אני מתגעגעת לעצמי
כלומר להיות מי שאני
אני לפעמים כבר לא מבינה מה זיוף ומה שקר
אז אני מתגעגעת , אני רוצה אמת
אני יודעת שזה נשמע סתם משהו מופרח אבל באמת , באמת אני רוצה לדעת מי אני האמיתית
פעם ניסיתי לגלות את זה על ידי השתכרות אבל לא ממש השתכרתי, רק קצת ואז, התחלתי לבכות, ואח'כ לנחם את עצמי ולצחוק
לא ממש עזר לי להבין
קן ציפורבס"ד
מוכר ומובן, אני לא חושב שאני באמת יכול לעזור הרבה כי אני לא מכיר את הצדדים השונים ומה שקורה, כן פורים והיין עוזרים, ואומנם כתבת בקרה, אבל אני בטוח שהבכי היה עם מחשבה, ואולי כדאי לשבת ולדבר על זה עם חברה שמכירה אותך.
אפשר גם בכללי לרשום את הדברים שהם טובים אצלך ולשאול חברות מה הן התכונות הטובות להשוות ולמצוא גם מה הכי אמיתי מהתחושה שלך.
ולאט לאט, קשה להסתכל פנימה, מפחיד להסתכל ללב חשוך שם, אבל "נר ה' נשמת אדם" יש לנו את הנר של ה' את הנשמה להאיר את הדרך ולהסתכל פנימה.
בכל מקרה המון בהצלחה, מקווה שעזר. ובאמת לאט לאט עם עצמך עם חברות ומשפחה תמצאי מי את.
בהצלחה.
בס"ד
אני יכול להביא חיזוקים שונים דרשות ועוד, אבל בשיא הקצרה העיקר זה לימוד עצמי, מוכנות ועניין.
ועודד אותך שאם העלת פה את השאלה הזו זה אומר שיש לך רצון חזק, עכשיו רק נותר להוציא אותו, בלימוד ועשייה.
כמחנך לעתיד הייתי שמח להיות בכל שלב עם התלמידים. אבל אני לא. אז מה עושים? עיקר התפקיד שלי הוא להציב כלים כדי שהתלמיד יגדל ויחנך את עצמו נכון יותר
בהצלחה, ואם כשאיהיה יותר מורכז יעלה לי משהו נוסף אכתוב בע"ה.
תבין יותר לעומק... השרשרת של הרמב"ם היא שכל(הבנה) שמוליד רצון(לדבר) שמוביל למעשים(שקשורים לדבר) שמולידים יכולת(הכוונה שזה תקוע בלב, לחיות את הדבר)... עיין "והלעת בדרכיו"(הרב אבינר) בהקדמה פיסקה 13-14
"תכלית הידיעה היא שנדע אשר לא נדע" ר' נחמן - כלומר עצם זה שאתה יודע שאתה לא יודע כלום אז זו תכלית הידיעה- זה בעצם הכל
ואני אוהבת להגיד את זה ככה: אם אתה יודע שאתה לא יודע כלום אז אתה יודע הכל
ג
פרשת ויקרא קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית.
קשה ורך.
ספר ויקרא הוא ספר עבודת הכוהנים, אחד מהדברים שאנחנו לומדים בספר הם הקורבנות. השאלה מה הקורבנות אומרים לנו בעבודת ה'. אז כמובן יש הרבה טעמם וכל קורבן וטעמו אני רוצה לקורבן חטא ואשם על פי דברים של הרב יוסף משה שסידר על פי ליקוטי שיחות חל"ב עמוד 13 ואילך.
כפי שאתם יודעים הקורבנות חטאת ואשם באים על חטא, אבל אומנם כל חטא הוא חטא שונה, כל חטא מביע דבר אחר, והשאלה שלנו היא איך אנחנו יכולים להתקדם בצורה נכונה, לזה התורה שמה הבדל בין הקורבנות וכך אומר הרמב"ם בהלכות קורבנות "אין האשם אלא מזכרי כבשים, אין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה." האשם זכר, והחטאת נקבה.
