פורום עבודת ה' (עמוד 24)

בס"ד                                           עוצמה פנימית.

להיות לה'.

"...וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה' " שואל הנועם אלימלך מה הקשר של אני ה', לכך שהלווים יהיו לה'? במיוחד לאור העבודה שבפסוקים אחרים אינו מוזכר הדבר. אלא עונה הנועם אלימלך, שכאן רומז הפסוק איך אפשר להיות לה'? איך אפשר להדבק בו הרי הוא אש אוכלה, אלא עלינו להיות להתלוות  להידבק במידותיו, בתורתו, ומתוך כך נדע שאכן "אני ה' " נוכל להכיר את הבורא, ויתכן שזה מוזכר דווקא בפסוק זה שמתחיל "קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.." להורות שכל אחד מעם ישראל יכול ללמוד ולהדבק כבני לוי, ולדעת ש"אני ה' ".

 

 

 

 

העמקת הקשר ודאגה לכל הצרכים שבו.

מנהג הוא שבימי ספירת העומר לומדים מסכת סוטה, בפשט שכן יש בה מ"ט כימי ספירת העומר, אך כפי שגם אמר לי הרב נחום נריה, אולי נהגו ישראל יותר ללמוד סוטה ולא שבועות שגם מ"ט דף מכיוון שאנו מעמיקים בעניין הקשר שלנו עם ה', הקשר של הדוד והרעיה, ועלינו לדעת מה קורה אם עוזבים, ובאותה מידה שאם אכן נמצאים בקשר כמו שצריך, נקבל את שכר פרי הבטן של הקשר.

ואכן שתי הדברות שנאמרו מפי השכינה, "אנכי ה' אלוקיך, ולא יהיה לך" בהם יש את החתונה עם ה', ובלא יהיה לך נאמר "אל קנה" כי ה' קינא לנו.

וחשבתי לנסות להעמיק יותר במסכת סוטה, ובסוף המסכת שמדברת על עגלה ערופה והחיסרון של הגלות, ואולי הדבר בא ללמדנו את מקום הסוטה, כמו הסנהדרין שאיננו חושדים שרצחו את הנפש אלא "לא דאגו כל צורכם" כך גם בסוטה, לא קיבלה את כל צרכיה והלכה לרעות בשדות זרים, וכך גם היסוד הוא להפך, שעלינו להעמיק בקשר, לחפש וללמוד ולמצוא את היכולות להתחבר לה'.

 

כדי לזכות בקשר עם ה' צריך לשים לב, להיות לכל הצורך, להתאמץ ולהעמיק בלימוד, ואולי אכן אף על פי שלכאורה אין דף א' יש פה מ"ט דפים, כי דף א' הוא אלופו של עולם כפי שמקובל בפי החסידים. דף א' הוא להבין שאחרי, תוך כדי, ולפני כל הלימוד עלינו להעמיק את הקשר, למלאות את הפגמים, לתקן את עצמנו, להאמין ביכולת שלנו להתלוות לה' ומתוך כך נזכה, לפרי הבטן, לדעת את ה'.

 

שנזכה להעמיק את הקשר בינינו לה', בינינו לתורה ולקדושה, לחפש ולענות לנפשנו לצמא שבנו ולתת את הכל כדי שהקשר יצמח ויעלה ברכה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

וחג שבועות, חג מתן תורתנו שמח!!!

כבר תקופה די ארוכה אני מרגישה מאוד חומרית, אני יודעת שאצל בנות מן הסתם המשיכה לחומר תהיה חזקה יותר אבל זה מאוד מפריע לי כי גם כשאני מפנה זמן לרוח זה לא ממש מתוך התלהבות אמיתית.
אשמח לדעת מה כדאי לי לעשות/לקרוא כדי שהמחשבה תתהפך לי ותתרכז שוב בדברים החשובים באמת ולא בשטויות של העולם הזה

בס"ד                                                        עוצמה פנימית.

אתה תרומם את שמו הגדול.

 

"...וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶֽת הָֽאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָֽאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָֽאִשָּׁה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת" בפסוק הכהן אומר לאשה הסוטה, זו שהחליטה לעזוב את בעלה ובעומק לעם ישראל שהחליטו לעזוב את ה' חס וחלילה "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" ומפרש הקדושת לוי שבעצם אומר פה ה', זה לא יהיו רק ייסורים או מיתה של שנאה, אלא אפילו לאותם רשעים נותן ה' לקדש את ה', אפילו אותם רשעים שבישראל, ה' נותן להם את האפשרות לקדש שמו, ועל אחת כמה וכמה שאנחנו יכולים לקדש את שמו של ה' בעולם, עלינו להרים את הראש ולקדש את ה' בתורה מעשים טובים בכל חיינו ובכל חיי חיינו!!  וכפי שאמר לנו ראש הישיבה הרב נחום נריה בשבועות שמעמד הר סיני הוא בעצם מתוך כל אותם ימים שלפני כל המכשולים והקשיים שבדרך של קריעת ים סוף מלחמת עמלק, מתוכם מקבלים את התורה.

