פורום נשואים טריים (עמוד 109)

הופעת סטנדאפ
הופעה של זמר אהוב

כמה מבוגרים? כמה ילדים? (בערך)
למי היום הולדת?
איזה סגנון פעילות את מחפשת? (משחק למבוגרים/ילדים, פעילות של ברכות ל'ילד היום הולדת' בדרך מקורית, משהו אחר?)

זה לבעלי מסיבת הפתעה
פעילות של ברכות א ומשחק
תודה!!

בסגנונות שונים, חלקם אולי יותר ילדותיים אבל עבד אצלנו גם עם גדולים.

- משחק הכתר (כותבים על פתקים כל מיני מושגים שקשורים לבעלך, מכינים כתר, כל פעם מישהו מהמשתתפים מקבל את הכתר, מחברים עם סיכת משרד את אחד הפתקים, והוא צריך לנחש בעזרת שאלות כן/לא מה כתוב לו על הכתר).
- קהוט (עם חידות שקשורות לבעלך)
- אם מכירים במשפחה את המשחק 'שם-קוד', אפשר לשחק אותו עם מושגים שקשורים לבעלך, אם זה לא יותר מידי משתתפים. (אם רובם לא מכירים, נראה לי קצת מסובך ללמד את המשחק הזה תוך כדי מסיבה, הוא קצת מורכב).
- לחלק לכל אחד מילה שאיתה הוא צריך לברך את בעלך (אפשר הרבה פתקים עם כל מיני מילים לא קשורות, וצריך להיות יצירתיים ולחשוב על ברכה). אפשר להוסיף שבעלך צריך לנחש מה המילה שקיבלו.
- באותו רעיון של הברכות, רק במקום לקבל הפתקים - כל אחד לוקח ספר וצריך לברך עם המילה הראשונה בעמ' 30 למשל (אפשר לעשות לפי הגיל של היום הולדת), או עם המילה ה-30 בספר, וכו'.
- גם אותו רעיון של לברך עם מילה שמקבלים, אבל הפעם בוחרים שיר, מחלקים את המילים של השיר לפי סדר הישיבה, כל אחד מברך עם המילה שקיבל, ובעלך צריך לזהות את השיר.

מה זה "קהוט"? לא מכירה

באמת השם של זה הוא באנגלית - kahoot (לא חושבת שיש לזה משמעות, אבל אם את רוצה לחפש על זה, אז זו מילת החיפוש).
זה כמו חידון, מתאים אם לכלףרוב המשתתפים יש סמארטפונים. צריך להכין מראש את החידון (באתר באינטרנט או באפליקציה), ואז כולם מתחברים לחידון ועונים עליו (יש תחרות - מקבלים נקודות על תשובה נכונה, וכמה שעונים יותר מהר מקבלים יותר נקודות).
מסובך קצת להסביר אם לא מכירים. זה יחסית פשוט לתפעול לדעתי, אם מעניין אותך יותר אני יכולה להסביר יותר בפירוט בפרטי.

מפגש הבא אבוא יותר מוכנה🙂
ישבנו, אכלנו דיברנו, לא היה כזה זמן לפעילות.
אבל תודה בכל מקרה!!💕💕אשתמש בזה פעם הבאה

מעניין. חוויתי.
לעשות יחד דברים מגניבים משוקולד..צורות מגניבות .. כמו מקופלת ודברים בסגנון.
לטעות טעמים שונים של שוקולד .
וכמובן לצאת בשלל רב..
קרי- מגש עמוס בסוגי שוקולדים שונים ומשונים.

נשמע לי חשוב..
יש את דה קרינה

איזור דרום(חוץ מאילת) .מרכז.ירושלים.

תחפשי בגוגל פייסבוק...

נראה ממש טוב

ראיתי אותו בגוגל.. זה לא נראה ממש סדנא.. אלא יותר סיור כזה ..

תודה לך!

והיינו השניים היחידים בקבוצה

שוקולד.

ועשינו סיור במפעל.
מהמם בעיני

כמה עלה?

גם נחשב ממש איכותי

אני לא יודעת האם יש להם סדנאות..

???

חבד ממש לא עונה להגדרה הזאת לצערי...

"מורשה" פתח תקווה- מההתרשמות שלי מאד נהניתי ממה שראיתי.


יש פה אתר של העירייה עם רשימת המוסדות
מאמינה שתוכלי להיתרשם-



עיריית פתח תקוה מנהל החינוך -
מוסדות חינוך




בהצלחה רבה!

פרטי ויקר
נחשב אליטיסטי
דתי לייט
רמה לימודית גבוהה.

מורשה יותר דתי
ממד תורני
צוות מאוד מאוד טוב.

יש משפחות מכל הסקאלה הדתית. רמת לימודים טובה מאוד לדעתי, ויש תוכנית העשרה בית מדרש אם מעוניינים ביותר שיעורים תורניים.

שבו יעזרו לשניכם לתקשר בצורה טובה יותר

זה סיטואציה איומה, אבל בהחלט ברוב המקרים אפשר לשנות.
אינטראקציה בין אנשים זה משהו דינמי ותלוי לגמרי בשניכם. גם שינוי "חד צדדי" שלך יכול להפוך את התקשורת ביניכם לזוגית וטובה

קודם כל, מעצבן ממש!!! זה ממש חוסר כבוד כלפיך! לא יפה

 

מצד שני, תלוי אילו החלטות

אולי אתה מכליל? אולי יש החלטות שהיא כן נותנת לך להחליט  או כן מוותרת על רצונה ונותנת כרצונך ואתה פשוט לא שם לב כי זה כאילו מובן מאליו עבורך?

 

ותלוי מיהו המישהו האחר - אולי זה מישהו שמבין בנושא ?

דוגמא - נניח התיעצות על תינוקות לצורך הענין- ברור שהיא תקשיב לאמא שלה  או לגננת -שיש להן הרבה נסיון יותר מאשר לך - שיש לך נסיון בטיפול בילדים בדיוק כמוה או פחות מן הסתם....

האחד מעלה מצבים של כל מה שהפריע אחד לשני "במטרה להבין בכלל על מה מדובר"...

השני הוא מטפל שנותן עצות למצבים מסויימים בלי להיכנס יותר מידיי לפרטים אלא " מספר על זוגות שהיו כאן שהגבר ככה והאישה ככה"...

לדעתי אם אתם רוצים להישאר יחד תבחרו באופצייה השניה שכן באופצייה הראשונה יעלו באוב פצעים ישנים וידממו מחדש במלוא הדרם...

אין מנוס מ: "וואלה היא פתחה את זה אז בוא נספר שהיא ככה"...

אם חשובה התוצאה תלכו למישהו שיכוון אותכם ולא יחפש אשמים אלא ידריך אותכם לראות את הטוב אחד בשני.

אם תתחילו לחפש מה הרע אחד בשני לא תגמרו את הטיפול בקליניקה אלא ברבנות...

אני מציע לכם להתבשל טוב טוב עם עצמכם ולראות מה אתם מצפים מהטיפול.
אם אתם הולכים כי אתם מחפשים שופט שיאשים את האחד ויזכה את השני תשכחו מזה.
סתם תשלמו הון ותכנסו בסוף לסטטיסטיקה.

כאחד שטעם טיפולים זוגיים מכל סוג דת גזע ומין בשש שנות נישואיי היינו מטופלים 7 שנים עוד בטרם התחתנו.

בהצלחה
הכי קל לפרק
הכי קשה לבנות

תכלס, הטיפולים עזרו.
עד כה נמנענו, חשבנו שזה כמוש אתה כותב, משפט, אשמות, עלבונות וכדו'.
זהו, אין ברירה
אז למי הולכים הבו שמות למקצועניים בתחום

לא כל דבר שקשה לי בבן זוג הוא דבר רע.

ולפעמים קשה לדבר (או אפילו לשים לב) על דברים שקשה לנו איתם ומטפל יכול במקצועיות להכווין לדברים האלה, לפתוח את הפצע, לנקות ולחבוש אותו..

 

אם באים כדי להאשים זו בעיה קשה וצריך לחשוב טוב טוב על הזוגיות הזו.
בכל מקרה הבעיה היא לא הפתיחה של הנושא אלא באיזה גישה עושים את זה..

ממליצה מאוד למצוא ייעוץ בשיטת המובחנות (כמובן שיש עוד שיטות טובות, אבל תבררו טוב למה אתם הולכים ותקחו המלצות)
כדי לא למצוא את עצמכם במקום שאתם מפחדים ממנו שסתם מעלה קשיים ומוציא את הרע.
ייעוץ טוב הוא לא מישהו שבא ונותן עצות כלליות, בשביל זה יש יוטיוב .

ייעוץ טוב הוא בדומה לייעוץ אישי- עוזר לכל אחד מכם להיות גרסא טובה יותר של עצמו. דרך הקונפליקטים הזוגיים שמעצימים את נקודות התורפה. והייעוץ הוא בנוכחות בן/בת הזוג כי אתם זוג ורוצים להכיר טוב יותר אחד את השני באמת ורוצים לדעת איך להתנהל נכון אחד עם השני לאור כל מה שעולה שם

אלישע אזר הוא מירושלים ומטפל בגישה הזו, הוא לא חרדי.
ואת יכולה לפנות לאפרת צור בטח יהיה לה המלצות למשהו שאולי יותר יתאים לכם (היא זמינה במייל שלה)

לא מתאים לי לפרט אבל אנחנו היינו בייעוץ כזה, והיום אנחנו במקום כל כך הרבה יותר בריא וטוב, רכשנו כלים ולא סתם מצאנו גננת שתגיד מי צודק

זה יותר טוב מלזכות בלוטו

אני יודע שהוא מקבל גם בפתח תקווה ואריאל ואולי גם בשילה..

כל אחד מכם מתעקש על העמדה שלו.

וחלק מהטיפול הוא להבין כנראה שיש יש צדדים ולא רק אשתך
לדעתי ברגע שאתה בטיפול טוב עדיך שתקשיב למטפלת שלך ותיפתח לקבל ממנה דברים (מה שהיא אמרה לך לעשות נשמע לי מצוין) ולתקן מה שאתה יכול. לקבל מפה עצות כשיש לך טיפול אמיתי זה מיותר ויכול להביא לנזק

הכלב יבוא שזה אתה מותר לה ,לכן נגיד שהוא לא יעלה על הספה לא יכנס לחדרים ווכ
לא יודעת בדיוק מה תשבו עם דף ועט תכתוב את כל התנאים מצידך מה יקרה שיבוא הכלב , היא מצידה תכתוב מה כולל שיבוא כלב ותמצאו את דרך האמצע , חלק אתה תרד מהעץ חלק היא

במיוחד אם היום אין לכם כך שזה למעשה שינוי של הסטטוס קוו.

