פורום רפואת חרום (מד"א) (עמוד 11)

אני מבינה שאני צריכה להפסיק לחטט באף (;

כנראה אתה סובל מאלרגיה לפריחה

ככה שבאביב/קיץ סובלים מאד בעיניים ובאף וגם עם דימומים!

 

פשוט ללכת לבדיקת אלרגיה לראות ממה אתה אלרגי ולקחת כדורים בתקופה הזאת!

שים קרח על העורף, עושה פלאים.
מניסיון אדום של שנים.

יש לך מקור מוסמך לזה?

וזה גורם להם להתפוצץ- ולדמם.

כדי להפסיק את הדימום, תטה את הראש למטה ותחזיק את האף עם טישו (כמו שמנגבים אף)

עד שהדימום יפסק..

תקפיד לשתות הרבה שלא תתייבש

להטות את הראש אחורנית מזרים את הדם למוח, ולא היינו רוצים שזה יקרה.

 

שלום וברכה.

תראי. כל מתנדב נחשף בזמנים מסוימים למראות קשים. וכל אחד לוקח את זה אחרת. אבל למרות שמתנדבים הם בני אדם, בדרך כלל הם לוקחים את זה בצורה קלה יותר, מכמה סיבות. קודם כל, הם כבר התחסנו. הם כבר טיפלו באלפי אנשים שחלק נכבד מהם מן הסתם כבר עבר לעולם הבא, והם מתייחסים באופן שונה למטופלים, כי הם כבר התרגלו. מטופל הוא מטופל, לא חבר או שכן וכו'. יש בזה כמובן גם קצת שריטה, אבל זה מובנה ברמה מסוימת בעבודות כאלה. דבר שני, מתנדב נכנס למודה של עבודה. כשאת רואה ילד קטן מת, הוא רואה בן שבע עם פגיעה רב מערכתית אחרי קינמטיקה קשה, מנסה להבין האם אפשר עוד לתת לו טיפול, ובחזור הוא ידון עם הצוות באמבולנס האם הילד היה חגור או לא על פי הפגיעה.

זה לא אומר שאין לנו רגשות. ובהחלט יש דברים שנוגעים בנו, לפעמים חזק. אז אחרי המקרה יושבים ומדברים על זה. פורקים. מספרים על המקרה באותו יום לכל מי שרק מוכן לשמוע. ובדרך כלל זה מספיק. כשזה מגיע למצב כמו שאת מתארת, וזה גם קורה, זה דורש טיפול מקצועי. זאת לא בושה, זה טוב וטבעי שמראות כאלה מזעזעים אותנו. טיפול טוב יכול לחולל פלאים. שיהיה בהצלחה רבה בהתמודדות!  

טיפול
והרבה תמיכה מהסביבה.

חשבת לפתוח את הנושא עם בעלך?
ספרי לו מה את עוברת.
נסי.

הוא שותף מאד לחרדות שלי. למרות שקשה לו להבין איך עוד לא השתחררתי מזה.

הוא רגיל למראות האלו. פעמיים בשבוע באמבולנס או בנט"ן, ובשאר הזמן מתנדב בהצלה.

ראה הרבה מראות קשים ולא פעם ולא פעמיים מתו לו בידיים.

אבל כמו שהמגיב הראשון אמר, הוא עולה חזרה לאמבולנס ודן עם החברים על מה היה ואיך.

אז קצת קשה לו להבין אותי. למרות שהוא לגמרי תומך בי.

כמובן, גם אמר שאני צריכה לטפל.

אבל הטיפולים כ"כ יקרים.

לכן חשבתי לשאול פה איך אתם יוצאים מזה.

הדרך שלי לפרוק דברים כאלה מהלב היא לשתף עם כמה אנשים. לפעמים אני גם פורק דרך כתיבה.
למד"א יש פסיכולוגים, שווה לבדוק אם את גם יכולה ללכת אליהם

נסי לשתף אחרים במה שעברת.

חברות או מכרות שאת יודעת שייתנו לך גב ויבינו את מצבך.

 

לגבי בעלך- הוא מגיע ממקום אחר.

הוא יודע לאן הוא הולך בכל קריאה. 

כל המראות והטראומות הוא עובר מתוך בחירה. חופשית.

אז אין מקום להשוות.

 

לגבי הטיפול- ממליצה לך בחום ללכת. לפחות טיפול אחד.

תבדקי אם יש לך אפשרות ללכת לטיפול דרך האירגון בו בעלך עובד/מתנדב.

בכל מקרה- טיפול אחד לכל הפחות הוא המינימום. זה לא בגדר מותרות- זה חובה.

בשבילך ובשביל המשפחה שלך.

ניסיתם פעם לשתף את החברה בדברים כאלו?

אני ניסיתי.

כלל לחיים- הם לא רוצים לשמוע כאלו דברים.

הם אומרים אוי! ו- נורא! וממשיכים הלאה.

אף אחד לא רוצה לשמוע מה ראית ואיך נראה ילד קטן שחטף פגיעת ראש קשה.

אנשים לא אוהבים לשמוע על מוות. ובצדק.

ככה שלשתף חברה שלא נמצאת בתוך זה- זה לא מעשי. ואני כוללת פה גם אחיות, גיסות, שכנות, חברות טובות וכו'.

לשתף את מי שכן נמצא בתוך זה- גם לא מעשי. כי הם חווים את זה כל הזמן ולא מבינים מה נסגר איתך ולמה את לא ממשיכה הלאה כמוהם. דיברתי גם עם חברים של בעלי. הם פשוט לא מבינים מאיפה זה בא לי. הם אומרים נו, תמשיכי הלאה. תתקדמי. אסור להתעכב על כאלו דברים.

הגדיל לעשות אחד מהמתנדבים שאמר לי- גם אחרי שרותים מורידים את המים וממשיכים הלאה...

אנחנו נמצאים במקום אחר.
ברגע שנרשמנו לקורס (ואם לא אז בשלב קצת יותר מתקדם) הבנו לאן אנחנו נכנסים.

לא חשבתי לרגע לשתף חברה שלא בקורס כי היא לא תבין את המקום שלי.
אולי באמת עדיף לדבר עם אשת מתנדב ולא חובש בפועל.

ממליצה לך בחום לשכוח את הערה האחרונה שהמתנדב אמר לך.
זו שטות שאין דומה לה.
הם צודקים שבסופו של דבר לומדים לחיות עם המציאות האכזרית היום-יומית.
אבל כונן טוב הוא אחד שמעולם לא מאבד את הרגישות והמידות אל מול הקשיים.
לומר משפט כזה לאחד שעבר טראומה זה חסר רגישות ברמה הבסיסית.

אז הפתרון באמת הוא לדבר עם נשים שנמצאות במקום שלך. לא במקום של המתנדב.

היום יש אפשרות לקבל הפניה לטיפול דרך קופת חולים. רק תבדקי כמה זמן המתנה זה. אבל יש גם ער"ן, אולי הם יוכלו גם להקשיב וגם לתת רעיונות להמשך. זה לא צריך להיות טיפול ארוך, וממש שווה להשקיע! אולי ההורים יכולים לעזור?
בהצלחה!!

נכונה בכל מקרה: לא להסתכל במה שאיני אמור לראות.

זה בסדר ולגיטימי לגמרי.

זו תגובה אמיתי וכנה למצב מאוד לא פשוט שהיית בו.

מי ש"לא בסדר" זה אנחנו שיכולים לראות דברים כאלו ולהמשיך לישון טוב.

