פורום בין שני בתים (עמוד 12)

את לא חייבת לסלוח אם הוא לא ביקש, אבל בטח זה יותר טוב בשבילו. בכל זאת, הוא אבא שלך...

רק רציתי להזהיר לא לומר "אני סולחת" בפה עד שבאמת באמת מרגישים שסולחים, כי מי שסולח, אחר כך אסור לו להזכיר יותר את מה שהיה, שהרי הוא כבר סלח על זה, וכמו בחוב של כסף שאם ויתרנו על חוב אי אפשר לדרוש אותו. ולפעמים מאד קשה לאחר זמן לא "להעלות באוב" כעסים ישנים שכבר סלחנו עליהם. ולכן תסלחי רק כשבאמת את מרגישה שיצא לך מהלב.

ומופים-אני לא מתכוונת להגיד לו שסלחתי לו.

התכוונתי שלא תאמרי את זה בפה.

מה שאמרתי זה בינך לאלוקים ולא איתו

את ענקית!!

בס"ד

הסליחה היא קודם כל בשבילך, 

הלוואי ובקרוב אצל הבן שלי..

(שיהיה מסוגל לסלוח לאבא שלו, ולשחרר)

לא מסוגלים לסלוח זה לזה בערב יום כיפור?

לאחל זה לזה שנה טובה ובלי סיכסוכים?

להקל ולשחרר את המתח הבלתי פוסק הזה?

למה לכל עם ישראל כן ורק לבן זוג לשעבר -לא?

למה?

רוצה לכתוב לי באישי?

חוץ מזה - נראה שכולם מחפשים זה את זה בסיבוב.

יש ויכוח ויש שינאה. זה לא אותו דבר. אבל להפוך את זה לרדיפה לכל החיים? אז למה להתגרש? הרי הגירושים מפרידים ומרחיקים ואמורים לנקות מהחיים זה את זה. ובמיוחד מי שמקים בית חדש - מה יש לו להתעסק בחשבונות עם בן זוג אחר?

לא אבין 

גם לא רוצה להבין.

עולם מטורף שרק מי שקשור אליו חי אותו.

מי שלא מתחתן עם גרושים הוא "חכם"?

מטערת.

התחילה לי שנה במרירות ואפילו סוכות לא מרים אותי מעל זה

או

שהושפעתי מהפורום.

ה' יעזור...

אצל אבא

חח, יצא חרוז

דוקא רציתי לכתוב על זה לפני החגים, אבל למי יש זמן...

אצלנו לא מגרשים לבית השלישי, כי אנחנו אוהבים לארח וגם יש חיבור טוב עם המשפחה של "הצד השני"...

אבל הילדים לפעמים "מתגרשים" לשם וזה די מצער...

כי למשל השנה בכלל לא ארחנו. וכ"כ רצינו להיות ביחד. אבל לילדים קשה, אז הם לא באו. וגם כשכבר סיכמנו ובישלנו והכנו הכל- הם השתמטו אחד אחד...

איזה מעליב...

ואם כל השנה אני פה בעמדה חזקה ומפרגנת ואוהדת (לילדים שאינם שלי [ה"גרושיים"]) - מצאתי את עצמי בחגים (שנכון שעוד לא נגמרו) - מוכת גורל, אומללה וכואבת. מה הכנסתי את עצמי ל"סמתוכא" הזאת? מי ביקש ממני? וזה סתם הורס לילדים שלי...(ולבעלי!!!)

ועוד אני צריכה להיות בוגרת ומכילה.

לא רוצה!!

החריבו לי חגים!!!

לא מסכימה!!

סליחה!

הצטרכתי לפרוק.

הרוב מגיעים ביחד. ככה יותר נחמד להם, והאמת? - גם לנו. כי כל אחד והאופי שלו ומערכת היחסים שלו עם אבא.

אז יש שירה ושמחה ואוירה מרוממת, כשכולם יחד. 

כשנמצאים לבד, יש יותר משקל לבאסה...(כמובן תלוי מי מהילדים).

כשנמצאים ביחד - מרגישים יותר עוצמה של משפחה ויותר הווי. יותר צחוקים. יותר חויות ונוסטלגיות.

כשנמצאים לבד - זה יותר ליחסים ויותר לחצים. ככה אצלנו בכל אופן.

בעה"י

מוזמנת בהחלט לאישי!

"דאגה בלב איש ישיחנה"

בס"ד

לא תמיד מה שהמצפון הפנימי הטבעי אומר זה הדבר המוסרי והנכון לעשות

לפעמים מצפון דואג יותר לעטיפה של "להיות בסדר כלפי התדמית שבניתי לעצמי"

ולא לזה שנפעל נכון.

לכן כל דבר שמכאיב לך ופוגע בך תיזרקי!!

גם אם זה בא בצורה של "מצפון"...

לפעמים מצפון זאת הדרך של מקור הרוע שבנו לשלוט באנשים טובים.

אל תתני לו!!!

