פורום רפואת חרום (מד"א) (עמוד 37)

קודם כל ההיתנדבות היא מגיל 15, תחכי שנה, את לא תצטערי על זה.

בקשר למקרים, בחיים אל תעשי משהו שאת לא יודעת, סתם חבל לגרום נזקים וא"כ להיצטער על זה.

(גם במקרה הספציפי הזה אסור להחזיר למקות את הברך, צריך לבוא למיון או משהו בסגנון ולתת להם לעשות את העבודה שלהם.)

בס"ד

לעולם אל תעשי משהו שאת לא מבינה בתחום שלו גם אם את מאוד אוהבת את התחום וזה לא מפחיד אותך לא רק שאת יכולה לא לעזור את יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך!

--לשים פלסטר על פצע מותר לך וגם לא צריך הכשרה בשביל זה, אבל לעשות דברים כמו במקרה הנ"ל העניין צריך להיות בטיפול של איש מקצוע .

אגב סתם לידע כללי אסור באיסור חמור לנסות ולהחזיר את העצם (וכל איבר אחר שהוא) חזרה למקום (קודם כול זה בלתי אפשרי, כמו שאי אפשר להחזיר קצף גילוח לתוך המכל, ושנית זה עלול. לגרום נזק קשה לברך).

בע"ה תעשי את הקורס ותצילי חיים ! צריך קצת סבלנות...

--

"עלינו על מוקש צעק אז הפצוע אני כאן לצידך ענה לו החובש"

המעשה שעשית היה מסוכן ביותר. אסור לך באיסור חמור לעשות כאלו דברים! גם לאנשי מד"א אסור לעשות דברים כאלו. רק רופא מומחה רשאי לבצע כאלו פעולות.
כמו שאמרו לפני: לעולם אל תעשי משהו שאת לא מבינה בתחום שלו משום את עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך!
הדבר הטוב ביותר הוא לחכות עד שתוכלי לגשת לקורס. יש סיבה למה הגבילו את הגיל בו מותר להתחיל את ההתנדבות...
גם כאשר תתחילי את ההתנדבות יהיו דברים שמותר לך לעשות ואחרים שאסור. יש סיבה לכל דבר, גם אנחנו חושבים שזה טיפשי (וזו גם תזכורת קטנה לשאר חברי הקבוצה...)
אני מקווה שבעזרת ה' תעשי את הקורס ותוכלי להתנדב כמו שאת רוצה, כי נראה שאת ממש בעניין.
שיהיה לך המון בהצלחה!

לגבי שאר הפרטים והשאלות-אני באישי.

צעיר שכמוני..

מזל טוב!

אני מתנדב שנתיים ואף לידה עוד לא הייתה לי!

לכן כתבתי את זה פה כי זה כאילו מרגש.. (וגם כי נורא יבש פה..)

10 חודשים(!....)...

ו3 לידות ב10 חודשים זה נראלי הרבה יותר מהממוצע...

אבל אין על ההרגשה הזאת, להחזיק תינוק שנולד הרגע. זה פשוט כ"כ עושה לי טוב בלב!

ועוד לא הייתה לי לדה

אבל עכשיו אני מתנדבת בישוב...

בס"ד
בלידה של בדואית בגלל שיצרתי לעצמי מעין ניתוק רגשי מהם. (מה שלא משפיע על היחס הנחמד - לצערי התיחסתי אליהם ניפלא כולל לאסיר שהועבר אלינו מכלא תחת אבטחה כבדה וכיוונתי לו את המשענת ועזרתי וכ"ו וכ"ו באמצע הדרך הוא אמר לי שאני בן אדם טוב...כשהגענו למיון בסורוקה אחרי נסיעה ארוכה התברר שהוא קשור לרצח יהודים...).
דומני שביהודייה זה היה שונה לגמרי כי בתכלס לידה זה דבר מדהים.

כולם בני אדם.

ברור שאני אשתדל לעזור כמה שאני יכול לכל בן אדם אבל כמובן לא לרוצח, אני אעשה את המינימום.

בקשר ללידה לדעתי זה ממש לא משנה מי זאת, אני הייתי אצל יהודיה ואני לא חושב שזה היה שונה עם גויה.

