ממה שקראתי סאוטר ודלונגי נחשבים טובים, יש דגם ספיציפית מומלץ?
תודה מראש
הוא די חדש אבל אנחנו ממש מרוצים
אני אנסה לבדוק לך דגם..
כל אחד יעשה לפי רבו.
גם המחמירים מחמירים לא להפעיל ביחד חלבי ובשרי (פתוחים, אם אחד מהם מכוסה זה יותר קל גם למחמירים)
לא עושה בעיות. עובד מצויין
פשוט לדבר, כי זה נשמע שאין לו טיפת אסתטיקה, לא בכוונה אין מודעות.
מה שלא יהיה, לא מתחתנים שאין מינימום משיכה, אדם טוב ככל שיהיה.
רק מהמחשבה הבטן שלי התהפכה, ועוד על הבוקר.
א. מספיק האתגר עצמו, של הפער בתפיסה ביניכם.
ב. לכן הומלץ לכבד האחד את העדפת השני. לא לכנות אותה סטיה, כמו שמגיבים אחרים הציעו. ההמלצה היא כבוד הדדי, לא רק שאת מכבדת את העדפת בעלך ולא רק הוא את שלך. יש מתאים ויותר מתאים, אין נכון ולא נכון.
ג. למצוא פתרון שמקובל על שניכם, או פשרה כלשהי.
ד. מה שעכשיו ניתן להוסיף, שאם מתאים לכם נסו תהליך של גמילה הדרגתית. כלומר בהתחלה התקרבות תוך 22 שעות מהמקלחת האחרונה. בהמשך התקרבות תוך 20 שעות מהמקלחת האחרונה, 18, 16, וכדומה.
ה. כן. אני מבין ומרגיש למה העצה להמשיך במצב הקיים אינה טובה.
ו. בהצלחה.
44444
ותודה תודה, האמת אחלה אחיחולים (צוחק) 
אורה שחורה
די שרוט
אורה שחורה(אני בכ"ב
)
🙏והזדמנות נפלאה לומר תודה על כל התובנות, ההשקעה, הנתינה והעזרה שאת מרעיפה כאן ואני בטוח שבמקומות נוספים.
את נכס לפורום, אשרינו שזכינו.
♥️🙏
משהאני אוהב לקרוא אותך, שתדעי.

היא לא תקנא בביל גיטס כי הוא לא חבר שלה..
ולפותחת- מבינה אותך ממש ומזדהה!
כמו שכתבו לפני, להתרחק כרגע מהבנות אם קשה לך ולנסות ולהעצים את הטוב שיש לך בחיים ( ויש לך הרבה )
בהצלחה רבה
גם אם את בכללי לא טיפוס קנאי, בהחלט יכולה להבין שכל אדם כמעט יכול
להגיע למצב של קנאה , במיוחד מי שמתמודד יום יום עם קשיים כלכליים.
אני גם הייתי בעבר במצב כלכלי קשה, להגיד לך שלא צבט לי ששמעתי
שחברה לומדת נהיגה, תואר וההורים משלמים, צבט ועוד איך. אבל מבינים
שזה המצב, כל אחד מה שהקב"ה בירך אותו.
את לא חייבת לנתק קשר , ממש לא. פשוט לשים על אש קטנה, וכן ליצור
חברויות מהסביבה שיותר מתאימה לך, שתבין את הקשיים שלך..
ואת זה אפשר למצוא בכל מקום, בעבודה, לימודים, בשכונה. לא חסר.
את כותבת: " כי קשה לי לראות מול העיניים את החיים שאף פעם לא יהיו לי.
שונאת את עצמי על זה"
מי אמר שאם יהיו לך חיים כאלה, את תהיי מאושרת? כסף לא מביא אושר,
לא קונה את זה.. אם כבר תביאי לי לחזור לימים שהיה קצת יותר פשטות, אלו
הימים הכי טובים מבחינתי.
יש בעל טוב וילדים טובים בריאים, תאמיני לי זה המתנה הכי גדולה שאת יכולה לקבל.
על לתת פחות להורים שלך, יש גבול גם לכיבוד הורים.
ולגבי החברות הגיע הזמן למצוא חברות שעברו משהו בחיים, מה בכלל הקשר איתן נותן לך אם את כל הזמן מרגישה לא מובנת ומסכנה, נראה שהחברות איתן לא מפיגה לך את הבדידות, נקודה למחשבה.
תשמח בחלק מהיום שאתה שמח ללמוד בו ומתאים לך.
