פורום נשואים טריים (עמוד 243)

א. אסור לפרסם פה
ב. זה לא חידוש גדול
ג. זה לא כזה זול

ואתה צריך להזמין יומיים מראש

ראיתי פעם, לא מתאים לכולם

באושר עד
שבוע שעבר היה בערך 2000 חתיכות בסניף שהייתי
אומנם יבוא
אבל מהדרין

או שלוקחות על כל עיצוב 200 שח. זה יקר מידי.

לא יודעת מה לעשות

קונים צלופן חזק, קצת פרחים מיובשים, סרט בד בצבע תואם.
הייתי עושה לך בכיף... מתה על הדברים האלו.
מה המתנה?

אפשר לעצב לבד..לוקחים קרטונים ומכסים אותם בנייר יפה ועל זה מניחים את הדברים ועוטפים..

אם קונים כלי בית או משהו בסגנון אז פוקס הום עושים זאת יפה...

ממליץ להשקיע כסף ואנרגיות בדברים יותר חשובים..
וגם לחסוך..

מי זוכר אחר כך איך המתנות היו מעוצבות וכו'..

הדברים נכתבו כנקודה למחשבה ולא חס וחלילה ככעס.

העיקר שיהיה במזל טוב עצום

גם אני חושבת ככה, עדיף בכסף הזה לקנות לזוג דברים מועילים יותר.. אבל זה לא בשבילי, אני רק מנסה לעזור️

אלא פרקטית. אין לך כרגע מי שיעשה את זה, תני לי לעזור לך...
מה המתנה? צריך בסיס?

אחת של איפור אחת של בשמים, צעיפים, תיקים וכו׳ כבר קנינו הכל רק נשאר לעצב יפה. הבעיה שאנחנו מגיעות יומיים לפני מחו״ל אז אין מצב שאנחנו מספיקות לעצב לבד, או לעצב כאן כי זה יהרס בטיסה.
התקשרנו לכמה וכשהם ראו מספר של חו״ל דפקו מחיר כאילו שבמקום עלים על העצים גודלים כאן דולרים..
וחמותי פשוט חייבת את המושלם, משהי מקצועית והכל. ה׳ יעזור

בנוסף, לא לערב את הילדים בשום דבר שבינך לבין הגרוש, וגם אם הילדים רוצים להתערב-להבהיר להם שזה לא עניינם.

וכמובן, לכבד את הגרוש בעיני הילדים...

**הוא** יערב את הילדים בכוח ויסית אותם. הם לא ירצו להתערב אבל הוא יתסיס ויסכסך. מזה בדיוק אני פוחדת.

לפעמים אנשים נשואים לא מוכנים ללכת לייעוץ וכדומה, אבל כשמפרקים את החבילה- ובכל מקרה עוד מעט כבר לא יחיו 24 שעות יחד-אם עובדים נכון-אפשר להסתכל יותר אובייקטיבית...

 

אה, וכמובן, גם אם תעשי כל מה שהמלצתי-עדיין בכל סיטואציה הרבה יותר טוב לילד לגדול בבית יציב עם הורים שאוהבים אחד את השני-אין מה לעשות....

רק לאחל המון בהצלחה..

ותפילה שהכול ילך על הצד הטוב והמועיל ביותר

אם את מתכוונת לעשות אקזיט על הגרוש שלך ולנצל את החוק שגם ככה לטובתך..תהיי בטוחה שהוא יילחם..
אני מקווה מאוד שהוא לא ייפגע בילדים כי אסור להכניס אותם לזה אבל שדוחקים מישהו לפינה התגובות שלו לא הגיוניות.

נראה לי שאתה מדבר יותר מדי מהכאב הפרטי שלך.
אני לא מרויחה שום יתרון כספי מהמצב, זה ברור שתהיה ירידה ברמת החיים חומרית וגם נפשית. לשנינו. זו בהחלט לא סיבה להתגרש, כמה הזוי לחשוב ככה!

זה יפה שאתה מבין שאסור לערב את הילדים .
הוא, לא מבין את זה .

יש מצב בגירושים שמי שהכי אוכל אותה זה הגבר.
יכול להיות שזה מה שגורם לו להילחם.
לדעתי הוא בסוג של מצוקה ולכן נלחם בך..והוא רואה בך אוייבת..
תנסי להרגיע..
אני בטוח שהוא יראה שאת לא נלחמת בו זה יגרום ליותר שקט ברמה שתוכלו לנהל סוג של שיחה.
או לשלוח או לגירושין
אבל מישהו חייב לעצור את המלחמה
וכן אני אומר את זה מהכאב שלי

אני רק מתרחקת. ורוב הזמן גם הוא.
לא נלחמת, לא מתעמתת, להפך, בורחת מזה כמו מאש.

גירושין הם אובדן של אחדיות, של שייכות ומשםחתיות לילדים אבל ודאי שלא אובדן של אחד ההורים, את לא אמורה ללכת להם בשום מצב.
בהתייחס לשירשור הקודם שפתחת אני חוששת שהצעד שלך נובע ממצוקה ותסכול ולא מהמקום הנכון, גם כאן הגירושים נתפסים אצלך כבריחה מהצרות ולא כפיתרון אחרון. ולכן אני בזהירות אומרת לך לבדוק קצת יותר עמוק אצלך, מה גורם לך לרצות לברוח ולא להתמודד, האם יש אפשרות מבחינך להתחשל ולהתמודד עם ההבעיות עד שיעלמו.

