פורום בין שני בתים (עמוד 13)

אמן שיעזור לנו!

שיש מכל דיבור עליו!
נמאס לפגוע באמא שלי כל פעם שרק יוצאת לי המילה "אבא" מהפה!

אבל... זה החיים
אמנם זה קשה, וקשה מאד...
אבל הוא א-ב-א ש-ל-ך!!!!
ואי אפשר להתעלם ממציאותו!
לא צריך לקחת את זה כ"כ קשה.....
מניסיון...

אולי לא בכוונה אבל אם אמא תבין שזה לא הזכרה של אבא לשם השוואה או הקנטה... זה יעבור. כן זה קשה, כאמא.. מה אתם מזכירים לי אותו עד שהתפטרתי ממנו... אהה אתם בטח רוצים לאמר שאבא יותר טוב... או שאתם כועסים עלי שהוא לא פה (לא עולה לי עוד רעיונות למחשבות...) ואז היא נפגעת.

בעז"ה זה יעבור... זה יכול לקחת כמה שנים, ואצלנו היום צוחקים עלזה לפעמים... (אם אבא היה פה.....)
זו תקופה לא קלה בכלל...
(אומרת זו שלא דיברה עם אמא שלה ## חודשים מהגרושים... לא יגלה כמה כי פדיחות...)

הנושא אצלינו הוא רגיש מעל המצופה מבית דתי לאומי.
ובמחשבה לאחור אני מבינה אותה שהיא נפגעת..אבל היא נפגעת כ היא לא מבנה את המטרה הסופית
שלי במה שאני אומרת.. לכן זה משגע אותי כ"כ..
 

אין לי יותר מדי מה להגיד...

הכוח שלך נמצא בתוכך, ואני בטוחה שהשתמשת בו עד עכשיו. גם אם כולם נגדך (אין אחד שלא? בטוחה?), עוד תמצאי מי שישמע את קולך ויתמוך בך. גם אם זה מישהו שלא נראה שיכול לשמוע...

וגם להתפרק קצת זה בסדר, כל עוד יודעים שצריך לעלות מזה למעלה חזרה, עם כוחות מחודשים

 

מוזמנת לדבר.

כשמרגישים כך, אם הבנתי אותך נכון...
לפעמים באמת צריך לצאת קצת...
להתנתק, לא לחשוב, לא להיות כל היום בתוך הג'יפה של עצמך...

נצלי אתזה שעדיין חופש, ותצאי. לא לברוח.
"אני נוסעת לסבתא/דודה /חברה ליומיים/שלושה/שבוע" זה לא לברוח.
זה להחליף אוויר ואווירה. לאגור כוחות.
כמובן במידה וזה אפשרי...

מקווה שכיוונתי רלייך... כי זה נשמע לא קל!

בס"ד

 

קודם כל-אשמח לעזור, תהיי בטוחה שאני לא נגדך

 

ואני בהחלט מצטרפת למגיבות שמעליי-אפשר לפעמים לברוח!! לנסוע לחברה, לסבא וסבתא, לטיול עם מישהי. אם זה לא מתאפשר, אז להסתגר קצת בחדר עם ספר/מוזיקה/יצירה/נגינה/כל דבר שאת אוהבת ועושה לך הרגשה טובה.

אפילו הייתי אומרת שכדאי ורצוי לצאת לפעמים מהבית. תכל'ס זה לא מצב הכי בריא, לא מה שמתאים למבנה האדם שרוצה אבא-אמא-וילדים...

 

אם יש דברים ספציפיים יותר שאפשר לעזור-בשמחה!

תסתגרי בחדר- אוזניות/ציור/מחשב/תחביב אחר שאת אוהבת ותתנתקי לכמה דקות..

 

תאגרי כוחות מחודשים..

וכמו כל דבר בחיים- את בוחרת לאיזה כיוון זה ישפיע.

