פורום בין שני בתים (עמוד 11)

פשוט תמיד יותר קל לנו כבני אדם לזרוק את האשמה על אדם אחר..

קשה לנו משו רגשי,כנראה זה בגלל שההורים שלי גרושים ומה שעברתי בדרך..

אופניים.

זה הולך ככה:

ההורים שלי קנו לי אופניים עם גלגלי עזר,

ואבא שלי הבטיח לי שיום אחד הם יורידו את גלגלי העזר והוא ילמד אותי לרכב.

ואז ההורים שלי התגרשו,

ואז אבא שלי עבר לגור בחו"ל,

ואז גנבו לי את האופניים.

תכל'ס, אני לא באמת מאמינה שזו הסיבה אבל זה משעשע אותי לספר את זה ככה ולראות את הפרצופים של האנשים ככה 

אבל עכשיו רציני...לא עשיתי דבר כזה ואני מבינה אם לפעמים מחליטים "להשתמש בקלף הזה" כי זה נכון וזו הסיבה,

אבל אם מישהו עושה את זה בתדירות גבוהה ועל כל הכשלונות שלו, זו זריקת האחריות שלך על מישהו ומשהו אחר.

(איך הגעת לשיר הזה?)

היתה תקופה שהאשמתי את הגירושים בהתנהגות שלי, אבל היה לזה חלק גדול מהאשמה.

לא זכור לי שסתם תליתי משהו בזה.

השאלה היא אם זה לא איזה נקודת מוצא כזאת שלנו,לפעמים. כשככה קל לנו יותר להתמודד עם הדברים..[גם הריגשיים..הרוב]

שיש גם הרבה צמיחה,

אבל זה תלוי בגיל, 

תלוי בשלב בחיים

עליות וירידות

עליות יותר חזקות מירידות

צריך להכיל את עצמך 

לקבל את עצמך 

ואז את הסביבה, את ההורים עם כל הקושי 

הרבה פתיחות ושיח עוזרים

ללבן את הדברים

ואז רואים שגם ממשברים גדלים!

בעה"י

אישית, אשמח לעזור[ובטוחה שגם כל שאר החברים הנחמדים שמסתובבים פה ]

יש משהו ספציפי שמפריע לך? שאלה בלי תשובה? תחושה שאת רוצה לפרוק?

מוזמנת לכתוב פה, ואני זמינה גם באישי בשמחה

אני בפנימיה אז לא יוצא ממש הרבה להתחבר..

אבל בכל מקרה, אני משתדלת לענות כשאני פה

אני פשוט מרגישה שאם הפורום לא כ"כ פעיל זו יכולה להיות נקודה טובה.

כלומר, אני מוצאת את עצמי בפורום כשקשה לי 

אז אני מזהה עם אחרים ומנסה גם לעודד 

אבל רוב הזמן מדחיקים וחיים את החיים כרגיל

וקשה להיכנס לכאן על בסיס קבוע כי זה מציף את כל הקושי...

אבל ממש אשתדל! 

לילה טוב!!

בכלל לא קל!

אבל תאמיני,שיקרה מה שהכי נכון שיקרה..

מוזמנת לשתף

גם אני בכור

גם אצלי כל הורה מנסה לגייס אותי לצד שלו

וכמה שהוא בסדר והצד השני !@#...

זה ממש מוכר 

ולא חביב!

זה קשה 

אבל חייבים לא לקחת צד

אם את בגיל תיכון זה עוד יותר קשה

ממש חשוב לא להכניס את הילדים לוויכוחים האלה

ועוד יותר לא לעשות את זה מולם..

אם את יכולה לדבר איתם ולהגיד להם..

גם האופציה של התקשרות נשמעת משהו ששוה לבדוק אותו.

למרות שאני לא מכיר..

בכל מקרה 

שיהיה המון כוחות להתמודד עם זה

ואל תהססי לפנות לעזרה אם את מרגישה שזה יותר מידי

גם פה וגם במקומות אחרים שיכולים לעזור מעבר למסך ומקלדת..

ואנחנו פה

כרגיל

"אבא ואמא יקרים.

אנחנו הילדים אוהבים אתכם, ואוהבים אתכם יחד.

אם אתם אוהבים אותנו- הניחו לנו ואל תנסו למשוך אותנו לצד שלךָ או שלךְ"

אם זה קשה, אפשר גם לכתוב להם את זה.

בתקווה שהם יתאפסו. זה נורא לגדול ככה.

מילא את, אבל הקטנים...

מצמרר.

לא נראה לי שיש מצב לדבר איתם!!!

ואני גם לא מהאנשים האלה שתבוא ותדבר איתם על זה...

יש הרבה דרכים להעביר מסרים, אבל אני מבינה אותך שאת לא כזו, כי גם אני ככה...