אמרת שבעלך מאיים שלא תעזבי אותו, זה נורא אבל תחשבי רגע גם שיש לו פחד מאוד גדול מהגירושין. לא יודעת מה הסיבה אבל תנסי לקחת את זה ולמנף את זה לעבודה זוגית.

אני מצטערת שהייתם אצל יועץ זוגי לא טוב ואני באמת חושבת שצריך מישהו שיקח אתכם יד ביד ויפתור יחד אתכם את כל המשקעים האלו.

לא יכול להתקיים כאשר בתסריט שלו אני אשמה ואחראית בלעדית (! )והוא לא מוכן לשום עבודה עם אדם חיצוני, וכל השיחות בינינו מסתכמות באת ואת ואת ואת אשמה, רעה, אגואיסטית. ללא שום הקשבה לקשיים שלי, ביטול וזלזול בהם.

כתבת האם אני מוכנה להתחשל ולהתמודד עם הבעיות עד שייעלמו.
הבעיות לא נעלמות, הן רק מחריפות ואין עם מי לעבוד עליהן.
אני גם יכולה להתחשל, אבל איך מחשלים ילד בן 13/14 שאבא שלו הפסיק לדבר איתו לפני שלושה חודשים? ושמתקשר איתו רק בצורה אלימה?
ואיך מתמודדים עם שבתות שאני לבד והוא 90% מהזמן נעול בחדר העבודה או ישן?? ועוד ועוד לא נראה לי שהבנתם בכלל באיזה קשיים מדובר.

הלוואי הלוואי שהיה לי עם מי לתקן. אבל מבחינתו רק אני המקולקלת.

בתחום.

 

שילוו אותך צעד צעד ברכבת ההרים הזו.

 

אי אפשר לבד.

המציאות שאת מתארת קשה קשה מנשוא.

 

אם את מאיזור המרכז יש לי שם של עו"ד וגם של מגשרת מדהימה.

אני תמיד ממליצה על גישור ולא עו"ד, אם תרצי אעביר לך בפרטי את המספר שלה.

 

הלב איתך, שולחת לך המון המון כוחות :חיבוק:

מזעזע מה שעובר עלייך ומאוד כואב וקשה! תזכרי שהקב"ה שם אותך במצב הזה והילד בן ה14 שיש חו אבא שלא מדבר איתו למעט תקשורת אלימה קיבל גם אמא רגישה מאוד ומכילה.
אני רוצה להגיד לך קודם שתצאי מנקודת הנחה שאם הקב"ה שם אותך בסיטואציה המטורפת הזאת סימן שיש לך כוחות נפש מאוד מאוד גדולים ויכולת להתמודד ולעמוד בניסיון, אחרת לא היה שם אותך שם.

את יכולה לעשות המון גם בלי שיתוף שלו ולנסות לפתוח אותו בעצמך בחוכמה.
אני באמת לא מכירה את כל המצב וזה גם בלתי אפשרי לעשות את הכל בכתב בפורום אבל בכל מקרה כיוון שזה מה שקיים אני אשתדל להציע לך פתרונות כאן, אולי יעזור, הלוואי הלוואי שכן.

לגבי את אשמה ואנוכית וכל הברכות שאת מקבלת ממנו, את יכולה להוציא את הרגש ולבדוק בתכלס על מה התלונות? תנסי לבוא לקראתי, ממש להכריז ולעשות. אם תהיי יותר ספציפית אפשר לנסות למצוא דרכים להוציא ממנו את התחושות הקשות האלו.
ברגע שהוא אומר את הדברים הקשים האלה, אם זה מתוך כעס עדיף לשתוק ולהתרחק אבל אחרי שנרגע לנסות לפתור.
את יודעת להגיד מאיזה מקום מגיע הדיבור וההתנהגות הזאת? הוא למד את זה בבית? הוא ככה עם שאר הסביבה או רק המשפחה הקרובה?

לגבי הילד בן ה14, לעטוף אותו בהמון אהבה וחום, להגיד שלפעמים אנחנו מתמודדים עם מצבים מאוד קשים וכואבים ולא תמיד זה תלוי בנו, לשמוע את התחושות שלו ולנסות ליצור אצלו אמפטיה כלפי האבא כמה שזה אפשרי בסיטואציה הזו.

לגבי שבתות, אולי זה תוצאה של הריחוק שלו, כרגע נראה לי שזה גם לטובה עם הדרך שבה הקשר שלו עם בני המשפחה מנוהל. לדעתי את יכולה לזרוק לו בעדינות שתשמחי מאוד אםהוא יהיה יותר שותף ושישב איתכם בשבת, לראות אותו ולהנות ממנו. אבל אם הוא ממשיך בהתנהגות הזאת תנסי את להוציא את המקסימום מהשבת בלעדיו כרגע. לא ממקום כועס או מתקומם אלא בחוכמה, לייצר חוויות עם הילדים שלך, אוכל טעים במיוחד ולפנק אותם, תעמיסי עליהם אהבה ותנסי לעבור את השבת בכייף גם אם זה רק איתם.

את באמת עוברת כאן משהו מאוד מאוד לא קל ויש לך את כל הסיבות לפרק את החבילה אבל יש לך גם הרבה סיבות להילחם ולהצליח. מתפללת שהקב"ה ישלח לך המון כוח וחוכמה להצליח לנהל את זה.

מעבר לכל התוקפנות הוא בעצם רוצה הרבה חום וקירבה, שאני לא מסוגלת לספק לו כשאני פגועה וכשהוא מתייחס בזלזול וביטול למה שמפריע לי.

