פורום נשואים טריים (עמוד 109)

נערך

אחרי שמחקו לך את הודעת ההתרסה, שבת וכתבת אותה שנית:

איכס - צעירים מעל עשרים

אל לך לבוא בטענות אלא לעצמך.

תכנה אותי באיזה שם גנאי שתבחר, אינך מזיק לי כלל. אמת אני אומר לך- לא ישאר דבר משכרך בשמיים אחרי 120 כי הכל יאבד על הקללות והלשון הרע. עם זאת, אני אוהב אותך מאוד ומחבב אותך כשאתה כותב לעניין ולא מתסיס את הפורום בהודעות כדוגמת ההודעה למעלה. ולכן, אני מוחל לך בלב שלם ומזמין אותך לפתוח דף חדש. מניסיון זה לא עובד , אבל אני מנסה.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי [כֹּה] יְקַלֵּל וכי [כִּי] יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.

ללמוד קצת את הרקע
תודה על המילים - צעירים מעל עשרים

שימו לב שיש כאן שתי הודעות של ''נשמה כללית'' שנערכו, ובשתיהן לא מדובר בי, כפי שרואה מי שנכנס לכ''א.
ולמרבה הפלא, דקות בודדות לאחר שהן נערכו - נכתבו שתי ההודעות הבאות מטעם התינוק האמור. צירוף מקרים מושלם, מה?
כמובן. מה שקרה פה הוא פשוט מאוד, ומי שלא ריענן את העמוד עדיין - יכול לראות את זה: בהתחלה - מה שכתוב כעת מהניק המקורי שלו, נכתב בטעות על ידי התינוק מהניק המתחזה שהוא פתח, הוא שכח לעבור ניק.... ואז הוא קלט את הפאשלה, מחק את מה שהוא הגיב מהניק המתחזה לי, וכתב את זה מחדש מהניק המקורי לשלו.
אז מה לעשות, למרות המילים היפות שלו, המוסר שהוא מחלק לי בחינם, והניסיון להראות כמה הוא ערכי וישר יותר ממני, ממש קדוש מעונה.... העובדות מדברות בעד עצמן. מדובר בו, תינוק וטיפש חסר חיים, שעסוק בלהתחזות אליי ללא הרף.
הלכך, אתם עדיין מוזמנים להמשיך ולבדוק בכרטיס האישי, כדי לוודא מה שלי ומה שלו.
יום נעים לכולם.

כיוןן שהוא הגיב להודעות האלו, זה מופיע לו בכ''א, אבל כיוום שמחקו את ההודעות שלו - נותרו רק ההודעות האלו, שלי עצמי, מוצגות שם. מה שיכול להמשיך את הבלבול ולחשוב שהוא כתב אותן.
אז תתעלמו מהכרטיס שאליו קישרתי, אין בו עכשיו כלום חוץ מתגובות אמיתיות שלי, למרבה האירוניה, כי הוא הגיב להם....
פשוט בכל ספק תכנסו לכ''א של כותב ההודעה ותראו אם זה אני או לא.

כמובן ברגישות והבנה ומתוך קטע של שותפות... אולי כמו "איך אני יכולה לעזור לך"
אולי שהסיסמא תהיה אצלי? אמה אתה אומר?

הסיסמה אצל שנינו, החסימה היתה יותר כדי שהילדים לא יתקלו בטעות בתוכן בעיתי (הם קטנצ'יקים אבל כבר יודעים לחפש לעצמם דברים ביוטיוב ובגוגל..), בכל מקרה הוא גם עובד ויש בעבודה מחשב וכו' אז אם הגישה תהיה חסומה ממקום אחד אולי הפיתוי יהיה להיכנס ממקום אחר.. לא בטוחה שזה יעזור. אשוחח איתו

לדעתי אין סיכוי שזה חד פעמי. מי שצופה - צופה. זה אולי פעם ביום, אולי כל יומיים, אולי אחת לשבוע - אבל מי שצופה עושה זאת בקביעות, בתדירות זו או אחרת.

זה אולי נעשה מסקרנות בגיל 14, אבל כשזה נעשה על ידי גבר נשוי אז המטרה היא לחוות הנאה מינית, ומן הסתם גם הוצאת זרע.

זה לא מעיד על בעיה בקשר הזוגי, או על כך שהאשה לא מספיק יפה/חכמה/מושכת/מעוניינת או כל דבר אחר. זה פשוט מספק את יצר המין, ואסור לאף אחת לחשוב שזה באשמתה - כי זה פשוט לא נכון.

מבחינה רפואית, רואים בכך התמכרות רק אם זה מגיע בקביעות במקום דברים אחרים, למשל גבר שעושה זאת במקום ללכת לעבודה או במקום לשחק עם חברים או כל פעילות אחרת. במקרים האלה בדרך כלל יש מקום לפנות לעזרה מקצועית של פסיכולוג מומחה בתחום הזה ספציפית (אני יכול להמליץ על מכון ארגמן, לא המלצה אישית אבל מכיר מישהו שהמכון הזה הציל לו את הנישואין).

מי שעושה זאת רק בזמן הפנוי, וזה לא גורם לו להפסיד חיי חברה או להיכנס ל''קריז'' כשהוא לא מקבל את המנה היומית - לא נחשב למכור. במקרה הזה יהיה יותר קל להתמודד עם זה גם בלי עזרה מקצועית, אבל עדיין נדרש המון המון כוח רצון וחסימה יותר טובה של האינטרנט. כשיש פיתוי כל כך קשה שנמצא במרחק הקלדה על הטלפון, אפשר להגיד שברוב המוחלט של המקרים זה יהיה חסר סיכוי. צריך לחגוג הצלחות ולא ליפול מכשלונות, ממש כמו בדיאטה...

לדעתי אם הזוגיות איתנה ופתוחה, יש מקום לדבר על כך בעדינות ובלי האשמה. משפט כמו ''אני יודעת ש... ואני רוצה לעזור לך להילחם בזה'' - יעשה את העבודה הרבה יותר טוב מאשר צעקות והאשמות.

לא כדאי להיכנס לשאלות שרק יגרמו לבושה ולא יעזרו בדבר, כדוגמת ''הבנות שם יפות יותר ממני? אתה נוגע בעצמך תוך כדי?'' וכדומה. אין בהן טעם.

עם עבודה נכונה וזוגיות תומכת אפשר לצאת מזה מחוזקים ואוהבים

לפי מה שאתה מתאר זו כרגע לא התמכרות (לא מגיע על חשבון דברים אחרים..), אחשוב איך לנהל את השיחה.

אני בהריון מאוד מתקדם וצריכה ללדת במהלך השבוע הקרוב וזה משפיע מכל מיני בחינות. מקווה שאני צודקת..

כי מההיכרות שלי עם המון אנשים שהתייעצו איתי בנושא, זה פשוט לא נכון

אלא לפתוח את הנושא בצורה ישרה ועדינה (לא ממקום מאשים).

ואולי כדאי לחכות לתקופה רגועה יותר ולא תוך כדי לידה

כרגע גם אני לא פנויה לזה רגשית או בכלל. הנחתי את זה במגירה צדדית, אני יודעת שזה קיים, אני גם יודעת עם מי התחתנתי והכל בסדר ברוך ה' זכיתי בבעל מקסים גם אם יש מעידות פה ושם.. נתמודד

מעוררת השראה, כשמדובר בשאלה כזאת ובתקופה כזאת בחייך.
לידה קלה בעז"ה

שאני הייתי במצב שלה ,רק אחרי לידה,
בוא נאמר שכמה וכמה דברים התעופפו להם בבית

מחקרים מראים שיש אחוז לא מבוטל של בנות/נשים שצורכות/צרכו את התכנים הללו לא רק בנים/גברים.
מה שאומר שבפועל יכולה להיות תוצאה שאישה רואה ובעל מזועזע מהגילוי הזה לא רק הפוך .
אם שניהם צרכו/צורכים אין מה לשני להיות מזועזע מבן או בת הזוג שלו.

רגע הגילוי

יש שם גם מידע וגם כתובות ליצירת קשר לקבלת עזרה.

בהצלחה

בעז"ה אם יהיה צורך אשתמש. תודה!

לא פשוט

ובטח לא על איך לגשת לזה, זה דורש היכרות עם נפש האדם.
לדעתי מדובר במחסור באינטימיות. כשיש קשר עמוק ואישי אין שום דבר חיצוני כמעט שיחליף את זה (כמובן שזה לא הופך את האדם למלאך) ולפעמים כשזה חסר מחפשים ריגוש חלופי, ואלה הדברים הכי זולים שיש בהישג יד

גם גברים עם נישואים מושלמים וזוגיות שאפשר רק לחלום עליה, יכולים ליפול למקומות האלה.