בכל מקרה- תהי חזקה. בטוח בטוח יש לך את הכוחות לעמד בניסיון הזה!

תמיד פה

באמת חשובה הנקודה שהזכרת- לא לקחת צד.

טוב שאת בפנימייה ויש לך הפסקות מהבית

וגם חשוב (אפילו שקצת קשה בגיל הזה) 

ובמיוחד קשה בסיטואציה הזאת שלפני הגירושין (לי היה יותר קל אחרי)

ללמוד להכיל. ולקבל.

גם אם אחד ההורים בדרך שונה לגמרי מהאמונה שלי...

קשה ומזדהה איתך בסיטואציה!!!

יהיה טוב!! מוזמנת לשתף עוד ולהרגיש כאן חופשי!!!

לדעתי את צריכה להסביר לו, שאפילו עם כל מה שהוא מרגיש כלפי אבא שלו עדיין יש מצוות כיבוד הורים ואסור לו בכלל לדבר ככה על אבא שלו.. לדעתי תנסי למצוא איתו דרך אחרת לפריקת הרגשות שלו.. אבל באמת כל הכבוד לך!

אני ממש מבינה אותו. גם גירושים, גם יחס כזה מצד האבא...

אני ממש מעריכה אותך על היחס שלך אליו, שאת מבינה אותו, ולא כועסת עליו ומאשימה אותו.

אבל בכל אופן, זה עדיין אבא שלו, וכמו ש"מתנחלת, אמרה, מצוות כיבוד הורים עדיין קיימת.

אי אפשר לצפות שהוא יתייחס אליוכמו אל כל אבא רגיל, כי הוא לא רואה אותו וכל הסיפור, אבל את כן צריכה להבהיר לו שהוא אבא שלו, נקודה. אין מה לעשות בעניין.

הוא לא חייב לאהוב אותו, אבל כן חייב לכבד אותו.

בס"ד

האמת פעם זה מה שהייתי אומרת לו, 

זה אבא שלך, והוא תמיד יהיה אבא שלך.

הייתי גם אומרת לו שמותר לו לאהוב את האבא הזה.

ושבע"ה כשתבוא הגאולה הטוב שבו יתגלה...

אבל הוא לא אהב לשמוע את זה,

והרגשתי שאולי דווקא אם אתן לו לשחרר זה יפסיק.

אבל היה לי חשוב לשמוע דווקא מכן את הנקודה הזאת,

כי חברות שלי ממש גערו בי על כך.

אז אני ממש שמחה שאתן כן מבינות, וכן חושבות שזה חשוב לילד.

לתת לו את התובנה שאבא זה אבא, ואתה חייב בכבודו.

נראה לי שזה גם בריא יותר בשבילו לדעת את זה.

תודה. מאד חידדתן לי את הדברים,

כעת אני יכולה לומר לו בלב שלם ובלי יסוריי מצפון

זה אבא שלך, ואין מה לעשות, עמוק בלב אתה תמיד תאהב אותו,

וזה טוב שזה ככה. ואני בטוחה שעמוק בלב הוא גם אוהב אותך רק כרגע אין  לו כלים לבטא את זה.

והאהבה זאת לא תלויה בשום דבר, וכן גם מצוות כיבוד אב לא תלויה בשום דבר.

(האמת שאלו דברים שכבר אמרתי לו, אך אף פעם לא בלב שלם,, אלא עם יסוריי מצפון.)

בקיצור, תודה.

אבל פחדתי מהמשפט שכתבת פה: "כעת אני יכולה לומר לו בלב שלם ובלי ייסורי מצפון.."
אל תקחי אותנו כ"גזר הדין" של ההחלטה. אנחנו ילדים,ילדות שנפגעו מעניין הגירושים האלה. וכל מקרה לגופו.

אני לדוגמא אומרת שתתני לו להתבטא איך שטוב לו. גם כשהוא קורא לו כלב הוא יודע שזה אבא שלו. אבל שאבא שלו כלב. הבנת?

וגם אני לא הכי מכבדת את אבא שלי. ואני מבינה את הבן שלך כ"כ! אתה נפגע מהאדם הכי קרוב שהיה אליך, אז מה הציפיה מהילד?

בס"ד

אבל מה שאני מחפשת כאן זה לא לכבד את האבא כי זה מגיע לו,

או כי אכפת לי מהאבא הזה, אלא אני מנסה להבין מה יותר בריא לילד שלי

והמחשבות שלו. שלא יצא סגור ומופנם..

ועם זה,שלא יבוא לאבא שלו ויקרא ללו בפניו כלב.

אי אפשר לבטל מחשבות של בנאדם,ובמיוחד לא של ילד. אבל כן להוביל אותו לדרך הנכונה,לדרך הנכונה לפרוק את זה.

