פורום נשואים טריים (עמוד 134)

אין משהו קבוע. יש לפעמים לימוד כמה שכנות בשבת
אני כן נפגשת עם חברות מהעבר כשאני מצליחהס לרוב זה קורה פעם בחודשיים אלא אם אנחנו בשבת באותו מקום בטעות
בדרך כלל נפגשות באזור מרכזי לכולנו (יחסית) באיזה פארק
בכללי לא חנוקה בכלל בגלל המשפחה אלא יותר בגלל העבודה והלימודים ותקופות עמוסות

כיף לך

רוב החברות שלי הן חברות ממש טובות מהתיכון. יש עוד כמה מהאוניברסיטה וחלק מהעבודה. אבל אף אחת לא ברמה של החברות מהתיכון שהן כמו אחיות שלי, עם חלקן הייתי מכיתה א'. 

 

לי ולאחים שלי גם יש חברות ממש טובה ואנחנו מוצאים זמן לבלות ביחד וגם עם ההורים (בלי הנכדים, הבעלים/נשים שומרים עליהם).

 

עם החברות אנחנו נפגשות הרוב בבתים אחת של השנייה או בבית קפה/מסעדה. אבל מידי פעם מגוונות לים/בריכה/קולנוע/חיק הטבע/שופינג. משתדלות להיפגש לפחות פעם בשבוע אבל לרוב יוצא פעם בשבועיים.. עם הקורונה בכלל הכל נהרס והיינו עושות מפגשים בזום.. רק עכשיו התחלנו לחזור לשיגרה..

 

עם המשפחה שלי אנחנו משתדלים פעם בחודש להוציא את ההורים למסעדה + בימי הולדת/יום נישואים ואנחנו האחים נפגשים פעם בכמה חודשים רק אנחנו. וכל חופש גדול אנחנו יוצאים לחופשה משפחתית.

 

4. לא

 

5. משמח אותי בעלי והילדים. ההנאות הקטנות. פעם ב הנאות גדולות מכניסות ריגושים ועניין אבל סך הכל אוהבת את השיגרה ואת הבילויים הקטנים. ומוזיקה, מחוברת לזה כמו אינפוזיה.

1) האם יש לך מסגרת רחבה/קבועה של חיי חברה( מחוץ לעבודה)?
כן. יש לי 4 קבוצות של חברות קבועות...

2) אם כן, איזו מסגרת הכי חזקה עבורך לחיי חברה -
משפחה/ חברות מהעבר/שכנות/אמהות של חברים של הילדים/קהילה בביכנ''ס /אחר ?
יש לי חברות שקצת מצחיק לקרוא להן חברות מהעבר, כי אנחנו חברות בהווה, אבל זה 2 קבוצות של חברות מהתיכון ועוד קבוצה שלמדנו יחד בשנה א'...
אח''כ יש לי קבוצת חברות מאוד מיוחדת...
וכמובן יש חברות שאני לומדת איתן עכשיו.
מסגרת חברתית הכי חזקה זו המשפחה. קל.

3) באיזו תדירות את נפגשת עם הנ''ל, ואיפה/באיזה מקום ?
משפחה- כל יום/יומיים
חברות- משתנה בין הקבוצות. עם אחת הקבוצות בכל חג, עם השאר כל כמה חודשים בערך...

4) האם את מרגישה לפעמים 'חנוקה' וחסר גדול בחיי חברה בעקבות ההשקעה באחזקת הבית ובילדים? ואם כן, עד כמה זה חסר לך מ-1 עד 10?
חסר לי שאין לי חברות מהמקום מגורים, אבל אני לא מרגישה שזה קשור לבית או לזה שאני אמא...
פשוט לא יצרתי קשר עם אנשים באזור, והשכנות שלי מקסימות אבל הן חבורה מגובשת שאי אפשר להיכנס אלייה (והן גם מבוגרות ממני ב15 שנה+-)

5) אם ענית לשאלה 4 -'לא'- מה כן ממלא ומשמח אותך - הילדים/בעל/תחביב/טיולים/עבודה?
מה שממלא זו המשפחה😌

כיף לך שמחה עבורך
כל מה שנותר לי הוא רק לקנא חח

א. זה לא קבוצות שאני איתן ביומיום
ב. בואי נאמר שסיימתי את התיכון לא מזמן🤭

תשאלי אותי בעוד חמש שנים ונראה כמה נשמרו הקשרים😌

2 המלצות-
1. פשוט לחדש קשרים, לשלוח הודעה לחברה ''מהעבר'' ולהגיד לה שחשבת עלייה השבוע ואת רוצה לדעת מה שלומה, לאט לאט תתחילו לחדש את הקשר, תקבעו להיפגש וכו'.
2. ליצור חברויות חדשות💪
תתחילי לדבר עם האימהות מהגנים של הילדים, לדבר עם נשים בגן שעשועים, ותבני לעצמך חברתיות חדשה...

