פורום עבודת ה' (עמוד 23)

ישנו איזה משל שאני לא זוכרת את הנמשל שלו וזה חשוב לי. אז אם יש פה מישהו שיודע\ת את הנמשל אשמח לשמוע.

מצרפת את המשל בקצרה:

 

 סיפור על אב שנתן לבנו מרגלית ואמר לו ללכת לשוק ולבדוק את שוויה מבלי למכור אותה. עשה הבן כדבר אביו בתחילה הוא נכנס לירקנים שבשוק שהם מפשוטי העם שאל אותם הבן בכמה אתם קונים ממני את האבן ענו לו בסכום מועט כלשהו. המשיך הבן עלה לתוך השוק שם כבר היו מוכרי הטקסטיל שלשאלת הבן הציעו סכום יותר גבוה ממה שהציעו הירקנים המישך הבן לסמטה הבאה שם היו כבר צורפים שאל אותם הבן כמה הם רוצים עבור האבן? ענו לו הצורפים סכום עתק והתפעלו מאד מהאבן. חזר הבן לביתו וסיפר לאביו שבתחילה הציעו לו תמורת האבן סכום מועט עד שהלך לצורפים והם כבר נקבו בסכום עתק.

 

זה פחות או יותר המשל

בס"ד                                             עוצמה פנימית.

בנות ישראל.

"...הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ..." מיד לאחר החוקים של נדרים בתוכם נדרי הנשים, התורה עוברת לסיים עם מעשה מדין, נראה לי שהתורה מקשרת בין הדברים כדי ללמד אותנו משהו על בנות ישראל, ומתוך כך גם אפשר ללמוד לכל אחד, אצל הגווים, כל אחד הוא לעצמו, ומנסה להראות את עצמו, לעומת זאת בעם ישראל יש חוקים שהם בין אנשים, בין איש לאשתו בין אב לבתו, הנדרים הם הכח שלנו להוסיף לקשר עם ה' מעבר לבסיס התורה, ופה התורה מלמדת אותנו על החוקים שבין איש לאשתו, התורה מלמדת אותנו שאין בקשר זוגי עבודת ה' של האיש, ועבודת ה' של האשה אלא עבודת ה' היא בין האיש והאשה ביחד.

 

 

 

בין המייצרים.

ימים אלו הם ימי בין המייצרים בהם אנחנו כואבים על החוסר של בית המקדש, ואולי יותר על כך שאיננו מרגיש את החוסר שלו מספיק, כידוע בית המקדש נחרב על שנאת חינם, ויש קשר בין הבית של איש ואשה, בית המקדש הקטן שלהם לבית המקדש של ה', עלינו לחזור ולהפנים את העניין שעבודת ה' איננה שייכת לנו כאדם פרטי, אלא ככלל, כציבור, הפסוק אומר "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב.." ונראה לי שאולי זה המשמעות, הקריאה שלנו נובעת מהמיצר, מההתמקדות בעצמו מהסגרות למקום שלנו, והתשובה הדרך להתקדם ולהתחזק היא ללכת למרחב, לפתוח את הלב לבנות עולם שלם יותר גם לאחרים, מקום בו נוכל להתקדם ביחד.

 

מסעי

ונביא מדברי רבינו הגדול רש"י אשר פטירתו תיהיה ביום ראשון.

"אלה מסעי. למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום. שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזרה, ... ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן... נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זה מיסודו של ר' משה הדרשן. ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת, משל למלך שהיה בנו חולה, והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו' (במ"ר כג, ג):  "פרשת מסעי היא מסע ארוך, מסע אל האמת, קרב על החיים. דברי רש"י אלה מעוררים אותנו, נותנים כח להמשיך ללכת, ה' לא מטלטל אותנו, אין סתם רע בעולם, להכל מטרה, ה' מוליך אותנו ודואג לנו.

שנזכה לדעת ללכת ביחד, לזכור שאיננו הולכים במסע שלנו לבד, אלא זה מסע משותף ובעזרה הדדית ואהבה נצליח להתגבר על כל קושי! שנזכה לגאולה ולבניין בית של אהבה, בית המקדש.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! וחודש טוב מבורך בע"ה!!

 

במייל?

עוצמה פנימית.

כיוון הלב.

"...בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם..."