תשאלי אותו למה הוא קורא לו ככה. האם הוא נפגע ממנו [כן,גם אם התשובה ברורה לך..] , ולמה דווקא כלב.

תפתחי את זה,תדברי איתו,תשתפי אותו. [כמובן שלא יותר מידי,אלא בהתלבטויות שלך איתו בגדר שילד יכול לעמוד בהם]

לכל אדם בריא לאהוב את 2 הוריו. בלי יותר מידי מריבות. אבל כל זה זה בנסיבות של משפחה רגילה ומושלמת. רק שאצלו זה לא ככה. אז זה כל אחד לגופו

בס"ד

יכול להיות שפשוט לא לעשות מיזה עניין זה מה שיעזור?

ככה הוא מדבר ומרגיש.

ואני כאימא פשוט מכילה את זה וזהו.

(מידי פעם אמירה רכה שמווסתת, אך בכללי לא לשלול על הסף)

זה גם לא שהוא צפוי לראות אותו מתי שהו... 

תודה . 

כנראה אמשיך להתלבט, ובכל סיטואציה לחשוב מחדש איך להגיב...

ה' יעזור.

תודה לך, 

הילד שלך גם יבין מה הכי טוב לו ברגע שיגדל. בנתיים אני אישית לא רואה בזה בעיה כ"כ כשאת לפעמים מעירה על זה..

נקודה- התגובה האחרונה שלך היא נראית לי הכי נכונה.

אבל כן צריך לזכור להוכיח לפעמים. הכל תלוי בסיטואציה.

ב"הצלחה!

בעה"י

ודווקא כי הייתי במקום די דומה לילד שלך. [אשמח להרחיב באישי אם תרצי]

לאורך תקופה ארוכה לא הייתי איתו בקשר בכלל, מבחירתי נטו, שאר האחים שלי כן היו איתו בקשר.

והיה לי קשה, והיה לי חסר, למרות שידעתי שהקשר הזה לא טוב לי.
[לאורך כל הזמן הוא חיזר אחריי...]

היום ב"ה חזרנו לקשר[ביוזמתי כשהרגשתי שזה יהיה לי טוב], למרות שאני לא מתלהבת על הקשר הזה, אבל מבינה כמה הוא חשוב.

לילד חשוב שיהיה אבא, טוב יותר או טוב פחות, אבא זה אבא.

לא חובה לבקר אצלו, לא חובה לדבר איתו כל ערב לפני השינה אבל אני בהחלט בהחלט בעד שאבא יהיה בקשר שבועי/חודשי/לפני חגים עם הילד.

שלילד תהיה את הדמות הזאת, גם אם היא לא אידאלית.

לגבי בדיחות וגינויים-נשמע לי נוראי!

בנוכחותך/לא בנוכחותך/בנוכחות האחים/בנוכחות עצמו בלבד.

פשוט נוראי.

ושוב, דווקא כי הייתי במקום הזה.

אפשר בהחלט לפרוק תסכול לומר 'איזה מעצבן' וכד' אבל ממש ממש לא 'כלב' וכד'!!! 

אשמח מאוד להרחיב באישי.

בהצלחה

אני לא מגיבה לך נקודה.

גדול עלי ונהניתי לקרוא את הדיון.

אני רק תוהה לפעמים- ילד שלנו שחוזר קבוע לאמא שלו ליומיום. ולפעמים יוצא מפה מתוסכל לגמרי.

מה הוא מספר שם?

איך הוא מציג אותנו?

מה מייעצים לו שם?

כי לפעמים אנחנו רואים תגובות רעות, שלא קשורות למציאות ולאמת.

אנחנו לא כאלה גרועים. סה"כ מאד טוב אצלינו ויש חום ואהבה ונתינה וגם יחסים אוהבים וחמים עם הילדים שלי.

אבל כאילו כל זה נשכח כשיש חיכוך. ואז אנחנו זוג רשעים חסרי רגישות שלא כדאי להיות אצלינו. (בלי לברר כמובן מה היה אצלינו)

מאיפה הוא יוצא מתוסכל? מהאבא כאילו, או ממך?

בא לבן שלך.

אם אני לא טועה, זה כנראה נובע מאותה ראייה חד מימדית שיש לילדים. קשה להם להבין מורכבויות, לדוגמה שאבא שלך קשור אלייך גם אם הוא מעניק יחס משפיל ופוגע ובכלל לא נראה בסביבה. או שהוא אוהב אותך ולכן הוא מרגיש צורך להיות נגד אבא שלו, מי שהתגרש ממך. 