זה לא צעצוע , זה בעל חיים שדורש טיפול, טיפוח הזנה והשקעה
אם זה יפול עלייך לטפל בכלב וממש לא בא לך , מה שיקרה שהכלב ינטש כנראה או ימסר מיד ליד וזה סתם צער בעלי חיים מיותר! לא מביאים לילד כלב מביאים כלב כבן משפחה שכולם נרתמים לעזור בגידולו, כהסכמה רחבה כמעין חוזה למשך 13-18 שנותיו של הכלב

מה שאני מציעה זה להחתים את כל בני הבית על חוזה להבין מה זה עול גידול של כלב ולמנוע צער מיותר מהכלב שישמש כאטרקציה ולמנוע ממך צער

זאת שאלה כללית מידי

500 ש"ח לשעה × 10 שעות

זה לא בדיוק תפוחים לתפוחים
יותר נכון להשוות בין תועלת לתועלת

אבל זה שווה מאד מאד מאד! כי עו״ד לגירושין חס ושלום יעלה הרבה יותר כספית וגם נפשית
תמיד תמיד כדאי לנסות לתקן עם אנשי מקצוע טובים. זה יקר אבל אם זה מצליח זה ל70 שנה הבאות בע״ה

מנסה להסביר
קודם כל זה הרעיון בעולם הזה
הנשמה היא כח רוחני
הגוף הוא כח פיזי
החיים הם תוצאה של שילוב של שניהם.
נשמה בלי גוף אין לה מציאות פה בעולם
גוף בלי נשמה זה גופה

העולם שלנו הוא שילוב של חומר ורוח
גוף ונשמה
זו הדרך ליצור פה חיים, וליצור קדושה.
המצוות ביהדות הם שילוב של חומר ורוח וגוף ונשמה,
בעצם הרעיון הוא ליצור חיבור ביניהם.

כל המהות של היהדות והעולם הוא של זוגות וחיבורים
(קודשא בריך הוא ושכינתיה, כנסת ישראל ודודה, ועוד ועוד)
גם גוף ונשמה זה סוג של חיבור.

תנסי להשווצ את זה לכרטיס סים ומכשיר פלאפון
או לחילופין למכשיר חשמלי ולחשמל.

בלי זרם חשמל נניח המקרר/מכונת כביסה/ מנורה הם סתם גוף חסר תועלת.
החשמל לבד אין לו במה לחול ולזרום בלי משהו שיכיל אותו.
החיבור של שניהם נותן לנו מכשיר שיכול לעשות כמה דברים מועילים...
לא בטוחה שהבנתי מספיק את השאלה אבל ניסיתי

כי מעשים טובים ותיקון המידות  - 

זה משהו שנובע מהפנים שלך, מהטוב לב שלך והרצון לעזור - 

אלו תכונות רוחניות/פנימיות

 

הנתינה הפיזית היא רק ביטוי חיצוני לרגש הרוחני/הפנימי=האהבה/נתינה/וכיו"ב

 

(ובאמת לא בטוח שיש לנו אחת כזאת)
בכלום אין היגיון, גם לא בזה שאנחנו כאן חיים נושמים ואוכלים, זה רק נראה לנו הגיוני כי את זה אנחנו מכירים

או עבודה על מידת הכעס למשל? מה גופני בזה?

@נחשון מהרחברון
@פשוט אני..

שמישהו יתייג לי

בין השנים ודמי ניהול נשארים קבועים.

 

אם את הולכת על מסלולים מנוהלים יש מקום לתת משקל לתשואות גבוהות באופן חריג אבל צריך לקחת בחשבון שזו לא חזות הכל. לדוגמא אלטשולר ששלטו בכיפה עד לפני שנה וחצי מאבדים גובה כבר הרבה מאד זמן והם בתחתית התשואות.

הדמי ניהול שלהם אגב גבוהים, מאד קשה בלי הסכם קיבוצי לקבל שם פחות מ0.8.

ולמרות הירידות הם לא מורידים דמי ניהול

 

בניגוד למסלולים מנוהלים אם את הולכת על ההשקעה עם הסיכון/סיכוי הכי גבוהה שתתן לך ככל הנראה הכי הרבה לטווח ארוך - השקעה במסלולים עוקבי מדד אז אין הבדל אמיתי בין החברות (יש טעויות עקיבה אבל קשה מאד לצפות אותם) ואז הדמי ניהול הם הפקטור היחיד שמעניים

 

מאשר ל25)

האם הגיוני ללכת על מסלול מניות או שזה לא טווח ארוך מספיק ועדיף מסלול כללי?

אמנם בשנים האחרונות התשואות נהדרות, אבל היו בעבר גם שנים של ירידות גדולות.

אפשר להחליט לשים חלק במסלול מנייתי ואת השאר להשאיר בפק"מ.

אפשרות נוספת בשביל ה"שאר" היא הלוואות כמו טריא.

 

שאלת החלוקה היא הקשה. האם לשים 50% במניות? 60%?

אין לי תשובה חד משמעית.

אם מדובר ב-4 שנים אני הייתי שם משהו כמו 70% ומוריד כ-10% כל שנה.

 

(אני לא מומחה, אין לי רשיון ייעוץ והנכתב לעיל לא מהווה יעוץ)

 

אז צור קשר בפרטי.

מדובר במיטב דש, במסלול sp500 (תשואה של 18% בתשעת החודשים של 2021), אבל תכלס אחרי ההצטרפות עם התנאים האלה אפשר לעבור למסלול אחר עם אותם תנאים.

בונוס:
הלוואה כנגד כספים נזילים עד 80% בפריים מינוס חצי, אפשר להשתמש בזה למינוף ההשקעה או לכל צורך אחר.

כמובן אני עצמי לא מרוויח מזה כלום, אין לי מניות במיטב דש ואני לא עובד שלהם או סוכן שלהם או שום דבר אחר, רק לקוח כמו מאות אלפי לקוחות אחרים.

כנגד קרנות נזילות ונותנים פחותמ80% במסלולים מנייתיים

כי זה השתלמות נעולה ומנייתי

גם דרך הנציג ההוא?

 

והאם יש להם התחייבות לגבי הדמי ניהול לאורך זמן?

שלחתי לך הודעה בפרטי

חזר אלי נציג טלפוני והציע לי הצעה עם אותם תנאים.
0.4% מצבירה והלוואה בפריים מינוס חצי....
למרות שבאתר שלהם הם מציעים 0.7

בסוף לא הצטרפתי (החלטתי להשקיע לבד דרך מיטב דש טרייד) אבל שווה לנסות ....

@גוונא

כדאי שתברר עם הרב שלך אם צריך לבחור מסלול הלכה
(אני לא פוסק.. רק העלתי נקודה)

מה גם שהשקעה במניות חול לכל הדעות זה של גויים ,ואז כמות הבעיות פוחתת משמעותית

אם הקונספט זה נשואים ומשפחותיהם

אנחנו היינו הורים+6 זוגות והיה מוצלח מאוד.
בוחרים קריטריונים כמו:
מס' ילדים
מס' ממושקפים במשפחה
תחומי עיסוק (אם יש כמה תחת אותה קטגוריה)
ועוד.
לכל קריטריון בוחרים ממתק/חטיף מסויים
לדוגמה:
מס' ילדים -במבה
מס' ממושקפים-בייגלה
תחומי עיסוק: סטודנט-שוקולד חלב, מורה-שוקולד מריר, הייטק-שוקולד לבן
אפשר גם קריטריונים לא ממוספרים, כמו יש/אין ולחלק לשים וחלק לא.
ואז כל זוג מקבל שקית ממתקים וצריך לנחש מה כל אחד מהם מסמל.

זה ממש ממש כיף ומצחיק. ובכלל שזה משחק ניחושים גם הרווקים יכולים להשתתף בלי בעיה.
והכי חשוב, לא צריך ממש ממש להפעיל את האנשים, זה יותר חשיבה..

חדר בריחה
מונופול משפחתי
תחרות סטייל המירוץ למיליון
רביעיות של המשפחה

אתה מדבר ברמזים וקצת קשה להבין כמה ביטויים 'עם הגב לקיר' וכן לא מדגים איזה קושי חווה עם אשתך, וכן לא מתואר בדיוק למה נפתחת ומאידך קושי


אני כן יכולה להבין כזה מצב שמישהו פגע בך ולכן אתה נועל את הלב
נדמה לי שרוב האנשים בעולם ספגו פגיעות פה ושם במהלך חייהם וזה כואב להם, וממשיכים הלאה למרות זאת, ומחפשים הסחות דעת כמובן
אולי זה לא אידיאלי, אך זו המציאות -שאנשים חווים פגיעות וקשיים והם מנסים איכשהוא להתגבר עליהם, ללא הצלחה שלימה - בסה'כ אנחנו בני אדם עם לב..... יש לנו זכרונות ופגיעות וא'''א ממש ' למחוק מפרוטוקול'....

בטח רוב האנשים פה יגידו 'לך לטיפול' - אני לא אומרת, אבל אם זה מה שיעשה לך טוב - תלך, ואם לא בא לך - תנסה לחשוב עם עצמך איזו פגיעה היתה לך הכי קשה ומה אתה חושב על עצמך בעניין ואיך אתה יכול לצאת מזה למקום חיובי
אולי לכתוב על דף זה עוזר, כלומר לכתוב מה אתה מרגיש, מכיוון שהמחשבות לא רצות בלי סוף - אלא נכתבות בתכלית עם מטרה להגיע למעשה או למסקנה מעשית ותכליתית

אולי לחפש משהו שישמח אותך, כמו ללכת למקום שקט בלי אנשים, התעמלות, חוג או קורס שתכיר אנשים חדשים ובעצם כביכול תפתח לך דף חדש עם אנשים
, וממילא תמלא את הלב בחוויות חיוביות ואז לא יישאר השליליות הרבה מקום.... והם לא יתפסו לך את הראש כל כך.....
מה אגיד, זה סיפור חיינו, אנו בני אדם עם לב, חווים הרבה כאב וצער בחיים על פני האדמה, זה באמת לא קל, מבינה אותך...... מקווה שהכל יסתדר לטובה ואך טוב וחסד ירדפוך כל ימי חייך.... כל טוב וכל הברכות...

