פורום תאומים (עמוד 40)

הקטן שלי עשה את זה כמה ימים והשתגעתי...והוא אחד...
נראה לי רק לחכות שיעבור...אל תשקיעי עכשיו אנרגיה כי עוד שבועיים מחליפים שעון ואז ממילא 6 יהיה 5 שוב...

תודה שהזכרת לי.

אתכונן נפשית...

שיעזור או מקס' יפנה לרב גדול אחר. יכול לחזק את החיבור לשם או לתת עצה להוסיף שם שני ולהחליף בין הראשון לשני...

שמתעסק עם שמות...
אבל קחי בחשבון שיכול מאוד שהוא יגיד להשאיר את השם..

לכם רוח הקודש
תנסי להתחבר דרך שירים שמכילים את השם, דרך אומנות וכו'

משתפת אותך שגם לי תאומים בנים... לאחד השם נבחר כבר בפגיה... ולשני עד דקה לפני הברית לא הייתי סגורה ועד היום לא ממש סגורה... (בני שנה+).
מעודדת אותך שממש חשבתי להחליף שם/ להתייעץ אבל מרגישה עם הזמן את החיבור לילד ולשם שלו... וכבר פחות ופחות חושבת על זה...
בהצלחה רבה! לא פשוט בכלל... אם את מתייעצת עם רב אשמח לתובנות...

לי היו מאד סחרחורות בשבועות האלו, עד כדי כך שכמעט הכנסתי לי כיסא למקלחת.

אבל לקראת חודש שישי זה עבר לגמרי, אחר כך קראתי שזה קשור לעלייה הגדולה בנפח הדם.

הלכתי עם נעלי ספורט עד הרגע האחרון והרגשתי שזה מאד מייצב אותי.

וכשהייתי בערך בשבוע 20 משהי מהצוות שלי ילדה, ואז משהו אחר אמר מה x ילדה? הייתי בטוח שניים או שתיים תלד קודם 🤔.

הקטע הוא שבסוף בחודש תשיעי לא הייתי נראית כזאת ענקית כמו שציפיתי להיות, וגם בסוף תשיעי כשכבר הייתי מאושפזת בהמתנה לזירוז

הייתי ממש קלילה יחסית, ועשיתי הליכות סביב בית חולים לזירוז.

גם אני בשבוע האחרון הלכתי קצת לטייל מחוץ לבית... ובעלי אמר שהעליתי קצב ביחס לשבועות האחרונים...

נראה לי שחלק מהכובד הוא נפשי.

כי את הרי רוצה למשוך כמה שיותר ומפחדת לא להיות זו שגורמת לכך שזה לא יקרה...

גמני הייתי ככה...
הלכתי כמו בתשיעי, נראה לי שעכשיו אני הולכת יותר נורמלי...

הקטע המצחיק הוא שהרגשתי כבדה והתחלתי ללכת כמו ברווז עוד לפני שידעתי שאני בהריון. ממש כמה ימים לאחר החזרת העוברים.

תבדקו אם נכנס לכם בדלת של הבית.

פשוט תקראי מה הרוחבים של המתחרים... בייבי מונסטר הוא 63 ס"מ ומאונטיין באגי הוא 65.... בהצלחה!

אפשר להשכיב על הבטן בעגלות הצרות האלה?

לי יש את מאונטיין באגי ובהתחלה היו לי אמבטיות שהן באמת צרות נורא אבל נולדו לי התאומות קטנות מאוד.. וגם אח"כ במצב אמבטיה השכבתי על הבטן....

מקווה שהובנה הטעות

התאומים שלי היום בני חצי שנה (לא להאמין...)

שוקלים מעל 10 קילו כל אחד ויושבים מעולה בבייבי מונסטר

לא מתמצאת במה שכתבת אבל מאחלת לך שהכל יהיה תקין ותסיימי בעז"ה את ההריון כמה שיותר מאוחר בידיים מלאות!!

אני גם לא מכירה מקרים כאלה רק רוצה לעודד שזה לא משנה מתי גיליתם על ההריון, זה לא שהיה אפשר לעשות משהו בנידון.... בע"ה בשורות טובות!!!

הוא הפנה אותך הלאה, כי לפעמים סימנים כאלו מראים על בעיה גנטית בעובר.

מקווה בשבילך שהכל בסדר גמור.

נראה לי שאם הם תאומים זהים הם אמורים להיות בדיוק אותו בדבר, גם גנטית.

תחכי ליום ראשון לשקיפות, מדובר במכשיר יותר איכותי.

המכשיר שהוא השתמש מיועד לשקיפות?

כי מדברייך נשמע שהגעת לבדיקה שגרתית של תחילת הריון אצל רופא נשים רגיל. ובשל השבוע המתקדם יחסית הרופא החליט לבדוק גם את העניין הזה.

אז דעי שלא כל רופא מומחה בבדיקה זו, וברוב המקומות מעדיפים להשתמש במיכשור היותר חדש ומדוייק לשקיפות עורפית (ולרוב בחדרי רפואת נשים הרגילים נמצא הציוד הישן יותר)

בע"ה שתתבשרו רק בשורות טובות

וגם הרופא נשים שלי.
הוא גם קבע לי תור לשקיפות עורפית במכון אחר שהוא עובד בו עם מכשיר יותר מתקדם כדי להיות בטוח בדבריו.

תודה על התגובה!!

ממליצה לל להיות בקשר עם מכון פועה, הם יודעים להגיד מי נחשב מומחה, מי לא, ומה כדאי לעשות.

בשורות טובות!

שהיא אלופה בתחום!
אני פחות מחפשת מומחים כי יש לי.
אני מחפשת מישהי שעברה את זה וב"ה לא היה כלום..

שלום אנונימית. ראשית, בשעה טובה!
ולעיניינך,
כאשר הייתי בבדיקת שקיפות עורפית הרופאה היה עם בשורות די קודרות. עובר קטן, עובר אחר עם iugr
ואמרה שזה מגביר את הסיכון לתסמונת דאון פי 6! ועל "בעיות" כרומוזליות אחרות.
היא המליצה על סיסי שיליה, יצאתי עם דמעות.
עברתי סיסי שיליה, אחרי שבועיים מורטי עצבים קבלתי תשובה תקינה!
מה שאני רוצה לומר לך הוא שעל סמך בדיקה אחת של רופא, שאינו מומחה ובלי מיכשור מתאים לפעמים האבחנה אינה מדוייקת.
במקרה שלי התייעצתי באופן פרטי עם רופא מומחה נוסף, לפעמים זה עיניין של הניסיון של הרופא ואבחנה טובה של הרופא שבודק אותך.

והזהירו אותי מראש שכך יהיה.

הסבירו לי שזה דווקא כדי למנוע ניתוח,
כדי שהרופא יוכל להכניס יד ולשלוף את השני בלי שאני אתכווץ כי זה נורא כואב ואז יהיו חייבים ניתוח.

(באמת כך היה בסוף)

כי נראה לי הם היו מאד חסרי סבלנות בלידה שלך.

ילדת בהפרש מאד קטן בינהם והם היו צריכים למשוך את השני?
למה לא נתנו לא לרדת לבד?

הן באמת היו לחוצות. (שתי רופאות).
מצד שני הן היו מאוד מקצועיות, ייתכן שהייתה סיבה ללחץ והן לא אמרו. אולי ירידות בדופק או משהו כזה...

לתוך הרחם בסוף הלידה, למקרה שהעובר השני מתהפך אחרי יציאת הראשון. (וזה אמור להיות כואב מאוד...)

תכננתי לקחת את האפידורל לקראת הסוף, אבל בפועל לקחתי כבר בפתיחה 4 (היה לי זירוז וצירים כואבים...). בדיעבד זה התברר כנס, כי עשר דקות אח"כ היו ירידות בדופק של אחד מהם, והובהלתי לניתוח... (וככה נחסכה ממני הרדמה כללית...)

