פורום תאומים (עמוד 3)

ילדתי את התאומות כשהן הבכורות... כך שקשה לי לענות...
בגדול התחלנו בגישה של מנסים ואם מצליח וואלה יופי לא הולכים להיות משוגעים על ההנקה.
אז בהתחלה הנקתי כל ארוחה מישהי אחרת והשנייה והשלימה במטרנה.
גם שאבתי בעצת יועצת הנקה של הבי"ח כדי להגדיל כמויות וכדי שיעזרו לי בהאכלות...
בגמל חודש וחצי/חודשיים ככה קלטנו שלא השתמשנו הרבה זמן במטרנה והבנו שאני מניקה מלא....

אבל לא היו לי עוד ילדים...

זה אכן שונה כשאין עוד ילדים בבית, אבל תודה על התגובה!
היה לך זמן לשאוב בין הטיפול בשתיהן?

לא זכור לי שהייתי גדושה בחלב מעבר לרגיל (רק בהתחלה היה גודש לאורך יותר זמן, אבל זה קשור לזה שהם היו בפגייה).
הינקתי אותם בלעדית מהשחרור מהפגייה ועד גיל חודשיים. זה השלב שבו עדיין יש עזרה ואפשר להתמסר לזה... אחר כך שילבנו בקבוקים, עד שהם עברו אליהם בלעדית בגיל עשרה חודשים.
בשלב מסוים למדתי להיניק אותם ביחד, אז זה גם קיצר את זמני ההנקות. (ומצד שני - הייתי חייבת להיניק בחדר לבד ככה, אז לא הייתי ליד הילדים האחרים...)
לא זוכרת שהייתי רעבה יותר מהרגיל.

אני בעד לבוא בראש פתוח לכל האפשרויות.
תתכוונני על הנקה, אבל תכיני את האפשרות של שילוב תמ"ל ואפילו של תמ"ל בלעדית.
כל מה שתעשי במצב הזה של גידול תאומים יהיה מעל ומעבר

אז אם תהיה לי עזרה ליותר זמן אוכל להניק יותר?
בקשר להנקה ביחד, הם תמיד היו רעבים באותו זמן? או שסידרת שזה יצא ככה? ובלילות יש איך לסדר שיקומו באותו זמן?
תודה על השורה האחרונה צריכה להזכיר לעצמי שתאומים זה שונה ולא לצפות מעצמי ליותר מדי.

מניחה שפשוט עם הזמן הם קצת הסתנכרנו ביניהם...

ב"ה ובחסדיו הרבים הנקתי הנקה מלאה עד גיל שנתיים וחודשיים

בתור שוחרת הנקה, לאורך כל ההריון דברנו על כך וסכמנו בינינו שלא מתאבדים על ההנקה הפעם. תמיד זה בא לי ממש בקלות ב"ה אבל הבנו שהפעם זה יהיה שונה והתכוננתי לכך נפשית....

וכאן מתחיל הסיפור-

עד גיל חודש שאבתי ונתתי בבקבוק כי היו קטנות מאד במשקל והיה להן קשה לינוק. (בתחילה בפגייה ואח"כ בבית)

באזור גיל חודש נשבר לי מהשאיבות כי זה היה אינסופי- עד שגמרתי לשאוב הייתי צריכה להאכיל וכל האכלה לקחה המון זמן מהסיבה הנ"ל. ופשוט לא עמדתי בשאיבה/האכלה/שטיפת בקבוקים.

לי באופן אישי היה מאד קשה להעזר באנשים אחרים. אני מאד אוהבת פרטיות והיה לי קשה שהסתובבו לי בין הרגליים אז מהר מאד העפתי את כל האנשים הטובים (הם באמת טובים אבל לא בשבילי...) ונשארתי לבד....

אז עברתי להנקה בלעדית. עד בערך גיל 4 חודשים הנקתי אחת אחרי השניה כל אחת צד אחד. ומגיל 4 חודשים למדתי להניק ביחד וזה היה פשוט תענוג. אין תחושה יותר ממיסה מהרגע שהייתי שמה את שתיהן עלי ואוטומטית הן היו נותנות ידיים. זה היה קסום!!! בעלי תמיד אמר שזו התמונה הכי יפה שחבל שא"א לצלם.

אז כמובן שהייתי צריכה להסתגר בחדר. הין היו אוכלות בערך כל שעתיים/שעתיים וחצי. בהתחלה הייתי מחליפה כל יום צד ואח"כ כל שבוע.

אני מאכילה מתי שהתינוק מבקש. בגלל שהן אכלו ביחד והן זהות.... הן תמיד היו מסונכרנות. רק בלילה האכלתי כל אחד מתי שהתעוררה, וזה בהחלט אומר שעד גיל שנתיים וחצי לא ישנתי יותר מחצי שעה ברצף (אני יודעת שלא כל אחת מסוגלת לזה. אני אכשהוא הצלחתי להשאר שפויה ואפילו לחזור לעבודה בגיל 9 חודשים ולתפקד טוב)

לא הרגשתי צורך לאכול יותר מתמיד. מה גם שלא תמיד הספקתי בכלל לאכול בשל טרוף המערכות מאז לידתן... ב"ה ב"ה מליון פעמים!!!!

מיותר לציין שהתפקוד שלי בבית שאף ל0... הייתי כל היום סביבן וב"ה יש עוד ארבעה לפניהן כך שהיו לנו אתגרים יום יום. למדתי לבדוק כל יום מחדש מה סדר העדיפויות לאותו היום.

