פורום בין שני בתים (עמוד 9)

מותר לך לבכות. לבכות זו לא חולשה.
אבל הישארי חזקה...
בהצלחה רבה!

בכי לא מראה חולשה. הוא בסה"כ הבעת רגשות
הבכי זה מה שעוזר לי לעכל את הגירושים של ההורים שלי...

את השרשורים אני מתמלא עצבות נוראית ואומר אולי עדיף לי לסבול כל חיי עם האישה הזו

ולא לעשות זאת לילדי אבל אני בן אדם לא מלאך כמה אפשר לחיות עם אדם בלי לאהוב אותו

ועם הידיעה שלעולם לא תוכל לאהוב אותו בגלל מה שהו

 

זאת ועוד אני ממש לא מסתדר עם הבכור כי הוא כ"כ דומה לאשתי באופי ובחיצוניות ולכן פחות יהיה לי חבל לא לראות אותו

אבל על הקשר עם השניים הקטנים שאני ממש מסתדר איתם וחולה עליהם אני ממש יתקשה לוותר ולדעת שיתחנכו כנראה אצל חמתי ששם לא מקפידים על קלה כבחמורה וככל הנראה יצאו חילוניים בסופו של תהליך.

 

ליבי שותת דם אני מוציא זאת לראשונה פה במקלדת וחש שאינני בורח מהבעיה הזו עוד

 

שוב נקיון פסח שוב אני אצטרך ליזום ולנקות לבד את הרוב בגלל שאשתי לא מנתחת את כמות העבודה ונזכרת בדקה התשעים אם בכלל. השנה החלטתי שזהו אינני יוזם ומצדי אם צריך לגמור ברבנות בליל פסח אז עדיף...

 

ילדים להורים גרושים בכל הגילאים גם רווקים וגם נשואים אנא ממכם תאירו את עיני הדומעות בשקט

 

 

 

לא ממש הצלחתי למצוא פה משהו שעונה לשאלה הזו

קודם כל, אני רוצה להגיד ממש לא בשפיטה חס ושלום,שממש צרם לי על זה שאמרת שתתקשה לוותר על הקשר עם 2 ילדיך..

במידה ותתגרשו בסוף, אין שום סיבה לנתק איתם את הקשר. אתה גם יכול להיות מרכז החינוך שלהם, וממש לא חייב לותר על זה..

 

דבר שני, אולי כרגע העינים שלך חשוכות,אבל כן אפשר לטפל בבעיה הזאת? לשבת לדבר בנחת,אפילו עם איש מקצוע שעוסק בזה.

אני בטוחה שיש עוד המון כמוך,ואתה לא הראשון ובטוח לא האחרון [הלוואי שכן.] שיש לו כאלה בעיות עם אשתו.

 

מקווה שיצא הכי טוב שאפשר!

אבל מחקתי.
אולי זה יותר מתאים בהורות? או בנשואים טריים?
נכון שזה לא פורומים סגורים וכל אחד יכול להכנס, אבל אולי שם תוכל לשמוע יותר אנשים עם ניסיון וכו'

אני רוצה להעלות זווית אחרת למה שמועלה כאן, כבן להורים גרושים. אוסיף ואומר- אני לא מכיר אותך וממש לא איש מקצוע ולא מתיימר להיות אחד כזה, אני רק אחד שחווה את הדברים ושמע (לצערי) כמה סיפורים בחיים.. יכול להיות שהמצב אצלך שונה- אבל בכל זאת, אני רוצה להאיר משהו.

אני אשתדל להיות לא כל כך חריף, אבל זה פשוט בלתי הגיוני בעליל מה שקורה שהולך היום..

 

הבעיה קודם כל מתחילה בכך שאנשים לא יודעים כמה אחריות יש להם בידיים! ברגע שאדם התחתן ויש לו ילדים- יש לו אחריות מוחלטת ועצומה על הנפשות שלהם.

כל בחירה שהוא יעשה בחיים- תגרור אחריה השפעה רבה על ילדיו.

לעניות דעתי- את רוב מקרי הגירושין אפשר לחסוך. אם לבני הזוג היה באמת אבל באמת, אכפת מהילדים שלהם ומהמשפחה שלהם- אזי הם היו מוכנים לעשות הכל בשבילם! הבעיה היא היום שאנשים חושבים קודם כל על עצמם ורק אחר כך, בסוף, על הילדים. 

אז ככה - אני לא אומר, ויש פעמים שבאמת,המצב כבר בלתי נסבל-והפתרון הכי מהיר ועדיף הוא שההורים יתגרשו. אבל, זה לא סותר את העובדה שעם עבודה קשה, אבל אמיתית וכנה- את הכל אפשר לפתור!! הבעיה היא שאנשים מוותרים לעצמם, ורוצים חיים קלים. לא רוצים להתאמץ, פוחדים מלהתמודד!!!

רע לך עם אשתך? - תבדוק מה הבעיה קודם כל- אצלך! מה לא בסדר אצלי. מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב, כדי שהמצב ישתפר. "תכריח" את עצמך לחזור לאהוב אותה- עובדה שפעם אהבת אותה באמת. בתור יהודים, אחד מהדגלים שאותם אנו נושאים- שלאדם יש שליטה מוחלטת על כל הרגשות שלו. אדם בוחר איך להרגיש, מה לחשוב ואיך להתנהג. זה מפעים כמה שזה נכון. קשה לך- תתמודד!! כי גירושין זה בריחה. גירושין זאת הדרך הכי קלה לא להתמודד עם קשיים!

אסור להשאר במצב הקיים, חייבים לעבוד ולעשות שינוי מהותי, אחרת-שוב פעם אתה אשתך והילדים שלך יפגעו. אתה ממש לא צריך לסבול- זה לא האידיאל של חיי נישואין! מה גם שהילדים בטוח מרגישים בזה!! קום, תפוס את עצמך בידיים- עשה שינוי! תרצה בשינוי אמיתי!! כי אתה במצב רע.  

שב, תחשוב בכנות מה מפריע לך, דבר עם אשתך ותגיעו להסכמה. אם צריך- מומלץ בחום ללכת למשהו שידריך אתכם- אבל נקודת המוצא חייבת להיות שאתם רוצים לתקן את מה שיש ובאמת לפתור את הבעיות, באמת להגיע למצב של אהבה, ולא להגיע למצב של גירושין. תפסיקו לשקר לעצמכם שכל הבעיות שלכם נמצאות בבן זוג, לא! האחר הוא רק מראה לבעיות שלך!! 

כי מי שהכי נפגע מכך- זה קודם כל הילדים. אז, לפעמים צריך להפסיק להיות אגואיסטים, ולהתחיל לחשוב על האחריות העצומה והבלתי ניתנת לתפיסה שיש לכל הורה. כך גם לגבי הבן שלך- מה זאת אומרת לא יהיה לך כ"כ קשה לא לראות אותו?? אתה מבין כמה שאתה אגואיסט???? לא אכפת לך מהבן שלך. זה לא יתכן!! אתה חייב לעשות שינוי מהותי- בשבילך ובשבילו! הוא צריך אבא שאוהב אותו- וכך גם אשתך וכל הילדים.

