בשבת האחרונה, אחרי שלמדתי קצת 'מחשבה', שאלתי את עצמי,
אם היה כתוב על האריזה - "דבש מתוק! מכיל קצת רעל", מישהו היה נוגע בזה? נו, ברור שלא.
אז למה לעזאזל אנחנו הורסים לנו את החיים ואת הנשמה בגלל מתיקות רגעית?!
תקנו אותי אם אני טועה, חשבתי שאולי זה בגלל ש -
"מכיל רעל", עם הציור המפחיד הזה של הראש מכוסה עין, לא מופיע.
מה, זה כל העניין? ואם נכתוב את זה, אם נחרוט את זה על הלב, משהו יזוז...?
אחרי מחשבות לא קטנות בנושא, המציאות אומרת "יאפ, כן, בהחלט משהו יכנס פנימה".
אני לא סבא בן 80, אז אמנם "נסיון חיים" אין לי, אבל "נסיון מתים", כמה חבר'ה ששתו
מהרעל שאח"כ אכל את הלב שלהם, והיו על סף המוות, זה, קצת, יש לי.
דווקא הבנות שפה, חשוב מאוד שתקראו את הקטע הבא.
יש לכן ביד כ"כ הרבה כח, ולא לחינם אתן מברכות "שעשני כרצונו".
במובן מסוים וגדול, אתן יותר קרובות לקב"ה. הנשמה יותר זועקת,
וממילא תוכל גם להשפיע יותר, לקלוט יותר, לקבל יותר, פנימה.
לעצור רגע. 10 שניות לחשוב על עצמינו. על הלב בתמונה, שמתרוכן.
עכשיו, להשקיע 4 דקות, שיעשו לנו הרבה מאוד סדר בראש.
====
תמיד כל פעם מחדש, זה מזכיר לי את חבר שלי, תמיד שידידה שלו מתקשרת הוא הולך שם ליד הפרגולה, ופתאום רואים בן אדם נהפך כולו למלאך. וואו, הלוואי היה מדבר איתי כמו שהוא מדבר איתה. סתם נזכרתי בזה כי כולנו הרי רוצים מישהו ש - "ישלים אותנו". אז אגב אם כבר מדברים על זה, נראה לי שכמעט כל בת עם ההוא שהיא משחנש"ת איתו, היא חושבת שהוא היחיד שמבין אותה. זה הראש של הבנות, תקנו אותי אם אני טועה.
תגידי - "נו אתה לא מבין, אני מרגישה איתו בשמיים כזה, פתאום הנה מקשיב לי אחד רציני". תגידי, חשבת פעם למה יש לנו יותר כיף בשחנ"ש עם המין השני? יענו, מה קרה שההוא בכיתה שלי בחיים לא ראיתי אותו מדבר בכזו מתיקות כמו שהוא מדבר עם ידידה שלו, בחיים לא זכיתי לראותו אותו מדבר ככה נגיד ----- איתי. אגב, זה לא שאני "עוף מוזר", כי זה לא רק איתי, אלא זה --- אפשר לומר בפה מלא עם כולם, הוא לא מדבר ככה, ברכות שכזו. תחשבי על זה. כשתהיה לך תשובה, תגידי. עכשיו אני רוצה להכנס לעניין לא פחות כואב, אבל חשוב, מאוד:
אחרי זה, אחרי שתעני לעצמך על השאלה, תוכלי להבין שכל עוד מילה, עוד צלצול ועוד פריקה, זה פשוט לפרוק את העתיד לאט לאט. אז לא בבום אחד כמו ה - 'לא שומרים תורה ומצוות' שאצלהם חברות זה כמו גרביים, אלא כאן זה לאט לאט. כל פריקה, היא פשוט פריקה, של הרגש.