למדתי שאפשר לחיות בבית גם אם הוא לא נשטף שבועיים...

למדתי שאני יכולה להמשיך לחיות גם אם המדפים בארון לא נראים כמו חיילים במסדר....

למדתי שהכי חשוב זה לחם לאכול ובגד ללבוש ובזה השתדלתי להתמיד. שתמיד יהיה אוכל חם ומזין והבגדים מכובסים....

השתדלתי כל הזמן להודות על המתנה המופלאה והנדירה הזו וב"ה  עד היום מודה ומודה ולא מפסיקה להתפעל מהפלא העצום הזה.

מלא הצלחה וסיעתא דשמייא

והכי חשוב- רק בבריאות ובשמחה

 

 

לצערי בכל הריון עליתי מידה כך שהחזיות הקודמות לא היו לבישות בכלל.

לא ראיתי שינוי בגודל בהריון של התאומות

כן ראיתי שתפוקת החלב עלתה בגלל שהביקוש עלה וזה עניין של הצע וביקוש....(כמות החלב ששאבתי בפגייה היתה עצומה... אני שאבתי מנות של 120 לכל אחת בארוחה והן היו אוכלות בימים הראשונים בקושי 20 כך שנוצר לי מלאי מטורף שמאד עזר לי כשחזרתי הביתה.)

ממש מנסה להתכונן נפשית שזה הולך להיות שונה הפעם, אבל קשה לי ממש לדמיין איך זה באמת יהיה, כמה עזרה אצטרך, איך אפשר לתפקד בכלל עם כזה חוסר שינה ועוד להתייחס לגדולים.
גם אני שונאת כשמסתובבים לי בבית, אבל מצד שני חוששת שלא תהיה לי ממש ברירה. במיוחד אם זה לבחור בין להניק + עזרה בבית עם הילדים האחרים (במיוחד אם אצטרך להסתגר בחדר) או להביא בקבוקים ולוותר על העזרה, אז נראה לי שאני מעדיפה להניק עם המחיר של מישהו נוסף בבית.
לגמרי נשמע תאור קסום!! תמיד יש לי את החשק הזה לצלם כשהתינוק יונק כל כך יפה, מניח ראש ומתפנק כזה באמצע ההנקה או מניח עליי את היד... אז 2 זה בכלל חלומי 🥰 בעז"ה!!
מגניב שהן היו מסונכרנות כי הן זהות, לא חשבתי על זה. גם אני עם זהים, אז אולי יש סיכוי לסנכרן אותם לא אכפת לי להניק אחד אחרי השני, במיוחד שלרוב יונקים ממש מהר אצלי (כמובן חוץ מההתחלה שלוקח להם זמן) אבל שיהיה איזה שהוא סדר ואיזו שהיא הפסקה בין ההנקות...
לגבי החוסר זמן לאכול מרוב עומס, זה משהו שמלחיץ אותי כי אני בן אדם שלא מתפקד בלי לאכול. יש לי חילוף חומרים מהיר וצריכה לאכול הרבה פעמים במשך היום, במיוחד כשמניקה. אז נכון שאחרי לידה זה ככה ושורדים מנשנוש לנשנוש, אבל באיזה שהוא שלב זה לא מספיק לי ואני חייבת להתיישב לאכול ארוחה אמיתית...
אשמח אם תוכלי לפרט איך הסתדרת עם הטיפול בתאומות פלוס הילדים הגדולים, במיוחד שהעפת את כל העוזרים כל כך חוששת מהתקפי זעם שלהם בעקבות חוסר תשומת לב והרגשה שהם בעדיפות שניה... (כבר קורה לפעמים כשאני לא מספיק מתייחסת אליהם) ומה הכוונה שבדקת כל יום מחדש את סדר העדיפויות לאותו יום? אם לא לכלול בזה סדר וניקיון שבזה יש לי עזרה ב"ה. ואיך בכלל הספקת לבשל כל יום?
סליחה שנפלתי עליך עם כל השאלות זו תקופה עם הרבה חששות והרבה לא נודע...

נוגעת באוכל שמישהו אחר מכין והילדים מאד בררניים....

ההורים הצדיקים שלי במשך 4 חודשים בשלו לי ארוחות צהריים לכל המשפחה וכן שבתות.

כמובן שגם היו ימים של טבעול וצ'יפס....

אח"כ כבר נכנסנו לאיזה שהוא סדר והתאומות טיפה גדלו והצלחתי כבר להכנס למטבח.

בסדרי עדיפויות התכוונתי שבדקתי כל יום מה הכי דחוף לאותו היום- לימוד למבחן עם הגדולה, הכנת תחפושות ערב פורים, נקיון מינימלי של המינימלי לפסח. עשיתי רק את הדברים הכי דחופים בכל יום.

יכולה להגיד לך שלמרות האתגר, הילדים שלי מזמינים עוד זוג... (גם אני)

אני לאורך כל תקופת ההריון מאד חששתי שזה יפגע בילדים וב"ה כולנו רק גדלנו מהאתגר הזה

העזרה הכי גדולה שיש!
שמחה לשמוע שבאיזה שהוא שלב נכנסים לסדר מסוים ואפשר להספיק עוד משהו חוץ מהטיפול האינטנסיבי בתינוקות עצמם...
המשפט האחרון שלך ממש מעודד!

