מנסה את מזלי בפורום הזה מעולם לא נכנסתי לכאן,
מישהו יכול בבקשה להסביר לי טעמים רעיוניים + תורניים לשמירת נגיעה?
אני מסתובבת בחברה חילונית רוב הזמן ושואלים אותי הרבה פעמים ואני קצת נבוכה כי אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה..
תודה מראש לעונים!
מנסה את מזלי בפורום הזה מעולם לא נכנסתי לכאן,
מישהו יכול בבקשה להסביר לי טעמים רעיוניים + תורניים לשמירת נגיעה?
אני מסתובבת בחברה חילונית רוב הזמן ושואלים אותי הרבה פעמים ואני קצת נבוכה כי אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה..
תודה מראש לעונים!
צליל1לתאוות. התפיסה שלנו (ולמען האמת כל שאר העולם) היא שאדם צריך לרסן את עצמו.
ולא כל מה שרוצים לעשות - עושים.
לכן, בגלל שזה מוביל לתקלות ונפילות ואז כל מיני סיבוכים, אנחנו שומרים נגיעה.
יש לנו מצוות חמורות בתורה שנוגעות לענייני קדושה וצריך להמנע מהן.
התורה קבעה שורת חוקים להגנה על גבר ואשה - דבר שמציל את שניהם מהיתקלויות לא נעימות.
החוקים הם בהתאם לרגשות הטבעיים של בני האדם - בעיקר בתקופת הנעורים שהם מוגדרים "כאש בנעורת[נסורת]" - וגם בהמשך החיים.
השורה התחתונה שהרגשות שה' נתן לנו זה לבנין העולם("לשבת יצרה") ולשם צריך לכוון את זה בשביל הבריאות הפיזית והנפשית ,גשמית ורוחנית כאחד.
ברמב"ם למשל (שמבוסס כמובן על התורה)שהוא מפרט את זה כהלכות הלכות מפורטים עוד דברים וקצת יותר מאיסור נגיעה, שזה הנקודה העיקרית ומרכזית שבהם.
ובכ"מ אם שופטים אירועים שקרו בין גבר לאשה באור ההלכה, מגלים שזה הדברים שיכלו להציל את שני הצדדים..
שמספר על מלך שהיו לו שלושה שרים, ורצה לבדוק כמה הם נאמנים לו.
נתן לכל אחד מהם יין משובח מאוד סגור בבקבוק למשך חודש ואמר להם לשמור עליו ולא לשתות ממנו כמובן.
שני שרים ממש השתדלו ואפילו לא הסתכלו לכיוון של היין. מדי פעם הוא קרץ להם אבל השתדלו להתעלם .
ואילו השר השלישי, ניסה וניסה וניסה,עד שיום אחד נשבר ולגם קצת מהיין המשובח.נבהל מאוד , לא ידע מה לעשות
מיד אחכ הוא סגר את הבקבוק והפסיק לשתות.
כעבור חודש, שלושתם הגיעו למלך. השניים הראשונים הגיעו בגאווה עם ראש מורם ובקבוק סגור.
המלך נורא התלהב עליהם וציווה על משרתיו להכניס אותם לחדר האוצרות למשך חמש דק שיקחו כל מה שהם רוצים. הם שמחו נורא שעשו את מצוות המלך.
מיד אחכ פנה המלך אל השר השלישי שהיה בבושת פנים , שאחז בידו בקבוק לגום מעט.
המלך חייך אליו, וציווה על משרתיו להכניס אותו לאוצרות הגדולים ביותר למשך שעה שלמה!!
כולם היו בהלם. כולל השר עצמו.
מיד הסביר המלך לשרים- אתם לא טעמתם מהיין, אמנם היה לכם קשה נורא. אבל עדיין לא ידעתם מה אתם מפסידים.
הוא שכבר טעם מהיין המשובח הזה-עדיין הצליח להפסיק לשתות אותו! מגיע לו שכר יותר גדול.
(זה קשור קצת לבעלי תשובה שהיו כבר בחטא והחליטו לחזור.)
עכשיו , למה סיפרתי את כל זה.
רואים שאם אתה מתחיל משו, אפילו בקטנה, איזה נגיעה נגיד או משו כזה, ומצליח להישמר אחרכך-אתה מוערך הרבה יותר. מכאן- שהרבה יותר קשה להישמר מליפול בדברים חמורים, כאשר על דברים קלים לא שומרים.
הקב"ה לא נותן לנו סתם הלכות של דיני ייחוד ושמירת נגיעה. הוא יודע שאם לא ניכנס לעולם הזה אפילו קצת- נצליח להשימר הרבה יותר -כמו שני השרים הראשונים.
