פורום נשואים טריים (עמוד 107)

התושבים המקוריים שגרו שם, אכלו משהו בלי רשות, ומייד גורשו מהמקום, ומאז בני-האדם לא גרים שם….

פארק היורה.

רגע, אני אבדוק.

כן זה היה בדיחה.

אם אתה שם אותם בקולה זה מתפוצץ.

בהתחלה זה מתוק
אחר כך זה נהיה דביק ומגעיל ומלכלך את הכל
ואתה לא יודע איך לצאת מזה.

במקום לכתוב סתם דברים ללא טעם תנסי לשפר את יומך ולא לשקוע לרחמים עצמיים.

אם כבר:
נישואין זה כמו מסטיק - אחרי שנגמר הטעם מדביקים מתחת לשולחן...

נישואים זה כמו טלויזיה ישנה - לפעמים צריך דפיקה בצד בשביל להחזיר את הצבע...

או המשפט המקורי שלי:
אהבה היא כמו גלידה - בחורף היא מחזיקה יותר זמן

אשכרה, בא לי צמר גפן מתוק! כמה זמן לא אכלתי את הדבר הזה! כמה בגרתי, כמה זמן לא היתי באיזה יריד בבית ספר חחחח

(על דרך הפשט בלבד, אין פה שום כוונה למשהו אחר)

מה שלא תעשה, הטחינה תמיד תנזל

אם נישואין זה כמו מנה פלאפל...
- אזיי שהספיקה לי חצי מנה!!!

יש הרבה קלישאות 

שניהם מתחילים באות נ'

48 שעות או 72?

ממנו אנחנו יוצאים לעולם, ואליו חוזרים אחרי יום ארוך
והוא מקבל אותנו כמו שאנחנו,
ונותן לנו להרגיש שלמות, והשלמה
וטוב
ובית.

ולא כל הזמן

יש גלים, עולים ויורדים
יש שם עומק אינסופי
אפשר לטבוע שם
צריך להזהר ממערבולות
מעקיצות של מדוזות

אבל אפשר,
אפשר ללמוד לצוף
או יותר מזה, אפשר ללמוד לשחות

(יש הרבה סגנונות שחיה.... לא חובה להצמד לסגנון מסוים...) ואז תצא מזה מחוזק ובריא
ובסוף.... אין כמו הים
הוא - שקט, מרגיע, יפהפה ונותן תחושת יציבות!
מקווה שאהבתם!

צריך את שניהם,
הם אמנם שונים -
אך זה מה שנותן טעם בתבשיל./סלט/מאכל...

לפעמים טוב.

לפעמים בלהות

צריך להיות מדויק
תוסס בחבית סגורה
משתבח ככל שהוא מתיישן (או שנהיה חומץ ח''ו)

חשוב לבחור נתח טוב
אבל אחרי זה העיקר זה הטיימינג

תזמון זה עניין של טיימינג

 

פעם מתוק
פעם מריר
חחחחחחח

מתוק זה ממש לא

גם אחד מבני משפחת זילברמן נחשב למומחה גדול, אבל ברח לי השם שלו.

לא יודע האם זה לא מסוגלים, יותר נראה לי שלא רוצים.

מאוד נוח להמשיך עם הסביבה\מנטליות\תרבות שרגילים בה, והרבה פעמים אין כל כך סיבה לנסות להתאקלם

כתב יפה טשרניחובסקי
''אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו''

אני משוגע על קנדה
גדלתי שם את שנות הקריטיות של חיי

אביא דוגמה קונקרטית: הוריי ואני עלינו מברית המועצות ב-1991, בניגוד לעלייה של שנות ה-70, הגיעה מאסה קריטית של אנשים שהקימה עיתונים, תחנות רדיו, חוגים ועסקים על טהרת השפה הרוסית. בהמשך התווספו לזה טלוויזיה רב-ערוצית עם חצי תריסר ערוצים מוסקבאיים ורשת האינטרנט. 

 

הוריי הלכו לאולפן ובהמשך עבדו בתחומים שדרשו שליטה מועטה בשפה העברית (אימי, למשל, מטפלת בקשישים יוצאי ברית המועצות כמוה). בכל סניף של בנק, קופ"ח ומשרד ממשלתי תמיד יש עובד דובר רוסית שאפשר לפנות אליו. התוצאה: אחרי 30 שנה בארץ הוריי מעודכנים היטב במה שנעשה ברוסיה, מעודכנים פחות במה שקורה בארץ (לשם המחשה, כשילדיי עלו לכיתה א', הייתי צריך להסביר ש"חיידר" ובית ספר ממ"ד אלה שני דברים שונים).

 

יתירה מזו, אני מכיר עולים בני גילי שמסתפקים בעברית מדוברת לצורכי עבודה ותקשורת בסיסית, אבל הם לא קוראים ספרים בעברית. כי למה להתאמץ אם בלחיצה אחת אפשר להוריד ספרים חינמיים ברוסית ולהתעדכן באתרי חדשות רוסים וישראליים בשפה זו? 

 

אמ;לק: מאסה קריטית של עולים, סיפוק הצרכים השונים בשפת האם שלהם = אין טעם ללמוד דברים חדשים על מנת להשתלב. זה קרה להרבה מהגרים ממזרח אירופה בארה"ב, זה קורה לכל מיני קהילות של expats שעשו רילוקיישן למדינות אסיה וכו' וכו'.

אפשר לראות את זה אצל הרבה אנשים שעלו בגיחאים האלה גם מרוסיה, אתיופיה וכד'....
אגב, גם בקום המדינה היו הרבה אנשים באותו מצב.
ה"ישראלים" הם צאצאים של אנשים שהתנהגו באופן דומה רק שזה דור שהולך ונעלם.....

אני חושבת שהדבר הייחודי אולי לדוברי אנגלית זה שהם מדברים בשפה בינלאומית ולכן יותר אנשים מבינים אותם בשפת האם שלהם.
אם כי בסופו של דבר החיים בארץ מתנהלים בעברית.
ומאד קשה להתאקלם בלי לדעת עברית.

זה הכי טבעי שיש. הם הגיעו למדינה שונה- זה חתיכת מעבר וחתיכת אתגר. אנחנו בני אדם ולא רובוטים וההתאקלמות איטית ולוקחת כמה דורות.
סביר להניח שאת כבר 70% ישראלית והילדים שלך כנראה 95%....
זה טבע האדם- תהליך בריא.
אנשים באופן טבעי מתחברים עם דומים להם.

לאחר שמתרוקן.

יתכן וזה יתאים לך

@פשוט אני
@נחשון מהרחברון

@משה

אם זה לטווח ארוך במסלול סיכון גבוה

יש גם את האפשרות של הלוואות חברתיות. הבנתי שצריך לברר את העניין של התר עסקא

אלא אם כן יש לך כוח לקרוא וללמוד, ואז גם השקעה בברוקר פרטי באה בחשבון.

אבל מקפיצה לך

תודה רבה! מעריכה

תחפשי רק דברים חשובים מציאת חן שכולל משיכה וכימיה באופי עובד שאפתן רמה דתית רוצה להקים משפחה. לא תחביבים צבע עיניים ושטויות . אני חיפשתי בהתחלה גבר שלא אוהב כדורגל כי גם אני לא אוהבת. בעלי אוהב כדורגל. מדי פעם בשביל הקרדיט אני רואה איתו. אני אוהבת לצייר בעלי לא. אז מה? 6 שנים אנחנו יחד

אחד היוזמים של זה, נפגש עם 252 בחורות עד שמצא את שאהבה נפשו...

הם נותנים כלים והצעות

תודה רבה

אם כל רצונך הוא רק להתחתן אזיי שאת בכיוון הלא נכון וכנראה שבהמשך נקרא כאן פוסטים של מרמור או תסכול בעניין !!!

תחפשי בעל שיאהב אותך, יכבד אותך, יעריך אותך וישלים אותך!!!
בן זוג זה מקצוע ולא תפקיד...!!!

אני מציע לך ראשית להגדיר מה את מחפשת בבן הזוג ורק לאחר מכן להתמקד בחיפוש.

גילוי נאות:
כשאני החלטתי להתחתן - לא חיפשתי דוגמנית ולא חיפשתי את מלכת היופי אלא חיפשתי אחת שתאהב אותי ותרצה ביחד איתי לטרוף את העולם.

