היה היה סיפור על נסיך בממלכה רחוקה, משפחתית ושמחה.
ממלכה שדאגה לנסיך לחברים, להשכלה ולחינוך הטוב ביותר שיכלו.
ברבות הימים החליט הנסיך שהגיע הזמן שלו למצוא לו נסיכה ולעבור לארמון משלהם.
יצא הנסיך לטיול ברחבי הממלכה,
פגש נשים שונות ומשונות אך אף אחת לא מצאה חן בעיניו.
כשכבר חשב הנסיך להתייאש פגש בה פתאום.
הנסיכה שלו.
והוא ראה כמה שהיא יפה ומעניינת ומשמחת אותו.
הוא דיבר איתה והציע שיפגשו כדי לבדוק אם הם יוכלו להקים ארמון משלהם.
אז הם התחילו להפגש והבין הנסיך שהוא אוהב אותה ושהיא האחת והמיוחדת מכולן.
החליטו הנסיך והנסיכה להתחתן ועברו לארמון משלהם. והכל היה מושלם.
הנסיך הרגיש שהוא המאושר בתבל
אבל אז חלפו השנים והנסיך גילה שבאגדה שלו לא הכל מושלם.
פתאום הבועה התנפצה והחיים שדמיין לעצמו הלכו והתרחקו.
הנסיכה כבר לא אותה נסיכה ויש קשיים.
שגרה, ענייני הממלכה ותקשורת שכבר לא תמיד משמחת.
עכשיו הוא כבר לא חושב שהנסיכה כל כך מיוחדת,
ואולי בכלל הוא לא חיפש כל כך טוב והנסיכה האמיתית שלו מחכה לו אי שם והוא פספס אותה.
הלך הנסיך לטייל ברחבי הממלכה ופתאום ראה אולם גדול מלא באנשים.
בכניסה לאולם קידם אותו שלט -
"נשואים טריים"
הבין הנסיך שטריים הם אולי לא, אבל נשואים הם נשואים בהחלט, אז למה שלא יכנס?
נכנס הנסיך לאולם ופתאום שמע כל כך הרבה אנשים.
שמחים, עצובים, כועסים ומתלבטים.
מיד הנסיך הרגיש חלק, הרגיש שייך.
אולי יש כאן עוד אנשים כמותו.
שמחים בנסיכה שלהם אבל לא כל כך.
ופתאום הנסיך שמע אישה אחת בקצה האולם,
אישה שהנסיך שלה איכזב אותה.
היא אוהבת אותו אבל פגועה.
מיד חשב הנסיך,
אולי כדאי שישמע אותה, שידברו.
היא בדיוק כמוהו.
ותוך כדי שיחה הרגיש הנסיך שהוא היה רוצה עוד.
והיה שמח אם היא תהיה הנסיכה שלו,
כי היא כנראה נסיכה אמיתית, לא כמו הנסיכה שבארמון שלו.
אבל הוא פתאום קצת מפחד,
אולי לא כדאי שהיא תהיה הנסיכה באופן רשמי כדי שלא יהיו בעיות בממלכה
ויש גם נסיכים קטנים בארמון.
אבל אולי רק פה, באולם הזה הם יתחברו.
ניגש הנסיך לנסות לדבר עם אותה אישה,
אולי למצוא חן בעיניה.
הוא בטוח יותר טוב מהנסיך שלה, שכנראה איש מרושע שפגע בה. בנסיכה אמיתית.
הרגיש שהוא מתרגש כמו שהתרגש פעם כשרק הכיר את הנסיכה שלו.
בהתחלה לא חשב שהוא מזיק לאותה אישה ואחר כך כבר לא היה לו אכפת.
הוא ינסה לעזור לה ואז יגרום לה לרצות אותו בחזרה.
ואותה אישה, נסיכה של מישהו אחר,
כמעט שהתבלבלה.
בהתחלה שמחה שיש מי שיעזור, ואחר כך הרגישה שאולי עשתה טעות שדיברה עם נסיך אחר.
אז גמגמה משהו והלכה.
והנסיך שהבין שמשהו בדבר הזה משמח אותו,
החליט שהוא לא מוותר.
כי אם לא היא אז אולי מישהי אחרת.
אבל הוא לא רוצה לפגוע בנסיכה שבארמון,
אז הוא החליט שימשיך לבוא לאולם ועם הנסיכה יתנהג כאילו כרגיל.
שתי ציפורים במכה אחת, כמו שמגיע לנסיך אמיתי.
וכך חזר הנסיך לארמון,
לנסיכה, לנסיכים הקטנים.
חיבק את הנסיכה ושמח.
הבעיות ביניהם לא כל כך חשובות, כי יש עוד הרבה נסיכות.
וגם אם הוא כועס קצת או מיואש הוא לא חייב לפתור את זה איתה.
אז הוא חיבק את הנסיכה שלו וחשב על זה שזה בעצם לא כל כך נורא.
יש גם נסיכות של נסיכים אחרים.
והנסיך הרגיש שהוא המאושר בתבל.
) או הו כמה שזה מיותר ובכלל לא חסר... ואיזה כיף שאפשר לדבר על נושא מדברים בנועם בנועם ואחד מהשני לומדים להבנות.
ו-א-ו מדהים מדהים מדהים!!!
dir?\job?all*new