 

הצפייה בפורנו נותנת הרבה דברים (ריגוש, חוויה, הנאה ופורקן וכו'), תחליף לאינטימיות הוא לא אחד מהם.

 

גם כשלא חסר כלום בחיי הנישואין אפשר להגיע למקומות האלה, כי הם זמינים ויפים ונעימים וערוכים בצורה מדויקת וצולמו בזוויות מחמיאות וכו', כלומר הם בוימו וצולמו על ידי מומחים בתחום שכל מטרתם לגרום לאנשים להתמכר לזה ולצרוך עוד ועוד מהדבר הזה.

 

 

מי שלא חווה אינטימיות עמוקה פשוט לא יבין.
די באמירה שנישואים מושלמים (קרי שלום בית שטחי) הם הבטחה לאינטימיות כדי לראות זאת

אם כבר מדברים על מומחים למיניהם, כדאי שתבדוק מחקרים מוחיים ופיזיולוגיים בנושא. תופתע מאוד לגלות כמה דברים שכנראה אצלך בגדר מיתוסים

אני חושבת כמו מי שהגיב לך, שזה לא קשור לחוסר באינטימיות אלא להרבה גורמים במקביל, והיום בלחיצת כפתור אתה יכול לספק את היצר..

במצבים לא בריאים מסוג כזה או אחר לא עסקינן, לא נראה לי שזה המצב וגם לא הייתי ממהר לרמוז על דבר כזה.
ולא, לא התכוונתי למחקרים לגבי התמכרות

דבר שני זה נראה תאווה וזה הכי נורא שחייבים לעשות משהו וזה דבר שלהראות שכואב לך ואל תעברי על זה בשתיקה ככה זה מתחיל ואחר כך מתדרדרים וכל הבית מתקלל ובטח שאחר כך אין שלום והכל בגלל זה

כאלה ששולחים את הילדים שלהם לשיעורי אנגלית בגיל 3. כן יש כאלה.

כי הרי היום חייבים אנגלית.
ואם הם לא ילמדו אנגלית בגיל מוקדם הם יצברו פערים.
ואז הם יפגרו אחרי הכיתה בחומר.
ואז הביטחון שלהם ירד.
ואז הם ירדו בשאר המצועות.
ואז הם לא יעברו בגרות.
ואז הם לא ימצאו עבודה.
ואז הם יהיו הומלסים.
ואז הם יתדרדרו לסמים.
ואז הם יכנסו לחובות.
ואז הם יתאבדו.
ואחרי זה גם ירצחו אותם.

והכל בגלל שלא שלחו את הילד ללמוד אנגלית בגיל 3.

באופן כללי זה לא נושא שמדברים עליו כל כך, אבל לך תדע כמה בתים התפרקו בגלל הסיבה הזאת.

בכל אופן, הכוונה לא הייתה ללעוג.
הכוונה הייתה הרצון לשים בפרופורציה הנכונה את הנושא הזה.

בגדול... אסור לעשות מזה דרמה שלילית רק דרמה חיובית
מנסיון
רק לחזק לתמוך לחבק לעודד ולתת ולטעת את התחושה של אני פה איתך במשבר יותר טוב מכל דרמה של בכיות וצעקות וברוגזים למיניהם

וואו!

 

באמת אני מלאת התפעלות והערכה כנה אלייך

אשרייך!

 

מצרפת לך תגובה שכתבתי בנושא בעבר בתקווה שתוכלי למצוא בה דברים שאולי יעזרו לך קצת ❤

 

 

שלום יקרה - הריון ולידה

 

אתם באמת נשמעים זוג מקסים ואני בטוחה שתעברו את זה ותצאו עוד יותר גדולים ומחוזקים!

שתהיה לידה קלה ובידיים מלאות והמון המון אושר ואור וטוב שלם ב"ה! 

בלי עגבניות בבקשה.
הומור שחור זו דרך ההתמודדות, שלא מעידה באמת על שמחה או הנאה מהסיטואציה.

דודה של אישתי (בת להורים גרושים) מספרת שפעם חברה מהעבודה סיפרה לכולם שההורים שלה התגרשו, וכולם השתתפו בצערה, ורק הדודה שאלה-''מזל טוב?'', והיא אמרה שכן, וב''ה סוף סוף מישהו מבין אותה...

יאללה חגיגה

מעניין מה מחייב המוסר במקרה כזה?

הייתי עד כשהייתי דוס טרור.

כיום, כמעט ולא שומר כלום.
האם עלי להודיע לזוגות שהם לא נשואים בעצם?

יש מקרים רבים שאחרי כמה שנים העד נפטר אז מה לשיטתך מה קורה במצב כזה?

מרבה לשחק בקוביה ולהפריח יונים...

אתה לא יודע איזו בושה אתה הולך לחטוף אחרי שמלאך המוות יקטוף אותך מפה

עדיין זה חשוב לי, בגלל אלו שראו קודם וטרם נתקלו בהבהרה שלי.
תודה!

שוב שכוייח על הטיפול

יש כזה דבר
אולי כדאי לברר במרכזים כאלה של אלימות במשפחה הם ידעו להפנות לפי המצב בטח למשהו רלוונטי.

הירשם עכשיו לסדנת תקשורת מקרבת
של מאיר שרפר.

לשפר את התקשורת לחזק את הזוגיות | ערוץ ７

ואני מחפש את הטלפון שלו אדמח לעזרה

האזן לסדנא שלו

נפגשתי עם עשרות בחורים, נראה לי ..
עם רובם המוחלט לא המשכתי אפילו לפגישה שניה. עם שניים שלושה המשכתי לעוד כמה פגישות.
כשנפגשתי עם בעלי זה פשוט היה משהו אחר לגמרי. מהפגישה הראשונה זה היה ברור שזה אחר. ודי מהר גם היה ברור שזה מוביל לחתונה.
ויחד עם זה היו התלבטויות קשות.
/>מצד שני, ממש לא אצל כולם זה ככה...

יצאתי עם מלא בחורות..שום דבר לא הבשיל למשהו רציני, עד שהכרתי את אשתי ואז זה פשוט זרם עד החתונה, אך עם הרבה לבטים בדרך..

לא הייתה משיכה מינית בהתחלה, אבל הייתה מציאת חן.
היה לי מאוד טוב בפגישות, רציתי שהן יימשכו לנצח...

די מההתחלה היה לי ברור שאני רוצה חתונה, מאוד שמחתי כשהבנתי שזה הדדי 😁

אם אחרי 3 פגישות עוד אין התאהבות/אהבה או משיכה מינית, זה לא אומר כלום. הרגשות האלה יכולים להגיע בהמשך.

כמובן יכול להיות שבגלל דברים אחרים מבינים שזה לא מתאים, ואז באמת לפעמים אין טעם סתם למשוך את זה.

שאני שמה לב שאני קולטת דברים מסויימים על התחלה(לא פגישה ראשונה אלה שניה שלישית)
ובעקבות כך בוחרת לסיים קשר. כי אין טעם לבנות קשר כשאני יודעת שאין בכלל מציאת חן או שאין התאמה מבחינת השכל.

אני תמיד מתפללת שלא עושה טעות שאני פעולת ככה..

רק תבדקי עם עצמך שאת לא שמה לבחורים הנחמדים רף גבוה מידי...

והאמת שדווקא הפשטות חסרה לי..
של אהבת התורה!

אבל תזכרי שמה שאת דורשת מבעלך את צריכה גם לדרוש מעצמך

אל תעשי את הטעות הזאת

 

תכירי אותו כמו שצריך. את המשפחה שלו. תרגישי שאת אוהבת אותו לפני שאת מתחתנת!

 

לא מאמינה בשטויות של אחרי החתונה זה יבוא.

סליחה אם לא היה מובן..

סורי מתה מעייפות

בערך 8 בחורים. בעלי ה8.
יכולה לספר שעם הבחורים שהמשכתי מעבר לדייט אחד זה היה שכלי לחלוטין. כי ראיתי שיכולה להיות התאמה. אבל זה לא התקדם מעבר וחתכתי. או שראיתי אחרי מספר דייטים דברים שלא מצאו חן בעיני.

