פורום נשואים טריים (עמוד 206)

זה מרבה אור ואהבה......

ראיתי את זה באיזו סדרה וזה הגניב אותי

ותגיד לו שזה דבילי

"terry loves love"

"terry loves yogurt"

"terry loves action"
 

סליחה שרוטי .
הוא צודק

כמה שמחה אתם עושים לי היום!
Thank you guys!!

הוחמאתי

מי השכנים שלך שחלחלו גם בתודעה שלי, לא בטוח שהיית מרגיש מוחמא

אבל לא קשור לחיים הזוגיים שלנו ברוך השם.
קרה לנו מקרה של פגיעה קשה באמון לפני חודש בערך.
לא ישנתי בלילות מההלם.

זה מרסק המון

מה זה אומר ''שפוגע בכם יותר ממה שהייתם פגועים''?

משהו לא מסתדר לי בתחביר

ובבקשה לא להסיט את הנושא של השירשור

הקורונה מוציאה ממך את הטוב. תהיה יצירתי נשמה, לא כזה סיפור אל תיקח קשה

דווקא אותי זה ממש הצחיק

ששם מרכך שיער.

ולהשאיר אותו ככה לתמיד

הוא מרכך את קצוות השיער מעט..
גם קרם קליל או שמן קוקוס/שקדים יכולים לעזור בעניין הזה..
והרבה לצחוק על זה..  

אבל פחות יפה חחח
כשהוא גוזר ומסדר אז זה דוקר ליומיים שלושה ומתרכך שוב

תנסה מרכך שיער, שמנים לשיער למיניהם. יש מיוחד לזקנים אבל זה יקר.

ואז זה פחות דוקר
וגם פחות מציק

אפשר גם לשים קצת מרכך. זה גם קצת עוזר

אני חרדית ובעלי עם זקן מלא.
אצלי זה כל-כך טבעי ואם בהתחלה זה הפריע לי התרגלתי לזה.
אבל לקח לי זמן לקלוט שיש כאלה שמגדלים רק בזמנים מיוחדים שאז זה באמת יכול להפריע

דווקא שהוא ארוך הוא נעים.

כמו שיערות ברגליים אצל נשים. 😏

לא מכירה שיערות ברגליים אצל נשים זה נעים...
אגב, גם זה מציק שיש להם. אבל אם הוא יוריד זה יגעיל אותי.

לא יודעת, מה שיפה עליהם לא נעים, ומה שנעים לא יפה.
לא מבינה את הקטע 🤷🏻‍♀️

שחררו את השערה!

כפי שכתבו, זקן קבוע ומשמעותי, הרבה פחות מגרד/דוקר. זיפים שבד"כ מגלחים אותם - הרבה יותר.

כן מועיל לחפוף עם מרכך, גם לזקן עצמו שלא יתפצל וגם לא מציק לאישה.

לפעמים אני תוהה לעצמי למה ה' ברא לכם את הדבר הזה על הפנים, חוץ מזה שזה יפה, זה כל כך לא נעים. כאילו, מה? הוא לא רצה שגם אנחנו נהנה מהנשיקות?

אם אתה מדבר על קוצים ומעלה, לא נראה לי שיש פיתרון...

אם זה זמני- לא סוף העולם.....

כותבת בתור מישי שקיבלה הרבה פליקים בילדות.
לכ הייתי ילדה מוכה אבל בהחלט הרגשתי שמכים אותי מחוסר שליטה לעיתים.
ולכן ברור לי שלא זו הדרך.

בגילאים קטנים צריך להגיד 'לא', אבל אי אפשר בלי התערבות פיסית, כי הם לא מספיק מבינים מילים.

לדוגמא, ילד בן שנתיים מנסה ללכת לכביש. את פשוט מרימה אותו, ומחזירה למדרכה. אם הוא חוזר על זה שוב ושוב, לוקחת אותו על הידיים או מושיבה בעגלה וקושרת.

יש גם עניינים שאי אפשר להכריח, רק לשכנע עם התוצאות.
למשל, ילד שלא מוכן לצחצח שיניים. אני הסברתי על נזק, בשפה פשוטה שילד יכול להבין. אפילו הדגמתי את הסתימות בפה שלי. ואמרתי שילד שלא מצחצח שיניים, לא יוכל לקבל ממתקים עם כולם, אבל זאת הבחירה שלו... אחרי כמה ימים הוא הסכים.
אותו דבר לגבי ילד שמפזר צעצועים ולא מוכן לאסוף. אספתי אותם בעצמי ואמרתי שמעכשיו הם שלי, אני אשחק בהם ואשמור בארון שלי (על מדף גבוה). לאט לאט לומדים.

מצד שני חשוב לבחור, מתי באמת צריך להגיד 'לא' ומתי לשחרר. אם הילד ישמע כל הזמן רק 'לא', זה יאבד את ההשפעה.

אני חושבת שמי שמציבים לו גבולות בצורה נכונה מגיל 0, לומד להתנהג בגבולות נורמליים בלי פליקים.

מנסה גם לנהוג ככה

מה שבטוח זה לא תשיג כבוד ומשמעת במכות.

הילד רק ילמד לשקר, להסתיר, לא לשתף, וכו.
הוא יפחד, אבל ממש לא יכבד

שלא כל כך אכפת לך, ותגידי "בסדר", ואז לפעמים תראי שמיד אומר שהוא דווקא כן רוצה , הבנת? הוא בוחן גבולות, רוצה גם להרגיש שהוא יכול להחליט...
מה לגבי דברים שדווקא כן חשובים לך? נסי להסביג לו מה עומד מאחורי זה - למשל לא מוכן לקחת תרופה- אז להסביר שהתרופה זה כמו מתנה ושעשוי לכאוב לו אם לא ייקח, ואז לא יוכל לשחק וכו , ושבגלל שאמא אוהבת אותו היא נותנת לו תרופה...
זה משהו שלוקח קצת יותר זמן, אבל זה עובד אצלי הרבה,
אני לא פסיכולוגית או משהו, חשוב לציין

אובדן הסמכות ההורית, הוא משהו שכל ההורים מתמודדים איתו בדור הזה..

אבל תחשבי למשל - 
אם הילד שלך בן 6 נגיד, רוצה לאכול חלבי מיד אחרי שאכלתם בשרי - 
את אומרת לו לא..
גם אם הוא יבכה ויצרח ויגיד שלא בא לו - הוא לא יאכל חלבי בשעה הקרובה.
זה מאוד ברור לך. כי הסמכות להחלטה הזו, היא כביכול לא שלך - היא של אלוקים.

