שלך ולכח שלך. מה לך טוב! מה את מסוגלת לעשות. גם אם בילדים הקודמים נהגת אחרת. עכשיו העולם שלך משתנה ואיתו סדרי העדיפויות בכל התחומים. אל תתני לסובבים לייאש אותך בכל החלטה שהיא! תאמיני לי שהיו כ"כ הרבה מסביבי ששגעו אותי להפסיק את ההנקה. הם לא הבינו שלי זה הכי טוב וקל, שלי זה הדרך להיות איתן בשקט בחדר בלי שהגדולים יפריעו, שלי זה מונע מחזור כי אח"כ יש לי הרבה בעיות ולא יכלתי גם לסבול את זה וגם להיות אמא נורמלית לתאומות קטנטנות.

עד כאן להיום

המשך יבוא

תמשיכי לשאול ותכווני אותי מה את רוצה שאשתף עוד

בשמחחה תמיד

אז זהו שאני לא מתפקדת בלי שינה ולכן קצת חוששת מהעניין...
אבל מעודד לשמוע ששתיכן הצלחתן לעבור משאיבה בלעדית להנקה בלעדית! אפילו שהתרגלו לבקבוק בחודש הראשון/שלושה חודשים ראשונים. לא מובן מאליו!
לגבי הצדדים, חשבתי על זה בהקשר שאם אחד יונק ואחד מקבל בקבוק ואחר כך הפוך, יוצא שכל אחד תמיד יקבל אותו צד וזה קצת בעייתי...
תודה רבה על המילים המחזקות. באמת צריכה להתחזק בהחלטות שלי ולא לתת לסביבה לייאש אותי, גם אם זו אמא או חמות. אבל זה קשה...
מזדהה מאוד עם כל הסיבות למה כן להניק
כרגע לא עולות לי עוד שאלות, רק אל תעלמו לי פה אחרי הלידה 😅

אצלי הם היו קטנים, אז לא התעוררו בעצמם להנקות, והייתי צריכה להעיר בעצמי. אז הערתי רק פעם ב3 שעות. ובאמת בהתחלה כל סבב של הנקה והחתלה לקח כמעט שעתיים. אח"כ זה מתקצר. ובערך בגיל חודש-חודש וחצי התחלתי להניק ביחד. זה היה ממש שדרוג. השתמשתי בכרית להנקת תאומים של מאמא סיטה. והנקתי איתה עד גיל שנה וחצי.
אני שילבתי מעט מטרנה בהתחלה-אחרי שגמרו לינוק נתתי להם עוד טיפה מטרנה, כדי שקצת יעלו במשקל. אחרי כמה שבועות הפסקתי עם זה.

וגם להצליח להניק אותם ביחד בגיל חודש וחצי
תודה על כל הטיפים!!

אבל נראה לי שהיא לא פה אז לא נורא 🙃

הם היו צריכים גן שפה, ואמרו לנו שבשום פנים ואופן לא כדאי שהם יהיו ביחד בגן כי זה יפגע בהתפתחות השפה שלהם.
אני עד היום מצרה על זה... לדעתי בגיל הזה חשוב שהם יהיו ביחד כי הם עדיין קרובים לינקות שלהם, שאז הם היו ביחד כל הזמן, כדי לתת תמיכה וביטחון זה לזה.
כנראה שזה לא הזיק להם בטווח הרחוק, ועדיין...

אני עובדת במקצוע טיפולי.. ויצא לי לעבוד עם כמה זוגות תאומים בגן, ואני אמרתי לעצמי שהילדים שליתלא יהיו ביחד! בכל הזוגות שנתקלתי בהם (וזה לא זוג אחד)- היה ילד אחד שממש סבל מזה..

אני מנסה להבין מה היתרונות ומה החסרונות

א. תאומים זהים- הרבה פעמים לא הבדילו בינהם במסגרת ופשוט הרגשתי שאין לילד אישיות משל עצמו...
ב. המון פעמים היה תאום אחד חזק חברתית מאחיו, וזה יצר מצב של אחד "שפוט" של השני. הכוונה עושה כל מה שאחיו רוצה כדי להיות איתו יחד. בנוסף, אחד היה תלותי מאוד באחיו. אם אחיו לא היה בסביבה השני ישבה עם עצמו, ללא ידע מה לעשות (ההורים תמיד סיפרו שזה לא קשר שקיים בבית)

אבל יכולה להגיד שגם לי היה וביליתח הרבה במיון בהתחלה
. ברוך ה' שניהם פה איתי

וב"ה התאומים שלה כבר בני 9

פולשניות שיש.

