..
..
..
..
..
ונהרסו לי האוזניות.
* נא לא לנצלש. זה עצוב ומדכא.
חסרון קטן אין תאורה בלילה צריך להיערך או להתרגל לחושך.
יש אגם מקסים המון עצים ספסלי קקל מים בהמון נקודות שירותים וזה צמוד לירוחם יש בתי כנסת סופר וכו
גם 2 קילומטר מהאגם.
בצהרים ללכת לטייל באגם ולחזור לערב לאוהל.
לך למעיין עדיף.
מעיין, אבטיח, בירה, ירוק ומוזיקת עולם..........
אךךךךך
שתשיב לך את השמחה.
וגם תקבל שכר על זה (אפילו שזה יום חופשי ;) )
אם אתה מיישם את זה בזכותי , איזה זכות יש לי וואו .
\

הייתי רק השליח 
אשה שלו
אושפיזין מהירחהייתי בכיתה י"ב ויצאתי עם החברה לחוף הים, נפגשנו שם עם עוד כמה חברה... והוא בא לשם עם חברים שלו שהיו חברים משותפים לחברה שלי... והאמת בכלל לא דיברנו... רק יום אחרי זה הבנתי מחברה שהוא שאל עליי ומישהו העביר לו את המספר שלי כי הוא התקשר אליי למחרת בערב.. וכל השאר היסטוריה.
הביאי את היום 
הוא מצא חן בעיניי, שאלתי עליו, ומסתבר שגם אני מצאתי חן בעיניו... השאר היסטוריה.
אני ממש משווקת את השיטה! מציאת חן זה דבר גדול ופנימי ואני מאמינה בזה מאוד.
מבעד למראה ראיתי את ההשתקפות שלה וישר ידעתי שהיא נועדה בשבילי.
בסוף זאת הייתה אמא שלה.
אישתי הלכה רגע לחנות לקנות משהו.
אמא וגםמניח שזה קשור לזה שהצעתי לאמא שלה ללכת לסרט ב"שלישי בשלייקס" והיא הביאה לי סטירה מצלצלת
חברה שלי בלימודים הייתה אשתו של חבר שלו
![]()
![]()
אז מבחינתי היא שייכת לסוג של עבר למרות שתמיד אכיר לה טובה על השידוך
לא חשבתי על זה בכלל
2. אשתי למדה שנה מתחתיי והתעייצה עם חבר לגבי הסיכון בלגשת למועד ב' כדי לשפר ציון בקורס אצל מרצה אכזרי במיוחד.
החבר גרר אותי לדיון ואמרתי לה שלדעתי כדאי לה לגשת למועד ב' ושהיא בטוח תשפר.
ואז היא נכשלה... (אבל קיבלה ציון מאוד גבוה כשהיא חזרה על הקורס בשנה שלאחר מכן עם מרצה אחר).
התחלתי להיות צינית בגלל הפורום הזה.
מפסיקה עכשיו.
בהצלחה


אקונהמטטה
תודה!יראת גאולהאחרונה
מיואשת******ב. במטפחות דקות זה באמת מורכב יותר. בגדול - לפרוס נכון את המטפחות.
ג. זה באמת הרבה יותר יפה כשלא רואים את גבולות הבובון
נרצה לשמוע המלצות על -
& תנור משולב עם גז , 2 תאים
& מקרר - מה צריכים להיות השיקולים של בחירת מיקום המקפיא והמקרר?
אשמח לשמוע מניסיונכם על הנוחות
קנייה ראשונה של החפצים לאחר החתונה.
עוברים לדירה חדשה לשנה\שנתיים
תודה רבה לכם
אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל!!!!
לתגובות גשו לשירור מקביל בפורום דירה נאה:
לקראת מעבר דירה - דירה נאה
אשמח לשמוע עוד נקודות

דרך גוגל, בתור אחת שמאוד אוהבת ספרי עזרה עצמית וואלה נשמע טוב, יש שם הרבה המלצות על הספר.
תודה לך
רק הרים את הג'ק,
עוד לא הניח על הרצפה (!!!)
וכבר אומר לי: "אני לא יכול, אני לא יודע. בואי נתקשר לידידים."
באמת שקשה לי עם זה.
הבריחה מהתמודדות עם כל מה שקצת קשה והוא לא מכיר.
במיוחד שזה נוגע לעניינים של הבית: להבריג מדף (כאילו שאני למדתי באוניברסיטה להברגת מדפים?!), לחזק איזה בורג,
את המיטת מעבר של הילדה הרכבתי לבד!