עוד דבר- אני די בטוחה שבעומק זה פשוט נובע מזה שהוא מרגיש פגוע והצד האבהי חסר לו. וכחלק מאותה ראיית שחור- לבן, האבא זוכה לכינויים מלבבים שכאלה.

זה פשוט קפץ לי לעין כשקראתי את זה.

ואולי כדאי לך לשאול מישהי בפורום הורות? אני מתארת לעצמי שיש שם מישהי עם זיקה לפסיכולוגיה או חינוך.

חזקי ואמצי

תנו לו להחליט איפה הוא רוצה להיות, איפה יותר טוב לו.

לפעמים התסכול נובע מהעובדה שיש שני בתים. זה מבלבל ולא נעים לפעמים.

אם הוא יחליט איפה הוא רוצה להיות לתקופה, אולי זה יעשה לו טוב

דברו איתו על זה.

שבוע טוב,

מנסיוני הדל ב"ה והלא ממש קרוב ב"ה רציתי להוסיף ולחזק.

המציאות שאת מתארת מורכבת מאוד. ובעניי ברור שצריך לתת לילד (וגם לאחים שלו) מקום לדבר על הקושי שלו ועל המורכבות ביחסים עם האבא (אוהב-שונא-פגוע). וצריך הרבה חוכמה כדי לעשות זאת (מאוד מאוד התפעלתי מהיכולת שלך להכיל את המציאות, בכזו רגישות ואחריות!)

רק רציתי להביא לתשומת הלב שהתורה ציוותה על כיבוד הורים וחז"ל השתדלו לברר עד היכן קיימת החובה לכבד, והמסקנה העולה מדבריהם (להבנתי) שמצוות כיבוד ומורא הורים קיימות ועומדות גם במצבים בהם היחסים עם ההורה רחוקים מלהיות בריאים.

שמעתי (ממקור מאוד מיהמן) בשם הרב יהושע צוקרמן (מירושלים), ש"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", ניתן להבנה גם כך: "יאריכון" מלשון ארוכה ומרפא. יחס הכבוד להורים הוא צורך נפשי של הילד! כאשר ילד (גם בגיל מבוגר) אינו מכבד את הוריו הוא פוגע בבריאות הנפשי של עצמו!

לסיכום, אני חושבת שכדאי שתמשיכי בעדינות להדריך את הבן לכיבוד אביו (לטובת עצמו), ויחד עם זאת לאפשר לו לפרוק את כאבו הגדול.

איך לעשות את זה? אין לי רעיון. אני יכולה רק לברך שה' יתן לך לב מבין לשמוע את ילדייך! והמון סבלנות וחוסן נפשי!

בהצלחה בכל!

בעה"י

וכך עשיתי המון פעמים והמון זמן עד שהיום ב"ה הקשר הרבה הרבה יותר טוב. למרות שאנחנו כל-כך הפכים אחד של השני שכמעט אין משפט שלו שאני מסכימה איתו. אבל לומדים לכבד ו'לבלוע' את זה.

עד היום אני לפעמים הולכת לחדר כשאני מתעצבנת על דברים שהוא אומר רק כדי לא להגיע לוויכוח. אני מרגיעה את עצמי בחדר וחוזרת מאוחר יותר כשהנושא נשכח.

ולפעמים אני בהחלט נופלת בזה ונפתח וויכוח שאף אחד לא מסכים בסופו...

מניסיון...

לא ממש שיתפו אותי בסיבות לפרטי פרטים..

הם- כל אחד לכלך על השני

והסביבה לכלכה על שתיהם עוד יותר...

המחנק בגרון רק עולה וגובר

רק אני מודעת לפרטי פרטים של מה שהלך שם?

רק אני יודעת את הסיבה שההורים שלי התגרשו [בדרך..]?

הנה הפריקה מגיעה:

ההורים שלי התגרשו כי אבא שלי בגד. הלוואי וזה היה בגלל שהם לא הסתדרו.

הוא בגד בנו הילדים,בגד בסביבה,ובאמא שלי בעיקר.

נתנו לו הזדמנויות! במשך 4 שנים רק נתתי לו הזדמנות לשנות את זה. להפסיק. אבל זה לא קרה.

נשמע נורא,אה? חלקכם עם פה פתוח? [תסגרו,שלא יכנס לכם זבוב..]

רק אחרי שאני מספרת לאנשים שההורים שלי גרושים כי אבא שלי בגד באמא שלי,הם מצליחים להבין למה אני ככ אנטי נגדו. [אם אני בכלל מספרת שהם התגרשו..]

כן,זה נורא. ואולי זה נראה פה שזה נאמר במאוד אדישות,אבל זה לא. זה נכתב עם כאב לב כ"כ ענק,ודמעות שלא נגמרות!