                                                             ~~~הרחבות~~~

 

נשיאת הראש.

כפי שדיברנו גם בשנים עברו יש בפרשת נשא עניין של התעלות של נשיאת ראש פה ליד באזור של מעמד הר סיני, להבין שאותם כוחות ללמוד כלה לילה ולהתקרב לה' קיימים בנו.

דיברנו על כך שיש צורך להסיר את התחושה שאיננו שייכים הבאה לידי ביטוי בפרשיות "שליחת הצרוע והמצורע" שבנו, "וידוי על חטאים", "הנזיר כפתרון לסוטה ולהתרחקות", ומתוך כך עלינו כמובן להתעלות "לתת לכהן את קודשיו", להתברך בברכת כוהנים ולשמוח בסיום המשכן."

כמובן אתם מוזמנים להסתכל  ולעניין יותר בעומק הפרשות השונות, אני יגע רק באחד הפרשות האלו, פרשת ברכת כוהנים שנוגעת בי מאד, הברכה שאומרת לנו להתקדש, שה' מברך אותנו מפי הכוהנים ומדריך אותו לגדול:

1. "יברכך ה' וישמרך" ברכה ושמירה כמו ברחם שמגדל, ושומר על התינוק.כך גם ה' מברך אותנו ושומר עלינו.

2. "יאר ה' פניו אליך ויחנך" ה' נותן לנו מאור פנים וחיוך, שאיתו מחנכים ילדים, באהבה ובשמחה, ה' מאיר לנו פנים ועוזר לנו לגדול.

3."ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" ה' מרים את עינינו אליו ומביט כלפינו, נותן לנו מקום, שנוכל להיות שלמים יותר יחד עם ה'.

שנזכה לגדול והתקרב לה', לדעת שיש בנו את הכח לקדש את שמו בעולם, לשמוח במתן התורה והקדושה ולהוסיף אור בעולם.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

מישהו יודע באיזה שבתות יש טישים

ב1.מודזיץ

2.מרכז חידי ויזניץ(ויזניץ הקטן

3.ויזניץ (ויזניץ הגדול

בס"ד                                                                   עוצמה פנימית.

לזכור את הדרך.

"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ... "

אומר הרבי מסקרנביץ שהמילה את באה לרבות שגם את עצמך אסור לרמות, כשאנו באים לעבוד את השם צריך להסתכל על הדרך בא אנו הולכים על המאמצים ההשקעה והעומק, המדרש על תחילת פרשת בחוקתי אומר "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" המדרש קורא בעצם ל"בחוקתי תלכו" חישוב הדרכים, ההבנה של ההשקעה לעשות גם כשאין כח או לא מבינים, ההשקעה שלא תמיד זוכרים, ומתוך כך "ואשיבה רגלי אל עדותיך" חוזרים מצפים ועושים באמת "ושמרתם" צפייה ושמירת הדבר, "ועשיתם" לעשות אתם, "אתם" כפי שאומר בעל הטורים באמת.

 

.

 

לרצות, ללכת ולהיות.

נסיים בדברי הקדושת לוי על תחילת הפרשה, שמראים שבאמת, העיקר של הדברים זה שנסתכל אחד על השני בטוב, ונרצה טוב, ומתוך כך נלך בחוקות ה' יתברך :"...וזהו אם בחקותי תלכו, דהיינו אם תדבקו בחקותי אזי תהיה בבחינת מהלך.{מתעלה ממדרגה למדרגה} ואת מצותי תשמורו, לשון שמר את הדבר (בראשית לז,יא) דהיינו עוד אני אומר באם שתשמורו את מצותי. כלומר, באם שתחשבו לעשות מצותי אף על פי שאין אתם עושים עדיין אזי ועשיתם אותם. פירוש, שתחשב בעיני כאלו עשיתם אותם לפי שמחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה."

אדם רוצה לעשות טוב, והקב"ה מצרף מחשבתו למעשה. הוא עושה טוב, וכך הוא ממשיך ללכת בחוקות ה', להתקדם עוד ועוד.