אומר האלשיך הקדוש: "אומרו בקנאו את קנאתי: כי הלא יקשה כי יותר מגדר קנאה עשה, כי גם פעל ועשה נקמה. כי על כן הוצרך רש"י ז"ל לומר, בנקמו את נקמתי.

אך הוא לומר, כי לא המתין הוא יתברך להחשיבו בריה חדשה ולקבוע לו שכר עד עשותו הפעולה.

כי אם מאז ש"וירא פנחס" את הדבר הרע ההוא, ששת לבו לתקן. מאז נקרא בן אלעזר בן אהרן הכהן, שהחשיבו יתברך כאילו היה בן כהן מאז נולד:

 

~~~הרחבות~~~

והודיע דבריו אלה הוא יתברך למשה, באומרו...בקנאו...שהוא מאז קנא במחשבה בלבד:" כמה חשובה המחשבה, כוונת הלב, מאיפה אנחנו באים לעבודת ה' משפיע מאד. שנזכה לבוא מתוך קדושה וטהרה לעבודת ה'.

 

 

אהבה, ואהבת ה'.

אם נסתכל היטב בפסוקים על החטא של עם ישראל בסוף הפרשה הקודמת נראה שיש הקבלה הפוכה בין החטא כאן לחטא העגל.

כאן העם התחיל לזנות, ואז אכלו, ואז עבדו עבודה זרה, ושם הפוך, קודם העגל ואז אכלו, ואז "קמו לצחק".

כאשר ישנה הקבלה כזאת המשמעות היא שיש משהו משותף בין הדברים, הדבר המשותף פה הוא לכאורה הכהן, בעגל אהרון הכהן שניסה לגרום לעם לכוון את לבם לה' באמרו "חג לה' מחר" כפי שמסביר שם אור החיים הקדוש, ואצלנו פינחס, שכפי שרואים בתהילים מעבר למעשה, גם "ויעמד פינחס ויפלל.."{תהילים קו ל'} שניהם קראו לעם שיקראו בשם ה', שישנו את המעשה עם הכוונה לה', להכיר בכוח העצום שבתוך האהבה, ובתוך עבודת ה'.

יש עוד מה לעיין בהשוואה זו, אך הדבר המרכזי שעלינו ללמוד מכאן היא הכוח של אהבה, שאיש ואשה שזכו שכינה בניהם, יש קשר ישיר בין השניים, ועלינו ללמוד לנצל את הכוח הזה נכון לעלייה ולהשגת שלום בין איש לאשתו, שלום בין אדם לחברו, שלום בנינו לבין ה'.

שנזכה ויתקיים בנו "...הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלום".

 

שנזכה לרצות את ה', לבקש בלב שלם להתקרב, ולמצוא שלום טהרה וקדושה בכל דרכנו.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

מפירות בית הכנסת. יהושע נחשון שלסינגר.

הארות הערות וקבלה במייל: nashgivesmile@gmail.com

בס"ד                                                    עוצמה פנימית.

פה האתון.

"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם..." המשנה באבות מדברת על מספר דברים שנבראו לפני בריאת העולם, ביניהם שלוש פיות.

"פי הארץ" המוזכר בפרשת קרח, "פי הבאר" המוזכר בחקת, ו"פי האתון" המוזכר בפרשתנו בשיעור ששמעתי בשבת האחרונה מהרב מאיר אלפסי באפרת, הוא קישר אותם לשלושה דברים המחריבים את את העולם, קנאת קרח, תאוות העם למים, ורצון הכבוד של בלעם. עלינו להסתכל מסביבנו, ולהקשיב לפיות שיתנו לי את הכוח והדרך להתקדם בע"ה.

 

 

כיצד כל פה מגן?

אכתוב בקצרה נקודה שעלתה לי על כל פה ומידה, ומן הסתם אפר להרחיב עוד המון בכל נושא.

פי האתון, אלו הם הדברים הנמוכים הקטנים שקורים לנו, שמזכירים לנו שאנחנו בסך הכל בני אדם, וכמה צריך להישען על אלוקים.

פי הבאר, כפי שהרחבנו שבוע שעבר על הבאר אמרו שירה, לכן נראה לי שאלו הם השירות והתשבחות ברכות לפני אכילה שתייה, והודאה על הנאה והטוב שנותנת לתאווה להפוך לאהבה.

פי הארץ, אדם מחובר לאדמה, להתחבר למקום הקבוע שלנו להכיר אותו, קרח נמצא עדיין באדמה ולפי אחד המדרשים אפשר לשמוע משם אותו, הארץ היא ללמוד להכיר את המקום שלי לעצור ולהישאר 

 

הכבוד והבריחה.

