פורום עבודת ה' (עמוד 25)

אני נחשב מאד צדיק חזק, מחזק וכו' אבל אני רוצה הגנה, אני מחפש מי שיתן לי כוח להמשיך ולגדול להתקדם לחיות.
לפעמים גם האדם החזק הוא חלש בפנים.

כואב לי ושבור ואני רוצה למצוא מי שיתן לי כח, שיתן לי לגלות את הכח שבי.

אשמח לעזרה עידוד או משהו.
תודה מראש.

מקווה שאני במקום הנכון, לא גולשת כאן בדר"כ (שייכת יותר לפורום הורות וכאלה..)

ראיתי את הכתבה עליהן עכשיו ופתאום ממש מענין אותי- מה בעצם הבעיה איתן? (מעבר לזה שהן בלי כיסוי ראש וכו' אבל הרי יש הרבה נשים שמגיעות כך לכותל..)

הבנתי שמחינה הלכתית אין בעיה לאישה להניח תפילין ולשים ציצית, היא פשוט לא מחויבת בזה

(ולא שאני מתכננת לעשות את זה ח"ו, פשוט רוצה להבין..)

אז בהנחה שאין עם זה בעיה הלכתית

וממה שהבנתי הן מתפללות ללא עירוב- רק נשים בנפרד

אז מה הבעיה?

 

סליחה על השאלה הפרובוקטיבית, פשוט ממש מענין אותי..

תודה לעונים!

בס"ד

אני לא מתיימר להבין בספירות, אבל אני רוצה לשתף אתכם במה שעלה לי.

הגבורה שבתפארת אומרת לי להתגבר בפאר, בגאווה.

לכל אחד יש את הטוב שלו, מיוחדות ועוצמה, ולפעמים בתוך העוצמה הזו נוצרת לו גאווה, ועליו לשים לב לכך שכשהוא מתגבר ומוסיף ביופיו שלו ליפל בגאווה.

 

כדוכמה מביאים את העניין שאם למשל מישהו קם לשחרית כשחבריו לחדר לא קמים, יכול הוא להגיד הנה אני גדול שקמת, ולהתגאות על חבריו, אך צריך הוא להביט שכן לרוב אותם חברים יכולים להיות טובים ממנו בדברים אחרים, ומי הוא זה שיעשה חשבון שמים להגיד שאני גדול מחברי.

 

 

באופן כללי על מידת הגאווה, ועל העוצמה והתפארת שלנו, יש הרבה דברים לומר וללמד, וצריך לשים לב ולהיזהר ולהתקדם נכון.

 

למי שזוכר לפני פסח את ביעור החמץ הרוחני, אז אצלי לפחות השנה ביקשתי להתנתק קצת יותר מנקודות של גאווה שיש לי.

 

שנזכה בספירת העומר ובכל השנה לתקן את מידותנו יותר.

 

בס"ד                                                 עוצמה פנימית.

 

לקבל בשמחה.

בפרשת תזריע מוזכר ציווי המילה ביום השמיני, ואומרת הגמרא במסכת שבת דף קל שכל מצווה שקיבלו ישראל בשמחה עדיין עושים בשמחה כגון מילה.

עלינו ללמוד מכאן את החשיבות ליחס שאנחנו נותנים לתחילת הדבר, במהלך הדרך יתכן ויהיו קשיים, אך עלינו לזכור את השמחה, את הרצון שהיה לנו בתחילת הדרך לגדול בתורה ובקדושה לאורך כל הזמן.

באותו עניין לקראת יום עצמאות הקרב, ישנם הרבה שאלות ודברים שחלפו עלינו, אך עלינו לזכור את השמחה שהייתה בהתחלה, בקבלת המדינה, בקבלת המצווה ומתוך כך לשמוח ולהמשיך להוסיף את אור ה' והגאולה.

 

 

לא לפתוח פה לשטן.

"כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" שנינו במסכת נגעים פי"ב מ"ה:

"אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא כנגע נראה לי בבית".