מלימוד תורה לוקחים כחות טובים - וזה גם טוב לבסיס של הבית.
על גבי ההישענות על הבסיס הבריא הזה - שב עם עצמך, בנחת, במשחה בטוב שכבר יש לך - ותנסה לחשוב "מהסוף".. כלומר\ איזה דבר היית שמח אם היית עוסק בו היום.
תעביר רמול אופציות של לימודים/תעסוקות וכו'.
אחרי שתראה מה הכי טוב ומתאים לך - תתחיל לתכנן איך אתה מיישם את זה, עם שמירה על הטוב שכבר יש לך מלימוד התורה.
תישען על הטוב, תשמח באופציות שלפניך - והשמחה והמרץ עצמם, יתנו לך כחות ורעיונות.
בהצלחה.
זה הרבה יותר עמוק ומושקע ועדין, מאשר הודעות בווטספ וכד' בדרך כלל....
אתה מסוגל לחשוב רק מחשבה אחת בעת אחת ולכן לגרש את המחשבה עם מחשבה אחרת זה הכיוון.
אני חושב שזה תלוי בציבור שהיא באה ממנו ומה הדעות שלה אבל בעיקרון להגיד לה שאתה מתגעגע אליה זה דבר טוב ורצוי מאוד במיוחד אחרי הנישואין

איך שאדם תורני (מן הסתם..) מבטא אהבה.. עדין ויקר.
אמא וגם
נגמרו לי השמותומקסימים אתם, איזה כיף
❤
אבל בכל זאת מציע לך, שפשוט תקבע זמן ביום שבו אתה עוסק בנושאים הללו - ואז לא תצטרך לחשוב כל הזמן שמא צריך לעשות משהו...
ואם זה לא ממש הולך - אז לפחות לקבוע זמן לדברים האחרים (לימוד וכד'). אבל עדיף האפשרות הראשונה. תאמר לעצמך "רציונאל" כזה, שזה שאתה קובע זמן לעניינים הללו - ובשאר הזמן משתדל ללמוד, להתפלל, לישון - זה עצמו יתרום לקשר. תהיה יותר מיושב ורגוע. לפעמים זה עוזר, כשאדם מסביר לעצמו שזה שהוא דוחה את מה שמעסיק אותו לזמן מסוים - יעזור גם לדבר הזה עצמו..
ב. לגבי הסוף, כדאי להיזהר קצת. אפשר לומר בצורה עדינה, שאתה מאד מחכה להיפגש ולדבר. היא תבין את זה, יגרום להרגשה טובה ובטוחה יותר, ולא כדאי לומר יותר מידי. לא להיסחף בדיבורים כאלה. חכה שתתחתנו..
הצלחה רבה. ומזל טוב. אשריך...
כל מה שנשאר זה לעשות את האנלוגיה לרבש"ע..
אם הוא הצליח?
לאלוקים פתרונים..
מאד רציתי לדעת שהוא מחכה,
לרוב הוא הביע את זה ברמזים במכתבים כמו שציינת
ולפעמים ברמזים בטלפון או בעל פה.
בעיני דרך פשוטה וחכמה
)
חצילוש
כמיהה
)
נגמרו לי השמות
נחשון מהרחברוןאחרונה
אפשר עצות ?
תודה.
להעריך את עצמך
להאמין בעצמך
וכמו שכתבת בחתימה - לאהוב את עצמך 
אם תהיי בטוחה במי ומה שאת ובמה שמנחה אותך בחיים - דעות של אחרים פחות יזיזו לך.
יש הרבה מאוד דרכים -
למשל כיוון של התחזקות רוחנית להתמלא בספרי מוסר ואמונה, לשמוע שיעורי תורה,
להתחבר לרבנית שאת מעריכה ולהתחזק ממנה,
יש כל מיני הרצאות/סדנאות/קורסים,
אפשר תהליך אישי מול איש מקצוע,
דרך החברה/המשפחה/מכרים,
איך את חושבת שתוכלי להגיע לשם?
מה יכול להתאים לך?
לפעמים, אדם הוא רגיש מאד, ואז נפגע יותר בקלות. זה ענין אחד. צריך להתבונן בטוב שיש גם בו, להבין שאפשר להביע דעה גם כנגד דבריו, ואז שוקלים.. ויש לו שיקול דעת לא פחות מאחרים. וכמובן, לפגוע בו אין לאף אחד רשות - וממילא כשמישהו עושה דבר כזה, להסתכל עליו כאילו רואים אותו "מלמעלה" במקום ההיפך... איזה אדם זה שבמקום לדבר עניינית חושב את עצמו יותר ומרשה לעצמו לפגוע.