לגבי העובדה עצמה שאת בת להורים גרושים- לה את באמת לא אחראית, ומי שפוסל על זה בלי להכיר אותך? טוב, הפסד שלו

מי שלא אוהב אותך ככה, לא יאהב אותך בשום מצב אחר..

בעיה שלו, ואך ורק שלו.

את לא אשמה בכלום!

אני כן יכולה להבין למה הם פוסלים, אולי הם מפחדים שזה יעבור, השאיר צלקות, אנאערף..

אבל 'כלס, זה ממש לא אשמתך, ו..זהו!!

אולי אני באמת מפסידה את הבעל שלי בגלל ההורים שלי?!

סמכי עליו^^^

אם הוא לא רוצה אותך, איך הוא יכול להיות בשבילך?

כנראה שהוא לא שווה!!!

כי כן-יש אנשים שלא רוצים מישי בגלל שאין לה אופי טוב,בגלל שהיא לא יפה,בגלל שהיא רעה,בגלל שהיא לא צנועה להם מספיק. והם תלויות בדברים האלה. הם ניתנים לשינוי.

זה שההורים שלי גרושים לא באשמתי,ולא ניתן לשינוי! ופוסלים אותי ישר בגלל זה\! אפילו בלי להכיר את האופי שלי! כלום!
"אישה טובה,צנועה,מידות טובות!"
-'וואו! ממש אשת חיל!'
"כן,אבל ההורים שלה גרושים.."

-'הורים גרושים? לא,אני לא מעוניין.'

אבל תחשבי רגע- היית רוצה לחיות עם אדם שפוסל אשים בגלל דברים שהם לא אשמתם??

 

אני אישית לא.

המציאות מורכבת קצת יותר..

 

וכן, אנחנו נדפקים כל הזמן מאשמתם של אחרים.

אלו החיים, ואיתם אנחנו צריכים להתמודד.

והייתי חייבת לספר לך שאחד הדברים שמצאו בעיני חן בבעלי בפגישה הראשונה, היה הפשטות שבה סיפר על הוריו הגרושים. (בבית הוא קיבל "שטיפה" שלא מספרים בפגישה ראשונה...).

אז יש לקב"ה המון דרכים להכיר לנו את בן/ בת הזוג, ואם יש משהו ש"ינפה" כמה נסיונות מיותרים, אפשר להתייחס אליו גם כברכה. בהצלחה

לדעתי היא לא שייכת רק לגרושיים.

יש סיבות רבות לפסילה עצמית - המרגלים? - "בעינינו כחגבים - וכן היינו בעיניהם." - תחושה שמלוה לא מעט אנשים באופן יותר מוחלש או דומיננטי יותר. כל אחד והעבודה שלו...

הרבה פעמים, גם במשפחות "נורמליות" , יש לזה שייכות לאיך אנחנו מול ההורים. כמה חשים את הערכת ההורה כלפינו, כמה מנסים לרצות אותו, כמה תובעים מעצמינו, לא חשוב הפסיכולוגיה כרגע.

לא יותר חשוב אם אתה חמוד? טוב לב? חברותי? ושאר תכונות מהחלומות? וקושי להיפתח - קיים אצל רבים ובעיקר בפגישות. מכל מיני סיבות. אבל יש עוד ערוצי קשר.

כשנפגשתי עם בחורים - היה "ילד" שהוריו התגרשו בקטנותו והאבא התחתן שנית. הוא סיפר לי את החוויות וזה מאד תרם לי להבין עולם אחר והיפתח לעולם הגרושים - לראות אותם עצמם ובמקרה שיש להם ילדים - את הילדים - לאור הסיפור של אותו "ילד" - בחור. להכין את עצמי.

ות'אמת?

הוא התחתן שנים רבות לפניי...

תגידו לי אתם : איזו סיבה אמיתית, יש לי או לכל אחד:

לא לרצות בן של גרושים?

מה הסיבות האמיתיות והלגיטימית?

 

בבקשה שרשרו פה ונחכים.

(לא יצאתי לדייטיים אבל שאלתי בפורום אחד..)