הייתי במצב דומה מאוד לשלך. אני גם מאוד מבין את הקושי שלך להסביר ולנסח.
אחרי 5 שנים של געגוע לבלתי נודע מהעבר, עשיתי תהליך של טיפול פסיכולוגי אצל מטפל מיוחד מאוד. הגענו למסקנה שהאתגר העיקרי שלי הוא הדימוי/שווי העצמי ולכן אני בורח לכל מיני זכרונות ומקומות ולהסחות הדעת.
עברתי תהליך מאוד משמעותי שהשפיע על כל רבדי החיים.
אין לי עצה קונקרטית לתת לך חוץ מ''לא להזניח את הנפש שלך"

מבינה כת התחושה ואת המהלך של הסחת הדעת, אבל אולי מרוב פחד להיפגע אתה מונע מעצמך אושר עילאי של לחוות את הרגע באמת וליהנות ממנו, ולהיבנות ממנו.
תתחבר ותתמסר לכאן עכשיו. ככל שתרשה לעצמך יותר - נכון, הסיכון להיפגע תמיד יהיה קיים, אבל מצד שני - אי אפשר לחיות חצי חצי, זה לא באמת שם. אתה יכול להגיע לדרגות אחרות של אושר אם רק תיתן לעצמך

אני לא יכולה להגיד ש- הבנתי, אבל אני יכולה להרגיש את רוח הדברים. וזה מפליא מאוד, כי אתה מתאר שחוסר הפחד פתח אותך לחוויות עוצמתיות גם רוחנית וגם פרקטית. אז בעצם איך אתה מסביר את הפחד להתקדם בעיניים פקוחות ולהשאיר את הלב פתוח?
ובעניין המעשי, אולי כוון של לימודים רוחניים כלשהם, חסידות, (קבלה ותורת הסוד אם יורשה לי) ואולי בדרך של חיבור והקשבה (גם לגוף) איכשהו זה נשמע לי *בלי להכיר מקרוב* מסוג הרב זינגר, קבוצת מחול של גברים- בית ספר כל עצמותי תאמרנה דברים כאלה. חוויות עם קשב ומודעות יחד עם פתיחות רוחנית.
אבל אולי אני ממש לא בכוון

חלקתי פה לפני כמה זמן לגבי קושי מסויים בזוגיות,
הקושי הזה הביא אותי לתחושת חוסר ענקית ולהרבה צער . אני עם הרבה תודה לה' על זה שאני ואשתי בזוגיות מדהימה למרות הקושי הזה, עם זה - החוסר קיים ועם נוכחות כבדה מאד...
היתה תקופה שבה הייתי מאד פתוח לכאב הזה -פשוט נתתי לו להיות בתוכי בלי לעצור, והיה לזה אפקט משוגע שלא ציפיתי ותיארתי אותו בתחילת השרשור.
זה כאילו עבר עם הזמן, הלב חזר לדפוסים ישנים של לחפש הגנה ודרכים עוקפות כדי לא להיפגש עם המטען הכבד הזה, ויש לזה את האפקט השלילי של בריחה ולחפש הסחות דעת.
אני מנסה להבין את הדרך שלי בתוך זה , איך אני חי בלי להיות מוצף ועם כלים במציאות אבל לא סוגר את הלב

כן, זכרתי.
באמת אולי הרעיונות שלי איך להתמודד עם זה הם משני סוגים- אחד הוא פתיחת והרחבת ה*קשר* עם ה', להתמלא בקשר שאינו פיזי אבל עם תחושת סיפוק וקירבה,
ושני זה לבטא עם הגוף כוחות של יצירה. באמת בכוון הזה גם ציור, טיפוח גינה, או כל עבודת כפיים מהסוגים השונים שניתן גם לטעום- לחוש- לראות פירות מספקת חויה בעלת משמעות של פריון.
(ושוב, אולי אני בעצם לא הבנתי כלום ואין תועלת גם במה שהצעתי).
ה' עימך.

 

ואת האמת שזה מאוד קשה.

 

לחיות עם כאב יומיומי, זו חתיכת התמודדות- גם כאב שמרפא את הנפש, סופו שהוא כאב.

אנחנו בני אדם, ואי אפשר לחיות כל הזמן עם כאב בלב.

הלב שלך מחפש הסחות דעת, כי כנראה זה יותר בריא לו.

 

אתה כתבת פה שיש ביניכם פער ברצון ליחסים.

זה מאוד קשה להשלים עם זה,

בגלל שאצלך זה צורך קיומי,

ואצלה זה כנראה טובה שהיא עושה לך או לזוגיות (ולקבל טובה זו הרגשה של בדיעבד מאוד גדולה).

 

במצבים כאלה, שבו יש משהו שתוקע את הזוגיות ללא פתרון,

אתה יכול לדמיין מצב שבו החבר שלך מספר לך את אותו מקרה 1 ל-1.

מה היית אומר לו?

מה היית מייעץ לו?

 

אולי אתה צריך לשמוע עוד גברים שבהתמודדות דומה?

אולי זה מה שיתן לך כוח?

 

 

מה הייתי אומר לחבר שחולק איתי... כנראה שהייתי אומר לו שאיזה קטע אבל בדיוק גם אצלי זה ככה ואני לא ממש יודע מה לעשות...
אני חושב שזה היה יכול לתת לי הרבה כח להיות בקשר עם אנשים שעוברים התמודדות דומה , במיוחד אם הם בתהליך של ריפוי והתקדמות -
אין לי מושג איך מוצאים את אותם אנשים

אבל הכל תלוי באופציות שיש לך ואיזה בחירות את מוכנה לעשות למען האידאל
אם את עכשיו עובדת 8 שעות ולא טוב לך עם זה, אז עבודה עד 17.00, טובה ככל שתהיה, ומחמיאה ככל שתהיה לזה שאין לך ניסיון, לא תענה לך על הצורך. אני מקווה שאת לוקחת בחשבון גם זמן של נסיעות שזה זמן לא מבוטל

או יותר נכון כל רגע שהילדים מחוץ לבית או ישנים

מאוד נגע בי הסיפור שסיפרת לי בזמנו.

תודה אחי

יש שיפור קל ברוך ה

אמרתי פרק...

מתפללת 🙏🙏🙏

 

בשורות טובות וישועות בקרוב ממש

אתפלל בלי נדר ורפואה שלמה

בה יש שיפור תתפללו שימשיך

מה שלומה?
איך מרגישה?

אהבתי הקטנטונת והשברירית עשתה לפני שבועיים חיסון שפעת, יומיים אחרי עוד הכל היה בסדר ואז התחיל סיוט על של סטורציות 79 עם התנשמויות של החיים וחום שהגיע כמעט ל40 מעלות בקיצור דיי אח/ואחות במחלקת ט'נ
ברוך ה הצלחנו לעבור את זה בבית בלי להיות בבית חולים
נקוו שלא נזדקק לא לרופאים ולא לרפואתם

וגם היא די שברירית, בילינו כל החורף בתקופת חולים. כל שבוע משהו אחר, דלקת אחרת, מאז אני לא רוצה לשמוע על החיסון הזה, אף אחד אצלנו לא קיבל. שנהיה כולנו בריאים בעז"ה, רפואה שלמה ובריאות איתנה לבת שלך..

שלא יגידו שאת קונספירטורית מתנגדת חיסונים...

רק לשפעת, שממש חוויתי חויה לא נעימה איתו, הוא לכאורה מנע שפעת שאגב, אף אחד מהמשפחה שלנו, בלי עין הרע מעולם לא נדבק, אבל הביא עלינו הרבה דברים אחרים.. אז לא תודה. וזה נסיון אישי שלי.. שכל אחד יעשה מה שטוב לו ושכולם יהיו בריאים..

ורק נחת ממנה ומכולם 🙏🌹

כמובן חוץ מהדאגה לעתיד הילדים, לרוב חי את הרגע.

בין אם זה לצאת עם חברים למסעדה בחודש שיש בו הרבה הוצאות לא צפויות. יוצא בכל זאת.

לקחת חופש מהעבודה סתם ככה כי התגעגעתי לילדים ולהיות איתם.

זה אולי לחלק מהאנשים יתפס כדבר השלילי של לחיות את הרגע.

לקנות נעל יפה שקלטתי או מכשיר חשמל.

באופן כללי חי את הרגע.

עכשיו אחרי שנים שנגררתי לסיגנון ההזוי הזה אני מחשב מסלול מחדש.
דחיית סיפוקים מעולם לא היתה דבר שלילי

אני התכוונתי שהדבר החכם לעשות זה לא "לחיות את הרגע" מבחינת לצאת למסעדה ולקנות דברים בצורה אימפולסיבית במצבו.

הרגעים האלו יקרים מפז , לחיות את הרגע זה מאד חשוב

לכל אחד יש אכזבות מהעבר מעצמו

ופחדים ודאגות לגבי העתיד

--- זה אוטומטי ומובנה, ואולי להקצות לזה זמן מוקצב ולהחליט שמעבר לזה - כל שאר הזמן ביום - לחיות את הרגע ..

ולא שייצא שכל היום אתה חושב על העבר/עתיד ......... כי כן צריך לעתים להתבונן ולעשות חשבון נפש, אך לא ממש כל היום..

 

אז באמת הרגעים הללו הם יקרים מפז ממש, והלוואי שהיתי מצליחה יותר........

ליהנות מדברים מצחיקים של הילדים וכו' ולהפסיק לחשוב ולחשוב ולחשוב כל הזמן....

פתאום אני מגלה שחובה לחיות את החיים כאן ועכשיו...
פתאום עד שאני רואה את הילדים סוף סוף אני פשוט עוצר מלכת ונותן לרגע הכי קטן את מלוא תשומת הלב.
פתאום אני מגלה שהנייד (הלא כשר) בכלל לא חשוב אם כי אני נעזר רבות במצלמה שבו לתעד את אותם הרגעים...

פתאום אני יכול להבין ולהזדהות מעומקיי ליבי עם כל אותם חולים קשים, אולי סופניים, עם אותם קשישים שמבינים שכל דקה בעולם היא העולם כולו...
אם לא הייתי אדם מאמין וודאי הייתי מחפש סיבה לוגית לדבר אבל מעצם היותי כזה אני מודה לבורא ומבין פתאום (קצת באיחור) את גדולתו האין סופית.

פתאום אני מבין שעם כל הצער והכאב שבדבר ועם כל קושי הנסיון שעובר עליי אין זו אלא השגחה פרטית אישית שלי וממש אצבע אלוקים נגעה בי!!!
בכל הלחץ הזה פתאום לחגוג יום הולדת עם הסדריי ראיה ועם הילדים שהם האור שבחיי ועוד בערב ראש חודש...
וואו...
פעם שלישית גלידה !!!

הנייד לא נותן כלום
רק בריחה ממה שהמציאות לא מספקת

אין כמו קשר טוב עם האנשים שקרובים אליך, בעיניי זה אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים של הבנאדם

משננת לעצמי את זה הרבה כשהילדים לא נרדמים
ולוקח יותר מדי זמן להרדים, להקשיב לסיפורי היה היה שלהם..