והוא גם לא מוכן לשלם לבעל מקצוע. אז ווא-ללה. הפכתי לשיפוניקית מדרגה ראשונה.
פשוט מיואשת. מיואשת מיואשת מיואשת.
בתחילת הריון+2 בבית.
אנחנו עומדים לפני מעבר דירה,
ואני פשוט מניחה שהכל ייפול עלי.
מיואשת******למה לא מקשיבים לי ??? למהההה????????????
למה רק בדיעבד אומרים שצדקתי?
למה אני לא מספיק עם עזות לדרוש את האמת , ולקיים אותה ?<????
כועסת כל כך - ניק מוכר.
אח של בעלי נכנס לבידוד בדיוק רגע אחרי שנפגשנו , החזיק את הבת שלי ללא מסיכה , ואכלו מאותו סכום (גועלייייייי הם לא מקפידים על הייגינה אוף)
ואני ? כל הזמן מבקשת ומבקשת , ואומרת לבעלי,
ועכשיו האח מודיע שהוא עם חום , וכאבי ראש , וכנראה חיובי.
ובאלי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח עליהם , למה למה למה למה לא העפתי את הבת שלי ממנו כשהוא ללא מסיכה?
למה בעלי לא עז מספיק להגיד להם , למה יא אלההה
כועסת רותחת באלי לצרוח עליהם את חיי
הם חסרי אחריות , לא נשמרים , האבא טוען שהוא בלימסיכה כמעט תמיד
יא אלהההההההה
תרגיעו אותי , אני עוד שניה מפוצצת מישהו
ה' בבקשה בבקשה בבקשה תשמור עלינו . בבקשה אלוקים
לשלוח לך ? אתה נראה טוב במקורות
קחי בחשבון שהפער נפער בגלל שזה הפך להיות "אני" ו "הוא".
אתם נשואים, אתם צוות.
בצוות יש עבודת צוות, ואם היא לא מקובלת עליך את יכולה לפתוח את תוכנית העבודה המשפחתית, לדיון בוגר, בזמן רגוע בכמה שיותר נינוחות שאת מצליחה, ונסי לבוא כמה שיותר מוכנה להקשיב(שזה מאוד קשה כשאת מלאה תסכול מההתנהלות שלו).
אחרי שתדברו ביניכם וכל אחד ישקף איך הוא(!) רואה את המצב מה"צד" שלו. אתם תיווכחו לגלות פערים.
על הפערים האלו אתם תדברו ותעשו תיאום ציפיות לעתיד.
והכי חשוב לא לשכוח הכרת תודה לאורך כל הדרך. מאוד כדאי לנסות להרים את בן הזוג דרך מה שהוא כן עושה, ולא "לכעוס" עליו על הפעמים שהוא לא עושה בדיוק את מה שאני מצפה ורוצה.
ב"הצלחה.
נ.ב
אם בעלך אדם ירא שמיים (או לפחות טוען להיות כזה) אז מצבך הרבה יותר טוב ממה שאת חושבת. כל מה שאת צריכה לעשות זה לעזור לו לרתום את הכוחות שיש לו למטרות המשותפות שלכם.
נ.ב 2
יהיה יותר נחמד לקוראים אם תפסקי את המשפטים שלך ותרדי שורה מידי פעם.
![]()
תגובה יפהרחפת..אני מקווה שלא אצטרך לשמור אותה בשביל העתק-הדבק להבא..
למרות שזו תגובה שראויה להכתב לבערך שליש מהשרשורים פה
קחי בקלות, ההערה הייתה מהומור ולא בעוקצנות אבל בחייך הבנאדם עובד לפני אחרי, תוך כדי לומד,
מה את רוצה?? את בבית כל היום, מבינה שזה מאוד קשהה ומדכא משהו ,אבל אי אפשר לצפות לעזרה
בבית מבן אדם שעובד כמו חמור..
לגבי הילדה צודקת יש מקום לשינוי, בכלל שום דבר לדעתי לא צריך לצאת על הילדים.
זה לא קשור כמה הוא עובד. בן אדם צריך להיות בן אדם ולא לזרוק את הבגדים המלוכלכים שלו על הריצפה במקום בסל כביסה או להשאיר את האוכל שלו על השולחן מבלי לפנות. זה לא נקרא "לעבוד בבית". ומהבחינה הזו את לגמרי צודקת שזה הכי לגיטימי לצפות לזה. הוא כנראה לא חונך לכך, האם גם אצל הוריו הוא ככה? בכל מקרה, את הילדים שלך תחנכי מגיל קטן לנקות אחריהם ולדאוג לסביבה שלהם כדי שלא ילמדו ממנו..