וכמה טעמים נאמרו בזה, ובתוי"ט כתב באחד הטעמים, שהתורה הקפידה על כך שלא יאמר 'נֶגַע' אלא 'כְּנֶגַע', כדי שלא יפתח פיו לשטן, כי הלא יתכן שעוד בטרם יבוא הכהן יכהה הנגע, לפיכך לא יאמר בלשון ודאי אלא רק 'כְּנֶגַע'.

 וצריך לדעת את זה בכל עבודת ה' שאסור לנו להתייאש, להליט לבד שיש כבר נגע, ואין סיכוי אלא לחפש לראות את הטוב והדרך להתקדם, ונסיים בדברים של הרב אהוד ברזילי בהקשר זה: "בתורה אין רק מגמות כלליות אלא חיזוק והדרכה גם במצבי חולשה: כלידה, מחלה וצרעת. כך גם ממחלת גלות נקום בעוז חיי תורה"

 

שנזכה לזכור את הרצון והעוצמות בהם התחלנו ללכת, לא להתייאש מהקשיים שבדרך, ולהתקדם מעל המכשולים בעזרת התורה והאמונה בה'.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!

שלום - לאורך הרבה שנים יש הרבה צירופי מקרים של חולאים רעים וגזירות רעות על המשפחה שלי וכאשר חשבתי על זה הגעתי למסקנה שאולי יש על המשפחה שלנו קללה, יש לציין שאנחנו משפחה שומרת מסורת ככל האפשר ולא עשינו רע לאף אחד אבל אחרי שראיתי שבאים על המשפחה שלנו הרבה צרות הגעתי למסקנה שרוב הסיכויים שישנה קללה על המשפחה שלנו ואסביר למה אני חושב ככה:

דודה שלי חלתה והיא נמצאת בטיפולי כימותרפיה פעמיים בשבוע, יש לנו שכנים רעים שעושים לנו רעש מעל הבית שלנו וכאשר ניסינו לדבר עימם שיפסיקו לעשות רעש הם לא הקשיבו לנו עד שנאלצנו להזמין להם משטרה והיחסים עימם נהרסו לחלוטין, אבא שלי עבר ניתוח לב ויש לו עוד בעיות רפואיות שמהם הוא סובל, אני עצמי לא מסתדר לאורך זמן רב במקומות תעסוקה, ועוד....

הסיפור מתחיל כך: המשפחה שלי מצד האבא עוד לפני שנולדתי היה לאבא שלי דודה שסבתא שלי הסתכסכה עימה והם רבו ואותה אישה כל הזמן קיללה את המשפחה שלנו בגלל אותו סכסוך וככל הנראה בגלל שאותה אישה קיללה את המשפחה שלנו אז עד היום המשפחה שלי סובלת מייסורים וחולאים רעים בגלל אותה קללה, אותה אישה נפטרה לפני מספר שנים אבל ככל הנראה הקללה נמשכת עד היום.

שאלתי היא - איך ניתן לזהות האם יש קללה על המשפחה שלנו ולהסיר אותה?

בס"ד                                                     עוצמה פנימית.

כוח המעשה.

"...וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם:"

אומר רש"י: "אמרו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו (תהלים צ, יז.), יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל ז' ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו, ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה... לכך אמר זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם..." רש"י מביא לכאורה שמשה רבנו בא להגיד לעם שאהרון חשוב ממנו, אך נראה לי שאם נדייק זה לא העניין המרכזי, שהרי אם כן משה היה מברך לבד, אך הם היו יחד כי כל אחד בא מצד אחר מתפקיד אחר, והתפקיד של אהרון היה הגורם להשראת השכינה הקרבת הקורבנות, "העבודה" שמחברת את הרוח לעולם המעשה, זה תפקיד הכהן, ועלינו ללמוד מכאן שיש למעשים ולמצוות אותם אנחנו מקיימים את הכוח להשרות שכינה ובעניין הזה היה חשוב למשה רבנו להדגיש לנו את כוח העבודה והמעשים של אהרון. "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ...וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" יש נועם והשראת שכינה עלינו, והמעשים שלנו, הם הנותנים אפשרות להשראת השכינה.

