פורום תאומים (עמוד 39)

מעכלים את זה ממש מהר ומתרגלים לזה וזה נראה כ"כ רגיל.

עד כדי כך שכמה ימים אחרי שילדתי אשתו של חבר של בעלי ילדה... ובעלי סיפר לי שנולד להם רק תינוק...

באיזה תאומים מדובר? 2 שקים? 2 שיליות?

אני התחלתי מעקב הריון בסיכון בשבוע 17
יש לך כבר הפנייה להריון בסיכון?

כי אם לא תצטרכי להגיע שוב לרופאה בשביל שתוציא לך.
אני לא מכירה את האיזור אבל בטח יגיעו עוד מעט בנות שמכירות ויוכלו להמליץ לך.

אולי תבדקי במרכז לבריאות האשה שמות של רופאים ותשאלי כאן.

באיזו קופה את?

בעיקרון, כל הריון תאומים נחשב אוטומטית להריון בסיכון. אבל גם בתוך הכותרת של ״הריון תאומים״ יש סוגים שונים, עם רמות סיכון שונות.
באופן עקרוני אין הרבה הבדל בשבועות האלה מהריון רגיל, אבל אני כן הייתי ממליצה לך לעבור כבר עכשיו לרופא מטפל במרפאה להריון בסיכון, ולא לחכות עם זה לשבועות מתקדמים.

אני רק ממליצה לבצע את הסקירה אצל רופא שמבין בתאומים. יש דברים דצריך יותר לשים לב אליהם בהריון כזה.

הרופאה שלי הודיעה לי שהיא נפרדת ממני ברגע שאתה שזה תאומים, ונתנה לי הפניה למרפאת הריון בסיכון.
זה תאומים בשני שקים נפרדים עם מחיצה ברורה. זה מה שאני יודעת כרגע..
התקשרתי היום למוקד ואמרו לי שיש בירושלים ר"ת פרופסור ארנון משהו, ספיר אלון ורחל פיקאר.
אשמח לחוות דעת עליהם.

שהיא יסודית ומקסימה, אבל לא יודעת אם יתנו לך לקבוע תור (היא עמוסה מאוד מאוד).

את השאר אני לא מכירה. המזכירות אמרו שד"ר אלון ספיר גם מעולה ושהוא תלמיד של ד"ר יקל, אבל לא יצא לי לפגוש אותו כמטופלת.

 

גם לי היו ברוך ה' תאומים עם שקים נפרדים ומחיצה, והייתי אצלו במעקב ולא במרפאה של הריון בסיכון.

הוא מקבל בשער בנימין, בבית אל, ובעוד ישובים בסביבה.

סקירה אני ממליצה ללכת פרטי לד"ר רוזנק, הוא מומחה לעוברים וגם נמצא בשער בנימין, אם יש לך 'לאומית זהב', את מקבלת החזר על חלק נכבד מהסכום.

בהצלחה רבה! שיהיה בקלות ובבריאות!

שער בנימין זה מצוין לי.
הוא נעים ומקצועי?
איך קובעים אליו תור? אני צריכה לוודא קודם שזה בסדר להיות אצלו במעקב תאומים?
והאם לקבוע תור רק לעוד חודשיים אחרי השקיפות והסקירה המוקדמת?
סליחה על כל השאלות.. מרגישה כמו בהריון ראשון.. 😏

שתהיי קודם כל מטופלת של מישהי, למקרה שתצטרכי משהו.
שיהיה רופא שמכיר את התיק שלך ויוכל לטפל בך טלעזור גם טלפונית/דרך המייל במקרה הצורך.

נמצא בבנימין בימי רביעי, מתחיל בבית אל, מעל לבונה, שילה, כוכ''ש ואז שער בנימין. מה שקורה לרוב שהתורים של שער בנימין מתבטלים או צפופים ממש בגלל עיכובים בשאר המקומות... לכן ממליצה לנסות להגיע למקום שהוא נמצא בו קודם... אפשר לקבוע תורים או בקופ''ח עצמה, או במוקד או באפליקציה. הוא ממש מקצועי, אדיב ונעים. עושה תמיד אולטרסאונד בחדר, מה שממש נוח ומקל... ממש בהצלחה!

עם תאומים זהים.
הוא בין הבודדים בקופה שעושה מעקב כזה. למזלי זה גם היה הכי קל"ב, אחרת זה היה כל פעם נסיעה של שעה לירושלים…

אני ברוךה בשבוע 33..לא מאמינה שהזמן עבר מהר..ההתחלה שלי היתה באמת הרבה יותר קשה אבל הלכת י לרופא לראשונה בחודש רביעי..ואז גיליתי שאני עם תאומים..את תכנסי ציק צ'אק לעניינים..עם כל הקושי זה הריון עם קסם גדול..מרגישה מתנה ענקית שנחתה עלינו משמים.. מאחלת לך הריון משעמם כמה שאפשר..

אל תשכחי בכל תור שאת קובעת להדגיש שמדובר בשני עוברים.

כי בסקירה, שקיפות וכד' נותנים לך תור כפול.

ותדגישי... לי קרה פעם שאמרתי ועדיין לא שמו לב...

נמאס לי שהבטן שלי ומועד הלידה הם נושא השיחה היחיד של כל מי שפגשתי בזמן האחרון. 

כאילו פסקתי מלהיות בן אדם והפכתי להיות בטן מהלכת

מה עם לומר "לא בא לי לדבר על זה כרגע?" זה אמור להוריד את מספר ההערות.... חיבוק!

בחודשיים האחרונים כמעט לא יצאתי מהבית.

לא היה לי סבלנות לחפירות ושאלות...

זה כל פעם הלחץ שלי לפני מפגשים משפחתיים..
חברות אני משתיקה ואומרת בחיוך- יש לי עוד זמן בעז"ה.. או- את יודעת, הכל פשוט תלוי באיזה משקל מתחילים את ההריון.. ואז בדר"כ מתפדחות כאילו יצא שהן אמרו שאני שמנה..
אפשר גם לענות תשובות מעורפלות- לדוגמא שואלים באיזה שבוע את ותעני באיזה חודש- אף אחד לא צריך לדעת אם אם זה בהתחלה או בסוף שלו.. ובכללי בעייני אנשים צריכים ללמוד לקבל את התשובות שלי נוח לענות ולא שעונות על מה שמסקרן אותם...
משפחה בינתיים לא חפרו לי אבל תמיד אני מתכננת תשובות לענות אם כן..
יש לי גם 2 קרובות משפחה שממש אותו שבוע איתי וכמובן שמי שישווה יראה שאני הרבה יותר גדולה..

הדרך הטובה בעייני להתמודד היא להכין תשובות מראש ולענות אותן בחיוך קל שישאיר את השואל במבוכה שהוא בכלל שאל...

בהצלחה בהתמודדות וחיבוק!

להגיד חודש קדימה ממה שאת באמת.
אני לא אמרתי ממש ככה, אלא הצגתי את זה כ״אחרי החגים״, כשהתל״ם האמיתי הוא בכלל בשבוע הבא... (כלומר, שבוע 40 שבכל מקרה לא הייתי מגיעה אליו. ובסוף ילדתי בכלל באלול ).

כשהייתי בחמישי אמרתי שישי וכד'.

אמרתי שאני צריכה ללדת אחרי פסח והתאריך היה בכלל בסיון.

אף פעם לא גומרים תשיעי אצל תאומים אז לא יקרה מצב שלא יבינו למה עוד לא ילדת וכד'

אני כרגע מתחילה ושומעת מכולם סביבי שילדו תאומים בשבוע 39. מפחיד אותי

שהייתי אצלו התעקש שלא לעבור את שבוע 38. מבחינתו בשבוע 38 מזרזים

זה נחשב הריון עודף, כמו אחרי שבוע 40 בהריון רגיל..
אז מראש מתייחסים לתאריך כאל משהו שלא אמורים להגיע אליו...