סה"כ הגיוני
אבל אני לא רובוט
יש לי רגשות. יש לי צרכים.
גם אני זקוקה לחום ורגש ומרגישה שמקבלת כלום מזה. ואף ההפך.
אינטימיות גופנית דורשת יכולת לקירבה נפשית, שלא יכולה להתקיים כשיש זלזול, ייחוס כוונות רעות, והאשמה תמידית.

אני שמה את האינטימיות הגופנית רגע בצד כי היא צריכה להגיע ממקום שלם ושניכם מסכימים על זה אז זה בץכבר סגור.
השאלה איך מגיעים למצב הזה שיש כאן שני אמשים פגועים שבסך הכל רוצים חום ואהבה.
את מתרחקת כי את מרגישה את הקרירות והתוקפנות והוא פותח מלחמה כי הוא מרגיש ריחוק.
אפילו שאת צודקת, תוותרי לו על הצעד הראשון, הוא כנראה חלש מידיי כרגע כדי לתת ולהתגבר בשבילך, תתגברי את בשבילו. תגידי לו אני כל כך רוצה להיות קרובה אליך ולהראות לך כמה אני אוהבת אותך בלי האשמות, אם קשה לך במילים כרגע (וזה באמת מאוד קשה לפתוח את זה במילים חמות אבל אחרי שתוציאי את זה תראי שהלב יפתח לכיוון הזה) בכל מקרה אם קשה במילים תתחילי במעשים, תבשלי במיוחד בשבילו משהו שהוא אוהב ותגידי לו הכנתי במיוחד בשבילך, כי אני רוצה שיהיה לך טוב ושתהיה שמח. זהו. בלי לבקש כלום בתמורה, הוא יהיה בשוק בהתחלה אבל אם תתמידי בזה הוא יבין שכת באמת רוצה לטובתו וזה ימלא אצלו את החוסר הרגשי העצום הזה ואת תראי מזה רק רווח ובעזרת השם הוא יפתח אלייך ויסכים לנסות ולשנות בשבילך אחרי שיראה כמה את באמת רוצה בטובתו וגם יהיה לו יותר טוב בעצמו שהוא יוכל גם לתת.

זה קשה, זה לא פייר, בהתחלה באמת צריך להיות רובוט, אבל תלחמי ברגשות האלה כי זה מה שנכון לעשות, כי את בונה ולא הורסת. תמיד יותר קשה לבנות משהו מלהרוס אבל זה משתלם יותר מכל אפשרות אחרת.
אני מבטיחה לך שגם הוא רוצה בתוכו שיהיה לך טוב ומאוד מתסכל אותו שהוא לא מצליח לתת לך את זה. את עוד תקבלי ממנו טוב אבל זה בשבלב השני. תהיי את החזקה בשבילו ובשביל המשפחה שלך ואני בטוחה שתצליחי

קשה לי נורא עם איך שהוא מתייחס אליהם. כשניסיתי להעיר בעדינות הוא טען שאני מסיתה אותם נגדו ולא התייחס בכלל.

זה גם מאוד פוגע, ופה חיזורים מצידי לא יזיזו כלום.

אבל זכותו לנהל את מערכת היחסים שלו עם הילדים שלו כמו שהוא מוצא לנכון.
השאלה האם להתקומם מולו תעזור לילד או לא.
מאוד מאוד תלוי סיטואציה. אם ההתקוממות לא תעזור לילד את יכולה להביע מחאה ושאת לא מסכימה בדרכים אחרות כדי להעצים את הילד ולא לצאת נגדו. אני חושבת שגם זה ישתפר ברגע שהפיצוצים יחלשו אצלו.
ואני לא חושבת שאת מחזרת אחריו, שימי את האגו בצד. את עוזרת לו כי הוא כרגע לא מסוגל לעשות זאת בעצמו. זו לא חולשה אלא ההיפך.

ואני חושבת שזו בכלל לא זכותו לעשות חרם על ילד. יש גבול לכל תעלול. בעיני זו התעללות.
ולחשוב שלמרות הטירוף הזה, אני לא מסיתה בכלל! ומשתדלת מאוד לא לשבור את המילה החינוכית שלו, וזה לא הדדי כי הוא כן שובר מילה שלי מול הילדים .

אין לי בעיה לעשות את השטיקים הקטנים הללו של תשומת לב אליו, אבל אני מרגישה שזה כמו פלסטר על גידול ממאיר. ושהוא יחשוב שהנה סלחתי, ואפשר להמשיך עם האלימות הנפשית שלו. כי אני סבבה עם זה.

שולחת לך חיבוק וכוחות.
את נשמעת אשה מדהימה וחזקה שמתמודדת בגבורה ומנסה לשמור על שלמות הבית ולדאוג לילדים.
כל כך כואב לשמוע את המצב שלכם.

נב"י ונגמרו השמות, כתבו לך דברים כל כך חשובים ונכונים, אני מסכימה מאד עם הדברים ומוסיפה.

האם ניסית ללכת ליעוץ באופן אישי בלעדיו?
זוגיות זה מערכת של 2. תמיד!
אי אפשר שצד אחד יהיה נותן ואוהב והשני שונא ומכאיב. יש דינמיקה ביניהם. היא נוצרת מדברים קטנים, מילים, רגשות, פעולות, ולפעמים מתקבעת במשך שנים.
אבל כל עוד אתם נשואים אפשר לנסות לשנות את הדינמיקה הזו לטובה.
גם אם תחליטי בסופו של דבר להתגרש, חשוב שזה יהיה מתוך הבנה משותפת של שניכם שלא מתאים יותר ככה לחיות ושאתם רוצים להפרד באופן מכבד בלי לפגוע בילדים כמה שניתן.
גם אחרי שמתגרשים ממשיכים להיות בקשר סביב הילדים ועניינים כלכליים וחייבים תקשורת וכבוד בסיסי לכך.
ולכן הכרחי להגיע ליחסים תקינים ביניכם (לא מתכוונת ליחסי אישות) גם לפני החלטה על גירושין.