הנקתי תאומים עד גיל שנה וחצי.
בחודש וחצי הראשונים-כל אחד בנפרד, ואז קניתי את כרית ההנקה לתאומים של מאמאסיטה והנקתי הרבה פעמים יחד. ממליצה ממש. הייתי אפילו לוקחת אותה איתי באוטו ומניקה את שניהם בו זמנית באוטו.
לעומת מה שכתבו לך, למרות שהם זהים זה ממש לא אומר שהם אוכלים יחד. יש כאלו אמהות שיעירו את השני כי הראשון התעורר, ויש כאלו שיתנו למנגנון הרעב הטבעי לפעול. אני שילבתי בין שתי הגישות, תלוי בכוחות שלי ובתוכניות שלי לאותו יום.
דוקא בלילה העדפתי שלא יקומו יחד כי הנקתי בשכיבה.
פעם ביום החלפתי צדדים כי לכל אישה יש צד שמפיק יותר חלב.
אצלי החזיות הנקה מהלידות הקודמות היו טובות.
אני כן הנקתי בסלון, (הגדולים שלי עוד היו די קטנים) ודוקא כן הצלחתי להתייחס לגדולים בזמן הזה.
לא זוכרת שהייתי רעבה יותר מהנקות קודמות.
אם יש לך עוד שאלות-בשמחה.

חשוב לזכור להחליף צדדים, גם בגלל הגירוי של שני הכיוונים בגוף. מקווה לזכור את זה
טוב לדעת על המידה, מקווה שמה שקניתי יהיה טוב, כי בטח לא יהיה לי זמן לחפש אחרי הלידה...
הלוואי שאצליח להניק בסלון ולהתייחס גם לגדולים תוך כדי, זה יהיה מושלם.
בטח יהיו עוד שאלות בהמשך, מקווה שיהיה את מי לשאול אחרי הלידה לפעמים פעיל פה ולפעמים ממש לא...

בנתיים מניקה כל אחד בנפרד כי עוד לא התייצבה ההנקה, אבל מקווה הלוואי להצליח להניק ביחד, אז תוהה- איך עושים את זה טכנית? והאם צריך כרית שונה ממה שיש לי מהילדים הקודמים?

כי כשהנקתי את שתיהן זה עזר לי לייצב את עצמי ונתן לי שחרור לידיים

אני השתמשתי בכרית רגילה בצורת U של שילב. לא ייעודית לתאומים אבל ממש גדולה ונוחה.

רק בערך מגיל 4 חודשים התחלתי להניק ביחד- כשההנקה הייתה מאד מבוססת וקצת גדלו.

הסתכלתי הרבה בגוגל על כל מיני תנוחות והתנוחה שהייתה לי הכי נוחה ששתיהן היו שוכבות על האורך- אחת מול השניה. לפעמים עשיתי גם פוטבול שלתיהן אבל פחות התחברתי....

הייתי תמיד נמסה מהרגע שהנחתי את שתיהן עלי והן היו נותנות ידיים- רגע חלומי!!!!

הכרית הרגילה לא היתה מספיק גדולה בשביל זה.
הנקתי אותן יחד על הכרית הזו עד גיל שנה וחצי.

אני לא מהמורעלות הנקה אבל הנקתי את כל ילדיי.
התאןמים הם מספר 3 ו4.
מהרגע הראשון החלטתי שאני לא שואבת רק מניקה וכשצריך יקבלו מטרנה. ( הם לא נולדו פגים).
כשחזרנו מבית החולים אמרתי לבעלי שאני ב9 הולכת לישון עד 12 בלילה ושיסתדר איתם עם מטרנה, גם ככה הוא ער בשעות האלה ואלו היו שעות השפיות שלי, חוצמזה אין רצף של יותר משעה בלילה ולא הייתי מעירה אותו בכלל. זה היה ההסכם וזה עבד לחודש הראשון מעולה, אחכ התאזנו קצת הלילות.
הייתי מניקה כל אחד בנפרד לרב, היה לי מאוד כבד להחזיק את שניהם כי נולדו במשקלים מכובדים. עשיתי את זה מספר פעמים בלילה. אם אחד כבר היה רעב והשני ינק דיברתי איתו כשהוא בטרמפולינה מולי. ואם ידעתי מראש שהם יהיו רעבים ביחד ךפעמים הכנתי בקבוק.
בפועל הם ינקו עד גיל 9 חודשים שזה הכי מאולר אצלי. בממצוע קיבלו בקבוק ביום והשאר הנקה, ואני הייתי מאוד רגועה עם זה.
אני החלפתי צד כל הנקה (אם זכרתי ממ אכל מאיפה...).
לגבי חזייה אני ספציפית הייתי באותה מידה.
לגבי חלב ברור שיש יותר והראיה שהיה לי מאוד מאוד קשה לגמול אותם וזה היה מלווה בהרבה גודש...

לגבי עזרה, חוץ מהקהילה שבישלה לני במשך חודש וזה מאוד מבורך, לא נעזרנו כלל. אציין שבעלי באותה תקופה העה הרבה בבית.

תאומים זה אינטנסיבי וזה מהמם ושווה כל גרם של אנרגיה!
הם בני 4 היום, אני לא הרגשתי קושי תוך כדי הגידול שלהם אבל כשהיו בני שנתיים הבנתי כמה זה היה אינטנסיבי...

נשמע מעולה ההסכם מ9 עד 12.

וואי מדהים שבישלו לכם לחודש!