היחס הזה נכון לכל אמירה חינוכית שלנו כהורים.
מכיון שתפקידנו כהורים לחנך, וקיבלנו את הסמכות הזו מהקב"ה - 
זה בעצם אותה עמדה נפשית כשאנחנו מבקשים לעזור בבית, או להפסיק לצפות במחשב.
לזכור - שאני פה כדי לחנך אותו, ואני עושה את זה לטובתו הגמורה.
ולכן, בין אם הוא יציג התפרצות זעם, יגיד לא בא לי באדישות, יבכה, או כל אופציה אחרת - 
הוא יצטרך לעשות מה שאמרתי לו.
זה שקט פנימי שאנחנו משדרים..

ממליצה על הנחיית הורים עם זיוה מאיר מעבירה את זה מופלא, גם בנושאים שבהם יותר מורכב להמחיש את העקרון הזה.
(עשינו בהריון של הילד הראשון)

תנסי אולי לומר בשלוה כשילד אומר דבר כזה: "אין דבר כזה. לא אומרים לאמא לא בא לי"...

 

אח"כ יכולה להמשיך: עכשיו תסביר מה אתה רוצה. ילמד לנהל דיון מתוך קבלת הסמכות הבסיסית..

כשיש משו שאני לא מרשה/לא נותנת- אני פשוט לא נותנת וזה לא קורה.

לדוגמא- הפתעה שאני לא מרשה. לשחק במחשב וכו'.

 

הקושי שלי יותר זה להניע אותם לפעולה מסויימת:

לדוגמא:

ילד שאני אומארת לו לרדת מהנדנדה כי נכנסים הביתה

ילד שאני אומרת לו לא לזרוק דברים/ לפזר איזה משחק

ילד שאני אומרת לו לא לגעת במשו 

 

והוא פשוט לא מקשיב למה שאומרים לו....

אז מה אפשר לעשות?

מעברים בין מצבים או מקומות הם הזמנים הכי קשים לילדים.
כמו הרבע שעה הזאת שכולם מגיעים הביתה מהגן ומביה''ס. לוקח זמן עד שהאבק שוקע וכולם מוצאים את מקומם.
כמו הזמן שבו מפסיקים לשחק ומתחילים התארגנות ערב. זה כמעט אף.פעם לא ''חלק''.

אנסה לעזור לך עם הדוגמאות שהבאת.
ילד שמתנדנד ולא יורד- להגיד לו לפני ''עוד 5 דק' אתה יורד מהנדנדה ואנחנו נכנסים''. או- אם אין לו בכלל תפיסת זמן- להגיד לו, ''אנחנו צריכים להיכנס הביתה, עכשיו אני סופרת עד עשר, ובעשר- אתה יורד ונכנסים''. ואם הוא לא יורד- פשוט לגשת אליו ולהוריד אותו. ואם הוא יגיד ''לא, לא, אני לא רוצה'' אז תעני ''תבחר- או שאתה יורד לבד או שאני מורידה אותך. בכל מקרה אנחנו עכשיו גמרנו להתנדנד''.

ילד שפיזר או זרק למרות שאסרת.
הכי יעיל, לדעתי, למנוע ממנו כל פעילות אחרת, עד שהוא אוסף או מרים.
''אני רוצה לצאת'' ''בשמחה, תאסוף את הכל ותוכל לצאת''. . ''אני רוצה תפוח''. ''אין בעיה, אני חותכת לך, ובזמן הזה אתה אוסף מהר מהר כדי שתוכל לאכול אותו''.
ושוב- ילד שמתעקש - תהיי יותר עקשנית ..ובלב- תזכירי לעצמך שגם אם הוא צורח זה לטובתו, כל המהלך.
לפעמים כשילדה יחסית גדולה נמצאת במצב כזה אני אומרת לה ''מתוקה, אני יותר עקשנית ממך...אז עדיף לך לעשות את זה עכשיו מאשר לבזבז זמן. חבל על הזמן שלך''

ילד שנוגע במשהו אסור- פשוט להרחיק.
נניח, ילד עומד ליד השיש ומסתכל איך אני שוטפת כלים, ותוך כדי נוגע הכיריים או במכשיר חשמלי. אני מזהירה פעם אחת, ואם נוגע שוב, מורידה אותו מהכסא או לוקחת לחדר. ואז הוא בוכה...רוצה לחזור. אז אני אומרת ''אתה יכול לחזור, אבל בלי לגעת. ואם תיגע שוב, אני אוריד אותך ולא תוכל לחזור אח''כ בכלל!!"
זה עובד, כמעט בכל התחומים, כולל מריבות בין ילדים.

כשהילדים קטנים, זה יותר קל.
הרבה יותר קל להסיח את דעתם בסיפור (סיפור שלם שהמצאתי על אפרים שלא אהב להתקלח, עזר לי לקלח ילד סרבן, כולל פיג'מה...)
או במשחק - במקום להגיד ''תנעל סנדלים'' אפשר ''בוא נראה אם תצליח לנעול סנדלים עד שאני מגיעה לעשר''. או ''עושים תחרות!! מי נועל ראשון נעליים- אני או את!!"
כל מיני משחקים תחרותיים נחמדים כאלה- אבל לא בין האחים. רק בינך לבין הילד, או בין כולם ביחד לבינך, או בין הילד לשעון (עד שהמחוג השמן מגיע לשלוש) וכד'.

כל מילה שלך פנינה!

וכמה דקויות יש ועומק ואמפתיה והבנה לנפש הילד, פשוט לגזור ולשמור!

ולכן אם הם הגיעו לאירוסין כנראה שבת/בן הזוג ראה את ההתנהלות והחליט שהוא מוכן לנסות וזה מספיק טוב בשבילו

אנשים כאלה יכולים להיות מאוד נחמדים כשלא מכירים אותם וכשהם רוצים

מדובר בדיני נפשות ממש.

האמת שאני אפילו לא חושבת לשאול על זה רב. אני שואלת את עצמי אם לדבר על זה עם הרב שלו...

אבל אם המדוייט שלה הוא מישהו קרוב אליי - הייתי אומרת לו.
ואם זה מישהו שאני לא מכירה ככ אז... גם לו יש את החסרונות שלו ואליהם פשוט אני לא מודעת

בכל אופן צריך לוודא שהבנאדם אכן עדיין כזה, כי אם טיפל בעצמו או שעבר משהו באותה תקופה - זה אולי לעשות לו עוול

למרות כל החשש
חשוב מאוד להתריע כמובן לאדם בעל השפעה עליה....
בעייני זה חשוב מאוד והצלת נפשות ממש

יציל גם את החברה וגם את בעלה העתידי

בטיפול טוב ושורשי זה פתיר -דורש הבנה של האדם שהוא אלים

דרך אגב לצערי אנשים אלימים רבים מצליחים להסתיר את זה טוב מאוד במקום העבודה נניח ואת העצבים מוציאים בבית.

מעניין מה יגידו על הנשים שמסרבות, ועל הגברים העגונים.

סרבנות גט היא דבר מגונה מכל כיוון שהוא
ההבדל הוא שאצל גברים במקרים קיצוניים אפשר בבית דין להביר לקחת 2 נשים ואצל נשים אין פתח מפלט.
אבל- זה כמובן לא מצדיק כלום.

