פורום עבודת ה' (עמוד 25)

בס"ד
אתחיל מנקודה כללית אחד האברכים בישיבת רמת גן הוציא ספר על שמירת נגיעה והתעקש שהרב יבדוק.
אחרי התעקשות הרב בדק ואמר לו שמשהו אחד הוא שכח לכתוב, שזה אסור כי ה' אמר שזה אסור.
וזה הטעם הראשון שצריך לדעת תמיד, וכן גם בחברה חילונית צריך להתחיל מכך שככה ה' אמר אחר כך לשכנע להסביר בהיגיון.

ועכשיו לענינו(לצערי איני מכיר את החוברת ספר שצוין קודם ואולי מישהו משם מכיר.)
אבל ננסה.

1. אישית אני לא טוב בהסברים אבל אני באמת מכיר את התחושת קרבה שהרצון לגעת מבטא.
הנגיעה מבטאת כניסה לעולם אחר, לתחושות של האחר.
נכון שבשלב זה יגידו לך שכשאני נוגע במי שעובדת איתי אני לא חושב על זה, ובאמת יש אמת ולכן עיקר מה שאסור הוא נגיעה של חיבה אבל נגיד קבלת עודף ובטעות הייתה נגיעה לא היה איסור.

ויחד עם זה חשוב את הצד השני, שהוא העוצמה שאותה שומרים, כי כאשר מבינים שאסור לגעת באחרים מבינים גם את הערך של עצמנו מבחינה שהגוף שלי הוא שלי ויש בתוכו אוצר ואני לא הפקר.
במילים אחרות שמירת הנגיעה נותנת לאדם עומק משמעות של חשיבות שיש משהו פנימי בחיבור עם אדם אחר במיוחד של איש עם אשה ולכן יש תנאים.

2. אחד מהאיסורים שקיימים בנגיעה הוא איסור מצד נידה, וזה קשור לנישואין ואסביר משם שכאשר אדם בקשר הוא צריך איזה הפסקה, את ההפסקה הזו בציבור החילוני זה נמצא הרבה בבגידות שכולם יסכמו שזה לא מוסרי אבל המציאות.
הנידות והתקופות של השמירת נגיעה נותנת לנו את הערך לקשר הזוגי. וברווקת כמו שאמרתי זה נותן לדעתי הכרה בערך העצמי דבר שנותן משמעות לחיבור.

לצערי אני באמת לא למדתי מספיק כדי להסביר אך מקווה שזה יעזור טיפה ובע"ה אנסה למצוא את החוברת המדוברת.
בהצלחה.

בס"ד
אני לא מוצא איזה חוברת זו... מחילה. אם אזכור כשאיהיה ברמת גן בע"ה.

לתאוות. התפיסה שלנו (ולמען האמת כל שאר העולם) היא שאדם צריך לרסן את עצמו.

ולא כל מה שרוצים לעשות - עושים.

 

לכן, בגלל שזה מוביל לתקלות ונפילות ואז כל מיני סיבוכים, אנחנו שומרים נגיעה.

יש לנו מצוות חמורות בתורה שנוגעות לענייני קדושה וצריך להמנע מהן.

התורה קבעה שורת חוקים להגנה על גבר ואשה - דבר שמציל את שניהם מהיתקלויות לא נעימות.

 

החוקים הם בהתאם לרגשות הטבעיים של בני האדם - בעיקר בתקופת הנעורים שהם מוגדרים "כאש בנעורת[נסורת]" - וגם בהמשך החיים.

 

השורה התחתונה שהרגשות שה' נתן לנו זה לבנין העולם("לשבת יצרה") ולשם צריך לכוון את זה בשביל הבריאות הפיזית והנפשית ,גשמית ורוחנית כאחד.

 

ברמב"ם למשל  (שמבוסס כמובן על התורה)שהוא מפרט את זה כהלכות הלכות מפורטים עוד דברים וקצת יותר מאיסור נגיעה, שזה הנקודה העיקרית ומרכזית שבהם. 

 

ובכ"מ אם שופטים אירועים שקרו בין גבר לאשה באור ההלכה, מגלים שזה הדברים שיכלו להציל את שני הצדדים..

שמספר על מלך שהיו לו שלושה שרים, ורצה לבדוק כמה הם נאמנים לו. 

נתן לכל אחד מהם יין משובח מאוד סגור בבקבוק למשך חודש ואמר להם לשמור עליו ולא לשתות ממנו כמובן.

שני שרים ממש השתדלו ואפילו לא הסתכלו לכיוון של היין. מדי פעם הוא קרץ להם אבל השתדלו להתעלם .

ואילו השר השלישי, ניסה וניסה וניסה,עד שיום אחד נשבר ולגם קצת מהיין המשובח.נבהל מאוד , לא ידע מה לעשות

מיד אחכ הוא סגר את הבקבוק והפסיק לשתות.

כעבור חודש, שלושתם הגיעו למלך. השניים הראשונים הגיעו בגאווה עם ראש מורם ובקבוק סגור.

המלך נורא התלהב עליהם וציווה על משרתיו להכניס אותם לחדר האוצרות למשך חמש דק שיקחו כל מה שהם רוצים. הם שמחו נורא שעשו את מצוות המלך.

מיד אחכ פנה המלך אל השר השלישי שהיה בבושת פנים , שאחז בידו בקבוק לגום מעט.

המלך חייך אליו, וציווה על משרתיו להכניס אותו לאוצרות הגדולים ביותר למשך שעה שלמה!!

כולם היו בהלם. כולל השר עצמו.

