פורום נשואים טריים (עמוד 220)

כי אולי החברה שלך לא באותו מקום כמו שלך.

 

צרי קשר עם יועצת מינית ושתפי אותה.

רק בעיני, חשוב שהיועצת המינית לא תהיה דתיה כדי למנוע קיטלוגים אוטומטיים.

תני יותר פרטים

3 שורות שלמות בזבזתי על תגובה.

 

לא יודע איך נפלתי בפח הזה.

 

אתה יודע לזהות להט"בים מקילומטרים, אני יודע לזהות טרולים מקילומטרים.

 

 

לא רציתי להגיב לך קודם מכיוון שממילא מדובר בשרשור של טרול, אבל אם כבר...

 

אין שום סיבה ללכת דווקא למטפל חילוני. יש אינספור מטפלים דתיים מקצועיים, רגישים, המסורים לעקרונות המקצוע ולקוד האתי.

זה רק מראה התראות
ולא נותן להיכנס להודעות עצמן על מנת לקרוא
מההעליי לעשות?

תשאלי שם

הלוואי שכולם היו כמוך, היה לנו עולם טוב יותר.

אם את שמחה בלי הדברים האלה, למה את רוצה להכריח את עצמך לרצות אותם?

מקנאה בך מאוד..

לדעת מה המקום הנכון שלה וזה כנראה יקרה בעזרת אישה מיקצועית 

שתעזור לך להכיר אותך באמת ונכון.

אם תרצי, יש לי שם של אישה מדהימה שעושה בצורה שאת פשוט 

מגיעה למקומות חדשים עם כוחות רעננים ושמחים.

ממליצה מאד.

כדאי לך זה תהליך מעצים מאד.

אז לא. אני הראשונה ! שמעתם ? ראשונה שבעד שאישה תהנה מהחיים , ותפרגן לעצמה לא משנה ב-מה ! 
במה שהיא אוהבת ,לק ספא ים מלון תכשיט שיעור תורה וואטאבר ! 
אבל ! ממש לא חשבתי שהיא מרגישה כך מחוסר ביטחון עצמי של - לא מגיע לי .
אם זה כך , בוודאי שהיא צריכה לעבוד על עצמה! בוודאי ! התכוונתי למציאות שהיא פשוט לא מעונינית בזה.ואז לגמרי-היא ניצחה 

אולי יהיה לך יותר קל לא לבוא במחשבה של "מגיע לי" כי זה נורא רחוק ממך,
אלא יותר ממקום של: "אוהבים אותי, רוצים לפרגן לי, להעניק לי"

ותתחילי בתגובה שלך. במקום להגיד לא היה צריך, אפשר לומר: תודה, זה משמח אותי, נעים לי שחשבת עלי וכו...

ואת מותק. זה מיוחד!

אני לא יודעת אם היא נכונה לגבייך, אבל שווה לבדוק:

כשכתבת שאת אומרת "לא היית צריך" אם בעלך קנה לך מתנה

או שאת לא מאמינה שמגיע לך שיפנקו אותך, שינסו לגרום לך להרגיש טוב, שבעלך צריך לגרור אותך למסעדה וכו' -

זה גרם לי לחשוב שאולי יש לך קושי בלקבל.

 

אולי את מאוד אוהבת לעניק ולתת ולגרום לאחרים להרגיש ש*את אוהבת אותם*

ואת אדם מדהים שמלא בנתינה גדולה,

בלב רחב,

אבל בעניין של קבלה - כאן כבר קשה לך יותר.

 

וכאן חשוב לי לכתוב לך:

כל מי שנותן - גם מקבל
את זה כולנו יודעים

הנותן, בהשפיעו טוב לאדם אחר - מקבל את הרגשת הסיפוק הזו, הזכות הזו לעזור ולתרום לאחר.

 

אבל מה שלפעמים אנחנו שוכחים - הוא
שכל מי שמקבל - נותן!

כאשר אני מאפשרת לאחר לתת *לי*,
כאשר אני מקבלת ממישהו אחר -
באותה העת אני נותנת *לו* להרגיש את הרגשת הסיפוק הזו שבנתינה, את אותה הזכות והשמחה.
 

כאשר אני מקבלת ממישהו אחר -
אני גורמת *לו* להרגיש נחוץ,
להרגיש שווה,
להרגיש בעל ערך
להרגיש טוב,
להרגיש תורם ומשפיע בעולם.

וזו הרגשה נדירה ותחושה עילאית.