אמרו לי שהם מפחדים שזה השפיע נפשית/ יגרום גם לנו להתגרש.

ת'כלס, הרבה פסיכילוגים אומרים שלגרושיים יש סיכוי גבוה להתגרש, כבר נפתח על זה דיון, אבל שורה תתתונה- זה מפחיד הרבה אנשים..

 

כי למה התגרש? מה האמת? ואולי זה יקרה שוב? - ואני מכירה אישית כמה אנשים שהתחתנו כמה פעמים. מה זה אומר עליהם עצמם ומה זה אומר על היכולת הזוגית שלהם? ודוקא באו מהורים שנשואים עשרות שנים עד שיבה טובה, בתים מעולים, משפחות יפות וחזקות...-

משמע, שתלוי מי הבן אדם ואם הוא צריך תמיכה - ניתן לתת ליווי.

השאלה אם אדם פתוח לקבל עצה טובה, ללכת בתהליך, להיות כנה.

וזו שאלה גדולה לגבי כל אדם.

אולי.

רק אולי - 

"גרושיי" זקוק למישהו קשוב, מכיל, אוהב, מקבל - וזו כבר בחירת איכות של בן זוג. מישהו שמתאים לי עם הנתונים שלי. אולי דוקא לי כ"גרושיי" יש תובנות עמוקות ורצונות עזים לבניין שלם - באיכות גבוהה מהדגם של ההורים? אולי יחד עם קלות הפירוק והפירוד - אתם מביאים איתכם איכות ורגישות גבוהה יותר?

נחישות גבוהה יותר להתמודדות והישרדות?

אולי מותר לומר - נכון. יש לי מה ללמוד ואני פתוח לקבל בצד השריטות והרגישויות, ואת/ה כבן זוג - הושט לי בעת צרה. תן יד ונלך ביחד?

זו איכות של אדם ולא "כללי דייטים" עם עטיפות צלופן.

לכולנו רגישויות. מה יגידו יתומים? מה יגידו דיסלקטים? מה יגידו כל מיני בעלי "קריטריונים"?

המחשבה המטרידה מובנת, אבל לדייטים - לא באים עם דאגות, אלא עם אמונה.

מותר לשתף בתהיות.

בע"ה יימצא בן הזוג המתאים - לסיפור החיים שה' תופר לכם.

וגם חולה בכמה שטויות קטנות. 

אז מה?!

לכל אחד יש את התיק שהוא בא איתו.

כן, אני מבינה למה את מרגישה ככה- ודוגרי? זה באמת קצת מחשיש אותי אם אלו גרושים קשים, אבל מחשיש- ח"ו לא מרתיע, אולי רק יגרום לעשות בדיקה נוספת. וגם עלי בטוח יעשו

ואצלי ספציפית זה אני אפילו קצת ייתן לגרושיים עדיפות בדברים מסוימים! בתור אחת שיש לה אחים חורגים גרושיים, אני רואה עד כמה כל אחד לקח את זה למקום שונה, ככה שאי אפשר להכליל! ועד כמה למרות הקושי זה הוסיף להם רגישות ואכפתיות.

בהצלחה! ואל תדאגי, כשהוא יגיע הוא ידע להכיל את כולך

ואני לא היחידה שאומרת את זה...

כשהתחתנתי והעה קשה מיד אמרתי "אני יעשה הכל בשביל לא להתגרש, אני יטפל, יתמודד, יקבל ישתוק וישתנה בשביל שזה לא יקרה...

ילדים להורים גרושים יודעים שגרושין זה לא אטרקציה ולא קל... הם פחות ישושו לעשות אתזה!!!

אבל מחקרים כנראה שלא..

בת להורים גרושים. שמהתחלה הנישואין לא צלחו אבל לא רציתי להתגרש. .

בסוף זה קרה אחרי 4 שנות נישואין כשכבר לא הייתה ברירה...

הנישואין..