יש שרבנים התירו אישה שניה??
זה לא משהו שמשיגים בקלות

לא האמנתי שזה ככה

 

אגב, הקישור שהבאת לא לחיץ

 

 

מצוות עונה היא שיתייחד האיש עם אשתו באהבה ושמחה יתירה, ויענג אותה ככל יכולתו עד שתגיע לשיא השמחה, ויתייחד עימה בייחוד גמור עד שזרעו יצא לתוכה באותו מקום שבו היא יכולה להתעבר (להלן ב, א). וזהו שנאמר (שמות כא, י): "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע". כיוון שהאיש מוגבל ביכולתו הגופנית, הרי שעונת המצווה נקבעת על פי מה שיכולתו הגופנית וצרכי עבודתו מאפשרים לו. לפיכך, הטיילים, שהם אנשים בריאים ופרנסתם קלה, חייבים במצוות עונה כל יום. עובדים רגילים חייבים במצווה פעמיים בשבוע, ואנשים שעובדים מחוץ לעיר, חייבים במצווה פעם בשבוע. בנוסף לכך, כאשר אחד מבני הזוג משתוקק לזה, מצוות עונה מחייבת את בן זוגו להיענות לו (להלן ב, ז-ח).

מצווה זו היא עיקר ויסוד הנישואין, והמבטל אותה כדי לצער את אשתו עובר באיסור תורה של "וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע". ואם ביטל אותה מתוך רשלנות בלא כוונה לצערה, עובר באיסור מדברי חכמים. ויש אומרים שגם בזה עובר באיסור תורה.[1. המבטל מצוות עונה עובר בלאו (רמב"ם אישות יד, ז, טו; שו"ע אה"ע עו, יא). אם אינו מתכוון לצערה אינו עובר בלאו (סהמ"צ לרמב"ם לאווין רסב, מבי"ט ג, קלא). אבל עובר על איסור דרבנן (מרן הרב קוק הובא בתחומין א' עמ' 9). ויש אומרים שגם כשאינו מתכוון לצערה עובר בלאו מהתורה (שו"ת מהר"ם אלשיך נ). כתבו רס"ג (מצווה עב); האשכול (כז, כ), שיש גם מצוות עשה לקיים העונה, וכן דעת רשב"א ואוהל מועד. והגר"י פערלא ביאר, שהוא על פי הפסוק הקודם (שמות כא, ט): "כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ".

יש אומרים שבנוסף לכך, ממה שנאמר (דברים כד, ה): "וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח", למדנו שמצווה לאיש לשמח את אשתו במצוות עונה, ואמנם מצווה זו נאמרה לגבי שנה ראשונה, אולם למדנו מכך שמצווה על האיש לשמח את אשתו במצוות עונה בהיותו עימה, ומה שנאמר לחתן הוא, שבשנה הראשונה לא יצא לצבא ויבטל את מצוות עונה. כ"כ סמ"ק מצווה רפה, אוהל מועד (דרך יא, ב), וספר חרדים כ, ח. ורבנו חננאל (פסחים עב, ב) למד מצוות עשה של עונה ממה שנאמר אחר מתן תורה: "שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם" (דברים ה, כז). ענף ממצווה זו שידור האיש עם אשתו באותו חדר, ואפילו בעת שהיא נדה (עירובין סג, ב). להלן ב, ב, יבואר מדוע הוטלה מצווה זו כחובה על האיש, ובכל אופן מצווה וחובה על האשה להיענות לבעלה בשמחה לקיום המצווה.]

בנוסף לכך, על ידי מצוות עונה מקיימים האיש והאשה בשלימות את מצוות (ויקרא יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". ועניינה שידאג כל אחד מהם לטובתו של בן זוגו ככל יכולתו. וכיוון שהתענוג הגדול ביותר שיש לאדם בעולם הזה קשור למצוות עונה, אם האיש מחסיר מאשתו תענוג שמשמח אותה הרי שהוא עושק אותה, שאין לה אדם מלבדו שיכול להעניק לה את השמחה הזו. ואם היא מחסירה ממנו תענוג שמשמח אותו, הרי שהיא עושקת אותו, שאין לו בעולם מי שתשלים את חסרונו (להלן ב, א).

ביטול מצווה זו הוא העילה המרכזית לגירושין. שאם האיש טוען שאשתו מאוסה עליו ואינו מעוניין להתחבר עימה ולשמחה בעונות שהוא חייב בהן, זכותה של האשה לתבוע גירושין תוך שהיא זכאית לקבל את תשלום כתובתה כפיצוי. ואפילו אם הוא מוכן להתחבר עימה, אבל אומר: "אי אפשי (אין רצוני) אלא אני בבגדי והיא בבגדה – יוציא ויתן כתובה", כי אינו מוכן להתחבר עימה באהבה ובלא חציצה. וכן כאשר האשה אינה מסכימה להתחבר עם בעלה בכל העונות הללו, או שהיא מוכנה בתנאי שתהיה לבושה בבגדים, זכותו לגרשה בלא לשלם לה את כתובתה (כתובות מח, א; שו"ע אבה"ע עו, יג). האיש או האשה שמסרבים לקיים את העונות נקראים בהלכה 'מורד' ו'מורדת', שהם מורדים בחובה הקדושה שקיבלו על עצמם בעת נישואיהם (כתובות סג, א; שו"ע אבה"ע סימן עז. יעויין להלן ב, ז-ח; ב, יא-יב; ב, 6).

האדם השלם הוא אדם שחי באהבה ושמחה עם בת זוגו, שאין האיש שלם בלא אשתו, ואין האשה שלימה בלא בעלה. ועיקר האיחוד שביניהם בא לידי ביטוי במצוות עונה, שעל ידה הם מתאחדים לגמרי, מבחינה רוחנית וגשמית כאחד, ועל ידי כך הנישואין שלהם שלמים. מצווה זו צריכה להתקיים בתשוקה ושמחה יתירה, כשהאיש רוצה לענג ולשמח את אשתו ככל היותר, והאשה רוצה לענג ולשמח את בעלה ככל היותר (להלן ב, א-ה). ועל כן נקרא שמה של מצווה זו 'שמחת עונה', שאין שמחה גדולה ממנה בעולם הזה, והיא מעין שמחת עולם הבא (להלן ז-ח).

במסגרת הנישואין אדם יכול לקיים בשלימות את מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), שעליה אמר רבי עקיבא שהיא "כלל גדול בתורה" (ספרא שם). מפני שרק בין בני הזוג האהבה מתקיימת בשלימות בכל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים. נמצא שעל ידי שבני הזוג חיים יחד באהבה, כשכל אחד מהם אוהב את בן זוגו לא פחות ממה שהוא אוהב את עצמו, ורוצה לשמח אותו לא פחות ממה שהוא רוצה לשמוח בעצמו, הם מקיימים באופן תמציתי את כל התורה (האר"י ספר הליקוטים עקב).