היום, אני יודע להגיד גם איפה החלק שלי בטעויות הקשר הזוגי.
נתחיל מזה שכל החיים שלי הגדרתי את עצמי פלאפל - לא בשרי ולא חלבי - באמצע...
נוח לבריות...
וזו הטעות מספר אחת!!! אל תחפשי להיות נוחה כי בסוף לך לא יהיה נוח !!!

כולם יודעים להבדיל בין צבע לבן לצבע השחור,
לבן הוא לבן מוחלט והשחור הוא שחור מוחלט...
אבל תעני לי רגע בכנות - כמה גוונים של אפור יש ????

אם את תדעי מה את ומה את מחפשת - לא תפלי באותם הגוונים של האפור!!!

חבל שרק עכשיו אחרי 6 שנות נישואין ו 2 ילדים מקסימיםאני מגיע לתובנות של וויז - ונאלץ לתכנן מסלול מחדש.

סוף שבוע נפלא ובהצלחה במציאת פרטנר לחיים

לפעמים מתפשרים על דברים מסוימים זניחים, והכל בסדר....

פשוט ניסיתי להסביר לה מה חשוב ומה פחות...
אם יש משיכה בסיסית אפשר להתפשר על מלא דברים אבל יש דברים שנראים זוטות שעליהם אין להתפשר.

באחד הדייטים לפני חתונה הכירו לי בחורה משכילה ומדהימה ונפגשנו בפתח תקוה בגינה הסמוכה לקניון הגדול, אחרי 2 פגישות בלבד ולמרות שהבחורה היתה סופר סופר מוכשרת ומצליחה לא הצלחתי להימשך אליה ולראות איך אני מחבק אותה בבוא העת והרגשתי כאילו מדובר באחותי הקטנה שמעולם לא היתה לי.

לימים היא התחתנה והיתה למאושרת כי בניגוד אליי היא חיפשה דברים אמיתיים בעליי משמעות בעוד שאני חיפשתי באופן כללי.

לא תמיד להתפשר זה טוב!!!

אני חיפשתי 3 מידות ברזל וקיבלתי בסופו של עניין 3 מוטות ברזל לראש.
לי למשל היו חשובים 3 עקרונות, שמירת נידה , שמירת כשרות ושמירת שבת.
כל השאר לא עניין אותי ובגלל זה נפלתי.
נכון להיום אין לי בבית לא שמירת שבת לא שמירת כשרות ובוודאי שלא שמירת נידה.

המסקנה ברורה!!!
אל לך לחשוב שאת התפוח האחרון על העץ!!!
תחשבי שאת אבוקדו שהיה צריך את זמן ההבשלה שלו על מנת שיהיה מוכן לאכילה.

תתמקדי באמת במה שחשוב כמו הרצון לילדים, איזה אבא הוא יהיה, בחור עובד, שאיפות להצלחה, נקיון וטיפוח והכי הכי חשוב תראי ותבדקי מה הרקע המשפחתי שלו.
אם הוא לא מכבד את הוריו - לעולם לא יכבד אותך!!!
ואם הוא קשור עדיין בחבל הטבור להוריו - לעולם לא יתנתק למענך!!!

תחפשי מישהו שקרוב אל איזור מגורייך כי אין לך עניין להעתיק את מקום מגורייך לדימונה או לקרית שמונה באם את גרה בחולון...
גם על מנת שתוכלי לקבל עזרה וסיוע מהמשפחה וגם שצריך לנסוע לבקר זה הרבה יותר נוח.
אבל אל תחפשי מישהו שהוא שכן שלך וגר 5 דקות הליכה כי אם כל הנוחות שבדבר תמיד יהיה לו "לאן לברוח"...

בקיצור...
בהצלחה!!!

בשורות טובות ושה' יעזור לך

וואו סיפור עצוב וכואב עד מאד..... בשורות טובות....

בגדול אתה צודק, אבל צריך להיות מאוזן - על דברים מסוימים זניחים אפשר להתפשר אם
בכללי האדם חביב עליך
אם הוא דוחה אותך - ודאי לא להמשיך

סומך עליה...
לכל סיר היום יש הרבה יותר ממכסה אחד...

אמן שתמצא במהרה!

אגב, הספקתי לקרוא לפני העריכה...
ראש של גברים, לעולם לא נבין אתכם אנו הנשים חח

ערכתי כי התבלבלתי עם אשכול אחר שבו הבחורה העידה שהיא מרגישה משיכה לבחור כמו לאח שלה ולא מעבר...

בנוגע על זה שלעולם לא תבינו את הגברים...ההסטוריה מראה כי המוח הנשי קשה יותר להבנה מאשר "התחכום" של המוח הגברי.

משמע הדדי בייבי

מה הקשר 'ההסטוריה'? מה למשל? בתורה?

המוח הנשי לא מתוחכם בכלל - עבורי לפחות - אישה בסך הכל רוצה- קשר, הקשבה, הערכה, יחס אמיתי וכנה, תחושה של בלעדיות, שיתוף, שמחה, הבנה - וכו' - כל אחת שמקבלת זאת מבעלה - אין ספק שתתן לבעלה חזרה, מאד פשוט

גם ככה נראית פחות
ותודה!

פנה לייעוץ ו'תעבד' את זה.
בדרך אגב. עתיד תראה אולי באור אחר. וללא המעטה בחומרת העניין

בהצלחה רבה

בדיוק שמעתי על מישהו שהצליח להשתכנע , אחרי מסע פנימי, לאמר קדיש על אבא שלו.
שרצח לעיניו את אמא. והוא היה שם ומילט את האחים הקטנים.

קודם כל - כואב מאוד מאוד. מאחל לך בהצלחה רבה במסע הלא פשוט בכלל.

גם אשתי עברה התעללות מינית מאבא והשתקה/שיתוף פעולה של אמא. כיום היא לא בקשר איתם.

אתה חייב תמיכה וטיפול. כמובן, תזהיר את האחים שלך, אבל קח בחשבון שיכול להיות שהם בהדחקה וינסו להשתיק אותך.

לקח לנו זמן להשלים עם זה, אבל חייך קודמים - תשקיע בשיקום שלך ובמי שמשתף פעולה.

עצוב ונורא לשמוע, בהחלט.

אם יש סכוי לפגיעה מינית, כמובן שתזהיר את המשפחה עכשיו, כתבת :ש לי אחיינים ואני עוד צריך להזהיר את כולם וכל הברדק הזה (אני עדיין לא במקום נפשית לעשות את זה, אני עסוק בלטפל בעצמי). אל תשאיר את זה כך, שחלילה מישהו ייפגע בינתיים.

 

כל זמן שתהיה עם ההורים דברים יצופו, עדיף לדבר עם איש מקצוע להנחייה.

יש פה הרבה סוגיות סבוכות ויש הרבה כיוונים ופתרונות ביניים.

מצטער מאד על כל הסבל. אשריך שאתה לוקח אחריות לפעול טוב.

לפעמיים אפשר לפתור בעיות בכיף שלנו בלי יעוץ , אני פתרתי 20 בעיות מחוץ למשפחה המורחבת שלי בלי מאמץ

ונכון שיש סיכוי שיצליח לפתור לבד, אבל ככל שהמקרה מורכב יותר אני מציע לקבל ייעוץ והכוונה חיצוניים.

הוא יכול לחתוך קשר עם ההורים ל30 שנה או לחזור אליהם לגמרי והם יפגעו במישהו. צריך איזון מאד עדין פה

מלא בכוחות, אל תרפה מלטפל בזה, כדי שתזכה להגיע לריפוי. ה' יתן בליבך חוכמה איך להתנהל, ותזכור שאתה מלא בטוב, ומגיע לך הטוב ביותר.

קודם כל: יש אנשים טובים (כאן בפורום וגם בחיים האמיתיים) שאוהבים אותך ומאמינים לך, ואין להם ספק שמה שאתה מספר זה נכון, וכואבים את כאבך.