כמובן לא להסיק מסקנות שעדיף ליפול ולחזור כי יש יותר שכר- זה בדיעבד.
מקווה שאני לא מסובך מדי..
אם תחפשי בשולחן ערוך לא תמצאי כלל הלכות שמירת נגיעה... ולא. לא בגלל שמותר, אלא שכל המציאות של חברה מעורבת המכניסה לסיטואציה של נגיעה אינה על פי ההלכה וכ"כ למה??? מה בנות זה טמא?? מה אינם צלם אלוקים בדיוק כמו בנים?? ....מציע לך לפתוח ערוץ מאיר לשמוע שיעור שניים בנושא..בהצלחה!!!
יש כלל בעבודת ה' לכל עמ"י ממעמד הר סיני "נעשה ונשמע", אני יודע ומאמין וחי את זה שהתורה מה' היא כולל תורה שבכתב (שהרי הכל ניתן בהר סיני).
ואם ה' אומר כך ודאי שאי אפשר להגיד שדרכה של תורה היא שבנות זה טמא, כך הקב"ה יגיד לנו??? הקב"ה שכולו טוב שלם ואמיתי?? אלא פשוט אנני מבין למה? כי השכל שלי קטן וחלקי לעומת אמת אלוקית שלימה...
כמובן בעז"ה נחקור והבדוק את הנושא לעומק. האמונה לא אומרת שלא צריך לחשוב.... להיפך. אני יכול לשאול את כל השאלות בלי להיתבייש ועם הזמן לענות עליהם תשובות אמיתיות ועמוקות לגמרי..
(קודם "נעשה" כי אנחנו מאמינים ו"סומכים" על ה' ואחר כך נברר. בירור מעמיק פי כמה "נשמע".)
באישי
פרשת בהעלותך
{ה' משרה שכינתו.}קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית.
הכל לפי ה'.
"עַל פִּי יה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ.." השל"ה הקדוש בתוכחות מוסר בפסוק זה לומד לחיים שצריך בכל דבר לומר בע"ה אם ירצה האל, וב"ה. או במילים אחרות צריך לתת בכל מקום את הנקודה של השכינה של ה' שהיא כאן.
אנו רגילים לדיבור על העלייה בהר ה', העלאת הנרות, ועכשיו בלימוד שלי הודגש לי גם הצד השני הצד בו ה' יורד על המשכן בו, ה' משרה שכינתו כאן ורציתי להדגיש ולהזכיר את זה, ה' שוכן בנו ועלינו לתת מקום לשכינה להופיע בחיינו.
~~~הרחבות~~~
ה' שוכן כאן.
הרב משה צבי נריה אומר דברים דומים ביחס לעניין העלאת הנרות : "...דבר ה' אל משה "מעל הכפרות אשר על ארון העדות" אורות המנורה הכוללות את הנר המערבי שבעריכת אהרן הכהן – אלו פניות הקב"ה אל ישראל, "נר לרגלי דבריך ואור לנתבתי" והנר המערבי – "עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל"..."
המנורה היא עדות לכל באי עולם שה' שורה כאן, אנחנו באים לעלות ולהלדיק את הנרות, ואליו לראות ולזכור כיצד ה' בא אלינו והאור הוא אינו צריך לו אלא הוא מוביל בו אותנו, אנו צריכים לאור הזה.
יתר על כן השל"ה מוסיף לבאר שאכן המנורה היא כדמות אדם, ועל האדם לתקן עצמו כדי שתרשה בו השכינה שהוא האות שכאן שורה שכינה, עוד מקום בו יש דברים דומים זה הגמרא ביומא שמסבירה על אהבת ה' וקידוש ה', שמי שלומד תורה ומעשיו נאים זה קידוש ה' כאשר המנורה שזה האדם, מאיר במידותיו, רואים שה' שורה עליו, רואים את התורה שבו וזה קידוש ה'.
ישנם פה הרבה פרטים ודוגמאות הקשורות אך מטרתי היא להזכיר שחיינו יכולים להיות חיי קודש, וזה לא רק להתנתק ולעלות לה', אלא ה' גם יורד אל האדם ההלכה והתורה נכנסים לעולם ולמילים ולחיים, כפי שמובא בצד בשם הרב קרליבך לא בהכרח צריך מילים גבוהות או עוצמה גדולה כדי לפתוח שערים לא זה הדרך של הילדים אלא בהרגשה הפשוטה ובחיים הפשוטים בשמחה ובבכי פותחים שערים ונותנים לה' לרדת לעולם ולהיות חלק מחיינו.