מיד הסביר המלך לשרים- אתם לא טעמתם מהיין, אמנם היה לכם קשה נורא. אבל עדיין לא ידעתם מה אתם מפסידים.

הוא שכבר טעם מהיין המשובח הזה-עדיין הצליח להפסיק לשתות אותו! מגיע לו שכר יותר גדול.

(זה קשור קצת לבעלי תשובה שהיו כבר בחטא והחליטו לחזור.)

 

עכשיו , למה סיפרתי את כל זה.

רואים שאם אתה מתחיל משו, אפילו בקטנה, איזה נגיעה נגיד או משו כזה, ומצליח להישמר אחרכך-אתה מוערך הרבה יותר. מכאן- שהרבה יותר קשה להישמר מליפול בדברים חמורים, כאשר על דברים קלים לא שומרים.

הקב"ה לא נותן לנו סתם הלכות של דיני ייחוד ושמירת נגיעה. הוא יודע שאם לא ניכנס לעולם הזה אפילו קצת- נצליח להשימר הרבה יותר -כמו שני השרים הראשונים.

 

כמובן לא להסיק מסקנות שעדיף ליפול ולחזור כי יש יותר שכר- זה בדיעבד.

 

מקווה שאני לא מסובך מדי..

אם תחפשי בשולחן ערוך לא תמצאי כלל הלכות שמירת נגיעה... ולא. לא בגלל שמותר, אלא שכל המציאות של חברה מעורבת המכניסה לסיטואציה של נגיעה אינה על פי ההלכה וכ"כ למה??? מה בנות זה טמא?? מה אינם צלם אלוקים בדיוק כמו בנים?? ....מציע לך לפתוח ערוץ מאיר לשמוע שיעור שניים בנושא..בהצלחה!!!

בס"ד
מותר להכניס שאלות קשות, ומותר לנסות ולהסביר את שורש הבעיה.
אבל צורם בעיני לעלות שאלה ולברוח או להאשים מישהו לצורך הדוגמה.

באמת בלי רצון לפגוע אבל צרם לי שאתה מעלה קושייה על כל העולם שכיבכול אתה אומר שאתה יודע את התשובה ואז מטיל על ערוץ מאיר אחריות במקום לענות בעצמך.(שאגב עד כמה שידוע לי לא כל שיעור שני שם הוא בהכרח על זה כדי שיהיה פשוט למצוא תשובה.)

בכל אופן ביחס לשאלה שהעלת..
אז א' בנות הם גם צלע הלוקחה מצלע אלוקים.. בראשית ויפל תרדמה על האדם...וכו'(לא ציטוט מדיוק מהכתב אלא בעל פה)
מה המשמעות של זה ומה היחס של אשה בעניין קרבה לה'
אז באמת יש צד של גשמיות אצל האשה מהאיש אך יש את הצד השני למטבע האשה מצד עצמה היא מלאה בטוב האלוקי היא נבראה ככה בצורה זו במובן מסיום, כלומר לא ניסרו אותו..מתוך השלמות הפנימית הזו עסק האשה בעולם הוא לפתח יותר ולצור כדי לתת טוב וכדי לפתח טוב יש צורך בשלמות פנימית מסיומת. ובמובן הזה האשה יותר שלמה וקרובה לרצון האלוקי הטבעי אך מצד שני הקושי יכול להפיל אותה יותר מאשר לאיש כי יש בה שלמות של עצמה אבל עצמה הוא חלק...האיש לעומתה יש לו חוסר של עצמו האשה ולכן הוא רץ ואין לו מנוחה אך מכיוון שהיה פעם יותר חזק יותר מלאה וכולו היה גם האשה אז יש בתוכו יותר כוח להתגבר על קשיים..
זה בכללי על איש ואשה מצד מהות הצלם אלוקים והבדלים באופן כללי.

ב' האם האשה טמאה אפתיע אותך אבל כן, רוב הבנות והחומרות המאד גדולות בנושא הן בגלל טומאת נידה..בלי האיסור של טומאה זה יתכן ויפלו הכי למטה אבל לפע אחת הדעות אם היא טבלה לפני זה גם יהיה נישואים.
אבל יש עוד סיבות למרחק בניהם החוסר של האיש שעליו כתבתי מכיוון שהאיש חסר ונוסר משכיתו גדולה והוא עלול לאבד את דעתו אם יחשוב שכל אשה היא אולי חלקו ואשתו לעתיד יש כמה דרכים שהאיש מתמודד איתם ולענינו האחת הכללית היא למלא את החוסר בטוב בלימוד ובמצוות ומתוך כך להגיע בשלווה לחיפוש ואכן כמו שאמרתי כדי ליצור משהו צריך שלווה כזו כעקרון.

וכמובן יש עוד הסברים כנראה ורעיונות אבל זה בכללי מה שעולה לי עכשיו..

יש כלל בעבודת ה' לכל עמ"י ממעמד הר סיני "נעשה ונשמע", אני יודע ומאמין וחי את זה שהתורה מה' היא כולל תורה שבכתב (שהרי הכל ניתן בהר סיני).

ואם ה' אומר כך ודאי שאי אפשר להגיד שדרכה של תורה היא שבנות זה טמא, כך הקב"ה יגיד לנו??? הקב"ה שכולו טוב שלם ואמיתי?? אלא פשוט אנני מבין למה? כי השכל שלי קטן וחלקי לעומת אמת אלוקית שלימה... 

כמובן בעז"ה נחקור והבדוק את הנושא לעומק. האמונה לא אומרת שלא צריך לחשוב.... להיפך. אני יכול לשאול את כל השאלות בלי להיתבייש ועם הזמן לענות עליהם תשובות אמיתיות ועמוקות לגמרי.. 