בכלל יש עניין לפעמים לנתק את הקטע האנושי במקרים ולהיתייחס רק לצד הרפואי, קשה מאד ולא בריא לחשוב תוך כדי החיאה שלמטופל יש אישה, משפחה וכו', אנחנו באים לטפל ןלעשות את המירב אבל אסור לקחת באופן אישי את הדברים..

לדעתי אין קשר בין השתיה לבין העילפון.

קורה שאחרי שמישהו ישן כלומר שוכב אז כשהו קם מהר

אז הוא מתעלף, כי בשכיבה הורידים יותר רחבים מעמידה

(דרוש פחות מעמץ כדי להגיע למוח דם) וכאשר הוא קם יש לו נפילת לחץ דם ועילפון.

מכירים את זה שאחרי שיושבים\ שוכבים הרבה זמן וקמים מהר יש כזה שחור בעיניים?

זה אותו מנגנון..

גם יכול להיות קשור אם הוא לא אכל מספיק,

אולי חוזר מאיזה טיול והוא הישתמש אולי בסמים?

או שהוא עדיין שיכור וזה גם הגיוני שבגלל זה הוא היתעלף.

יש יותר מדי מקרים עצובים, תנסה לחשוב כיצד אתה מסייע להם, ולא לשקוע במקרה המעציב.

במידה ואינך יכול לשאת זאת, מומלץ לעדכן את אחראי/ת המתנדבים לצורך פגישה עם פסיכולוג של מד"א.

אל תשמור עצבות ומקרים בבטן. זה עלול רק להזיק לך.

תרגיש טוב!

זה הרבה יותר יעיל מפסיכולוגים לענ"ד.

והכוונה הייתה, שאם הוא לא יכול לשאת זאת, אחרי שהוא משתף אנשים (כמו כאן בפורום).

ואני הייתי עם אשה שהפילה...זה באמת ממש עצוב. במיוחד לאור העובדה שלא הייתה לי אף פעם לידה. אבל תכל'ס, אני הגעתי למד"א בידיעה שאני אפגוש מקרים קשים מבחינה פיזית- והרבה דם. גם הבנתי מראש שלפעמים יש מצבים בהם אהיה חסרת אונים, ולא יהיה מה לעשות.

לא חשבתי, שאפגש עם אנשים שאפילו לא מודעים למצב שלהם, ושהבעיה שלהם היא נפשית יותר מאשר פיזית.

יודעים כמה פעמים הייתה לי קריאה לשיכורים? כמה פעמים לבית החולים לפגועי רוח או מה שזה לא יהיה? או אפילו סתם זקנים שכבר לא מודעים לעצמם..

מבחינתי, אלה המקרים הכי קשים וכואבים...

מקרה אצל זקן/ה מוזנחים?

זה הכי נורא הבית מסריח אף אחד לא מטפל בהם הם בקושים יוצאים מהבית

אני נחרדת מהמקרים האלא כל פעם שאני מגיעה לבית כזה

לצאת למקרה של לאחר עלפון, ואז בדרך מודיעים לך שכנראה זה מחוסר?....

להתחיל החייאה מלאה על הבוקר בבית כנסת, הוא היה כבר עם טלית עליו , עוד רגע עם תפילין

כן, זו היתה החייאה לא מוצלחת.

אז נראלי שעדיף להתפדח....

אבל בכל מקרה זה לא נראלי כ"כ מפדח- הרי הגעת עם אמבולנס. קרה לי כמה פעמים לטפל בחולים במקום שמכירים אותי, פשוט אני שוכח לרגע מי עומד מולי- אני עסוק בטיפול.

בהצלחה.

גברים ביום שישי

(שלא להזכיר שזה היה המקרה הראשון שלי)

והוציאו אותנו על עילפון...

הן רצו להלביש אותה לפני שניכנס, ולא עזר להם שאמרנו שממילא נפשיט.

ואז, הם שאלו אם יפריע לנו אם נעשה את ההחייאה בחוץ, כי יש נשים שעוד צריכות להיכנס ועוד מעט ירד הלילה ממש.

בס"ד

זה נראה לי הרבה יותר מפדח (אני מכירה מישהו כזה שיילד את המורה שלו שהיא גם שכנה שלו!!!)...

אבל בעולם הרפואה- אים דבר כזה להתבייש....

את זה עברנו מזמן מזמן...

