הילדים קטנים מאוד (בני כמה?) הם לוקחים כל טיפה של כוח. בנוסף עם כל הסגרים שהיו לא היתה יכולות גם להשתחרר.
יש שלב שאתם רואים את עצמכם רק הורים ולא בני זוג.
חייבים להשתחרר.
תנצלו מה שנשאר מחול המועד, אולי תשימו אותם אצל בייביסיטר ותהיו רק לבד
)אם לא "כתמול שלשום" - זה אומר שכבר היה בסדר בעבר.
אז יש בסיס טוב ויש לאן לחזור ולהתקדם.
בד"כ טוב לדבר בנחת בין בני הזוג.
בלי לחץ ובלי האשמות, ולבקש את עזרתו של הצד השני.
ואכן, גם יתכן ש"יעבור לך"... תלוי במה מדובר.
שלום לכולם ומועדים לשמחה!
אני בד"כ קוראת פסיבית בפורום.
ראיתי כאן לא פעם התייעצויות מחכימות לגבי מקומות מגורים, אז אשמח לשמוע לדעתכם.
אני מירושלים ובעלי מושבניק במקור.
כרגע מתגוררים בשכירות בירושלים ורוצים לקנות דירה.
לצערי יקר פה מאוד, אז אין לנו ברירה, אלא להתרחב אל מחוץ לגבולות העיר.
אנחנו מחפשים מקום עם אולוסיה מעורבת / דתית פתוחה, במרחק סביר מירושלים ובמחיר שפוי.
התוודענו לאחרונה ליישוב נעלה.
מישהו מכיר? ידוע לכם אם יש שם קהילה דתית, חינוך דתי? מאוד קשה למצוא מידע ברחבי הרשת.
תודה לעונים
אפשר להגיע בימי חול, לא חייבים דווקא שבת.
ואם להם חשוב דווקא שבת, אז אפשר למצוא מינון מתקבל על הדעת - ולבוא מראש על דעת כך שאתם מביאים בחשבון שאתם אוכלים סעודת שבת בפני עצמכם ומי שרוצה מצטרף - ומייצרים לכם אוירה שמתאימה לכם. אולי עם הזמן זה ישפיע גם עליהם, ויזכו להתקרב בגללכם...
יש למישהו?
תודה מראש!
כל החיים שלי היו לי חסימות חזקות מהמין השני. ממש הרגשתי כמו חומה פנימית אפילו לדבר. עם כל אחת, אפילו אחות, דודה וכן הלאה. גם היו לי כל מיני בעיות בתחום המיני. הלכתי לטיפול בשיטת טיפול נורא נורא עמוקה שמגיעה עמוק לתחתית של התת מודע. ומה יצא הפלא ופלא - שאמא שלי בגילאים מאד מוקדמים נגעה בי בצורה מינית לא יודע כמה פעמים.
גם בגיל ההתבגרות היו כל מיני דברים "מוזרים" איתה. לפעמים היא הייתה מדברת איתי בחדר וקצת נוגעת בעצמה מעל הבגדים, לפעמים ברכב כשהייתי יושב לידה הייתה באה לקחת תיק שברצפת המושב וכאילו נוגעת בי יותר מדי כדי להגיע לשם וכל מיני דברים כאלו ואחרים.
אז אני מנסה לעשות process לכל הדבר הזה. מה אני אמור להרגיש כלפיה? כאילו זה הרס לי כל כך הרבה. אני בן 30+ מעולם לא יצאתי אפילו לדייט אחד בגלל החסימות האלו ובגלל שהרגשתי שזה לא הוגן להכנס ככה לקשר עם כזה דבר.
זהו לא יודע מה עוד לכתוב.
אולי אני מרגיש אכזבה כזאת - במקום שיהיה קשר טוב אמא בן היא עשתה את כל הדברים האלו וזה סתם הרס את הכל או אולי בושה שעברתי כזה דבר, למי אני יכול לספר כזה דבר בלי שישפוט / יחשוב משהו מוזר / דברים אחרים שאינם עוזרים. גם רוב האנשים, לפי דעתי לפחות, אין להם כל כך במודעות שפגיעות מיניות זה גם מנשים (כלומר הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב, ככה הבנתי ממקור טיפולי מסויים).
גם לא בטוח איך להתייחס אליה מכאן והלאה. הקשר בינינו לא מדהים בשום צורה (כך נראה לי הקשר שלה גם עם שאר האחים והאחיות שלי ואולי גם עם שאר העולם, לא יודע אם יש לה חברים / חברות "אמיתיות" ואבא שלי לא נורמלי בלשון המעטה).
