פורום נשואים טריים

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

הדודות הלא צנועות, שאתה כ''כ חושש מהן, מהוות 0.0001% מהחינוך של הילדים.

השאלה אם ילד יבחר לגדול ולהיות אדם דתי תלויה במיליון גורמים, הרבה מהם תלויים לגמרי בך ובחינוך שלך, אף אחד מהם לא תלוי בשאלה מה אורך השרוול של הדודות.

ביום יום של חיי נישואין וחיי משפחה והורות, יש אינספור סיטואציות מורכבות שהשאלה מאיזו משפחה היא הגיעה כלל לא קשורה אליהן.

ויש משפחות מאוד דתיות שמתנהגות בצורה נוראית, תראה כמה מריבות או מתחים בין בני זוג קשורים ישירות למשפחה המורחבת וההתנהגות שלה, האמא הנדחפת, האב השתלטן...

בקיצור,

אפילו עוד לא הכרתם ואתה רץ למחשבות על משהו שלדעתי יהיה כמעט חסר השפעה על החיים שלך.

וזה יותר מהשרוול של הדודה. בסוף אני לא ארצה להרגיש בבית של ההורים של אישתי כמו "הדוס הזה", שכל הגיסים והגיסות יישבו לשחק בשולחן ויהיה דאחקות וקלות ראש, וכשכולם ייכנסו ביחד לבריכה בחופשה המשפחתית, וכשכולם ייתחבקו ביחד בתמונה המשפחתית - לא בא לי להיות מוזר בסביבה שלי ולשבת בצד ולפתוח ספר, או להימנע מלהגיע לדברים מסוימים

זה המחשבות שלי, החששות, אבל תמיד יש גם את הצד השני של היתרונות שיש בה

מאוד מבולבל.

אבל לדעתי אתה חושב על פסיק אחד קטנצ'יק מתוך חיי נישואין, וגם את הפסיק הזה אפשר לפתור בקלות ברוב הפעמים.

שזה הפוך

דוקא זה שרואים את שתי הצדדים

זה מכריח את השני לעמוד על העמדה שלו

חוץ מזה שהיא זה היא

ואם היא צדיקה היא צדיקה

יותר גרוע משפחה עאלק דתיה

שמתחנחנת מאשר משפחה חילונית-מסורתית

שלא עושה בשביל למצוא חן

אם תודאג,

לא מדברים נקודתיים

אלא מהווי כללי

שעלול להיות נוכח

ועלול לצוף בגיל מבוגר אצל מי שכך גדל

אני התחתנתי עם משפחה דתית

אבל להרגשתי היה שם מרכיב של שנאת הדת

או הדתיות שלי

והוא גרם ביום מן הימים בני משפחה

להביא לפירוד להרגשתי

תדברו על הנקודה.

היא צריכה להיות מודעת לזה.

ולהבין שאכן יש השקפות עולם שונות

והיא בחרה בהשקפה אחרת מהוריה.

ועשויים להיות מתחים.

כמו שאתה עושה מזה.

כמובן שיהיו התמודדויות עם הילדים אבל התמודדות היא לא בהכרח דבר רע.

יותר חשוב לבדוק שהם אנשים נורמלים ובריאים בנפש.

אנשים בריאים מגדלים ילדים בריאים,

אנשים בריאים מפתחים מערכות יחסים שיכולות להכיל גם שוני.

בעיניי יש כל כך הרבה דברים לבדוק לפני ולפסול לפני המצב הדתי של המשפחה כשהילדים העתידיים שלכם יפגשו איתם פעם בחודש.

אתה תהיה "הדוס הזה" אם זה כל מה שתעשה מעצמך.

אני חברה מאז ומתמיד של חילוניות גם כשהייתי דוסית ומעולם לא הייתי ה"הדוסית הזאת".

ההורים של בעלי פחות או יותר מסורתיים אבל מאד מכבדים ותמיד מיידעים אותו אם עלולה להיות לו בעיה (פירות לא מעושרים נגיד). אמא שלו הולכת ביום יום כמו חילונית אבל תמיד באה אלינו עם שמלה צנועה וכיסוי ראש.

ההורים שלי משפחה דתית אבל אנחנו צריכים לבלוש אחריהם במקרר אם באמת הבשר חלק, וזה למרות שיידענו אותם שאנחנו ספרדים אז זה הכרחי עבורינו. למרות שאמא שלי תמיד עם חצאית אחרי הברך וכיסוי ראש.

רמה דתית שונה של המשפחה זה בהחלט משהו שניתן להתגבר עליו. אנשים עם אופי רע זה מוקש לכל החיים.

בסוף מתחתנים גם עם המשפחה, לפחות במצב נורמלי. הסבא והסבתא בוודאי יהיו חלק משמעותי, או לפחות אמורים להיות, מהחיים של הנכדים שלהם. והדודים והבני דודים הם אמנם דבר רחוק יותר, אבל לא משהו להתעלם ממנו. אם אתה רוצה לגדל ילדים בחממה, או כמה שיותר חממה שאפשר (ואני אישית בעד), אז המשפחה בהחלט מהווה כאן שיקול. הדבר יהיה גם תלוי בתחושה שלך וביכולת שלך "לשאת את זה", ביכולת להסתדר עם האוכל, עם עניינים באמונה, עם פוליטיקה (מגוחך, אבל קיים), עם שבתות (איך עושים אצל הסבאסבתא?), עם צניעות, עם תמיכה בדרך (בהנחה ותהיה אברך, למשל) וכו'.

יש גם משמעות לכאורה לשאלה עד כמה בן/בת הזוג נכנסו עמוק ויציב לעולם הדתי. איך היה התהליך שלהם (עם/בלי ליווי), וכדומה.

קשיים יהיו, ועיקר השאלה היא איך אתה מעריך שתוכל להתמודד איתם. אחרי הכל, יש הרבה אנשים - גם רבנים כידוע - שעשו תשובה והתחתנו ויש להם חיים נפלאים וחזקים מבחינה דתית.

מי אמר שאתה בכלל מוצא חן בעינה? למה לדמיין כזה עתיד מפורט איתה?

אני ובעלי קצת יותר דוסים מהמשפחות שלנו. אף אחד מאיתנו לא חשב בכלל שהוא בעמדה לדרוש דבר כזה. כדאי שתחשוב אם המשפחה שלך כזו מציאה לפני שאתה בא בדרישות כאלו...

בהחלט קרו לנו מקרי חיכוך, בעיקר סביב מסכים או כשרויות. (מצחיק איך בחופשה משפחתית לאחרונה חמותי מאוד דאגה מבעיות צניעות בשמורת טבע שהיינו בה, יום לפני שהיא לקחה אותנו לקפיטריה עם כשרות מאוד מפוקפקת וכמעט לא אכלנו שם) בסך הכל שני הצדדים מכבדים ומנסים להסתדר. אם הבחורה מתאימה לך, זו לא סיבה לוותר עליה, במיוחד אם המשפחה בסך הכל דתית ומכבדת. אבל ממש מוזר להתחיל לחשוב על עוד לפני שפגשתה אותה.

כלומר, בוודאי שלמשפחה יש משמעות,אל תאמין למי שאומר לך אחרת.

מצד שני, יש עוד דברים רבים שיש להם משמעות, את חלקם אתה יכול לדעת מראש וחלקם עלולים להתגלות לך בבום אחרי החתונה, או אחרי הרבה זמן. מכיר כמה וכמה שלכאורה 'משפחה טובה', אבל הקשר הסתבך מכל מיני סיבות וההשלכות קשות.

ממש לא חושב שזו סיבה לפסול על הסף. כן אם הקשר מתקדם, צריך לראות בייחד איך מגדירים את העקרונות שלכם, שיהיו מכבדים מצד אחד ושומרים מצד שני.

בכך שמשפחה לא דתית זו מורכבות.

מצד שני, זו מורכבות שיחסית קל להתמודד איתה, אם אתה ובת הזוג שלך באותו קו מחשבה (כלומר- כל עוד זה שניכם מתמודדים יחד עם המצב, ולא אתה מול אשתך ומשפחה שלה יחד).

אני יכולה לחשוב על המון המון מצבים מורכבים הרבה יותר לחתונה (למשל- בת להורים גרושים, בעיני יותר מאתגר, כי זה משפיע על תפיסת הזוגיות הבסיסית שלה. ועדיין לא הופך אנשים אוטומטית ל'פסולי חיתון'). משפחה מסורתית אבל לא תורנית- לגמרי משהו שחיים איתו בשלום.