לגבי היחס שלו לילדים, נשמע שהוא "משתמש בהם" במלחמה שלו נגדך. הוא יודע כמה הם חשובים לך וכשהוא פוגע בהם או מתעלם מהם, על ידי זה הוא מושך אותך לזירת הקרב. שלא תיעלמי לו. נשמע שהוא מעוניין בקשר איתך וגם איתם אבל אין לו כלים לקשר נכון ובריא, לכן באופן לא מודע הוא פוגע בך ובילדים. זה קורה הרבה שהילדים נכנסים בין ההורים וצריך ללמוד איך להמנע מזה.

מציעה לך מאד ללכת ליועצת זוגית רק את לבד. תעלי שם את הכל ותקבלי הבנות וכלים איך לנהוג.

בהצלחה יקרה!
אם תרצי מוזמנת לפרטי.

בעז"ה תוכלי לקבל כלים לנסות לשקם אבל גם אם ח"ו לא ותלכו לכיוון של גירושין צריך לדעת איך לעשות את זה נכון.

הילד מקבל איזו עזרה? אני חושבת שגם הוא צריך. זו התמודדות מאוד מאוד לא פשוטה בגיל שלו.

עצוב לי לקרוא אותך. הלוואי ותצליחו למצוא דרך.. בהצלחה!!

את פוחדת ממנו והולכת על קצות האצבעות. תפסיקי. זה רק נותן לו את הכוח והחוצפה להמשיך ככה.

לגבי כל הרגשות השלילים שיש לך כלפיו מהיחס שלו *אליך*, מה אומרת המטפלת הרגשית שאליה את הולכת?

כדי ״לנקום״ בך ולתת לך להמשיך ולהרגיש כאילו את הרעה והאשמה בכל. כל מה שנב״י כותבת יש בזה הרבה חוכמה. הרבה מאיתנו כאן כולל אני נמצאים במצבים כאלה. החוכמה היא לא להיות צודקת כל הזמן אם כי אני מאמינה ויסלחו לי כאן הגברים, שבדרך כלל אנחנו הצודקות. אבל כאן זה לא עוזר. את לא נמצאת בבית משפט. את נמצאת במצב משפחתי מאוד מורכב ורגיש. תשאירי את ההתנהלות שלו עם הילד לו. אל תתערבי. תזמיני אותו כמו שאמרו כאן לפניי לשולחן שבת. תכיני משהו מיוחד שהוא אוהב. ברגע שקט ורגוע תנסי לערב אותו עם הילדים. משהו כמו בואו נשיר שיר או נשחק משחק קופסא. זה מאוד מרגיע את הרוחות. ומשם תנסי לבנות. תשתדלי לא לחזור לצורת התקשורת שהיתה עד עכשיו- הוא מעליב את נעלבת ומתרחקת. הוא מסתגר ומתנקם בך דרך הילדים. וכו. אלא תנסי דרך תקשורת חדשה. כזאת שלא נעלבים ולא מעליבים. הצלחה רבה! זה קשה וכואב אבל שווה לנסות

באמת חושבת דבר ראשון ללכת ליעוץ אישי שיחזק אותך ייתן לך כלים.
אם תחליטי סופית על גירושין תתייעצי עם אנשי מקצוע, עוד לגירושין ואיש חינוך לילדים לפני שאת מתחילה את התהליך
שיהיה בהצלחה רבה!

האם מדובר בקשיים פטלוגים? כלומר, איזה שהיא מחלת נפש, או אישיות בעיתית. או שמדובר בקשיי תקשורת בינכם?

אם מדובר במצבים פתלוגיים, אני בעד לחתוך בתבונה, תוך ליווי וסיוע.

אם לא במצב פתלוגי, אני חושבת שכדאי להפנות את כל העבודה פנימה, בכלל לא לחשוב מה הצד השני צריך לתקן אלא מה אני צריכה לתקן? למשך תקופה להתמקד רק בזה ובאמת לשנות ולתקן. מאמינה שזה יחולל פלאים.

מתכון...יש/ אפשר?

קילו גבינה לבנה
חצי קילו גבינת שמנת
חצי כוס קרונפלור
חצי כוס קמח
חבילת פודינג וניל
שצי חבילות שוקולד בלונדי נמס
קרם אגוזים
6 ביצים
מערבבים הכל טוב אופים בערך שעה ורבע על 150 160 עד שיציב בצדדים טיפה רוטט באמצע ושחום
מחכים שיתקרר ומחלצים מהצבנית

נראה לי שפעם אחרונה אכלתי עוגת גבינה זה היה במוצאי יו''כ בטירונות שגרמה לי לצום עוד שלשה ימים. קיבה שלי לא מעכלת את זה

אוכל עוגת גבינה בצאת צום חחחח

לא ידעתי!

מתי אוכלים את זה בשבת?
זמן יחיד שאני לא בשרי בשבת, זה לפני התפילה...

זה פלאפל????

וואייי אם לא היה עכשיו לילה וואייי

כשאני תולש ומגלגל את בשר משמן את הידיים. זה השמן היחיד שיש.

מה קרה למנגל????? 😱

תזמין אותנו פעם ..