החטאת מסמנת את החטא הלא מובן, "נפש אשר תחטא בשגגה" כאשר בן אדם שוגה הוא צריך לחזור, אך ה' מלמד אותנו שחוזרים ברכות בעדינות החטאת נקבה. ואז הקורבן הוא מלשון להתקרב לה'.
לעומת זאת כאשר בן אדם חוטא בצורה יותר עמוקה שהרי האשם לפעמים גם על מזיד אז הוא צריך להציב חומות גדרים חזקים, ועוצמה גדולה כדי לתקן, האשם זכר, והקורבן הוא להיות מוכן לתת את עצמך ולהקריב.
~~~הרחבות~~~
חודש ניסן, לצאת ממצרים.
נכנסו לחודש ניסן שהוא חודש של ניסים, חודש של גאולה.
במיוחד כאשר אנו מדברים על ההתקרבות לה', יש לנו חשש של איך, אבל צריך לזכור שהנה ה' נותן לנו דרכים עצות ובאמת ניסים של ממש כדי להתקרב עליו.
אז לקראת פסח בתוך הניקיונות של החמץ אנו מנקים את עצמנו, וזוכרים שה' איתנו ויש לנו דרך להתקרב להתנוסס ולעלות.
שנזכה להתקרב לה', לשחרר את עצמנו מהעבדות, להתרומם ולהתקדם בעבודת, ושנזכה לגאולה השלמה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!
בס"ד
{הרוב העתקתי מתיוג אחר פה, אם מישהו מעדיף שלא אתייג אז מחילה.}
אבל הנה משהו שכתבתי כבר בפורום כל חשבון נפש
קן ציפור ויקהל פקודיקן ציפורבס"ד עוצמה פנימית.
תנו לבכם להבין.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל... וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה..."
משה רבינו קורא לבני ישראל לראות משהו מיוחד בצלאל, מהו אותו דבר? "וימלא אתו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ועת ובכל מלאכה" ונסביר על פי דבריו של הרב אבנר שלו בספר נלכה עד הרא"ה{עיון בפרשות השבוע על פי דברי הרב קוק} הרב שם מסביר כיצד בני ישראל, עשו מה שצוו מפי ה', אך היה חסרה להם הבנה מלאה מדוע ככה. לדעתי בפסוקים אלה על בצלאל, משה קורא לעם ישראל, להבין שרוח האלוקים, וקבלת עול מלכות שמים יורדות לתוך העולם לחכמה לתבונה לדעת ואפילו למעשה.
בני ישראל עשו ככל אשר ציווה ה' ביד משה, כי ה' ציווה. אך אנחנו צריכים שאותו ציווי יהיה גם בידינו לתת לב להבין את המצוות.
~~~הרחבות~~~
חופש מ.. חופש ל...
" וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... "
תחילת הפרשה מדברת על שבת, ואומר בעל הטורים "...ואמר ויקהל לפי שבא לומר פרשת שבת רמז בשבתות וימים טובים נקהלים לשמוע הדרשה..." ואולי יותר מכך בשבת הגדול, אז נדבר מעט כבר מדברים לקראת פסח.
כפי שהזכרנו האדם הרבה פעמים עושה את המצוות כמצוות אנשים מלומדה, ואולי כבול בתוך המסגרות.
מצד אחד יש טוב שהרי הוא מקיים את המצוות, אבל ביציאת מצרים אכן איננו מחפשים חופש מ.., אין המטרה רק לעזוב את המסגרת את התפיחה והגדילה של החמץ.
אלא "שלח את עמי ויעבדני" אנו מחפשים וצריכים למצוא כיצד להתקדם עם החופש, כיצד הגדילה שלנו תהיה עם ה', ובחיבור עמוק למצוות.
{הדברים הנ"ל על פי שיחות ששמעתי מפי הרב יצחק נריה, והרב דוד פוטש}
שקלים של אש האחדות.
בנגיעה קטנה נראה לי שזה המהות של השקלים של הפקודים שכל אחד נותן את אותו דבר, ובעצם נותנים את כל כוחות הכוח שלי הכוח שלכם כל עם ישראל מגלה את האחדות ביניהם כמו האחדות שבין הגוף והנפש וזה מה שהופך את המטבעות האלה להיות חשובים כל כך, להיות מטבעות של אש, כי הם לא רק עשייה או הרצון הם כוללים את כל הטוב של כל אדם, את החיבור הפנימי לעומק החיים והמציאות, החיבור לה'.
