פורום בין שני בתים (עמוד 27)

אני יכולה לעודד אותך שגם אמא שלי לא מרשה שום דבר, ואבא לא מרשה לטייל לבד..

זה באמת מתסכל אבל לפחות תשמחי שסבא וסבתא אוהבים ודואגים.

תנסי להראות להם שתכננת ושהכל מאורגן ובטיחותי, אולי זה יעזור

אמא שלי בדיוק כזו..

אני עוד שניה מסיימת שמינית ואמא עוד מזכירה לי כל ער"ש לדאוג שמישהו ילווה אותי הביתה עד הדלת! 

זה לא עניין של גיל זה עניין של אופי של מי שדואג ואחראי עלייך.

וגם הרבה פעמים אם את בכורה או בין הקטנים. (לבכורים יותר דואגים כי זו גם הפעם הראשונה של ההורים, את הקטנים יותר פשוט לשחרר כי כבר יש נסיון)

וזה שנה אמא שנה אבא.

למרות שתכלס? עדיף אבא במקרה הזה.. לא כזה ברור שזה ויתור גדול ללכת לאבא. 

תאמת שקצת לא נעים,כי תמיד שנה אחת בסדר עם הצד של אמא ,ושנה אחת בסדר עם הצד של אבא.

וזה כבר כמה שנים שרק עם אמא...

לא נורא בטוחה שיסתדרוו!!!

בס"ד

בסוף אחים שלה לא באים...
כך שנהיה 6-7 אנשים בסדר. שזה כמו  ארוחת שבת. שזה לא ממש כיף.
אוף.

מישהו רוצה לשלוח לנו אורחים?

כל שנה אנחנו עם הצד שלה, זה שהם פרודים לא משנה את זה.

לפחות אתם עם המשפחה, אנחנו עם חברים שלהם (שלהם! לא של הילדים!:]), ועם עוד מישי..

ב"ה

אצלנו זה כל שנה משתנה, אבל השנה יצא אבא. וככה אני מעדיף,

כי אבא הוא המנהיג של המשפחה, וכשהוא עורך את הסדר זה נותן

הרגשה טובה.

אני לא מבין - למה כולם פה מעדיפים סדר עם האמא?

הסדר..

אבל מהסיבה הפשוטה: אבא חילוני..

אין אין אין כמו אבא!

בס"ד

רק עם מעט תוכן ייחודי.

מקווה שלא יחזור על עצמו...

היינו אנחנו עם הבת שלו, הדוורת החילוניה שלא היה לה איפה להיות, דוד חילוני, משפחה חברה של ההורים, ועוד מישהי שאמא שלי פגשה בסופר והציעה לה לבוא אלינו (אל תשאלו, גם אני לא הבנתי..)

אבל בעיקרון אני לא אוהבת את ליל הסדר..

שנמצאים במצבים דומים.... וגם קצת מבינים!!!!

בס"ד

הרי לאחרונה היא ממש עלתה

מסכימה, משום מה הבנות פועלות רק לפי הרגש...

בנים! להתפקד!!

חכמינו ז"ל אמרו "אל תדון את האדם..."

וביננו, יותר משכל ורגש צריך המווווווון אומץ!

אבל כשחושבים: משמח??

זה עדיף בהרבה על פני הורים שלא מסתדרים.

יכול להיות שאני אומר את זה רק מכיוןן שההורים שלי גרושים כל כך הרבה זמן(17 שנה)

ובפרספקטיבה ארוכה רואים שבפועל המצב עכשיו הוא טוב יותר וההורים שמחים כל אחד במקומו.

צריך לחשוב על זה...

אני מצטערת עם מישהו הבין אותי ככה, אני ממש, אבל ממש לא התכוונתי!

ב"ה יש לי אבא מקסים, שאני אוהבת לבוא אליו, ויש לי קשר מעולה איתו!

מה לעשות שבתחילת גיל ההתבגרות נחספתי למידע שעדיף שלא הייתי יודעת אותו בכלל

וכל נקודת ההסתכלות שלי על גירושי הוריי השתנתה.

מי שזכה באבא עם אישיות- אשריו. הלוואי וזכיתי.

ואם זו האוירה בפורום כנראה שיש עוד כאלה שהם במצב שלי.

מהם מוכנים הסיוטים.

וב"ה שבאיזשהוא שלב החלטתי ששאר העולם יכול לקפוץ כמה שבא לו, אבל אני לא הולכת לאבא שלי.

