פורום נשואים טריים (עמוד 110)

למשל,

במקום להגיד "אתה עשית ככה וככה וזה ממש לא בסדר", להגיד "הפריע לי מאוד שעשית ככה וככה, זה ממש פגע בי".

 

נשמע כמו הבדל לא משמעותי, אבל ההבדל הזה משנה את התגובה של הצד השני ומוריד את הנטייה להתגונן ולתקוף בחזרה.

החכמה זה לדעת איך להגיד...
אם תבואי לבן הזוג ותגידי לו ''הפריע לי שעשית כך וכך'', את בעצם מאשימה אותו, ואדם שמאשימים אותו אוטומטית נכנס לעמדת מגננה.
ד''א, גם ''הפריע לי שעשית את זה'', גם נשמע לפעמים כהאשמה, אבל יותר מעודנת.

בעיני, הכי נכון להגיד ''מפריע לי שאנחנו מאחרים'', ''היה לי קשה שעמדתי מלא בחום עד שתגיע'', ''ממש מפריע לי שאנחנו שומעים את השיר הזה בית'', ''זה ממש מפחיד אותי שבת ה8 חוצה לבד את הכביש''

בכל הדוגמאות שנתתי, את אומרת מה מפריע *לך*, ולא מה לא בסדר בו. את לא מפנה אליו אצבע מאשימה, ולכן הוא לא צריך להתגונן.
ככה אפשר לנסות לחשוב איך לפתור את הבעיה בלי קשר לזה ש הוא 'לא אחראי' 'לא בסדר' וכו' וכו' וכו'...

להגיד בעדינות?
בהצלחה

מה עושים כשיש חיכוך, כשמישהו פוגע או נפגע?
אז כמה טיפים שלי:

1. אם משהו מפריע בהחלט חשוב לדבר על זה.

2. לכל זמן ועת לכל חפץ. למצוא את הזמן הנכון לומר את הדברים. לפעמים משפט קטן בזמן לא נכון יכול לגרום לפיצוץ.

3. לקצר לקצר לקצר. כמה שתהיי יותר ממוקדת כך הצד השני יותר יבין ויותר יקבל.  ככל שאת מאריכה ומוסיפה טיעונים שמצדיקים אותך, כך את נשמעת פחות בטוחה בעצמך, את עלולה להיגרר לנושאים לא קשורים והצד השני בשלב מסוים פשוט יפסיק להקשיב. לכן לפעמים שווה לפני התפרצות לעצור ולברר לך מה בדיוק הפריע לך כדי לנסח לעצמך במשפט אחד את מה שחשוב לך ולומר זאת בצורה ממוקדת.

4. להיות ממוקדת, בלי "אתה תמיד" או "אתה אף פעם". לדבר על מה מפריע לך עכשיו! זה פתח לגיוס דוגמאות לא רלוונטיות מהעבר, הוא יתחיל לטעון שלא היה כך וסטיתם מהעיקר.  וכן להיפך: אם הוא אומר: את אף פעם... לא להתרגז ולנסות לסתור. לנסות להבין מה מפריע לו עכשיו ובזה להתמקד.

5. הרבה פעמים כשהצד השני שומע ביקורת ומרגיש מותקף, הוא מיד מתקיף חזרה ומנסה לשקף לך כמה ש*את* לא בסדר. לפעמים הוא פותח דברים שמפריעים לו באמת ושמר עד עכשיו בבטן. תנסי לא להיעלב. להשתדל לקבל את הביקורת ולא לנסות לסתור אותה ולצאת צודקת. הפריע לו משהו, מותר ורצוי שהוא יאמר לך.

6. באופן כללי, חשוב להבין שאתם אנשים שונים ומדברים בשפות שונות. זה עניין שמביא להרבה תקלים בלי שאף אחד מתכוון לזה. לפעמים משפט שהוא אמר בתמימות מתפרש אצלך באופן מעליב, כועס או ביקורתי. לכן חשוב מאד! לא לצפות שהוא יבין לבד, להסביר מה את מרגישה. באותו אופן, אם הוא מאד כועס על משהו ואת לא מבינה למה ומה הוא רוצה ממך, חשוב לדבר על זה. לפעמים תביני תוך כדי למה המעשה הבאמת תמים שלך מתפרש אצלו אחרת.