שנזכה לתת לה' מקום בתוך הלב שלנו, להשרות שכינה בחיינו, ושכל באי עולם יראו וידעו שה' שוכן בנינו.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!


בס"ד
אבל על חקירה של למה ה' עשה ככה ולא ככה למה ה' ברא את העולם לכל הדעות אי אפשר להשיג בשכל האנושי תשובה מלאה..
אפשר להביא מחשבות ואמירות מסיומות להעלות כיווני מחשבה אבל אנחנו בני אדם ולכן אי אפשר לרדת עד לסוף סוף דעתו של מקום..
כפי איך שזה נשמע זה מה שאתה מחפש אז אמרתי אני יודע שזה קשה לך, אבל אני לפחות לא רואה את עצמי יכול לרדת לסוף דעת המקום ב"ה. אתה מסוגל אשריך
אני לא במעלה הזו...אז זו תשובתי.
זריחהלתקן משו בעולם
"ואם תעמיק בעניין תראה שהשלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך"(גם בעולם הזה) ועוד הוא מצטט שם את דוד המלך "ואני קרבת אלוקים לי טוב" שזה ודאי בעולם הזה... כמובן שזה פחות מבעולם הבא אך יש דבקות גם בעולם הזה...
פרשת במדבר וחג שבועות
קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית.
להיות לה'.
"...וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה' " שואל הנועם אלימלך מה הקשר של אני ה', לכך שהלווים יהיו לה'? במיוחד לאור העבודה שבפסוקים אחרים אינו מוזכר הדבר. אלא עונה הנועם אלימלך, שכאן רומז הפסוק איך אפשר להיות לה'? איך אפשר להדבק בו הרי הוא אש אוכלה, אלא עלינו להיות להתלוות להידבק במידותיו, בתורתו, ומתוך כך נדע שאכן "אני ה' " נוכל להכיר את הבורא, ויתכן שזה מוזכר דווקא בפסוק זה שמתחיל "קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.." להורות שכל אחד מעם ישראל יכול ללמוד ולהדבק כבני לוי, ולדעת ש"אני ה' ".
~~~הרחבות~~~
העמקת הקשר ודאגה לכל הצרכים שבו.
מנהג הוא שבימי ספירת העומר לומדים מסכת סוטה, בפשט שכן יש בה מ"ט כימי ספירת העומר, אך כפי שגם אמר לי הרב נחום נריה, אולי נהגו ישראל יותר ללמוד סוטה ולא שבועות שגם מ"ט דף מכיוון שאנו מעמיקים בעניין הקשר שלנו עם ה', הקשר של הדוד והרעיה, ועלינו לדעת מה קורה אם עוזבים, ובאותה מידה שאם אכן נמצאים בקשר כמו שצריך, נקבל את שכר פרי הבטן של הקשר.
ואכן שתי הדברות שנאמרו מפי השכינה, "אנכי ה' אלוקיך, ולא יהיה לך" בהם יש את החתונה עם ה', ובלא יהיה לך נאמר "אל קנה" כי ה' קינא לנו.
וחשבתי לנסות להעמיק יותר במסכת סוטה, ובסוף המסכת שמדברת על עגלה ערופה והחיסרון של הגלות, ואולי הדבר בא ללמדנו את מקום הסוטה, כמו הסנהדרין שאיננו חושדים שרצחו את הנפש אלא "לא דאגו כל צורכם" כך גם בסוטה, לא קיבלה את כל צרכיה והלכה לרעות בשדות זרים, וכך גם היסוד הוא להפך, שעלינו להעמיק בקשר, לחפש וללמוד ולמצוא את היכולות להתחבר לה'.
כדי לזכות בקשר עם ה' צריך לשים לב, להיות לכל הצורך, להתאמץ ולהעמיק בלימוד, ואולי אכן אף על פי שלכאורה אין דף א' יש פה מ"ט דפים, כי דף א' הוא אלופו של עולם כפי שמקובל בפי החסידים. דף א' הוא להבין שאחרי, תוך כדי, ולפני כל הלימוד עלינו להעמיק את הקשר, למלאות את הפגמים, לתקן את עצמנו, להאמין ביכולת שלנו להתלוות לה' ומתוך כך נזכה, לפרי הבטן, לדעת את ה'.
שנזכה להעמיק את הקשר בינינו לה', בינינו לתורה ולקדושה, לחפש ולענות לנפשנו לצמא שבנו ולתת את הכל כדי שהקשר יצמח ויעלה ברכה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!
וחג שבועות, חג מתן תורתנו שמח!!!
