פורום נשואים טריים (עמוד 2)

כמו בהתחלה.

אל תראה אותה כמובנת מאליה.

תעריך. תחמיא. תפנק. תפתיע. תתרגש לקראתה. תתעניין בה. תקנא לה קצת. תראה לה שהיא מהממת בעיניך ומרגשת לך את הלב. 

ואם תעשה הפוך אז היא תגיד שאתה אדיש כלפיה

בקיצור מה שלא תעשה לא יהיה טוב

כי המריבה אצלה, בתוך עצמה.

ואין אפשרות להכנס לזוגיות עם בן אדם שמחליט הכל לבד והוא לבדו הוא יודע מה נכון ומה צודק

ויורה את המטרה.

והכל נברא לכבודו.

נשמע ששנכווית ממש מחוויה קשה,
המציאות ממש לא ככה, אם אשה הוא על הספקטרום של נורמלית.
אשה חייבת חיזור, אין פה ויכוח,
מה זה הייאוש הזה?

מצטערת בשבילך.

אבל לא כדאי להשליך. רוב הנשים הן טובות ומיטיבות.

מקווה שתצליח לשחרר את הכעס ולפנות מקום לטוב חדש בחייך. 

עננו ביום קראנו.

אני נותן אמון רק בה'

אל תבטחו בנדיבים.

אני הגעתי לתובנה שאשה מעצם טבעה

היא הרבה עסוקה בנראות, ובאיך להציג את עצמה טוב.

ולכן יש לה יתרון משמעותי בתחום ההצגות.

אני בטוחה שעברת סבל גדול כדי לצאת מנקודת ההנחה הזו.

אבל זה תרתי דסתרי אם אתה בוטח רק בהשם ואומר את זה

השם ברא את האשה, חווה לאדם, שתהיה לו עזר

זה שהנסיון הכואב שלך הוביל אותך למסקנות אחרות ממש לא משליך על כל העם הנשי, עם כל הכאב שבדבר.

מושפע רגשית

רשב"י עבר לגור במערה

שמעתי על נשים שיחתמו שבן הזוג

שהיו איתן ביחד במשך שנים, באוירה טובה

וביחד נעים.

ביום אחד לשלוח אותו לכלא למשך שנים.

בשביל איזו נקמה. או איזו מריבה פנימית.

ולהפריד את הילדים מאביהם

בשביל לחיות על 4000 לחודש.

ומתרצות את עצמן, ומספרות לעצמן סיפור להצדיק את מעשיהן.

לא אחת ולא שתיים.

לשאלתך, אני אכן מסוגל להאמין

שייתכן שעל איזה גלקסיה מרוחקת

חיה אשה ברמה מוסרית וערכית גבוהה

כמו חוה, וכמו האמהות הקדושות.

אך אם את רוצה לגרום לי להרגיש את האמת

המופלאה הזו, ולא רק להאמין בה כאקסיומה שכלית,

אבל עזוב את זה שניה, מניחה את זה בצד אין לי מושג מי אתה, וברור שלך אין מושג מי אני.
בשבילך,
ממש בשבילך, מציעה לך לפתור את המקום הזה מול איש מקצוע,
כי זה מה זה לא ככה.
ברור שגם אני וכל אחת על גבי הפורום יכולה לאפיין פה את העם הגברי על פי נסיונות נוראיים ש"זכינו" לחוות
האם זו האמת?
ממש לא.
אתה מספר לעצמך סיפור בוטה ועצוב כדי להרגיש קצת יותר טוב עם מה שעובר עלייך, ששוב, נשמע נורא ואיום,
אבל זו לא האמת, בפשטות.
שהשם ישפיע עלייך טוב!

תודה על האיכפתיות

מקווה שהיא כנה

יש גבול כמה אני יכולה להיות צינית 

אבל איכשהו יש לי הרגשה שמדובר על תכונות של אישיות נרקסיסטית יותר מאשר נשים.

כי יש גם גברים כאלה...

ומצטרפת לאיחולים של לאחדשה שתמצא מנוח ומרגוע ואחרי שזה יגיע גם אישה שתרצה להיטיב לך ואיתך.

מקוה שהיום אחרי הגירושין האנשים שסביבך רוצים בטובתך, אמן.

אתה לא עונה "חבל לעשות ביטוח לרכב של האשה, היא תפרק את האוטו לגזרים ואז תיקח את כל הפיצוי לעצמה ותברח".

ובפרקטיקה- הודעה באמצע היום, פתק קטן מדיי פעם,
פינוק שהיא אוהבת ולא תפנק את עצמה,
מדיי פעם לצאת מהשגרה,
ליזום דייטים,
לפרגן לה לטפח והרים לעצמה, גם אם זה דורש ממך מאמץ (יציאות עם חברות או אפילו חופשה עם חברות, פעילות גופנית ואתה בזמן הזה על הבית)
להכין לה משהו טעים שהיא אוהבת
על זו הדרך.

אבל, יש חשיבות רבה לכל הטיפים שנכתבו כאן וגם לאלו שלא נכתבו. בוודאי שככל שאתה יותר רואה אותה, יותר שם לב למה היא צריכה, יותר מבין ומרגיש מה משמח אותה, יותר קשוב אליה, אבל קשוב באמת - זה ישפר יותר את הקשר בינכם ויועיל לזוגיות באופן כללי ובטווח ארוך גם לאינטימיות. ככל שיש יותר אינטימיות רגשית - יש גם יותר אינטימיות בכל הרמות.

(כתבתי כאן משהו קצת חריף ומחקתי. לא מחפש להכנס בך. מקווה שהדברים מובנים)

יותר מכל זה, היא צריכה לא להרגיש שיש לך צפיות ממנה, שהיא לא מסוגלת לעמוד בהם. תחושה כזאת מכבה כל הרגשה שיכולה להיוולד משלל המחוות שלך.

חברת הפנסיה שמעבירה אותך אליה, או הסוכן שמטפל בך, אמורים לטפל בכל הניירת והבירוקרטיה. אתה רק צריך לחתום להם שאתה מסמיך אותם לעשות זאת.

ניידתי את הכסף פעמים רבות (עד שהבן שלי אובחן ומאז אני תקוע באותה הקרן), מעולם לא נדרשתי לתת פרטים כאלה.

יש לי פנסיה 'גדולה' שאני מנסה להעביר לשם קופה קטנה

מה שקיים שם זה טופס שאני שולח, בקשה להעביר את x

אנסה לחפש סוכן

תודה 

פנסיה - השוואת קרנות פנסיה | מיי גמל נט

אבל במקומות שבהם יש לי, כשאני נכנסת לאתר תחת שם המשתמש שלי הוא מראה לי את הקופות שלי, ושם מופיעים מספרי הקופה/הקרן.

מספר מס הכנסה מעולם לא התבקשתי.

לפעמים בדר"כ טראומות ילדות

לפעמים תקופות בחיי האדם והאשה.

ומתחשבים בכל אחד מבני הזוג.

ונזכרים שהעניין המיני הוא מחוייבות משותפת

שאין לבן/בת הזוג אפשרות לממש אותה בצורה אחרת

והתחייבתם בתחום הזה זה לזו, בעצם מהלך הנישואין.

עבר עריכה על ידי גבר גבעות בתאריך כ"ג באייר תשפ"ה 10:20

שבטוחים שגברים רוצים יותר. המציאות היא שפשוט ניגשים לזה מצד מאוד שונה וזה בכלל לא נכון אם כבר הפוך.

יכול להיות שגבר ירצה "יותר פעמים" ויהיה בטוח שיש פער אבל סיפוק נשי הוא שונה אפילו מהבחינה הכי בסיסית של מה עושים וכמה זמן, בטח עם מי ומאיזה מקום רגשי מגיעים לשם.

אישה שטוב לה, שמחה ובטוחה במקום שלה ובזוגיות רק תרצה יותר וגם תיהנה יותר.

ראיתי שערכת והוספת-

אמרת שאתה עושה הכל מהכל בבית אולי אתה עושה "יותר מדי" אולי שקעתם לדינמיקה זוגית לא טובה שמזינה את עצמה במעגל דפוק כזה. אתה תמצא את המקום הגברי שלך בבית ובזוגיות ותתעלה מעל זה ותנווט את הבית והזוגיות למקום נכון וטוב, תוביל

איך היא מרגישה?

איך אתה מרגיש

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 17:55

זהירות לך וזהירות לכולם מ'נשמות טובות' שינסו לפתח שיח בפרטי. לא חושד בך או באף אחד, אבל נושא כזה עלול להיסחף ע"י אינשי דלא מעלי.
 

אחרי שאמרנו זאת, הקושי שלך מאוד מובן. כפי שכתבתי, רבים וטובים נכנסים למלכוד הזה. בגדול המנגנונים שונים -

אצלינו הגברים (בהכללה, כמובן שיש שונות בין אחד לשני) התחושה האינסטינקטיבית היא צורך לפרוק. החיבור וכל מה שמתרחש שם, הוא מה שנותן לנו את התחושה שאנחנו אהובים ומשמעותיים. כשאנחנו מצליחים להתחבר ולהרגיש עם זה טוב, אנחנו מרגישים שהצלחנו להשפיע בעולם וממילא להתמלא מהמאגרים הפנימיים.

לעומת זאת אצל אשה (בהכללה כנ"ל) - המנגנון הפוך, היא צריכה להצליח להיות רגועה, רפויה, אוהבת ובטוחה בגבר שלה שהוא חזק ויכול להגן עליה, כדי שיפעל המנגנון שמבקש ממנה להתחבר אל (ובמידה מסויימת 'להתבטל אל') הגבר שלה. להרגיש שהגבר 'ממלא' אותה לא רק במובן הפיזי, אלא הפיזי מגיע כרובד הכי נמוך של רבדים הרבה יותר עמוקים בביטחון הנפשי שהוא ממלא אותה.

ממילא נוצר 'דו שיח' (שהרבה פעמים אינו מודע בכלל) של חרשים - הגבר מצידו, כמו שעובד המנגנון שלו, מרגיש שהיא אמורה להבין, שאין דרך יותר טובה להביע את אהבתו אליה מהרצון שלו ביחסים. אבל האשה שומעת שהוא 'צריך אותה' וזה מרתיע אותה כי הטבע שלה הוא להתמסר לגבר שמגן עליה, שממלא את הצורך שלה, לא שמשתמש בה לתחושות שלו.

התוצאה של הפער, היא שנכנסים (בהתחלה בלי בכלל לשים לב) למעגל לא בריא ולא משנה מה הביצה ומה התרנגולת - האיש מרגיש שהוא 'צריך', האשה מידי פעם מסכימה כי 'צריך' כי 'ככה עושים', אבל מרגישה שהיא לא באמת מקבלת מזה. ברובד הפיזי אי אפשר כמעט להרגיש את הפספוס, אבל ברובד הרגשי נפשי, האשה מרגישה שהיא לא 'מקבלת' אלא הופכת ל'נותנת', מה שטבעי לה כלפי ילדיה ולא כלפי הגבר שלה.

כיוון שזה המנגנון, גם הגבר, שלכאו' קיבל את מה שרצה - לא מסופק, עובדה שהוא צריך שוב ושוב בתכיפות גבוה ובלי סכרון עם הצורך של אשתו. ההסבר הוא אותה נקודה - הטבע שלו, גם ברובד הרגשי, הוא לתת לאשתו ולהתמלא מהמאגרים הפנימיים שמייצרים עוד כשהוא נותן. כשנכנסים למעגל הזה - פיזית המערכת ממשיכה לפעול, אבל רגשית הוא 'שואב' מאשתו ולא 'משפיע' אליה, מה שגורם שהוא רק מרגיש יותר ויותר מרוקן וממילא מרגיש שהדרך היחידה לבטא את אהבתו לאשתו ובכלל להרגיש שפוי - זה להיות עוד פעם ביחד. אבל, כל עוד שזה המנגנון, זה לעולם לא יספק.

לאורך זמן המעגל הופך למלחיץ יותר ויותר, אצל האשה  התוצאה היא שאינה יכולה באמת להרפות ולהתמלא מהיחסים וזה הופך אצלה לעוד מטלה מכל המטלות ש'צריך'. לאורך זמן, היא מרגישה שהגבר לא נינוח (כפי שיוסבר בפסקה הבאה) וממילא מרגישה מאויימת מכל רצון של הגבר לקירבה. לעומת הגבר, שמרגיש מתח ביניהם ושהדרך היחידה שלו לפרוק אותו ולהרגיש שוב שהוא אוהב ואהוב היא הייחסים - רוצה יותר ויותר.

אפשר ללכת ליעוץ זוגי, אבל קודם כל הייתי ממליץ לך ללכת ליעוץ אישי אצל איש מקצוע שמבין בדינמיקה זוגית ומינית.

יש את יהונתן קליין, אין לי שום אחוזים, אבל ראיתי המלצה על תכנים שלו כאן בפורום לפני כמה חודשים ומאוד התחברתי, חלק ממה שהגדרתי כאן, אולי הכרתי קודם, אבל ההגדרות הברורות הגיעו לי משם. אתה יכול להתחיל מהתכנים החינמיים באתר שלו 'הקוטביות הבריאה'. אם תתחבר אפשר לפנות אליו לייעוץ אישי או לקנות באנונימיות גמורה, את הקורס האינטרנטי שלו שמאוד עוזר 'לעשות סדר בראש'.