נשמע לי מוזר

בניתוח קיסרי עושים בד"כ הרדמה חלקית - כל פלג הגוף התחתון מורדם לגמרי ולא מרגישים בו שום כאב (מרגישים ש"מתעסקים" בך, אבל לא מעבר). חוץ מזה את ערה לגמרי ומודעת למתרחש.

היתרון בזה כמובן שאת יכולה לחוות את הלידה בדרך מסוימת, ולראות (ואולי אפילו להחזיק) את התינוק. גם ההתאוששות הרבה יותר מהירה מאשר בהרדמה מלאה.

הרגשתי ממש שנוגעים לי בבטן כשמרחו את כל חומרי החיטוי אבל לא הרגשתי שום כאב בחיתוך. ממש כלום!!

אני הבנתי שזו הכנה לניתוח , כי זה חוסך את ההרדמה המלאה.
אני חששתי מהאפידורל כי חששתי שלא ארגיש איפה ללחוץ . אך בסופו של דבר הרגשתי טוב מאד!!!

הם אמרו לי שלידת תאןמים זו הלידה היחידה שהם שמשכנעים לקחת אפידורל.

אבל יותר לא הזכירו את זה.

לא יודעת אם הם ראו את ההחלטיות שלי... או שפשוט כבר לא היה להם זמן.

ילדתי תוך שעה מאז שנכנסתי לחדר לידה...

הם מחייבים באפידורל

ההסבר הוא שיש צורך להכניס יד כדי להוציא את העובר השני וזה כולל אי נעימות. הבנתי שנסבל.
כדאי לעקוב אחרי סיפורים כאלו בקבוצת "תאומים- לידה טבעית" בפייסבוק.
כדאי לחפש בי"ח יחסית משת"פ ולנהל מ"ומ על מה שעקרוני לך.

עד כה שמעתי שזה מאוד מאוד כואב, מכמה נשים.

הלידה שלי הייתה חלומית ב"ה.

הם היו ראש ראש, מיד אחרי שהראשונה יצאה עשו לי אולטרא סאונד וראו שהוא נשאר ראש אז אמרו לי שמחכים שהוא יכנס לתעלת הלידה.
וחיכו בשיא הרוגע, שקלו את הראשונה, הראו לי איך מסמנים את חבל הטבור שיידעו שזה שלה.

שמו אותה עלי, בערך אחרי 3 דקות היה לי ציר.
הרופאה בדקה וראתה שהוא ירד, היא בקעה את המים ובלחיצה אחת הוא היה בחוץ.

סה"כ הפרש בינהם 5 דק'


רק כשאני שומעת את הסיפורים שלכן אני מבינה איזו רופאה ומיילדת מהממות היו לי בלידה, אני גם הייתי מאד רגועה, אולי לכן הן יכלו לתת לזה להנהל כך.

/>איך היו יולדים לפני 50 שנה תאומים?
לא מאמינה שמישהו היה תוקע ידיים, היו מחכים בסבלנות וכנראה גם לא תמיד ידעו שמדובר בתאומים... עד לרגע הלידה שקלטו שנשאר עוד מישהו בבטן...

שאני שומעת כ"כ הרבה שרופא צריך להכניס יד.

וזה נראה לי מוגזם, לי אמרו ש 10% מהלידות הרגילות עוברות לניתוח בעובר השני.

אז למה כמעט לכולן מסתבך שצריך להכניס יד?
למה לא נותנים לטבע לעשות את שלו?

כשהראשון עכוז לא מיילדים בכלל טבעי למיטה ידיעתי.
כשהשני עכוז - מאפשרים לנסות לידה רגילה עם אפידורל, ואז אחרי שהראשון יוצא, אם השני לא מתהפך בעצמו, מכניסים יד ומוציאים/הופכים את השני (לא תמיד זה מצליח, וצריך לדעת לעשות את זה... שזה לא כל רופא, ולכן יש סבירות גדולה להגיע לניתוח).
כששניהם ראש - אין בעיה עקרונית ללדת רגיל וטבעי בלי אםידורל.

שגם כששניהם לכתחילה ראש לפעמים אחרי יציאת הראשון בגלל המרחב שנוצר והשינוי בלחצים קורה שהעובר השני מתהפך לו למצג איר ואז צריך להפוך אותו חזרה. כך שגם כשהם ראש-ראש מעדיפים אפידורל לכתחילה. כך היה אצלי.

מתפללת על זה וגם מביאה דולה שתעזור לי להתמודד עם הכאב בע"ה בעיסויים, בנשימות, בתנועה וכו'. לדעתי זה מאסט כשלא לוקחים משכך כאבים, לפחות שיהיה משכך כאבים אנושי

כבר בהריון הבנתי שכך.
בפועל הגעתי ללידה ומסיבות מסויימות רפואיות לא היה אפשר לתת אפידורל. שאלתי - אבל אמרו לי שחובה?? אמרו לי- מה לעשות, אם אי אפשר אי אפשר.
בסוף בפתיחה 9 עשו אפידורל. זה כבר היה אפשרי מבחינה רפואית, אני הייתי בלידה ראשונה ושמחתי על כך (אולי אם לא הייתי רוצה לא היו מחייבים), וגם רצו להוסיף פיטוצין והמיילדת המקסימה העדיפה לעשות את זה תחת אפידורל. אבל באמת אמרו שרק בגלל שזה תאומים עודים אפידורל אפילו בפתיחה כזו.
הסיבות הן באמת שתי הדברים שמנו פה- צורך להיפוך ישני של עובר שני או צורך במעבר לניתוח חירום.
אצלי ברוך השם הסתיים בלידה רגילה בלי התערבויות.

כמו תמיד- החכמתי

 

(מזל שאתן כאן...)

למה לנבא זאת?
לנו אחת נרדמה תוך שניה עם מוצץ.
והשניה... לא משנה מה עשינו לקחשעות להרדים וישנה לא טוב והיתה מכורת הנקה..... עד שלקחנו יעוץ שינה וראינו אור שמש.

בכל אופן, באמת לא כדאי להילחץ מראש... אצלנו למשל התאומים היו יחסית תינוקות רגועים. תמיד אמרתי שהקושי בטיפול בהם הוא כמו עם תינוק אחד בכיין יתר-על-המידה. (לאחד מהם היה קול צווחני במיוחד... עד היום זה כך... אבל ב"ה לרוב נרגע יחסית בקלות, וכך גם תאומו).

אמנם רוב הילדים שלי היו תינוקות רגועים, אבל כמו שהאחרון אצלי הפתיע לעומת כל קודמיו - גם אצלכם זה יכול לקרות...

את שניהם יחד בחצי שכיבה עם כרית הנקה וכשנרדמים בזהירות משחררת אותם. קצת מסורבל אבל אפשרי

עובד גם עם אחד

 

שמתי לב שסדר באוכל מסיייע לסדר בשינה וההפך

חשוב להקפיד על זה

עוד דבר, הרגלי שינה חשוב להתנות מגיל צעיר, אפילו כמה שבועו,ת כי ככל שהם גדלים זה נעשה מורכב

 

אנחנו אישית החלטנו על שעת לילה נניח שש או שבע, דאגנו בהתחלה לשמור על סדר של אכילה מקלחת ופשוט הנחנו במיטה ויצאנו!!

בראש החלטנו שעכשיו הולכים לישון, קש נשיקה ולילה טוב, מישהו בוכה? ניגשים מלטפים, דופקים קצת על הגב, שמיכי או מוצץ עשוי לעזור, ושוב יוצאים

 

זה לוקח זמן! עד שהילד מתרגל להרגל החדש, צריך כמה ימים של סבלנות יתרה, אמונה והחלטה בראש, 

 

בהצלחה רבה 

 

 

תקפידי לא לתלות את ההירדמות שלהם במשהו חיצוני.