איזה מתוקים וכמה זו זכות להיות לצידם ולראות את הפלא הזה. ואז מתמלאת בקצת יותר סבלנות ובנחת.

וגם מקווה שסופסוף ירדמו... כי בכל זאת השעה עשר ;)

איך תיארת את זה יפה

אשרייך

שנזכה כולנו

ניסיתי אבל זה ממש עבודה עצמית קשה

שאכן הצלחתי זה ממש כיף ומשחרר.

אם לא אנחנו חיים ממש בדאגה לעתיד בלי שום הווה, וחבל.

בעיניי לגמרי מיומנות נרכשת. אבל מאוד קשה לעבוד עליה. עובדת על זה הרבה ואני חושבת שזה הכי פוגש אותי מול הבעל והילדים

לעזוב את העבודה. חד משמעי

כל הגברים צריכים לעבוד בתור ר''מים בישיבות הסדר?


אני חושב שצריך ללמוד איך לתקן, בריחה לא תועיל מכיוון שאין לאן לברוח - מה לעשות שיש נשים בכל מקום...

לחיות בגטו ולא להתערבב בעולם החיצוני כדי להצליח לשרוד את החיים יהודי דתי מאמין

ואם בגלל הילדים שלו יהיו רעבים?
ואם בגלל זה הוא יריב עם אשתו?
ואם בגלל זה הוא יהיה יותר מתוסכל ועצוב והשלום בית ייפגע?
כזה קל להגיד לעזוב את העבודה כשאתה/את לא יודע מה המשמעות...
להיזהר עם עצות כאלה..

במיוחד שהפותח מודע לבעיה ומנסה להתמודד איתה.

מגיע לך יישר כח עצום. כל דקה שאתה מנצח, במשהו, יקרה בעיני הקב"ה לאין שיעור..
מקווה שתוכל למצוא באמת סביבה/מדור או כל דבר אחר לעבוד בו, ולמצוא את הדרך שהדבר פחות יטרידך
חזק ואמץ!

חד משמעית אתה צודק בכיוון שכתבת בסיפא - לחזק את הקשר עם אשתך היקרה מחד,

ולהפחית את הקשר עם העמיתה לעבודה מאידך.

 

ועכשיו רוצה לצרף לך תגובה ארוכה שכתבתי בעבר בנושא דומה:

 

(כתבת מיועד לעצת גברי הפורום ואינני גבר, מקווה שזה בסדר... )

 

אז מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/רגש/מחשבות על אדם אחר בנישואים:

 

תקציר כי בהמשך יש חפירות :

זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל בכלל. 

רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.

אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.

בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.

שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.

להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.

והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה 

 

 

ועכשיו באריכות - 

כותבת בכללי על מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/התאהבות/מחשבות על גבר/אישה אחרים שהם לא אשתי/בעלי:

 

אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -

כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:

לעשות חסימות

הגנות

סביבה בטוחה גם בעבודה

לא ליצור יחוד

לא ליצור שחנשי"ם

לא ליצור יחס אישי גדול מדי

לא להביט הרבה

לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוווד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)

להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה

וכן הלאה)

 

אז אחרי שעשינו את כל זה

ואם חלילה זה בכל זאת קרה - 

לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!

אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה

וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה

וחלילה למעשים

כאן אנחנו כבר בבעיה.

 

אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!

אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!

ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!

זהו

סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"

ממש ממש לא!

אז עלתה מחשבה, אז מה?!

להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך

לדיסק של החתונה שלכם

לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד

ולחזור הבית הולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך

במחשבה

בדיבור

במעשה

בתיכנון

באנרגיה

בזמן

בכסף

בכיף

בהכל!

ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!

 

לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.

ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות מננו ממש מטעמים!

 

עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין –  כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.

 

מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?

אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.

 

איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?

 

קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.

ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.

ורגש בא ורגש הולך.

אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקוםפ של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגיש אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...

ויאללה בלאגן אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"

 

אז קודם כל לנשום.

להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.

לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כלכך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".

ממש ממש לא!!!

 

 

רק זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!!!)

או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!

כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"

"לכי אחרי הלב שלך"

"רק הוא צודק.

בלה בלה בלה

אני ואני ואני במרכז.

בלה בלה בלה

לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"

ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע וןאפילו למודע?

אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"

ואז כל מחשבה או רגש,

ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!

מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...

 

וזה מקום מאוד מסוכן!

צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.

הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,

אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/חתיך/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.

נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?

והאם חסר לנו משהו בחיינו?

עם עצמנו?

עם בן זוגנו?

אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות

ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.

להתרחק מזה.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

לא להשקיע ימים ושעות ושירים ולבכות במיטה ולהכניס את עצמנו לזה בכוח, והודעהות, והתכתבויות, ופגישות, ומתנות, והשקעה, השקעה של זמן, אנרגיה, כסף, מחשבה, מאמץ – לא לא לא!!!

פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!

להתרחק מזה!

ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!

להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!

 

כי אם חלילה חלילה אתה תיפול בפח הזה של היצר,

ותיסחף אחרי כל הרגשה שלך,

אתה תגיע למציאות עגומה מאוד מאוד, ומהר מאוד מכפי שתוכל לחשוב!

זו תהיה מציאות מאוד עגומה בשביל אשתך היקרה

מציאות עגומה בשביל כל אחד ואחת מילדיך

וכמובן מציאות עגומה גם בשבילך 

מציאות עגומה בשביל אותה האישה הנשואה,

מציאות עגומה בשביל כל אחד מילדיה

מציאות עגומה בשביל בעלה

מציאות עגומה עבור הוריה, הורי בעלה וכל הסובבים אותם.

 

נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו

הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.

ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,

זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.

 

עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.

יש *בך* את הכוחו לעצב את מציאות חייך.

בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים,

ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.

 

מתייחסת כרגע לאו דווקא למקרה שתיארת שבו יש "רק" מחשבות או פרפרים שעלו מדי פעם - אלא כאמור לכל הנושא הזה של מציאות בה נדלקתי על מישהו/י אחר/ת שאינם בעלי/אשתי בכלליות:

 

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.

אם יש בך את הרצון לתקן,

את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,

טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -

אז אתה תצליח!

 

אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,

העיקריים שבהם הם

א. מודעות

מודעות לעצמך,

מודעות לחיי הנישואין שלך,

מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,

מודעות למי היא בכלל *אשתך*

מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית

מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה

ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.

 

ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

 

ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.

צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.

לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!

כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,

בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!

ואיזה עולם ומלואו זה ילד!

כך גם כאן,

אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!

אתה גם בונה את עצמך

גם בונה את אשתך

גם בונה את ילדיך

גם בונה את העתיד של כולכם

ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.

 

 

אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:

 

1. הרצון.

 

הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.

הרצון לתקן.

 

הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך

איזה אדם אני בוחר להיות?

אילו ערכים חשובים לי בחיים?

אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?

 

האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?

 

(ועוד תרגיל מחשבתי שהוא קשוח וברור לי שאתה ממש לא בכיוון, אבל רק לשם ה"זעזוע" והבחירה המוחלטת בטוב אפשר לעשות אותו אפילו שאתה ממש רחוק משם ב"ה):

לדמיין מצב של: ואם אבחר (חלילה) לעשות משהו עם הרגש שעלה פתאום וחלילה לבגוד/לפתח קשר אסור -

כיצד אשתי תרגיש אם תדע על הרגשות שלי לאותה אישה?

אבל ממש לעומק - איך היא תרגיש?

איך יראו הפנים שלה?

כמה היא תבכה?

כמה היא תהיה שבורה?

מה יקרה לנפש שלה? 

אותה הנפש שבחרה בי מבין כולם, כרתה איתי ברית נצח, נשארה נאמנה אך ורק לי כל השנים האלה ולמרות כל מה שעברנו יחד - ועכשיו הבינה שניפצתי לה בפרצוף את הברית הזו, ששברתי אותה לאט לאט ועמוק עמוק, שהרסתי לה את החלום, את המציאות, את העבר, את ההווה ואת העתיד - כמה אשתי שבורה שם?

ממש תראה אותה ותהיה שם.

 

וכמה כל ילד שלי יסלוד מאבא שלו אחרי שהוא יגלה (וסופו של כל שקר להתגלות)?

וכמה כל ילד כזה יפסיק להאמין בנישואין?

וכמה כל ילד כזה ירצה להתרחק מאבא שלו שפגע ככה באמא? 

או חלילה יפתח דפוס דומה לאבא ויבגוד גם הוא באשתו לעתיד?

 

וכמה כל ילדה, כל בת שלי תפסיק להאמין במין הגברי באשר הוא כאשר תגלה?

וכמה היא תהיה עצובה ובודדה ותרגיש שאי אפשר לסמוך על אף גבר בעולם כולו - כי הרי אבא שלה, מקור העוגן שלה - הוא פגע ובגד באמא! אז בטח כולם כאלה1

ואיך הבת שלך תכאב כל כך את הפגיעה של אמא,

ואיך תהרוס לה את המודל על המשפחה, אולי היא בכלל לא תרצה להתחתן,

או אולי היא תמצא אדם עם אופי בוגדני כמו של אבא ותחתן איתו - כי זה הדפוס שהיא מכירה - וגם בה יבגדו - וגם היא תישבר?

וחוזר חלילה

זה ממש מעגל שמשפיע על דורות שלמים! דורות!

 

ואיך אחרי שאשתך תגלה ותישבר היא לא תוכל להכיל את הכאב ותרצה להתגרש

ואיך כל אחד מכם מוציא 150,000 ש"ח בממוצע לכל צד לעו"ד לגירושין,

ואיך הלב של הילדים נשבר

ואיך אבא ואמא רואים את הילדים רק כל חג שני, או כל שבת שנייה, או חצי מהחיים שלהם,

ואיך הילדים בוכים "אבא אבא", "אמא אמא" כי רוצים להיות עם שניכם יחד ולא רק עם אחד מכם, אין מחזה יותר קורע לב מזה, אין! וראיתי לצערי הרב הרבה מחזות כאלה.