(קודם "נעשה" כי אנחנו מאמינים ו"סומכים" על ה' ואחר כך נברר. בירור מעמיק פי כמה "נשמע".)

בס"ד
א' ביחס לתשובה זה שלא הגיוני בעיניך שבנות זה טמא לא מוכיח שכך דעת ה'. נעשה ונשמע זה על העשייה והשמירה על מרחק והפרדה ולא על הטעם שלדעתך הוא לא שבנות זה טמא.(וכמו שכבר כתבתי הסיבה שבגלל זה מתייחסים לזה כאיסור דאורתיא וחוששים כל כך זה לא הדבר עצמו אלא איסורי טומאה שבדבר הקשורים לנדה, זב וכו')

ב'
הדיוק לדעתי שמותר לך לשאול מה שקשה לך אבל לא בהכרח להשאיל באמונה.
אסביר את זה במשל קיצוני.
תחשוב יש ילד קטן מאמין בה' ומישהו בא עליו לבן שלך ומתחיל להסביר לו על קשיי החיים ואומר לו דברים קשיים שאין לילד שלך איך להתמודד איתם..היית מסכים שימשיך בהנחה ואתה יכול להפסיק אותו? לא בקיצון יותר נוצרי שמביא דברי כפירה והסתה שהיית זורק ולא קורא. אבל למה לא לטענתך הרי יש להם שאלות ואולי שאלות טובות אז שנשמיע אותם לכל העולם ומי שיכפור יכפור ומי שחזק מספיק יחפש תשובות או יעשה בלי להאמין.
ופה בדיטק החילוק שאם לך יש שאלה קשה באמונה אז תשאל ותחפש תשובה..אבל אל תפיל על ילד שלא שאל אותה את השאלה כי לא בטוח שהוא יכול להתמודד איתה ולא יכפור. מסכים שזה לא לגמרי פשוט פה הפורם כי יש בכללי שאלות פה מאנשים שונים אבל זה היה נשמע בעיני כהפלת עוד תיק על מישהו שלא לצורך אלא רק להפיל את התיק ושמישהו יטפל ואני לא אוהב את זה מחילה.

באישי

 

בס"ד
אין פה תשובה מלא כי אין לנו מושג מה זה רצון ה' בדיוק.
כלומר אנחנו יודעים מעט מתוך התורה אך את כל הדברים לפריטהם איננו יודעים.

אני אישית התחלתי מתוך פרטים מסיומיים שאותם הבנתי מתוך התורה רצון ה', השקעתי להבין אותם ומהם אני יודע שגם מה שאני לא מבין יש לו מטרה.

אבל פשוט משתדלים להתקדם בתורה מצוות ועשיית טוב לפי הכוחות והדברים שה' נתן לנו להיפגש, ורק אחרי שנגיע לעולם של אמת נדע מה באמת עד הסוף כרגע משתדלים.

בס"ד
אני יודע שזה לא התשובה שרוצים לשמוע, ובע"ה גם נדע בעתיד לבא במהרה בימינו תשובה יותר מפורטת מדיוקת לא בטוח שאז נדע להסביר במילים אבל נדע.
על האמירה הזו בוודאי מגיעה לל השאלה כיצד אפשר שלא לשאול וניסיתי לענות שאצלי זה מתוך הכרה של האמת בתורה ומצוות בפרטים מסיומיים שכן אפשר ללמוד ולמדתי מתוך כך יש לי את הבטחון שגם זה יש מטרה ועניין ובע"ה אני מחכה לשמוע מה' בעתיד את הדברים.

יש כמובן תשובות חלקיות שלא מובנות עד הסוף, כמו רצון הטוב להטיב, ושלאדם יש בושה מרק לקבל אז ה' נותן לו לעבוד כדי להצליח להנות יותר מהטוב ולהרגיש שייך בו.

אני גם שמעתי הפוך
שצריך לחקור ולדרוש את ה'..

אבל תודה בכל זאת.

בס"ד

אבל על חקירה של למה ה' עשה ככה ולא ככה למה ה' ברא את העולם לכל הדעות אי אפשר להשיג בשכל האנושי תשובה מלאה..

אפשר להביא מחשבות ואמירות מסיומות להעלות כיווני מחשבה אבל אנחנו בני אדם ולכן אי אפשר לרדת עד לסוף סוף דעתו של מקום..

כפי איך שזה נשמע זה מה שאתה מחפש אז אמרתי אני יודע שזה קשה לך, אבל אני לפחות לא רואה את עצמי יכול לרדת לסוף דעת המקום ב"ה. אתה מסוגל אשריך אני לא במעלה הזו...אז זו תשובתי.

מה התכלית?

לתקן משו בעולם

לשם מה נברא העולם מלכתחילה?
מה העניין של כל התיקונים?
מה המהות של כל ה"סרט" הזה?

אז שתדעי שהכוונה לעולם הבא

"ואם תעמיק בעניין תראה שהשלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך"(גם בעולם הזה) ועוד הוא מצטט שם את דוד המלך "ואני קרבת אלוקים לי טוב" שזה ודאי בעולם הזה... כמובן שזה פחות מבעולם הבא אך יש דבקות גם בעולם הזה... 