רוב השיחות שעוד יש לנו (לדוגמא - כשהוא מתקשר לאחיי ואני עונה, כשהוא מבקר אותם, או בא כדי לדבר עם אמא שלי...) נגמרות כשאני טורקת את הטלפון או את הדלת.

כיבוד אב ואם חשוב יותר.

אם הוא מעונין ורוצה בזה זה משהו אחר..

אינני חושב שיש כאן בכלל התנגשות בין השניים,כמו כן אין להכריע דברים בצורה כזאת..

אבל אין בעיה אם זה שיש לי דברים שלי אצלו?

בס"ד

אם אני לא טועה- אדם אחראי על החפצים שלו שיהיו נקיים ללא חמץ. 
הוא יודע שאת דתייה ומבין את המשמעות של חמץ. מניחה שהוא יקבל את העובדה שאת מנקה את החדר/החפצים שלך.
אפשר גם לבקש ממנו לשמור על החפצים שלך נקיים מחמץ/לא להכנס לחדר עם חמץ. כמובן, בכבוד ובנימוס.

בהצלחה!
[איזה חיים מסובכים יש לנו...]

אם לא, אין סיבה.

אלא אם את רוצה/צריכה להיות שם, ואז יש מקום לבקש ממנו,כמובן בכבוד. אם זה חשוב גם לו שתגיעי, הוא יתן לנקות ואולי אפילו יעשה קצת בעצמו.

כשטסנו לאבא שלי לשבוע הבאנו מהבית כלים כשרים, אבל הוא ממש דאג לנו שנמצא אוכל כשר, דאג שיהיה אור דלוק בשבת, הזהיר אותנו לא לאכול דברים לא כשרים, ועוד כל מיני דברים...

אם הוא לא מסכים, אל תהיי שם. עצוב אבל זה מה שצריך, ואז אולי הוא יבין גם לעתיד בעז"ה.

חג שמח!

מה שהכי טוב שתעשי זה שתמכרי(דרך האינטרנט)את כל החמץ שיש לך בבית של אבא שלך וכך לא יהיו בעיות

האתר למכירה - http://hametz.org/ 

נ.ב. את יכולה גם לשכנע את אבא שלך למכור(כמובן אם את במצב שאת יכולה לדבר איתו על זה)

חילוניים..

סוף סוף את כאן! כבר התגעגעתי! ברוכה השבה!

אני יכולה להתחיל ללמוש נהיגה..

אבל יש לי עוד 3 שנים או ארבע, אני לא יודעת מתי אפשר להתחיל..

הזה? גם אני

זה עצוב לחשוב שאני כמעט לא זוכרת מה זה להגיע הביתה ואבא שם, או לשאול משהו את אמא והיא עונה "תשאלי את אבא..."

אמא שלחה אותי לאבא

כי אמא שלי בחיים לא תשלח אותי לאבא ככה 

אגיע אליו  (אוטובוס/טרמפ, אוטובוס, הליכה/הקפצה של אבא )

איך ההורים שלנו יחיוו - למי הם יהיו נשואים?!....

אבא שלי גם התאלמן, אז עם מי הוא יהיה? אמא, ר', או נ'?

ככה החלטתי מזמן, שהייתי בגלגול הקודם נמלה ככה בא לי!

אבל מצידי סבבה!

כל עוד לא היו מריבות וצעקות, זה לא כ"כ השפיע עלי.

אני יודעת שכשההורים שלי התגרשו, אני הייתי במין דיכאון זמני, כי זה ממש השפיע עלי, וגם לא רציתי שידעו, כי בשבילי זו היתה בושה, או אפילו עלבון מסוים, אז מרוב שצברתי בבטן (גם אחרי שידעו) נהייתי ילדה אלימה ודי בעיתית.

אז נכון שכשגדלתי המצב השתפר בהרבה וזה כבר לא כ"כ משפיע עלי, אבל אני לא חושבת שלחיות תחת הורים שיודעים שעוד כמה שנים הם יפרדו,זו מציאות עדיפה, זה משאיר צלקות, הילדים לא ידעו מה זה הורים אוהבים, חיי משפחה רגילים, ותמיד יהיו במין 'צל' מההורים. הורים גרושים זה כבר מושג לא כ"כ נדיר לצערנו, ושכיש סביבה תומכת ועוזרת, זה אחרת לגמרי.

להיות בן להורים גרושים זה ממש לא סבל, זו מציאות חיים, נקודה. מי שחושב שאנחנו מסכנים, טועה לחלוטין! אומנם יש תקופות יותר קשות, אבל מתרגלים.