במהלך ההריון הייתי אצל ד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 לאולטרה סאונד בארץ. הוא עשה לי את כל הסקירות וUS דו שבועי. הוא שלח אותי לאקו לב עוברי. הוא טען שזה הכרחי וחשוב בכזה הריון.

כי בהריון של תאומים ובמיוחד מונו בי יש יותר סיכון.

הוא טען שלמרות המומחיות שלו הוא לא מתמחה בלב ולכן צריך קרדיולוג ילדים.

אני בלאומית. עשיתי אצל רופא בירושלים- ברמות, שעובד במרפאה פרטית ומקבל גם מלאומית עם התחייבות. (ד"ר בני פרבר)

שימי לב שצריך 2 התחיבויות כי זה 2 עוברים (טמטום אבל זה מה יש)

וצריך גם לקבוע מראש 2 תורות ברצף כי הם כאילו מתייחסים לכל  עובר כמטופל בפני עצמו (טמטום כנ"ל)

לי בקופה אמרו שמספיק התחייבות אחת ופשוט ישבתי שם בחוסר מעש במשך יותר משעה עד שהצלחנו לסדר התחייבות נוספת....

הבדיקה היא אולטרה סאונד שמכוון ללב. לא כואב ולא מציק.

הריון מוני בי

מאוד חשוב והכרחי. במיוחד במקרה הזה

 

אני לא עשיתי אקו לב בהיריון של התאומים. הם היו בשני שקים נפרדים ועם שתי שליות נפרדות, אז לא הפנו אותי לזה.
אני בדרך כלל בעד לעשות כמה שפחות בדיקות...

אקו לב היא די חשובה, בסקירה הראשונה פחות יורדים לדיוקים כמוה

כל בדיקה מעלה את סף הלחץ וסתם מטרטרת אותי ולא נעימה לי (כם מבחינת החשיפה).
ולכן אני מעדיפה להמעיט ככל האפשר בבדיקות בהיריונות (ובכלל), ולעשות רק את מה שבאמת נצרך וחשוב. (ומה נצרך וחשוב - לזה הגעתי אחרי "חקירה" פרטית...)

נשמע שאין מה לעשות..
עשיתי כי הרופא אמר שהן היו בתנוחה לא הכי נוחה לעשות בירור מקיף של הלבבות שלהן...

אצלי לא ביקשו בכלל..

מדובר בתאומים זהים, בתאומים לא זהים הבנתי שלא מפנים לאקו לב.
@@מתואמת זה בדיוק מה שאני חושבת, שהבדיקה סתם תכניס אותי לחרדות. ראינו את הלבבות, ב"ה הכל טוב, למה סתם לחפור. מצד שני יש סיבה שמפנים לבדיקה הזו דווקא בתאומים זהים, ובסופו של דבר מדובר בלב, ואם יש משהו כדאי לדעת מזה לפני הלידה כדי לטפל מיד כשאפשר.

עם אפידורל
לא רואה סיבה ללכת על ניתוח כשאפשר בלי

בהצלחה ובשורות טובות!

בלידת תאומים בדכ כשמתחיל להתפתח לידה, היא מאוד מהירה. אם יש לך אפשרות ללידה רגילה זה עדיף פי מליון...
אצלי ילדתי את הראשון אחכ הרופא הכניס את היד ושלף את בשני...

כנראה שבאמת אלך על ניסיון לידה רגילה, הרופאים גם אמרו שבמצב שלי זה עדיף. ומנסה לבוא עם ראש פתוח שהכל יכול להשתנות...

אבל עבדתי מהבית אז בישיבה מול מחשב.
הרופא שלי טען שאין צורך בשמירה, למרות שהיו לי צירים,כיוון שהם לא הובילו לקיצור צואר.
כששאלתי אותו אם מותר להרים את בת השנה וחצי הוא אמר: זה לא שאלה של מותר, עוד מעט תרגישי שאת לא מסוגלת.
כן המשכתי את חיי, אבל הורדתי הילוך...
בסוף בשבוע 36 נשלחתי לזירוז (תאומי מונו בי) וילדתי.

וסמפוזיוליסיז קשה.

הרופא המליץ על שמירה כבר משבוע 23. טכנית יצאתי ב25.

אני טכנית כמעט ולא תפקדתי, היה לי כבד מאד, הסמפו' היה כואב נורא, לא יכלתי לעמוד.

בעיקר ישבתי על כורסת הנקה בסלון והקשבתי לילדים....