ועם בעלי, בדייט ראשון הרגשתי משהו אחר.
אני חושבת שזו גם הפעם הראשונה שהרגשתי שיש לי משיכה למישהו. והתרגשתי לראות אותו כל הזמן.
אבל, כן היו התלבטויות. זו לא החלטה פשוטה כלל.
ומה שהכי משעשע שהוא הכי לא ממה שתכננתי לעצמי. הכי לא. ברמה שאחת החברות אמרה לי סמיילי מה הקשר בינכם???

3 פגישות נשמע לי סבבה כדי להחליט אם להמשיך או לא.

רק נשיאת חן בסיסית.

מההתחלה היינו באותו ראש גם אם לא הסכמתי איתו על כל דבר.

השאלה המנחה שלי היא תמיד האם נעים לי איתו? האם טוב לי כרגע?

בא לי שיתקשר אלי? שתהיה עוד פגישה? אם כן ממשיכים אם לא מפסיקים.

ויצאתי עם כמה זמן מכובד, שהכל התאים בשכל והמשכתי לעוד פגישה ועוד אחת. ולא הבנתי מה לא בסדר.

עד שרב שהתייעצתי איתו העמיד לי את השאלה הפשוטה הזו מול העיניים. והבנתי שלא. הייתי מסננת המון בשיחות טלפון את הבחורים וחוזרת קצת עייפה מהמפגשים ומרגישה שיוצא לי המון כוח להשקיע בזה.

ועם בעלי זה לא היה ככה. יכלתי להיפגש 3-4 שעות ואז לשמוח שהוא מתקשר בלילה ולדבר עוד שעתיים.

האם הבנתי ישר שזה מוביל לחתונה? ממש לא!

רק אחרי חודשיים של מפגשים נעימים הבנתי שאם אני רוצה לקבל החלטה אני צריכה לעשות קצת שיעורי בית פנימיים.

התישבתי מול דף וכתבתי את החסרונות והייתרונות שלו. את ההיתרונות קל לקבל. השאלה אם את החסרונות אני מוכנה לקבל.

למרות הפחדים שהיו לי לפני שהרגשתי כאילו הרבה תקלים ואולי חסרונות בפועל שישבתי וכתבתי את זה הרשימה היתה מאוד קצרה. וכל משהו שאולי הפריע לי ממש הצלחתי להבין מאיפה זה נובע אצלו.

ביקשתי גם ממנו לעשות את אותו דבר. והבאנו את הדפים לפגישות ודיברנו על זה.

תוך 2 פגישות הבנו שקפצנו מדרגה והסרנו מחסומים שריחפו מעלינו בצורה לא ברורה. שבועיים אחר כך כבר היינו מאורסים.

המשיכה הפיזית הגיעה רק אחרי האירוסין. שהלב היה בטוח שזה זה. 

יצאתי יחסית עם מעט בנות.

 

אצל הבנות האחרות הפגישות היו טובות וזורמות בהתחלה, והקשר לא התפתח בהמשך (אחרי כחודש).

 

דוקא עם אשתי התחיל לא מדהים,

לא היה כ"כ כיף בפגישה הראשונה, רק בגלל שאבא שלי תמיד היה אומר לנו, שלא שופטים בן אדם על פי פגישה אחת, נתתי עוד צ'אנס.

למזלי היתה פגישה שניה מצויינת.

אבל אז הפגישה השלישית היתה שוב די מבאסת. התלבטתי די הרבה האם לתת עוד צ'אנס, בסייעתא דשמיא נתתי, וב"ה בערך מאז נפלא לנו ברצף (כבר כמה וכמה שנים).

 

לא אומר שצריך להמשיך סתם ובכח, אבל לעיתים כדאי מאד לתת צ'אנס, ודברים נפתחים.

 

סתם אבל כלל של שלוש פגישות זה מסוכן בעיני.

 

אבל לפעמים כללים מצילים את המצב,

ומזכירים, מה שהלב לעיתים נוטה לשכוח.

 

חשוב תמיד לשים לב שהכלל אינו למעמסה ומשתמשים בו בחכמה, אבל לדעתי בתור כלל, זה דבר נכון-

אם יש התאמה עקרונית, אין דחיה, ולא נתגלו גילויים מפתיעים או סיבות טובות לחתוך,

לתת צ''אנס לפגישה שניה, גם אם היתה פגישה ראשונה לא משהו

.

כמובן, לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ואדם צריך להשתמש בלב ובשכל שלו בצורה מאוזנת.

 

מסכים שכלל של שלוש פגישות הוא מוגזם (לא יודע אם זה מה שהשתמע מההודעה שלי, אבל זה כמובן לא מה שכתבתי).

 

נשמה♡
לעניות דעתי הגישה הזו לא כלכך בריאה, לא משנה כמה מהר מרגישים שזה זה ושאיתו הולכים להתחתן יש דרך שבעיניי חייבים לעבור יחד עד להחלטה סופית שאכן מתחתנים
בעיניי להיות מכוונת לצאת זמן קצר כל כך זה לשחק עם המזל, במיוחד אם מדובר בבחור הראשון שנפגשים איתו.
לא מחליטים החלטות משמעותיות כאלו ברגע~

תבואי פתוחה למסע הזה, אל תבואי בגישה של להתארס כמה שיותר מהר, זה לא נכון ואפשר ליפול ככה חזק
תהיי קשובה לעצמך, לבחור, למקום שהקשר מוביל אתכם

אני מאמינה שמקום שירות/לימודים לקח לך כמה שבועות/חודשים טובים להחליט לגביו, אז למה בנושא חשוב כל כך, והרה גורל כל כך, את מזדרזת?!

הכל טוב נשמה, ה' איתך, יש זמן..♡
מלא בהצלחה~

__
ואשמח לדעת למה את מכוונת להפגש זמן קצר כל כך.

לא התכוונתי שלוש פגישות ואני מחליטה אם זה זה בכלל לא אני מאד רחוקה מזה..
התכוונתי שהקשרים שלי עד עכשיו היו 3 פגישות גג לא היה לי קשר ארוך כי אני באמת מחכה שיהיה התאמה בסיסית ורצון להיפגש מה שלא כל כך היה לי עד עכשיו..

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי טוב...

אה וואי. זה באמת לא היה מובן בראש השרשור.. מחילה נשמה♡

בכל אופן, אנחנו ידענו עוד לפני שיצאנו שנתחתן בסוף, הייתה איזו תחושה כזו שזה נכון
אבל לא תמיד ולא כולם מרגישים את זה, לכן חשוב מאוד להיות פתוחים לזה

בהצלחה♡

בניגוד לכל אלה ש׳הרגישו מייד׳ וכו׳..
יצאתי עם עשרות בחורים, אצל חלקם הרגשתי יותר ואצל חלקם פחות. עם בעלי התחלתי לצאת במקביל לתהליך של בירור עם עצמי
היה רגיל, אפילו ייתכן שאם הייתי יוצאת איתו בשלב מוקדם יותר בחיים הייתי חותכת. אבל ראיתי שהוא אדם טוב והיו בו הרבה דברים שהיו לי חשובים
לקח לי זמן עד שהוא ימצא חן בעיניי ולאט לאט נתתי יותר צ’אנס לקשר, הצלחתי להיפתח ולהעז ובסוף גם להרגיש (לא ׳וואו׳ ומשהו מוחלט אבל רגש בסיסי וטוב וכמובן- לא הייתה דחייה מבחינת משיכה(
ההחלטה להתחתן הייתה קפיצה למים בסופו של דבר, שכלית מבחינת הסתכלות של כן/לא ובחינה שקיים רגש בסיסי וטוב
וזהו
לא תמיד צריך לחפש את הפרפרים והריגוש, אפילו לא כדאי, כי לא בהכרח שהם יגיעו.. (כן שוב חוזרת שצריך מציאת חן בסיסית ורגש בסיסי! אבל לא מייד..)

לא הייתי נפגש עם בן/בת אנוש שלא היה לי מעניין אתו בפעם/פעמיים הראשונות.

לנו היה קסום
הרבה דופמין על ההתחלה

חנקת...

את צריכה להרגיש נעים בפגישה
אם הבנאדם ממש דוחה אותך מבחינת אופי/מראה חיצוני --לא כדאי להמשיך, לא משנה באיזה מס' פגישה..... לפעמים לוקח זמן עד שאת סגורה על עצמך מה את מרגישה כלפי הבנאדם- לא צריך להבהל

בד'כ כשדוחה - קולטים בפגישה הראשונה, לפעמים קולטים בהמשך... תלוי....

