שיכול להתמודד עם 2 קילו קמח + מצרכים לחלות של שבת (לצורך הפרשת חלה..).
יודע שזה לא קשור במישרין לפורום אבל בעקיפין קשור גם קשור...
שיכול להתמודד עם 2 קילו קמח + מצרכים לחלות של שבת (לצורך הפרשת חלה..).
יודע שזה לא קשור במישרין לפורום אבל בעקיפין קשור גם קשור...
יכול להיות ששאלו כבר אבל אני משתמש חדש אז סלחו לי.
אישתי באה ביציאה לפני כמה ימים: רוצה להתנסות בדברים אחרים, להתאהב מחדש במישהו ולחוות.
אנחנו זוג דתי, נשואים כעשור. עליות וירידות כמו אצל כולם. חוץ מזה הכל בסדר גמור. היא אוהבת אותי ולא רוצה לפרק.
רוצה שיהיה לה "בסיס בטוח" לחזור אליו.
היא הציעה "נישואין פתוחים" או להיות בקשר עם אחרים. כלומר, שגם אני אתנסה אם ארצה. היא מבינה כמה זה אסור ומטורף אבל זה גדול ממנה. חשוב לה יותר הקשר הרגשי מאשר הפיזי (לא חסר לה..). אמרה שמתגעגעת להתרגשות שלפני דייטים ראשונים, להתכתבויות אל תוך הלילה ובעצם, להתאהבות.
למה אני מעלה את זה כאן? בעיקר כי אני רוצה להתייעץ עם מישהו ולפרוק את זה. אין לי מושג למי לפנות.
כל רב ברדיוס סביר ממני יגלגל אותי מכל המדרגות או ישלח אותנו לטיפול (שכבר היינו).
היא מבינה את החששות בנישואין פתוחים, ההלכתיים, המוסרים והרגשיים אז לכל המבינים והמטיפים, תחסכו.
בגלל ששנינו נראים טוב, אפילו טוב מאוד, היא חשבה שאקפוץ על ההצעה. הפתעתי אותה.
הבהירה שלא תעשה דבר ללא הסכמה שלי.
לאחר שיחות רבות, היא מבינה שיכול להיות שזה "משבר גיל ה30" ואולי זה יעבור. כרגע זה מציק לה מאוד, יושב עליה כבר חודשיים והיא אזרה אומץ רב כדי לפתוח את זה בפניי.
אני לא יודע מה להגיד לה. לסרב זה הכי קל, אבל אז תהיה לי אישה כבויה. להסכים זה להציב את הבית והנישואין בסכנת קריסה.
מה דעתכם? האם יש מישהו (לא חייב להיות רב) שאפשר להתייעץ איתו?
בהצלחה, החלטות טובות ונכונות לכם בע"ה.
נסי להכנס מדפדפן אחר, אחכ נסי להכנס מרשת אחרת (WIFI או נתונים ניידים) אחכ נסי לכבות ולהדליק את המכשיר, אחכ נסי לעדכן גרסה של דפדפן ואם כל זה לא עזר אפשר להמשיך לחשוב.
וגם לחפש בגוגל כי את בטוח לא הראשונה שמתמודדת עם תקלה שכזו.
איתור ותפעול תקלות
די שרוטאחרונהאני מתעניין לגבי הפרויקט של נופי מכמש, אשמח לשמוע פרטים ממישהו שקנה שם דירה...
השבוע בעבודה דיברנו על זה כמה חברים, חלקם ממש דוסים שמקפידים על תפילות במניין, דף יומי וכו', והופתעתי לגלות שחוץ ממני ועוד בחור שלמד במכינה קדם צבאית, אף אחד לא שמר נגיעה לפני החתונה.
היה מישהו שסיפר לי באופן אישי שהם עשו הכל לפני החתונה, והייתי די בשוק.
כאחד שנמצא בזוגיות לא טובה, אני תוהה אם הייתי נכשל בזה אז, אולי זה היה דווקא מונע ממני להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב, אבל באמת מעניין אותי עד כמה זה חריג לשמור נגיעה לפני החתונה או שהרוב נופלים בזה? מה אתם חושבים?