ואיך העול הכלכלי נהיה כפול ומכופול - כי צריך לשלם מזונות

וצריך להשכיר 2 דירות, 2 משכנתא, 2 ארנונות, 2 חשמל, מים, גז, אינטרנט, רהיטים, בגדים לילדים - הכל הכל כפול

וכמובן עלות העו"ד וההליך המשפטי קורע הלב והכיס גם יחד

 

ואיך אחרי כל זה אתה מנסה להתשתקם ולמצוא זוגיות שניה,

אבל אותה "מושא פנטזיה" נשואה, וגם אם לא, וגם אם כל אחת אחרת -

איך אתה מתחיל ממש ממש מ0! הכל

רק שהכל הרבה הרבה (ושוב הרבה) יותר מורכב -

כי לך יש ילדים, ולה יש ילדים

כי לך יש מטענים קודמים, ולה יש מטענים קודמים

כי לך יש חסרונות

ולה יש חסרונות

כי אין אדם מושלם בעולם! אין!

רק הקב"ה לבדו מושלם!

אז מה החלפת בעצם?

חיסרון א בחיסרון ב?

בשביל זה כל כאב הלב הזה?

והמורכבות של פרק ב, עם ילדים מכל הבתים, ואיך ההוא יסתדר עם ההיא, ואיך האחות תסתדר עם האח החדש,

ואיך הגרוש/ה שתמיד חלק מהחיים כי יש ילדים משותפים

ובקיצור -ה-כ-ל יותר מורכב!

 

2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.

 

מודעות לעצמך -

מה נותן לך הקשר האסור?

מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה אולי חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

 

אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

 

אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,

תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

 

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -

אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

 

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל חלעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

 

 

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיע את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

באשתך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה

תכיר אותה עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.

ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!

 

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

 

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

 

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

 

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

 

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

 

חשוב גם לזכור שאותה אישה נשואה ומה שאתה מייחס לה - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה נשואה - אבל זה לא פייר,

כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

 

אותה אישה חייה כך וכך שנים עם בעלה

היא לא מושלמת.

כמה שאתה חושב שהיא כן - היא לא!

למה?

שוב - כי היא בת אדם! בשר ודם!

לכ-ל אישה יש חסרונות ויש יתרונות

כמו שלכל איש יש יתרונות ויש חסרונות.

 

לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,

בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.

 

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,

ומתרגל אליה,

וכל מה שכתבתי למעלה -

ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לךימודים/אחר -

אז גם *בה* היית מתאהב!

ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!

 

אז תבין שזה לא *האישה עצמה*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

 

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

 

אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

 

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.

כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.

 

עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.

בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.

 

 

אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.

ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיך במסגרת המותרת והטובה.

זה אפשרי.

אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.

בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.

 

כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!

כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע

ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.

 

3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

אז חוץ מהמגילה שכתבתי למעלה, שיש בתוכה המון כלים,

 

צריך גם "סור מרע"

וגם "עשה טוב" -

כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,

אין ואקום בעולם.

אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר

לכן אחרי שתתנתק מאותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.

זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה

וכמובן גם מעצמך!

 

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?

מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'

אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?

מה אתה מקבל מאשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?

 

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

 

4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:

בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.

ואם האסור הזה "עושה לך את זה", אתה יכול גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם אשתך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.

 

טיפ טוב שאומרים שכדאי לתת לכל אדם שמפנטז על משהו אסור, כמו אישה אחרת/אוכל אסור וכו' - זה להשחיר בדמיון ובראש לפרטי פרטים את מושא התשוקה.

למשל, לדמיין איך אותו בחור/אישה זר נראה כאשר הוא בשירותים (במחילה כן...), איך הוא נראה כשהוא צורח ועצבני, איזה משהו גועלי כלשהו שצומח לו בגוף, איך הוא יראה אחרי שהות יומיומית וסיזיפית של החיים האלה במשך 20 שנים -

כי זה לא פייר להשוות מושא פנטזיה למציאות.

המושא הזה רק שעה בחודש כשהוא במטבו נפגש איתך. והמציאות היומיומית של אשתך וכו כשמה כן היא - יומיומית. 24/7.

אי אפשר להתחרות בזה - אז תצטרף לזה בדמיון - תהפוך את המושא הזה בדמיון למציאותי 24/7, איך הוא גם בחולשותיו ובדברים הכי מכוערים ודוחים שלו,

ואיך אחרי איזה 30 ימים הוא כבר גם מאוס עליך,

ואחרי שנה עוד יותר

ואחרי 20 שנה עוד יותר מאוס

ואז אתה תמיד תחפש את החדש, המרגש...

ואז אשתך, שלא תהיה אשתך , ואולי אפילו תהיה אשתו של גבר אחר בר מזל שיזכה בה - איך *היא* פתאום תהיה הפנטזיה שלך - כי היא לא מושגת ולא "בכיס הקטן שלך" ולא מובנית מאליה.

ואיך אתה רואה אותה רק שעה בחודש, ומדמיין עליה וכו' וכו'.

זה לא תסריט כ"כ דמיוני לצערי במקרה הזה, כי היא באמת ובתמים יכולה להיות בעתיד אשתו של גבר אחר בר מזל, או לכל הפחות לא איתך.

אז כבר עכשיו תעשה את העבודה הזו בראש אפילו לפני שתאבד אותה.

היא לא באמת מובנית מאליה. אפילו ההיפך הגמור מזה.

 

עד כאן בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אשתך האהובה 

איזה תגובה מושקעת ביותר.
כל הכבוד

לקרוא וללמוד ממש

תודה רבה. ההתייחסות לנושא הזה מאוד עוזרת, גם אם לא הצעדים שם פרקטיים בעייני עצם המילים החמות ממש נותנות כוח..

חשבתי שמספיק אכתוב הודעה אנונימית וזה יקל קצת. (כי חברים ואישתי בוודאי לא שייך לשתף) תאתרי לעצי שיהיה תגובות בנליות של "להפסיק לעבוד עם נשים". אבל תגובות עם חיבוק מספיקות.

ופה קל וחומר עם ההסבר המפורט...

 

מה שכן, זה חידד לי את הנקודה המרכזית שהיא מקור הקושי:
אישתי היא שלי ורק שלי. אז אני מרגיש שאני לא צריך להתאמץ בשבילה, כי בכל מקרה תיהיה שלי.

גם אם השקיע וגם אם לא. גם אמצא חן בעיניה וגם אם לא. 

(וגם שאני משקיע, בעייני לא תמיד היא מעריכה. אבל בכל זאת אני שלה והיא שלי עד 120..)

לעומת זאת שיש דמות אחרת שצריך' לכבוש את ליבה' - פתאום זה משהו חדשני, מאתגר, מעניין תחרותי...

- הרגש הזה הוא הסיבה העיקרית להכל...

בעז"ה אשתדל לעשות בדק בית ולנסות לחזק את נקודות התורפה (אם יש לכם רעיון שמח להצעות בנוגע לנקודה שכתבתי בפסקה הקודמת..) אבל עזרתם לי כולם עם מוטביציה ועצות, וסתם אימפתיה וירטואלית, אבל במקרה הזה הייתי צריך אימפתיה אנונימית כזאת...

תודה רבה ושבעז"V נזכה לסייעתא דשמיא כל אחד בכל דרכיו

לגבי הנקודה המרכזית אותה כתבת -

 

היטבת לדייק במה שכתבת: 

"מה שכן, זה חידד לי את הנקודה המרכזית שהיא מקור הקושי:
אישתי היא שלי ורק שלי. אז אני מרגיש שאני לא צריך להתאמץ בשבילה, כי בכל מקרה תיהיה שלי.

גם אם השקיע וגם אם לא. גם אמצא חן בעיניה וגם אם לא. 

(וגם שאני משקיע, בעייני לא תמיד היא מעריכה. אבל בכל זאת אני שלה והיא שלי עד 120..)

לעומת זאת שיש דמות אחרת שצריך' לכבוש את ליבה' - פתאום זה משהו חדשני, מאתגר, מעניין תחרותי...

- הרגש הזה הוא הסיבה העיקרית להכל..."

 

אכן, אני תמיד אומרת שהאויב והחבלן מספר 1 של הנישואין הוא המובן מאליו הזה...

וצריך להרוג אותו ולחסל אותו עוד שהוא קטן, ומאז לא לנוח ולהמשיך להילחם בו עד למיגור מלא שלו!

 

מצרפת לך תגובה נוספת שכתבתי על כך בעבר ובהרחבה רבה, [ובה יש, בין היתר, תשובה לשאלה הנוספת ששאלת - של רעיונות והצעות לחזק את נקודת התורפה הזו של המובן מאליו הזה, (בעיקר במקומות בהם הדגשתי והגדלתי את הכתב)]

 

כאן:

 

 

הבנת מהות הנישואין 

 

בכל דבר טוב בחיינו –                                                                                                         

דרושה השקעה ועבודה מתמדת בכדי להגיע לטוב הזה.

אם זה בדברים הכי פשוטים כמו פרנסה – אדם צריך לקום לעבודה יום יום ולעבוד כדי שבסוף החודש יכנס לו כסף לחשבון והוא יוכל לקנות אוכל ושאר דברים ולהינות מהכסף הזה.

בלי העבודה שלו – לא היה לו כסף – לא הייתה לו הנאה.

ובין אם זה בדברים יותר משמעותיים כמו ילדים – יש 9 חודשי הריון קשים, לידה קשה, גידול אינטסיבי וק-ש-ה – אבל האוצרות האלה שווים הכל!

וכן, גם כשהם גדלים הקושי לא נעלם אלא משנה צורה, ועדיין צריך להשקיע ולעבוד.

כמובן שלצד כל הקושי, האור, האהבה והקשר עם הילדים שלנו שווה לנו הכל, לכן זה מובן מאליו בשבילנו שצריך לעבוד בשביל זה…

 

עד לפני לא הרבה זמן,

אפילו בדור של סבא וסבתא שלנו,

היה לאנשים ברור כשמש שכמו שצריכים לעבוד בשביל פרנסה

וכמו שצריכים לעבוד בשביל הילדים

ואם קשה – ממשיכים לעבוד

כך גם בנישואין.

היה להם מובן מאליו שנישואין זו עבודה והשקעה בלתי נפסקים,

ויותר מזה, היה להם ברור שהם *רוצים* לעבוד בשביל זה.

 

היום עם כל הבלבול שנוצר בעולם כולו לגבי נישואין (וזה כאב לב גדול הדבר הזה),

היום אנשים חושבים שבן זוגם או בת זוגם הם ברירת מחדל חלילה

או שהם כאן כדי לבדר אותי,

או שהם כאן כדי לעשות לי טוב

וברגע שלא טוב לי, וברגע שקשה לי – זה אומר שמשהו *בהם* דפוק,

זה אומר שאנחנו בטח לא מתאימים

זה אומר שאנחנו צריכים להתגרש

ואז אמצא לי את המישהו/י "הנכון" שאיתו זה לא יקרה,\ ורק יהיה לי כיף ונעים ופרפרים ולבבות כל החיים.