 

את צריכה עזרה. את צריכה מישהו שיעזור לך להתמודד ולשחרר.

לנו כמתנדבים יש את הכלים שלנו, אחד מהם הוא הידע שלנו ותחושת

הביטחון והעשיה.

 

טיפול יכול לעשות לך מאוד טוב.

 

בתור מי שעבר טראומה איומה בעצמו, חשוב מאוד ללכת לטיפול. 

שתי שיטות מקובלות: בדרך כלל טיפול בחשיפה חוזרת ומבוקרת כשאת במרחב בטוח. ו EMDR -  שכנראה הכי יעילה, אבל די חדשה בארץ, תקראי עליה באינטרנט. לפעמים כדאי במקביל גם טיפול תרופתי שעליו ימליץ פסיכיאטר. לפחות כדי שתוכלי לישון רגועה. בדרך כלל אם זה לטווח קצר נותנים קלונקס שהוא מרגיע ומאוד עוזר לישון, אבל אפשר להתמכר אליו די מהר. אם זה לטווח ארוך יותר נותנים תרופות אחרות. 

הסיפור על כך שוב ושוב, כשהוא נעשה בתנאים של חום, בטחון, קבלה, גם הוא עוזר לעבד את הטראומה. אבל לעיתים זה לא מספיק. כדאי ללכת לאיש מקצוע שזה התחום המרכזי שלו. 

גורם הזמן חשוב. כלל שהטראומה חוזרת להתנגן שוב ושוב אצלך, עשוי להיות יותר קשה להשתחרר ממנה. יש ניצולי שואה שעדיין נמצאים בה, הלומי קרב מיום כיפור ועוד. 

לכן, עשי לעצמך, לבעלך, למשפחתך, טובה ופני למומחים. 

 

מפני שהזכרון הקשה נחקק בגוף, באזור קדם מילולי. 

לטיפול בטראומה שעשו לנו בלימודים.

אנסה לחפש אולי כתוב לי.

 

 

לשאלה:

כיוון שמתוך מה שכתבת יש רק עדות של משיהו שהיה בזירה ולא את/ה בעצמך. "אני שמעתי מעד ראיה"

 

באיזה שלב כל זה היה? בדרך כלל באירוע עם פצועים רבים עושים טריאז', בודקים מהר מי פצוע קשה ולמי יש זיכוי לשרוד ע"פ כללים ברורים.

אם הפצוע היה מתחת לאוטובוס יכול להיות (אני לא הייתי שם וגם את/ה לא) אולי הייתה סכנה לגשת אל הפצוע מתחת לרכב. הכלל הראשון שלומד איש חירום הוא לשמור על עצמו ולא להכניס את עצמו לסכנה, חובש פצוע בגלל אי זהירות הוא חובש לא מתפקד שלא יכול לעזור.

אם מדובר על הדקות הראשונות עד להגעת האמבולנסים הראשונים לא לשכוח שלרוב יש שם רק חובשים מזדמנים שבאו מעיסוקיהם הפרטיים. יכול להיות שהיה בלגן ראשוני עד שמישהו לקח פיקוד וכיוון את הטיפולים.

בקיצור. כיוון שלא היינו שם לא יודעים בדיוק מה היה המצב באותו רגע ולכן גם לא נכון (חדעתי) לצאת מיד מסקנות לא ואשמות לא נכונות.

שבת שלום

העד היה מסויט שיש פצועה שלא מתיחסים אליה מתחת לאוטובוס

וענו לו שהיא בטח מתה לכן לא מתעסקים איתה...

 

ודבר נוסף האוטובוס היה של חברת אגד

והנהג שלנו מחברה אחרת העיר שיש תאונות רבות באגד כי לא נותנים לנהגים שם לנוח והם עובדים רצוף

מישהו אחר טען שלא היה לנהג בלמים .זה טענות או תירוצים

 האם יש מישהו שיכול לעזור שזה לא יקרה שוב? 

איכפת לי מהמצב הזה שבו יש תאונות וזה אפילו לא עולה לסדר היום-

כמה אנשים שראו יצאו עם טראומות .כמה משפחות נשברו בגלל זה 

למה ?א"א לשנות את זה?

מה אני יכולה לעשות בתור בן אדם רגיל?

ב"ה
ברמת הנטן - ביקרבונט
ברמת הלבן - זיהוי אבן בכליה (בן שנראה כאילו הוא בצירים)
ברמת הנטן - טיפול בכאב

מה שכחתי..?

התכוונתי למצבי חירום שכולנו למדנו עליהם בקורסים למינהם שיש להם קשר אל הכליות

בצקת ריאות, נותנים פוסיד שפועל על הכליות משתן וכך מוריד את הגודש הריאתי.
פגיעות מעיכה, נותנים נוזלים מרובים לדלל את המיוגלובין שמאיים להרוס את הכליות.

בצקת ריאות-

עלול להיווצר מעודף נוזלים בגוף.

מטופל ע"י פוסיד.

 

סכרת-

בהיפרגליקמיה הפרשת שתן מוגברת בגלל וויסות רמת הגלוקוז בדם ע"י הכליות.

איבוד נוזלים.

התייבשות.

מטופל ע"י אינסולין ועירוי.

שלום וברכה. 

יש קורסים רבים המתקיימים ביישובים במהלך הקיץ, זה דבר שצריך לבדוק מול כל יישוב בפני עצמו, כי קורסים אלו הם כמעט תמיד מטעם היישוב. מן הסתם יש גם קורסים נוספים, כדאי להרים טלפון למחלקת ההדרכה הארצית.

כדאי לדעת, שבאופן כללי (יש יוצאי דופן בעניין) מד"א לא מאשרים קורס 60 מעל גיל 18, כי לא משתלם להם שמישהו בגיל זה לא יהיה חובש.

בהצלחה

ואני בת 21

אם את רוצה גם להתנדב במד"א יכול להיות נחמד!

אחשוב על זה

 

ב"ה
משקל כפול מהירות בריבוע חלקי 2.
בהצלחה!

המהירות שלו גבוהה יותר והוא שוקל פחות ככה שהוא יותר קליל..

סתם ככה נראה לי הגיונית.

של @בן של מלך אז אותו דבר.

על שני הנהגים פועלת עוצמה קינטית (תנע) דומה:

60*80=40*120

(מסה x מהירות)

ב"ה
וזה יהיה שווה לעוצמת גאוול.

ובהנחה שמשקל הרכב זהה, בעל המהירות הגבוהה יותר יפגע בעוצמה גדולה יותר.

אין לי הסבר מתוחכם.
פשוט מהירות גבוהה.. המכה לקיר עוצמתית יותר. ומשקל נמוך, הגיוני שהאדם יעוף מהכיסא או יתנער, ויש יותר סכנה לפגיעות פנימיות. ל''ע

 

 

קודם כל ברור, שבעקבות התקיעה בקיר, הנהג ברכב א' יכנס בשמשה הקדמית של הרכב במהירות גבוהה יותר, וזאת משום שהרכב שלו נוסע במהירות גבוהה יותר והוא שואף להמשיך באותה מהירות ובקו ישר (עד שהוא נתקע בקיר או בשמשה הקדמית של הרכב לצורך העניין) - וזה על פי החוק הראשון של ניוטון. 

 

אך השאלה היא על איזה נהג תופעל יותר עוצמה קינטית, ולדעתי יש שתי אפשרויות/גישות להסתכל על זה:

 

אפשרות ראשונה היא לשאול על איזה נהג יופעל כוח גדול יותר כתוצאה מהפגיעה בקיר. במקרה הזה אני אפעיל את העקרון של החוק השני של ניוטון F=MA, כלומר ששקול הכוחות שפועל על גוף שווה לתאוצה (או לתאוטה) שפועלת עליו כפול המסה שלו.