אשמח לרעיונות למתנה ליומולדת לאמא...
משהו בסגנון של גיפט קארד לחנות תכשיטים או יודאיקה וכדו'.
(אפשר גם של אומנית/יוצרת פרטית)
אשמח גם לרעיונות נוספים.
* אם זו חנות פיזית - צריך בירושלים.
תודה!
מתוך מה שקורה או לא אצלך
אני גם לא מושלם ב"ה ועושה טעויות, אבל לדעתי זה לא רלוונטי "מה אני" פה.
אם הייתי חושב שהתגובה שלך פסולה, הייתי מוחק אותה.
רציתי לשקף לך שהיא אולי עשויה להיות לא נעימה למי שפתחה, זה הכל.
אולי אני טועה אבל ככל שהקשר יותר טוב בין האחים, כך גודל הפגיעה שהם חשים.
בסוף הפגיעה תעבור ויחזרו להיות בקשר טוב. ככה זה כשהקשר חזק.
עם כול אחת מהן ועם שניהן יחד על הנושא, להציף אותו ולרצות להוסיף אור טוב ואהבה.
לאנשים חשוב בעיקר הרגשות שלהם. פני לרגשות שלהן, תני להן מקום ותראה שזה יסתדר בע"ה
אם היא מתפייסתותסבירי לה למה את לא עושה אז ככה הכל יהיה בסדר,
המון המון מזל טוב..
המחקר לא משנה באופן מחקרי שום דבר מן הנתון המוכח הזה, אלו פשוט נתונים יבשים. או שאחוז התמותה בקרב מבוגרים הוא עצום (לפי המחקר) או שאם אתה צודק והוא פשוט נסמך על הטענה הלא מוכחת שאחוז הנדבקים הוא גבוה מאוד, אזי הוא לא באמת מחקר אלא תיאוריה שעדיין לא מבוססת על מידע קונקרטי.
בשביל לבסס טענה כזו צריך לבצע בדיקות דם מסודרות לגילוי נוגדנים מכלל האוכלוסיה ולבצע ניתוח סטטיסטי ככל הנראה, לא נראה לי שזה מה שהמחקר הזה בא לטעון שנעשה..
אגב, התמותה הוא נתון חשוב מאוד אך נזקי הקורונה לא מסתכמים רק בזה. כאשר יש עודף של חולי קורונה שזקוקים לטיפול רפואי, בתי החולים ומערכת הבריאות בקריסה.
גם אם הנתון היבש באמת היה כפי שנטען (וזה לא כך, לא ברור לי כרגע מה המחקר בא לטעון) אזי זה עדיין לא משנה מן העובדה שהרבה חולי קורונה = לקריסת מערכת הבריאות וצורך מידי בסגר על מנת להוריד את העומס ממערכת אלמנטרית שמגיעה לסף הספיקה שלה. זה הקו האדום שהמדינה התחילה להתקרב אליו ככל הנראה לפני הסגר האחרון.