נכון , צודקת, הבעיה זה העומס ביומיום, חנק

תודה על הטיפים הטובים1!!!

אם יש לך צורך בחיי חברה, וזה לגמרי לגיטימי, את צריכה לפעול כדי שזה יקרה.

אישתי למשל לא שמרה על קשר עם אף אחת מהחברות שלה.
לא מהאולפנא, לא מהלימודים, עם חברות לעבודה היא לא מתחברת מעבר לשעות העבודה וטוב לה עם זה.

אלהים יודע איך זה לא חסר לה, לא משנה כמה ניסיתי לדרבן אותה לזה.

הבעיה שאין לי זמן כ"כ עמוסה

הכל כ"כ דחוף וקריטי

גם הנקיון גם הילדים גם העבודה גם השקעה לבעל

אז זה נדחק לפינה - וגם זה דחוף

בקיצור עומס

כולנו טרודים, כולנו עוסקים בתורה, וכל המרבה בלייצר חיי חברה הרי זה משובח (על משקל הפסקא מהגדה של פסח).

אין מה לעשות, מעמד הבייניים של היום כל החיים שלו במרדף.
לכן לפעמים צריך לעצור, ולקבוע סדרי עדיפויות בשביל הנפש.
אחרת באמת אפשר להשתגע.

כל עוד באמת יש אפשרות להיות בשני המקומות, והנסיעה לא תגרום לך לצאת מאוד מוקדם מאירוע אחד ואז להגיע בסוף האירוע השני

כי אומנם את מופסדת מבחינת נסיעות וטירטור,
אך את מורווחת מבחינת הרגשה טובה שלך ושל בעלך, ערך של אהבה ושלום וביחד, וערך של גם להיות באירוע יוקרתי עם כל המי ומי כמו שכתבת וגם להיות באירוע שלך שלו ציפית בכיליון עיניים.

וברוכה השווה לולה יקרה, כיף ממש לראות אותך כאן, התגעגענו מאוד ❤️

בסוף לא תהני לא מזה ולא מזה.
לכי למה שאת רוצה ותהני ממנו עד הסוף. אפ זה יסתיים מוקדם מהצפוי תצטרפי לבעלך

אבל בעלי מאוד ריגשי ואין לי כח.
אגב עוד לא הצעתי לו את האלטרנטיבה..
נראה מה יגיד 🤷‍♀️

אם זה יצור מתח ולחץ ללכת לשניהם באותו אירוע, אז אין טעם.

הבאת את תשובתך כאן, את בעצם רוצה ללכת לאירוע שלך אך אינך

רוצה לפגוע בבעלך.

 

אם תוכלי ללכת בסוף האירוע שלך לשלו, רק כדי לתת לו הרגש

 

גם הוא, ואפשר להסביר לו בדרכי נועם, צריך להבין שאינך צריכה לוותר על עצמך

בגלל האירוע שלו.

 

 

בקיצור אם תוכלי שתסיימי את האירוע שלך ללכת לשלו, מה טוב.

אם לא, אז הוא יצטרך להבין.

חסרת פה...

דבר

לא שהבנתי למה, כתבת מאד יפה...

לא יודע הרגיש לי פתאום לא שייך ולא מתאים לרגע...

עוד רבות יתואר, יסופר ויושר על אותו טקסט אשר חזו עינינו ברגע זה. טקסט אשר ישנה את פני מדיניות הפורום בארצנו... טקסט שכמוהו לא ראה הפורום ולא יראה עוד לעולם.

...

תעמו לעניין בבקשה

...

.......

..

....

....

 

אפילו מנומק

****
*****
***
*********?
*-*-*-*
*******!!
*****

אני חושבת שהמחשבה של האדם על החיים שלו,

התפיסה שלו,

או מה שהוא חושב עליו ורואה לנגד עיניו - זה באמת מה שהוא יקלוט מהמציאות.