אם בכל זאת תתגרשי בגיל מאוחר,רק שתדעי שאמא שלי התחתנה בגיל 39 שוב, והיא חיה האושר עם בן זוגה. ילדים אני לא יודעת אם יהיו, אבל לילדים בכל מקרה רק תפילות עוזרות.

מקווה שעזרתי, אנחנו פה תמיד!

מצד אחד את מספרת על דכאון ושהפכת לילדה אמיתי ומצד שני אומרת שזה לא סבל.

הכוונה שההשפעה היתה נקודתית ואח"כ למדת לחיות עם זה?

שזה קשה בהתחלה אך לא הרגשת שיש לזה השלכות קשות על כל חייך?

תודה!

הם יגדלו ויבינו יותר..והכעס יהיה יותר גדול..דעתי...

אני לא יוןדעת מה בפנים,מריבות וצעקות...אבל אני רואה שהרבה מיתגרשים עכשיו..כי לא מסתדרים אז זהוו.

וחושבת שזה טעות גדולה אצל הרבה מאוד בני זוג...

צריך לנסות,לחזק את הקשר,לעשות דברים ביחד...לא ישאר לוותר!!

אבל בהצלחה!ושוב אמרתי רק את דעתי כי לא במת יודעת מה יש בפנים...

פה.

כן, קלעת בדיוק לכוונה שלי, שלא ידעתי לנסח אותה

אם תתגרשי, תחיי בהרגשה שאת עוללת את זה לילדים שלך.

אם לא תתגרשי, תחיי בהרגשה שהילדים שלך עוללו את זה לך.

הבעיה היא ששני המצבים האלה חמורים מאוד. וחמור מאוד שילד ירגיש ככה. 

מנקודת מבט של ילדה להורים גרושים, אני רוצה להגיד שלא תתגרשי, שתחסכי את זה לילדים שלך, שלא תעשי להם את זה!

אבל מנקודת מבט של בחורה שבעוד כמה שנים בע"ה תוכל להתחתן בעצמה, ושיודעת שהנישואין שלה חס וחלילה יכולים להיכשל (כמו של כל אחד) אני רוצה להגיד לך שלא תוותרי גם על עצמך. 

נכון, זה קשה, זה כואב, זה לא בריא, זה לא טבעי, זה לא אידיאלי וצריך לעשות הכל כדי למנוע.

אבל אם אי אפשר, אז גם להישאר כך זה נוראי.

אני לא ראיתי שום מריבה של ההורים שלי עד שהם החליטו להתגרש (אח"כ כבר לא טרחו להסתיר וראיתי המון מריבות ואני מצטערת שההורים שלי לא מספיק בוגרים כדי להבין כמה זה כואב).

מצד שני, יש לי חברה טובה שכבר התפללה שההורים שלה יסגרו את הבסטה. שהיה לה כ"כ רע בבית והיא פשוט לא יכלה לסבול את זה, ועד שההורים שלה התגרשו הנזק היה רב מהתועלת (של לחכות..)

אז האמת היא שאת פשוט במצב ביש. לא משנה איך תנהגי, זה לא יהיה המצב האידיאלי לילדיך. (גם אם תתגרשו כשם הם יהיו בני חמש, או חמש עשרה, או עשרים וחמש או חמישים וחמש יהיו לזה השפעות עליהם. ואני לא מאמינה שכיוונת למעבר לחמש עשרה..)

בקיצור, את צריכה לשקול מה נכון וטוב לך כי ככה מחליטים על להתגרש או לא. לילדים זה לא יהיה טוב. לא משנה איך ומתי זה יהיה. 

אבל, אני מציעה לך לא לוותר, לא להיכנע. אם את מרגישה שיש בך כוחות למשוך עוד כ"כ הרבה שנים עם האדם הזה לטובות הילדים שלך, אז אולי עוד יש שמץ של סיכוי ותקווה גם לזוגיות שלכם. תנסי, תילחמי על הקשר, תלכו ליעוץ זוגי, תדברו עם רבנים, תתפללו!! והכי חשוב, תדברו!
-- אני בטוחה שכבר שמעת את זה המון ושאת במקום של -אין סיכוי-.. זה כל כך מוכר והגיוני וטבעי. אבל אם את מחפשת את טובת הילדים שלך, אז אני אומרת לך באמת, זה הדבר הכי הכי טוב שאת יכולה לעשות בשבילם כרגע. 
ואפילו אם לא יצליח, ולא יהיה, כשיגדלו וישאלו תוכלי להגיד שעשית הכל, שזאת לא היתה החלטה פזיזה, ושעשית כל מה שידעת לעשות. אחד הדברים שכ"כ הכאיבו לי, אכזבו אותי, זה כשהבנתי כמה מהר ההורים שלי החליטו להיפרד, לפרק את המשפחה שלנו, לקרוע אותנו לגזרים. רציתי שיגידו לו שניסו שנים, שהלכו ליעוץ זוגי, שנלחמו בשביל זה, שהתאמצו. ובמקום זה שמעתי שכמעט חצי שנה הם חשבו על זה. חצי שנה?? זה כל כך כואב. כל שבע השנים האחרונות אני עומלת על לתקן את החיים שלי שפירקתם בחצי שנה?!

