פורום בין שני בתים (עמוד 30)

רק אם שרשרת זהב חדשה לבת מצווה שהוא איבד לאחותי וגם הוא בכלל לא ידע איפה לחפש (אחותי זאת יויו)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

גם אבא שלי היה כמו אבא שלך תקופה מסויימת אחרי הגירושין. ותמיד לא ידעתי להגדיר מה הוא, למרות שהוא ממש הגדיר את עצמו דתי. תמיד הייתי אומרת שהוא מסורתי, או שומרת שבת-כשרות.. ואז כשהוא חזר לשים כיפה היה לי הרבה יותר פשוט להגיד שוב שהוא דתי למרות שזה ממש הדבר היחיד שהשתנה, הכיפה על הראש. 

זה באמת מעצבן להיות מקוטלגים כל הזמן, אבל זה גם חלק מהחיים וצריך לדעת להתמודד עם זה.

את משהו אחד, ההורים (או ההורה) שלך יכולים להיות משהו אחר. אין סיבה להתבייש בזה או לרצות להסתיר את זה. זה שאבא שלך בוחר אורך חיים מסויים, לא הופך אותך או שם אותך בשום קבוצה אחרת ולא הופך אותך לפחות מי שאת! זה הכי חשוב שתזכרי..

לסתמאחד: היא חברה שלי כבר כמה שנים, ובזמן האחרון אני רואה שהיא באמת לא כ"כ מתאימה לי, ואני לא יודעת מה לעשות, כי נאי לא רוצה לעזוב אותה!! אני מכירה אותה כמעט  מאז שנולדתי!!!

אני אקצר

אם לחתוך אז לעשות את זה יפה

אולי אפשר להזניח את הקשרים איתה ואז זה יעלם לבד לאט ולא יצאת לא בסדר

ועוד משהו- זה קורה לכולם, מאבדים חברים ישנים (בסדר לא את כולם אבל חלק...) ורוכשים חדשים.

בהלך הזמן אנשים משתנים גם את גם היא..

זה בקיצור אם זה לא מובן אני אנסה להאריך פעם אחרת..

 *ואני מפרגן לעצמי אז אינבעדמה שמח שיכולתי לעזור.

ושיהיה רק טוב!

האמת המרה היא שלפעמים ההורים שלנו לא מתאימים אחד לשני ועדיף שהם ייפרדו,אבל וזה אבל גדול לא צריך ישר לפנות לכך אלא צריך לוודא קודם כי לפעמים זה פתיר, ולכן לדעתי אם את במצב שאת יכולה לעשות את זה כדאי לך לדבר עם ההורים שלך על זה ולרמוז להם בעדינות שאולי כדאי להם ללכת לייעוץ זוגי ויכול להיות שזה ייפתר יש הרבה מקרים שזה נגמר בכך.

מקווה שעזרתי...

ונסיים בתקווה לטוב.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אבל אצלי הם גרושים, אז המצב יותר טוב, ב"ה.

אבל מה שאני עושה, זה ללכת לחדר לכתוב ביומן, או לשמוע שירים של אבא שלי (יש לו להקה). וזה מרגיע אותי,

(למרות שלפעמים אני שומעת את השיר שהוא כתב על אישתו השניה שנפטרה מסרטן, ואז אני עוד יותר בוכה... [נאנח] החיים קשים, כן, המצב אצלנו מסובך..)...

זה טבעי לחלוטין ששתקת. בדיוק כמו שכואב לך לשמוע דברים לא יפים על אמא שלך, קשה לך להוכיח את אבא שלך.

אם הייתי במצב שלך, זה תלוי איזה הורה היה אומר את זה, ואיך.

כנראה הייתי שותקת, ובשניה שאני יכולה הולכת לחדר שלי. 

באופן כללי, אם את באמת רוצה שהם יתגרשו, תגידי לאחד שאת יותר קרובה אליו, שאם הם רוצים להתגרש, זה בסדר מבחינתך.