ז"א, המציאות עצמה שלכאורה יכולה להיות אובייקטיבית ולא קשורה לאדם - יכולה להיתפס עבורו כמציאות סובייקטיבית שכן קשורה אליו ישירות וכאילו "שולחת לו סימנים" - 

שלכשעצמו זה כמובן יכול לקרות,

ואומרים שאין מקרה אלא הכל רק מה' והכל בהשגחה עליונה ומכוונת,

ויחד עם זאת - ההסתכלות שלנו בעיניים שלנו על החיים שלנו ועל המציאות שלנו יכולה בפני עצמה לשנות את תפיסת המציאות שלנו.

 

או במילים אחרות -

אם יש *בך* לבטים,

התחבטויות,

בלבול

התלבטות

לגבי האם נכון או לא נכון לחזור -

רוב הסיכויים שאתה תראה זאת ביתר עוצמה ותפגוש דברים שיזכירו לך את זה בתחתנות השונות בחייך - פשוט כי זה נמצא אצלך גבוה במודעות...

 

לכן הכיוון עצמו צריך להיות לענ"ד - לא האם המציאות רומזת לי או לא רומזת לי -

אלא האם *אני* רוצה וחושב שנכון לחזור או לא?

ועל השאלה *הזו* לנסות לענות

ולבחון

ולהתעמק

דבר דבר ופרט פרט

ממש לכתוב רווח והפסד

ולראות מה גובר על מה,

לקחת בחשבון את כל המכלול,

את כל השיקלולים

ולראות לאן פניך מועדות.

 

להתרכז במה אקטיבית אתה יכול וצריך לעשות / לשנות, מה שתלוי בך ובכוחך

ופחות במה "מכתיבים לך" ואתה רק פסיבי ונשאב למה שקורה...

 

בהצלחה רבה רבה

שיהיו החלטות טובות ובשורות טובות

סיכוי.

 

למה היא עכשיו ממררת לך את החיים? מאיפה זה מגיע לה?

יש לזה גם שם שאני לא זוכר כרגע.
זה צירופי מקרים, אתה צריך להקשיב ללב ומח שלך האם מתאים לכם לחזור או לא

בגלל זה לוקחים זמן לחשוב על הכל, פסק זמן לעצמך.

ואנשים תמיד ירצו להחזיר בני זוג, אבל לא תמיד זה נכון.

במקרים מסוימים יש כאלו חוזרים וזה טוב להם.

לאחרים לא.

 

זה רק הזוגות עצמם יודעים.

זה פשוט תקופה של בלבלות שלא מחליטים כרגע שום דבר מהותי.

 

ועם הזמן שיעבור אתה תדע מה אתה לא רוצה, ותדע בדיוק מה אתה צריך

במיוחד בשבילך.

תחשוב עם הראש

נשמע שאתה פשוט לא לגמרי שלם עם ההחלטה שלך.
אם זה מקרה או לא שאלה נחמדה אני פחות מאמינה במקריות.. אבל בכל מקרה נראה שמה שזה לא יהיה
פוגש משהו שלא סגור אצלך בנושא.

אולי בגלל שחשבת שיגמרו המלחמות והן לא?
תנסה לעשות עם עצמך בירור עומק מה לא שלם לך במהלך

העניין הוא שאף פעם לא חשבתי על לחזור..אני נמצא בתקופה הכי טובה שלי ב 20 שנה האחרונות למרות שלא רציתי להתגרש הן מבחינה כלכלית (לא קרסתי אחרי הגירושים..להיפך)
הן מבחינה אישית.
פוטרתי בתחילת הקורונה יום אחרי צו הרחקה מהבית..הייתי הכי בתחתית והיום אני רואה את חסדי ה
ואני רואה שאלוהים יודע הכי טוב מה נכון בשבילי..
השאלה היא אם יש דבר כזה סימנים? כי באמת לא חיפשתי לחזור (גם עכשיו אני לא רוצה לחזור אבל שוב...לא יודע מה הדבר הנכון)
לא בטוח שאנחנו תמיד יודעים מה טוב בשבילנו ואלוהים לא ישלח לי ווצאפ מה הדבר הנכון.
ודווקא בגלל שכל כך טוב לי לא מובן לי למה המחשבות על לחזור..