לשטוף כלים, לנקות את הבית, לעשות כביסות וכו' - כל אלו נחשבים לעבוד בבית ואולי פה צריך לברר מדוע קשה לו, האם זה כי הוא עייף מאוד או כי הוא פשוט לא אוהב לעשות את זה, ויכולות להיות אלף ואחת סיבות. לפעמים זה גם קשור למנטליות שיש לחלק מהגברים שמבחינתם גבר שעושה משהו בבית זה בושה... אני לא יודעת מה המקרה אצלך, אבל את פשוט צריכה לשאול אותו ממה זה נובע אצלו.
ורוצה להוסיף שמה שהוא אמר לבת שלך זו ממש התעללות! ילד שגודל עם זיכרון שהורה אמר לו שהוא לא אוהב אותו - יוצא שרוט!!!!!! מצטערת אבל אל תתני לזה לעבור לסדר היום. ועוד הוא לומד תורה את אומרת? זה לא מסתדר לי. אני פשוט בהלם איך הורה יכול לומר אני לא אוהב אותך לילד שלו. בא לי להקיא. ולא אכפת לי שזו רק פליטת פה כי בטוח הוא אוהב אותה... זה פשוט לא מתקבל על הדעת!!! אל תתני לזה בחיים לקרות שוב וכל הזמן תאמרי לילדים שלך כמה את אוהבת אותם שלא יצאו עקומים עם בעיות נפשיות!! מפה זה מתחיל!!!
הסברת לו מה מפריע לך?
ואם כן ולא עזר אולי לפנות לרב שלו?
מבינה אותך. זה לא נחמד להיות בבית כל היום וכל המטלות עלייך. את צריכה עזרה וגם לצאת להתאורר .
על ענייין הילדה זה נורא ממש. גם אם לא מתכוון לזה. ילד מאמין לזה - תדברי איתו על זה...
אישה יקרה!
קודם כל ולפני הכל - את יולדת!
מזל טוב!
חז"ל אומרים שאישה נקראית יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,
אז ק"ו כאשר את כותבת שילדת לא מזמן
וק"ו בנו של ק"ו שאת כותבת שה"גדולה" שלכם בת שנתיים!
ז"א שרק לפני שנתיים עוד היית "חופשייה" וללא כל אחריות הורית,
ובתוך שנתיים את מוצאת את עצמך, בשבח והודיה עצומה לקב"ה, אמא ל2!!! ואו!
והשני/ה ממש ממש טריים!
אז שנייה יקרה
קודם כל לנשום
להבין
את שנייה וחצי אחרי לידה
הגוף עבר טראומה רצינית
הוא כואב
הנפש גם עברה טלטלה
השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא - לאישה שהיא גם אמא ל2 הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!
לידה מטלטלת את כל הבית,
מפירה את כל האיזונים
שנייה!
בואי נבין רגע מה קורה כאן בעצם:
לי זה נשמע מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...
- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -
ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.
נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
וקורה לכולם.
לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -
רק אומר שאתם אנושיים!
ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!
ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את הבמפרים הללו
ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר -
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן
מה היה שם בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!
שיש קצר בתקשורת
צריך קודם כל להבין שזה קורה.
קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.
אז קודם כל - לא להיבהל!
זה אנושי וטבעי שזה קורה!
ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!
לכן,
הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?
מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?
מה חשוב לנו?
וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!
רק מהקשיים ורק מהמשברים
אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,
המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.
אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -
שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך
ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?
מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?
אם את שנייה בעלך ואני שואלת אותך (את בעלך):
איך היה לך המעבר להיות אבא?
ואבא ל2?
ואיך אתה מסתדר בכולל ועם 2 עבודות?
ומה קשה לך?
ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?
ואיך בזוגיות?
ואז שואלת אותך:
איך היה לך המעבר להיות אמא?
ואמא ל2?
ואיך הייתה לך הלידה?
והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?
לאכול כמו שצריך?
להתאושש?
להתאוורר?
לקבל עזרה ותמיכה?
ואיך המצב הכלכלי?
ומה עוד קשה לך?
ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,
להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -
בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, בבית לבד רוב היום עם 2 פצפונים, מניקה בטח, מבשלת מנקה מסדרת, מחפשת עוד עבודה וכו' - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!
