המילה שהידהדה לי יותר מכל בהודעתך, אפילו שלא נכתבה במפורש, היא המילה לבד
נדמה שאת מרגישה לפעמים כל כך כל כך לבד
שאת מרגישה שאת צריכה לסחוב את העול הזה שנקרא החיים,
עם כל הצלקות הנפשיות,
עם כל הטיפול בילדים ובבית
עם כל מורכבוית החיים -
והכל בלי תמיכה
והכל כל כך לבד.
וההרגשה הזו,
של הלבד הזה,
היא הרגשה נוראית!
היא הרגשה שלפעמים מבעבעת בנו אפילו כבר מילדות.
האם הרגשת בעבר הרגשה דומה לזו? שאת לבד?
בילדות?
בנערות?
מתי עוד הרגשת כך?
מה היה שם?
איך את מרגישה כשאת כל כולך בלבד הזה?
ועכשיו נסי בבקשה לחשוב על סיטואציה/ות בהן הרגשת שאת ממש ממש לא לבד,
מה היה שם?
איך הרגשת שאת עטופה ומלאה בתמיכה ועידוד? למשל מבעלך?
מה הוא אמר? איך הפנים שלו היו נראות?
מה את אמרת? ואיך הפנים שלך היו נראות?
ומה עוד היה שם?
ומי זאת "דובדובה" כשהחלק של השיתופיות והתמיכה שולט בה והיא נפרדת לרגע מהרגע של הלבד ששולט בה?
ומה היא יכולה להשיג שהיא נפרדת לרגע מהלבד - והיא כל כולה בחיבור ובשיתוף?
נסי לדמיין רגע לאט לאט את כל מי *שעוד איתך* והיה איתך בחיים האלה.
את אישך.
את המשפחה כולה המורחבת והמצומצמת.
אותנו במרחב הוירטואלי.
את הקב"ה כמובן!
את כל מי שנמצא גם כאן
ואז תתמלאי רגע בעובדה הפשוטה אך הכל כך חשובה הזו ש-
את לא לבד!
את שומעת יקרה???
את
לא
לבד!!!
את לא לבד!!!
אחרי שאימצת עמוק ללבך פנימה את העובדה שאת לא לבד
יכול גם לעזור אם תתרכזי כרגע בשני מישורים:
האחד - למלא את עצמך,
לחזק את עצמך
למצוא לעצמך עוגן, מקור לשאיבת כוחות, לשמחה, למילוי מצברים, להנאה וכיף ואושר בחיים.
האם יש לך מקור כזה בחייך?
אדם כלשהו שיכול לתת לך תמיכה?
בעלך? אחות? חברה? אמא? אחר?
אני חושבת שלכל אדם חשוב שיהיה לו לפחות מישהו/מישהי אחד בעולם הזה שיהיה העוגן שלו.
ואם לא בנמצא כרגע במעגלים הקרובים אלייך, אולי אפילו תמיכה חיצונית ומקצועית תועיל לך, בדמות מטפלת טובה ואוהדת שתעזור לך לטפל בעצמך ולעשות סדר בחייך.
כשאת תהיי חזקה - וכאשר לך יהיה טוב - כלל שאר התחומים בחיים יהיו יותר ברי ביצוע, פחות מאיימים, פחות מציפים.
מעבר לתמיכה אנושית שאת ממש זקוקה לה,
נסי למצוא לך בחייך דברים שמחיים אותך, שממלאים אותך
ממה את נהנית?
מה מסב לך אושר ושמחה?
יש לך תחביבים?
יש לך קצת זמן לעצמך?
מה את אוהבת לעשות הכי הרבה?
נסי לעשות רשימה של דברים כאלו,
ולהקדיש להם לפחות שעה ביום - שהיא רק רק שלך,
לעשות פשוט טוב וכיף לעצמך. בלי לחשוב על אף אחד אחר חוץ ממך.