עריכה: יש גם את יהונתן שומר, גם הוא מטפל ויש לו גם תכנים באינטרנט, חלקם בחינם וחלקם בתשלום. סגנון קצת אחר אבל הכיוונים דומים. שניהם בגדול יראי שמים ומקצועיים. (כמובן, ההמלצה כללית, לא בדקתי ואין לי דרך לבדוק כל תרגיל)

אם כי יש את האקסיומות שאני תמיד אוהב להטיל

בהם ספק, האם באמת האשה חייבת להיות מקבלת

והגבר הנותן ביחסים?

האם אין קשרים שיש בהם הדדיות

ומחוייבות משני הצדדים להצלחה בנושא הזה.

אבל הבאת פה בכל מקרה הסבר וניתוח מעניין ומקיף.

רציתי לציין, שקיימות גם בעיות אחרות רפואיות.

ולאו דווקא שהכל כפי שתואר

מעין פאזל של צרכים,

סוג של מנגנון שאמור

להחזיק את המבנה המשפחתי בצורה היררכית מסויימת.

גם אם נכונה התיאוריה.

חשוב להיות ער לעובדה שקיימות במשוואה

עוד דברים, ועוד אנשים שהשפיעו על האשה

חוץ מהגבר.

ולא 100% מהאחריות עליו בכלל.

וכדאי להתייעץ עם בעלי נסיון

גם בשביל ההרגשה, וגם בשביל דרכי התמודדות

ובשום מקום לא כתבתי שיש אחריות רק על הגבר ולא על האשה. אני לחלוטין חושב שיש 100% אחריות על הגבר לעשות את החלק שלו בסיפור ו100% אחריות על האשה, לעשות את החלק שלה בסיפור.
 

אני בהחלט חושב שכשיש מערכת שזורמת טוב ובנעימות, לגיטימי שיהיו פעמים בודדות, שבעל יבקש מאשתו, הפעם להיות רק בשבילו, גם בלי כל השדרים שהגדרתי, כי ספציפית הוא מאוד מתוח. אני לחלוטין חושב שאשה נחמדה, שסה"כ מרגישה בטוחה ונעים לה עם בעלה - תשמח לצאת לקראתו במצב כזה וכך ראוי שהיא תעשה. כל עוד שזה יהיה פעם ב... וגם אז יבוא בצורה מכבדת ובהסכמה, זה לא יפגע בהם.

אחרי שאמרתי את זה - בדינמיקה שהוא מתאר, כשכבר נכנסו אליה וממש לא משנה 'מי התחיל', אין שום סיכוי שאשה תגיע עם רצון, היא פשוט סחוטה.  הם כבר בתוך הדינמיקה שבה הוא מצפה כמו ילד קטן ומרגיש ומשדר כך. גם אם היא תתאמץ בשבילו, תוך יומיים הוא יצפה שוב וסביר שלה לא יתאים, ממילא היא 'נעולה' מראש. הם לא במערכת שיויונית, אלא במערכת של 'ילד קטן' (לא אני אמרתי!) שמצפה ש'אמא' תניק אותו.

אתה צודק לחלוטין, שבעיות רפואיות מסויימות, או (לא הזכרת, אני מוסיף) טראומות לא מעובדות יכולות להיות גורם לפער מראש. 

מדוייק. גם לגבי איך שהאישה חווה את זה.

חשוב לציין שבתקופות של הריון ולידה זה עוד יותר משתנה.

אבל בזמנים רגילים- זה ממש ככה.

אהבתי.

מה שכן גם הורמונים משפיעים מאודדד

הריון/ הנקה/ מניעה

כל עוד אתה תלוי ביחסים איתה - הסיכוי שהיא תרצה הוא קלוש.

כי זה משהו כלפיה אישית.

התחושה שלה היא שאם היתה אופציה בתורה להביא אישה אחרת ליחסים רק, היית עף עלזה.

לכן זה לא רק לא מניע אותה, אלא גורם לה פחות ופחות לרצות ופחות לפתח חשק.

הדבר הראשון שיש לך לעשות זה לבדוק למה יש לך תלות בזה.

הרי באופן טבעי זה לא אמור להיות כמו אוכל לתינוק שצורח.

איפה החסר שגורם לך להיות ככה?

לדעתי זה לגמרי טיפול, ואולי עדיף זוגי.

ברגע שישתחרר לך התלות - אוטומטית היא תפתח יותר חשק, כי זה לא יהיה משהו שקיים תמיד ברקע.

זה משהו שצריך להפעיל.

גם אצלך.

ואז, גם אצלה.

בהצלחה רבה.

זהו שאני רוצה לעשות טיפול לעצמי קודם

השאלה מי הבעל מקצוע שיכול להתאים לי?

כן יודעת להגיד לך שלא חייב שזה יהיה טיפול אישי לך בשביל לגעת בנקודה של התלות,

מכירה לגמרי סיטואציות של זוגות בטיפול זוגי שמטפלים בתלות של אחד מהם.

כשיש את הצד השני נוכח יותר קל לדעתי לעבוד, וגם להגיע לנקודה האמיתית.

ממליצה על שיטת המובחנות ממש.

אם הוא היה מתאר מצב מוגזם שלא מספיק לו גם מה שיול להיחשב פעילות מספקת בקרב הציבור הכללי, מילא.
הוא מתאר פה חוסר משמעותי, למה תלות וטיפול?

הלואי ואישתי הייתה מבינה שזה כמו אויר לנשימה

אבל עדיין שאני מקבל סירוב אני מתנהג כמו ילד קטן עם פרצוף חמוץ ופה אני זקוק לטיפול

מה עושים כשאסורים? מתים?

מה עושים רווקים דתיים?

מה עושים אחרי לידה חודש?

מה עושים אם האישה חולה ממש תקופה ארוכה?

חיים.

נושמים.

אז אויר זה לא.

לא מקטינה את זה.

זה צורך חשוב ומדהים וקריטי.

הרבה יותר מאויר.

כי זה התכלית בין בני זוג.

אבל לא קשור לאויר או לאוכל.

אפשר לחיות בלי.

והרצון הוא לחיות עם המון ובכייף ובשמחה ורצון של שני בני הזוג

בגלל מהות השוני בין גבר לאשה בעניין הזה.
רוב הנשים לעולם לא יבינו את ההתמודדות שגברים חווים.
רווקים? סובלים סבל יומיומי בל יתואר.
נידה, אחרי לידה? כנ"ל. סבל של ממש. רובם לפחות.
אבל זה אחרת. כי כשמערכת היחסים המינית תקינה בין בני הזוג יודעים שזה לזמן קצוב ומוגדר ואח"כ יש שגרה שהיא טובה ובריאה לשני בני הזוג.
האיש מתאר שאין לו את הבסיס הזה.
זה תהום שחסרה ולא מתמלאת,
איך ינשום?

זה כמו אשה שפשוט לא מקבלת יחס ראוי מבעלה.
מה נגיד לה, תנשמי?


אבל אנחנו מתמקדות בקושי שלנו, האמיתי והנכון, ולא נותנות מקום אובייקטיבי לסבל והנצרכות שלהם מהסיבה הפשוטה שרוב הנשים לעולם לא יחוו את החוסר בעוצמות שגברים חווים אותו. בפשטות.
צריך הרבה ענווה לקבל את זה כמו שזה, ובגרות כי זה דורש מאיתנו הנשים לשנות גישה כללית לחיים בכלל ולחיי זוגיות בפרט. 
(בלי חלילה לדרג או לשפוט מישהו ספציפי אלא כרעיון כללי)

למה מצפים מגבר שיכיל, יבין, ידאג, יקבל, יפרגן, יאהב וכל זה, בלי שהוא מצליח לנשום?
זה ממש לא מקום של טיפול זה צורך הכי טבעי ורגיל.
@חמור חורש בשדה  לעניין הפרצופים החמוצים, לא צריך להגזים אתה יכול ללמוד לווסת את התגובות גם בלי טיפול. לא כל דבר דורש טיפול... שוב, לעניות דעתי...
 

וזה יפה שאת אמפטית ומבינה את הכאב של הגברים באשר הם, אבל מה המטרה בזה?

עם זה הוא לא "ילך למכולת". זה לא יגרום לאשתו לרצות אותו.

זה יגרום לה להרגיש אשמה.

זה כמו שניתן עכשיו הרצאה לגבר איך מרגישה אישה שצנח לה החשק בהריון. 

הוא אולי יבין יותר את העמדה שלה, אבל הוא ימשיך להיות מתוסכל.

המטרה שלו היא או שהיא תרצה אותו יותר, או שלפחות הוא לא יסבול מהמצב הזה.

היא לא תרצה אותו יותר עם פטיש בראש של "אני גבר ויש לי צרכים!"

וזה בטח לא יפחית מעוצמת הסבל שלו, כשאומרים לו שאשתו אכזרית אלו בכך שהיא לא נותנת לו לנשום

וא"חכ לחשוב איך אפשר לקדם תקשורת בריאה ומניבה, להבין על מה עומד הקושי והמורכבות, כי אם ננתק אישה מכל שאר הדברים שהאי מתעסקת בהם בחיים, היא באופן טבעי ובריא תרצה ותרגיש שהיא צריכה הרבה יותר מפעמיים בחודש. זה ברור שיש פה פלונטר שיש לפתור אותו.
מתחילים ממה לא הבעיה-
הצורך שלו- לא הבעיה
הצורך שלה- לא הבעיה
מה כן? לא יודעת,
איך אפשר לפתור?
לא יודעת. יש פה צד אחד של המטבע והרבה פרטים חסרים, זה שלהם.

אבל קודם כל להבין שזה שהוא צריך יותר ומרגיש שקשה לו לנשום, זה לא הוא שצריך טיפול.. אני לא אומרת שיהא כן צריכה,
אלא שזו לא הבעיה פה.

ממש לא טענתי שהיא אכזרית!
אם קראת את ההודעות הקודמות תראי שאני מפרטת דווקא עד כמה קשה לאשה להיות בתוך זה במירוץ החיים.

יש פה משהו שצריך עבודה,
יש הרבה דברים שאפשר לטפל בהם, בכל מיני דרכים.
 

אני לא מגיעה עדיין לחלק שלב.

לא דיברתי איתה וגם הוא לא הציג יותר מידי את הצד שלה.

הוא דיבר על עצמו.

ואמר שהוא מגיב בצורה לא פורפורציונלית ומרגיש שזה אוכל לתינוק צורח.

נהרס לו כל היום אחרי ואין לו דרך להכיל את זה.

פה עצרתי.

איש מבוגר שנתקל בסיטואציה של תגובה לא מידתית, גם מול עצמו, ולא רק בשפיטה מול אחרים, זה לגמרי נקודה לעצור ולהסתכל מה יש פה.

אני רואה את זה כתלות. או באשתו, או ביחסים.

כשאתה לא מצליח לתפקד בלי משהו - משמע אתה תלוי בו.

כן. באוכל כולנו תלויים.

באויר כנל.

במין לא.

לא אומרת את זה בכלל ממקום של 'זה זכותה להגיד לא ותשחרר ותלמד לחיות עם זה'.

הפוך.

ברגע שהוא ילמד איך להסתכל על זה בעין בוגרת וילמד דרכי התמודדות ותגובה - היא תרגיש לדעתי אפילו מהר מאד את השינוי, ויתפתח אצלה חשק שהוא לא מכיר בכלל היום.

הסיטואציה של היום שהוא עם חשק 24/8 , משאירה אפס מקום לחשק שלה.

היא לא מכירה אותו. את החשק.

אז בטח שהוא כבעלה לא יכיר.

ברגע שיתפנה אצלו מקום לזה - היא תיכנס שם.

וכתבתי בהודעה כבר, שלדעתי טיפול זוגי יהיה הכי יעיל, כי יש פה גם ענין של תיאום ציפיות.

אם היא רואה את זה כמו שאת חושבת שאני מכוונת - שזכותה ולא מעניין אותה בכלל, אז באמת לא יעיל מידי.

אבל בהנחה והיא איתו בעניין ותשמח להתקדם - לדעתי זו הדרך.

אם  במשך זמן הכל היה תקין ופעם אחת הוא היה מגיב כך ופותח שרשור, אני איתך.
אבל אם לאורך זמן המצב כ"כ מתסכל, אפשר להבין את התגובה.
אנחנו לא יודעות מה בדיוק הוא מגדיר תסכול,
אנחנו לא יודעות מה בדיוק מפעיל אותה או אותו.
אי אפשר לנתק כל דבר בפני עצמו, זה מאוד קשור.

אולי אני טועה ולא הבנתי פה משהו..

אבל אני חושבת שזה לא ענין של הבנה.

לא באנו םה לתת לו תמיכה נעימה וכרית.

אני לפחות, באתי לנסות לעזור לו להגיע לשורש.

ואם בפועל כשזאת מציאות חייב הוא לא מצליח להתמודד - הכי חשוב ובסיסי שצעד ראשון ילמד להתמודד.

בטח כשזה משפיע באופן ישיר על החשק של אשתו.

וזה מגלגל את הגלגל.

אצלו זה בייס של אוכל לתינוק צורח.

אז אצלה אין צורך בכלל לבדוק אם היא רוצה או מה היא רוצה.

היא לא בודקת בכלל.

כי תמיד יש רצון באויר.

ברגע שיהיה רוגע באויר, שלמות, והבנה שאנחנו בסדר -

היא תוכל לבדוק בכלל מה איתה.

ומשם הדרך לשמים קרובה בעז"ה.