 

ורואים את זה בעיניים ממש בכל מישורי החיים:
עם חולים – כאשר מצמידים חולה אחד לחולה אחר – רואים כיצד הניסיון שלו לשמח ולעזור לחולה השני – מטיבה איתו עצמו!
למה? כי הוא מרגיש בעל ערך ותורם ועוזר!

 

עם זקנים וילדים קטנים – כנ"ל. כמו פרויקט 80 וארבע – כאשר מצמידים אדם קשיש לילד – פתאום הוא מרגיש בעל ערך! שהוא יכול להעניק מעצמו, מהחום, מניסיון החיים, מתוכו פנימה – לילד – לאחר – וכבר הוא מרגיש יותר טוב!

גם עם ילדים קטנים – כאשר הם עוזרים לאבא ואמא להצחיק את התינוק הקטן, להביא משהו, להרכיב משהו בבית, אפילו להביא מים לכלבה – הם מרגישים נחוצים!

 

אולי גם כל הטיפול בבעלי חיים עובד על העיקרון הזה – שהילד ירגיש ש*הוא* עצמו מעניק, מסוגל, משפיע מעצמו, תורם.

 

גם אנשים שאינם בריאים בנפשם, גם מטופלים, אם המטפלים והיועצים יגרמו להם להרגיש שהם גם תורמים בעולם ולא רק נתרמים,
שהם גם יכולים לתת ולא רק לקבל - *זה* יעצים אותם הכי הרבה,
ו*זה* מה שיגרום להם אולי להירפא יותר מכל – הידיעה שאני יכול לתת משהו לעולם הזה!!!

 

"הדבר הכי חשוב בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר" – נכון!
כאשר ה- טובה הזו בהא הידיעה היא לגרום לו לעשות בעצמו טוב למישהו אחר!
לגרום לו להיות בעמדת הנותן!

זה נכון פשוט לכל מישורי ותחומי החיים כולם!

 

לכן - קבלי.

פחות כאב ראש והתעסקויות את מתחברת לעיקר וזה העיקר...

ולכל מי שכתב לך פה תשמחי שאת לא צריכה ולא רוצה. זה לא נכון. אין ענין ללמוד לאכול אוכל במסעדה ולצרוך יותר.
יש ענין להגיע לנקודה האמיתית שכתבת מאחורי זה- להאמין שמגיע לך.
יש פה שתי נקודות- האחת נשמע שבעלך רוצה להנות איתך בדברים כזוג
והשניה היותר חשובה לדעתי שאת מזהה שהחוסר רצון שלך נוסע מזה שאת לא חושבת שמגיע לך, או אולי לא אוהבת שמבזבזים עלייך כי את מרגישה שזה לא מגיע לך. ופה העבודה האמיתית שלך והשינוי.
לדעתי את צריכה לחשוב עם עצמך בבירור אמיתי בזמן של שקט, למה את מרגישה שלא מגיע לך? תדמייני שאת מקבלת ממנו מתנה , תרשמי לך על דף שאלות ותשובות
הרגשות שעולים בך כשאת חושבת שלא מגיע חל, ומשם תגיעי לנקודה שאת צריכה לעבוד עליה.
בהצלחה!

תודה לגברים על הפרגון
אבל אני חושבת שהנשים צודקות פה וייתכן שזה נובע מהרגשה של לא מגיע לי..
אני כן רוצה ללמוד לשחרר ולחשוב על עצמי יותר ולא תמיד על מי שמולי: בעל, ילדים, חברה, משפחה
כביכול להבין שזה טוב לבזבז על עצמי

טסת פעם? ראית את הסרטון בטיחות שמסביר איך לשים מסיכת חמצן ואפודה?

במטוס, אם חס ושלום יש תקלה, תמיד תמיד אומרים לך- קודם שמים את מסיכת החמצן להורה ואז לילד. חובה! חשוב! מציל חיים. כי אם שמים קודם לילד יתכן שההורה יאבד הכרה והילד לא יוכל לשים לו ולא יהיה מי שידאג להורה וגם לא לילד

ולכן הדרך הכי נכונה והיחידה לדאוג לילד שלנו- זה קודם לשים את המסיכת חמצן לעצמינו. וזה נראה אנוכי ומוזר ונגד כל אינסטינקט בסיסי של דאגה לילד. אבל זה מה שהכי נכון!

 

באותה צורה בחיים שלנו, לפעמים אנחנו צריכות לאכול ראשונות ורק אז לתת ארוחת ערב לילדים. לצאת בערב בלי הילדים אפילו שכאילו יותר אימהי להישאר בבית, לפרגן הוצאה לנו ואולי בגלל זה נוציא פחות על הילד...