הוא בעיקר יבן את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,
תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,
מה קשה לך,
בלי להטיח בו האשמות או "אתה לא" וכו' אלא -"אני"!
לי קשה
אני צריכה ש___
הייתי שמחה אם ___
נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,
לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,
כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת!
ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.
ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.
ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)
ואז תגיע *ההבנה*
ההבנה אחד של השני.
ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:
מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?
הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,
אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?
ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?
ומה אני יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?
ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?
ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?
ועוד לפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיוץ, דרך שלישית שטובה לכולם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!
לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!
למשל,
אם המצב הכלכלי מאפשר אל תחפשי עכשיו עבודה, אלא תנוחי לפחות חצי שנה.
למשל למצוא מסגרת לגדולה, אפילו חלקית.
למשל לקבל עזרה מאמא/אחות/חברה/שכנה/בייביסיטר
להוריד סטנדרטים
להביא מנקה
אוכל מוכן
מדיח, מייבש, כלים חד"פ,
אולי לחשוב על לעצור במירוץ הזה ולקבל כלים גם של הדרכת הורים וגם לזוגיות כדי לא להגיע למצבי קצה שיוצאים במשפטים כמו שתיארת,
אולי להבין מדוע קשה לו לשים גרביים במקום וכו' -
ולא לשפוט
ולא לכעוס
אלא להבין
ואז מתוך ההבנה לחשוב על פתרונות
מה יכול לעזור לך לזכור?
אולי שעון מעורר?
אולי פתק?
לשים שיר ברקע ולסדר לפני השינה את הדברים שאתה כן יכול?
משהו אחר?
איפה כן אפשר להרגיש שאנחנו באיזון?
שיש לי זמן לעצמי ואני לא קורסת ויש לי עזרה?
ושלך יש זמן לעצמך ואתה לא קורס ויש לך תמיכה?
וזמן גם לזוגיות ולביחד שלנו?
איך אפשר לגרום לזה לקרות?
---------------------------
ואחרי שכתבתי ביחס לזוגיות, רוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לי לפני 10 שנים, אחרי לידת בתנו הבכורה שתחיה.
ובעצם במעבר *שלי* לעולם ההורות
היה לי דיכאון אחרי לידה אז.
ונראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.
ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.
ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.
עד עכשיו הוא קשה לי.
ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר 10 שנים.
ילדים = חוסר שליטה.
ככה קצר ככה פשוט.
ככה קצר ככה מבאס.
אבל זו האמת.
יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.
אני כ"כ מבינה אותך,
אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,
לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,
על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,
ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -
וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי,
מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.
מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,
מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה
מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם
מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!
אין פתק החלפה!
אין לחזור אחורה!
אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!
וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!
אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.
שאת אמא לא מספיק קשובה.
שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,
שבעצם זה באשמתך
שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.
שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!
מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!
אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,
אולי אני כישלון כאמא?
ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,
ויותר לחץ
ויותר צרחות
ויותר חוסר אונים
ויותר הרגשה של אין-מוצא
ויותר חוסר שינה
ויותר בלאגן תהומי
וחוזר חלילה.
אז המעט שאני יכולה לומר לך יקרה,
שזה כ"כ כ"כ נורמלי!
אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח,
זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל, ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!
אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.
וזה נכון,
תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.
פשוט כך.
בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,
אמא מסורה
טובה
אחראית
חכמה
מעניקה
אוהבת
מחבקת
מנסה ומשתדלת
ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!
(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:
אבל למה היא בוכה עכשיו?!
עניתי להם: כי היא תינוקת!
ותינוקות בוכים!
זהו!"
הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח
וזה אפילו יקרה די הרבה,
למה?
כי הוא תינוק!
אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,
אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות
(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)
גם אני הרגשתי אחרי הלידה של הבת שלי הרגשתי כמו בתוך ריק.
בתוך בור שחור.
גם חיכינו לה 3 וחצי שנים,
וחפעמים איך שאומרים ״כגודל הציפייה כך גודל...״
אולי דווקא לזוגות שחיכו לילד (הראשון בפרט)
שהיו להם כל-כך הרבה שנים לחשוב, ולקוות, ולדמיין את הס המאושר שהם חובקים תינוק,
ולהרגיש שזו זו פסגת השאיפות והגשמת החלומות,
אולי לפעמים דווקא לזוגות כאלה ההתנפצות של המציאות מול החלום הורוד היא יותר חדה ויותר כואבת.