שלום לכולם רציתי לשמוע את דעתכם /עצותיכם לגבי נושא מסויים...אני נשואה כבר לא מעט שנים עם כמה ילדים...בסך הכל הדברים הם בסדר. הבעיה שיש לי שאני מרגישה שכבר אין ביני לבין בעלי שיחות. אנחנו כן מדברים . כל הזמן. אבל אין שיחות. וזה חסר לי. לאו דווקא שיחות ממש עמוקות אבל שיחות מעבר לקניות/ילדים/בישולים והדברים או המטלות היומיומיות....כשאני מנסה לשוחח ומבקשת ממנו לשוחח על משהו הוא מתחמק..בדרך כלל הולך לישון..וזה לא מעייפות...כי הוא יכול להיות בפלאפון אחר כך או לעשות משהו אחר...לפי דעתי אני אישית כבר לא מעניינת אותו *ברמת השיחות*...הוא כן בעל טוב שעושה בשבילי ובשביל הילדים. אבל העניין בשיחות חסר לי. חשוב לציין עוד דבר. בכללי זה בעיה מסויימת שיש לי עם אנשים. יש לי קושי למצוא עניין בכל אדם ובלא מעט מפגשים חברתיים...אני לא ביישנית או חסרת ביטחון לדבר, ההפך אם הנושא מעניין אותי אני כל כולי שם בהתלהבות ומדברת הרבה ומביעה את דעתי ומתווכחת (לא רבה) אם אני רואה צורך... ( ואנשים צריכים לדעת דווקא כשאני בוויכוח עם בן אדם זה סימן חיובי !! זה אומר שהוא מעניין אותי אני חושבת שזה נובע מזה שרוב השיחות נסובות סביב דברים שאותי לא מעניינים לדבר עליהם- מבצעים בשוק/מתכונים/טיטולים מסוג מסויים....(כמובן אין לי בעיה לדבר על זה רק שזה לא יהיה עיקר השיחה במשך שעה...) ומעניין אותי שיחות שצריך קצת להפעיל שכל...( ואני ממש לא חושבת שהשיחות שלי כאלו עמוקות שאנשים לא ישיגו את מה שאני אומרת...) זה מבאס אותי בעיקר בשבת נגיד שאין לי עניין לדבר כל כך עם השכנות שבדרך כלל השיחות איתן לא מרתקות....יכול להיות שאני נשמעת מתנשאת מההודעה הזאת ואני מאמינה שזה מה שאני משדרת לפעמים עם הנושא הזה....אבל זה ממש לא בא מהתנשאות זה בא משיעמום ובא לי עניין....מה דעתכם ?
זה העיקר, תביני לא כל אחד בנוי לשיחות ממש לא, יש כאלה בעלים כל
הזמן צריכים וקשה מאד לאישה, ויש כמובן הפוך, לכן תביני אותו הוא לא
עושה דווקא,תמשכו לחיות טוב בשמחה באהבה בכנות,חבל שדבר כזה
יעיב על הזוגיות, בהצלחה רבה רבה לכם.
רקלתשוהנעם ראש נטוי ימינה
מיסטר דוםוהשוטף כלים זה אני ... הסוד הוא בייבוש לבד ואני שאני מרים כוסות מרים ממש מהקצה למטה ואם זה כוס עם ידית נוגעים רק בידית ככה אין סימני טביעות אצבע וכו'...
ה' אלוקינועד כמה אתם בוחרים בבני הזוג שלכם כל יום מחדש או נמצאים איתם מתוך הכרח? אם למשל היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור או שכל כמה שנים היתה חובה להתחתן שוב, הייתם חוזרים על אותה הבחירה?
סביר להניח שהייתי קם והולך.
לא יודע איך, לא יודע אם כבר באותו הרגע, אבל אני יודע שלא הייתי מסוגל להמשיך.
הכדורים וההפרעה לכשעצמם אינם הבעיה החמורה, אלא ההסתרה שלהם. הווידוי שמגיע רק לאחר החתונה, כשאני כבר "כבול", מעיד על כך שלא מדובר באדם ישר - אלא באדם שיעשה הכל בשביל להשיג את מטרותיו, לא משנה במי יפגע בדרך.
לא עם אדם כזה ארצה לחיות.
לא מוסיפה...
כי להיחשב "גרושה" לצערי היום הרבה חושבים שזה סוג ב (וזה לא נכון !!)
כי את חושבת על זה שהיו אצלכם בחתונה ואיזה בושה זה להגיד שמתגרשים
כי זה מפחיד
ומלחיץ
ולא נעים
כי את אוהבת אותו , או מאוהבת.
לדעתי- אם את מחליטה להתגרש ולא להשאר בקשר אז- אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. ממליצה לגשת לייעוץ בשבילך בלבד, שיעזרו לך ביחד עם המטפל להתגרש ויתנו לך כח לעשות את הצעד.
בהצלחה !! וחיבוק ענק !!