שלא נותנים לעבור את 38.

שניים את שתיים ילדה בשבוע 39.

וזה באמת נדיר.

50% מהריונות התאומים מסתיימים לפני שבוע 36

הרופא שלי אמר שיתנו זירוז רק בשבוע 39. 

 

מתייחסים להריון כעל הריון עודף.

צריך מעקב מאד אינטסיבי.

בשביל זירוז את צריכה קודם לרצות לידה רגילה ולהגיע עד לשם...

והרוב לא מגיעות

מתכוונים 37+ 

או 38+

?

 

לי אמרו שלא יתנו לי לעבור את 37.... ושעכשיו עוד מוקדם לדבר על זה ואי אפשר לדעת מה יהיה... (אני בשבוע 28)

מ-38 רק זירוז. אז הלכתי חזרה הביתה ואחרי שלושה ימים זה קרה לבד.

מכירה תאומים שנולדו בשבוע 40

ולאחד מהם היה אירוע מוחי רחמי.

זה לא סתם שלא מושכים יותר.

הייתי מאושפזת בתור לזירוז משבוע 38+3 עם שני מוניטורים ביום. היה עומס מטורף אז בשערי צדק..

שיהיה לך המון מזל טוב לידה קלה תינוק או תינוקת בריאים ושלמים וכל השאר שטיות להתרכז במה שטוב ולא חסר טוב תודה לה'

אנשים מסתכלים לי על הבטן ופשוט בשוק... במיוחד שיש לי עוד 2 חברות שאיתי בזמן פלוס מינוס.. אבל אני תמיד אומרת שהריון חמישי לא כמו שני שלישי... הבטן יותר גדולה...
ולכולן אני אומרת מראש שאני מרגישה פילה אז ישר מעודדים כאילו לכיוון ההפוך ואומרים לי מה פתאום... הפוך על הפוך
וגם אני כבר אומרת לכולם חודש שישי (למרות שרק חמישי)...
ואמרתי לבעלי שעדיף לא לצאת מהבית שאנשים לא יראו אותי...כי כבר ממש שואלים מתי צריכה ללדת!
פעם קראתי פה טיפ שאני מתכוונת להשתמש בו אם ישאלו אותי אם זה תאומים: ישר להגיד- ״אולי שלישיה?... תמיד הבטן שלי גדולה ותמיד חושבים שיש לי תאומים...״ זה לא שקר אבל לא כל האמת...
מבינה אותך לגמרי והכי חשוב שיעבור בשלום!

ואני בכלל לא גדולה. אבל כל את כל השאלות ששאלת שואלים גם אותי. ולפעמים אותה דמות שואלת שוב ושוב.... חחח. אני מתייחסת לזה כהתעניינות. אנשים רוצים לפתוח בשיחה ולא תמיד יודעים איך...

אם אין לך סיבה להיות בבית ולשמור אין שום סיבה שתחשבי על זה אפילו.
תנסי לחשוב שכל אחד חושב לעצמו שהוא היחיד ששואל/ מעיר / מתעניין...

מכירה את הקושי הזה מהריון תאומים. אבל הייתי צריכה לשמור. אז זה חסך לי קצת. באמת הרגשתי צורך להתכנס ופחות להיחשף . למרות שהבנתי שזה מתוך רצון טוב להתעניין/ לעזור/ לפתוח בשיחה/. להיות בעניינים/ וכו'.

 

בתלוש

שאם קיבלת גמלת שמירת הריון, דמי הלידה יכנסו לחשבונך ע''ס אותם נתונים שבועיים לאחר הלידה.
את יכולה להרים טלפון ולשאול.
אני עדיין מתפללת שיאשרו לי את השמירה...כבר כמעט 3 חוד' בבית ולהם יש זמן...

אני הגדתי רק בשבוע שעבר (חודשיים אחרי הלידה עצמה..) ותוך שבוע כבר קיבלתי תשובה (חיובית על כל התקופה ב״ה).
הגדתי דרך האתר שלהם. הופתעתי מכמה שהוא נוח וברור!

גם אני עוד לא קיבלתי אישור. 

שלחתי בדואר, כנראה שזו הייתה טעות. 

אבל קיבלתי מהם מכתב שהם בודקים את הבקשה ושזה לוקח 30 יום. 

ממליצה להתקשר ו/או להרשם לאזור האישי באתר שלהם. את יכולה לראות שם מה סטטוס הטיפול בבקשה (אני למשל ראיתי בהתחלה שזה עבר כבר את הרופא ומחכה להמשך התהליך, ואחרי יומיים זה כבר אושר).

זה בטיפול. לדעתי עקרונית הם אישרו רק בודקים את גובה הקצבה וביקשו ממני מסמכים קצת הזויים ממקומות עבודתי...
שלחתי בערך מה שביקשו. מקווה שישארו לי את כל הסכום.

באתר שלהם.

שם תוכלי לראות איפה הבקשה אוחזת.

ואם חסר משהו תראי מכתב ששלחו לך חודש לפני שהוא יגיע אליך בדואר...

אצלי הכסף נכנס הרבה לפני שהגיע לי המכתב.

אני עקבתי באתר שלהם על מכתבים שיצאו לי וכך ידעתי מדוייק מה קורה

תודה על העצה

תמיד העובר נשאר ברחם.

אין דרך להוציא אותו

בשבוע צעיר אני חושבת שזה נספג ברחם, אבל בשבוע מתקדם הוא נשאר שם

כדאי לקחת בחשבון שבמקרה כזב חצי מהלידה היא לידה שקטה,ולחדוב מראש איך אני נכון לך שזה יתנהל.
(אצל חברה שלי היא ילדה בניתוח, וביקשה שבכלל לא יגידו/יראו/ידברו כשמוציאים את העוברית השניה. אבל כל אחת ומה שטוב לה).

אני רואה את מה שכן יש, לצערי בעבר חוויתי הפלה ולאחר מכן זכיתי לבן בריא, כך שאני שמחה על מה שיש לי ואיני עצובה על מה שיכל להיות לי.

הלוואי שיקרה לי נס...

 

רק אם מתאים לך, אשמח לדעת מה הסיבה לדילול? ומתי עלו על בעיה אצל העובר?

 

אני האנונימית עם ההריון תאומים מונו בי ששאלתי על סיסיי שיליה.

ב"ה אחרי בדיקה ושקיפות נוספת החליטו לא לעשות והשקיפות היתה 2.2 ולא 4.4 כמו שראו בהתחלה.

עדיין קיים בי חשש כלשהו לגבי בריאות העובר השני למרות שהרופא אומר שכרגע ב"ה נראה לו שהכל בסדר ובשבוע 17 נעשה מי שפיר.. (אני שבוע 13)

כי גם אצלי היו כל מיני סיבוכים והרופא אמר לי: יש לך אפשרות לכת לאיזה ועדה... שמחליטה כל מיני דברים... ואני אומר לך את זה רק כי אני חייב... ואמר את זה בדיוק כמו שכתבתי את זה... אז אני לא רוצה סתם להגיד ורוצה להזהר מאוד בדבריי אבל אולי פשוט לא הגעת לרופא הנכון...

והוא העלה זאת כאפשרות. הסביר את הסיכונים שבדילול ואת הסיכונים שבהמשך הריון מהסוג שלי (כל רופא/ה שהייתי אצלם הציגו לי את הסיכונים במקום את הסיכויים).
כל מה שאבחר יש בו סיכון ולצד זה גם סיכוי!
עתה אני עדיין במעקב, ומקווה שכך ימשיך.
בתקווה לבשורות טובות וידיים מלאות לכולנו!

שאת בידיים הכי טובות שיש!

זה מצב באמת לא פשוט בכלל. מלא מחשבות קשות...
אבל פרופ׳ ינון, ובכלל צוות רפואת העובר של תה״ש, מאמין בעוברים וביכולת שלהם לשרוד, גם כשהרבה רופאים אחרים מנבאים שחורות.