במקרה של רכב א', אפשר להניח לצורך העניין שבגלל שהוא נוסע במהירות כפולה מרכב ב', התאוטה שתופעל עליו בשל הפגיעה בקיר היא גדולה פי שניים מהתאוטה שתופעל על הנהג ברכב ב' (בהנחה שכתוצאה מהפגיעה ייקח להם את אותו הזמן, פחות או יותר, להאט עד למהירות אפס), אבל מנגד המסה של הנהג ברכב א' קטנה פי שניים מהמסה של הנהג ברכב ב', ולכן על פי החוק השני של ניוטון הכוח שיופעל עליהם כתוצאה מהתקיעה בקיר אמור להיות זהה (בקרוב גס).  

 

על פי הגישה השנייה:

 

לנהג ברכב א' יש יותר אנרגיה קינטית, מעצם העובדה שהוא נע פי שניים מהר יותר מהנהג ברכב ב', וזאת על פי הנוסחה לאנרגיה קינטית: חצי כפול המסה כפול המהירות בריבוע. ולכן הוא הוא יכנס בקיר (או בשמשה הקדמית) כשהוא טעון ביותר אנרגיה קינטית, ולכן יספוג פגיעה קשה יותר מבחינה של פיזיקה טהורה.

 

אשמח להערות, הארות וכולי.

 

 

 

 

 

 

בהמשך לתגובתי הקודמת, בעצם אפשר להגיד שגישה אחת להסתכל על זה היא על פי הגישה הוקטורית (כלומר להסתמך על החוק השני של ניוטון במקרה הזה), וגישה אחרת היא על פי הגישה הסקלרית (כלומר על פי חישוב אנרגיות)

זה לא התנע מה שמשנה במקרה הזה ולא האנרגיה הקינטית? כי אם זה התנע אז כמו בהסתכלות של הכוחות, גם בחישוב הזה זה יהיה זהה...

 

התהייה שלך היא בהחלט במקום. על פי הגישה הוקטורית, שיכולה להסתמך או על החוק השני של ניוטון כפי שציינתי בתגובתי הקודמת, או על העובדה שלכל גוף יש תנע מסוים ברגע הפגיעה (וגם תנע זה וקטור, ששווה למהירות כפול המסה), יידרש (מרגע הפגיעה) אותו הכוח (או אותו התנע) כדי להביא את שני הנהגים למהירות אפס. 

מכיוון שתנע זה מהירות כפול מסה, לשני הנהגים יש את אותו התנע ברגע הפגיעה, כי לנהג ברכב א' יש מהירות שאומנם גדולה פי שניים מהנהג ברכב ב', אך מנגד המסה שלו קטנה פי שניים, ולכן התנע של שניהם זהה.

ולכן נצטרך להפעיל את אותו הכוח או את אותו התנע (בקירוב גס), רק בכיוון הפוך לתנועה שלהם ברגע הפגיעה, כדי להביא את שניהם למהירות אפס. 

זה מבחינת הגישה הוקטורית.

 

מבחינת הגישה הסקלרית (שהיא גם גישה הוליסטית יותר מהבחינה הזו), לנהג ברכב א' יש יותר אנרגיה קינטית ברגע הפגיעה, מעצם העובדה שהוא נע במהירות פי שניים גבוהה יותר מהנהג ברכב ב', והמסה שלו היא "רק" קטנה פי חצי בלבד מהנהג ברכב ב', כלומר על פי הנוסחה לאנרגיה קינטית הנהג ברכב א' יהיה "טעון" ביותר אנרגיה ברגע הפגיעה.

 

אפשר לדמות את זה לקפיץ ולחבל. כלומר אם שני הנהגים יהיו קשורים בקפיץ (קפיצים זהים לשניהם), לצורך העניין, שיצטרך לעצור אותם, אז הקפיץ שיצטרך לעצור את נהג א', מייד לאחר הפגיעה, יימתח לאורך רב יותר מהקפיץ שיצטרך לעצור את נהג ב', משום שכדי שכל האנרגיה הקינטית הגדולה יותר שנהג א' "טעון"' בה תומר לאנרגיה אלסטית/קפיצית במלואה (בקרוב גס), הקפיץ "ייאלץ" למתוח עצמו יותר מהקפיץ שיחובר לנהג ב'.

 

אבל אם, לעומת זאת, שני הנהגים יחוברו לחבל ולא לקפיץ (למשל חגורת בטיחות (נניח)), אז כוח המתיחה שייתפתח בחבל, כדי לעצור אותם, יהיה זהה לשני הנהגים (בממוצע). 

ומשום שהחבל לא יכול לאגור אנרגיה אלסטית (בניגוד לקפיץ), אז במקרה של חבל חלק מהאנרגיה הקינטית שהיתה לנהגים ברגע הפגיעה תומר (גם) לאנרגיה של חום וגם לצורות אחרות של אנרגיה (ומכיוון שלנהג א', היתה יותר אנרגיה קינטית כאמור, אז במקרה שלו יווצר יותר חום (וצורות אחרות של אנרגיה) בשל הפגיעה, שיבואו במקום האנרגיה הקינטית הגדולה שהיתה לו ברגע הפגיעה. וזה על פי עקרון חוק שימור האנרגיה).

 

ולכן אפשר להגיד שהעניין של החום הגדול יותר (ועוד צורות של אנרגיה קינטית ואלסטית (אך זניחות יחסית)), שייווצרו בשל הפגיעה של נהג א', לעומת נהג ב', זה פחות או יותר גם הפער בין הגישה הוקטורית לגישה הסקלרית במקרה הזה.

 

ואם משליכים את זה לחיים עצמם, אז אפשר להגיד באופן עקרוני שאם שני הנהגים יהיו חגורים בחגורת בטיחות, הם פחות או יותר יחוו את אותה עוצמת פגיעה, כי החגורה בשני המקרים תפעיל עליהם את אותו הכוח כדי לעצור אותם בביטחה (בתוספת יותר חום שיתפתח (ועוד צורות של אנרגיה) כתוצאה מהפגיעה במקרה של נהג א', אבל בגדלים האלו של מסה ומהירות - החום הפיזקלי שייתפתח (ושאר צורות האנרגיה) הם זניחים יחסית). 

 

לעומת זאת, אם שני הנהגים לא יהיו חגורים בחגורת בטיחות, הפגיעה שנהג א' יספוג אמורה להיות גבוהה יותר (באופן עקרוני), כי מכיוון שהוא "טעון" ביותר אנרגיה קינטית, כדי שהוא ייעצר לאחר הפגיעה - בתוספת אנרגית חום שתתפתח בגלל הפגיעה, חלק מהאנרגיה הקינטית הגבוהה יותר של נהג א', לעומת נהג ב', תצטרך להיות ממורת גם לאנרגיה אלסטית וקינטית גבוהה יותר (שבמקרה שהם לא חגורים, הן כבר לא יהיו אנרגיות זניחות), והגוף שלהם (ע"י כך שהוא מתעוות כתוצאה מהפגיעה, כולל האיברים הפנימיים שנעים לכל עבר) הם אלה "שיתרמו" את חלקם ליצירת אותה אנרגיה אלסטית וקינטית, ואנרגיות אלו "יחליפו" את האנרגיה הקינטית שהיתה לכל אחד מהנהגים רגע לפני הפגיעה (על פי העיקרון של חוק שימור האנרגיה).