 

ובכן… זה לא נכון.

וזה לא עובד כך.

כל גבר או אישה אחרים – גם איתם יהיו קשיים

גם להם יהיו חסרונות,

גם איתם לא הכל ילך חלק.

כי בחיים אין באמת משהו משמעותי שהולך חלק!

כך הקב"ה ברא את עולמו…

תנועה כל הזמן

יום – לילה

טוב – רע

חושך – אור

קודש – חול

צירים – לידה

קושי ועבודה – הנאה

וכו' וכו'

 

העולם הזה הוא תנועה מתמדת

והנישואין הן חלק מהעולם הזה, זה הכל.

 

הם לא שונים מגידול ילדים שגם הוא עבודה מתמדת

הם לא שונים מפרנסה שגם היא עבודה מתמדת

הם לא שונים מכלום, הם חלק מהעולם הזה.

 

רק שמשום מה הלבישו על נישואין בדורנו כל כך הרבה תסבוכות שרק ה' יעזור…

כמה כמה כאב לב יש לזוגות רק מהספקות הנוראיים האלה,

מההתלבטויות הבלתי פוסקות האלה,

החוסר ודאות וחוסר שלמות הזה.

 

אם רק היה ברור לאיש ולאישה מהרגע שהם עומדים תחת לחופה – שזה לנצח! ***ל–נ-צ-ח***

שזו הבחירה האמיתית והנכונה שלי.

שהגבר שלצדי שייך לי.

שאני שייכת לו.

שאני מקודשת לו.

שהוא מקודש לי.

שכמו שהילדים שלי שייכים לי וגם אם הם יצרחו כל הלילה ויתחרפנו – אני עדיין אחבק אותם ואדאג להם,

גם אם הם יכולים להוציא לי את המיץ לפעמים – ברור לי כשמש שאהיה תמיד אמא שלהם ואשתדל עבורם.

למה למען ה' זה כ"כ שונה עם בני הזוג שלנו?

זה לא צריך להיות שונה!

אנחנו צריכים להתייחס אליו/אליה כמו בשר מבשרנו, כמו החצי השני שלנו שכרתנו איתו ברית,

כמו מישהו ששייך לי, כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה הזו – ואז גם אנהג בהתאם.

זה לא אומר שלא יהיה לי קשה לפעמים – אבל הידיעה שהוא שלי. וזהו!

ואני שלו. וזהו!

הידיעה הזו קריטית, פשוט קריטית!

השלמות הזו בבחירה, הידיעה הברורה שזה לנצח,

היא היא זו שעוזרת לעבור כל מכשול.

היא היא זו שאומרת שאם קשה – נעבוד על זה יחד.

 

עכשיו ברור שיש עבודה.

אני קוראת לזה השקעה ועבודה.

לא חיים אומללים חס ושלום, אבל בהחלט השקעה ועבודה טובה.

עבודה מבורכת. עבודה אהובה. אהובה מתמשכת.

כמו עבודה של אמא בלהיות אמא.

כמו עבודה של אבא בלהיות אבא.

 

ואם קשה לי או לא כיף לי או לא נעים לי אבין את עצמי, אבין למה זה קרה,

אבין את בן הזוג, אבין למה זה קרה לו, נתקשר את זה, נדבר את זה, נפתור את זה.

ממקום ששנינו יחד עם אותה מטרה.

                                                          *****

איך לנצח את הסטטיסטיקה?

אם יש דבר שיכול להביא אותי לכדי דמעות זו המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו – לא מפסיקים לשאול את עצמם – האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע – הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה – הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה…

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
הרגשתם שלמות ובהירות מתחת לחופה ברגש בשכל ובלב?
מזל טוב!
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן – נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם – הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות – זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

ואם תשמעו על עוד זוג שעומד להצטרף לסטטיסטיקה העגומה,
בבקשה! בבקשה תבררו ותציעו להם שיש גם דרך אחרת!
שאפשר לבחור בטוב ולחזור לטוב!
שזו לא גזירת גורל כי הם "זוג דפוק" חלילה או "לא מתאים" – אלא הם פשוט צריכים לקבל כלים נכונים, לבחור אחד בשנייה מחדש. זה שווה עולם. באמת.

(אין באמור התייחסות למקרי קיצון כאלה ואחרים שבהם כמובן הדבר הנכון והטוב ביותר לזוג הוא גירושים.
התוכן מכוון לכל אותם אלפי זוגות שיכולים לנצח את הסטטיסטיקה ולא היא אותם).

ו

אם קשה אז… פועלים!
אם קשה אז… מנסים!
אם קשה אז… נלחמים!

למה ברירת המחדל בזוגיות היא שאם קשה=מפרקים, אם קשה=בורחים?!

למה בהורות, אין אף הורה אחד אוהב שכאשר קשה לו עם הילד שלו הוא בורח ממנו?
למה אין הורה אחד שאם הילד עובר קשיים ומציב אתגרים הוא לא נוטש אותו לאנחות, אלא להיפך, מוציא את הנשמה בשבילו ומנסה ככל יכולתו לתקן ולשפר ולעזור?

היינו פה קודם.
הזוגיות שלנו היא המקור.
האהבה שלנו היא זו שמלכתחילה יצרה את הילדים האלה.
צריך לתת לה את המקום שלה והכבוד שלה גם.
גם בשביל הילדים, שזו משאלתם העמוקה והגדולה ביותר,
אבל גם בשביל עצמנו. בשביל המקור שלנו.

אם נתייחס לזוגיות כמו להורות לפחות,
לאשתי/בעלי כמו לילד שלי,
אם נרגיש שאני שייך לאשתי, יש כאן שייכות,
שבעלי שייך לי, שהוא שלי ואני שלו, כמו השייכות שיש עם הילדים – אז גם אם כועסים, גם אם לא מסכימים, אם יש קשיים – עובדים על זה!!! לא זורקים את זה.
המוטיבציה לעבודה תהיה בראש ובראשונה ההתייחסות.
אם נשכיל להתייחס לשותפנו למסע החיים כאל מישהו עם שייכות, עם אמת, עם מקור הילדים האלה, כמשהו בלתי נפרד ממני – ממילא המוטיבציה להשקיע ולנסות גם שקשה תגדל פלאים.

מעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים ***רק*** אחרי ההשקעה

*רק* אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

ואתן דוגמא:

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר – יותר נאהב אותו.

 

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב שהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יש אהבה, יש פרפרים וחיבה והתאהבות וכו'

ואחרי שנה עוד יותר

ואחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

אם באמת בני הזוג השכילו כל חייהם להשקיע האחד בשנייה, להשקיע בקשר שלהם – אז תוכלו לראות באמת זוגות בני 80 ממש מאוהבים עם מבט מצועף בעיניים ורכות ואהבה כה גדולים אחד לשנייה שזה פשוט ממיס את הלב!

האהבה שיש לנו עכשיו אחרי 14 שנים, הרבה יותר גדולה ועמוקה מאשר שהתחתנו או שהכרנו. זה רמה אחרת לגמרי.

כמובן שכל השנים הזוגיות צריכה להיות מתוחזקת – מושקעת – לברר קשיים ולא לטאטאם מתחת לשטיח, ליזום באופן אקטיבי גם התעוררות לאהבה וגם התעוררות לתשוקה – להשקיע להשקיע, כמו בכל דבר בעולם הזה!

***ואז*** מגלים את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי!

אז אם יש קשיים… וחושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

רגע יקרים!!!

אין לכם מושג עוד כמה טוב תוכלו לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד שנה! עוד 10 שנים! עוד 20 שנחים!

בבקשה אל תזרקו הכל לפח!

אפשר לפתור את זה! מבטיחה לכם שאפשר! חבל חבל חבל שלא תזכו לכל הטוב הגדול שנישואין וזוגיות של 30 ו40 שנים יכולים לתת.

 

גם בפן הגופני,

שיא העונג גם אצל הגבר וגם אצל האישה מגיע רק אחרי התמדה והשקעה והתכווננות – ואם עוצרים באמצע כי לפעמים זה כאילו כמעט "בלתי נסבל" או חושבים שזהו זה ואין ולא יכול להיות יותר טוב – אבל מי שמתמיד וממשיך – זוכה!

מי שמאפשר לזמן לעשות את שלו, להשקעה וההתמדה לעשות את שלה – יזכה לשיאים עצומים עוד יותר, לטוב עמוק וחזק עוד יותר,

גם במיניות, גם בהורות, גם בזוגיות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל – המתמיד זוכה!

לגמרי זוכה.

                                                           *****

 

עמדה ששואלת למה אחרי החתונה בן הזוג השתנה, היא עמדה שאומרת ש*בן הזוג עצמו* או *בת הזוג עצמה* משתנים עם השנים,

בעוד שהרבה פעמים – *המציאות עצמה* היא היא זו שמשתנה,

ואנו פשוט שופטים אותה, את עצמנו, ואת הזוגיות שלנו באותם כלים כמו המציאות שהכרנו, בעוד האמת היא שזה ממש עושה לנו עוול הרבה פעמים, ופשוט לא פייר כלפי עצמנו.

 

כי איך אפשר להשוות זוג רווקים שנפגשים פעם בתדירות כזו או אחרת,

בלי ילד אחד אפילו,

בלי לחוות הריון או לידה או שינוי של הגוף פיזי ונפשי,

בלי משכנתא על הראש,

בלי חובות, אחריות, פרנסה וכו'

בלי מציאות שוחקת ושיגרה,

בלי להילחם במודע ב"מובן מאליו" הזה שהוא הנשק מספר 1 בנישואין – כי הכל חדש ומרגש ופרפרים וכו'

ובטח ובטח שלא מובן מאליו –

להיפך –

האישה הזו שכרגע יוצאת איתי – יכולה בכל רגע תיאורטית למצוא מישהו יותר טוב ויותר "שווה" ממני בכל קנה מידה,

האיש הזה שכרגע חבר שלי, יכול תיאורטית למצוא בכל רגע אישה יותר יפה/חכמה/מעניינת/מצחיקה/רגישה ממני…

אז גם אם רבים – לא רבים עד הסוף

גם אם עייפים או כועסים או עצובים – עדיין מגלים סוג מסוים של איפוק ולא מאבדים כל רסן,

גם אם קשה – מתאמצים הרבה יותר

למה?

כי הוא לא בכיס שלי.

כי היא לא בכיס שלי.

כי הוא/היא לא מובנים מאליהם.

 

המציאות של הנישואין –

היא שבתת מודע, ממש בלי כוונה רעה,

היא גורמת לשני בני הזוג להרגיש שזהו, עכשיו כבר "הגענו אל המנוחה והנחלה",

"הגענו אל השיא"

הכל עכשיו מובן מאליו

הוא כן בכיס שלי עכשיו.