קודם כל להבין למה היא לא רוצה, מה קורה שם?
כל מה שיהיה תלוי בו לפי דעתי הוא יעשה בשמחה.
היא צריכה להבין שקיימת בעיה בהתנהלות הזוגית שזה לא תקיןף גם אם כל הסיבות שלה מוצדקות.

כמובן שתגובה צריכה להיות פרופורציונלית,
ואדם צריך לעבוד על מידותיו תמיד.
אבל זה כמו אקמול לגידול.
 

היא לא לא רוצה.

היא לא חושבת שזה סבבה ככה.

היא לא אומרת 'לא באלי ותמות'.

היא בעומק גם רוצה שיהיה להם אינטימיות טובה וזוגיות מעולה.

אבל כל עוד הוא תלוי בזה,

היא לא תצליח לשחרר כמה שהיא לא תרצה.

בהנחה והיא כן בענין,

והם עושים שיחה ומבינים שהמצב כמו שהוא זה לא מה שהם רוצים.

היא יכולה להבטיח לו אלף פעמים שהיא תשתנה ותתחיל לרצות.

זה לא יעזור, כל עוד הוא תלוי בזה.

היא לא יכולה לפתח רצון וחשק כשהיא מחויבת.

סיטואציה שמתייחסים ליחסים כאל אויר שחייב לנשום אותו,

זה לגמרי מחייב אותה ברמה הכי בסיסית.

היא לא יכולה לקום בוקר אחד ולהגיד מכאן והלאה אין כלום.

לא שהיא מתכוונת להגיד את זה,

אבל כשאת חיה במציאות שאת חייבת טכנית לעשות משהו,

גם אם את לא רוצה,

את לא תוכלי לרצות מהעומק שלך באמת בשמחה.

ולכן אני לא רואה וצרך קודם ללכת אל החשק שלה.

מבחינתי החשק שלה לא יכול להתקיים כל עוד הוא תלוי.

ואין לנו שאלה אם הוא תלוי.

חוסר יכולת להתמודד = תלוי.

עכשיו יותר מובן מה הכוונה שלי?

אני אומרת מניסיון של זוגות שמנסים לטטפל בחשק של האישה כי זה התוצאה שנראית לעין,

וזה יכול להימשך שנים של כאב לב,

כי זה פשוט לא תלוי בה, כל עוד הוא לא משתחרר.

אולי אני גם טועה.

אני לא מכירה את הסיטואציה שלהם.

אבל ממש היה נשמע לי ועדיין נשמע לי שבזה מדובר פה.

והלוואי שיצא משהו טוב מכל הדיבור הזה ושבאמת יהיה לכם משולם ביחד ותגיעו למחוזות רחוקים! @חמור חורש בשדה 

לא בהכרח שאם ננתק אישה מכל עיסוקיה היא תרגיש צורך ביחסים.

בעיניי זה דווקא הפוך- אישה תשוקתית יותר שיש לה הנאה במה שהיא עושה- סביר יותר שתהיה לה יותר תשוקה מאישה כבויה שאין לה כלום בחייה.

מיניות זה תלוי מאוד במזג.

יש נשים קרירות יותר, שזה טבען, ואין הרבה מה לעשות.

אני עדיין טוענת שככל שהוא ילמד להיות אביר, ככה יש יותר סיכוי שהיא תתעורר לגלות ולהעריך אותו (וגם לרצות אותו).

אבל אם הוא נמצא בעמדה חלשה לידה, הסיכוי שהיא תתעורר לכך הולך ויורד.

זה שהוא כואב את המצב שלו- זה מאוד מאוד מובן. אבל כמובן שצריך ללכת לטיפול. כי התגובה שלו למצב הזה מחריפה את המצב הזה עוד יותר!

יש פה כמה דברים שאני חולקת עליהם באופן מהותי, אבל כבר כתבתי את דעתי.
גבר שיותר מדיי זמן אביר- זה מעלה שאלה.
לא ארחיב מפאת המקום והנוכחים אבל יש מקום להתנהלות טבעית בתוך קשר.
אשה לא יכולה להחזיק כל הזמן את החבל משני הקצוות.
ושוב חוזרת שאין לי מושג מה באמת הולך שם ומה עמדתה ומה נק' הפתיחה אז זה אפילו קצת מיותר..

זה מלא.

מתים מבפנים

לזלזל בחוסר או לחיות בתודעה של שורד זה לא חיים

לא מורידה מיזה.

אמרתי, ואומר שוב.

זה לגמרי צורך חשוב והכרחי וטבעי ומתבקש.

אבל.

כשאתה לא יודע להתמודד עם החסר של הצורך הזה - אתה בבעיה.

עכשיו מובן יותר?

לא משנה כמה הצורך הוא טבעי ואחלה ורצוי ובסיסי.

ובאמת מיניות זה בסיס לחיים שפויים.

חד משמעית.

לא סתם רווק הוא לא שלם.

גם בגלל זה.

אבל עדיין.

כשאתה לא מצליח להתמודד - דבר ראשון בא תלמד איך להתמודד.

אחר כך השאר יסתדר.

בטח כשהחוסר התמודדות שלך - משפיע ישירות על החשק של אשתך.

זה לא סיטואציה טבעית.

מין זה לא אוכל. רווקים דתיים חיים יפה בלי זה בכלל.

לא אומרת שתקין שאין כמעט, אבל כשהוא חי בסיטואציה שהוא מרגיש שזה כמו תינוק רעב שלא קיבל אוכל - 

תקין זה לא.

כשיש לו תלות כזאת במין עם אשתו - היא לא חלק מהענין. אין דבר יותר מרחיק מיזה.

זה אפילו לא בבחירה שלה להתרחק.

היא מרגישה שזה לא נוגע אליה, כמו שהסברתי בהודעה הקודמת.

היא לא אוכל לתינוק צורח.

לא משנה כמה זה ולמה זה.

ולכן היא מתרחקת יותר.

וזה מגיע למצב, שהיא פשוט לא מכירה מצב שבו היא עצמה רוצה יחסים מרצונה האישי.

כי זה תמיד נוכח הרצון שלו, זה האוכל שלו.

לכן,

ברגע שהוא יצליח לחיות בשלום עם 'יש או אין', 

היא אוטומטית תפתח רצון.

כי פתאום זה לא אוכל. ולא צורחים כשאין.

כמובן שמסייגת ולא לבלוע אותי,

אני אומרת את זה ממקום של ניק שקרא הודעה ועלתה לו נקודה חשובה.

ממש לא מחייב ולא כלום.

רק חמוד לראות שהפותח כן הסכים איתי, ורק לך מבחוץ צרם..

הגיוני שבעומק הוא יודע על מה אני מדברת....

ואולי לא.

לא שלחתי אותו לפינת העונש.

הצעתי טיפול

טוב זה בטוח יעשה.

שגם ביחסי אישות צריך להיות "תלמיד חכם".

באופן כללי, אם אשתך תרגיש שהעונג שלה יותר חשוב לך מהעונג שלך, ותהיה קשוב וסבלני לצרכים שלה, היא כנראה בעצמה תרצה יותר.

יש טיפים בגמרא, איך אמורים לגשת נכון ליחסי אישות.

ובנוסף, במקרה הצורך, גם מותר ואף כדאי להשתמש באביזרים שיעזרו לאישה 

1. לדבר על זה. לפתוח את העניין בזמן נעים וטוב ולדבר את הקושי. לשמוע מה יש לה להגיד. חשק של אשה תלוי בהכל כמעט, ולפעמים לא תלוי בכלום. אסביר:
לפעמים אשה צריכה פתרון לכל שאר הבעיות כדי להיות פנויה רגשית ומחשבתית, ולפעמים היא צריכה את הביחד כדי לפנות את עצמה מכל שאר הבעיות. מובן?
זה מסובך ופשוט.
חשק של אשה זה דבר שנבנה הרבה זמן. 
חשק של גבר הוא אינסטקטיבי. זו אומנות לסנכרן בינהם- אבל זה בידיים שלך, האחריות פה יכולה להיות עלייך וזה דבר חיובי.
2. ללמוד על זה. הדרכת חתנים זה לא מספיק, הרבה פעמים נשואים שנים ועדיין לא באמת יודעים מה הצד השני רוצה וצריך
זה מתקשר לסעיף 1. הרבה נשים לא ירגישו בנח לשתף מה הן באמת רוצות ואוהבות, חלקן עומדות מאחורי כ"כ הרבה מחיצות שונות ומשונות שנערמות במהלך החיים, שהן אפילו לא יודעות להגדיר מה הן רוצות וצריכות.
3. ואולי היה ראוי שיהיה מספר 1. להתפלל על זה. כמו כל דבר אחר שמתפללים עליו. בכנות וממקום טהור של רצון לטוב.

עזרתי לך בבית--- מגיע לי ש"תעזרי" לי גם.

זה לא עובד ככה. אתה לא יכול להביא אותה לרצות בזה, כי היא חייבת לך, או כי אתה הוכחת לה שאתה צודק.

זו ממש ממש לא הדרך...

תפרגן לה בעיקר, וגם תלמד איך מתנהגים באבירות כשהיא אומרת לך לא.

גבר שמתנהג כאביר זה עולם אחר לגמרי.

אבל בשביל זה צריך להתאמן, זה לא בא לבד.

בצד שלך- להעמיק ולהבין למה כל כך קשה לך כשאתה לא מקבל. זה מקום מאוד לא בריא לך ולזוגיות שאתה מרגיש שאתה "חייב"

גם שלך מול עצמך - שאתה תלוי כ"כ במישהו אחר

וגם מול אשתך- זה שדר שמרחיק ומוריד את החשק

בצד השני- טוב לה במיניות? היא נהנית? (אתה לא צריך לענות על גבי פורום פתוח. זה שאלה בשבילך או בשבילכם)

כתבת שאתה עוזר בבית אבל גם יש קשר אינטימי רגשי? שיח? דייטים מכל סוג שהוא?(לא דווקא מסעדה. פשוט זמן שבו שניכם יחד ועסוקים בזוגיות ובכיף שלכם)

אם אתה רוצה שהיא תרצה יותר אז חייב לדאוג שיהיה לה טוב וכיף במפגש המיני

כשמשהו כיף לנו אז בא לנו ונמצא זמן וכח. וכשלא- ממ..אז ברור שלא...

גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית

ואם לא מספיק טוב אז שבו תחשבו איך אפשר לעשות לה טוב וכיף שם

וגם לך כמובן

ואם אתם מרגישים שחסר לכם כלים אז לכו ללמוד איך להפוך את המפגש הזוגי למספק ואיך למנף את הפער ביניכם למתח שיחזיק את התשוקה

וכמובן- אם לא טוב לה שם זה לא אומר שאתה לא אטרקטיבי או שאתה לא בעל טוב! אין פה מקום להאשים!

זה פשוט משהו שאתם צריכים ללמוד שניכם וללמוד אחד את השני ולהתנסות

המלצות:

אפרת צור

גן נעול

ובטח יש עוד הרבה אופציות שמיועדות לגבר הדתי.

אני מכירה יותר תכנים שפונים לנשים....

בהצלחה!

ועוד כאלה.

נתנו לך הרבה המלצות כאן, והלוואי שהן תעזורנה לך.

אני לא בא להביע עמדה לגבי ההמלצות, אבל כן אעודד אותך לפעול לפי מה שהכי מתאים לך. אל תישאר במקום ואל תכבה את התשוקה שלך. עם כל הכבוד, אתה לא פחות מ50% בזוגיות והצרכים שלך אמורים להיות מסופקים (בפרט שאתה מתאר צורך שהוא לגמרי בגבול הנורמלי). אני בטוח ששיחות ברורות שלך עם אשתך, מאוד יתרמו לכם להבין זה את זה (אולי כן כדאי לנהל את השיחות כשיש לך ביד איזה כיוון לתשובה, ייעוץ או עבודה משותפת וכדו').

תאמין לי, לא אתה ולא היא, רוצים להגיע ליום שאתה תוותר על זה (וכן, זה יכול לקרות. תאמין לי!). וזה נכון שיש איזו תפיסה נשית מאוד רווחת, שהגבר הוא סוג של בעיה, שהוא רוצה "יותר מדי" והוא "לא מבין" ש"זה לא עובד ככה", ואז הניסיון הוא להקטין את הצורך שלך ואגב כך להקטין אותך (במישרין או בעקיפין, בשגגה או בזדון). רק שוכחים שעלול לבוא יום שבו כבר לא תנהג כמו תינוק שרוצה מין ביחד, אלא פשוט תתייאש ותוותר (ואז לרוב תוותר גם על המינון שהיא כן משתוקקת אליו, וגרוע מזה אתה משפיל אותה, וכשהאישה מרגישה דחויה אז כל התיאורים שלך על התינוק הם אפילו לא פרומו...), או שפשוט תחפש את הריגושים במקומות שיש להם היתכנות (צריך להסביר מה הסכנות בזה?).

כך או כך, חשוב שתטפלו וחשוב שהיא תבין את המשמעות של זה גם עבורה (אם היא מזלזלת בך באופן אישי, אז זה כבר יוצא מגדר הנושא ורק עוד יותר דורש בירור מעמיק שלך או שלה או של שניכם).

לגבי המלצות, בציבור החרדי יש מישהי בשם גליה סברסוב או משהו כזה. תקופה ארוכה היא עסקה בזה ופרסמה כל מיני פוסטים (אישית אני מקבל את החומרים שלה למייל, אבל יש לה בוודאות עוד פלטפורמות). אולי תנסו להשיג אותה ובטח תוכל לטפל/להפנות.