אם יש התלבטות - דברים טובים לצד דברים פחןת טובים - אין לך ברירה אלא להמשיך להפגש, עד שהספק יוכרע לכאן או לכאן

אנחנו לא מושלמים, יתכן שיש דברים שמפריעים-השאלה באיזו רמה, אם זה ברמה שאת מסוגלת לסבול או לא
להסתדר עם היתרונות שלו - לא בעיה
להסתדר עם החסרונות שלו - את זה צריך לשקול אם זה ביכולת שלך לסבול או לא, .....
(אם יש לו הרבה יתרונות בעיניך - זה יכול לחפות על חסרונות קטנים, כי רוב האישיות שלו אהובה ורצויה בעיניך, אז הוא 'שווה את זה' בעיניך ככיכול )
בהצלחה

אבל עובדת עם לקוחות וגם אני חוזרת מותשת.
לא תאמיני איזה אנשים יש בעולם הזה. באמת.
מבינה אותך.
עוזר לי לזכור שזו תקופה שחולפת ותיכף הם יגדלו ואני אתגעגע לתינוקיות הזו.

אז נכון שלפעמים אני חסרת סבלנןת. אבל אני בן אדם.
רוב הזמן אנחנו אחלה אימהות😍

שהם גדלים (ברוכשם, כן?)
ופשוט כל כך הרבה ימים אין לי כח
אני מוצאת את עצמי מנהלת אותם. לא מגדלת.
טאק. טאק. טאק.
לגמור
להאכיל
להשכיב
ביי

אני רוצה לגדל אותן בנינוחות
בשמחה
אני לא חושבת שאני אמא לא טובה
משתדלת מאוד
להיות, לתת תשומת לב, להקשיב ולא להתעצבן
והרבה מצליחה ברוכשם. הרבה גם לא...
אבל -

רוב האנרגיות שלי מופנות החוצה
במקום פנימה.

כל כך חבל
בזבוז מטורף של משאבי הלב שלי.

באסה🙄

אני פשוט משלימה עם זה. כי אין לי באמת אלטרנטיבה.
ומשתדלת לתת את הכי טוב שאני יכולה בזמנים שאני מסוגלת.
נכון שיש ימים שמתקתקים הכל רק כדי שילכו לישון.
אבל יש ימים שלא. ובהם אני בוחרת להתמקד.
ויש את שבת.

אני חייבת לעבוד. המשכורת שלי היא כורח במציאות המשפחתית שלנו.
אז מנסים להוציא את המקסימום.
וכשאני בקריסה אני משתדלת לקרוא לבעלי שיבוא. (הוא בתחום ההוראה גם, תודה לאל, אז אחהצ פנוי לו. ואחהצ הוא בישיבה מבחירה של שנינו).

הלוואי ויכולתי.
עד לפני שנה עבדתי 8 עד 1.
אבל בא אופק חדש וחירבש הכל.

מודה להשם על המשכורת
אבל זו מציאות ממש קשוחה

כבר לפני הרבה זמן היא נכנסה לאופק חדש והתחילה לחזור מאוחר.
ואחכ שעות שיחות עם אנשי צוות עם הורים🤦‍♀️

והאנרגיה שלי לא הולכת על ילדים אחרים.
פשוט אין הרבה ממנה באופן כללי והיא הולכת על עבודה.
כמה אני רוצה להיות מאה אחוז בבית וחמשים אחוז בחוץ. אבל תמיד יוצא שבחוץ מחויבים למאה אחוז ואז מה שנשאר לתת בבית זה אפילו לא מגיע לחמישים.
אני חושבת על זה הרבה בזמן האחרון.

כשעבדתי כרווקה בתור גננת כל יום מחדש תהיתי לעצמי מאיפה לגננות יש אחכ כח לילדים שלהם.
חלק מהסיבות שהחלטתי לעזוב את ההוראה בסוף...

ולא. זה לא הגיוני בכלל.

שזה הרבה פעמים ענין של תקופות ואימון על שריר הסבלנות והסלחנות לעצמי. יש זמנים שהבית משלם את המחיר (בד"כ כשאין איזון בנפש, נגיד, דוגמה היפותטית, במערכת החינוך- תחילת שנה- מיד אחרי החגים- אחרי 4 גלי קורונה או מחסור כרוני בשעות שינה וכד'), ויש זמנים שהמעיינות של האנרגיה מתאזנים, והכל הרבה יותר יציב, שקול ועל מי מנוחות.
כמה ברכה יש בחמלה והאהבה הבלתי נגמרת של הילדים, ואני מקוה גם של הבעל, שמאפשרים לנו לטעות ולהתיישר שוב, שוב לטעות ושוב להתיישר והם שם- שמחים בשמחתינו ועצובים בעיצבוננו.
כמובן כל עוד המצב לא חורג מגבולות הטעם הטוב, ואם כן צריך לחשב מסלול מחדש.
תנשמי עמוק, תארגני לך זמן שקט עם כוס קפה או משהו מתוק או כל דבר אחר שעושה לך טוב לכמה דקות ביום, ותדאגי בתקופות כאלה לתת לַבנות פעם ביום ככה, מבט בעיניים/ חיבוק ונשיקה/ להגיד כמה את אוהבת אותן ושמחה בהן- או מה שתהיה השפה שלך להביע את אהבתך וגאותך. וגם השאר יהיה בסדר.

ואוו

במיוחד שזה בהתמדה כך, יום יום..
ללמד זה המון אנרגיות, חינוך מיוחד זה כפול 10

יש כמה דברים מעשיים שיכולים לחדש קצת את האנרגיה אחרי העבודה אבל לפניכן לבדוק האם את ישנה מספיק בלילה? אוכלת אוכל טוב ומזין? אלה הם הדלק של הגוף.

חיבוק גדול של הזדהות מיש אהובה ❤

 

אני בזמנו עשיתי שינויים בחיים בדיוק בגלל זה וב"ה נוצר איזון, אבל מנסה לכתוב עוד כיוונים שאולי יכולים לעזור גם במציאות הנוכחית:

 

* קודם כל אפשר לחשוב עם עצמך מה יש שם באותם הרגעים שאת חוזרת הביתה,

מה בעצם את צריכה שם,

מה גורם לך להיות בחוסר פניות -

 

ואז לנסות לתת מענה לדברים הללו, אחד אחד.

 

למשל,

אם את עייפה ומותשת וסחוטה כמו שכתבת,

לבדוק אפשרות לנוח חצי שעה בין לבין - או אם יש אפשרות לחזור הביתה חצי שעה לפניהן ולנוח קצת,

 

או להביא אותן הביתה, להביא פרי ולהניח מראש עמדה של יצירה/ספרים/מסכים/אחר שיהיו בזמן רגיעה קצר ואת על הספה נחה / שותה תה / נושמת עמוק / שומעת שיר אהוב / עושה אמבטיה נעימה / כל דבר אחר שאפשרי 

 

או למצוא לחצי שעה הזו זוג ידיים נוספות שיהיו איתך - בעלך, בייביסיטר, שכנה, חברה וכו'

ואז גם תזכי לקצת הירגעות והתרעננות לפני "משמרת ב'"

 

 

* עוד כיוון שלי אישית מאוד עזר: לקבוע לעצמך שלפחות 10 דקות ביום את כל כולך בפניות לכל ילדה.

נכון 10 דקות זה לא הרבה, אבל זה מאוד הרבה אם מכניסים לתוכן פניות שלמה ואיכות שלמה.

גם עבורך זה יהיה משמעותי, וגם עבור הילדות כמובן.

 

אז לא ישר כשאת חוזרת סחוטה,

אבל למשל ב18:00-18:10 - קחי ילדה אחת ושבי איתה.

תעשו כל מה שבא לכן יחד.

תדברו, תשתקו, תצחקו, דגדוג, משחק, ריקוד, אפייה, שיר, לשמוע אותה, לחבק אותה, לומר לה כמה היא מדהימה וכמה את אוהבת אותה, כל דבר...

ואז הילדה הבאה

והבאה

 

ולפחות מ18:00-18:30 את *יודעת* שבחצי שעה הזו זה זמן קדוש שאף אחד לא נוגע לך בו - מכבה טלפונים ופשוט בזמינות ופניות שלמה עבורן.

 

ככה עוד יום

ועוד יום

ועוד

 

וזה מאוד משמעותי!