כולנו יש תבניות במוח ודפוסים שאנחנו חוזרים עליהם שוב ושוב
כי ככה גדלנו, כי ככה למדנו, כי ככה התרגלנו.
לשבור הרגל זה דבר קשה מאוד, מאוד. לכולם.
ולשבור הרגל בגיל בוגר זה אפילו קשה שבעתיים.
אם המוח שלנו הרגיל אותנו שאנחנו בעצם לבד - אנחנו נאמין לו! ואפילו כשלא נהיה באמת לבד - הוא יאמר לנו שאנחנו כן
אבל עם עבודה תהליכית ומרוכזת אפשר לשנות את זה לטובה
לאט לאט לקבע הרגל חדש, טוב, אמיתי ונכון
ובסוף ההרגל הטוב יתקבע לו במוח ו*הוא* יהפוך לו להרגל קבוע!
אבל דברים כאלה לוקחים זמן. (סתם לצורך הדוגמא של כמה קשה זה לשבור הרגלים: אם יגידו לך או לי שמהיום חייבים למחוא כף בכל פעם שכועסים, ואנחנו התרגלנו בכלל לבכות/לצעוק שכועסים - המוח שלנו יגיד לנו: "מה פתאום למחוא כף עכשיו?! מה קשור?! צריך לבכות/לצעוק!
ואז ננסה בכוח,
וננסה שוב,
ופעם נצליח
ואחר כך נשכח ושוב נבכה ולא נמחא כף
ואחר כך שוב ושוב - עד שנצליח יותר ועד שזה יתקבע אצלנו כטבע שני ממש)
- עכשיו לגבי זה שכתבת שכרגע אין לך תמיכה פיזית מהמשפחה הגרעינית שלך.
גם פה, אני רוצה לשאול ברשותך:
במה זה מתבטא?
למה את מרגישה תלישות מהמשפחה שלך?
חשוב מאוד לשאול את עצמנו את השאלות הללו.
כי לפעמים הרגשה רעה מכסה את כל הטוב שכן יש בחיים.
זה מובן וטבעי לגמרי, אבל חשוב להבין את זה.
לא הכל באמת רע.
אולי פשוט שמרגישים עצובים - זה מוחק את כל הטוב בזמן נתון. וזה גם בסדר.
רק לא לשכוח את הטוב שכן יש.
כשאת מרגישה בדידות במקום מגורייך -
למה את מרגישה בדידות?
איך את תופסת חיי קהילה? מה צריך להיות בחיים שלך כדי שלא תרגישי את הבדידות הזו?
מה חסר לך בעצם?
לא תמיד יש זמן להכל.
משפחה צעירה עם ילדים לא תמיד מוצאת זמן לטיפוח יחסי שכנות וחברות. לפעמים פשוט אין את הזמן והכוחות לכך!
- לגבי הנקודה שהעלית על הריחוק מבעלך בנקודה הספציפית הזו של הריחוק מהמשפחה:
בריבים בכלל, וגם ב"ריב" הזה חשוב לזכור -
שלפעמים "בעידנא דריתחא" מה שנקרא,
אחד מבני הזוג, או אפילו שניהם,
יכול לא להגיב כ"כ טוב אפילו לאמירה האמיתית והמדויקת הזו שהשני אומר ממה הוא נפגע.
