פורום בין שני בתים (עמוד 10)

אם הוא יגיד לך לקפוץ מהגג

תקפצי? לא

 לענ"ד אסור לשתף פעולה עם זה

וגם אסור לשקר..

אני הייתי אומר שלא ככה חינכו אותי 

וגם זה מתחיל בזה ולכי תדעי איפה זה יגמר..

אבל אנחנו לא מכירים את כל המציאות 

בהצלחה

גם את וגם אביך חייבים בכבוד שמים.

איך להסביר לו את זה? זו השאלה..

מסתבר שבכל הנוגע לגירושין-

שום דבר לא פשוט

בהצלחה.

אל תתחילי עם זה, בשבילך. פה שקר, שם שקר, בסוף תפלטי משהו בטעות והכל יתגלה...

עשי לעצמך טובה, תשאירי את עצמך מחוץ לתמונה. מנסיון.

אני מצטערת על הרגע ששיתפתי עם זה פעולה.. פשוט מצטערת..

תאמיני לי מנסיון..

האם זה עושה לך טוב?

האם זה נראה לך תקין לשקר לאימא שלך?

אם האמת שלך היא לא שקר אז תסבירי את זה לאביך

קודם כל השאלה היא האם את רוצה להיפגש איתו?

ואם כן מה עם אמא שלך?

בכל מקרה

אני פוגש את אבא שלי ואמא שלי לא מרוצה מזה (בלשון המעטה..)

אם אם את יכולה לא לספר בלי לשקר זה עדיף..

"ישנה תורה של הרבי מרוז’ין, שההורים לא בוחרים את הילדים, אלא שהילדים בוחרים את ההורים שלהם.  זה תורה מופלאה.

איך ילדים בוחרים את ההורים שלהם?  בוא נגיד שהבת שלי הייתה צריכה להיוולד, אז כל מי שיכול להיות האבא והאמא שלה עמדו בשורה בשמים, והבת שלי הלכה הלוך ושוב והסתכלה על כל אחד, ובחרה בי ובאשתי. למה היא בחרה בנו?  בוודאי היא ראתה שאנחנו אוהבים אותה הכי הרבה.  איך התינוקת שלי יודעת שאני אוהב אותה הכי הרבה?  לא מפני שאני אמרתי את זה.  אלא מפני שהיא ראתה בעיניים שלי שאני התגעגעתי אליה שהיא תהיה הבת שלי.  היא ראתה אותי במדרגה של געגועים."

[ר' שלמה קרליבך]

את בחרת להיוולד דווקא לאבא הזה שלך, ואין שום פליאה בזה שאת מעוניינת להפגש איתו והוא איתך.

הוא אבא שלך לא בגלל שהוא נישא לאמא שלך, אלא בזכות עצמו, ולכן כל עוד הוא לא פגע בך וכד'- זה הכי טבעי ונכון בעולם להפגש איתו אפילו אם האמא תעלב.

תודה לך גרושתו של בעלי!!!

את כל כך נדיבה ורגישה!

תודה שאחרי שילדת את כל ילדייך  -  רצית לזכות אותי גם להתחתן.

תודה שבזכותך יש לי בעל נפלא וילדים יקרים.

תודה על ההתחשבות .

אני אוהבת אותך!

האמת גריזלי קצת עזר לי, ברור שיש בי משהו שלא ממש רוצה אותו בחיים שלי, יכול להיות שאם הייתי באמת רוצה שום דבר לא היה חוסם אותי.. קיצור, לא יודעת ,מבולבלת זה מסובך לי מדי.. מזל שאני עוזבת תבית עוד שנתיים

תסבירי לאימך  שאת אינך צד בעניין 

לאימא תגידי כמובן עם כל הכבוד הראוי לה שהוא אבא שלך ומה שקרה בניהם לא קשור אלייך 

וגם שהדבר הכי טוב שיצא מהם זו את 

זה שאת רוצה להיפגש עם אבא שלך זה דבר טבעי לחלוטין לדעתי אם היא תראה שכייף לך ואת נהנית וזה משהו שעושה לך טוב

אט אט היא תתרכך וגם תתרגל לעניין

ממש.