הוא לא ימחק לך מהזיכרון. בויכוח הראשון עם בעלך את תראי את התמונה של הבחור מהשישית מולך, תחלמי שאת מתקשרת אליו. אז - רק אז את תאכלי את הלב. אוו'ץ. זה יהיה כ"כ כואב. אז לא תוכלי להרים אליו טלפון ולספר לאותו חבר שזה כואב. אז הוא לא יהיה שם בשבילך. את תצטרכי להתמודד עם הכאבים האמיתיים לבד. את מה שאת פתחת, את תהי חייבת לסגור, אבל הפעם זה יהיה לבד. זה כמו האלה שמפוצצים חצ'קונים. בהתחלה זה נראה שהנה, פרקנו - הורדנו מעלינו עוד חצ'קון, הנה, הצלחנו לעבור עוד שלב ע"י פיצוץ החצ'קונים. אבל לא יאחר היום מלראות שהפיצוץ אכן גרם לפיצוץ. הצלקת שם תשאר לכל החיים. בדיוק כך, גם באיחוד לבבות. את תתני את שלך עכשיו אפילו קצת, את תחשבי שזה תרופה. "מה?! הרי אני עכשיו סובלת, רוצה אהבה באמת, חייבת לפרוק את הלב, יש קשיים ובכלל הבנות בכיתה חפרו לי במוח ואני חייבת עכשיו לדבר עם אביתר (שם בדוי). אשפוך קצת, אפרוק". אבל אחות, קצת הסתכלות אמיתית על העתיד. אוהבת את בעלך? אז למה שהוא יקבל לב משומש? מזה משנה כמה, אבל הוא משומש, וישקר מי שיגיד לך שלא. תהי עכשיו עם יד על הלב - איזה בעל היית הכי רוצה? אחד שבא עם כל האהבה, שאת הראשונה שלו, את הכי מרגשת שלו, את השחנ"ש המרגש והראשון שלו עם בת, את המדהימה שלו הכי בעולם, שהוא מדבר איתך הלב שלו מרגיש פועם מהתרגשות כי אף אחד לא עשתה לו את זה בלב בעבר, את הנגיעה הפנימית בלב. אין אף אחת שעושה לו את זה, רק את. איתך הוא חלק את הפנימיות פעם ראשונה בחיים. האא, אחד כזה או אחד כמוך שעכשיו מתייעץ עם אפרת (מי יודע איך קוראים עכשיו לחברות, ידידות ומכרות של בעלך לעתיד, ה' ישמור...) על כמה קשה לו ונותן לה חלק מהלב שלו.
עם יד על הלב. אבל עם כל האמת הפנימית. היית מעדיפה בעל יד ראשונה, נכון? אז למה?! למה את עושה את זה לעצמך
והופכת את עצמך למשומשת יד שנייה? למה?! למה?!...
זו צלקת לכל החיים. צלקת-לכל-החיים. על הלב א"א לשים מייק-אפ לשטשט צלקות.
בטח את חושבת שאני לא מבין שזה הרי קשר לחתונה. האא, אם זה בשביל חתונה אז ככה: אז תשתדלו ביחד לשמור נגיעה, אל תדברו במקומות חשוכים, וככה תשרדו את ה ---
כמה שנים?! כמה?!...
אחותינו, תקשיבי רגע מהלב. את יודעת למה אנחנו יכולים ללכת לישון בשקט בלילה למרות שכל העולם מטורף עלינו? בגלל האמונה שיש לנו בקב"ה. אנחנו נוהגים לדבר על אמונה שהיא בקשר לעם שלנו, או שאין לנו מה לעשות עוד, אז כולם צועקים 'אמונה'. אבל דוקא, שוכחים להכניס את הקב"ה למקומות הכי קטנים שיש בעולם. דוקא למקומות שאנחנו מרגישים שהנה אנחנו מסתדרים, אנחנו שוכחים פתאום לרגע מי מסדר את העולם. מי מזווג זיווגים בעולם הנפלא הזה ומי קרע את ים סוף אז. יש מדרש מדהים, את מן הסתם מכירה אותו אבל אני חייב לכתוב אותו שוב כאן בקטע הזה:
'אלהים מושיב יחידים ביתה'. מטרונה (אשה אחת) שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה - לששת ימים. כדכתיב (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה - הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו ודא הוא אומנתיה (זו העבודה שלו?), אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה (ר' יוסי) - אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלן (פלוני) יסב (יתחתן עם) לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא (למחר באו אליה, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה זה רגלו שבורה) אמרה להון מה לכון? דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא (אמרה להם מה לכם? מה קרה? זו (השפחה הזו) אומרת איני רוצה לזה וזה אומר איני רוצה לזו). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון (אין ה' כאלוקיכם), אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת. אמר - לא כך אמרתי לך (?!) אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
לפעמים, לפעמים אנחנו שוכחים להכניס את אלוקים לדברים הפרטיים, הקטנים שלנו. את יודעת, אם אלוקים יושב ומסדר את ההוא להיא, אותי לזו, ואותך למישהו אחר - אז בעצם אנחנו לא צריכים לדאוג בכלל. המחשבות האלה שרצות לנו בראש, הדמיון הזה - "זה קשר לחתונה, אני מפחדת שהוא יברח", אם זה עולה בליבך, זה פשוט לא אצלינו. אצלינו יש את הכלל שארבעים יום קודם יצירת הוולד. אם היית אחותי אחת מאלה שלא מאמינים בה', אז הייתי אומר לך - פססט, שומעת? תשמרי עליו חזק שלא יברח לך. העניין הוא שאת כן עם אמונה בקב"ה, כולנו קשורים למקום אחד שרק משם אנחנו יונקים. זה ההוא שם למעלה שעכשיו חושב את מי לסדר לך בדיוק. אבל בטח הוא מסתכל ביומן שלך ורואה שאת עכשיו בקשר עם אביתר ואת לא רוצה לסגור את הקשר גם בגלל שאת מפחדת שהוא לא יהיה שלך יותר מאוחר. בואי רגע ננסה לחשוב מה אלוקים עכשיו חושב: מה היא עושה שם למטה? היא מתערבת בעיניינים שלא לה? אומר אלוקים למלאכים מסביביו. ואז קם איזה מלאך לסנגר ואומר: לא, הקב"ה, היא לא מבינה מה היא עושה. סה"כ היא דוסה, אפילו מדריכה חניכות לדרכך. היא פשוט לא מבינה באמת את המשמעות. תשלח לה רמז אחד, עוד אחד, אלוקים, בבקשה. חכה, בנתיים אל תעשה שום דבר, בבקשה הקב"ה, תן לה רמז שהיא מתעסקת בדברים לא שלה. מולו קם המלאך הקטגור ואומר ש - "מה פתאום, היא אמורה לדעת את זה כבר אחרי כל הפעולות שהיא העבירה בב"ע, וחוץ מזה הרי היא קוראת לעצמה דוסה. אהה. הבחורה גם נפלה בשמירת נגיעה. היא נגעה בבן, אלוקים, מה שאתה אמרת שאסור. היא פשוט עברה על זה. האא ואם זה לא מספיק בשביל לא לעזור לה אז עכשיו היא מתלבטת והיה לה צד של מחשבה האם שוב להכנס לכפפה שלך אלוקים ולצפצץ עליך. אני חושב חד משמעית לא לשלוח לה שום סימן ו - "תן לרשע וימות". אבל אבאל'ה רחמן אומר למעלה, אני אתן לבת שלי עוד צ'אנס, אשלח לה סימן ונראה בדיוק מה היא תעשה עם הדברים. ואז פתאום עולה לך בראש לשאול את עצמך, שאולי באמת הקשר הזה לא טוב? אולי באמת הקב"ה לא רוצה שאמשיך בקשר? התשובה, חד משמעית את יודעת מה היא. הבחור לא יברח. ואם כן, טוב שכך כי הוא לא שלך. אנחנו, להבדיל מהשאר, מאמינים שאם ה' יושב שם למעלה ומזווג זיווגים, אז אם זה הגבר שלך, אז הוא שלך והוא יבוא אפילו מסוף העולם בשביל להתחתן איתך. חד משמעית אין פה בכלל עניין להמשיך קשר, במיוחד לא בגיל שכזה. כששוכחים להכניס את מי שאחראי על הכל, אז אפילו בלי לשים לב שבגלל זה אנחנו דואגים, זה באמת מדאיג. אם רק נדגיש לעצמינו שאם הוא שלך אז הוא יגיע מסוף העולם, יעבור 8000 דייטים עם הבחורות הכי מדהימות שיש ולא יהיה שלהם. אם רק נאמין שיש אחראי חתונות בעולמינו, אז נבין גם שהדאגה מיותרת. לא רק שמיותרת, אלא במיוחד הורסת, ממש.