בקיצור, לשאלתך-

טוב שאתה מודע לאתגר, אבל זה לא שיקול משמעותי. כן משמעותי לראות איפה היא עצמה נמצאת בתהליך, האם האמונה והמחויבות ההלכתית שלה מבוססות.

יעקב התחתן עם רחל ולאה אבא שלהן לא היה משהו. גם אביה של רבקה לא היה משהו. ושרה הייתה אחותו של לוט. בכלל לא משהו. אז לבדוק באחיה ממש צריך. הכרחי? לא. אם הבחורה ראוייה והכל מסתדר, זה מה שקובע. ובכלל צריך למצוא את הטוב שבכל אחד ואחת. כמה שנאמר: ואהבת לרעך כמוך גם אם הוא לא כמוך.

וכמובן שהיא אישה טובה ואוהבת אותך.

כל השאר תפתרו את זה יחד.

הורים שהם אנשים טובים ומכבדים. מכבדים את האחר והדעות והצרכים שלו (ומתוך זה את עצמם גם).

אם הם יכבדו, אז יהיה לך אוכל שאתה יכול לאכול, לא ישתמשו מולך בפלאפון בשביל, וכן על זו הדרך.

פחות נראה לי מהותי אם יש דודה אחת שעדיין לא תכבד. זה קורה. מצמצמים מפגשים כשעם הילדים. אבל אם ההורים שלה יכבדו אותך, לדעתי שווה להתקדם.

יתכן מאוד שאין, אבל גם אם יש - בגדול אנשים כאן לא משתפים מחייהם הפרטיים, אלא משתדלים לענות על מה שנשאלים באופן כללי.

ממליץ מאוד למצוא כתובת מתאימה בעולם האמיתי, שתוכל לתמוך בהליכים הלא פשוטים שעומדים לפנייך, הן רגשית, הן בירוקרטית והן רפואית.

וחוץ מזה - לך ולכולם, להיהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות' שמנסות 'לעזור' בפרטי.

בברכה

נשמע כואב מנשוא. הלוואי ותמצאו מענה ומזור

זה קשה בטרוף. אני שנה וחצי לאחר הגילוי.

שולחת חיבוק חם!

ממליצה מאד על טיפול פסיכולוגי. בזכות זה אני מחזיקה מעמד ומקבלת כוחות

אבל רציתי לשמוע ממישהו שחווה ולא רק מהמטפל

אז בשלב הראשון חשוב מאד לתת מקום לכאב. העולם התמים והישר עליו גדלתם ספג מהלומה ולא נכון לברוח מהתובנהנ הזו. צריך לשבת ולהתאבל על מה שהייתם לפני שמרימים את החיים מחדש.

לפעמים נכון לאחות את השברים, לפעמים טוב לטאטא אותם החוצה. לעיתים רחוקות מצליחים לייצר מיצג אפילו מוצלח משהיה ולעיתים פשוט דורכים על הזכוכית מחדש כל בוקרו של יום.

זו שאלה לשלב הבאה, וכדאי לעשות אותה בליווי איש מקצוע. אם אתה גבר יכולה להתווסף בעייה הלכתית. ואם את אישה בוודאי חשוב לברר מה יגרום לך להישאר אהבה? פחד מהעתיד? הילדים? לקיחת אחריות?

יש כאן כל כך הרבה מה לעשות. אני מאמין בך שאת או אתה תצליחו. אבל אל תמהרו, הכאב הוא חלק מהחיים עתה וצריך ללמוד איך גדלים מתוכו. זה יקרה, לא לפחד להיישר מבט אל המציאות ויהי ה' הטוב בעזרכם!

זו שאלה שאת תצטרכי לענות עליה בהמשך. כרגע את צריכה להתמודד עם הגילוי. להתאבל, לכעוס...

בגדול אם יש אהבה ורצון של 2 הצדדים בהחלט יש על מה להילחם.

שולחת לך חיבוק ענקי. מאמינה שתעברי את זה!

ואפילו אמרתי שנלך לטיפול ונעבור את זה, אבל אחרי כמה טיפולים היא לא רצתה כבר

לא הייתי סומך על מטבח שמארח בשנה ממוצעת 200 אנשים שונים (ובשונה ממטבח של מלון או מסעדה למשל, אין משגיח כשרות שמפקח על מי שמשתמש בו).

מצד שני זה לא כזה סיפור להכשיר מטבח, יש הרבה מדריכים באינטרנט למשל באתר של כושרות.

אבל לא הייתי נכנס להכשרת מטבח. זה בדיעבד

וזה גם לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע.

אולי סכו"ם אפשר.

שאר הדברים כמו סירים ומחבתות זה יותר מורכב ולא נוח.

הרבה יותר פשוט לסחוב סיר ומחבת (בשרי/חלבי לפי מה שצריכים) וסכין (בשרי/חלבי) ותרווד אם רוצים לעשות חביתה.

שאר הדברים אפשר להשתמש בחד"פ שמביאים.

ואם רוצים לעשות על האש להביא רשת ומלקחיים מהבית

לזוג ותינוק אפשר לדעתי להסתפק במנגל חד פעמי.

התכוונתי בעיקר לכיריים...

סירים וכפות לבישול אני תמיד מביא מהבית, האכילה נעשית בכלים חד פעמיים.

המוח שלי דפוק, גם אם משה רבנו בעצמו יגיד לי שמזלג שאכלו בו חזיר יהיה כשר למהדרין אחרי הגעלה, אני עדיין לא ארצה לאכול בו...

חשבתי שזה לא משנה כי האוכל לא נוגע בזה

הכיריים שלי הם גם חלבי וגם בשרי

זה בעיה?

אבל אם אוכל גולש מהסיר אל הכיריים, אסור להחזיר אותו לסיר או לאכול אותו... בדיוק בגלל שלא מפרידים בין חלבי לבשרי

זה מה שאני יודעת

לכן חשבתי שגם ככה זה בחזקת טרף

לפי רוב הפסיקות ניתן לכסות את החצובות בנייר אלומיניום. אבל תשאלו את הרב שלכם.

ובלי קשר. לוודא שיש כיריים טובים

שנה שעברה היינו במקום והיה שם כירת חשמל פשוטה. היה על גבול הבלתי אפשרי לבשל עליה. היא לא היתה מספיק חמה כדי לבשל טוב.

אבל הן נחשבות טרף בהגדרה, ולכן כל מה שנוגע בהן, נופל אליהן וכו' הולך ישר לפח.

הכיריים לא חייבות להיות "כשרות" כדי להניח עליהן סיר. לפחות לא שמעתי על כך מעולם.

כאן זה ספק טרף. אז אולי יש שמקלים.

אני לא מכיר את ההקלה הזאת

פשוט מה שנופל או נוגע בכיריים הולך לפח.

תשאל את הרבנים שפסקו את ההלכה הזאת

וגם חיפוש בגוגל לא מצא לי אותם.

הלכה י - מדריך להכשרת מטבח טרף | פרק לג - הכשרת כלים ומטבח | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

הלכות כשרות הנחוצות לנופשים בצימרים או במלונות - הרב דוד יעקב | קו ההלכה הספרדי

https://www.yeshiva.org.il/midrash/1371

וגם זה

הלכה יג - כיריים | פרק כה - בשר בחלב | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אני לא מבין על מה בעצם הוא מדבר במדריך שצירפת.

בטרף מקפידים יותר

עכשיו אני מבין שהמילה "טרף" משמשת כאן לבשר אחר, בעוד שאני התכוונתי למשמעות של בשר/חלב...

מעניין במה זכה איסור אחד לכבוד רב יותר מהאיסור השני

אם היו מבשלים בשר וחלב באותו הסיר, זה היה מטריף את הכיריים בדיוק כמו בשר חזיר.

זה לא שאיסור חלב ובשר "פחות מטריף", אלא שכל עוד מבשלים בנפרד חלבי ובשרי, בסירים שונים ובזמנים שונים, אז זה לא דומה לבישול של מאכל אסור על הכיריים.

בקיצור ההשוואה לא נכונה...

אם כי עדיין לא ברור למה בכלל צריך כיריים כשרות כדי להניח עליהם סיר. זה לא שהסיר בולע מהחצובות דרך גב הכלי אל תוכו.

אבל הוא לא אוהב שאני מכנה אותו כך...

@טיפות של אור זה אתה?

במה הן שונות מכיריים כשרות?

אנחנו בבית מבשלים חלבי ובשרי במקביל (בסירים שונים על אותם כיריים).

את מה שנשפך עליהן או לא - הכוונה האם הם כמו מוטות עגולים צרים, או שיש להן רוחב.