וכל מי ששואל את עצמו-כן,הוא "דתי". וכן,הוא היה האבא הכי טוב בעולם. שדאג לנו,ואהב אותנו,וטיפל בנו כמה שיכל. והיום-היום הוא כמו עוד אדם זר ברחוב. שאני מהנהנת ועוברת לידו.

כמובן שיש לנו השערות למה הם התגרשו, ומי שמכיר אותם יכול לשער גם, למרות שאני בטוחה שיש הרבה יותר ממה שאני משערת. אני לא רוצה לדעת יותר מזה.

אבל תגידי לי יקירתי, למה את מספרת לאנשים את זה? פה אצלנו לא נחשב, כי את מוזמנת לפרוק עלינו מתי שבא לך, בשביל זה אנחנו פה

אבל זה באמת עושה לך טוב להגיד את זה לאנשים? אפילו שהם יותר מבינים למה את כועסת עליו...בכל זאת?

המצב הטבעי (עד כמה שהמצב הזה טבעי) הוא שהילדים לא מעורבים בפרטים. לא בסיבות, לא במריבות ולא בהסכמים. מצטערת לשמוע ששיתפו אותך כל כך... זה באמת נורא לדעת שזו הסיבה וזה מה שהוא עשה, אין לי מה להגיד לך בעניין הזה. (גם אני הייתי בשוק כשחברה של אמא שלי סיפרה לי שבעלה בגד בה, אבל עוד יותר תהיתי למה היא אומרת לי את זה...)

את החלק של למה הם התגרשו הם לא היו צריכים לספר לנו..

אנחנו סוגשל עלינו עליו.

אבל עדיין, לדעתי עדיף לטובת כולם שלא תספרי..

לא נעים לאף אחד מזה...

ועוד משו- לא לחברות.

לאנשים כמו המחנכת,המדריכה וכאלה..

כואב לי על מה שהוא עשה. לא על שמדברים עליו. כי זה הוא הביא על עצמו.

אם זה היה אדם זר זה לא היה אכפת  לך. אבל זאת אמא שלך, ואבא שלך, ולא משנה באמת מה הוא עשה, הוא אבא שלך.

התנדבתי בבית ספר לילדים עם בעיות במשפחה והמנהלת סיפרה לי על אחד הילדים שאבא שלו רצח את אמא שלו וניסה להתאבד מול העניים של הילדים.. הם היו בני 7 ו9. למזלו(אני לא בטוח) הצליחו להציל אותו (הוא ירה לעצמו לחזה ואיבד את ההכרה והרבה דם עד שהגיע מדא...) והיום הוא מנסה לחדש את הקשר עם הילדים שלו. הם כועסים עליו כמו שאי אפשר להסביר! הוא רצח להם את אמא מול העיניים זה טראומה לכל החיים אבל שורה תחתונה, הוא אוהב אותם. הם הילדים שלו!!!

הוא התחנן שנתים שיסלחו לו, הוא דיבר עם המנהלת, המורים, העובדים הסוציאלים מה לא כדי לארגן איתם פגישה והוא פשוט בכה שם כמו תינוק וכשהוא בא לחבק אותם הם נרתעו הוא התחיל לבכות יותר חזק... ואז הילדים (לאחר שיכנוע קשה וארוך מהמנהלת) באו אליו וחיבקו אותו חזרה.

כן המנהלת שיכנעה אותם לעזור לו להמשיך בחיים. העונש שלו היה תוצאות המעשים שלו.  אז הם ניסו להחזיר לעצמם לפחות חצי משפחה שהם איבדו. 

(כל זה אני יודע בעיקר מהמנהלת וממש קצת מהילד הגדול שכבר כמעט בן 12)

אז ראות. אני לא מנסה לדמיין את הכאב והכעס שלך ולא מנסה להזדהות כי זה פשוט לא זה. אני לא כמיר את זה ובעזרת ה' שלא אכיר. אבל הוא אבא שלך שורה תחתונה. תנסי לתת לו צ'אנס כי לא חשוב מה הוא אמר או עשה הוא אבא שלך ואוהב אותך. שלמה המלך אמר במשלי/קהלת (סליחה על חוסר הבהירות ) שאהבת אב לילדיו גדולה אפילו מאהבת אם לילדיה ומאהבת אדם אישה.

נכון אין בזה אפילו ניסיון ללמד זכות עליו אבל הוא טעה ואין איך לשנות את המציאות הזאת. לפחות תנסי להרוויח חזר את אבא או לפחות לעזור לו קצת...