לפעמים עולה הטענה של: "אם ניפרד הסיכוי שלא נתחתן ענק". פה, במשפט הזה פשוט נכנסנו לנעליים שלא שלנו. בואי נשאיר את הדברים שיעשו ע"י הטוב ביותר בעולם, בואי לא נפריע לו לעשות עבורינו את העבודה. אם תפרדו, הסיכוי שתתחתנו? אם הוא שלך, אז אתם תתחתנו ואפילו אם הוא יעבור לסין. אם אבאל'ה שם למעלה יחליט שהוא לא שלך, אז אפילו שתהיו 'ככה' ביחד, ככה קרובים אחד לשני, אתם פשוט לא תתחנו. את העבודה הקשה, נשאיר להוא שם למעלה לעשות. וחייב לסיים במשפט הזה מהמדרש: "אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף". אנחנו דף מקופל בקושי יכולים לקרוע אז בודאי שלא את ים סוף, או לתכנן משהו לא פחות מסובך מקריעת הים, נכון? להכנס ל'נעליים' של אלוקים, זו עבודה קשה ומסובכת מידיי בשבילנו. תעצמי עיניים ותאמרי - אבאל'ה, אתה אמרת, אז אני מאמינה באמונה שלימה "אמרה לו - לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת". לא לחינם המדרש נכתב. אותה אשה למדה את זה בדרך הקשה, אבל לנו יש אמונה של נצח, אנחנו בהחלט יכולים וחייבים לוותר על הדרך הקשה. נקח את האמונה הזו ונכניס את ה' דוקא למקומות שנראה לנו שאנחנו מבינים בהם הכי הרבה. דוקא למקומות הכי פרטיים בחיים שלנו. דוקא שם, את האמונה הגדולה שנמצאת בלב שלנו. אלו-הי הפרטים הקטנים.
אני רוצה לגעת בעוד נקודה. נגיד שנה הייתם ביחד? קצת יותר, קצת פחות, העקרון הוא אחד - תחשבי לרגע עוד כמה זמן נשאר לכם עד החתונה, נגיד שאת מתחתנת בגיל 20 שזה עוד לפעמים מוקדם. חשבון מהיר כמה שנים מהיום, מן הסתם יותר משנתיים. מממ, ניסית פעם להרתיח מים באש נמוכה? זה פשוט לא הולך. לא רק שזה לא הולך, הגז, הגז מתבזבז. אבל ממש. לאט לאט הוא נגמר. הרגש שלנו עובד באותה הצורה. תחשבי שאם עכשיו תהי איתו שנתיים ביחד ואז תתחתנו, אתם תפסידו הרבה. את ת'כלס לא כ"כ תתרגשי בזמן החתונה. אחרי החתונה זה יהיה "עוד חברות". ונישואים זה ממש לא ככה. תשאלי - הרי יש היום הרבה מאוד בנים בנות ביחד, אז מה קרה, אז לא נתרגש אחרי החתונה אלא עכשיו. יודעת, בדיוק יש לי בן דוד שמחליף בנות כמו גרביים. לא, אני יודע שאת לא עושה את זה, ממש לא. אבל מעניין למה אדם שהתחתן, אותו אדם כבר לא יחליף את אשתו כ"כ מהר ואילו לפני החתונה זה ממש "החזר ישן קבל חדש". פשוט מאוד - המשמעות של נישואים שווה ל - "מחוייבות". עכשיו מה, אם התחלת המחוייבות הייתה עם בסיס חזק מאוד, אז גם ההמשך יהיה טוב. לעומת זאת אם התחלת הנישואים - התחלת ההתחייבות לא הייתה על בסיס עוצמתי של אהבה ושל "חדש", אז יודעת מה יקרה? הנישואים האלה לא יהיו כמו שהם אמורים להיות. ואני לא צריך לתת פה את 'אחוז הגירושים' בארץ שלנו, שהוא זוועת עולם - לא אחרת, אלא בעיקר בגלל הסיבה הזו. ההתרגשות פשוט תהיה אחרת ופחות עוצמתית. כל הקשר עצמו יהיה יותר רופף כי הבסיס שלו לא יציב. וזה פשוט הרס. בקיצור, שנתיים או לא יודע כמה, עם אותו בחור שאין התחייבות, זה משעמם מאוד, אולי עכשיו לא, אבל עוד מעט. ומה שבטוח שזה הרבה פחות עוצמתי מאשר אם תוותרי על השנתיים האלה. אם אין התחייבות = נישואים וגם אי אפשר לגעת אחד בשני, הקשר יורד ולא יצליח. ממילא, גם