לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה
לעצור.
ולהביט.
רק מבט אחד.
מבט אחד באשתי.
אני עוצר הכל ומביט בה
מסתכל עליה בעיניים
בלי שום מסכים ושום הסחות
פשוט מביט בה.
זה יכול להיות כשהיא חוזרת מהעבודה, או לפני שהיא הולכת לישון, או כשהיא באמצע פעילות או תחביב אהוב, או באמצע הבישולים לערב או לשבת -
אני מביט בה.
ואומר לה איזה יופי היא!
וואו.
נתתי לה חיים.
נתתי לעצמי חיים.
חוויתי את הרגע. עד הסוף.
חייתי.
לא הלכתי ליד החיים שלי, אלא נכחתי בהם, בתוכם.
את הרגע הזה אני אזכור.
מהרגע הזה אני אהיה ניזון
הזוגיות שלנו, ואשתי, והילדים - כולם יהיו ניזונים ממנו.
מבט אחד בילד/ה שלי.
אני עוצר הכל ומביט בו.
ורק חווה אותו.
ושומע אותו.
בלי לומר, בלי להסביר, בלי להשמיע, בלי מטלות ורשימות שצריך לסמן עליהן וי,
אלא רק שומע.
ונוכח.
וקשוב.
ומביט.
מביט לו בעיניים.
ומסניף את האושר העילאי הזה שזכיתי להיות אבא שלו (או אמא שלו כמובן 
)
ומשדר לו במבט הזה שלי - עד כמה הוא יקר ואהוב וכל העולם עבורי.
ובעצירה והמבט הזה שלי נתתי לו חיים.
ונתתי לי חיים.
וההורות מקבלת כ"כ הרבה יותר
והנפש של הילד שלי מקבלת כ"כ הרבה יותר
ומה שאני בונה בו, לשנים קדימה, הוא מעל ומעבר למה שאני יכול לדמיין.
מבט אחד פנימה
לעצור ולהביט מבט פנימה -
ולהבין. את עצמי.
להבין מה קורה לי בכלל עכשיו? ובחיים בכללי?
ולמה אני עכשיו מתוסכל / עצוב / כועס / נרגש וכן הלאה
ואחרי שעצרתי,
והבטתי פנימה
והבנתי -
אני יכול גם לתקשר את זה לבת הזוג שלי
אני יכולה לתקשר את זה לבן הזוג שלי
כי דייקתי לעצמי את עצמי
כי הבנתי
ואז הדיוק וההבנה הזו של עצמי, גורמים גם לתקשורת שלנו להיות יותר מדויקת,
עם פחות מטענים,
עם פחות האשמות וריבים
עם פחות מילים שהולכות ומסתבכות ונהיות יותר ויותר רעות ופוגעות...
ההבנה הזו של עצמי יש בה להעמיק ולהרים את הזוגיות שלנו הכי גבוה שאפשר
ולהבנה הזו יש כוחות על לבנות לעצמנו תקשורת וחיבור ושיח הכי טובים ומדויקים שיש.
ובעצירה ובמבט הזה פנימה אני נותן לזוגיות שלנו חיים.
מבט אחד לשמים, לקב"ה.
אני עוצר ומביט למעלה.
ובלי מילים מבקש. וכמה. וכוסף. ומתפלל. ומתגעגע. ואוהב. ומתחזק.
ומקבל בוסט של אנרגיה וכוחות וחיות -
כי יש לי אבא כל יכול שרואה ושומע אותי בכל שנייה, ונמצא כאן איתי תמיד
ואני מביט אליו
ושואב כוחות
ומתמלא
ונושם עמוק
וחי.
מבט אחד לטבע.
אני עוצר ורק מביט בפרח שלידי
בציפור בשמים
בגשם שיורד
בנוף
בסביבה
בכל אוצרות הטבע, גם ההכי קטנים ופשוטים שבהם.
אני מביט ומתרכז בפלא הזה, ובטוב הזה
ושואף אוויר מלוא הריאות
ומתמלא
כמה כוח יש במבט אחד.
במי אתם הבטתם היום?
ובמי תרצו להביט מחר?
ובאיזה חיים תרצו למלא את עצמכם?
אז לא הבנתי את הניסוח