יש אלוקים, אם אתה לא שואל למה יש אלוקים (השאלה היחידה בעולם שאין עליה תשובה, כי היא לא הגיונית) אז אפשר להתחיל לדבר...
כשאני שואל למה נברא העולם , מה המשמעות של כול זה , אני בעצם אמור לשאול מה זה המציאות הזו , מה זה אלוקים...
נכון, אני לא ידע אף פעם מה זה כי גם ידיע זה משהו שאנחנו המצנו. אבל בן אדם יכול להגיע להשגות כלליות של המציאות ושל עצמו האמיתי.
ולעניננו, מציאות ה' בעולם ממלאת את היקום וההוויה במורכבויות אין סופיות( והם חלק מימנו) כל מקום הוא חלק מהשלמות הכללית (אבל גם הוא בעצמו שלם כי יש בו חלק מאלוקים) האלוקות לא נמצאת רק בחלק מהמציאות, ולכן לא נכון לשאול למה צריך את התהליך הזה, כי התהליך הזה הוא חלק מהשלמות.
אתה חלק מהשלמות והחיפוש שלך גם חלק ממנה.וכל מה שאמרתי עד כאן לא שווה כלום אם זה נשאר בידיע .
עכשיו מגיע החלק שבו אנחנו חוזרים שוב לעצמנו ובודקים איפה אנחנו באמת (איפה האמת הפנימית שלנו עומדת לא מה אנחנו) למשל בחופש ... ואז מתחילים לעשות ולעבוד , מדרגה מדרגה לקדם את האמיתי שלי בחופש (כשיש אווירה שהכול מותר ואלוקים הוא סיפור נחמד מהצד ) אל מה שאני , יהודי.

אני מביאה קישור בנוג"ה בע"ה

אני חושבת שמה שמאד יכול לחזק את הקשר להקב'ה זאת ההתבודדות, אפילו 5 דקות ביום, זה קצת קשה להגיע לזה אבל באמת שכדאי לעבוד על זה, ובכלל זו לא המצאה של ברסלב, ידוע שדוד המלך (שהיום בערב תהיה ההילולא שלו) היה מדבר עם ה' כל הזמן

 

 

חג שבועות שמח

בס"ד

חומר ורוח משחקים בערבוביא, בדורות הקודמים נהגו בשיטת האתיכפא, ביטול החומר, צמו צומות והגלו את עצמם כי מתוך הניתוק מהחומר הם מצאו את הרוח, נשמע לי מדבריך שזה בערך הרצון.

יתכן ותצליחי באתכפיא שתתאים לך, אני סובר שאכן יש לכל אדם אתכפיא כזו שיכולה להתאים לו,

יש מי שיכול לא לאכול ולהמשיך ללמוד וזה יתן לו לפעמים עליה לצום,

יש מי שבתענית דיבור,

יש מי שמתוך מאמץ דווקא פיזי ועייפות הוא מתחבר

יש בתפילה צורות התפללות בהכנעה עם הידיים על הלב והעיניים לאדמה כמאמר הגמרא בשבת.

יש אפשרות להרגיש מהכריעות והשתחוות שמתבטלים לפניו יתברך.

יש גם מרוב חיבוק ואהבת ה' להתבטל לפניו.

 

וכל אלו הדברים אני אומר מנסיון שהיו לי תקופות בכולם, חוץ מדבר כי אני בסך הכל בחור שקט לרוב גם ככה אבל יתכן שגם שם.

 

אז זה נקודה אחת למצוא נקודה שמכניעה את הלב בהתאם אליך, התנתקות מהחומר היא לא רק בהתבודדות או לימוד 24 שעות, אלא בפשוטות של עמידה לפני ה', של התבטלות אליו.

 

דבר שני שהוא אולי יותר חשוב, זה שבהחלט זו עבודה שהייתה יותר בדורות קודמים היום רוב רובם של הרבנים יגידו לך לחפש את הרוח שבחומר, כי כן גם הגוף הזה שלי הוא קדוש, הוא חזק ויפה וטוב

אני באמת יותר איש של הכנעה אז קשה לי להסביר את זה לגמרי, אבל לשמוח בדברים הקטנים לתת להם את המהות שלהם.

למשל לתתת כסף לצדקה ולחשוב על החסדים, ואפשר גם לפעול בגמילות חסדים.

כלומר לא בהכרח להתנתק מהחומר אלא להבין שמברכים על האוכל כי באכילה נכונה יש קדושה עם נהנים ולועסים וכפי שאומר הנועם אלימלך מבררים ניצוצת באותה לעיסה ועיכול.

זה תודעה קשה לקנות את זה ברגע, אבל תחשבי על הדוגמאות לאט לאט תנסי פעם בלהרגיש ולהנות מהאוכל ותחשבי שזה בגלל שיש בו קדושה גם, או שוב יותר בקלות לעשות עם המעשים שלך גמילות חסדים מצוות נוספות ומתוך כך כבר החומר לא כל כך מרחיק את הרוח כי גם בו יש נקודות של רוח ואמונה.

מקווה שמובן מספיק.

התכוונתי יותר לחומריות שיטחית כזאת..
אבל בכמ עזרת לי מאוד! תודה

אותך שככה קשה מאוד לנסות ליי'עץ לך,
כי לכל אחד מתאים משו אחר.
יחד עם זאת,עצם ההכרה הפנימית שאת נפגשת עם החומר את כבר מעלה אותו לדרגת קדושה.
הפגשות עם המציאות בצורה נכונה ,זה הקדושה.
זה נושא קצת רחב,אבל זה העקרון בגדול.

עכשיו,כתביני שכל מה שאת עושה זה באמת להתקרב לרצון ה'.ותכירי בכך שכל מה שאת עוברת עם עצמך זה רצון ה'
(וחשוב ממש להסתכל רק על עצמך בהתקדמות,בלי השוואות לאחרים)
יהיה לך קל יותר להתקדם בעבודת ה' שלך.