וחוץ מזה- אני ממליץ לך בחום רב להיפטר מכמויות השנאה שיש לך בפנים, על אחת כמה וכמה שזו אשתך. בטח ובטח, כזה הבן שלך. נראה לך הגיוני?? ואתה באמת חושב שגירושין יפתרו לך את הבעיות?? זאת טעות יסודית. אתה מנסה לברוח!

לכל בן אדם בעולם יש מיוחדות, יש יופי פנימי וטוב צרוף- בתור יציר כפיו של הקב"ה. ועל כן - את כולם אפשר להעריך וללמוד לאהוב- "ואהבת לרעך כמוך"- אם התורה מצוות משמע שזה אפשרי לחלוטין! אם באמת תרצה לאהוב את אשתך, תמצא בה את הנקודות שאתה אוהב- וזה ממש לא משנה מה ידעת לפני החתונה ומה לא. תוותר, תמצא בה את הטוב שיש בה, ותלמד לאהוב אותה מחדש! זה באמת אפשרי אם רק תרצה בכך.

חבר, תתחיל לתפוס את עצמך בידיים ותעשה שינוי- אחרת, תראה מה הולך פה...

מאחל לכולנו שנפקח את עיננו מיצר הרע שמסנוור אותנו מהמציאות האלוקית, האמיתית והישרה.

ושוב סליחה על הביקורת הקשה- אבל זה כבר נהיה בלתי נסבל! אני כותב מהלב- מלב כואב מהמצב העגום שלצערי הולך ומתפשט היום.

אשמח מאוד לתגובה ממך..

חג פסח כשר עם שמחה אמיתית וגאולה באמת!

בעה"י

 

אנחנו ילדים של הורים גרושים, לא גרושים בעצמנו[למרות שיש כאן גם כמה כאלה], לא חושבת שזה המקום המתאים, פשוט כי אנחנו לא קשורים לזה. אנחנו חווים הכל ממקום אחר.

 

אין 'מה הם יעדיפו'!
אנחנו לא מעדיפים משפחה 'נורמלית' עם אבא ואמא שרבים כל הזמן

ובאותה המידה אנחנו גם לא מעדיפים שההורים יתגרשו.

 

 

לדעתי לכו לייעוץ זוגי או משהו בסגנון, אם תסתדרו-אחלה, ב"ה. ואם אתם לא מתאימים אז אתם לא מתאימים. הילדים יתמודדו עם קשיים בכ"מ.

 

אתה יכול לחפש פורומים של גרושים ולהתייעץ איתם[יש ב'כיפה' אחד כזה. כאן יש גם פורום לנשים גרושות, לא יודעת לגבי גברים].

 

 

בהצלחה ובשורות טובות!

כילדה שחיה 13 שנים בבית שההורים לא הסתדרו, אני יכולה להגיד לך שלחיות עם הורים גרושים זה קשה ועצוב, אבל לחיות בבית שההורים לא מסדרים אחד עם השני, זה סיוט! אני ציפיתי בכיליון עינים שההורים שלי התגרשו, כל הזמן מריבות, ואם לא מריבות אז שקט מתוח, שף אחד לא מעיז לדבר כדי לא לגרום להתפרצות .אחרי שהורי התגרשו , היה עצב על זה שהם לא מסתדרים, אבל היתה גם הקלה גדולה, היה אפשר לתחיל לחיות בבית ובאמת היה זמן להנות ולאהוב בלי כל הלחץ והמתח באווירה.  אם אתה יכול לפתור את היחסים בדרך טובה, עם יועץ או משהו, ולהתחיל לחיות בזוגיות נכונה, מצוין! אבל אם המצב רק מחמיר , ככל שיותר זמן תהיו ביחד, ככה יהיה יותר נזק וטראומות לילדים. עדיף לגמור יפה מאשר שזה יגמר בסוף בפיצוץ גדול שיהיה קשה לשכוח...

דברת יפה. אני יכול להוסיף שאני אפילו בסתר ליבי קיוותי שזה יגמר. אין כמו הסיוט של לשמוע את ההורים מסצכסכים כל הזמן

מסוכן להסתמך רק על דעות של החבר'ה פה. יש פה חכמת חיים רבה, ויחד עם זאת גם טווח גילאים מגוון.

בקיצור, אני חושבת שאם יש בעיה כזאת, אתה חייב

חייב

ללכת לייעוץ זוגי. רובנו פה לא היינו נשואים ואנחנו לא מבינים את העניינים מהזווית שלך. נשמע גם שמצב העניינים אצלכם לא טוב ולא תקין. כדאי ורצוי וחובה לפנות לאדם מקצועי ובעז"ה לצאת מאפלה לאורה.

 

אני לא רוצה לכתוב כאן תשובה מפורטת, גם כי נכתבו דברים יפים וגם כי לדעתי המענה יבוא מאיש מקצוע או חבר קרוב וחכם (אני אישית מכירה זוג שהם יועצי נישואין ממש נפלאים, אני אישית מכירה את האישה והיא ממש חכמה ונהדרת. אתה מוזמן באישי לקבל פרטים. ) ובכל זאת, רציתי להעיר דבר קטן לגבי החסרונות שציינת באשתך- צד את עיניי מה שאמרת על החכמה שלה. נניח שאתה יותר חכם ממנה. האם שכל זה הדבר החשוב ביותר?? האם אין חשיבות בדברים שבלב? במידות? ולגבי שאר החסרונות, צריך לבדוק ולבחון ולדבר ולהתייעץ, ויש הרבה שניתן לפתור בעזרת כלים ולא על כל דבר מפרקים בית.

 

הרבה הרבה הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא! 

ולמה זה קשור לגירושים?

וברבנות שם ההורים שלי עוברים דיונים על הגירושים כל חודשיים..

ולהיות שם ולשמוע את הצעקות מהחדרים, ואת הזוגות שיוצאים בוכים או כועסים.

זה נורא

יותר מידי אנשים חולים שם.

ומחכים בתור לדיין שיחרוץ את דינם. ממש כמו רופא

 

הם לחוצים, ונסערים, וצדקניים, וכל הרוע משפיץ מהם החוצה בקלות

סליחה אם זה נשמע ככה..

ברוב הבתי דין יש ימים יותר קשים וימים עם דיונים יותר מורכבים...
נתקלתי גם במזכירים שמכניסים את הבנותבדיוק בשביל שלא יחוו אתזה.

אפשר לנסות לברר בבית הדין באיזה ימים עדיף להגיע...

(לי אישית ההצהרה היה חוויה. הלכתי לבית דין ואמרתי את השם שלי. זה הספיק בשביל שיפרסו לי שטיח אדום. הודעתי לסבא שאני מגיעב וכבר חיכו לי שם

שרק רציתי לברוח משם כמה שיותר מהר ולא להתקל בדיינים של ההורים שלי.. או בהורים שלי עצמם
ובסוף נכנסתי לדיינים שלהם

חבל שלא מלמדים את הדיינים להסתיר הבעות פניםםםםם

אצלי- בחיים לא!