ובקשת הסליחה, היא אמיתית, או הצגה בשביל הילדים?

לגביי ההסתות, מתישהוא, תדברי איתם, (לדעתי עדיף כשהם לא רבים,) ואז תבקשי מהם להפסיק עם ההסתות.

אם את רוצה, את יכולה גם באישי.

הי מתוקה! 

באמת שיא המתסכל, מצפים ממך לכבד או לאהוב מישהו שאת לא מצפה מעצמך יחס כזה כלפיו.

בכלל, מצפים ממך הרבה דברים במצב שלך, מצפים שתאהבי דברים מסוימיים ולא תאהבי אחרים, שתתעצבי ממשהו אחד ותשמחי ממשהו אחר, ואת ממש לא חייבת ולא צריכה להתנהג עפ"י קרטריונים שמצופים ממך. 

טבעי שדווקא היא תעצבן אותך, כי דווקא היא הבת דווקא שלו. ודווקא זה מעצבן אותך. הגיוני, שאם היית עושה עליה בייביסטר או היא הייתה אחות של חברה שלך לא היית מצעצבנת ככה, אבל בעצם היותה היא, זה מעצבן יותר.

מצד שני, אם חשוב לך לא להיות עצבנית עליה במיוחד, ואם את כן רוצה קשר יותר נחמד איתה, הייתי ממליצה לך לנסות לשים לב רק לדברים היותר טובים בה (וזה נכון לא רק לסיטואציה הזאת אלא לחיים). כמו למשל, כמה שהיא חמודה כשהיא מנסה להגיד מילים מסובכות, או איזה יפה לה קוקיות כאלה או שמלה אחרת. כי בסך הכל ילדות קטנות הן די חמודות בדרך כלל. 

אבל אם לא תצליחי, או לא תרצי, או לא ילך, תזכרי שזה הכי טבעי ומותר ולגיטימי! מותר לך להתנהג ולהגיב איך שנכון לך ואיך שעושה לך טוב, גם אם לפעמים אנשים אחרים (ואפילו אבא ואמא ובני הזוג החדשים שלהם) מרימים גבות או אפילו מעירים.

אם את צריכה משהו, אשמח לדבר  

בשבת מאוד ניסיתי להתייחס אליה יפה, ות'אמת, זה הצליח רק בערב שבת, בבוקר התעצבנתי אליה עוד פעם. 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אבא שלה יהרוג אותי!!!!

*אם 

ולכן אמרתי, לא צריך להרביץ

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

גם אם אנחנו לא מודעים לכך או לא תמיד שמים לב...

למשל, רוב הילדים שההורים שלהם התגרשו נורא רוצים לעשות שלום והרמוניה בין אנשים בחברה

וקשה להם לראות שאנשים לא מסתדרים.

עוד דבר שנורא קשה לנו הוא לראות ריבים בין אנשים נשואים כי בתת מודע שלנו זה מוביל לגירושין.

אם ההורים התחתנו פעם נוספת זה עוד יותר משפיע כי נכנס עוד מישהו לחינוך שלנו לטוב ולמוטב.

אז למסקנה בהחלט זה משפיע עלינו מאוד גם אם לא באופן מודע אז בתת מודע.

מכל המובנים, 

ב' צודק. אני אישית נורא מפחדת שאני מבוגרים רבים, ובין ילדים אני מיד משתדלת לפנות לפחות לצד אחד, וגם רוב הבנות בכיתה פונות אלי במקרים כאלה.

אני פשוט אומר רגיל...

בס"ד

ובעלה נכנס במשפט שאח"כ "אותם ואת כל אשר להם.."

נראה לי שאומרים אבי מורי ואמי מורתי בעלת הבית הזה ובעל הבית הזה

אני אומרת כשאני אצל אמא- את בעל הבית הזה ואת אימי מורתי בעלת הבית הזה

וכשאני אצל אבא- את אבי מורי בעל הבית הזה ואת בעלת הבית הזה

(נניח שאת/ה אצל אמא והיא נשואה) ".. את אבי מורי ואת בעל הבית הזה ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה"

ב"ה לא צריכה להתמודד עם השאלה הזו אבל למיטב הבנתי כך צריך לברך..