כי כידוע בנושאי טהרת המשפחה, קיימות
פסיקות והנהגות שונות.

ובמקרה של שאלות על הנכתב?

 

 

כתוב ליד ורוצים לדעת הלכה פסוקה לפעמים ריבוי דיעות יכול לבלבל

לנהוג.

ואין דבר כזה שאין אישה באיזור.. תמיד יש חח

תמיד יש נשים השאלה מה הן יודעות...

בשיעורים כאלה צצות המון שאלות ועם רב אין מצב להעלות את הדברים האלה.
ממש חבל לפספס.
זה גם בכלל לא נשמע לי צנוע או רצוי.
אנחנו לא חיים בחלל.
יש הרבה נשים מוסמכת שבשמחה יסכימו להגיע אליכם להעביר שיעורים.
אם תרצו אוכל להמליץ על כמה כאלה.

אם אפשר לקרוא סיכום במקום שיעור- למה לא ללמוד לבד וזהו? יש היום לא מעט ספרים וחברות בנושא.

שיעור פנים מול פנים תמיד נשמע אחרת, רמת ההבנה אחרת, פתאום צצות שאלות וכו

ללכת לפי פסקיו?

ולא כשזה כתוב בכל מיני ספרים, על פני מלא עמודים...

יש שירצו פירוט והרחבה ויש שרק את ההלכה למעשה, יש שרוצים פריסת הדעות השונות ויש שרק יגידו להם מה לעשות בלי לבלבל ועוד ועוד.

כל זה משנה גם למי שייך שילמד.

מגבר.
זה ממש מביך....

ולגבי חוברת- לא רואה עניין. לא חסרות....

מעבר לזה אחרי כ-10 שנות נישואין אני מגלה שיש פער כל-כך גדול בין הפסיקות ויש כל כך הרבה פסיקות שהן "כל מקרה לגופו" שדיעור כזה נראה לי מיותר בהנחה שהוא פונה לנשים דתיות שהיו אצל מדריכת כלות לפני החתונה (לא חוזרות בתשובה).

אולי יכול לעזור שיעור אחד בפתרון לבעיות הלכתיות נפוצות כמו התמודדות עם אמצעי מניעה שונים וכד'....
מידע יותר רפואי- הלכתי.

ואם יש איזשהו פסק של רב היישוב, היא תדע לאמר

יש נשים שיודעות את ההלכה ומסוגלות להעביר שיעור טוב בנושא ויסכימו לנסוע בשביל זה.

עוד כמה שנים ממש לא רבות הבת הבכורה שלי תלך לאולפנא.

ואני שואל, למה צריך ראש אולפנא גבר? זה קצת ישמע פמניסטי מצידי אבל היום יש ים נשים תלמידות חכמות עם יכולות ניהול מצויינות. למה שלא הן תהיינה הדמות המובילה? הרי אין יותר נכון בהבנת נפשן של הבנות מאשר אישה לא?

קצת משונה לי שבעולם של היום ראש אולפנא לבנות הוא בכלל גבר.

מכירה כמה אולפנות שעם פרישת ראש האולפנא מפאת גיל / יציאה לגמלאות, נכנסות נשים לעמוד בראש האולפנה.

 

 

כך גם באם האולפנות, אולפנת כפר פינס, במקום הרב צהר.

 

הרבנית שלומית שילר- ראש האולפנא – Ulpana Kfar Pines

 

 

ספתיפית לגבי מנהל- זה קצת שונה.
ממנהל נדרשת המון שעות עבודה+ תואר שני. להרבה נשים זה לא מתאים להן לפחות עד שהקטן כבר גדול.....

בכללי- יש מחסור במנהלים בכל הארץ ובכל המגזרים.

לדעתי עדיף הרבה יותר לבנות מחנכת מאשר מחנך. לא בגלל שזה "תפקיד נשי". פשוט כי זה יותר נכון ויעיל.

קצת חושש מזה לא יודע למה......

אבל 2 גם בעייתי.

אבל הם בעיקר עוזרים לקליטה,

אין כמעט סינון. כאשר תגיע משפחה שלא מתאימה הם ישקפו לה מדוע הם חושבים שלא מתאים לה להצטרף.

לא חושב שדחו אצלנו מישהו מלבד מקרים בודדים

תורניים כחילונים, ימיניים כשמאלנים. יש מקומות שלא מקבלים כי כיסוי הראש קטן מידי ויש כי הוא גדול מידי...

רק מוודאים שלא יגיעו להם משפחה של עבריינים לישוב.
והיו סיפורים כבר

הרבה יותר קל לבדוק את אורך הזקן/הכיסוי ראש, מהאם האדם (עם הזקן הגדול/תואר שלישי במנהל עסקים+בכיר בחברת הייטק) הוא פדופיל.

(הייתי כותב משהו יותר חריף, אבל חושש מאווטינג)

מה ההגדרה של הערסים אותם נעדיף דלא להכניס?

איזה עולם...