עושים מה שצריך לעשות, שומרים כמה שיותר על צנעת הפרט ושומרים על סודיות רפואית- וממשיכים הלאה...

נתראה בשמחות!

בכלל מקרים אצל אצל אנשים מוכרים זה פאדיחה....

מתי נתראה? אני חושבת שטעית-  אנחנו בעיקר מתראות באיזה פנימית או משהו הזוי כזה... חחח 

באתי איתו לדירה שלו, והוא אומר לי ל**** (אשתו) הייתה ירידת מים. תטפל בה.

הסתכלתי עליו, והזכרתי לו שהתיכון נמצא במרחק של 50 מטרים מבית חולים, ושיעוף לשם בהקדם. אני אשאר לשמור על שאר הילדים.

להתקשר למד"א!! 101...

אני חינכתי את כל החברים שלי שאם יש מקרה דחוף- תתקשרו למד"א, ואם אני באזור- הם יקראו לי... מקסימום- תמיד אפשר לבטל את מד"א/ לסרב פינוי.

פעם היה מקרה דחוף מאוד בישיבה שלי, פתאום קיבלתי 4 טלפונים ברצף... הייתי לקראת סוף שיעור אז לא עניתי עד שמישהו הואיל בחכמתו להתקשר למד"א ואז קיבלתי את ההודעה ממד"א..

טוב נו, קשה להאשים אנשים בלחץ...

ר~ח~ל -

ברור שכל מה שקשור לרפואה אין מה להתבייש, אבל בכל זאת זה לא נעים לקבל לידה מאישה שאני מכיר אותה או את בעלה (קרה)

אחר כך ראינו אותו בכל מיני תמונות באינטרנט (תאונות ופיגועים לא עלינו)

ואז אבא שלי אמר לי "את רואה אותו? הוא זה שפינה אותך בפיגוע.... " ואני בכלל לא זכרתי פחדתי לפקוח עינים פתחתי רק שהפרמדיק ביקש ממני כדי שהוא יוכל לבדר ת'אישונים...... אבל בשבילי הפאדיחה היותר גדולה היתה שכשעברנו לאמבולנס טיפול נמרץ אז הנהג היה אבא של חברה שלי...

זרקו עלי ועל אבא שלי אבנים בדרך הביתה (אני גרה בשומרון), אבא שלי מתנדב ביחידת חילוץ אז הוא מכיר דברים כאלה, הוא לא נלחץ ולא נבהל  

אלא המשיך לנסוע ביד אחת, בעוד יד הוא ניסה להוריד את החולצה שלו כדי לעצור לי את הדם, בעוד יד התקשר למד"א ( והוא לא תמנון...)....

בקיצר, הגענו למחסום הראשון וקראנו לחיילים שאז עוד היו שם, והם באו ושמו תחבושת אישית, ואז הגיע האמבולנס וטסנו לבית חולים ( כבר סיפרתי לכם ת'פאדיחות שלי) באמצע עברנו לאמבולנס טיפול נמרץ ( אל תשאלו עיכבו אותנו במחסום וכולם היו בלחץ מטורף) אח"כ הגענו לבי"ח ועשו לי סי.טי ראש וגילו שיש לי שבר דחוס בגולגולת ושטף דם פנימי יום למחרת עברתי ניתוח "ביליתי" שבוע בבי"ח והשתחררתי בערב ראש השנה........

זהו..... עד עכשיו אני סובלת מכאבים ובעוד שבועיים יש לי בדיקה אצל נירולוג...

בדיקה נעימה.. תחזיקי מעמד! אנחנו איתך...

רפואה שלימה!

יהי רצון שתמיד נהיה בצד המטפל ולא בצד שמטפלים בו! =]

רפואה שלמה חרותה

א- חרותה, רפואה שלימה!!!! כולנו איתך!

ב- גם בי טיפל אבא של חברה שלי שהוא גם חבר ממש טוב של אבא שלי..התפדחתי טילים!!!!!

וגם יצא לי שחברות שלי טיפלו בי...זה ממש הזוי ולא נעים...במיוחד שתכלס אני יודעת בדיוק מה שהן יודעות..