דיייי צריך כבר
עוד דרכים שמחות,

בוא, אל חשש, בחיאאאאאת

😁

אחי, זרום עם החיים החדשים שלך בטוב ובנעימים ואל תחפש "סימנים"

וכל מילה!

באמת @יונתן1 מה שדי שרוט אמר.
לא צריך לחפש "סימנים".
אם טוב לך - זה *הסימן* עצמו.
ואם אתה לא רוצה לחזור וזה מה שנכון לך - אז אתה לא צריך לחזור, ועצם ההרגשה הזו *זה* ה"וואסאפ", זה הסימן האמיתי

למה לחזור אם יש מלחמות? מה הענין?

 

חוזרים אם באמת שני הצדדים מתחרטים, מבינים את הטעויות, רוצים לבנות מחדש.

 

זה נושא רציני מידי מכדי להכריע בו לפי מספר של חדר...

 

בטוח היו עוד המון נושאים ומספרים שלא היה בהם כל "סימן". שמים לב למה שכן...

 

 

הדבר הרציני היחידי מכל מה שכתבת, זה מה ששאל אותך החבר שלך.

 

בשביל לענות על שאלה כזו - צריך לחשוב על מה שכתבתי בהתחלה.

שאם את אומרת לבעלך - "לא. זה יותר מדיי יקר כרגע"
אז הוא מבין שלא.

לא כל דבר צריך להתמודד עם עצמך. לפעמים צריך פשוט להציף את הדברים.
-ההוא קנה לאשתו ככה
- ואיי. איך הייתי שמחה אם גם היית מפנק אותי ככה.
מבטיח שהוא כבר יבין.
ואפשר גם להיות יותר פשוטים מזה ולפתוח בישירות לומר לו. "שומע? מלא זמן לא קנית לי מתנה. זה ממש חסר לי"

הדבר שכן את צריכה לעבוד עליו זה-
"דברים שמגיעים אחרי שיחה, לא שווים בעיני"
זוגיות בונים עם שיחות.
רק ככה.
חסר לך משהו? תציפי תדברי.
את יכולה לומר- "אבל אל תלך מחר לקנות לי. אני מעלה את זה רק כדי שתדע שחסר לי" כדי שזה לא יהיה תגובה מיידית.

ב. מוזר קצת, שהוא תוקע לעצמו מקלות בגלגלים, בסיפורים האלו. יש הסבר?

פעם הבאה אם את מאוד רוצה אל תגידי 'לא, זה יקר מידי'
אלא תגידי 'תודה שאתה מפרגן לי לקנות את זה למרות שזה יקר' ותקני.

ועוד משהו,
אם את כל שבוע מרשה לעצמך לקנות במאות שקלים בגדים ודברים לבית אז זה לא נקרא שבעלך מפרגן לך?
הוא יכל להגיד לך שאת מגזימה עם הקניות ומספיק ובכל זאת מפרגן לך לקנות מה שבאלך.

ואיך תדעי מה בעלך מרגיש?
אין לך דרך לדעת בלי לדבר איתו...

[ואת קצת יותר מידי מתפנקת...]

 

א. בעלך מספר לך - סימן שהוא סומך עלייך שאת מרגישה טוב איתו, מקבלת בנדיבות. אחרת לא היה אומר.

 

ב. הגזמת...  "קונה מעבר לנורמה במאות שקלים", בעלך לא אומר כלום - ועדיין "זה לא זה"...

 

ואם מה שמפריע לך, זה שהוא לא קונה משהו ביוזמתו, אז פשוט תאמרי לו: אתה ממש לארג', שמה שאני מוציאה אתה מקבל בטוב - אבל אם אתה תציע לי משהו מידי פעם ביוזמתך, מאד ישמח אותי. כי זה בא ממך.  מניח שיישם תוך זמן קצר. 

 

ג. בעלך הצדיק אמר לך "תקחי" על משהו יקר שאהבת. למרות שגם הוא ידע שזה יקר לכם.

את אמרת שלא. יקר מידי לעכשיו.

 

ממה התאכזבת? שהוא לא לחץ עלייך ולא חזר לקנות מעצמו....

אתן כל כך מצחיקות לפעמים.... תביני: אם את אומרת שלא - ושזה יקר מידי וגם הוא יודע את זה - הוא מקבל את דברייך כפשוטם. זהו.