נ"ב, בלי קשר לכלום. לפי שנות הנישואין דלך אתה נשמע אדם בוגר. אל תתנהג כמו ילד קטן כי אתה לא.

התגובות פה מרתקות וחשובות. אבל לא יודע איך גברים ונשים נשואים יכולים להשתתף בדיון כזה משותף..

אפילו שזה אנונימי לחלוטין.

לא כזה צדיק, ולכן אולי מקל לעצמי..

אבל דווקא בהנחה שיש כאן הרבה צדיקים תוהה האם לדעתם זה כן בסדר?

זו התמודדות לא פשוטה. אני לא יודע איך לפתור אותה בשבילך, אבל כן כמה כיוונים

1. יכול להיות שיש כמה דברים שאתה יכול לעשות כדי לצמצם את הפער ביניכם. מציע כמה כיוונים - לצאת לחופשה, לשלוח אותה לספא או דברים אחרים שמשפיעים לטובה על החשק שלה. במקרה כזה צריך להיזהר שלא "לצפות" - אתה יכול להיכנס לתחושה שמאוד התאמצת ובסוף אין לה חשק ואז התסכול הרבה יותר גדול. זה יותר כיוון של להכניס את זה לאורח החיים שלכם- פעם בחודש יוצאים לחופשה של לילה בלי הילדים - לפעמים זה פותח לה את הצ'אקרות ולפעמים לא והיא צריכה להרגיש שמבחינתה היא לא חייבת.

2. יש כל מיני מצבים של קרבה חלקית שבה יש פוסקים שמתירים דברים מסויימים. זה יכול גם לתת קצת ריווח עבורך והבדל קטן עם השפעה גדולה. לא נכנס לפירוט, אתה יכול לברר וזה תלוי גם במי הרב שלך. (לדעתי אפשר במצבים של קצה בשלום בית לבחור את הרב שהפסיקה שלו נוחה לך , וכל אחד יעשה כהשקפתו).

3. להחזיק בראש שאצל אשה דברים יכולים מאד להשתנות. כנראה שאשתך לא תשתנה מהקצה לקצה אבל כן יש הרבה דברים שמשפיעים ומשתנים. מניסיוני הריון ואחרי לידה  שהם תקופות מאד ארוכות יכולות להוריד חשק מאד.

גם פניות בחיים משפיעה. לא מדבר על אשה כבויה שלא מצליחה לחיות את החיים שהיא רוצה. לפעמים יש הרבה קטנים ולא ישנים אף לילה רצוף ואחר כך עבודה ועבודות בית וגם אם אתה שותף מלא זה עדיין יכול להשאיר לה עומס גדול.

4. אתה מציף בעיקר את התגובה שלך של ילד קטן. אני ממש מבין אותך... נראה לי שזה מזמין אותך בעיקר לעבודה פנימית של שינוי תפיסה. ממה שאני מבין אתה מרגיש ש*מגיע* לך. כשהילד בתוכך מרגיש שהוא לא קיבל את מה שהוא באמת צריך ובאמת מגיע לו הוא נשבר.

נראה לי אח יקר שאתה פשוט צריך גם לקבל את המצב.

זו אשתך , אני בטוח שהיא אדם נפלא ויש הרבה מאד מתנות שזכית להם בזכות הקשר אליה. אבל יש גם אתגרים. היא לא אדם בעייתי או מקולקל, פשוט יש פער ביניכם. הרבה אנשים מתמודדים עם דברים קשים, אלו הקלפים שאתה קיבלת - תתחיל לשחק הכי טוב שאתה יכול...

עכשיו, בנושא של מיניות יש פלונטר שקשה להתמודד איתו - בדרך כלל כשיש בעיה אצל בת הזוג הכיוון הנכון הוא לשחרר את התלות שיש לי בה - לא להשליך את זה על עצמי. פה התלות היא אמיתית... באמת אין לך דרך אחרת לבטא מיניות בלי אשתך.

עוד פלונטר זה כשיש לאדם מגרעת שפוגעת בזוגיות הוא צריך לעבוד עליה הרבה פעמים ב'אתכפיא' כדי להתגבר על הבעיה. במיניות צריך לשנות את החשק עצמו, זה הרבה יותר עדין וניסיון שלה להשתנות יכול רק להרחיק.

5- שמעתי וקצת קראתי על כיוון שיכול להיות מאד משמעותי אבל נראה לי לא מתאים לכל אחד.

יש חכמה שהגיעה מהמזרח (ויתכן שהמקור לה הוא פנימיות התורה) של עבודה עם האנרגיה המינית שבגוף ובנפש. זה דורש לימוד והרבה מאד תרגול - לזהות את האנרגיה הזו בשרירים באיזורים מסויימים (לאו דווקא המקומות הצפויים). לאט לומדים להרגיש את הזרימה של האנרגיה ואז גם אפשר ללמוד שליטה ויכול לתעל את האנרגיה לכיוונים שונים. למשל יצירתיות אומנותית או חשיבה מדיטטיבית או דברים אחרים. יש לזה קצת רמזים בפרקים במוסר הקודש שבהם הרב קוק מדבר על מיניות.

לא כל הנוצץ זהב,

ויש סיכוי טוב שאם תדברי עם 2 גרושותיו, תביני כמה המשפט הזה נכון...

מאוד קל להסתנוור מאנשים שאנחנו לא נשואים להם.

אנחנו הרי מעולם לא רבנו איתם על שטיפת כלים, לא כעסנו כשהם גמרו את המים החמים במקלחת, לא היו בינינו מתחים סביב כסף או חינוך הילדים, אנחנו לא שומעים את הנפיחות שיוצאות מהם בבוקר...

כלומר אנשים כאלה יכולים בקלות להיות "מושלמים", הרבה יותר מוצלחים ממי שיש לנו בבית, ובוודאי שיש ריגוש מהחדש והאסור והמעניין לעומת השגרה שיש בבית.

אבל אם מקלפים את כל השכבות האלה, מורידים את הריגוש מהחדש והאסור, מורידים את ה"וואו" מכך שיש גבר שהוא לא בעלך שרוצה אותך, זוכרים שגם הוא בנאדם וגם הוא כועס בבקרים ומתעצל בערבים וכו' וכו'...

אז הזמן יעשה את שלו.

ועד אז:

לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי.

לא חיבוקים, לא שיחות אישיות, לא שחנשים באמצע הלילה, לא ארוחות צהריים ביחד, שום כלום. קולגה ותו לא.

כמה שתעצרי את זה יותר מוקדם, כך יהיה יותר קל לך, לבעלך, ולשני הילדים החמודים שלך.

מן הסתם יותר קל לדבר מאשר ליישם, ועדיין - את באמת צריכה לעשות כל מאמץ, אבל כל מאמץ, בשביל להפסיק את הקשר.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות, גם בכיוון הנגדי. כלומר אחרי שהמעשים שלך יתרחקו ממנו, גם הלב יתרחק.

יישר כח

תאכל פרותיהם בעולם הזה והקרן תהיה קיימת לך בעולם הבא

הבחור מהעבודה לא מעניין בשום צורה. אפילו אותך לא. יש לך עבודה לעשות על מוצפויות חרדות רגשות וכל מה שעולה שם והסיפור הזה הוא עוד חוליה בשרשרת של המנגנון שלך.

את צריכה (בראייתי) להתעלם  מכל הסיפור הנוכחי. ולהתחיל לעבוד על השקט הפנימי שלך. אפילו אני כשקראתי את ההודעה הזו כל הגוף שלי הגיב לזה בתצורה של "תחזיקו אותי אני בסטרס פסיכי".

את "מנסה לנתק את הקשר" ולא מצליחה, בגלל שאת זקוקה להצפה הזו ובגלל שכנראה (הכרטיס שלך מעיד על זה) את בהצפה בלי קשר. כשאת תהיי רגועה ולא מוצפת תוכלי להפעיל שיקול דעת על משהו ולקבל החלטות. עד אז - את פשוט לא יכולה. את פשוט סובלת בכל שניה שעוברת וממילא הבחור עוזר לך להשתיק את הסבל העצום שאת נמצאת בו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

קחי לך כמה שעות לקרוא את הפורום כמה שרשורים אחורה. את לא המשוגעת היחידה  והפורום יתן לך כמה כלים להתמודד עם הסיטואציה שלך באופן כללי בחיים בלי קשר לחבר החדש שנכנס לעולם.

שאת חושבת שהאדם הזה יכול למלא, אבל המילוי הנכון של החוסר הוא בתוכך ובבנייה בקשר הזוגי שלך

במקום לברוח החוצה, מציעה להתכנס פנימה. להבין איפה כואב לך מול עצמך ומול האיש שלך ולנסות לרפא באמת במקום לשים פלסטר

זה לא הבחור מהעבודה שקוסם לך, זה מה שהוא גורם לך להרגיש שחסר לך

חיבוק ענק

קודם כל,  את לא היחידה שזה קורה לה, עם כל המבוכה שבעניין.

כמו שכתבו לך כאן זה כנראה נובעע מחוסר

יש פה עבודה

זה קשה אך אפשרי

יש פתרונות אהניים, קלים יותר וגם פחות.

לפני הכל- לא לשפוט את עצמך לא מגיעים מזה לשום מקום.

האם את במקום שאת מןכנה לעשות הכל כדי להפסיק, כולל להחליף מקום עבודה?

האם את במקום של לספר לעצמך מה יקרה אם בעלך יגלה?

יש הרבה דרכים כמו שאמרתי, קשות יותר קשות פחות

מוזמנת לפרטי❣️

ואין שום תירוץ כזה "לא יכלתי לשלוט בעצמי" אם אין בעיה רפואית שמונעת ממך לשלוט בעצמך.

פשוט עבודה על המידות, להפסיק לחשוב על מה שלא שלך ולשים קווים אדומים ולעמוד בהם. 

לא קל אבל לא בלתי אפשרי. 

אחרי שתעצרי, זה הזמן לעשות את הבירור שלך - האם ואיך את רוצה לשקם את חיי הנישואין שלך. אי נעימות אינה סיבה להתחתן ואי נעימות בלבד, אינה סיבה להשאר בנישואין.

יש בהחלט אפשרות לעשות עבודה עם עצמך ולהגיע לאהבה ושמחה בנישואין הללו, גם אם כשהתחתנת עשית זאת להרגשתך, מהסיבות הלא נכונות. יש על זה הדרכה מדהימה שכתבה @נגמרו לי השמות, מומלץ לחפש בכרטיס שלה. (אפשר למצוא שם גם הכוונה איך לעלות ממציאות של הידלקות בתוך נישואין).

אבל, אם אחרי בירור וטיפול אישי/זוגי, תגיעי למסקנה שאין תיקון לחיים המשותפים שלכם - מציאת אהבה אחרת לגיטימית (וכדאית) אך ורק אחרי גט כשר. (וגם אז - חיבוקים וכד' לגיטימיים רק אחרי נישואין כדת משה וישראל). כל עוד שאת נשואה - כל קשר שכזה ובטח מימוש שלו בדרכים אלו ואחרות הוא פסול לחלוטין תורנית ומוסרית.

וההמלצה 🙏

כמובן שתמיד צריך להעמיק בכל מקרה בפני עצמו, ולראות לעומק את התמונה השלמה, כל המערכת הזוגית, מה קורה לפרטי פרטים וכן הלאה, וכמובן גם בשרשור הנוכחי. 

וכדאי לעשות זאת בעולם האמיתי בבחינה מקיפה ומסודרת של כל המכלול.

בינתיים מצרפת אם יוכל להועיל ב"ה את הקישורים לשני הפוסטים אותם ציינת:

1. האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

2. מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/מחשבות על אדם אחר בנישואים:

https://www.inn.co.il/forum/t1312590#14137413

המון ברכה והצלחה ב"ה

את טובה.

חסר לך משהו רגשי עם בן הזוג שלך, ואת יודעת שהזריקה להוא מהעבודה היא רק זריקה.

את לא מעוניינת בזה, מצד שני לא יודעת איך לעצור את זה.

בסוף כמו שאת מבינה (מובן מבין השורות) ההוא מעבודה זו אשליה גמורה.

גרוש פעמיים - יש סיבה.

מבוגר ממך.

ו.... יש לך בעל טוב.

זה שאת אומרת את זה וזוכרת את זה, זה אומר גם משהו עליך.

קודם כל רגשות אשם לא יעזרו לך לעצור את זה, להפך.

את צריכה להבין שזה לא באמת שייך אליך.

אין יצר הרע, יש יצר שרע לו.

נסי לתת לעצמך מענה אמיתי והולם לצרכים הרגשיים שלך.

לטפל בעצמך.

בסוף, את לא רוצה לפגוע בבעל הטוב שלך. זה לא יפה. ורואים שזה כואב לך.

ובסוף ובעיקר, את לא רוצה לפגוע בכבודך ובנפשך.

נסי להיות אסרטיבית.

לפני כן דברי עם עצמך ותשאלי את עצמך מה את באמת רוצה ומה את מוכנה להקריב עבור הרצון שלך.

אפילו עד איבוד מקום העבודה, לפעמים זה נכון.

ואל תשכחי. ואל תתביישי לדבר עם ה'.

לפעמים אנחנו מלאים ברגשות אשם כאלה שגורמים לנו להתנתק לגמרי מה'.

אבל את לא אשמה אחותי, את אחראית.

קחי אחריות על נפשך ועל ליבך הטוב, ותבחרי במה שבאמת טוב עבורך.

❤️

1. כנראה שמדובר בבוגד סדרתי.