אבל אני לא פוסקת הלכה

ובכלל לראות מה את מקבלת שאולי מיותר ואפשר להוריד ולחסוך,

ומצד שני מה כן חשוב לך ולא מופיע שם.

וגם - יש לי אפשרות להוזיל על ידי הפחתת כל מיני דברים.

בביטוח ההגדרה היא שאתה מפסיד.

לכן אין תועלת ב"ביטוח שיניים" וכל מיני שטויות כאלה. זה פשוט פרישה יקרה לתשלומים ואחר כך מגבילים אותך את איזה איש מקצוע לקחת.

גם ניתוח של 20 אלף שקל זה לא סוף העולם. עדיף במקום ביטוח פשוט לבחור את איש המקצוע. בעבר היה לנו ביטוח משלים שהיה אמור לתת את זה אבל לא נתן את הרופא הספציפי שרצינו. אז שילמתי פרטי וביטלתי את המשלים.

מה שכן, צריך לבטח בפני אסונות.

תרופות במליון שקל

ניתוח בחו"ל

אובדן כושר עבודה לתקופה ארוכה

להרוג מישהו על הכביש (ביטוח חובה של מכונית).

מוות של מפרנס כשיש ילדים שצריכים לאכול.

בעיניי, כל השאר, לא צריך. אם אני אצטרך לשלם חוות דעת שניה ב2000 שקל לרופא, אז אני פשוט אשלם לו. הכל בסדר.

ותרופות מחוץ לסל בסכומים גבוהים זה לא דרך הקופה הרי..

אכע זה דרך קרן הפנסיה ואני שכירה אז אני מבוטחת

וביטוח לרכב ברור שיש

גמני לא חשבתי דווקא על התייעצות מומחה שאת זה דווקא יש דרך הקופה ובאמת אם נצטרך מעבר אעדיף לשלם חדפ

הביטוח שהחה לי כאמור היה ממש מסובסד וגם קולקטיבי, הפעם אני יכולה לבחור על מה לשלם ולקבוע את המחיר ולכן אני מתייעצת

אכע זה דרך הפנסיה וזה מאוד חשוב (ולכן מדינת ישראל כופה עלינו את השירות הזה).

ביטוח לרכב - חשוב גם צד ג'. למקרה שתפגעי במרצדס שעולה חצי מליון שקל. השאלה לגבי מקיף היא בהתאם לסיכון/סיכוי של הרכב הספציפי.

אז עכשיו תבחרי (בעיניי) סיכונים גדולים מדי. כלומר ניתוחים בחו"ל, תרופות למחלות קשות. ולשקול אם שייך/רלוונטי ביטוח תאונות אישיות.

(אם את מפרנסת יחידה עם משכנתא, גם 3 חודשי אכע על תאונה מפגרת במטבח או החלקה על הרצפה שהביטוח הרגיל לא מממן יכול להיות בעיה).

במקרה אתמול שוחחתי אם הסוכן שלי וזה מה שהוא בנה:

הורדתי בסוף את ייעוץ ובדיקות ואת אבחון מהיר, ניתוחים משלים שב"ן. רק השלושה הבסיסיים. זה בעצם כיסוי של קטסטרופות קיצוניות.

ב'ה מפרנסת משנית

יש אחד שיוכל להוציא סכום גדול בבת אחת ולהימנע מהביטוח, ויש אחד שיהיה עדיף לו "לפרוס" לתשלומים.

חוץ מזה שיש פה גם אפקט פסיכולוגי שמקל על אנשים לא מעט

ונגמר העניין. יש לך "ביטוח" לכל הבעיות האפשריות שעולות בסכומים האלה.

ראשית קרן חרום אמורה להיות הוצאות של 3-6 חודשים, אם אתה מפרנס יחיד למשל או אם אתה עצמאי ההמלצה היא על 6 חודשים או אם אתה עצמאי, אם אתה מוציא סך הכל 2500 שקל בחודש זה אמור להספיק.

זה נועד אם במקרה פוטרת או נשארת בלי הכנסה יציבה או אם נפצעת שתוכל לחיות בלי הלוואות כך תוכל גם להשקיע בשקט.

אם אתה משקיע מאות עד אלפי שקלים בחודש בהשקעות נזילות זה יכול לכאורה להחליף ביטוח ברמת העיקרון אבל אין לזה קשר לקרן חרום ויש צורך בהרבה יותר מ15 אלף שקל.

במקום ביטוח להחזיק כסף שנועד לסתום את החור שיקרה לכשיקרה. זה כמו להחזיק כסף בבנק ב"הכנה" לרכב חדש כשהרכב הנוכחי עדיין נוסע אבל הוא על זמן שאול ואולי ימות מחר.

יש לי ילדה אחת שעליה הביטוח "מפסיד" מלא התייעצויות עם רופאים, רצף של ניתוחים ( ותאמין לי שכשבביקורת, פרטי כמובן, הוחלט שהיא צריכה מחר(!!!) ניתוח, שמחתי מאוד שהביטוח מכסה הכל ולא נכנסים לי שיקולים כלכליים מאיפה אביא עכשיו עוד אלפי שקלים), טיפולים משלימים, אבחונים, היו תקופות שעברו אלינו מאות שקלים כל חודש החזרים מהביטוח. גם הוצאה עבור טיפול של 350 שח בשבוע * חצי שנה זה סכום משמעותי מאוד, 15 אשח פשוט לא יכסה את כל ההוצאות האלו.

מעדיפה לשלם כל חודש, מושלמת הרבה, בשביל שתהיה לי יכולת לעמוד בכל הטיפולים והבדיקות בלי לחשוש יותר מידי מהצד הכלכלי. וכידוע אם תבטח רק בדיעבד הביטוח לא ישלם על זה

אבל על אנשים בריאים בדרך כלל זה לא משתלם. אחרת זה היה מתייקר.

לגבי 350 לחצי שנה - אני חושב שזה עדיין נבלע לאורך השנים. בתקופה שהייתי זקוק לשירות כזה הציעו לי כל הזמן להתקדם לפלטניום של קופת חולים ולקבל את השירות ב100 שקל במקום ב250. תמיד העדפתי לשלם להן מחיר מלא.

זה אכן עלה כמה אלפי שקלים לאורך תקופה של שנה. אבל מאז עברו עוד חמש שבהן לא שילמתי שקל בודד. אז בגדול ביטוח משלים זה פשוט דרך לפרוש את העלות על יותר שנים.

במיוחד אם הוא מתחיל להסתבך עם מחלות, יש צורך לשבת באופן פרטי עם אדם שמבין בזה, שווה להשקיע כמה מאות שקלים כי בכל מקרה החיסכון הוא יותר מזה.

זה היה מאוד משתלם. על אותו כיסוי היום אני צריכה לשלם כפול לצורך ההשוואה

יש לי סוכנת ואני בקשר איתה גם היום בנוגע להצעה חדשה. אבל לא הכל מאוד נחוץ בעיניי

הכיסויים האלה זולים מאוד בגיל 20 וקופצים למעלה כשמתקרבים ל40+, בין השאר בגלל שהסיכון לכל מיני מחלות עולה דרמטית.

זה היה מסובסד פשוט

שווה להשוות מחיר עם עוד סוכן. וכמו שאמרתי - לבטח רק נגד קטסטרופות. זה זול יותר אם מודעים למשמעות.

והחלטתי לא לבטח את הכל, הסוכנת שלי עובדת עם כל חברות הביטוח אז היא תוכל להשוות לי

תודה!

מלפני כמה שנים אבל מתיישן נהדר כהרגלה בקודש.

פוסט אורח: איך לגדר סיכונים עם ביטוחי בריאות? - הסולידית

לגבי רמות בין המשפחות

בדכ זה 70 30 כל כשרות/ מחפוד

הסדר נוח ונגיש ביותר

לגבי משפחה חילונית

מה הבעיה להחליט בעצמכם לבד ו או עם רב, את הג.ג שלכם

ולהודיע להם כעובדה מוגמרת

מה זה מקלים? משתנה בין רבנים כמובן

מה זה משפחה שתיעלב? גם משתנה. זה לפעמים גם בשביל המשפחתיות (נניח משפחה שהם גם דתיים ומקפידים אבל ספרדים ואוכלים קטניות בפסח ואתם לא, מה עושים כשמתארחים- אפילו ברמת הכלים)

אם הרב נתן תשובה מקלה בנוגע למשפחה החילונית- הייתי סומכת עליו. אם התשובה שלו העבירה את העול לבעלך וזה לא מתקיים במציאות- אפשר לפנות שוב לרב.