וזה הכי הכי בעד הילדים ובעד המשפחה.

איך אמא שלי אומרת- עכשיו את עושה אמא טובה לילדים שלך

עכשיו את אוכלת, עכשיו את מתאווררת, עכשיו את מפרגנת לך. עכשיו את לא סתם דואגת שלך יהיה טוב יותר , אלא את דואגת שלכל המשפחה יהיה טוב יותר. כי אמא שמחה ומלאה ומסופקת זה משפחה שמחה יותר וטובה יותר

ומאד מאד חשוב לפעמים לשים את עצמינו במקום ראשון. וכולם, כולם יודו לך על זה בסוף.

אמא שהסבירה לילדים שלה בחיוך, שעכשיו היא נחה .

אולי כי אני במחזור?

את מיוחדת
מגיע לך
תאהבי את עצמך
❤️❤️❤️

אבל שימי לב שמדובר פה באיך להיטיב עם הילד שלי דרכי. כלומר לדאוג שיהיה לי כח ויכולת *להיטיב איתו*.

זה דבר נכון לכשעצמו, רק שפה אני חושבת שזה עונה חלקית על העניין של הפותחת.


יש אנשים שבתודעה שלהם אסור להנות, או לא מגיע להם להנות, או שהם לא ראויים להשקעה ועוד ועוד תפיסות
משהו שמוביל ומוליך את הצעדים והמחשבות, מונע מקשה וחוסם מלנהוג אחרת.

לפותחת היקרה כנראה יש תפיסה כזאת.
הרבה פעמים היא מגיעה מההורים, לפעמים אלה תודעות שאנשים מפתחים בעצמם בסיטואציות שונות, לרוב כילדים.
שכנוע שכלי לא תמיד יעזור, למרות שכן יכול לאט לאט לסייע לשחרר חיצונית אבל לא לעומק.

לדוגמא, מה שכתבת פה כן יכול לסייע לייצר "מעקף", אך לא יתקן את השורש שבו אדם חושב שהוא לא ראוי להשקעה.
בעצם אומרים לו:
אתה לא ראוי להשקעה, אבל בילדים שלך מותר להשקיע (ואולי אפילו חובה) אז בא תאכל/תנוח/תנפוש כדי שתוכל להשקיע *בהם*.

זה ממש בסדר לעשות את זה וכולנו עושים זאת מדי פעם, אבל רק חשוב לשים לב שזה עדיין משאיר את הפותחת באותו המקום, וכשהילדים יתחתנו או שזה יהיה משהו שקשה לקשור אליהם,
או סתם בשביל ההרגשה הטובה באמת, צריך קצת מעבר

כתבת מדהים, כאן ולמעלה,

ובדיוק לאחרונה מישהי הפנתה אותי לפורום אחר כאן וראיתי גם שם אפילו עוד יותר עד כמה את עוזרת לכ-ו-ל-ן ותמיד עם כזו אהבה וחיוך ואנרגיות ועצות חכמות וטובות לב. מדהימה אחת!!!

משתדלת מאד
תודה על החיזוקים 💕

זה יעשה לך טוב. וגם ילמד אותך לתת. להרגיש את הצורך של השני. הבעל/הילדים.
חוץ מזה שמותר ומגיע לך להתפנק קצת. זה בריא לנפש.
וגם בעלך רוצה לשמח אותך. תאפשרי לו את ההרגשה הטובה הזאת. לא לתקוע אותו עם "לא הייתה צריך" חשוב לגבר לשמח את אישתו.
חוץ מזה שיציאות ביחד. ונתינה מיצידו ומצידך רק מקרבים בקשר. תלמדי לקבל ולשמוח.