שנזכה, לחבר את הלב והמחשבה שלנו למעשים, לגלות את הפנימיות ולהשתחרר מכבלי העבר לעבר עתיד חזק יותר לרגעי חירות אמיתיים ופנימיים.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
אבל בגדול מבחינתי זה אחד שרוצה ושואף לעשות רצון ה' עד הסוף בלי פשרות.
פרשת כי תשא קן ציפורבס"ד עוצמה פנימית.
ענווה של קדושה
"וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר..."
הנועם אלימלך שיום פטירתו יהיה ביום ראשון כ"א אדר מפרש על הפסוק: avid;">"...הרוצה לבא אל הקדושה ופרישות לעבודתו יתברך צריך להכניע עצמו בהכענה גדולה וזה יגרום לו לקבל קדושה על עצמו... זהו ששנה הכתוב לכפול ברדתו מן ההר...שזכה לזאת בעבור שהכניע עצמו ברדתו פירושו בעבור רדתו מן ההר כנ"ל שהיה מוכנע ביותר. "...וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" שהכתוב מפרש גודל הכנעתו שלא ידע כי קרן עור פניו..מהתלהבות אש אשר בקרבו וכל זאת לא ידע משה בעצמו אם יש לו התלהבות."
מדברי קודשו של הנועם אלימלך אנו יכולים ללמוד שני דברים:
האחד, על גודל מידת הענווה, והקדושה של העניו.
והשני שמשה לא ידע כי קרן עור פניו, לכולנו יש את השלב בו אנו מתקדמים ואז מרגישים שנעלמה ההתלהבות, וממשה עלינו ללמוד מכאן שזה סימן לענווה שבנו, שקנינו את הדרגה ואיננו רואים בה התלהבות ועל ידי אותה ענווה גם נזכה להגיע למדרגה הבאה בע"ה!
~~~הרחבות~~~
שבת קודש.
"...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"
מכיוון שהתחלנו בענווה, תפסה אותי המילה אך שהיא מיעוט ביחס לשבת, בפשט הכתובים הדבר בא להזכיר שגם בתוך מלאכת המשכן, והזריזות לבנייתו צריך לשמור את השבת.
הדבר הזה רומז למהות השבת, בשבת הקדושה מגיעה מאת "ה' מקדשכם" ובעומק אומרים שהשבת גם היא מקדש, אך לעומת המקדש המעשי בו אנו רצים ונותנים, בשבת מתגלה המקדש של הענווה של המיעוט, שאנו עוצרים את כל החיים את הכוחות ונותנים לה' להיות איתנו.
בסיכום ודברי ברכה, שנזכה לקבל את התורה ולתקן את עוונותינו, על ידי המשכן והשבת, שאנו עובדים ובונים את הקדושה בעשייה{היא המשכן} ובאותה מידה גם עוצרים, להכיר שהכל מה', למעט מעצמנו, לקבל את השבת, לנשום ולמצוא את כוחות הנפש שלנו.
שנזכה להתקדם מעלה, ולעצור ולהעריך את המתנות מה' ולמצוא את הכוחות לעוד התקדמות.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
פוריםפרשת זכורפרשת תצווהקן ציפורבס"ד 
עוצמה פנימית.
פסקה לפורים.
נעשה קצת ונהפוך הוא, ונתחיל קודם בכמה דברים לפורים, וכמובן להפוך לשמחה, נשיר ונרקוד "ליהודים ליהודים הייתה אורה, ושמחה וששן ועיקר." אין אורה אלא תורה. שנאמר "נר מצווה ותורה אור! 
לחיות תורה לשמוח מכל הנשמה.
בפורים קורה דבר נפלא "הדור קיבלוה בימי אחשוורש" "קיימו וקבלו" קיימו מה שקבלו כבר.