באמת

כי היא אמרה שאחד הדברים שמצאו חן בעיניה בבעלה בפגישה הראשונה זו הפשטות שבה סיפר על זה שהו ילד להורים גרושים..

וזה מיווחד,כי הרוב נרתע מזה..

בס"ד

איזה כיף, תתחדשי!!

בס"ד

 

מי מוצא הכי הרבה דברים טובים במקום הלא נעים שלו! אמנם יותר קל למצוא את הרע אבל יותר כיף למצוא את הטוב

 

 

לגבי אלימות-זה מאוד בעייתי. אשמח לדבר איתך על כך באישי אם תרצי...

קשה לחשוב כשאתה עצבני...

 

אמממ... שאם אמא לא מרשה משהו ואבא כן, אז יש יותר סיכוי לשכנע אותה??

לא יודעת..

בס"ד

 

אם יש אורחים מעצבנים בבית אחד-בורחים לבית השני!

כמו שמן ומים

בס"ד

 

 

אצל אבא-בגדול ביחד, אבל לא באמת...

אצל אמא-אין מקום בבית אז שבתות וחגים זה כל משפחה בנפרד, טיולים אנחנו בסגנונות מאוד שונים יכול להיות אפילו שבעלה לא יבוא איתנו, אירועים משפחתיים[חתונות וכד'] כן מזמינים, אבל מדובר רק על 'אחים חורגים' וילדיהם, לא מעבר...

די מעצבן,.. במיוחד עם הוא מביא את הבת שלו..

 

אצל אבא בכלל לא יוצאים לטיולים

הרבה עושים את זה, אני אישית לא מבינה למה..

לי לא מפריע, אבל אם מישהו יגיד שלו זה כן מפריע, אז אתה תתבקש לכבד..

בס"ד

 

כיוון שהפורום פתוח אנחנו יודעים שיש הרבה שעושים את זה.

תהנו, רק אל תתיימרו להבין...

אם יש לך משו דחוף דחוף, אתה מתבקש לכתוב בכותרת- "אני לא בת/בן להורים גרושים". סתם כדי שנדע...

אנחנו לא לקחנו קופה על הדברים הקשים בעולם. אני ממש מבינה שזה מכעיס לפעמים שאנשים מצמצמים את ההתמודדות שלך ע"י ביטויים כגון- "אני ממש מבין אותך", אבל עדיין צריך לזכור שאם הם באים לכאן וטורחים להגיב, זה במטרה טובה, הם רוצים לעזור ושווה לשמוע מה יש להם להגיד.

אם לדוגמה יש למישהו קרובים שכולים, ויהיה לו משהו להגיד בפורום שלהם, זה יהיה נעים אם יאמרו לו- "סתום ת'פה, אל תגיב, אתה לא מבין אותנו?"

קיצור, קלטתם אותי, לאף אחד לא מזיק להיות מכניס אורחים.

מי שלא חווה- לא יודע. נקודה.

כשדיברת עם חברות/איש צוות/איש מקצוע, הרגשת שהוא'היא באמת מבינים אותך?

אני לא.

 

רק מי שחווה יודע מה באמת התחושה,מה באמת נכון או לא נכון להגיד. מתי את צודקת ומתי לא.

 

אני לדוגמא- יכולה לכתוב גם בפורום של השכולים, אבל אני לא עושה את זה כי זו לא דרגה ראשונה אמיתית, ואני לא באמת באמת יכולה להבין.

 

שוב, שיגיבו, אבל יכתבו מה הם..

חסרי רגישות או סתם לא מבינים אותך.
צודקת מאה אחוז, ואני מבינה את התחושה שלך.
רק יש רבדים שונים של היכרות והבנה- גם את לעולם לא תביני אותי בדיוק ואפילו לא את אחותך (בהנחה שיש). ועדיין, יש אנשים שחווים דברים קשים יותר ממני בבתים "שלמים", ועבורם זה מקום יחיד להתבטא, ויש גם אנשים נהדרים שיודעים לתת לך עוצמות גם בלי להיות במשבצת שלך בדיוק.