 

 

 

דיבור האמונה האינסופי, והמילה המדויקת. פסח וספירת העומר, משה ואהרון.

אמרתי שכנראה יש פה שתי נקודות שונות, והתייחסו לחלקו של אהרון, ושל המעשים, אני רוצה להתייחס עכשיו לחלק השני של משה, של השבעה ימים לפני הפרשה שלנו, ובמקביל נתייחס לפסח ולספירת העומר.

הרבי  מרדזין, מדבר על מדוע לא מברכים שהחיינו על סיפרת העומר, ותשובתו היא שהאור נגלה לפני ביציאת מצרים, ולאחר מכן עלינו לגלותו. הדבר מאד דומה בעיני למשכן אותו משה הקים והרס ותחילת הסיבה למשכן שרש"י מביא ,לכפר על העגל" משה בונה את האור הראשוני האור הגדול מאד המטרה והשאיפה, אבל זהו ברק, אנחנו קולטים אותו אבל רק לרגעים ספורים שלפעמים לא מבינים שזה אכן ברק.

ככה היה לנו את ליל הסדר בו דיברנו, ישבנו ודיברנו ביציאת מצרים, ישנם אורות גדולים ואין מספיק זמן לקלוט את מה שקורה בליל הסדר, ואז לאחר שהפסח, שיש לנו את השאיפה, אנחנו מגיעים לספירת העומר, סופרים כל מילה מסתכלים על איך להתקדם צעד אחר צעד.

כפי שאמר לי הרב צוריאל בובליל האדם בדרך למטרה צריך שלוש מטרות הגדולה, שאליה הוא שואף, האמצעית שהיא הדרך בה הוא ילך, והמטרות הקטנות הצעדים והשלבים בסולם אותם אנו עולים.

פסח ומשה רבנו נותנים לנו את המטרות הגבוהות אליהן אנחנו שואפים עם הדרכות התורה כיצד ללכת, והמעשים להתקרבות של אהרון ושל ספירת העומר.

 

שנזכה מתוך פסח, והשאיפה לגאולה מלאה, לספור ולהעריך את המעשים שלנו, ולהתקדם למתן תורה והגאולה השלמה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

שלום - סבתא שלי הלכה לעולמה לא מזמן ואני מרגיש שלא הספקתי להיפרד ממנה כמו שצריך כי לא יצא לי לראותה לפני שהיא הלכה לעולמה בגלל שהייתי נורא עסוק בין אם זה בלימודים ובעבודות מזדמנות שבהן עבדתי ובין אם זה בגלל שהיא הייתה גרה נורא רחוק מאיפה שאני גר לקראת מותה.

אני לא יודע האם היא סולחת לי על כך שלא הלכתי לראות אותה לקראת מותה ואני מרגיש צורך דחוף לסגור עימה את העניין הזה כי במידה והיא לא סולחת לי היא מקטרגת עליי בשמיים ויש עליי קללה בגלל זה.

במידה ואני אחליט לבצע סיאנס ולשאול אותה האם היא סולחת לי על כך שלא הלכתי לבקר אותה לפני מותה האם אני אני יכול לבצע את הסיאנס לבד או שעליי לעשות זאת עם עוד שני אנשים לפחות? איך עליי לבקש מהנשמה לזמן אותה בפניי? מה עליי לעשות כדי למנוע חדירת נשמות לא יהודיות לסיאנס? אני יודע שעל פי ההלכה סיאנס אסור מכיוון שאסור לדרוש את המתים כי זה מפריע להם במנוחתם וזה גורם לקללה במקום לברכה אבל אני לא נפרדתי ממנה כמו שצריך לפני מותה ואם היא נפטרה בכעס על זה שלא הלכתי לבקר אותה אז יכול להיות עליי קללה.