חז"ל אמרו לנו שכל הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו וכן הפוך, בלעם הוא דוגמה לאחד שרודף אחרי הכבוד, ובשבת שמעתי בשיעור שזה היה השיח בינו לה', בהתחלה היה בקשה גם הקללה וגם על הנסיעה מחוברת, לאחר מכן הנסיעה הייתה בנפרד מהקללה, והנסיעה היא בעצם הכבוד שבלק יעשה לבלעם, אך מדוע היה חשוב כל כך לעשות אירוע על הקללה כבוד גדול? התשובה לכך היא שבלק רצה להרגיע את העם שפחד מאד כמופיע בתחילת הפרשה, ונראה לי שזה הסיבה שבן אדם שרודף אחרי הכבוד נכשל, כי משמעות הרדיפה אחרי הכבוד זה שאני רוצה משהו יפה, משהו מקסים שיסתיר את החסרונות, אבל לא יטפל בהם, ואם החסרונות קיימים ולא מטפלים בהם הם בסוף יעלו שוב והכל עלול לפול, אל תברחו מקשיים, תעמדו מולם תדברו ותנסו להתגבר.

 

שנזכה ללמוד מהטעיות, לדעת לקרוא את חיינו, את הרמזים של ה', להתקדם ולהתגבר על הקשיים שלנו, ולהיות יהודים טובים, בעלי לב טהור וטוב.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

זה לא הזוי?

 

אנשים מתרגלים לשמור מצוות אז זה מה שהם עושים, בלי לחשוב יותר מדי, בלי להתקדם, רק קצת יורדים בהתלהבות, זה הזוי, כי כשעבודת ה' יבשה החיים כ'כ יבשים

 

 

 

בס"ד                                            עוצמה פנימית.

 

 

שירת התורה, אמונה תמימה.

"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר..."

בספר המידות מדת נגינה: "מה כשאדם שותה מתחיל לזמר ולנגן ולא כן באכילתו מחמת שאמרו שירה על הבאר, ולא אמרו שירה על המן."

התורה הקדושה, אור אין סוף, באר מים חיים, התורה יוצרת ניגון וחקיקה בלב האדם.{וראה בליקוטי הלכות במקום.{אורח חיים – הלכות ראש חודש ד' אות ט'}}

החוקה הזו משפיעה על כל החיים, ונראה לי שלכן התורה כתבה את שירת הבאר לאחר מות מרים ואהרון, לומר לנו שהרושם, והעומק של התורה ממשיך תמיד, גם לאחר מות מרים ואהרון, תפקידם וחייהם משפיעים.  ו"זאת חוקת התורה" גודל היהודי המטהר ועובד את ה' "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים"

שנזכה להוסיף עוד בלימוד התורה, בלב שלם, ואמונה תמימה.

 

 

הנגינה של הלימוד.

תופעה מאד מיוחדת יש לנו בלימוד התורה, לכאורה הלימוד הוא שכלי, וכמו שאף פעם לא ראינו מישהו מזמר לעצמו חוקי פיזיקה, או מדעים אחרים, ככה היה צריך גם ללמוד גמרא.

אלא שאכן יש לנו בתורה סוד מיוחד של חיים, סוד שמשפיע עלינו לנגן ולזמר את נפשנו בלימוד, יש פה יותר מחוכה אתה לומד וההלכה, התורה מעידה על יוצרה ,כי הלא עצם ההלכה מעידה על יוצרה."{הרב סולבייציק איש ההלכה הגלוי והנסתר עמוד 76.}

במקום להכביר ולהסביר יותר, נראה לי שעדיף פשוט אתן ללבי זמר.

 

חק שם לעולמו,

קול זמירות שמו,

תאיר עולמך, ויאיר מעצמו.

 

זמר האלוקות, חוקות התורה וההלכה, קול זמירות והיכרות עם הבורא, "התורה מעידה על יוצרה" והאור האור לעלום והאור של העולם והאדם המתגלה מתוך הלימוד והעמקה בתורה.

שנזכה ללמוד ולהאיר את הנפש, בלימוד התורה, בשירה בזמירה וחיים קדושים וטהורים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!!

בס"ד                                                             עוצמה פנימית.

תסתכל פנימה.

"וַיִּשְׁמַע... וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו" שואל בעל ה'שרידי אש', מדוע משה רבנו נפל על פניו? וכי זו פעם ראשונה שבאים אליו בטענות?! וביותר שהנפילה על פניו מראה כביכול שאין לי מה לומר.