 

ד. אז את צודקת, השאלה היא "מול עצמך". תתבונני בדברים הללו, תשמחי בתוכך שיש לך בעל כזה, ותשחררי. ואם את רוצה שיציע מיוזמתו מידי פעם, כי זה מה שמשמח אותך - תאמרי לו את זה..

 

ה. מאד יפה שאת חושבת אולי גם הוא...

אז כן תשוחחי. תתחילי ממה שאת. תגידי לו שאת רואה שאצלך - למרות שהוא כזה נדיב - קורה שאם לא הציע מעצמו משהו (או למשל לא "לחץ" עלייך לקנות מה שרצית..), אז את  קצת מתאכזבת, למרות שזה מטופש, כי איך  הוא אמור לדעת. וחשבת אולי גם מצידו יש דברים שהיה מצפה, מצד היחס וכד', ולא אומר למרות שאת מאד משתדלת. אז שתמשחי אם יאמר לך...

 

לכל היותר פעם אחת יאמר. ואחרי כמה זמן כבר תעשי בגלל שאת יודעת, לא בגל השיחה הספציפית שאמר...

ציפיות הן לכריות.
אל תצפי ממנו שידע מה את רוצה ולמה את מתכוונת אם את לא אומרת לו.
זה לא הוגן.
וזה גם לא הגיוני.

למה לא הקשיב לשה שאמרת שזה יקר מדי.
לפחות ככה הוא מרגיש.

אף פעם אל תגידי משהו אחד ותתכווני למשהו אחר
זאת הדרך המהירה לרבנות

או שמישהו יכתוב לך אותה?

עזרה כלומר שיעזרו לי לכתוב אותה ולא שיכתבו לי אותה..

@סמיילי צהובעוסקת בזה(בסיוע לכתיבה)

תודה על ההפניה
מוזמנת בשמחה

שיפי
052
3456505

את יכולה לראות פרטים גם כאן בקישור:
ליווי סמינריון

..

בסופו של דבר זאת חברת פרסום שמקבלת כסף על כל הפניה (לא יודע אם מוצלחת או לא) של לקוח.
יש להם אינטרס כספי.

(בדיוק כמו מוקד עבודה עברית, שאוהבים להמליץ עליו )

זה אתר דירוג שמטרת קיומו היא להנגיש בעלי עסקים טובים לעולם. הם לא לוקחים תשלום על כל הפנייה אלא בעלי העסק משלמים להם אחוז מסויים רק על עבודות שאכן נסגרו בפועל. עסק שהוא לא טוב, מהר מאד לא יופיע באתר כי יקבל דירוגים שליליים שיורידו אותו בציון. חוות הדעת הן רק על סמך הלקוחות ואפילן כתובות מילה במילה, לכן לרוב האתר דווקא מאד אמין. אני השתמשתי מספר פעמים ולא התאכזבתי.
מאד מאמינה ברעיון של האתר!

כדי להופיע באתר חייבים לשלם לא מעט כסף.

בדיקה מול לקוחות ועם ציון חיובי.
בכל זאת זה אתר שצריך איכשהו לתפקד כך שסביר שיקחו סכום כלשהו עבור הבדיקה לפני שהעסק מופיע.

ומשלם יותר כדי להתקדם בדירוג

הדירוג תלוי רק במה שהלקוחות אומרים. זה שונה מאתרי פרסום אחרים שככל שאתה משלם יותר אתה חשוף ליותר לקוחות ומופיע במיקום יותר גבוה.
נ.ב. שאלתי עכשיו עסק שמופיע והוא אמר שלא נדרש לשלם עוד אחרי שהופיע באתר.

ואני אישית הייתי אוספת את חוות הדעת והן אכן כולן אמיתיות!

עסק לא משלם יותר כסף כדי שידורג יותר גבוה. זה לגמרי חוות הדעת של הלקוחות.

אמרתי שחייב לשלם לא מעט כסף כדי להופיע ולעלות בדירוג.
כך נאמר לי מבעל מקצוע

בכל זאת, זה עסק שצריך לשלם משכורות לעובדים. כדי לעלות בדירוג ממש לא משלמים כסף, צריך לעשות עבודה טובה והלקוחות כבר יידרגו בהתאם. זו הרי כל הפואנטה. נוחם המנכ״ל הוא איש מקסים עם אידיאולוגיה ורצון להוסיף טוב.