אתה כמובן צריך פסיכולוג לטפל בעצמך. הטראומה שעברת גרמה לך נזק נוראי, ולא תוכל לשאת אותו לבד. תוך כדי הטיפול תוכל לברר איך ובאיזה אופן נכון לך לספר לאחים שלך, ומה תעשה עם הקשר עם האנשים שפגעו בך מינית (ברמה האמיתית - הם הפסידו את התואר הורים, הם לא ראויים לו). סביר להניח שתוכל למצוא כוחות נפש לכעוס ולשנוא (שזה דבר נהדר), וממילא לנתק קשר איתם ולהיות שלם עם זה. אבל לפעמים זה לא יהיה הדבר הנכון עבורך. אינני יודע, בטיפול מקצועי יוכלו לעזור לך בזה.

מאוד מצער לומר, אבל ככל הנראה יהיו גם אנשים שלא יאמינו לך, ויכעסו עליך שאתה מפרק את המשפחה. כמובן שה'הורים' שלך מן הסתם יכחישו ויאשימו אותך בהכל. יתכן שחלק מהאחים שלך גם ילכו בדרך הזאת. יש אנשים עם לב של אבן, אי אפשר להבין.

אני רוצה להדגיש, כשאתה מספר לאחים שלך, אתה לא חייב להציג את זה בתור 'זה או הם או אני', יתכן שעדיף לך לספר את סיפורך, ולדרוש מכל מי שמעוניין להיות בקשר איתך לכבד את הנרטיב שלך, גם אם הוא בוחר להשאיר ל'הורים' האלה את חזקת החפות. אבל, אל תתן לאף אחד לרמוס אותך, מי שרוצה להיות נבלה ולהאשים אותך - לא ראוי לקשר איתך, ואין סיבה שתתן לו להטריד את המצפון שלך.
לגבי להזהיר את האחיינים - יפה שעה אחת קודם. כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא. אפילו רק בתור איזו הערה עדינה מאוד, שהיו איזשהם בעיות עם ה'הורים' האלה, מבלי לפרט, וכדאי לא להשאיר את הילדים איתם לבד.

 

אני כותב את הדברים כבן משפחה למקרה כמעט זהה. במקרה שלנו - זה פרק את המשפחה. ולצערי, אני שמח בזה מאוד, על רשעות ופדופיליות - אין מחילה, ואין 'לטאטא מתחת לשטיח'. 
אם תרצה להמשיך להתייעץ - אתה מוזמן.

 

כל 'הנשמות הטובות', שניסו להיות באו"ם ('אנחנו לא מביעים דעה ונשארים בקשר עם שני הצדדים'), מהר מאוד יישרו קו עם הצד הפוגע.

אפילו חלק מהאחים של אשתי, בהתחלה האמינו לה והבינו שיש להם מה לנסות להבין לגבי עצמם והסיבות בגללם מסובך להם בחיים וניסו להתחיל טיפול. אבל, כשאמא שלהם (שמאוד ניסינו לשמור על כבודה וללמד זכות שהיא הנפגעת הראשית ממנו וכל השיתוף פעולה שלה היה ממקום מוכה) העמידה להם את הברירה שמי שרוצה קשר איתה, חייב להיות בקשר עם המפלצת ולנתק קשר עם אשתי - בחרו במפלצת ובשפחתו ולא בנפגעים.

הדברים שאתה מתאר דומים מאוד למה שקרה אצלנו. הדפוסים של הפדופילים דומים להפליא. אלא שאצלנו לא היה או"ם, מהתחלה המשפחה התיישרה עם הפוגע ואשתו המגוננת ימ"ש. ה' ישלח להם את כל הקללות הכתובות בספר התורה הזה. 
שולח לכם דמעות ואהבה. 
אגב, לא אשתי, קרבה משפחתית אחרת, שלא אציין כאן. 

 

ובכל זאת, אני לא בטוח שזה רעיון טוב להתחיל מעמדה של 'או אני או הם', פשוט משום שאני לא בטוח שזה יעבוד. בכל מקרה, צריך לבחון כל מקרה לגופו, ורצוי בעזרת פסיכולוג.

העמדה של האו"ם יכולה לפעמים לעבוד, אבל לא במקרים חד משמעיים ונוראיים כמו התעללות מינית, אלא בריבים משפחתיים וכדומה. 

מישהו הציע לך את זה? זה רעיון שלך?

קודם כל, מאוד מאוד מצער לשמוע שעברת פגיעה קשה משני ההורים שלך, ברור שיש לזה השלכות על החיים שלך. ❤


רק רוצה להזכיר לך שאתה לא *צריך* כלום.
אם עושה לך טוב לנתק איתם קשר, תנתק. אם זה לא בהכרח נכון לך, אתה לא חייב.

בסופו של דבר מה שחשוב, זה שיהיה לך טוב. שתהיה בריא ושמח... וזה יכול לבוא בהרבה מאוד צורות.
אם יעזור לך להתחזק ע"י זה שאגיד לך שאתה לא באמת תלוי במשהו, לא במפגשים או באי מפגשים עם ההורים והמשפחה שלך, ושאתה גם לא חייב להזהיר בני משפחה, ואתה כן יכול לעשות את זה בזמנך, כשתרגיש מספיק חזק להתמודד מול מי שלא יקבל או יאמין לך...

שחרר מעצמך את החובות ואת האמונות המגבילות.
אתה לא תלוי בשום דבר.
תעשה את רצון ה', ורצון ה' הוא שיהיה לך נעים וטוב. התפקיד שלך הוא רק לגלות מה באמת יעשה לך נעים וטוב.

והרבה חיבוקים וחיזוקים על מה שעברת עם ההורים.
אתה חזק מאוד. אני בטוחה במליון אחוז.
תתחזק.

הייתי מציעה להתייעץ עם גורם מקצוע. ללכת לטיפול, לפתוח את הדברים ביחד עם איש מקצוע, לעבד את החוויה...
אם כרגע אתה לא בקשר איתם, וגם מלפני זה הקשר לא רציף, הייתי מניחה כרגע לנושא. זה גם ככה לא ישנה הרבה עכשיו.
תתרכז בטיפול בעצמך קודם ואחר כך תחליט מה לעשות עם הקשר.
נשמע שעברת ילדות קשה מאוד...
החלטות נכונות בע"ה

אתה עכשיו גילית דברים נוראים ומסעירים שמציפים אותך ואתה צריך ללמוד להתמודד איתם נכון.
לגבי הקשר עם ההורים אתה עוד צעיר זה נכון לך לעכשיו? תעשה את זה
אתה לא רוצה לא יכול ולא צריך להחליט על כל החיים.
אולי עוד שנה או שנתיים תגלה דברים חדשים?
תעבור תהליך טיפולי מולם? אחד מהם יהיה חולה?
אין צורך להחלטית גטרפות ונמהרות.
אם זה מה שנכון לץ תחליט שזה מה שאתה עושה כרגע עד להחלטה חדשה.

עברתי משהו דומה (לא פגיעה מינית אבל משבר אחר) ואני מבינה אותך כל כך. אין לי אפילו מילים. עזרה מקצועית ואם צריך כדורים באופן זמני כדי לעבד את הדברים, קשה עם הרב שמואל אליהו אני ממליצה מאוד.
ולגבי ההורים והמשפחה בעצת הפסיכולוג. אף אחד לא יודע באמת את המטרייה. אבל אולי יעודד אותך לדעת שאתה טוב ואם אתה לא בצד הפוגע כבר אתה טוב. ושיש עוד אנשים שעברו דברים דומים
(ולמה הנשים משותפות פעולה עם הפגיעה השד יודע זו תעלומה נסתרת מעיני חבל חבל בזכות נשים צדקניות..)

תנסה להיות נחמד אליה

 

הם ב'מלחמה' והיא משחקת מלוכלך. לא יעזור להתנחמד, יעזור למצו''א עוד שידע למצוא את הפרטים הקטנים ולהפיל טותה ברשת שלה

אשתי דורשת משמורת מלאה ובלעדית על הילדים.

אם הייתי תורם זרע לא היה אכפת לי ממש אבל אלו ילדיי בדיוק כמו שהם ילדיה.
גם לי מגיע הזכות להיות איתם ולא רק החובות ממש ביוק כשם שאני לא מנסה לגזול את זמנה איתם.