קן ציפור
תודה!קול דממהאני חושבת שמה שמאד יכול לחזק את הקשר להקב'ה זאת ההתבודדות, אפילו 5 דקות ביום, זה קצת קשה להגיע לזה אבל באמת שכדאי לעבוד על זה, ובכלל זו לא המצאה של ברסלב, ידוע שדוד המלך (שהיום בערב תהיה ההילולא שלו) היה מדבר עם ה' כל הזמן
חג שבועות שמח
בהחלט מאד מועיל לדבר עם ה' ולהתפלל
קן ציפורבס"ד
חומר ורוח משחקים בערבוביא, בדורות הקודמים נהגו בשיטת האתיכפא, ביטול החומר, צמו צומות והגלו את עצמם כי מתוך הניתוק מהחומר הם מצאו את הרוח, נשמע לי מדבריך שזה בערך הרצון.
יתכן ותצליחי באתכפיא שתתאים לך, אני סובר שאכן יש לכל אדם אתכפיא כזו שיכולה להתאים לו,
יש מי שיכול לא לאכול ולהמשיך ללמוד וזה יתן לו לפעמים עליה לצום,
יש מי שבתענית דיבור,
יש מי שמתוך מאמץ דווקא פיזי ועייפות הוא מתחבר
יש בתפילה צורות התפללות בהכנעה עם הידיים על הלב והעיניים לאדמה כמאמר הגמרא בשבת.
יש אפשרות להרגיש מהכריעות והשתחוות שמתבטלים לפניו יתברך.
יש גם מרוב חיבוק ואהבת ה' להתבטל לפניו.
וכל אלו הדברים אני אומר מנסיון שהיו לי תקופות בכולם, חוץ מדבר כי אני בסך הכל בחור שקט לרוב גם ככה אבל יתכן שגם שם.
אז זה נקודה אחת למצוא נקודה שמכניעה את הלב בהתאם אליך, התנתקות מהחומר היא לא רק בהתבודדות או לימוד 24 שעות, אלא בפשוטות של עמידה לפני ה', של התבטלות אליו.
דבר שני שהוא אולי יותר חשוב, זה שבהחלט זו עבודה שהייתה יותר בדורות קודמים היום רוב רובם של הרבנים יגידו לך לחפש את הרוח שבחומר, כי כן גם הגוף הזה שלי הוא קדוש, הוא חזק ויפה וטוב
אני באמת יותר איש של הכנעה אז קשה לי להסביר את זה לגמרי, אבל לשמוח בדברים הקטנים לתת להם את המהות שלהם.
למשל לתתת כסף לצדקה ולחשוב על החסדים, ואפשר גם לפעול בגמילות חסדים.
כלומר לא בהכרח להתנתק מהחומר אלא להבין שמברכים על האוכל כי באכילה נכונה יש קדושה עם נהנים ולועסים וכפי שאומר הנועם אלימלך מבררים ניצוצת באותה לעיסה ועיכול.
זה תודעה קשה לקנות את זה ברגע, אבל תחשבי על הדוגמאות לאט לאט תנסי פעם בלהרגיש ולהנות מהאוכל ותחשבי שזה בגלל שיש בו קדושה גם, או שוב יותר בקלות לעשות עם המעשים שלך גמילות חסדים מצוות נוספות ומתוך כך כבר החומר לא כל כך מרחיק את הרוח כי גם בו יש נקודות של רוח ואמונה.
מקווה שמובן מספיק.
RedHead


RedHead
אופטימיותאני חושב שלדבר עם ה' יכול מאוד לעזור
גם בזמנים קבועים וגם סתם במשך היום.
להכניס את ה' לתוך החיים!
בהתחלה זה קשה אבל משתנה עם הזמן וגם מאוד משתלם.
ברגע שמדברים עם ה' כל הזמן מרגישים איך הוא נמצא איתנו בכל מקום,
ומתחילים לחפש משמעות במעשים הרגילים שלנו ולבדוק אם זה באמת רצון ה'.
"והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" (תניא)
פרשת נשא
קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית.
אתה תרומם את שמו הגדול.
"...וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶֽת הָֽאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָֽאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָֽאִשָּׁה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת" בפסוק הכהן אומר לאשה הסוטה, זו שהחליטה לעזוב את בעלה ובעומק לעם ישראל שהחליטו לעזוב את ה' חס וחלילה "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" ומפרש הקדושת לוי שבעצם אומר פה ה', זה לא יהיו רק ייסורים או מיתה של שנאה, אלא אפילו לאותם רשעים נותן ה' לקדש את ה', אפילו אותם רשעים שבישראל, ה' נותן להם את האפשרות לקדש שמו, ועל אחת כמה וכמה שאנחנו יכולים לקדש את שמו של ה' בעולם, עלינו להרים את הראש ולקדש את ה' בתורה מעשים טובים בכל חיינו ובכל חיי חיינו!! וכפי שאמר לנו ראש הישיבה הרב נחום נריה בשבועות שמעמד הר סיני הוא בעצם מתוך כל אותם ימים שלפני כל המכשולים והקשיים שבדרך של קריעת ים סוף מלחמת עמלק, מתוכם מקבלים את התורה.