אי אפשר להתעלם ממצפון

אם יש משהו באמת לא בסדר שעשית-

אז בשביל זה יש תשובה, וקבלה לעתיד.

ברגע שאת עושה תשובה- ה' סלח לך, וגם את חייבת לסלוח לעצמך!

(ואנו מברכים בשם ומלכות מלך מוחל וסולח, נראה לך שזאת ברכה לבטלה?)

ואם זה משהו לא אמיתי, אז צריך ךהסביר את זה לעצמך, בצורה אובייקטיבית.

נניח חברה הייתה מספרת לך דבר כזה, מה היית אומרת לה?

שהיא אשמה?

שהיא צריכה כל חייה לסחוב את זה על המצפון?

אם התשובה לגבי החברה שונה ממה שאת מצפה מעצמך,,

כנראה שאין לייסורי המצפון האלו מקום אמיתי!

כך או כך, בין אם יש תשובה שצריך לעשות, ובין אם את לא באמת עשית משהו לא בסדר,

מותר לך להיות בשמחה, ואסור לך בתכלית האיסור לתת לייסוריי מצפון למרר לך את החיים!

כמובן שאם תפרטי יותר אוכל  לנסות לענות יותר קונקרטי.

אבל תביני שחשוב לקב"ה לראות אותך שמחה, וכל דבר שמונע את זה יצר רע בתחפושת

בעה"י

מצפון הוא מעין מצפן-הוא מכוון אותנו.

לפעמים מתוך כעס/תסכול/חוסר מחשבה אנחנו עושים דברים מסויימים שהם לא אנחנו, שהם לא נכונים, שהם לא מתאימים לנו.

ואז המצפון מצפצף לך- 'הלו! יש כאן בעיה! זה לא טוב מה שעשית' [למרות שזה מה שהכי בא לך לעשות כרגע]

וככה הוא מעיר ומעורר אותנו לשים לב מה קורה, לשים לב לטעות שיכולה להתרחש ולתקן אותה בזמן.

הבעיה היא שבד"כ המצפון מצפצף דווקא כשבא לנו לצפצף עליו, וכאן זו עבודת המידות הכי גדולה שיש, לדעתי.

כשהכי לא בא לנו להתנהג בסדר, כשאנחנו רוצים לפרוק עול ולשכוח מהכל-יש מצפן קטן שנמצא במקום הכי אמיתי וטוב בלב שלנו שמזכיר לנו מי אנחנו באמת, מה אנחנו ולמה אנחנו מצפים מעצמנו.

אז למרות שאולי זה הדבר הכי לא פשוט בעולם, ב"ה שיש מצפון, אחרת מי יודע איפה היינו-פשוט כי היינו הולכים לאיבוד בתוך פיתולי החיים שלנו, מעין מבוך כזה שלא נגמר...

אני לא אוהבת שאני לא מרגישה טוב עם משו ואני לא רוצה להגיד אותו כי זה יפגע!!!
זה באמת לא אישי! בבקשה  אל תעלבי! אני מתחננת! 
אני בטוחה שאת נשמה מהממת וצדיקה ושפיצית על!
אבל השרשור הזה מעצבןןןןןןןןן אותייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה שיעריצו אותי בגלל זה! אני בנאדם רגיל בדיוק כמוך!! אני מעריצה אותך שאת מתמודדת עם זה שהורים שלך נשואים?! זה סווווווווווופר קשהההההה! אז למה אני לא מעריצה אותך???? 
אני רוצה שתעריכי אותי כי אני עושה חסדים ואופטימית וחברה טובה וישרה ומשתדלת לעשות הרבה טוב ומשתדלת לעשות את רצון אבי שבשמיים (יצא דוסי ) וכי אני חתיכה הורסת!!! לא בגלל שאני איזו קדושה מעונה שמתמודדת עם האסון הענק הזה כ''כ יפה! 

אני באמת מצטערת שאני מגיבה ככה. זה ממש לא אישי. את נשמעת לי בנאדם כ''כ מתוק!

רוצה שאני יתחיל למנות לך קשיים שיש לילדים עם הורים נשואים והם הכי ''נורמלים'' בעולם?
לא סתם קשיים!! לא בכללי! קשיים שבאים כתוצאה מזה שהורים שלהם נשואים. 
ואני מדברת על נשואים "נורמלי". לא נשואים שמחכים כבר שהם יתגרשו.

מצד אחד אתם צודקות מצד שני לנו יש הרבה יותר התמודדיות וקשיים

לא-רוצה-שיעריצו-אותי-בגלל-זה!!!!!

כניראה שלא כדאי להתערב לדברים שלא מבינים..אבל לא יכולתי להתאפק..

סליחה אם פגעתי במישו באמת....במיוחד דרדסית קטנה...

בעה"י

נכון שמבחוץ זה נראה 'וואו' ו'מטורף' אבל מבפנים זה לא כזה...

באותה מידה אני יכולה להעריץ חברה שאבא שלה נפטר והיא מתמודדת עם זה, או מישהי עם קשיים כלכליים בבית, או כל דבר אחר.