כשרות בתוך הבית של עצמנו אנחנו עשינו לפי ההורים, לא היתה התלבטות כלשהי עבורנו

שאין ממש רב שמלווה..

למרות שגם אם היה, אני באמת מתקשה לראות איך אפשר לצאת מזה. כי גם אם הוא אומר לבקש מהם משהו אני הרבה פעמים ראיתי אותם עושים אחרת.

עכשיו אין לי עניין להיות שוטרת, ומאמינה שהרבה זה מתום לב, וגם מחוסר ידע, אפילו שמדובר במשפחה מסורתית

אני מכירה הנחיה שאם האדם מעיד שזה כשר ויש בסיס שהוא מכיר הלכות סה"כ וכו- אז לסמוך על זה (כשהוא הכין)

בנוגע לקציצות שכתבת- ירק שהוא קצוץ (וגם מבושל) זה פחות בעייתי מירק חי (מדברת על עלים למיניהם)

(נראה לי קשור לזה שגם אם היו מזיקים למיניהם הם לא שלמים, לא נראים בעין, לא חיים בשום צורה)

הרעיון שרבנים רבים הולכים לפיו הוא שההקפדה בביתכם היא יפה וטובה, וגם כשאתם קונים אוכל בחוץ וכו, ושכשזה בא למשפחה לפעמים להעלים עין ולמצוא איזושהי דרך להתיר לאכול בשביל לא לפגוע, זה עדיף.

כמובן לא מנחה אותך הלכתית, רק מסבירה את הקו שיש לפעמים. שיש לכתחילה בביתך ויש ב"שעת הדחק"

גרים בסוג של קהילה, אבל לא מרגישים חיבור לרב והוא לא מכיר אותנו מספיק..

אז איך מתקדמים מפה?

מהישיבה בה בעלך למד למשל

רב שמתאים לו שישלחו לו הודעות עם שאלות, ואולי יתקשרו כשזה להסביר לראשונה

אפשר גם במייל אם זה יותר מתאים לרב

אני אימצתי לי רב שגר רחוק וגם לא באמת מכיר אותי (עכשיו כבר מכיר, כי אני שואלת לעיתים)

בגדול ייתכן גם שלכושרות יש אפשרות לפניה אישית לרב באתר/מייל/טלפון או משהו

החיסרון זה אם זה כל פעם רב אחר, כי זה להסביר את הסאגה מחדש

(הרי הלכות בתוך הבית בטוח כתוב באופן די ברור, ולשאול על כפית בשרית שהיתה בספל חלבי זו שאלה כללית שלא קשורה אליכם אישית וההנחיה לרוב כללית)

באתר כיפה (או ישיבה?) יש מדור שאל את הרב, אבל זה תלוי אם אתם סומכים בענייני כשרות גם על רבנים שהם לא בהכרח הולכים לפי כושרות (כשזה מקרה עם נסיבות אישיות)

אחרי קצת מחקר ובירור שבעלי עשה.

כשקונים לבית או כשקונים אוכל בחוץ לעצמנו - מקפידים על זה מאוד.

כשאוכלים אצל בני משפחה אנחנו לא חוקרים אותם באילו כשרויות המוצרים שלהם, אלא פשוט אוכלים (אבל כן בהנחה שהם משתדלים שיהיה הכשר מהודר כלשהו). אם אנחנו רואים בפירוש את ההכשר והוא לא מתאים לנו, אז ננסה להחביא את זה שאנחנו לא אוכלים (ובדרך כלל הילדים שמתחת לגיל מצוות כן יאכלו), או אם מדובר בירקות עלים שאנחנו לא בטוחים מה מקורם (זה האוכל הכי בעייתי, נראה לי) - אנחנו משתדלים שלא ישימו לב שאנחנו לא אוכלים את מה שיש בו ירקות עלים.

לא תמיד זה מצליח... אבל משתדלים לעשות את זה בלי לפגוע.

ואם מביאים לנו אוכל מבושל הביתה שאנחנו לא בטוחים בכשרותו - עם כל כאב הלב אנחנו זורקים אותו... אין פה פגיעה למי שבישל, כי הוא לא יודע על כך.

(המשפחות שלנו דתיות, אבל לא בהכרח מקפידות על מה שאנחנו רוצים להקפיד. לרוב אין בעיה ב"ה...)

והתחיל לברר על הנושא של הקפדה על כשרות לפני החתונה. גם הוא קיבל המלצה ללכת עם כושרות, למרות שהם קצת מחמירים.

סומכת עליו במאה 100% בנושא הזה, אני יודעת שהוא עשה את הברור. בגדול אמר שהדברים בהם צריך לקפיד בהם במיוחד על כשרות זה בשר וירקות עלים, שאר הדברים בעיקרון יש פחות איך להסתבך בהם.

לגבי אוכל ממשפחה לא דתית זו שאלה שצריך לברר לפי המקרה.

אם יש לכם רב שמלווה אתכם, תלכו לפיו.

פעם סבא שלי שהוא לא דתי נתן לנו בשר אוכל מוכן שהוא קנה, אחרי שלקנו אותו בעלי ניסה להתקשר למשגיח במחלקת האוכל מוכן בסופר הזה כדי להבין מה הכשרות על הבשר, ואחרי הרבה הסתבכות וטלפונים לא ברורים, בעלי הגיע למסקנה שכל עוד הסבא לא רואה אותנו הוא לא יעלב אם לא נאכל מהבשר הזה, אז בעצם ההפסד לא כזה גדול אם נימנע. יכול להיות שיתאים לך לקחת את האוכל ולא לאכול אותו והם לא ידעו. או אולי רק דברים בעיתיים כמו בשר?

ובאמת מדובר בהשקעה כספית גדולה מעבר לזמן, באמת במקפיא יש לנו שקיות שיכולות להאכיל משפחות שלמות.

זה סגנון כזה שאם יראו את אחד הילדים אוהב משהו פעם הבאה יכינו פי חמש כדי שיהיה לקחת .

הסבתא נחשבת בשלנית מדופלמת ובאמת רוצה לפנק

מהדרין היא יכולה להכין גם בלי או שאני לא יאכל והיא עכולה לבקש ממני להביא לה כי היא שכחה לקנות. לגיטימי.

זה לא חייב לעבור דרך עלבון או פגיעה בכבודם. אפשר להציב גבול בצורה נעימה ואוהבת

שבו הוא דיבר על מקרה שבו ההורים של האמא מעמיסים אוכל לזוג אחרי כל שבת, אבל הם לא ממש אוהבים את האוכל. הרב לבנון פסק שמותר להם לקחת כדי לכבד את ההורים ואז לזרוק את זה לפח בצורה מכובדת. אפילו לא מימד כשרותי.

לדעתי יש לי במקפיא כרגע שווי של 1500 שקל

הנקודה שם הייתה ששלום בית עדיף על זריקת אוכל.

זה טוב ומצויין לשמור מהדרין למי שיכול.

רק לשים לב שזה לא פוגע בהורים

כי עדיף לאכול טרפות (ואת לא אוכלת טרפות ב"ה) מאשר לעבור על כיבוד הורים או על הלבנת פנים.

כמובן שאם אפשר ובתחבולה ובדרכי נועם לא לאכול ולא לפגוע בהורים. זה עדיף.

לדוגמה. אם אתם חושבים שמה שהם מביאים לכם לא טוב לכם. אפשר:

1. להגיד להם שאין לכם מקום במקפיא/מקרר כי בדיוק אתמול עשיתם קניה גדולה.

2. אתם לא רוצים לקחת כי אתם ממש לא רוצים להטריח. אז הפעם תקחו אבל ממש מבקשים שפעם הבאה לא להכין לכם.

3. להאשים את הילדים שלא רוצים לאכול בשרי

4. למסור את האוכל (הרי בסוף זה כן כשר. אבל לא מתאים לכשרות שלכם)

אתם תחשבו יחד איך להתחמק.

רק חשוב שלא לפגוע בהורים כי זה חמור יותר

חלק גדול מהבעיות בכשרות נובעות ממסעדות וכו', בגלל שיש להם אינטרס לחסוך כסף על חשבון כשרות.

בעולם של משפחה שמכינה מתוך אהבה, זה לא שיקול.

עוד נקודה: אנחנו מקפידים על הפרדת כלים בגלל שהכלים של פעם היו בולעים טעם. באמת בולעים. היום הכלים לא בולעים כי הם פשוט טובים יותר. יש לנו סבון טוב יותר ואם יש מדיח כלים אז הלכלוך נשטף היטב במים חמים. לא הייתי פוסק את זה להלכה "הרגילה" אבל תקראו קצת ואולי יעזור לכם להקל בשביל שלום בית מורחב.