עכשיו תצאי מהנחת היסוד שעל זה היא לא מוכנה להתפשר ולשם כך היא מנסה בכל כוחה (הזמני עד שהדברים יתבררו בבית המשפט) להכפיש את שמי ולהציג אותי כאב אלים שסכנת נפשות ממשית להניח אותי בסמוך לילדיי

בגדול את צודקת בסיכסוכי גירושין כאלו את לא. החוק והמערכת מוטה מאד וגברים נדפקי ונשים מנצלות את זה

בתחבולות תעשה לך מלחמה
אם היא באמת עושה את זה מתוך רוע וניכור הורי תבקש לראות את הילדים במרכז קשר, ככה תוכל להילחם על הקשר שלך איתם.
ושוב - לתעד כל דבר שהיא אומרת או כותבת לך, קשה מאוד להוכיח ניכור הורי אבל ברגע שהצלחת הלך עליה

תמצאי לי תקדים אחד שבו אילצו אישה לשלם על מעלליה ועל ההרס שהיא זרעה הן בבעל והן בילדים שנרמסים וספק אם יצליחו לתקן את הסטייה ואז נדבר.

בזמן שארגוני הנשים מנסים לתקן עוולות של אלימות כנגד נשים הן רומסים את כל אותם חפים מפשע.

ושוב...
כל זאת כי אין תקדים על תלונות שווא.

היום זה אני מחר זה הבן שלכם

היום הנושא של ניכור הורי הרבה יותר במודעות של בית המשפט לענייני משפחה מאשר פעם. לא אומרת שהמצב אידאלי, אבל כן הייתה התפתחות מסוימת בנושא.
קשה לי להאמין שהצגת ראיות מוכחות לכך שיש משהו בדבריך והתעלמו מזה, אבל גם אני לא מי יודע מה הייתי סומכת על המשטרה בעניין.
בנושא כזה צריך להיות חכם. להמשיך להקליט ולאסוף ראיות, לקיים את צו בית המשפט כדי לא לגרוע את מצבך ולהתייעץ עם עורך דין טוב שידרוש בשמך מפגש במרכז קשר עם עובדת סוציאלית צמודה כדי לקבל תסקיר חיובי עליך כאבא ובמקביל אולי להגיש תלונה נגדית עליה על תלונת שווא עד שתוכל להציג את גרסתך הצלאה המגובה בראיות.
זו עבודה בהחלט, והשם ישמור אני מרחמת על מי שעובר את זה אבל אתה בריצה לטווח רחוק ואתה צריך להיות קר ומחושב ולא אמוציונלי כדי לצלוח את זה.

תגובתך הכנה בהחלט מעניקה מעט רוח למפרס שכמעט כשל

הם טוענים שמי שאמור לייחס לזה חשיבות אם כן זה בתי המשפט.
ועד אז...
שישו ושמחו

כל פעם מחדש

אם זה נכון מה שכתוב כאן, זה פשוט רוע

עצוב ממש 😞
בהצלחה! אל תישבר!

יש משהו משותף שאתם מכירים שיכול להשפיע עליה?
לדבר איתה? חברה שהיא מקשיבה לה? דמות תורנית?
להסביר לה שחוץ מלשרוט את הילדים היא לא עושה שום דבר אחר?

עצה הכי טובה שאני יכול לתת לך
זה לראות את הסרט mrs doubtfire

אשמח לנסות לסייע במה שאפשר

ברמה של רצח בעיניים מה שכתבת!
כל הכבוד על האיפוק גבר!

הן בנים והן בנות, בסופו של יום מה שיקבע את עתיד ילדינו זה החוסן הנפשי שנעניק להם וננסה ככל שניתן למנוע את הכתוב:
מעשה אבות - סימן לבנים

אם אצליח לשמור על שפיות הילדים בכל התהליך הזה של הניכור ההורי וההסתה אצליח למנוע מהם חלילה ללכת בשביל האבנים הצהובות בחיפוש אחר הקוסם מארץ עוץ.

אם זה התיקון שלי ברור שאתן את כל כוחי בדבר

לא מאחל לאיש (או אישה) ניכור הורי ותלונות שווא
את האויר שאני נושם אני שומר ככל שניתן ליום בו אפגוש את ילדיי סוף סוף.
לא אתן להם לראות אותי עצוב פגוע ונסער.
אני העוגן שלהם ותמיד אהיה.

אוהב ומתגעגע ונושם את המצעים שלהם

חשוב ביותר.

תודה רבה!

 

 

ולסדר יפה במעטפות נפרדות

אפשר להתיעץ עם אחיות/חברות שלה

נותנת כמה רעיונות:

פיג'מה

נעלי בית

מגבת כיפית

דברים שקשורים למה שהיא עושה (סטודנטית - מחברת יפה כזאת, אם היא עובדת משהו נחמד למשרד, עציץ קטן וכו')

לוח תמונות שלכם

כרבולית מפנקת

קרמים/סבונים מללין/סבון של פעם

תכשיט

מטפחת

כוסות מיוחדות עם כפיות (נניח לשוקו חם לחורף)

 

או בכללי - דברים שכיף לקבל ולא בטוח שתקנה לעצמך או דברים שיפנקו אותך ושישמשו אתכם בבית החדש שלכם ויקרבו ביניכם

מזל טוב!

לא נפגשים שבוע לפני, לא?

ואפשר עם שליחים

זה מנהג מקובל ככה?

מעניין אם זה מגביר את הצפייה...

אשתי כועסת עלי עד היום שנעלמתי לה שבוע שלם (יצאתי לטיול התבודדות והייתי בלי פל')

שהקב''ה ישלם להם. אחד אחד. אכי''ר.

ניחוש קל

https://twitter.com/blotnik_simcha/status/1450831507170500609

כואב הלב.

הוא לא יודע שלליברמן יש מסנני ראיה, הוא רואה שחור לבן ועוצם עייניים, נראה מה יקרה כשהוא יצטרך לתת דין קדימה לילדים...

אני חושב כעצה כללית להתחיל מקורס תקשורת לבד

איך מתנהל.

פשוט לאזן - אם את מדברת איתו יותר מדי -דברי פחות

אם מדברים פחות מדי - דברו יותר

 

מתנות-  ברור

גם לכבד

מחמאות

הרגשה טובה

פתקים

להתלבש יפה לכבודו

וכן הלאה

באמת להשקיע בזה

 

באופן כללי - לא לדבר על נושאים רגישים

וכשהקשר ישתפר , תוכלו יותר לדבר על זה בבגרות, כך נדמה לי 

וכנראה הגיעו מאז קשיים שהאהבה לא הצליחה לכסות עליהם. כנראה יש מקום שפגוע מבן הזוג, ואולי נגזר מזה גם חוסר כבוד והערכה. במצב כזה אולי הלב שלנו נאטם לצרכים והרצונות של בן הזוג, איכשהו הוא או היא האחרונים לקבל יחס נעים. אז השנקל שלי, לשקם את הכבוד לשני מהמקום הכי בסיסי כאדם לאדם.
נראה לי, שרוב בני האדם הם בעלי אמפטיה לאנשים שהם פוגשים ביום יום, ישמחו לעזור אם זה משהו בדרך שלהם, להכין כוס קפה, להקשיב כמה דק'..
אז באותה מידה, ואם אפשר גם קצת יותר, להפנות את תשומת הלב שלנו והמשאבים שבידינו באותו רגע לבן/ בת הזוג. להקדיש את הרגעים הבאים ליחס נעים ממני במה שהוא מבקש עם או בלי מילים, כי מגיע לו/ לה, כי אני אנושי ומכבד אדם, כי אני אשמח לעזור למי שצריך אותי במסגרת היכולת שלי. הרעיון הוא לתת יחס שלא נופל מהיחס לשכנים או הקולגות וכד'.
להתחיל משם, אם זה מצליח, מסדר משהו בלב, זה סימן טוב, אם זה רק גורר מצבים לא נעימים ומריבות כנראה צריך עזרה משמעותית מבחוץ.
בהצלחה!

מה אתה מרגיש שחסר לכם
ומה אשתך מרגישה שחסר?

בעיני תקשורת זה מפתח חזק מאוד. אז אם מתאים לך/לכם ללמוד לתקשר עמוק יותר ורגשי יותר זה כבר מקפצה אדירה.