 

כפי שהזכרנו מהרבי מסקרנביץ העין הטובה, והראייה של ההשקעה שייך גם לעצמנו, שעלינו לדעת להסתכל גם בעין טובה על עצמנו, אומר הרב חרל"פ במי מרום חלק ב', פירוש לאבות, עמוד ר"כ, אומר: "עין טובה הוא הרצון הפנימי, שכל זמן שהרצון לרצות בטוב לא עומעם עדיין, מסתכלים על הכל בעין טובה, ואין מבעטים בשום דבר טוב ומועיל..." זה הרצון לרצות להתקדם, העין הטובה היא השאיפה לפעול ולעשות.

 

שנזכה לדעת להעריך את המעשים שלנו, ולצבור כח מכל הימים שעברנו בספירת העומר לספור על גביהם ולבנות עוד קומה ועוד קומה לקראת מתן תורה וקבלת המצוות בלב שלם ואמיתי.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!!

בס"ד                                                  עוצמה פנימית                                  גילון מס' 129

מוכן לשלוח.

"וְסָמַךְ אַהֲרֹן... וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה:" אומר רש"י "איש עתי" המוכן לכך מאתמול, ומוסיף על כך הרמ"מ מוורקא שכדי לשלח את עוונות ישראל, ולכפר עליו צריך הכנה, כאשר אנו רוצים להתקדם מעבר לשילוח העוונות או כפרה מסוג זה או אחרי אלינו לחפש גם מה עושים עם זה, להיות מכונים שמתוך הכפרה נבנה בנו גם את הקדושה של קדושים תהיו.

 

 

                                                                                                

לבטל את המיתה.                                                                     

"אחרי מות" אחרי הוא לאחר הדבר וכך הנועם אלימלך מביא: "...וזהו אחרי מות שני בני וכו' רוצה לומר שיש כוח ביד הצדיק שיהיה אחרי מות לבטל המיתה איזה אדם כמו שאומרים בני אדם על דבר הנתבטל אומרים שכבר אחר הדבר ההוא שלא יהיה עוד..." הנועם אלימלך מציין פה נקודה חשובה אחרי זה אומר שהדבר כבר עבר, וזהו הכוח של הצדיק לגרום שיהיה כאחר המיתה לבטל אותה.

הדבר הזה הוא להשתחרר, מהעוונות, למצוא את הכח לבטל את המוות הפנימי לבטל את העצבות, כפי שמובא מרבי נחמן, שאומנם העצבות לא בהכרח חטא אך היא יכולה להוביל לכל העבירות, עלינו ללמוד כיצד להשתחרר מאותו מוות שצובט לנו בלב.

 

"לא תשנא את אחיך בלבבך"

שמעתי הסבר נפלא בהקשר הזה על לא תשנא את אחיך בלבבך, שהתורה אומרת דווקא הוכח תוכיח אותו, והעניין הוא שכאשר האדם משאיר את שנאתו בלב היא הולכת וגדלה, לכן צריך האדם ללמוד כיצד להוציא את הדברים, כיצד לברר את הכעס ולהתבגר, עליו ללמוד 'להוכיח את עמיתו בלי לשאת עליו חטא' ללמוד להשתחרר מהמוות, מהעוונות והכעסים, ולצור את "ואהבת לרעך כמוך" עם התחשבות והבנה הדדית כפי שמפרש הרמ"מ מוורקא "רעך" דומה לרוע שלך, כי כמו שאנחנו יודעים להצדיק את הרוע שלנו, ואת הטעיות שלנו, כך עלינו לנסות לחפש להצדיק את הרוע של החבר, להבין מאיפה הוא בא, ומה באמת קרה וכך לא נשנא אלא נאהב.

 

שנזכה להשתחרר מהשנאה שבלב, להסתכל בעין טובה על אנשים, להבין ולהכיר באמת, ולאהוב את כל עם ישראל. ומתוך אהבת חינם יבנה בית המקדש ונזכה לגאולה שלמה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

 

הארות הערות וקבלה במייל: nashgivesmile@gmail.com

בס"ד                                                 עוצמה פנימית                                                          גילון 130

מילים רכות.

בתחילת הפרשה חוזר לנו כפל של אמור, ואמרת. ושאלה שהרבה שואלים מה זה בא ללמד אותנו? רש"י לומד כך:"אמור, ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים " ומרחיב על דבריו הרב יוסף צבי וינר בספרו דעת תושיה, שבאמת אנחנו לא מצווים להפריש את הקטן בידיים, ולכן דווקא כאן לומד רש"י כי למרות שאיננו מצווים להפריש בידיים עלינו לחזור ולומר במילים באמירה רכה, כדי שהילד יפרש.