פשוט קיוויתי שהם לא יהיו הם..
וגיליתי שזה הם אחרי המבטים שהם דפקו לי ואחרי שביררתי עם אמא איך הם נראים..

אבא חילוני.

אין התלבטות.

 

אבא שלי לא יחלום להזמין אותי

אני אישית מתחלחלת כל פעם שאני חושבת שהם רצו לעשות שיחה עם כולם..אני לא אחת כזאת,לי אישית זה לא מתאים..
אני חושבת שכל אחד והמשפחה שלו,האופי של הילד..

ועל השאלה השניה,לעודד אפשר בכך שאתה אומר לאדם שהוא רק יצמח מזה,ושזה לא קל-ברור,אבל אפשר למצוא נקודות אור,וכל אחד מוצא..
אני אישית [שוב..;) ] שנאתי שבאו ואמרו לי שהם מבינים,ומזדהים ובלה בלה..כי אין בנאדם שיכול להרגיש כמוני. כל אדם מקבל את המקרה שונה..

על משפחה שזה הרקע המשפחתי ושיראו שזה לא תמיד ככ רע ולפעמים גם זה גם מחזק את החום של המשפחה, ואז לדבר עם כל ילד בנפרד אל הסרט ומה הוא חושב עליו ולבסוף להגיעה להודעה המרכזיץ..

בעה"י

 

אי אפשר לצפות שזה יהיה נחמד למישהו... פשוט לומר להם.

יש משפחות שיעדיפו לכולם ביחד ולפתוח פאנל שאפשר לשאול שאלות.

ויש שיעדיפו לכל אחד בנפרד.

אצלנו ספציפית הודיעו מהגדול לקטן, במרחק של כמה ימים ככה שהקטן ידע אולי שבוע לפני אאל"ט.

 

מה להגיד? 'אבא ואמא החליטו שיהיה יותר טוב אם הם ייפרדו, זה יעשה לכולם יותר טוב'

 

 

לא הבנתי את השאלה השנייה.

הכי חשוב בעיני זה - להדגיש כל הזמן שאין לילדים שום חלק ו/או אשמה בגירושים. זו החלטה של ההורים בלבד. חוץ  מזה צריך לשנן להם, שאולי ההורים הפסיקו לאהוב אחד את השני, אבל זה לא אומר שהם לא אוהבים אותם (את הילדים), ושהיחסים בין ההורים לילדים לא ישתנו.

וכמובן, צריך לשמוע את השאלות של הילדים, ולהסביר להם בדיוק מה קורה, במילים הכי פשוטות, שלא ירגישו מבולבלים.

בהצלחה!

אני לא חושב שיש דרך עדינה להודיע את זה 

שבית מתפרק זה לא קל ולא עדין לאף אחד אה צריך\כה להבין שבשורה כזו לילד מהרהרת את כל הביטחון שלו מרעידה את הקרקע היציבה שעד עכשיו הייתה 

אני אומר את זה כבן להורים גרושים וכגרוש

שאנחנו סיפרנו לילדות שלנו שאני בעצם עוזב את הבית עשינוהכנה ממש רשמנו את השאלות שעלולות להתעורר אצל הילדות 

עשניו הכנה למבחן רשמנו שאלות כגון:

היכן אבא יגור ותשובה

מתי נראה את אבא תשובה

האם אבא יבוא לימי הולדת תשובה

כמובן שלא כל השאלות עלו אבל בהחלט יש להכין מראש את התשובות לשאלות 

לשדר חזית מאוחדת לא לשתף אותם בפרטים לא ללכלך אחד על השנייה ולהגיד שזו הרצון של שניכם

כמו כן ואולי החלק החשוב ביותר בשיחה להיות קשובים לילדים ולהבין מתוך חשיבה כילד לאן השאלות שלהם מובילות

חשוב להדגיש כי אהבה אליהם לא תשתנה והם הדבר הכי חשוב לכם בעולם לנסות ולהוביל את השיחה למקומות הטובים שיוצא מיזה כגון שני בתים זמן איכות וכולי...

אבל גם לדבר על זה. לא להשאיר סטיגמות והרגשת אשמה.

הכי חשוב זה לבוא לא ממקום של לגמור עם זה, אלא באמת לבשר ולהקשיב גם לתגובות.

 

 

 

..

צודק

להודיע לילדים בעדינות הכי גדולה?

לכל הגירושים,הוא לא בכזאת פשטות יגיע ויכתוב.

זאת דעתי.. את הסיפור שלי תוכל למצוא כמה עמודים אחורה אם תרצה..

לי אין בעיה לפרט. זה אנונימי, אף אחד לא מכיר אותי, אז מה הבעיה?

אני אהיה ראשונה... (בתגובה נפרדת, כי חיידק ה"לשרשר נכון" דבק בי)

ולא בא לי שסיפור חיי לפרטי פרטים יסתובב פה

כולם לשבת יפה ולשלב ידיים. יופי.

ועכשיו: אמא שלי גרושה פעמיים. פעם ראשונה מאבא שלי, וזה בגלל שהם שונים זה מזה בצורה מדהימה (ואלו לא הפכים משלימים... הם יותר כמו 2 קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו). עד היום אני לא מבינה איזה שד דחף אותם להתחתן... 

הגירושים השניים היו כתוצאה מנישואין עם בעל אלים ולא יציב. רק שהוא ידע להסתיר את זה מצוין לפני החתונה, ואימא שלי המסכנה נפלה בפח. 

היא התגרשה ממנו אחרי כמו שנים, או אם נדייק - נפרדה ממנו, כי ה*** הזה לא נתן לה גט איזה עשר שנים אחרי שהיא נמלטה ממנו. 

זהו. זה הסיפור שלי.

אבא גרוש פעמיים.

בנישואים ראשונים הם התגרשו כי הורים שלה לחצו כי הוא היה כהניסט ועשה כמה דברים שזה לא הפורום לפרט אותם

אחותי הגדולה היא אחות מאבא.
וכמו קייטי, בנישואים עם אמא שלי זה "בגלל שהם שונים זה מזה בצורה מדהימה (ואלו לא הפכים משלימים... הם יותר כמו 2 קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו). עד היום אני לא מבינה איזה שד דחף אותם להתחתן... "

 

אבא, אמא, אם איכשהו אתם קוראים את זה- לא לרצוח אותי!!!

אבא נשוי 3 פעמים- אמא (גירושים)..
‏***-מוות..‎:-/‎
ועכשיו הוא נשוי ב"ה.

אמא נשואה עוד פעם אחת..

היתי בת 18 כשהורי התגרשו.

לאמר למה זה קרה? אני ממש לא יודעת!
כלפי חוץ הכל היה נראה בסדר עד השנה האחרונה... וזה היה די הלם. לילדים ולסביבה...

שמועות כל אמא שמועות כל אבא,
ובחיים אני ידע מה נכון.