בקשר לזה שיכתבו שהם לא ממשפחות גרושות, מסכימה! אין לי שום התנגדות... (:

וא-הם הבינו לבד.. והם ממש השתדלו..
ב-באף בית אין הורים שלא רבים! לא משנה עד כמה הבית מושלם. אז כן,אולי יהיה קצת לא נעים,אבל זה לגיטימי..
מאוד הגיוני שההורים שלך גם בלי שתבקשי לא יריבו ליד אנשים,כי גם להם לא תהייה נעימה הסיטואציה..

אבל יש בתים שלא כל שבת זה סיוט מתמשך..

לגיטימי.נכון.. אבל גם אם בבית שלה המצב הרבה יותר חמור.היא תהיה מובכת.ואני עוד יותר..

הם יעשו מאמץ יותר מתמיד.אבל עדיין..אני לא רוצה לסמוך על זה.

בס"ד

 

כי ההורים שלנו לא רבים בארוחות שבת...

 

אולי בנוג"ה וכאלה יעזרו לך.

 

בכל מקרה-בהרבה בתים רבים, ובד"כ ההורים משתדלים לכבד ולשמור על עצמם

אחרי ההדרכה..

 

וההורים שלי התגרשו לפני שנתיים,ובכל זאת-זה לא מחייב שההורים רבים לפני שהם מתגרשים..

היא אמורה להבין.

לא להגיד לה- ,על תריבו!"

אלא למשל- "באה אלי הקומונרית לשבת, אפשר לקצר את השולחן שבת/לא לשיר/כל מה שגורם להם לריב..?"

 

אבל ת'כלס, תפתחי גם בנוג,ה

ואני רואה שעשית את זה טוב ממני!

 

אז כמו שניל"ס כתבה, ניתן לפנות אלי!

 

בהצלחה!

ההורים בכאסח גם עם הילדים ולא רק בינהם (כתוצאה מהסתות אחד נגד השני) ועכשיו אבא\אמא שלך רוצה לפייס בין הצדדים (רק בינו\ה לבין הילדים או גם עם ההורה השני?) ורוצה את עזרתך בכך?

רק הורה אחד מסית את הילדים!!
ומי שרוצה לפייס הוא לא הורה!!

התלבלבתי...

בס"ד

 

מי רוצה להשלים? אחד ההורים? מישהו חיצוני?

אשמח להסבר כדי שנוכל לעזור

אאוץ'..

תמיד אנשים נופלים בקטע הזה ;)

בס"ד

 

הכל בסדר?

אני יודעת שפעם היה על זה דיון והוחלט לא לסגור..אבל אולי בכל זאת?

יותר נח
אבל..זה תלוי במנהלות..

הכוונה לגמרי או להפוך לפורום סגור?

בס"ד

 

אתם הגעתם לכאן פשוט כי ראיתם את הפורום ברשימת הפורומים, איך אתם חושבים שחברים חדשים יוכלו להצטרף אם הפורום יהיה סגור? יש רעיונות?

וגם-איך נחליט מי משתתף? רק מי שההורים גרושים? מי שגרוש בעצמו? מי שההורים רבים בבית?

 

אשמח לשמוע את דעתכם...

אני לא מרגישה שזה חוסם אותי שזה פתוח, וזה באמת חשוב שמי שרוצה שיוכל לבוא...

 

להחליט איך מכניסים אנשים

אם זה בגלל שלא רוצים שמישהו קרוב יקרא-אז הוא יכול להצטרף כחבר מן המניין ואז אין מה לעשות

 

וגם אם נקבל לפי המלצות אז של מי? זה אינטרנט. כולם אנונימיים.

 

אולי אני פראנואיד אבל שוב תלוי למה רוצים לסגור?

 

כרגע נראה לי גם לכתוב בניק אחר זה פתרון טוב.

נקודה למחשבה.