בעזרת ה', מחכה לפגוש אותם ולהרגיש שזה שווה כל גרם של אנרגיה

6 , הבת שלי בת 6 באה אלי לחדר בבוקר אמרה לי שהיא חלמה שיש לי תינוק בבטן, חייכתי ואמרתי לה שבאמת יש לי תינוק בבטן והיא ממש שמחה !
ואחר כך גם סיפרתי לבן ה-5

הילדים חקרו אותי כבר מחודש שלישי (הם יותר קטנים מהבת שלך אבל שמו לב לבטן מאוד מוקדם) ואחרי חודש הודיתי באשמה 🤭

אני תמיד מספרת בשלב יחסית מוקדם (מהשלב שכבר רואים. הפעם לגדולה שלי סיפרתי כבר קצת לפני).
מה שאני עושה זה לספר לילדים שיש לי ברחם תינוק קטן קטן, שצריך עוד הרבה זמן לגדול בתוך הבטן עד שהוא יהיה מספיק גדול כדי לצאת. אני מספרת על מה עוד יקרה לפני (איזה ימי הולדת וחגים נעבור עד הלידה) וככה הילדים יודעים מה קורה, אבל לא מצפים ללידה בקרוב.

אומרת שקטן ומדגימה עם הידיים כמה קטן. ואומרת שהוא צריך עוד לגדול. (וכשהיתה הפלה אמרנו שהוא לא הצליח לגדול... 😕). וגם לקטנה נתתי תאריך יעד אחרי סוכות. ואז כשהתקרב סוכות אמרתי שיש אחרי סוכות גם שמחת תורה ואז שבת ועוד שבת. והיא כבר דקלמה את היעד לפי הציוני זמן שאמרתי וככה סיפרה לכולם מתי יהיה לנו תינוק (בת 3 וחצי).

אין לי תאומים. סתם נכנסתי לכאן.

לא זוכרת בדיוק באיזה שלב סיפרנו לילדים על היריון התאומים (אבל זה בטוח היה בשלב מאוחר יותר) - בכל אופן, לא סיפרנו להם שמדובר בתאומים. הם חשבו שיש תינוק אחד. הם היו די קטנים (ארבע וחצי ושלוש כשנולדו התאומים), ולא רצינו שיעבירו את המידע הלאה.
על שאר ההיריונות גם אני סיפרתי אחרי סקירה מאוחרת (שיצאה אחרי שבוע 20 בדרך כלל) לילדים הצעירים. לגדולים (מגיל 11 או 12 בערך) סיפרתי בשלב מוקדם יותר.
אם ה' יברך אותנו שוב בתאומים (לא תודה... ) אז אולי כן נספר על כך לגדולים בשלב מסוים...

מאחלת המשך תקין בע"ה.

אצלנו התאומות היו בכורות אבל גם אם יהיה לנו שוב תאומים (סטטיסטיקה של מטופלת פוריות 🙃) לא מאמינה שאשתף את הילדים (כרגע הגדולות בנות 6.5 ואני בדיוק אחרי לידה)


תשמחי בכל יום שעובר וההריון ממשיך תקין. תודי לה' על היום...

כשהתאשפזתי בשבוע 31 שאני בהריון, ודאי שלא שיתפתי שזה שתיים... (היא הייתה בשוק חייה שאני בהריון, כזו תמימה ומתוקה)

לשאר הילדים בכלל לא סיפרתי...

אבל זה בכלל לא רלוונטי לך מה אחרות עושות, את כבר סיפרת, תנסי לתת לה ציוני זמן מתי זה בערך יקרה, אחרי פורים/פסח/אחרי היום הולדת של אבא וכו'. ותשתדלי לא לערב אותה יותר מדי בסיפורי ההריון כדי לא ליצור לה מתח מיותר.

הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא

רק בריאות ובידיים מלאות

עם המתנה הכי מופלאה שיש בעולם!!!!!

גם הילדים שורדים את התקופה הזו ומתחשלים....

זה בהחלט קשה וכבד מאד!!!!!

אתמול ירדו לי המים של התינוק המוביל ואושפזתי בבי"ח עם מעטפת רפואית של צלסטון ואנטיביוטיקה למנוע זיהומים.
עכשיו אני עם צירים קלים והתפילה היא כמובן למשוך כמה שיותר...
נכון ללפני שבוע הערכת משקל שלהם היתה 1000 ו-1100.
כמה הכי הרבה שנצליח למשוך את ההריון זה עוד 4.5 שבועות שנגיע לשבוע 35.

ועכשיו שאלתי- אין סיכוי להשתחרר הביתה בלי פגייה, נכון?
מנסה להכין את עצמי לתרחיש הכי אופטימי כמובן אבל גם באופטימיות הכי גדולה אין סיכוי שייוולדו יותר מ-2 קילו.
מה אומרות מניסיונכן?

שיהיה בבריאות וידים מלאות ושמחות!
זה טוב שקיבלת צלסטון. זה יכול לשפר פלאים את הנשימה..
פגייה הגיוני שיהיה, תלוי כמה זמן תצליחי למשוך בבטן.
מתייגת מישהי שמבינה בפגייה במשקלים קטנים יותר. היא בטח תדע לענות יותר על שאלות . @אדום צהוב ירוק

כל התמונה.....

השהות בפגייה היא חוויה מטלטלת, לנו אישית הייתה חוויה מאד טובה כי היינו רק בטיפול ביניים ולא בטיפול נמרץ.