מנסיון.

אין לך חברות?

מניסיון טיפול זה לא עונש, זה סוג של חברה שנמצאת תמיד בשבילך ואף פעם לא חושבת על עצמה.

זה ממש נחמד! 

שרק שואלת ומתחקרת..
וזה מה שמפחיד,להכניס מישו לחיים שלך,שאין לך שמץ של מושג מיהו, ואם הוא באמת מתאים לך.
לפתוח בפניו,להבין אולי הוא לא מתאים,ושוב פעם להכנס לכל הברוך הזה.

כי יש הרבה מטפלים רגישים שיודעים באמת לעזור, ואין סיבה שתיפלי על מישהו לא טוב אז אל תפחדי, תתעודדי!

וכמו שאמרו לפניי- אין ממה להתבאס מזה, כי זה באמת נועד לעזור לך ובגדול. מקווים לשמוע בשורות טובות

מסיבות אחרות 

זה יכול להיות טוב דווקא

נראה לך שיכול לעזור?

אין מה לפחד..

צריך לראות שבאמת טוב לך שם, כי אחרת זה יכול רק יותר לפגוע..

לשלוח אותך לטיפול זה יכול  להיות נהדר במיוחד שיש לך בעצם אדם ניטרלי שלא מונע מרגשות כאלה ואחרים ואינו קשור בקשר ישיר למקרה לעומת זאת, זה בנאדם שעובד למחייתו ואולי הוא יהיה די אטום ולא הזדהה איתך כלל אלא כאל עוד מספר ברשימה שלו להיום

השאלה אמיתית היא שלך..האם את מרגישה שהוא יכול לעזור לך?האם את מרגישה שיש לך צורך לפרוק את רגשותייך? ואולי שמישהו יצליח לעזור לך לתעל ולהעלים או לא להעלים כי אי אפשר להעלים אותן...אלא לדכא ולתעל אותם לרגשות חיוביים יותר...

בהצלחה! 

ותיהני!

(כן, פסיכולוגית זה דבר נחמד. חברה שלי הייתה ותיארה לי וזה נשמע ממש כיף)

קודם כל זה לא קשור אלייך זה ברור

דבר שני כמו ששונמית כתבה את צריכה להיות שם בשבילה

ולא תוכלי לעשות את זה אם את עצובה...

גריזלי- כיוונת לדעת גדולים
זה קורה הרבה בזמן האחרון

זה לא חוכמה

יש לי הרבה ניסיון לצערי

תודה 

כזה...

קשה לראות אותה ככה

אני לא חושבת שצריכים לצפות שהיא ישר תיפתח,כי זה לא יקרה..[מצטערת על הישירות..]

תני לה את הזמן,אני בטוחה שהיא יודעת שאת שם בשביל,וכמו שגריזלי אמר: כשאת עצובה,לא תוכלי להיות שם בשבילה..

ותעזרי לה לצאת מזה ולהמשיך בחיים... אני נגיד לא יצאתי מהבית כמעט אחרי שזה קרה,וחברות שלי פשוט הוציאו אותי בכח מהבית ,והרבה בזכותם הצלחתי לצאת מזה ...

אין עליכם

בעה"י

הילדים הם רגילים לחלוטין, אין סיבה להתנהג אליהם חריג מלכל ילד אחר...

לגבי המורה-אולי באמת לנסות להקל עליה סתם ככה כי היא עוברת משהו לא פשוט. וזהו, גם אליה להתנהג רגיל.

להתייחס רגיל וגם לא להתרחק , אני זוכרת ששכשההורים שלי התגרשו פתאום המון אנשים וגם חברים התרחקו , נגיד הורים אמרו לחברות שלי להתרחק ממני כי אבא שלי מקלל (את אמא שלי)ואני יודעת מזה בתי משפט וכאלה ועד היום מאוד כואב לי בגלל זה כי דווקא בזמן שהייתי צריכה הכי הרבה תמיכה כולם התרחקו והתייחסו אלי כאילו זה אשמתי שההורים שלי לא אוהבים...וכאילו בגלל זה אני לא יודעת להתנהג.... וגם לא לחשוב שאם ההורים שלהם התגרשו אז הם בטח ילדים רעים בגלל מה שהם עברו , אבל האמת שבמקרה שלי היה גם אלימות אז לא יודעת יכול להיות שחשבו שאני גם מקללת ומרביצה בגלל זה...