נכון, לא כל מקרה נגמר בהפי אנד, אבל באמת שהם נותנים את המקסימום, ויודעים מה שהם עושים.

ראשית אני שמחה מאוד שהתוצאה טובה יותר!
אגב, בהריון הקודם שלי יצא גם סיכון מוגבר, עשיתי דיקור ויצא תקין ואני מעל גיל 35.
בלי נדר שנשמע ממך בשורות טובות!

הסיבה שהעלו את האפשרות לדילול היא מאחר והשילייה אינה מחולקת באופן שווה בין התאומים ועובר אחד קטן מהעובר השני ולכן יש לו לפעמים הפרעה בזרימות הדם. כאמור, זו רק אפשרות וקשה לצפות את מה שיתרחש.
לדילול יש הסיכון שלו, אצלי הסיכון הוא 15% (בדרך כלל הסיכון הוא 5%).
אני מעדיפה לראות את הסיכוי בכל דבר -85% זה הרבה!
וכמו שחברה טובה אמרה לי אם הקטנים נועדו להיוולד הם יוולדו.



איני יודעת אם כך זה אצלך, כל הריון- גם מונו בי הוא בפני עצמו ותלוי במשתנים נוספים.

יכולה להגיד לך שבהריונות הקודמים שלי עם עובר אחד היה בעיות בזרימות הדם. בסוף הם נולדו מוקדם וקטנים וב"ה היום כבר לא רואים עליהם. (2 ילדים בהפרש של 3 שנים בינהם)

שבעז"ה נבשר ונתבשר פה בשורות טובות והחלטות נכונות!

מצוין ששיתפת את הילדים שלך - תשתפי אותם גם בזה שאת עייפה ומותשת, ושהם יכולים לעזור לך. אולי זה קצת יעודד אותם להפחית שובבות...

אבל בכל אופן - להוריד סטנדרטים. פחות ארוחות מושקעות, פחות בית נקי, פחות להשקיע במשימות מהגן שלהם... (או להטיל אותן על הבעל).

זה יעבור בע"ה! ולתאומים שלך תהיה מתנה נהדרת בדמות אח/ות חדש/ה

אם יש לך אפשרות להעזר בנערה לשעות האלו, זה יקל מעלייך מאוד. 

אם לא, 

מאוד ממליצה להכין כמה שיותר מהערב שלפני או מיד בבוקר כשיש לך עוד קצת כוח. 

מקלחת- עוד מעט כדאי ללמד אותם להתקלח לבד. אצל בנים זה יותר פשוט מבנות בגלל השיער הקצר. 

אפשר גם לתגמל בעד התנהגות טובה ולעשות מבצעים. 

בהצלחה!

תקופה לא קלה אבל עוד כמה זמן תהיי אחרי. 

אצלי היו בפגיה.
אבל בסך הכל לדעתי, במיוחד אם יש לך נסיון וזו לא לידה ראשונה, זה בהחלט מעשי.
בפרט שיומיים אחר כך אתם ממילא בסיטואציה הזו בבית...
אבל כמו בבית נראה לי שעזרה בשעות היום והלילה חשובה מאוד על מנת לאפשר לך מנוחה ושינה סבירה. בכל זאת גם את אחרי לידה..
ישר כוח ובהצלחה!

לא היה בזמני.

זה קיים במחלקה די ישנה.. אבל אולי. (מחלקה ד')

הייתי שם הרבה... לפני כמה שנים הכניסו את זה בנסיון לשפר שירות...
ועד כמה שהבנתי (ובזה לא בטוחה) אין תינוקיה אלא פשוט האחיות לוקחות ושומרות..
ובסוגריים זו מחלקה די זוועתית.. הייתי שם פעם אחת וברחתי ברגע שיכולתי..
בכל מקרה אני לא מחפשת תינוקיה.
סתם כתבתי את זה כאנקדוטה לפותחת ששרלה על אופציה לביות מלא. אז כן. במשך שנים ליולדות תאומים בסורוקה לא הייתה אפשרות אחרת. או פגיה או ביות מלא....

אבל רוב הזמן היו איתי.

הייתי הרבה יותר רגועה שידעתי שהם לידי ואם מישהו בוכה אני שומעת.

זה היה מאדדד אינטנסיבי כי לימדתי אותם לינוק וארך המון המון זמן.

ולא היה לי מספיק חלב אז הוספתי מטרנה אח"כ.
ממש סביב השעון.

אם תהיה לך אפשרות לעזרה ביום הראשון זה כמעט הכרחי.

אבל לרגל זה שהם שניים, פעם ראשונה (אחרי חמישה ילדים) שביקשתי להשאיר בתינוקיה בלילה ושיתנו מטרנה.

בקיצור אני ויתרתי הפעם.

אם שני אלה בסדר אז אין סכנה של רעלת וזה סתם מציק.

אני הלכתי לרופא כלי דם וקבלתי מרשם לגרבי לחץ וזה עזר במידה מסויימת וגם השתדלתי לישון עם רגליים ממש מורמות וכמה שיותר להרים רגליים במשך היום כשמתאפשר (חחח).
הרופא כלי דם אמר שכדאי לעשות כמה שיותר הליכות אבל תכל׳ס ממש לא היה לי אנרגיות לזה ולא עשיתי.

בשיא הקיץ התנפחו לי הרגליים. לא יודעת אם זה נקרא בצקות. 

מה שעזר לי היה להרים רגליים בכל הזדמנות ולשטוף אותם במים קרים. 

כי בכזה שבוע חושדים כבר ברעלת.

מתי נבדקת פעם אחרונה?
מתי מדדת לחץ דם? חלבון בשתן?

הייתי מאושפזת שבועיים... הבצקות התחילו לי שם בבית חולים... ואני במעקב די קפדני. הלחץ דם שם היה ממש תקין אז מהבחינה הזאת אני לא דואגת. זה פשוט רק מאוד מציק וכואב.

 

אני עם גרביונים אלסטיים בגלל בעיות בורידים אבל אף פעם לא התנפחו לי ככה כפות הרגלים...

הגוף כרגע כמו בחודש תשיעי מבחינת כובד.

הלב והריאות עובדים בהריון תאומים פי 1.5 מהרגיל.

אין הרבה מה לעשות.

אם את במעקב אז תהיי רגועה.

רק שימי לב שאם מופיעים סימנים נוספים שיכולים להעיד על רעלת, טוסי ישירות למיון.

הסימנים הם: כאב ראש, טישטוש בראיה, כאבים ברום הבטן, עלייה גדולה במשקל ונראה לי שזהו פחות או יותר

מה שאני עוד חושבת שתנסי לשאול אולי הגרביונים לא מספיק חזקות או לא מתאימות לך , כי הגרביונים עוזרות לזרימת הדם ברגליים ובדרך כלל זה מונע בצקות או מצמצם אותן.

ברור שזה שווה הרבה יותר מפי 2 של תינוק ועוד תינוק. זה משהו אחר. זה האינטראקציה בינהם. הביטחון שאחד נותן לשני (אפילו כשיש תאומים בפגיה רואים הבדלים כשאחד מהם משתחרר!) זה קשר שאין שני לו.

הברכה בבית מורגשת ממש.

 

ולגבי הקושי הפיזי-טכני, חשוב לחשוב על דרכים לקבלת עזרה, הורים/אחים (שלכם) מטפלת בתשלום... שיהיו אופציות אפילו בתשלום שתוכלו לשלוף מהשרוול בעת מצוקה... וממליצה ממש להתחיל לקרוא מעכשיו את הלוחשת לתינוקות. היא מדהימה ויש לה שם גם פרק על תאומים...