אגב: צה"ל לא מבשל חלב במטבחים. בכלל. כדי שאם בטעות יאכלו בשרי בכלי חלבי יהיה אפשר פשוט לשטוף אותו וזהו.

לדוגמה.

חבילה פטרוזיליה בשוק עולה 3-4 ומקבלים חבילה יפה מאוד

לעומת זאת פטרוזיליה מהדרין עולה 6 שח ומקבלים חבילה קטנה מאוד (בערך רבע מאשר זאת שבשוק)

כנ"ל גם חסה.

יש לא מעט כאלה שקונים את הפטרוזליה בשוק.

משרים במים מלח וסבון.

וככה מנקים אותה מחרקים.

האם יכול להיות שנשארו חרקים אחרי הניקיון? כן יכול להיות

האם בגלל היכול להיות הזה צריך לבייש את ההורים.

לדעתי ממש ממש לא.

ויש עוד דוגמאות

אני בכוונה לא רושם על הלכה.

זה שישאלו את הרב שלהם מה עושים.

אני מדבר על דרך ארץ שעדיף (לדעתי ) לנהוג בה.

סטייל משנים מפני השלום.

אתן לך דוגמה.

לפני כמה שנים. העברתי הרצאה לחבר'ה מבוגרים

הם הביאו כיבוד כי עשו מסיבת חנוכה או משהו דומה.

רוב הכיבוד היה עוגיות וכו' שהכינו בבית.

ממש ביקשו ממני להתכבד. אני לקחתי קצת עוגיות קנויות ושתיה קלה.

פתאום באה אליי גברת מרוקאית מבוגרת וממש מבקשת ממני שאטעם מהספיינג' (כמו סופגניה מטוגנת אבל יותר טעים) שהיא הכינה לבד.

אמרתי לה תודה. אבל לא צריך.

היא הבינה שאני נמנע בגלל כשרות.

"אתה מבייש אותי. אני דתיה ושומרת כשרות. באמת. יש לי אפילו נכדים בישיבות. זה כשר. אתה יכול לסמוך עליי"

אז כן. לקחתי מהספיינג' ואכלתי.

כי חזקה על ישראל שנראה שיודע הלכות בסיסיות כמו בשר/חלב וניפוי קמח (מה גם שרוב הקמח היום בחזקת נקי) ומעיד שזה כשר. שכנראה שזה בסדר.

ואני לא רוצה לפגוע בה שאני מפקפק בכשרות שלה.

לעומת זאת.

מקולגות חילוניות שלי אני לא מתכבד בעוגות

כי אני יודע שהן כנראה לא יעלבו (ויש באמת סיכוי שזה לא עבר ניפוי. תנור טרף וכו'

הן גם מבינות עניין. ויודעות שהמטבח לא כשר.

אבל עד לפני כמה (עשרות) שנים כמעט כולם בדקו פטרוזיליה וכאלה ושטפו במים וסבון ובדקו מדגמית. גם מקפידים על כשרות. כל ההמצאה של גוש קטיף לא הייתה לפני כן. אפשר לסמוך על זה גם היום.

(אצלנו גם, אנחנו מגדלים לבד על הידרו כל מיני עלים).

בעקרון אני בדעה שלך.

אבל לפעמים זה כן יכול להגיע לאזורים דאורייתא.

למשל- אם אותה גברת מרוקאית הכינה 2 ק''ג ספינג' ולא הפרישה חלה.

אז כן יש כאן בעיה הלכתית קשה מאוד.

גם לי עצמי אין תשובות בנושא.

האם צריך להפריש חלה מבצק שעומד לטיגון?

ואספר לך עוד סיפור.

לפני כמה שנים. שכנה שלנו דופקת אצלנו בבית.

מספרת שהבת שלה הכינה חלות ויצא לה הרבה חלות והם החליטו לתת לנו 2 חלות.

אמרתי לה שלא צריך ותודה.

היא ממש התעקשה.

לקחתי על דעת זה אני לא הולך לאכול את החלות האלה, אבל היא לא תדע את זה. אז זה לא יבייש אותה.

למה אני לא הולך לאכול את החלות האלה?

הייתי אצלם כמה פעמים בבית

אני יודע בוודאות שיש להם רק כיור אחד בבית

אני יודע בוודאות שיש להם רק תנור אחד בבית

הפרדה בין בשר לחלב. אין לי מושג.

ואם הכינו הרבה חלות כנראה התחייבו בהפשרת חלה דאורייתא. ואין לי מושג אם הפרישו

אין לי אפילו מושג אם ניפו את הקמח

לצערי הם מסורתיים ולא יותר. נוסעים בשבת וכו'

אבל שניה לפני שאני עוטף את החלות בשתי כיסויים ושם בפח. אמרתי שאעשה שאלת רב.

בכל זאת השחתה של לחם.

שאלתי בקבוצת ההלכה של הרב שמואל אליהו.

סיפרתי את הסיפור כולל מה שאני יודע,

נפלה לי הלסת. לא רק שאמרו שמותר לאכול את החלות. אמרו שגם שכדאי לבצוע עליהם המוציא.

לא הכרתי (ואני גם אשכנזיה, לא מטגנת כאלה כמויות 😅).

אשתי מכינה בדרך כלל חצי קילו.

וזה מספיק די והותר

אם היא מכינה קילו. צריך לחפש למי לתת.

אם מכינים כבר 2 ויותר. זה נס פח השמן. כמה שתאכל ותתן לא יגמר

היה במסיבת חנוכה.

בדיוק ההזדמנות למרוקאית אמיתית לעמוד ולטגן כמה שיותר בצק.

יש כיור אחד בבית ותנור אחד בבית.

לי עצמי יש תנור אחד (אני לא אופה חלבי בכלל) אבל בבית קודם הייתי אופה וממתינה.

אומנם אצלי דירה שכורה, אבל אני חושבת שזה מאוד מקובל תנור אחד גם לדתיים

אבל דתי עם כיור אחד בבית יודע את ההלכות ומפריד.

מי שלא דתי ויש לו כיור אחד בבית. יש ספק אם יש הפרדה של בשר וחלב.

אני לא מכירה הכל כמובן (גם לא את הרוב), וגם לא עם סמכות הלכתית

אבל בטח היום כשחילוני הוא לא האחד שהתנתק לחלוטין מהיהדות והקהילה, אלא לרובנו יש אח / דוד / בן דוד / גיס וכו שלא שומר כשרות

וברמות שונות… יש מסורתיים שמבחינתם כשר אבל אם אני אסתכל על מה קורה במטבח שבוע שלם אני אמצא אי אלו בעיות

אז הרבנים מוצאים מה להתיר ואיך להתיר במקרים כאלו. וזה דברים שהרבה פעמים אי אפשר לפרסם לקהל הרחב כי זה תלוי מקרה…

אז שווה לשאול

(כמובן יש גם חילונים למהדרין או דתל"שים שמבינים וזה סבבה להם לגמרי שאצלם זה רק קנוי וחד"פ. זה מקרה אחר. מדברת על כאלו שמצפים שנאכל אצלם)

(בעיקרון לא הגבתי בשרשור, כי בדיוק כמו שבשאלה איזו אנטיביוטיקה לקחת שואלים רופא ולא פורום - בשאלה איזה אוכל לאכול הלכתית, שואלים רב במציאות ולא פורום)

אסור לאכול טרפות גם אם ההורים יפגעו, הלכה פשוטה שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה - אין שומעין לו. כמובן, צריך להשתדל בנועם ובהסבר שבד"כ מתקבל - אבל מה שאסור, אסור!

אני בהחלט מסכים, שכדאי להתייעץ עם רב מובהק ובעל הבנה בייחסי אנוש מורכבים, להבין מה באמת אסור מוחלט, ומה הידור או חומרא שננהג בבית או אפילו עיקר הדין, אבל יש מקום להקל בשעת הדחק.

אני רואה שעולה כאן הרבה בהפרשת חלה

ניתן לפתור בקלות

ללא התייחס לשאר עניינים שהוזכרו

תתפלאי לשמוע שיש חלק לא קטן שהוא החמרה בלבד.

מה נראה לך כל החרדים הכי גדולים עושים בחו"ל ללא חסלט?

אפילו ניפוי קמח הוא דבר שחרדים גדולים לא בהכרח מקפידים עליו בחו"ל.

בארץ יש אפשרות להוסיף החמרות ללא סוף, עד למים ולמוצרי חד פעמי הגיעו.

תבררי עם רב לדעתי תופתעי מאוד.