וגם..סתם שיתוף- היו לי כל מיני מקרים..אבל בינתיים המקרה שהיה לי הכי קשה זה שיכור מחוסר הכרה בן חמש עשרה..נושם בקושי..הייתי בטוחה שהולך להיות החיאה..וכל כך כאב לי עליו! ל כך קטן. כל כך לא שולט בעצמו...מסכנה אמא שלו, נצמדה אליו ולא הפסיקה להתחנן שיענה לה..כולה בוכה "מי נתן לו את זה? מי נתן לו את זה? הוא ילד טוב!.."...קיצר..הייתי מזה בדאון אח"כ.

ביישוב שבו הנה"ז של האט"ן.

קיבלנו דיווח על חשד להרעלה, שני מעורפלים שוכבים ברחוב.

הגענו אליהם, שני ילדים קטנים, והם היו כ"כ מסטולים, ברמות על!

הם גם לא היו מאותו יישוב, ואף אחד לא הכיר אותם.

פיננו אותם להר הצופים, בתור אלמונים, כי הם לא יכלו לדבר ולהגיד מי הם.

עם כל מה שיכול להיות פאדיחות עדין אנו עושים עבודת קודש.

נכון שאנחנו צוחקים מכל מיני סיטאציות שקרו לנו אבל בסופו של דבר זאת אחת מהדרכים שיש לנו להתמודד עם כל מיני צרות, מחלות, זוועות, ומיתות שאנחנו מטפלים בהם!

אבל מזה הרבנים באזור שלי לא המליצו לי.. הם אמרו שהרבה אנשים מתקלקלים שם.... רוחנית וכו'.. וגם אחותי הייתה במד"א והיא אמרה לי שאני יתקלקל שם... ואני מתעצבן כי אני מת ללכת לשם!!!

מה לעשות?

אצלכם הרבנים מונעים...אני מתה ללכת לשם רק שאבא שלי ברווקות התנדב שם עם אמא שלי ואמר לי שעליו א"א לעובד, הוא יודע מקרוב מה הולך שם...   

הוא גם נהג וגם חובש בכיר (ככה קוראים לאלה שמוסמכים לתת מכות חשמל?)

וכשהעזתי להביע משאלה ג"כ להצטרף למד"א- הוא אמר שאני אשכח מזה כי הוא רואה טוב מאוד מה קורה שם...

באסה.

בינתיים הידע שלי מסתכם בכלום ממש, (למרות שעברתי את הקורס בכיתה י', 10 שעות, ושכחתי הכל!)

אבל אני גם לא בטוחה שאני בנויה שזה, כי אני מיד בוכה כשאני רואה מישהו סובל.

אז אולי עדיף ככה...

אגב- היו לאבא שלי סיפורי ניסים ממש-

~ ילד קטן שנפל עליו אגרטל, בדיוק על העורק בצוואר, ואבא לשי הצליח בדרך לא דרך לחסום את העורק,

~ הוא טס לחו"ל עם ילדה קטנה שהיתה לה בעיה שהעיניים יצאו לה החוצה כל הזמן, ובמשך כל הטיסה הוא יה צריך להחזיר אותן שוב ושוב למקום

ועוד...

(אה, וחוץ מזה, הוא יילד את השכנה. אני במקומה הייתי עוברת דירה אח"כ.)

והוא גם היה נהג אמבולנס וחובש...

ובדיוק בגלל זה הוא לא מרשה לי ללכת למד"א(למרות שאני עדיין ממש לא בגיל)

זה לא שאין מישהו אחר בתחנה אלא זה ששולחים את הצוות הכי קרוב לאירוע(לבית/רחוב/קניון וכו')
עדיף כמובן לא לעשות את זה, ממש מסכים איתך! אבל לא תמיד יש ברירה אחרת - כי האמבולנס הכי קרוב מגיע ולא תמיד או לרוב הוא לא מגיע מהתחנה!
ולגבי פעולה? ב95-98 אחוז מהמיקרים אין צורך לבצע שום פעולה עם האישה חוץ מקבלת התינוק וחיתוך חבל הטבור.
לא אנחנו ולא פארמדיקים יכולים ומוכשרים ליילד בפועל מה שמיילדות כן יכולות - כמו שכתבתי ברוב הלידות אין התערבות יד אדם(לפחות ברמת האמבולנס) ולכן כשיש סיבוכים בלידה פשוט טסים לבי"ח ולא מנסים לעשות דברים אחרים כי אנחנו לא מוכשרים לזה!.