 

ואם את רואה שיש ימים שאת עם יותר כוחות את כמובן יכולה להאריך את הזמן הזה,

גם בשתות וחופשים כמובן

 

 

* עוד כיוון - זה לנסות לשלב אותן בעשייה היומיומית של הבית שאת גם ככה צריכה לעשות - למשל שיעזרו בשטיםת כלים, עריכת השולחן, לחתוך סלט, להביא כביסה, לטאטא, לקפל כביסה,

ברקע את יכולה או לדבר איתן על איך היה היום וכו',

או לשמוע יחד שירים ולשיר,

או כל דבר שאתן אוהבות

ואז את מכניסה עוד תוכן לזמן שממילא "שרוף" מראש וזה עושה עוד קצת טוב על הלב

 

* להתמלא ולמצוא לעצמך בתוך כל הטירוף והעומס - רגעים של נחת לעצמך.

של פיתוח תחביבים, של רגיעה לגוף ולנפש,

להוריד מעלייך כל מה שלא דחוף ופחות חשוב,

להוריד סטנדרטים לבית מושלם ומצוחצח כל יום כל היום,

וכל מה שיעשה *לך* טוב וימלא אותך

 

* להכין טבלה או רשימה של דברים יחד עם הבנות של דברים שהיינו רוצות לעשות עם אמא ובכלל,

וכל שבוע או שבועיים להתמקד רק בסעיף אחד מהרשימה ויום בשבועיים לעשות אותו,

כך לאט לאט יש עוד וי ועוד וי על הרשימה...

(גם אם זה"רק" "טיול בגינה" זה עדיין נחשב!

 

וכך תחושת ההצלחה והעשייה גוברת כי את סופרת דווקא את ההצלחות

 

* להשתדל ב3 זמנים הכי יקרים וחשובים ביום להביא ולהוציא מן הכוח אל הפועל את האהבה וההערכה למתוקות גם באופן מילולי ושלם:

 

לפני שהן הולכות למסגרות,

 

אחרי שהם חוזרות מהמסגרות,

 

ולפני שהן הולכות לישון

 

ומספיק שאת אומרת להן לפני השינה: "כמה את מדהימה מתוקה שלי

וכמה אמא אוהבת אותך

וגאה בך

וכמה את מיוחדת ב____

וכמה אני גאה בך על ____

ואיזו תכונה _____ מיוחדת ומאירה בך"

 

וכך כל ערב,

עם חיבוק ונשיקה,

 

וחיבוק ואיחול הצלחה בבוקר,

 

ולשאול איך היה היום כשחוזרות עם חיבוק -

 

כבר התחנות הללו ביום, שהן בקביעות ובצורה כנה ואוהבת כמו שאני בטוחה בטוחה שיש בך - זה עולם ומלואו עבור הבנות המתוקות הללו! זה הכל!

 

* לחמול ולהבין גם את עצמך.

זה *באמת* מתיש

ושוחק

ומעייף

לגמור את הכוחות, המוגבלים שלנו, כולנו, מעצם היותנו בני אדם בשר ודם עם אנרגיות מוגבלות... על ילדים אחרים,

ילדים זה באמת מאתגר ואינטנסיבי ודורש מאוד מאוד דורש...

ואת כל יום, שעות רבות, עסוקה בלעשות כמה שיותר טוב עבור כל כך הרבה נשמות וילדים! את עושה את הכי טוב שאת יכולה!

ואת עושה עבודת קודש של ממש!

כל שנייה שאת שם!

 

ובטח שהכוחות ילכו ויאזלו...

את רק בנאדם!

לא אמא רעה חלילה - אלא רק בן אדם!!!

 

שמנסה

שרוצה

הו הו כמה רוצה...

 

ואת גם תצליחי!

 

ואת יודעת מה?

את כבר מצליחה!

 

ואת תצליחי עוד יותר ועוד יותר

 

לאט לאט

 

והמצפן המהמם הזה שיש לך בפנים - שאומר לך מתי "סטופ"

ומתי "חשב מסלול מחדש"

ומתי זה לא שלם עד הסוף

ומתי זה כן -

הוא מדהים!

והוא ימשיך להאיר לך את הדרך כל הזמן

 

ואם צריך שינויים או שיפצורים - מעולה!

אבל לאט לאט

ובאהבה ענקית לעצמך!!!

 

* תפילות.

אין על הקב"ה אין.

הכל להתפלל אליו. לפרטי פרטים.

לספר לו

לשפוןך בפניו,

לדייק, לבקש, להתפלל.

 

נותן כוחות אדירים!

 

* והכיוון אולי הכי חשוב - לזכור דווקא את החוזקות שלך ואת הנקודות הרבות רבות רבות בהן את היית ועודך אמא מ-ד-ה-י-מ-ה!

 

ממש להעביר את כל האור הזה שבך ושבאימהות שלך לקדמת הבמה,

לזכור ולהזכיר,

כמה חיבוקים חיבקת

כמה סיפוןרים סיפרת

כמה הרגעות הרגעת

כמה חום ואהבה נתת

כמה בישולים בישלת

כמה כביסות כיבסת

כמה משחקים קנית ושיחקת

כמה שירים שרת

כמה צחוקים איתן צחקת (חח לא מנסה שיצאו לי חרוזים, בפוקס יצאו כמה... שלא תגידי לעצמך: שיאו איזה שיר גרוע )

כמה ליטופים ליטפת

כמה עזרת ותמכת

ועודדת

והסברת

ותיווכת

ופישרת

וכמה אהבת!!!

 

וזה המון המון

ועוד המון המון!

 

ואת יכולה גם לחשוב עם עצחמך מה מיוחד במשפחה שלכם, באמא שאת, מה דווקא את מעניקה להן - ודווקא בנקודות החזקות הללו להתמקד ולהמשיך להעצים אותן עוד ועוד.

לא רק ברע, ברע זה קל, כולנו עם חסרונותצ וכולנו נופלות למקום הזה של להתמקד רק במה שאין, בחסר, בחסרון.

אבל האמת היא שאם נתמקד ביש זה יעשה טוב כפליים.

 

ואפשר גם לפנק את עצמך על כל 3 דברים טובים וחוזקות שאת עושה - להעניק לעצמך תעודת אם השנה בצורת פםינוק שאת אוהבת, וזה יכול להיות כל דבר שעושה לך טוב!

 

 

ב"הצלחה רבה יקרה, לעוד אינסוף שעות ורגעים של אושר ונחת משפחתית שלמה ❤

גם בלי קשר לשאלת פותחת השרשור, חיזוק חזק לאמהות 😁 מעולה כמו תמיד! נל'ה התגעגענו 😁

תגובה מחזקת ומשמחת.
כתבתי אתהפוסט הזה ברגע מאוד חזק של תסכול, ושל תהייה לשם מה הכל בכלל?!
אני משתדלת לזכור את כל החלקים של הקונספט הזה...

חלק גדול ממה שכתבת אני כבר עושה (כיף!🤗)
וחלק לא.
לצערי אני יוצאת לפניהן (לרוב הן עוד ישנות או בדיוק מתעוררות) וחוזרת אחריהן😑

וזה אחד החסרונות הכי גדולים.
בהשכבה - אני ממש משתדלת שיהיה בטוב עם שירים וסיפורים אבל הרבה פעמים כשקמים כל שניה זה כבר הופך ל: "לילה טוב!! אני לא מרשה לקום! תשתי מחר!"

אבל היום בבוקר היה משו מתוק שהרחיב לי את הלב.
אני מתארגנת בתזזיתיות לצאת לאוטובוס
והבננות מכורבלות על הספה בשלבי התעוררות שונים.
אני: יום טוב מתוקות שלי
בת ארבע: ביי ביי אישה אהובה!
😳
😌😌😌

חייכתי כל הבוקר.

תודה נלה. את קסם.

"ביי ביי אישה אהובה"!
ואי, זה נדיר!!!
איזו מתיקות איזו

מזדהה מאוד עם החלק שכתבת על הלילות, מילה במילה
זה בסדר,
גם אהבה וגם גבולות במחיר אחד

כיף לקרוא את כל מה שכתבת 🙏
ואת קסם בעצמך! 🥰

לפחות אתן מצליחות להשכיב את הילדים!
אצלי הם פשוט לא נרדמים כמעט!

כנראה מחקה את בעלך - 'בי בי אישה אהובה' -מרגש לשמוע את זה

זו בעיה כללית אצל אנשי חינוך. השאלה בעיקר לאיפה זה הולך. אפשר לסחוב שנה שנתיים ככה אם זה הולך ומשתפר.