והתהליך יכול להתבטא אצלך בתפילה,עבודה,התנדבות,לימוד..כל מה שנראלך שיעה לך טוב.
אם מדו לא ברור אשמח לחדד.

היא בתודעה המוטעית שבנית לעצמך.

את בחרת את ההבנה (הבסיסית ביותר, ולדעתי מוטעית) שהחומר הוא שלילי ומתוך זה כל פעם שאת נמשכת אליו את מרגישה שאת עושה משהו לא טוב וזה מפריע לך.

צריך לשנות תפיסה שהחומר בסדר. הוא רצוי ובסדר אבל בפרופורציה נכונה ומקום נכון ביחס לרוח.

בן אדם צריך עור של בהמה בשביל תפילין וספר תורה וגם בשביל נעליים ללכת. אשה צריכה טבעת בשביל להתחתן ו..... וכל זה יכול להיות טוב או סתמי. הבעיה תהיה אם הוא ישמש לרע ואז צריך להימנע ממנו.

הבעיה הזאת היא לא רק הבעיה של החומר. כל דבר יכול להיות רע כהבסיס רע, גם השימוש בתורה. נבל ברשות התורה...

קיצר- החומר בסדר ואם תופסים אותו שלילי אז זה מוליד הרגשה מוטעית ומצפון מדומיין שזה לא בסדר.

אני פשוט מרגישה שהוא תופס מקום יותר מדי מרכזי בחיים שלי, מה שפעם לא היה.
אבל תודה

כמו שאמרו החומר הוא לא בהכרח רע, העולם שלנו בנוי מחומר ומרוח. מגשמיות ומרוחניות.
העניין הוא העבודה שלנו הרוחנית בחיים הגשמיים.
לא תמיד כולנו מרגישים באותה מדרגת התעלות רוחנית. לפעמים השיגרה מטשטשת את התחושה הזו..
אם את נוסעת לטיול עם חברות-לקרוא דבר תורה או רעיון קדוש בנסיעה..
אם את לומדת רוב הזמן והסביבה שבה את מצויה לא כ"כ מחזקת מבחינה רוחנית לצורך העניין- ואין לך זמן להתעסק בקודש-נסי ברגעים הקטנים שיש לך לגעת בקדושה..בנסיעה..בהפסקות..

ובכלל, אולי כדאי לך לקבל על עצמך החלטה טובה. פעם בשבוע ללמוד עם מישהי תניא או דברי תורה-כשהם מחלחלים הם יתפסו אצלך יותר מקום בראש מאשר הבלי העולם. וממילא העיסוק בחומר יהיה פחות..
(מזכיר לי משפט שהרבי מיליובאוויטש אמר-
"כשיש חושך-מוסיפים אור").

הרבה הצלחה

אני חושב שלדבר עם ה' יכול מאוד לעזור

גם בזמנים קבועים וגם סתם במשך היום.

להכניס את ה' לתוך החיים!

בהתחלה זה קשה אבל משתנה עם הזמן וגם מאוד משתלם.

ברגע שמדברים עם ה' כל הזמן מרגישים איך הוא נמצא איתנו בכל מקום,

ומתחילים לחפש משמעות במעשים הרגילים שלנו ולבדוק אם זה באמת רצון ה'.

 

"והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" (תניא)

אי אפשר להאמין בלי להקשיב ולשמור על ציוויי התורה...

כל אחד שאומר שהוא מאמין אבל... הוא עובד את עצמו ולא את ד'

יודעים= ראציונאלי, שכלי, תבוני

אמונה= לא ראציונאלי, לא ניתן להוכחה

אי אפשר להוכיח צריך להחליט להאמין ולקיים את ציויי הבורא...כי אי אפשר באמת לדעת אותו עצמו...

מצוה להידבק בחכמים ובמידות האלוקיות...

בס"ד
אנסה לענות בכללי, אמונה אינה בגדר הדעת, ולכן קשה לענות על זה. בדעת.
כדוגמה לדבר אם אשאל אותך מהי אהבה תגידי לי כשאוהבים, או תחפשי משל לאהבה אבל יהיה לך קשה להסביר בשכל מהי אהבה, כנ"ל באמונה בה'.

מה שכן אפשר לראות זה מה היא גורמת:
1. אז כפי שכתבו זה נותן רצון לקיום את ציווי הבורא גם כשלא הכי נוח לי כי אני מאמין שהבורא הוא אמיתי וציוויו אמיתיים.
2. אפשר להרגיש את תחושת הביטחון ההקשבה כשמתפללים מדברים איתו.
3.כנ"ל הרצון להעמיק וללמוד את כל התורה כי משהו פה אלוקי.
4.תחושת של קדושה בזמנים ומצוות.

בעיקר כתבתי את תחושתי באמונה, אבל כמו שאמרתי אין לי יותר מזה לתת, וכמובן שצריך כנות גדולה עם עצמך לשים לב שהתחושת באמת מצד עבודת ה' ולא רק כי לי כיף לעבוד את ה' ככה.

לא ענית על השאלה

 

באהבה יש דרכים לדעת אם אוהבים או לא, ובאמונה אין דרכים לדעת?

 

 

חוץ מזה, מה רע בלעבוד את ה' כי זה כיף לי ולא בגלל שאני מרגישה את עצמי עבד לאלוקים ?

בס"ד

לי אישית גם סך הכל קשה להגידר מאיזה סיבות אני אוהב או למה אני אומר שאני אוהב.