יתנו לך למשוך עוד 4.5 שבועות עם ירידת מים? אני לא כ"כ מאמינה.

אבל אם את כבר בשבוע 31 המצב כבר טוב. במיוחד עם צלסטון.

אם מצב הנשימה תקין אז כל העניין זה לתת להם לגדול.... 

בהצלחה רבה!!!!!

בשורות טובות

בקלות , בבריאות ובשמחה

בדר"כ כשיש מורכבויות כאלה לא סוחבים מעבר ל-32-34 (כל הריון לגופו) שאז סיכוני הפגות פחותים משמעותית מאשר הסיכונים שבמשיכת ההריון. אבל שוב - כל הריון לגופו.
שבוע 35 זה גבולי לפגייה, ותלוי באמת במשקל הלידה, מצב התינוקות ומדיניות בית החולים.

פגייה זה לא בהכרח רע.
אם האלטרנטיבה היא אשפוז השגחה בתינוקייה - ממש עדיף פגייה לדעתי.
המשקלים נשמעים לי סבירים לשבוע (אולי קצת קטנים..אבל הרבה פעמים זה ככה בתאומים), אבל באמת סביר שהם לא יגיעו ל-2 ק"ג עד שבוע 35...
אבל צריך לזכור שהערכת משקל היא רק הערכה - לשני הכיוונים.

באמת בנתיים התפילות פה שאחזיק עד 24 שעות מהצלסטון השני..
הורידו לי הבוקר תפר צווארי שהיה לי מתחילת ההריון והתפילה שנחזיק כמה שיותר, אני לא באמת משלה את עצמי שנגיע לשבוע 35..
אבל באמת הצלסטון כ"כ משמעותי? כי רק תינוק קטן אני מכירה, כבר היו לי קטנים בפגייה החל מ-1400 אבל השבוע היה אז 34...

מתפללת ביחד איתך... תעדכני (ומוזמנת גם לפרטי. יש לי הרבה ידע וניסיון בפגות...)

שבוע 30+3
בנתיים עדיין בהלם, שניהם עם הנשמה

מוזמנת לפרטי לתמיכה/מידע/ייעוץ...

אני לא מומחית בפגים קטנים, אבל יש את עמותת לה"ב. תבקשי מבית החולים שיקשרו אותך איתם.הם עוזרים בהרבה מידע וסיוע טכני ונפשי.

איך התאומים?

אבל מתפללת לטוב, הם עדיין לא יציבים

נתנו לך להישאר יותר זמן באשפוז כדי להיות קרובה אליהם?

עברנו אשפוז ארוך בפגייה בטיפול נמרץ עם אחד התאומים שלנו... מאחלת לך שהתקופה הזו תעבור בשלום ובבריאות! אם תרצי לשתף/לפרוק אני כאן...

הם כבר הגיעו לשבוע 34!
עדיין בטיפול נמרץ אבל ב"ה רואים שיפור כל יום!

בשורות טובות. את התאוששת?

בעז"ה תכף הם בבית!!! עוד קצת...

ממש משמח לשמוע!
בעז''ה עוד קצת ותהיו בחוץ...
נשימה עמוקה, כשאת בתוך זה - נראה בלתי נגמר, אח''כ מקבל פורפורציות...

התאום הראשון חזר אתמול הביתה!!
הילדים פה בעננים, לא מפסיקים להסתובב סביב ולדווח על כל תזוזה מילמטרית שלו (אמא הוא מוצץ את המוצץ חזק, אמא הוא רק בפה שלו והוא לא מוצץ אותו, אמא הוא פתח עיניים...)
אחיו נשאר בפגייה בלי צפי שחרור קרוב מאוד.
עוד לא יודעת איך אקרע בין הבית לפגייה עכשיו.
שמחה בהתקדמות הנוכחית ומתחילה לחשוב על ברית ראשונה.
חסדי ה'

זו תהיה תקופה מאתגרת.. אבל גם היא תעבור. ממליצה להכין רשת תמיכה של בני משפחה/דמויות קבועות שיוכלו להישאר עם תינוקי פצפוני בזמן הגיחות לפגייה..
זה מוזר לעשות ברית לאחד כשהשני עוד בפגייה, אבל באמת בעז"ה יהיה איחוד גדול ומדהים בקרוב!
והילדים בבית נשמעים מתוקים ברמות!

בהצלחה עם הברית והמשך גדילה טובה לתאום!

אני חוויתי את הקריעה הזו רק יומיים וחצי, והיה קשה מאוד... אז לחשוב עלייך...
(אצלנו לפחות הברית שלהם הייתה ביחד... אחרת זו גם קריעה בפני עצמה...)

ומאחלת לכם המשך התאקלמות מהירה! ובריאות איתנה לגדול ולקטן!!! (אגב, הוא גם הבכור?)

ב"ה לפני שבוע התאום השני (שנולד ראשון מבניהם, אבל לא הבכור יש עוד בנים ובנות לרוב לפניו בבית..) שב הביתה!
הדרך עוד ארוכה והברית לא נראית באופק בגלל טיפולים וניתוחים שצריך לעבור לפני ברית.
אבל קראנו שם.

בע"ה שיעבור בשלום את כל הטיפולים הנצרכים, ושתוכלו להיכנס לשגרה בריאה!

והתאקלמות של כולם נעימה

בשעה טובה, האם כבר היה אולטרסאונד?