לכן צריך לדעתי לקרוא את המציאות עצמה בזמן אמת,
ולקרוא את בן/בת הזוג בזמן אמת ולא רק את עצמנו
כי לעיתים, אפילו שהכוונות ואפילו המעשים שלנו טהורים וטובים - לצד השני אין את הפניות באמת להקשיב מכל הלב,
לא מכוונה רעה חלילה,
אלא כי הוא עמוס/טרוד/לחוץ/רעב/עייף/אחר עכשיו,
וגם אם נגיד לו "נפ-געתי ממך שאמרת ___" הוא יכול להרגיש כעוס ולהתקיף חזרה במקום לקחת לתשומת ליבו,
מה שאין כן אם כל אחד לוקח לעצמו קצת זמן עם עצמו להירגע,
זה יכול להיות כמה דקות,
זה יכול להיות כמה שעות
וזה יכול להיות אפילו יום שלם -
העיקר שחושבים על הנעשה, לוקחים קצת אוויר לנשימה ואז מוצאים זמן שנוח ומתאים ל*שני* בני הזוג, כדי שהדברים לא רק יצאו מהלב, אלא גם יתיישבו על הלב.
ממה שכתבת - את בעצם אומרת שחיי היומיום שלכם, השגרה שלכם, היא דווקא שגרה טובה ומבורכת וטוב לכם יחד.
שזה דבר חשוב ולא מובן מאליו בכלל.
את מעידה שיש לכם זוגיות מעולה
אהבה גדולה
הילדים עם חברים
הילדים מצאו את עצמם
בעלך מצא את עצמו
יש חברות בכל זאת שם, אלא רק שהן לא חברות ילדות
יש לך תמיכה עצומה מבעלך
לפעמים את גם בוכה לאחותך או לחברה
לרוב בעלך מבין אותך
חם אלייך
הוא נותן לך תמיכה נפשית
הוא נותן לך תמיכה גם מרחוק
זה המון יקרה!
איזה יופי!
ויותר מזה,
את כותבת שהרגעים בהם את מרגישה את הפער הם רגעים שבלי שום קשר לזוגיות הם קשים, חדשים, ומלאי אמוציות גם בגלל מטענים וצלקות מהעבר.
ולפעמים *כשאנחנו* במקום "הקטן" שלנו - שאנחנו לא מרגישים במטבינו - ממילא אנחנו מביאים את עצמנו פחות טוב גם לסביבה הקרובה והרחוקה כאחד
זאת אומרת, אם תשימי לב ובאמת תבחני את עצמך באובייקטיביות, אולי תגלי שבכל מישורי החיים ה"תפוקה" שלך בתור עצמך יורדת במצבים האלה, שאת אחרי לידה או דאוגה מאוד, או עצובה מאוד וכן הלאה.
גם התפקוד שלך כאמא, או בעבודה, או בשמחת החיים הכללי, או בכוחות הגוף, או בתקתוק הבית, או בעזרה לזולת, וכן, גם בזוגיות - גם הוא פחות במצבים כאלו.
נסי להפריד את התקופות האלה כי הן באמת קשות ומוצפות בפני עצמן.
- שומעים ממך שאת מחפשת שבעלך יהיה הכתובת, המקום הבטוח, וזה באמת קורה הרבה אבל לא תמיד תמיד,
אז במקומות הללו בהם את מרגישה שהוא "לא תמיד" הייתי רוצה לשאול אותך:
במה בדיוק הוא לא הכתובת והמקום הבטוח?
מה היית רוצה שהוא יאמר לך?
מה היית רוצה שהוא יעשה בשבילך?
ניסית פעם לומר לו זאת ברחל בתך הקטנה? מה הייתה התגובה?
כי תראי, זה מאוד כללי לומר שהוא לא המקום הבטוח,
יכולות להיות לך בראש הר של ציפיות ממנו וממה תפקיד הבעל במצב כזה לאשתו,
זה מושפע הרבה מהחוויות שלך, מהתפיסות שלך בחיים, מהאמונות שלך, ממה שראית סביבך בילדות, מחלומות, מרגשות ומעוד דברים.
אולי אולי בעלך חושב שהוא כן המקום הבטוח, אבל פשוט עושה זאת בדרכו שלו?
אולי הוא רואה זאת אחרת במוח שלו ולכן פועל אחרת?
אולי בשבילו לתת לך עוד שעה לישון בבוקר ולקחת את הילדים החוצה - זו זו העזרה וזו זו הדרך לומר לך עד כמה את חשובה לו וכמה הוא אוהב אותך?