בטוחה שגם את עברת לא מעט בחיים, אבל כל אחד לפי מידתו. הקב"ה מסדר שאת תעברי מה שמתאים לך ואני אעבור מה שמתאים לי וזהו.

אז זה לא שאנחנו עושים יותר ממך, זו פשוט ההתמודדות שמתאימה לנו

אז תודה על ההערכה אבל באותה מידה אני מעריכה אותך שהתמודדת[ותתמודדי] עם מה שהחיים זימנו לך! אשרייך!!

למרות שפתחתי ניק אחר..

שם:*** (הוא נמצא בניק שלי)

גיל: 15+

התגרשו כשהייתי בת שנה וקצת

(ואל תגידו שאני לא מבינה מהחיים שלי..)

מסקנה מהגרושים:

למרות שהם רבים כל הזמן, ואני נתקעת באמצע, וכל אחד מאשים אותך שאתה מעדיף תאחר...

החיים שלי טובים מאוד ואני אוהבת את ההורים שלי והחיים שלי לא צריכים להיפגע בגלל שהם התגרשו..!

אם הייתי חיה- צ'יטה. ברור.

עוד אנשים?

שם: תפארת

גיל: 12 וחצי ..

לפני כמה זמן התגרשו (ובאיזה גיל כי לא לכולם יש כוח לחשב): לפני שנתיים, הייתי בת 10 וחצי

מוטו: "כי בחיים הכל עובר מטעויות למד והשתפר מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך" [יותר משפט ממוטו אבל גם]

מסקנה מהגרושים: לא להתחתן [לא יודעת אם אני באמת מתכוונת לזה, אבל כרגע זאת המסקנה, תמודדו]

אם הייתי חיה הייתי, ולמה: צב, תמיד אני אשאר בבית שלי ולא אצטרך כל הזמן לעבור בתים  

מה אני מצפה מהפורום: חח תהיו כמו שאתם P:

שם:  שירה

גיל:  14.5

לפני כמה זמן התגרשו: לפני שש או שבע שנים,הייתי בת שמונה או תשע. נאי לא יודעת בוודאות מתי זה היה..

מוטו: לאדם מותר להיות עצוב, אבל גם אז אסור לו להפסיק את השמחה (הרב קרליבך)

מסקנה מהגרושים:  בחיים לא לעשות את זה לילדים שלי!! בחיים בחיים בחיים!! 

                          וגם שהקב"ה לא נותן לאדם ניסיום שהוא לא יכול לעמוד בו.

אם הייתי חיה הייתי: סוס, בגלל שהוא יכול לרוץ לאן שירצה, הוא סוגשל חיה חופשית כזו.

מה אני מצפה מהפורום:  שיהיה פחות יבש. אבל גם עכשיו הוא אחלה

וואקשהההההההההה

בעה"י

שם: פעימה/פאטמה.

גיל: 20

מתי: לפני 7 שנים, הייתי בת 13

מוטו: העולם פשוט אם לא מסבכים אותו.

מסקנה: רק אחת?! שבאמת הקב"ה הוא היחיד שיודע מה הוא עושה כאן. 

חיה: מקווה שלא הייתי, זה די מגעיל אותי 

מצפה: שיהיה שיתוף ושמחה ונוכל להעלות את עצמנו וחברינו מעלה מעלה מהמקום בו אנחנו נמצאים!

בתור מנהלת[ובנאדם ], אם אפשר לעזור למישהו במשהו-בשמחה!

שם: רעות

גיל: 16 וחצי

לפני כמה זמן:שנתיים

מוטו:

מסקנה מהגירושים: אנשים שופטים מהר מידי

אם הייתי חיה הייתי: ג'ירפה. היא רואה הכל מלמעלה,רואה הכל!! לא חלק. נשארת בלי סימני שאלה ולא שופטת בלי לדעת הכל.

מה אני מצפה מהפורום: שבאמת יישאר מקסים כמו שהוא

זה כבר שנתיים!

בעיקרון זה אמא שלי שכל פעם ממלמלת עליו,שזה עוד יותר מעצבן. וכולנו אומרים לה להפסיקק.

הסיפור שלנו לא קל...

ולא..אין לה מישו כזה.

וזה לא כ"כ במודע,פשוט נפלט לה. היא משתדלת-לא עושה לנו בכוונה..

שנתיים זה כלום זמן

אנחנו 13 שנה אחרי ועדיין 

אמא שלי תקועה על זה

13 שנה??

2-3 אנשים או 10-20

האם השפיע עליכם העובדה שההורים שלכם גרושים???

פסלו אותכם בגלל זה?איך זה השפיע???

אשמח שתענו ותשתפו....

תודה!!

אבל את אחותי כן..

אני לא יכולה להאריך, רק לשלוח חיזוק.

תבואי לאישי, יש לי איך לנחם, אם זה אפשרי..

גם אבא שלי...