כשהאווירה לא טובה- דייטים רומנטיים לא יעזרו, וגם לא מתנות או פינוקים. להיפך - לצד המקבל קשה למחוק הכל ולקבל בטוב וגם אם כן זה לא שורד עד לטריגר הבא ולצד הנותן זה יוצר תסכול אדיר כי יש לו ציפיות שזה ישנה את המצב . שיחות נינוחות ושקטות דווקא מאוד יכולות לעזור אז אם בבית קפה מתאים לכם אז זה סוג של דייט מוצלח

עדיף להתמקד בשינוי האווירה , בפירוק משקעים, ואז אפשר להתחיל ב"עשה טוב"

בהצלחה!
ואם כבר קורס תקשורת- ממליצה מאוד על הקורס של אפרת צור. מתאים גם לגברים

זה בסדר שמנהלי עמותה משתכרים זה מאפשר עמותות רציניות ואיכותיות
כמובן צריך לראות שזה נעשה בצורה מתאימה

הוא אומר שלרוב בטלפון הולך הרבה למתרימים...

לא תאם למה שציפיתי..

בדיעבד יותר טוב ממה שרציתי. אתה לא באמת יודע כשאתה לא נשוי, מה צריך להיות בבן הזוג שלך...

דווקא מיום ליום אני רואה שמה שהיה נראה לי חשוב כשהייתי בת 20 הוא באמת חשוב וטוב שהתמקדתי בו.

אבל באמת זה תלוי בן אדם...

אבל זה הרע במיעוטו כי לפני זה יצאתי רק עם אשכנזים.

סתם!!

וכן, היו לי עוד כל מיני ציפיות ומחשבות, וברוך ה' כולן* התגשמו אחת אחת. באמת זכיתי באשת חיל אשר כל כולה לב טוב ורצון להיות חלק ממשהו גדול.

 

*חוץ מזה שאין לה הורים עשירים 

התחתנתי עם ההיפך הגמור😅
אני לא חושבת שאני 'משלימה' עם זה אלא בתוך חיי הזוגיות ביומיום אני מבינה עד כמה גבר כמוהו מתאים לי. עד כמה *הוא* מתאים לי.

ומה זה לקבל ישר? התאהבתי בו מעל לראש כבר בפגישה הראשונה😅😅 יצאנו 10 חודשים. אהבתי את מי שהוא.
אחכ כשהתחתנו פתאום צפו הפערים והבנתי למה רציתי מישהו בסגנון אחר אבל כמו שגם כתבתי אחרי תקופה אני מבינה שהוא בדיוק בשבילי. ושמחה שלא הלכתי עם ה'מודל'

אבל קיבלתי אותה כמו שהיא.

קיבלתי אותו פחות או יותר, פלוס תוספות
(לא מגיבה פה כמעט, אבל כן רוצה להביא גם את הכיוון שלי. לדעתי חשוב שיהיו כמה תכונות בסיסיות רצויות אצל בן הזוג העתידי, בלי קיבעוו אבל כן עם כיוון, כדי שיהיה אפשר לחפש משהו קצת יותר מדויק בלי להתפזר יותר מדי...)

לדעתי, דרישות לא מטורפות והתמקדתי בהן.
בהחלט היה מודל אבל "מטושטש".

ב"ה זכיתי ובעלי הוא די מי ש"דמיינתי".

אנחנו נשואים מעל עשור.

מבחינה חיצונית- ממש ההפך (חשבתי שאתחתן עם ספרדי, בסוף התחתנתי עם ספרדי אבל בהיר לגמרי)


מבחינת סגנון- בדיוק מה שרציתי, אבל אחרי החתונה הוא עבר המון שינויים עם עצמו, אז זה כבר לא עונה על ''המודל''


מבחינת תכונות- מה שחשבתי. רק שלפעמים התכונה מגיעה מהצד השני והפחות טוב שלה...
לדוג'- רציתי בחור שהולך עד הסוף עם הדרך שלו, לפעמים זה מגיע יחד עם רצונות שלי, ולפעמים הפוך מהם, אז זה מתנגש....💁

בעיקר מבחינת סגנון ותכונות פחות מבחינה חיצונית
בעלי פחות או יותר תאם למודל

גם מי שבן הזוג שלו היה לפי הצפיות לעיתים אחרי שנים משתנה. זוגיות תמיד צריך לטפח ולהעשיר גם כדי להתמודד עם אתגרים כאלו בהבנה, באכפתיות ובהשלמה.

הבחור הראשון שיצאתי איתו ענה על כל השאיפות ופשוט היה מה שחיפשתי

ואז הוא זרק אותי

ואז בחסדי ה' אחרי כמה חודשים טובים הוא חזר אליי.

אז למרות שברור שאחרי הנישואים צצו דברים שלא חשבתי עליהם, צדדים שפחות הכרתי בו לפני ואולי לא בדיוק לפי "המודל", אני מודה לקב"ה על כל רגע שאני נשואה לו ומקבלת גם את הדברים האחרים כי אני יודעת כמה קשה היה לי בלעדיו.. (וגם כי בואו, הוא מקבל אותי על כל מגרעותיי, מי אני שלא אקבל אותו?)

של תכונות אופי שרציתי וגם של סגנון חיים.
בעלי המדהים ממש תאם לכל הציפיות שהיו לי על האופי, אבל לא ממש לסגנון חיים שדמיינתי.
ובגלל שכל הזמן היה לי הפער הזה בין הסגנון שדמיינתי שבעלי יהיה לבין מה שהוא היה בפועל כמעט שפספסתי אותו...
לשמחתי הקב"ה פקח את עיניי, ואחרי זה פשוט הבנתי כמה זכיתי באדם עם מידות טובות שממש תואם למה שרציתי באופי. והשאר כבר לא הזיז לי
ואגב היום אני מבינה שסגנון החיים שלו הרבה יותר מתאים לי מהמודל שהיה לי בראש.

לא היה מודל
הייתי חושב שאתחתן עם מישהי כהה לבסוף התחתנתי עם ג'ינג'ית.
לא היו לשנינו ציפיות חוץ מחברות עמוקה ונאמנות אולי בגלל שהיינו חברים בהתחלה וזה לא היה קשר מחייב (לא היינו דתיים) אבל זה זרם לשם.

למה את שואלת?

עצה שלי, יש משהו מאוד חזק בלזרוק קצת את השכל ולתת לחיים להוביל אותך. פחות חקירעס, לשחרר קצת את הקונטרול.

צריך להסתכל על האדם כמכלול
את לא באמת תקבלי את כל מה שרצית וחלמת
אלא את הדברים שהכי חשובים לך

לב טוב הכי חשוב לך? אז תבחרי מישהו עם לב ענק, וקצת פחות 'יפה תואר' או בדיוק לפי המראה שדמיינת... ( צריך מציאת חן.... אבל לא צריך בול לפי הציפיות.... נניח דמיינת רזה וגבוה וקבלת נמוך...)
כתבתי בהגזמה לשם הדוגמא....

(דווקא בעלי לא נמוך.... רק לשם הדוגמא)

אבל מקווה שהמודל שאני מחפש יהיה יותר טוב ממה שאני מצפה לו

אגב - ולמי שחיפש ראיה שזה הוא - - נשואים טריים

היתה איזה רשימת כישורים/תכונות שחשבתי שהכרחית כדי שבאמת אסתדר טוב עם מישהו. רשימה לא ארוכה, רק מה שבאמת חשבתי שחיוני. בעלי עונה על כל הסעיפים, ומסתבר שצדקתי בהכל, הוא באמת מושלם עבורי.

בעיקר רציתי מישהי כמה שיותר דומה לי כי אני מסתדר עם כולם, אבל רוצה שתהיה גם בראש שלי מהרבה בחינות.

בדיעבד לא קיבלתי את זה לגמרי, אבל לאט לאט אני מרגיש שהיא משתנית לכיווני כי היא רואה כמה זה חשוב לי.

כמובן שיש הרבה דברים (בעיקר בעולם הרגש) שבכלל לא הייתי מודע לקיומם עד שהיא לא הסבה את תשומת לבי לכך.

עם הדת..
ממש משהו שלא יהיה לו עוררין לגביו.
סתם שתדעי שמתחזקים/ חוזרים בתשובה הרבה פעמים מאבדים כיוון ולאט לאט מתאזנים..יכול להיות שזה עיניין של זמן.
בהחלט לא קל ☹

זה לא קשור לזה שהוא התחזק נכון?
כי אם כן כנראה הוא בתיסכול ( כי הוא לא בכיוון הנכון) ואם לא זה בעייה במידות שהוא צריך לעבוד עליה

צריך למצוא רב ליברלי מאוד כדי שיגיד לו תמשיך ללכת למקומות שקשה לך בהם

רק רב ליברל יגיד לו שהוא צריך לעזור לאשתו עם התינוקת במקום ללכת לישון?