כשקיים בין המצוי- מבנה האישיות איתו גדלנו והתעצבנו במהלך החיים לבין הרצוי- תכונות שהיינו רוצים לשנות בעצמנו
פער והפער מפריע לנו בשיגרת חיינו אז צריך לעבוד ולטפל בקושי כדי שנוכל להגיע לרווחה נפשית.
חשוב שזה יבוא מתוך הבנה והשלמה של מי אנחנו מה הערך החיובי של תכונות האופי שיש בי עכשיו ולהגדיר מה מפריע. כדאי לנסות להבין מהיכן תכונת האופי של להתמעט ולהסתפק במועט נובע. הרי החלק הזה באישיות נבנה במשך השנים מהבית שגדלת בו מהסביבה יש לו מקום בחייך אבל הגעת לנקודה בחיים שצריך לטפל בו כי הוא מפריע בין אם זה בגלל הזוגיות שנבנית הילדים או מכול סיבה אחרת.
את יכולה לנסות לאמן את עצמך דרך הקיצוניות השניה מידת הפזרנות ואז הענינים יכולים להתאזן.
תחליטי כמובן ביחד עם בעלך על אימון אישי בללכת למסעדה ולהוציא סכום גדול מהמקובל ביניכם, בלקנות תכשיט בתקציב תכיני אפילו רשימה של דברים שאת רוצה לקנות לעשות בדגש על הרוצה ולא על הצריך..
ופשוט להתחיל לממש אותם .
ההרגשה של להיות מלכה מתחילה מהגיהוץ אשראי הראשון

על דימוי עצמי נמוך וזה רק סמפטומים כל מה שהזכרת

 

את צריכה לאהוב את עצמך כמו שאת

 

גם את הדברים שאת היום לא אוהבת בעצמך

חושבת שאני בן אדם טוב סהכ.
לפי מה שכתב מוש השור אולי זה קשור לזה שביסודי הייתי בסוף שרשרת החברה. ירדו עלי בלי סוף. לא האמינו לי עד שחשבתי הלוואי ולא הייתי נולדת.
ודווקא הייתי הכי חכמה. וגם נקייה ומסודרת. אבל ביטחון עצמי נמוך מאוד. נעלבת בקלות.
מוזר חשבתי שאני כבר לא במקום הזה
אני אנסה להיות פזרנית קצת על עצמי כמו שהציע מוש
אבל אני קמצנית יהיה קשה

פשוט יום אחד אמרתי לבעלי, שאני לא טיפוס של פנאי... יש כל כך הרבה מטלות ומשימות בבית ובחיים שקשה לפרגן לעצמי משהו שאינו חובה אלא הנאה... קבלי את עצמך כמו שאת. תראי איפה זה מפריע.. אולי לא..

ועם זאת חשוב ביותר לא להגיד לאף אחד שמביא מתנה לא היית צריך, אני יודעת שזה מאי נעימות

גם אני הייתי ככה הרבה, ואז שאמרו לי את זה , זה מבאססס

 

וכן נטו עבודה עם עצמך, תשנני לך כל יום שמגיע לך להתפנק פעם ב... כי אם את אומרת ההפך משמע את לא 

שווה אפילו מאמץ קטן של השקעה...

 

כל בעל אוהב גם לתת, אז זה שאת גורמת לו הנאה בלהרגיש גבר ולתת לך ופנק אותך תורם רבות לשלום בית

וגם לאהבה שלך כלפי עצמך ומגיע לך.

אם את צריכה מספר, בכיף בפרטי..

נוראי לנשואים. כי הקאוצ'ינג כולו בא לומר לאדם לשים את עצמו והרצונות שלו במרכז, ובזוגיות אתה לא אמור לשים את עצמך במרכז. נתקלתי ברב שמלווה זוגות במגוון דברים כבר שנים ולטענתו קאוצ'ינג לנשוי זה מתכון לגירושין.

 

לא שזה בהכרח ויש ויש כמובן וזה תלוי מקרה, אבל לשיקולך

גם לרווקים!

אימון טוב נותן כלים לחיים טובים יותר.
לאדם טוב כשהוא מסוגל לנהל מערכת זוגית, וכן, גם להקריב מעצמו.
אימון לא אמור לשים את הרצונות הנמוכים של האדם במרכז ולהתעלם מהאחרים

סקרנית.

אני לא יכול לתת לך המלצה על עצמי. אז אתן לך המלצה על הבחור שאת מחפשת עליו.

 

ארבעה סוגי אנשים.

 

1. מודע.

2. שקוע.

3. תקוע.

4. מוכנע.

 

מודע - יודע שהוא בבעיה - ומטפל.

שקוע - יודע שהוא בבעיה - עושה הרבה ולא מצליח.

תקוע - יודע שהוא בבעיה - לא עושה כלום.

מוכנע - לא יודע שהוא בבעיה. 

לרוב, ברוב התחומים בחיים אנחנו נמצאים במצע המודע. 

לפעמים יש תחומים שאנחנו או שקועים או תקועים, ולפעמים, אנחנו נכנעים למצב ואומרים "זה מי שאני - אין מה לעשות". 

 

האדם המודע לא צריך קאוצ'ינג. 

השקוע והתקוע יפיקו תועלת רבה מזה.