וכך גם בחיים, לפעמים אי אפשר לנצח בכוח ועוצמה רבה, לפעמים הדרך להוביל לשינוי ולחינוך, היא במילים רכות וחזרה נוספת{כפי שלומד האלשיך הקדוש מהכפל שעלינו לחזור ולהסביר} הילד לומד לגדול נכון ולהתחזק.

 

 

הנגלה והנסתר הולכים ביחד.

"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת"

הנה הרמב"ם ב'מורה נבוכים' כתב ברוח קדשו לבאר ולפרש את טעמי הפשט של מצוות התורה,

ואודות 'לחם הפנים 'כתב ח"ג, פמ"ה בזה הלשון:

"השולחן והיות עליו הלחם תמיד - לא אדע בו סיבה, ואיני יודע לאיזה דבר איחס אותו עד היום".

והצביע רבי שמואל אויערבאך שליט"א, שנוכל להכיר מכאן היאך בתורתנו הקדושה הכל מותאם ומדוקדק,  כי הנה גם האר"י ז"ל כתב בפיוט 'אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָא ליום השבת בזה הלשון -

"יְגַלֵּי לָן טַעְמַי דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי "יגלה לנו הטעם שבשתים עשרה הלחם.

הרי לנו שדרך הנגלה ודרך הנסתר בתורה ממקור אחד הם, וזה לעומת זה,

כאשר הנשר הגדול הרמב"ם לא משיג ברוחב דעתו את הפשט של 'לחם הפנים' בדרך הנגלה, גם האר"י הקדוש לא יודע את סודו בדרך הנסתר.

 

לדעת להשקיע ולהעריך את הזמן עצמו.

לסיום אזכיר בקצרה את ספירת העומר בה אנו עוסקים ומוזכרת בפרשתנו, הרמב"ן בחידושיו לקידושין אומר שמצוות ספירת העומר היא לא מצוות עשה שהזמן גרמא, מסביר בעל השרידי אש הרב יחיאל יעקב ויינברג, את דבריו שמצוות עשה שהזמן גרמא היא מצווה בה המעשה המיוחד יועד לזמן מסיום, אך פה זה לא מצוות עשה שהזמן גרם אלא המצווה היא הזמן, בהקשר לכך אמשיך את המשפט שהבאתי בצד המצווה של ספירת העומר היא להשקיע ולספור ולהעריך את הימים האלה לקדושה וטהרה, היא בעצם מצוות הזמן, הסבלנות וההשקעה, ומתוך ההשקעה בזמן ובחשיבתו מגיעים לפירות המתוקים ולמתן תורה.

שנזכה ללמוד וללמד, באמונה והערכה בחיבור לכל חלקי התורה, ובהבנה של הזמן והחיים שלנו, שנדע לקדש ולהתקדש  באהבה ואמונה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

אבי יוצא לפנסיה ואנו מארגנים לו מסיבה.
רציתי לומר דבר תורה- משל-נמשל על אדם שעמל הרבה כל חייו והשתלם לו וכו'. 

אשמח אם יש מישהו שיכול לעזור לי עם זה.

תודה מראש (:

ומרגישה שאף אחד לא מבין אותי, לפעמים אני אומרת שהכל סבבה, אבל מבפנים אני בעצמי לא יודעת מה עובר עליי, ההרגשה של ה׳רחוק-קרוב׳ ושאני מצערת את אבא, חלילה .. וכל פעם אומרים לי , או יותר נכון מישהי אמרה לי שזה ״בקטנה״, או ״תשמחי כבר, תפסיקי להיות עצובה״, אבל אף אחד לא מבין שזה תהליך ולהגיד למישהו ״בקטנה״ בנוגע למשהו שהוא כל עולמו, זה לא עוזר, אפילו לא מעודד, רק גורם כביכול לחשוב שזה שטויות, אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי שזה לא שטויות, זו האמת שלי ושאולי זה בסדר שאף אחד לא יודע איך להכיל את זה, ובאמת שאני רוצה שיהיה בן אדם שיכיל את זה, שלא יאמר בקטנה, שיבין ושלא ישפוט, שיעודד.. וגם כשאני רוצה להסביר למורה שלי, אני לא מצליחה.. מן הרגשה בלב שאי אפשר להסביר אותה במילים ולפעמים כשאני סתם יושבת וחושבת, אני מרגישה שהקב״ה יושב ממש לידי ומבין אותי בלי שאגיד מילה, ולפעמים ממש קשה לומר ולדבר ולשתף והכל ״מתבלגן״, אבל עדיין משהו שם מרגיע, מחזיק אותי חזק ונותן לי תקווה ואולי כל מה שקורה עכשיו, הדברים הלא ברורים, התחושה שאני לא יכולה לפרוק למישהו מה עובר עליי כי אולי זה קצת ׳עמוק׳, זה כדי שאשליך על ה׳? אתקרב אליו יותר, אסמוך עליו יותר? ושזה לטובה זה שאף אחד לא מבין אותי, ושאני מרגישה מתוסבכת בקשר לכך למרות שכשאני מדברת עם המורה שלי, היא אומרת לי שהיא מבינה אותי ושאני לא מתוסבכת.. אבל אולי רק איתה אני לא מרגישה כזו בקשר לעניין הזה, אבל עם השאר, אני בטוחה שאני סתם מתוסבכת או שיתייאשו ממני וזה די מתסכל ..