בס"ד

"אמר רבי יצחק לא היה צריך לכתב את התורה אלא מהחודש הזה לכם..."

בדרשה קצרה לפי דברים מהרב טוביה ליפשיץ, העניין הוא שיש שני זמנים.

זמן העולם כולו, זמן של בראשית וקבוע.

ולעם ישראל יש זמן שלו זמן מתחדש כמו הלבנה שמתחדשת והחודשיים שמתנים.

רבי יצחק אומר אולי היינו צריכים להתחיל מהזמן המיוחד של עם ישראל של השינוי ויצירה של הזמן.

 

אומנם לא נקבע כך אך עלינו ללמוד מכאן להתקדם עם הזמן ולנצל את המהות של הזמן בישראל שבו אנו נעים ומרגישים כל רגע בין עלייה וירידה וכו'.

שנזכה לנצל את הזמן ולהתנוסס.

 

חודש טוב ומוברך בע"ה שיהיה.

היי אני בתהליך חזרה בתשובה אבל עדיין מרגישה רחוקה מה' יש לכם עצות אולי על איך להרגיש את אלוהים איתי? בהתחלה הרגשתי אותו בכל רגע ורגע וזה רק הולך ומתעמעם

בס"ד

אז כפי ש @ניצן_מ הזכירה בשירשור בנושא השיעובדים שלי

אנחנו רוצים יחד עם השריפת חמץ, לשרוף את החמץ הרוחני, את השיעבודים והקשיים.

 

אז דבר ראשון אני יוצא בהכרזה פה שזה אפשרי

 

וכדי להוות דוגמא ומעט לשרוף את פתק החמץ שלי, אספר פעם מעשה שהיה בי

אז די יש לי בעיה של קשקשים מה שנקרא, מתוך כך יש לי מסרק, ופעם הייתי מכור לזה אפשר לומר.{ @מישהי=)הנה סיבה אחרת לבן להסתרק}

בכל אופן באחת השנים גיליתי שאסור להסתרק בשבת..ואני הייתי מסתרק כל כמה זמן בדרך כלל אז זה היה בשבילי פצצה ולא ידעתי איך אני יכול להצליח.

אתם יודעים מה עשיתי? לקחתי את המסרק הנחמד שלי, שעזר לי כל כך הרבה ושברתי אותו, פשוט שברתי אותו וזרקתי לפח, אחר כך היו לי כמה ימים קשיים של גירודים בראש,אבל למדתי להסתדר בלי המסרק וכמובן חיפשתי פתרונות כיצד לסדר את הראש בשבת ושלא יגרד לי כל כך, בעיקרון התשובה אחרי שדיברתי עם הרב שמואל אליהו היא דיי להרטיב את הידיים במים להשאיר אותם לחות ואז אפשר להשתמש בלחות על הידיים{חשש סוחט וזה} ובעדינות להרגיע את הראש לסדר את השיער.

 

בכל אופן העניין פה שכמה שזה קשה, אפשר לנצח את היצר הרע ולבער אותו.

בהצלחה בביעור חמץ הפנימי, לכולנו כולל לי.

 

 

בס"ד                                                             עוצמה פנימית

 

עולה ויורד, אבל תמיד למעלה, תמיד קרוב.

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה... וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" שני הצווים הבאים הם קורבן העולה, ואחריו הרמת הדשן, השל"ה הקדוש בתוכחות מוסר אומר:

 