לעומת המוכנע, שאין לקאוצ'ינג מה לעשות איתו. 

אלו אותם אנשים שמגיעים לטיפול או לאימון וכששואלים אותם למה הם פה הם עונים "אשתי שלחה אותי" "אמרו לי לבוא אז באתי".

 

אז כדאי לדעת, לאימון אין מה לעשות עם אנשים מוכנעים. 

 

בהצלחה!

מה זאת אומרת) להבין את הבעייתיות שבו ומכאן להביא אותו לרצות לטפל בעצמו

מה שיביא אדם אחד לא יביא אדם אחר.

להעניק לו השראה.
להאמיו בו.
לתת לו עוצמה.

זה ניתן להסבר בצורה יפה על ילדים.


את ודאי מכירה את הפתרון של מורים להפוך ילד מופרע לעוזר ראשי. כדי לתת לו יחס כמובן.
מעבר לכך יש עוד מבט.
המבט שאומר שמבוגרים לא נותנים בילד אמון , הוא רגיל לשמוע "איפה המפתחות? שוב אבדת?" או "למה עשית את זה" "מה הבעיה שלך?"..
הוא לא מאמין בעצמו.
כאשר מאמינים בו.. הוא מקבל השראה שהוא יכול לצאת מהמקום שלו..

זה עובד גם על מבוגרים.
כאשר נותנים אמון באדם והוא יאמין בעצמו ויוכל לפנות לאימון או טיפול. כי יש תקווה

זה נשמע משהו מאוד עדין, אבל לפעמים טעון מאוד.
האם זה משהו שהיית שמחה שישתנה? בך? בו? בעולם הזוגי שאתם בונים יחדיו?

וגם שמכל חוויה צומחים למשהו שלא היינו קודם.
אני רוצה שהשיחה תוביל אותנו למקום אחר- יותר ממצה ו
הרבה יותר מועיל ומחייה ומשפיע


והייתי שמחה אם אני אתחיל בשינוי ואשמח במכשירי
וממילא אני מאמינה שישפיע הלאה לטובה

וממילא תיווצר צמיחה.

אני רק לא רוצה להרוס את האידיאל שאני רואה שיכול להיות...

לנסות מאוד להבין למה בן הזוג מתנהג ככה

 

והעיקר אהבה מעל הכל

 

לאהוב כל הזמן

סליחה שאין זמן כרגע להאריך

אבל הבסיס הוא שזה יאמר בצורה של בקשה שלך, רצון שלך, צורך שלך ל... א ב ג
ולומר אותו מנקודת כמה שזה חשוב *לך* וכמה טוב ושמח זה יגרום לך להרגיש
וכמובן להדגיש שהסיבה לכל הנ''ל היא כי את כ"כ אוהבת אותו ורוצה שיהיה לך אפילו עוד יותר מהטוב הזה שנקרא הוא

אם תכתבי דוגמא ספציפית אנסה בל"נ לעזור בניסוח הספציפי

בהצלחה רבה יקרה,
שבת שלום ומבורך 🌷

זה נראה כאילו ענית תשובה עם פחות מ-17,864 תווים.

אתפלל על זה בעז''ה

תקשורת מקרבת. אם הבנתי נכון.
דוגמא : להשתמש במילים כמו חשוב לי ש, הייתי שמחה ש, לא להתייחס לאיך נאמר אלא ל-למה .

@נתנאל וייס
מחכה

לא כחלק מויכוח או לאחר ויכוח
אלא כשיושבים בנחת, מפנים לזה זמן ואפילו מתוך יציאה משותפת
להאדיר קודם את הדברים הטובים בבן הזוג, כמה את מעריכה ואוהבת..
וכיון שאת כל כך אוהבת, את מאוד תשמחי אם הוא ישים לב ל א, ב, ג כי זה חשוב לך ואת יודעת שאכפת לו..
לא מתוך התלהמות/ תביעה
הכל בחיוך ובשפה נעימה
מקווה שעזרתי