לא כל אחד מתקבל

ויש גדלים מסויימים שיש לפי החוק צורך לעשות ממש מבחן כזה דרך מכון

אולי יש תקנון.
אולי יש דרך קבלה לחברות באגודה שיתופית או כלכלית

יש מקומות שהועדה רק מפקחת, שלא תגיע משפחה נניח עם עבר פלילי. ויש מקומות שממש עושים הצבעה בתוך הועדה מי בעד לקבל ומי נגד, אצלנו לדוגמא פסלו כך הרבה משפחות טובות. לצערי.
במקרה הצורך העיפו גם כמה משפחות.. (פדופילים וכו)
שמעתי ממשפחה וחברים על כמה יישובים שהם היו בהם בוועדת קליטה ואחרי שהיו שבת ביישוב אמרו להם שהם מקבלים את כולם אבל רוצים לראות/להכיר את התושבים החדשים (-:

הרי בארץ ישראל האדמות הן של המדינה איך יישוב יכול להחליט את מי להכניס ואת מי לא!? כאילו... זה לא שלהן..(שואלת ברצינות)

ומי שרוצה לבוא יכול לגור בכל מקום. השאלה אם את רוצה לגור במקום שלא רצו אותך בו?

אם אני לא טועה..
עד משהו כמו 400 משפחות אפשר לעשות ועדות קבלה

הוא שישוב יותר יצליח, אם לתושביו טוב ביחד. אם יש להם בסיס אידיאולוגי משותף. אם כלכלית הם מסוגלים להחזיק מעמד (ולעזור אחד לשני במקרי הצורך). וכד'.
לכן המדינה השאירה את המציאות מלפני קום המדינה, שקיבוצים/מושבים (בשונה מערים) מוקמים בד"כ ע"י תנועת התיישבות, שבדרך כלל היא שייכת לציבור מסויים ואפילו מפלגה מסויימת. ע"מ להבטיח את היחודיות - מאפשרים לחברי האגודה, להחליט מי יבוא אליהם. כמובן שזה קריטי ביותר בקיבוץ (שלפני ההפרטה) שמתנהלים כמשפחה אחת, פחות במושב שיתופי, שמתנהל כמשק אחד ועוד פחות במושב עובדים או בוודאי ישוב קהילתי - שבסופו של דבר כל אחד חי לעצמו.

לצד ההגיון שהסברתי, יש לזה גם חסרונות רבים. אחד מהם זה גאווה. השני, שלא פעם ציבורים שלמים שיכלו להיות חלק מהעשיה, הושארו בחוץ.

ואז חברי האגודה יכולים לבחור מי מתקבל ומי לא.

בפועל, היום זה די אפור...
ביהמ"ש לא מתלהב מהעניין....
חלק מהוועדות לא ממש "חוקיות"....

בשורה התחתונה- הרבה מהמקומות הקלו את התנאים. יש מקומות שזה יותר חותמת גומי (הגדולים בדר"כ).
מצד שני, רב האנשים לא רוצים לגור במקום שלא קיבלו אותם גם אם ביהמ"ש יהיה לצידם.....

בפועל, רוב היישובים הולכים ונהיים יותר ויותר מגוונים.
ברגע שמגיע הדור הבא ומגדילים מאד את היישוב הוא מתגוון באופן טבעי....
יוכיח את זה כמעט כל יישוב ותיק ביו"ש.

היום יש לא מעט כבר מושבים וקיבוצים שש פותחים את דלתותיהם לדתל"שים.
שמה העסק יותר מורכב בגלל העניין הכלכלי- בן ממשיך וכד'.....

רימון משתמשים בתוכנה של ספארק, גובים עליה יותר כסף, ובתמורה מספקים מוקד תמיכה טכנית שיכול לעזור בכל קושי.

 

אם את לא זקוקה למוקד הזה, ובתכלס באמת שאין צורך (את כל הפעולות ניתן לבצע באינטרנט), אז לכי על ספארק.

ובאיך לחסום פרצות.
אבל כן זה אותה תוכנה בגדול פשוט עם הזמן כל חברה פיתחה את שלה

זה אותה תוכנה

כמו חלב תנובה וחלב טרה

נטספארק מכרו לרימון.

ההבדל הוא - נטספארק יותר זול
רימון - יש תמיכה טכנית טובה יותר

...

כן. יש לי ידידים. אין בינינו כלום חוץ מחברות. האיש שלי סומך עלי, אני סומכת עליו. (ולא חסרות בנות יפות בעבודה שלו)

והאם זה יכול להידרדר ההלכה אומרת שזה לא מתאים. להגיד כבר אומר שאין אפוטרופוס להראות אז זה יכול להידרדר.
האם זה קיים (עכשיו אני שם לב שזה גם נשאל) כן. לצערינו.

התנהלותך היא נגד ההלכה והדרכות הנביאים וחז"ל

דעת תורה. שולחן ערוך.

יש סייגים שצריך לשמור.

 

אם אדם יוצא לעבוד בחוץ עם עובדת משרדו ובדרך עוצרים לאכול זה אולי משהו אחר

 

אבל יחסי ידידות עם המין השני, לברוח כמו מאש.

למה אמורים גבר ואישה לא נשואים לנסוע יחד? קורה שנוסעים עם טרמפ מהעבודה אבל מה שברור שאסור שזה יהפך לקבע. ומה שברור לא לעצור לאכול לבד לא לשתות קפה. אוכל וקפה זה דבר ראשוו שמקרב

גם אני אוכלת במעורב אבל משתדלת לא לשבת ליד גברים כמובן
אבל לאכול זוגי ממש לא בעבודה וקל וחומר לא בחוץ

זה קיים, אבל זה לא תקין.
בעיני מישהי כזו ממש יורד לי ממנה מבחינת כבוד וצניעות, דוסית ככל שתהיה, אפילו אם זה מנהג המקום.

באש לא משחקים

לא אשת איש...
מה אתם אומרים...

ידידות גם מספיק.
למה אנשים לא מפחדים להכניס את עצמם לניסיונות?
ושלא נדבר אם זה מותר.