משבוע 32 בערך כבר היה לי קשה, בעיקר כאבי גב. אם העבודה שלי הייתה פיזית כנראה שלא הייתי מסוגלת אבל העבודה שלי היא בישיבה רוב היום אז היה לפעמים קשה אבל ברמה סבירה.
הייתי במעקב ממש צמוד במהלך ההריון בגלל חשש מTTTS (תאומים מונו בי) אבל הרופאים אמרו שאין מניעה ללכת לעבודה אם אני מרגישה עם זה בסדר (אם הייתי רוצה ומבקשת כנראה שכן היו מאשרים לי שמירה).

בפועל יצאתי רק לפני כמה ימים לימי מחלה עד הלידה, כשמתוכננת לזירוז בימים הקרובים...

ילדתי את התאומות כשהן הבכורות... כך שקשה לי לענות...
בגדול התחלנו בגישה של מנסים ואם מצליח וואלה יופי לא הולכים להיות משוגעים על ההנקה.
אז בהתחלה הנקתי כל ארוחה מישהי אחרת והשנייה והשלימה במטרנה.
גם שאבתי בעצת יועצת הנקה של הבי"ח כדי להגדיל כמויות וכדי שיעזרו לי בהאכלות...
בגמל חודש וחצי/חודשיים ככה קלטנו שלא השתמשנו הרבה זמן במטרנה והבנו שאני מניקה מלא....

אבל לא היו לי עוד ילדים...

זה אכן שונה כשאין עוד ילדים בבית, אבל תודה על התגובה!
היה לך זמן לשאוב בין הטיפול בשתיהן?

לא זכור לי שהייתי גדושה בחלב מעבר לרגיל (רק בהתחלה היה גודש לאורך יותר זמן, אבל זה קשור לזה שהם היו בפגייה).
הינקתי אותם בלעדית מהשחרור מהפגייה ועד גיל חודשיים. זה השלב שבו עדיין יש עזרה ואפשר להתמסר לזה... אחר כך שילבנו בקבוקים, עד שהם עברו אליהם בלעדית בגיל עשרה חודשים.
בשלב מסוים למדתי להיניק אותם ביחד, אז זה גם קיצר את זמני ההנקות. (ומצד שני - הייתי חייבת להיניק בחדר לבד ככה, אז לא הייתי ליד הילדים האחרים...)
לא זוכרת שהייתי רעבה יותר מהרגיל.

אני בעד לבוא בראש פתוח לכל האפשרויות.
תתכוונני על הנקה, אבל תכיני את האפשרות של שילוב תמ"ל ואפילו של תמ"ל בלעדית.
כל מה שתעשי במצב הזה של גידול תאומים יהיה מעל ומעבר

אז אם תהיה לי עזרה ליותר זמן אוכל להניק יותר?
בקשר להנקה ביחד, הם תמיד היו רעבים באותו זמן? או שסידרת שזה יצא ככה? ובלילות יש איך לסדר שיקומו באותו זמן?
תודה על השורה האחרונה צריכה להזכיר לעצמי שתאומים זה שונה ולא לצפות מעצמי ליותר מדי.

מניחה שפשוט עם הזמן הם קצת הסתנכרנו ביניהם...

ב"ה ובחסדיו הרבים הנקתי הנקה מלאה עד גיל שנתיים וחודשיים

בתור שוחרת הנקה, לאורך כל ההריון דברנו על כך וסכמנו בינינו שלא מתאבדים על ההנקה הפעם. תמיד זה בא לי ממש בקלות ב"ה אבל הבנו שהפעם זה יהיה שונה והתכוננתי לכך נפשית....

וכאן מתחיל הסיפור-

עד גיל חודש שאבתי ונתתי בבקבוק כי היו קטנות מאד במשקל והיה להן קשה לינוק. (בתחילה בפגייה ואח"כ בבית)

באזור גיל חודש נשבר לי מהשאיבות כי זה היה אינסופי- עד שגמרתי לשאוב הייתי צריכה להאכיל וכל האכלה לקחה המון זמן מהסיבה הנ"ל. ופשוט לא עמדתי בשאיבה/האכלה/שטיפת בקבוקים.

לי באופן אישי היה מאד קשה להעזר באנשים אחרים. אני מאד אוהבת פרטיות והיה לי קשה שהסתובבו לי בין הרגליים אז מהר מאד העפתי את כל האנשים הטובים (הם באמת טובים אבל לא בשבילי...) ונשארתי לבד....

אז עברתי להנקה בלעדית. עד בערך גיל 4 חודשים הנקתי אחת אחרי השניה כל אחת צד אחד. ומגיל 4 חודשים למדתי להניק ביחד וזה היה פשוט תענוג. אין תחושה יותר ממיסה מהרגע שהייתי שמה את שתיהן עלי ואוטומטית הן היו נותנות ידיים. זה היה קסום!!! בעלי תמיד אמר שזו התמונה הכי יפה שחבל שא"א לצלם.