אם ההוראה מוציאה את כל המיץ וזה לא משתפר עם הזמן- זה אומר משהו. לא להישאר בכל מחיר.

מעץ הדעת כשאומרים לך לא!

מאד מובן, נראה לי שזה נכון לרוב המקצועות לכן אני חולם( ושואף) לעצמאות כלכלית

זה טוב לדייטים וגם בטוח לזוגות נשואים. תכתבי לי בפרטי אמליץ לך בחום מכירה מישהי שעושה את זה

@@אין לי הסבר

אפשר פשוט לחפש במרחבי המרשתת...

קצת מסובך אבל שווה חוץ מביטוח העברת בעלות אין עוד הוצאות.

 

אנחנו עשינו את זה פעם שהיינו צריכים רכב נוסף.

כשהיה בין רכבים והיה חייב רכב לעבודה.
אומר שמתקשרים לכמה חברות ומבקשים הצעת מחיר.

אין דרך לברוח מזה, גם בשכירות יש הוצאות גדולות וגם בקנייה..

בשכירות אתה משלם מקדמה, ותשלום חודשי גבוה ברוב המקרים, ובסוף הרכב לא שלך..

את מתבלבלת בין שכירת רכב לבין ליסנג פרטי

אבל השכרה לטווח קצר באמת בלי מקדמה. אתה צודק

תפעולי, זה דומה יותר לשכירת רכב.
אתה משלם תשלום (גבוה) ומקבל תמורתו רכב כולל הכל (חוץ מדלק ואגרות/קנסות) כולל ביטוח, טסט, טיפולים וכו'.

ליסנג פרטי יותר דומה לרכישת רכב בהלוואה.
אתה קונה רכב, ומשלם עליו כל חודש החזר חודשי

ההבדל...
אם הלך המנוע למשל
בתפעולי יגיע גרר. יקח את הרכב התקול ויביא לך רכב תקין.

בפרטי, זה עניין שלך,
אתה צריך לסדר

בנסיעות ארוכות.

לנו יש הרבה כאלה אז זה ישר ירד מהפרק.
אני גם לא מוכנה לנהוג לבד באזורים מסובכים ופקוקים.

ביום יום אנחנו משתמשים ברכב אחד (בעלי נוסע לעבודה במרכז תל אביב בעזרת תחב"צ/רכבת, אני בבית ומשתמשת ברכב כדי לפזר את הילדים, לנסוע לסידורים, לקחת לחוגים וכו'). מבחינתנו יהיה בזבוז להחזיק סתם עוד רכב, מבחינת טסט, טיפולים, ביטוח.. בחול המועד/טיולים אנחנו נוסעים כל המשפחה יחד, ולרוב מדובר בנסיעות בפקקים/למקומות עם חניה לא מסודרת או נסיעות ארוכת במיוחד לצפון/דרום אז יותר קל ונוח לנסוע ברכב אחד ולהתחלף בנהיגה מדי פעם כדי להתרענן

סיטרואן פיקאסו.. דיזל עדיף , אפשר גם בנזין עם מנוע 165 כס. לדעתי אופציה מעניינת.

אולי גם רנו גרנד סניק..

אוטו טוב

אבל זה רכב שאפשר לעשות אתו בכיף 500 אלף.
יש לו גם מזגן מפוצל.

אני ממליץ לא לקנות מיניואן בלי מזגן מפוצל כי המזגן מקדימה לא מגיע לילדים מאחורה והם סובלים שם.

כי רק בחדשים יש מזגן לאחור.

כל היום במוסך. טיפולים יקרים

לאשכנזיות אין אוכל טעים

אולי שווה לכם לשמור רכב חמש מקומות ולהשכיר רכב גדול לטיולים

בקצרה:

 

כל הדגמים שכתבת הם בטיחותיים, קשה לתת תשובה מדויקת על "מי יותר".

 

באריכות:

 

קשה למדוד בטיחות בין רכבים משנות ייצור שונות, כי הסטנדרטים כל הזמן מתקדמים ומשתכללים.

 

מכונית שהייתה זוכה ב-4-5 כוכבי בטיחות בשנת 2013, תזכה בקושי לשני כוכבים בשנת 2016.

 

במציאות הפער כנראה לא יהיה גדול (ואפשר לפצות על חלקו למשל על ידי קניית מובילאי וכו'), זה לא שמכונית משנת 2014 תתרסק ואילו מכונית משנת 2016 תישאר שלמה. אבל המדדים הרשמיים מאוד קשוחים ולרכב ישן אין הרבה סיכוי...

 

ב80, כדאי לבדוק גם טויוטה ורסו.

בשנתונים גבוהים יותר יקר יותר כמובן. מניסיון אמין ויחסית חסכוני, סוחב מצוין אך מעט צפוף. (דומה לאאוטלנדר נראה לי)

מניסיוני, ותקנו אותי אם אני טועה, אין אף רכב שמתאים *באמת* למשפחות עם 7 אנשים (למעט רכבים יוקרתיים שעולים 250 אלף ש"ח וצפונה כשהם חדשים). בכל הרכבים האלה יהיה צפוף למי שיושב מאחורה, בכולם הבגאז' מתאים בקושי לזוג צעיר ולא למשפחה שצריכה לארוז מזוודות ל-7 נפשות.

 

יש יותר גרועים ויש פחות גרועים, אבל אף פעם לא יהיה מקום מרווח כמו שיש ברכב של 5 מקומות...

אני לא יכול לסבול את המיניוואנים האלה.
אין כמו טרנספורטר

בד'כ האמריקאים מרווחים יותר חוץ מהפורד...

הורסו צפופה יותר מאחור משמעותית.
פחות מתאים לילדים בכיתות הגבוהות של היסודי ומעלה.
גם הבאגז' קטן יותר וזה משמעותי לעגלות מקופלות.

רק על טויוטה וניסאן...

אל תזלזל

בוודאי בדלק אבל גם לדעתי גם באמינות
רק קחי בחשבון שהוא מקטגוריה אחרת האחרים גיפונים אלא אם התכוונת לקיה סורנטו?

בגדול אנחנו לא צריכים ג'יפון, בדקנו רכבים יד 2 בתקציב שלנו ואת אלה מצאנו שהם יחסית עונים לציפיות שלנו ושאפשר למצוא אותם מ יד 2. אבדוק גם את הורסו שהזכירו פה.
תודה לכולם!

אני אישית מת על טיוטה

אתה רוצה סיאנה ב80 אש'ח? חפש שנת 2008 בערך...

לנד קרוזר תוכל למצוא ב80 אש"ח אולי שנת 2004-2005

ומיכל וולשטיין

 

גבעת וושינגטון
יד בנימין
חפץ חיים

היו שם פעמיים בשבתות בשמחות משפחתיות

אירוח כפרי | קיבוץ עין צורים | אירוח כפרי למשפחות חוויה כפרית בלב הטבע בשפלה

שכך היה סוף הסיפור ובמיוחד שאישתך קיבלה את השכל של אז בהבנה ובגרות.. 

האהבה עוד קיימת אבל יש גם משקעים ומתחים שעוד לא שוחררו. יש למה לשאוף.

כשהתחתנו, הייתי בטוח שתמיד נהיה ביחד רק מהסיבות הנכונות. לא האמנתי שנגיע ליום שבו אני אמצא את עצמי אומר לאשתי שמבחינתי נישאר יחד גם בלי רגשות הדדיים.
שאני אשמח שיש לה את השיקולים הקרים שלה ושבעצם היא מפוחדת וחסרת ביטחון.
כמוני, אם לא יותר מזה.

בוודאי שלגיטימי להיפגע. ההבנה שבן הזוג עושה דברים כאלה מחוץ למסגרת הנישואין עלולה לטלטל ולשנות את מה שאנחנו חושבים עליו ועלינו.

עם זאת, חשוב לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה, ולהבין שזה לא מעיד דבר על אהבתו ומשיכתו אלייך.

מצרף דברים שכתבתי השבוע בשרשור דומה:

הצפייה לא מעידה על בעיה בקשר הזוגי, או על כך שהאשה לא מספיק יפה/חכמה/מושכת/מעוניינת או כל דבר אחר. היא פשוט מספקת את יצר המין, ואסור לאף אחת לחשוב שזה באשמתה - כי זה פשוט לא נכון.