שמעתי הרבה שאומרים שתינוק בגיל אפס לא יכול להירדם לבד .
טעות.
יש לי תאומים שעשו את זה, ועוד אחד שעושה את זה עכשיו.

הנחתי אותם במיטה כשהם רגועים. נקיים, שבעים, לא עייפים מדי, ולא עירניים מדי.
בשלושה חודשים הראשונים היה דבש בקטע הזה. היו נרדמים בשניות.
אח"כ גדלו קצת, והיו צריכים טקס קצת יותר ארוך להרגעה, אבל שוב, נרדמו לבד.
ועד עכשיו זה קורה.
אותו דבר בדיוק עם הקטנצ׳יק הנוכחי. ב"ה.

הרחקתי מאד את האוכל מההרדמה. זה אומר שכשמתעוררים אוכלים, וכשהולכים לישון הסיכוי שיש גרפס או פליטה או משהו כזה- מאד נמוך.
וגם אין סיכוי שהוא נרדם מההנקה. (באמצע הלילה כן, אבל זה בסדר כי הוא ממשיך לאכול יפה.)

נראה שהשיטה שלה מתאימה בעיקר לילד ראשון ויחיד.
מצד שני העקרונות של השיטה שלה יכולים להתאים לכל ילד.

והיא ממש עבדה ככה לפי השיטה.
היא אמרה לי שלדעתה החלק המשמעותי ביותר בשיטה הוא להסתכל על הילד ולראות את סימני העייפות ולתת מענה בהתאם.

אני לא הצלחתי בכלל.נראה לי מאד תלוי באמא.

וב"ה היה לי ממש בסדר איתה.
רק חלק מהדברים לא התאימו, וכשכן ניסיתי להתאים די השתגעתי..
(לדוגמא ללמד את הילד לישון לילה שלם. זה שיגעון עם שניים..)

זה להרגיל מהרגע הראשון לסדר יום.

זה אפשרי בהחלט רק צריך משמעת עצמית.

דווקא התאומים שלי היו בגיל קטן ממש בסדר, היו עם מוצצים.

לקראת גיל שנה היה לי מאד קשה עם התאומה שנרדמה רק בהנקה וכשהעברתי אותה למיטה שלה הייתה מתעוררת... ולא לקחה מוצץ לקח לי שעה להרדים בלילה.
ב"ה התאום היה נרדם עם מוצץ.

שיעבוד לי עם שתיים?! באמת שזה הקושי העיקרי שלי בגידול.. תמיד אני אומרת לבעלי שאם לא הייתי צריכה להשתגע ככ בעיניני שינה לא אכפת לי תינוק כל שנה
מקווה שבאמת יקרה לי נס..אבל הי לא סומכים על הנס..);

על החודשים הראשונים על לוחשת לתינוקות... על שיטת easy.
ואחרי גיל 5 חודשים אפשר לקחת יועצת שזו ההחלטה הכי טובה בחיים שלי. שווה כל אגורה.

היי
תוכלי קצת יותר לפרט איך זה בדיוק עובד עם יועצת שינה? היא מגיעה הביתה?וכמה זמן בערך הטיפול?וכן סדר גודל של מחיר. תודה רבה!

אנחנו כמעט בגיל 8 עם הרגלי שינה מתישים למדי... הם יכולים להרדם בערב/לילה לחצי שעה-שעה ואז לחגוג עד 2 3 וצפונה...

מאז הלידה היתה אחת שלקחה מוצץ ונרדמה איתו מיד וען השניה היה יותר קשה להרדים....

מתישהו ההרדמות נהיו קשות יותר ויותר, לקחו יותר זמן, עם המון עזרים (נדנוד המיטה, שירים, ליטופים, על הידיים, במנשא...) וגם אחרי שהצלחנו להרדים אחרי שעה או יותר, היתה מתעוררת אחרי חצי שעה שוב. היה מזעזע.

ברקע מוסיפה שהיא היתה מכורת הנקה, סרבנית בקבוקים ומוצץ....

 

פנינו ליועצת כי כבר היינו מחורפנים, חסרי שעות שינה, חסרי כוחוץ, אובדי עצות מה הדרך שכן טובה ונכונה...

 

היא עזרה לנו לגמול את הקטנה מההתמכרות (לא הפסקתי להניק!!! אבל כן הנקנו לפי הצורך שלה האמיתי של הרעב (אינדיקציה מהמשקל שלה) ולא לפי ההתמכרות שלה... ואחרי שעניין התזונה סודר יכולנו להתחיל בתהליך הלמידה של הירדמות עצמאית במיטה כשאנחנו יודעים שהיא לא באמת רעבה...

 

הרעיון הכללי הוא שלא מוציאים מהמיטה בכלל. היא לומדת שהיא נרדמת לבד במיטה, בימים הראשונים השינוי מאוד קשה לה ולכן בהתחלה אנחנו לידה, אפילו מלטפים/טופחים שרים או עושים ששש (שילוב של מגע וקול) ככה כשמחזקים התנהגות מעודדת שינה מצידה (שכיבה בשקט במיטה) וכשצורחת (התנהגות נוגדת שינה) אז מפסיקים לחצי דקה את הליטופים/שיר וכד' עד שמפסיקה את הבכי ואז חוזרים לחיזוק החיובי... זה ממש בגדול, ככל שהימים עוברים מתרחקים מהמיטה ועוברים לרק קול (שיר) בלי מגע עד שאחרי שבועיים וחצי בערך כבר יוצאים מהחדר הילד קלט את הרעיון שהוא נרדם לבד במיטה. צריך מאוד להאמין בו שהוא מסוגל, ומעבר לזה- זה מה שטוב לו. לא להיות תלותי. את החום והאהבה מההורים הוא מקבל בשעות היום, בלילה הוא זקוק לשינה רצופה... (חוץ מהתעוררויות מסויימות לאוכל לפי הגיל והמשקל... אבל לא כאמצעי הרדמה).

 

לשאלות נוספות מוזמנות בכיף לשאול אותי...

כתבת שהפסקת לשיר ללטף וכ"ו

והסתובבנו, הפננו כתף. נשארנו לידה. חיכינו חצי דקה בערך (תוך כדי שהיא בוכה) וניסינו שוב לשיר, היא המשיכה לבכות, אחרי משהו כמו 15 שניות של שירה עם ליטוף שהיא לא הפסיקה לבכות אז שוב הפסקנו והפננו כתף לחצי דקה בערך... העברנו לה את המסר שאנחנו לידה אבל הדרך להירדמות היא במיטה... הרי הבכי זה מבחינתה לומר "תרימו אותי ותרדימו אותי כמו שאני אוהבת! לא רוצה לבד במיטה!" כבר בלילה השני היה שיפור... בלילה הראשון זה היה חצי שעה בערך ככ... בשני איזה רבע שעה.... וזה השתפר מיום ליום...

תודה רבה על האינפורמציה !!!אני בעז"ה אנסה

הלוואי שנצליח גם להגיע לאיזשהם הרגלים מתישהוא...

תהיי חייבת להצליח כדי להשאר שפויה.
אז קחי שיטה מסוימת ותדבקי בה
בהתאם לצרכייך ויכולותייך.

כשסיימנו להאכיל. הנחנו בעריסה אחת את שתיהן. קצת נידנוד ונרדמו.
כשגדלו ולכל אחת היתה עריסה משלה . הצמדתי את שתיהן עי קשירה בסרט. ושוב מעט נידנוד או טיול עם העריסות בבית( הבית ממש גדול אצלנו) ונרדמו.
המוטו שלי היה לנסות להסתדר לבד איפה שאני יכולה.
וב"ה הלך לי ממש בנחת. ובעיקר בעיקר בפשטות. סיפקתי להן את הצרכים באהבה גדולה.