אצלנו גם לפני היינו מזכירים את כל בני הבית , בעל הבית ובעלת הבית ובני המשפחה בשם הפרטי.

אז גם אחרי אנחנו ממשיכים עם זה.

אני אישית כן מזכיר את שני הצדדים. (אצלנו עדיין הבית בבעלות משותפת אז זה מתאים..).

אבל לא חשבתי להזכיר את בן/בת הזוג מנישואין שניים...

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מה זה היה ההערה הזאת לגבי "אם זה לא היה קשור" וכו'?!? כל אחד יכול לכתוב כאן, ואף אחד לא יאכל אותו (ואם את מרגישה שאני אוכלת אותך אז תגידי...) אבל אם מישהו ימחק את מה שכתבת ח"ו אני אוכל אותו באמת.

דבר שני: זו באמת שאלה לגבי "מורי" ו"מורתי". השאלה מה נקרא מורי? האם עצם זה שגידלו אותי, או מה שלימדו אותי? זה באמת יכול להיות אישי. אני (אישית) אומרת "מורי", גם כשכבר כמה שנים הוא לא מגדל אותי, ומבחינת אורח חיים- הוא לא דתי במיוחד, בלשון המעטה..כך שכביכול אפשר להגיד "מה הוא כבר לימד אותי?" אז זהו, שכן. אני אומרת בכ"ז. וזכותך להגיד מה שאת מרגישה שנכון לך.

זה ממש מעניין, כי זה חלק בברכה שהוא כ"כ אישי לכל אחד. זה ממש יפה לדעתי שמי שקבע את הברכה נתן מקום כזה.

כאילו לאיודעת כתבתי את זה כי וואלה באמת מה אני עושה פע קצת??

אבל טוב משתגידי....

זה באמת שאלה.... לאיודעת אני לא אומרת כבר כמה שנים.... כאילו ככה זה כבר...

ויש את זה בהרבה דברים כאילו גם בשמו"ע וגם בכל תפילה יש חלק שהוא אישי בעצם...

חז"ל כ"כ חשבו על הכל....

חיימטובים

אני כבר שנים מתלבטת בזה, מה אומרים?!

ותמיד כל פעם יוצא לי משהו אחר..

אבל בעקרון נראה לי צריך להגיד:

אבי מורי ואמי מורתי בעלת הבית הזה

או אבי מורי בעל הבית הזה ואמי מורתי.

מספר היום היום של חב"ד

"גם מי שאין לו אב ואם, רחמנא ליצלן, צריך לומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יברך את אבי מורי כו' אמי מורתי כו'"."

זה נכון שאומרים תמיד אבי ואמי, למשל גם אם אינו נמצא בבית של אחד מהוריו. לזה התכוונת? כי השאלה הייתה לגבי החלק של "בעל הבית הזה ובעלת הבית הזה"... מעניין לדעת מה אומרים לגבי זה?

אבי מורי בעל הבית הזה ואמי מורתי ובעלת הבית הזה/ אבי מורי ובעל הבית הזה ואמי מורתי בעלת הבית הזה
שני ההורים שלי גרים בשכירות כל אחד על שמו אז מצד אחד הם בעלי הבית ומצד שני הם לא....
מסובך...

אבי מורי ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה, או אבי מורי בעל הבית הזה ואת אמי מורתי 

אבל נראלי שצריך להגיד כמו מנותקת

קורה לי הרבה ואם אני בבית של אמא אני אומר אמי מורתי וכשאצל אבא אני אומר אבי מורי...

ואף פעם לא התייעצנו על זה או משו..חח..

אין לנו את זה בברכה..