אם למרות הכל במשך השנה חייתם ביחד בסדר וטוב לכם, הייתי מחליקה.. אבל שמה לב לכל שינוי ולוקחת אותו דיי בעירבון מוגבל עד שיוכיח נאמנות ואמת מכאן והלאה. כמובן מונעת הריון עד שאהיה 100% בטוחה.
אם גם ככה היחסים על הפנים והוא כל הזמן בדיכאון וכד', הייתי חותכת ומהר ובא לציון גואל.
בס"ד
שלום וברכה לכולם,
אני שואלת כאן שאלה חשובה , בבקשה תעזרו לי..
עוד מעט אני בת 31, התחתנתי בשנה שעברה, אנחנו נשואים שנה, לפני כחודש חזרתי לבית של ההורים שלי ואנחנו גרים בנפרד, ובקושי בקשר. ואסביר לכם למה..אני מאוד מאוד אוהבת אותו, רק אלוקים כמה עד כמה , אפילו הוא לא יודע כמה אני אוהבת אותו, אני מרגישה שהוא כמעט כמו הבן שלי, אני ממש דואגת לו שעזבתי אותו וכואב לי על מה שעשיתי. אני מפחדת להתגרש כי אני ממש אוהבת אותו אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות הפסקה עם הקשר, ולבדוק אם טוב שנישאר נשואים או לא.
בבוקר שלאחר החתונה, מיד, הוא סיפר לי שהוא לוקח כדורים פסיכיאטריים, 4 כדורים, שיש לו OCD. במשך הזמן הבנתי שיש לו מחשבות טורדניות, מחשבות אובדניות, מחשבות טורדניות גם שהוא מפחד שהוא יקח סכין ויחתוך אותי ולא יצליח להשתלט על זה, כל מיני מחשבות שהתחילו פשוט להפחיד אותי. היה הרבה פעמים עצבני והרגשתי פשוט שאני חיה בפחד! הוא לא רוצה להיות עצבני , הוא אמר שהוא לא שולט על זה. אני עדינה וממש מפחיד אותי העצבנות שלו, זה מלחיץ אותי ועושה לי ממש לחצים וחרדות...ככה שקרה, שהוא היה מתעצבן , אני הייתי בוכה, ואז הוא היה מרגיע. ככה כל כמה ימים..הוא לא רצה לפגוע בי, הוא אמר שהוא לא שולט על העצבנות. בנוסף לכך, לא הצלחנו בכלל לקיים יחסים ! האיבר שלו לא התקשה, ולי יש וגיניסמוס(חרדה מחדירה). התחלתי לטפל בזה רק אחרי כשנה(אחרי שרופאת נשים איבחנה אותי ואמרה לי שיש לי וגיניסמוס), האיבר שלו לא התקשה כתוצאה מחרדות שלו או מהכדורים הפסיכיאטריים. השאלה שלי היא כזו...אני מאוד אוהבת אותו...אבל כל כך מפחדת לחזור כי קשה לי איתו, קשה לי עם העצבנות והמחשבות הטורדניות שקשורות לאלימות ואובדנות..יש לו גם נטיה למצבי רוח קיצוניים שלא קשורים אליי..אלא לקשיים הנפשיים שלו. ברגע שהוא מרגיש טוב הוא יכול להיות מלאך, ברגע שהוא לא מרגיש טוב פתאום עצבני ואני ממש ממש מפחדת. וזה קורה כל כמה ימים. אני כבר בת 31 ורוצה להביא ילדים...אבל גם לא הצלחנו בכלל לקיים יחסים! במשך שנה ! אני עדיין בתולה. הוא בנאדם טוב ומדהים, נשמה טובה, אבל אני גם מרגישה שחייתי איתו בפחד. עכשיו שנפרדנו אני כבר לא חיה בפחד. אבל כל כך קשה לי, הלב שלי שבור. לא רוצה להתגרש, אני אוהבת אותו כל כך, אבל מפחדת מהעצבנות, והגעתי למצב שאני גם מפחדת שהוא באמת יקח סכין ויחתוך אותי ולא יצליח לשלוט בזה..יש לו גם מחשבות אובדניות שזה גם מפחיד אותי.. נמאס לי לחיות בפחד, אבל אני גם רוצה אהבה, ואני ממש ממש אוהבת אותו, והוא יודע לתת אהבה..אני צריכה עזרה בבקשה תעזרו לי..