אז פשוט זה כבר לא בתחומי העניין שלי...
ואני לא מנסה להבין את זה יותר.
שיהנו...
אני סומכת עליהם שהם מספיק אנשים בוגרים... (לא שיש לי ברירה אחרת )

אצלינו זה גם יכול להיות. תמיד כשמבקרים את הנכדים-סבתא שלהם בורחת, רק לא לפגוש את בעלי...לנו זה דוקא לא משנה. מצד שני, היא סבתא יותר טובה ויותר משקיענית. הלואי עלינו.

שמכירה כמה וכמה שפסלו את אחותי על כך. כי הם פחדו. מובן וברור.

אי אפשר להגיד שאין לזה השלכות.. אבל כל עוד זה מטופל,והאדם מרגיש שלם במקום שלו איו עניין שזה יפריע וירתיע שידוכים..

ב"ה 2 אחיות שלי נשואות , 'למרות' זה.

לי יש תאוריה.

שאנשים שעברו דברים כאלו וכו, יותר בוגרים, יותר חזקים ווכו

לכן לא "למרות" כי אם "בגלל"

התחתנו איתה. בכוונה השתמשתי במילה למרות. כי לא בזכות זה הם התחתנו.

ודבר שני,לא כולם יוצאים מזה כ"כ בוגרים וחזקים.. יש כאלה שזה שובר אותם לגמרי.

 

וכמו ש'פעימה' אמרה- כל אדם עובר דברים,וזה מי שהוא פשוט..זה המכלול של הבנאדם.

בעה"י

 

לא ידוע לי על מישהו שהחליט לא להיפגש איתי בגלל זה, אבל אולי פשוט לא אמרו לי.

 

כן. יש לזה השפעה בהמשך, מה השאלה בכלל?

למה שיפסלו אדם על שגיאה* שעשו ההורים שלו? אין בזה שום היגיון. 

הרי זה לא מראה על בעיה שיש בו. זה משהו שקרה לו. וזה יכול לקרות לכולם. 

אז למה לפסול? 

אוף, דיכאתם אותי חבר'ה...  בחיים לא חשבתי על זה קודם.

 

*ולכל אלה שיתקוממו ויגידו שגירושין זה לא שגיאה, ושזה עדיף מלחיות בלי אהבה ועם מריבות וכולי וכולי, התכוונתי שההוריםן עשו שגיאה בזה שהם התחתנו יחד. לא בזה שהם התגרשו.

 

ו-הי! אתה ממש טרי פה! 

אז ברוך הבא לפורומינו הקט!

(אני גם די טירונית כאן... תרגיש בנוח.)

ולפני שאת מתקוממת, תחשבי איך היית מתקוממת אם הם לא היו מתחתנים....חושבת? הצלחת? לא. לא היית פה (ח"ו!) אם הם לא היו מתחתנים, וזו תוצאה חיובית מאוד לזה שהם התחתנו! (או ההורים של כולנו לצורך העניין)

 

אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים. כל אחד עובר בחיים מה שהוא צריך לעבור. הם התחתנו והתגרשו, ההורים שלנו התגרשו ולכל אחד אחר השק שלו עם הצרות שלו.

 

סבתא שלי אמרה פעם לאחי: שומדבר טוב לא יצא מזה שאמא שלך התחתנה עם אבא שלך. והוא עמד מולה ככה: 

אני לא אומרת שלא סבלו מזה, אני לא אומרת שאי אפשר היה אפשר להתנהג אחרת (בבחירה או במהלך החיים המשותפים, פתירת בעיות, זוגיות טובה וכו', זה גם תלוי מאוד באיזה שלב של הנישואין הם התגרשו), אבל להגיד שזו הייתה שגיאה מוחלטת ושלא יצא מזה שום דבר טוב? לא מסכימה.

 

 

אז על מה פוסלים בכל זאת האנשים?

על סטיגמות. על זה שלמדו שמי שההורים שלו גרושים הוא נער במצוקה, שהוא לא ידע בחיים מה זו זוגיות טובה, שהוא יתגרש בעצמו ח"ו. אנחנו יודעים שזה שטויות. כל אחד עושה את הבחירות שלו בחיים, וכל אחד בוחר מה לדעת, מה ללמוד, במה להשקיע ובמה לא.

ונסיים במה שאמר לי בעלי כשהכרנו: אני יוצא/מתחתן איתך, לא עם המשפחה שלך. אם את מתאימה לי אז מה משנה כל השאר?

'קייטי' ,אני גם טענתי בדיוק כמוך עד לא מזמן, עד שבאמת הבנתי שאין סיבה לפסול!
אם האדם שמולך יראה מישי רכרוכית שמרחמת על עצמה תמיד עקב הגירושים,אז סבבה. ניתן לו לפסול.

אבל זה לא ככה! אם לא נראה כמו שניל"ס אמרה שכולנו נערים במצוקה או כל מיני סטיגמות אחרות באמת לא תהיה סיבה לפסול אותנו בגלל מה שההורים שלנו עשו .

 

בטוחה שלא יפסלו אותנו על כך. אנחנו באמת גיבורים פה!

לא יתחתנו איתך כי אתה "גיבור",

זה החיים שלך, לבכות לא יעזור.

מי שיתחתן איתך יהיה אדם שראוי לך, לא לסיפור חיים שלך.

הסיפור חיים שלך זה מה שבונה אותך. זה מה שמוביל אותך להיות מי שאת, לשינויים שעברת..

אבל להגיד שאת גיבורה בגלל מה שעברת..?

אולי..

לא יודעת בעצם, העלתם לי נקודה למחשבה

 

 

הרי למה אנחנו אומרים על אנשים שהם גיבורים? כשהם מתגברים על מכשולים וקשיים.

וככה בדיוק אנחנו..

יש לי חברה, היא גיבורה!!! זאתי שונאת שונאת שונאת ללמוד! לא מצליחה! פשוט לא מצליחה! כלום לא עוזר. מה נעשה? אלה החיים.
אבל לא! היא תשב ותלמד ותחרוש ותשקיע ותוציא ת'נשמה ותעשה כל מה שהיא יכולה, ובסוף- היא תקבל 10. מתוך 100.
אבל היא גיבורה. 
ואני לא.

ומצד שני, אלה שעברו ניסיון קשה, למרות שלא הם החליטו עליו, עדיין ראויים להערכה על זה שצלחו אותו בשלום. ואלו שצמחו מתוך הניסיון הזה, והצליחו לכוון אותו לאפיק בונה, בטח ובטח שראויים להערכה.

(אוף, הנאום הזה כל כך מורתי. אבל הוא נכון!)

יש דברים אחרים שהופכים אותי לגיבורה, אוהו איזה גיבורה!!

אין עליי! מגה שפיצה!
אבל זה שאני גרושיית? מה גיבורה בילדה שהורים שלה נשואים? בדיוק.

בין אם זה שההורים שלו גרושים והוא צריך להתמודד עם המריבות, עם המעבר בין הבתים וכיוצא בזה ועדיין להשאר שפוי, להגיע לבצפר,להמשיך בחיו "כרגיל" זאת התמודדות עצומה לדעתי.

באה מהמקום של עצם היותם גרושיים.
אבל לא נכון לדעתי להגיד שגרושיים ככלל הם גיבורים.
הם בני אדם עם חסרונות ויתרונות, קשיים והצלחות, בדיוק כמו כולם.