מעיקר הדין, לא צריך להקפיד על הפרדה בין כלים חלביים ובשריים, פשוט לא לבשל בשר או חלב 24 שעות, לנקות אותו היטב, ובגלל שבימנו אין בליעה בכלים, האוכל שתכיני מאותו הסיר יהיה כשר.

רק מה? זה כאב ראש גדול לזכור באיזה סיר השתמשו מתי, ואם תכניס סירים חמים לכיור שאריות אוכל חלבי חמות עלולות ליפול על כלי בחזקת בשרי, אז והרבה יותר קל פשוט להפריד כלים וזהו.

מה שנקרא "אם יש ספק, אין ספק". להחמיר באופן גורף הרבה פעמים עושה את החיים קלים ומרחיק מאיסור.

את בעצם שאלת שתי שאלות טובות -

הראשונה הינה שאלה גנרית - לפי מה מחליטים רמת כשרות?

ושאלת שאלה נוספת - איך מתמודדים עם שאלות הכשרות שעולות כשמתארחים אצל משפחה מסורתית?

לגבי השאלה הראשונה - לגבי עצמי, התייעצתי עם רב בקיא שאמר לי אילו כשרויות טובות יותר ואלו פחות. אני מצד עצמי לא מבינה בזה מספיק, לכן אני שמחה לשמוע ממישהו שכן מבין בזה.

לגבי השנייה - צריך ממש ליווי של רב לדעתי, על כל צעד ושעל, ולפרט לו את כל הניואנסים. הוא יידע לומר איפה אפשר להקל ואיפה לא.

עשה לך רב וצא מן הספק!

זה עוד קשה לנו ולא זורם

אני ממש מאחלת לכם סיעתה דשמיא ושתצליחו בכ"ז למצוא מישהו שידריך אתכם ויאיר לכם את הדרך בעז"ה

בדברים שימושיים, ואת הקשר לברכה להשאיר לאנשים להיות יצירתיים...

פשוט להסתובב במקס סטוק ולשלוף דברים. אפשר גם להסתובב בבית ולחפש מה יכול להתאים (נגיד, שיטוט דמיוני במטבח מעלה לי- כף גלידה, קולפן, תחתית לסירים, מגבות מטבח, פורס לביצה קשה, פותחן שימורים).

כדאי לקחת דברים שונים מחדרים שונים בשביל הגיוון.

ואם זה לשבת, לשים לב לא לקנות מוקצה.

בעל לעתיד?

חבר של הזוג?

אח של הבעל/אישה?

שימושי מאוד בהמשך. לפחות חלקם..

ורעיונות למקסטוק: תחתית לדברים חמים, ספלים חמודים, קורץ עוגיות, כותש שום, מועך פירה, מסננת פסטה, מסננת לעלים, מגבות מטבח, סינר, שעון ( יש שם זולים, יפים ודפוקים אבל את זה הם לא ידעו)

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

זקן, קשיש, אזרח וותיק...

יהיה יותר אפקטיבי מול השואלים, כיוון שאז ב"לייב" הם ישאלו בחזרה, יקבלו תשובה, וכן הלאה בדיאלוג אמיתי ומעמיק

כן אכתוב בכללי כמה נקודות על הנושא, ביחס לכל אדם שמתעניין בכך:

לפני שמגיעים לתהליך של טיפול זוגי מאוד חשוב לדייק את המטרות שלנו מהטיפול עצמו.

זה השלב הראשון והחשוב ביותר לפני שמתחילים טיפול כלשהו.

כלומר, ממש להציב את המטרות שלך מהתהליך, לעשות תיאום ציפיות מול איש המקצוע, לומר את הרקע לפנייה ולברר ולוודא שאכן זו כתובת מתאימה שיכולה לתת לך את המענה השלם ב"ה.

חשוב גם לברר האם אנחנו רוצים וצריכים טיפול זוגי או יעוץ זוגי.

ההבדל, בגדול ממש ועל קצה המזלג, בין יעוץ (כדוגמת יועץ אישי, יועץ זוגי, יועץ מיני, יועץ משפחתי וכו') לבין טיפול (פסיכולוג קליני, מטפל מיני, פסיכולוג שהוא גם מטפל זוגי וכו') -

הוא שטיפול כשמו כן הוא - בא לטפל. בדברים יותר עמוקים, במורכבויות שיש בנפש, כמובן בדברים כדוגמת - דיכאון, חרדה, טראומות, כפייתיות, וכן הלאה - אלו מצבים שמתאימים רק למטפל שמוסמך בכך והמורכבות והעומק הנפשי שהם מצריכים היא בד"כ של טיפול ממושך יותר.

יעוץ לעומת זאת נכון למצבים בהם רוצים לקבל כלים, העצמה של הזוגיות/האישי/המיניות/ההורות וכן הלאה לפי התחום, רוצים לקבל תובנות, לקבל מקום גם של איוורור רגשות ופריקה ועשיית סדר בדברים עם קבלת אותן התובנות והכלים לדרך. זה מקום שרואה את הלקוח כלקוח ולא מטופל, כי זה לא מטפל, זה יועץ.

בד"כ טיפול יתקיים יותר בתהליכים ארוכים של כשנים, עם נגיעה (יש שמכנים זאת "נבירה") רחבה בעבר (כמובן שיש מגוון, זה בגדול. יש טיפול שיותר ממוקד כמו CBT למשל, ויש עוד).

ואילו יעוץ יתמקד בתהליכים ממוקדים יותר (לא שנים).

בעוד טיפול זוגי כאמור מוסמך לטפל במורכבויות בנפש, טראומות מהעבר וכל יתר הדברים הטיפוליים,

יעוץ זוגי יעסוק יותר בקבלת תובנות, כלים, ידע, תמונה רחבה, מיקוד על נקודות שורש ומפתחות חשובים,

קבלת ארגז כלים נרחב, העצמה של הזוגיות, פיתוח תקשורות מקרבות, ניהול קונפליקטים, פערים וכן הלאה.

לטיפול נדרש להיות בעל תואר שני טיפולי לפחות,

וליעוץ יש מנעד רחב - בין אנשים שעברו מסלול ארוך של שנים הכולל לימודי תואר ראשון ועל גביהם לימודים והכשרות של יעוץ זוגי, יעוץ אישי, יעוץ משפחתי, יעוץ מיני וכן הלאה כולל התמחות, ניסיון, ליווי,

לבין מסלולים בינוניים

וכמובן לבין מסלולים קצרים ואף קצרים מאוד.

זה ממש בגדול ולפי הראייה שלי.

---

(ולמי שמעוניין בהרחבה על שאלות שעולות על התהליך עצמו מצרפת כאן הודעה שבה פירטתי בעבר על הנושא):

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה אקטיבית כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו תעודת גבורה על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית על הצד שלו - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

ו. לגבי התהליך עצמו - בעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

ז. ואיך בכלל מתנהל התהליך עצמו?

זו שאלה נפלאה אבל כמספר אנשי המקצוע כך מספר התשובות 

כלומר זה מאוד תלוי במטפל עצמו ובתהליך שהוא עושה.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה למשל עם מחויבות לכל התהליך, בזמן ובשעה קבועים, למשל חודשים או שנים, במתכונת של פעם בשבוע פגישות זוגיות.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה, עם יותר מרחב מאפשר וגמישות בזמנים, במתכונת שמתאימה לזוג וגמישה גם היא (אחת לשבוע/שבועיים/משתנה עם הזמן וכן הלאה), ושישלבו פגישות זוגיות ופגישות אישיות לפי הצורך, והתהליך יהיה יותר ממוקד ומתפרס על כמה חודשים

יש אנשי מקצוע שיעבדו בעיקר על העבר, ויש שיותר יתמקדו בהווה

יש שיעבדו לפי פרקטיקה ותיאוריה, ויש שרק לפי תיאוריה

יש שיהיו כמו "משפך" ששופך ידע "מלמעלה למטה" ללקוח ויש שיאמינו שהתשובות רובן ככולן מצויות אצל האדם העומד מולם עצמו והם רק מסייעים לו להביא אותן מן הכוח אל הפועל

ויש עוד הרבה מאוד סוגים.

גם את זה מאוד ממליצה לברר כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית אם יש. או לכל הפחות בפגישה הראשונה.

ח. לגבי החשש שיכול לעלות אצלנו ש"מה, נצטרך ישר לשפוך את כל סיפור חיינו?" או מה בכלל פותחים בתהליך: 

אז גם כאן, זה מאוד תלוי באיש המקצוע.