הוא מנצל את רגע החולשה שלך כדי לממש תאוות אישיות.

לא אכפת לו ממך באמת והוא רק עושה הצגות שתרגישי שאכפת לו.

ברגע שהוא ירגיש שאת בכיס שלו ותפסיקי לעניין אותו, הוא יזרוק אותך וישאיר אותך שבורה ורצוצה..

2. ספרי לבעלך שיש מישהו בעבודה שמחזר אחרייך ומחבק אותך בניגוד לרצונך, אני די משוכנע שהוא יעזור לכם להציב גבולות.

או שהוא יעזור לך להציב גבולות ברורים או שהוא יבהיר לאותו קולגה שאין לן מה להתקרב אלייך..

זה לא היה בכוח

זה סתם לזרוק אחריות על מישהו אחר

אז היא צריכה עזרה, גם אם זה בשקרים, זה עדיין עדיף מאשר שהיא תבגוד ותיאסר על בעלה.

אפתח פי בשירת ההלל על סבתי

שברוח ובעוז בנתה את ביתה,

ושפתותיה כשומרות סוד מדורי דורות

פיה פתחה בחכמה וצופיה על לשונה

שירת התפילה בהולכה בצנעה לבית הכנסת,

בלוחשה "אמן" בחיל ורעדה,

תפילת האם על הבנים
קמו בניה ויאשורה בעלה ויהללה

שירת הנשמה בשומרה עלינו

ועל הכירה רוחש לו סיר מרק שעטוף בחמלה

ואהבת אין קץ,

והסיר שריחו מהביל ומדיף ריח,

רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה

שירת העמל של סבתי,

בעבודת עמל יומה,
ובין קרה לשרב בזיעת אפה תאכל לחם 
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ

שירת חייה של סבתי אינה תמה,

טעמה כי טוב סחרה בלילה לא יכבה נרה

וניגון עתיק בלב עוד אשורר ואפזם בלחישה דקה

סבתא חייל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה ולאורו אלך לנתיבתי ובדמעתה תנו לה מפרי ידיה והיללו בשערים מעשיה 

יש רגע שקורה לנו 

ויש רגע שאנחנו יוצרים ובוראים אותו.

ויש רגע שאנו יכולים לברוא היום, ערב ראש חודש סיוון.

תפילת השל"ה הקדוש

על הילדים שלנו

הילדים שיש 

הילדים שאנו מתפללים שיהיו.

"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" -

התפילות שלנו משפיעות הלאה גם רחוק-רחוק

ככל שאנו מתפללים יותר מוקדם - התפילות הללו הולכות עם הילדים שלנו ועוטפות אותם כמה שיותר גם לטווח הרחוק ולכל חייהם ב"ה.

ויש רגעים שנראה בחוש את הנחת הזו מהם

ויש רגעים שפחות

ויש רגעים שאותו רגע מיוחד הזה של היום - הוא הוא זה שיצור אותם בעתיד.

בכוח התפילה. בכוח האהבה. בכוח המסירות. בכוח ההתמדה.

והפירות שנראה אומנם יראו במלואם רק מאוחר יותר, אבל הם יראו! במלוא תפארתם והדרם!

אז בואו ניקח רגע את הרגע הזה, המיוחד, היום.

ונתפלל על הילדים שלנו ❤🙌

תפילת השל"ה הקדוש:

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

תגובה יפה.

במסגרת קיום מצוות חיפוש השידוך,

התכתבתי עם תהילה כלשהיא.

(לא נפגשנו)

ואז פתאום הבחנתי שתפילת שחרית

מלאה במילה תהילה.

ורציתי סיפור שיאגד את כל הפעמים

שכתוב תהילה

רוצה להתייחס דווקא לסיפור עם סוף אחר

ולאחל לכל מי שנמצא בצד שני,

בסיפור דומה אך עם סוף שונה -

למי ששבוי בחלום של איזו תהילה,

שעוד כסף ומיחל אליה ורוחו שפלה,

שיצליח להפנים שזה לא "מי", אלא "מה" שהיה,

ויזכה למַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה.

למי שמתגעגע לעבר מפואר, לתהילה,

שיצליח לחזות בעיניו עתיד יפה לא פחות, כבתחילה,

שיזכה לראות עצמו עוד צועד לִקְרַאת כַּלָּה,

לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה.

למי שהתקשה להתקדם, ולהתאושש,

אבל בגבורה פנימית, על עצמו התעלה

שמתוך כנות ואמת פנימית בחר לא להתיאש

שיזכה בקרוב לרוב טוב, כי לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

אהבתי איך דחסת את הפסוקים,

בהקשר הגיוני.

אצלנו במשפחה יש 2 מכוניות, וכל אחת מהן בחברת ביטוח אחרת, דרך סוכנות ביטוח.  

ויודע שמידי פעם עוברים מחברה לחברה כי הפוליסה מתייקרת.  

את חייבת לעבור בין האתרים של חברות ביטוח שונות ולבקש הצעות מחיר, בנתונים הקיימים שלכם, בלי עבר ביטוחי.  

יש גם פורטלים להשוואות בין פוליסות. למשל wobi 

אם כן, אפשר למלא הצהרה מסוימת ואז ליהנות מהעבר הביטוחי של הרכב של ההורים

היא נהגה ברכב חסר ביטוח לא עלינו

שלא נהגתי על הרכב שלהם כמעט בכלל

לא עשינו בכוונה, אלא בדיעבד הסתבר לנו שככה הכניס אותנו הסוכן (שעובד עם המשפחה כבר דור שלישי;))

אז כנראה זה אפשרי

א. זאת גניבה

ב. חברות ביטוח לא פראייריות.

כשאתה מצטרף לביטוח הן כמעט לא בודקות כלום, סומכות עליך. אמרת שאתה לא מעשן? סבבה. אמרת שאתה שוקל 80? אחלה.

אמרת שבעבר אף רופא לא המליץ לך לעשות ניתוח? מגניב. אמרת שנהגת בקביעות ברכב של ההורים? אהלן וסהלן.

אבל אז כשרוצים לתבוע את הביטוח, הם נזכרים להתחיל לבדוק כל פרט ופרט בהצהרה שמילאת. על כל פיפס קטן שלא נאמן לאמת הם יכולים לשלול את הזכאות לכספי התביעה.

הוא כמעט קשיש ואדם מסודר וישר מאוד

אם עשה את זה כנראה שזה אפשרי

למה להסתבך?

אפשר לשאול את חברת הביטוח ישירות האם זה בסדר

לק"י

כדי שאפשר יהיה להירשם על סמל העבר הביטוחי שלהם?

וגם איך מבררים את זה?

העבר נשאר מאחור- הכירו את המושג עבר ביטוחי, כללי | הראל ביטוח ופיננסים

וגם

לק"י

כי ייתכן שמספיק שהיא נהגה קצת ברכב של ההורים.

(תלוי בחברה אני מבינה).

הוא לא יתן כזה דבר)

אני יכולה לשאול אותו איך סידר את זה בדיוק

עד כמה שאני זוכרת זה שהביטוח הוא לכל נהג מעל הגיל שלי והוותק שלי קשור לזה (ולא ביטוח רק לי ולבעלי). כלומר שהוא עשה משהו בסגנון זה שההורים שלי קשורים בפוליסה ואני המשלמת

ועדיין זה יצא יותר זול

לכתוב פוליסה על שם ההורים למרות שהם לא הנהג העיקרי זאת רמאות מסוג אחר.

לא סתם השאלה הראשונה היא ''מי הנהג העיקרי ברכב''.

אם כותבים שם אדם מבוגר עם עבר ביטוחי מפואר, אז הביטוח יהיה יחסית זול אפילו אם עושים שהוא יהיה תקף לכל נהג.

אבל שוב, זה שקר ורמאות והביטוח יעשה צרות אם תהיה תביעה.

לא בטוח שזה מה שהסוכן שלך עשה, התייחסתי רק למה שכתבת עכשיו.

קשה לי להאמין שזה מה שהוא עשה...

כמו עוד הרבה דברים בעולם הצרכני - לצרכן הפרטי עולה יותר מאשר לצרכן שחבר בקולקטיב כל שהוא.  

בנוסף, יש לי ביטוח מחלות קשות וביטוח חיים ב-AIG, וגם במקרה הזה אף אחד לא מצליח להתחרות במחיר שקיבלתי מהם.

כי אם כן זה אכן מחירים טובים יותר.

ומעניין. אצלי ביטוח ישיר הציעו מחיר גבוה מאשר המחירים שהציעו חברות אחרות.

בביטוח בריאות אני כן דרך קולקטיב של הסתדרות המורים ב"הראל", בשאר הביטוחים אני לבד מול העולם.

אין אף חברת ביטוח שהיא הכי זולה לכולם. חברה אחת תהיה יקרה רצח לצעירים אבל הכי זולה לבני 50, חברה אחת תגבה פרמיה פסיכית על טויוטות אבל תהיה זולה משמעותית בקיה...

לכל חברה יש את האקטוארים שלה ואת הסיכונים והסיכויים שהיא מוכנה לקחת על עצמה.

לכן אי אפשר ללמוד מתגובות של אחרים בלי לדעת על איזה רכב בדיוק מדובר.   

גם גיל ומין הנהג יגרמו לזה שבחברה אחת הוא יידפק ובחברה אחרת יקבל מחיר טוב... כל נתון משפיע

וגם אני בביטוח ישיר.

אגב, אחרי שבדקתי בוובי יצרו איתי קשר, אמרתי מה הציעו לי ולבד שאלו אותי אם זה ביטוח ישיר ואז אמרו שהם לא יכולים להציע לי משהו טוב יותר ואילו בהצלחה

אוטו זול עולה זול בביטוח מקיף.

אבל בצד ג וחובה עולה יותר.

המינימום בכל רכב שרצוי זה חובה + ג

ותודה לכולם על התגובות!!!!

וכל הכבוד לך!

איזה זכות ענקית שבזכותך זןג יתחיל את החיים בטהרה ואולי גם ימשיך בזה!

מהסוף

זה ממש לא קשור לכעס.

ד"ר משה ברלינר מירושלים, שעזר להם לסגור פערים ולהצליח לקבל החלטה להתחתן.

(לא מכיר אישית מעבר לכך)

מומלצים

איך״

אם הלמה שלך מספיק גדול, אתה תמצא את האיך.

עיקר החשיבות שצריכה להינתן היא להגדיל את ה״למה״.

מה הסיבות להפסיק? מה אני מפסיד כל רגע שאני נשאר? 

בלי להרצות, להלקות, לכעוס, להכות על חטא, לשנוא את עצמך וכו.

תאהב את עצמך. תחבק את עצמך. תכיל את המורכבות שלך.

ומתוך המקום של האהבה, תרצה ותייחל יותר טוב לעצמך אם רע לך במקום ובמעשים שלך.

ואם זה באמת ממצפן אותך כמו שאתה כותב, לא יהיה לך קשה לנסח את ה״למה״.

ואחרי שה״למה״ יהיה מנוסח למשעי, האיך יבוא לך בלי בעיה.

ממליצה גם על הספר שממנו ציטטתי. יעזור לך לחזק את שריר הלמה.  (לוגותרפיה, ויקטור פרנקל)

בהצלחה 

ושהרבה אנשים יכולים להיפגע בדרך

ולהישרט.

ושהבור ריק ואין בו מים -

מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו.

ואם לא יהיה לך את *הטוב* בחיים שלך - יווצר שם ואקום.

וממילא הדרך למשיכת הרע והלא נכון לתוך הואקום הזה קצרה מאוד.

ואי אפשר רק "לסור מרע"

חייב אח"כ להוסיף את ה"ועשה טוב"

צריך שבחיים שלנו תהיה משמעות, תהיה אהבה, יהיה חיבור אמיתי ועמוק, יהיו חיים ולא היעדר חיים.

וכל הכיוונון צריך להיות פנימה - לבית שלנו. לאישה שלנו. לאיש שלנו.

לאיך לעשות את זה שם. רק איתה. רק איתו. לא בחוץ חלילה.

ואז המתיקות היא אמיתית ועמוקה.

כל דרך אחרת שאומרת להתייסר או להתנזר מאהבה - סופה ליצור ואקום שמושך אליו את כל הנחשים והעקרבים לבור. 

ובעיקר מביאה לאומללות וריקנות. בטווח הקצר או הארוך. לאדם עצמו או וגם לילדים/לאשתו/לבעלה/וכן הלאה.

לכן למלא ואקומים.

לעשות טוב.

להוסיף טוב.

למלא את החיים באהבה אמיתית בין איש לאשתו. רק שם.

(ואם כלו כל הקיצין ובאמת ולאחר ניסיונות והעמקה אין אפשרות לשום טוב בין הזוג הזה - אז פרידה וגירושין היא לא מילה גסה, ובמציאויות שזהו המוצא הכי נכון לכל הנפשות הפועלות אפשר לראות איך לעשות את זה נכון ועם הכי פחות כאבי לב וכיס, ולאחר מכן להתקדם גם לעבר ריפוי ותיקון וגם רצון וחיפוש אהבה שלמה כנ"ל ב"ה.

אין מצווה לסבול ולחיות באומללות חלילה. לאף אדם.)

בשורות טובות ב"ה

מה התשובה.

התשובה היא רק עבודה ארוכת טווח.

ואהבה שחסרה לך- תתן לאחרים.

יש משל יפה, לדעתי של הזוג שומר, על זוגיות כאמבט. ואם המים באמבט קרירים- צריך להוסיף מים חמים. וזה לא משנה מי יהיה זה שיכניס.