7. לא להתעסק במי צודק. שניכם צודקים, למריבה צריכה להיות מנצחת אחת והיא הזוגיות שלכם. ולכן שווה לעשות הכל כדי לסיים את המריבה בטוב, כולל ליזום בעצמך התפייסות או לחבק ראשונה אפילו אם הוא זה שהיה לא בסדר.

תודה, יפה כתבת

אין ולא שייך לנסח את זה יותר טוב

לגזור ולשמור!

החכמתם

אותו אפקט כמו להגיד אלול בישיבת נוברדוק

אני בעד לשתף
בעד לתת מקום לרגשות שלי

אבל רגשות לא מעובדים בהחלט עלולים לצאת בצורה שלא תביא לקרבה ולא תאפשר גם באמת לפרוק ולקבל מענה נכון מבן הזוג.

מה לא מכבד אותך שהוא עושה כך וכך.. ועליהם ליצור שיח מכבד שאת לא מוכנה

לדוג: שמאחר בלי להודיע.. 

 

לא להעיר על כל דבר קטן, שתיכם תהיו אומללים וזה סתם יוריד לו את המוטיבציה

,בהמשך , אם הוא מנסה לשמח אותך וכל פעם את מעירה לו. זה לא קל.

 

ואגב "אין לי הסבר" הביאה  לך דוגמא מאוד יפה איך כן אפשר להעיר על דברים בלי האשמה.

זו דרך מצוינת

לא להגיד בצורה פוגעת,

 

לא להסתיר ולטאטא מתחת לשטיח,

 

לא להתעלם מהבנאדם,

 

 

אלא - לומר אבל בצורה *טובה, נכונה ומקדמת*

 

איך?

 

דרך תקשורת בונה ומקדמת.

 

מנסה לסכם כמה נקודות חשובות בנושא:

 

 

יצירת דרכים יעילות לתקשורת:

 

ישנם כמה סוגים של תקשורת שהיא *מקרבת* ולא מרחיקה,

כותבת כאן בקצרה כמה סוגים עיקריים שבהם,

כמובן שכדאי להעמיק בכל אחד מהם ולעשות תרגילים עם בן הזוג ולאט לאט להעמיק את היכולת לתקשר בכל אחד מהסוגים הללו,

זה ממש כמו שריר שמפתחים - שריר התקשורת הטובה ובונה בינינו,

וככל שיותר נתאמן ונהיה "על זה" - כך נרגיש בפועל את השינוי המבורך

 

כמה שחלקם נראים פשוטים לכאורה, יש בהם הרבה מאוד עומק ודיוקים, ועם התאמנות בכך, צבירת ניסיון בכך, ידע ומודעות וכו' - השמים הם הגבול מבחינת היכולת שלנו להעמיק את התקשורת המקרבת שלנו עם בן/בת הזוג שלנו

 

 

6  סוגים של תקשורות מקדמות:

1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

 

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

 

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 

 

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

 

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

 

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

 

 

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

 

 

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

 

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

 

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

 

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

 

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

 

 

5. החלפת תפקידים:

 

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

 

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

 

 

6. תקשורת מקדמת 

 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

 

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

 

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

 

סגנון התקשורת	צורת הביטוי	המסר הסמוי
תקשורת תוקפנית	אתה שקרן	האדם פגום באישיותו, הוא שקרן בבסיסו
תקשורת כועסת	אתה אומר דברים שקריים	אתה בסדר אך הדברים שקריים
תקשורת עדינה	אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם	יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה
תקשורת נפגעת	לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה	אני לא מרוצה מזה שאתה משקר, אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת
תקשורת מקדמת	אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?	אני מקבל את הדברים שלך, ומבקש שתקשיב לצד שלי.

 

 

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

 

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

 

 

עוד דבר שעוזר הוא מודל אפר"ת:

 

 מודל "אפר"ת" – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

אפשר לשנות את הפרשנות שלנו לאותו האירוע בדיוק, וכך גם הרגש יהיה חיובי יותר ומתוך כך גם התגובה.