יש שיענו שכן ויש שיענו שלא.

אישית אני מאוד מאמינה שהאדם והזוג יביאו רק את מה שהם מרגישים בנוח להביא. בקצב שלהם. במרחב הבטוח שלהם.

אפשר לשאול בעדינות אבל תמיד עם נתינת מקום לבחירה ואוטונומיה על מה יפתח ומה לא, ובאיזה קצב.

חשוב להזכיר שוב גם כאן - איש המקצוע הוא כאן עבורכם ולא להיפך.

לכן רק מה שנכון ומתאים לכם הוא מה שנחשב.

המטפל יכול לכוון את כל התהליך בהחלט, אך תמיד עם רגישות ושימת לב אליכם, לקצב שלכם, לרוגע שלכם, לביטחון שלכם.

המרחב הזה של האמון והביטחון והרוגע והרגישות מאוד חשוב.

ט. לגבי התהייה כמה כוח בכלל צריך להכין לפני הכניסה לתהליך:

בהחלט צריך כוח בכניסה לתהליך.

אבל חשוב לזכור שהכוח הזה מתרגם אח"כ ב"ה לתועלת רבה מאוד.

כלומר זו עבודה מתגמלת מאין כמוה ועם פירות מתוקים מתוקים ב"ה, כיוון שאנו עוסקים באיכות חיינו ממש.

וגם חשוב לזכור שזה תהליך.

לאט לאט.

לא הכל בבת אחת.

וגם אם יש קשיים מאוד חשוב לשקף זאת למטפל.

שיהיה קשוב אליכם, גם בטוב וגם בקושי, שיהיה רגיש אליכם, שיהיה אכפת לו מכם באמת

שיעזור לתת כוח גם לכוח של התהליך עצמו 

וב"ה רואים בתהליך גם תקופות של הנאה וסיפוק ולא רק רק עבודה קשה כל הזמן, אם כי אין ספק כמו שכתבתי בסעיפים קודמים שרצון ההדי של הזוג להיות יחד בטוב, מוכנות של שניהם לתהליך (זה נכון גם אם רק אחד מהם מגיע לתהליך), ולקיחת אחריות אישית - מקפיצים את אחוזי ההצלחה בצורה משמעותית.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה

שנובע מתוך ההבנה שעולם הנפש משפיע ומפעיל כל כך הרבה בחיים שלנו, וזה עניין ממש אקןטי. גם כדי לשפר את החיים, אבל עוד יותר כשיש קושי או בעיה. מה שהיית עושה אם הייתה מחלה בגוף- מוצאת את הדרך לקבל מענה.

בעיני כסף שמשקיעים בבריאות והתפתחות (וב"ה השקענו בחיינו) הוא ההשקעה הכי טובה שיש.

במידת הצורך אפשר לחפש עזרה ומימון דרך גופים/קופ"ח רווחה וכו

אבל בעיני ממש חשוב לזכור שהכי חשוב שזה יהיה מענה מותאם. היכולת להפתח ולהשקיע בטיפול הרבה פעמים מוגבלת, וכשהולכים למישהו רק כי הוא זול או מהקופה, אבל הוא לא עונה על הצורך בסוף מפסידים גם את האנרגיה והאמון בתהליך וחבל.

ובע"ה מי ששלח לכם את האתגרים, הוא זן ומפרנס וישלח לכם גם את הדרך להתמודד איתם ולצמוח מהם.

ואז הבריכה לרשות כולם תמיד

אבל כאלה שיגידו שזה לא מספיק

ואז צריך לעשות חלוקת שעות

אפשר לעשות חלוקת שעות.

יש כאלה שיסתפקו בזמן גברים וזמן נשים.

ויש כאלה שירצו גם זמן לכל משפחה גרעינית בנפרד.

כל משפחה תעשה בצורה שמרבה שלום ואהבה בין המשפחות

כי זה המטרה. לעשות נופש לאחד את המשפחה המורחבת

אבל בכל זאת הפעם כן הרגיש פחות שייך גיסים וגיסות יחד או בני דודים מתבגרים, בעלי גם חלק מהזמן העדיף לשהות בחדר שלנו.

ואם הגיסים זורמים

אפשר שהם ישמרו על הילדים שלכם (אולי אפילו אחרי שהם ירדמו) ולכם תהיה שחיה זוגית לבד.

ואחרי זה אתם תשמרו על שלהם וכו'

ויש משפחות שאכן לא מתאים להם בריכה

אפשר לשכור מראש מקום בלי בריכה (ואז זה זול יותר) ולמלא את הזמן בפעילויות משותפות

או לצאת לטיולי טבע יחד

האמת שחופשה כזאת איננו עושים ממילא, אבל יצא סתם פער כשרצו טיול במסלול רטוב, או פיקניק במעיין וכד' והתקשו לקבל שלי ולבנים הגדולים לא שייך להיות עם אחייניות משתוללות במים, גם אם הן 'לבושות צנוע'. הבגדים נצמדים, נהיים שקופים, עולים וכד'.

(כן, אנחנו גם לא הולכים לכל מיני מעינות, בריכות שכשוך וכד', אלא אם מוצאים זמן באמת ריק, למרות שזו האטרקציה המרכזית באזור שלנו)

חם ומוזיאונים למינהם לא מעניין אותם

רוצים חוויה משפחתית (גם גרעינית וגם מורחבת)

עם משפחה מורחבת נפגשים בבית של מישהו או בגינה ציבורית - לא במקום עם מים. 🤷‍♂️

ולא אבא עם הבנים ואמא עם הבנות? אשמח לרעיונות

ברגע שגדולים - אצלינו גם אחים ואחיות לא יכנסו בייחד

למה? כשמדובר באחים ואחיות, ממש לא מובן בעיני. אצלנו,משפחה גרעינית פשוט שנכנסים יחד , בבגדי ים צנועים. לא מצליחה בכלל בכלל להבין איפה הבעיה. ההתלבטות התחילה כשהמשפחה הגרעינית התרחבה ויש חתנים , כן עשינו מסלולים רטובים יחד, אנחנו כן הולכים למסלולים ומעינות, בבין הזמנים 95 אחוז,דתים שלבושים צנוע, והמעט שלא , פשוט ממשיכים ולא מתעכבים לידם. כשעשינו נופש משפחתי מורחב עם האחים שלי , חילקנו לזמן בנים ובנות בברכה, כי הברכה קטנה וזה פחות שייך להכנס יחד.

הבא

לא מדובר שם על אשה בבגד ים, אלא כמו שמסביר רש"י שם - שבגלל הנהר היא מגבהת בגדיה.

זו המציאות (בלי להכנס לפירוט רב מידי, שגם הוא לא צנוע בפורום פתוח...) במים הבגדים יותר עולים, יותר נצמדים, יותר נהים שקופים.

נ.ב. הלוואי שכ95 אחוז דתיים, היו לבושים צנוע. בילדותי זוכר את עצמי באוטובוס קבוע עם בנות אולפנה, שכולן עם חצאיות ארוכות באמת. היום גם בלי מים המצב רחוק מזה...

זה ממש ממש לא מובן לי. ולגבי מה שכתבת, במעינות ומסלולים רטובים, יש גם דעות שזה מותר. אנחנו הולכים ובעלי ברר ובדק ושאל רבנים בענין . בסוף זה כמו ללכת ברחוב, וממה שראיתי בשבוע שעבר כשהיינו בנופש, המצב במעינות ובכנרת בצפון הרבה יותר צנוע מסתם ללכת ברחוב בעיר שלנו, הרוב הכמעט מוחלט של המטילים דתים וחרדים. לא יודעת איפה החילונים מבלים... וברגע שבת לבושה צנוע , עצם הכניסה לדקויות של מה קורה לבגד,שהוא רטוב, היא לא צנועה, ושהבנים יתרכזו בלהנות עם המשפחות שלהם ולא בלחפש מה קורה לבגדים רטובים. וזה דברים שבעלי אמר, לא אני . שכשלא עסוקים בזה , זה פחות מעסיק.

אלא שאת (או בעלך) מציעה לא להתעסק בזה.

מה אעשה שההדרכות של חז"ל אינן כאלה? ומה אעשה שפעם אחר פעם ניסינו כשאמרו לנו שיהיה בסדר ולא יכלנו להרים את העיניים?

אז בשביל לא להתעסק בזה, אנחנו פשוט לא שם.