אם תבואו להתחתן אחרי השנים האלו, אתם פשוט תפסידו. אתם תהיו כמו הבלון גז ההוא שכולה אנשים בקשו לחמם מים, אבל שמו את זה על "אש נמוכה", אז עכשיו הם סובלים. עכשיו כבר נגמר להם הגז ואין אפשרות לחמם הכל. אם הם היו חכמים יותר, הם היו מחכים לזמן המתאים להדליק את הבעירה, לזמן שמתאים לשים את הסיר על האש, היו מגבירים להבה והאש הייתה נדלקת. משם היה אפשר כבר להדליק את הלב לעוד עשרות שנים מלאות שמחה, אמונה ואהבה אמיתית. לחכות לזמן המתאים, זה משתלם. לאכול את הסוכר של העוגה לפני שהעוגה מוכנה, אח"כ פשוט לא יהיה סוכר בעוגה, והיא תהיה הרבה פחות טובה. הברכה הכי אמיתית לחתונה זה - "בעיתו ובזמנו". עכשיו, עכשיו זה פשוט לא העת שלך ולא הזמן המתאים. כל עוד שעה וכל עוד דקה, פשוט מורידה הרבה מהחשבון הכולל. ומאוד חבל. רציתי רק להוסיף דבר חשוב. אם את לא תתחתני איתו בסופו של דבר - ותזכרי מי המסדר חתונות בעולם = לא את - אז כל החיים שלך את תסבלי מהקשר הזה. בזמנים הקשים בויכוח עם בעלך, הוא יעלה ויציק לך בראש למרות שהוא כבר נשוי וחי עם אשה אחרת עם ילדים קטנים ומתוקים שדומים יותר לאשתו. אין מי שיחתום לך שזה יהיה בעלך, וגם אם את חושבת שזה מאה אחוז בטוח, אמרו את זה עוד לפניך. הרבה אמרו את זה, ומסתבר שעל כל זוג שתראי לי שהתחתן והיו בקשר בשישית אראה לך עשרים שנפרדו - ועם כל הכאב שבדבר, מסכנים. אם את רוצה להיות יד שנייה, וממילא יש מצב ענק גם לקבל יד שנייה, זה לא משתלם. אבל זה מה שאת עושה. הופכת את הבחור שאת אוהבת ליד שנייה, את עצמך וגורמת לבעלך בעתיד לקבל בחורה יד שנייה. האא, וגם לאשתו של מי שאת מכירה עכשיו, גם לה את גורמת שתקבל יד שנייה. אל תוותרי, אל תוותרי על יד ראשונה. את יכולה לנקות את הכל אם לא תמשיכי לשפשף את הלב שלך. ואם נמשיך רגע שלב קדימה, יודעת מה?
אהבה אמיתית כוללת גם פרידה. ואם את אוהבת את הבחור הזה עכשיו, אז תביני שאת איתו את מזיקה לו גם אם הוא אומר שלא - ותעזבי אותו. אהבה אמיתית, אבל רק אמיתית, כוללת גם פרידה. ואל תשכחי את בעלך בעתיד, שאם את אוהבת אותו, אז כבר מעכשיו אל תתני לו לקבל אשה יד שנייה. זה לוקה הרבה בחסרונות וחייבים לתקן את זה הרבה פעמים. אהבה אמיתית, כוללת גם פרידה כואבת.
אז, נקודה אחרונה, למרות שיש עוד הרבה מאוד להרחיב. רק, תתיחסי אליה באמת ברצינות, לנקודה הזו, והיא: ההלכה. את מודעת לזה שכל מה שאת עושה זה מנוגד למה שאבאל'ה רוצה שיהיה? עצם החברות בין בת לבן בגיל ההתבגרות זה דבר גרוע מאוד. לא משנה למה, שנגענו בהסברים על קצה המזלג, אבל ת'כלס הלכה למעשה, זה אסור בלי שום ספק. אני לא מדבר - וגם לא אדבר - על ההירהורים שיש לו עליך בגלל זה. על זה שאסור לבנים להסתכל על אשה. על הלב השבור לשניים שאת מרסקת אותו עוד יותר. נגיעה זה בכלל. אבל לפני זה, "להתרחק מהנשים מאוד", מוזכר בהלכה. המיוחדות שלנו כיהודים זה שאנחנו להבדיל מהנוצרים לא רק מבלבלים את המוח עם התנ"ך. בשבילנו, התורה היא זה דרך חיים מוחלטת שכמה שיותר צריך לדבוק בה. כמה שיותר להשתדל, כי אנחנו אוהבים את אבאל'ה. ובנוסף קבלנו כישורים שצריכים להשתמש בהם ואם לא נעשה את זה ע"פ ההלכה אז