שוק בהתחלה, צער בהמשך, אבל צריך להבין שזו לא האחריות שלך ולא ההחלטה שלך.

רק להמשיך בתפילות...(ואצלנו גם ללמוד איך לא לדבר על הנושאים האלה כי הם גורמים להתנגשויות)

מוזמנת לאישי...

ועוד עכשיו הציעו לי ללכת לטיפול

בנאדם שקרוב אלי

אם זה בנאדם שקרוב כנראה שהוא רוצה בטובתך פשוט...

אני לא מכירה אותך ולא מכירה את המצב, על תחשבי עליו דברים רעים

לא פשוט, יקרה...קבלי חיזוק גדול!!!

בכללי. כדי שיגיד לי אם ההחלטות שאני לוקחת נכונות.

אני שלמה עם החחלטות שלי,למה אני צריכה מישו שיאשר לי מה שאני עושה??

ייעוץ, וטיפול בכללי, נועד לעזור נטו.

אני סתם נזכרת כרגע בטיפול השבועי שהיה לי בשירות, פשוט כי הייתי חלק מהצוות, וגם כל הילדים קיבלו טיפול שבועי.

זה היה נקרא "טיפול", בשבילי זה היה ייעוץ נטו, וזה לא שונה אז אם זה מפריע לך תקראי לזה ככה. זה עוזר לסדר את המחשבות מול מישהו נייטרלי ומקצועי, לקבל עצות מה לעשות במצבים מסוימים, תמיכה, פריקה ומה לא. דבר כזה הוא פשוט בשבילך ולכן אמרתי שמי שהציע לך את זה רוצה בטובתך.

בסופו של דבר את מחליטה מה את עושה. אם ללכת, ואם את הולכת אז מה לקבל מזה ומה לא.

אף אחד לא שולט על המחשבות והמעשים שלך מלבדך. אפילו הקב"ה נתן לנו בחירה חופשית, וגם איתה טועים לפעמים.

חבל שתהיי עצובה בגלל הצעה כזו...תחשבי בצורה אמיתית מה את צריכה ורוצה, תתייעצי, אולי תעשי ניסיון ואז תחליטי. אנחנו לא יודעים הכל, אבל אנחנו מכירים את עצמנו הכי טוב.

וסתם הערה: לפעמים אני מרגישה שהפורום הזה הוא סוג של טיפול של כולנו- פריקה, התייעצות וכו'...אבל לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים איך להגיב נכון, או איך להגיב בכלל. אם יש אפשרות להתייעץ לפחות חלק מהפעמים עם מישהו מוכר ומקצועי זה יכול להיות רעיון טוב אולי....(ולא שזו המלצה להסתלק מפה ח"ו)

אני גם חושבת שטיפול זה נכון,אבל לא בצורה שבה האדם הזה אמר לי: שזה יעזור לי לראות אם ההחלטות בחיים שלי נכונות.

היום הוא דיבר איתי שוב,והבהיר לי את הדברים והכוונות שלו יותר..

הפורום נועד לחפירות כמו אלו, שהן בעצם בכלל לא חפירות..

דבר שני-

מותק, השנה עוד לא התחילה, יש לך זמן לשנות את המצב, לקחת דברים יותר בקלות.

קחי את החיים בשמחה והם יחייכו אליך בחזרה.

ואנחנו תמיד פה

זה יהיה דיכאון אם תחליטי שזה יהיה דיכאון.

את תחלמי בלימודים אם תרצי לחלום, ותסלחי לי שאני אומרת אבל לא נראה לי שזה קשור רק לזה שההורים שלך גרושים.

תיקחי אחריות על מה שאת אחראית עליו, כמו הלימודים עצמם, ואל תרגישי צורך בכלל לקחת אחריות על מה שלא באחריותך, כמו זה שההורים שלך גרושים. אין לך מה להתבייש בזה, אז גם אין מה להילחץ שהמורים ייחשפו לזה.

כשתשדרי שאת בסדר יראו את זה וידעו (לגבי החפירות- אולי כשתמצאי עם מי כן לדבר על זה באמת כל השאר לא ירגישו צורך לחפור כל הזמן?).

תחליטי שיהיה טוב אז יהיה טוב.

תחליטי שהשנה הולכת להיות מבאסת ולא משנה מה היא תהיה כזו....

ודבר אחד בטוח- את לא כישלון!

בעז"ה יהיה לך טוב (ובהשתדלות)!

תפארת,

ראיתי אתמול משפט כ"כ נכון. (גם לגבי):

תחליט שאתה מסוגל,

תחליט שאינך מסוגל,

בשני המקרים-תהיה צודק!

תפארת נשמה,

הכל בראש,

תחליטי שאת מסוגלת!!

בהצלחה מותק

בכיף

כן ירבו!

אצלנו זה היה אצל הכלה

זה מאוד תלוי איך הצדדים הגרושים מסתדרים

אצלנו לא כ"כ אז רק צד אחד היה

אנחנו גם היינו במצב כזה

אז בכיף

אצל אמא שלי, הבית שלי.