את בעצם מחפשת איך לגרום לשיח ביניכם להיות יעיל, איך אפשר להתקדם ולפתור בעיות ע"י שיחה, וטובה!
כשאנחנו רוצים "לשפר" משו זה בגלל שהוא לא מספיק טוב לנו כרגע, אנחנו רוצים לשנות או פשוט לשפץ קצת יותר את המצב הקיים.
כשאת ניגשת לשיחה עם בעלך, כשהמטרה של השיחה היא לשנות בו משו, אוטומטית, גם אם תיהיי הכי נחמדה בעולם, הוא מרגיש אשם ומותקף. מה עושה בנ"א מותקף? - מתגונן ומטיח חזרה. ומכאן עד לשיח מתלהם ופוגע, כמו שכתבת, קצרה הדרך....
מה עושים?
מתמקדים כל השיחה בך בלבד! לא מוזכרת המילה "אתה" על שלל הטיותיה בכלל בשיחה! הענין לשינוי הוא שלך בלבד! *את* רוצה לשנות בך משו, *לך* קשה עם ענין מסוים. *את* צריכה עזרה כדי לפתור מורכבות מסוימת. הבנת?
כשהבעיה היא בך, כשלך קשה - איזה בעל אוהב לא יהיה נכון לעזרה?!
בואי ניתן דוגמא משיחה אתמול עם אחותי :
בעלה עובד בעבודה של 10 שעות בממוצע כל יום. וכשחוזר אוהב לפעמים לצאת להתנדבות בארגון שהוא מאוד אוהב. אמממה, זה בא על חשבון קצת השעות שנשארו לו להיות עם המשפחה. אז היא ביקשה/התחננה/הסבירה/כעסה/בכתה.....
הוא הסכים איתה, השתדל , לא הצליח לעמוד בהבטחתו מעבר ליום יומיים, כעס עליה שהיא חונקת אותו ואומרת לו מה לעשות. ושתיהם פגועים, עצובים וכועסים.
ניסינו ביחד בטלפון לתמלל את השיחה בצורה שונה:
" אני חוזרת מהעבודה, נמצאת עם הילדים, ב"ה עם שגרת היום.... ומחכה כ"כ לשעות שלנו יחד, אני כ"כ אוהבת את הקפה שלנו יחד בערב. יש לי בעיה - אם אין לי מספיק זמן משותף של שנינו יחד - משהו חסר לי בלב, יש לי איזה ריקנות ודכדוך כזה.... אוף! למה אני תלותית בך כ"כ??!
אני צריכה שתעזור לי לסדר משו בתוככי - איך אני משחררת אותך יותר, אע"פ שקשה לי כ"כ. איך יכול להיות שכל כך הרבה שעות אני צריכה אותך איתי? מה עושים עם זה? איך אני אצליח לשחרר אותך וגם להשאר שמחה? אני ממש צריכה את העצה שלך פה..."
הבנת?
במקום שהוא יהיה אשם , שלא אכפת לו מהמשפחה, לא אכפת לו מאשתו, כל היום מחפש לצאת החוצה....
במקום זה - הוא עכשיו מגוייס לעזור לאשתו האהובה לפתור את הבעיה שלה... וכשהוא מגוייס לענין מרצונו - הכל נראה אחרת. ..
אז בינתיים אין עוד תוצאות מאחותי, אבל בפעמים שאני לקחתי נשימה, אזרתי סבלנות, ועבדתי ככה - זה היה משתלם ממש
אז מקווה שעזרתי לך קצת, ושיהיה בהצלחה!

1. למה?
2. כמה זה חשוב לי?
ויש עוד כמה שאלות שלא עולות לי עכשיו, ברגע שתענה עליהן הכיוון יהיה יותר ברור

השאלה איך בוחרים?
יש רשימה כזאת איפשהו?

למה את רוצה לעשות תואר שני
הרחבת ידע?
התקדמות במקצוע?
בשביל שכר גבוה יותר?

ההיגיינה ?ממש מתלבטת

אבל הצורך שלי לחופשה עולה על הכל כנראה.

תאמת אני יותר פוחדת שיהיה שוב מגבלות ואנחנו לא נצא לנופש 😕

הנגיף שורד מחוץ לגוף האדם מקסימום יום-יומיים, וזה עוד בלי שום חיטוי.

כלומר אחרי שבועות שבהם לא התארחו במלון חולי קורונה, אין שום סיכוי שיש שם זכר לנגיף

מיום ג' שעבר כבר מקבלים אורחים
בשבת היו בתפוסה מלאה.
אין מה לחשוש

באמת המחקרים אומרים שהנגיף שורד מחוץ לגוף האדם מקסימום יום-יומיים אבל כל פעם מפרסמים מחקרים שונים וסותרים את קודמיהם , ולא יודעת אם לסמוך על זה.

ואם לסמוך על החיטוי אז לא חושבת שאפשר לעשות חיטוי על כל המקומות שנגעו בהם חולי הקורונה באופן יסודי בבית מלון גדול.