נתבע על זה שם למעלה. אל תאמיני בעצמך בנושא הזה. את לא תצליחי לשרוד בלי לגעת. גם אם כן, עצם הקשר הוא אסור. עובדה שכבר נפלת והתשובה שלך זה לא להגיע למצב של נפילה שוב. עכשיו - שאת חושבת מהורהרת - צריך להחליט מה שה' רוצה, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות" שלא יחזור שוב לחטא. וגם אם יש בניכן גדר שאין מצב שתפלנו בנגיעה, אני יודע מה עובר עליו. את לא יודעת. זה בראש, זה בהרהורים, העיניים כואבות וזועקות, הנשמה מתפרעת שיפסיקו לתת לה מה שהיא לא רוצה, המעשים, שמא יהרהר אדם ביום ואז כאבי נשמה יתחילו לו כל פעם מחדש. זה מתחיל משם. יש גבולות? אז תדעי לך שהגבולות היחידים שאנחנו מכירים הם ההלכה. הגבולות שההלכה הציבה, והיא לא שמה אותם סתם שם, חכמים אשכרה היו חכמים וראו הכל בהסתכלות של חיים, של עתיד, של מציאות. הרבה חשבו שיש להם גבולות משלהם ו - בום, שברו. התרסקו. ועוד עדיין משלמים על זה אם לא מנקים את הלב עם סקו'ץ שמוריד את הכתמים, גם, בקושי, ע"י שפשוף חזק ומכאיב. גבולות - הם גבולות ההלכה. אז גם אם מישהו נפל, אבל נזכור שעכשיו קמים וחלילה שום פעם לחטוא. והחטא מתחיל עם הזזת הגדר. כשאומרים שלהתקרב חצי מטר מהתהום זה לא כזה נורא, אז מגיע הרגע שפתאום לא מבינים איך נפלנו למטה, הרי שמנו גבולות. אבל אנחנו שוכחים שבצוק, יש רוחות חזקות שהם לא בדיוק שואלות אותך אם אתה רוצה ליפול או לא. הם פשוט מעיפות אותך למטה. אם תעברי את הגדר, כבר מהשנייה שעברת, בעצם משם כבר התרסקת. אל תתפלאי אם תמצאי את עצמך מרוסקת בתהום מנסה לאסוף את השברים של עצמך שהתפזרו למליוני חלקיקים. האא, בעצם את לא צריכה להתפלא, כי זו המציאות.
אוו'ץ, מן הסתם יש לא קצת כאב בלב, אבל איפה שיש כאב שמדליק 'נורה אדומה', זה טוב.
תזכרי שעם כל הנפילות אנחנו חייבים לא לקפל את ההלכה אלינו, אלא דוקא לקפל את עצמינו אל ההלכה, אל דעת אלוקים. האא, ואל תשכחי שמובטח למי שעושה את דברי ה', רק טוב. ממילא גם הדאגה שלך - אם היא נמצאת - מי יהיה בעלך בעתיד, סמכי על אבאל'ה שאם תקשיבי לו ותבטלי את רצונך מפני רצונו הוא יסדר לך את הבעל הכי מתאים ומדהים שיש בעולם. סמכי על אבאל'ה למעלה, תכניסי אותו בפנים, גם לדברים הכי אישיים ופרטיים בחיים שלך.
זו, זו הנוסחא היחידה ב - "עלמא דשיקרא", עולם השקר, הזה.
לקפל הכל במשפט אחד, הנה, הרב קוק זצ"ל שלאורו אנחנו הולכים, כתב את הדברים כך:
'הצנוע מכיר שלא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים, כי אם מפני התכלית הכללי היפה'.
יש תכלית למחשבות שלנו, למעשים שלנו. ו - שווה, התכלית של הגדרים - יפה, יקרה, הרבה יותר מכל.
אם יש לב, אם עדיין נשאר לך שם משהו בפנים, אז תכנסי ל - 'יומן' בפלאפון שלך.
עכשיו, פשוט תתני לאצבעות להחליק את המשפט הזה שם בפנים, שיהיה חרוט. ואז, מידי פעם שקשה,
תקראי, תתעמקי, תביני, שאת בת מלך כ"כ טהורה, שאם רק רוצה, יכולה להתמלא קדושה.
מי שיכול/ה להקפיץ את השרשור הזה ע"י תגובה, אפילו רק לכתוב נקודה,
מאוד יעזור, יוסיף בעז"ה הרבה מאוד קדושה וכוח לכל עם ישראל, הלוואי.
].jpg)
-הם כותבים מלחינים יוצרים והמדריך רק מלווה תתהליך מלמעלה...
]'