לא מערבבים עניינים מסטיים מעורפלים, בענייני הלכה למעשה.
אין שום מקור הלכתי שאומר דבר כזה, ש"הנשמה בוחרת להיוולד" ממישהו.
יש מקור הלכתי, שצריך לכבד אפילו אבא רשע. אבל לא כתוב שם נימוק כזה. ההיפך - פשוט כי זו גזירת הכתוב...
גם אי אפשר בשום אופן לומר לאדם להתייחס למי שפגע בו, ב"שיא האהבה". ביחוד כשמדובר לא בדבר שהפוגע בכלל לא ידע שהוא פוגע ולא התכוון - שאז באמת נכון לברר את הדברים בין האנשים, ולתקן את הצריך תיקון, ולהשתדל ככל האפשר לחזור לאהבה גדולה.
מידת חסידות גדולה, להגיע למצב שאוהבים גם מי שפגע במודע... זה לא דבר שאפשר "לדרוש" אותו.
לגבי גודל מצוות כיבוד הורים - אתה צודק.
וגם נכון, שצריך לבדוק אם הפרשנות נכונה. את זה מי שפתח את השרשור יודע כנראה טוב יותר מאיתנו.
[מתחיל מזה, למרות שהסדר הרגיל הוא על ראשון-ראשון..]
כפי שכתבתי, אני מסכים איתך. וגם יש בזה משהו שיכול לפעמים למתן דברים. כלומר, יכול למשל לשדר לכותב שלא לפרש כך מה שלא בהכרח היה כך. זה יכול להקל.
ובוודאי לא חשבתי שבאת "לשפוט". אתב באת לומר דבר טוב, להסביר את הערך של הקשר אל ההורים כמה שאפשר. זה אמיתי מאד. אלא שראיתי לנכון להבהיר, שבמקרי קיצון, צריך דווקא לתת קודם מרווח להרגשה הטבעית כתוצאה מדברים רעים. וממילא אח"כ, לפעמים אדם כבר יכול אפילו "לרחם" על מי שירד לשפל של התנהגות. אבל זה כשהוא כבר בעמדה של "לא נפגע".
ואכן, בלי קשר ספציפי לענין - מצות כיבוד הורים גדולה ועצומה. ולצערנו, לרוב דומני הבעיה היא מהכיוון ההפוך. כפי הפתגם הידוע שאבא אחד יכול להחזיק עשרה ילדים ועשרה ילדים לא יכולים להחזיק אבא אחד... ראוי לכולנו להתעלות בנושא הזה.
לגבי תחילת דבריך - בוודאי שהנשמה נתקנת תיקון עצום ע"י מילוי תפקידה בעולם. על אף השלוה הקודמת לנסיונות שכאן. טוב ה' לכל - וזו מגמת הבריאה.
מה שכתבתי היה כמובן לגבי הורים ספציפיים. שאע"פ שציטטת "ריצ'ארד באך מפורש"... ומי יהין לחלוק על דברי קבלה....
(דומני ששמעתי פעם משהו מעין זה שדרש ר' שלמה קרליבך) - אבל אני הערתי ביחוד כלפי ערבוב דברים מיסטיים בהנחיה למעשה, כשזה אינו משהו ש"מחזק" (כוונתך אכן היתה לחזק).
בנידון כזה, הדבר הראשון הוא הפשט. אם אכן היתה פגיעה כזו שגרמה למצב כזה, אז צריך לתת מרווח לתחושה הטבעית קודם כל. כשמדלגים מהר מידי על פגיעה, לעיתים לא יכולים בגלל זה לרפא אותה (לא תמיד. תלוי בענין).
קודם כל, אני מאד משתתף בצערך.
זה אכן מסובך משני הצדדים - גם עצם הרצון להיות יכול למצוא שידוך באופן נורמלי - וגם המורכבות של מה עושים עם היחס לאמא.
ומפליא איך שהצלחת לעלות על זה. בהתחלה חשבתי שזה סתם מעשיות "טיפול שמגיע עמוק לתת מודע".. לא יאומן.