משבוע 20 מרגישה ממש חזק, הרופאה אמרה לי שרק מ26 אמורים לעקוב, למרות שאני כמוך רוצה להיות בטוחה שמרגישה.

לגבי מיקומים אני לא מספיק מצליחה לזהות והרופאה אמרה שדי קשה לזהות את שניהם, לכן פשוט צריך לעקוב במקום 3 תנועות כל פעם 6...

אני כבר לא זוכרת איזה שליות היו לי (התאומות בנות 6.5)
אבל בהחלט לא ניסיתי לדעת שאני מרגישה את שתיהן. עשיתי את ההשתדלות שלי- להרגיש תנועות. להגיע למעקבים כל שבועיים במרפאת הריון בסיכון, ולסמוך על ריבונו של עולם שהכל בסדר....

בהצלחה!

אחת, כי הם תאומים זהים. בשבוע 20 התחלתי להרגיש וכל שבוע זה מתחזק, עכשיו (שבוע 22) כבר מרגישה די חזק.
אני דווקא יודעת את המיקומים שלהם, אחד מבוסס למטה ואחד רוחבי מעליו, אז יכולה לזהות של מי התנועות, אבל ממה שידוע לי צריכים רק לספור שמרגישים כפול תנועות כי קשה לזהות בדרך כלל.

את המיקומים...
מניסיון שלי ושל עוד רבות פה בפורום.

זוכרת שקראתי כאן שהם זזים כל הזמן, אבל אצלי מההתחלה תמיד היה אחד למעלה ואחד למטה, ועכשיו זה נראה שהתחתון בגלל התבסס שם. כמובן שזה יכול להשתנות, נחכה לראות

ועדיין קשה לזהות מיקומים

אמר שזה לא קורה הרבה ובטח עוד יזוזו. זה יכול לקרות בעיקר בהריון מונו מונו ולפעמים במונו בי.

לא עשיתי בדיקת בטא אז אני לא יודעת באיזה גובה היא היתה, אבל באמת נראה מספר מאוד גבוה. אם אני לא טועה במספרים כאלה צריך לוודא שזה לא הריון חוץ רחמי, אבל הכי טוב שתשאלי את הרופאה שלך

לי בתאומות בשבוע 5 היה באזור 12,000. כשבהריון רגיל באותו שבוע היה בערך 2,000.

הטווח הוא גדול בעקרון  אבל בכזה בטא כדאי ללכת לעשות אולטרה סאונד מהר כדי לשלול הריון מולארי.

לדעתי כדאי לך לפנות מחר בבוקר למוקד נשים בקופה שלך אם אין לך רופא זמין למחר. תגידי שיצאה לך תוצאה חריגה ואת מעוניינת בUS בדחיפות.

בבדיקת הורמונים יצא שההורמונים נמוכים? בדר"כ זה לא קורה לי יכול להיות שזה קשור לתרופות?

אז מוזמנת לשתף מה היה בהמשך... 🙏🏻

פתחתי את אותו שרשור בפורום הריון ולידה ושם עידכנתי שהטיפול כשל ובבוקר שהייתי אמורה לבדוק בטא קיבלתי מחזור אז אפילו לא הלכתי..

את מדברת על הזרעה? הפריה חוץ גופית?

אני הייתי אצל ארז יזהר, הוא ממש ממש מומחה ומקצועי וגם מכירה מישהי שהלכה אליו עם תאומים אחרי מלא קיסרים ועניינים ברחם שזה מאוד מקשה על הבדיקה וצלח אותה במקצועיות!

אני גם במכבי ולא נתנו לי לעשות שקיפות בשום מקום חוץ במתקן של מכבי, עשיתי במכבי השלום בת"א... לרופא שפשוט קבעו לי. בגלל שזה הריון מרובה עוברים...

היה בסדר סך הכל.

אני לא בקבוצת ווצאפ של שומקום, קניתי את הספר "הריון בגדול", נתן לי מענה די טוב להרבה דברים.

ונעזרתי פה בפורומים...

לכל שאלה מוזמנת לשאול כאן או בפורום הריון ולידה.

תכל'ס - אני לא מתגעגעת לתקופה הזו... (ואני רואה שכתבתי שם שאני מפחדת מהגמילה שלהם - בהחלט היה לי ממה לפחד )
אבל ב"ה, היום הם בני 10.5, שני ילדים נפרדים וייחודים כל אחד בדרכו, ועדיין - גם תאומים במלוא המובן השובבי של המילה...(דוגמה לשובבות: "אמא, אנחנו בעצם יכולים להתקלח ביחד, כי גם בבטן היינו ביחד!" אז, לא מתוקים, בבטן הייתם בשני שקים נפרדים )
אז לכל אימהות התאומים הטריות שקוראות את זה עכשיו -
השלב הקשה בעיניי עובר בסביבות גיל שלוש וחצי-ארבע.
וזהו, אחר כך רק נשארת המתיקות במיוחד כשהם זהים (ויש גם אתגרים בגיל גדול יותר, על אחידות ונפרדות וכו', אז זה לא בהשוואה לגידול האינטסיבי שבגיל הקטן...)

לא נתנו לי הנחיות מיוחדות ומעניין אותי אם יש כאן מישהי שהנחו אותה לגבי זה.
לא שזה קורה הרבה גם ככה, אבל כשכן אני בלחץ שאולי זה מזיק...