גדולה מצווה זו שעל ידה השכינה שורה ביניהם, כפי שדרש רבי עקיבא (סוטה יז, א): "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתם". בשם איש מופיעה האות 'י', ובשם אשה מופיעה האות 'ה', יחד שם י-ה.

ולא זו בלבד, אלא שמתוך מצווה קדושה זו זוכים לקיים את מצוות פרו ורבו, ועל ידי כך זוכים להיות שותפים עם הקב"ה בהולדת נשמה חדשה, וכפי שאמרו חכמים (נדה לא, א): "שלושה שותפים יש באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו". ועל ידי כך הם מגלים את השם הקדוש בן ארבע אותיות. שכבר למדנו שהאות י' מתגלה באיש, האות ה' באשה, ועל ידי הבן והבת מתגלות גם שתי האותיות הנוספות, אות ו' בבן ואות ה' בבת (זוהר רע"מ ח"ג לד, א).

לפיכך, בשעת משבר וחשד בין איש לאשתו, ציווה הקב"ה למחוק את שמו שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו (נדרים סו, ב). על ידי מחיקת השם הקדוש שכתוב על הקלף, יתקיים השם הקדוש בחייהם של בני הזוג.

וכל כך גדולה מעלת הנישואין, עד שאמרו חכמים (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם". עוד אמרו (יבמות סב, ב): כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום. וכמובן שגם כל אשה שאין לה בעל, חסרה את כל המעלות הללו. וכיוון שמצוות עונה היא הביטוי היסודי של הנישואין, הרי שכל המעלות הללו קשורות במישרים למצווה זו (להלן ד, ח).

הואיל ויסוד החיבור שבין איש לאשה חשוב כל כך, גם היצר שבו גדול במיוחד, ונתן הקב"ה בחירה לאדם, וכשהוא מטה את היצר הזה לטובה במצוות עונה כהלכתה – אין טוב ממנו, וכשהוא מטה את היצר הזה לרעה – אין רע ממנו (להלן ג, א-ב).

שאלה שעדיין לא קיבלתי עליה תשובה מספקת

ספר מדהים ומרפא בתים! (כתוב לאברכים חרדים בגדול, ולכן השפה שלו למדנית ובית מדרשית.. לכן אישה לבד בלי רקע בארמית פחות תצליח להבין)

של חבר'ה צעירים יותר. כאלה שהתחתנו בגילאים 21 עד 28 כזה.

בשביל להרגיש כמוהם תיכנסי לראש של בחורה צעירה ותנסי ליצור לכם הווי כזה של צעירים. אין עדיין ילדים אז זה קל.

תגלי את הילדה שבך

אצל הזוגות שאני מכירה הרבה מההתלהבות של ההתחלה קשורים גם למגע שזה דבר חדש
וזה בא יחד עם ההתלהבות והביחד וכו'.
אז יש מצב שאצלכם זה כבר לא מלהיב וזה באמת מבאס.
אולי זה שאת רוב הזמן בבית משפיע בנושא? אולי כדאי לנסות לצאת לעבוד או לדברים יותר בחוץ?

קודם כל צריך לשאול אם גם יש מקום ברמה האישית, שאת פחות נלהבת ליצור? לחיות?
לא חס ושלום הכוונה של דכאון.. אלא קצת ירידת אנרגיה..
אני מניחה שהחלום המרכזי של השנים האחרונות שלך - היה להתחתן..
את מתארת שלא התחתנתם צעירים ומן הסתם גם כל הסביבה היתה מוכוונת חתונה מולכם..
ועכשיו, אחרי שהחלום הוגשם, יש מעין אובדן מטרה..
מצב שמביא איתו דכדוך קל או תחושה שאין טעם.. וזה פוגע מהותית בחשק ובמשיכה..
אז יכול להיות שזה קשור אלייך קודם כל? ולא למקום שלך מולו?
מה החלומות הבאים שלך? זה הזמן לייצר תשוקה לחיים שתמלא אותך..
התחתנת עם הגבר של חייך, וזה נפלא! 
עכשיו הזמן להזכר שאת לא מתכללת בו, אלא שיש לך גם ישות משלך שרוצה לפרוח וליצור, שיש לה עוד מטרות..

מעבר לזה -
יש לנו גם פן זוגי ופן מיני,
הם כמובן מתחברים גם עם המקום הנפשי-אישי שלך שממנו התחלתי,
אבל בשביל ההתחלה אני מנסה לחלק אותם..

בפן המיני - תודה לאל כתבת שלא היתה חוויה כואבת או לא נעימה.
אבל לא כתבת שהיא היתה מענגת.. יתכן וזה לא "מה שציפית".. שיהיה מרגש ומלהיב?
האם את עם עצמך יודעת להגיע לאורגזמה? האם את חווה איתו?
אני לא מתכוונת שצריך להגיע לאורגזמה עם האיש שלך על תחילת הדרך, ממש לא.. אבל יש פה בד"כ משמעות לחיבור שלנו אל הגוף ואל התשוקה שלנו.. אם את מעיזה לגעת בעצמך, וחווה עם עצמך אורגזמה - יש פה קשר טוב עם הגוף שלך.. כשאנחנו לא מחוברות אל הגוף שלנו "על מלא", יותר קשה לעבור לחיבור עם האיש ולחוות אותו כחוויה חיובית ומשמחת שרוצים ממנה עוד ועוד..

בפן הזוגי -
כדי לייצר תשוקה אנחנו צריכים קוטביות בין זכריות לנקביות, בעברית - כדי להימשך לגבר שלנו, הוא צריך להיראות לנו גבר. וכדי להימשך לאישה - היא צריכה להיראות לו אישה (לא במראה החיצוני כמובן.. למרות שלא סותר)

בד"כ אנחנו נחווה נוכחות גברית, מתוך עשיה משמעותית שלו, או נוכחות מלאת בטחון, כזו שהוא עושה כי *הוא* בוחר..
לראות אותו מוביל. מחזר. מנהל את העניינים. יגרום משיכה..
וזה כמובן דורש מאיתנו להיות באנרגיה נקבית - מקבלות, מתמסרות, סומכות עליו..
(כל זה כמובן לא סותר שיש בכולנו גם מהזכרי וגם מהנקבי. אלא שכדי לייצר משיכה בד"כ כל צד בוחר כיוון אחד יותר חזק, לפחות במרחב הזוגי)
ייתכן ומתוך ההרגל שלך לחיות את חייך ולנהל אותם בעצמך, נוצר מצב שבו את המנהלת.. את הגבר בבית.
וזה גורם לך לראות אותו באור יותר נשי..ופחות מושך.
זה מתחבר עם המקום שגבר בתחילת הקשר (תמיד, אבל בתחילה עוד יותר) - מחשיב את הערך שלו כגבר, לפי השמחה של אשתו... 
ז"א שכל כך חשוב לו לשמח אותה, עד שהוא מתהלך בחוסר בטחון תמידי מסוים בעשיה שלו, בוחן את התגובה שלך, ולא משדר גבריות.
יש דרך לטפל בזה, בעיקר דרך כבוד עמוק כלפיו ושדר של אמון מלא במה שהוא עושה.
אבל זה קצת יותר מורכב (והאמת שבבסיס של זה יושבות רוב הבעיות הזוגיות)
הספר "לדעת להכנע" של לורה דויל עוסק בזה.. (תרגום גרוע של "לדעת לשחרר") - מומלץ בחום!