"היא העולה על מוקדה (ויקרא ו, ב), אמרו רז"ל (ויק"ר ז, ו), כל המתגאה נידון באש, זהו הרמז העולה בגאותו נידון על מוקדה: להרים הדשן מעל המזבח. זה לשון הר"מ הבבלי בעשיין סימן נ"ט, טעם מצוה זו, להודיעך שאחרי שקבל החוטא ענשו והבשר אדם כלה ונעשה דשן, צריך להסיר ולהשכיח שלא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ורמז שהנשמה אחרי שקבלה ענשה בנהר דינור, ראוי לכבדה כי בת מלך היא, והבעל תשובה ראוי לכבוד, כך והרים את הדשן אשר תאכל האש ושמו אצל המזבח" יש פה דברים נפלאים, אנחנו לקראת פסח, ומנסים גם להשתחרר ולנקות את החמץ, את הגאווה שתפחה בנו, וכולם יודעים כמה קשה זה לנקות את זה, להישרף ממש, וכמה שמנסים להגיד ש"אני לא קורבן פסח" מרגישים שחייבים להיות, לפחות בעומק, ומזכירה לנו התורה, שגם אחרי שרפנו את הגאווה ונראה לנו שאנחנו כבר לא שווים אנחנו אצל המזבח, ויש לנו מעלה גדולה.

 

 

 

שבת הגדול.

בשבת הגדול אנו מגלים את קשר האהבה לה'{שבת תשובה בחינת יראה, ושבת הגדול מבחינתה אהבה וגדולה} באהבה ובקרבה לה' אנו מנקים את החמץ ומרגישים גם את המרחק בו היינו.

עלינו לזכור שגם אחרי שאנחנו נשרפים עבור ה', גם אחרי העלייה על המזבח ושכמעט לא נותר הרבה, אנחנו "אצל המזבח" ולאחר שאנחנו מבינים שאנחנו קרובים לה', שגם כשאין כלום ויש רק לחם עוני או כמו הבדיחה שבפסח אין מה לאכול, ולמרות זאת אנחנו מזמינים את כולם, ונמצאים עם ה' בחג הגאולה.

אפשר לאחר מכן לקחת "..אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר.." לצאת החוצה שוב להתפיח את הכוחות שלנו בטהרה וקדושה לעולם.

 

שנזכה להיכנס לפסח בלי חמץ, בלי גאווה ועם היכרות אמיתית עם עצמנו, ללמוד את הערך של הדברים הפשוטים ושל מה שנותר בנו תמיד, של הנשמה הקדושה, ומתוך כך לנולד מחדש לתת ולהתקדם.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! ופסח כשר ושמח!!

אני מתגעגעת לעצמי

 

 

כלומר להיות מי שאני

 

אני לפעמים כבר לא מבינה מה זיוף ומה שקר

 

אז אני מתגעגעת , אני רוצה אמת

 

 

אני יודעת שזה נשמע סתם משהו מופרח אבל באמת , באמת אני רוצה לדעת מי אני האמיתית

 

פעם ניסיתי לגלות את זה על ידי השתכרות אבל לא ממש השתכרתי, רק קצת ואז, התחלתי לבכות, ואח'כ לנחם את עצמי ולצחוק

 

 

לא ממש עזר לי להבין

אני יתחיל-ה הוא המלך!!
הקבה אני ככ אוהב אותך לא רוצה פה שום דבר אחר מלבדך
החיחם יפים כשמיחכים
אין שום יאוש בעולם כלל
גם אן נראה רע הכל לטובה
בשמחה תמיד
ה הוא האלוקים

בס"ד                                                        עוצמה פנימית.

קשה ורך.

ספר ויקרא הוא ספר עבודת הכוהנים, אחד מהדברים שאנחנו לומדים בספר הם הקורבנות. השאלה מה הקורבנות אומרים לנו בעבודת ה'. אז כמובן יש הרבה טעמם וכל קורבן וטעמו אני רוצה לקורבן חטא ואשם על פי דברים של הרב יוסף משה שסידר על פי ליקוטי שיחות חל"ב עמוד 13 ואילך.

כפי שאתם יודעים הקורבנות חטאת ואשם באים על חטא, אבל אומנם כל חטא הוא חטא שונה, כל חטא מביע דבר אחר, והשאלה שלנו היא איך אנחנו יכולים להתקדם בצורה נכונה, לזה התורה שמה הבדל בין הקורבנות וכך אומר הרמב"ם בהלכות קורבנות "אין האשם אלא מזכרי כבשים, אין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה."  האשם זכר, והחטאת נקבה.