אם חסר למישהו אהבה, חמלה, עין טובה או תקשורת- במקום לחכות שהשני ימלא את החסר, כל אחד יכול להוסיף ממה שחסר, בעצמו.

חסר לך יחס, חסרה לך אהבה?

תן את היחס ואהבה הזו לאישה שאיתך (לא הבנתי אם אתה נשוי או רווק, אבל גם כרווק- תן את האהבה והיחס הללו לכל מדוייטת). ואני בטוחה שגם הדרך למלא את החסרים הפיזיים בצורה בריאה, תתקצר.

ניכר שאתה מתמודד היטב, וקם יפה.

רק להזכיר לך שה' ברא אותך כדי להיטיב איתך.

ויותר ממה שהוא רוצה לראות אותך מתמודד, הוא רוצה לראות אותך עובד את ה' - בשמחה.

מה שחורג מעבודת ה' בשמחה - צריך עיון ודיוק.

ותמיד צריך להחזיק את החבל משני קצותיו, מצד אחד עבודת ה' ומצד שני בשמחה.

חזק ואמץ מאוד

מאוד מזדהה!

לצאת מאיזור הנוחות

לקום מוקדם

להתקלח במים קרים

להתאמן, להגיע לקצה היכולת

לנשום נשימות מעגליות

ללמוד לשהות עם הרגשות

לחפש את היעוד שלך בעולם

לעשות אפילו משהו קטן כדי להגשים חלומות

לדבר עם מישהו על מה שעובר עליך

חיבוק 

כי אין לי כח לחפירות וביקורות של אנשים על העבר שלי

כי חזרתי בתשובה שלימה על הכל.

אבל אני כותבת בשביל הסיכוי הקטן שזה יעזור לך.

אין צורך למתוח ביקורת על העבר. רוב תודות לכל הצדיקים שרוצים לתת ביקורת.

ונחזור אליך אדון "מוסתר"

שהעדפתי לכתוב לך על גבי הפורום ולא בפרטי.

תקשיב,

מנסיון

אין לך מה לחפש בחוץ.

אין שם כלום.

1. זו לא חכמה לאהוב אשה שאתה לא גר איתה, לא מתמודד איתה ביום יום. לא מחוייב אליה. אין השלכה למעשה לחיים שלך כשאתה אוהב אשה שהיא לא אשתך. זה לא חכמה! אתה לא צריך לריב איתה על חינוך הילדים. על אצל מי נעשה את החג או השבת. על תקציב. ועל כל נושא שזוג נשוי מדבר עליו.

אתה רק נהנה מהיתרונות שבקשר עם אשה. אבל ביום שתנסה להיות איתה לאורך זמן ההתלהבות תדעך כי זה טבעי. זה ככה. התאהבות זה לא לתמיד.

2. תנסה לרצות ולהעיף את המצב המתוקן והטוב. לטובבתך!

תנסה להיות אגואיסט בקטע שאתה רוצה לשמור על התא המשפחתי שלך. לטובתך. כי אם תתגרשו- גם אתה תפסיד מזה!

אמשיך אחר כך..

@יעל מהדרום 

רק תוהה אם הומצא המנוע, או אי פעם יומצא, שיודע להבדיל בין הודעות רציניות שלך, לאלו שהן סתם פרובוקציה😉

אני ראה שמחקתם את הפיצלו"ש  אז אני מוחקת גם.

מה הסגנון דברים שהיא אוהבת?

סביב הנושא עם תוצר.

אולי סדנת כריכה לתנ"ך מעור.

חריטה על עץ זית (לתשמישי קדושה או לא...)

בגלל כל נבואות הגאולה וכו..

וכל הכבוד לה!!

היא למדה עם הסימניה של הנך היומי?

.

אז אין סיבה שלנשים זה לא יהיה "שתזכה ל..."

באמת מוזר..

שאתה לא חי את החיים שאתה רוצה ומרגיש לא נוכח.

ושיש פערים ביניכם והשקפות שונות שאתה חושש שיובילו לבעיות עתידיות.

בקשר לבעיות העתידיות, כשתגיעו לגשר, תחצו אותו.

אין טעם להיבהל עכשיו מבעיות שעשויות לקרות בעתיד כשהילדים יגדלו.

אתה לא בשלב הדייטים, שם צריך לברר על השקפות.

התחתנתם, הבאתם ילדה.

והשקפות ודעות משתנות במהלך הזמן והחיים.

ואני אומרת את זה כי גם אנחנו במצב הזה עם פערים ענקיים ולא מינוריים. והחלטנו לפתור היום את הבעיות של היום וכשיגיעו בעיות בעתיד, נתמודד.

בקשר לחלק הראשון, שם הייתי שמה את הדגש.

אתה שמח עם החיים שלך? אוהב את העבודה? יש לך זמן ופנאי לעצמך? או שהחיים נגררים אחרי הרצונות של אישתך? 

יש פערים והשקפות שגורמים גם עכשיו ''אי נעימות'' אנחנו כאילו לא און ד'ה סיים פייג' מבחינת תפיסות דתיות אם אפשר לקרוא לזה כך

היו פערים שהיו כבר כשיצאנו שדוברו וחשבתי שאצליח להסתדר עם זה ובפועל אני פשוט לא מצליח להתגבר על זה בלי שזה תופס אותי ממש כל פעם שיש טריגר (ויש לא מעט בהקשר הספציפי הזה), כנ''ל היא היתה מודעת לדברים אחרים שרצתה ולא קיבלה אצלי ועוד אמרתי במפורש שאני לא מתחייב לכלום וגם היא כל תקופה מתזכרת אותי בזה (אני אהיה כן ואגיד שבהתחלה היא היתה הרבה יותר ועכשיו הרבה פחות חוזרת לנקודה הזאת), חוץ מזה יש אבולוציה של החיים וגם אני השתניתי קצת וזה גם משפיע

ממילא בשל כל זה, אני מרגיש שאני צריך לכבוש את הרצונות ואת הביטוי שלי זה יכול להתבטא בדברים שבהם כביכול אין לי סיי ברמה הדתית וזה יכול להתבטא ביותר מדי דברים שאני מרגיש יותר בנח לשמור לעצמי מאשר להגיד מה שלא כל כל אופייני לי כי אני אומר מה שאני חושב ו''לא דופק חשבון'' למה יחשבו או יגידו פשוט פה אני מעדיף לשמור לעצמי במקום להיכנס למקומות של פרצופים ביקורת ואמירות שנותנות לי הרגשה כאילו היא קצינת דת שלי

בקשר לבעיות העתידיות אני חושש כי אני יודע שהיא רוצה ממני הרבה יותר ממה שאני יכול לתת מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא שם, הדגשים שלנו שונים, מה שהיא מאמינה שהוא דגש חשוב אותי לא מעניין ולא תופס אותי כאיזה אישיו נורא גדול

זה גם תפיסת חיים כזאת שמשפיעה כל הזמן, גורמת לכבדות כל פעם שיש טריגר ומכניסה אותי כל הזמן למקומות האלה של מה עשיתי לעצמי ולמה אני פה בכלל 

לגבי חיים עבודה ופנאי, רק עכשיו נהיה לי קצת פנאי, עבדתי ב-2 עבודות לאחרונה הורדתי אחת ועכשיו יש לי קצת יותר פנאי בשעות שאחרי העבודה, לא עושה בפנאי הזה יותר מדי, טיפול בילדה ארוחת ערב ביחד עם משהו לראות ברקע והולכים לישון

אני יכולה לספר מהמצב שלנו.

מבחינה דתית אנחנו לא רק נוט און דה סיים פייג׳, אנחנו נוט איבן אין דה סיים בוק.

בינתיים, לגמרי אפשרי לחיות ככה.

התחתנו כשאנחנו באיזו נקודת השקה ומשם כל אחד פנה לכיוון השני.

ועדיין, אנחנו רבים כמו כל זוג, אבל מעולם לא רבנו סביב הנושא הזה.

עם המון קרדיט לו, כי אני זאת שלקחה פניה חדה.

אני חושבת שבעיקר זה בעזרת הראייה שזוגיות היא לא מה אני נותן לעומת מה אני מקבל.

זה הבנה שיש דרך ובחירה שכל אחד עושה עם עצמו ומשם צריך למצוא את הדרך שהולכים בה יד ביד.

המון קבלה וחמלה אחד כלפי השני ואפס ציפיה לשינוי.

ובין הדברים נשמע שהיא מצפה ממך למשהו שאתה לא יכול לתת.

אני לא יודעת מי מכם החזק יותר מהבחינה הדתית.

אבל הרבה פעמים הצד הפחות דתי צריך לוותר ולהכיל יותר.

לפעמים יש הרגשה שהדעות השונות הן לא פיפטי פיפטי, שאלוקים והדת תופסים משקל גדול יותר, נכונים וצודקים יותר.

זאת גם נקודה שצריך לשים אליה לב.

שכל פעם כזאת מרחיקה אותנו לקצוות של הספר עד שלא בטוח שנישאר באותו ספר, לשאלתך היא החזקה יותר מבחינה דתית

אני לא מתחשבן על מי נותן ומי לוקח וכמה, לא מדבר מהמקום הזה.

התחתנו עם ידיעה על פערים מסוימים הבעיה שאני מרגיש שאני כבר לא יכול להכיל את זה + שאני גם עברתי עם עצמי איזה תהליך

לדעתי היא לא יודעת בכלל איפה אני, כל פעם שעולה משהו שקצת נראה לה לא לדעתה היא מתחמקת/מסיימת את השיחה בתואנה כלשהי/בורחת/משתיקה אותי כמו קצינת דת מה שכמובן לא מקרב אותי לא לזה ולא אליה

אני בניתוק וסלידה בחלק מהדברים וגם כשמדברים על זה ברוב הפעמים לא מצליחים לפתור את זה

אז המון קבלה ואפס ציפייה? חח לא יודע, נראה לי שהיא פחות מתחברת

וטו בי הונסט גם אני לא מצליח להגיע למקום הזה, היו דברים ששחררתי בהם כשהבנתי שאנחנו לא באותו פייג' על זה אבל כל פעם שיש טריגר (ויש..) זה מציף מחדש ויש דברים שאני גם כל הזמן רואה מול העיניים ואני פשוט לא מצליח לשחרר, אז כמובן שאני לא אומר כלום אבל בפנים אני פשוט נאכל, אני במצב שאני פשוט לא מבין איך התחתנו ומה אנחנו עושים ביחד, קיצר יאוש

* לפעמים יש הרגשה שהדעות השונות הן לא פיפטי פיפטי, שאלוקים והדת תופסים משקל גדול יותר, נכונים וצודקים יותר. - בא לך להסביר?

שאין פרטנר לדבר איתו.

והמצב שאתה נאכל בפנים ושותק לא יעזור. עם הזמן (זה כבר קורה) זה יהפוך לבלתי נסבל.

אל תתייאש מלנסות להציף דברים.

בזמן המתאים ובדרך המתאימה.

והעצה שיכולה בעצם לסכם את כל הפורום הזה - כדאי לגשת לטיפול.

זוגי ואם היא לא מוכנה אז אישי.

אל תשאיר את המצב כמו שהוא.

ובחילוקים בפן הדתי התכוונתי שיש צד שעלול להטיל ווטו כי אלוקים בצד שלו ולא להיות מוכן לראות את האחר.

אלה לא חילוקי דעות על טעם בגלידה שאני מעדיפה וניל והוא שוקו

או שאני שמאלנית והוא ימני.

ששם זה דעה שווה מול דעה שווה.

בחילוקי דעות דתיים, לצד הדתי יש את התורה ואלוקים שנותנים משקל כבד לצד שלו, והוא עלול שלא ולפעמים גם לא יכול להתפשר.

צריך לשים לב לזה. גם במחלוקות האלה, מה הכרח, ווטו, איפה אפשר להזיז את הגבול שלשני הצדדים יהיה נעים.

איפה מסתיימים החיים שלי ואיפה מתחילים החיים של הפרטנר.

לתת מרווח נשימה, מקום לאי הסכמות וגם מקום לטעויות.

ועוד עצה פרקטית שעזרה לנו.

לשתף אותה מה עומד מאחורי הדברים שלך.

מאיפה זה מגיע.

למשל אצלנו כשעשיתי שינוי, לא קמתי יום אחד ואמרתי ״מהיום אני ככה וככה, תתמודד״.

שיתפתי אותו בכל התהליך, המחשבות, התהיות, הספקות, המניעים הרגשיים שגרמו לי להשתנות.

היה לו הרבה יותר קל להכיל אותי בגלל זה.

ולא רק זה, הוא מאוד מכבד אותי בגלל זה.

ומבין שלא סתם פרקתי עול, שזה תהליך שלם שהשקעתי בו המון מחשבה ומאמץ.

ומהצד שלי אני גם מכבדת מאוד מאוד.

איפה שחשוב לו, אני עושה את המאמץ שלי.

וואו נשמע ממך שהוא ממש מקבל ומכבד את זה, זה ממש יפה.