עוד סיבה זוגית לאובדן תשוקה - תחושה שאין יותר מסתורין בינינו..
תשוקה בנויה גם על תחושת מסתורין, שיש בי משהו לגלות בך.. שיש לך משהו לגלות בי..
לעיתים נדמה אחרי חויה ראשונה של אישות - כאילו כבר ראינו אחד את השני בכל המצבים..
זה בד"כ נובע גם מהמחשב הראשונה שהעלינו - שהחתונה זה השיא של חיינו.
והמחשבה שכבר גילינו הכל בהחלט מורידה הרבה מהחשק.
אז כדאי לדעת - שהחתונה זו רק ההתחלה!!
ויש לכם עוד הרבה הרבה מה ללמוד אחד על השניה, וגם לגלות בסתרי הגוף שלכם ובכל מה שהחיים מלווים לנו..
לרקום חלומות משותפים ולצעוד לעבר אופק לא ידוע, אבל ורוד ומתוק..

חיבוקים בינתיים ומזל טוב!!!
אם זה ממשיך ונהיה מכביד מאוד עבורך - שווה להתייעץ עם אשת מקצוע ברמה של מפגש פרטני.

תגובה מדהימה!

החיים הם מלאים מתיקות ועונג כל הזמן..
גם בזוגיות וגם בחיים עצמם בשאר הנושאים..
החיים הם מלהיבים ומתוקים! זה הכל כרוך בקשר שלך עם הנשיות שלך.. 
והיא לעולם לא משעממת.. כי הדבר היחיד הקבוע בחייה של אישה - הוא השינוי

מנסה לענות על עוד כמה כיוונים שכתבת:

 

1. הלבד מול הביחד

 

זו נקודה חשובה, עבור כל רווק/ה שהתחתן/ה, ובמיוחד אצלך/ם שחיכיתם לכך שנים רבות יחסית והייתם רגילים הרבה יותר לחופש שלכם, ללבד שלכם.

 

השנה הראשונה לנישואין לא סתם מוזכרת ומודגשת,

גם בתורה כתוב "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח..."

 

נתון כללי שחשוב מאוד שכל חתן/כלה ידעו:

השנה הראשונה לנישואין היא מאוד מורכבת וטומנת בחובה אתגרים זוגיים ואישיים רבים מאוד.

 

רק לפני חודשיים היית רווקה.

היום את נשואה.

זה מעבר עצום.

 

אתם חיים בבית משלכם

עם אחריות כלכלית ואישית וזוגית שהיא רק שלכם

עם איש שאת חיה איתו 24/7 פתאום!

ועם כל מה שכרוך במעבר העצום הזה.

 

זה חתיכת שינוי.

וכמו כל שינוי בחיים - צריך זמן כדי לעכל אותו וכדי להבין אותו בכלל.

 

לפני ההיכרות, יש שני בני זוג שכל אחד מהם נמצא ב"עיגול" (עיגול=מסמל כרגע את העולם האישי של האדם) שלם משלו.

העיגולים לא נפגשים כלל.

 

אחרי ההיכרות, לאט לאט כל עיגול מתחיל להיכנס לתוך השני,

כאשר אחרי החתונה ובעיקר בשנה הראשונה מגיע ה"שיא" של ההתכנסות הזו אחד בשני - כאשר שני העיגולים ממש מכסים אחד את השני, מעורבבים אחד בתוך השני ולא רואים כמעט עיגול נפרד.

 

לאט לאט, כאשר עוברים עוד זמן ביחד ואל תוך חיי הנישואין - העיגולים מתחילים להתרחק לאט לאט אחד מהשני,

כאשר המצב האידיאלי הוא שהעיגולים כן מחוברים, אבל מחולקים ל-3:

.1 החלק של האישה בנפרד - העולם הפנימי של האישה

2. החלק של האיש בנפרד - העולם הפנימי של האיש

3. החלק הזוגי של הביחד שלהם - שם זה מקום שבו העיגולים מחוברים.

 

(בציור זה הרבה יותר קל להסביר, דמייני שני עיגולים שבאמצע מחוברים ובקצוות נפרדים, בערך ככה, רק להשלים בדמיום לעיגול מלא: (   ( )   )

 

מה שעומד מאחורי העיקרון הזה הוא פשוט:

באנו לעולם אנשים נפרדים.

לכל אחד הרצונות שלו, המאווים שלו, התחביבים שלו, תחומי העניין שלו, הרגשות שלו וכו'.

כדי ליצור אדם שלם המורכב משני חצאי נשמה - איש+אישה - אסור להיפרד מהאני האישי, אלא להביא אותו,

בשלמותו,

בשיא עוצמתו

אל תוך הביחד הזוגי

בצורה הזו - הביחד הזוגי יוכל לזהור הרבה יותר ולהתפתח הרבה יותר.

 

כאשר כל אחד בפני עצמו שלם *עם עצמו*,

*אוהב* את עצמו,

מפתח תחביבים, התנדבויות, עולם אישי, עבודה מקצועית, הורית, אישית וזוגית - הוא אדם הרבה יותר שמח - ואדם יותר שמח מביא את עצמו לתוך זוגיות יותר שמחה ובריאה וטובה.

 

זה בסדר גמור שתרגישי כיף גם בלבד שלך!

וזה לא סותר בכהוא זה את האהבה והחיבור שלך לבעלך ואת הטוב שאתם יכולים לחוות גם יחד!

הכל בסדר! טבעי לגמרי, נורמלי לגמרי, וטוב!

 

 

 

2. החשק

 

מה שתיארת לגבי החשק - מאוד טבעי שיקרה.

אם לפני החתונה, כל עניין המגע היה עבורך גם חדש ומלהיב ומקרב,

וגם ובעיקר *ברצון שלך* *במידה שאת מחליטה ורוצה* *באפשרות ובידיעה המוחלטת שלך שאת שולטת בו ושזה לא יגיע "עד הסוף"

הרי שאחרי החתונה אולי המקום הזה אצלך בלב - של *הרצון שלך*

של *השליטה שלך במצב* משתנה - ואת אולי מרגישה לפעמים במקום שאת עושה את "זה" כי "צריך" או כדי "לרצות" או "בשבילו" או "לא בא לי אבל נזרום" או "לא בא לי "עד הסוף" אבל אי אפשר כי יש פה גבר"... וכן הלאה וכן הלאה הרבה משפטים שאנחנו יכולים ויכולות לומר לעצמנו - כאשר בבסיס של כולן עומד איבוד השליטה, איבוד הכוח, איבוד הרצון.