ואת צודקת. מאוד.

אגב, שמתם לב שהאתר התעורר לחיים פתאום?

עשית לי ת'יום
אין לי מושג למה אבל זה עשה לי ממש טוב

אוהבת לשמח אנשים.

ובמיוחד כשהמחמאות הגיעו לך ביושר...

אענה לך על הסוף- איך אני יעשה שזה לא יקרה לי- פשוט להתפלל לקב"ה ולהתפלל ולהתפלל. ויחד עם זה לדעת שלא הכל בידיים שלנו ויש דברים שנגזרו ואין לנו מושג כמה ולמה.

בקשר לכל השאר- אנשים לא "מפסיקים לאהוב" ביום אחד... אף פעם זה לא קורה ביום.
זה יכול להתחיל באכזבה ממשהו מסויים שלא מטופל, להמשיך בכל מיני חסרונות שעד היום ידיענו ולא הפריעו ועכשיו הם נורא מציקות, וכך דבר גורר דבר...

(טוב, את כבר יודעת שאני מעריצה אותך...)

 

טוהר יקרה, לשאלתך- גירושין זה לא דבר שמגיע בין לילה, כמו שחוסר אהבה לא מופיע תוך יום.

נישואין זו עבודה. עבודה קשה. כשאדם נכנס למסגרת ולמחויבות של נישואין הוא בעצם אומר "אני בוחר בך. אני יודע שיהיו קשיים, ואני מוכן להתמודד איתם יחד איתך."

מה שקורה לפעמים זה שלא עובדים על זה מספיק, לא מדברים על דברים ונותנים לדברים לשקוע. המשקעים האלה מצטברים ועם הזמן מגלים שהכל כבר לא אותו הדבר. (ח"ו אני לא מדברת מניסיון של גירושין, אלא מניסיון של נשואה ב"ה)

(יש גם מקרים שונים, שבאמת הבנאדם משתנה כל כך עד כדי כך שזה כבר לא מתאים. זה גם לא דבר שקורה בין רגע, וזה גם, כמובן, דבר שאי אפשר לחזות מראש.)

 

לא צריך לפחד מגירושין עד כדי כך שנפחד גם להתחתן. נכון, להתחתן זה מפחיד, אי אפשר לדעת מה קורה בהמשך, מה יהיה אחרי שנים יחד.

יש אנשים שמנסים להמנע מזה בדרך אחת- פשוט יוצאים במשך שנים ומכירים הרבה, אבל לא משנה כמה זמן תהיו יחד תמיד יש מה ללמוד, אז איך נימנע מהפתעות? לא נימנע.

נישואין זה הרבה אמונה ועבודה קשה. כל אחד יעשה את ההשתדלות שלו, לעבוד על הזוגיות כל הזמן, לא לתת לדברים לשקוע בלי שסידרנו אותם, ובכל השאר- להאמין שהקב"ה מסדר הכל לטובה.

 

את יודעת מה אני אמרתי באירוסין שלנו? בד"כ מזכירים את הפסוק "וארשתיך לי לעולם", אני הזכרתי גם את החלק השני של הפסוק "וארשתיך לי באמונה". עשינו את ההשתדלות שלנו, מכאן- אמונה.

מכירה כמה זוגות שב"ה בקשר טוב גם אחרי.. כי זה "פשוט" לא הלך להם..
לעומת זאת יש כאלה שהייתה סיבה קשה לגירושים.. כמו בגידה וכדו'..
וגם אחרי,אני לא חושבת שנגמרה האהבה ביניהם. פשוט כשאדם נפגע,הכעס מתגבר על האהבה. וגם זה לא בהכרח..

היום אין לי בעיה שידברו איתי על זה,

לפני זה,כשזה רק התחיל,לא רציתי שיתקרבו אלי בקשר לדבר הזה..

וזה לא בגלל שעבר זמן,אלא כי התבגרתי..

בעה"י

 

כל אחד מאיתנו חווה אחרת את הגירושים, הגיב אחרת, חשבת אחרת וציפה ליחס אחר.

לדעתי, אם הוא סיפר כנראה הוא רוצה את הצומי הזה[לדעתי, שדווקא דאגתי להסתיר את העניין עד שעברתי לאולפנה].

מה שכן, אם את מורה שלו כדאי להקל עליו, להתחשב, לוותר. לא יותר מדי-כדי שתהיה לו מסגרת, מצד שני המצב בבית לא פשוט עכשיו אז לימודים מן הסתם זה לא בראש שלו.

 

סתם מעניין אותי, למה את מתכוונת 'שאדע להתייחס אליו בהתאם'?

 

 

לגבי השאלה השנייה-בסדר גמור ואפילו רעיון מעולה!
החיים שלנו תמיד כפולים-מראים את התעודה לשניהם, מספרים חוויות לשניהם וכו', ככה שזה ממש לא מעיק ובהחלט חלק שגרתי מהחיים.

 

אשרייך על האכפתיות הגדולה! בכלל לא ברור מאליו...

בהצלחה!

ואם יש עוד שאלות-מוזמנת לפנות כמובן

"סתם מעניין אותי, למה את מתכוונת 'שאדע להתייחס אליו בהתאם'?"
חחחח קרעת

בעה"י

פשוט אולי היא צריכה עזרה בלדעת איך להתייחס לקרניים שיתחילו לצמוח



(שרבוב הבדיחה בכלל לא על חשבונך, זו סתם ציניות שחורה שלנו )

שהיו בו:
ילדה אחת שהיא בת להורים גרושים,
וילד אחד בן להורים פרודים.

היה להם מחברת קשר אחת,שהם שמו בסוף היום בתיק שלהם,כמו כל הילדים
וביום שהלכו לאמא,אמא קראה והגיבה,וביום שהלכו לאבא,אבא קרא והגיב אבל לא תמיד האבות הגיבו,הרבה פעמים האמא ענתה ביום שהמחברת הגיעה אליה,גם על יום קודם וכד'.
שני ההורים יכלו לקרוא הכל.

לדעתי אם כבר השאלה היא מצד ההורים,לא מצד הילד-
הרי מה שכל אחד מהם כותב נגיש לעיניי השני בין אם הוא רוצה ובין אם לא.
אז נכון שזה לגבי הילד,ושניהם צריכים לדעת מה נאמר על הילד,אבל לא יודעת אם יש חובה ששניהם ידעו מה שהשני/ה חושבים על מה שכתבת במחברת קשר.

ד"א-לאסיפות הורים לפעמים שניהם הגיעו ביחד.
הגננת לא עשתה שתי ישיבות על אותו ילד,
אם הם לא רצו להגיע ביחד,מה שמאד מובן,
היא נפגשה רק עם אחד מהם(בד"כ מי שהיה יותר יעיל לדעתה ולדעת הפסיכולוגית).