כל ההריון

בעלי מאד חשש

היה לי צוואר מעט מקוצר

וגם הייתי כזו מגושמת וגדולה, לא יכלתי לנשום והכל הגעיל אותי.

ממליצה לך כן לשאול את הרופא כי זה ממש גרוע לזוגיות.....

והיא אמרה שבגלל שאין קיצור צוואר ואין חשש נוסף להריון אין מניעה לקיים יחסים.

לדעתי זה מאד אינדיבידואלי למצב שלך ולחשש ללידה מוקדמת...

בשליש השלישי אבל הכל תלוי במצב הכללי סוג התאומים גודל הצוואר וכו'.

אבל חד משמעית לא הייתי טסה. מצב ההריון יכול להשתנות ברגע, והעדפתי להיות קרובה לבי"ח. 

גם אני חוששת מזה
זו פשוט חתונה שמאוד חשוב לי להיות בה. מנסה להשליט את השכל על הרגש ולהבין שזה לא כל כך כדאי

אחרי אישור של הרופא שלי, אבל לא לבד - לא סחבתי כלום, אפילו לא מזוודת עליה למטוס.

בהחלט מקשה על העניין

לי היה מונו בי אז המליצו על מעקב זרימות החל משבוע 16.
אני עשיתי את זה אצל רופא הריון בסיכון שעובד במסגרת הקופה, כך שזה לא היה טרטור.

וגם במסגרת הקופה אין ספק, אבל זה טרטור ללכת כל שבוע לשם לעשות את זה.. מה התדירות שעשית כל כמה זמן?

ולקראת הסוף כל שבוע.
באמת טרטור, אבל דוקא אהבתי את הרעיון. הרגיע אותי כל פעם מחדש לדעת שהכל בסדר...

זרימות ולראות שלא מתפתח TTTS- תסמונת מעבר דם בין עוברי. לראות שהם גלים בקצב תקין ולמדוד אורך צוואר.

המעקב מתבצע בשלב הזה כל שבועיים. קרוב ללידה זה יכול להיות גם פעמיים בשבוע תלוי במצב האם ובמצב העוברים.

בהצלחה

במשקל.. אל תיכנסי ללחץ בגלל זה..גם לעלות יותר מדי זה לא בריא אז הכל במידה. תקשיבי לגוף שלך ותעקבי אחרי המשקל. בהצלחה וידיים מלאות!

בהריונות רגילים העליתי 12-13 ק"ג, ממש את המינימום.
בכללי אני אוכלת בריא, שזה טוב אבל זו תזונה די דלה בקלוריות בסופו של דבר. נראה לי אנסה להוסיף יותר שומנים כמו אבוקדו, חמאת בוטנים, אגוזים

ב"ה נולדו בשבוע 35 במשקלים סבירים לתאומים

 

אכלתי כרגיל- יותר נכון כמעט לא אכלתי כי רוב ההריון הייתי עם בחילות נוראיות 

כי לפני ההריון המשקל שלי היה על הגבול התחתון ביותר, נושק לתת משקל...
וגם אני לא מצליחה לאכול, מה יהיה עם הבחילות והצרבות האלה 😭 כבר חשבתי שהשתפר, ואז הכל חזר בבום

אני בשבוע 10 כולה!! סובלת מהקאות ובחילות כל היום וכבר על כדורים שמועילים אבל כלום לא מאה אחוז וזה מונע ממני לאכול הרבה דברים.. אז לגבי עליה במשקל לא יודעת מה יהיה אבל בשאר ההריונות לא של תאומים העלתי מעט אולי 6 קג. מקווה שלא יהווה בעיה על המשקל שלהם

תאומים שהגוף יהיה מספיק חזק לשאת אותו....

תרגישי טוב יקרה!!!

אבל מאוד מאוד קשה הבחילות הורגות וכאילו ״לא בא להכניס כלום לפה״ ירקות שהייתי אוכלת ככ הרבה אני לא מסוגלת לגעת! מקווה שהבחילות ייגמרו מהר ויהיה קצת ״שקט״ יחסי להריון של תאומים

תרופתי בבית חולים עד שבוע 34 ואז נתחו אותה. אמרו שבמצב הזה עדיף לעוברים לגדול בחוץ.

בעקרון את צריכה להיות במעקב צמוד. קחי בחשבון שיאשפזו אותך בקרוב... תתכונני עם תיק לך ולילדים. קחי לכל ביקורת ומעקב את התיק שלך כדי שלא תישארי באשפוז רק עם טלפון ביד (מקרה שקרה לי כשאשפזו באופן בהול בעקבות מעקב אולטרה סאונד שגרתי)

בשורות טובות יקרה!!!!

(שימי לב בבחירת בית חולים לאשפוז, אם יהיה צורך ויש לך מספר בי"ח בפוטנציאל לתעדף בי"ח עם פגיה מקצועית יותר.... כמובן ככל שהשבועות מתקדמים זה פחות קריטי....)

בהצלחה

מישהו שאפשר לסמוך עליו...

ילדתי איתה כבר פעמיים ומאוד אוהבת את היחס והגישה שלה. מכירה הרבה נשים שעברו אליה אחרי שלא היו מרוצות מרופאים אחרים...
הבעיה כאן שאין רופאים מוגדרים להריון בסיכון. יש רופאי פוריות ורופאי נשים רגילים. בתחילת ההריון שאלנו אותה אם היא כבר ליוותה נשים בהריון תאומים והיא אמרה בוודאי, הרבה. גם זהים, גם לא זהים. היא בעצמה אמא לתאומים, לא זהים אמנם. אז אני לא יודעת מה לעשות. אני יכולה לחפש רופא אחר, אבל איך אדע שהוא עדיף? אני צריכה לשאול אותו אם הוא כן עושה מעקב כל שבועיים בשלב הזה? מרגיש לי מוזר...