קבלת התורה מאהבה, התורה זה לא איזה דף, רעיון קטן ונחמד לשעות הפנאי, זה חיים, זה שמחה וריקודים!! קשה להסביר את זה בשכל כי זה "בהרגשה ובידיעה בלתי אנושית יודע הוא מעט גם מהו מבעד לשכל האנושי" כמו שכותב האדמו"ר מפיסצ'נה בחובת התלמידים עמוד קפו, בעניין הבנת העולמות העלויונים וכן גם פה נראה לי התורה שהיא ידיעת רצון ה', זה בנקודה שהיא מעבר לדעת "עד דלא ידע", לראות לעומק לראות ולהכיר שיש עוד מעבר ליכולת שלנו לדעת.
פשוט לשמוח ולקרוא, "אבא אני אוהב אותך!!! מתיקות התורה.
וכפי שאמר אור החיים הקדוש , "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה!"
פורים זה היום בו אנחנו יכולים לעשות את זה להרגיש את מתיקות התורה להשתגע לשמוח לחייך, להכיל את כל עם ישראל בתוכנו בלב שלנו.
פסקה לזכור.
מלחמה פנימית.
בעל האבני נזר בספר נאות הדשא מסביר את העניין "שהמן מן התורה מניין, "המן העץ.." והוא מביא לכך את הפרקי דרבי אליעזר שאומר "דרכן של העמלקים לחשוב הסוד בלבם" עמלק יושב כידוע לנו על הלב, הוא כופר בפנימיות. ועל כך אומר הנאות הדשא שזה "המן העץ" עץ הדעת, העץ שנמצא במרכז הגן, העץ שמאפשר דעת פנימית, שם מגיע המן, שם בא הנחש להפריד לשבר את הדעת האמיתית שידיעה היא קשר כפי שנאמר "וידע האדם את חווה אשתו", עמלק הנחש המן, באים מהנקודה הזו, ועלינו להשיב מלחמה ולגלות את הפנימיות, את הדעת הנסתרת, את אסתר. "זכור אל תשכח", הזיכרון הוא הלקיחה ללב, שם המלחמה עם עמלק.
פסקה לתצווה.
הרש"ר הירש ועוד מפרשים לוקחים את הצווי בעניין לימוד התורה, ואומר הרש"ר הירש "אתה תצווה" שכן קיבלת בסיני, "את בני ישראל" שכל אחד מבני ישראל שייך בתורה, ואם נוסיף עוד דרגה השל"ה אומר שבגלל זה נאמר בלשון אתה ולא בשם משה, כי לימוד התורה כל אחד ואחד צריך לצוות ללמוד וללמד.
ישנם עוד הרבה דברים שניתן לומר ואכן כל המרבה הרי זה משובח, אך בחרתי את הנקודה הזו בהקשר לפורים ולזכור, שעלינו להוסיף בלימוד תורה, בהבנה דעת אמת אלוקית, ברצון ה', ובאחדות בעם ישראל.
שנזכה לחיות את התורה, ללמוד ללמד לשמוח ביחד, להאיר את הנשמה ולגלות את רצון ה' בתוכנו.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! פורים שמח!!
שבל שלום!!ברגועאחרונהכל השירים על השמחה, הרמיקסים האלה...
תמיד מזכירים את ר' נחמן כאליו הוא היה איזה משוגע שרוקד כל היום על הגגות
אז מה בעצם מפריע לי?
מפריע לי שאנשים צועקים ר' נחמן אמר להיות בשמחה.. שמחה בלה בלה בלה ובכלל לא יודעים מיהו ר' נחמן הוא היה איש כ'כ גדול וחכם והספיק לכתוב מלא ספרים למרות שנפטר מוקדם, בסדר השמחה זה עקרון גדול שלו אבל לא רק זה
בסדר, אני לא באה ממקום של לשפוט אנשים ובכלל מי אני שאגיד את זה? ואולי הם כן יודעים מה שהם מדברים?
לי זה מפריע משום מה
ובכלל מה זה שמחה?
אני חושבת שאנשים לא מספיק מבינים מה זה שמחה, (גם אני כנראה)
הוא קורא לזה מילי דשטותא שזה אומר לעשות שטויות (כמובן שמה שמותר בהלכה) ולא להתחשב במה אומרים, וזאת התרופה הכי חזקה נגד עצבויות (הכוונה לסוג-של דיכאון).