גם לפעמים מרגישים שאסור להרגיש קשיים, כי עד שסוף סוף זכינו בנס זה יהיה כפוי טובה להתלונן על זה!!!
אז משתיקים את הרגשות השליליים בעצמנו
וךא נותנים להם מקום
ולא מבינים שאפשר גם להודות מכל הלב על הנס הזה
אבך בד בבד שעדיין יהיה קשה!
ולומר שקשה!
כן, זה מותר!
זה לא אומר שאת לא מודה!
גם היו לכם הרבה שנים של ביחד לבד, של זוג
ופתאום אתם הורים.
וכמו שאומרים חצי בצחוק חצי באמת (זה נשמע יותר טוב באנגלית אבל בכל זאת):
״אני מאשימה את דיסני
בציפיות הלא ריאליות שלי מגברים״
אז אני שיניתי את זה ל:
״אני מאשימה את דיסני/הוליווד/החברה הכללית בכלל בציפיות הלא ריאליות שלי מתינוקות וילדים״.
כי לפחות אני,
לפני היותי לאמא,
הייתי בטוחה שתינוק זה פשוט אושר עילאי מתמשך ובלתי נפסק,
שהכל ורוד ופרפרים וחיבוקים
שזה כזה מושלם וכיף ומאחד ומשמח ורגוע.
מי בכלל חשב על לידה קשה?!
על צירים מהגיהנום 44 שעות?!
על תפרים שתופרים לך את המקום הכי רגיש ואינטימי בכאב חד ומפלח?!
ושאי אפשר אפילו לשבת כמו בן אדם
ושאי אפשר להתפנות כמו בן אדם בלי לצרוח מכאב
ומי חלם שהנקה זה דבר מסובך?! מה, לא פשוט שמים את התינוק ליד והוא יונק לו בכיף ובשלווה? הא לא?
אז למה זה צריך גם לכאוב כל כך?!
ולא להצליח כל כך?!
ולקחת מלא זמן ללמוד את זה?!
ובינתיים עוד איזור רגיש ואינטימי מדמם?! וסדוק?!
רגע רגע מה קורה פה?!
הגוף שלי נקרע למען ה׳! וזה כואב! ושורף! ונוראי!
למה לא דיברו על *זה* לפני הלידה ודיברו רק על נשימות?!
אז בסדר
עברנו את הלידה
ומה עכשיו?!
למה אף אחד לא אמר לי שאחרי הלידה זה הקושי האמיתי???
למה???
הלידה זה כבר שטויות ליד זה.
ומי דיבר איתנו על מה זה לא לישון
פשוט לחיות בלי שינה
יום אחרי יום
לילה אחרי לילה
שעה אחר שעה
ועד שנרדמים קמים אחרי שבריר שנייה בבהלה,
הבטן כואבת ןמכווצת למשמע התינוק הצורח והידיעה שרק אני יכולה למלא את מבוקשו כרגע.
ושקמים
ומניקים
ןכואבים שוב
ומדממים שוב
ומשחות שוב
והתעסקות שוב
וכל הגוף שבור
ועייף
וכואב
ומדמם
וקרןע
ושונה
וקיבל בנוסף לכל צורה אחרת ולא לטובה
וסימני מתיחה
וצלוליט
וצלקות וורידים וסימנים ושומנים ומה לא?!
ומי הכין אותנו לזה?
מישהו דיבר על זה בכלל?
על אובדן הגוף
על אובדן העצמאות
על האחריות המפחידה הזו שמכה ומכה במוח כל לילה ואומרת: את האמא היחידה שלו!
אין לך מחליפה!
אין לך חופשה!
אין לך דקה שאת לא תהיי אמא שלו ואחראית עליו בכל החיים האלה!
כן גם אם את עייפה
וגם אם את כאובה
ןגם אם את שפוכה
את עדיין אמא שלו!
לתמיד!
בלי שנייה לנשום!
וההכרה הזו פשוט מפחידה. אני הייתי מבועתת ממש ממנה.
ושמסתכלים על התינוק הקטן הזה מה רואים?
רואים ונזכרים כמה זה כואב ללדת
תוכנה זה קשה
וכמה עייפים
ןכמה קשה להניק
וכמה כל מה שכתבתי.
אז לא פלא שלפעמים מרגישים מה שתיארת.
אבל זה לא הוא.
גם אם המוח מקשר את הכאב אליו ויוצר את הרגשות הללו זה לא הוא.