לכן ברוב הישובים במקרים של לידה יוצאת גם עם הצוות מיילדת מאותו יישוב.

כמו שהקדמת ואמרת- לידה זה דבר של הצלת חיים.

אצלנו בישוב- משתדלים תמיד לשלוח צוות מינימאלי ליולדות בכלל ולידות בפרט. וכמובן שהמבוגרים בד"כ יוצאים.

אבל מה קורה שאין מבוגרים? מה קורה שיש רק נהג ועוד מתנדב? לא נפנה? נחכה לאמבולנס מירושלים?

לא. ממש לא. משתדלים לעשות את המקסימום לטובת היולדת. וכמובן שאם אחת המיילדות בישוב פנויה- אנחנו קוראים לה ונותנים לה לטפל. אבל במקרה שאין מישהו אחר- בדיוק בשביל זה הכשירו אותנו בקורס לקבל לידה בחירום.

אבל אני לא מבין למה התפלאת דווקא בלידה. מה עם החייאה? ותאונה קשה שצריך לבדוק פציעות?

יש כלל שאומן טרוד במלאכתו, ורק תהיי בטוחה שחובש יודע שהוא הולך לקבל לידה- הוא מאוד טרוד במלאכתו...

עד שהתינוק לא בחוץ בוכה זה דיי מלחיץ.

אז למסכנה: ברור שעדיף שרווק לא יקבל לידה. אבל ברור עוד יותר שעדיף שאותו רווק יקבל לידה ולא שהאישה תלד לבד (יכול להיות ממש מסוכן).

באנו להציל חיים, ואנחנו נושאים תפילה למרומים- "ויהיו כל מעשינו לשם שמים"

בלידה יש יותר אקשן מאינטימיות.

(אגב, המראה של הלידה עצמה לא ממש מגעיל אבל גם לא מושך במיוחד)

את יכולה ללכת למחלקת ההדרכה בתחנה/במרחב שלך ולבדוק איתם אם הם יכולים להנפיק לך אחת חדשה. בהצלחה!

שם: אהוד

מרחב:  יש מד"א, ויש מד"א ירושלים

זמן במד"א: כ- 10 שנים באוגוסט.

המקרה הכי קשה:פיגועים, על כל סוגיהם. (6 פיגועי פיצוץ, 2 דקירה, לא ספרתי כמה ירי (יותר מ10), וידויי אבנים.

המקרה הכי משמח (ומלחיץ): כל מקרה בו רואים שינוי משמעותי בחולה/נפגע בעקבות הטיפול שנתתי.

שם: לאה

מרחב: נגב. ("בוא איתנו, יבש אצלינו, ויש אצלינו מקום!")

זמן במד"א: שנה (!!! איך הזמן טססס!!!)

המקרה הכי קשה: שפיניתי ילד כמעט בגיל שלי...והמצב שלו היה נורא...!

המקרה הכי משמח: לא היו ממש שמחים...אבל מדי פעם יוצא לפנות אנשים הזויים ברמות מטורפות! והשמחה זה אח"כ...כי אי אפשר לא לצחוק!

בכללי- כל הכבוד למד"א ולכל המתנדבים הוותיקים שעושים עבודת קודש מהימה- מעריצה אותכם!

שם: בנדא מצוי!!
מרחב: ירושלים, לוד וצוות שילה כבוד!
מקרה הכי קשה - פגיעת ראש קשה.
מקרה הכי משמח - עוד לא היה - אבל יש מקרים בהם החולים משעשים ברמות מטורפות!

שם: שלמה לדקני.

מרחב: ירושלים, צוות מצפה יריחו כבוד!

זמן במד"א: כמעט שנה.

המקרה הכי קשה: ת.ד. קשה 4 הרוגים כ"ג אייר ה'תשע"א (http://www.hnn.co.il/gallery14256.html)

הקרה הכי משמח: נו.. ברור לידה... אבל יש עוד מקרים משמחים, אפילו שהם היו מקרים קשים- משמח לפעמים לראות כמה עזרת לחולה וממש הצלת חיים. זה ממש משמח אותי.

שהיא זיהתה שזה כוס עם חלק מהגוף...

להדביק את אחת המדבקות שהילד קיבל על הכוס.