אני יודע שאני מרגיש האהבה, אבל להסביר את זה להעמיד את זה באמות מידה זה קשה לי.

 

בעניין זה, אדייק אין רע בשיהיה לך כיף לעבוד, הבעיה שאם את לא רוצה לעבוד את ה' אלא את עצמך זה לאמונה מלאה, יתכן ויש לך אמונה בה' וממילא בתורה ובמצוות, וכאשר יש אמונה כזו שה' יודע הכל עד הסוף אז גם אם קשה לי לא להסתרק בשבת כי השיער נראה בלגן אחד גדול, ני אשתדל למצוא פתרון אחר כי אני יודעת שזה מה שה' רוצה אז ככה יהיה הכי טוב.

זה דורש אמונה מוחלטת, אמונה מהסוג של ליפול אחורה ולדעת שה' יתפוס אותנו כאשר שוב קשה לנו מאד לקיים משהו, ואנחנו לפעמים גם מוסרים את נפשנו כי מאמינים במאה אחוז ששווה לקפוץ על הרימון ולהציל אנשים או למות על קידוש ה' ולא לעבוד עבודה זרה.

זה מאד קשה, אבל אפשר לנסות לבחון את זה מעט, ואומנם כיף לי ואני אוהב את ה' וגם ברגעים כאלו קוראים בשמו לכל ישראל, שמע ישראל!! אבל זה דורש הרבה אמונה.

צריך לשים לב לעבוד את ה' ולא את עצמך

 

כשיש ניסיונות אפשר להרגיש עד כמה יש לנו אמונה

 

 

תודה לך

ברור שאין כזה דבר יהודי שלא מאמין

חוץ משבת נח , בבין הזמנים יש רק פעם אחת.

3. כנ"ל

בס"ד

@אופטימיות תודה רבה על התומנה החביבה

 

זה דבר די ידוע, גישה של ברסלב, כבר מזמן חשבתי שהפורום הזה הוא צריך להיות גם פורום חסידות ברסלב כי סגרו אותו, אז גם אם זה לא רשמי, מבחינתי זה ככה

 

 

 

 

בס"ד
הקשר בין מילות המדרש לפסוק, זה דברי ה' שזכיתי לקבל.
ולא ידעתי שפורם ברסלב נסגר. מוזמנת להוסיף פה אבל מדברי רבינו בשמחה.

יש לי עוד משהו להגיד בנושא

 

 

אני אכתוב את זה בעז'ה אחרי שבת

אתה התייחסת כאן למוות רוחני בעצם?

 

 

אני שמעתי באותו הקשר משהו על מוות פיזי, מהפרשה הזו-אחרי מות קדושים מבינים שאחרי שהבן אדם מת הוא עובר תהליך של טהרה ואז מתקיים בו קדושים, ולפיכך הוא כבר קדוש (שמעתי את זה באזכרה של מישהו ופרשה זו הייתה באותו השבוע)

 

 

שבוע טוב

בס"ד

בכל אופן תודה על הדיוק, אכן הנועם אלימלך דיבר באמת על מוות פיזי, אך מכיוון שאיני יודע להחיות מתים{לא זכיתי}

אז לקחתי את זה למוות אותו אני יכול להחיות.

אבל זה בהחלט נכון אומרים שכל מי שכתוב שמו בגמרא ידע להחיות מתים.{כך זכור לי..{אבל בוודאי למשל על רבי שמעון כתוב מפורש שבהתחלה הם החריבו את העולם ולאחר מכן בנו רצה לשרוף והוא החיה וכו'.}

בס"ד

יש אמירות של חז"ל על חשיבותם של עבודת שונות כל עבודה כעצמה.

 

בכללי יש את "אשרי הנהנה מיגיע כפיו"

ויש גם "תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה.."

שהם מעלות כלליות של המלאכה, אבל חושב שכדי להתייחס למה שהוא עסק בו.

 

אשמח לנסות לכתוב יותר לפי מה שהוא עשה, זה הרבה יותר נחמד שמעריכים את מה שעשתי מאשר אמירה כללית.

תודה על תשובתך המהירה

בס"ד

אני חושב שאת יכולה לדבר על מעלת החסד, שעבודה כזו בוודאי מכילה.

עלה גם על הערך של הזמן, שלעשות חסד עם אנשים מבוגרים מראה ומסביר שגם לאותם רגעים אחרונים יש ערך גדול ואנו מוכנים להשקיע באותם זמנים שיהיה הכי טוב.

כאשר אביך עסק בלדאוג לזקנים הוא לא רק מביע עזרה והשקעה, אלא גם הערכה לכל זמן.

 

אני לא רוצה להכביר במילים כי בסופו של דבר זה אבא שלך אז את צריכה לנסח את זה בצורה הכי נכונה ואמיתית.

 

אתן את זה בצורה מנוסחת קצת, ותנסי להוסיף ולהשתמש בלשונך.

 

אדםכמו אבא, שעבד והשקיע באחרים, הוא אדם שיש ממנו ללמוד הרבה, גם על ההשקעה, גם על הטוב לב והעזרה וחשוב גם להדגיש על הערך לחיים, בעבודתו שעזר לבית האבות ולזקנים גילה טוב לב, וגילה שיש חשיבות לאותם אנשים שלפעמים חושים סיימו את חייהם.