אני נחשב מאד צדיק חזק, מחזק וכו' אבל אני רוצה הגנה, אני מחפש מי שיתן לי כוח להמשיך ולגדול להתקדם לחיות.
לפעמים גם האדם החזק הוא חלש בפנים.

כואב לי ושבור ואני רוצה למצוא מי שיתן לי כח, שיתן לי לגלות את הכח שבי.

אשמח לעזרה עידוד או משהו.
תודה מראש.

מקווה שאני במקום הנכון, לא גולשת כאן בדר"כ (שייכת יותר לפורום הורות וכאלה..)

ראיתי את הכתבה עליהן עכשיו ופתאום ממש מענין אותי- מה בעצם הבעיה איתן? (מעבר לזה שהן בלי כיסוי ראש וכו' אבל הרי יש הרבה נשים שמגיעות כך לכותל..)

הבנתי שמחינה הלכתית אין בעיה לאישה להניח תפילין ולשים ציצית, היא פשוט לא מחויבת בזה

(ולא שאני מתכננת לעשות את זה ח"ו, פשוט רוצה להבין..)

אז בהנחה שאין עם זה בעיה הלכתית

וממה שהבנתי הן מתפללות ללא עירוב- רק נשים בנפרד

אז מה הבעיה?

 

סליחה על השאלה הפרובוקטיבית, פשוט ממש מענין אותי..

תודה לעונים!

בס"ד

אני לא מתיימר להבין בספירות, אבל אני רוצה לשתף אתכם במה שעלה לי.

הגבורה שבתפארת אומרת לי להתגבר בפאר, בגאווה.

לכל אחד יש את הטוב שלו, מיוחדות ועוצמה, ולפעמים בתוך העוצמה הזו נוצרת לו גאווה, ועליו לשים לב לכך שכשהוא מתגבר ומוסיף ביופיו שלו ליפל בגאווה.

 

כדוכמה מביאים את העניין שאם למשל מישהו קם לשחרית כשחבריו לחדר לא קמים, יכול הוא להגיד הנה אני גדול שקמת, ולהתגאות על חבריו, אך צריך הוא להביט שכן לרוב אותם חברים יכולים להיות טובים ממנו בדברים אחרים, ומי הוא זה שיעשה חשבון שמים להגיד שאני גדול מחברי.

 

 

באופן כללי על מידת הגאווה, ועל העוצמה והתפארת שלנו, יש הרבה דברים לומר וללמד, וצריך לשים לב ולהיזהר ולהתקדם נכון.

 

למי שזוכר לפני פסח את ביעור החמץ הרוחני, אז אצלי לפחות השנה ביקשתי להתנתק קצת יותר מנקודות של גאווה שיש לי.

 

שנזכה בספירת העומר ובכל השנה לתקן את מידותנו יותר.

 

בס"ד                                                 עוצמה פנימית.

 

לקבל בשמחה.

בפרשת תזריע מוזכר ציווי המילה ביום השמיני, ואומרת הגמרא במסכת שבת דף קל שכל מצווה שקיבלו ישראל בשמחה עדיין עושים בשמחה כגון מילה.

עלינו ללמוד מכאן את החשיבות ליחס שאנחנו נותנים לתחילת הדבר, במהלך הדרך יתכן ויהיו קשיים, אך עלינו לזכור את השמחה, את הרצון שהיה לנו בתחילת הדרך לגדול בתורה ובקדושה לאורך כל הזמן.

באותו עניין לקראת יום עצמאות הקרב, ישנם הרבה שאלות ודברים שחלפו עלינו, אך עלינו לזכור את השמחה שהייתה בהתחלה, בקבלת המדינה, בקבלת המצווה ומתוך כך לשמוח ולהמשיך להוסיף את אור ה' והגאולה.

 

 

לא לפתוח פה לשטן.

"כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" שנינו במסכת נגעים פי"ב מ"ה:

"אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא כנגע נראה לי בבית".