אני זוכרת שלכל מי ששאל אם קשה לי עניתי. שאני ככ נהנית וזה כמו לשחק בבובות.🙂

כן היה לי קשה לשאוב כשהייתי לבד בבית ולא היה מי שיתפוס כשבכו. בהמשך למדתי לשאוב צד אחד ותוך כדי להניק. אבל אם גם השנייה בכתה היה לי קשה פיזית ונפשית.
לכן השתדלתי לא להגיע למצב כזה. ששתיהן נורא רעבות ואני צריכה לשאוב. במצבים כאלה לא הייתי על הנקה בלעדית והבאתי מטרנה. בגיל חצי שנה כשעברנו רק למטרנה. כבר הלך ממש בקלות. ( כמו להוציא את הפיל מהבית🙂)

קודם כל התאומים 31 זה יפה מאד אבל לא בהכרח מוקדם מדי.
דבר שני, אין סומכין על הנס. יש לך כאן הזדמנות? נצלי אותה. בעז"ה שיהיה לשימוש טוב ובריא.

אני לא בעד לקנות כלום לפני הלידה.

רק מתלבטת מתי..
ואם עגלה לא קצת גדול עליי..

שאם מצאתי עכשיו אמצא גם אחר כך,

ובגלל זה אחרי הלידה בעלי רץ לקנות חדש...

במיוחד שא"א באמת לצפות מתי תהיה הלידה...
ילדת באמת מוקדם?

בשבוע 39,
אבל כל פעם חשבתי שאולי יהיה משהו יותר טוב, יותר קרוב וכד'
וחוץ מזה חשבתי שבטח מיד אחרי הלידה אני אמצא כי כל הזמן יש...

אני ממש כמוך בשבוע 31, כבר הזמנתי מהחנות חדשה, אז אם מצאת את מה שרצית ביד 2 למה לפספס...?
תראי לה' שאת מאמינה ובוטחת שהכל יעבור בשלום בע''ה!!!

תשובה כזאת חיפשתי כדי לא להסס...
ומותר לשאול מה הזמנת? ולמה?

לפי ההמלצות פה ובמקומות אחרים.
בעיקר בגלל המשקל שלה.

כי אני בשמירה כבר מלא זמן.
כן ראיתי אותה אצל חברה, וניסיתי קצת, אבל בלי להשוות לאחרות.

לא יודעת אם זה חכם כ"כ...

אולי תקנו ותנסו למצוא מקום לאחסון בינתיים?

אבל גם הידיעה שכבר קניתי...
אבל אני רואה מרוב התגובות פה שכן כדאי כבר. ומקווה שזה באמת יתן לי תחושה טובה ומעשה של אמונה שבעז"ה הכל יהיה בסדר..
תודה רבה!!

גם לי זה נראה ממשי ומוקדם מדי, אבל ביד2 המציאות נעלמות.
מה גם שלאחר הלידה יהיו המון סידורים והשלמות, ולכן את הדברים הוודאיים לדעתי כדאי להכין מראש. יש הרבה קניות והכנות וגם אני ביכולות מוגבלות, אז לאט לאט מסמנים עוד v ברשימה ומתקדמים. אותי זה מרגיע.

או שזאת היתה ההנחייה לגביי..לא בדיוק זוכרת
נראה לי כדאי לך לשאול את הרופא

ההנחיות הרפואיות כמובן (שלא היו מעטות לצערנו) ולפי הכוחות שלי...

אם לך ספציפית זה לא יעשה טוב להריון- את כבר תרגישי והרופא יגיד לך.
אם לא אמרו לך כלום לא הייתי נמנעת. בעיני יש מספיק עומס בהריון תאומים גם בלי ליצור עוד מורכבויות בזוגיות...

היה לנו אסור עד שלא מפסיק...

בסביבות שבוע 20 הייתי במקווה.

קיימנו מידי פעם.

לקראת הסוף המעטנו יחסית גם מפחד וגם כי היה לי מאד קשה... בקושי זזתי ונשמתי.

קשה לי לכתוב על הנושא הזה ולכן מאנונימי, אבל חשוב לי לומר שאם באמת הכל בסדר עם ההריון ואת מרגישה מספיק טוב, אז שווה לעשות את המאמץ ולהתגבר על הפחד בשביל בעלך.
באמת לקראת סוף ההריון זה נהיה קשה יותר ואולי אז גם יהיה בעייתי רפואית, אז תנצלי את הזמן הטוב עכשיו לפרגן לבעלך (ולעצמך..) כמה שאפשרי לך בנושא הזה.
תחשבי שאח"כ תהיי אחרי לידה, וטיפול בתאומים לא מקל על הנושא גם אחרי היטהרות אז חבל להתחיל את תקופת ההימנעות כבר מעכשיו...

לא נכנסת לך לחיים אבל רק תחשבי על זה....

אם אין דימומים ולא הייתה הנחיה מפורשת אין סיבה לחשוש!

תנצלו את הזמן שהבטן לא גדולה מדי ושאין תאומים שלא ישנים ותהנו.

אם בערב את עייפה אפשר וכדאי למצוא זמנים טובים יותר.
הריון ולידת תאומים זה ארוע אדיר אבל זה לא מוחק אותנו גם כבני זוג עם רצונות וצרכים גם בתחום הזה.
בהריון זה השלב הקל. יותר קשה ולכן מאד חשוב להתאמץ על זה גם אחרי הלידה וההטהרות!

זה האומגה שעשויה מדגים? או שלאו דווקא?

לא שגיאות כתיב,

אבל אני מוצאת עצמי הרבה מחליפה אותיות.

כמו עלגה במקום עגלה וכד'

אין לי מושג למה... וזה באמת נראה לי מהשנה האחרונה...

אחד או שניים כל יום
טוב לקחת עם משהו שיש בו ויטמין c
תסתכלי בהוראות בדיוק אבל לא לפני ולא אחרי מוצרי חלב קמח מלא וכל דבר עם קופאין.

לא עושה לי שום תופעות לוואי. אבל זה אישי- את צריכה לנסות..
אני גם לא בחוסר גדול ומשבוע 28 הרופא אמר לי לקחת שניים ביום.

אבל לא בטוחה..
(לי הוא נתן מרשם כדי שאוכל להזמין למרפאה אצלנו, אבל נראה לי אפשר בכל בית מרקחת גם בלי)

לקחתי פריפול והיה לי מצוין.

ובהריונות מרובי עוברים יש שכיחות גדולה יותר למומי לב, אבל זה ממש לא אומר שככה גם אצלך.

וואו הזכרת לי נשכחות.

אצלי ארך בערך חצי שעה האקו לב של שניהם.

פשוט לא נתנו לו לבדוק, הבן שילב ידיים על הלב והבת שכבה בצורה שהוא בקושי הצליח לבדוק.

הוא פשוט חפר לי עם המתמר המון זמןןןן

זה לא בשגרה.... אותי שלחו כי בסקירה הראשונה התנוחות שלהן לא היו קלות לבדיקה טובה אז אמר שאלך...

זכור לי שאפילו לא עשיתי סקירה מוקדמת... רק שקיפות וסקירה מאוחרת...

ואמרו לי שזה בשגרה.

יכול להיות שמשתנים דברים

יכול להיות שבגלל שבתאומים הרבה פעמים קשה לראות לכן החליטו לשלוח

אבל רק בגלל שזה הריון מטיפולים, לא עשיתי...

אני ממכבי אז לא מכירה את הרופא, אבל גמני הייתי בהריון ראשון תאומות מטיפולים... אז תני כיף

הוא רופא הריון בסיכון?