ב"ה

אבי מורי ואימי מורתי

אני כמעט ולא אוכל אצלם

אבל כשאצלם - אז (לפי איפה שאני נמצא) אני מוסיף לידו את בעל (או בעלת) וכו'

ממש חשבתי על כל העניין

והחלטתי להגיד- אבי מורי, ואימי מורתי בעלת הבית הזה ובעל הבית הזה.

וכשאני אצל אבא, אבי מורי בעל הבית הזה ואת בעלת הבית הזה ואת אימי מורתי.

ככה לכלול את מי שבאמת אכפת לי ממנו ואני רוצה לברך, וגם את בעל הבית..

לפי מנהגי ספרד(עוד מנהג שהיום הרוב לא נוהגים בו משום מה כמו להגיד לדוד ה' אחרי שיר של יום) אומרים בכל מקרה אבי מורי בעל הבית הזה ואימי מורתי בעלת הבית הזה גם אם לא אוכלים בביתם וגם ח"ו כבר אינם בין החיים...

ב"ה לא קורה יותר מדי, אבל כשכן...לוקחים בעירבון מוגבל(הם לא ממש אובייקטיביים...) ובלי לקחת צדדים!!! במיוחד לא כשצעירים, אבל גם בהמשך לא מומלץ.

זה בינם לבין עצמם, ולא צריך להתערב.

לדעתי אם זה ממש מפריע והם לא מפסיקים, אפשר אפילו להגיד להם את זה ולבקש מהם אם הם יכולים להפסיק לדבר ככה בנוכחותך (עשיתי את זה פעם בהקשר אחר, לא עם ההורים, וזה מאוד עזר.)

וגם עוד כל מיני תגובות קיצוניות..

ב"ה

מקשיב בשקט בלי להגיב בלי לתמוך ובלי לשלול

מתוך ידיעה מוחלטת שזה רק צד אחד של המטבע.

אבל גם בכבוד

אבל כמו שכתבתי בשרשור הנ"ל- כבר עברתי את הגיל לשיחות האלו

היום הם פחות ופחות מתרחשות

וכשכן, זה כבד, מעצבן, בדר"כ מלווה בהשמצה ודיבורים מגעילים על ההורה השני (מצד ההורים לא מצידי כמובן), וכמה ימים של התעסקות מצידי בנושא, בכי, וחוסר שינה.. 

אז, משתדלים להמנע.. 

ב"ה

עברנו את הגיל

ויש לשניהם נטיה לדבר בגנות האחר לעיתים קרובות, וכשזה מגיע לנושא זה אז בכלל.

ב"ה

שהם מדברים איתך

או שאת פונה אליהם?

סתם מעוניין להבין את השאלה

ומנותקת, את צודקת, לא נעים לשמוע דברים רעים על ההורים..

ב"ה

ומה את התכוונת?

בס"ד

[אבא שלי שם היום, אמא במקום אחר.]

ובחופש? זה משתנה?

פעם בשבועים אני הולכת לראות את אבא ..

בדרך כלל רוב השבוע אצל אמא ושבת אצל אבא...

את לא אוהת את אבא שלך???

זו^^ שאלה ששואלים אותנו מאז שאנחנו קטנים, ואף פעם אנחנו לא באמת עונים עליה, אבל שמתי לב שמגיע הגיל שבו אנחנו קולטים שלאחד ההורים אנחנו מתחברים יותר. (לא בהכרח אוהבים יותר, אבל חיבור שכזה...) לא רק אצל ילדים להורים גרושים זה קורה, אבל אצלנו זה יותר מהר בד"כ.

ולשאלתך- זה שהיא ענתה "טוב שכך" לא אומר שהיא לא אוהבת את אבא שלה, אלא שהיא מבינה כנראה שאצל אמא זה המקום שיותר טוב לה לחיות בו. (ככה זה אצלי לפחות.)

עזרתם לי מאד...

נהנתי לקרוא את כל התשובות...

מתוקה, שולחת לך חיזוק מכאן!