אולי החששות שלי לא נכונות אני מכונה לקבל את זה.. אבל לא מסתדר לי בראש ללכת למלון שהיו שם חולי קורונה עד לא מזמן.

אני יותר מפחדת מכיוון שאני בהריון .. 

ולגבי המשפט האחרון שלי - אני פשוט מרגישה ממש צורך גדול להתאוורר.. להשאיר את בת השנתיים אצל ההורים, ולהיות בנופש עם בעלי לפני שאלד(שאחרי זה, זה ממש לא יהיה אפשרי).

באמת מתלבטים אולי צימר, אבל חשבנו לגוון קצת כי כל  שנה יוצאים לצימר..

 

 

 

 

 

והעובדה שאין ארוחות כמו מלון קצת העיקה .. 

מקום נהדר

וגם ציפורי בכינרת

כמי שנמצאת בבתי חולים וחשופה לסביבה גם של חולי קורונה, אני יכולה לומר לך בבטחון שאין מה לדאוג.
אני בטוחה שהצוות של בית המלון לא פחות מעוניין ממני וממך לעבוד בסביבה בטוחה. וכמו שהסבירו פה אחרי מספר ימים אין זכר להמצאות הנגיף במקום גם ללא ריסוס.
מי שרוצה 100% סביבה בטוחה שלא ייצא מהבית. כי כיום כל הדרכים והמקומות הם בחזקת סכנה ויוצאים רק אם אין ברירה. .

אפשר גם במסר.
יום מקסים לכולם

אני מכיר אחת, אבל החוויה שלנו ממנה מסתכמת במילה אחת- קטסטרופה.

אני לא איש מקצוע בשביל לענות בדיוק, אבל התחושה הכללית היתה של חוסר מקצועיות מצידה ושימוש בכלים לא נכונים.
במקום להגיד שהתכונות חיוביות והשימוש בהן לא נכון היא פשוט שללה.

אני יודע שאני מאד מעורפל, זה בכוונה

וצר לי על החוויה השלילית שלך.
יש לא מעט מטפלים לא מקצועיים,
לכן חשובה לי המלצה אישית טובה
והדגשתי שתהיה מקצועית,
ואני מחדדת, בשביל מי שעוד יראה ואולי תהיה לו המלצה,
הכוונה הכשרה מקיפה של תואר טיפולי
ולא סתם איזה קורס של חודשיים.
תודה

ונראה אם יתאים
תודה.

אז אשמח שתכתוב במסר.
תודה רבה!

הוא לא יכול להמשיך להתחרות לבד.

כל אחד והחבילה שלו.

ממש כך. צריך 2 לטנגו

שידבר לקיר. מה אכפת לך מה יש לו?
יש אנשים שאוהבים לעשות רושם ויחפשו אותו בכל מקום בלי קשר אליכם.
אם קשה לך איתם, ממליצה לך לא לבוא להורים שבת ביחד איתם. ככה כל אחד יקבל את היחס שלו.
מבינה אותך על הצורך שיאהבו את הילדים שלך. אני עברתי את זה אצל חמותי. פה זה שני אחים. אצלנו זה הילדים של הבנות עדיפים על הילדים של הבנים. וזה פוגע!
מה שעשיתי זה תפסתי מרחק. אבל אחרי שנים חבל שלא עשיתי את זה מוקדם יותר.
רק שזה לא מחייב שחמותך תעשה אפליה בין הנכדים. יכול להיות שזה סתם פחד שלך.

אין לי חמה האמת יש לי רק חם ו2 גיסות
הייתי רוצה לא להגיע שהוא שם הבעיה שהוא שם תמיד בכל שבת לפחות ארוחה אחת
הכי קל מצב כזה אבל לא פשוט צריך ליסוע לכבד גם את בעלי שרוצה .

זה באמת קשה, אבל אינלנו שליטה בזה, וחבל לכעוס.. פשוט לא להיפגש ביחד, רק במקרים ספציפיים..

אני באמת לא מבינה למה זה מפחיד אותי הרי אני לא מחוברת למשפחה בכלל
גרים מרחוק מגיעה כדי לכבד את בעלי מלבד אין לי קשר לא טלפוני או שום דבר אחר

"הילד לי הלך בגיל מוקדם יותר"
לא להתרגש, לשמור על קור רוח, לענות "לא משווים" ולהמשיך.

ככה כל פעם, כל פעם. בסוף זה יחדור. הוא יבין שיצאת מהמשחק.