 

אם יש שאלות, אשמח להתייחס

 

 

 

למשקל אין משמעות גדולה מאד כי הרכבים נעים מימין לשמאל ולא מדובר בנפילה מלמעלה ללמטה שאז ההתרסקות של האדם ששוקל 120 קילו תהיה גדולה יותר. 

הכל תלוי מהירות:

במקרה שלנו מדובר בנסיעה מהירה- לכן לרכב א' תהיה פגיעה יותר חמורה.

אם היה מדובר ברכבים שנופלים- כמובן שרכב ב'. 

הגיון.

אכן כמו שהרבה אמרו פה לנהג ברכב א' נצפה שיהיו פגיעות יותר חמורות ותופעל עליו יותר עוצמה של אנרגיה.
ההסבר לכך הוא שעל פי הנוסחה (חצי מסה) כפול (מהירות בשניה) שווה לעוצמת האנרגיה. ולכן יוצא מכאן שהמהירות היא הגורם שהכי משפיע על עוצמת הפגיעה ואילו המשקל הוא דיי זניח.
לענ"ד לא צריך לזכור את הנוסחה בעל"פ (ואני לא הייתי בפיזיקה ;) ) אלא רק צריך לזכור את ההשפעה העצומה של המהירות על הפגיעה.
יישר כוח לכל מי שההשתתף! איזה כיף שהפורום חזר להיות פעיל

העיקר שבסוף הקורס/תחילת התנדבות תהיה מחוסן!

 

בעיקרון לרוב תוספת נוגדנים לחיסון בד"כ עוזר ומאפשר התנדבות במד"א!

לכל הזריקות.

לקורס עצמו אין צורך בזריקות אבל בשלב של משמרות ההתנסות תתצטרך כבר.

עד אז יש לך הרבה חומר ללמוד ומבחנים

בהצלחה

שלום וברכה.

אין באמת תשובה חד משמעית בעניין, וזה תלוי בכמה גורמים בשטח. אבל בגדול:

מי שמתפנה לבי"ח עובר לאחריות ביה"ח, ואם יש מידע נוסף מהשטח (הזנחה, סוד שהמטופל לחש בדרך וכו') מעבירים בצורה דיסקרטית לאחות המקבלת.

סירוב פינוי - אם המטופל מודע למצבו ושיקול דעתו לא נפגעה מחמת מצבו, אין אפשרות לפנות אותו בכוח. במידה והוא מסכן את עצמו באופן מיידי (איום בהתאבדות למשל), יוצרים קשר עם הפסיכיאטר המחוזי שיכול לאשר פינוי כפוי בסיוע המשטרה. במידה ושיקול דעתו נפגע והוא זקוק לטיפול מיידי (שיכרות, מעורפל הכרה וכו') אפשר לפנות אותו בלי לשאול יותר מדי שאלות. אם הוא מתנגד אקטיבית, שוב מערבים משטרה ונט"ן (להרדמת המטופל) ומפנים, בלי צורך באישור מפסיכיאטר. 

אם הוא לא במצב מסוכן (רוב רובם של המקרים...), אין מה לעשות, חוץ מלנסות בערמה להביא אותם לבית חולים (הייתי במקרה של ניסיון התאבדות שלקח שעה וחצי לשכנע את המטופל לנסוע ברכבו הפרטי לבית חולים, כשאנחנו אחריהם...). אין הצדקה לפינוי כפוי. ניתן לדווח לגורמי הרווחה העירוניים, אבל זה לא 'נהוג', וצריך לשקול את המצב היטב לפני שמשתמשים בכלי הזה. עצוב, מצער, אבל זה המצב. עוזרים למי שמוכן לקבל עזרה, מתפללים על מי שלא...

בהצלחה! 

(לא נותנים נוזלים במצ"ח בטני).
אתה צודק שזה רק מחריף את הבעיה, עוד דברים שלא הזכרת זה הגברת הדימום ודילול פקטורי קרישה.
ובכל זאת יש מטרה לשמור על לחץ דם מינימלי שישמור על איזה שהיא פרפוזיה לאברי הגוף.
לכן גם הפרוטוקולים של מדא לא אומרים לתת לכל פצוע טראומה (עם פגיעת בטן מדממת) נוזלים, אלא רק אם הלחץ דם מתחת ל-90 סיסטולי או דופק רדיאלי לא נמוש.

הגןף צורך אחוזי חמצן בודדים ממה שאנחנו נושמים ופולט מספיק כדי לחמצן אדם אחר.

 

מן הסתם יש פה חברה שזוכרים את המספרים המדויקים.

ריכוז החמצן באוויר - 21%. ריכוז חמצן בנשיפה - 16%. ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר - 0.038%. ריכוז הפחמן הדו-חמצני בנשיפה - 4%. 

הבנ"א צריך רק 4% מתוכם.

 

אגב, לא מומלץ לעשות הנשמות מפה לפה כל עוד הבנ"א לא מיומן מספיק. זה עלול לסבך את המצב עוד יותר וחבל.

מה זאת אומרת לא מומלץ לעשות הנשמות כל עוד האדם לא מיומן מספיק?

איזה מיומנות נדרשת כדי לבצע הנשמות "יעילות"?

הטיית מצח סנטר נכונה ומהירה.

נשיפה מספיקה עד עליית בית החזה, לא מעבר.

השהייה של מס' שניות וחוזר שוב.

 

הטייה לא נכונה ונשיפה מוגברת עלולה להכניס אוויר לקיבה, דחיקת הסרעפת ופגיעה בתפקוד הריאות. (B) 

ובנוסף לכך גורם מס' 1 לאספירציה. ז"א- בנוסף לבעיית הלב (C) כעת הוספנו לו בעיה בנתיב אוויר. (A)

! first- do no harm

 

לבנ"א מחוסר הכרה ללא דופק ללא נשימה לא כ"כ קריטי עכשיו הנשמות. יותר חשוב השוק החשמלי והעיסויים.

כבר חשבתי שמכניסים הנחיות חדשות שירעידו את עולם הרפואה.

אולי רוב האנשים לא רופאים כמוך אבל מי שלמד החייאה בקורס ותירגל את זה בשנים האחרונות יודע לעשות הנשמות בצורה טובה.

מי שלא יודע מה הוא עושה ופועל בכל זאת הוא רשלן ושיצפה לתביעה על רשלנות רפואית, כל מי שלמד והסמך לבצע החייאה מלאה חייב לעשות את כל מה שבסמכותו כדי לעזור!

בסופו של דבר מה שחשוב זה המטופל.

כל אחד שעבר הכשרה רפואית מתאימה מוזמן לנסות הנשמות מפה לפה (באמצעות מסכה עם מסנן ויראלי בלבד).

עפ"י המלצות הAHA לשנת 2016 עדיף להימנע מכך ולהתמקד בעיסויים חזקים, מהירים ורצופים.

כל אדם שהוכשר בשנים האחרונות לבצע החייאה ברמות השונות יודע לבצע אותה ברמה טובה ונכונה להכשרה שלו, אם הוא למד רק עיסויים אז מן הסתם שהוא לא יבצע גם הנשמות אבל אם הוא למד הנשמות אין סיבה שהוא לא יבצע אותם.

ההנחיות החדשות של ה American Heart Association יוצא כל חמש שנים ויצא לאחרונה ב2015, למרות שהפירסום הרישמי יצא רק ב2015 הבינו בשנים לפני את החשיבות של העיסויים והדגש כבר עבר לאנשים בשטח.