זו המציאות שלנו.
זו הקללה של חוה אמנו.
בעצב תלדי בנים.
הו הו איזה עצב.
חווה למה אכלת מעץ הדעת למה???
אבל את יודעת מה?
זה עובר.
כמה שקשה להאמין
וכמה שחושבים שקל לדבר וקשה לעשות
וכמה שכל שעה את סופרת את השניות לא את הדקות שתעבור, אז לדבר איתך על חודשים?! המוח בכלל לא קולט! הוא בכלל לא שם!
אבל יקרה שלי
זה ע ו ב ר !!!
לאט לאט
כל יום הוא יום חדש
תנסי לקבל כמה שיותר עזרה
תנסי לישון כמה שאת יכולה
תני את התינוק לבעלך/לאמא/לבייביסיטר אחרי ההנקה מיד ורומי להתכרבל במיטה לפחות שעתיים.
תצאי לשמש,
כן אני יודעת שלא בא,
אבל בכוח.
תקני ארטיק טעים ושווה,
כן אפילו אם יש לך בחילה ממנו, בכוח
שיכינו לך המשפחה החברות האיש אוכל,
שיחבקו אותך
שיעודדו אותך
שיגידו לך כמה גאים בך
כמה את גיבורה
כמה את טובה
כמה את אמא ואישה ראויה
כמה הם אוהבים אותך
תראי סרט או סדרה מצחיקה. שוב, בכוח
תראי ביוטיוב מופעי סטנדאפ
תזמיני אוכל ממסעדה שווה שאת הכי אוהבת
תבקשי שיכינו לך שייק מפנק
תצאי לטיול לבד שקריא וחשוך בחוץ אפילו רק לחצי שעה אפשר עם בעלך
לכי לרופא משפחה או איש מקצוע ותספרי הכל
הכאבים יחלפו מבטיחה
הגוף יחזור לעצמו ולכוחות שלו לאט לאט
התינוק ישן יותר
ההנקה תהיה טובה יותר
ההישארות עם התינוק לא תהיה מפחידה כל כך
(ובינתיים אם קשה להיות איתו לבד,
אז לנסות כמה שאפשר
שבעלך יחזור קצת יותר מוקדם
שישלח הודעה במהלך היום של עידוד
שאמא תהיה
שחברה תהיה
שתצאי לגן שעשועים
שתראי סרטים כיפיים תוך כדי
שלא תהיי לבד!!!
תשני יותר
את תתחזקי לאט לאט.
תהיי חזקה
תפרקי ותדברי ותשתפי את כל מי שאת יכולה
תעזרי כמה שאת רק יכולה
בהצלחה רבה רבה יקרה
לאט לאט הכל יתבהר
שבת שלום ומבורך 
(חוץ מהקטע של היחס לילדים. שבו זה אולי המקום היחיד שבו אני מסוגל להיות גאה בעצמי)
היא הייתה מתלוננת בלי סוף בדיוק על אותם דברים. בעיניים שלי אף פעם לא הבנתי מה היא רוצה ממני עד שפשוט החלטתי שלמען השלווה והרוגע אני אשנה את הדברים הקטנים האלה שמעצבנים אותה.
זה עזר קצת. אבל לא שינה את החיים יותר מידי. ובאמת שאני מנסה לעשות שמיניות באויר כדי לעזור המון וכמה שיותר במטלות של הבית.
אבל כל זוג והמטען שלו.
ולא היה קיים בעבר אז יכול להיות שזה סתם הורמונים חולפים. its just a phase כמו שאומרים.
אם הדבר הזה היה קיים גם בעבר אז שווה לרדת לשורשם של דברים לעומק.
תודה לאל יש אינספור אנשים ונשים שעברו ועוברים דברים דומים ככה שאת לא לבד בנושא הזה.
אל תפחדי להתייעץ איתם ולשאול אותם.
זה לא אותו דבר...
ביסקסואל יכול להתאהב בגבר למרות שהוא נשוי לאשה, וזה קורה הרבה יותר מאשר סטרייט שיכול להתאהב באשה שאינה אשתו.
כבר כתבתי זאת כמה פעמים כאן, כולל קישור למחקרים (שעברו ביקורת עמיתים ופורסמו בכתבי עת מדעיים, לא סתם כתבה מטומטמת בעיתון) - לביסקסואלים יותר קשה לבחור במונוגמיה, הן בהשוואה להטרוסקסואליים והן בהשוואה להומוסקסואליים.