 

נשמע שיש שם הרבה בעיות, עוד לפני שבכלל מגיעים לדיבור על מקומות בעייתיים...

משום מה זה נראה ששיש לך נטיה להגיב לי בלי שום חיבור לעניין.

לא רואה צורך להגיב על משהו שדמיינת שכתבתי 🙄

הפותחת התלוננה על כל מיני בעיות,

הציעו לה למצוא רב שיעזור לבעלה להתנהג בצורה אחרת,

ואתה אמרת שהוא צריך להיות "ליברל מאוד" בשביל שהוא יגיד לו להמשיך ללכת למקומות מסוימים.

 

על כך הגבתי, שגם בלי ללכת למקומות כאלה, יש הרבה דברים שהוא צריך לתקן - וגם רב שאינו ליברל יכול לעזור לו בכך (למשל לעזור בגידול הילדה).

מה שהוא צריך זה לא תפקיד שרב יכול למלא, אלא אם הוא עוסק במקצוע הרלוונטי. מאידך, מה שאני כיוונתי אליו בתגובה חלף לך מעל הראש לגמרי, תנסה להתאמץ ולהבין

זה קשה בהחלט - שאתם לא 'באותו ראש' מבחינה דתית וזה בא לידי ביטוי במלא דברים - כגון יציאות לקניון וכו'


זו התקופה הבוגרת בנישואין, שמגיעה באיזהשהוא שלב, שמבינים שאנחנו 2 אנשים נפרדים ויש דברים שדעותינו ממש חלוקות בהן!!!
ולקבל את זה

תני לעצמך להתבאס, זה באמת באמת מבאס, מוצדק בהחלט, שבא לך לצאת ולכייף והוא לא משתף פעולה

בשלב שאחרי הצער, תנסי להיות מציאותית ולהבין -
שאין לך שום אפשרות בעולם לשנות אותו בכוח! הוא בנאדם נפרד ממך ויש לו את החיים שלו!

מה כן האפשרויות שעומדות בפנייך???
1. לכיופים/קניון וכו' - תמצאי מישהי לצאת איתה - חברה/אחות (תשכחי ממנו בנושא הזה ותעזבי אותו לנפשו, אם הוא לא רוצה את לא יכולה להכריח אותו)
2. אל תשווי בינך לבין זוגות אחרים - תסתכלי רק על עצמכם כזוג ותסתכלי על הדברים הטובים שלו - דואג, מבין, מכבד, וכו' תחפשי בו את הטוב
3. תשמחי שהוא שומר עינים ולומד תורה - זה פועל רק לטובתך! זה אומר שהוא יותר דבוק בך ולא באף אישה אחרת, כי כך דרך התורה והרבנים
4. טכנית מה שהוא לא עוזר בבית - זה באמת קשה שכל העול עלייך!!!! איזה חזקה את! תנסי לבקש ממנו מדי פעם טובה קטנה ספציפית בעדינות - למשל - 'אכפת לך ללכת לשלם את הצ'ק? אני ממש עייפה עבדתי קשה היום... ' ובטוחה שהוא ישמח לעזור (בלי אשמה או התבכיינות או צרור דרישות, אע'פ שזה מוצדק, .... לגברים קשה להבין רגשות - הם פשוט חושבים שהאישה לא נורמלית חח וזה פועל לרעתנו )
5. לשאלתך - לא עשית טעות!!!! אני חושבת שלכל אחד
נשוי עולה לעתים המחשבה הזו, תרגישי בנוח,
את לא יכלת לדעת שהוא יתחזק וישתנה,
אנשים משתנים במהלך החיים, וממש לא יכלת לצפות את זה מראש!
6. כל פעם שאת מוצאת משהו שאתם שונים בו - תנסי - במקום להתבאס - לנסות להקטין פרופורציות ולהגיד שאמנם זה קשה אך--- זה לא הדבר הכי נורא בעולם!!!! יש דברים הרבה יותר קשים בבני זוג,
ובנוסף, למצוא תחליף זמני כזה - למשל - הוא לא רוצה ללכת לקניון? אלך עם חברה, וכו' --לא להיות מקובעת על הזוגיות המושלמת שחלמת עליה.... לקבל שאתם שונים ולא לנסות לשנות/להלחם, אלא - להסתדר בפתרונות עוקפים

מלא הצלחה, לא פשוט

רק הפוך..

תחושה תמידית שבחרתי לא נכון, חוסר התאמה.

מבין אותך, וזה לא משתפר בעתיד לצערי.

צריך הרבה עבודה, וגם אחרי זה לא תמיד הצד שני מעוניין לשתף פעולה.

בהצלחה!

"ככה זה לא תשובה"
זה מצחיק ושנון
יש ביוטיוב תקציר שווה לנסות להשיג איכשהו

לא נשמע מפתה במיוחד...

את שתי הצדדים,עם מסר מאוד יפה
לא יודעת אם הם מעבירים אותה עדיין

ראיתי בקטנה ביוטיוב, נראה קצת מוזר

שמעתי רק דברים טובים עליהם

אבל שווה לדבר איתו שאת מאד מכבדת את התשובה שלו וזה יפה אבל תשובה אמיתית היא חיבור לחיים. זה נכון גם בהשקפה חרדית ובדתי לאומי זה יותר בולט.

ואז לראות איך התשובה שלו מתחברת לחיים. הוא חזר בתשובה לאחרונה?

ופשוט לקח צד של "דיכאון" למעט מה שהוא בוחר לעשות באטרף עד כדי מחיקת חושים.

 

אדם נורמלי צריך לרצות לקדם משימות. לפחות משימות שבאחריותו בעיני עצמו. 

 

הוא עובד?

הוא מפרנס?

 

 

לא כתבת את זה.

הפסיק להיות דתי ומאוד עוזרים ללמוד לחיות ביחד באהבה ובשלום. יכול להיות שיתאים לכם

וואו יקרה, ממש שומעים את הכאב והקושי שאת נמצאית בו

חיבוק גדול גדול גדול

 

הדבר הראשון שעולה לי כשאני קוראת אותך - זו תחושה מאוד גדולה של כאוס.

אתם שניכם נמצאים בעיצומם של שינויים מאוד גדולים ומאוד תכופים בחיים שלכם.

 

את אחרי לידה. כנראה ראשונה (?)

קודם כל מזל טוב גדול!

 

כל לידה, ובעיקר לידה ראשונה, היא חתיכת אתגר לזוגיות (וגם לחיים בכלל), זה שוק, הלם,

זה שינוי משמעותי מאוד מאוד - להפוך פתאום להורים,

להיות אחראים פתאום על יצור חסר אונים 24/7 בלי פתק החלפה, בלי התחשבות בחוסר שינה, תשישות, כאבים, מצבי חולי וכן הלאה - אלא תמיד תמיד!

וכל זה עוד בלי לדבר על הטראומה שהגוף שלך עבר - 9 חודשי הריון, לידה, ההחלמה אחרי הלידה... וכל מה שכרוך בכך... כאב על כאב על כאב בכל מקום בגוף - רק זה לבדו יכול לשגע בנאדם!

 

ובעלך - גם הוא הפך לאבא. שינוי עצום.

ויחד עם זאת גם עבר ועובר שינוי אישי-פנימי - חוזר בתשובה

מנסה למצוא תשובות למהות העולם, מנסה להתאים את עצמו לאמונה שלו, משנה לשבור דפוסים ישנים, נלחם בשיניים להצליח להתגבר, להתחזק, לסור ממה שהוא כבר לא מאמין בו ולדבוק בטוב שהוא עכשיו מאמין בו...

וזה תופס אותו בכל תחום ובכל רגע בחיים. מהרגע שפוקח את העיניים ועד שהולך לישון - ממש להשתדל לחיות כפי האמונה - זה לא קל בכלל... שואב המון המון כוחות ואנרגיות.

 

ושני השינויים הללו לבדם (כי יכול להיות שעברתם עוד שינויים, אם זה מעברי דירה, שינוי עבודה, משפחה מורחבת... ואפילו השינוי של להפוך מרווקים לנשואים - כי סה"כ אתם בשנים הראשונות לנישואיכם...) - מאוד שואבים,

מאוד אינטנסיביים,

מאוד מתישים אפילו.