1. העברת מחלות.
2. פוגע ברצף עיסויים.
3. פחות יעיל וחשוב לעומת דברים אחרים (דומה ל2).
גם לפי ההנחיות של מדא אין חובה לבצע הנשמות מפה לפה.
אגיד בכנות- אם חס וחלילה יצא לי לעשות. החייאה על אחד מקרוביי אתמקד אך ורק בעיסויים למרות שאני אדע ב-100% שאין לו שום מחלה מדבקת.

העניין הוא רק כמות הזמן שנאלצים לבצע החייאה ללא מכשירים. אם מדובר בזמן ארוך אז ממש חשוב לחמצן את הגוף אחרת סרקולציה של דם לא מחומצן לא שווה כלום.

לא חשבתי על זה.

תודה.

הרי אינך רוצה חלילה להפוך את הבססת לחמצת, או להגיע להיפוקסמיה.

לא מספיק שהמטופל בהיפוקרביה, את רוצה גם לגרום לו להיפוקסמיה ולחנוק אותו?
מה גם שלנו בתור חובשים אסור לטפל אחרת ממה שלמדנו, ואף מדריך לא יגיד להשתמש בשקית.
אני יכול להפנות לספרות מקצועית.....

א. גם אני בן
ב. תקרא שוב את השרשור מתחילתו עד סופו ותראה שאנו אומרים אותם דברים
ג. תעלה בבקשה את ההפניות לספרות המקצועית

Etco2 לנושם מניסיון זה ממש לא מדיוק.....
איך יכול להיות שבהתקף אסטמה חריף Etco2 12mm/ hg???

Mosby paramedic textbook,4th edition, 740,760-761
אין שם איזכור כלל לגבי שקית או האיסור לתת שקית.

שביש מד סטורציה... וסימנים קליניים להיפוקרביה... אין פסול להשתמש בשקית (אם יש לך הפניה לספרות ששוללת אשמח לראות)

כמובן שהטיפול העיקרי הוא שאיפה להסדרת קצב הנשימה

גם אם יש מד סטורציה, אין לך מושג אם הבנאדם מחומצן כמו שצריך, כי הוא בודק אחוז רוויון בדם, ולא אחוז רוויון בחמצן. זה נבדק רק בבדיקת דם. אז הוא בהחלט יכול להחנק, כי המד יכול להצביע על 96 והוא כולו רווי בפד״ח...

מד סטורציה מודד את האחוז שתפוס בכדורית דם אדומה.
יכול להיות שיהיה סטורציה 99, ועדיין המטופל יהיה היפוקסמי כי יש לו אנמיה חריפה של 5 hgb.

יש מקרים נוספים שהוא לא מדויק, בדיוק בגלל מה שכתבת. הרעלת חד חמצן למשל. לכן גם באט"ן אף פעם לא סומכים עליו כשהמטופל מציג סימנים של בעיות חמצון או נשימה, ומשתמשים גם בקפנו. 

גז שנפלט בבערה חלקית. סטורציה מושלמת המטופל היפוקסי. זה כדוגמא, זה יכול לקרות בעוד כמה מקרים.

קור

ל"ד נמוך

פרפוזיה לא תקינה

רעידות/פרכוסים

קצב לב לא סדיר

 

כל אלה ועוד עלולים לשבש את התוצאות של המד-סטורציה.

מד סטורציה = פולס אוקסימטר.

 

פולס- דופק

אוקסי- חמצן.

מטר- (סוג של) מדידה.

 

המד סטורציה בודק את אחוזי ההמוגלובין שרווי בחמצן.

 

אבל!

לא מטפלים במדדים, מטפלים בבנ"א.

בנ"א יכול להראות סטורציה 95< אבל עוד שניה הוא מאבד הכרה כי הוא שואף בכל נשימה קרוב ל- 500cc פד"ח הפולס אוקסימטר לא מספיק להתעדכן בחדשות ו....הופס הבנ"א על הרפצה. חסר לו חמצן.

 

https://he.wikipedia.org/wiki/נשימת_יתר

 

נא לקחת בעירבון מוגבל.

כתבתם דברים נכונים לכשעצמם אך לא קשורים כלל לאתיולוגיה שאנו עוסקים בה - היפרונטלציה והטיפול בה.

אישית אני מעדיפה סתירה קטנה או צעקה כדי כדי לנער את הבנ"א מההיסטריה שלו אבל בשום פנים ואופן לא שקית.

 

אפשר חמצן על 2 LPM בשביל ההרגשה של המטופל. (לא מזיק)

 

שקית זה מיתוס דרוש ניפוץ. ומעבר לכך נאסר רישמית ע"י המלצות הAHA לשנת 2016.

אנחנו אמורים להיות אכפתיים למטופלים שלנו.
פרוטוקול חדש שלא שמעתי עליו?
אין פרוטוקולים והנחיות של איגוד הלב האמריקאי לשנת 2016. אולי את מתכוונת לפרוטוקולים של 2015 או אגר"פ (וגם בהם אני לא זוכר שמוזכר שם טיפול בהיפרוונטילציה , אבל לא עברתי עליהם הרבה זמן)

כמו שלא שמים שקית על מטופל בהיפרוונטלציה.

 

המלצות יוצאות בהתם לכנסים השנתיים. לפעמים פעמיים בשנה.

 

אגב, אין כמעט הנחיות חדשות לשנת 2015. (כמו השינוי מABC לCAB בהחייאה).

רובן הן הנחיות ישנות שנותרו ללא שינויים קריטיים.

כך שכולן תקפות לשנת 2016.

היפרוונטלציה הוא מצב של איוורור יתר. (לא חימצון יתר!)
ז''א- שאין מספיק פד''ח בגוף ומאזן חומצה-בסיס נפגע.
הגוף שואף לתקן את האיזון ומשחרר סידן למערכת הדם שגורם לכיווץ שרירים ורעידות.

מצב של היפרוונטלציה הוא ברירת מחדל שניתן לשער רק אחרי שלילת מצבים רפואיים מסכני חיים.
כמובן שאין להתקבע על ההבחנה הזו.

בהצלחה!

ראיתי פרסום לקורס מערי"ם בכירים (88 שעות) בירושלים בבין הזמנים, לא יודע מה לגבי חובשים. תנסה לבדוק דרך אנשים שעשו בשנים קודמות, או במשרד ההדרכה הארצי. בהצלחה!

הקורס חובשים בייניש מהשנה כבר לא מועבר על ידי המדריך הקבוע שהחליט להפסיק עם זה.
זה עבר להיות שלב במסגרת הקורס פארמדיק בייניש והוא הועבר בסוכות.
לגבי התארגנויות אחרות (כל מיני "בורא רפואות")- אין לי מושג

ולהתנדב אח"כ גם בניידות!

ולקורס הזה מומלץ להביא מחברת
אבל המדריכים יפתחו לך אחרי כל שיעור את המצגת של אותו שיעור שעברתם כדי שתוכלו לעבור ולחזור על החומר!

ליתר דיוק בין 180 ל-220 שעות (תלוי אם יוסיפו לנו קורס נהג אמבולנס).