הלוואי שהיינו במקום הזה, אני מוצא את עצמי חושש לעשות דברים אפילו שנוגעים רק אליי ולא קשורים ולא משפיעים עליה בכלל כי אין לי כח לפרצופים ולדיונים מתישים ואכילות ראש. ואני בן אדם שמאד אוהב לעשות את מה שהוא חושב אני לא כל כך רגיל לחשבן לאנשים אחרים (כמובן בדברים שלא משפיעים ולא פוגעים באנשים אחרים) ולמה יגידו/יחשבו ופתאום אני מוצא את עצמי עצור בכל מיני דברים ולא מגניב לי (אפרופו שהבאת דוגמה, אפילו דעה פוליטית אני לא מביע לידה כי אין לי כח לדיונים חסרי תועלת)

באשר למה שכתבת יש כמה דברים, מבחינת דת יש דברים נגיד שאני מסכים אוקיי הדת בצד שלך ואת כל כך דתית אז סבבה אסור וכל זה, אני מדבר איתך על דברים שהם הרבה לפני זה

העצה של לשתף נשמעת מעולה הבעיה שאני קצת סקפטי - יש לי איזה טריגר דתי שהיא יודעת ממנו והוא דובר בינינו ופתאום יום אחד היא אומרת לי אתה לא יכול עכשיו כל החיים לרכב על זה כי קרה לך x והיא אמרה את זה בצורה לא הכי נעימה בעולם ככה שאני לא יודע עד כמה יש לי כוחות נפש להיכנס חדברים כאלה איתה

דתיים, שעל פניו אפשר ללמוד לחיות איתם, וגם לחיות איתם בטוב, אם יש את המעבר. הערכה, רצון, קרבה, אהבה וכן הלאה.

לפעמים בעקבות משברים התחושות הללו נעלמות מתחת למשקעים, וצריך עבודה כדי להתנקות מהם

ואם הם לא היו גם בהתחלה, זה אכן יותר מורכב.

בכל מקרה נשמע שכדאי לכם לקבל עזרה מאנשי מקצוע.

אולי @נגמרו לי השמות היקרה, שגם מבינה דבר או שניים בפערים דתיים

וגם עוסקת בתחום תוכל לעזור לכם..

בהצלחה רבה

לא רואה איך אפשר לחיות עם זה בטוב

זה לא קשור לעניין הדתי

זה יושב על זה

אבל זה רק הטריגר, בפועל זה יכל להיות כל נושא אחר

זה תהליך בהתפתחות זוגית, היכולת לקבל את בן/בת הזוג באופן מלא בלי שיפוטיות ובלי שזה יאיים עלי.

גם אם שני בני הזוג באותה השקפה בתחילת הנישואין הכל יכול להשתנות וחשוב לאפשר את זה בכדי לאפשר לכל אחד להביא את עצמו ומתוך כך לאפשר לזוגיות להתפתח (ומתוך כך גם האהבה..)

זה שלב בנישואין שמבינים שבן הזוג לא חירב לי את החלום ואני יכול לעשות את מה שאני מאמין בו

חשוב שבת הזוג תדע שהתגובות שלה  מכאיבות לך וזה גורם לריחוק ואתה מאוד רוצה את הקירבה שלה וחשובה לך התמיכה שלה. אני לא יודעת איך אתה מביא את הדברים אך חשוב לפתוח אולי תגלה שהיא מרגישה התרסה מצידך מה שגורם לה להגיב באופן שהיא מגיבה.

לקבל בלי שיפוטיות בךי שזה יאיים וכזה.. נכון זאת יכולת שמאוד קריטי לפתח ולסגל בכדי שכל אחד יוכל לבטא את עצמו

אבל מה עושים במרחב המשותף? מה עושים בבית ובמשפחה שמנסים להקים ביחד?

גם אם אני מתריס, כל עוד שזה לא כלפיה ואני שומר על כבטדה לא רואה סיבה לקבל זלזול, ביטול וכאלה

וכן, דיברתי איתה על התגובות שלה כשמדברים על מה שלא נח לה 

דוגמה טריה מהשבוע.. ניסיתי לדבר איתה על משהו שדיברנו לפני איזה שבועיים-שלושה ואמרתי לה שנצטרך לדבר על זה, אז לפני כמה ימים ניסיתי לדבר על זה וקיבלתי תגובה מאד לא נעימה ושלא בא לך לדבר על זה וכזה

אז.. לא יודע

תנסה להרגיש.  לא לדבר.

השאלה היא, מה הסיבה שהיא מתנגדת ואיך הקשר שלכם נראה בכללי

וגם, אם תמשיך לסגת אחורה בגלל התגובות שלה, המרמור רק ימשיך.

שהיא מתנגדת לדבר על זה כי אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע להסכמה בזה

וזה על דברים שסתם אין להם היגיון

עכשיו תחשבי שאני אומר את זה כי אני חושב שרק אני צודק.. אז לא, הייתי מביא דוגמה אם זה לא היה כל כך ציבורי פה

ממה שכתבת

בעיניה מדובר בדברים חסרי היגיון

בעיניך מדובר בדברים חשובים

אני נוטה לחשוב שהיא לא מוכנה לדון בכך מכמה סיבות

1. היא לא מוכנה לשנות

2. היא יודעת שאתה לא רוצה רק לדבר, אלא מצפה שההכרעה תהיה לטובתך בסוף, מה שגורם לה להרגיש שאתה מצפה שתתכופף לדעתך בלי להתחשב בדעתה

3. אתה לוחץ מדי

לדעתי, אתם צריכים למצוא דרך להתקרב בלי לתת לפיל שבחדר להפריע. זוגיות לא קמה ונופלת על חילוקי דעות, אלא בעיקר על תחושות של תחושת חוסר חשיבות, זלזול, חוסר הערכה וכד

גם אם הדבר בנפשך מאוד, זה לא אומר שהוא צריך להיפתר עכשיו

אתה מחפש וודאות מסוימת במרחב שהוא לא וודאי ותלוי בדיעה ונכונות של עוד מישהו שהוא לא אתה 

קודם כל תודה על התגובות

עכשיו אני יודע שאני לא אובייקטיבי, אבל אני אגיד בכל זאת

אני אענה לפי הסדר של הסעיפים שלך

1. ברור שהיא לא מוכנה לשנות - אם תשאלי אותי בחלק מהדברים כמובן היא צודקת אבל בחלק מהדברים כמו שאמרתי זאת התעקשות על דברים שאין להם היגיון (שוב, אני לא אכנס לפרטים פה בציבורי כל כך), פסיקה הלכתית מתבססת על היגיון לרוב, רגשות בהלכה זה נראה לי קצת המצאה של השנים האחרונות שהוסיפה לנו דת חדשה

2. אולי יש בזה משהו שהייתי רוצה שדברים ישתנו לטובתי, אבל זה קורה גם כשאנחנו מדברים על דברים שכבר הלכתי לכיוון שלה בלי להתווכח ולעשות עניין (שוב, יש לי דוגמה מלאחרונה שאני לא אפרט בפורום הרחב) ואני מנסה לדבר על הדברים כדי להבין אותם

3. אני לא לוחץ - אני לא אובייקטיבי אבל אני ממש לא אדם לוחץ בשום צורה, היו מנהגים מסוימים שהיא הביאה מההורים שלה שאני לא מאמין בהם בכלל בשום צורה והיא יושעת שאני לא בקטע של הדברים האלה אבל אמרתי לה מפורשות, אין לי בעיה שתעשי אם זה עושה לך טוב רק אל תכריחי אותי לעשות דברים שאני לא מאמין בהם אבל אם לך זה טוב תלכי על זה בכיף

אני לא מחפש ודאות ולא לפתור דברים ברגע, ב-90% מהפעמים זאת היא שפותחת ונכנסת לדיבורים האלה 

שרגש בהלכה יש בו מקום

מכל מקום, זה נראה כמו מאבק ראש בראש. קצת אגו. אם כי אני לא יודעת באמת במה מדובר, רק מקריאה כללית

אם זה מנהג שהיא רוצה לבית שלכם, השאלה היא מה ההתנגדות בעצם

האם זה כי אתה מרגיש שהיא לא נותנת לך את הטון ההלכתי בבית וסומכת עליך, ואז הבעיה היא לרוב יותר רחבה מ- רק זה

או שיש סיבה אחרת

מודה שלא הצלחתי להבין באילו פערים מדובר.

מבחינה דתית- למה זה כל כך לא מסתדר לך שתמשיכו לחיות כך לאורך שנים אם כרגע זה עובד?

ולמה בעצם התחתנתם אם אין כמעט שום מכנה משותף ביניכם?

יש המון בני זוג עם השקפות שונות. אתם מצליחים להגיע לשיח משותף, מכיל ומכבד בנושאים הנ״ל?

והכי חשוב, יש אהבה? חיבה? מציאת חן? אי פעם היה?

בעוד תחומים?

לא ברור אם זו חוויה פנימית לגבי המציאות, או שזה בגלל קשיים ופערים משמעותיים בזוגיות.

בכל מקרה נשמע לי שכדאי להתייחס לזה ברצינות רבה וללכת לאיש מקצוע.

אם זה משהו בינך לבין עצמך, בדרך כלל חוויה כזאת קשורה לחוויה אישית פנימית מול המציאות, ולאו דווקא לאישה או לילדה הספציפית.

אם התחושה נובעת מהפערים, זה כמובן גם משהו לעבוד עליו ולראות אם מצליחים לגשר עליו או לא, ואיך.

כך או אחרת, ממליצה ממש לא להתעלם מהתחושות הללו או להדחיק אותם, אלא לקבל עזרה ולתת מענה מעמיק.

שבאמת נמצא במצב קשה ומתסכל.

לפי מה 'אני מבינה, אתה מרגיש צורך לרצות את אשתך ולעשות 'כאילו' על המון דברים שאתה לא מאמין בהם.

אז כל כך טבעי וברור שתרגיש שאתה לא חי את החיים שהיית רוצה לחיות.

מה תיאורים שלך לאורך השרשור נשמע לי שהנושא הדתי הוא רק טריגר. טריגר חזק ורציני, אבל רק טריגר. כי הבעיות האמיתיות, הן הניסיון שלך להיות משהו שאתה לא, חוסר היכולת לדבר על דברים, הזלזול בך.

וגם אם הייתם באותו ראש אותו כיוון דתי, הייתם כבר מוצאים על מה להתווכח (ואנשים מרגישים נורא ממש גם כשיש בן זוג אחד שחייב לשטוף כל כלי שמגיע לכיור, ואחד שמבחינתו שוטף כלים רק אם לא נשארו כלים נקיים. לא חסר על מה לריב...).

אני ממש לא רוצה להיות בנאלית ולשלוף את הקלף המובן מאליו של 'לך לטיפול'. למרות שבעיני יש לך המון מה להרוויח מהטיפול אישי רציני עמוק וטוב.

אז רק אציע לנסות ללמוד איך לתווך את הדרך שלך בלי להתנצל ובלי לתקוף. להיות שלם עם הדרך שלך, ולהצליח לחיות את החיים שאתה רוצה בתוך הזוגיות הקיימת.

לא בדווקא או בלהכעיס, אבל גם לא להסתיר ולא להשתנות.

פשוט להיות מי שאתה. ועדיין לאהוב ולכבד אותה למרות שהיא שונה ממך. לראות את היופי שבהקפדה ובאמונה שלה, גם אם הם רחוקים מאוד משלך.

כתבת שאצלכם הכל חיוכים והכל נראה מושלם.

אז בטח זה ממש מפחיד לערער ולשנות ולהציף דברים שעובדים לכאורה.

אבל תאמין לי, עדיף 'בערך' אמיתי וכנה, מ'מושלם' מזויף.

לגבי שאר הדברים שכתבת אז אני שלם עם הדרך שלי אני לא חי במצפון, ולמרות שהיא שונה ממני ואני אגיד את האמת אני לא מצליח לראות את ה''יופי שבהקפדה שלה'' עדיין אני מכבד אותה גם אם אני לא מאמין בזה ולא מבין את זה ולא דוחק אותה לפינות ככה שבהחלט מבאס לקבל זלזול ואי רצון לדבר על דברים ואני אומר את זה מהמקום שאני מעדיף להיות כן ולא לזייף

הרצון להיות כן חשוב.

שיערתי שאתה עושה דברים שאתה לא מאמין בהם, בגלל שכתבת שאתה לא חי את החיים שהיית רוצה.

היה נראה לי שאתה, למשל, שומר שבת למרות שאתה לי מאמין- רק כדי להימנע ממריבות.

מעולה שאתה לא מזייף! כן כדאי שתשאל את עצמך אם אתה עושה לפעמים 'להכעיס' או ב'דווקא', או שזה באמת אתה ודי. כי קשה לפעמים לשים לב, אבל יש נטייה כזו לבני אדם לקחת לקיצוניות רק כי בן הזוג הלך לקיצוניות ההפוכה.

ואני גם כן חושבת שאם תצליח לראות נקודות של טוב בחלקים המעצבנים שלה- זה יכול להקל.

הרי לכל תכונה יש כמה צדדים.

אם היא מקפידה על פרטי פרטים- זה יכול לחרפן אותך כשלוקח לה שעה לבדוק חסה לסלט, אבל אולי זה נפלא כשהיא משיגה ככה הנחה למעון תמ''ת? או מארגנת טיול שווה ודואגת לכל פרט?

אם יש לה אמונה ממש חזקה- אולי זה מחרפן שעל כל דבר היא אומרת ב''ה, ב''ה, ולא מספיק מתאמצת- אבל זה גם מקסים שהיא יודעת להרפות, והיא מצליחה יותר לזרום במצבי לחץ?

אני כמובן לא מכירה אותה ולא יודעת לומר במקומך מה יפה בשונות ביניכם. אבל אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת.

לא משנה כמה תכונה מסוימת מחרפנת אותנו, יש בה גם הרבה טוב. ובד''כ, בזוגיות, זה גם יהיה מקום שבו יש לנו הרבה עבודה מול עצמנו...