~~~הרחבות~~~
נשיאת הראש.
כפי שדיברנו גם בשנים עברו יש בפרשת נשא עניין של התעלות של נשיאת ראש פה ליד באזור של מעמד הר סיני, להבין שאותם כוחות ללמוד כלה לילה ולהתקרב לה' קיימים בנו.
דיברנו על כך שיש צורך להסיר את התחושה שאיננו שייכים הבאה לידי ביטוי בפרשיות "שליחת הצרוע והמצורע" שבנו, "וידוי על חטאים", "הנזיר כפתרון לסוטה ולהתרחקות", ומתוך כך עלינו כמובן להתעלות "לתת לכהן את קודשיו", להתברך בברכת כוהנים ולשמוח בסיום המשכן."
כמובן אתם מוזמנים להסתכל ולעניין יותר בעומק הפרשות השונות, אני יגע רק באחד הפרשות האלו, פרשת ברכת כוהנים שנוגעת בי מאד, הברכה שאומרת לנו להתקדש, שה' מברך אותנו מפי הכוהנים ומדריך אותו לגדול:
1. "יברכך ה' וישמרך" ברכה ושמירה כמו ברחם שמגדל, ושומר על התינוק.כך גם ה' מברך אותנו ושומר עלינו.
2. "יאר ה' פניו אליך ויחנך" ה' נותן לנו מאור פנים וחיוך, שאיתו מחנכים ילדים, באהבה ובשמחה, ה' מאיר לנו פנים ועוזר לנו לגדול.
3."ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" ה' מרים את עינינו אליו ומביט כלפינו, נותן לנו מקום, שנוכל להיות שלמים יותר יחד עם ה'.
שנזכה לגדול והתקרב לה', לדעת שיש בנו את הכח לקדש את שמו בעולם, לשמוח במתן התורה והקדושה ולהוסיף אור בעולם.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

תהילים בנוג"ה!
אקונה מטטהאחרונהלא ענית על השאלה
באהבה יש דרכים לדעת אם אוהבים או לא, ובאמונה אין דרכים לדעת?
חוץ מזה, מה רע בלעבוד את ה' כי זה כיף לי ולא בגלל שאני מרגישה את עצמי עבד לאלוקים ?
בס"ד
לי אישית גם סך הכל קשה להגידר מאיזה סיבות אני אוהב או למה אני אומר שאני אוהב.
אני יודע שאני מרגיש האהבה, אבל להסביר את זה להעמיד את זה באמות מידה זה קשה לי.
בעניין זה, אדייק אין רע בשיהיה לך כיף לעבוד, הבעיה שאם את לא רוצה לעבוד את ה' אלא את עצמך זה לאמונה מלאה, יתכן ויש לך אמונה בה' וממילא בתורה ובמצוות, וכאשר יש אמונה כזו שה' יודע הכל עד הסוף אז גם אם קשה לי לא להסתרק בשבת כי השיער נראה בלגן אחד גדול, ני אשתדל למצוא פתרון אחר כי אני יודעת שזה מה שה' רוצה אז ככה יהיה הכי טוב.
זה דורש אמונה מוחלטת, אמונה מהסוג של ליפול אחורה ולדעת שה' יתפוס אותנו כאשר שוב קשה לנו מאד לקיים משהו, ואנחנו לפעמים גם מוסרים את נפשנו כי מאמינים במאה אחוז ששווה לקפוץ על הרימון ולהציל אנשים או למות על קידוש ה' ולא לעבוד עבודה זרה.
זה מאד קשה, אבל אפשר לנסות לבחון את זה מעט, ואומנם כיף לי ואני אוהב את ה' וגם ברגעים כאלו קוראים בשמו לכל ישראל, שמע ישראל!! אבל זה דורש הרבה אמונה.
צריך לשים לב לעבוד את ה' ולא את עצמך
כשיש ניסיונות אפשר להרגיש עד כמה יש לנו אמונה
תודה לך
ברור שאין כזה דבר יהודי שלא מאמין
מישהו יודע באיזה שבתות יש טישים
ב1.מודזיץ
2.מרכז חידי ויזניץ(ויזניץ הקטן
3.ויזניץ (ויזניץ הגדול
חוץ משבת נח , בבין הזמנים יש רק פעם אחת.