 

ולשניכם יחד דרוש מקור להתמלאות. לכוח. לתמיכה. לשיתוף. לעזרה.

 

קשה מאוד לחשוב בבהירות ובטח שלחשוב על כל מהות החיים שלנו כאשר אנחנו בכאוס כזה רציני...

צריך קודם כל להתחיל לסדר בסדרי עדיפויות את מה שהכי חשוב לנו ודחוף,

ולאט לאט לעשות סדר בחיים ולחשוב איך מתקדמים מכאן ומה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי שיטב לנו?

 

ולצאת מנקודת הנחה ששנינו אנשים טובים שרוצים בטוב אחד של השניה ואיטן לנו כוונה לפגוע חלילה

 

פשוט את צריכה עזרה!

ומקום!

וניראות לקושי שלך!

 

ובעלך צריך הקשבה

והכלה, והערכה,

וניראות למה שהוא עובר

 

 

לגבי הודעתך אנסה להתייחס בקצרה לכמה נקודות שהעלית:

 

1. כתבת שיש לך הרגשה שבעלך מגביל אותך.

 

צריך לבחון כאן מה זה בדיוק אומר?

 

איפה את מרגישה שהוא מגביל אותך?

 

מה היית רוצה לעשות ואת לא יכולה?

 

האם ניסיתם לדבר על הדברים?

מה נאמר שם? איך כל אחד מכם הרגיש והגיב?

 

כי מציאות שבעלך חזר בתשובה, היא אמנם מציאות מורכבת ודורשת הסתגלות לשינויים והתאמה מחודשת לחיים לאט לאט,

אבל בגדול היא לא צריכה להגביל *אותך*, 

מה ששייך לבעלך - זה שלו.

מה שבתחום האישי שלך - זה שלך.

מה שבתחום של הזוגיות והביחד שלכם - כמובן של שניכם וכאן צריך למצוא פתרונות שיתאימו *לשניכם*

ומה שבתחום הילדים - גם כאן צריך חשיבה זוגית על איך מחנכים את הילדים, ומציאת התאמות שטובות לשנינו גם יחד.

 

בשני התחומים הראשונים למשל, ניתןלעשות הפרדה.

למשל, גם הוא אינו רוצה ללכת לקניון - את יכולה ללכת לבד, או עם חברות וכדומה...

אם לא מתאים לו מפגשים חברתיים - תיפגשי את עם חברות בכיף

 

וכן על זו הדרך

 

(ושוב, זה על קצה המזלג כי צריך כאן עיון מעמיק באיך ניתן להביא לכך ששניכם תרגישו טוב עם האמונות שלכם ועם ההשקפות שלכם בלי שזה יבוא אחד על חשבון השני...)

 

2. כתבת שאת לא יכולה לסמוך על בעלך ואת מתייעצת עם אנשים אחרים.

 

תוכלי לחשוב מדוע את לא סומכת על שיקול דעתו?

 

האם את מעריכה אותו, כבן אדם?

 

האם הערכת אותו בעבר?

 

מה אהבת בו כשהכרתם?

 

מדוע בחרת להינשא דווקא לו?

 

מה היה טוב בו?

 

מה טוב בו גם עכשיו?

 

כל אלו שאלות שיכולות לעזור לברר עוד את הסעיף הזה...

 

 

3. כתבת שאת מרגישה שהוא לא מתאמץ ותמיד צריך להזכיר לו הכל כי אחרת זה לא מתבצע -

 

גם כאן דרוש בירור רציני.

 

מה היה עד עכשיו? איך הזכרת לו, מה הזכרת לו, האם יש לו הפרעות קשב וכדומה, מהי הדינמיקה הזוגית הכוללת שלכם שאולי מאפשרת את זה בלי כוונה, 

איך בעלך מרגיש עם עצמו בכללי,

האם טוב לו בחיים,

האם טוב לו עם עצמו,

האם הוא מרגיש שווה ובעל ערך בעינייך?

האם הוא מרגיש גבר מוצלח בעינייך?

איך הוא רואה את הדברים?

 

בנוסף לכל הבירורים הנ"ל,

הייתי מציעה לברר אם יכול להיות שבלעך מרגיש באמת "לא יוצלח" או "לא שווה" או בלי תחושת ערך,

שהוא לא מספיק טוב, שהוא לא מספיק עבורך, שאין הערכה כלפיו ולאדם שהוא וכן הלאה - אם אכן הוא מרגיש כך זה דבר עמוק שיכול להסביר ולהאיר הרבה דברים וכמובן שהכיוון הנכון (אחד מהם) יהיה להשתדל ולפעול לכך שהוא כן ירגיש מוערך בעיני אשתו האהובה, כן ירגיש שווה וטוב, ומספיק, ובעל ערך...

רק ההרגשה הזו אצלו יכולה לחולל שינוי מדהים גם בזוגיות...

 

גם מה שכתבת בסוף שהרגשת שבשיתוף שלך אותו בעצבות שיש לך הוא לא הצליח לתמוך בך עד הסוף, ואפילו טען שאת רק מתבכיינת - גם הנקודות הללו יכולות לשבת על הרגשה יותר עמוקה אצלו של הנ"ל,

או דברים אחרים/נוספים,

 

אם למשל הוא לא יכול להכיל את זה שאשתו עצובה ומיואשת מהחיים ו*ממנו* - זה עלול להכניס אותו למנגנון הגנה שעצם יגרום לו ישר לפלוט "את מתבכיינת" - לא כי הוא באמת חושב שאת מתבכיינת, אלא כי זה מנגנון הגנה שעוזר לו להתמודד עם האיומים הגדולים הללו שהנפש שלו כרגע חשה - איום אחד שאשתי לא שמחה ואני רוצה וצריך שהיא תהיה מאושרת ומחייכת,

ואיום נוסף שאני מרגיש לא שווה בלב של אשתי ואולי בכלל בחיים - ואני צריך כאילו "לזרוק את הכדור" הלאה כדי שהרגשת האשמה והלא יוצלחיות הזו לא תידבק בי כי זה פשוט כואב מדי ובלתי נסבל להרגיש שאני אפס מאופס ובכללי בן אדם נוראי... אז מילים כאלה יכולות לצאת...

 

לכן מאוד חשוב לברר לעומקם של דברים מה בעלך מרגיש וחושב,

מהם הצרכים שלו,

מה את מרגישה וחושבת,

מהם הצרכים שלך,

 

ואיך ניתן להגיע למימוש הצרכים של שניכם יחד, בשמחה, בנחת, באהבה.

זה אפשרי לגמרי לגמרי! ב"ה!

 

 

4. כתבת שהוא עושה מה שנוח לו -

בעיקר לומד תורה,

הולך לישון אם הוא עייף

 

אם ננקה רגע את הרגשת הכעס והתסכול

ואת הרגשת העומס שנופל עלייך -

 

נסי רגע להסתכל על ההתנהגות הזו מבחוץ -

 

יכול להיות שיש מה ללמוד גם ממנו כאן.

 

הרי מה הוא בעצם עושה?

הוא עושה כמו שאמרת - מה שטוב לו, מה שהוא מאמין בו.

 

יש לו ערך של לימוד תורה - הוא משתדל כמה שיותר ללמוד תורה

 

הוא רואה לנכון שכאשר עייפיםן - הולכים לנוח וצוברים כוח *כדי לפעול אחר כך עם יותר כוחות וביותר יעילות*

 

אז אם מסתכלים על זה כך בהחלט אפשר אפילו ללמוד ממנו וגם להעריך אותו על כך שהוא הולך על פי הערכים שלו.

 

אם למשל לך חשוב ערך מסוים, למשל לבקר את המשפחה - ואת מבקרת - מעולה! מימשת את הערך שלך!

 

אם למשל חשוב לך למצוא עזרה כאשר את עייפה ולנסות לישון (כמה זה קשה עם תינוק/ת!) - אולי כדאי לחשוב על למצוא באמת עזרה כזו, בדמות בייביסיטר, מטפלת, משפחה, שכנות, חברות, גם בעלך כמובן בזמנים שהוא נמצא ולומר זאת מראש - זמנים בהם את מאפשרת לעצמך לנוח! ממש רואה בכך ערך עליון במנוחה שלך - ופועלת כדי לממש אותו!