כי אם לא אז בכל מקרה ישלחו אותך אז חבל לך להשקיע בבחירת רופא רגיל

בהריון תאומים הקודם שלי - זה לא היה תאומים זהים וכל  מעקב, ההריון נעשה אצל הרופאה הרגילה שלי

מראש היה דיבור שאם נוצר מצב לא תקין (צירים, קיצור צוואר, או משהו אחר), אז אעבור להריון בסיכון

 

כן בחרתי ללכת באופן פרטי למומחה לסקירות ולשקיפות

אומנם הגעתי לראשונה לרופא בסביבות חודש רביעי.. אני לא עושה כמעט בדיקות..(בהריון רגיל..) ואז שגילה שזה תאומים הוא מיד שלח אותי לרופא בס.ה. אולי בגלל שכבר היה חודש רביעי? אין לי מושג..

ראיתי שכתבו כאן שזה ההוראות של משרד הבריאות לשלוח לסיכון גבוה כל הריון מרובה עוברים.

התחלתי מעקב הריון בסיכון בשבוע 17.

גם לא תמיד יש תורים קרובים לכן כדאי לקבל הפנייה מוקדם.

רופאי הריון בסיכון הם הרבה יותר מומחים בהריונות תאומים, תמיד הרגשתי שיש לי את מי לשאול כל שאלה ויש הרבה שאלות בהריון כזה...

רופא הריון בסיכון .בכללית אמרו לי את השם שלו
צריך רופא מיוחד או שבהתחלה זה לא כ"כ משנה?

הייתי כל ההריון במעקב רגיל אצל רופא רגיל

מחפשת דווקא רופא הריון בסיכון?

זוכרת עוד את ההתרגשות שלי
שיהיה בע"ה בשעה טובה, בקלות, בבריאות ובשמחה!

בהמשך אענה על שאלותייך...
הולכת לקלח את הקטנטנים לפני שירדמו...

תודה רבה

לפי מכבי כל הריון מרובה עוברים נחשב הריון בסיכון. כשאני הגעתי לרופא נשים להתחלת מעקב ההריון לא יכל לקבל אותי ושלף לי את החוזר מנכ"ל שלהם.... אז ישר קבעתי למרפאת הריון בסיכון של מכבי..

 

אכן זה דבר מרגש ביותר, מתנה נפלאה, אוצר כפול ומכופל שבהחלט יש הרבה מה להודות עליו!

כמובן שזה הריון קצת אחר וגידול שונה, אבל רואים ומרגישים את הברכה בכל יום...

 

 

אכן שני שקים זה נחשב הריון התאומים הכי פחות מסוכן מלעומת שאר הריונות התאומים...

אומרים שתופעות ההריון יכולות להיות שונות בהריון תאומים לעומת הריון רגיל. אני אישית לא יודעת כי חוויתי רק הריון תאומים...

 

בהצלחה רבה ואנחנו כאן לאורך כל הדרך!!!

גם היריון התאומים שלי היה של שני שקים. זה בהחלט מוריד את הסיכון. מעקב יותר צפוף מהיריון רגיל (זכור לי פעם בחודש), אבל אצלי ב"ה לא היו בכלל בעיות כל ההיריון עד הלידה. (הלידה הייתה בשבוע מוקדם יחסית, בלי יכולת לצפות את זה מראש).

הרבה הצלחה ושיהיה בקלות והיריון תקין ושתי ידיים מלאות!

אצלי ההתחלה הייתה קשה מאוד בשונה מההריונות הרגילים- עייפות מטורפת, בחילות, הקאות, חולשה.
משבוע 16 בערך התאזן ובשבוע 26 בערך כבר הייתי כבדה להחריד.
מרגישה שאני דואגת יותר מהריון רגיל.
שיעבור לך בקלות!

ברזל 

b12

 

יורד לך גם דם שאת מצחצחצת?

 

בכל אופן אם חסר אז לקחת ואולי יש משככי כאב לחניכיים

איזה משככי כאבים לחניכיים את מכירה?
B12 בתוך הסוגריים אבל יחסית גבולי..יכול להיות שזה מעט מידי? הרופא לא אמר לי..

קחי בי12


אצלי היה גבולי והרופא אמר לי שזה תקין להריון תאומים.

לקראת סוף ההריון ראיתי שהברזל שלי מתחיל לרדת אפילו שלקחתי כדורים.
התחלתי לקחת בי12 וההמוגולבין התחיל לעלות... הריון תאומים שבוע 32... הרופא שלי לא האמין שאני מצליחה להעלות אותו בכזה שלב.

הרופאה אמרה לי שאני צריכה לקחת

יש לי בבית

לקחת כדור אחד ביום?

משנה לפני אחרי אוכל?

רק חשוב למצוץ מתחת ללשון כי שם זה נספג הכי טוב

לא יורד לי גם בצחצוח( שבדלקת רגילה שאני מכירה תמיד ירד לי דם..עוד קטע מוזר..) ואני מצחצחת המון כי שמתי לב שזה הדבר היחיד שמרגיע לי את הכאב..

כל החומציות בפה משתנה עם כל ההקאות, ולא תמיד אני מסוגלת לצחצח שיניים בגלל הבחילות....

אחרי לידה אני מתחילה שיקום של השיניים.
יש מי פה כאלה של פרודנטקס (או משהו כזה) שממש שיפרו לי את המצב אחרי הלידה הקודמת! מגרגרים את זה פעמיים יום או משהו כזה במשך כמה ימים. לא יודעת אם מוצר בהריון. בהנקה השתמדתי והיה בסדר, אני מניחה שביררתי את זה קודם, אבל כבר לא זוכרת.

על חוט דנטלי כל ערב ושטיפת פה, אבל לא בדקתי אם היא מותרת בהריון. תגשי לבית מרקחת זה אמנם בלי מרשם אבל תוכלי לשאול את הרוקח. אני אישית מגרגאת מי פה של ליסטרין וזה ממש עטשה את העבודה, מאז שהתחלתי להקפיד הרגישות ירדה מאודדדד

כנראה זה צירים.

ההמלצה של היא שתורידי הילוך באופן רציני.

כרגע רק תנוחי כי אם היו רק כמה בודדים זה בסדר גמור.

רק אם יש כמה בשעה כדאי להיבדק.

חכי לסקירה ותבקשי שיבדקו אורך צואר, אצלי בדקו בלי שאבקש, כנראה שזה הנוהל אצלם.

איפה הסקירה?
את במעקב מחר אצל הרופא שלך? דברי איתו על זה

בכל מקרה בודקת אורך צוואר פעם בשבועיים, ותכננתי לעשות גם את זה בסקירה.

 

אשאל מחר את הרופאה על ההתקשויות, ואני מתחילה להבין שזה גם זמן טוב להעלות את נושא שמירת ההריון. קיוויתי לחכות עם זה עוד קצת 

 

בינתיים התקשרתי למוקד של קופ"ח- אמרו שאם זה בלי כאבים, ולא מתגבר במהלך הלילה (בעוצמה או בתדירות)- לשתות ליטר מים ולגשת מחר לבדיקה. 

 

 

 

אלא על תדירות.

הרבה פעמים מהתקשויות בלי שום כאב יכול להיווצר קיצור צואר רציני.

למה נראה לך מוקדם לשמירה?
אחרי שתצאי תביני עד כמה זה היה נחוץ.

המצב כרגע הוא שמשבוע לשבוע זה נהיה יותר קשה, השבועות הכי קלים מבחינתי נפשית וגופנית היו 24-28 כי יחסית הרגשתי טוב, הייתי בשמירה יכולתי לנוח כשרציתי כבר לא הייתי לחוצה שהעוברים לא ברי חיות. (היו לי דימומים כמה שבועות וזה מאד הלחיץ)

והכובד היה נסבל בהחלט.

אח"כ זה כבר נהיה מאד קשה והיה ממש נחוץ לנוח הרבה.