נתנאל וייסזה לברר בביהכנס על קהילה
קבוצת ווצאפ של הרחוב
אולי במקום העבודה
זה לא קל בהתחלה אבל צריך לעשות את הצעד הזה
את תמצאי את מי שנוח לך להיות איתה? איך תדעי? בקלות, פשוט תרגישי בנוח 
ויהיו לך חברות טובות וצדיקות אסור להתייאש,
צריכים לקוות רק לטוב.
על הנשואות שנטשו אותן...
תראי, בעיקרון זה מוזר,
כמו שציין @ד. - בד"כ זה הפוך, הרווקות מתלוננות. וככה זה בהגיון - הנשואה נעלמת מהן לבעלה,
אבל שהרווקות נעלמות מהנשואה? לאן?
אני אישית, כרווק, יכול לספר שהאנשים שאני עונה להם הכי מהר - זה החברים הנשואים הטריים...
עד שמישהו מהם מתקשר... בכלל, זה פרגון בעיני, היות ובד"כ הנשואים נעלמים - זה שמישהו מתקשר אני רואה כפירגון.
אם ככה - מה יכול לגרום להן להעלם ממך? פתאום למחרת החתונה הן החליטו שהחברות שלכן לא מוצלחת?
אלא מה, יכולה להיות סיבה מסויימת, כדלהלן
לפני זמן מה נפתח בפורום השכן שרשור של בחורה רווקה, שמתלוננת שחברתה הטובה התחתנה, ואמנם - לא נעלמה כדרך הנשואות, אלא הפוך, כל היום חופרת על בעלה ועל החייםש להם וכו' וכו' וכו', ולרווקה אין כח בשביל כל זה.
אני לא יודע מה קורה אצלך, אבל כדאי שתשמי לב לנושא.
את מדברת איתן על אותם נושאים שדיברתם לפני החתונה? את מקשיבה לסיפורים שיש להן לספר לך או רק מספרת להן? את מדברת יותר מידי על בעלך? על החיים החדשים?
ואמנם, כמובן שאת גם צריכה למצוא חברות חדשות במקום החדש שלך, אבל אכן, זה בלתי אפשרי כ"כ במצב של עכשיו, צרת רבים, הרבה זוגות טריים נתקעו בדירה שלהם בלי שום יכולת להכיר את המקום שעברו עליו, קשה בהחלט, נקווה שיגמר מהר כבר...
זה לגבי ה"נורמליות".. לגבי מי שילדותית ושקועה בבועה של עצמה, זה כבר נושא אחר..
כמה נקודות:
א. אם באמת לא קל לך, יכול להיות גם שאת מרירה ולא שמה לב?
ובכלל, כדאי לך לטובתך לסדר גם את העניין הזה, תתייעצי עם מישהו מוסמך, ולא עם החברות.
ב. גם כששואלות, זה אולי בשביל הנימוס, אולי כי הן כן רוצות לשמוע קצת, אבל לא יותר מידי שזה כבר מעיק
ג. ולא בהכרח שדווקא פיצוץ הבועה מציק להם, גם לשמוע כמה הכל טוב וכיף והאיי לא נחמד, יש להן עולם מעבר לכך, תשתדלי לעסוק בעיקר בו.
ד. ובכלל, לא התפקיד שלך לפוצץ להן את הבועה הזו, מוטב תניחי לנושא הזה איתן, ואני חושב שזה יוכל לשפר את העניין.
בהצלחה!

רק איני הבנתי.. מה כוונה שהחברה ילדותית ובעולם משלה? תני דוגמה, כלומר המצב השתנה מאז התחתנת או מאז ומתמיד הרגשתך איתה היה כזה?