כאשר תחזירי לעצמך את הרצון,

כאשר תחזירי לעצמך את השליטה,

כאשר בנוסף לכל הנ"ל יחסי האישות יהיו עבורך מהנים מאוד, מענגים מאוד, מקרבים מאוד - גם החשק יושפע.

אבל זה תהליך.

זה לימוד.

זו דרך.

אי אפשר בבת אחת... לאט לאט. כל פעם עוד קומה ועוד קומה, עוד עומק ועוד עומק.

 

 

 

3. הפער 

 

לגבי הפער מעתיקה לך תשובה שכתבתי בנושא:

 

"יש בפער הזה בין בני זוג

במיוחד בתחום האישות,

מין מעגל הרסני כזה שבו בן הזוג שרוצה יותר מרגיש: אני לא אהוב, אני לא רצוי, לא רוצים בי, לא חושקים בי,

ואל מול זה בן הזוג שרוצה פחות מרגיש: מה דפוק בי? למה אני לא רוצה יותר? למה ל"כולם" (ממש שמרכאות!) זה הולך חלק ורק לי לא? מה לא בסדר בי? למה דוחקים בי? הצילוווו!

 

והמעגל הזה ממש מזין את עצמו -

בן הזוג שרוצה יותר מנסה -

השני לא רוצה - מרגיש שדוחקים בו - דוחה את זה -

בן הזוג שרצה יותר מרגיש כנ"ל לא אהוב וכו' -

ומנסה למחרת או לפני שוב "בכוח" הכוונה שאינטנסיביות כי הוא חייב להרגיש כמה שיותר מהר אהוב -

ואז בן הזוג השני עוד יותר מרגיש חנוק ולחוץ!

ואז שוב ושוב ושוב.

 

ממש כל אחד דורך לשני בלי כוונה על ה"כפתור הרגשי| שהכי כואב לו כרגע.

 

שלב ראשון יהיה קודם להביט בזה.

לזהות את זה.

לקבל את זה.

להבין את זה.

להבין את עצמנו.

לקבל את עצמנו.

 

פערים יש בין כל בני הזוג, באמת,

גם בנושא הזה יש לרוב מוחץ ככל הזוגות פערים - לפעמים האיש רוצה יותר והאישה פחות,

לפעמים האישה רוצה יותר והאיש פחות,

לפעמים אצל אותו הזוג (!) זה יכול להשתנות בתקופות החיים השונות

אבל תמיד יורגש הרגש הזה של התסכול.

זה באמת לא נעים להרגיש שלא אוהבים אותי או לא חושקים בי מספיק!

זה באמת לא נעים להרגיש שמשהו בי דפוק או למה אני לא כמו כולם או די כבר שיתנו לי ספייס!

 

זו הרגשה מאוד לגיטימית

לא צריך להוסיף לעצמנו רגשות אשמה *על עצמם ההרגשה הרעה הזו*

כי היא כ"כ כ"כ טבעית ונורמלי ואנושית!!!

 

ורק אחרי ההבנה הזו אפשר שנייה לחשוב מה אפשר לעשות?

איך כן להצליח לגשר על הפער?

 

אז אפשר לדבר עלזה

ושוב לדבר על זה בזמן אחר שיותר בנחת

 

ואפשר ליזום יום בשבוע שהוא "קבוע" ומעבר לכך אפשר אם רוצים להוסיף ספונטניות

 

ואפשר לחששוב על דרכים אחרות שבן הזוג השני יראה לראשון שהוא אוהב ורצוי וחושקים בו מלבד יחסים,

לדוגמא מילים טובות, תשומת לב, יחס אוהב, מתנות, פתקים, זמן איכות יחד, אמירה "אני אוהבת אותך ורוצה בך אך כרגע לא מתאים לי. אולי מחר? או אולי 5 דקות אעשה לך מסטג' מפנק במקום?"

משהו כזה - אמירה שיוצרת אצל השני בלב את הידיעה שהוא *כן|* מאוד מאוד אהוב ורצוי רק עכשיו לא מתאים ובפעם אחרת כן.

 

אפשר לחשוב על דרכים שבן הזוג שרוצה פחות לא ירגיש שהוא "נלחץ אל הקיר"

שהוא יותר יקשיב לרצון שלו.

הרצון כאן חשוב חשוב חשוב.

להקשיב לרצון שלו

לקצב שלו

למה מסב לו הנאה

 

להתרגל שהמטרה שלנו היא הקירבה הזוגית

היא ההנאה מהביחד שלנו

ולא הגעה לשיא או חדירה או אקט זה או אחר -

אלא עצם הקירבה היא היא המטרה.

 

לא להכניס לחצים,

להקשיב לגוף,

להיות נוכחים ברגע,

להתמלא בחיות (בשורוק) גם בפן העצמי-האישי

לפתח את העולם האישי ותחביבים ובכללי דימוי עצמי טוב

לפתח את המרחב הזוגי (לא רק האירוטי) ולהקדיש זמן, פניות, מקום, מאמץ ואנרגיה למרחב הזוגי ואח"כ גם האירוטי,

להכניס גיוון בחי האישות,

להכניס עומק בחיי האישות ולהעמיק את מה שקיים

ללמוד עוד על מנגנון ההנאה והחשק הנשי

ועל מנגנון ההנאה והחשק הגברי

ללמוד עוד ולהקשיב לגוף ולרצון

ללמוד עוד איך להגיע להנאה ואיזה מגע נעים לי

ללמוד איך לתקשר את זה נכון לבן/בת הזוג

להכיר יותר לעומק את הגוף שלנו ומה מסב לו הנאה, איפה, מתי, סוג מגע מסוים, מיקום מדויק, קצב מסוים, מהירות מסוימת וכנ"ל אצל בן הזוג,

להכניס אווירה נעימה בבית בכל היום ולא רק במיטה,

לדאוג שלא יהיו כאבים כלל

להרגיע ספקות הלכתיים אםפ יש או תפיסות מוטעות או חינוך מוטעה שהשתרשו מילדות

 

אם יש יובש בנרתיק – לשים ג'ל סיכה, וגם לדאוג שהאישה תהיה מגורה מספיק, לחכות בסבלנות את הזמן שדרוש לאישה כדי להגיע לכך ולא למהר מדי, כי אז האיזור של האישה עדיין יבש ועלולים להיות כאבים.

 

- לגלות עוד סוגי מגע נעימים, למשל ע"י המשחק "1-5" שבו אחד מבני הזוג בתורו "מטייל" על גופו של בן הזוג השני כל פעם במגע אחר: מגע מרפרף, מגע מסיבי יותר, עם קצות הציפורניים, עם כריות האצבעות, כמו מסאז' וכן הלאה, כל פעם באזור אחר בגוף, ובן הזוג השני רק אומר עד כמה נעים לו מ1-5.