הם עובדים בצורה מאוד רצינית ומסודרת כדי לתת ללקוחות מידע על בעלי מקצוע מומלצים.
לצורך כך, הם בודקים את בעלי המקצוע עם לקוחות ישנים שלהם באמינות, מקצועיות עמידה בזמנים.

הם ממש רוצים הטובות הלקוח, וזה ממש שונה מחברת פרסום רגילה, שמה שמעניין אותה זה למכור לך כמה שיותר בלי לחשוב על הצורך האמיתי שלך.

הם בכלל לא הכירו אותו.
שאלתי אותם איך יכול להיות?
והנציגה אמרה בפשטות שהוא כנראה לא שילם (היא אמרה. לא הוא)

במוקד עבודה עברית, עובדים בשנים האחרונות רק גברים. בכל מקרה, אתה מוזמן להתקשר שוב ולשאול איך הם עובדים, החברה שם טובים ומספרים בדיוק איך הם עובדים.

מוזמן לעיין.
רוצה לקבל עבודות ממוקד עבודה עברית

השיחה היתה לפני שנתיים וחצי.
היתה שם נציגה ב100%

בכל מקרה, הם ממש לא עובדים ככה. אתה מוזמן לבדוק היום

הבחור בפראנויה שכל עבודה תהיה כמו שצריך שהלקוחות יהיו מרוצים כמה שיותר

ללקוח

כי אם אתה באמצע עבודה הכרטיס שלך מושהה
אז אי אפשר להיות חזיר

כל בעל מקצוע שהם ממליצים עליו הם אחר כך מתקשרים לקבל חוות דעת מדוייקת (ולא משחררים גם כשסיננתי אותם חודשיםםםם כי בסוף לא הגעתי לזה עד שעניתי להם שישחררו)

מי שהגעתי אליו דרכם הייתי מבסוטה ממנו בטירוף.
בנוסף, בעלי העסקים יודעים שיבקשו עליהם חוות דעת אחר כך, אז הם עושים מאמץ כפול ומכופל לתת שירות טוב.

לרכישת אוכל מוכן לשבת.
*"מעדני לרום"- ברחוב הרצל
*"מעדני משפחת ששון"- ברחוב יעקב.
*"משני"- לוזוכרת שם רחוב,זה ליד מכבי אש.
*אולמי רוז-ליד מתחם הרכבת

את הבלו קאסל לא יודע אם זה נחשב קרוב

יש לי משהו מעולה

בעצם אני יודע למה אבל העיקר שטוב

חכמים הפנים לפנים

כמו של עבד שאדונו הכהו...

שנזכה לראות את הטוב מסביבנו כמותך

שרק תמשיכו כך,

גם להעניק אחד לשנייה

וגם לקבל זאת ולא לקחת כמובן מאליו, אלא לראות בכך גן עדן עלי אדמות ממש כפי שכתבת

 

ממש אושר

בגלל זה אני לא רוצה לגור בסביבה שלהם בכלל.

זה תלוי אם יודעים לשמור על גבולות ולכבד.
לגור קרוב להורים יכול להיות מדהים, מניסיון של שני הצדדים.

לא סתם הוא מתפוצץ, מה הסיבה לזה?

כתבת שאתם חרדים והם לא. זה בגלל זה? (שזה טעות לדעתי... משפחה זה משפחה נקודה)
אולי הדיעה שלו לא נשמעת שם?
אולי כשאתם הולכים את כל כולך שם והוא קצת נשכח?

מאיפה ההתנגדות שלו מגיעה?

כרגע, המגורים קרוב מדי למשפחה שלך פוגעים לכם בתא המשפחתי.
לא משנה אם זה בגללם, אם זה בגללכם, אם זה חייב להיות ככה או שאתם מוזרים.

מה שחשוב הוא לדבר עם בעלך ולהבין אחד את השני ולחשוב איך אפשר לצמצם או לבטל את הפגיעה הזו.
אולי שינוי בדפוסי התנהגות?
או שינוי של תדירות או אופי המפגשים?
או לעבור דירה למקום אחר?

צריך להגיע להבנה והסכמה זוגית מה הכי יקדם את המשפחה הגרעינית שלך. זה הכי חשוב!