אבל, לא ברור מדברייך שאת מדברת דווקא על פגיעה, אלא על "היתקעות" בכל מילה שאומרים לך. אולי סתם "התפלפלות" יתרה בכל ענין, ללא קשר לפגיעה. ואז צריך לבדוק, זה רק בכל מילה שאומרים לך? או גם במחשבות של עצמך (כלומר, כל אחד חושב ומתבונן, זה טוב. אבל לפעמים "מתברג" יותר מידי שוב ושוב על אותו ענין, ללא סיבה רצינית). לפעמים יכול להיות סתם אובססיה. לאובססיה יש כלים טיפוליים לא כ"כ מסובכים.
כל אחת משתי האפשרויות...
ראשית, צריך להיזהר לא לפגוע בך...
דבר שני, תנסי להתבונן שבאמת כשמישהו פוגע, אז באותו רגע הוא לא "ברמה".. לא להיות מתחת לזה.
זה רציונאל בסיסי. ועל גבי זה, לנסות לתרל להתעלם. בהתחלה קצת קשה. אבל המח מתרגל לא לחפור מידי.
אולי תצליחי לבד. אם יהיה צורך, תיעזרי.
בהתחלה יתכן שיהי קצת קשה, כי זה ידפוק בדלת... אבל אל תחשבי גם על זה, כשילד נודניק דופק בדלת בתור תחביב - עוסקים במשהו אחר....
אבל נגיד ברגעי קושי זה כאילו יצוץ מתוכי מחשבות של אולי אני באמת כזו ?
הובנתי?
לחשוב, "אולי אני באמת כזו"....
אין צורך בהגדרות "כזו".. כל אדם בפני עצמו.
תסיחי את הדעת, אל תעסקי בכך - וזהו.
אם זה ברמה של מחשבות שנתקעות שעות ופוגעות בתפקוד היומיומי, תבדקי את הנושא של מחשבות טורדניות...
אבל זה משהו נפוץ יותר ממה שאנשים חושבים וזה לא מחלה נפשית חלילה..
רק אומרת כדי להעלות את הידיעה בנושא...
בע"ה מה שיש לך זה נקודתי ותצליחי להתגבר על זה במהרה!
). רגישות כזו הרבה פעמים באה גם עם תתי רגישיות אחרות נפלאות.
אני נשואה טריה ב"ה, בעלי אברך ואני כעת התחלתי התמחות במקצוע שלמדתי, בתקופת ההתמחות השכר הוא מינימום. במקביל, ב"ה סיימתי את רוב הלימודים. מה שנשאר לי זה 4 מבחנים. מאוד מאוד מאוד קשים, הכוללים כמות אדירה של חומר. 2 בעוד חודשיים וחצי ועוד 2 בעוד 4-5 חודשים.
בהתמחות אני יכולה לבוא מתי שבא לי וללכת מתי שאני רוצה אבל אני מחויבת לעבוד 8.5 שעות בכל יום.
(ניתן לעבוד פחות אבל להשלים ביום אחר, כך שמינימום בשבוע- 35 שעות)
לעצם השאלה,
איך אני אמורה לסדר לעצמי את היום כך שאספיק את הכל כולל ללמוד לבחינות?
כלומר, אני צריכה להספיק לעבוד, ללמוד, לישון, לבשל (חשוב לי מאוד(!!) שיהיה אוכל חם כל יום, בבית שגדלתי לא היה, ואני יודעת שזה ממש ממש חשוב לי), לטפח טיפה את הבית, הרבה את הזוגיות, לטפח את עצמי (קצת ספורט וכו')
ציינתי שרק התחלתי את ההתמחות, והמשכורת היא מינימום, אז לקחת חופשים אולי פחות בא בחשבון מראש, אולי שבוע-שבועיים לפני מבחן. ובנוסף, גם בעלי כרגע לא מקבל משכורת מהכולל כי לא נרשמנו למשרד הדתות עדיין והכולל לא מקבל נרשמים חדשים עד אחרי ניסן. אז על מנת לכלכל את הבית, אני כן צריכה לבוא לעבודה..
איך עושים את זה?
טיפים יתקבלו בברכה ממש.
חשוב לציין, אנחנו הולכים לישון בסביבות 11-12 בלילה (במקרה הטוב) ולמחרת אני ממש גמורה בעבודה.. אז אני לא יודעת איך אפשר לתפקד אם אצטרך ללמוד בלילה..
תודה לכולם!