אשתי יודעת שבתכלס אין הבדל מבחינתי בין ידידים לידידות, בין חברים לעבודה לחברות לעבודה. השטן עורב בכל פינה, ולהגיד לי שאסור לי ידידים מכל המינים זה כמובן אכזרי מדי.

בפועל אין לי היום קשרים קרובים עם נשים, בטח שלא לאכול ביחד או משהו כזה. מקסימום שיחה על עניינים בנאלים כמו גידול הילדים, עבודה וכו', וגם זה לא קורה הרבה.

זה לא בגלל שאני או אשתי חוששים מכך, אלא כי באמת זה לא מרגיש נכון ומתאים שיהיו לגבר נשוי ידידות. כמו שאני הולך תמיד רק לחוף נפרד, למרות שאין לזה הרבה משמעות מבחינתי. פשוט כי ככה צריך להיות.

בעבודה עצמה צריכים יחסי אנוש טובים.
אבל אין שום סיבה בעולם, דקה - אחרי -שהעבודה - מסתיימת.
איכשהו : או שהידידות מתחילה לחצות גבולות, או שהיא דועכת.
לחצות גבולות זה לא דווקא במובן המיני, אלא גזילת תשומת לב, רגשות, אנרגיות. זמן.

הרבה פעמים נשים חושבות שזה תמים ולוקחות את זה למקום תמים (וכאלה גם התחושות שלהן, ברוב המקרים)
וגברים פחות תמימים בנושא.

בכל מקרה בעיני אין מקום.

רק תראו איזה תשובות נחרצות של נשים שמכבדות את עצמן ואת בעליהן

להסביר פנים בעבודה או בלימודים, כולל שיחות משותפות וכיו"ב זה לא רק לגיטימי, אלא חשוב במובן כיבוד הבריות (אף נשים חילוניות) ובמשתמע להסברה ביחס לחברה הדוסית. גם לשוחח במרחב ציבורי (למשל בחדר אוכל עם קולגה אשה), ולא רק בלעדית לגבי העבודה (למשל המלצות על מסעדות, סרטים וכיו"ב).

להיפגש בייחוד מעבר לעבודה? לא שייך ולא מתאים...

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f443

ממ...תודה

תרגמתי את השאלה...

לק"י

חריצות לריב, כן?
נקיונות- לא נעים לי לספר מה מצב הבית ברגעים אלו ממש🙈

חשבתי הנקיונות התחילו

היום אמא שלי נסעה איתי באוטו שלנו וכל הנסיעה הביעה בפניי עד כמה אני אכזבה למשפחה בגלל שהאוטו שלי מלוכלך. הכל מלא פירורי ביסקוויטים!!!

לכי תסבירי לה שזה מטעמי בטיחות
כשהם בהיי מביסקוויט הם שוכחים שהם שונאים להיות בסלקל

לק"י

בכל מקרה, אני מתחילה מסדר ונקיונות של מה שיש פחות סיכוי שיש חמץ.
ואת החמץ ממש מנקה נניח שבועיים לפני פסח.

הרבה פעמים זה לא נובע מזלזול אלא מחוסר הבנה.

יש הבדל בין מודעות לבין הבנה...

 

אולי הכרטיס הזה יעזור לכם

בעלי שוכח. לא זוכר תאריכים ניזכר אולי אחרי שבוע.
או שיש אנשים שלא טובים באירגון.

אני תמיד יעשה משהו, ואפילו קטן.

עם הזמן השתפר. אולי כי הבנות שלי גדלו והן לא שוכחות אז הוא מצטרף.

אני חושבת שזה גם תלוי מאיזה בית אישתך הגיעה.
נהגו לציין ימי הולדת לכל אחד?
אצל חמותי לא עשו עסק בכלל.
ואצלנו כן.

יש שיציעו לך להזכיר לה כמה ימים ליפני שיש לך יום הולדת. הבעיה שאם היא תישכח זה יהיה יותר מעצבן.
אם היא אישה טובה שאוהבת ומכבדת אותך וזה פחות או יותר מה שמפריע הייתי מתגברת על זה.
ותיקבעו שביום כזה אתם יוצאים ביחד. נגיד למסעדה
אולי זה יעורר אותה ותעשה משהו

וזה באמת עבודה גדולה..

גם עבודה שלך להבין שהיא לא עושה את זה מתוך חוסר אכפתיות או משהו כזה..

וגם עבודה שלך איך להסביר לה בצורה נעימה טובה ובונה מה הציפיות שלך, מה יעשה לך יותר טוב..

בהצלחה רבה!!

אדם שהגיע לעולם למשפחה מסוימת,

עם ילדות מסוימת,

עם מנהגים מסוימים,

עם מנטליות מסוימת,

עם הורים מסוימים,

עם קשרי הורים מסוימים,

עם אחים מסוימים,

עם סביבה ותורשה מסוימים

 

עד שהוא הפך לאדם.

ולא סתם אדם,

אלא האדם בו התאהבנו,

האדם בו בחרנו לחיות את חיינו איתו לנצח.

 

וכמובן -

גם אתה אדם שלם כזה.

עם הילדות שלך

עם המנטליות שממנה אתה באת,

עם ההורים שלך, קשרי ההורים שלך,

עם האחים שלך, המנהגים שלכם,

הערכים והתפיסות והמאונות שלך.

 

וגם אתה נהיית מי שאתה - וגם בך התאהבה אשתך ובך בחרה לקשור את חייה.

 

אחרי שמבינים זאת - אפשר יותר להבין שאולי אצלך במשפחת המוצא, יום הולדת היה עניין גדול,

בעל חשיבות רבה,

ואולי יותר מכך - הוא סימן עבורך משהו.