בירידה לפרטים כל מציאות של כל משפחה היא שונה, למשל אצלינו הם ראשונים, זה וודאי שונה כשיש עוד אחים צעירים, ושונה כשיש ילדים בבית בגילאים שכבר עוזרים וכו וכו..
אבל באמת זו ברכה גדולה! אני חושבת שזה הרבה גם עניין של גישה והתייחסות מראש. אם באים בראש של קושי יהיה קשה יותר. אם באים בראש של ברכה ושמחה- יותר קל.
איך ולמה?
קודם כל זו מתנה כפולה להורים ולמשפחה!
זו מתנה מייחדת גם לזוג התאומים עצמם- גדילה משותפת עם בן גילך, חוויות משותפות, תחומי עניין, ידע, ורמה משותפת, משחק משותף, וגם חיבור מיוחד שמתאפשר מהביחד. דאגה ואכפתיות יוצאת דופן זה לזה וזה עם זה.
ואני מדברת על ילדים צעירים. עוד אין לי נסיון עם התבגרות ובוגרים..
לגבי הפן המעשי וודאי שזה יותר מאתגר מילד יחיד. תצטרכו לראות לעצמכם מהן הנקודות בהן קשה יותר ואיך ניתן להקל. לכל אחד זה בא במקום אחר. כמו שעבר ציינתי שתלוי בהרבה פרטים טכניים, כמו גיל ההריון, גילאי האחים הבוגרים, הזנת התינוקות, קרבה להורים משפחה וחברים, וגם סתם מה באופי שלכם זורם יותר ואיפה קשה יותר ועוד ועוד...
בבוא היום בעזרת השם כמובן תוכלי להעלות פה נקודות ולקבל טיפים שונים בהתאם לצרכים..
טיפ אחד לעכשיו- כמובן טעם אישי. ממליצה מאוד להכין הכל מראש. גם אם בדר״כ פחות נוטים לזה. יהיה מספיק לחץ ועומס אחרי הלידה.. וכדאי גם להקדים בהכנות כי אין לדעת מתי תהיה הלידה.
בהצלחה!!

גם כשהם קטנטנים, ולכאורה לא מודעים לזה (הכי כיף לשים אותם באותה עריסה/מיטה, ולראות את האינטרקציה שנוצרת אט-אט ביניהם), ובטח כשהם גדולים, ויודעים להביא את הנאמנות שלהם זה לזה... ("אני נותן מהממתק שקיבלתי רק לאיקס, כי הוא התאום שלי!", "אנחנו רוצים ללכת ביחד, כי אנחנו תאומים!")

ברור שזה לא קל אבל זה בהחלט אפשרי.

זה אכן דורש אינטנסיביות רבה.
החודשיים הראשונים יותר קשים, את עדיין צריכה להתאושש מהלידה והם אוכלים לאט וזה לוקח המון זמן.

בגיל חודשיים בערך הם התחילו לאכול יותר מהר וזה בהחלט הקל משמעותי.

אבל, זו הרי לא בחירה שלך, קיבלת מתנה ותקבלי בעז"ה כוחות להתמודד עם זה.

המתיקות שלהם זה משהו שרק אמא לתאומים מבינה.
הם כ"כ דואגים אחד לשני, החיוך שלהם בבוקר אחד לשני ממיס אותי.
לימדתי אותם להתחבק ביחד ואני פשוט מחבקת אותם יחד כי אני נמסה...

הדבר היחיד שבאמת עזר לי לעבור את התקופה הקשה ועוזר לי גם עכשיו, זה לעשות שינוי בחשיבה ולהתמסר באופן מוחלט לגידול שלהם.
לשים את כל הדברים האחרים בצד. ולתת את כל תשומת הלב אליהם ואל עצמך, שיהיו לך כוחות פיזים ונפשיים לגדל בנחת ובשמחה את ילדייך.
לשים בצד הכוונה

הכל זה את הבית. הכביסות, הבלאגן, הבישולים...אפילו את הערך של תזונה בריאה...
אפילו אסיפות הורים, מסיבות משפחתיות וערכים נוספים אחרים..
כרגע את עסוקה בערך עליון של הבאת חיים לעולם. וחיים כפולים שזה ברכה מדהימה ואדירה ואת כל כוחותייך את משקיעה בזה ואך ורק בזה.
(כמובן גם לשאר הילדים את נותנת אמא בריאה, רגועה ושלווה)
אני אישית לא מתחברת לאמירות ש"החיוך שלהם שווה הכל..."
מה שממלא אותי זה הגידול של שתי נשמות. הדור הבא.שבעזרת ה' ילכו עם א-ל ויעסקו בתיקון העולם..
וזה באמת שווה את המאמץ האדיר וההתמסרות המלאה.
סליחה אם זה נשמע רחפני מדי אבל זה מה שעומד בבביס כל גידול המשפחה... וזה נותן כוח.

אני שנה כמעט לא יצאתי מהבית, (חוץ מלעבודה)

והרגשתי מעולה עם זה.

הרגשתי שזה התפקיד שלי, לגדל אותם באהבה, בכיף, ברוגע ובנחת.

לקראת גיל שנה כשהתחילו לישון לי לילה, יכולתי לצאת קצת יותר ולהשאיר אותם ישנים.

תאומים זה לא כמו תינוק אחד שאם יש לך חתונה את פשוט לוקחת איתך... אני לא ניידת וזה בלתי אפשרי לעלות לאוטובוס בינעירוני עם תאומים...

אני למשל יזמתי לעצמי הרבה יציאות בלעדיהם.
כי התחלתי לאבד את השפיות מלהיות איתם כל היום.

מה שהכי חשוב זה להיות מודעת לצרכים ולכוחות שלך ולמלא אותם בהתאם למה שהמציאות מאפשרת.

ממני שעזבה הכל ונמצאת בשלב האינטנסיבי.

באמת, בשיא הכנות, זה מה שאני חושבת עליו כל הזמן ואשמח למענה. 

איך אפשר לשים הכל בצד?

 

הרי ילדים צריכים בגדים נקיים? צריכים, 

להעביר ארונות לחורף צריך? צריך

ילדים אוכלים? אפילו פסטה לוקחת קצת זמן ואת לא יכולה כל יום להכין פסטה. 

 

מסיבות משפחתיות מדרגה ראשונה, לא תלכי? ברור שצריך ללכת ובד"כ יש מסביב שבת וכו'. 

 

בר מצווה לילד הגדול לא תעשי? ברור שצריך, אז עוד משהו מתווסף לך לחודשים הראשונים. 

 

חגים- בפורים, גם אם תתני שני משלוחי מנות, עדיין צריכה לדאוג לתחפושות. על פסח אני אפילו לא מדברת. 

 

מה שאני מנסה לשאול זה איך שמים הכל בצד כשהחיים ממשיכים?

אני מניחה שמי שכתבה התכוונה, או לפחות כך אני רואה את הדברים, כן לעשות שינוי תפיסתי בראש וכן לשחרר ולהרפות במה שאפשר. אבל כמו שאת אומרת כביסה נקיה צריך, אןכל צריך וכו.
אבל:
א. אם יש אפשרות לקחת עזרה בתשלום מה טוב.
ב. אם יש ילדים גדולים בבית להעזר בהם כמה שיותר. גדולים זה לא דווקא תיכוניסטים. ה״גדולים״ שלי בני 6 ו 4 עושים המון דברים בבית. עניין של שחרור, לימוד, תרגול והרבה פידבק חיובי.
ג. סתם לדוגמא הדוגמאות לעיל: אם אין מייבש כביסה אולי זה הזמן לרכוש אותו, לדאוג לכביסה נקיה אבל לא להשקיע זמן בקיפול וסידור בארונות אלא שתהיה סלסלה לכל ילד וזורקים לתוכה את כל הבגדים הנקיים שלו.
לגבי אוכל כמובן צריך לאכול, ולא כל יום פסטה אבל אפשר להכין ביום אחד אוכל ליומיים או שלושה, אפשר להכין דברים מגוונים אבל יחסית פשוטים, אפשר להעזר במזון מעובד גם אם נמנעים בדרך כלל כמו שניצלים מוכנים למיניהם, ירקות קפואים ועוד ועוד...
ד. אפשר לעשות חלוקת משימות שבועית- יום בישולים, יום כביסה וכו..
הכל לפי ההרגלים והצרכים שלכם, גודל המשפחה וגילאי הילדים, זמינות הבעל ועוד ועוד.
ניסיתי רק לתת פה כמה דוגמאות...
בהצלחה!!!