אבא עכשיו מסיים עבודה זו ונותן לנו להמשיך את דרכו, אבל הדבר החשוב זה הערך הזה של כל רגע, שגם עכשיו חייו הם חשובים, הוא לימד את זה במשך כל חייו שגם החיים אחרי הכל הם חשובים בעשיית החסד עם בית האבות, ועכשיו הוא עבור להתמקד בחשיבות חייו ואנו רוצים רק להמשיך לקבל וללמוד מאבא שלנו את חוכמת חייו והחשיבות לכל שלב."

 

 

זה מה שעולה לי אבל שוב יכולה גם למצוא המון דברים על מעלת החסד בלבד וחשוב שהאמירה תבוא ממך בסופו של דבר.

בס"ד
כמו שאמרתי דברים שהם מאד פנימיים קשה לנו לספר, הדיבור הוא הכח לצאת מהמצב הנפשי שלנו וללמוד עליו.
זה אחד מהדברים הכי בסיסים של תפילה ושיחה עם ה' השיחרור מהצרה "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" אין לי כלום אני מגיע מתוך הקושי ומבקש שה' יתן לי עיניים לראות שוב פה לדבר, ואז על הכל פי יגיד תהלתך.

אני לא יודע מה הקושי שיש לך כרגע בעבודת ה' והקירבה אליו, אז קשה לי לעזור, כרגע זה נשמע שאת בתוך הדברים בלב ונפש אז קשהלראות קדימה למרות שזה קשה תנסי לנסח את הדברים שוב שתוכלי להסתכל עליהם ולהתקדם.

מקווה שעזרתי טיפה. ומוזמנת לכתוב שוב או יותר אם צריך.

בס"ד

זה בהחלט קשה לפעמים להיות חזק, להיות בעל אחריות.

אני חושב שאדם בעל האחריות יונק את הכח ממי שהוא מוביל, מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם.

התלמידים נותנים לו את הכח להתקדם.

וכמובן שה' נמצא לצידו גם.

אבל מכיוון שגם אני מרגיש ככה לפעמים אז קשה לי לענות ממש.

בכל מקרה בהצלחה, ואתייג כמה אנשים שאולי יעזרו:

@נפש חיה.

@זריחה

@אופטימיות

 

 

נראה לי זה באמת להחמיא לעצמך,על מה שאתה,וכמה טוב אתה עושה לאנשים
(כמובן שמהצד של הענווה לעשות את זה ולא ההיפך)
ושיש בך באמת המון טוב,לא סתם חברים באים אלייך להתייעץ ולשפוך את נפשם,לא הרבה סומכים על אנשים ככה.
הרב קוק אומר זאת ,שברגעי משבר צריך לקחת את כל המחמאות שהביאו לך עד עכשיו,ובזמן ה'קשה'להשתמש בהם.
כדי שתמנף את עצמך.ובמיוחד כדי שיהיה לך כוח להמשיך להכיל אחרים.

עצם ההתמודדות כשקשה מוכיחה לנו כמה אנחנו חזקים. וזה מה שחשוב לזכור! כי הדרך חשובה.

הקטע של השברון הזה שלפעמים מתעורר- משחרר והוא מגיע לפעמים כהרפיה מלהשאר חזקים/ללכת עפ שכל. וזה בסדר, כי הכוחות מגיעים מחדש אחרי ששיחררנו את הכאב.
העיקר שזה זמני ושאתה מקפיד ומשתדל לעשות מה שצריך כשצריך ע"מ להתקדם. זה לגיטימי מאוד כך להרגיש.
אתה בן אדם! כולנו כך.

תרפה,תן לעצמך להשתחרר,אתה יודע שאתה כזה חזק.
ותזכור שה' איתך ואנחנו כאן לצידך.

אבל מכירה מאד את ההרגשה .



חזק ואמץ!

שזה לא שני צדדים מגן ומוגן אלא כל אחד חייב גם וגם 

 

יש לי תאוריה ארוכה לגבי המגן והמוגן אבל זה ארוך אז לא נלאה אותך

 

אבל  בכל מקרה זה דבר ידוע שאדם צריך מישהו שיחזק אותו כמו שנאמר "עשה לך רב"

העלית דברים מאד מאד נכונים
ואני מוצאת שמזדהה איתם.

בבקשה תזכיר לי. אני קצת עמוסה עכשיו.
אשתדל הערב.
אם לא כתבתי בבקשה תתזכר אותי.
תוכל לפתוח פצלש.


אל תדאג בכלל!
ה יצליח לך
בינתיים כל טוב!

כדי שתקבל תשובה.
חשוב דתדע שזה פתיר.



ואל תתייאש כלל!!

כי אני לא יודע מתי את פנויה.
בכל מקרה תודה ושבת שלום.

20170428182721.doc
זה לא ערוך או מוגה,
נכתב ספונטנית
ממה שחנני ה' .

מאד מקווה שלא תצא תקלה תחת ידי.

שבת שלום!
,
 

ואת התמונה

יש לי את המשפט הזה וראיתי אותו הרבה אבל הוא לא חלחל.
ורבי ינאי זה מדרש בפרשה(נראה לי גם גמרא)
שהיה רוכל בשוק שאמר "מי האיש החפץ חיים"
אני מוכר, ורבי ינאי התעקש שיתן לו אז הרוכל פשוט הראה לו את המשך הפסוק ש"נצר לשונך מרע" ורבי ינאי אמר שלמרות שהוא מכיר הוא לא חשב על זה ככה.
עכשיו אני מבין את הכוונה.
תודה.