אלא מסביר בעל ה'שרידי אש', אם קרח היה בא עם טענתו האמתית שהוא רוצה גדולה, משה רבנו היה עונה לו, שכן בקשת הגדולה היא דבר טבעי. אך קרח השתמש בטענת הציבור, ובכך איבד בעצם את עצמו, אז החליט משה רבנו ובכך לא היה למי לענות, ולכן לא ענה לא משה כי קרח איבד את עצמו בבקשתו. הדבר צריך ללמוד אותנו להתקדם מתוך בקשת גדולה עצמית, כי כאשר דרוכים על אחרים מאבדים את הכל. מותר לבקש גדולה, זה טבעי וטוב, אך צריך לדעת לבקש אותה מבפנים, תסתכלו לתוך הנפש ולכוחות שבכם תחפשו את העוצמה הפנימית.

 

 

כיצד כולם קדושים.

כנודע מפרשים שאכן אמרת קרח "כל העדה כולם קדושים" יש בה אמת, וכך גם משה רבנו ביקש אך לפני מעט זמן, "...וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" גם משה רבנו רצה כל עם ה' נביאים, ובע"ה במהרה בימינו יתקיים "...מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:" אך קרח טעה בדרך להשיג את זה, כפי שאמרנו קרח ניסה להתקדם ולקפוץ למעלה על ידי אחרים, אך הדרך שבה באמת תתקיים הנבואה היא על ידי אהבת חינם ועליה משותפת.

אם אדייק בפסוק, הדעה תמלא את הארץ "כמים לים מכסים" מים זורמים למקום הנמוך להשלים ולהגביה אותו, דעת ה' והקדושה היא כאשר המים מכסים ליצירת הים, כאשר כל אחד זורם לתת מדעת ה' שה' חנן אותו נוצר ים גדול, נוצרת דעת ה' בכל העם.

 

"כל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב, הרי גוזל מי שגילה לו"{ חסידים סימן תקל'}

הקב"ה מגלה לנו סודות נפלאים בחיינו, הוא נותן בנו עוצמות תפקידנו להשתמש בהם ולעלות מעלה, כל אחד בכלים שה' נתן לו, ובע"ה נזכה לגאולה השלמה באהבת חינם!!

ראש חודש תמוז

לסיום ניסתי לחשוב על הדברים בקשר לראש חודש, וראיתי שהפסוק המצטרף בכוונת של ראש חדש תמוז הוא "..זה איננו שווה לי.." פסוק הזה הוא בדיוק מה שדיברנו, כאשר אדם בא מקנא או פוגע באחרים, התוצאה של זה היא כפי שהמן אומר "כל זה איננו שווה לי", לא נותר כלום, הוא מאבד את ערכו. שנזכה להגיע למצב בו נוכל להגיד שזה שווה לי, ולהתאמץ ולהתעלות.

 

שנזכה להעריך את מה שה' נתן לנו, להתעלות ולהעלות אחרים, מתוך אהבה ואמונה מלאה בה' וביטחון שמה שה' נתן לנו הוא בדיוק מה שאנו צריכים. כדי להתקדם.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! וחודש טוב ומבורך!!

שהעיקר זה ישוב הדעת. להשמרות מנפילות, ובשביל לאחוז באמונה. זה די אמיתי וכביכול פשוט אבל תכלס... איך עושים את זה?
הרי כל יום נפתח עם המון החלטות טובות ונחושות ובמרוצת הזמן והעשייה והתכונה כל התודעה מתבלגנת, מה שחשבת שחשוב כבר לא ככ... מה שהיית בטוח שתתגבר עליו כבר לא ברור לך למה ואיך אתה עושה את זה...
קיצור,
הכל מטשטש ומשתנה.
מכירים את זה?
יש לכם רעיונות איך מתחזקים בישוב הדעת?
איך מחזיקים את התודעה ששל היראת חטא, של אהבת ה' של אמונה- עם כל מה שקורה וזז ורץ?...
מקווה שהובנתי

בס"ד                             עוצמה פנימית

"...הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת"

שואל המגיד מדובנא מה זה אומר שהארץ אוכלת יושביה וכיצד ידעו זאת המרגלים? ועונה בדרך משל, אם נלך ליער רגיל נראה בו עצים גדולים אך גם פרחים ושיחים, אם נלך לעיר רגילה נראה בה עניים ועשירים, בריאים וחולים.

אומנם אם נראה רק עצים גדולים, או רק חזקים ועשירים ככל הנראה קרה באזור משהו שהרחיק משם את השאר, ביער סערה שעקרה את העצים הקטנים, בעיר יוקר שהרחיק את העניים.

המרגלים אמרו אותו דבר על הארץ, זה ארץ קשה ארץ, שצריך להיות חזק כדי להיות בה, והוכחה לכך היא שאנשיה "אנשי מדות." הדבר נכון בהחלט לא קל בהכרח לשבת בארץ ישראל, אבל אנשיה הם אנשי מדות, ולכן היא מתאימה לעם ישראל שיש בהם מדות ויכולת להתקדם גם כשקשה.

 