מקווה שלא פגעתי או נגעתי בנקודות רגישות. אם כן אשמח אם תעירי לי על זה

קראתי מה כתבת ולא, הפה שלי לא נפתח, העיניים שלי נפתחו וזלגו דמעות. כמה צער וכאב אדם צריך לעבור??? שתי הדמויות הנערצות בחייו נלקחות למקומות הכי שפלים? כן אני מודה, בכיתי (כן גם בחור בן 18 בוכה לפעמים)

אולי הם עוד לא יודעים מה בדיוק את האמתית, ויש להם דמיון אחר עלייך,

אבל כשאת באמת מאושרת, כי את מחוברת לעצמך, ז"א את את, 

הם בע"ה יהיו הכי מאושרים שבעולם.

הצלחה רבה רבה!!

רק את החדר של אחי

אמרתי- תהיה שבת גדולה ונחמדה, כמו תמיד

(ההורים שלי ב"ה מסתדרים ביניהם אם זה לא הובן)

הוא בא כי הוא לא ראה אותנו הרבה זמן (בעיקר את הנכדה היחידה שלו), וכדי לעזור לאחים ולאמא בכמה דברים...

(אני לא בטוחה שלא קרה לי מעולם שהתראתי עם אבא שלי אחרי 11 חודש (והוא גר בארץ...) כלומר, אני בטוחה שקרה ולא התראינו תקופה כזו...

חצי שנה זה זמן סביר, ושבוע שעבר נסעתי אליו אחרי כמעט 4 חודשים וזה נקרא צפוף...

אני זוכרת את הפעם הראשונה שאבא שלי הגיע לארץ אחרי הגירושין...בבת המצווה שלי! זה היה קשה...

ואת אמא שלי רואים לפחות פעם בחודש, ואני יודעת שזה לא אותו דבר, ועדיין...

גם אבא שלי גר בחו"ל ואני רואה אותו לרוב פעם בשנה או פעמיים במקרה הטוב!! סוף שבוע טוב אנשים

אצלנו זה לא היה קורה....

אשרייכם תהנו..

במקרים מסוימים, כאשר יש את הכוח הנפשי לעשות הפרדה בין מה שהאימא מספרת,

והחוויה הרגשית שלה לבין המציאות, זה חסד ממש.

מי שמסוגלת להקשיב, להזדהות עם הגשות של האימא לא מתוך הזדהות עם התוכן,

אלא כאב על המקום בו היא נמצאת, ולתת לה מתוך אהבה אמתית לפרוק כדי שתרגיש טוב יותר,

לעודד מעט וכ'- זה חסד אמתי. (כמו כל לשון הרע שהתועלת שבו היא אהבת ישראל למספר הכואב,

אנו מקשיבים, מכילים, עוטפים אך לא שופטים את הצד שדובר נגדו כי המספר דיבר על הדברים מתוך חוויה רגשית סובייקטיבית, שמסתמא כולל פרשנויות שגויות, הגזמות וכד')

אבל לא על חשבון השפיות שלך. 

רק אם יש לך את הפנאי הנפשי לזה, ואת הכוח.

לגבי לגשר בניהם- ממש ממש לא!!

הם אנשים בוגרים, שיסתדרו בניהם.

יש הבדל בין רק שמיעה פסיבית, לבין לעמוד מול ההורה ולייצג את הצד השני.

הרבה פעמים במקרים האלו סופגים את כל הכעסים,

שבגלל שאת כביכול מייצגת את הצד השני, גם קבלת הביקורת וכ' עוברת דרכך פנימית יותר.

ו.. הם אנשים בוגרים שיסתדרו בניהם. 

בהצלחה רבה!!

אבל אני חושבת שתלכי לשבת חיי שרה.

להורים שלנו יש חים משלהם,הם לוקחים אחריות על מה שקרה,ולא יכולים להסתמך עלינו בתור המשענת שלהם תמיד.. כביכול.

אם שבת שחיי שרה חשובה לך,לכי אליה. אני בטוחה שאבא שלך יסתדר..

אושר!

בעה"י

אחלה חוויה!

כבר אמרתי את זה פעם אבל אגיד שוב

יגיע זמן במוקדם או במאוחר

שבו ההורים שלך ביחד או לחוד

יצטרכו להסתדר לבד בלעדייך

ותאמיני לי שהם יכולים 

תסעי בלב שקט

תהני

אולי גם אבא שלך יהנה משבת שקטה 

ואני לא עושה עד כדי כך בלאגן!!

את שואלת איך אפשר לשמור על קשר איתו?

או שהתכוונת למשהו אחר?

מאז הגירושין...12 שנה בערך...

מוזמנת לאישי

בעה"י

נו, אז מה איתך?  

קצת באיחור, אבל תשמחי בשבילה,שהיא הצליחה,ותצליח להקים בית טוב

מריבות עם אחיות זה רגיל לגיל, אל תתרגש!

וגם אם אתה האח גדול שלה, זה לא אומר שאתה אחראי על החיים שלה...