באמת זה הזמן לקנות מייבש ומדיח.
הלוואי שהייתה גם מכונת קיפול וגיהוץ...

סליחה, אני לא רוצה להיחשף ולכן כותבת כאנונימית, יש לי כינוי ותיק בפורום הריון ולידה.

הצטרפתי לא מזמן -  למרבה ההלם וההפתעה - למועדון שלכן, כשגיליתי שיש לי שניים בבטן.

 

ובינתיים אחרי שקצת עיכלתי, הבנתי שתאומים זה ברגע הראשון ממש מגניב, אחר כך מאד מלחיץ, ואחר כך קשה בטירוף...

אז גם אני שואלת את עצמי בימים האחרונים בדיוק אותה שאלה - -

האם באמת אחר כך יש גם נחת? ומתי לצפות לו? ואיך להרגיש אותו עם כל הקושי?

 

ומכיוון שאני לא צעירה (37) ויש לי כבר כמה וכמה ילדים בבית, אני מצד אחד שמחה שאני אמא מנוסה (לקבל דבר כזה כצעירה, כשאת לא יודעת עדיין מה זה ללדת ואיך מטפלים בתינוק - נראה לי קשה יותר)

ומצד שני, אני מספיק גדולה ומנוסה כדי לקלוט כבר עכשיו איזה עומס מטורף הולך להיות לי השנה.

 

אז אני מזדהה מאד עם תותיה22 ומצטרפת לבקשתה היפה, שתאירו אותנו באור שבקצה המנהרה

ומתרגשת לקרוא את דבריכן. תודה לכן.

(אני קוראת כאן בפורום הכל, אבל ידע רפואי ועצות מעשיות פחות חסר לי... יותר חיזוק נפשי ומוטיבציה)

 

אני כל הזמן מודה לה' שנתן לי את התאומים בגיל 33 ולא בגיל 20.

בגיל הזה את כבר יודעת להעריך באיזה ניסים את מגדלת ילדים.

זו פשוט אהבה אחרת.

יש לך בנות גדולות? זה אחרת לגמרי שיש לך עוד ידיים שיחזיקו לתת בקבוק, להכין בקבוק או שיעזרו לך במקלחת.

לא אומרת שלא היה קשה, אבל הנחת, המתיקות, האושר, הפלא הזה - הם פי כמה וכמה מהקושי, ומגמדים אותו.
אל תלחצי!
זה כייף גדול, וזה אושר גדול!
וכן, זה גם מאתגר קצת מבחינה טכנית…
זה שיש עוד ילדים בבית זה מאוד עוזר!

ואת יכולה בשמחה לפנות לעוד עידודים באישי…

נפלא בעולם.

בדיוק משהי שהיא אמא לתאומים וגילתה שגם לי יש בדרך... אמרה לי אל תקשיבי לכל מי שאומר לך שזה יהיה קשה... תאומים זה הכיף הכי גדול שיש!!!! אני מתארת לעצמי שיהיו קשיים אבל כמו בכל דבר הכל תלוי בהסתכלות על הדברים ולדעת איך להתמודד ואיך לקחת דברים ברוח  טובה ולדעת שהכל מאת ה'. ואם הוא נתן לנו את המתנה הזאת כנראה שאנחנו ראויים לה.

קודם כל מישהי אמרה לי ומאד התחברתי, שתאומים זה ח"ח גדול מהקב"ה! הוא סומך עלייך כל כך שמפקיד בידייך בבת אחת אוצר כפול ובטוח שתתני להם בדיוק מה שהם צריכים!! איזה זכות עצומה לגדל בו זמנית שני ילדים יחידים של הקב"ה!!! מבחינתו את רק צריכה להאכיל, לנקות, להלביש ולאהוב! כל השאר בונוס... זה נכון שלא ככ ישנים ובהתחלה כל יום הוא נצח אבל זה יעבור ויעבור מהר! זה הזמן להתרגש מהם בתור פיצים מתוקים ובהמשך מדברים אחרים. מה זה השמחה בילד לעומת הכלים בכיור, הרצפה המלוכלכת או התפריט הצנוע לשבת?

עכשיו אני יודעת שיש למי לפנות ברגעי משבר..אתן מהממות!
היום כיבסתי את בגדח התינוקות וזה כל כך מרגש...

איפה את כבר אוחזת?

הולכת ללידה רגילה או קיסרי?

מתחילה 33...
בע''ה לידה רגילה, רק בע''ה.
כרגע ראש-עכוז אבל העליון כל שבוע מתהפך.
הרופא שלי אמר שאין בעיה להתחיל לפחות בלידה רגילה.
מתפללת גם על זה...
בקלות ובבריאות אצל כולן!

שיהיה לנו בהצלחה..קשה קשה אבל כל יום הפנחם זה ברכה..

כמה שזה קשה כל יום שווה.

בהצלחה בלידה.

הדגם של 2017 הוא 75 ס"מ ושל 2018 הוא 70 ס"מ..
אני גם כל פעם אומרת לעצמי שאולי אוותר על שני גגונים בגלל ההפרש במחיר ואז נזכרת שבעצם אני חייבת את הדגם הצר בגלל הדלת כניסה לבית שלנו.. 😐 (וזה נכון גם כשאני חושבת על עגלות אחרות זולות יותר- הן גם רחבות יותר... והקוקו ביבה היחידה שצרה עם מחיר סביר)

מדהים שאתם חוזרים ב"ה!! ממש ממש משמח! וכיף שאת מעדכנת, חשבתי עלייך המון..
מה שלומם? ואיך את מתאוששת? בכל זאת ניתוח וכל הנסיעות בטוח לא היה פשוט...

פשוט מרגש שאתם חוזרים הביתה בידיים מלאות...מאחלת לכם מעתה רק בבריאות!

לא יודעת מה ההבדל, לי ממש הפריע הגגון היחיד אהל מציינת גם שקצת קשה למצוא את הדגם הישן. בהצלחה!!

אני הזמנתי בבייבי לאב והם עשו לי קצת הנחה על המחיר כפי שראיתי אותו באינטרנט בהרבה חנויות.

שנראות מעולה.. וזה עוד יותר מגדיל את ההתלבטות למי שלא משנה לה הרוחב והגגון..

אין לי מושג לגבי שאלתך. המון מזל טוב!

שיהיה גידול נעים ובריא, עם כל עגלה שלא תהיה...

פשוט ניסים.

את פה בפורום בשביל לחזק את כולן.

אני באמת נמנעתי מביצים חיות וקפה שתיתי אחד ביום, ממש לא חזק. 

באופן כללי בהריון הזה, בשונה מאחרים אני יותר מקפידה על אכילת חלבונים ונטילת ויטמינים אבל גם אוכלת מתוקים חופשי. 

 

וגם זה לא המון (פחות מכוס ליום)

ונמנעתי מביצים חיות (קל בד"כ. ויתרתי על מוס אחד ) סושי ודגים חיים (היה קצת מבאס)

ומבחינת אלכוהול שתיתי רק טיפה מקידוש וטיפה בירה-נראה לי שזה הכי הכי קריטי.
דברים אחרים לא שמעתי.

גם קפאין וגם אלכוהול הם סמים ועוברים ישירות לעובר דרך השליה במיוחד אלכוהוליש לו השפעות קשות ולא שווה את הסיכון. דברים אחרים יש בהם סכנה של זיהום אבל בהחלט יכול להיות שלא יקרה כלום. בכל מקרה אין עניין לקחת סיכונים.