מה שנעים – ממשיכים, מה שלא – עוצרים מיד.

 

- לדעת שכדי להגיע לאורגזמה נשית, צריך שלא יהיו הפרעות טרדות, מחשבות ודאגות במוח – כי אז האמיגדלה במוח פעילה ואי אפשר להפריש הורמונים של חשק מיני.

לכן לדאוג לפנות את המוח מטרדות, לדחות אותן לאח"כ, לנעול את הדלת עם מפתח, לשים מאוורר אם צריך, לנתק פלאפונים, לא לחשוב כל הזמן: "מה בן הזוג חושב עליי? איך אני נראית? אני שקטה מדי? קולנית מדי? הוא עושה טוב? אני עושה טוב?

פשוט לא לחשוב אלא להתרכז רק בהנאה וברגע בשלווה ובנחת.

 

- להכיר את הדגדגן, איזה מגע נעים, התמדה, סבלנות, קצב, אזור מדויק,

"טיזינג" – להתקרב – ולסגת, להתקרב ולסגת כדי ליצור תשוקה רבה יותר, תנוחות שונות שיכולות לגוון וגם ליצור מגע נעים יותר,

להוריד תחושת חובה מלהגיע לשיא – המטרה היא ההנאה והביחד לא ההגעה לשיא!

 

-היכרות וירטואלית מחדש בכאילו עם בן הזוג שלנו, יכול ליצור עניין וחשק

 

- חסמי חשק: דברים שיכולים לחסום את החשק וצריך לשחרר אותם:

גלולות,

תרופות (ללחץ דם, כולסטרול, דיכאון וחרדה),

תזונה לא מאוזנת

אלכוהול וסמים

חוסר פעילות גופנית

עייפות

לחץ וטרדות

הדחקת תחושות (כתוצאה מחינוך, או ביישנות או חוויות עבר)

ריצוי יתר (אישה שמרגישה שמיניות בשבילה היא שירות לבן הזוג – חייבים להפסיק עם זה! ולהיות יחד רק שרוצים ובוחרים!)

דימוי עצמי נמוך

קושי לקבל

חרדת ביצוע

חרדת דחייה

חשש מקירבה

רשימת מטלות

חסמים זוגיים

משבר ההורות

 

-חשק מיני ותשוקה זה לא דבר ספונטני ופאסיבי!

זה דבר אקטיבי לגמרי שאפשר לעורר!

לא מחכים לו שיבוא מהשמים,

אלא פועלים כדי ליצור אותו – להסיר חסמי חשק וחבלני חשק,

ליצור מרחב אירוטי (זמן פניות ומקום לאירוטיקה),

להשקיע בחידוש וגיוון ודברים טובים, כיפיים ורומנטיים,

להשקיע בהעמקת מה שכבר קיים

לטפל במה שדרוש טיפול – כמו דימוי עצמי נמוך או חסמים ממגע אינטימי.

 

-לדעת לתת ולדעת לקבל - לפעמים חושבים בטעות שרק לתת זה טוב.

אבל הלימוד (זה ממש לימוד!) של לדעת לקבל הוא כל כך משמעותי בכללי, ועבור חיי האישות הפרטי, ממש לאין ערוך!

גם לאישה וגם לאיש!

 

-אינטימיות טובה- חשוב לשתף לשתף לשתף בהכל- גם בטוב, גם ברע, גם בחלומות, גם בקשיים.

 

-התפתחות אישית טובה – בריאות הגוף, העצמה אישית, שמחה, יצירתיות, ביטוי עצמי - תורם רבות מאוד גם לזוגיות וגם למיניות.

 

-אווירה תומכת חשק- מגע פיזי, שחרור לחצים, זמן בלי הילדים, דיבור מעורר ומפרגן, חיבוקים ונשיקות.

 

-עוד כל מיני טיפים קטנים שיכולים גם לעזור קצת: חימום האווירה: חיבוק בבוקר, יום ללא הערות, הודעות חביבות במהלך היום, שנת צהריים, לחישות באוזן, חיבוק ארוך במשך היום, הפתעות נעימות, בגדים יפים, ארוחה קלה ומפנקת, שתייה חריפה, דיבור פתוח, שוקולד, מוזיקה, רחצה משותפת, ריח טוב, עמעום אורות, נר, לעשות עניין והתרגשות מההתפשטות, ללבוש לבנים יפים, מילים חמות, תאורה מחמיאה, ביגוד חלקי מחמיא.

 

-לצאת מהספונטניות – לקבוע זמם מראש. וחוץ מזה אפשר עוד בלי לחץ אם רוצים.

לתכנן זמן לרומנטיקה.

 

-שימוש בפנטזיות כדי לקרב בין בני הזוג- מימוש פנטזיות בזוגיות עצמה בטוב כמובן.

 

-תשוקה זו יצירה.

יוצרים תשוקה ע"י מרחב אירוטי, הסרת חסמים, עיסוק בזה, לימוד על זה, לא לחכות לתשוקה שתגיע משמים, אלא להתמיד עד שתהיה יצירה של תשוקה.

 

בהצלחה רבה יקרה

לחיים מלאים בשמחה, אהבה וכיף, גם בביחד שלכם וגם בלבד שלכם

כמו ש @מופאסה נוהג לומר "פרפרים בחזה זה סיבה לרוץ למיון"
החיים לא בנויים משיאים מטורפים אלא משגרה נעימה ומאושרת.
מנחמד איתו ביחד ונעים להתקרבל.

וגלולות בהחלט ידועות כמשביתות שמחות...

זה פער טבעי והגיוני.
את אישה. הוא גבר.
אישה בד''כ תרצה יותר את החיבוקים, ההתכרבלות, ולאו דווקא תרגיש צורך ביותר מזה.
יכולצלהיות שעם הזמן, שלומדים חמרגישים גם ממש הנאה במעשה עצמו, אז יש יותר רצון.
אבל זה נראלי ממש טבעי.
וג יש תקופות ויש תקופות..

הסברת את העניין בצורה מעולה.

מילים כדורבנות!

(ואז הגיעה סעודה שלישית )
לדעתי ברור שיש אלימות מילולית גם. אבל אלימות פיזית זה נשמע משהו שלא קיים או קיים רק לאנשים ובמקומות הזויים, וזה מה שרצו לחדש

אלימות בזוגיות לא נעצרת רק בתוך התחום של אלימות מילולית. יש סקאלה רחבה מאוד של התנהגויות שנכנסות לתוך ההגדרה של אלימות גם אם הן נאמרות ונשמעות בשפה הכי יפה ועדינה בעולם. אלימות נפשית, חברתית, כלכלית ועוד. התכוונתי בעיקר אליהן. 