החטאת מסמנת את החטא הלא מובן, "נפש אשר תחטא בשגגה" כאשר בן אדם שוגה הוא צריך לחזור, אך ה' מלמד אותנו שחוזרים ברכות בעדינות החטאת נקבה. ואז הקורבן הוא מלשון להתקרב לה'.

לעומת זאת כאשר בן אדם חוטא בצורה יותר עמוקה שהרי האשם לפעמים גם על מזיד אז הוא צריך להציב חומות גדרים חזקים, ועוצמה גדולה כדי לתקן, האשם זכר, והקורבן הוא להיות מוכן לתת את עצמך ולהקריב.

 

 

 

חודש ניסן, לצאת ממצרים.

נכנסו לחודש ניסן שהוא חודש של ניסים, חודש של גאולה.

במיוחד כאשר אנו מדברים על ההתקרבות לה', יש לנו חשש של איך, אבל צריך לזכור שהנה ה' נותן לנו דרכים עצות ובאמת ניסים של ממש כדי להתקרב עליו.

אז לקראת פסח בתוך הניקיונות של החמץ אנו מנקים את עצמנו, וזוכרים שה' איתנו ויש לנו דרך להתקרב להתנוסס ולעלות.

 

שנזכה להתקרב לה', לשחרר את עצמנו מהעבדות, להתרומם ולהתקדם בעבודת, ושנזכה לגאולה השלמה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

בס"ד
מה הדרך או הכמות הנכונה לחשבון נפש?
האם יש כזה דבר חשבון נפש שהוא חטא?

ישנם שתי גישות מרכזיות בחשבון נפש.
אחת של חודש אדר, לראות ולחשוב על הטוב שלנו והשמחה.
ואחת של ניקיון של ניסן לנקות את החטאים והרע שבנו.

עד שרוצה לגדל את נפשו צריכים לראות את שניהם כל אחד במידה שלו.
אשמח שתנסו לחשוב עד כמה טוב לגעת בנפש ובאיזה צורה יותר.
אישית הרבה פעמים באחרים אני מחפש טוב ובעצמי רע,

בע"ה מקווה להביא גם מדברי רבותינו בנושא כשיהיה זמן.

בס"ד                                                        עוצמה פנימית.

 

תנו לבכם להבין.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל... וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה..."

משה רבינו קורא לבני ישראל לראות משהו מיוחד בצלאל, מהו אותו דבר? "וימלא אתו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ועת ובכל מלאכה" ונסביר על פי דבריו של הרב אבנר שלו בספר נלכה עד הרא"ה{עיון בפרשות השבוע על פי דברי הרב קוק} הרב שם מסביר כיצד בני ישראל, עשו מה שצוו מפי ה', אך היה חסרה להם הבנה מלאה מדוע ככה. לדעתי בפסוקים אלה על בצלאל, משה קורא לעם ישראל, להבין שרוח האלוקים, וקבלת עול מלכות שמים יורדות לתוך העולם לחכמה לתבונה לדעת ואפילו למעשה.

בני ישראל עשו ככל אשר ציווה ה' ביד משה, כי ה' ציווה. אך אנחנו צריכים שאותו ציווי יהיה גם בידינו לתת לב להבין את המצוות.  

 

 

 

 

חופש מ.. חופש ל...

" וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... "

תחילת הפרשה מדברת על שבת, ואומר בעל הטורים "...ואמר ויקהל לפי שבא לומר פרשת שבת רמז בשבתות וימים טובים נקהלים לשמוע הדרשה..." ואולי יותר מכך בשבת הגדול, אז נדבר מעט כבר מדברים לקראת פסח.

כפי שהזכרנו האדם הרבה פעמים עושה את המצוות כמצוות אנשים מלומדה, ואולי כבול בתוך המסגרות.