היא כן בכיס שלי עכשיו.

כבר התחתנו. כבר יש טבעת.

אז אם רבים – זה עד הסוף.

ואם כועסים – נביע את זה עד הסוף.

ואם עייפים או אין כוח – פתאום נכעס ונהיה מתוסכלים מהשני הרבה הרבה יותר.

כי אנחנו יכולים.

הוא בכיס שלנו.

הוא מובן מאליו.

הוא נשוי לנו.

 

כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.

ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.

וזאת משתי סיבות עיקריות:

1. המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב__ ממני
2. כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה…).

 

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!

 

ואת המובן מאליו הזה – שהוא הנשק מספר 1 לנישואין – צריך להרוג!

כבר שהוא קטן צריך לחסל אותו,

להילחם בו

צריך להפוך את היחסים מאהבה רומנטית – שמאוד קלה בהתחלה אצל כולם, ובכל תחילתו של קשר חדש מעצם היותו חדש ומרגש ומסעיר וכו' וכו' –

לאהבה מודעת.

לאהבה עמוקה, נכונה, אמיתית, מבוססת, מלאה בעומק.

אהבה שיש בה גם התרגשות אבל גם הרבה מודעת –

אהבה שיוזמים אותה, שעובדים אותה, שיוצרים אותה,

אהבה אקטיבית, שהיא ממש יצירה.

שמשקים אותה, שמשקיעים בה – שביחד ממש מעמיקים אותה ומגדילים אותה *במודע*.

ויש הרבה הרבה מאוד דרכים לעשות זאת.

 

הדרך אולי הראשונה ואולי הכי חשובה היא הזכוכית המגדלת.

לדמיין ממש שיש לנו ביד זכוכית מגדלת דמיונית –

וכל משהו טוב, תכונה טובה, מאמץ או השתדלות שאשתי/בעלי עושים – להגדיל אותם בעיני עצמנו! ולהגדיל אותם בעיני בן/בת הזוג!

לראות את זה

להעריך את זה

להודות על זה.

 

כי מה אנחנו עושים?

לגמרי הפוך.

שוב, לא מכוונה רעה חלילה – אלא פשוט שככה אנחנו מחווטים.

אנחנו רגילים להיתפס לרע, לחסר, במקום לראות את הטוב.

אנחנו רגילים להעצים כל תכונה רעה או נפילה או התנהגות רעה של בעלי/אשתי,

להפוך את זה לחזות הכל,

לחשוב שאם בעלי או אשתי התנהגו כך או כך זה אומר ***שהם*** דפוקים,

שמשהו *בהם*, *באישיות* שלהם לא בסדר,

בעוד שכאשר *אנחנו* טועים, או *אנחנו* לפעמים כועסים/עייפים/עצובים/מתוסכלים ונאמר צועקים או מתנהגים התנהגות אחרת שהיא לא אידיאלית – אנחנו נוטים הרבה יותר לסלוח לעצמנו,

לפרש זאת כ*התנהגות שלהו שנובעת מהמציאות הקשה* ולא לאישיות שלנו שחלילה דפוקה ביסודה.

 

ומה שצריך לעשות זה *במודע* לעשות זאת גם כלפי בן הזוג!

במודע אם הוא מתנהג לא משהו – לומר לעצמנו בראש –

אה, זה בטח בגלל שהוא עייף ממש עכשיו

או טרוד

או לחוץ

או מתוסכל

או כואב לו

או קשה לו

בדיוק כמו שאנחנו אומרים על עצמנו אם טעינו!!!

זה לא שהאישיות שלו דפוקה!

כמו שזה לא שהאישיות שלנו דפוקה אם מעדנו פעם…

 

בנוסף,

חשוב מאוד מאוד גם להגדיל את הטוב *שכן* נמצא וקיים בבן הזוג,

להגדיל כל תכונה ועשייה טובה שלו במודע -*ולא* לקחת כמובן מאליו!

כי מה שעוד אנחנו עושים בטעות – זה את כל הטוב שהשני/ה עושים – אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו

ואת כל הרע – מעצימים ומגדילים!

אז היא שטפה כלים? נו אז מה, ברור שתשטוף…

אז הוא קילח את הקטן וקם בלילה? נו אז מה? זה מובן מאליו, הוא אבא לא תורם זרע…

אז היא הכינה ארוחת ערב? מי ישמע… בואו נשתחווה למלכה…

אז הוא נתן לי להשלים שעת שינה והיה עם הילדים בשבת בצהריים? ממש כל הכבוד בוא נביא לו מדליה, ברור שהוא צריך לעשות את זה!

 

ועוד ועוד אינסוף דוגמאות.

 

אז לא!!!

 

זה לא מובן מאליו!

היא שטפה כלים!

והוא קם לתינוק ונתן לי לישון!

והיא הכינה אוכל בשבילי ולמעני גם כשהייתה גמורה מהעבודה ומהיום שלה!

והוא איפשר לי לצבור כוחות אפילו שגם היה מת לשעת שינה ובכל זאת איפשר לי!

 

זה ל א מובן מאליו!

אז להעריך את זה

לומר תודה על זה

לראות את זה! קודם כל לראות את זה.

להגדיל את זה.

 

ואת הרע?

להקטין.

פרופורציות.

אז היא צעקה. אז הוא אמר. אז היא שכחה. אז הוא לא התאמץ מספיק.

בסדר. כולנו בני אדם. אז היה לה קשה. אז היה לו מעייף. אז היא לחוצה מאלף דברים על הראש שלה. אז הוא מתוסכל וקשה לו המצב החדש

וכו' וכו'.

 

אז בהחלט,

גם בן זוג אידיאלי ומושלם

וגם בת זוג אידיאלית ומושלמת

שענו על כל הציפיות שלנו לפני החתונה –

זה עדיין

*לפני* החתונה!

הם עדיין לא היו במציאות בה הם יחד 24/7

עדיין לא היו במציאות של נישואין ומחויבות

עדיין לא היו במציאות של מובן מאליו שצריך להילחם בו

עדיין לא היו במציאות של הורות וילדים על כל אינסוף האתגרים שזה מביא עימו

עדיין לא היו בחוב של משכנתא או עול כלכלי מטורף על הצוואר יום יום שעה שעה

אז זה לא בר השוואה בכלל!

 

התכונות האלה שלהם,

אלה שהתאהבנו בהן,

אלה שראינו ומצאו חן בעינינו

אלא שקירבו בינינו – הן כולן עדיין שם!

רק שלפעמים מכסה אותם שמיכה ענקית של קושי של מציאות של חיי היום יום שלא היו בעבר!

אם רק נזיז את השמיכה הזו – נראה אותם זוהרים במלוא הדרם ויופים!

וזו לגמרי עבודה שבכוחנו, של כל אחד וכל אחת מאיתנו לעשות!

וזו העבודה הכי משתלמת ומתוקה שיכולה להיות!

 

אז אם התאהבנו בבן זוג כריזמתי וסוחף

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא כריזמטי וסוחף גם נשים בעבודה – זו אותה תכונה שלו. הוא לא השתנה.

אז נבדוק למה זה מפריע לנו עכשיו?

אם זה יושב למשל על המקום של חוסר ביטחון עצמי או חוסר אמון או חוסר ביטחון בקשר – נעבוד על הנקודה הזו לעומק והכל יסתדר.

 

אז אם התאהבנו באישה מעניינת, דברנית שלא משעמם איתה לרגע

ועכשיו היא חופרת לנו את המוח בלי הפסקה ורוצה כל רגע "שיחה" ו"לדבר על הדברים וללבן אותם" – היא לא השתנתה. היא אותה אחת.

זו המציאות שהשתנתה שעכשיו אולי אין פנאי כמו בעבר, או פניות הנפש, או אולי יש משקעים וחשש שלנו שב"שיחה" הזו אנו נצא הרעים

ושוב – לעבוד על הנקודה הזו ספציפית והכל יסתדר!

 

אז אם התאהבנו באיש העולם הגדול שהכל מעניין אותו והוא תמיד נודד ומחפש הרפתקאות

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא יוצא הרבה מהבית וכל פעם מחפש לו הרפתקה חדשה וצריך אותו עם הילדים והוא פחות – שוב, זה אותו הוא. רק המציאות שונה.

שוב, להבין על מה זה יושב ומה *בדיוק* מפריע ובזה לטפל.

 

ואם התאהבנו באישה חמה ואוהבת ופתאום אנחנו מגלים את הצד השני של זה – שהיא גם ממש כעסנית ויודעת לצעוק בלי עין הרע וזה מבאס אותנו טילים כי מה הקשר בין היצור הצורח הזה להבין האישה החמה איתה התחתנתי?!

אז נבין ששוב – זו אותה היא. אותה תכונה של הנפש שאם יכולה לאהוב עד הסוף ולהיות חמה עד הסוף – גם בכעס זה יכול להיות עד הסוף כי היא אולי יותר רגישה או יותר אכפת לה מדברים וכו' – זו אותה תכונה בשתי הקצוות שלה.

וצריך לבדוק *למה* היא צועקת, מה מפריע לה, מה קשה לה, מה הביא אותה לזה – ולטפל בזה.

 

תמיד צריך להגיע לשורש

להבין אותו

לקרוא לו בשם

ללמוד אותו, למה הגיע, ממה נבע, מה גרם לו לצמוח וכו' וכו'

ואז לטפל בו.

 

כי הרבה פעמים אומרים שדווקא תכונות שאהבנו ובהן התאהבנו בבן/בת הזוג לפני החתונה – הן הן התכונות שהכי יוציאו אותנו מדעתנו אחרי הנישואים.

ואחרי שמבינים את המהות של זה, את המובן מאליו הזה, את הקצוות של אותה תכונה,

– אז מבינים שכל מה שצריך זה להבין שהמציאות השתנתה,

ולהתאים את עצמנו ואת הזוגיות שלנו לזוגיות,

לראות שעדיין קיים כל הטוב הזה במי שמולי שבו התאהבתי,

להעצים את זה, לראות את זה, להגדיל את זה,

ובמה שקשה – לברר לעומק – ולטפל.

לא לטאטא אלא לברר, לזהות – ולטפל. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב בלי לצבור מטענים עצומים.

(וגם אם צברנו – זה עדיין לגמרי אפשרי!)

 

                                                              *****

 

אם לא היינו חווים את כל הקשיים, המשברים והרע שעברנו – לא היינו באותו מקום של *טוב* ביננו כרגע.