גם אני התלהבתי...

מרגע שהגעתי הוא התחיל להתעורר...

גם הפורום לא ישן אף פעם 

ואבא תמיד זוכר את הלועזי,ככה שאני לא צריכה להזכיר לו את העברי ובאמת לא לדעת עם מי להיות..

..האמת שאני כבר לא בגיל שעושים יומולדת, אז נפתרתי מהבעיה

תודי לד' שיש לך את ההתלבטות הזאת - אצלי בכלל אין שאלה.

אבא שלי בחיים לא יעשה לי יומולדת... 

אני לא חושבת שהוא זוכר אפילו מתי נולדתי

מדובר על שלך-

למה ההורים צריכים להיפגע?

עושים יומולדת כשאפשר ויופי שיש סיבה למסיבה ויש כמ ה ימים לחגוג...חברות, אמא, אבא - איזה כיף!!!

לי לא חוגגים...

קרה שפיספסנו יום הולדת של אחת הבנות, כי אמא שלה חגגה לה בגדול ואנחנו חיפשנו הזדמנות לחגוג לה עם הצד שלנו ומסיבות שונות-מוצדקות ולא מוצדקות - זה נדחה ונדחה עד שעבר זמן סביר ועברה  שנה...

לי מאד כאב ואפילו הרגיז, אבל לא יכולתי לקבוע לבעלי ובתו ואימה מה לעשות. אם היה תלוי בי - היינו כבר חוגגים לה 3 פעמים. בהתחלה באמת היה "קרב" על התאריך.

אבל העיקר-

לא המסיבות.

יום הולדת, גם במצב משפחתי "על הפנים" - הוא יום שמזלו של אדם גובר.

יום לחשבון נפש והתחלות חדשות.

לומדים דוקא מפרעה.

והוא נתן מתנות למוזמניו ולא הם לו  - מה שמחזק אצלינו את הנתינה. מאפשר לנו להפוך כיוון- לא מה יתנו ויקנו לי ומי יחגוג לי ויחשיב אותי, אלא

למי אתן? למי אביא ברכה? איך מזלי הגובר יביא תועלת לאבא, לאמא לכל בני המשפחה ואזרחי העולם?

ואם זה הכיוון - אתפלל, אברך, אחזק את הטוב בעולם השבור שלי.

שוב,

סליחה אם גבוה, אבל בשביל זה אני פה...

מזל טוב בכפל כפליים.

לא נראה לי אבא שלי זוכר מתי היומולדת שלי בכלל, אכפת לו רק מעצמו

גמלי יש יומולדת בכ"ו בשבט!!!

קוול

למדנו/למדתי מה גורם לזה 

ומשתדלים לא להגיע לנושאים האלה בשבתות

הרבה פעמים אין עם מי לדבר זה פשוט רגש חזק מידי לדבר אליו בהיגיון

וכן זה קשה וחויה מאתגרת זה "אנדר סטייטמנט"

היו זמנים שהעדפתי לא להגיע לשבת הבייתה בגלל זה.

כמה זמן עבר? 

(יכול להיות שכתבת מתישהו ואני לא זוכר.. סליחה מראש)

נראה לי אין כל כך מה לעשות. כמו שאמרת, מתרחקים ממה שמדליק את המתח ומשתדלים שזה לא ישפיע על המצב רוח שלנו...

אמרו לי פעם ש 20 שנה זה הרבה זמן..

אצלנו זה 9 שנים בערך וזה עדיין רגיש..

אצלנו לפעמים זה רק אני ואמא שלי, זה עצוב לי וזה עושה לי דכאון כל השבת , ואני כל הזמן יוצאת לחברים אבל מצד שני אמא שלי נשארת בבית לבד ולא נעים לי...