אז כמובן שהייתי צריכה להסתגר בחדר. הין היו אוכלות בערך כל שעתיים/שעתיים וחצי. בהתחלה הייתי מחליפה כל יום צד ואח"כ כל שבוע.

אני מאכילה מתי שהתינוק מבקש. בגלל שהן אכלו ביחד והן זהות.... הן תמיד היו מסונכרנות. רק בלילה האכלתי כל אחד מתי שהתעוררה, וזה בהחלט אומר שעד גיל שנתיים וחצי לא ישנתי יותר מחצי שעה ברצף (אני יודעת שלא כל אחת מסוגלת לזה. אני אכשהוא הצלחתי להשאר שפויה ואפילו לחזור לעבודה בגיל 9 חודשים ולתפקד טוב)

לא הרגשתי צורך לאכול יותר מתמיד. מה גם שלא תמיד הספקתי בכלל לאכול בשל טרוף המערכות מאז לידתן... ב"ה ב"ה מליון פעמים!!!!

מיותר לציין שהתפקוד שלי בבית שאף ל0... הייתי כל היום סביבן וב"ה יש עוד ארבעה לפניהן כך שהיו לנו אתגרים יום יום. למדתי לבדוק כל יום מחדש מה סדר העדיפויות לאותו היום.

למדתי שאפשר לחיות בבית גם אם הוא לא נשטף שבועיים...

למדתי שאני יכולה להמשיך לחיות גם אם המדפים בארון לא נראים כמו חיילים במסדר....

למדתי שהכי חשוב זה לחם לאכול ובגד ללבוש ובזה השתדלתי להתמיד. שתמיד יהיה אוכל חם ומזין והבגדים מכובסים....

השתדלתי כל הזמן להודות על המתנה המופלאה והנדירה הזו וב"ה  עד היום מודה ומודה ולא מפסיקה להתפעל מהפלא העצום הזה.

מלא הצלחה וסיעתא דשמייא

והכי חשוב- רק בבריאות ובשמחה

 

 

לצערי בכל הריון עליתי מידה כך שהחזיות הקודמות לא היו לבישות בכלל.

לא ראיתי שינוי בגודל בהריון של התאומות

כן ראיתי שתפוקת החלב עלתה בגלל שהביקוש עלה וזה עניין של הצע וביקוש....(כמות החלב ששאבתי בפגייה היתה עצומה... אני שאבתי מנות של 120 לכל אחת בארוחה והן היו אוכלות בימים הראשונים בקושי 20 כך שנוצר לי מלאי מטורף שמאד עזר לי כשחזרתי הביתה.)

ממש מנסה להתכונן נפשית שזה הולך להיות שונה הפעם, אבל קשה לי ממש לדמיין איך זה באמת יהיה, כמה עזרה אצטרך, איך אפשר לתפקד בכלל עם כזה חוסר שינה ועוד להתייחס לגדולים.
גם אני שונאת כשמסתובבים לי בבית, אבל מצד שני חוששת שלא תהיה לי ממש ברירה. במיוחד אם זה לבחור בין להניק + עזרה בבית עם הילדים האחרים (במיוחד אם אצטרך להסתגר בחדר) או להביא בקבוקים ולוותר על העזרה, אז נראה לי שאני מעדיפה להניק עם המחיר של מישהו נוסף בבית.
לגמרי נשמע תאור קסום!! תמיד יש לי את החשק הזה לצלם כשהתינוק יונק כל כך יפה, מניח ראש ומתפנק כזה באמצע ההנקה או מניח עליי את היד... אז 2 זה בכלל חלומי 🥰 בעז"ה!!
מגניב שהן היו מסונכרנות כי הן זהות, לא חשבתי על זה. גם אני עם זהים, אז אולי יש סיכוי לסנכרן אותם לא אכפת לי להניק אחד אחרי השני, במיוחד שלרוב יונקים ממש מהר אצלי (כמובן חוץ מההתחלה שלוקח להם זמן) אבל שיהיה איזה שהוא סדר ואיזו שהיא הפסקה בין ההנקות...
לגבי החוסר זמן לאכול מרוב עומס, זה משהו שמלחיץ אותי כי אני בן אדם שלא מתפקד בלי לאכול. יש לי חילוף חומרים מהיר וצריכה לאכול הרבה פעמים במשך היום, במיוחד כשמניקה. אז נכון שאחרי לידה זה ככה ושורדים מנשנוש לנשנוש, אבל באיזה שהוא שלב זה לא מספיק לי ואני חייבת להתיישב לאכול ארוחה אמיתית...
אשמח אם תוכלי לפרט איך הסתדרת עם הטיפול בתאומות פלוס הילדים הגדולים, במיוחד שהעפת את כל העוזרים כל כך חוששת מהתקפי זעם שלהם בעקבות חוסר תשומת לב והרגשה שהם בעדיפות שניה... (כבר קורה לפעמים כשאני לא מספיק מתייחסת אליהם) ומה הכוונה שבדקת כל יום מחדש את סדר העדיפויות לאותו יום? אם לא לכלול בזה סדר וניקיון שבזה יש לי עזרה ב"ה. ואיך בכלל הספקת לבשל כל יום?
סליחה שנפלתי עליך עם כל השאלות זו תקופה עם הרבה חששות והרבה לא נודע...