כל אחד לוקח אחרת,וכל אחד מגיב אחרת,גם בין אחים ואחיות כל אחד מקבל את אותו סיפור בצורה שונה,אז בלי לדעת מה הסיפור אצלו,ובלי לדעת מה האופי שלו,ובאיזה צורה נאמרו הדברים,ובלי להיות הוא,לא חושבת שיש לי תשובה

מערכת היחסים שבין בני הזוג אף פעם לא נגמרת היא פשוט שינתה סטאטוס 

הרי שיש ילדים בתמונה המערכת אף פעם לא תסתיים כי תמיד יהיה סוג של תקשורת בין שני ההורים אומנם תקשורת טכנית אבל עדיין סוג של ככה זה אצלי לפחות

וחוץ מיזה

אני מדבר כמובן בשם עצמי אני מנסה דרככם ללמוד כיצד להיות יותר קשוב דרוך לילדות שלי וכיצד להתמודד עם דברים שהן עלולות לחוות ולעבור ולהיות מוכן אליהם 

וזה שיש משפחה לא אומר שמה שהיה נגמר אלא התחלנו פרק נוסף בחיינו

ומקווים שפרק זה יהיה הרבה יותר טוב מהפרק הקודם...גם לנו וכמובן גם לילדינו

 

השאלה למה את מתכוונת שחשבת שייגמר, מה המצב עכשיו.

 

נכון, יש לנו בית משל עצמנו, אבל אנחנו לא מנותקים מהמשפחה בגלל זה, אפילו להיפך- רוצים את הקשר, באים לשבתות, טלפונים, תמונות (בעיקר של הנכדה)

 

אצלי זה שונה, כרגיל, בגלל שאבא שלי גר בחו"ל וגם ככה רואים אותו פעם בחצי שנה-שנה, אבל זו לא החלטה שלי וזה לא קשור לאם אני נשואה או לא.

 

אז זה תלוי מה המצב אצלך עכשיו. אם את מדברת על לא להיות בבית כל הזמן, לא לעבור בין הבתים, לא לשמוע את כל הדיבורים והצעקות או לא יודעת מה הולך אצלך, אז סביר מאוד שזה לא יהיה ברמה כזאת מאחר ויהיה לך בית משל עצמך להיות בו ולפתח אותו.

אם את מדברת על העניין הרגשי או עובדת החיים הזו שההורים גרושים- צר לי לבאס אותך אבל זה נשאר חלק מהחיים, ובלי קשר לנישואין שלך או לא- זה תמיד יקבל את החלק בחיים שאת נותנת לו, ותמיד ישפיע ברמה שאת נותנת לזה להשפיע.

 

שאלה יפה שאלת, מקווה שהתשובה הספיקה לך, או שתשאלי עוד

לטוב ולרע

1. אם יאדם עובר מאורע חשוב ומשמעותי בחייו, כזה שמפרק אותו לגורמים ומחברו מחדש בצורה קצת אחרת, אזי אם הוא לא למד מכך מאומה הוא פשוט פיספס והחטיא הזדמנות נהדרת בה ה' רצה לגלות לו עוד קצת על עצמו. לא חבל?

 

2. כאשר בתהליך הגירושין מעורבים ילדים, הקשר למה שאירע לעולם לא יכול להגמר, אלא אם צד אחד בוחר להתנער מאחריות ולשכוח מהילד.

איך ילד שגדל לאדם יכול לעבור חוויה שאחד ההורים מתנער מאחריות עליו, ושלא תהיה השפעה?

אין מה לעשות, לא אנחנו בחרנו את המצב הזה, אבל התפקיד שלנו הוא ללמוד ולגדול מזה, כמו שכתבת ב-1.

אשמח להסבר

אולי זה מקור אי-ההבנה?

 

ברור שבילד לעולם תשאר צלקת, כוויה כלשהיא, שתלווה אותו עד שיקים בית בעצמו, ואולי אף לאחר מכן

רק לא הבנתי למה זה קשור לזה שאחד הצדדים יתנער וישכח מהילד..

בעה"י

 

אבל אין ספק שכשיש לך בית משלך אתה יוצא מהתמודדות מסוימת ומתחיל התמודדות אחרת.

אם עד עכשיו זה היה שבת-שבת, אז עכשיו לרוב אתה בבית משלך אבל עדיין יוצאים שבתות להורים... שלא נדבר על חגים שמתחילים להסתבך כי אם בד"כ עושים שנה-שנה[בתור זוג צעיר] אז עכשיו זה שנה-שנתיים-שלוש והכל נהיה מבולגן.

אמנם אני עדיין לא נכנסתי לזה, אבל אחיות שלי בהחלט חוות את זה וצריך מחשבון מיוחד כדי לחשב את השבתות-חגים מול אבא/אמא שלי ומול ההורים של הצד השני.

 

אז אמנם יוצאים מהוויכוחים היום-יומיים בין אבא לאמא שחווים כרווק שחי בבית, אבל נכנסים למקום אחר.

התמודדות תהיה לנו כל החיים[או עד שההורים יגיעו ל120 בעה"י...]

 

היי,

גירושין זה אירוע משמעותי בחיים שלנו, הוא משנה את המציאות בה אנו נמצאים ומשפיע המון על עיצוב אישיותנו.

כבר תקופה ארוכה שאני לא מסתובבת בפורום,

כי באמת משהו הבשיל בתוכי ואני כבר לא זקוקה לתמיכה צמודה בנושא הזה.

 

את מדברת על אכזבה שהסאגה לא תיגמר גם אחרי החתונה.

קשר הורים-ילדים לעולם לא נגמר, הוא רק תופס פנים שונות.

כשאת בוגרת, אין כבר את הפינפון הזה בין אבא לאמא, את מנהלת את הקשר עם כל אחד בנפרד.

 

כבר אין לי כמעט קשר עם אבא, אני בחרתי בזה במידה רבה.

הגעתי למסקנה שאין אפשרות לשנות את אופי הקשר ביננו, היו לו ציפיות גבוהות מידי ממני ולא הייתי מוכנה לעמוד בזה.

עם אמא שלי קרו הרבה דברים שלא קשורים לגירושין שלהם.

היום, הקשר עם ההורים זה רק נדבך קטן בחיי.

אז הסאגה אולי לא נגמרה אבל היא קַטנה בהחלט.

מקווה שעזרתי לך

 

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בכיתה ב,אבל אבא שלי לא היה בבית כבר מאז ייתי בגן,אז אני לא ממש זוכרת מציאות של אבא בבית,
ואם משהו משפיע עד היום זה בעיקר זה שאני לא זוכרת מציאות של אבא בבית,וזה משפיע על ה ההתנהלות בחיים.
וגם זה שהיינו שבתות אל אבא,זה היה אחת לחודש בגלל שהוא יה חולה,
והוא נפטר כשהייתי בכיתה ו'
אז אני בעצם זוכרת אותו רק כמעורב מהצד בחיים שלי,והגירושין לא ממש היו אצלי טראומה,
כי זה היה אחרי יותר משנתיים שאבא שלי היה מחוץ לבית,אז תדירות הביקורים אצלו השתנתה וכו',אבל אנחנו לא חווינו שום דבר שלילי מצד אמא לגבי אבא,וכן להפך כל השנים.
עד היופ מה שמשפיע עליי,לטוב ולמוטב,זה זה שאבא שלי נפטר,יותר מאשר הגירושין,

כך שתשובה לגמרי לשאלתך אין לי,אבל באופן כללי,מה שבאתי לומר זה,שכל מה שחווים,גירושין,אובדן ועוד,זה לא דבר שנעצר כשמתחתנים,זה לא מספיק להשפיע עלינו,זה משפיע בצורה אחרת,כיוון שהמציאות אליה נכנסים היא אחרת.
נישואין זה לא בריחה ממוכרבות,או ממציאות,או מהתמודדות,זו כניסה למורכבות/מציאות/התמודדות מסוג שונה.