וסתם לא הבנתי, אם היא סותרת את עצמה, למה אתה מעיר לה על החצאית, שזה דבר טוב, תעיר על הכתיבה בפורומים.

וכ"כ הזדהיתי, בהכל...

הרבה הצלחה!

תחזיק חזק, יש רגעים קשם אבל זה יעבור.

יכול להיות שמה שהם אמרו היה מרגע של כעס ולא מכוונה אמיתית.

בכל מקרה, 

בשביל זה אנחנו כאן

ב"הצלחה!

כשהציעו לך ללכת,ואם הייתי מרוצה. אם זה עזר בכלל..

אבל אני שלמה עם זה. זה עשה לי טוב

לא מסוגלת לתת אמון יותר. נפגעתי כבר מככ הרבה אנשים בענין הגירושים שלא בא לי יותר להפתח. ושוב להתאכזב.

ויותר מזה,דיברתי עם סוגשל "חברה" והיא פשוט הלכה וסיפרה לעוד חברה שלה שההורים שלה גם התגרשו ש: כן,ההורים של רעות גם מתגרשים. דברי איתה..

סליחה?! הסכמתי לך ככה ללכת ולספר לה?

אבל לא בגלל זה לפסול כל אפשרות.

יש לנו בת שנראה שאצלה הכל סבבה. חברמנית ונהדרת.

אבל מה שהיא עברה בחיים שלה - ברור שהכל הדחקות והכחשות והגנות.

היא חייבת טיפול! חייבת!

וזו גם חוות דעת מקצועית של הצוות החינוכי. כי הם ספגו את כל ההתפרצויות הרגשיות. כי ילדים נמצאים רוב הזמן בבית ספר ובכל מיני מצבים שההורים לא רואים .

אנחנו מוכנים לממן. האמא מתנגדת וחבל על הזמן שאובד. החיים ממשיכים כך או כך. וככל שגדלים- זה מסובך יותר.

וזה 'נסחב' עד החתונה.

לצערי!

היום בעלי מטפל בי בערך...

זה דורש ממני עבודת מידות כ"כ גדולה!

זו תחושה שעכשיו הכל מתפוצץ לי בפנים! ואני חייבת למצוא לזה פתרון.

לא כדי להשאר נשואה- אלא כדי להשאר בן אדם!

הכל צף בסוף, אבל שתדעו שזה פשוט מוציא מאיתנו כוחות גדולים!!!

עצומים!!!

היום אני 'זוכה' (אין לי מילה אחרת למרות שזו זכות מאוד כואבת) ללוות ילדה קטנה בתהליך.

אני מרגישה שזו מתנה. לא ח"ו המצב- אלא הכוחות שגיליתי בתוכי

אם לא מטפלים בזה, זה דופק אותך בעתיד?  אני ב"ה מרגישה שאני בסדר עם זה.

בס"ד

אין מציאות שאדם לא נפגש עם זה.

חלק מיצירת האדם זה הטבע הנורמלי וברגע שמשהו משמעותי משנה את התנהלותו זה משפיע באותה רמה.

באמת מצב קשה.

כמו שאותר11 אמרה- יכול להיות שזו סתם תקופה קשה, לכל אחד יש כאלו.

אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה בסוף, אבל מה שזה לא יהיה- זה רצון ה'.

ב"הצלחה!

בס"ד

תכניסי את שלום בית

תחמיאי לאמא על אבא (היא גם צריכה את זה)

תחמיאי לאבא על אמא...

זרקי הערות כשאחד מהם בסביבה על השני, 'וואו, אבא, אתה יודע שאמא הכינה לכבודתך את ה....  שאתה אוהב' (גם אם זה לא נאמר מצידה...

שתדעי שמילים מחלחלות ועושות את שלהן.

תאמרי על אבא דברים טובים על יד שולחן שבת...  'אבא, תודה שעזרת לי ב....' 

זה ישמע בהתחלה קצת מאולץ, תשתפי את האחים. ההורים שלך צריכים לשמוע מילים טובות. שתדעי שאם אבא שלך הי'ה שלם עם עצמו הוא לא הי'ה מדבר ככה אל אמא שלך. כנראה שמשהו מפריע לו.

אני מכירה משפחה שאחת הבנות חוללה שינוי מדהים בבית בזכות הדרך הזו!

וכן, היא שתפה את האחים.

המצב הי'ה ממש דומה למה שאת מתארת, אולי לפעמים קצת יותר קיצוני והיא פשוט שנתה המון. גם אם לא את הכל.

אני בטוחה שתתחילי כך והרבה ישועות יקרו בזכות המאמץ!

לדעתי אם את לא בוגרת ממש (גם בגיל וגם באישיות) אסור לך לקחת אחריות על השלום של ההורים שלך.