מי שעושה זאת רק בזמן הפנוי, וזה לא גורם לו להפסיד חיי חברה או להיכנס ל''קריז'' כשהוא לא מקבל את המנה היומית - לא נחשב למכור. במקרה הזה יהיה יותר קל להתמודד עם זה גם בלי עזרה מקצועית, אבל עדיין נדרש המון המון כוח רצון וחסימה יותר טובה של האינטרנט. כשיש פיתוי כל כך קשה שנמצא במרחק הקלדה על הטלפון, אפשר להגיד שברוב המוחלט של המקרים זה יהיה חסר סיכוי. צריך לחגוג הצלחות ולא ליפול מכשלונות, ממש כמו בדיאטה...

לדעתי אם הזוגיות איתנה ופתוחה, יש מקום לדבר על כך בעדינות ובלי האשמה. משפט כמו ''אני יודעת ש... ואני רוצה לעזור לך להילחם בזה'' - יעשה את העבודה הרבה יותר טוב מאשר צעקות והאשמות.

לא כדאי להיכנס לשאלות שרק יגרמו לבושה ולא יעזרו בדבר, כדוגמת ''הבנות שם יפות יותר ממני? אתה נוגע בעצמך תוך כדי?'' וכדומה. אין בהן טעם.

עם עבודה נכונה וזוגיות תומכת אפשר לצאת מזה מחוזקים ואוהבים

זה לחלוטין נורמאלי.
אם את מתכוונת שהוא נפל באוננות, זה מעיד שיש לו אנרגיה מינית טובה ובריאה והיא הצטברה ברמה כזאת שהיה לו צורך לפרוק אותה. זה טבעי לגמרי.

1. את יכולה לבחור לא להיפגע, זה לא העסק שלך, לא קשור אליך בכלל.
2. קודם כל זה לא עניינך. כדי לפזר את האנרגיה המינית באופן טוב, אפשר לעשות ספורט (ריצה מעולה) אומנויות לחימה, תאי צ'י.
3. לא מומלץ שיח בנושא מיותר ומזיק

יש נפילה בסרטים או דברים כלשהם שפה לגיטימי וראוי וצריך למחול ומאד רצוי לתמוך ולאהוב זה יוציא את החשק ליפול בפעם הבאה..
ויש נפילה עם מישהי אחרת שזה ראוי לבדיקה מעמיקה גם הלכתית וגם זוגית..

קודם כל, אין הגיוני בנושאים רגשיים, ולגמרי אפשרי שתעלבי.


אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך למה זה פוגע בך, ולהבין שזה לגיטימי לחלוטין שזה יפגע בך. רק תבדקי עם עצמך לגמרי מה...
ואולי זה יענה לשאלה השניה שלך. כשתביני, גם אם זה לא יפתר לכאורה, זה יקל על התחושות שלך באופן משמעותי. ואולי תוכלי גם לדבר על התחושות באופן עקיף לחלוטין, בלי לנבור בנושא רגיש.

לגבי השאלה השלישית,
תלוי מאוד מה סוג השיח...
האם השיח מיטיב עם שניכם? או לפחות לא מזיק? האם התנהלות השיח מועילה או מזיקה?
בגדול, אם מדובר באוננות* (*לגבי דברים שהם מעבר לזה, לדעתי כן יש לך יותר זכויות, אבל גם שם תלוי מאוד במה מדובר וכו'), כדאי שלעולם לא תדברי על הנושא מיוזמתך, וגם כשזה עולה מצידו, לבוא בגישה אמיתית שמאמינה שזה לא באחריותך, לא באשמתך וכו'... רק ממקום מכיל, מאמין ומחזק. כך בעיניי.

מי נשאר בבית כשהם חולים
מי איתם בחופש הגדול

כאשר להורה אחד יש עבודה משחררת יותר אז זה עושה את כל זה הרבה יותר קל

כמובן שיש גם את מטלות הבית ,כביסות בישולים ניקיון וכו' אבל את זה מקסימום עושים יחד בערב.

לגבי הזוגיות לא רואה בכסף משהו חשוב עד כדי כך. שקט כלכלי נותן הרבה נחת בחיים וזהו לא אכפת לי איך הוא הגיע.

פיזור ואיסוף הילדים, וככל שיש יותר ילדים יותר בעייתי, כדאי שהקריירה תוכל לממן רכב לפחות.

ההערכה לבעל לא נובעת ממשכורת שלו..

אני מרוויחה יותר ועדיין עושה את הרוב בבית..
לאחרונה הוא מוציא את הילדה מהגן כי הוא גם עובד מהבית ואני מרשה לעצמי לבקש ממנו לעשות קצת קניות..
מאד תלוי בדינמיקה של היחסים

אבל הוא מכיר אותי ומבין שאין סיכוי

יש כאלו שישמחו מכך שהאשה שלהם תרוויח הרבה יותר מהם כי יהיה להם בסה"כ יותר. ואפילו ישמחו לעזור לה ולהקל מעליה בעבודות הבית וכו'.

ויש כאלו שזה יגרום להם להרגשה של חוסר חשיבות מול האשה, שהם פחות גבריים, פחות מפרנסים, פחות עושים את התפקיד שלהם, האשה פחות נושאת עיניה אליהם וכו', ואז זה יכול לאיים עליהם. והם יעדיפו שתרוויח פחות מהם. אולי יש כאלו שאפילו יעדיפו שלא להתחתן אם אשה כזו.

 

אז זה תלוי.. ובכל מקרה, אם זה המצב והוא מפריע, צריך מאוד בחוכמה לתת מקום וחשיבות לבעל וחלילה לא לצחוק על זה בשום מקום או להשתמש בזה כדי להקטין אותו באיזו דרך.. אלא לזכור שזה בסך הכל כסף.

הבית והילדים הם של שני בני הזוג ואחריות של שניהם. זו הנחת הבסיס.
כל זוג מוצא את החלוקה הנוחה להם, והגיוני שמי שעובד פחות מחוץ לבית יעשה יותר בבית.
אבל זה לא שהבית והילדים הם אחריות האישה באופן אוטומטי, בייחוד אם גם היא עובדת! הבעל לא עוזר. הוא שותף, ולא עושה לה טובה ומוריד מהעול שלה כשהוא עושה משהו.

לדוגמא הייטקיסטית מרוויחה יותר ממורה בד"כ, אבל לרוב המשרה שלה תהיה דווקא גמישה יותר כשצריך להישאר עם ילד חולה למשל.

אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה דרך הפרספקטיבה של מה האישה עובדת אלא כזוג- ברור שאם שני בני זוג בעבודות תובעניות מחוץ לבית הם יצטרכו קצת לקחת ברקס ולהתפנות לבית במיוחד בשלב גידול הילדים
אם אחד מהם מראש בעבודה שמשאירה יותר זמן לבית (וזה יכול להיות גם בעל עצמאי או הייטקיסט לא דווקא אמא מורה) אז יותר קל ומאפשר לשני קריירה יותר בחוץ

זה משהו דינמי והגיוני שגם ישתנה במהלך החיים.

בקשר לעבודות הבית - אני מאמינה שבכל מקרה הן צריכות להתחלק בין בני הזוג ובתכלס לאופי שלהם יש הרבה יותר השפעה מאשר להיקף המשרה

בקשר להערכה- ברור שיש אנשים עם פרדיגמה שמודדת את בן הזוג והגבריות שלו באמצעות המשכורת(לא תמיד זה מודע)
אבל אין סיבה אמיתית שזה יפריע, הערכה בין בני זוג צריכה להתבסס על אישיות ומעשים ולא מדדים יבשים חסרי משמעות. אם מזהים שזה מפריע זה הזדמנות לעבוד קצת על דעות קדומות ולשחרר כאלה שלא מועילות לכם כזוג

ניהול לוח זמנים ועמידה במטלות. גם מטלות בית כמו בישול, כביסה, ניקיון.
כל המטלות שיש הופכות להיות משותפות ועוברות לידי בן הזוג שיש לו יותר זמן פנוי ביום.

אצלינו לדוגמה אני מכניסה את הכסף, בעלי סטודנט. השעות שלי קשות ונדרש הרבה גמישות של שני הצדדים. אני לא מעריכה את בעלי פחות כי הוא לא עובד מחוץ לבית, פשוט מאוד כי רוב מטלות הבית נעשות על ידו, תוך כדי שמירה על הילד ולימודים.
אני מעריכה את בעלי כי הוא קם בלילה ומוקדם בבוקר לילד ועוד נותן לי זמן לנוח אחר הצהרים, הוא מכין את רוב השבתות, הוא עושה את הקניות, סידורים, פניות לרופא כשצריך. משלם חשבונות ומתעסק בתיקונים בבית.
הוא בגדול עושה הכל - אני בסך הכל הולכת לעבודה, חוזרת מוטשת, הולכת לישון, וחוזר.
יש המון הערכה והכרת הטוב בלי קשר לכסף.
שנינו עובדים קשה - הוא בתוך הבית ואני מחוץ לבית.
אם כבר - אני מלאה בקנאה שבעלי זוכה לגדל את הילד, להוציא אותו מהמעון, ללמד אותו על העולם וממש להפוך אותו מתינוק קטן לילד שמבין ומדבר. יש לי המון הערכה על מה שהוא עושה. והוא בתמורה מאוד מעריך את העבודה הקשה שלי מחוץ לבית.