נס שיש את פורום הזה

אישית)

אין לי מה לומר לך. רק לחזק מרחוק.

לי היה קשה לא לומר את האמת בכל מקום. לבעלי הפוך - קשה לומר את האמת שמביכה אותו.

אז הייתי מצטנעת ואומרת : אורחת. ומתחמקת מהמשך שיחה. בריקודים לא מדברים - אז הייתי משקיעה ובאוכל - הפה מלא...

וגם, ממילא בחתונות - כשאתה לא מכיר מישהו - אז אתה בטוח שזה אורח של הצד השני.

אפשר גם להגיד - קרובה רחוקה . ואם מתעקשים - אז" זה מסובך להסביר" ולהתחמק הלאה.

אני ממש לא אוהבת את הפתרון הזה - אבל אולי לך הוא טוב.

מי שמכיר אותך - כבר ממילא יודע. מי שלא - למה שיתעניין בך יותר מכל אדם זר אחר?

מה שלא ברור לי - האחים שלך לא יודעים על קיומך?

או שאת כבר מגיעה,אז מה לעשות במצב הנתון?

כי אם את שואלת לגבי ההגעה,אני ממש לא חושבת שיש לך איזשהי מחויבות להגיע,ושבאמת אם את לא רוצה את לא חייבת..

בדיוק כמו שלא היית הולכת לחתונה של מישו שאת לא מכירה,ככה גם פה,רק שהחתן הוא אח חורג שלך..

ואם החלטת ללכת,אני חושבת שכמו שאפשר גם אמרה,אם האופי שלך הוא להתחמק,מעולה,לכי על זה..את לא חייבת הסברים לאף אחד אם את לא מרגישה צורך בזה..

זה נשמע לי קצת רחוק מידי הקרבה המשפחתית בשביל להתאמץ להגיע אם את לא רוצה..

את יכולה להגיד שאת מהצד של החתן - שזה נכון

אני מסכים עם אפשר גם גם לגבי להגיד את האמת וגם לגבי המכרים שמכירים ולא מכירים - אז מה.

את יכולה להגיד לאבא שלך שאם תבואי אז את לא תוכלי לשקר וכן תגידי שאת הבת שלו.. ככה אולי הוא ירד מהרעיון שתבואי, אולי..

אפשרות אחרת- לבוא אולי רק לחופה, להגיד מזל טוב לתת מתנה קטנה (אם תכננת) וללכת. ככה את יוצאת ידי חובה לכל הדעות..

לי קצת מפריע הקטע שהילדים שלה לא מכירים אותך

איך זה אפשרי? את לא באה אליהם הביתה? 

אבל זה כבר נושא לשרשור אחר אם בא לך לפתוח את זה..

אפשר גם- אולי מוריד קצת מהחומרה אבל הם לא אחים זה הילדים של אשתו..

              אחים חורגים אם תרצי..

בכל מקרה 

ישנן צרות גדולות יותר

אז אל תתני לזה להשפיע עלייך יותר מידי

את רוצה ללכת תלכי

לא רוצה אל תלכי

ב"ה הסתדרתי בסוף. הגעתי, הייתי קצת, הכרתי אנשים, ו... היה בסדר.

ברוך-השם.

התגובות של כולכם עזרו לי מאוד!!

זה קשה

לא משנה מה הסיבה..

את מוזמנת לשתף

מה לעשות?

שאלה טוובה

לגבי מה? ( יהודי טוב.. )

בגדול אני חושב שהורים גרושים הם עדיין הורים

וצריך לכבד אותם וזה לא אומר שהם לא אוהבים את הילדים שלהם 

פשוט לא גרים ביחד..

בכל מקרה זה מה שאמור להיות 

ואנחנו כאן

גם אם זה לא תמיד נראה כך

אלי זה היה אותו דבר.

מוזמנת לאישי

שוה צפיה, גם אם שונה מהמצב שלך.

)

מצטערת, שרק עכשיו רואה את שאלתך.