לגבי הענין הראשון, מציע לך מיידית ללכת לטיפול מוצלח. אולי תנסה טיפול בשיטת סי.בי. טי - שזה בלי הרבה "חפירות" על העבר, ויותר בכיוון של יכולת לא לתת למה שמטריד לנהוג בחיים. אולי טיפול פסיכלוגי אחר, אולי בכלל היפנוזה (יש מרפאה רשמית בשערי צדק). אולי שילוב של דברים. יש שיטות לטיפול - אל תתייאש ואל תזניח. תמצא בזריזות מה שיעזור לך לצאת מההשלכות של זה - ולהיות אתה. רק טיפול מוסמך. ממומחה אמיתי עם קבלות. ותקים בית טוב ושמח בעז"ה.
לגבי אמא שלך. אני מניח שהתופעה המוזרה והרעה הזו, באה ממה שכתבת לגבי אבא שלך.. כאילו רימתה את עצמה בגלל מה שהיה חסר לה. אבל לא בצורה קיצונית. זה אכן דבר לא נורמלי, אבל היא כנראה רימתה גם את עצמה. לא השתלטה בדיוק על מעשיה. להסתכל על זה כעל דבר מטומטם.
מציע לרחם עליה, לא לעסוק בכך, להתרכז בעיקר באיך אתה מעמיד את עצמך עך הרגליים. החיים עדיין לפניך.
ואל "תתבייש" לספר למי שצריך להתייעץ איתו. אתה לא אשם בכלום. להיפך, יש להעריך אותך על מאמציך.
ומתלבט האם לשאול מהי השיטה, איך הגעתם למסקנות האלה [נזכרת באירועים?], ועל איזה גילאים מדובר.
אני חושש לפגוע, אבל זו עלולה להיות נקודה משמעותית מאוד-מאוד.
גם אם נגיד שמשום מה נאמר עליו ועשית ככל אשר יורוך, זה עדיין רק בעניין הלכתי
סליחה אבל מה רב קשור לדירה, ואם הוא היה אומר לך לקנות דירה בתאילנד היית עושה את זה?
אם את רוצה ללכת כמו שהוא אמר אז אחלה והכל טוב, אבל דווקא נשמע שאת לא רוצה ללכת לפי מה שהוא אמר - אז לא
קרית ארבע זה מקום מועדף מבחינת קניית בית.
אם אתם מוצאים בית מתאים - לא דווקא מה"חדשים" - המקום זול יחסית ואפשר להשקיע הון עצמי בסכום לא ממש גדול, ולשלם משכנתא בסכומים סבירים, בהתאם למחיר הדירה.
המקום מקום טוב. אווירה טובה. אבל הוא גם כן עיר, עיר קטנה. ואם חשובה לך ה"קהילה" אז צריך לבדוק היכן קונים דירה. אם כי בכללי, יש אוירה קהילתית מסויימת בישוב.
ואוכלוסיה מגוונת, מהגוונים השונים של עם ישראל. אם כי רובה אוכלוסיה המוגדרת כדתית, גם זה מגוונים שונים.
התחבורה נוחה מאד. תח"צ תדירה לירושלים. גם ברכב פרטי זה מהר. אכן, בשעות העומס, ביחוד אחה"צ מירושלים, יכול לקחת הרבה זמן. כעת סוללים כביש חדש עוקף, יקח עוד כמה זמן.
לבין הלך לשאול..
דבר שני, אם זה לא מישהו בסדר גודל של הרב אליהו זצ"ל, אז עם כל הכבוד - זו לא שאלה לרב.
לכאורה במצב שנוצרף הכי טוב שבעלך ילך לדבר איתו שוב, יסביר שאת מעדיפה לעבור ושאין לכם סיכוי לחסוך לכך כסף - ושהוא בכל זאת מבקש את ברכתו לדבר הזה.
אבל את הנעשה אין להשיב.
אל תלכי רחוק יותר מדי בדמיונות, לא חושב שהיה כאן משהו רציני.
תסכמו על העתיד שאסור שזה יקרה שוב ושיבין טוב שאין לזה מקום בכלל גם כשאתם רבים.
תבהירי לו שעצם העובדה שהוא מחק זה מחשיד, גם אם לא היה כלום..
ושלהבא לא ימחק כלום אם אין לו מה להסתיר.
בא לי לבוא לחבק אותך חזקקקקק
להגיד לך שזו לא אשמתך !!!
שאת מהממת !! שאני מקווה שלא תקחי את זה למקום של חוסר ביטחון עצמי
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
באמת באמת אוף
יבואו חכמים ממני להגיב לך כיצד לנהוג, רק רוצה לחבק אותך חזק חזק חזק
לשלוח לך מלא ביטחון עצמי
ולהגיד לך ,שלדעתי זה הזמן לייעוץ זוגי .