את הרופא שלה, והוא אמר שהמעקב הוא כזה. כביכול לא את שאלת אלא היא מעצמה.
לשאול בעדינות האם לדעתה אין צורך בזה, וגם אם תגיד שלא, תגידי לה שאת מעדיפה שכן בשביל השקט הנפשי

פשוט לגשת למוקד נשים כזה ולעשות אולטרסאונד בלי תור אם את לא מרגישה תנועות וכדומה ואז פשוט תעשי את זה בשבועות שאין לך הפניה.
דבר שני- הייתי אומרת לרופאה שאת קצת בלחץ וממש ירגיע אותך לבדוק כל שבועיים מה המצב כי בכל זאת זה תאומים...
מקווה שתצליחי!

ולא נראה לי שכל רופא יכול לעשות אותו.

ובכל מקרה הכותבת לא גרה בארץ.

ומאז שקראת את לא רגועה ולא ישנה בלילה מדאגה

אני בעצמי בתחילת הריון תאומים (זהים, שליה אחת) אז לא יודעת הרבה
מה שכן, בהחלט מרגישה כובד ועייפות הרבה יותר מהריון רגיל. ורעבה יותר!
נראה לי שהכובד לא ממש פי 2, יותר בסביבות פי 1.5. יכול להיות שבסוף ההריון כשהם כבר גדולים זה באמת פי 2.

אני ב33.....ברוך ה שהגעתי עד כאן!

אבל.....המשקל והוכבד לא הגיוני! רק לקום מהכיסא גורם לגוף להתאמץ 

בסוף ההריון הכובד הוא פי 4 אם הם לא זהים- עוד שליה, עוד מים - ובד"כ יש גם יותר בצקות.

בקיצור- ההריון הזה לא מזכיר את שתי ההריונות הקודמים שלי- תתכוננו לעולם אחר. אבל לפי מה שכולן כותבות כאן- נשמע שהולך להיות שווה!

העיקר בידיים מלאות ובריאות!

וכמות כפולה של מים....

מעניין אז מה הלחץ שהיא לא תספיק לשניהם? או שהגודל שלה לא קשור לאיך הדם יעבור ביניהם

הלחץ הוא לא שהיא לא תספיק לשניהם. אלא שעלול להיות חיבור בעורקים שמעבירים דם לעוברים וזה גורם שעובר אחד מקבל יותר דם(=מזון) מהשני.

מלבד זה בודקים את הזדקנות השליה ובהריון כזה  לפעמים קורה שהיא מתפקדת פחות טוב לקראת הסוף

 

ד"א כשהרוםא הראה לי את השליה הוא הראה לי את המחיצה- הקרום שהפריד בינהן וזה פשוט מדהים. קרום דקיק. כמו צד אחד של שקית אוכל. זה מה ששמר עליהם לא למחוץ אחת את השניה. ובנוסף, הוא הראה לי את הורידים/עורקים בשליה וראו מאד יפה איך לכל עובר היה צד אחר בשליה כמו עץ שיש לו ענפים לשני הצדדים. רק אז יכלו לראות שאצלנו ה"ה לא היה סיכון לתסמונת העברת דם כי העורקים היו פשוט בכיוונים נגדיים. ממש פלאי הבריאה.

הם לקחו אח"כ את השליה לפתלוגיה למחקר. זה ממש היה מרתק

מדהים, ממש נפלאות הבורא!
הלוואי שזה המקרה גם אצלנו

רצו לנתח ואז התברר מהרופא שלא הייתה סיבה טובה לזה

מודה שאני לקחתי רופאה פרטית, והיא עשתה הכול כדי שלא אגיע לניתוח (והגעתי לניתוח רק כשבאמת לא הייתה ברירה).
אז זה באמת תלוי על איזה רופא נופלים...

קבעתי ניתוח כי לא התמקמו ולמרות שהגעתי לניתוח אפשרו לי לעשות אולט' ולעבור לזירוז. [סטריפינג ואז כשלא עזר פיטוצין]

הייתי כבר ב38 והייתי אצל ההורים שגרים רחוק אז לא רציתי לחזור הביתה וכו'..

 

מאוד מרוצה מהיחס והכל במיון יולדות, בחדר לידה, חדר ניתוח ואישפוז.

מה זה אומר "לא התמקמו"? היו עכוז?

אבל באמת. כנראה אינדיבידואלי

הפגיה שלהם נחשבת ממש ממש מעולה. שלא תצטרכי....

מתלבטת ממש בין שע"צ להר הצופים.

לדאוג?

לק"י

את עושה מעקב אצל האחות או שיש לך תור לרופא בקרוב?
אם כן, תשאלי על זה.

מ32 ברגיל יש עליה גדולה בנפח הדם וללכן זה קורה להרבה, מאמינה שבתאומים זה מתחיל הרבה יותר מוקדם. אם הלחץ דם שלך תקין - אז זה בסדר גמור

 

הרופאה אמרה שזה תקין אבל אם אני מרגישה שזה משהו חריג לגוף שלי כמובן לבוא לבדוק.וגם כמובן אמרה לא לישון על הגב.