באתר של ערוץ 7 יש סרטי גמר של תלמידי קולנוע ואין לי מושג איך מעלים אותם, רק תמיד בצד של הפורומים יש חלון כזה של סרטי בוגרים. אולי בחלונית של "חיפוש באתר"? אולי מישהו אחר מוכן להדריך פה איך להעלות או לתת קישור לסרט הספציפי.

זה על משפחה ששם משפחתה -"יפה". ההורים התחתנו כדתיים והאבא, אני חושבת, שינה את דרכו. איך הם מתמודדים עם זה.

איך את בינתיים?

אולי אפשר לתת לגרושיים אחרים משהו להתמודדות שלהם עם זה? אולי אחרים יכולים לשתף?

אגב,

זה קורה במשפחות הכי טובות ולא מעט משפחות שלמות, ולא גרושות, מתמודדות עם שינוי דרך - הן של הורים והן של ילדים. זה לא פשוט לאף אחד,

למרות שיש משפחות כאלו מבחירה. 

נראלי אני מתמודדת עם זה כמו רוב האנשים, מנסה להשאר חזקה כמה שאפשר גם אם זה כל כך כל כך קשה!!!

גם אנחנו שמחים שיש את הפורום הזה

מסכימה עם כל מה שאמרו, מוזמנת לשתף, גם אני הייתי לפני שנים בסיפור כזה...

חנוכה שמייח!

בעה"י

אנחנו גם מאושרים שיש את הקבוצה הזאת

לגבי מה שהעלית, אני לא מכירה את המציאות הזאת ב"ה, אבל יש כאן כמה שמתמודדים עם דברים כאלה ובטוחה שהם ישמחו לעזור לך בבעיות שיעלו, כי כולם כאן מקסימים  

נו שווין..

אשרייך!

יצא לי גם להתפלל על דברים שאנשים אחרים יכולים לחשוב כנוראיים.

ובכל זאת...אם מישהו מבקש על עצמו למות אני לא מקבלת את זה, זה משהו קיצוני מדי ואפילו יכול לדרוש טיפול מהיר.

סליחה על הייבוש, את כל השאר הבנתי. וכבר אמרתי- כתבת יפה.

וכשילוב של שתי פסקאות שלך- חלק מההתבגרות היא ההבנה שאין מה להסתיר

אבל אני טיפה חולקת עלייך.

אני מאמינה שיש דברים שאנחנו לא צריכים לעשות. ואם עושים, לא לנופף בהם ולהשלים איתם.

בעיניי יש לנו בחירה חופשית, למרות שקשה לנו- בדברים מסויימים יותר מצעירים נורמליים. למרות שאולי יש כאן חבר'ה שממש ממש קשה להם להחזיק ביום יום.

עדיין, אני משתדלת לא לשנוא אנשים ולא לקלל.

יש לי בחירה חופשית אם לעוף מכאן קדימה או להרשות לעצמי.

אני, לא יודעת מה אתכם חבר'ה, מעדיפהאת אפשרות  א'.

וכבר החלטנו שאנחנו לא מסכנים,לא? ;)

זה שאת מנהלת הפורום רק מראה שהתגברת [או שלא?] ולא מכירה אותך אישית,אבל בטוחה שהצלחת לצמוח מאז

אז,מזל טוב

עקפנו אותך! נראה לי שהיינו לפני שבוע 12 שנה. אבל למי אכפת? חוגגים לאמא עוד שבועיים 4 שנות נישואין ב"ה!

רק טוב!

בעה"י

אמא נשואה כבר 7 שנים

ואבא-4

(לדעתי 5 שנים)

שדרך אגב אני מתחיל לא לסבול אותה

(לקח זמן לחשב..)

6 או 7 שנים לגירושים.

אמא נשואה 4 וחצי? 5 וחצי?

אנאערף. סתם איש &^%$#!! 

אבא נשוי שנה... נראלי..

וואי אני מנותקת..

אה, וגריזלי- וולקום טו דה קלאב

מזל שיש אולפנה!

תלכי למקום שקט, תרגעי.

תשמעי מוזיקה או תעשי משהו אחר שאת אוהבת.

יותר טוב?

יופי

בהצלחה!