בהנחה שאדם הוא ביסקסואל והוא נמצא באמצע הסקאלה, יש בנפשו שני צדדים הרוצים להגיע לסיפוק ולהשלמה, ואף צד לא יהיה שלם בזוגיות מונוגמית - מה שאין כן אצל אדם הטרו/הומוסקסואל.
***
כמובן שאני כותב באופן כללי, בלי התייחסות ספציפית לפותחת השרשור, אני לא מכיר אותה ולא יודע שום דבר על חייה, לרבות האם היא בכלל להט"בית בצורה זו או אחרת.
אף פעם לא אמרתי שזה בסדר לבגוד, חס וחלילה!
ברור שברגע שאדם החליט להתחתן אז עליו להיות נאמן לבת הזוג, לא משנה מה נטייתו המינית.
אבל מכאן ועד להגיד לבחורה שפונה לעזרה, "אם את עדיין נמשכת לבעלך לא הייתי מוטרדת מזה", ישנו פער מסוים.
א. אני לא חושב שהיא באה כדי לשאול "האם מותר לי לבגוד", ולכן מיד לענות לה "כמו שסטרייט לא בוגד ככה את לא צריכה לבגוד" - לעניות דעתי זה פחות שייך.
ב. נניח שהיא כן הייתה רוצה לבגוד. אני חושב שלהגיד "אסור" זה אמנם נכון, אבל לא בטוח יעיל.
ג. למה "לא היית מוטרדת מזה"? כי את מכירה מציאות מסוימת, שבה אם טוב לאדם מסוים עם אשתו, והוא אוהב אותה, נמשך אליה, יש ביניהם יחסים תקינים וחמים וכו' - אז ממילא הרצון לחפש קשרים מהצד יהיה נמוך עד לא קיים.
אלא שכאשר מדובר בביסקסואלים, לעיתים אין כל סתירה. הצורך בזוגיות עם בני מינך כמעט ולא פוחת כתוצאה מכך שיש לך זוגיות טובה עם מישהו מהמין השני.
ולכן הקריאה לעזרה במקרה הזה היא אותנטית, כואבת, ובעיקר - מצריכה בירור עמוק. בירור שלאחריו יש לעיתים צורך במסע ארוך, בדרך להגשמת היעד של אושר ושלמות בזוגיות מונוגמית.
המשיכה לבעלה במקרה הזה כמובן חשובה מאוד, אבל היא לא חזות הכל, ועדיין תידרש עוד עבודה.
ד. בסופו של דבר, אני חושב שאפשר לדמיין גרף מסוים שבו ציר ה-X מסמל את אחוז האנשים שבוגדים, וציר ה-Y מסמל את רמת האושר בנישואין. בתחום של 100% אושר, רק אחוזים בודדים יבגדו. בתחום של 0% אושר, יהיו לצערי אחוזים גבוהים יותר של אנשים שיבגדו, גם אם הם דתיים וגם אם ברור להם כמה המעשה פסול מכל בחינה שהיא.
ולכן יש חשיבות לעזור לאנשים להיות מאושרים בחיי הנישואין שלהם, וזה לחלוטין לא סותר את הקביעה שאסור לבגוד בשום מצב.
במילים אחרות, אם אדם דכאוני יגיע לפסיכולוג ויספר על רצונו לשלוח יד בנפשו, הפסיכולוג לא יוכל להסתפק בהסברים מלומדים על כמה המעשה הזה אסור ואגואיסטי וכו', למרות שזה בוודאי נכון. הוא יהיה חייב לטפל גם בגורמים שהביאו את אותו אדם מלכתחילה אל הרצון לעשות זאת, כי אין די בתוכחה במקרים כאלה.
בסופו של דבר, מעבר לכל ההגדרות, כל בן אדם הוא אינדיבדואל האחראי על ההחלטות והמעשים בחייו.
ביסקסואל יכול להיות הבעל הכי נפלא שאפשר לבקש (אומרים שאנחנו רגישים ונבונים יותר מהרגיל
), ואני לא צריך לספר לבאי הפורום הנכבד כאן שלהיות סטרייט זו ממש לא ערובה לנאמנות בנישואין (יש כאן אינספור סיפורים כואבים על חוסר נאמנות, אם על ידי צפייה בתכנים באינטרנט, אם על ידי קשרים מיניים של ממש ועוד כל מיני מרעין בישין).
נכון, יש עבודה מסוג אחר, יש אתגרים שאנשים אחרים לא מתמודדים איתם, ועדיין - בסופו של דבר מתחתנים עם אדם פרטי, לא עם נטייה מינית, לא עם אג'נדה ולא עם מחקרים. אדם, כמוני כמוך.