זה לא מקטין ממש את רבי נחמן. הספרים שרבי נתן העלה על הכתב מדבריו הם גאונות צרופה, כל בן תורה רציני מבין את זה.
העניין הוא שלא סתם קשה לנו עם הסוג של השמחה הזאת,
המטרה של המילי דשטותא הוא להפטר מהגאווה הדקה שהיא גסות הרוח שהיא גורמת לאדם להצטער מכל דבר קטן (מסכת סוטה פרק ראשון "רוח קימעא עוכרתו").
זה בעצם גאווה להצטער מכל דבר קטן
תודה
צקון לחשובשמחה רבה
אז אני מחכה לתשובה
והמשל ממחיש זאת טוב, תודה
קודם כל- אין יותר מידי מה להסביר בשמחה, כל אחד מה שמשמח אותו.
ובאמת כמו שצקון לחש כתב- ר' נחמן דיבר הרבה על מעלת השמחה כל הזמן, ואם צריך אז גם במילי דשטותא.
וכדאי לדעת שיש בברסלב כמה זרמים,
אחד מהם אלה הננחים- והם בגדול אלה שעושים את השירים שדיברת עליהם.
והשירים עצמם לא מדברים רק על שמחה, אלא גם ובעיקר על אין שום יאוש, והתקרבות לצדיק (ר' נחמן).
והם גם אלה שקופצים ברחוב וכו'
אני חושב שהם עושים את זה כי הם חושבים שזאת הנקודה של הדור שלנו,
וככה גם הכי קל לחזק ולשמח אנשים ברחוב.
אבל יש גם זרמים אחרים שיש להם ממש ישיבות והם לומדים תורה כל היום, וגם את הספרים של ר' נחמן ברצינות.
לדעתי יש שם תשובה מצויינת לשאלה שלך מה זו שמחה
וגם יש שם התייחסות לסגנון שהתחיל להיות נפוץ לא רק אצל ברסלב..
שיחה יפה על מה זה שמחת פורים - הרב אלחנן בן נון - בני הישיבות
תקציר
ברגועכתוב בגמ':
המן מן התורה מנין- "המן העץ"
ז"א איפה רואים בתורה את העניין העיקרי של המן?
בחטא אדם הראשון.
לכאורה מה הקשר?
אז מסבירים (לא זוכר בשם מי) שהעניין פה הוא שהמן היה לו ממש הכל!
האיש הכי עשיר בעולם, הכי מכובד, טבעת המלך.
אבל מה הוא אומר?
"וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך"
מפריע לו דבר כזה קטן, שבן אדם אחד לא מוכן להשתחוות לו! והוא אומר על הכל "איננו שווה לי"!!
אותו דבר גם בחטא אדם הראשון- היה להם הכל, רק דבר אחד היה אסור להם, ודווקא אותו הם רצו- לאכול מעץ הדעת.
זה מה שר' נחמן אומר- כשאדם עושה חשבון נפש ועולה לו מחשבה של- כל היום הזה לא היה שווה כלום.
ואז הוא מתחזק למצוא איזה נקודה טובה שעשה במשך היום, ואומר- היה שווה לקום בבוקר רק בשביל זה!
בזה הוא מוחה את זכר עמלק!
כל השורש של המן/עמלק זה להחליש אותנו שנסתכל רק על החסרונות שיש בנו ונתייאש מהם.
ואנחנו צריכים כנגדו להתחזק בלמצוא נקודות טובות!!
ועוד משהו-
אומרים שאסור לקבל גרים מעמלק.
וגם כתוב שאם באים להלחם בהם אז צריך להציע להם קודם כל להיכנע ולהיות לנו לעבדים,
ואם הם מסכימים, אז לא הורגים אותם.
איך זה מסתדר?
כי עמלקי שמסכים להשפיל את עצמו להיות עבד- הוא כבר לא עמלק, אין בו את הנקודה הזאת של הגאווה.
אבל מי שבא להתגייר א"א לדעת אם הוא באמת עקר מעצמו את הנקודה הזאת.
שזכה למחות את זרע עמלק ולקבל קדושת פורים באמת