וכמה טעמים נאמרו בזה, ובתוי"ט כתב באחד הטעמים, שהתורה הקפידה על כך שלא יאמר 'נֶגַע' אלא 'כְּנֶגַע', כדי שלא יפתח פיו לשטן, כי הלא יתכן שעוד בטרם יבוא הכהן יכהה הנגע, לפיכך לא יאמר בלשון ודאי אלא רק 'כְּנֶגַע'.

 וצריך לדעת את זה בכל עבודת ה' שאסור לנו להתייאש, להליט לבד שיש כבר נגע, ואין סיכוי אלא לחפש לראות את הטוב והדרך להתקדם, ונסיים בדברים של הרב אהוד ברזילי בהקשר זה: "בתורה אין רק מגמות כלליות אלא חיזוק והדרכה גם במצבי חולשה: כלידה, מחלה וצרעת. כך גם ממחלת גלות נקום בעוז חיי תורה"

 

שנזכה לזכור את הרצון והעוצמות בהם התחלנו ללכת, לא להתייאש מהקשיים שבדרך, ולהתקדם מעל המכשולים בעזרת התורה והאמונה בה'.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!

שלום - לאורך הרבה שנים יש הרבה צירופי מקרים של חולאים רעים וגזירות רעות על המשפחה שלי וכאשר חשבתי על זה הגעתי למסקנה שאולי יש על המשפחה שלנו קללה, יש לציין שאנחנו משפחה שומרת מסורת ככל האפשר ולא עשינו רע לאף אחד אבל אחרי שראיתי שבאים על המשפחה שלנו הרבה צרות הגעתי למסקנה שרוב הסיכויים שישנה קללה על המשפחה שלנו ואסביר למה אני חושב ככה:

דודה שלי חלתה והיא נמצאת בטיפולי כימותרפיה פעמיים בשבוע, יש לנו שכנים רעים שעושים לנו רעש מעל הבית שלנו וכאשר ניסינו לדבר עימם שיפסיקו לעשות רעש הם לא הקשיבו לנו עד שנאלצנו להזמין להם משטרה והיחסים עימם נהרסו לחלוטין, אבא שלי עבר ניתוח לב ויש לו עוד בעיות רפואיות שמהם הוא סובל, אני עצמי לא מסתדר לאורך זמן רב במקומות תעסוקה, ועוד....

הסיפור מתחיל כך: המשפחה שלי מצד האבא עוד לפני שנולדתי היה לאבא שלי דודה שסבתא שלי הסתכסכה עימה והם רבו ואותה אישה כל הזמן קיללה את המשפחה שלנו בגלל אותו סכסוך וככל הנראה בגלל שאותה אישה קיללה את המשפחה שלנו אז עד היום המשפחה שלי סובלת מייסורים וחולאים רעים בגלל אותה קללה, אותה אישה נפטרה לפני מספר שנים אבל ככל הנראה הקללה נמשכת עד היום.

שאלתי היא - איך ניתן לזהות האם יש קללה על המשפחה שלנו ולהסיר אותה?

בס"ד                                                     עוצמה פנימית.

כוח המעשה.

"...וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם:"

אומר רש"י: "אמרו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו (תהלים צ, יז.), יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל ז' ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו, ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה... לכך אמר זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם..." רש"י מביא לכאורה שמשה רבנו בא להגיד לעם שאהרון חשוב ממנו, אך נראה לי שאם נדייק זה לא העניין המרכזי, שהרי אם כן משה היה מברך לבד, אך הם היו יחד כי כל אחד בא מצד אחר מתפקיד אחר, והתפקיד של אהרון היה הגורם להשראת השכינה הקרבת הקורבנות, "העבודה" שמחברת את הרוח לעולם המעשה, זה תפקיד הכהן, ועלינו ללמוד מכאן שיש למעשים ולמצוות אותם אנחנו מקיימים את הכוח להשרות שכינה ובעניין הזה היה חשוב למשה רבנו להדגיש לנו את כוח העבודה והמעשים של אהרון. "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ...וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" יש נועם והשראת שכינה עלינו, והמעשים שלנו, הם הנותנים אפשרות להשראת השכינה.

 

 

 

דיבור האמונה האינסופי, והמילה המדויקת. פסח וספירת העומר, משה ואהרון.

אמרתי שכנראה יש פה שתי נקודות שונות, והתייחסו לחלקו של אהרון, ושל המעשים, אני רוצה להתייחס עכשיו לחלק השני של משה, של השבעה ימים לפני הפרשה שלנו, ובמקביל נתייחס לפסח ולספירת העומר.