מרגע שגילו לי סוכרת הקפדתי בטירוף על תזונה. הרופא אמר לי שחוץ מהסיכונים בהריון זה מעלה את הסיכוישלילד בהמשך יהיה סוכרת וזה לבד מספיק חשוב לי לא לחפף

זורם לך לוותר על קפאין מה זה משנה מה אומרים?
ביצים חיות זה לא סיפור.
קפה זה עניין אישי כמה את מכורה, אז מי שלא הצליחה להמנע לא צריכה להחליש אותך.
אני לרב שותה נטול, אבל אוכלת שוקולד עם די הרבה קפאין, וגם זה באופן מוגבל.

יחסית לעצמי (מכורה לשוקולד על כל נגזרותיו) אני ממש לא נוגעת בזה. כולל דברים שיש בהם קקאו או רק מעט שוקולד (קוראסונים וכד'). אוכלת קוביה או שתיים רק כשהצער גובר על הרצון לשמור על התאומות (וזה לא קורה הרבה). ההערות לא שוברות אותי בכלל. 

ועדיין, משום מה, בכל פעם שמישהי אומרת לי משהו, זה מעצבן אותי. מאוד. או מעליב. לא החלטתי. 

עם הערות על המשקל אני חיה בשלום, ודווקא זה- מפרק אותי (בעיקר כשאני בוחרת/לא מצליחה לענות. ואוהווו... יש לי מענה לזה)

 

ואת השאר אשמור לעצמי בינתיים. חשיפה גדולה מידי בקבוצה גדולה מידי

 

בכל מקרה, כדי לסיים בנימה אופטימית-

כבר הודעתי לאיש שלא מעניין אותי מה הוא אורז בתיק לבי"ח- קודם כל שיכניס לשם עוגיות שוקולד צ'יפס, קוקילידה ואייס קפה 

אני אפילו לא הכנסתי לקטגוריה דברים שמכילים קקאו... חוץ משוקולד...

אולי בגלל השילוב של הריון תאומים+הגיל שלי 

 

 

רק... קוקילידה ואייס.... נראה לי שעדיף שיקנה לי כבר שם....🙂

ככל השוקולד יותר איכותי כך יש בו יותר קפאין. בשוקולד מריר יש יותר מאשר בשוקולד חלב וכו'. יש הרבה מידע באינטרנט (כתוב כמה יש בכל 100 גרם)

ספליינדד, 70 אחוז קקאו ויותר...עש בזה הרבה קפאין ויש אחד גם עם פולי קפה, ממנו אני נמנעת..כי יש עליו אזהרה לנשים בהריון וילדים..

נכניס גם אותו לתיק הלידה... 

אלכוהול (הכי קשה אוהבת קצת יין בשבת) חוץ משלוק בקידוש. קפה גם ככה לא שותה כמעט.
וביצים חיות.

נראה לי דווקא אכלתי בולגרית מעודנת בנסיון לצרוך כמה שיותר סידן

לא זוכרת אם ממליצים להימנע לגמרי או רק לצמצם צריכה.

זה זבל לגוף ולא רק שלא נספג מהן הסידן אלא שהן שודדות את זה שכבר בגופינו בדרך החוצה. אם אתן באמת מתעניינות בתזונה תתחילו עם "המרכז לרפואת הרמב"ם".

זה ברור מאליו אבל במציאות של ימינו מדובר בהרבה מאכלים ומשקאות, הרבה מהחומרים בהם עוברים שליה.
מדובר בממתיקים מלאכותיים, חומרים משמרים, צבעי מאכל ועוד... בכללי עדיף להמנע מאוכל מתועש. משקאות דיאטיים הבנתי שהם גרועים במיוחד בהריון.
גם תרופות צריך תמיד לבדוק אם אפשר, למרות שחלקן בלי מרשם רופא.

התזונה שלי מבוססת על קוטג', גבינה צהובה\לבנה , טונה, אבקת חלבון, שעועית ירוקה\אפונה.

כדי להסביר איך להתייחס לביקורת מצד הסביבה.. זה טרנד חדש?
ואל תקבעי לי מה אני כן יודע ומה אני לא יודע, במיוחד שאת לא מכירה אותי.

לק"י

כי פירטת מה אתה אוכל, ובתור אשה בהריון יש יותר אחריות, כי זה לא רק אתה- זה גם העובר.

פשוט אין קשר בין זה שאני גבר לזה שאני כותב לאשה הנחמדה פה איך להתמודד עם ביקורת מהסביבה

בגלל החשש לסלמונלה.
זה כולל ביצים חיות, סושי, בשר/דג/עוף שלא בושלו.
יש כאלה שגם לא אוכלות פסטרמה.
כדאי להזהר עם כל הסלטים הקנויים, מדי פעם אומרים שיש סלמונלה באיזה חומוס
תכלס קפאין באמת עדיף שלא אבל כוס קפה אחת לא יקרה כלום.
ואל תתייחסי למה שאומרים לך ותעשי מה שמרגיש לך נכון

ואין בעיה לאכול אותה בהריון. אשמח לשמוע אם אתן יודעות אחרת.

אמרה לי באקראי לפני כמה שנים בסופר, להתרחק ממש מפסטרמה ברמה של לאכול אולי פרוסה פעם בחצי שנה. סיפרה לי שחלתה במחלה לא עלינו וכנראה שזה בהחלט קשור.

בכל מקרה היו אצלה עוד דברים שגרמו לי לקחת את דבריה בערבון מוגבל.

להגיד שחלתה בסרטן ש"כנראה בהחלט זה קשור לזה שאכלה פסטרמה" זה לא רציני בכלל.

לא אומרת בכלל שפסטרמה היא סמל הבריאות אבל מוצר מתועש עם חיי מדף נורמליים לא אמור לסכן אותך או את העובר בזיהומים

שלא מומלצים בהריון בכל מקרה. לא?
אם אכלתי קצת במהלך ההריון לא נורא. אבל להכניס לתפריט קבוע? נשמע לי לא משהו.

מומלץ להכניס קבוע לתפריט

להתקשר ולהתייעץ עם מכון פוע"ה יש להם המלצות לרופאים מומחים ביותר! הם עם המון נסיון!

בשורות והחלטות טובות!

נשמע מורכב מאוד...
האם שמעת חוות דעת שנייה?
אולי אפילו לפנות לאגודת אפרת, יש להם רופאים יותר אופטימיים ומספיק מומחים כדי לתת חוות דעת נוספת.

או כמו שאמרו להתייעץ עם מכון פועה

מקווה לקבל מהם חיזוקים וסיפורים אופטימיים

יש לי בת דודה שעברה את זה.

בערך בשבוע 19, לא דיברתי איתה ישירות על זה אף פעם.

התינוק נולד בסדר גמור.

אין לי הרבה פרטים לגבי הסיבה, נראה לי שאמרו לה שאין סיכוי לעובר הקטן.

גם לי אמרו שייתכן שיצטרכו לילד בשבוע כזה. בפועל התחילה פתיחה טבעית בשבוע 26 והצליחו לעצור את הצירים
משכתי בשמירה מוחלטת.עד 37. אז תבדקי את הנושא הזה. כי נשמע מדברייך שלידה בשבוע 26-31 זאת היתכנות ולא דבר וודאי.
לגבי העובר שמסכן. האם יש אפשרות להמשיך מעקב זרימות אפילו תכוף יותר. ורק אם באמת רואים שהקטן ממשיך במגמת סיכון לגדול באופן וודאי. לגשת לדילול?
אין לי ניסיון בזה. אבל כשאנחנו מקבלים החלטות מתוך וודאות יותר קל לנו. וכשיש רק היתכנות לבעיה כלשהי וקיבלנו החלטה משמעותית. קצת יותר קשה. והרבה פעמים צפות מחשבות. של אם ואילו.
בכל מקרה הייתי שואלת כל רופא מומחה
עד מתי אני יכולה לקבל החלטה. בלי לגרום נזק כמה זמן יש לי? זה ממקד. ושם אותי ברוגע לקבל החלטה בטווח של זמן. בלי שעון מתקתק. והרגשה שהכל תלוי בי ואולי אני מזיקה. בגלל ההשתהות.