כותבת את זה בהקשר לעניין הזה,ולא כדי להפחיד או לומר שזה דבר רע ושלילי,
פשוט שלא יובן לא נכון מדבריי

בהצלחה צדיק..

שה' יתן לך הרבה הרבה כוחות!

וחס ושלום לא בקטע של לבאס, פשוט צריך לדעת שזה גם לא פשוט אחרי הכל ..

בהצלחה!

‏ כמו כל דבר, בסוף מתרגלים איכשהו.. במיוחד אם הוא מראש לא היה נתון לשליטתך..

בעה"י

 

זה [פשוט] אתגר. משהו שאתה צריך להתמודד מולו מהמקום שלך.

 

המלצתי היא לא לתפוס צד אלא להיות במקום הכי ניטרלי שיש.

ואולי לנסות לצאת מהבית בתקופה הזאת, שלא תצטרך לחוות את זה שלב-שלב.

 

בהצלחה

בעה"י

 

 

 

איזה כיפ! שמחה בשבילך כ"כ
שתזכי להקים בית נאמן מלא שמחה נחת ורוגע!
שתראי מעתה הרבה אושר שיכפר על הניסיונות שעברת
מעריכה מלא!!

איזה כיף לשמוע!

 

שתזכי לבנות בית נאמן בישראל, והרבה הרבה ילדים צדיקים וחמודים

רק אושר...

מאוד משמח

אושר ועושר בבנין עדי עד,

ויהי רצון ש"גדול יהיה הבית הזה האחרון- מן הראשון"

ותזכו לשנים בריאות נעימות וטובות יחד.

אמן וכן יהי רצון

בעה"י

 

לקח לי המון זמן לקלוט שהשרשור הזה בשבילי

 

תודה על הברכות, באמת באמת ששימחתם אותי!

 

בעה"י בקרוב אצל כולם![רק אצל הרווקים, כן. ]

 

 

 

אבל איך לעזעזל אני יכולה לאהוב מישו שכל כך שונא את אמא שלי, ואם היה לו יותר אומץ היה כבר פוגע בה??

זה מאוד לא פשוט ככה. 

אימא שלי מאוד משתדלת לא לדבר רעות על אבא שלי, זה מאוד לא פשוט לה, כי הוא אפעם לא  משלם מזונות וכאלה. אבל היא יודעת שזה פוגע בי שהיא מדברת עליו דברים רעים.

את יכולה אולי לדבר על זה עם ההורים שלך, לבקש מהם לא לדבר אחד על השני בנוכחותך... אולי זה יעזור.

קבלי חיבוק מעודד!

תסבירי לשניהם שאת אינך צד בעניין ואם אבא שלך רק מגדף את אימך בנוכחותך אמרי לו שאת אינך רוצה לראות אותו יותר עד אשר הוא לא משנה את דרכיו

ואז תראי מה יותר חשוב לו הקללות והגידופים על אימך או את...

כמו כן אמרי לו שאת מעוניינת לבלות איתו ולא לשמוע אותו מדבר כך 

זאת הרגשה נוראית.

יש הורים שלא מבינים שהטעות הגדולה ביותר היא לדבר על הצד השני.
אנחנו מורכבים מאבא ואמא, הם חלק מאיתנו. ולדבר על הצד השני, זה כמו לדבר עלינו. וזה כואב מאוד מאוד.

אני מציעה שתצהירי שאת לא מעוניינת לשמוע מטוב ועד רע על הצד השני. בשום אופן. את לא הכתובת לפריקות האלו. (זה מה שאני עשיתי).

עוד משהו, אני יודעת שזה קשה, אבל אל תתיחסי למה שהם אומרים בקשר לזה. הם פגועים- כל אחד בצד שלו, וההסתכלות שלהם על השני סובייקטיבית לגמרי. לכן לרוב הם אומרים דברים לא נכונים. אז לא להתיייס מטוב ועד רע. הם טועים.

הם שניהם טועים וצודקים. ולכן תנסי לא להיכנס לזה. זה מערער לנו את הביטחון.

במקביל הייתי מציעה ללכת למישהו מבוגר אובייקטיבי ולדבר איתו על הדברים. זה יעזור לך מאוד.

הרבה כוחות!

אם את צריכה עזרה או משהו, את מוזמנת לאישי.

שלום טוהר יקרה,

קראתי את כתביך והצטערתי מאוד.

זה מאוד קשה ומאוד מיותר. זכותך כבת לא להיות חשופה ללשון הרע על הוריך מולידך.

אני חושבת שחשוב להבהיר להורים איזה נזק הם גורמים בהתנהגותם זו. בטוחני שאת יקרה להם מאוד והם אינם חפצים

לגרום לך נזק וכאב, כפי שבפועל קורה. אני חושבת שכדאי ליזום שיחה עם כל הורה בנפרד, יחד עם מבוגר שאת מעריכה ושהוא לא מעורב בסכסוך אלה בצד שלך. (בשיתוף אחים אם יש) מורה, רב, דוד, איש מקצוע וכדומה. בשיחה יובהר להורים שהמצב שנוצר הוא בלתי נסבל ומנקז את דמך אט אט. 

כמו כן , כפי שכתב קודמי, דאגי לקבל תמיכה ממבוגר אחראי, ע"מ שתוכלי להמשיך בחייך באופן מיטבי.

המון הצלחה,

יעל הכהן גרין

פסיכותרפיסטית MSW

childrentalkaboutdivorce.com

אין לי מה להגיד לך...

זה באמת נשמע קשה להרגיש ככה...
למרות שזה קורה לצערינו, אני מקווה שהפעם זו רק הרגשה.

מצד שני, גם כשילד רב על צעצוע בשביל המריבה, הוא עדיים אוהב את הצעצוע.

(וגם יכול להיות שכל צד חושב שצריך "להציל" אותך מהצד השני, וזה לא לשם המריבה)

הרבה כוחות.

נכון מה שכתבת וממש עודד אותי ,לא חשבתי להסתכל על זה מכיוון אחר....

שלא מדברים..

איפה אתה בכל הבלאגן הזה?

כוונה בילדים.. ראשון? אחרון?..

 

אם אתה בצבא או לימודים זה פחות מסובך..

אתה פחות בבית או שיש אלטרנטיבה.

 

זה נשמע שזה רק בהתחלה 

זה הולך להיות יותר קשה 

אתה צריך להתכונן לזה

באותה נשימה אוסיף ואומר שזה לא סוף העולם

יש דברים יותר גרועים לא עלינו..