כי זה חשוב!

כי *את* חשובה!

נסי בבקשה למצוא לך זמנים שגם את נחה,

מתמלאת

מתאווררת

זה חשוב מאוד מאוד מאוד.

 

ואני מאמינה שאחרי שתמצאי לך את הנחת הזו, הרבה פחות יפריע לך מה שכתבת - פשוט כי את עצמך תהיי מלאה ומאושרת ועם כוחות...

 

 

5. גם הנקודה שכתבת שהגעת מבית לא פשוט - גם עליה צריך כמובן להתעכב ולברר, וגם שם יכולות להיות הרבה תשובות שיעזרו לך להגיע לשמחה יותר גדולה בחיים.

 

6. ולגבי מה שכתבת שאת מרגישה שבחרת לא נכון, וכל מה שכתבת בסיפא של דברייך:

 

מצרפת לך עוד כמה דברים שכתבתי בכללי על מצב של זוגיות אחרי לידה,

על הבנת המהות של הנישואין,

ועל מצב בו שני בני הזוג בו זמנית מרגישים במצוקה:

 

בקישור הזה:

 

יקרה, - הריון ולידה

 

 

וגם כאן:

"

אישה יקרה!

קודם כל ולפני הכל - את יולדת!

מזל טוב!

 

חז"ל אומרים שאישה נקראית יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,

אז ק"ו כאשר את כותבת שילדת לא מזמן

וק"ו בנו של ק"ו שאת כותבת שה"גדולה" שלכם בת שנתיים!

 

ז"א שרק לפני שנתיים עוד היית "חופשייה" וללא כל אחריות הורית,

ובתוך שנתיים את מוצאת את עצמך, בשבח והודיה עצומה לקב"ה, אמא ל2!!! ואו!

והשני/ה ממש ממש טריים!

 

אז שנייה יקרה

קודם כל לנשום

להבין

את שנייה וחצי אחרי לידה

הגוף עבר טראומה רצינית

הוא כואב

הנפש גם עברה טלטלה

השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא - לאישה שהיא גם אמא ל2 הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!

לידה מטלטלת את כל הבית,

מפירה את כל האיזונים

שנייה!

 

בואי נבין רגע מה קורה כאן בעצם:

 

לי זה נשמע מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.

 

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת  לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

 

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

 

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

 

 

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

 

נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

 

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

 

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

 

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

 

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

 

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

 

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

 

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

 

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

 

אם את שנייה בעלך ואני שואלת אותך (את בעלך):

איך היה לך המעבר להיות אבא?

ואבא ל2?

ואיך אתה מסתדר בכולל ועם 2 עבודות?

ומה קשה לך?

ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?

ואיך בזוגיות?

 

ואז שואלת אותך:

איך היה לך המעבר להיות אמא?

ואמא ל2?

ואיך הייתה לך הלידה?

והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?

לאכול כמו שצריך?

להתאושש?

להתאוורר?

לקבל עזרה ותמיכה?

ואיך המצב הכלכלי?

ומה עוד קשה לך?

 

ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,

להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -

בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, בבית לבד רוב היום עם 2 פצפונים, מניקה בטח, מבשלת מנקה מסדרת, מחפשת עוד עבודה וכו' - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!

הוא בעיקר יבן את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,

תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,

מה קשה לך,

בלי להטיח בו האשמות או "אתה לא" וכו' אלא -"אני"!

לי קשה

אני צריכה ש___

הייתי שמחה אם ___

נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,

לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,

כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת!

ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.

ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.

ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)

ואז תגיע *ההבנה*

ההבנה אחד של השני.

ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:

מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?

הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,

אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?

ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?

ומה אני  יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?

ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?

ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?

ועוד לפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיוץ, דרך שלישית שטובה לכולם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!

לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!

 

למשל,

אם המצב הכלכלי מאפשר אל תחפשי עכשיו עבודה, אלא תנוחי לפחות חצי שנה.

למשל למצוא מסגרת לגדולה, אפילו חלקית.

למשל לקבל עזרה מאמא/אחות/חברה/שכנה/בייביסיטר

להוריד סטנדרטים

להביא מנקה

אוכל מוכן

מדיח, מייבש, כלים חד"פ,

אולי לחשוב על לעצור במירוץ הזה ולקבל כלים גם של הדרכת הורים וגם לזוגיות כדי לא להגיע למצבי קצה שיוצאים במשפטים כמו שתיארת,

אולי להבין מדוע קשה לו לשים גרביים במקום וכו' -

ולא לשפוט

ולא לכעוס

אלא להבין

ואז מתוך ההבנה לחשוב על פתרונות

מה יכול לעזור לך לזכור?

אולי שעון מעורר?

אולי פתק?

לשים שיר ברקע ולסדר לפני השינה את הדברים שאתה כן יכול?

משהו אחר?

איפה כן אפשר להרגיש שאנחנו באיזון?

שיש לי זמן לעצמי ואני לא קורסת ויש לי עזרה?

ושלך יש זמן לעצמך ואתה לא קורס ויש לך תמיכה?

וזמן גם לזוגיות ולביחד שלנו?

איך אפשר לגרום לזה לקרות?"

 

----------------------------

 

ב"הצלחה רבה רבה יקרה,

לחיים מלאי נחת, הבנה ואהבה שלמה יחד  

נערך

אחרי שמחקו לך את הודעת ההתרסה, שבת וכתבת אותה שנית:

איכס - צעירים מעל עשרים

אל לך לבוא בטענות אלא לעצמך.

תכנה אותי באיזה שם גנאי שתבחר, אינך מזיק לי כלל. אמת אני אומר לך- לא ישאר דבר משכרך בשמיים אחרי 120 כי הכל יאבד על הקללות והלשון הרע. עם זאת, אני אוהב אותך מאוד ומחבב אותך כשאתה כותב לעניין ולא מתסיס את הפורום בהודעות כדוגמת ההודעה למעלה. ולכן, אני מוחל לך בלב שלם ומזמין אותך לפתוח דף חדש. מניסיון זה לא עובד , אבל אני מנסה.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי [כֹּה] יְקַלֵּל וכי [כִּי] יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.

ללמוד קצת את הרקע
תודה על המילים - צעירים מעל עשרים

שימו לב שיש כאן שתי הודעות של ''נשמה כללית'' שנערכו, ובשתיהן לא מדובר בי, כפי שרואה מי שנכנס לכ''א.
ולמרבה הפלא, דקות בודדות לאחר שהן נערכו - נכתבו שתי ההודעות הבאות מטעם התינוק האמור. צירוף מקרים מושלם, מה?
כמובן. מה שקרה פה הוא פשוט מאוד, ומי שלא ריענן את העמוד עדיין - יכול לראות את זה: בהתחלה - מה שכתוב כעת מהניק המקורי שלו, נכתב בטעות על ידי התינוק מהניק המתחזה שהוא פתח, הוא שכח לעבור ניק.... ואז הוא קלט את הפאשלה, מחק את מה שהוא הגיב מהניק המתחזה לי, וכתב את זה מחדש מהניק המקורי לשלו.
אז מה לעשות, למרות המילים היפות שלו, המוסר שהוא מחלק לי בחינם, והניסיון להראות כמה הוא ערכי וישר יותר ממני, ממש קדוש מעונה.... העובדות מדברות בעד עצמן. מדובר בו, תינוק וטיפש חסר חיים, שעסוק בלהתחזות אליי ללא הרף.
הלכך, אתם עדיין מוזמנים להמשיך ולבדוק בכרטיס האישי, כדי לוודא מה שלי ומה שלו.
יום נעים לכולם.

כיוןן שהוא הגיב להודעות האלו, זה מופיע לו בכ''א, אבל כיוום שמחקו את ההודעות שלו - נותרו רק ההודעות האלו, שלי עצמי, מוצגות שם. מה שיכול להמשיך את הבלבול ולחשוב שהוא כתב אותן.
אז תתעלמו מהכרטיס שאליו קישרתי, אין בו עכשיו כלום חוץ מתגובות אמיתיות שלי, למרבה האירוניה, כי הוא הגיב להם....
פשוט בכל ספק תכנסו לכ''א של כותב ההודעה ותראו אם זה אני או לא.