כי אבא שלי גר בחו"ל. (מה שכן, התקשרתי יום לפני להודיע לו, וחיכינו שיבוא לארץ לאירוסין כי גם ככה הם קבעו חופשה בארץ...)

(וההורים שלי כן מסתדרים ביניהם, אם זה משנה לשאלה שלך..)

עשינו במקומות נייטרלים כדי שלאף אחד מההורים לא יהיה בעיה להגיע..

הוורט היה אצלינו.. כי להורים שלי היה חשוב שיהיה רגיל,וגם כי הם רק פרודים [רק,כבר שנתיים ]
ואצל אחותי השניה גם ההורים של הבעל גרושים,וממש לא מסתדרים. ברמות מופרזזות.. אז הם עשו באיזה בית קפה..

מה דעתכם?- האם בהיכרות הראשונית גם אנו באים?

בפעם הראשונה זה נראה לי מצחיק - כשאנחנו - הזוג החדש = ההורה ובן זוגו החדש - עוד לא התבססנו ובד"כ היכרות ראשונית בין ההורים היא מאד אינטימית מצד אחד ומצד שני - הסכמים כלכליים.

בסופו של דבר - הגרושים צריכים להחליט על חלוקת התפקידים והממון בארוסין ובחתונה, אז מה אנחנו? -בובות לקישוט?

מצד שני - בפעמים הבאות זה נראה לי שיא הטבעי. אנחנו משפחה, לא?

אבל מה אהזוג הצעיר רוצה? מה מרגיש החתן/כלה הטריים. פתאום כל המשפחה נחשפת על כל צדדיה (המורכבים והשונים מהרגיל...)

את יכולה לנסות להבהיר או לנסח אחרת?

על הבני זוג החדשים של ההורים הגרושים.. האם גם להם יש כביכול את המקום להגיע לוורט ולהיות חלק מדיוני הממון וכו'..
הרי הם מרגי/שים משפחה,ומצד שני וורט זה דבר מאוד אינטימי ומצומצם עם ההורים והאחים..
תתקני אותי או טעיתי..

אישתו של אבא, שתבוא בכיף

הבעל של אמא, כמו שנראה עכשיו, אני לא ארצה שהוא יבוא. אבל הוא יבוא בשביל אמא שלי.

אבל לי יש עוד זמן

בס"ד

אצלנו בוורט זה סתם היה לפגישה והיכרות אז שניהם באו עם בני הזוג[להורי החתן], הסיכומים הכספיים היו אח"כ במקום ניטרלי, ואז חלק באו עם וחלק בלי...

מהמם!
לא הכרתי את השיר הזה עד היום

מבחינתי זה נשמע דווקא מעולה

אמא עם בעלה שעובד כל הזמן, ואבא עם אישתו..

אוף, לא רוצה

כדי שהם לא יהיו לבד???

את במצב טוב ששניהם נשואים זה הרבה יותר קל

ומה יקרה כשבעז"ה תתחתני ולא תהיי בבית בכלל?

זה טוב שיתרגלו להיות לבד כמה שיותר מוקדם 

אני בעד!

אבל חשוב שהם יהיו לבד בבית כל היום..

אוף, ידעתי שאף אחד לא יבין

אני מאוד מבינה אותך.

גם לי קשה לצאת למחנות וכאלה כשאני יודעת שאני משאירה את אמא שלי לבד.

אני גם ממש מנסה להתגבר על זה,זה קשה מאוד,אבל את תצליחי!!

כי עברתי שוב על כל מה שכתבת

ולא הצלחתי להבין 

שאני אהיה בפנימיה, ושני ההורים שלי יהיו לבד עם בן הזוג שלהם.

וזה בעסה כי זה לא רגיל לי, והבית יהיה ריק. ו.. ו... 

יש מבין?

והבית שלך יעמוד ריק?

ואת בעצם חוזרת לבית ריק כל פעם?

אם הבנתי נכון..

וסליחה אם אני חופר יותר מידי  

הם נשואים.

הם יהיו לבד באותו בית, אבל שניהם עובדים כל היום, ובשעות אחרות, אז בעצם הם לבד...

ואם לא תלכי לפנימייה תמיד יהיה הורה אחר שהוא לבד לא?

אי אפשר לרצות את כולם כל הזמן..

ותאמיני לי שהם ילדים גדולים ויכולים לדאוג לעצמם 

לכי בלי חשש

אני חושב שפנימייה זה דבר ממש טוב אבל זה כבר לשרשור אחר..

אתה לא אחראי לתוצאות, תעשה את ההשתדלות שלך וה' יעזור

בס"ד

כמובן, בתנאי ששני הצדדים קשורים לאירוע... [פעם אמא שלי הוזמנה לאירוע של המשפחה של אבא שלי והוא לא ממש אהב את העניין...]

הם יסתדרו בעצמם-אני בטוחה
והסכסוך הזה ירדוף אותנו תמיד,זה בטוח..אבל אנחנו נצליח להתמודד עם זה!!