זה באמת מצב לא נעים ולא פשוט, שבאמת לא רצית להגיע אליו.

אבל את צריכה לזכור דבר אחד חשוב- את לא אחראית על אבא שלך. זה לא נעים להגיד את זה, כי אולי זו בעצם השלמה עם ההחלטה שהוא הגיע אליה, אבל שימי לב- החלטה שהוא הגיע אליה.

הוא אדם בוגר, וכמו שהוא ואמא שלך החליטו לא להמשיך בנישואים, הוא גם יכול לכוון את חייו לאן שיבחר גם בתחום הזה.

דווקא בגלל שזה תחום שמבינים שחשוב לך, ובצדק, כי על זה מבססים חיים שלמים, ועל זה חינכו אותך שני ההורים אני משערת, וזה גם אדם יקר, כאן הקושי גדול שבעתיים. זה באמת מצב לא פשוט, קורע מבפנים...

אני ממש מזדהה איתך...אני עוד זוכרת את ההלם שלי לגבי אבא שלי, ואם תרצי אשמח לפרט לך באישי.

|חיבוק|

הוא חילוני, אני מתמוןדד עם זה. (מסורתי יותר נכון)

זה מוזר, וזה קורה, וזה צריך לקרות.

אבל אנחנו באמת יוצאים דופן, לצערי.

ז"א, כשאבא שלי בא לארץ הוא ישן אצל אחי בחדר, וזה לא נראה לי כזה נפוץ... (בכל מקרה לא מתראים כל כך הרבה, כי הוא לא בארץ רוב השנה...)

וואי,ניל"ס,אני אומרת תודה בכל פעם שאבא בארץ!!

חברות שלי כל הזמן מזכירות לי שזה יוצא דופן..ולי זה נראה כ"כ טבעי..

הקב"ה,תודה שההורים שלי התגרשו יפה והחיים שלי יפים גם במצבים הקשים ביותר=)

לישועתך קיוותי, ה'.

יאללה, שרשרו ברכות..

כל טוב מתוקים.

ד"ש ממני.

כל הכבוד!

אני בטוחה שתהיי מעולה, ותודה רבה על כל העזרה!

ושוב - בהצלחה!

המנהלת הקודמת הגיבה לאחרונה בתשס"ט.. היה קצת מוזר שלא החליפו אותה עד עכשיו

ואני רוצה להוסיף עוד קטגוריות:

ילד בן 14-17.

ילד בן 6-9

ילד בן 3-5

ואדם בן 18-21

ואז מכסים את הכל.

לדעתי זה תלוי בכל מקרה לגופו.

אבל אין לי תשובה, אפילו לא במקרים ספציפיים.

עוד עניין זה שכל אחד לומד מהמשפחה הלקויה משהוא אחר.

אחד לומד מה לא לעשות, ומתאמץ פי כמה וכמה ממי שחי במשפחה תקנית.

האחר לומד לעשות דברים לקויים, ונמצא במצב פחות טוב ממי שחי במשפחה תקנית.

אבל ממה שראיתי בבייביסיטר שעשיתי אצל ילד בן שלוש, שאמו התגרשה, התארסה, והארוס שלה עזב אותה,  הייתי בוחרת בקטגוריה השלישית.

את הלקויות שבמשפחה הראשונה, הוא לא רואה בכלל. אם הוא מצליח להביע את הכאב שיש לו כשיש לו, ומסבירים לו מה קורה, נדמה לי שזה לא יפגע בו.

ילד קטן, קל (יותר) לשכנע לרצות את הנישואים השניים, והוא יכול לזכות בהורה נוסף, שהוא רואה כהורה שלו, וכן לצפות בזוגיות תקינה, בלי להרגיש שהיא של מישהוא אחר.

והמורכבות לא צריכה להפריע לא כ"כ.

כמובן שאם הוריו נושאים משקעים וצוברים טינה זה לזה, וממשיכים לריב עליו, זה פחות טוב.

כל אחד הוא שונה.