ודבר אחרון, אם תחליטו להיפרד בסופו של דבר, כי זה הדבר הנכון והטוב לעשות, בין אם זה עכשיו או בעוד הרבה שנים, הכי חשוב שתיהיה שם בשביל הילדים, קשובה, אוהבת. תראי להם שעזבת את אבא אבל לא אותם. שאבא עזב אותך, אבל לא להיות אבא.. 

בהצלחה, שה' יברך אותך בכוחות לבחירות ולמעשים הנכונים.. 

על התגובות המושקעות שמורגש כ"כ שיצאו מהלב.

שה' יתן לי את הכח והבינה להחליט הכי טוב ויתהפך הכל לטובה!

אנחנו תמיד כאן!

נרשמתי לאתר רק כדי להאיר לך...

כשטוב לך - טוב לילדייך.

ילדים הם עם חכם ומרגישים כל דבר.

כבת להורים גרושים (מגיל צעיר ביותר - אין לי זכרונות)

אני שמחה שאמא שלי עשתה את זה.

היא הקימה משפחה חדשה ונפלאה - ואני מאושרת ושייכת.

כמובן שכל התהלכים (גם לאחר הנישואים השניים) לוו בטיפול רגשי, שלדעתי זה הגורם המכריע בהרגשתי הטובה.

בכל מקרה, לא משנה מה תעשי, אני ממליצה טיפול רגשי לילדייך (תרפיה וכדו')

רק אושר ושלמות!

לגבי מה שאמרת, אני שמחה שאת מרגישה שייכת, אני מרגישה שייכת רק כי זה הבית שלי, אבל אני לא מרגישה לאחים החורגים שלי קשר של אחים, אלא של עוד מישהו (הכי קרוב- בן דוד..)

בס"ד

ואח שלי היה ממש קטן- לדעתי כיום יותר קל לו.
יש הבדל בין לשנות את מציאות חייך בפתאומיות לבין לחיות לתוך זה.
זה בנוגע לילדים^

בנוגע לעצמך- אם אכן כלו כל התקוות וזה ממש לא זה- תעשי את זה כמה שיותר מהר. חבל עלייך, חבל על הילדים. וגם בעלך- מה הוא אשם? למה שיחיה עם מישהי שלא מעוניינת בכך בכלל?

תעצרי עכשיו. תקימי משפחה חדשה, שמחה- והחיים שלך יהיו טובים יותר וישפיעו בעה"י גם על ילדייך.

בהצלחה.

נשואה 12 שנים ומתלבטתכליום מחדשמה טוב לי ולילדים שלי. אנא צרי איתי קשר אולי ניפגש או אולי נתכתב במייל. כמה שיותר מהר המצב הוא די בלתי נסבל.

אני אפילו לא זוכרת את התאריך.

רק שזה היה קצת אחרי היום הולדת שלי.. 

אני חושבת שכל יום הוא יום הגירושין שלהם באיזה שהוא מקום.. בשבילי לפחות

אבל כן מבחינתי ביום הזה ח' נסין הכל נפסק!!!

בס"ד

נגיד- אין לי מושג מתי הם באמת היו ברבנות אבל זוכרת במדוייק את היום שבו אמא יצאה מהבית[נר ראשון של חנוכה יוהוו!]

אין ל שמץמה התאריך גם ללא חשוב לי לדעת.

ואבא יצא.ברוררר

הגעתי למסקנה, שלהיות יתומים זה יותר נורא! אין לך אבא בכלל!

מה עדיף, אבא שרואים כל כמה זמן, אבל אוהב, ותומך. או אבא בשמיים שאי אפשר לדבר/לראות אותו?

...יודעת שהוא פה.אבל לא חיה איתו...מה שווה?

"תגידי תודה שאין לך אבא"
ברגע האחרון עצרתי את עצמי

המצב יותר מורכב משחשבתי..

את לא מבקרת אותו לפעמים?