מצד אחד יש טוב שהרי הוא מקיים את המצוות, אבל ביציאת מצרים אכן איננו מחפשים חופש מ.., אין המטרה רק לעזוב את המסגרת את התפיחה והגדילה של החמץ.

אלא "שלח את עמי ויעבדני" אנו מחפשים וצריכים למצוא כיצד להתקדם עם החופש, כיצד הגדילה שלנו תהיה עם ה', ובחיבור עמוק למצוות.

{הדברים הנ"ל על פי שיחות ששמעתי מפי הרב יצחק נריה, והרב דוד פוטש}

 

שקלים של אש האחדות.

בנגיעה קטנה נראה לי שזה המהות של השקלים של הפקודים שכל אחד נותן את אותו דבר, ובעצם נותנים את כל כוחות הכוח שלי הכוח שלכם כל עם ישראל מגלה את האחדות ביניהם כמו האחדות שבין הגוף והנפש וזה מה שהופך את המטבעות האלה להיות חשובים כל כך, להיות מטבעות של אש, כי הם לא רק עשייה או הרצון הם כוללים את כל הטוב של כל אדם, את החיבור הפנימי לעומק החיים והמציאות, החיבור לה'.

 

שנזכה, לחבר את הלב והמחשבה שלנו למעשים, לגלות את הפנימיות ולהשתחרר מכבלי העבר לעבר עתיד חזק יותר לרגעי חירות אמיתיים ופנימיים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

 

בס"ד

מה לדעתכם מגדיר/ גורם לאדם להיות "דוס"?

אשמח לתשובות רציניות...
תודה!

בס"ד
היום כ"א באדר יום פטירת הנועם אלימלך.
עבורי הנועם אלימלך הוא מורי ורבי, אחרי כמה שעות של לימוד בספרו בע"ה מקווה להמשיך עוד היום אני רוצה קצת לכתוב.
קשה לי לתאר מגדולתו כי אני רק יכול להסביר ולומר מתוך עצמי, אבל בכל אופן אגיד מהקשר שלי, הנועם אלימלך מראה את הצדיקות הפשוטה.
יש בו סוג של פשטות של חיים של קדושה.
אומנם בוא מביא כוונת ויוחדים ודרכי הצדיקים, אך מילותיו וקדושתו נוגעים גם בפשט החיים.
למשל בכוונת האכליה למדתי לאכול בנחת להתענג מהטוב של ה' שנתן לנו שפע וטעם טוב שהוא הוא הקדושה שבאוכל.(ראו בצטיל קטן אות טו)

לא ארחיב את דיבורי יותר מידי אך קצת אדליק אור קטן ממנו שימישך לנו השפע מהסתכלות והתחברות לצדיק, ושוב אצלי אין מילים לתאר את התחושה הזו.

בס"ד                                                                       עוצמה פנימית.

 

ענווה של קדושה

"וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר..."

הנועם אלימלך שיום פטירתו יהיה ביום ראשון כ"א אדר מפרש על הפסוק: avid;">"...הרוצה לבא אל הקדושה ופרישות לעבודתו יתברך צריך להכניע עצמו בהכענה גדולה וזה יגרום לו לקבל קדושה על עצמו... זהו ששנה הכתוב לכפול ברדתו מן ההר...שזכה לזאת בעבור שהכניע עצמו ברדתו פירושו בעבור רדתו מן ההר כנ"ל שהיה מוכנע ביותר. "...וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" שהכתוב מפרש גודל הכנעתו שלא ידע כי קרן עור פניו..מהתלהבות אש אשר בקרבו וכל זאת לא ידע משה בעצמו אם יש לו התלהבות."

מדברי קודשו של הנועם אלימלך אנו יכולים ללמוד שני דברים:

האחד, על גודל מידת הענווה, והקדושה של העניו.