שתי "תגובות" אפשריות
או התעלמות מוחלטת - גם בשפת גוף
או תגובות שישנו את הנושא ושיוציאו אותו רדוד וקטן מעצם התחרות.
במילה- או חוסר שיתוף פעולה מלא, או לתת נוק-אאוט

תבחרי במה שמתאים לך

לך יש אופציה אחת, התעלמות, את הנוק-אאוט צריך בעלך לתת

אני חושבת שהסוד זה פשוט להיות בטוחה שהילדים שלך הכי מקסימים ולשדר להם את זה. וזהו. מעבר לזה לא לעשות כלום

כנראה ידעך ויפסיק

איך ידעת אתה תמיד מפתיע...

אבל אין ביננו שום ויכוח ברוך השם.
עוד לא החלטנו כמה😅
אנחנו זורמים עם החיים ועם הכוחות הנפשיים שלנו

השאלה.

אופי משפחת המוצא של הבעל ושל האישה.
זה משפיע ומשליך במידה רבה על הדור הבא.

(מגזר, מוצא עדתי, מספר ילדים)

ב"ה לא מתווכחים בכלל למרות שאנחנו לא תמימי דעים בעניין.
הוא כמה שיותר אני רוצה לרווח.
כרגע ב"ה יש אחת קטנה ומחכים קצת

ב. זרימה משותפת
ג. יש לראות את הטוב בכל דבר.

ילדים זה לא תחרות, ולא קופון.

אם זה בכללי- אין מה להתווכח. כל פעם חושבים על המצב הנוכחי. אין טעם לתכנן.
אם זה לגבי התקופה הקרובה אם כן או לא זה תלוי בנתונים. אני מאמינה שלהרבה זוגות יש את זה.

אצלינו- בינתיים ב"ה הדיון יותר כמה לרווח ולא אם להביא עוד ילד או לא...
בעלי תמיד רוצה לפני אבל הוא נותן לי להחליט כי בסופו של דבר העול נופל בעיקר עלי ולו בגלל סיבות ביולוגיות- בהתחלה.
ב"ה ההבדלים עד היום לא היו משמעותים חצי שנה בערך.

ב"ה לא מתווכחים.
בעלי רוצה מס' ילדים יותר גדול ממה שאני רוצה, אבל הוא מבין שיש נשים שמתאים להן לגדל משפחה ברוכת ילדים וצפופים, ויש נשים שלא מתאים להן, ולכן הוא די זורם איתי.

כלומר- זה לא לגמרי בידיים שלנו...
נניח אני רוצה 8 והוא רוצה 10.
מה זה אומר?
איך בכלל אפשר להחליט מראש?
כאילו זה תלוי בנו.
אני מבינה שלפעמים צד אחד מרגיש שהגיע הזמן לעוד ילד והצד השני לא.
אבל להתווכח על מספר הילדים?
למי זה עוזר...

שלושה אחרונים עם רווחים. בעלי הבין שאני חייבת התאוששות לפחות שלוש ארבע שנים.
לי זה מספיק לבעלי לא. אבל מכבד.

אני רציתי יותר. הוא פחות.
הוא מעולם לא דחף או ביקש.
כשהרגשתי שאני מוכנה לעוד אחד עודדתי אותו ובסוף הוא זרם. לפעמים ביותר חשק לפעמים פחות.
אבל נראה לי שהוא מיצה את הסיפור של עוד ילדים.

למה להחליט כמה ילדים רוצים מראש? את לא יודעת איך יילך לך...
שאלתי את האיש שלי לפני שהתחתנו כמה הוא רוצה והוא אמר 8. אמרתי לו מה??? כזה הרבה? הוא אמר חשבתי שזה מה שרצית לשמוע... חחח
לפני שילדתי חשבתי שאני רוצה 5 כזה... 6 גג.
עד לא מזמן (הילדה בת שנה אוטוטו) אמרתי לכל מי שרק רצה לשמוע שאני סגרתי את הבסטה! נגמר! די! לא יכולה עוד אחד! אחת זה מפסיק לי, כיף לי ככה וקשה לי מדי ככה. והנה, החיים מתקדמים, ונהיה יותר קל, ואולי אולי כן בא לי עוד אחד. לא עכשיו! בעתיד... אבל רק אחד!

וזה מצחיק כי תמיד צחקתי על בת דודה שלי שאחרי כל לידה הכריזה שזה האחרון. והופ עוברים שנתיים והיא שוב בהריון... והנה הפכתי להיות כמוהה.

ולסמוך על הקב"ה שמה שהכי טוב זה מה שיהיה

אבל בסופו של דבר אנחנו בדרך הנכונה (כלומר שלי 😋)