דיברתם על זה?
ככה, בפירוט?
אם לא, אז כדאי.
כולנו אנשים שונים.
מדברים "שפות" שונות
מכירה את שפות האהבה?
זה בכללי, אומר שכל בן אדם "מתוכנת" להרגיש אהוב ולהראות אהבה בדרך אחרת-
חלק בשפת המגע - ע"י מגע פיזי, חיבוקים, נשיקות, יחסי מין
חלק בשפת המילים - ע"י מילים טובות ומחמאות
חלק בשפת המתנות - ע"י קניית מתנות
חלק בשפת היחס ותשומת לב - ע"י זמן משותף ביחד, פריקה ושיתוף
וחלק ע"י עשיית דברים טכניים לבית - כמו כלים, קניות וכל תקתוקי הבית למיניהם
חלק בשפת הסליחה - לדעת לסלוח ולדעת לבקש סליחה
חלק בשפת הקבלה - לקבל את השני בדיוק כמו שהוא, למרות כל מגרעותיו
ויש עוד שפות.
איזה שפות את חושבת שאת מדברת?
איך *את* מרגישה אהובה?
איזה דברים בעלך יכול לעשות שיגרמו לך להרגיש שהוא אוהב אותך ואת חשובה לו?
איזה שפות את חושבת שבעלך מדבר?
איזה שפות הוא חושב שהוא מדבר?
איך *הוא* מרגיש אהוב?
איזה דברים את יכולה לעשות שיגרמו לו להרגיש אהוב?
נסו בזמן נעים להעלות את זה ביניכם. זה מאוד מקרב.
כשאת מרגישה עצובה ודאוגה ורוצה שבעלך יהיה הכתף שלך - אני חושבת שצריך לעשות זאת בהדרגה לפי היכולות שלו.
כי יכול להיות שהוא בעצמו לא יודע איך מכילים דבר כזה,
שהוא בעצמו מבולבל ומפוחד,
שהוא בעצמו מרגיש *** של בעל שהוא רואה את אשתו עצובה כל הזמן והוא חסר אונים מלעזור לה
שהוא לא יודע איך להרגיע אותך
שהוא מפוחד, ועמוס בעצמו ממה שיש לו בחיים וממה שהוא עצמו עובר
אולי אין לו פנאי רגשי כרגע להכיל את הרגשות הקשים האלה.
לכן באמת טוב אם תמצאי חברה או אחות או מישהי קרובה לפרוק לה, פשוט לשפוך...
גם בטלפון
או בפורום
או ללכת לאשת מקצוע ולשפוך את הלב
ולעבד את כל הצלקות האלה שכתבת שהיו לך ומעיבות עלייך ועל חייך
ואז ברגעים שכן תשתפי את בעלך - וזה לא יהיה כל הזמן, אלא מדוד - אולי הוא ימצא בעצמו יותר כוחות לתת לך את הכתף.
אולי ממש לתחום את זה.
להגדיר ששיחות חשובות עושים שיוצאים למסעדה פעם ב3 שבועות.
שם מדברים על הכל.
שם יש פנאי וזמן להעלות את כל מה שמפריע או משמח בחיים.
אין טלפונים, אין ילדים בוכים ברקע, אין עבודה, אין עייפות - יש אותך ואותו.
נסו לעשות לכם את זה כהרגל קבוע.
ככה הוא יודע שבשאר הזמן הוא לא צריך להיות דרוך נון סטופ ולהיות פנוי רגשית נון סטופ, ושהוא יכול קצת לנשום לרווחה,
ואת יודעת שיהיה לך את הזמן הזה שבו הוא מרוכז בך כל כולו ואת מרוכזת בו כל כולך.
זה נותן הרבה הזמן הקבוע מראש הזה.