ילד לא יכול להסתדר עם אחריות כזאת, זה כמו לתת לילד לצאת לעבוד כדי שיהיה לו אוכל.

זה לא התפקיד שלך, הקב"ה לא מבקש את זה ממך, וזה לא תלוי בך.

בסופו של דבר הילדים לא יכולים לעשות הרבה בשביל ההורים שלהם.

אז נכון שהם יכולים לעזור קצת, אבל לא בריא שיסתבכו בזה.

אני אישית כשאני רב עם אשתי, ואחד מהילדים מתערב, אנחנו תמיד מפסיקים אותם - "אתה, אל תתערב, זה לא בריא לך"

בס"ד

זה עניין של הכנסת עין טובה לבית.

אני קוראת את מה שהיא רושמת והיא לא נשמעת בגיל 12...

אין שום עניין ח"ו שהיא תתערב במריבה, יש עניין שתכניס את שלה לבית.

בעיני זה מועיל.

ברור שאם היא תעשה את זה זה יעזור במידה מסוימת, אבל זה לא אחריותה, גם בגיל ההתבגרות.

חייך קודמים.

לפחות כך נראה לי

לדעתי את צריכה פשוט להבין שזה רצון ה'. לא נראה לי יעזור שילדה בת אפילו 16-17 תקח על הראש שלה לחבר בין ההורים שלה. זה תיק כבד.

קיצור, אל תלחצי. יש עניין של תקופות בזוגיות. ודברי על זה עם מישהו שאת מכירה.אולי דוד/ה. מישהו שיכול לעזור לך יותר ספציפי ולעודד אותך.

אני ממש ממש ממש ממליצה לך.

בעה"י

ולמנהלות הפורום הנ"ל-מוזמנות לשוטט פה וכשתראו מישהי משלכן-לשלוף אותה אליכן

אבל אני ב"ה לא גרושה והצעתי לקיים פורו םשל נישואים שניים ומעלה...

כי באמת - אני לא מעלה פה הכל. כי לא הכל שייך פה.

אין לי עניין להתייעץ עם גרושות/גרושים.

הילדים זה משהו אחר.

אם לשתף ולהתייעץ - אז עם מי שבדיוק במצבי.

אם אני רוצה להתייעץ עם גרוש/ה - אז יש לי את בעלי ויש את גרושתו - שסה"כ ענייני הילדים שייכים להם...

אבל יש צורך אחר.

ושוב,

סליחה אם מישהו פה מרגיש לא נח במחיצתי.

אולי זה לא המקום לפרוק ורק לשמור על בגרות וכח ומתוך כך להשפיע טוב על הילדים פה.

בכל אופן - חג שמח לכולם!

ויש בפורום הנ"ל גם נשים בפרק ב' (שהיו גרושות אמנם, אבל יש לכן מן המשותף...)

ואני יודעת שאולי זה לא המקום, אבל אני מאוד מעריכה אותך, אפשר גם.

חג שמח לכולנו!!!

מה עם גברים גרושים?

ובאמת הייתה חשובה לי דעת הילדים ולא דעה נשים גרושות.

מאד עזרו לי התגובות של מי שהגיבה בשירשור שלי,  

אך היה לי ברור שזה חד פעמי לגבי משהו ספציפי מאד.

וממש לא הייתה שום כוונה לקחת לילדים את המקום, או להפוך את זה לפורום קבוע בו אני כותבת.

בכל אופן תודה על ההזמנה לפורום גרושות וכ', ויישר כוח לדאגה לילדים שכאן,

ובעיקר תודה למקסימות שהגיבו לי - כאמור מאד מאד עזר לי לראות את הדברים מנקודת מבטכן.

|חיבוק חזק|

בילבול גדול...

יש ילד שונא חגים ואי אפשר בגלל זה לא לשמוח איתו ולא לשמח אותו כי הוא שונא חגים. זהו.

תיפיונה יקרה-

נדבקתי ברוח הקיטורים פה.

אני מאד מזדהה עם הרגש שלך ולא באתי לומר לך עלייך כלום.אני רק מציגה את הזוית שלי.

ואני לא שונאת חגים. אני אוהבת.

כשאני נופלת ברוחי - אני מנסה לשמח את עצמי. אבל אז הילד המסויים הזה אוסף הוכחות כמה פורים זה יום רע וכמה שפסח איום ונורא וראש השנה בכלל!

וכל דבר שעושים  - באופן טבעי ושיגרתי - לא בשבילו במיוחד. וגם מה שנעשה בשבילו במיוחד - הוא יהיה באנטי ודוקא. בהסתגרות. בקריזות.

אז מה לעשות?

משאירים אותו לבד עם עצמו? גוררים אותו איתנו? שלא יבוא בכלל?

שגם אני אשנא חגים?