3. כנ"ל
פרשת בהר בחוקתי
קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית.
לזכור את הדרך.
"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ... "
אומר הרבי מסקרנביץ שהמילה את באה לרבות שגם את עצמך אסור לרמות, כשאנו באים לעבוד את השם צריך להסתכל על הדרך בא אנו הולכים על המאמצים ההשקעה והעומק, המדרש על תחילת פרשת בחוקתי אומר "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" המדרש קורא בעצם ל"בחוקתי תלכו" חישוב הדרכים, ההבנה של ההשקעה לעשות גם כשאין כח או לא מבינים, ההשקעה שלא תמיד זוכרים, ומתוך כך "ואשיבה רגלי אל עדותיך" חוזרים מצפים ועושים באמת "ושמרתם" צפייה ושמירת הדבר, "ועשיתם" לעשות אתם, "אתם" כפי שאומר בעל הטורים באמת.
~~~הרחבות~~~
.
לרצות, ללכת ולהיות.
נסיים בדברי הקדושת לוי על תחילת הפרשה, שמראים שבאמת, העיקר של הדברים זה שנסתכל אחד על השני בטוב, ונרצה טוב, ומתוך כך נלך בחוקות ה' יתברך :"...וזהו אם בחקותי תלכו, דהיינו אם תדבקו בחקותי אזי תהיה בבחינת מהלך.{מתעלה ממדרגה למדרגה} ואת מצותי תשמורו, לשון שמר את הדבר (בראשית לז,יא) דהיינו עוד אני אומר באם שתשמורו את מצותי. כלומר, באם שתחשבו לעשות מצותי אף על פי שאין אתם עושים עדיין אזי ועשיתם אותם. פירוש, שתחשב בעיני כאלו עשיתם אותם לפי שמחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה."
אדם רוצה לעשות טוב, והקב"ה מצרף מחשבתו למעשה. הוא עושה טוב, וכך הוא ממשיך ללכת בחוקות ה', להתקדם עוד ועוד.
כפי שהזכרנו מהרבי מסקרנביץ העין הטובה, והראייה של ההשקעה שייך גם לעצמנו, שעלינו לדעת להסתכל גם בעין טובה על עצמנו, אומר הרב חרל"פ במי מרום חלק ב', פירוש לאבות, עמוד ר"כ, אומר: "עין טובה הוא הרצון הפנימי, שכל זמן שהרצון לרצות בטוב לא עומעם עדיין, מסתכלים על הכל בעין טובה, ואין מבעטים בשום דבר טוב ומועיל..." זה הרצון לרצות להתקדם, העין הטובה היא השאיפה לפעול ולעשות.
שנזכה לדעת להעריך את המעשים שלנו, ולצבור כח מכל הימים שעברנו בספירת העומר לספור על גביהם ולבנות עוד קומה ועוד קומה לקראת מתן תורה וקבלת המצוות בלב שלם ואמיתי.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!!

קן ציפורבס"ד
@אופטימיות תודה רבה על התומנה החביבה
זה דבר די ידוע, גישה של ברסלב, כבר מזמן חשבתי שהפורום הזה הוא צריך להיות גם פורום חסידות ברסלב כי סגרו אותו, אז גם אם זה לא רשמי, מבחינתי זה ככה
פרשת אחרי מות - קדושים
{להשתחרר מהשנאה}קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית גילון מס' 129
מוכן לשלוח.
"וְסָמַךְ אַהֲרֹן... וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה:" אומר רש"י "איש עתי" המוכן לכך מאתמול, ומוסיף על כך הרמ"מ מוורקא שכדי לשלח את עוונות ישראל, ולכפר עליו צריך הכנה, כאשר אנו רוצים להתקדם מעבר לשילוח העוונות או כפרה מסוג זה או אחרי אלינו לחפש גם מה עושים עם זה, להיות מכונים שמתוך הכפרה נבנה בנו גם את הקדושה של קדושים תהיו.
~~~הרחבות~~~
לבטל את המיתה.
"אחרי מות" אחרי הוא לאחר הדבר וכך הנועם אלימלך מביא: "...וזהו אחרי מות שני בני וכו' רוצה לומר שיש כוח ביד הצדיק שיהיה אחרי מות לבטל המיתה איזה אדם כמו שאומרים בני אדם על דבר הנתבטל אומרים שכבר אחר הדבר ההוא שלא יהיה עוד..." הנועם אלימלך מציין פה נקודה חשובה אחרי זה אומר שהדבר כבר עבר, וזהו הכוח של הצדיק לגרום שיהיה כאחר המיתה לבטל אותה.