זה לא אומר שנפגשים כל יום

אפשר גם חודש לא להתראות. רגיוני
כמה שנוח וטוב לנו

את צריכה לחפש גישה שמתאימה לך ולמה שאת מאמינה בו...

אם את רוצה אני יכולה לפרט לך בפרטי על התהליך שאמא שלי עשתה

למדתי תואר ראשון ושני טיפוליים ואחר כך לימודי תעודה ( שכדי להתקבל אליהם צריך 2 תארים טיפוליים).
וגם אחרי לימודי התעודה , כדי להיות מוסמכת אני עובדת ומקבלת הדרכה על העבודה שלי.( ויש לי גם כמעט 20 שנות נסיון במקצוע הטיפולי שלמדתי בתואר השני).
אחרי שאסיים את רוב או כל השעות עם ההדרכה, יהיה לי אומץ לקבל אנשים באופן פרטי ולקחת על זה את הסכומים המקובלים.
לצערי הרב , התחום פרוץ לחלוטין ואנשים בלי שום הכשרה טיפולית, לומדים קורס של כמה חודשים וקוראים לעצמם יועצים זוגיים.
ממש מציעה שאם את רוצה באמת לעזור לאנשים ולא לגרום נזק , ללכת ללמוד תואר טיפולי( פסיכולוגיה, עבודה,סוציאלית, יעוץ חינוכי), ואחר כך להתפתח משם לתחום הטיפול.
טיפול בנפש, ובזוגיות הוא תחום מאוד עדין ורגיש, ומצריך הרבה הכשרה, נסיון והדרכה. וזה פשוט פשע בעיני לעסוק בו עם הכשרה של קורס בשיטה כלשהי בלי רקע טיפולי רחב ובלי הדרכה( מטפלים טובים ממשיכים לקחת הדרכה גם כשהם לא חיבים). בערך כמו להיות מנתח עם הכשרה של מגיש עזרה ראשונה או חובש.

אולי את מתכוונת לחלק של ההכשרה המעשית?

שואלת בשיא הרצינות. כשבעלי למד לתואר ראשון טיפולי הוא כל הזמן דיבר על כמה שזה לא נותן לו כלום. ההכשרה המעשית כן נותנת, וגם זה בעירבון מוגבל כי אתה נחשף לתחומים מאוד ספציפיים מתוך כל המכלול שמתאפשר לך לעסוק בו אח"כ.

מסכימה שצריך המון הדרכה, ליווי והתנסות לפני שמתחילים לטפל לבד, אבל תוהה (באמת) אם זה צריך להיות דווקא במסגרת של תואר.

גם אני הרגשתי בתואר הראשון שהיה תאורטי מידי לטעמי. ועדיין, זה נתן רקע רחב.
התואר השני הוא מעשי הרבה יותר.
וגם, לא הלכתי ללימודי תעודה בטיפול זוגי מייד, עבדתי כמה שנים קודם במקצוע שלמדתי, זה נותן נסיון והכרות רחבה עם אנשים, ובכלל בעיני ללמוד טיפול זוגי בלי תואר ונסיון בתחום ,זה כמו ללמוד התמחות בניתוחי מח בלי תואר ונסיון ברפואה לפני.
ברפואת הגוף, אדם לומד ידע תאורטי כמה שנים, עובד במחלקות , מתנסה בהרבה תחומים כללים ברפואה ואז לומד התמחות ספציפית, ותוך כדי רואה הרבה רופאים בכירים ולומד מהם.
משום מה ברפואת הנפש התחום פרוץ, ואדם בלי שום רקע ונסיון טיפולי יכול ללמוד קורס של כמה חודשים ולפרסם את עצמו כיועץ זוגי, בעיני זו שרלטנות.
אני מטפלת בזוגות, וזה כ"כ מורכב ועדין, כל אחד בא גם עם המורכבות שלו לזוגיות, לא מבינה איך אפשר לטפל בלי ידע רחב בתחום הנפשי, נסיון בתחום באופן כללי, והדרכה.

אני פשוט כ"כ מבואסת מעולם האקדמיה (פשוט מרגישה שמורחים אותנו), שתהיתי על הצורך בלימוד תארים.
נראה לי שבאמת העיקר זה ההתנסות. הן בלימודים והן בעבודה אח"כ.
מסכימה שהתחום הזה פרוץ, ובמקביל חושבת שתואר טיפולי הוא ברובו גיבוב של שטויות.