והשני שמשה לא ידע כי קרן עור פניו, לכולנו יש את השלב בו אנו מתקדמים ואז מרגישים שנעלמה ההתלהבות, וממשה עלינו ללמוד מכאן שזה סימן לענווה שבנו, שקנינו את הדרגה ואיננו רואים בה התלהבות ועל ידי אותה ענווה גם נזכה להגיע למדרגה הבאה בע"ה!

 

 

שבת קודש.

"...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"

מכיוון שהתחלנו בענווה, תפסה אותי המילה אך שהיא מיעוט ביחס לשבת, בפשט הכתובים הדבר בא להזכיר שגם בתוך מלאכת המשכן, והזריזות לבנייתו צריך לשמור את השבת.

הדבר הזה רומז למהות השבת, בשבת הקדושה מגיעה מאת "ה' מקדשכם" ובעומק אומרים שהשבת גם היא מקדש, אך לעומת המקדש המעשי בו אנו רצים ונותנים, בשבת מתגלה המקדש של הענווה של המיעוט, שאנו עוצרים את כל החיים את הכוחות ונותנים לה' להיות איתנו.

 

בסיכום ודברי ברכה, שנזכה לקבל את התורה ולתקן את עוונותינו, על ידי המשכן והשבת, שאנו עובדים ובונים את הקדושה בעשייה{היא המשכן} ובאותה מידה גם עוצרים, להכיר שהכל מה', למעט מעצמנו, לקבל את השבת, לנשום ולמצוא את כוחות הנפש שלנו.

 

שנזכה להתקדם מעלה, ולעצור ולהעריך את המתנות מה' ולמצוא את הכוחות לעוד התקדמות.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

בס"ד
לכל הקהל הקדוש, יושבי ערוץ שבע יושבי הפורם וישוב יהודי!
ובאמת כל אחינו בית ישראל.
באתי הנה היום ביומא דפורים, קצת קצת לגלות את הטוב הגנוז, אור הגנוז לצדיקים.

אני פונה פה אליכם בתפילה וכל אחד יקח לעצמו הן לברכה והן לתפילה ממקומו.

רבון העולמים, אנו בניך עם ישראל, אנו צאניך מבקשי רצונך.
אבא אנו מבטלים רצונו לרצונך הולכים אחריך כצאן קדושים אבא יקר, תזכנו קבל תפילתנו.
בנה בית המקדש והבא גאולה.
וברך כל אחד ואיד בגאולתו במה שהוא צריך
זכה וברך אותנו
בשמחה
בקדושה
בטהרה
בלימוד תורה
בתפילה
בתשובה
באהבה
באחווה
קשושת פורים
קדושת מרדכי
קדושת אסתר
הכרת הטוב
פרנסה
כלכלה
זיווג
ילדים
שמחה בחלקנו
וכן תוסיף לנו ברכות ואיננו יודעים להבין את טובך אז אנו באים להטבטל אליו.

צמאה נפשי לאלוקים.
לבי ובשרי
עוצמה
קדושה
פורים
ריבון העולמים ידעתי ידעתי
תן לחבק אותך אבא, חבקו את עצמכם עצמו עיניים תחשסו, תכירו שאין עוד מלבדו והחיבוק הזה ז ה חיבוק שלי אליו שלו אלי שלי לכל עם ישראל ושל ה' לכל עמו ושל כל עמו לה' ואחד לשני.
החיבוק הזה הוא חיבוק וחיבור של כל המציאות
אין עוד מלבדו במציאות.
מלאו כל הארץ כבודו
מלך מלכי המלכים
כי אתה הוא מלך מלכי המלכים מלכותך נצח נוראתיו שיחו ספרו עוזו פארו צבאיו
קדשהו רוממהו רון שיר ושבח תוקף תהילה תפארתו

פורים שמח!!!
מצוות היום!
קריאת מגילה (שהיא גם הלל)
מתנות לאביונים
משלוח מנות )שהוא גם להרבות אחווה לפי המנות לוי.)
פורים שמח!!