הבנו לאחות את הכוס ליד ואמרנו לה טוב מאוד מה יש שם והיא אמרה לנו לשים את הכוס על השולחן ליד המיטה! שאלנו אותה מאה פעם אם היא בטוחה וכל פעם היא אמרה שנשים את הכוס איפה שהיא אמרה....

אני חושב שמבחנתינו עשינו הכל טוב ובסדר!....

--

"עלינו על מוקש צעק אז הפצוע אני כאן לצידך ענה לו החובש"

לשים על הכויה משחה. יש כמה סוגי משחות שנועדו לדברים האלה. פשוט למרוח כמות נדיבה, לחבוש היטב ולחזור על הפעולה הזו בכל יום. בכל מקרה של החמרה או תופעות לוואי לגשת מיד לרופא.

רפואה שלמה.

וממש תודה שהגבת! באמת..

את צריכה להיזהר מזיהומים, למרוח פולידין ולחבוש בצורה סטרילית.

והשארתי את זה כמו שזה כי הייתי בעבודה ולא היה לי איפה ואיך..

מה לעשות עכשיו?

העור חשוף, וכאילו- זה די אדום מתחת, והאמת זה גם כואב קצת..

לשים משחה ולחבוש? להשאיר סגור כאילו?

(ברן קר זה לכוויות, זה טוב? או ויטה מרפן?.. אין לי מושג )

שורף

ובאיזו חבישה חבשת? בעיקרון, אם המשחה מתאימה, היא אמורה להקל ולא לגרום לתחושת שרפה. תשטפי במים פושרים את האזור, על מנת להקל על ההרגשה, ואל תשימי שוב משחה זו, אלא בהוראת רופא או אחות.

לאחר ששלפוחיות התפוצצו, את זקוקה למשחה אנטיביוטית, הניתנת במרשם רופא. ולחבישה רפויה, אך אוטמת, על מנת למנוע זיהומים.

עצתי היא לגשת למרפאה בהקדם, ולבקש לראות אחות (אינך זקוקה לקביעת תור), על מנת שתראה את האזור הפגוע, תשלול זיהום אפשרי, ותתאים לך את המשחה המתאימה ביותר לפי מצב העור.

וכמו שאהוד אמר- לבקש שאחות תראה אותך.

אם משום מה אינך יכולה להגיע היום לאחות, שימי פולידין וחיבשי בפד גזה (עדיף כמה שיותר סטרילי בכדי למנוע זיהומים). בכל זאת, השתדלי להגיע בהקדם לקופ"ח...

לפני שאחות תראה אותה...

הצבע החום של הפולידין, עלול לטשטשט סימני זיהום, ולהחמיר.

הפולידין הוא אופציה זמינה.
חשוב ביותר לחטא את הפצע, דווקא משום שהוא פתוח, בכדי שלא יזדהם יותר...

לאחר חיטוי, שמים פולידין. כל מי ששם ללא ניקוי ויטוי המקום הפגוע, שוגה.

בס"ד

אני מאוד ממליצה למרוח משחת סילברול. ניתן לקנות בסופר פארם.

כפי שאומרים אצלנו בשערי צדק-

"סילברול, כי כסף פותר הכל".

שטפי היטב עם מים וסבון לחיטוי (לא פולידין!!!!!!!!!), אפשר גם לחטא (אחרי המים והסבון) עם סביעור.

ואח"כ מרחי סילברול.

אני בטוחה שהרופא עור ימליץ גם על משחה אנטיביוטיתו.

חוצמזה- מתי פעם האחרונה שקיבלת חיסון טטנוס?

מתאים לפורום "רפואה מהטבע"
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f115

כאשר נכווים (מאש או מחומר ניקוי), חום השריפה עדיין ממשיך לעבור את העור והבשר גם כאשר הגוף כבר אינו נוגע בחומר שגרם לכוויה. 

לכן,

מיד כאשר נכווים, צריך לשטוף את האזור הפגוע במים זורמים פושרים, על מנת לצמצם את שטח הכוויה, ואת דרגתה. השטיפה צריכה להיות במים פושרים ולא קרים, ותחת מים זורמים ולא הצמדה של קרחון, לפחות 4-5 דקות, לאחר מכן ניתן לשים קרחון כאשר הוא עטוף במגבת, ולא במגע ישיר עם העור.