נוגעת באוכל שמישהו אחר מכין והילדים מאד בררניים....

ההורים הצדיקים שלי במשך 4 חודשים בשלו לי ארוחות צהריים לכל המשפחה וכן שבתות.

כמובן שגם היו ימים של טבעול וצ'יפס....

אח"כ כבר נכנסנו לאיזה שהוא סדר והתאומות טיפה גדלו והצלחתי כבר להכנס למטבח.

בסדרי עדיפויות התכוונתי שבדקתי כל יום מה הכי דחוף לאותו היום- לימוד למבחן עם הגדולה, הכנת תחפושות ערב פורים, נקיון מינימלי של המינימלי לפסח. עשיתי רק את הדברים הכי דחופים בכל יום.

יכולה להגיד לך שלמרות האתגר, הילדים שלי מזמינים עוד זוג... (גם אני)

אני לאורך כל תקופת ההריון מאד חששתי שזה יפגע בילדים וב"ה כולנו רק גדלנו מהאתגר הזה

העזרה הכי גדולה שיש!
שמחה לשמוע שבאיזה שהוא שלב נכנסים לסדר מסוים ואפשר להספיק עוד משהו חוץ מהטיפול האינטנסיבי בתינוקות עצמם...
המשפט האחרון שלך ממש מעודד!

הנקתי תאומים עד גיל שנה וחצי.
בחודש וחצי הראשונים-כל אחד בנפרד, ואז קניתי את כרית ההנקה לתאומים של מאמאסיטה והנקתי הרבה פעמים יחד. ממליצה ממש. הייתי אפילו לוקחת אותה איתי באוטו ומניקה את שניהם בו זמנית באוטו.
לעומת מה שכתבו לך, למרות שהם זהים זה ממש לא אומר שהם אוכלים יחד. יש כאלו אמהות שיעירו את השני כי הראשון התעורר, ויש כאלו שיתנו למנגנון הרעב הטבעי לפעול. אני שילבתי בין שתי הגישות, תלוי בכוחות שלי ובתוכניות שלי לאותו יום.
דוקא בלילה העדפתי שלא יקומו יחד כי הנקתי בשכיבה.
פעם ביום החלפתי צדדים כי לכל אישה יש צד שמפיק יותר חלב.
אצלי החזיות הנקה מהלידות הקודמות היו טובות.
אני כן הנקתי בסלון, (הגדולים שלי עוד היו די קטנים) ודוקא כן הצלחתי להתייחס לגדולים בזמן הזה.
לא זוכרת שהייתי רעבה יותר מהנקות קודמות.
אם יש לך עוד שאלות-בשמחה.

חשוב לזכור להחליף צדדים, גם בגלל הגירוי של שני הכיוונים בגוף. מקווה לזכור את זה
טוב לדעת על המידה, מקווה שמה שקניתי יהיה טוב, כי בטח לא יהיה לי זמן לחפש אחרי הלידה...
הלוואי שאצליח להניק בסלון ולהתייחס גם לגדולים תוך כדי, זה יהיה מושלם.
בטח יהיו עוד שאלות בהמשך, מקווה שיהיה את מי לשאול אחרי הלידה לפעמים פעיל פה ולפעמים ממש לא...

בנתיים מניקה כל אחד בנפרד כי עוד לא התייצבה ההנקה, אבל מקווה הלוואי להצליח להניק ביחד, אז תוהה- איך עושים את זה טכנית? והאם צריך כרית שונה ממה שיש לי מהילדים הקודמים?

כי כשהנקתי את שתיהן זה עזר לי לייצב את עצמי ונתן לי שחרור לידיים

אני השתמשתי בכרית רגילה בצורת U של שילב. לא ייעודית לתאומים אבל ממש גדולה ונוחה.