לזכור תמיד שלבן/בת הזוג אין שום כוונה להרע ולפגוע ולהזיק לנו חלילה, הם אוהבים אותנו, לכן חשוב לשנות את ה"פ" – את הפרשנות שלנו לדברים והכל יראה טוב יותר

 

למשל לפי הדוגמאות שהבאת -

 

האירוע - בעלך איחר ולא הגיע בזמן שקבעתם

הפרשנות - לא אכפת לו ממני, הוא מפוזר, אי אפשר לסמוך עליו וכו'

הרגש - כעס, אכזבה, תסכול

התגובה - ריחוק

 

אם נעבוד לפי צורה יותר יעילה, ונשנה את הדבר היחיד שנוכל - את הפ' - הפרשנות - זה יראה כך:

 

האירוע אותו אירוע - בעלך הגיע מאוחר יותר ממה שקבעתם

 

הפרשנות - אולי הוא לא שם לב, אולי היו פקקים, אולי הוא בעומס, אולי עובר עליו משהו, אולי הוא לא הרגיש טוב פיזית/נפשית, אולי הוא נזכר במשהו ממש חשוב, אולי חבר עצר אותו והוא היה חייב לעזור לו וכן הלאה...

ומה שבטוח - הוא *כן* אוהב אותי, *כן* אכפת לו ממני, זה פשוט שהוא אנושי וכולנו לפעמים מפשלים או לא שמים לב וכן הלאה...

 

רגש - הבנה

 

תגובה - קירבה

 

 

 

ב"הצלחה רבה רבה

פירטת הרבה, תודה רבה! מקסים

זה משהו שחוזר על עצמו?
זה משהו שקשור אלי בכלל?
זה אחרי שכבר דיברנו על זה וביקשתי בקשר לזה?
זה משהו שקשור באופי שלו או בסגנון שלו?

יש מקרים שאני אבלע את הלשון ואסתום, בתקווה לכל החיים.
יש מקרים שאחרי שאני יירגע נשב לדבר על זה.
יש מקרים שבתוך הכעס והאכזבה נדבר על זה.

לא פותרים כלום בזה שלא מדברים על זה זה רק נהיה חמור

יותר בהמשך.

למצוא זמן נח ש-2 בני הזוג קשובים ואז להעלות את הדברים שמפריעים.

ברור שלא כדאי לנהל שיחות כאלו כשאת חוזרת מהמקווה או כשאתם בחופשה 

חשוב להוסיף שיש פה עוד צד.

יש את המקום האמוני שבן הזוג לא נועד לעמוד בציפיות שלי. הוא אמור להשתדל לשמח ולהתחשב אבל אין סיכוי לשום בן זוג בעולם לעמוד בכל הציפיות של השני. אז חלק מהפתרון הוא להפנים שזה בסדר שבן הזוג לא עומד בציפיות שלי. נשתדל שיהיה הכי נחמד אבל גם אני לא רוצה להיות במלחמה אינסופית עם האופי שלו אלא להיות נינוח מול זה.

איך מיישמים את זה? מבינים שזה מה שנכון דרך ספרי אמונה ומוסר.

כשרואים שבן הזוג פועל לא לפי הציפיות שלי, מזכירים לעצמי שזה בסדר וזה לא שהוא נוראי או משהו כזה.

וכמובן, פועלים ומשתדלים שיהיה הכי טוב לשניכם. זה לא סותר

טיפול זוגי הוא ממש חובה בעיניי ורצוי להמשיך אותו כמה שיותר, אנחנו הלכנו מעל שנה ועדיין רוצה לחזור הרבה פעמים לסוג של ריענון.
בגדול,כפי שנכתב, לדבר על מהם הרגשות שלי ולא על מה עשה הצד ה2 כך שלא ירגיש מותקף.

ואז תוכלו להיות עזר לעצמכם.
אחרי שקיבלתם את הכלים בטיפול ואת הביטחון שזה אפשרי ויש תקווה