 

תודה

כפי שנכתב ע״י בנדא, כדאי לעשות קורס חובשים במד״א מכמה סיבות, שהמרכזיות שבהן זה העובדה שקורס מדא תופס בכל ארגון, לעומת הצלה שתופס רק בהצלה, ושבמדא אתה עולה אחרי הקורס על אמבולנס וצובר ניסיון אמיתי ומשמעותי (וזה בלי קשר למידת הנתינה).
בכל מקרה, אין מה להתכונן לקורס, בדרך כלל מתחילים מרמה בסיסית מאוד בשביל ליישר קו לכל המשתתפים. הקורס עיוני ומעשי, כדאי להביא מחברת גם אם יש חומר כתוב או מצגות, כי תמיד מוסיפים.
והכי חשוב, תשקיע כמה שצריך בשביל לדעת הכל כמו שצריך. ידע של פרט קטן בשטח יכול להשפיע הרבה.
בהצלחה ובהנאה!

"המרכזיות שבהן זה העובדה שקורס מדא תופס בכל ארגון, לעומת הצלה שתופס רק בהצלה" -

א. אין תעודת חובש שמוכרת ע"י משרד הבריאות.

ב. לא הבנתי מה זה משנה איפה זה תופס? בכל מקרה אני לא אתנדב ביותר מארגון אחד (היתרון באיחוד הצלה הוא הסביבה הדתית בקורס ובארגון בכלל).

 

 

"ושבמדא אתה עולה אחרי הקורס על אמבולנס וצובר ניסיון אמיתי ומשמעותי" - אין אפשרות כזאת באיחוד הצלה? אמרו לנו שאולי נמשיך לקורס נהגי אמבולנסים אז הנחתי שיש להם כאלה.

 

שוב תודה.

מידיעה ודאית ישנם מקומות שמתנדבים שעשו קורס באיחוד הצלה

מקבלים כרטיס מתנדב של מד"א ועושים משמרות בלבנים ואט"נים..

 

תעודת חובש של איחוד הצלה מוכרת ע"י משרד הבריאות ותופסת באופן עקרוני בכל מקום וצורך למעט מד"א...

 

אני באזור הצפון, למה?

 

אתה בטוח לגבי התוקף של התעודה של איחוד הצלה?

 

תודה.

י״א מטעמי שחצנות, י״א מטעמי מקצועיות. כי הם הגוף היחיד שמוכר כארגון ההצלה הלאומי, ולכן נתונים לביקורת והשגחה מטעם המדינה.

יש כאלה שזה משנה להם איפה זה תופס, פותח אופציות וכו׳.
עקרונית, מי שלא עבר הכשרה של מד״א לא עולה על אמבולנסים של מד״א. כמו שמאיר כתב, יש מקומות שגם יעלו חובש צבאי מלפני עשור כי אין להם כוח אדם. אז תלוי איפה אתה נמצא. ברוב המקומות, מי שלא מדא לא עולה על אמבולנס לא כהכשרה ולא כהתנדבות.

יש אנשים שמתנדבים במד"א במסגרת האמבולנסים ובהצלה ככוננים.

 

לדעתי הלמידה של העיקרית של חובש הוא בהתנדבות על האמבולנסים, ההגעה למקרה והטיפול באדם לאורך זמן עם אפשרות להתייעץ עם  הצוות, הכוננים בשטח והרופאים והאחיות בחדר המיון/טראומה נותן הרבה יותר מהגעה למקרה וניתוק הקשר עם המטופל אחרי כמה דקות.

 

מצד שני ההגעה ככונן למקרה במהירות גבוהה יותר מהאמבולנס ונתינת טיפול מהיר ומציל חיים הוא דבר מספק שאין כמוהו!!!

להיות גוף הצלה כמו מד"א


היום הם גוף הצלה שבנוי על כוננים בלבד בלי אמבולנסים
רכבים פרטיים או אופנועים!

יש היום אופציות התנדבות לדוסים גם במד"א
והכל תלוי בך
ומה אתה מחפש!!

לגבי הקורס - כמעט בכל במרחב פותחים קורסים לחרדים/דוסים - נפרד רק לגברים
ככה שגם במד"א יכולה להיות לך אווירה דתית מאד.

 

 

היתרון של מד"א שאתה יכול להמשיך להתמקצע לעלות על ניידות
ובעיתו ובזמנו להיות בעצמך נהג וכו'
וכמובן להתקדם אם יש לך שאיפה לכך(חובש בכיר/פארמדיק)

אחרי שתהיה כבר חובש במד"א לאיחוד לא תהיה שום בעיה להביא לך ציוד וכו'
אבל הכי חשוב שתוכל בסוף להמשיך להתמקצע בניידות

 

מקרי כונן זה נחמד אבל לרוב מזה לא מתמקצעים!

כשאיחוד התחילו לעשות קורסים בהחלט היה הפרש בהדרכה לעומת הקורסים של מד"א.

ככל שעבר הזמן ובפרט היום ההדרכות והלימוד המקצועי לא יורד מהרמה של מד"א.

 

יותר מזה - שיהיה ברור שברמת ריענון והדרכות שלאחר סיום הקורס,

ההשתלמויות והריענונים של איחוד עולים בעשרות מונים על אלו שמד"א עושים.

 

בהחלט אני חושב שעדיף לעשות את הקורס במד"א ולא באיחוד בעיקר מסיבות טכניות ויעילות.

 

במד"א וגם באיחוד ישנם מקצוענים ולא מקצוענים - תלוי במתנדב. והרבה פעמים מי שמתלונן על המקצועיות עושה זאת ממניעים פוליטיים למיניהם- ז"א שאם הוא יראה כונן מד"א וכונן איחוד עושים אותה טעות בדיוק יתלונן על הכונן של איחוד בלבד.

 

לגבי חרדים/דוסים במד"א - אתה וכולם יודעים פה יודעים טוב מאוד שבערך במאה אחוז מהמקרים מד"א לא עוזר ומוסיף לאף מתנדב בקדושה וביראת שמים אלא הפוך - השאלה עד כמה.

תודה על ההרחבה ועל זריקת (/עירוי) ההרגעה.

מד"א הוא לא בהכרח מקום שמקלקל את כולם, אולי נח למי שמחפש "לגלוש" או מי שלא נזהר אבל לאדם ירא שמים שמחפש להתנדב וללמוד נטו אין שום סיבה לחשוש מהתנדבות אם הוא מספיק בוגר.

 

אם מדובר על נוער שמחפש את עצמו או אנשים לא בוגרים תבין שהם לא באו רק לשם ההתנדבות!

כל מי שבמגע עם עובדים/מתנדבים שאינם שומרי מצוות/שומרי מצוות שאינם 'דוסים' נתקל ושומע באופן קבוע גם אם ממש לא רוצה וממש לא מחפש את כל נושאי השיחה והביטויים שהם רגילים, בד"כ זה נסוב סביב נושא מאוד מסויים.

 

לא מכיר את כל הארץ ולא יודע איפה אתה מתנדב, אבל בגדול בכמה מרחבים שאני מכיר טוב המציאות היא כזו.

 

האפשרות לא ליפול כרוכה בד"כ במלחמה תמידית, אלא אם מתנדב עושה מראש את כ-ל המשמרות שלו עם צוות ספציפי ופחות אם הוא מתנדב בדרך שגרה...

יותר מזה - דיברתי עם הרבה מתנדבים דתיים מכל הסוגים ואף החרדיים ביותר וכולם די הסכימו עם זה...

מדא לא ממש שונה מכל מסגרת עבודה מעורבת. גם אם תהיה עו״ד או אינסטלטור או אפילו מורה בבית ספר, תפגוש נשים כל יום כל היום. אם אתה נמנע גם מזה, ברור שמדא זה לא המקום. אבל אין שום סיבה להתדרדרות אם אתה בנאדם רציני שיודע בדיוק מה הגבולות שלו. אתה בוחר מה לעשות בזמנך הפנוי, כמו גם אם מי להשתבץ למשמרות.
ולגבי האווירה, נכון שהשפה שלהם שונה משלנו, אבל רוב האנשים רגישים לזה. בפעמיים שיצא שנהגים קיללו לידי, הם התנצלו מיד בלי שאמרתי כלום. ואין לי זקן ואפילו לא ציצית בחוץ...
בקיצור, זה כמעט לחלוטין תלוי בך.