האדם הזה יכול להיות האבא הכי טוב שיש, הבעל המושלם, החבר הכי טוב. באמת.
תראה,
אני לא אומר שלהיות ביקסקסואל זה יתרון בעולם הדייטים. זה גם לא משהו שהייתי ממליץ לספר בכרטיס היכרות או בפגישה הראשונה.
אני כן אומר שאם זו תכונה אחת מתוך שלל תכונות טובות - לדעתי (הלא אובייקטיבית) לא צריך לפסול על זה.
יש לי חברים ביסקסואלים נשואים (אצל כולם האשה יודעת), הכרנו עוד בשלב הרווקות, ואפילו עשינו שבת ביחד (בימים שבהם היה מותר להיפגש עם בני אדם...). כולנו, עד כמה שאני יודע, מאושרים בחיי הנישואין.
תסתכל כאן על פוסטים אחרים בפורום הזה, ותגיד לי שלהתחתן עם סטרייט זו ערובה לכך שהוא יהיה נאמן / מכבד / נחמד / מתחשב וכו'. שזו ערובה לכך שהוא לא צופה בתכני זימה באינטרנט, שהוא לא מחפש אלף ואחת דרכים "להעשיר" את הסיפוק המיני והרגשי שלו מחוץ לתא הזוגי.
דווקא מי שמודע לקושי הזה, ובוחר להשקיע כדי לטפל בכך - עליו הייתי סומך יותר מאשר על החבר הסטרייט שלי.
לסיכום...
אפשר להיות ביסקסואל ולהיות מאושר בנישואים
אפשר להתחתן עם ביסקסואלית ולהיות מאושר בנישואים
ואכן הם רואים אותי שמחה, וזה נעשה בדרך הכי ידידותית שאפשר, חחח אפילו אנחנו הבנו שאין מנוס.
גם הסברתי שאין צורך שזה קרה לי זה יקרה גם להם , מקווה במשך הזמן שזה יהיה רגוע להם בלב יותר ויותר
בשעה טובה נבחר מנהל חדש לפורום,
לאחרונה, כנראה בשל הקורונה ומשתתפי פורום רבים שנשארו בביתם במסגרת החל"ת, האווירה פה התחממה מבחינה מינית ולי אין את הזמן הדרוש כדי לטפל ולנקש ולנהל את הפורום כפי שהייתי רוצה. בכלל, בטח כבר הבנתם שאני כשלעצמי מבכר שלא להתערב כלל במה שמרחש כאן מתוך הבנה שחברים פה אנשים נשואים ובוגרים, אך לאחרונה לא מעט משתתפים פה איתגרו אותי ואילצו אותי להתערב, וזה מאוד מסתכל.
לכן צרפנו מנהל חדש לצוות - בואו נקדם אותו בברכה!
ואם יש מישהי שמתאימה לדעתה להצטרף פה להנהלה, אשמח לשמוע על כך באישי.
תודה רבה ובהצלחה!
בואו נשמור על המקום הזה, שישאר נעים ונוח להיות בו 
אלעד
שאינו מתאים לפורום ציבורי ובפרט לפורום יהודי ודתי.
לשון הרע, עידוד לעברות(כמו בגידה) או כל דבר אחר לא הולם(כמו ירידה לפס אישי), ימחק לאלתר ללא התראה.

פורום דתי פורום דתי אבל דמוקרטיה

חח מה נסגר
זאת פלטפורמה ציבורית אשר חלים עליה חוקי יסוד כבוד האדם וחירותו -התשכ"ל.
אתה מסביר נהדר את התופעה שהתקשיתי לתאר בראש השרשור
אהפוך את הערוץ הזה לצאט של תפוז
על "עזים בקדושה" שמעת ?!

שנית, איך אחרי כל כך הרבה זמן לא גילית את זה?
אני כבר לא זוכר אם בתשע"ו פתחתי את הכינוי הזה או זה המקורי..
פשוט אי שם רציתי להחליף כינוי אבל לא לאבד את הקיים ולכן בזכות קשרים עם רבינו הוא עשה לי ניתוח לשינוי כינוי, שעבר בהצלחה בע"ה
בסדר גמור
בסדר גמורשלא יצטרכו משטרה כי אנשים יהיו מספיק אחראיים לא לחרוג מהחוקים
והוא היה "תפוס" עד לעייפה