אוף , כואב לי על מה שחווית.
בכל זאת
גם לי היה קשר כזה עם מישהי.
הייתי מדבר איתה על ריבים שלנו והיא הייתה מדברת איתי על הריבים שלה עם בעלה.
(רק רוצה לציין שכן, הייתה לי פעם מאהבת אבל זאת לא היא המדוברת)
וכל שיחה איתה הייתי מוחק. לא בגלל שהגענו למקומות של מיניות. פשוט כי אמרתי שם דברים של תסכול שאם אישתי הייתה קוראת היא הייתה נפגעת.
ספציפית עם מי שהייתי מדבר שהייתה סוג של חברה קרובה כזאת (עדיין) לא תכננתי לקחת אותה למקומות של רומנים וכאלה. פשוט יצא ששנינו חווינו תקופות לא נעימות בזוגיות שלנו והיינו פורקים אחד לשניה.
כי נאמרו שם דברים שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל להגיד לחברים או לסביבה הקרובה.
להגיד לך שזה בסדר? אולי לא. אולי הייתי צריך לדבר עם אישתי וזהו. אבל בין כה היא הייתה נפגעת אם הייתי גם מדבר עם אישתי על הדברים שמפריעים לי.
הפסקנו לדבר לא מתוך החלטה או משהו, אלא כי סתם זרימת החיים פוגגה את הקשר הזה.
אז אני אומר שאל תמהרי להסיק מסקנות מרחיקות לכת.
אם אתם כאלה שמסוגלים לדבר ולנהל את הזוגיות בצורה בוגרת בלי להעלב אלא מתוך מקום של ביקורת בונה ומשותפת אז תדברו על זה ותגידי לו שקשה לך מאוד שהוא מדבר עם מישהי אחרת ושידבר איתך על מה שמפריע לו ושאת תדברי איתו על מה שמפריע לך.
די שרוטסתם
חשבתי שאת מהיודעות את הסיפור שלי לא?
או שאני מתבלבל עם ניקית אחרת.....
בכל מקרה זה סיפור ארוך ומי שמכיר מכיר.
המסקנה שלי היא שלא בהכרח מקרים כאלה כמו שהפותחת מתארת מביאים לרומנים.
הרבה פעמים זה באמת חשש אמיתי מחשיפה לאחרים ומאי רצון לשתף את בן או בת הזוג בגלל התגובה של בן או בת הזוג.
תראי זה באמת דבר נורא, כי הדבר הכי נורא בנשואים זה בגידה,
עכשיו את צריכה להתחיל מאפס ולבנות את הזוגיות והאמון ביניכם,
תשבי אתו ותראי מה הכי מפריע לו ואת תגידי לו מה מפריע לך,תנסו
לבוא אחד לקראת השני, יתכן שיש לו מעוקה וקשה לו ותבדקי איך
הגיע לרמה כזאת, תעשי את מצדך את המקסימום ואני מבטיחה לך
שלאט לאט הוא יחזור לעצמו ויעשה תשובה על זה ולא יחזור על זה,
אפשר גם לבקש ממישהי שאת סומכת עליה שתדבר עם הבחורה ותסביר
לה שהיא הורסת בית ממש כך הורסת בית,שיהיה לך המון הצלחה אמן.
וכן
האם את מרגישה שלבעלך יש יראת שמיים?
כי זה יכול לעזור לך להרגיש קצת יותר בטוחה.
ועל מה שאת עובדת- חיבוק גדול גדול.
אני יודעת שאולי יסקלו אותי פה,
אבל אני הייתי מערבת את אחד ההורים.
למה?
כי ברגע שאת מוציאה את זה החוצה, זה נותן לו עוד גדר שמגבירה את מחסום הבושה.
את גם תרגישי מחוזקת יותר.
עשיתי את זה פעם בקשר לנושא אחר וראיתי שזה מאוד עזר.
דברים שהרגשתי שנתקעו ביני לבעלי פתאום זרמו יותר.
שוב, לא להכל זה מומלץ,
אבל אני מניחה את זה פה..
למרות שזה נשמע נורא - קשה לדעת מכאן, מבחינה נפשית, מה המשמעות אצלו.