אז את יכולה להסביר לה שזה לא קשור, או להתעלם ולא לתת יחס לאמירה הלא-קשורה הזו.

בכל מקרה אני לא הייתי לוקחת אותה קשה, מקסימום מרחמת על אנשים שחיים בבועה וחושבים שיודעים הכל...(לא שאנחנו יודעים הכל)

ואם היא כבר לא באזור שלך אז יותר טוב

לפרגן לה ולהנות שיש מקום לא שבור בעולם???

אני יודעת.

בטח תגידו - היא "מחנכת" מטיפה" "לא מכירה" - אז תגידו!!!!

לי זה עזר המון בחיים.

עם כל הצרות והקשיים שהמשפחה שלי עברה ועוברת וגם אני אישית - לשמוח בשמחת אחרים - זה מעין עולם הבא!

תחשבי שהיא טיפשה. תעשי ארררררררררררר גדול ותמשיכי הלאה.

יש אנשים שפשוט לא מתאים להם להיפתח. אבל אם את מרגישה, לא רק בשכל, שזה לא טוב, אז זה בגלל זה.

זה טראומה שקשה עד בלתי אפשרי לצאת ממנה נקי.. לפעמים התגובה דווקא הפוכה. תנסי להתגבר כמה פעמים עם אנשים שמעריכים ואוהבים אותך, וזה ישתנה בעז"ה..

אולי את כזו מטבעך?

זה דבר שרק את יכולה לדעת, עם חשיבה פנימית ואמיתית..

בכולופן, אם כן- זה מובן וטבעי. לכל אחד הגירושים משפיעים בסופו של דבר- ככה או ככה..

ו''שלום לXXXX''- אם אתה מגיב, תכתוב בכותרת שאתה לא גרושיי (בן של..), אנחנו לא צריכים לזכור את זה בע"פ.

אני למשל מרגישה מאוד בוגרת בגלל זה. לא בוגרת "וואו", סתם שפשוט כל מיני תהליכי התבגרות שחברות שלי עוברות עכשיו, אני כבר אמרתי. אני לא באמת מצליחה להיות מתבגרת נטולת דאגות עם בעיות של ריב עם ההורים וציפורניים מכוערות.

חוץ מזה, שהתחושה שאין לך משפחה לנופף בה ולהתגאות בה, יוצרת קצת חוסר יציבות. אני מתכוונת שהמשפחה שלי פחות שלמה, יציבה ותומכת משל אחרים. איכשהו אני מוכרחה להיות עצמאית וחזקה, אני זו שאחראית קצת לאווירה בבית. אין לי אפשרות פשוט להשען על אחרים.

אני לא "מבינה" ולא חויתי ב"ה גרושים של הורים או ח"ו שלי.

אבל

לא כל משפחה "יציבה" - הילדים מנופפים בה בגאווה - לא תמיד יש על מה.

ואם תהיו כנים-

צאו רגע מתחושת ה"פאדיחה" שככה ההורים שלכם וכל מיני דברים מביכים ורעים שאתם עדים להם.

תסתכלו רגע על כל הורה בנפרד כאישיות עצמית. כבן אדם. כבן אדם שאוהב אתכם. (אני לא מדברת על הורה שהוא עצמו פושע.).לא משנה מה הם חושבים ואומרים אחד על השני.

אתם תוצר של שניהם. וכל אחד הוא נחמד לעצמו. אם הוא התחתן שוב - כנראה שבאופן כזה או אחר - הוא מוצא חן ואהוב  ע"י הבן זוג החדש שלו.

אין במה להתגאות בהורים? על כלום?

נשאיר בצד התנהגות תינוקית או נקמנית או עצבנית.

כשההורה בלי ההורה השני וכשטוב לו - בטוח יש דברים שמוצאים חן בעיניכם בהורה - ביופי, בתכונות, במה שקיבלתם ממנו בחינוך או בתורשה. אולי יש לו קול נעים? אולי הוא שר יפה? מתפלל בכוונה? אלגנטי? מסור? חרוץ? מכבד את הוריו? לא יודעת - אני לא אמציא פה את כל האפשרויות.

משהו מאד אישי שלי:

אני נורא התביישתי באבא שלי בילדות. היה לו שער לבן והוא בעבודה הלך בלי כיפה וכל הזמן פחדתי שיצחקו עלי שאבא שלי זקן וחילוני...לקח לי אולי 20 שנה עד שלמדתי לאהוב את אבא שלי שאין שני לו בעולם!!!

אולי אני מטיפה פה.

אני ממש לא מתיימרת להבין מישהו פה - כמו שכתבתם - אבל יש מקום לפקוח עיניים - כמו שאני כלפי העולם שלכם - אתם לעולם ש"בחוץ" - מותר להיות ניזונים אלו מאלו. אולי אפילו כדאי...

למתבגרות שבחבורה - מעולה לכן!

להוציא כוחות ולהתעלות - זה מעולה.

לראות בעומק ולא להשתטות - מעולה!