מצטרפת לכולם- אי אפשר להחליט מי יצטרף אליו, כי גם כאלו שההורים לא גרושים, אלא רק רבים או פרודים יכולים להיעזר בפורום.

 

חוץ מזה שאני אישית ראיתי אותו ברשימה, לא שמעתי עליו.

 

 

בס"ד

 

זה לא שאת מתביישת במי שאת, אלא את בוחרת שאחרים לא יהיו שותפים לכל מה שעובר עלייך, וזה לגיטימי והגיוני

ראיתי ברשימת הפורומים ושאלתי אתכם אם אפשר להשתתף בפורום.

גם אני חששתי מחשיפת יתר מול הקרובים שאולי גם הם שותפים לפורום או סתם קוראים.

מוכרחה לציין שנתרמתי מאד ולקחתי בחשבון דברים שכתבתם.

הייתי שמחה להפריד בין פורום של גרושים/פרק ב', ג', ד', לבין פורום של ילדים של- אבל יש פה באמת אפשרות גם לפרוק וגם לקבל נקודת מבט של החלק האחר במשפחה וזה מאד חשוב בעיני.

אם כי באמת כשרוצים מקום אמיתי לפורקן - לא בא לי כילד , שההורים יציצו או כנשואה - לא כל דבר שייך לכאן.

אבל נראה לי שהמכריעים הם בני הנוער שזו הבמה שלהם לכתחילה.

 

לסגור את הפורום?

למה?

 

וזה לא על הקריקטורה...

 

מה הכוונה בפורום סגור?

מי יכול להיכנס אליו?

איך מתקבלים לפורום כזה?

ואיך אפשר לברר באמת מי זה שמבקש אם בכלל אפשר?

 

אני מנחש את התשובות לכל זה לכן אני רוצה לוודא.

 

תודה

 

   אתם לא מבינים כמה הפורום עזר לי בתקופות הקשות.

    אני בטוחה שהנגישות שלו, עודדה אותי לכתוב, 

    אם הפורום יהיה סגור, ויהיה יותר קשה לגשת אליו

   זה ימנע מאנשים להיכנס בספונטיות, וזה ידרוש מעבר...

    לדעתי, שם בדוי זה פתרון טוב. ואפשר לשנות כמה פרטים כדי להישאר אנונימי 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורום סגור זה פורום שלא מופיע ברשימת הפורומים הראשית. רק המנהלים יכולים להכניס אותך, אתה צריך לפנות אליהם במסר/ש"א, והם יחליטו אם אתה נכנס או לא.

בדר"כ הם שואלים אותך שאלות זיהוי, אבל תמיד אפשר להתחזות.

 

החסרונות של פורום סגור זה שמי שלא מכיר אותו לא יודע שהוא קיים..

ואני לא רואה יתרון לפורום סגור על פני מה שיש לנו כרגע

שאנשים שאתה מכיר לא יראו מה שאתה כותב, אבל לפי דעתי זה לא שווה את זה..

לפתוח אפשרות לשרשור שגלוי רק לחברי הפורום

וכך הפורום ישאר פתוח אך גם תהיה אפשרות של דיון דיסקרטי רק עם ניקים מזוהים.

כיף לדעת שאימצו את המילה

שונאת שאומרים מביניםם.

 

אבל למרות שאני גרושית,

לא בטוח שאבין את כל מה שאת עוברת,

אני יכולה להשתדל .

 

ותמיד, גם במצבים הכי מעצבנים (לא מיד אבל אח"כ אפשר לראות)

שיש גם צדדים יפים -

גם שהחברות אומרות ככה - כי הן כאלה מתוקות שרוצות לגרום לך להרגיש טוב

וגם שיש מקום נחמד כמו הפורום הזה שאפשר לפרוק הכל

בס"ד

 

מקסימום לחבר את שני השמות משפחה.

 

אמא שלי לא החליפה, אבל זה היה אחרי 20+ שנות נישואים אז זה ממש היה חלק מחייה...