אבל מה לעשות שכמה שחיפשתי הדוגמאות שאני מוצא הם רק לכיוון השני?

 

בפירוש - גם אנשים שמאוד לא רוצים ולא באו בקטע לרדת.

אין מה לעשות אתה נמצא בתחנה/נה"ז והטלויזיה דולקת - בד"כ לא על ערוץ מאיר או הידברות.

מדי פעם החבר'ה זורקים איזה בדיחה או הערה/סיפור מהחיים שלהם בנושאים לא צנועים (וזה במקרה הטוב - כשמדובר בבנים בלבד).

 

לא מכיר אנשים שקמים ויוצאים החוצה או יושבים בחדר אחר ואלה שעושים זאת בהתחלה לא מצליחים להתמיד בזה לאורך זמן.

 

זה ממשיך בסרטונים ובתכנים שמגיעים בפלאפון שהם מסתכלים בין המקרים - כמה שתנסה לא תצליח להימלט מתכנים ומראות/נושאי שיחה גסים שלא היית רוצה לשמוע/לראות. 

 

נכון, מעולם לא עבדתי במקום חילוני מעורב, ולא יודע להשוות, אבל נראה לי שעצם העובדה שאתה צמוד במשמרת באמבולנס 8 שעות מגבירה מאוד את העניין.

 

אפילו על עצמי - שבשנות ההתנדבות שלי (מאות רבות של משמרות) לא עליתי אפילו פעם אחת עם בת למשמרת, אני מודה ומתוודה בצורה חד משמעית שאני נחשף/שומע/רואה דברים שלא הייתי רוצה כלל ועיקר. ק"ו שמי שעושה משמרות עם בנות קשה להאמין שלא מגיע לשיחות סתמיות עם נשים - דבר שבפני עצמו בעייתי, ובד"כ הדרך משם לשיחות של קלות ראש האסורות בוודאות קצרה מאוד.

 

לא אמרתי לא להתנדב, ולא אמרתי שכל מי שנכנס למד"א מפסיק לשמור תורה ומצוות או יורד - רק אמרתי שמקריאת המציאות יש הרבה שיורדים ברמה כזו או אחרת והמצב במד"א רחוק מלהיות אידאלי, לכן מי שנכנס ידע לאיפה הוא נכנס וממילא יש סיכוי שיזהר ויעשה לעצמו גדרות מראש ולא יפגע שם... 

אז הפעם אני דווקא כן מסכים עם המשפט האחרון שלך אבל חולק עליך בחלק גדול מהדברים.

 

אתה צודק שקשה מאוד לאדם ירא שמים לשמור על אותו רמה רוחנית כשהוא נמצא בסביבה שהוא לא מכיר או בכינוי 'מחוץ לבועה' גם חייל דתי ששירת בצבא במסגרת מחלקת בייני"ש לא יבין מהו הצבא הגדול ומה הם דילמות דתיות בצבא. כמו בצבא כך גם במקומות עבודה, מד"א הוא כמו כל מקום עבודה רגיל יש שם ציבור מעורב של דתיים וחילוניים מי יותר ומי פחות ולכל מקום שאליו אדם מגיע הוא חייב להכין את עצמו לקראת השפעות הסביבה ולגזור על עצמו דברים שהוא לא היה חייב לגזור אילו היה עדיין בתוך הבועה.

 

יש מסגרות בתוך מד"א שמאפשרות לאדם דתי שמוכן למצבים כאלה להתנדב, אצל מתנדבי הנוער יש משמרות נפרדות בחלק מהתחנות בארץ ולבוגרים יש אפשרות של צוות סגור של עוד מתנדבים שהם מרגישים בנח להתחבר אליהם. כל אחד יכול למצא את המסגרת בשבילו, זה לא תמיד פשוט וקל אבל זה בהחלט אפשרי למי שמספיק חזק.

 

כאחד שהתנדב באמבולנסים עם גברים בלבד, האם לא היו לך מצבים שבהם חזרת הביתה אחרי שלא מצאת צוות גברים שאיתם יכולת לעבוד?

חייבים להבין שכדי לשמור על רמה תורנית טובה חייבים לוותר לפעמים על הרצון העז להתנדב, יש מצבים שבו אולי כדאי לא לעשות משמרת, כשעייפים או כשיודעים שהאווירה עם אנשים מסויימים לא לרוחינו אבל מי שמסוגל לעמוד בזה יכול רק להרוויח מההתנדבות שלו!

ההתנדבות והצלת חיים זה כמובן חשוב מאד אבל אם זה יכול לגרום לירידה ביראת שמיים אז לא בטוח בכלל שזה שווה את זה, לשמור על הגוף של אחרים תוך פגיעה בנשמה שלי נשמע לי קצת מעוות. במיוחד כשיש אלטרנטיבה של התנדבות בסביבה דתית עם אנשים יר"ש (גם אם ההתנדבות פחות אפקטיבית).

אם אתה מרגיש שזה לא מתאים לך ואתה מעדיף להתנדב במקום אחר כל הכבוד לך!

הרבה אנשים לא חושבים מספיק או שחושבים שהם מספיק מסוגלים ומתאכזבים מעצמם.

 

בכל מקרה למי שמסוגל ומתאים לו, בהחלט אפשר להתנדב ולשמור על יראת שמים!!!

למרות שחזרתי לפעמים בלי לעשות כי הגיעה פתאום מתנדבת שלא היתה אמורה להגיע,

אני עדיין לא מבסוט מהמצב הנתון שלי. אז הרבה אחרים שלא יטרחו לחזור הביתה בגלל שהגיעה מתנדבת ויעלו איתה פעם ועוד פעם יתחילו לעשות זאת קבוע וכו'...

מבחינה רוחנית אם אדם לא מסוגל לחזור הביתה אז הוא לא בנוי להתנדבות במד"א, חלק מהמוכנות להתנדבות זה לדעת מתי לא להתנדב.

אתגר אומנם מהנה. אבל לא פשוט.

השיעורים באיחוד הם עיוני+מעשי.
הרמה מתחילה מאפס כך שאין צורך להתכונן מראש.
חוברת + מקום לסיכום הערות ניתנת על חשבון האירגון ביום הראשון.
התעודה שניתנת תקפה בכל מוסד ואירגון למעט מד''א.
המדריכים כולם פראמדיקים שעברו הכשרה במד''א/אוניברסיטת בן גוריון/איחוד הצלה.


מעבר לכך-
מחלקת ההדרכה באיחוד הצלה נועד להכשיר חובשים ופראמדיקים ברמת השטח. (וזה כולל אמבולנסים+כוננים)
הרעיון הוא להכשיר את האוכלוסיה כך שכל אדם יוכל לרכוש ידע ברפואת חירום כדי שיוכל בשעת מצוקה להגיש עזרה רפואית מיידית חיונית ולהדביק את הפער שבין הקריאה לעזרה לבין הגעת האמבולנס.

הלימודים מתקיימים באווירה חרדית תוכ''ד התחשבות מלאה בצרכיים הדתיים. העבודה לאחר מיכן נעשית ע''י הצטרפות למערך הכוננים במסגרת התנדבות ומתוגמלת בציוד רפואי מלא על חשבון האירגון.