תרופות סבתא שונות, בעידן המודרני של היום, לא מומלצות, בוודאי לא כטיפול ראשוני. מרגרינה/לב/קפה/ביצה, עלול לגרום נזק וצלקת.

לפי מה שאני יודעת, אם שלפוחית מתפוצצת שמים פולידין.
תסבירו לי בבקשה מה עומד מאחורי ההתנגדות שלכם.

הצבע החום של הפולידין, עלול לטשטשט סימני זיהום, ולהחמיר את מצב הכוויה.

כמו כן, פולידין אינו חומר מחטא, אלא חומר משמר נקיות. הוא מונע התפתחות של זיהומים, אבל קודם צריך לחטא בסביעור/אלכוהול.

לתרופות סבתא וכו'
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f115

אסור מתחת לגיל 18 ללוות טיולים.

זה מה שאני יודעת אבל אין לי ביסוס כתוב לזה...

אסור אולי טיולים שנתיים של בי"ס..שממש מקפידי וכאלה..וגם זה לא בטוח.

אבל אני יצאתי כמה פעמים עם בנ"ע/ הנוער וגם כגיבוי בבתי ספר. כאילו, יש צוות שלם שכולל גם חובשים וגם מערי"ם.

קיצר, תלוי במסגרת..כי זה בטוח חוקי. היה לנו ביקורת של פקחים ממשרד החינוך, והראנו להם ת'דעודות (כשהיינו רק מערי"ם) וזה היה בסדר גמור.

חוץ מזה שאם זה לא טיול מאורגן אז יכולים לצאת אצלנו בסניף עשו את זה כמה פעמים...

אלא אם הוא חובש צבאי, שעבר הכשרת חובש מרפאה צבאי, ואז מותר לו לתת תרופות מסויימות.

להבא, תביאי איתך כדורים שאת מכירה ויודעת שהם לא משפיעים עלייך לרעה, בכדי שתוכלי לקחת במקרה הצורך.

אחרת הוא לא היה בתקן של משרד החינוך לחובשים!

באמבולנס אסור לך לתת שום תרופה חוץ מאספירין וגם זה עם מילוי דו"ח אספירין.

בס"ד

גלוקוג'ל זה לא תרופה זה סוג של משחה עם גלוקוז מרוכז (כמו שויטמינים זה לא תרופה)

ועירוי זה ממש לא תרופה עירוי זה סוג של מים ומלחים (סלאיין) אלא עם כן הנט"ן נותן תרופות דרך העירוי... 

יום טוב....

--

"עלינו על מוקש צעק אז הפצוע אני כאן לצידך ענה לו החובש"

זה בתקן תיק חובש, למקרה שיש רופא שיתן, או בהוראה טלפונית של רופא שמכיר את החולה.

בס"ד

העניין לא כ"כ פשוט, למרות שאמא יכולה לתת לבת שלה אקמול כי זה OTC (ללא מרשם רופא),

אך חובש לא יכול לתת, מורה לא יכולה לתת.

אך אחות מוסמכת כן יכולה לתת- גם ללא הוראת רופא.

אני חייבת לציין שחובשים בצבא- אני לא מכירה את הנהלים שלהם, אך זה עיוות כלשהו כדי לתת עוד הרשאה באופן "חוקי". הרי ממה שידוע לי- חובשים צבאיים מזריקים חיסונים (שזה ממש אבסורד!) .

אז צריך להיות ראש גדול בקטעים האלו ולדעת ממי לבקש. מותר לכם לתת אקמול בתור חברים, ולא בתור חובשים.

יום מהנה ובריא!

אני ממש לא חושב שזה אבסורד שחובשים צבאיים יתנו זריקה.

ביחס אליהם, אנחנו עובדים בשטח הכי סטרילי בעולם.

אנחנו יכולים לנסוע בנסיעה רגילה לטר"ם/לבית חולים אם מישהו נקע את הרגל.

לעומת זאת אצלם, בלב עזה, הבנאדם יקבל זריקה כי הוא חייב לדרוך על הרגל כי המשך תנועה בלעדיו  = השארת פצוע בשטח אויב.

כל מקרה שאצלנו נחשב רגיל אצלם זה הדבר הכי דחוף בעולם.

כל מי שפה אמור להבין בזה.