אוהבת את העבודה שלי. 

אבל אם זה מה שנדרש, כמובן שאעשה את זה (גם אוהבת להיות בבית, אין תלונות )

 

 ומה שנקרא- "יקר"

את חייבת לשמור על ההריון כי כל שבוע בפנים זה עולם ומלואו והבדל עצום מבחינת הכל.

בדיוק דיברתי עם אמא לתאומים היום.
תראי את ההבדלים ביני לבינה.
אני ילדתי בשבוע 37 משקלים 2600 + 3000
הברית הייתה בזמן וב"ה הכל עבר חלק חוץ מקצת צהבת אצל התאומה שגרם לי להיות עוד יום אחד באישפוז.

היא ילדה בשבוע 36 משקלים של 2200 כל אחד, הם לא אכלו טוב וירדו במשקל הברית הייתה רק בגיל שלושה שבועות.

תראי מה זה שבוע אחד בשבוע מתקדם כ"כ.

ותאמיני לי שאחרי שתהיי בבית שבוע תראי כמה תהני מזה.
תתנתקי מהעבודה לחופשה ארוכה... יסדרו שם בלעדייך.

לפחות לא תצאי בפתאומיות.
אני ניהלתי את המשרד חודשיים מהטלפון... כי היו לי דימומים ויצאתי פתאומי ועד שהמחליפה נכנסה לעניינים ארך זמן

לאפשרות של שמירה, אז עכשיו כשזאת אופציה אמיתית אני לגמרי שלמה עם זה.

כרגע בעיקר חוששת שזה יתחזק במהלך הלילה ואצטרך לנסוע למיון, ויותר מזה- חוששת שלא אדע מה באמת נכון לעשות- מיון/להישאר בבית

תשתי הרבה לפני הלילה ותלכי לישון.

אם יהיו 4 בשעה תסעי להיבדק.

זה אומר שזה בסדר?

יש נשים שלא מרגישות צירונים כאלו בכלל.

כשזה קורה בתדירות של כמה רצופים תגשי למוקד/למיון תלוי בשעה או בלחץ שלך.

וכך תדעי אם זה באמת צירים.

אצלי בכל שינוי תנוחה היה ציר, כל קימה מהמיטה, כל התכופפות וכד'

בהתחלה זה עובר במנוחה ובשלבים מאוחרים היו לי גם במנוחה והם עברו רק אחרי עירוי...

לילה טוב

הכל היה תקין, וקיבלתי הסבר מהרופאה באיזו סיטואציה להילחץ (בפעם הבאה שזה קורה)

 

תודה! 

 

המשך קל

עדיף לשאול את רופא הנשים.

בכל אופן, אם זכור לי נכון - TSH נמוך מהנורמה מראה על יתר פעילות בבלוטת התריס ו-TSH גבוה מהנורמה מראה על תת פעילות של הבלוטה.

לא יודעת להסביר יותר מזה...

אני כל ההריון לקחתי כדורים של ג'וס פלאס.
אין לי הוכחות מדעיות, אבל מאמינה מאוד שזה עזר לי לעבור בצורה סבירה את ההריון. לא אומרת שהיה יותר קל מהריונות אחרים, אבל תפקדתי כרגיל והיה בסדר.

מה זה הכדורים האלה? טבעיים או צריכים מרשם? על בסיס איזה חומר הם?

מיוצר בצורה כזו שמשמרת הרבה מהויטמינים והערכים התזונתיים של הפירות והירקות.
כמובן שזה לא כמו לאכול פירות וירקות טריים ואורגניים, אבל מי אוכל כל יום שלושים ומשהו סוגי פירות וירקות?
אז עדיף את זה מכלום…

אם היה משהו אמיתי שנותן אנרגיה בהריון הייתי מאוד שמחה לקנות אותו. אבל....

 

 

ג'וס פלאס- קצת ביקורת לא תזיק - במידה הנכונה

 

ביקשתי כל פעם מהרופאה בדירת אורך צוואר ועד שבוע 33 הוא היה תקין.

זה פשוט כבד מאוד ולוחץ כבר משלב מוקדם.

הכבדות והחולשה ממש הגיוניות! זה באמת הריון שדורש יותר מהגוף.. אצלי נרגע באזור שבוע 20+ אם זה מעודד, אבל עדיין זה יותר כבד וקשה מההריונות הקודמים..
חשוב להקפיד לקחת ברזל וויטמינים אפילו יותר מבהריון רגיל, כי הגוף לוקח כל מה שהוא צריך בשביל ההריון ואת עלולה להישאר עם חוסר שיכול להעצים את החולשה.

אני חושבת שעד הסקירה המאוחרת זה מספר בדיקות תקין. מן הסתם בהמשך תהיי יותר במעקב, במיוחד אם את כבר אצל רופא בסיכון את בידיים טובות.

בשעה טובה ותרגישי טוב!!

עזרתם לי מאוד! באמת מרגישה כמו פילה למרות שזו די התחלה ומאוד כבד!
אבדוק לגבי התוספים האלה גם

גם לי הייתה עייפות קיצונית.

הייתי ממש נרדמת על המחשב בעבודה... משהו בלתי נשלט וזה עוד היה לפני שידעתי שמדובר בתאומים.

לקראת שבוע 20 העייפות עברה בחלקה.

בדקת ברזל?

לחצים זה נורמלי, פשוט צריך לנוח יותר אין מה לעשות הגוף עובד מאד קשה.

בדקתי ברזל בהתחלה והיה בסדר, אבל עדיין הרופא המליץ לקחת. הb12 היה נמוך ואני מקבלת זריקות.. אבל עדיין זו לא חולשה של ללכת לישון, זו חולשה של להיות במצב מאוזן כל כמה דקות על פני היום...קצת מתסכל. אבל מעודד אם אתן אומרות שיעבור לקראת שבוע 20. בכל מקרה אקבע תור לרופאת משפחה כדי לעשות ספירת דם נוספת, אולי הברזל לא נספג טוב...

אל תחכי שיירד.

בשלבים מאוחרים מאד קשה להעלות את הברזל בהריון תאומים.

תודה על העיצות!

סתם רציתי לשמוע שיתופים מכאלה שעברו הריון תאומים עם תופעות דומות..

אצלי כל ההריונות מתחילים ב״ריתוק״ של כמה חודשים למיטה (ולאסלה...), אבל בהריון הזה זה בהחלט היה קיצוני יותר. עייפות לא נורמאלית....

אני ממש מזדהה!
היה לי הריון קשה בטירוף! 4 חודשים ראשונים של בחילות וחולשה ענקית. זה אכן השתפר והרגשתי יותר טוב למשך שבועיים שלושה (שבדיוק בהם חגגנו שבת בר מצווה משפחתית ענקית לבננו הבכור)
ואז התחילה לי אנמיה מטורפת. ובמשך כל החודשים חמישי עד שמיני קיבלתי עירויים של ברזל
וזריקות של בי 12 כדי 'למלא את המצברים'.
אז המון המון זמן ספה. ולעשות עבודה גדולה של לקבל את המצב. כי זה כן הריון שונה ומיוחד וקשה יותר מהרגיל גם אם אין סיבוכים מיוחדים.
תחזיקי מעמד.

סתם כדי להרגיע, נכון שאת נושאת שני עוברים ברחמך, אך אם הכל תקין בה מצד הבדיקות והרופא וכו... זה קצת דומה להריון רגיל

כך שגם בהריון כזה עשוי להיות לך מה שנקרא הריון "תקין ומשעמם"....

חוץ מהתופעת הפיזיות ומה שהנפש עוברת כמובן...................................................

 

בהצלחה

אצלי ב"ה ההריון עבר כמעט חלק ובכל אופן הרופא זימן אותי לביקורת כל שבועיים.