אם אתה מעוניין להתנדב באווירה דתית/חרדית ולתת 100% מעצמך בכל קריאה אז איחוד זה המקום המתאים.
למי שמעוניין להתמקצע בתחום רפואת החירום יש את אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

בהצלחה!

נ.ב.
לאיחוד יש אמבולנסים בודדים שהם משלבים במערך הכוננים ואין להם מטרה לפתח מערך שדומה למד''א. (לפחות לא בזמן הקרוב)

מקווה שעזר.

 

אם יש עוד שאלות אשמח לפרט.

יש איזושהי אפשרות להתמקצעות מעשית אחרי ההכשרה או שזה קיים רק במד"א?

כפראמדיק או כחובש?

 

עבודה מעשית (כחלק מההכשרה) ניתנת ע"י האירגון.

עבודה אח"כ היא סיפור.

שני המקצועות מכניסים אוטומטית משכורת בינונית ומטה. (וההיא לא משתפרת)

כך שאופק מקצועי בשני התחומים הללו לא מזהיר במיוחד. (אם בכלל קיים)

 

אם אתה מעוניין לעבוד בתחום רפואה (חירום) אז יש מקומות יותר טובים.

 

השאלה המרכזית היא האם אתה מעוניין להתעסק ברפואה כמקצוע או כהתנדבות/תחביב צדדי.?

אין לי כוונה לעבוד בתחום אלא רק להתנדב אבל ברור שניסיון בשטח הוא חיוני כדי לזכור את החומר וכדי ללמוד איך ליישם אותו בשטח.

הכוונה בשאלה הייתה האם יש אפשרות לצבירת ניסיון ברפואת חירום מעשית בשטח אצל איחוד הצלה (או להשתלב במד"א, באזור הצפון לצורך העניין).

 

שוב תודה.

איחוד עובדים בשיתוף פעולה עם המון בתי חולים בארץ ומתנדבים עושים משמרות סיוע בחדרי מיון ולומדים ומתמקצעים.

כמובן שזה תלוי במוטיבציה של הבן-אדם, יהיו כאלו שיעשו ויתמקצעו, ויהיו כאלו שיעשו ולא ילמדו כלום...

לגבי מד"א בצפון אני לא יודע איך היחסים שם..

וגם רישיון להעברת מטופלים מהשטח לבי"ח.

דיברתי על זה עם האחראי המחוזי של איחוד ועם האחראי על הקורס וזה מה שהם אמרו:

 

לפני שמטפלים בשטח חייבים הכשרה מעשית (לפחות 100 מקרים) עם חונך (אבל את התעודה מקבלים גם בלעדיה).

את ההכשרה המעשית מקבלים בשטח כשיש קריאה, אז מצטרפים לכונן ותיק (אם הגעת לפני אתה לא מטפל מעבר להחייאה פשוטה).

אפשר גם לעשות משמרות במד"א ובמיון בביה"ח המקומי (במחוז שלנו יש קשר לאיחוד עם מד"א וביה"ח והכוננים עושים שם משמרות מדי פעם, גם הוא עצמו עושה) כך שצוברים את הניסיון מהר יותר.

 

תודה לכולם על התשובות המחכימות.

אני מתנדב במדא 6.5 שנים (כבר לא מע"ר כמו השם שלי...) ולפני שנתיים נכנסתי לאיחוד הצלה (בנוסף למד"א)

 

לגבי הרמה הדתית במדא באמת בהתחלה היה קשה מאוד אבל כיום אני עושה רק עם בנים ורק לילה והא.שיבוץ יודע א זה!

הכל תלוי במתנדב ובסדר עדיפיות שלו אבל הכל אפשרי

 

לגבי איחוד הצלה. כיום הם עלו מאוד במקצועיות!! יש כל שנה יום השתלמות חובה לכל המתנדבים ברמה מאוד גבוה! (הטכנודע בחדרה וכד') השתלמויות סניפיות כל הזמן. בנוסף מתנדב חדש שנכנס צריך להגיע ל100 קריאות אם אני לא טועה עם חונך ורק אחריהם מקבל ציוד והכרה רישמית. 

 

בקיצור זה תלוי בכל אחד לפי רמת האחריות שלו אבל לדעתי כן כדאי להתחיל במדא אם מסוגלים לשמור על רמה דתית כדי להתמקצע באמבולנסים.

כך עושים רוב הכוננים.
תתחדשי!
אם יש ציוד שבטעות לא מוכר לך תגידי ונסביר בשמחה.
בכל אופן מומלץ לעבור פעם אחת בצורה יסודית על תכולת התיק כדי שתדעי איפה בדיוק כל דבר נמצא (בדרך כלל בתיקי כונן החדשים הם מסודרים גם שהציוד שצריך להיות יותר נגיש יהיה במקום נגיש, אם זה לא ככה מומלץ לסדר אותו מחדש).
עוד נקודה- פעם בשנה תעברי על כל הציוד שיש לו תוקף ותוציאי את הציוד פג תוקף ותחליפי גם את הציוד שעומד להיגמר לו התוקף בזמן הקרוב (או תרשמי על פתק מתי נגמר לו התוקף ואז תחליפי אותו).

 

פשוט חששתי שכשמאוד חם הוא עלול להתפוצץ :0

 

ואכן יש לי כמה שאלות נוספות:

 

1. לגבי הציוד- כאשר אני צריכה להחליף/להוסיף ציוד יש מישהו מסויים שאחראי על כך או שפשוט לוקחים מארון הציוד בתחנה?

 

2. אם אני מגיעה לאירוע לפני האמבולנס ורוצה לעדכן במשהו (נגיד כתובת שונה/מצב רפואי שונה/צורך באט"ן וכו')- אני צריכה לדבר עם מוקד הכוננים או עם המוקד של מד"א?

 

3. קראתי איפשהו שצריך למלא טופס אחרי כל אירוע- זה נכון? הוא נמצא גם באפליקציה? איך שולחים אותו ולמי?

 

תודה!!

1. תלוי בתחנה. בגדול אמורים להשלים בכל מקרה מהאמבולנס המטפל,

יש תחנות שבשום אופן לא מאפשרות להשלים ציוד מהארון. בכל מקרה של בעיה או אי ידיעה ניתן לדבר עם אחראי הכוננים.

 

2. באופן עקרוני הזמנת אט"ן דרך מוקד הכוננים. פעם לא היתה שום משמעות לדיווחים שמעבירים למוקד כוננים היום זה כבר מטופל ומועבר למוקד המרחבי. בקשר לעדכוני כתובת אפשר לנסות  ולא תמיד זה יעודכן,  בקשה לשיחת ועידה עם מודיע תהיה רק דרך מוקד מרחבי או מוקד כלשהו דרך חיוג 101 ולא דרך מוקד כוננים.

 

3. יש טופס באפליקציה, ניתן גם להתקשר והם עושים טלפונית. (פעם היה מסורבל, היום קוצר לכמה שניות). במקרים רציניים(פצועים בינוניים ומעלה)/חריגים(דיווחים לרווחה, חשד להתעללויות וכו')/החייאות מוצלחות - להתקשר ולהגיד להם שאת צריכה לעשות טופס חריג כדי שיעברו עליו אח"כ והוא לא יהיה רק לכיסוי.

 

4. לגבי מזרקי אפיפן - כסף.

 

לפי הנהלים ערכת הכונן חייבת להיות תמיד בתוך הרכב.

בפגיעת ראש יש גירוי וגאלי שגורם להאטה בדופק ולהקאות..