(פצו את  עצמכן באיזשהו פינוק וליטוף עצמי...-מגיע לכן!!!)

א. היה פה סיכסוך שכנים עם צרחות עד לב השמים.

המותקף היה שכן מאד לא נחמד.

תמיד פרצוף מריר או חתום.

לא אומר שלום.

אפור כזה.

אבל

ראיתי אותו בגינה עם הבת שלו - חינוך מיוחד. כל יום אחה"צ. 

כזאת מסירות.

כזאת אחריות.

כזה איפשור.

כזאת התמדה.

ב. יש לנו חבר גרוש. הוא וגרושתו נשואים שנית (לחוד) ויש להם צאצאים חדשים. איש איש בנה את חיייו.

והוא מה זה חנון. וחלש אופי ובוק...

ולכן קל לגרושתו לתמרן אותו ולשלוט בו ולהכתיב מציאות ולשנות לו את הסדרי הראיה ושאר הסכמים.

הוא טיפש  ומוג לב? היא רעה? - מה פתאום!

נתוני האופי שלהם מכתיבים להם את התנהגותם זה כלפי זה. החלש מושך אש...(כמובן שניתן ללמוד להתנהל אחרת).

הילדים שלהם מה? -עדיין קטנים מכדי להבין באופן בוגר ומקבל.

כמה קל לשפוט הורים ולתפוס עמדה.

כמה קל ללכת עם הורה דומיננטי שנותן בכ"ז איזשהו עוגן או כח...

וזה נכון לגבי כ---ל הילדים בעולם.

וזה יכול להיות מאד לא נכון ל"גרושיים".

מה שתרצו.

נראה לי שנצל"שתי...

(נזכרתי בסרט בוגרים חזק שהוצג  באתר - לך שלום...)

(אני יותר מייצגת את הזוגות שנישאו שוב )

אין ספק שהגירושים הפכו אותי, לא  מרצוני לבוגרת ממש (לטוב ולרע) .

 יוצא לי מידי פעם ל"צחוק" בלב( לא מתוך גאווה או זלזול חלילה) על התגובות שלהן לבעיות הקטנות .. באמת, עברתי בחיים דברים שחישלו אותי ואני באמת מודה על זה ובגלל זה הדברים הקטנים האלה לא מפריעים לי כבר,

כאילו "קפצתי כיתה" בהתבגרות שלי, אני ממש אחראית על חלק גדול בכל מה שקשור לבית ולחיים שלי, ואני דווקא רואה את זה בד''כ בצד החיובי 

אבל יכול להיות שהתפספס לי משהו בכל בקטע של ההתבגרות הרגשית או משהו, לא בקטע של לרחם על עצמי אלא בקטע של רצון לדעת איך לשנות את זה.. 

אני דיי מופנמת רגשית, ואני *לא ילדה שקטה*, אני 

 רועשת ומצחיקה את מי שמסביבי, אני פשוט לא מצליחה להביע רגשות כמו כל בנאדם נורמלי אחר, וזה מכאיב לי כי הסביבה מתחילה לחשוב שאני פשוט אדישה..

אני יכולה לאהוב בנאדם ולהיות קשורה אליו, ברמות של לבכות אבל הוא יחשוב שאני לא סובלת אותו ושהוא מטרד בשבילי, בגלל היחס שלי אליו... משום מה פתאום שזה קשור ללדבר אני נהיית אטומה והרגשות שמאחורי זה לא יוצאים לפועל

באמת שכמעט ולא קורה שאני בוכה מול אחרים, גם אם כולם מסביבי בוכים.. אבל בלב אני מתפרקת ובבית פתאום הדמעות מתפרצות.....

בדרך כלל כשיש מסביבי יותר מאדם אחד אני יותר משוחררת וכיפית אבל כשאני עם באנדם אחד אני נהיית יבשושית יותר, שותקת, לא יודעת איך להסביר את זה... בגלל זה אולי גם קשה לי יותר לדבר עם בנאדם 1 על מה שעובר עלי ואני פשוט מעבירה נושא....

בקיצור אין לי מושג איך להתגבר על זה ובאמת שנמאס לי כבר, ולדבר עם חברה זה לא ממש ריאלי כמו שבטח הבנתם

תודה רבהרבה על כל התגובות!

מרגישה כאילו אני כתבתי אתזה...... כל מילה פה נכונה גם לגבי.....

פליז הלפ!!! איך שוברים את זה ומצליחים לדבר על עצמי?? לבטא רגשות??..

(אל תילמדו ממני כללי ניקוד...-רציתי רק שהמילה תובן...)

הכלי של כתיבה אישית יכול לעזור - לשבת ולכתוב לעצמך או לה' או מה שתרצי - אבל לכתוב ולכתוב ולכתוב.

אומנויות גם הן אפיקים לביטוי רגשי - ציור/ריקוד/נגינה. לא צריך להיות מוכשר. גם בכתיבה. רק להוציא את מה שיושב ולאפשר לך להיפגש עם עצמך.