לא מתאים לך.

אם יש לאשה בטחון כלכלי גם בלי הבעל, אילו דברים היא מעריכה בבעלה?

 

אני מאוד מקווה שאשתי מעריכה אותי לא רק (ואף בכלל לא) בגלל תלוש השכר שלי.

בלי קשר לאשתי...

מאחל לה ולי שהיא תרוויח פי 1000 יותר ממני (עדיף אפילו יותר אם אפשר).

אבל מבחינת חובות - עדיף לשאול מה הציפיה. לשכץי אצל כל אחת זה יהיה שונה

שאלה יהיו הבעיות אצל זוגות נשואים.
בדרך כלל אם זה מתאים או לא רואים כבר בשלב הדייטים.

או השכר שלו.
זה קשור מאוד לכמה בני הזוג מבחינים ומעריכים את כלל הפרטים הקטנים והאיכויות שיש בבן הזוג. ויש המון כאלו לכל אחד.

לגבר שנשוי לאישה כזו כדאי שתהיה מוטיבציה לעמוד לצידה באהבה ולפרגן לה, להיות עזר להצלחה שלה-שלהם. מצד האישה גם היא צריכה להיות זהירה קצת יותר ולשים לב שהיא נותנת לבעלה את ההערכה הבלתי תלויה שמגיעה לו על מי שהוא, על כל הטוב שבו ושהוא מעניק לה, לילדים, למשפחה.
(לא בטוח שלו בעצמו אין קריירה מספיק מכובדת.. יש בתים שלשני בני הזוג קריירה)

פרקטית, יש מצב שהוא יצטרך יחסית בהשוואה לבתים אחרונים להיות שותף ביותר משימות בבית. לא בטוח, תלוי בקריירה ובאופי של בני הזוג. אם יש סביב זה קושי אפשר לקחת עזרה בתשלום כדי לא לצור מרמור.
הבית משותף בסופו של דבר.. ונוטלים במשימות הבית כל אחד כמיטב יכולתו כדי שהבית יהיה מאורגן, שתהיה בו אווירה משפחתית נעימה וכיפית. זה לא חצי חצי דווקא, זה שילוב של אכפתיות הדדית ואהבה שמתעלה לפעמים על ההעדפות שלנו מה לעשות יותר או פחות. לעיתים ה"חלוקה" משתנה לפי הצרכים והיכולות של כל אחד מבני הזוג מזמן לזמן.

בכללי, תמיד, בכל זוגיות- עין טובה, מידות טובות, נתינה הדדית של שני הצדדים מתוך הערכה ואכפתיות. זה נוגע בהכל וכל אתגר אפשר לצלוח יחד באהבה.

אשה צריכה גב ותמיכה, שיתוף בעבודות הבית.
אשתי הרבה פעמים נשברת (נניח שלקחה פרוייקט קשה מדי וכדו') ואני זה שמחזק אותה וגם לפעמים ממציא כל מיני פתרונות לצאת מכל מיני בעיות. מאוד חשוב שיהיו זמני טעינה ביחד ובנפרד. (ספורט, ריצה, טיול, סתם לשתות תה ביחד)

הכנסה גבוהה לא אמור לפגוע כל עוד שיש הערכה הדדית.

חוץ ממה שכתבו יש כמה דגשים;
א. מהיכרות יש נשים שזה עלול לגרום להן לפחות הערכה לבעל.
חלק מהצורך בעוגן ובטחון שאישה מוצאת בבעלה קשור גם בזה וכשזה לא כך מכל סיבה שהיא זה עלול לפגוע בהרגשה הזו.
ב. לקחת בחשבון שאצל נשים יש לפעמים הריונות מאתגרים/שמירת הריון/הארכת חופשת לידה או
שבעתיד היא אולי כח תרגיש שרוצה להיות יותר עם הילדים וזה לא בשבילה
וכן רוצה להיות יותר בבית ו/או להוריד מינון בעבודה ועל כן חשוב שבמידה ויוחלט אחרת עדיין יהיה מאיפה להכניס סכום גדול מספיק אחר.

חוצמיזה כאמור טיפול בבית בישולים כביסה ילדים
חופשות מחלות וכו

ובמיוחד כשאתה בא לקשר עם אישה כזאת בעינייך, אולי עדיף שלא תיכנס לזה.
או שתעבוד על המקום שלך, על המחשבות המגבילות שלך ועל הערך העצמי שלך כדי לא להרגיש נחיתות ליד אשת קריירה כלשונך.
טיפ קטן לחיים- תלמד משהו, למשל QA מאוד קל יחסית ויש דרישה בשוק ועם נסיון תוכל למצוא עבודה בשכר טוב. אל תתגלגל בין עבודות זמניות כל החיים.
בין אם אתה נשוי לאישה משכילה בעבודה נחשבת ובין אם אתה נשוי לעקרת בית, תדאג שיהיה לך את היכולת לפרנס בכבוד ולהרגיש טוב עם עצמך

דווקא יש לי הכנסה גבוהה מאוד ב"ה.

יכול להוות שיקול האם להמשיך או להיפרד.
אבל כאשר זוג מגיעים להחלטה להתחתן - מה יכול להפריע במראה החיצוני לאחר החתונה?

יוצר מלאה/נמוכה/גבוהה לא משתנה בעקבות החתונה….

בעקבות הריונות, לידות וכו'.. וכן גם על גברים זה לא פוסח.. כמאמר הבדיחה בישיבות- אב-רך משמעותו 'אב בחכמה ורך בצדדים'😌

ברור שעם השנים כולם משתנים. נשים וגברים, כפי שפירטת.

אני הבנתי אותו אחרת, ויהיה מעניין לשמוע את התייחסותו, להבין את כוונתו.
להבנתי הוא שואל על התקופה הראשונה מייד אחרי החתונה, כשמתחילים לחיות ביחד.

כשלפני החתונה הפריעו מעט דברים

כנראה זו הרגשה אינדיבידואלית, כל אחד ומה שהפריע לו לפני, ואיך זה התבטא בחיים הזוגיים והאינטימיים אחרי החתונה.

כמעט לא קיימת מחשבה על זה קל וחומר שלא מפריע

לדעתי לא כדאי להדחיק אם המראה החיצוני לא מוצא חן בעיניך. גם לא חושב שזה משתנה, אם יש משהו במראה שמפריע לך, הוא עלול להפריע גם בהמשך. לכן, חשוב שתהיה מציאת חן.

לא חושב שעל זה יקומו ויפלו הנישואין, אבל יש לזה חשיבות.

לא רשימת המכולת המדויקת בראש.

בד"כ הקשר הרגשי והנפשי שיוצרים יחד בקשר גורר מציאת חן ומשיכה גם אם פרט ספציפי כזה או אחר לא כמו בדמיון.
ההכרות שמעמיקה וההערכה לבן הזוג בהחלט מטשטשת את הפוקוס מהחיצוני. שמים לב יותר ומעריכים את הפרטים הקטנים שמגדילים בעינינו בסופו של דבר את התפיסה לגבי היופי החיצוני.

בכללי, כדאי להזהר מלהיתפס למראה ספציפי מדי אלא להתרשם מהמכלול שכולל בתוכו גם מבנה גוף אבל גם סגנון לבוש, אופי, שפת הגוף ומראה מטופח מחמיא ונעים.
לפעמים דברים קטנים בלבוש מאוד משנים את התפיסה לגבי היופי החיצוני.
בן הזוג צריך למצוא חן בסך הכל ולא בפרמטר ספציפי. (בוודאי שלפעמים יש פרטים ספציפיים שמאוד עלולים לפגום אז לשים לב אליהם אבל להזהר מלכלול יותר מדי פרטים כאלו..)

עם זאת, לשים לב ולא להדחיק את העניין אם המראה החיצוני בסופו של דבר לא מוצא חן.