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

וזה נכון לכל תחום בחיים – אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים – לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפצח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

 

אם כך,

אחרי שהבנו את ההבנה בשורשית והכה חשובה שאומרת שה*מציאות של הנישואין* עצמה היא שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו – המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, או אם יש הרבה טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.

 

ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,

כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה –

אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד – גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' – ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו –

מה הם עשו בעצם?

החליפו גבר אחד באחר.

ומה יקרה עכשיו?

גם עם הגבר הזה – השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר –

שוב שגרה

שוב הרגשה של מובן מאליו

שוב הרגל

 

ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר – ואז שוב אותו סיפור

 

ואז גם איתו

אחרי שלוש שנים

ועוד ילדים

ועוד 3 שנים –

שוב אותו דבר

 

ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!

 

כל האובר-ציפיות שאנו מלבישים על בן זוגנו,

כאילו הוא אמור לענות על כל שאיפותינו בחיים,

כאילו הוא יכול להיות מושלם,

כאילו הוא יכול להיות אנחנו עצמנו רק בגרסה הגברית

לאהוב כל מה שאנחנו אוהבת

להיות טוב בכל מה שאנחנו טובות

ואם אפשר גם שיהיה בנוסף מכיל ומחבק ונחמד ואוהב וגבר ומושך ו.. ו… ו.. ו…

הלו!!!

רגע!!!

זה בן אדם!

לא מלאך

לא מושלם

זה בנאדם.

הוא לא יכול להיות גם וגם וגם והכל.

 

הורגלנו שזה עובד ככה.

ראינו כל ילדותנו וכל סרטי דיסני שהכל ככה.

שהכל מושלם

שהאביר על הסוס הלבן ומושלם בהכל

שבן הזוג אמור לענות על כל רשימת המכולת ולהיות מקסים ונהדר תמיד בלי טיפת אנושיות או רגעי שבירה,

אבל הורגלנו לא נכון.

זו לא המציאות.

גם אנחנו לא מושלמות.

גם אנחנו רחוקות מלהיות נסיכות דיסני

גם אנחנו אנושיות

גם אנחנו כועסות, עייפות, עצבניות, עצובות

גם אנחנו עם הפאקים שלנו…

 

כמו שאנחנו "סולחות ומעבירות" לעצמנו –

כך כדאי שנעשה עבור בן הזוג.

 

יש לו את הטוב שלו.

כמו שלך יש את הטוב שלך.

ויש לו את החולשות שלו

כמו שלך יש את החולשות שלך.

 

השוואות לא יעזרו, 

הן גם לא מציאותיות כלל.

וכל גבר אחר, גם אם היה הכי משכיל ומדבר ומעניין – היו לו את החסרונות *שלו*

ועם אותו צד של המטבע הזה – היה גם את הצד השני.

אולי הוא היה כעסן? אולי לא מכיל? אולי לא מכבד? אולי עקשן כפרד ולא זז מילימטר מעמדנו החכמה והנאורה?

ואולי ואולי ואולי.

אין לדבר סוף. באמת.

 

לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב –

הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב, וכל התכונות שאהבתי בו

ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה –

אז איתו התחתנתי.

ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:

או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה –

או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,

לשחרור,

להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,

של שייכות וייחודיות,

של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים – רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).

אז את כל זה מפסידים.

 

החידוש הגדול הנוסף הוא שזה לא משנה כ"כ אם בעלי הוא יוסי או דני

או אשתי היא רינה או דינה –

מה שיעשה את העובדה שנצליח ונישאר יחד *בטוב* – היא העבודה *שלנו* בלבד!

היא הבחירה שלנו אחד בשני/ה כל יום מחדש בלבד!

היא היכולת שלנו *במודע* להשקיע,

במודע לאהוב,

במודע להעניק ולתת,

במודע לא לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם –

בכוחנו לגמרי לגמרי לעשות את חיי הנישואין שלנו מאושרים.

 

- עוד רעיונות שיכולים לעורר את האהבה עוד, מורכבים בעיקר משני רבדים:

א. להעמיק את מה שכבר קיים.

ב. לחדש ולגוון בדברים נוספים.

 

למשל, אם עד עכשיו יש לשניכם רגעים של אושר ואהבה בכל תחום שהוא - אפשר להמשיך בזה, להתמיד בזה, להעמיק את זה, ללמוד על זה, להשקיע עוד בזה,

ובנוסף אפשר לךפתוח את הראש והלב לעוד רעיונות מרגשים וכיפיים יחד.

בין אם זה טיול זוגי, צימר מפנק, בריכה פרטית, סרט יחד, ארוחה מושקעת, השקעה בחיי האישות, בילויים משותפים, טיסה או חופשה חלומית שניכם, לעשות יחד אטרקציות או פעילויות אקסטרים, לרקוד יחד, סנדאות יחד, מוזיקה יחד, לומר אחד לשנייה מילים חמות, מכתבי אהבה גם עכשיו, הודעות משמחות בפלאפון, להתכתב אחד עם השנייה כאילו "מחדש" באינטרנט או מייל וכדומה - יכול מאוד לשמח ולהצחיק ולקרב 

פשוט אין באמת התקדמות כלשהי עם הספר, לא בטוחה שארצה להוציא... כרגע הוא במחשב שלי וזהו

וזהו.

 

בלי שלום שלום,

בלי שיחה בטלה.

בלי שהייה מרובה באזור שלה.

 

רק כשצריך , ואז , בכבוד בצורה עניינית ומהירה 

 

וחזרה לעניינך.

 

בהצלחה.

היא דתיה?

רעיון מעשי וקל -
אולי תגיד/תכתוב לה דוגרי שאתה מעדיף קצת פחות לדבר כי אתה נשוי

ואז מצידה היא תשמור מרחק כי ביקשת

ואז ממילא אם יהיה לך יצר הרע להתחיל לפטפט איתה שלא לצורך, היא זו שתסתכל עליך כמוזר - שהרי ביקשת להפסיק לדבר אז מה קרה פתאום...
וכך זה יהיה גדר עבורך, מהצד שלה גם....

תחזיר עטרה ליושנה

אחי. הצרות שלך הם צרות של עשירים. 

בא תשמע מה זה צרות של עניים.

תתאר לעצמך מישהו שחי עם אשתו, ויש לה תכונה די בולטת שמפריעה לו ועומדת מול העיניים שלו באופן יומיומי, אבל משיקול רחב שלוקח בחשבון את התמונה הכוללת, המסקנה שלו היא שהוא ממשיך לחיות עם אשתו ועובד על עצמו כדי שהתכונה הזו לא תפריע לו. ולהיפך, הוא עושה הכל כדי לשמוח ולמלאות את הבית שלו באור. 

ואז.... מגיעה מישהי שהיא בדיוק, אבל בדיוק, עם אופי שהפוך לגמרי מהתכונה הזו. וכל הטוב הזה מגיע בלי לעבור על שום איסור של יחוד, ובלי לדלג על שום כלל הלכתי, היא פשוט נמצאת לידו בסיטואציה אנושית כלשהיא (יחסים משפחתיים/חבריים/ עבודה/שכנות/לא חסר סיטואציות אחרות) והעיניים והמח שלו לא יכולים להפסיק לעסוק בה ובנעשה בה. הוא לא מפסיק לחשוב כמה המקום שלו היה צריך להיות לצידה של אשה כזו ולא במקום שהוא נמצא בו כיום.

 תדמיין לעצמך סיטואציה כזו, כל העצות שכתבו לך פה הופכות להיות לא רלוונטיות, כי אין לו במה לחזק את הקשר בתוך הבית כיוון שזו בדיוק נקודת ההתמודדות הקשה שלו בתוך הבית. כאילו לא מספיק קשה להיות רעב, פתאום גם עובר מולך אדם שמלקק גלידה בליקוקים קולניים. כאילו הוא לא צריך מידי יום לנסות לבנות את העולם שלו מחדש ולשים דברים בפרופורציה, פתאום מגיעה הפרופורציה ההפוכה ועושה לו תערוכה מול העיניים. שיגעון. 

אז על מה אתה מתלונן ? שמישהי עושה לך פרפרים בבטן ? תגיד תודה שיש לך מספיק פרפרים בבית. אולי תנסה קצת לטפח אותם ?  

וזה לא שאני לא מבין. אני דווקא מבין לגמרי את הקושי שלך, כי פרפרים בבטן זה פרפרים בבטן וזה לא משנה מה עומד מאחורי זה. אבל רק תזכור שאם יש לך מקום בראש לפתח רגשות למישהי אז כנראה שהחיים שלך תותים. 

הפיתרון המעשי הוא כנראה (וכפי שכתבו קודמי) רק להתעלם ולא לעסוק בזה או לתת לזה מקום. למרות שתמיד זה יכול להתפרץ ברגע אחד כמו הר געש. אבל גם אז, תן להר געש להתפרץ ותזכור שככה זה הטבע שלנו, אין מה לעשות. לא להיבהל אלא להישאר מפוקס ולזכור שאין מה להימשך אחרי הפרפרים האלו כי אין להם שום דבר מעשי לתרום לחיים שלנו. סתם פטה מורגנה ששנייה אחרי שתתפתה אחריה תראה בעיניים שלא היה שם כלום. 

אם תצליח בעבודת המידות שלך (וברור שהרצון האמיתי שלך הוא להצליח ולהתרחק מהכיוון אליו מוביל אותך היצר הרע ועל כך מגיע לך ישר כח גדול), אז הכל בסדר. אבל אם אתה מרגיש שאתה מוותר על המטרה הזאת וזה לא "אין בי רצון ליישם את המטרה הזו" אלא אין בי כוחות להתגבר על הפיתוי שסוחף אותי למטה, רחוק מהמטרה הזאת, ושהדבר הופך לבגידה רגשית - אז כן, כדאי להתחיל לברר ולחפש עבודה חדשה... כי גם אם אשתך לא תדע את מה שקורה ממש, אבל תרגיש את הריחוק - כבר הפסדת, ואם היא תדע ואפילו תמחל, זה פצע וזה משאיר צלקת, וזה פוגם באמון, ויש לך כל כך הרבה מה להפסיד.

ועוד דבר - נדמה לי שזה די מבייש אם מישהו ישים לב שהדוס מפלרטט עם אשה בעבודה, חבל גם על חילול ד' שבכך וברור מדבריך שאתה כאדם ממש לא מתאים למקומות הללו.

בהצלחה רבה והלוואי שירבו השלום , האחדות ווהאהבה בביתכם!

תעדכן אותו בכל שבוע מה נעשה והוא יצן לך משוב אוהב אבל גם כזה שנותן לך מראה על המציאות.

כמובן תבקש ממנו שישמור על סודיות מוחלטת מכל אדם