 

תשמח במה שיש לך 

אולי אחרי שכל זה יגמר

תוכל להנות עם שני הורים שמחים 

אמנם לא אחד עם השני

אלא איתך

הלוואי

 

כמו תמיד

אנחנו פה

ואם זה לא עוזר 

תפנה למישהו שכן יכול 

 

ת'אמת שההורים שלי עושים את זה בנחת בלי משפטים ודברים כאלה רק מגשר...
בצבא ובכל זאת ההגעה הביתה והרצון שלהם שאגיע הביתה למרות המצב (הם יודעים שקשה לי)
אז קצת קשה להגיד להם לא וללכת למקום אחר לשבת

עשה כרגע מה שיקל עליך , ואם טוב לך לא להיות בבית אז אל תהיה!
אני לא ידעתי לשחרר, והיום לאחר 4 שנים אני קצת מתחרטת..

תשמח שאין ריבים צעקות וזלזול אחד בשני..זה סיוט..
צומחים מזה..אתה תראה..
נשמע שאתם בערך בגילאים שלנו - תגרום שהמצב ילכד אתכם האחים ולא חלילה אחרת זה חשוב מאוד!
הרבה כוח!

חייתי ככה מאז שנולדתי עד גיל שלוש עשרה, אבא שלי בנאדם שבחוץ נראה עדין אבל בתוך הבית הוציא את כל העצבים שלו על אמא שלי והיו ימים שפשוט פחדתי לחזור הביתה ונשארתי בחוץ כל היום... וגם כל המתח הזה שיש בבית אחד שני אנשים ששונאים אחד את השני אתה מרגיש שהבית הולך להתפוצץ מרוב מתח...

הבית צריך להיות המקום הכי בטוח ומגן, ולפעמים, גם אחרי הגירושים, יש קטעים שהוא לא כזה, ואפילו להיפך.

אני אישית לא ממש זוכרת איך התמודדתי,

רק את זה שהתחרפנתי לגמרי. התמודדות אמיתית לא נראה לי היתה.

עד היום אני כועסת עליהם

תודה לך שענית לי ...האם היית רוצה שיעשו איתך שיחה לפני? איך היית רוצה שהשיחה תהיה?

ממש את השיחות המשפחתיות האלה.. מבחינתי זה שיא הדביק,כי בחיים לא היינו מהמשפחות האלה עם ה"זמן משפחה"..

אבל בכל זאת,עדיין אבא שלי עוזב את הבית ככה שהגיוני שיודיע לכולנו יחד ולא ישלח SMS או שיכנס לחדר ויגיד שהוא עוזב וילך.

ידענו שהגירושים יגיעו בשלב כלשהו,אבל זאת עדיין מכה פתאומית..

את אבא שלי עניין איך להרוס לאמא שלי תחיים ואמא שלי הייתה עסוקה בלשרוד..

ההורים כינסו את כל הילדים ואמרו שהם הולכים לעשות "ניסיון", ואבא עובר לגור בחו"ל למשך הקיץ.

בסופו של דבר הוא הגיע בחורף (לבר מצווה של אחי) והם התגרשו סופית, והמעבר לחו"ל נהיה סופי.

 

מה אני חושבת על זה?

טוב, הייתי קטנה יחסית (10) אבל זה עשה את זה טיפה הדרגתי במחשבה (כלומר, זה לא שהוא היה בבית לפני זה ואז התגרשו ועזב, אבל במחשבה יש הבדל במיוחד לילדים). וגם אני רואה פה לפי התגובות שלמי שלא היה בכלל זה די חסר ופוגע

אבל כן היתה הדרגתיות.

אבא היה מגיע הביתה ארבעה ימים בשבוע (כולל שת), אחר כך שלושה, ואחר כך פעמיים.

ככה "התרגלנו" לראות אותו פעמיים בשבוע.

אבל ברור שכשזה נהיה מסיבה של גירושים זה הרבה יותר קשה, פסיכולוגית.

משהו טוב גם בחורבן הבית הזה. משהו טוב בדיעבד.

 

היום אני יכולה להצביע על הרבה טוב שיצא מזה.. 

רואים את זה ברגישות שלי לאחר .. בפרופורציות שאני לוקחת דברים

בבגרות יתרה.. בלקיחת אחריות , באמונה שלי בקב"ה, למדתי להעריך כל דבר טוב האמת שיש עוד הרבה..                            אלו דברים שיכולתי לזהות רק אחרי 'הסערה' שעברתי..

 

 

 

שכמה שזה קשה- אסור לבחור צד כי כולם בעצם באותו צד..

 

שאסור לוותר בקלות חייבים כל הזמן לבנות ולהתפתח בזוגיות 

אחרת- כמו ציפור אם עומדים במקום נופלים..

ולא לשכוח לוותר

 

לגבי הרגישות- אולי אצלי זה התחדד אחרי הגירושין, גם לפני הייתי רגיש יחסית לבן  

אני הייתי בגיל תיכון כשזה קרה אז לא יודע כמה אפשר לייחס לזה..

אבל יש דברים שאני צריך להגיד למשל ואני לא כדי שמישהו לא יפגע 

מצד שני למדתי גם לעמוד על שלי יותר כשצריך..

 

ושאסור להמעיט בערך הקשר שיש בין הגרושיים ולטפח ולחזק אחד את השני.

כל אחד עובר את זה בצורה שונה אז דברים משפיעים בצורה שונה מאחד לשני

משהו שנראה חסר ערך לכאורה לאחד יכול להיות חוויה מאוד משמעותית לאחר

 

עד כאן להפעם

 

הוא בגרות..
ולצאת מהתמימות שהייתה בי לפני. להבין שלא הכל טוב, אבל מתמודדים.
ואם לפני היינו מסתכלים על גרושיים קצת שונה, אז היום אני יודעת ומשתדלת להכיל ולקבל כל אדם כמו שהוא.. בלי יותר מדי סטיגמות..

בעה"י

 

בעיקר בגרות, נסיון חיים, ויכולת להתמודד עם אתגרים בחיים.

 

דרך כלשהי להעמיד דברים בפרופורציה.

לזכור שיש בי כוחות, גם אם הם קשים למציאה.

 

ופרופורציות, ולא לקחת את הכל כמובן מאליו..פשוט להודות על כל דבר קטן שיש..

אני משוכנע שרובכם פה ילדים ...

כאדם מבוגר יחסית אליכם אני בשמחה אשתף אתכם במה שלמדתי הן מהגירושים של הוריי והן מהגירושים שלי עצמי

לבחור נכון זה הדבר הכי חשוב לא להתפשר על בחירת בן\בת הזוג

לחפש בן\בת זוג שדומים לכם ולא ההפכים שלכם כי במרוצת השנים מה שחשבתם שמדליק יתחיל לעצבן

מניסיון..תבחרו נכון את האדם איתו אתם תבלו את שארית ימיכם תשימו לב שאותו אדם מתחבר אליכם במישור שלכם

אם אתם אדם רוחני או חומרי תחשבו טוב לכו עם האמת שלכם ואל תכנעו ללחץ חברתי כזה או אחר