אם תוכל לפרט יותר אני מאמינה שאבין יותר טוב;)

כמו שהתמונה שלך הראתה מה זה הצלחה אמיתית. ולא רק מה שנראה כלפי חוץ

רוכל בשוק הלך ואמר "מי האיש החפץ חיים" יש לי חיים למכור, קרא לו רבי ינאי שיבוא.
אמר המוכר לרבי ינאי, אתה וכמותך לא צריכים את זה(החכמים לא צריכים שאמכור להם את זה)
התעקש רבי ינאי שיגלה לו כי הוא רוצה להאריך שנותיו בלימוד ומצוות.
ביקש המוכר תנ"ך לבקשת רבי ינאי והקריא את המשך הפסוקים בתהילים:"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה."
רבי ינאי אמר הרבה פעמים קראתי את הפסוקים האלה בתהילים אבל לא חשבתי אף פעם על הקשר הזה בין שמירת הלשון לאריכות ימים.
(רבים תמהים איך רבי ינאי לא חשב על הקשר, ואני אומר שאותו דבר קרה לי עם התמונה שראיתי רבות ולא קשרתי עד עכשיו)

ושמחה בשבילך;)

אצטרך לשבת על זה שוב במחשב מתישהו בפלאפון זה אותיות קטנות או להזיז כל הזמן אז קשה להתרכז.

תעבור על זה בנחת כשתוכל
רציתי רק לדעת שקיבלת את זה.


שבוע טוב!

בס"ד

ויתכן שבדרים הקטנים אכן מותר, אבל זה בוודאי מגיע בצורה לא טובה, וממקום להידמות לגברים ולכפור בהלכה וזה אולי הבעיה העיקרית.

אני חושב שיש גם בעיות הלכתיות אבל לא בקי בכל מה שהן עושות מבחינה הלכתית.

 

אולי יהיה אנשים אחרים שידעו להסביר יותר טוב ממני:

@נפש חיה.

@זריחה

פריצת גדר זה על קצה המזלג של מעשיהן.

הלכתית- מה הבעיה..?

הגבול בין זה לבין שמירה על צניעות האשה וכבודה
מיטשטש.

הבעיה היא:

1. הבעיה העיקרית זה שהם משנות את התורה, זה לא אמור להיות ככה

2. אסור לאשה ללבוש בגד של גבר וציצית זה לא לבוש נשים

3. הם לא מקשיבות לגדולי הדור, אם תשאלי אותם ברור שהם יגידו לך שזה אסור

4. הם שרות  במקום ציבורי שכולם שם רוצים להתפלל בלי לשמוע שירת נשים שהיא ערווה ואסור להתפלל ככה, זה ממש חוסר התחשבות, 

1. איך הן משנות את התורה?
2. הבנתי שאין מניעה הלכתית מאישה להתעטף בטלית למשל או להניח תפילין (היא פשוט לא צריכה את זה..) אז למה ציצית זה שונה? הרי גם הראשונים הם לא בגדי אישה.
3. נקודה טובה. תודה. משהו שיניח את דעתי..

זה לא שאני תומכת בהן פשוט מענין אותי מה הבעיה
ותודה על התגובות

ומנהג שהוא בתמיכת גדולי הדור זה כמו הלכה, נראה לי ויש בכך הרבה דעות

מצטרפת לכל ההסברים לעיל.
ואם התורה קבעה גדר ללבוש אישה או איש
וכללי צניעות והנהגה שנועדו לטובת כולם
והן מעוותות אותם כרצונן...
אנחנו בבעיה.

בס"ד
בכללי זה נוגע להתפארת ולכבוד שיש לעם ישראל, ך הצד השני של זה שעם ישראל הם בני מלכים הוא הגאווה.
כדוגמא הבאתי אדם שקם בבוקר לתפילה שזהמעלה טובה שהוא מתפאר בה, אך עליו להיזהר ולא לחשוב שהוא מעל חבריו שלא קמו אלא רק לשמוח.

לדעתי הגבורה שבתפארת היא לדעת לשים לב שבעוצמה של התפארת אנחנו מתקדמים ולא מתגאים על אחרים או על נקודות אחרות.
באופן כללי הגבורה קשורה לדין ולדיוק וגם לעצמה לכן זה התקשר לי בנושא הזה.(וגם כי אני חושב שיש לי מה לתקן בנושא.)

למשל שנה שעברה ממש השתדלתי לקום ותיקין שזה מעלה, אבל נוצרה לי גאווה שאם לא קמתי ותיקין התביישתי להתפלל במניין הרגיל של הישיבה "כביכול הוא לא ברמה שלי" שזה כמובן כבר גאווה וטעות שב"ה תיקנתי, אך זה הסגנון של הדברים עליהם כיוונתי שלפעמים המעלות הטובות שלנו עלולת להוביל לגאווה וצריך לשים לב לכך ולהזהר.

בס"ד
יש רבנים שעוסקים בנושאים האלה.
ממליץ לפנות לרב שמואל אליהו נראה לי הוא מבין בזה או מכיר רבנים אמינים המבינים בזה.
ככה ממה שהבנתי בכללי.

באופן כללי צריךלזכור שתמיד תפילה עוזרת כפי שאמר חזקיה המלך לישיעהו על כך שנגזר עליו מיתה בשמיים. והתפלל והתרפא.

אבל תפנה לרבנים העוסקים מזה ותרבה בתפילות.

והיה שם משהו דומה, לא זוכרת בדיוק מה

 

ומסופר שהמשפחה הלכה לרב אחד צדיק והוא אמר להם לבקש סליחה מהנפטר, איך?

הולכים מניין של 10 אברכים צדיקים לקבר ואומרים תפילות ומבקשים סליחה, אבל זה באמת משהו שצריך לשאול רב שמבין בזה, כמו שקן ציפור אמר

 

 

בהצלחה