יכול להיות ילד(ואח"כ אדם) שראה משפחה תקינה, ולא ידע לנהל את חייו נכון,

ויכול להיות ילד שלא ראה בביתו משפחה תקינה, אבל ידע דווקא מזה מה לא לעשות, או יבחר משפחה תקינה שיסתכל עליה וילמד (לא התכוונתי ח"ו במקום המשפחה שלו, אלא שרק החלק של הלמידה יהיה ממנה).

לא משנה מי המשפחה שלך כמו שמשנה מי אתה ומה אתה עושה עם מה שהקב"ה נתן לך.

שאלה ממש יפה בכל אופן!

מנותקת, אני לא חושבת שצריך לפרק את זה כל כך לתתי-קבוצות, כי פעימה לדעתי הביאה אזורי גיל כדי להעביר את העניין...

אומנם אני בקטגוריהשל 15-17 (כשההורים שלי התגרשו)

אבל מישי שאני מכירה סיפרה לי שאחרי שהיא הייתה נשואה (+ילדים) ההורים שלה התגרשו

והיא הבינה שהיא צריכה לעשות ברור מעמיק

לדעתי הכי קל זה להיות קטן כשההורים מתגרשים. כי אם כל הקכבוד ילדם רואים את העולם בצורה פחות מורכבת ויותר קל להם להתרגל לשינויים וברור שהם מבינים שבית לא מתנהל בחצאים גם אם זה ביקור אצל השכנים או הדודים

אז בעיני זה לא בהכרח משנה אם ההורה/ים נישא/ו שוב משפחה מחולקת זה מורכב בכל מקרה.

אני לא האדם הנכון לשאול, כי בינתיים הייתי אצל אבא שלי פעם אחת.

מה שלדעתי אני אעשה, זה יביא איתי ספר. (וכמובן אקרא אותו.)

אבל זו שאלה מאוד טובה.

ובכמויות

אבל כמה פעמים הבאנו משחקים כמו מונפול אבל אנחנו כמה אז זה יותר קל

אפשר גם לקרוא לנקות לבשל

כמובן שתנס/י לעשות מה שעושים אצל ההורה שבד"כ גרים אצלו

תודה, אבל אני מחפשת משהו לעשות עם עצמי, וקראתי את כל הספרים שיש לנו בבבית.

הולכים, אז אני כבר גומרת את כל הספרים כמעט לפני שהולכים אליו.

איך את מגיעה אליו?

ייתכן ותרצי לעשות שם ש"ב, ללמוד למבחנים ולעשות עבודות.

יש שם מחשב?

מדבר איתם, אוכל, משחק וכו'

אבא בא לקחת אותי, יש שם מחשב, ואני רובצת עליו,

אבל יש פה גם כאלה שלא או בכלל גרושים, לא ילדים של גרושים....

אני לא מבינה מה הוא עושה כאן.

הרבה ילדים שההורים שלהם לא גרושים מתעניינים בזה.

אחרי הכל, זה שונה, זה בלתי שגרתי, זה "מגניב".

יש קבוצה נוספת, שפוחדים שההורים שלהם יתגרשו, או מקווים שההורים שלהם יתגרשו.

פעם הייתי קוראת סמויה מהקבוצה השניה.

למה???????? את נורמלית???

זה עשה פחות לחץ ביני לבין ההורים ובבית בכלל. ברור שהיתי מעדיף בית רגיל, אבל במצב שאני הייתי בו העדפתי גירושין.

"או פוחדים שההורים שלהם יתגרשו"

חשבתי שלפני שהתחילו כל הבלאגנים, רצית שהם יתגרשו, לא הבנתי אותך נכון, סורי..

לאנשים אחרים זה קצת, זה מגניב במחאות.

שזה עושה אותך 'מיוחד'..

ברור שכן, השאלה עם לטוב או לרע.. תתיחסו לזה כטוב

המבין יבין...

זה שאת מגיה בציניות לא עושה אותך קולית