האם זה סתם כמו "חבר" שבמקרה זה זו מישהי.. (נשמע תמוה. אבל יתכן שאם באמת "ליבו גס בה", כלומרף לגמרי לא תופסת אצלו מקום בתור "אשה" אז זה כך), או משהו אחר.
מציע לך לשוחח איתו. לבדוק גם בתוך עצמך. ואם את יכולה - אז להגיע להתפייסות, בהבטחה גמורה שלו שזה לא חוזר יותר, אחרי שיבין מה זה גרם לך, וממש יחזור בו מזה.
האם לאדם הממוצע יש בראש את האבחנה בין לאהוב מישהו לבין להיות בקשר עם מישהו?
למשל אפשר לאהוב זמרים, אנשים מפורסמים כאלו ואחרים, מורים כאלו ואחרים אבל זה לא קשר.
אפשר גם לאהוב תינוק בן יומו, אבל זה גם לא בדיוק קשר כי זה לא הדדי, הוא לא יודע כלום מהחיים שלו, וגם אם יש אינסטינקטים, זה לא באמת קשר בוגר ואמיתי...
וגם, אני לא חושבת שזה לגמרי נכון מה שכתבת.
האהבה שכתבת זה לא אהבה זוגית. לכן ודאי שאפשר להפריד - מי שאוהב זמר מסויים חושב שיש ביניהם קשר?...לא נראה לי.
לא כל אהבה זה קשר.
גם לא כל קשר הוא קשר זוגי.
למשל, יש קשר מאד חזק של הורים לילדים (שזה בטח קשר, למרות שכתבת את זה כדוגמא למשהו שהוא לא קשר...), יש קשר שונה של תלמיד ורב, וקשר אחר של שכנים.
אז בעצם אני לא כ"כ מבינה מה שאלת 
לכותל המערבי, גן החיות התנכי, קבר שמעון הצדיק, בהצלחה רבה אמן.
מפשיר לפני
אני משתדלת כל פעם לנקות קצת.
משהו כמו שעה וחצי לדעתי, לא כולל המקפיא
מוציאים את כל המדפים לאמבטיה, בעלי שטף ואני העברתי סמרטוט במקרר
נשארנו רק עם החיילים של ההגנ"ש ועוד משפחה.
הגענו בנחת לשבת (כולל שנ"צ לפני) היה הרבה אוכל, מגוון וטעים.
שבת בבוקר חלבי, ארוחת צהרים בשרית.
הזמנו את החיילים לליל הסדר. הגיעו בסוף מגיד, חילונים שכנראה שללא שהיינו מזמינים לא היו אוכלים מצה מרור 4 כוסות וכו' עשו הכל (נתנו להם לקדש, לאכול כרפס והצטרפו באמצע ההגדה ונשארו עד הסוף)
עד שהם הגיעו היינו 100% עם הילדים כולל חלוקת הפתעות וסיפורים לילדים עד שנרדמו על השולחן. הגדולה הסכימה ללכת לישון רק בתנאי שאבא יספר לה מחר עוד (קיבלה את זה בגדול) הקטן הבין שצריך לשאול שאלות רציניות אז הוא שאל למה יש ה'. הפגיז אותי (הוא כולה בן שנתיים) ובכללי הקשיבו ברצינות, שתו בהסיבה החזיקו את הגביע בקידוש היה פיגוזים.
ביום ראשון טיפלתי בילדים הרבה נתתי לאשתי לישון.
התפללתי בבית הגעתי להלל ולתיקון הטל אז הגדולה (3 וקצת) אמרה לי בחשיבות שכשהיא תהיה גדולה היא גם תשיר את זה.
אחרי סעודה כיד המלך סיפרתי לילדים את סיפור יציאת מצרים (ממכירת יוסף עד קריעת הים) הילדים של השכנים הצטרפו.
בנתיים אשי השכיבה את הקטן והלכה לישון ואני הלכתי לשכן ללמוד, הילדים שיחקו ביחד. בשלב מסוים הקטן התעורר והצטרף לחגיגה. למדתי שעות.
חזרנו הביתה נתתי לילדים ארוחת ערב לימדתי אותם על מוריד הטל ועל ספירת העומרק הבדלה סדר בבית ולישון.
אחלה חג
מכיר את זה מצד הילד שמוציא להורים את הנשמה
ועל דברים אחרים דבילים ומפגרים כמו מי יעשה יותר רעש באלגן יציק יותר וכו'. זכית
😋
ברור שהן שבירות אבל הן יותר עמידות מרוב הצלחות.