בכל מקרה לא פשוט. שהקב"ה ייתן לכם עיצה טובה ותבונה. יחד עם הרבה רחמי שמיים.
.

כך שיש לי שבועיים להתבשל עד להחלטה.
כעת בשל המצב יש ביקורת כל שבוע. ולפי הרופא לעת עתה זו אפשרות, אין סכנה וודאית נכון לעכשיו, אלה סיכון מסויים שזה עלול לקרות אך אין זה וודאי.

בעזרת השם בידיים מלאות!

כדי לקבל החלטה ולהיות שלימה איתה . חשוב שכל הנתונים יהיו פרושים לפנייך . כרגע חסרים לך נתונים. וזה באמת קשה לקבל החלטה . ברגע שתראי מה קורה עם הזרימות. זה יעזור לך להבין את התמונה במלואה. כרגע כשהנתונים חסרים הכל בגדר ספקולציות. זה באמת קשה להחליט בנושא כזה על סמך ספקות. בנתיים "הרפו ודעו את ה". הרפייה ותחינות . הייתי משקיעה בצדקה. בלתרום לאירגונים שמתפללים עבור העוברים. מקבלת על עצמי משהו. דברים בסגנון הזה.
תשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.

אין לי מושג. אבל חיבוק חזק חזק חזק. התלבטות מייסרת ממש.
שה' ישלח לך את ההחלטה הנכונה ואת הרוגע הנחוץ בשביל לשרוד אותה.

אלה שני דברים שונים לגמרי...

אני גם הייתי במצב הזה, רק שאצלי זה התחיל בשבוע מתקדם יותר (23), ולכן דילול היה פחות רלוונטי, אז גם לא ממש העלו את האפשרות.
התאשפזתי בשבוע 26, בסופו של דבר באמת ילדתי בשבוע 29, שגם להגיע עד לשם היה הישג בכלל לא מובן מאליו! (אצלי הבעיה התחילה בשלב מאוחר, אבל נחשבה לחמורה. היה ספק אם בכלל אצליח להגיע לאשפוז בשבוע 26. אם זה היה מתחיל קודם כנראה שהם לא היו שורדים...)

אני דווקא ממליצה לא לקחת את הזמן בנחת עד ההחלטה, אלא לנסות כמה שיותר להבין ולברר מה הסיכויים והסיכונים בכל אפשרות. מה ההערכה של הרופאים, מה הדעה ההלכתית במצב כזה. להגיע מוכנה לשבוע הבא.

פניתי למכון פועה, מקווה שדרכם תבוא הישועה...

וחיבוק!

אבל הכי טוב להתייעץ עם רופא נשים או אפילו יותר טוב עם משרד הבריאות!

נראה לי שאפשר להגיש תלושים במקום למלא את הטופס.

הכי יעיל זה להגיש דרך האינטרנט, יש להם מערכת מאד מוצלחת להעלאת הקבצים.
ואת גם יכולה לראות אחר כך איפה אוחז הטיפול בעיניין.
כי האישור אורך זמן, רופא צריך לעבור על החומר הרפואי.

גמני בדיוק החלפתי עבודה לפני ההריון הזה...
אז מילאו לי על 5 חוד' והוספתי תלוש אחד מהמעסיק הקודם.

גם אני בערך ככה..
ועוד שאלה- מה עושים עם התלוש של החודש שבו יצאתי לשמירה? הוא הרי נמוך יותר משמעותית מהקודמים לו.. הם שמים לב לזה? מחשבים אותו בהתאם?
תודה!

של חודשי עבודה מלאים. כמו בחלד.
אם זה הספיק אני עוד לא יודעת. מחכה לאישור.
בכל מקרה ממש ממש ממליצה לך להתקשר ולשאול בדיוק מה לעשות

לדוגמא אם עבדת עד אמצע אוגוסט יחשבו לך לפי מאי, יוני ויולי

שאת מבדילה בינהם. גם אם תשבעי שאת בטוחה איפה כל אחד, מהסיבה הפשוטה שהם יכולים לשנות מיקום ומנחים כל הזמן.
פשוט עוקבים כרגיל, 3 פעמים ביום וזהו.. (כבר לוזוכרת אבל כמו שבודקים עם עובר אחד)

רק תשימי לב אם אין שינוי מהרגיל.

כמובן שלא לרוץ לבדוק כל רגע, שינוי בתנועות יכול להיות שינוי מצג.

באיזה מצגים הם? עדיין מסתובבים?

קרה לי שהלכתי למיון בתחילת תשיעי כי הייתה לי ירידה משמעותית בתנועות.

היו שתי שליות ושתיהן היו קדמיות, אז זה די עשה הפרדה.
את התנועות ממילא הרגשתי ממש בצידי הבטן כך שהיה לי די ברור מה של מי...
בהצלחה!

אבל אין מה לעשות

אולי גם זו אחת הסיבות שעושים יותר אולטראסאונדים בהיריון תאומים...

איך גילית רק במקרה? 🤔
ואני עליתי כל ההריון משהו כמו 15 אאל"ט.... אבל הן היו מאוד קטנות בלידה...

בהריון תאומים:

 

BMI בתחילת הריון 18.5-24.9 -  תוספת משקל בכל ההריון 17-25

BMI בתחילת הריון 25-29.9  -  תוספת משקל בכל ההריון 14-23

BMI בתחילת הריון 30+            תוספת משקל בכל ההריון 11-19

 

 

המקור הוא נייר עמדה בנושא תוספי תזונה והרגלים בהריון (מ 2014), כנראה של משרד הבריאות (הדפיסה לי הרופאה שעושה לי את המעקב).

אני חזרתי הביתה מבית החולים 10 קילו פחות.

אבל הם נולדו במשקלים יפים, 2600, 3000

וכמעט לא עליתי בהריון, לא אכלתי הרבה, העובר העליון עשה לי הצרת קיבה... פשוט לא הייתי רעבה.

אני בעיקרון במעקב אבל פיספסתי פעם ובגלל החגים יצא שלא הייתי המון זמן (בערך חודשיים- שלושה). 

ומאחלת לנו שבאמת נסחוב עוד חודש וחצי...
בעיניי הגיוני לעלות יותר כשיש שני עוברים, שתי שיליות ושני שקים של מי שפיר....אבל אולי אצלך הם חולקים שיליה ו/או שק..

השלייה יוצאת מאד גדולה וכבדה. נדהמתי לראות את זה . זה שונה משמעותית משלייה של תינוק יחיד.

ואם מקזזים את המשקל הרגיל שירד אז זה עוד כמה קילואים.

הכל ירד אחרי הלידה..

איני יודעת היכן תעברי את הבדיקה, אם וגינלי או בטני, אך דווקא באופן פרדוקסלי, הסיכון בסיסי שיליה זהה לזה של עובר יחיד מאחר והשיליה משותפת.
הבדיקה אם נעשת מהבטן מעט כואבת, אך את חייבת לשתף פעולה, אם זה וגינלי (לפחות לי) כמעט ואין כאב.
הבחירה בין השיטות תלויה בגיל ההריון. אני עברתי את שתי השיטות.

לאחר מכן, את נחה מחוץ לחדר כחצי שעה ואם את חשה בטוב את יכולה ללכת, בליווי כמובן!
היומים הבאים את במנוחה מוחלטת, פיפי ולנוח. כמובן לשתות הרבה, לאכול במנות קטנות.

אחרי שבועיים (יש אפשרות לתשובה מהירה לחלק מהבדיקות בתוספת תשלום) שלושה מקבלים תשובה טלפונית.