הרבי  מרדזין, מדבר על מדוע לא מברכים שהחיינו על סיפרת העומר, ותשובתו היא שהאור נגלה לפני ביציאת מצרים, ולאחר מכן עלינו לגלותו. הדבר מאד דומה בעיני למשכן אותו משה הקים והרס ותחילת הסיבה למשכן שרש"י מביא ,לכפר על העגל" משה בונה את האור הראשוני האור הגדול מאד המטרה והשאיפה, אבל זהו ברק, אנחנו קולטים אותו אבל רק לרגעים ספורים שלפעמים לא מבינים שזה אכן ברק.

ככה היה לנו את ליל הסדר בו דיברנו, ישבנו ודיברנו ביציאת מצרים, ישנם אורות גדולים ואין מספיק זמן לקלוט את מה שקורה בליל הסדר, ואז לאחר שהפסח, שיש לנו את השאיפה, אנחנו מגיעים לספירת העומר, סופרים כל מילה מסתכלים על איך להתקדם צעד אחר צעד.

כפי שאמר לי הרב צוריאל בובליל האדם בדרך למטרה צריך שלוש מטרות הגדולה, שאליה הוא שואף, האמצעית שהיא הדרך בה הוא ילך, והמטרות הקטנות הצעדים והשלבים בסולם אותם אנו עולים.

פסח ומשה רבנו נותנים לנו את המטרות הגבוהות אליהן אנחנו שואפים עם הדרכות התורה כיצד ללכת, והמעשים להתקרבות של אהרון ושל ספירת העומר.

 

שנזכה מתוך פסח, והשאיפה לגאולה מלאה, לספור ולהעריך את המעשים שלנו, ולהתקדם למתן תורה והגאולה השלמה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

שלום - סבתא שלי הלכה לעולמה לא מזמן ואני מרגיש שלא הספקתי להיפרד ממנה כמו שצריך כי לא יצא לי לראותה לפני שהיא הלכה לעולמה בגלל שהייתי נורא עסוק בין אם זה בלימודים ובעבודות מזדמנות שבהן עבדתי ובין אם זה בגלל שהיא הייתה גרה נורא רחוק מאיפה שאני גר לקראת מותה.

אני לא יודע האם היא סולחת לי על כך שלא הלכתי לראות אותה לקראת מותה ואני מרגיש צורך דחוף לסגור עימה את העניין הזה כי במידה והיא לא סולחת לי היא מקטרגת עליי בשמיים ויש עליי קללה בגלל זה.

במידה ואני אחליט לבצע סיאנס ולשאול אותה האם היא סולחת לי על כך שלא הלכתי לבקר אותה לפני מותה האם אני אני יכול לבצע את הסיאנס לבד או שעליי לעשות זאת עם עוד שני אנשים לפחות? איך עליי לבקש מהנשמה לזמן אותה בפניי? מה עליי לעשות כדי למנוע חדירת נשמות לא יהודיות לסיאנס? אני יודע שעל פי ההלכה סיאנס אסור מכיוון שאסור לדרוש את המתים כי זה מפריע להם במנוחתם וזה גורם לקללה במקום לברכה אבל אני לא נפרדתי ממנה כמו שצריך לפני מותה ואם היא נפטרה בכעס על זה שלא הלכתי לבקר אותה אז יכול להיות עליי קללה.

בס"ד

"אמר רבי יצחק לא היה צריך לכתב את התורה אלא מהחודש הזה לכם..."

בדרשה קצרה לפי דברים מהרב טוביה ליפשיץ, העניין הוא שיש שני זמנים.

זמן העולם כולו, זמן של בראשית וקבוע.

ולעם ישראל יש זמן שלו זמן מתחדש כמו הלבנה שמתחדשת והחודשיים שמתנים.

רבי יצחק אומר אולי היינו צריכים להתחיל מהזמן המיוחד של עם ישראל של השינוי ויצירה של הזמן.

 

אומנם לא נקבע כך אך עלינו ללמוד מכאן להתקדם עם הזמן ולנצל את המהות של הזמן בישראל שבו אנו נעים ומרגישים כל רגע בין עלייה וירידה וכו'.

שנזכה לנצל את הזמן ולהתנוסס.

 

חודש טוב ומוברך בע"ה שיהיה.

היי אני בתהליך חזרה בתשובה אבל עדיין מרגישה רחוקה מה' יש לכם עצות אולי על איך להרגיש את אלוהים איתי? בהתחלה הרגשתי אותו בכל רגע ורגע וזה רק הולך ומתעמעם

בס"ד

אז כפי ש @ניצן_מ הזכירה בשירשור בנושא השיעובדים שלי

אנחנו רוצים יחד עם השריפת חמץ, לשרוף את החמץ הרוחני, את השיעבודים והקשיים.