כמו שאומרים - "הנייר סובל הכל".

את לא מועמדת לביקורת של אפחד! רק לעצמך.

דיבור זה עוד כיוון.

דיבור עם ה'. (התבודדות)- את הבת שלו והוא רוצה לשמוע אותך. הוא שומע עד הסוף ולא מתפרץ באמצע ולא מבקר אותך. להיפך - הוא יכול לרחם עלייך וגם לשלוח לך עצות או שליחים - להיטיב את מצבך. בפנים ובחוץ.

לכל הפחות לנחם אותך. 

כמו עם ישראל שעל אף שפשע - ה' ממש מחפש איך לנחם את שבר בת עמי ולראות ש"בנים אתם".(מהלך החודש האחרון - בפרשה ובהפטרות וט' באב...)

אם תצליחי בנסתר - תאזרי אומץ לבטא בפני איש אמון - חברה, זרה , משפחה, מי שתבחרי. לאט לאט.

כשמעיזים - גם אם נופלים ו"פדיחות" - תמיד יש עם ההסתגרות מרוב פחד - גם תעוזה ויכולת גדולה יותר.

ממילא הכל מבאס. אז מה תפסידי?

אגב,

לבטא רגשות לא מחייב לשפוך את ה"קישקע" לפני כל. זה לא מחייב חושפנות.

זה רק מאפשר תעול של חומר נפץ פנימי , שבסופו של דבר פוגע בי עצמי.

עזרתי לך?

זה נוגע למה שהתכוונת?

אשמח לדבר במסר אישי -אם תחפצי...

בלית ברירה,כן? אבל השפיעו..
עשו אותי בוגרת.. ולא תמיד רציתי בזה..

נראלי שלא לספר.. מי שצריך לדעת שידע..
 

אבל אולי תשלבי את זה בשיחה, למשל "היום אני לא יכולה, אני אצל אבא/אמא" 

..
הבנאדם השני יושב מולך מבובלבל ולא נעים לו..

סביר להניח שהם לא יגיעו לביתך ולא ידעו שההורים שלך גרושים.

לכן אין שום סיבה לדעתי לספר למדריכים, שמועה כזו סתם תתגלגל ותתנפח ועלוהל לגרור יחס לא נעים כפי שאת חוששת..

בס"ד

לדעתי תגידי להם את זה בזמן שאת מספרת על עצמך. זה ממש לא אמור לעורר עניין גדול, בטח שלא ריכולים וכאלה[את מספרת להם את זה בתחילת הישב"צ, הם לא יזכרו את זה כ'עניין גדול' עד הסוף כדי לדבר על זה. מקסימום הם יחזרו הביתה ויגידו 'אמא, את יודעת? ההורים של הקומונרית גרושים' וזהו.]

אני מאמינה שבחרו בך לקומונה כי את טובה ומתאימה לזה. תראי להם את זה בישב"צ הראשון, תיצרי רושם טוב והם יבינו שזה שההורים שלך גרושים לא קשורים לכלום.

לדעתי, אם תבחרי להעלים את זה(כמו שהציעו כאן) זה יגרור לך שנה/שנתיים של שקרים, התחמקויות, הסתבכויות וחוסר נעימות. מספיק שפעם אחת מדריכה תתקע ליד הבית שלך ותיכנס לישון אצלך/או שתרצי להזמין את כולם לשבת צוות אצלך-ביישוב שלך וכד'. עדיף לסיים עם זה בהתחלה וזהו. באמת שזה לא סיפור כזה גדול...

[אישית, כשאחותי התחילה קומונה היא כתבה מכתב לכל היישוב שמספר על עצמה, החזון שלה ובלה בלה בלה ובין השאר היא כתבה את זה. שוב, מכתב ארוך שמכיל שורה אחת כזאת לא מזיק לאף אחד ואפילו מועיל לעתיד. היא הייתה שם שנתיים, מעריכים אותה, אוהבים אותה, בהמשך היא נשארה ביישוב, התחתנה עם מישהו משם וקנתה שם בית. אז מה את אומרת? זה השפיע על הדוסים האלה?! ]

בס"ד

ותודה על התרומה לעמ"י!

אני לא בעמדה הרגשית המוצגת כאן .

ולכן נראה לי שלא ב"קטע" של ההסתרה, אלא באופן טבעי ונורמלי. 

אף אחד לא מספר או מערב בדברים לא רלוונטיים.

בטבעיות - אם הנושא עולה או שבא לך לספר - דברי.

לא - לא.

לא באנרגיה הקשה של "להסתיר" ו"מה יגידו".

יש עוד דברים שאת לא מספרת על עצמך ואפילו לא עולה בדעתך, אבל את לא עסוקה בזה.

יפה כתבה האחות של הקומונרית. זה גם פתרון.

מה שעולה הכי חזק מדבריה - שבאמת הציבור לא עסוק במה שאני רואה כשאני מול הראי שלי וגומר אותי...

הרעיון - להיות נקי ושלם מול עצמי.