וכאשר גבר יתנהג בצורה כזו בתוך התא הזוגי, הוא יוגדר מהר מאוד כגבר אלים. אבל כשזה הפוך, יקח לזה הרבה מאוד זמן עד שיקבל את ההכרה והמודעות שמדובר בהתנהגות אלימה לכל דבר וענין. וחבל מאוד שהכתבה לא נתנה לזה את המקום שזה ראוי לקבל. 

רק מה שבטתי לומר שבעיני החידוש פה הוא שגם באלימות פיזית,שזה דבר מפתיע לכאורה, יש מקרים.

(למרות שזה כמובן הסתכלות חיצונית ומצב של קרבן ואלים הם פנימיים. אישה מוכה שהכרתי היתה גבוהה מבעלה המכה ב2 ראשים והוא היה נראה ילד בכיתה י והיא גבוהה בריאה וחזקה...
והנה.).

עצוב שאנשים בכלל לא מתחילים להבין את זה ומתחילים להתווכח מי יותר חזק פיזית גברים או נשים..
ואיך יתכן שגבר מאויים מאישה כשהוא חזק ממנה בהרבה..

תודה על המילים החשובות שלך!

יש נסיבות מקילות. אני חדש פה בשכונה....

ישר כוח על כתיבת הדברים

מטריף אותי כל היחס לאלימות נגד גברים,
כאילו החיים שלהם זה הפקר.
הם יסבלו, יחטפו, והכי חשוב ישלמו.
היחס של המשטרה וזה שאין להם גב בשום מקום
זה מזעזע!
כל כך הרבה עמותות לנשים מוכות, ובצדק.
אבל איפה הצדק לגברים? למה למענם לא נלחמים?
למה אותם זורקים לכלבים?

הצעת נישואין:

לקחתי אותה לטיול במצדה, וכשהגענו למעלה - הקראתי לה שיר שכתבתי בכתה ט', אותו היא כבר הכירה. זה שיר המתאר את הכאב וחוסר התקווה מכך שאני מאוהב בחבר הכי טוב שלי, והיא לא הבינה למה אני מקריא לה אותו דווקא באמצע טיול כל כך רומנטי.

כשהגעתי לבית האחרון בשיר, והחלפתי אותו עם המילים הבאות, היא הבינה...:

כשאני מפסיק לדמיין את שנינו, ליבי מתמלא בחדווה.
כשאני זוכה להיות בקרבתך, אני מבין מהי אהבה.
כל יום בחברתך מביא אתו תקווה חדשה
**** *****, התהיי לי לאשה?

פאדיחה מהחתונה:

החתונה הייתה מושלמת ב''ה, לא היו בה פאדיחות 😁

בשבת חתן זרקו עלי סוכריות, אבל התגוננתי בעזרת הטלית 🤭

איך היא הסכימה

אבל זה היה 7 שנים לפני שהכרתי אותה, אז לא ממש יכולתי לבקש את רשותה 

מעניין

ממצדה נסענו לספר להורים שלי, ואחרי זה נסענו להורים שלה (מסיבות גאוגרפיות - ההורים שלי גרים דרומית יותר).

 

מאז ועד היום אנחנו נהנים להתרפק על היום הזה בנוסטלגיה... שם בעצם הסתיים המסע שלנו כיחידים, והתחיל המסע הזוגי.

הצצה ראשונה: מי מחברי הפרלמנט מרוויח 45 אלף ש"ח?

 

שואלים שאלה, אני בטוח שיהיו לה 30 תשובות ולכן אני מרשה לעצמי לענות, ובסוף רק אני עונה..

פאדיחה מהחתונה, חזרתי מטיול התבודדות כמה שעות לפני החתונה, שזוף ומג'וייף. לא היה דרך להתקשר, לא הבנתי למה כולם כ''כ לחוצים (פחדו שאשכח, משוגעים חח..)

שבת חתן, היינו בסיני. ההרגשה היתה שלא היה כלום בעולם חוץ מאתנו.

דיברנו על הנושא כמה פעמים, החל מאיזשהו שלב אני אמרתי שאני מעוניין להתחתן ושתגיד לי כשהיא גם מעוניינת, ואז אחרי ארוחת ערב אצל חברים (שהם גם אלו שהכירו בינינו) היא אמרה שהיא מעוניינת.

פדיחה מהחתונה: רעדתי מתחת לחופה. התחתנו במרץ בשפלה, ולא חשבתי שיהיה לי כ"כ קר בחופה בחוץ, ובפועל פשוט רעדתי מקור.

אני לא זוכר כלום מהשבת חתן (אשכנזים, אז זה לפני החתונה). התחתנתי בתוך שנת האבל על אמי, ובאופן כללי השבוע לפני החתונה, כולל שבת החתן, היו ממש מזעזעים והדחקתי אותם ממוחי.

שדיברנו על זה הגענו להסכמה ואז בגלל שהיינו בטבע ארוסי קטף לי פרחים ועדה לי זר. אחר כך הלכנו לקנות טבעת והוא כרע ברך בכותל בשביל התמונה.
בחתונה בעלי שבר את הכוס ובדרך פתח את הרגל מהשברים .. כך שאחרי החתונה בילינו כמה שעות טובות במיון ועשו לו תפרים. במלון הוא התעורר לפנות בוקר עם כאבים מטורפים ולא היה לנו משכך כאבים אז ביקשנו מהמלון.. בשבת חתן הוא היה עם כסא גלגלים ולא יכולנו ללכת לירח דבש .
אבל.. בסוף אנחנו אוהבים להזכר בזה

החלטנו פשוט ביחד..
ביקשתי הצעה וקיבלתי הפקה בשנה החמישית לנישואין שלנו..

פאדיחה מהחתונה - 
ארגנו לנו חדר ייחוד מפואר, ואף אחד לא ידע איפה הוא, אז הובילו אותנו לחדר חשמל.
והמלצרים ה"גאונים" - פשוט ערכו לנו שם, במקום לקחת אותנו לחדר ייחוד השווה..
אז יצאנו להצטלם בחוץ..
וכמובן שפדיחת על, כי היינו שני דוסים שרק נוגעים פעם ראשונה, וכל האורחים שמגיעים לחתונה עוברים ליד הצילומים..
אז הלכנו למות.
בקיצור -
נצטרך לעשות תמונות חדר ייחוד בחתונת העשור שלנו 

אני מניחה שבעלי חטף בשבת חתן שלנו.. אני ישנתי ממש טוב בשלב הזה!!

תתאפסי על עצמך.
את אמורה לדעת טוב את ההשלכות של התמכרות.
במיוחד עם הלימודים המאוד דורשים שלך זה סתם יפגע בהם בך ובמשפחה.
יש כאן מלא אנשים טובים ההתמכרות היא הבעייתית.

אם מתנתקים לכמה ימים בהתחלה זה קשה אחרי זה מתרגלים...