הורים במצב הזה הם רגישים ואטומים כאחד

מחזקת אותך,

 להוציא את מה שמרגישים מבפנים

גם כשאין אנשים

זה מקל, לפעמים, 

בעה"י

אצלי המחנכת[שהייתי מאוד מאוד קשורה אליה] הייתה בדיוק בחופשת לידה ככה שהיא לא יכלה לעזור לי ולא רציתי לפתוח את זה עם המחליפה. ככה שבחרתי להתעלם מזה. מבחינתי עד שסיימתי בי"ס לא דיברתי על זה עם אף אחד מהצוות/חברות. התעלמות מוחלטת.

בדיעבד אני מציעה שתפנה אליו ותגיד לו שאתה יודע. קודם  כל כדי שזה יהיה הוגן, שהוא ידע שאתה יודע ולא יצטרך להתחמק ממך וכד'.

בשיחה תשאל אותו אם הוא רוצה לדבר על זה או שהוא בוחר להתמודד עם זה לבד[וזו זכותו, ויש לו את היכולות לזה, אל תדאג]. גם אם הוא יבחר שלא-מציעה שכן מדי פעם תשאל אותו, אולי הוא יתחרט, אולי יצוצו בעיות.

בבקשה בבקשה תשתדל לעזור לו גם אם לא בשיחות ודיבורים-תוותר לו בשיעורים, תוותר במבחנים, תוותר בפעילויות כיתתיות ובמה שאפשר. מנסיון אישי[כאמור-בדיוק הגיל שהייתי], זה לא פשוט להמשיך בחיים הרגילים כשהעולם מתהפך עליך[ובטח אם ההורים עוד מסוכסכים], ב"ה שאתה לא מבין מה זה לחזור הביתה לבית מפורק. לראות את אבא/אמא לבד, וכולם מבולבלים ומפורקים.

ברור שאי אפשר לוותר לגמרי, ודווקא המסגרת עוזרת להתמודד. אבל בבקשה תגלה רגישות גבוהה ביותר בנושאים האלה. 

איך אפשר לעזור? תכל'ס-אי אפשר. באמת, זה לא ביכולותיך ולא מאמינה שזה ביכולות של אף אחד. רק הזמן יכול לרפא ולעזור. בפועל-מה שכתבתי קודם הכי יעזור לדעתי. לוותר, 'לרחם', להבין שהוא עובר תהליך לא פשוט ואין לו זמן לשטויות של בית ספר.

אם הוא רוצה ההורים מסכימים-לאפשר לו להישאר הרבה פעמים בבית. אל דאגה, אני ביליתי את רוב ימיי בכיתות ז-ח בבית, הרבה יותר פעמים מאשר שהייתי בבי"ס ובכ"ז סיימתי תיכון עם בגרות מלאה ומעולה ב"ה.

לסיכום-זרום איתו מה שהוא רוצה, מה שנוח לו, כרגע העולם שלו לא בדיוק עומד במסגרת, אז למה שהוא ימשיך לחיות כמו שאר החבר'ה בגילו שממשיכים במסגרת הרגילה? לא הגיוני...

אם יש שאלות-אעזור בשמחה באישי

אבל רק לגבי מה שכתבת, לקחתי אותו לשיחה ולא אמרתי לו עדיין שאני יודע, 

המטרה של השיחה הייתה להעביר לו מסר שאני שם בשבילו, שאם הוא ירצה לשתף מישהו, 

שירגיש בנוח לעשות את זה איתי. 

בתוראחת שאיכשהו כל שיחה אישית עם מורה מגיעה למשפחה המתוסבכת שלי- הכל תלוי בגישה.

אם אתה תבוא בגישה של- "אתה מסכן, ואני יכול לעזור לך" כלום לא יצא מזה.

אם תבוא בתור חבר, מישהו שאפשר לשתף, יותר סביר שהוא יזרום וישתף..

אחי הקטן בערך באותו גיל.

קשר אישי עם מבוגר שמבין עזר לו מאוד מבחינה רגשית

זה חשוב כי בגיל הזה החברים פחות מבינים מורכבויות

גם כשהשדר הוא שהכל כרגיל, צריך לשים לב לדברים שבין השורות...