 

אז דבר ראשון אני יוצא בהכרזה פה שזה אפשרי

 

וכדי להוות דוגמא ומעט לשרוף את פתק החמץ שלי, אספר פעם מעשה שהיה בי

אז די יש לי בעיה של קשקשים מה שנקרא, מתוך כך יש לי מסרק, ופעם הייתי מכור לזה אפשר לומר.{ @מישהי=)הנה סיבה אחרת לבן להסתרק}

בכל אופן באחת השנים גיליתי שאסור להסתרק בשבת..ואני הייתי מסתרק כל כמה זמן בדרך כלל אז זה היה בשבילי פצצה ולא ידעתי איך אני יכול להצליח.

אתם יודעים מה עשיתי? לקחתי את המסרק הנחמד שלי, שעזר לי כל כך הרבה ושברתי אותו, פשוט שברתי אותו וזרקתי לפח, אחר כך היו לי כמה ימים קשיים של גירודים בראש,אבל למדתי להסתדר בלי המסרק וכמובן חיפשתי פתרונות כיצד לסדר את הראש בשבת ושלא יגרד לי כל כך, בעיקרון התשובה אחרי שדיברתי עם הרב שמואל אליהו היא דיי להרטיב את הידיים במים להשאיר אותם לחות ואז אפשר להשתמש בלחות על הידיים{חשש סוחט וזה} ובעדינות להרגיע את הראש לסדר את השיער.

 

בכל אופן העניין פה שכמה שזה קשה, אפשר לנצח את היצר הרע ולבער אותו.

בהצלחה בביעור חמץ הפנימי, לכולנו כולל לי.

 

 

בס"ד                                                             עוצמה פנימית

 

עולה ויורד, אבל תמיד למעלה, תמיד קרוב.

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה... וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" שני הצווים הבאים הם קורבן העולה, ואחריו הרמת הדשן, השל"ה הקדוש בתוכחות מוסר אומר:

 

"היא העולה על מוקדה (ויקרא ו, ב), אמרו רז"ל (ויק"ר ז, ו), כל המתגאה נידון באש, זהו הרמז העולה בגאותו נידון על מוקדה: להרים הדשן מעל המזבח. זה לשון הר"מ הבבלי בעשיין סימן נ"ט, טעם מצוה זו, להודיעך שאחרי שקבל החוטא ענשו והבשר אדם כלה ונעשה דשן, צריך להסיר ולהשכיח שלא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ורמז שהנשמה אחרי שקבלה ענשה בנהר דינור, ראוי לכבדה כי בת מלך היא, והבעל תשובה ראוי לכבוד, כך והרים את הדשן אשר תאכל האש ושמו אצל המזבח" יש פה דברים נפלאים, אנחנו לקראת פסח, ומנסים גם להשתחרר ולנקות את החמץ, את הגאווה שתפחה בנו, וכולם יודעים כמה קשה זה לנקות את זה, להישרף ממש, וכמה שמנסים להגיד ש"אני לא קורבן פסח" מרגישים שחייבים להיות, לפחות בעומק, ומזכירה לנו התורה, שגם אחרי שרפנו את הגאווה ונראה לנו שאנחנו כבר לא שווים אנחנו אצל המזבח, ויש לנו מעלה גדולה.

 

 

 

שבת הגדול.

בשבת הגדול אנו מגלים את קשר האהבה לה'{שבת תשובה בחינת יראה, ושבת הגדול מבחינתה אהבה וגדולה} באהבה ובקרבה לה' אנו מנקים את החמץ ומרגישים גם את המרחק בו היינו.

עלינו לזכור שגם אחרי שאנחנו נשרפים עבור ה', גם אחרי העלייה על המזבח ושכמעט לא נותר הרבה, אנחנו "אצל המזבח" ולאחר שאנחנו מבינים שאנחנו קרובים לה', שגם כשאין כלום ויש רק לחם עוני או כמו הבדיחה שבפסח אין מה לאכול, ולמרות זאת אנחנו מזמינים את כולם, ונמצאים עם ה' בחג הגאולה.

אפשר לאחר מכן לקחת "..אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר.." לצאת החוצה שוב להתפיח את הכוחות שלנו בטהרה וקדושה לעולם.

 

שנזכה להיכנס לפסח בלי חמץ, בלי גאווה ועם היכרות אמיתית עם עצמנו, ללמוד את הערך של הדברים הפשוטים ושל מה שנותר בנו תמיד, של הנשמה הקדושה, ומתוך כך לנולד מחדש לתת ולהתקדם.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! ופסח כשר ושמח!!