וגם עברתי כמה מיונים ואישפוזון קצר... שקרה רק בגלל שזה תאומים.

לא פחות ממני. 

אני בד"כ אחת שעוברת הריונות בקלות, אבל הפעם הקאתי מלא, הייתי עייפה וחלשה ובקושי תפקדתי. 

האמצע עבר יחסית בסדר ועכשיו הגעתי לגודל של היפופוטם בוגר. 

השכנים כבר שואלים אם יש לי 2 בפנים...

 

לכן, זה הזמן לשחרר. הבית לא נראה 100% כמו שאני אוהבת, הילדים למדו לעזור יותר והרבה הרבה בעלי עושה. 

אני רואה את זה כטירונות לקראת הלידה שאז אני מאמינה שיהיה הרבה יותר תובעני. נראה...

אתן לא יודעות איך הרגגעתן אותי!!!
אני כזו פרפקציוניסטית באופי שפתאום אי אפשר הבית לא מתקתק והילדים באמת צריכים לעזור מלא (כנראה זה מה שהייתי צריכה ללמוד) ובעלי ממש מסכן טוב לא ממש...
הוא פשוט עושה המון המון...
אבל כמו שאמרת זו הכנה לאחרי...!

ואמא7- תיארת בדיוק מה שקורה לי... זמן ספה זו לא מילה... הספה כבר קיבלה את הצורה שלי
איך הצלחת להעמיד בר מצווה??? נראה לי מעבר ליכולותיי...
באמת קבעתי תור לרופאה בשביל לבדוק מה מצב הברזל והבי 12 כרגע כי זו פשוט עייפות לא נורמלית...

טוב לשמוע שאני לא היחידה
ב״ה ב״ה ההריון ״תקין ומשעמם״, מקווה לעבור את התקופה הקשה הזו של החולשה ולחזור לעצמי... שונאת להיות תלותית

תודה רבה לכן!!

מאוד מאתגר, מחליש, בחילות והקאות (שלא היו לי מעולם) וגם אני כתבתי פה הודעה כמו שלך (או אולי לפני שהיה הפורום הזה, אז בהריון ולידה).
בקיצר השתפר סביב שבוע 16 בערך אבל עדיין הכל בערבון מוגבל...ועכשיו כבר שוב מעייף (שבוע 30).
בעלי עושה כמעט הכל בבית, אבל מאז שיצאתי לשמירה את מעט האנרגיה שיש לי אני יכולה ב''ה להשקיע בבית (ולא בעבודה).
מרב שאני חסרת אונים מול המותשות הזו, אני כבר לא מפחדת מה יהיה אחרי הלידה ורוצה בע''ה כבר להיות אחרי (במועד בע''ה), ובטוחה שאסתדר יותר טוב מעכשיו ( או שלא...)....

אם עייפים אפשר לישון ומרגישים אחר כך רעננים.

בהריון זה לא קורה... כמה שהייתי ישנה עדיין יכולתי לנוח ולשכב כמה שרציתי...

זה ממש לא קשה לנוח בהריון תאומים, הגוף פשוט דורש את זה.

אבל נסי לסלוח לה אולי אחרי השיחה אמרה לעצמה שאיזה הזוי שהתנסחה כך....

ואת לא חייבת לספר לאחים אם את לא רוצה.... ספרי אם זה יעשה *לך* טוב. אם תחושת ההסתר גובה ממך כוחות נפשיים לעניות דעתי זו סיבה מצויינת לספר במידה וזה מתואם ומקובל על בעלך.

גם לי היו כמה "היתקלויות" מילוליות כאלה עם חמותי סביב נושא המשקל בהריון ומאוד נעלבתי.

אחרי כמה פעמים כאלה הבנתי שהתגובות שלה בכלל לא קשורות אלי, אלא אליה ולדרך שבה היא תופסת את כל נושא הגוף- שלה ושל אחרים.

והבנתי גם שהתגובות שלי קשורות למצב הנפשי שקצת יותר עדין כרגע.

בקיצור- שחררתי את זה.
אתמול היתה הערה נוספת. גלגלתי עיניים (בדמיון, כי היא ישבה מולי) ודילגתי הלאה.

רוצה לכתוב עוד כמה דברים, אבל כבר חפרתי מספיק

רק אוסיף שמסכימה עם ג'נדס- אם ההסתרה גוזלת ממך כוחות- ספרי לאחים.

פעם אמרו לי שיש אנשים עם שלשול בפה ועצירות במח.
אין מה לעשות חוץ מלקבל את זה שזה אנשים עם נכות.
לדעתי את לא חייבת לספר לאף אחד! אנחנו לא סיפרנו גם להורים. אם מנחשים מנחשים ואם לא לא. כמו שלא מספרים מה המין לא חייבים גם שזה תאומים.
כשהעירו לי או שאלו אמרתי - אולי שלישיה? בטוח לא שישיה... ואיכשהוא העברתי.

הסכמתי כל כך עם המשפט שלך: "אחרי כמה פעמים כאלה הבנתי שהתגובות שלה בכלל לא קשורות אלי, אלא אליה ולדרך שבה היא תופסת את כל נושא הגוף- שלה ושל אחרים". 

זה בול נכון לגביה... היא בעצמה ממש לא רזה ובאמת מתעסקת הרבה עם ענייני הגוף... תמיד יש לה הערות לכל בן/כלה/ נכד/ה...

ברור שאני לא צריכה להפגע ממנה... אבל זה היה לי ממש לא נעים...

ועוד היום אמרה לי שאני אתכונן שהיא תבוא אחרי הלידה לעזור לי.... חחח... הדבר האחרון שאני רוצה... למרות שאי אפשר לדעת מה יהיה ואולי זה באמת יעזור אבל אני ממש נחרדת מהמחשבה הזאת. יום אחד שהיא תבוא לפה זה בהחלט יספיק!

אבל מה הקשר???
אם היתה אומרת שהבטן גדולה מילא, מה הקשר לשאר הגוף...
לאחים תספרי רק את א. רוצה, אין שום הכרח. האחים שלי לא יודעים ( האחיות כן...)

אבל אני חושבת שמתוך הגינות יש לציין שזהו הריון בסיכון ויש סיכוי גבוה שתצאי לשמירה במועד מוקדם יותר מתאריך הלידה המשוער

כדאי לך להגיד שאת בהריון בסיכון ושכנראה תצאי לשמירה.

את ממש לא צריכה לפרט את הסיבה להריון בסיכון.

בכדי שיוכלו להכין מחליפה.

אבל לא את התאומים... אם זה אין לי עדיין ניסיון... בטוחה שזה יותר חגיגה מילד אחד.

ספרי בהמשך איך היה... שאדע להתכונן...

נראה לי שאני בתחילה אצטרך לשבת לידם עד שיירדמו ויתרגלו לרעיון.

החזרתי אותם בנחת ואמרתי שעכשיו הולכים לישון. קראנו סיפור ושרנו שיר והם ירדו מהמיטה וקפצו ממיטה אחת לשניה.. בקיצור חגיגות. אני בתגובה החזרתי אותם למיטה וחוזר חלילה עד שהם התעייפו ונרדמו. בשלב מסויים הם התרגלו לרעיון. היום כמעט שלושה חודשים אחרי והם לפעמים יורדים מהמיטה אבל כבר לא משתוללים. הבינו שאין למה כי בסוף הן יוחזרו למיטה. בקיצור הרבה סבלנות.. בהצלחה!