שלום לך,

קודם כל ברור שיש קשיים,

כמו בכל דבר גדול שמתמסרים אליו- כמו בעל בצבא, בית מרובה ילדים וכו'.

בכל בחירה בחיים יש ויתורים, וכדי להתגבר על האתגרים תמיד נזכרים למה אנחנו עושים את זה ולמה זה חשוב

אני חןשבת שככל שתלמדי על ההשפעה הגדולה של לומדי התורה בעם ישראל זה יעזור לך להגיע לזה יותר מוכנה.

לא מובן מאליו.

זו באמת החלטה גדולה וצריך לקחת בשיקול הרבה דברים.

מוזמנת אליי בפרטי באהבה גדולה❤️

@משה אולי לך תהיה תשובה מהצד השני?

אני הייתי האברכית. לא האברך

היתה פה מישהי ששאלה משהו דומה לאחרונה- טוב... איך להסביר. - לקראת נישואין וזוגיות 

חוץ מזה אולי כדאי לדבר עם פורום תורתם אומנותן שיעשו איזה ערב לימוד בנושא הזה לרווקות

נראה (גם מהפורום וגם מהמציאות) שהרבה בנות רוצות ומנסות להבין את הרעיון ואת הטכניות של חיים כאלה..

בהצלחה רבה!!!

תורתם אמנותן 

פורום נשואים טריים | ערוץ 7

אני מעבדת את זה הרבה זמן😅 (מביך..)

אז יש את המחשבה מה נכון לי כרגע בפרקטי, ויש את הבירור של ההבנה מה זה, מה צריך להיות היחס הפנימי שלי לזה ולבנות אותו נכון... זה הכי חשוב

כולל אותי

הן נשים רגילות

שב"ה במציאות הזאת

יש רגעים מורכבים של בחירה יותר למסור את הנפש

ויש רגעים שמבינים שביטולה הוא קיומה ושצריך שהבעל יגיע למקלחות השכבות גם על חשבון סוף סדר צהריים/יצא לעבודה חלק מהזמן כדי להאריך חלד וכדו'

החיים דינמיים ואני לא חושבת שיש מה לחשוש שאולי את לא מסוגלת לכך...

איך שאני רואה את המציאות הזאת שבכל שלב בזוגיות ובהורות עושים חישוב מחדש איך כולם מסתדרים בפאזל המשפחתי הכי טוב שאפשר מתוך הבנה שהמטרה העליונה שלנו היא משפחה שמחה ובריאה בנפשה לכבוד ה' ומתוך כך כמה הבעל עוזר/עובד וכמה לומד מתוך שאיפה כמובן שילמד כמה שיותר

מקווה שהובנתי

ועוד עצה טובה לחיי אברכות- לגור בסביבה תומכת. כלומר סביבה אברכית בה כולן מתמודדות עם אותו הדבר (לדוגמא: בעל שחוזר ב19:00, התנהלות כספית מחושבת יותר וכו')

משהו אצלו זז

ברמה כלשהי, או מחשבתית או מעשית

יש סיבה שהוא לא דוגרי איתך

או פחד, או שהוא בעצמו לא מבין את המצב לאשורו, או בושה, או משהו אחר

חסר נתונים משלימים כמה זמן אתם ביחד, מוצאים דתיים ונעיצה עכשווית בסקאלה הדתית, וכו

אבל לא הייתי לוקח ישר לקטע של 'בגידה' . ממש לא

ספציפית על הגזל שינה שלך- את צודקת ועליו לפצות אותך . התחשבות זה שייך בכל מערכת זוגית ללא קשר להשקפה דתית

הצלחה רבה, יהיה לכם הרבה לשוחח אבל תצטרכו למצוא פלטפורמה לזה ....

לא שלך.

עם כמה שזה כואב וקשה ומרגיש שהוא ״בגד״ בך.

זה עניין אמוני שלו מול עצמו.

עצה שלי-

אין מקום לכעס פה.

חבקי ותשמעי אותו. בטוחה שיהיה לו מה לספר.

בטח עובר עליו המון. 

מכאן יש 2 אפשרויות:

1. להתעצב ולהתפלש בצער והיגון של לאן החיים הובילו אותי. ההפך ממה שציפיתי וגדלתי וחונכתי והתחתנתי.

2. לאחד את השורות ולהתחיל להסתדר מחדש. כמו צבא שנחל מפלה בשדה קרב, מצופף שורות מחדש, מתאמן, מתכונן ומתכנן מחדש ויוצא להתקפה מחודשת ומנצח.

אני חושב שאפשרות 2 היא עדיפה. זה גם הזדמנות להצמיח את הזוגיות שלכם מאפס (טוב, לא ממש אפס אבל הבנת את הרעיון). מסע מרענן. ביחד. ובו גם את בעצמך תחשפי להלכי נפשו של בעלך ודרכי חשיבה שמעולם אולי לא יצא לך להכיר ולחשוב. זה יכול להיות תענוג.

ואל תקשיבי לקולות המזלזלים בתגובות כאן, במיוחד לא לאלו שהתייאשו מלהתגבר על החולשות ולכן הפכו אותן לאידיאולוגיה.

החלטת שאת בונה בית סביב עולם ערכי מסויים ומגיע בעלך ומשנה זאת ועוד בהסתרה ובלי שיח כן על הנושא - יש כאן בהחלט מלבד הבן אדם למקום שלו, גם שבירה של הברית מולך. את הסכמת לכונן את הברית איתו סביב עולם ערכים מסויים ומסתבר שלולי זה לא היית מסכימה - אם הוא משנה, הוא בהחלט פוגע בך ובמה שהחלטתם יחד להנחיל לילדיכם. כמובן, גם בהסתרה, הוא פגע באמון שלך.

יחד עם זאת - זו המציאות, אנשים משתנים, גם לכיוונים פסולים לחלוטין. זה לא הוגן, זה כואב, אבל זאת המציאות.

אחרי שתנשמי רגע, תנסי להבין 'מה הסיפור', האם זו נפילה חד פעמית או שהוא באמת עבר שינוי פנימי. אם זו נפילה חד פעמית או תקופה משברית, צריך לנשום עמוק ולראות איך עוברים זאת.

אם הוא באמת עבר שינוי אמוני ומעשי דרסטי, צריך לבדוק מה המקום שלך מול זה - כל החלטה שלך לגיטימית. יהיה לגיטימי לגמרי אם תבהירי שהברית שלכם היתה על דעת שיש את 'השותף השלישי' ואינך מוכנה להמשיך.

יחד עם זאת, היות שהוא בעלך, היות שהוא אבי ילדייך, היות שמסתבר שיש בו הרבה מעלות שהתאימו לך - כדאי לבדוק האם אפשר למצוא מתווה בו ממשיכים. יש את ארגון 'התקשרות' בגמזו שעוסקים בזה. יש גם כמה ניקים כאן שכתבו בעבר על מציאות כזאת וההתמודדות, בינהן המנהלת  @נגמרו לי השמות, שמלבד הנסיון האישי ששתפה כאן, כדאי מאוד לשמוע מנסיונה המקצועי.

כמובן שתצטרכו לדבר על זה,

כדאי מאד שתדברו על זה כששניכם במקום רגוע ופתוחים לשמוע.

כדאי גם להיות זהיר במילים, ולא ללבות את הרגשות מעבר למה שהסיטואציה מצריכה.

זה מאד שונה אם מדובר בשינוי בערכים שלו או שהוא באותו המקום מבחינת ערכים אך נופל.

חושב שאימאגו יכול לעזור כאן,

אם לא מצליחים לבד, אז כדאי ללכת לייעוץ זוגי לקבלת עזרה.

אני חושב שגם יש השפעה על איך שהזוגיות שלכם הייתה עד כה..

דבר ראשון חיבוק

עבר מאז זמן ולכאורה עברנו את זה אבל אני מאוד מצטערת שלא התגרשתי ממנו אז וזהו.

לא הצלחתי לסלוח לו על הבגידה ההסתרה והשקרים ואין לי טיפת אמון בו

יש בי המון כעס עליו ולא משנה כמה מושלם הוא יהיה זה לא יעזור

וכמובן שהפערים בינינו נשארו

הוא אולי נזהר יותר שאני לא אתפוס אותו עם הפלאפון בשבת אבל לא באמת השתנה אצלו משהו

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות וההלם.

פתאום כשהדבר הזה מכה זה קשוח בהגזמה.

אני חושבת שיש להפריד

בין זה שהוא הסתיר ממך משהו, ולא מדבר על זה

לבין במעשה עצמו,

לבים זה שזה היה בזמן שנתת לו לנוח.

תפרקי כל דבר בפני עצמו.

אנשים עוברים דברים ותהליכים. לגלות את זה לפעמים.

תהליכים רוחניים ה משהו מאוד נפוץ יש הרבה מה להרחיב. מה המקור שת זה, זה סימפטום או טריגר?

מה מתלווה חזה, כמה זמן מה הוא מרגיש עם זה? זה שלו לגמרי, עם כל הקושי

אח"כ יש את המרחב הזוגי בינכם, מה קורה שם? אם לא היה מסתיר היה מושיב אותך לשיחה ומספר, איך היית מגיבה, מה היה השיח?

האם את מוכנה להעביר רגע על הפגיעה שבהסתרה ולהכיל את התהליך שהאיש שלך עובר?

אין תשובה נכונה, רק פירוק לגורמים של המצב.

וזה שהוא עשה את זה בזמן שאת עם הילדים זה לא נעים, אפשר לדבר ולהציף את זה.

קחי לך זמן לוקח לדברים האלה זמן לחלחל..

תחבקי את עצמך תכילי כל רגש זה בסדר כל סקאלת הרגשות.

ואח"כ תחליטי איך ובאיזו צורה את רוצה לפעול.

דבר נוסך אחרון- אם הוא הבטיח לך בית של תורה, תביני שהוא במשבר גדול מאוד. לפעמים זו מעידה רגעית ותקופה ולפעמים זה תהליך של שבר עמוק,  עומד מאחורי זה משהו, ובלי קשר להסתיר את זה זה תיק. בלי קשר למה שאת מרגישה במרחב הזה, הוא חווה משבר. משבר זהות עמוק.

את אוהבת אותו? בלי קשר להשלכות מוכנה להיות שם בשבילו במקום הזה?

שוב חיבןק ענק אהובה...

ותודה גם @הסטורי על התיוג 🙏

אנסה לצרף את ההודעה (אחת מהן) שכתבתי על הנושא כאן בעבר, בתקווה שאולי יוכל להיות לתועלת ב"ה:

אכן אני אחת ממי שכתבה כאן על זה - נשואים טריים

בואי, הוא (בעיני עצמו בוודאי) חסר אונים. לא תכנן לשקר לך אבל אין לו אומץ לדבר אמת.

הוא בעיקר אומלל כרגע. וכנראה עם עוד דברים בתוך המערכת שמשגעים לו את המוח.

אני מאמין שגם הוא היה מעדיף לשמור תו"מ בלב שלם בלי הסיפור הזה. מה קרה לו? לא יודע. אחרי שתנשמי עמוק ותרגעי יהיה אפשר בעדינות לברר.

חיבוק נשמע כואב ומאד לא קל.

הייתי מתייעצת עם משהו אמיתי מהחיים שזה המקצוע שלו

ורק מילה על הדינמיקה הזוגית

להשמיע קול של דלת כדי שיחשוב שהוא לבד אבל להסתתר בחדר כדי לתפוס אותו ער על חם... בעיני לא נכון להץנהל ככה

אבל מזמין לעבודה על זוגיות...

יכול להיות שאת צודקת כמובן,

ואולי הושפעתי מההמשך הדרמטי,

אבל גם בעיני זו התנהגות זוגית לא משהו, שכאילו מבטאת חשד. 

יש פה כל כך הרבה דברים...

עצוב לי עלייך ועל התחושות הקשות.

מקווה שהספקתי קצת להתאושש ושהצלחתם לדבר מאז.

אם יורשה לי לשאול משהו-

שמת לב היית שאת מתארת מצב שבו את צריכה 'לתפוס אותו על חם' שהוא ער? כלומר, משהו אצלך הפריע לך ללכת על אופציה פשוטה, של שאלה פשוטה- 'אתה לא באמת ישן, נכון?'.

ויכול להיות שהסיבה שגרמה לך להסתתר ו'לתפוס אותו על חם', היא אותה הסיבה שגרמה לו להסתיר.

ואני חס וחלילה לא רוצה לגרוע או לזלזל בכאב הנורא על העובדה שהוא מחלל שבת. זה באמת עצוב ומטלטל.

אבל ספציפית ההסתרה, נראית לי מאוד הגיונית בזוגיות שבה מחפשים אותך ומרגלים אחריך.

זה מה שיש לי כרגע לומר

מטלטל לגלות בהפתעה שינוי דתי של בן הזוג, מכעיס ומעלה חששות.

זה הצד שלך

ויש את הצד השני, שלו, הוא רוצה לחיות אחרת, הוא כנראה לא רוצה לריב או לעשות לך תחושות רעות, אלא רק לחיות את חייו כפי הבנתו ורצונו.

כשקראתי אותך הזדהיתי ישר איתו, מזכיר לי סיטואציות (אחרות) מהשינוי שאני עשיתי.

זה מצב מורכב ואולי מוקדם לדבר על איך ומה לעשות/ לדבר

אבל בתור נקודת התחלה צריך לזכור שיש פה 2 צדדים