רק בערך מגיל 4 חודשים התחלתי להניק ביחד- כשההנקה הייתה מאד מבוססת וקצת גדלו.

הסתכלתי הרבה בגוגל על כל מיני תנוחות והתנוחה שהייתה לי הכי נוחה ששתיהן היו שוכבות על האורך- אחת מול השניה. לפעמים עשיתי גם פוטבול שלתיהן אבל פחות התחברתי....

הייתי תמיד נמסה מהרגע שהנחתי את שתיהן עלי והן היו נותנות ידיים- רגע חלומי!!!!

הכרית הרגילה לא היתה מספיק גדולה בשביל זה.
הנקתי אותן יחד על הכרית הזו עד גיל שנה וחצי.

אני לא מהמורעלות הנקה אבל הנקתי את כל ילדיי.
התאןמים הם מספר 3 ו4.
מהרגע הראשון החלטתי שאני לא שואבת רק מניקה וכשצריך יקבלו מטרנה. ( הם לא נולדו פגים).
כשחזרנו מבית החולים אמרתי לבעלי שאני ב9 הולכת לישון עד 12 בלילה ושיסתדר איתם עם מטרנה, גם ככה הוא ער בשעות האלה ואלו היו שעות השפיות שלי, חוצמזה אין רצף של יותר משעה בלילה ולא הייתי מעירה אותו בכלל. זה היה ההסכם וזה עבד לחודש הראשון מעולה, אחכ התאזנו קצת הלילות.
הייתי מניקה כל אחד בנפרד לרב, היה לי מאוד כבד להחזיק את שניהם כי נולדו במשקלים מכובדים. עשיתי את זה מספר פעמים בלילה. אם אחד כבר היה רעב והשני ינק דיברתי איתו כשהוא בטרמפולינה מולי. ואם ידעתי מראש שהם יהיו רעבים ביחד ךפעמים הכנתי בקבוק.
בפועל הם ינקו עד גיל 9 חודשים שזה הכי מאולר אצלי. בממצוע קיבלו בקבוק ביום והשאר הנקה, ואני הייתי מאוד רגועה עם זה.
אני החלפתי צד כל הנקה (אם זכרתי ממ אכל מאיפה...).
לגבי חזייה אני ספציפית הייתי באותה מידה.
לגבי חלב ברור שיש יותר והראיה שהיה לי מאוד מאוד קשה לגמול אותם וזה היה מלווה בהרבה גודש...

לגבי עזרה, חוץ מהקהילה שבישלה לני במשך חודש וזה מאוד מבורך, לא נעזרנו כלל. אציין שבעלי באותה תקופה העה הרבה בבית.

תאומים זה אינטנסיבי וזה מהמם ושווה כל גרם של אנרגיה!
הם בני 4 היום, אני לא הרגשתי קושי תוך כדי הגידול שלהם אבל כשהיו בני שנתיים הבנתי כמה זה היה אינטנסיבי...

נשמע מעולה ההסכם מ9 עד 12.

וואי מדהים שבישלו לכם לחודש!

בעזרת ה', מחכה לפגוש אותם ולהרגיש שזה שווה כל גרם של אנרגיה

6 , הבת שלי בת 6 באה אלי לחדר בבוקר אמרה לי שהיא חלמה שיש לי תינוק בבטן, חייכתי ואמרתי לה שבאמת יש לי תינוק בבטן והיא ממש שמחה !
ואחר כך גם סיפרתי לבן ה-5

הילדים חקרו אותי כבר מחודש שלישי (הם יותר קטנים מהבת שלך אבל שמו לב לבטן מאוד מוקדם) ואחרי חודש הודיתי באשמה 🤭

אני תמיד מספרת בשלב יחסית מוקדם (מהשלב שכבר רואים. הפעם לגדולה שלי סיפרתי כבר קצת לפני).
מה שאני עושה זה לספר לילדים שיש לי ברחם תינוק קטן קטן, שצריך עוד הרבה זמן לגדול בתוך הבטן עד שהוא יהיה מספיק גדול כדי לצאת. אני מספרת על מה עוד יקרה לפני (איזה ימי הולדת וחגים נעבור עד הלידה) וככה הילדים יודעים מה קורה, אבל לא מצפים ללידה בקרוב.

אומרת שקטן ומדגימה עם הידיים כמה קטן. ואומרת שהוא צריך עוד לגדול. (וכשהיתה הפלה אמרנו שהוא לא הצליח לגדול... 😕). וגם לקטנה נתתי תאריך יעד אחרי סוכות. ואז כשהתקרב סוכות אמרתי שיש אחרי סוכות גם שמחת תורה ואז שבת ועוד שבת. והיא כבר דקלמה את היעד לפי הציוני זמן שאמרתי וככה סיפרה לכולם מתי יהיה לנו תינוק (בת 3 וחצי).