הדבר הזה הוא להשתחרר, מהעוונות, למצוא את הכח לבטל את המוות הפנימי לבטל את העצבות, כפי שמובא מרבי נחמן, שאומנם העצבות לא בהכרח חטא אך היא יכולה להוביל לכל העבירות, עלינו ללמוד כיצד להשתחרר מאותו מוות שצובט לנו בלב.
"לא תשנא את אחיך בלבבך"
שמעתי הסבר נפלא בהקשר הזה על לא תשנא את אחיך בלבבך, שהתורה אומרת דווקא הוכח תוכיח אותו, והעניין הוא שכאשר האדם משאיר את שנאתו בלב היא הולכת וגדלה, לכן צריך האדם ללמוד כיצד להוציא את הדברים, כיצד לברר את הכעס ולהתבגר, עליו ללמוד 'להוכיח את עמיתו בלי לשאת עליו חטא' ללמוד להשתחרר מהמוות, מהעוונות והכעסים, ולצור את "ואהבת לרעך כמוך" עם התחשבות והבנה הדדית כפי שמפרש הרמ"מ מוורקא "רעך" דומה לרוע שלך, כי כמו שאנחנו יודעים להצדיק את הרוע שלנו, ואת הטעיות שלנו, כך עלינו לנסות לחפש להצדיק את הרוע של החבר, להבין מאיפה הוא בא, ומה באמת קרה וכך לא נשנא אלא נאהב.
שנזכה להשתחרר מהשנאה שבלב, להסתכל בעין טובה על אנשים, להבין ולהכיר באמת, ולאהוב את כל עם ישראל. ומתוך אהבת חינם יבנה בית המקדש ונזכה לגאולה שלמה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!
הארות הערות וקבלה במייל: nashgivesmile@gmail.com

יש לי עוד משהו להגיד בנושא
אני אכתוב את זה בעז'ה אחרי שבת
קן ציפוראתה התייחסת כאן למוות רוחני בעצם?
אני שמעתי באותו הקשר משהו על מוות פיזי, מהפרשה הזו-אחרי מות קדושים מבינים שאחרי שהבן אדם מת הוא עובר תהליך של טהרה ואז מתקיים בו קדושים, ולפיכך הוא כבר קדוש (שמעתי את זה באזכרה של מישהו ופרשה זו הייתה באותו השבוע)
שבוע טוב
בס"ד
בכל אופן תודה על הדיוק, אכן הנועם אלימלך דיבר באמת על מוות פיזי, אך מכיוון שאיני יודע להחיות מתים{לא זכיתי
}
אז לקחתי את זה למוות אותו אני יכול להחיות.
אבל זה בהחלט נכון אומרים שכל מי שכתוב שמו בגמרא ידע להחיות מתים.{כך זכור לי..{אבל בוודאי למשל על רבי שמעון כתוב מפורש שבהתחלה הם החריבו את העולם ולאחר מכן בנו רצה לשרוף והוא החיה וכו'.}
פרשת אמור
קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית גילון 130
מילים רכות.
בתחילת הפרשה חוזר לנו כפל של אמור, ואמרת. ושאלה שהרבה שואלים מה זה בא ללמד אותנו? רש"י לומד כך:"אמור, ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים " ומרחיב על דבריו הרב יוסף צבי וינר בספרו דעת תושיה, שבאמת אנחנו לא מצווים להפריש את הקטן בידיים, ולכן דווקא כאן לומד רש"י כי למרות שאיננו מצווים להפריש בידיים עלינו לחזור ולומר במילים באמירה רכה, כדי שהילד יפרש.
וכך גם בחיים, לפעמים אי אפשר לנצח בכוח ועוצמה רבה, לפעמים הדרך להוביל לשינוי ולחינוך, היא במילים רכות וחזרה נוספת{כפי שלומד האלשיך הקדוש מהכפל שעלינו לחזור ולהסביר} הילד לומד לגדול נכון ולהתחזק.
~~~הרחבות~~~
הנגלה והנסתר הולכים ביחד.
"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת"
הנה הרמב"ם ב'מורה נבוכים' כתב ברוח קדשו לבאר ולפרש את טעמי הפשט של מצוות התורה,
ואודות 'לחם הפנים 'כתב ח"ג, פמ"ה בזה הלשון:
"השולחן והיות עליו הלחם תמיד - לא אדע בו סיבה, ואיני יודע לאיזה דבר איחס אותו עד היום".