אמרתי שאני לא מבינה לגבי זה שאתם לא נכנסים לברכה יחד רק אחים ממשפחה גרעינית . לגבי לא ללכת למסלולים רטובים אני מבינה שזו החמרה, . בעלי ברר ושאל רבנים ולפי מה שאמרו לו יש הבדל בין ברכה מעודבת למסלול, בו הולכים ואם הרוב צנועים יש איפה לשים את הענים וכזשיש בעיה ממשיכים ומתרחקים, אפשר כמובן להחמיר, אבל אז אין איפה לטייל בימי הקייץ החמים( הנערים שלי סולדים ממקומות ממוזגים כגון מוזאונים ואני לא מסוגלת לעשות מסלול בחום , בלי להרטב). ובאמת שהיינו במסלולים רטובים בשבןע שעבר וממש היה איפה לשים את העינים. ואם היתה משפחה חילונית אחת פשוט המשכנו . פעם עשינו מסלול רטוב ביום שישי בבוקר ובאמת היו הרבה יותר חילונים, אז,בתקופות שיש בהן יותר סבירות לבעיות צניעות, אולי נתכנן משהו אחר. שמנו לב שבבין הזמנים זה הרבה פחות בעיתי, כשהרוב הגדול צנוע , אבל אם בשבילך גם בת צנועה במים היא לא צנועה, אז זה לא משנה לך.

לק"י

זה עניין אישי גם.

אבל שנים לא הלכנו לטיולים של כמה ימים בחופש.

עכשיו לרוב אני יוצאת עם הילדים, כי בעלי עובד.

יש אטרקציות ממוזגות למיניהן. מומלץ לחפש כרטיסים מוזלים דרך כל מיני מועדונים.

אפשר לטייל בטבע במקומות לא רותחים.

אולי מסלולי מים עם מעט מים, ואז זה רק לשכשך רגליים.

שמתאימה לגילאים של מתבגרים מגיעה לכמה מאות שקלים, אז זה לא משהו שעושים כל רגע בחופשה..

מה עושים בשאר הזמן?

לק"י

אין לנו מתבגרים בגילאי תיכון.

אבל אם היתה לי אפשרות לטייל בטבע, כנראה שהייתי עושה זאת.

(אבל גם ככה זה לא מכסה את רוב החופש).

משפחה מורחבת זמנים נפרדים

יש המון מקרי טביעה בבריכות בבצימרים.

חלק מההיערכות היא לדאוג שיש מבוגר בבריכה לכל אורך השהות שלכם באתר.

ברגע אחד. יכול לקרות אסון.

אין מצב שהילד שלך בבריכה בלי שאתה איתו.

אלא אם כן מישהו מבוגר אחר אמר לך שהוא לוקח אחריות מיוזמתו.

2. בריכה חייבת להיות מגודרת ונעולה תמיד. ואם היא לא מגודרת, נועלים את הבית/צימר, אם הבית פתוח. צריך לשים שומר ליד הבריכה. כן כמו בצבא.

לק"י

האחים שלו והמשפחות שלהם לא כ"כ דתיים (אם בכלל), אז הם כן נכנסים ביחד (ולא עם בגדים צנועים. למרות שמבחינתי זה לא משנה. גם עם בגדים צנועים- בבריכה לא ענקית להיות יחד זה לא כזה צנוע).

אנחנו מוצאים זמן שאין אף אחד, ואז נותנים לילדים להכנס (פעם אחת אני נכנסתי איתם. פעם רק שמרנו מבחוץ).

כשהיו קטנים כן נכנסו עם גיסי והבנות שלו (הן היו ממש קטנות). אבל גם זה לא היה כזה חלק מבחינת שנינו.

אני חושבת שאפשר לחלק את הזמנים לבנים- בנות- משפחות גרעיניות (אם זה חשוב למישהו להכנס יחד כל המשפחה).

בנופש עם המשפחה המורחבת והייתה בריכה במתחם

היו שעות של בנים ושעות של בנות

ובערב נכנסנו רק המשפחה שלנו

בנים בנפרד בנות בנפרד ונכנסים תמיד צנוע

כלומר- כן יש גמישות בכניסת ילדים מהמין השני, עד גיל 7 אפילו, כי כולם צנועים.

ואצלנו יש כאלה שמקפידים אפילו על נפרד בין בוגרים בתוך המשפחה הגרעינית.

בכל אופן אם נמצאים באזור יחסית חרדי או מותאם לחרדים אז יש מקומות שבהם הבריכה אפילו מוצנעת (ולא נמצאת במרכז הגינה של הוילה),

לנו יצא להגיע למקום עם ממש מחיצה שמסתירה את הבריכה.

כן היה שם לבוש לא מתאים. אבל המים שם היו כל כך ירוקים שהם כיסו הכל.

גם כמה שבועות אחרי זה המחשבה שלי עדיין הייתה "הוא לא היה אמור למות. לא היתה שום סיבה שהוא ימות פתאום"...

בחור צעיר, מוכשר, תוסס, עם עתיד זוהר, בריא כמו שור, עצר את הטיול הגדול כדי לבוא להילחם... הוא לא היה אמור למות.

אני עוד זוכר בשבת לפני שנפל שהוא סיפר בבית כנסת למישהו שהגדוד שלו יושב בקיבוץ פלוני שנפגע קשה בטבח, אז השני הגיב לו it used to be a beautiful place, אז הוא ענה it still is... שבוע אחר כך הוא נפל כשהלך לזכות פיר ארור

"היום אם בקולו תשמעו"- לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון.

(כמובן שזה לא סותר "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ")

אני חושב שזו אחת הסוגיות שהכי מעסיקות אותי בחיים

הסידור של יהונתן חברוני ז"ל (חבל שלא פרסמו עוד קטעים מהסידור)

אמנם אתה מדבר על ההשלכה על המשפחה שזה נושא אחר

אבל יש כאן גם את האלמנט של לחיות במלוא העוצמה עד המוות הבלתי נמנע.

מה זה "ההיבט האנושי"?

הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?

מועיל.

מקווה שיהיו עוד תשובות

אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.

תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).

הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.

אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.

(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).

הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים

אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.

איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃

ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה

ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.

כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין

בכל זאת חסר ניסיון בתחום

כנראה שיש חשיבות גדולה לטרחה שלך

"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"

ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.

יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.

אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.

כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"

ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה

אבל היה חוזה מסודר

שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.

זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.

אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים

ורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא

אשתי ואני הלכנו לבדוק 3 אולמות שהיינו בהם בעבר וזכרנו אותם לטובה (2 שאני זכרתי לטובה ואחד שהיא זכרה), ובחרנו מתוכם את זה שהיה נראה לנו הכי מתאים מבחינת המחיר, האוכל והרחבה.

זהו.

אף אחד לא זוכר את הערב הזה אחר כך, לא האורחים וגם לא הזוג. ומה שכן זוכרים לא קשור לאולם.

שלא עמד בדיבורו.

אתה כותב כי הרוב נורמלים,ובמצב נורמלי לא זוכרים את האולם, אבל חשוב לוודא שנורמלי.

עם הצוות שלו

החל בתשובות מהם כשרצינו סידור שולחנות וקיבלנו רק ברגע האחרון

וכלה בדרישה לתוספת תשלום מחוץ לחוזה בצורה מאוד לא נעימה בסוף החתונה...

(ועדיין זה היה עוגמת נפש נקודתית שאחרי עשור אם לא היה עולה פה הנושא לא זו החוויה הכללית שלי מהאירוע..)

אני דיברתי על מצב שבהחלט זו החוויה שלי מהאירוע.

לא אכתוב כאן כי זה אאוטינג אבל זה הדבר היחיד שאני וכל האורחים זוכרים.

מי שירצה להתחתן בתאריך כו תשרי, עלול לקבל מחיר לא רע,

אני נמנע מכך כדי לזכות לדברי חז"ל ש"וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" (גמרא מסכת תענית דף יא עמוד א)

גם העיברי וגם הלועזי עכשיו תעשו חשבון מה הגיל שלי.....

אני מניח שהשני

(או שאולי בכלל 57)

30

כל מקום הגון יסכים לסעיף הזה, ורוב המקומות שמים מראש (מאז הקורונה)

בישראל של היום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובטח לא מה יהיה בתאריך החתונה.

כדאי מאוד גם עם הספקים.

בתפילה שלא יהיה צורך בכך.

וכן, זה מרגש

הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים

חוף משפחות בכינרת | ערוץ 7

דרומית לכינר.

כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).

הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.

בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

1. מחוייבות לקשר.

2. הערכה הדדית.

3. אישות טובה.

מעבר לכך

1. מילה.

2. . מגע.

3. מתנות.

4. שרותים.

5. זמן.

   שום דבר לא המצאה שלי.