אין לי תאומים. סתם נכנסתי לכאן.

לא זוכרת בדיוק באיזה שלב סיפרנו לילדים על היריון התאומים (אבל זה בטוח היה בשלב מאוחר יותר) - בכל אופן, לא סיפרנו להם שמדובר בתאומים. הם חשבו שיש תינוק אחד. הם היו די קטנים (ארבע וחצי ושלוש כשנולדו התאומים), ולא רצינו שיעבירו את המידע הלאה.
על שאר ההיריונות גם אני סיפרתי אחרי סקירה מאוחרת (שיצאה אחרי שבוע 20 בדרך כלל) לילדים הצעירים. לגדולים (מגיל 11 או 12 בערך) סיפרתי בשלב מוקדם יותר.
אם ה' יברך אותנו שוב בתאומים (לא תודה... ) אז אולי כן נספר על כך לגדולים בשלב מסוים...

מאחלת המשך תקין בע"ה.

אצלנו התאומות היו בכורות אבל גם אם יהיה לנו שוב תאומים (סטטיסטיקה של מטופלת פוריות 🙃) לא מאמינה שאשתף את הילדים (כרגע הגדולות בנות 6.5 ואני בדיוק אחרי לידה)


תשמחי בכל יום שעובר וההריון ממשיך תקין. תודי לה' על היום...

כשהתאשפזתי בשבוע 31 שאני בהריון, ודאי שלא שיתפתי שזה שתיים... (היא הייתה בשוק חייה שאני בהריון, כזו תמימה ומתוקה)

לשאר הילדים בכלל לא סיפרתי...

אבל זה בכלל לא רלוונטי לך מה אחרות עושות, את כבר סיפרת, תנסי לתת לה ציוני זמן מתי זה בערך יקרה, אחרי פורים/פסח/אחרי היום הולדת של אבא וכו'. ותשתדלי לא לערב אותה יותר מדי בסיפורי ההריון כדי לא ליצור לה מתח מיותר.

הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא

רק בריאות ובידיים מלאות

עם המתנה הכי מופלאה שיש בעולם!!!!!

גם הילדים שורדים את התקופה הזו ומתחשלים....

זה בהחלט קשה וכבד מאד!!!!!

אתמול ירדו לי המים של התינוק המוביל ואושפזתי בבי"ח עם מעטפת רפואית של צלסטון ואנטיביוטיקה למנוע זיהומים.
עכשיו אני עם צירים קלים והתפילה היא כמובן למשוך כמה שיותר...
נכון ללפני שבוע הערכת משקל שלהם היתה 1000 ו-1100.
כמה הכי הרבה שנצליח למשוך את ההריון זה עוד 4.5 שבועות שנגיע לשבוע 35.

ועכשיו שאלתי- אין סיכוי להשתחרר הביתה בלי פגייה, נכון?
מנסה להכין את עצמי לתרחיש הכי אופטימי כמובן אבל גם באופטימיות הכי גדולה אין סיכוי שייוולדו יותר מ-2 קילו.
מה אומרות מניסיונכן?

שיהיה בבריאות וידים מלאות ושמחות!
זה טוב שקיבלת צלסטון. זה יכול לשפר פלאים את הנשימה..
פגייה הגיוני שיהיה, תלוי כמה זמן תצליחי למשוך בבטן.
מתייגת מישהי שמבינה בפגייה במשקלים קטנים יותר. היא בטח תדע לענות יותר על שאלות . @אדום צהוב ירוק

כל התמונה.....

השהות בפגייה היא חוויה מטלטלת, לנו אישית הייתה חוויה מאד טובה כי היינו רק בטיפול ביניים ולא בטיפול נמרץ.

יתנו לך למשוך עוד 4.5 שבועות עם ירידת מים? אני לא כ"כ מאמינה.

אבל אם את כבר בשבוע 31 המצב כבר טוב. במיוחד עם צלסטון.

אם מצב הנשימה תקין אז כל העניין זה לתת להם לגדול.... 

בהצלחה רבה!!!!!

בשורות טובות

בקלות , בבריאות ובשמחה

בדר"כ כשיש מורכבויות כאלה לא סוחבים מעבר ל-32-34 (כל הריון לגופו) שאז סיכוני הפגות פחותים משמעותית מאשר הסיכונים שבמשיכת ההריון. אבל שוב - כל הריון לגופו.
שבוע 35 זה גבולי לפגייה, ותלוי באמת במשקל הלידה, מצב התינוקות ומדיניות בית החולים.