(וזה יכול להיות כל זמן שנוח לכם - אפשר ארוחת ערב ביתית פעם ביומיים, או כל דבר שמתאים *לכם*).
בנוסף לעיל, נסי גם כאן לומר לו בדיוק מה את צריכה ממנו,
מה הוא צריך לעשות כדי שתרגישי יותר רגועה.
אולי הוא בעצם לא כ"כ יודע?
כדאי לקבוע זמן קבוע מראש ותחום לשיחה.
(כמובן שבין לבין אפשר לדבר והכל בסדר, פשוט שיש משהו קבוע המוח יכול "להתכוונן" לזה יותר בקלות...
נסי ללמוד לומר דברים בלי לפגוע, זה גם לימוד בחיים ולא בושה ללמוד.
נסי להתחיל את השיחה בדברים טובים עליו, בשבחים,
ואת הביקורת לומר בצורת בקשה ולא בצורת פקודה,
ולומר אותה בשפה נעימה, בשפה שאת מתארת מה *את* צריכה, מה *לך* קשה ולא כמה *הוא* לא בסדר - תמקדי את הכל בך בלבד ולא לומר עליו דברים שליליים בכלל! רק לדבר על הצרכים *שלך*
להוסיף אח"כ "הייתי שמחה אם היה לנו יותר זמן ביחד. כי אני כל כך אוהבת אותך וכ"כ אוהבת שאנחנו ביחד"
או "הייתי שמחה אם אחרי לידה, בלילה לפני שהולכים לישון, תיתן לי חיבוק ארוך ארוך - כי ככה אני מרגישה עטופה ברוגע ובחום שלך ויכולה לישון ברוגע ובשמחה. החיבוק שלך כ"כ מרגיע אותי."
או "אני אוהבת לשאול איך אתה מרגיש באמצע יום עבודה כי אתה יקר לי ואני מתגעגעת אליך/חושבת עליך - אני מבינה שאולי לך זה פחות מתאים כי אתה עמוס ולא כ"כ יכול לחשוב על זה באותו רגע נתון - אבל אפילו אם תוכל לשלוח לי רק סמיילי לב או נשיקה וזהו, בלי מלל בכלל - זה ממש ישמח אותי! וגם אני אשתדל לכתוב לך את זה רק פעם ביום ולא כל חצי שעה..."
או "אני ממש רוצה שביום ההולדת שלי המתנה תהיה צימר מפנק שנבחר ביחד, עם פינוק מיוחד לי שאחשוב עליו ואעדכן אותך בו שם"
וכן הלאה...
- ולגבי זה שאת מרגישה מוצפת לפעמים
אני מאוד מציעה לעבד את כל מה שעברת כמו שכתבתי בצורה רגועה וטובה , או לבד, או עם בעלך וחברות ומשפחה או עם אשת מקצוע, זה יכול להעניק לך הרבה מאוד שלווה בחיים
ולגבי טיפים טכניים שביקשת:
אז זה יכול להיות גם להוריד סטנדרטים בזמן שאת בלי הרבה כוחות פיזיים או נפשיים,
לקנות אוכל מוכן,
כן להביא בייביסיטר קבועה אחת כשמתאפשר,
כלים חד"פ
להתקשר לבעלך בטלפון לקבל עידוד
לכתוב כאן בפורום
לדבר עם חברות בטלפון
לדבר עם אחות או משפחה בזום או בשיחת וידאו או בטלפון
לדבר עם חברות מהמקום שאת גרה בו, אפילו שהן לא חברות ילדות, זה גם משהו,
למצוא זמן מנוחה בשבילך במשך היום - גם אם זה אומר לשים לילדים סרט חינוכי שעה וכד',
להתמלא באמונה בקב"ה,
בעצמך,
בתפילה,
בזה שאת אף פעם לא לבד!!!
בהצלחה רבה רבה יקרה,
רק אהבה ושמחה תמיד 