שהיא שאלה את זה כדי לדעת אם אתם יודעים...

היא רוצה לדעת מה הם-

אני אביא זאת שתדעי להבא

מבחינים בין שלוש דרגות התייבשות שונות:

• התייבשות קלה - איבוד נוזלים בשיעור של עד 5% ממשקל הגוף (2 - 3 ליטר במבוגר). היא מתבטאת בצמא, סומק של העור, בחילה ודופק מהיר (מעל 120 פעימות בדקה). כמו כן שרוי הנפגע באי שקט, מגיב בעצבנות ותפקודו הכללי יורד.
  
• התייבשות בינונית - איבוד נוזלים בשיעור שבין 5% ל־10% ממשקל הגוף (4 - 7 ליטר במבוגר). היא מתבטאת בסחרחורות, כאב ראש, בחילה והקאה, קוצר נשימה, יובש קשה בפה וחוסר רוק, חולשה קשה וקושי בתזוזה. עור הנפגע קר וחיוור, הדופק מהיר, העור לא גמיש (גמישותו תלויה בכמות המים בו).
• התייבשות קשה - איבוד נוזלים בשיעור העולה על 11% ממשקל הגוף (מעל ל־7 ליטר). היא מתבטאת בהפרעות קשות בהכרה, הזיות והפרעות בראייה ובשמיעה, כמו כן מתבטאת בהלם תת-נפחי. בהמשך מתפתחים הסימנים החמורים שלמכת חום.
•  (ויקיפדיה)

צריך להיזהר עם ילדים, הם שבירים.

עכשיו אמא שלו היתה בטוחה שכאילו בסדר נפל עוד רגע הוא יקום אז היא החזיקה לו ת'יד ולקחה אותו הביתה 

ואז הוא דפק ת'צריחה של החיים שלו אז היא הבינה שמשהו לא בסדר ולקחה אותו למיון...

לפעמים במשמרת לבן, רואים הרבה יותר מהנט"ן. אז, אם זה בעיר כשמרחקי הפינוי ממש קצרים, ובת'כלס כמעט ולא עושים כלום בנט"ן, אני מעדיף משמרת על לבן, ואז כחובש מלווה אני לפחות עושה דברים בעצמי. אם זה ביישובים, או במשמרת בעיירה מרוחקת ללא בית חולים (כמו שדרות, שעשיתי שם כמה וכמה וכמה משמרות), מעדיף נט"ן או אט"ן.

אני מעריך שברגע שיהיה לי רשיון יחלוף לי החשק מהנט"ן

למה אני סבל של מישו?

הדבר החשוב ביותר הוא הצוות. אם אני לא מסתדרת עם אחד מחברי הצוות בנט"ן, זה יכול לבאס את כל המשמרת. מצד שני- יש אנשים שלהפסיד משמרת איתם זו טעות חיים...
בלבן יש כמה נהגים שנותנים לי לעשות הכל (חוץ מלנהוג...), אז זה ממש כיף שאפשר לעשות כל מה שבא לי.

בזמן האחרון אני חושבת שכדאי לי לעשות יותר משמרות נט"ן, כי אני צריכה להתאמן על האזנה, ניקוש וכד'.

מה איתך רחל? אולי תגיבי גם את לשאלה של עצמך?

יותר כיף בלבן כי בד"כ אני עושה כמעט הכל אבל בנט"ן אני לא יודע כלום ולומדים מלא.. וגם יש הרבה יותר מה ללמוד, תרופות, מוניטור וכו'.. ואני די חדש בתחום של הנטן אז זה יותר עניין..

בס"ד
יש מקומות בדרום (נגב בלע"ז) שעד שמגיע אט"ן חולפים להם נצח או שניים ובנתיים יש לבן כך שאפשר לחוות משני העולמות.
לכשעצמי כשיש נט"ן בתחנה מבאס להיות במקביל בלבן כאשר יודעים שאם קוראים לך בנתיים זה בטוח ל299....
אבל כשהוא לא נימצא חזרנו להתחלה.

בלבן זה כיף כי אני עושה הרבה מהעבודה, וגם כשיוצאים כלבן מקדים.

בנט"ן זה כיף כי לומדים ורואים סוף סוף מה קורה לחולה/נפגע אחרי שהוא עובר מהלבן לנט"ן..