אני לא יודעת מה להגיד, כי לי ב"ה יש אבא נהדר!

אבל לא מרגישה קשורה באמת.לא מרגישה שממנו!!!!

כמו חבר כזה...

הקשר שלנו הוא קשר של שני אויבים!!

בעעעע!!

אני בשמחה תמיד-איך אפשר?חובה לכבד!גם אם קשה..

אבל מה נגיד לעשות אם פסח הצד של אבא ממש רוצה שיהיה איתם,אבל יודעת שלא יהנה ביכלל!זתומרת,יעשה מצווה ויסמן וי אבל יחכה שהחג ייגמר...

ואילו עם הצד של אמא הכי כיף ושמחח וכל המשפוחה יחד...

מה עושים???וחשוב לציין שאיזה 3 שנים לא הלכתי לצד של אבא

בטח שעדיף שיהיה אבא שאת לא בקשר איתו, מאשר שלא יהיה לך אבא בכלל!

גם אם לך זה לא משנה, תחשבי על הסבא והסבתא שלך [מצד אבא] דודים ובעצם כל המשפחה מצד האבא. כמה שזה היה כואב להם אם הוא היה מת. וכמה לך זה היה כואב. ברור שאיפשהו ישלך רגש אליו.

בכל זאת זה אבא שלך ולכל בנאדם שמת - בכללי - את מרגישה עצב. אולי אצל אנשים שאת לא מכירה העצב לא נשאר הרבה זמן, אבל בכל זאת ישלך צביטה קטנה.

זאת דעתי.

בחייםש בזרת ה' אפחד שמכירה לא ימות.

אובדן זה סוף...איתו זה לא סוף אמיתי!!!!

האמת, שגם אני לפעמים מרגישה ככה

אבל אז אני מנתקת את עצמי רגשית ויותר קל לי להתמודד

אולי בציניות?

סתם, לא יודעת, אולי סתם היה לו קשה...

אבל בכל זאת, גם אם הם נגמרו, הנישואים שלו ושל אמא שלך היו חלק משמעותי ונכבד מחייו.

אז התאריך הוא בעל ערך סנטימנטלי בשבילו.

אצלנו מתעלמים לגמרי מהתאריך, יום ככל הימים, אבל גם זה קצת משונה כשחושבים על זה, לא? 

אין נכון ולא נכון במציאות שלנו (בעצם בשום מציאות).. 

בשבת היום נישואים של אמא שלי ובעלה.

משמח? לא יודעת, בשבילה כן, לי, תלוי..

היא די רמזה/בקשה שאני אעשה משהו, מה אפשר לעשות? אני לא מנוסה בזה! 

אפשר משהו קצת יותר יצירתי  כמו לשלוח אותם לקפה ועוגה במקום נחמד

(תלוי בתקציבך, בקשר שלך, האם יש עוד כאלה שיכולים להשתתף בהוצאה

אחים אחיות/ ילדים שלו)

או לנסוע .

חדשים.

יש גבול גם להכלה ולקבלה ולפרגון. 

כשסבתא שלי ממש מציקה אני מוכנה להכין אולי איזו ברכה. אף פעם לא עשיתי מעבר למזל טוב או מכתב.

לא צריך להסחף. ברור להם וברור לך מה טיב העניין.

בס"ד ובהשתדלותי

נוער בסיכון זה נוער שאין לו בית מתפקד, זה נוער עם בעיות אישיותיות. בן/בת להורים גרושים לא בהכרח נמצאים בסיכון. כלומר, העובדה שההורים גרושים לא מכריחה שהבית לא יתפקד. אני חושבת שאחוז ניכר - רוב הילדים להורים גרושים - מנהלים אורח חיים תקין לחלוטין.

בס"ד

כרגע חוץ מכמה מוחמדים- לא ידוע לי על סכנה הנשקפת לי כרגע.

נראה לי הטעות נובעת מההגדרה 'נוער בסיכון'-אנחנו נוער חריג/שונה/מיוחד. אבל לא תחת סכנה פיזית כלשהיא...

אני ממש לא חושבת שאנחנו נוער בסיכון. 

נוער בסיכון הוא נוער בלי בית מתפקד, בלי משענת, ולנו ב"ה יש את זה, ומי שקורא לנו נוער בסיכון, כנראה לא מבין מה זה נוער בסיכון, או לא מבין מה זה להיות בן של גרושים.

נראה לי שהבנות ששתקו רצו לדעת איך תגיבי, והיו נבוכות.

הבת שהתווכחה איתך ידעה שאת בת של הורים גרושים?

איזו חסרת טאקט!