בנוסף יש באותו חדר מיטת קומותיים של שני הבנים.
אז סהכ צריכה להתמודד עם ארבעה יחד. כדי שלא יהיה לי באלאגן של ירידה המיטות. אני פשוט נשארת בחדר . עד שהם נרדמים.
אני דואגת שיאכלו טוב בארוחת ערב.
מזכירה להם שמי שעדיין רוצה לשתות. עכשיו זה הזמן. כי אחכ לא ארשה. שירותים. לכל מי שיש לו
וכשנכנסים לחדר עולים למיטות . אומרים שמע ישראל אני מדליקה מוזיקה. לפעמים סיפור מוקלט.
והם לא יורדים בדכ. ואם כן. אני שם כדי לתפוס את זה לפני ה"חגיגות" 🙂
הבנות ועוד בן 6 נרדמים אחרי 20 דק גג. לפעמים לפני.
לילד בן 7וחצי. לוקח המון זמן. אז אם אני יכולה אני עוד נשארת בשבילו . ואם לא הוא עובר לחדר שלי לשכב לידי. עד שנרדם. אני מתחילה סדר ערב מוקדם קבוע. ועד 20.00 20.30. כבר שקט בבית.
יש ימים שזורם יותר טוב יש ימים שפחות. אבל... סהכ אני מרגישה שאני משתלטת טוב על העניין.
אם קשה לי. או צריכה לצאת. אחד הילדיםהגדולים מחקה את אותה מתכונת. בגלל שהם כבר התרגלו... אז הם משתפים פעולה וזה מצליח.

היא ישנה באלכסון🙈

זה הסידור הכי הגיוני, לא?
לדעתי שחררי, תני להן לחגוג יום יומיים עד שההתרגשות מהמיטה תעבור וכשהן יהיו עייפות הן יירדמו. בהצלחה!

מאוד רוצה להשאיר את הספפה בשביל אורחים (אנחנו בדירת 3 חדרים) לפחות עד שיגיעו (בע"ה מתי שיגיעו) ילדים נוספים.

כן אבל גם איך להתמודד עם החגיגות לא כזה יודעת....

אפשר גם לסדר מזרנים בשלוף לצרכי אירוח.
חבל שהספה תתפוס מקום קבוע כשהשימוש שלה הוא רק לעיתים רחוקות.

כשקנינו סלון התלבטנו על זה. החלטנו שמעדיפים ספות איכותיות יותר ולא כאלה נפתחות בשביל הפעם ב...
ומזרנים זה באמת אופציה. כרגע מעדחפה שתי מיטןת מעבר ב200 ש"ח לאחת.. השקעה מינימלית בשביל להשאיר את הנוחות של האירוח.

אנחנו גם קנינו מיטות מעבר(יותר נכון קבלנו מההורים)
יש במוצצים ב200₪.
לגבי החגיגות אז בהחלט יש לך למה לצפות ...
התאומות שלי בנות שנתיים וחצי והעברנו אותם כבר בגיל שנתיים וזה היה מאתגר.
הפתרון שמצאנו שאני או בעלי שוכבים לידן עד שהן נרדמות. כי אחרת היתה טיילת ...
היום כבר המצב השתפר אבל עדיין אפשר למצוא כל אחת מהן באמצע הלילה או בבוקר באחת המיטות של האחים שלהן...

ממה שאני ראיתי, הן עדינות יחסית ולא עומדות בזה שילדים קופצים עליהן, גם חסר בהן המגירות אחסון ואין אפשרות לקפל אותן אחת מתחת לשניה. בבתים קטנים זה משמעותי.
ספות נפתחות יכולות להיות דווקא איכותיות ונוחות מאוד.

מדובר במשהו כמו שנתיים גג של שימוש... מניחה שהן עומדות בקפיצות (כמובן שלא תהייה הסכמה רשמית לקפיצות, כן?)
ולא מתכוונת לקנות סלון חדש. מאוהבת בסלון שלי ב"ה.
והבית שלי לא קטן. ב"ה יש המון מקום איחסון.

פתחתי שרשור דומה בפורום נשואות, מוזמנת להסתכל במה שכתבו לי שם..
אשמח לקבל כל עצה טובה להרדמה של זוג שובבים בני שנתיים. - נשואות בלבד

האמת שתארתי לעצמי שזה מה שהולך להיות אצלינו... ושלי שובבים גדולים.

בטח יחגגו לי כהוגן.

לפחות אני יודעת למה לצפות...

על מה שאנחנו עשינו...

העברנו אותם למיטת נוער אחת, ויצרנו להם "כלוב".

אצלנו באמת לא היה סיכוי שהם יבינו שצריך להישאר במיטה...

מקווה שאצלכם יהיה קל יותר. הן בכ"ז בנות ולא בנים

התאומה הרבה יותר שובבה מהתאום.

מטפסת לכל חור בלי טיפת פחד והוא עושה אחריה.

בלעדיה לא נראה לי שהוא היה חושב על הכיוון לעלות על השולחן לדוגמא...

אצלנו בגיל שנתיים הם היו ברמת הבנה של גיל שנה וחצי בערך . וגם עוד לא דיברו.

לכן לא היה סיכוי להסביר להם שצריך להישאר במיטה.

ואיך התמודדתם?

איך הם היום?

הם היו בגן שפה - אחד מהם רק שנה אחת, השני שלוש שנים (כשהאחרונה הייתה רק ליתר ביטחון שכזה), וב"ה מהר מאוד הם למדו לדבר כמו שצריך וגם ההבנה שלהם התפתחה במהירות.

גאונים - הם לא (שני הקודמים להם ואולי גם זו שאחריהם חכמים מאוד על גבול הגאונות...), אבל העיקר שהם רגילים לגמרי ב"ה ויכולים להתמודד כמו כל בני גילם בכיתה א' (שבה הם נמצאים עכשיו)...

העיקר שתפסתם בזמן.

וטיפלתם בגיל מוקדם.

לא היה לך קשה נפשית להכניס לגן שפה?

אבל היה יותר קשה (טכנית) לקחת אותם פעם בשבוע לקלינאית תקשורת בעצמי...

באותו זמן היה לנו הכי חשוב מבחינה נפשית שהם יגיעו לרמת התפתחות תקינה כשל בני גילם. הדבר הכי קשה לי מבחינה נפשית הייתה העובדה שם היו צריכים להיות בגנים נפרדים... (אמרו לנו שבגלל שהם עם עיכוב שפתי - לא כדאי שיהיו צמודים זה לזה כל זמן, כדי שלא יפתחו להם שפה של תאומים משל עצמם, ולא ינסו לדבר בשפה של כולם...) תמיד רציתי שהם יהיו ביחד, כי חשבתי שזה דווקא יתרום להם ושזה הדבר טבעי להם...

אח"כ היה קשה כשאחד נשאר בגן שפה והשני לא (למרות שהם לא הרגישו בהבדל), ובשנה אחרונה הייתה לי קשה התחושה שאולי לשווא הוא נשאר עוד שנה בגן שפה... (וגם פחדתי שהוא יתקשה להסתדר פתאום בכיתה א' רגילה וגדולה. ב"ה התבדיתי )

לא גילינו לה בכלל שאפשר לרדת 

זה עם מעקה היא חשבה שזה כמו לול

עכשיו שהיא כבר גמולה היא יורדת רק כשצריך

 

זה הזמן לשנות ולעשות כללים חדשים

שתיים באותו גיל זה משהו אחר לגמרי.

אצל הגדולים לא הייתה לי בכלל בעיה עכשיו אני בטוחה שתהיה חגיגה אלא אם אפריד אותם לשני חדרים.

להרגיל אותם ללכת לישון עם משחק אחד שהם בוחרים, לא משהו יצירתי מדי. אפשר גם ספר.
מותר לשחק, אבל רק במיטה.
ולאכוף את זה בעדינות אבל בנחישות.

זה הלילה השני שניסינו את זה וב"ה היום הם אפילו לא ניסו לרדת מהמיטה.

(בסופו של דבר כשנכנסתי לחדר אחרי מלא זמן של שקט גיליתי ששניהם עוד ערים, פשוט שוכבים בשקט במיטות..)