~~~הרחבות~~~

 

הסתכל פנימה.

הפרשה מתחילה בשליחות שמשה צריך לשלוח מרגלים לתור את הארץ, לכל אחד מאיתנו יש שליחות בהיותו בעולם, ולפעמים קשה לנו ואנו מרגישים אבודים מול העולם במציאה מה עלינו לעשות או איך עלינו לפעול? ואכן כך טעו המרגלים למול הארץ הגדולה והטובה שמי הם שיצליחו לעשות בה טוב ולחיות בה, הם ראו את הגדול של התפקיד ופחדו ממנו.

אך יש עצה לדבר ולדעתי היא מובאת בתוך פרשת ציצת בפרשה, שהציצת היא חותם העבד של ה'{כפי שמוזכר בגמרא במנחות} "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" את החיפוש והבדיקה לא עושים אחרי הלב אחרי העיניים, לא במבט החיצוני של העיניים, וגם לא במבט ראשוני ומהיר בלב.

צריך להתבונן להיזכר "בתכלת שדומה לים שדומה לרקיע שדומה לכסא הכבוד"{גמ' סוטה י"ז}, צריך להסתכל לעומק הדברים ולמצוא כוחות להתקדם באהבה באמונה, כעבדי ה', כבנים של ה'.

צריך להעמיק בקשר שלנו לה' יתברך שוב לחפש, להבין שאנחנו שלוחים של ה' שה' בחר בנו מכל העמים .

נסכם את זה בדברי הרב אהוד ברזילי:

"חטא המרגלים הוא לא בעשיית מעשה, אלא בגישה שהארץ לא מתאימה. לא ברכו בתורה. לא ראו את הבחירה של ה' בעמנו ובארצנו. באהבה!"

 

שנזכה לדעת את הכוחות שבנו, למלא את תפקידנו בעולם, להתיישב בארצנו ולגדול, להיות עם ישראל חזק וגדול במלוא תפארתו, שנזכה להמשיך לגדול ולפרוח כאן בארצנו ובחיינו עם כל הקשיים שבדרך.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

של רבנו, שבדורנו לעבוד את ה' יהיה כמו לטפס על קיר חלק...
זה היה נשמע לי מוגזם. ומייאש. וסתמי כזה.
מי יכול לטפס על קיר חלק???
והיום נצנץ לי. אפשר לטפס קיר חלק רק בצורה אחת.
כשמישהו עוזר לך מלמעלה.

"טוב מאד מי שזוכה להיות מקורב לצדיק אמיתי, כי לעתיד לבוא כתיב: 'לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה', שיאחז (הי"ת) בכנפות הארץ וינער את הרשעים.
אבל מי שהוא מקורב לצדיק האמיתי אזי יחזיק עצמו בצדיק ויהיה נשאר קים ולא יהיה ננער עם הרשעים מאחר שיאחז עצמו בהצדיק" (שיחות הר"ן כב)

אין לנו ברירה אלא להידבק בצדיק כל הזמן ללמוד אותו ולחיות אותו.
לשמוע את הסיפור שהוא מספר שעה שהארץ מספרת משהו אחר לחלוטין. לאחוז ביציבות שלו שעה שאנחנו מדמיינים שהארץ מזדעזעת.
לאחוז בעצות ההכרחיות ולא להתרשם מהעצלנות והקיבעון...
שנזכה.