והצביע רבי שמואל אויערבאך שליט"א, שנוכל להכיר מכאן היאך בתורתנו הקדושה הכל מותאם ומדוקדק, כי הנה גם האר"י ז"ל כתב בפיוט 'אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָא ליום השבת בזה הלשון -
"יְגַלֵּי לָן טַעְמַי דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי "יגלה לנו הטעם שבשתים עשרה הלחם.
הרי לנו שדרך הנגלה ודרך הנסתר בתורה ממקור אחד הם, וזה לעומת זה,
כאשר הנשר הגדול הרמב"ם לא משיג ברוחב דעתו את הפשט של 'לחם הפנים' בדרך הנגלה, גם האר"י הקדוש לא יודע את סודו בדרך הנסתר.
לדעת להשקיע ולהעריך את הזמן עצמו.
לסיום אזכיר בקצרה את ספירת העומר בה אנו עוסקים ומוזכרת בפרשתנו, הרמב"ן בחידושיו לקידושין אומר שמצוות ספירת העומר היא לא מצוות עשה שהזמן גרמא, מסביר בעל השרידי אש הרב יחיאל יעקב ויינברג, את דבריו שמצוות עשה שהזמן גרמא היא מצווה בה המעשה המיוחד יועד לזמן מסיום, אך פה זה לא מצוות עשה שהזמן גרם אלא המצווה היא הזמן, בהקשר לכך אמשיך את המשפט שהבאתי בצד המצווה של ספירת העומר היא להשקיע ולספור ולהעריך את הימים האלה לקדושה וטהרה, היא בעצם מצוות הזמן, הסבלנות וההשקעה, ומתוך ההשקעה בזמן ובחשיבתו מגיעים לפירות המתוקים ולמתן תורה.
שנזכה ללמוד וללמד, באמונה והערכה בחיבור לכל חלקי התורה, ובהבנה של הזמן והחיים שלנו, שנדע לקדש ולהתקדש באהבה ואמונה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

אבי יוצא לפנסיה ואנו מארגנים לו מסיבה.
רציתי לומר דבר תורה- משל-נמשל על אדם שעמל הרבה כל חייו והשתלם לו וכו'.
אשמח אם יש מישהו שיכול לעזור לי עם זה.
תודה מראש (:
בס"ד
יש אמירות של חז"ל על חשיבותם של עבודת שונות כל עבודה כעצמה.
בכללי יש את "אשרי הנהנה מיגיע כפיו"
ויש גם "תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה.."
שהם מעלות כלליות של המלאכה, אבל חושב שכדי להתייחס למה שהוא עסק בו.
אשמח לנסות לכתוב יותר לפי מה שהוא עשה, זה הרבה יותר נחמד שמעריכים את מה שעשתי מאשר אמירה כללית.
תודה על תשובתך המהירה
בס"ד
אני חושב שאת יכולה לדבר על מעלת החסד, שעבודה כזו בוודאי מכילה.
עלה גם על הערך של הזמן, שלעשות חסד עם אנשים מבוגרים מראה ומסביר שגם לאותם רגעים אחרונים יש ערך גדול ואנו מוכנים להשקיע באותם זמנים שיהיה הכי טוב.
כאשר אביך עסק בלדאוג לזקנים הוא לא רק מביע עזרה והשקעה, אלא גם הערכה לכל זמן.
אני לא רוצה להכביר במילים כי בסופו של דבר זה אבא שלך אז את צריכה לנסח את זה בצורה הכי נכונה ואמיתית.
אתן את זה בצורה מנוסחת קצת, ותנסי להוסיף ולהשתמש בלשונך.
אדםכמו אבא, שעבד והשקיע באחרים, הוא אדם שיש ממנו ללמוד הרבה, גם על ההשקעה, גם על הטוב לב והעזרה וחשוב גם להדגיש על הערך לחיים, בעבודתו שעזר לבית האבות ולזקנים גילה טוב לב, וגילה שיש חשיבות לאותם אנשים שלפעמים חושים סיימו את חייהם.
אבא עכשיו מסיים עבודה זו ונותן לנו להמשיך את דרכו, אבל הדבר החשוב זה הערך הזה של כל רגע, שגם עכשיו חייו הם חשובים, הוא לימד את זה במשך כל חייו שגם החיים אחרי הכל הם חשובים בעשיית החסד עם בית האבות, ועכשיו הוא עבור להתמקד בחשיבות חייו ואנו רוצים רק להמשיך לקבל וללמוד מאבא שלנו את חוכמת חייו והחשיבות לכל שלב."
זה מה שעולה לי אבל שוב יכולה גם למצוא המון דברים על מעלת החסד בלבד וחשוב שהאמירה תבוא ממך בסופו של דבר.