אגב, יש אפשרות לשמור את החומר להמשך ההריון.
אני שמרתי, זה חוסך את הצורך במי שפיר במידה ויש המלצה בשל ממצא.

בשורות טובות!

אני בשבוע 11+4
עושה בהדסה הר הצופים.
הם אמרו לי שאפשר לשמור בתשלום. את יודעת כמה זה עולה ואם שווה את זה? היה לך צורך לתוצאה להמשך ההריון?

השמירה של החומר עלתה לי 700 שקלים, אבל לכל בית חולים יש את המחיר שלו.
בהריון הקודם לא היה צורך בחומר אבל שמרתי בכל זאת, העדפתי לשמור ולא להזדקק מאשר לעבור בדיקה פולשנית חוזרת.

בגלל המנח של המובילה...

 

אבל ממש רציתי... (לידה ראשונה)

היא עזרה לי לעשות זירוזים לפני הלידה. מאחלת לך גם שתצטרכי... ועשתה לי עיסויים ברגליחם תוך כדי האפידורל, היא גם עשתה לי רוח וכאלה.
זה עזר שהיא הייתה, אבל נראה לי שהייתי ממש מסתדרת גם בלי

לא היה לי חסר בכלל.

אני לא אוהבת שנוגעים בי בזמני צירים.

אבל הלידה שלי הייתה מאד מהירה. והמיילדת הייתה כל הזמן בחדר... שמרה על המוניטורים שכל הזמן ברחו.

מבינה שזו לא לידה ראשונה..
בעבר לקחת דולה? מה היא שימשה עבורך?

אבל ילדתי בלי אפידורל. 

 

אם את רגילה לדולה וזה משמעותי לך אז תקחי גם הפעם..
אין לך נסיון עם אפידורל אז אספר לך שלוקח זמן עד שמקבלים אותו (אם כי את מעדיפה למשוך בבית, אם כי התהליך בבית החולים לוקח זמן בכל מקרה, ואם כי אם יש עומס זה עוד יותר מתעכב). בנתיים את עוברת פרק זמן של צירים שאת צריכה להתמודד איתם. אם הכלי שלך להתמודדות זה דטלה, כדאי שיהיה לך את הכלי הזה..
חוץ מזה, צריך לדעת תמיד שאפידורל זה מומלץ וכו אבל בלי קשר לתאומים או לא יש מצבים רפואיים שאינם מאפשרים מתן אפידורל, ויש לידות נורא מהירות שלא מספיקים אפידורל וכו. כך שצריך להיות מוכנים תמיד לאפשרות שלא יהיה בכלל בסוף.
אגב אצלי היה כך בלידת התאומים. כל כך הכינו אותי שברור אפידורל שלא חשבתי בכלל, ופתאום בלידה הנסיבות הרפואיות לא אפשרו והייתי שעות רבות עם צירים ללא אפידורל (לידה ראשונה). רק בסוף נתנו אפידורל (ונתנו בסוף בגלל שזה תאומים, אם היה יחיד לא היו נותנים בשלב כזה).

גם אני התלבטתי כמוך האם לקחת דולה, כי ידעתי שמחייבים אפידורל.
בסוף לקחתי וזה היה ממש נצרך וחשוב.
הלידה שלי התחילה בזירוז אז זה היה תהליך. וכל הזמן הייתי מרותקת למיטה כך שגם בלי צירים כאב לי מעצם השכיבה והכובד.
הדולה עשתה לי רפלקסולוגיה מה שהביא צירים משמעותיים וקידם את הלידה.
בנוסף כשהתחילו צירי לחץ חשבתי שאני מתפרקת והיא ממש הקלה עלי עם העיסויים.
בלעדיה זה היה סבל נוראי...

אבל אני עוד לא שם... אצלי קילו וחצי בשבוע 32 ולכן נשמע לי הגיוני.
תשמחי שהם ב''ה במשקלים טובים, זה חשוב מאוד בתאומים, וגם שאין בינהם פער.
בלי קשר אם ה50 היתה גבולית אז אולי כדאי 100, למה הרופא לא הפנה?

ומשיטוט קצר באינטרנט עובר יחיד בשבוע כזה אמור להיות 1.800-1.900..
הרופא רצה לראות מה ההערכת משקל עכשיו ולפי זה להחליט אם לתת לי לעשות את ה100.
כמובן שאני שמחה שהם במשקלים טובים, אבל מפחדת שיהיו גדולים מדי בסוף ולא יתנו לי לנסות ללדת רגיל בגלל זה..

הסיכוי שיגיעו לגודל שלא מאפשר לידה רגילה הוא די נמוך, בכל זאת הם תאומים אז גם מבחינת השבוע מתקדמים פחות בדרך כלל וגם הגדילה בחודשים האחרונים מואטת.
וזה באמת לטובה שהם גדולים.
אצלי נולדו בשבוע 32 כל אחד בערך 1800.

יכול בהחלט לשקול 2 ק''ג בשבוע כזה
ולטכנאית תזכירי שזו 'הערכת' משקל והקשר בינה לבין המציאות לפעמים מקרי, אז להקפיד על 100-200 גר'???
אותי תוצאה כזו תשמח בהחלט...

לי הטכנאית אמרה ביום הלידה שאחד 2.5 בערך ואחד 2.7 ובפועל אחד היה 1980 ואחד 2100

 

כמה שבועות קודם שאלתי אותה מה עם זה שאומרים שזה לא מדוייק והיא אמרה לי שתתכן סטייה של עשר אחוז לכאן או לכאן אבל היא מרגישה שהיא 'תופסת' אותם טוב. 

 

אז זהו שלא. זאת הערכה. גם בעובר יחיד יש פדיחות ובשניים כנראה אפילו יותר.

כל הילדים שלי היו בסביבות 2 קילו בשבוע 32 ונולדו סביב ה 3 קילו.

ואמרה לי שהיא עושה הרבה מעקבים לתאומים שכמעט לא עולים במשקל.

והרבה זמן לא מדדה כזה גודל תאומים....

קילו וחצי בשבוע 29 ולכן נשמע לי הגיוני

שכל אחד במשקל של 1950 ובסוף הם היו אחד 1800 והשני 1700

ב"ה, תשמחי.

הטכנאית אמרה לי שלתאומים יש עקומות אחרות ולכן זה נחשב גגול.

באצת נולדו בשבוע 37 2600 ו 3000

הרופא כן התחיל להגיד לי שאם לא הייתי עושה את העמסה של המאה הוא היה חושד בסכרת.

אבל ב"ה הכל היה תקין ולא הייתה שום בעיה עם הסכרת אחרי הלידה.

וזה בסדר גמור שכבד לך, זה באמת מאדדד כבד.

תודה על ההרגעה והעידוד!!

מספיק קשה לך גם כך... איך תשבי בקופת חולים 3 שעות...

הפחד בסכרת זה שהכתפיים יתקעו ולא נראה לי שבתאומים יש סיכוי שיגיעו לכאלו משקלים.

הרוגע שלך. שאת דואגת טוב לעוברים שלך. 

בפרט בסוף.

הרופא שלי אמר לי פעם בשבוע מוניטור משבוע 34
בסופו של דבר עשיתי לפחות פעמיים בשבוע בשבועיים האחרונים.

פעם הייתה ירידה בתנועות, פעם צירים, פעם אבים ברום הבטן... בקיצור...

בינתיים עוד במעקב רגיל וכן יודעת שירגיע אותי לעשות את ה100, עם כל הקושי, כדי לדעת שהכל בסדר..
אני עם ניתוח בעברי אז כל דבר קטן עלול להגביר את הסיכוי לעוד ניתוח (חוץ מזה שזה תאומים..) אז מעדיפה להימנע...
תודה רבה!!

הרגעתן אותי ממש!
איזה כיף שאתן פה!!