פגייה זה לא בהכרח רע.
אם האלטרנטיבה היא אשפוז השגחה בתינוקייה - ממש עדיף פגייה לדעתי.
המשקלים נשמעים לי סבירים לשבוע (אולי קצת קטנים..אבל הרבה פעמים זה ככה בתאומים), אבל באמת סביר שהם לא יגיעו ל-2 ק"ג עד שבוע 35...
אבל צריך לזכור שהערכת משקל היא רק הערכה - לשני הכיוונים.

באמת בנתיים התפילות פה שאחזיק עד 24 שעות מהצלסטון השני..
הורידו לי הבוקר תפר צווארי שהיה לי מתחילת ההריון והתפילה שנחזיק כמה שיותר, אני לא באמת משלה את עצמי שנגיע לשבוע 35..
אבל באמת הצלסטון כ"כ משמעותי? כי רק תינוק קטן אני מכירה, כבר היו לי קטנים בפגייה החל מ-1400 אבל השבוע היה אז 34...

מתפללת ביחד איתך... תעדכני (ומוזמנת גם לפרטי. יש לי הרבה ידע וניסיון בפגות...)

שבוע 30+3
בנתיים עדיין בהלם, שניהם עם הנשמה

מוזמנת לפרטי לתמיכה/מידע/ייעוץ...

אני לא מומחית בפגים קטנים, אבל יש את עמותת לה"ב. תבקשי מבית החולים שיקשרו אותך איתם.הם עוזרים בהרבה מידע וסיוע טכני ונפשי.

איך התאומים?

אבל מתפללת לטוב, הם עדיין לא יציבים

נתנו לך להישאר יותר זמן באשפוז כדי להיות קרובה אליהם?

עברנו אשפוז ארוך בפגייה בטיפול נמרץ עם אחד התאומים שלנו... מאחלת לך שהתקופה הזו תעבור בשלום ובבריאות! אם תרצי לשתף/לפרוק אני כאן...

הם כבר הגיעו לשבוע 34!
עדיין בטיפול נמרץ אבל ב"ה רואים שיפור כל יום!

בשורות טובות. את התאוששת?

בעז"ה תכף הם בבית!!! עוד קצת...

ממש משמח לשמוע!
בעז''ה עוד קצת ותהיו בחוץ...
נשימה עמוקה, כשאת בתוך זה - נראה בלתי נגמר, אח''כ מקבל פורפורציות...

התאום הראשון חזר אתמול הביתה!!
הילדים פה בעננים, לא מפסיקים להסתובב סביב ולדווח על כל תזוזה מילמטרית שלו (אמא הוא מוצץ את המוצץ חזק, אמא הוא רק בפה שלו והוא לא מוצץ אותו, אמא הוא פתח עיניים...)
אחיו נשאר בפגייה בלי צפי שחרור קרוב מאוד.
עוד לא יודעת איך אקרע בין הבית לפגייה עכשיו.
שמחה בהתקדמות הנוכחית ומתחילה לחשוב על ברית ראשונה.
חסדי ה'

זו תהיה תקופה מאתגרת.. אבל גם היא תעבור. ממליצה להכין רשת תמיכה של בני משפחה/דמויות קבועות שיוכלו להישאר עם תינוקי פצפוני בזמן הגיחות לפגייה..
זה מוזר לעשות ברית לאחד כשהשני עוד בפגייה, אבל באמת בעז"ה יהיה איחוד גדול ומדהים בקרוב!
והילדים בבית נשמעים מתוקים ברמות!

בהצלחה עם הברית והמשך גדילה טובה לתאום!

אני חוויתי את הקריעה הזו רק יומיים וחצי, והיה קשה מאוד... אז לחשוב עלייך...
(אצלנו לפחות הברית שלהם הייתה ביחד... אחרת זו גם קריעה בפני עצמה...)

ומאחלת לכם המשך התאקלמות מהירה! ובריאות איתנה לגדול ולקטן!!! (אגב, הוא גם הבכור?)

ב"ה לפני שבוע התאום השני (שנולד ראשון מבניהם, אבל לא הבכור יש עוד בנים ובנות לרוב לפניו בבית..) שב הביתה!
הדרך עוד ארוכה והברית לא נראית באופק בגלל טיפולים וניתוחים שצריך לעבור לפני ברית.
אבל קראנו שם.

בע"ה שיעבור בשלום את כל הטיפולים הנצרכים, ושתוכלו להיכנס לשגרה בריאה!

והתאקלמות של כולם נעימה