אבל זה גם אחרי 20 בערך שנות נישואין, שאנחנו ילדים גדולים...

אבל אני גם חושבת שלא לשנות את שם המשפחה ובמיוחד לילדים. הילדים יכולים להיות מזה מאוד מבולבלים..
אני אישית בת 16,ולא שינינו כי גם אצלינו כמו השאר שענו ההורים התגרשו אחרי 25+ שנים ביחד..
אבל אצלך אולי לא תהיה ככ בעיה,הרי הם בני שנתיים ושלוש..

 

גם הורי התגרשו אחרי 20 שנה+...

ואם אני רק מוסיפה את השם  שלי,

בכל מקום אזדהה בשתי השמות? זה נורמאלי?

(לא נתקלתי בזה מעולם...)

 

ואז לילדים יהיה רק את שלו-

או גם את שלי?

תמיד היו לה שני שמות (נגיד בדואר) של ההורים ושל אבא שלי.

אחרי שהיא התגרשה זה נשאר ככה.

ואחרי שהיא התחתנה עוד פעם היא שינתה רק שם אחד..

וזה לא עשה לי טוב בלשון המעטה.... (מקווה שהיא כבר לא נכנסת לניק שלה אין לי כוח לשחנ''ש על זה )
אני לא שיניתי איתה.... זה המשפחה שלי וזהו. גם אחרי שאני אתחתן אני אשאר עם השם הזה. זו אני.

המון ב''הצלחות לך!

נראה לי שהחלטתי...
הבנתי שיש אפשרות לרשום את שתי השמות...
יאללה זוףסוף מחר למשרד הפנים

ע"פ החוק גם אם האמא מחזירה לעצמה את שם המשפחה הקודם,

הילדים נותרים עם שם המשפחה של האב.

 

ובכל מקרה, במחילה, אני סבור שלא נכון לפתוח נושאים כאלה כאן.

מפני ששם משפחתו של הילד בכ"מ ישאר כשם משפחתו של האב.

 

וכאשר אשה גרושה זורקת שאלה כזו לחל האוויר

היא לא יכולה לדעת כמה ממכם לוקחים את הנושא באופן קשה

ועלולים להגיב בסערת רגשות, כי זה מה שעובר עליכם עכשיו.

אז בוא נסגור את הפורום 

כי אי אפשר לדעת אם מה שיכתבו יגרום למישהם לסערת רגשות...

 

אני בעיקרון לא חושב שצריך להגביל איזה שהוא נושא שיחה פה

זה צריך להיות מקום שאנשים יכולים לפרוק הכל ולהרגיש בנוח עם זה

אבל במקרה הספציפי הזה השאלה לא הגיעה מתוך הפרוום, אלא מבחוץ

ולא ממבט של ילד להורים גרושים, אלא ממבט של הורה גרוש בעצמו.

 

וזה שונה מאוד.

דבר שני זה עדיין צורם לי שרוצים להגביל את נושאי השיחה כאן

ואם מישהו נחשף לזה בבית שלו? אתה לא יכול לדעת..

ואם זה בסופו של דבר יכול להועיל לגרושיים אחרים אני בטוח שהחברה פה ישמחו לעזור

 

ואין לי זמן להאריך בזה

וגם מובן מדבריך אאל"ט שיש הבדל בין משתתפים בפורום

אולי אני קיצוני בשיוויון כלפי אנשים כאן...

 

 

 

ולא התכוונתי לחפור 

 

 

בס"ד

 

לא רואה צורך להגביל את נושאי השיחה.

נכון שמלכתחילה הפורום מיועד לילדים להורים גרושים, אבל הצטרפו אליו גם אנשים שגרושים בעצמם, אנחנו מקבלים אותם בברכה, ושמחים לעזור גם בנושאים שלא קשורים אלינו ישירות.

 

מעבר לזה, בשרשור הספציפי הזה היא ביקשה את הדעות שלנו, בתור אלה שגדלים עם השם של אבא/אבא+אמא