יש כאלה עם כל התעודות שלא מצליחים להוביל שום תהליך ואנשים עם חכמת חיים ללא כל תעודות שכן. כך שיש להתייחס לגופם של יכולות ולא למסגרות בתעודות..

ויש אנשים בלי תארים עם חכמת חיים.
אבל בגדול, טיפול זה קצת יותר מחכמת חיים.
ולא נראה לי שהית נכנס לניתוח אצל מנתח שלא למד רפואה, למד קורס של שנה ויודע לנתח רק את הבעיה הספציפיית שלך, אין לו שום ידע נוסף שמאפשר לו לפתור בעיות אם משהו מסתבך, ויש לו חכמת חיים ברפואה.
טיפול זוגי לא טוב יכול להזיק.
וחכמת חיים טובה לעצות מחברים . אבל כשאנשים באים לטיפול לרוב המצב מורכב, וחלק ממה שמטפל לומד בהדרכה זה ללמוד איך לזהות את הרגשות והפרשנויות שנובעות מנסיון חייו ולהתנהל איתם נכון, אדם לא מקצועי, יכול לפרש דברים לפי נסיון חייו שלא בהכרח רלוונטי למטופל, צריך ידע בקשיים נפשיים מסוגים שונים, כלים טיפוליים, נסיון בעבודה טיפולית במקצוע הטיפולי שהיה לך לפני שהיית מטפל זוגי. ברור שיש אנשים שיש להם תארים ונסיון והם מטפלים גרועים, יש גם רופאים גרועים ועדיין זה לא מתיר לאדם שלמד קורס של כמה חודשים, בלי נסיון קודם, ובלי רקע טיפולי לגעת בנפש של אנשים.
חכמת החיים היא רק הפוטנציאל, הלמידה , הנסיון בעבודה, וההדרכה שמקבלים על טיפולים אמורים לפתח את זה.
לא היתי הולכת לרופא שיש לו פוטנציאל להיות רופא, הוא מבין ברפואה באופן כללי, יש לו ראש מדעי.
נהדר שיש חכמת חיים, צריך לפתח אותה .

שלעיתים בטיפול באופן פרטי המטפל באמת יתאמץ ויהיה כל כולו בשבילך בסבלנות ומאור פנים.
ולעומת זאת בטיפול שהוא דרך הקופה שזה יכול להיות אותו מטפל הוא יתנהג זוועה לאנשים וינסה לתקתק את הרשימת שמות שלו כדי לעוף לקלינחקה הפרטית שלו.

יצא לי לראות מקרים הזויים של אותו מטפל שפנו אליו אנשים דרך הקופה וכאלה שבאו אליו לקליניקה וההבדל היה שמיים וארץ.

מברך אותך שכשתהיי פרטית תעבדי מול מטופלים לא פרטיים כאילו באו אלייך לקליניקה ושילמו ממיטב כספם.

סרטוני חתונה זה בעיקר מעיק.

(אלא אם זה ממש אבל ממש מושקע במיוחד וגם אז זה עדיין מיותר)

לא ברור וללא כתוביות וזה בא על חשבון הזמן לעבור בשולחנות ולומר תודה למי שבא.

בחתונות. חבל על ההשקעה המרובה.

ברוך ה' בחתונה שלנו לא היו שום סרטונים. היינו עסוקים בלרקוד, לדבר עם האורחים שלנו, ולא עלינו למצוא רגע זמן לעצמנו לאכול משהו .
אז אין צריך. יש אפשר/מקובל. כדאי לשאול את הזוג האם הם מעוניינים בכלל בדבר כזה. אותי זה היה מביך לדוגמא.
אם קיבלת תשובה חיובית, את מוזמנת לעשות משהו לפי הכישרון והכוח שלך. תסתכלי ביוטיוב לרעיונות.
אבל את ממש לא מוכרחה. את תהיי אחות נהדרת ואהובה גם בלי זה.

אבל זו פשוט משפחה עם חוש הומור מפותח במיוחד...
לא אפרט מחמת אאוטינג, אבל אם רוצים לעשות סרט לחתן ולכלה, או בכללי לאירוע, חובה(!!) עליו להיות מצחיק. אחרת כולם משתעממים וזה נמרח ומעיק.

מראים לאורחים סרטים בחתונה?