 

אולי יום הולדתך מסמן עבורך עד כמה אתה חשוב,

עד כמה אתה לא "סתם עוד אחד" כאן בעולם,

את היום בו נולדת, וחגיגת יום ההולדת מסמלת עבורך את האהבה וההערכה של הסובבים שלך אותך.

 

אולי בכל פעם שאשתך לא מציינת בשום צורה את יום הולדתך - זה גורם לך להרגיש פנימה, מה אני לא שווה עבורה?

אני לא מספיק חשוב לה?

לא אכפת לה ממני?

 

ואם המחשבות הללו קיימות בך (אפילו בתת מודע) - הן יכולות לפתח רגש של אכזבה, של עלבון אפילו,

להבין שהיא בעצם רחוקה ממך, ולהרחיק אותך ממנה כמו שכתבת.

 

אבל זה רק כי כך *אתה* מפרש את הסיטואציה!

 

אני בטוחה בטוחה שאשתך אוהבת אותך מאוד

מעריכה אותך מאוד

שמחה כ"כ שהגעת לעולם - אחרת לא הייתה בוחרת דווקא בך להינשא לך!

זה פשוט, שהיא גדלה בסביבה אחרת,

זה פשוט, ש*היא* לא רואה כל חשיבות בציון יום הולדת,

זה פשוט שהיא - היא.

אדם שונה ממך.

ומזל שכך! וטוב שכך!

ששניכם שונים, שכל אחד יכול להפרות את השני, להשלים, ללמוד מהשני, לצמוח ולהתפתח!

 

היא כלל לא מייחסת לאי-החגיגה של יום ההולדת את מה שאתה מייחס.

אלא - זה שלה.

פשוט היא לא רגילה לכך.

פשוט זה לא אומר עבורה כלום.

בשבילה אתה תמיד מקסים וטוב - גם בלי צורך של "סימון" יום כזה או אחר או חגיגה גדולה...

 

אם תשנה את *הפרשנות* שלך לדברים, ממילא גם הרגש שלך יהיה רגש של הבנה,

וגם התגובה תהיה של קירבה ולא של ריחוק.

 

ומה לעשות אם בכל זאת חשוב לך לחגוג?

אז *אתה* תיצור לעצמך את החגיגה המושלמת עבורך!

אתה תקיף את עצמך בכל מי שאתה אוהב, משפחה, חברים,

או אפילו *אתה* תבקש ממנה כמה ימים לפני לעשות עבורך משהו, אפילו הכי קטן -

כי *עבורך* זה מציין עוד יותר חזק שהיא אוהבת אותך ואכפת לה ממך.

אפילו אם זה רק מכתב או מתנה קטנה.

ואתה יכול לתזכר אותה נאמר 3 ימים לפני, ויום לפני.

 

נכון, איןן כך את אפקט ההפתעה או ההתרגשות הגדולה,

אבל יש כאן בהחלט את אפקט ההבנה ששנינו שונים,

וכל אחד מתחשב בשני, ברגישויות שלו, במה הוא מכיר ויודע, במה חשוב לו, וזה גם המון המון!

 

זה בסדר גמור אם מזכירים, אם מבקשים במפורש,

אם מנסים לךעשות בנוסף לכל זה *לעצמנו* חגיגה מושלמת כמו שאנו חולמים.

 

זה נקרא בגדול - להתאים את הציפיות שלנו למציאות.

טוב שיש ציפיות! מצוין אפילו,

אבל הן צריכות להתאים למציאות.

ואז כולם יוצאים מרווחים

 

המון המון מזל טוב!

מה שאת מתארת נשמע מאד קשה.
מה מניע אותו להתנהג כך ?
ניסית לשים את דעותייך בצד ובאמת באמת לחשוב למה הוא מתנהג כך , נכון שתגןבתו היא מוגזמת.. אבל למה הוכ מתנהג בצורה הזו ?
תעלי בפניו את הנושא ששניכם רגועים ואוהבים , עם כוס נס , שהבטן מלאה כמובן כי אם לא זה גם גורם לעצבנות
תפתחי בכך שאת אוהבת אותו והוא מאד חשוב לך ,שהוא בעל טוב , עוזר יותר מכל גבר ששמעת שעוזר ונותן מעצמו . תאמרי לו היתי רוצה שננסה לשפר את הקשר שלנו יותר, כדי שלנו יהיה טוב יותר וכמובן נכין את הקרקע לילדים המתוקים.
לפי דעתי פעמיים בשבוע תשבו ביחד ברגוע שכל אחד יפתח בכמה מחמאות לאחר, ולאחר מכן יספר מה קשה לו ומה היה רוצה שבן הזוג ישים לב אליו..
תנסי לדבר לליבו , לא ממקום מתלונן ושיפוטי אלא ממקום שיכול לעזור לו ולשים לב למה שקשה לך.
וכך גם הוא תשתפרי בשבילו במה שמעיק לו .
בהתחלה יכול להיות שיהיה לו קשה תקחי את זה לידיים שלך ותראי לו כמה נעימות השיחות הללו והשינוי שמגיע בעקבותן , ואולי אני מקווה שהוא לא ישאר אדיש ויצליח גם הוא.

הדרכה לא רק הלכתית, אלא גם הדרכה איך מנהלים שיח זוגי, איך מתנהלים בבית.

זה פשוט תחום, שצריך ללמוד אותו, כל אחד ובמיוחד מי שעבר טלטלות ושינויים בחיים. אם לא קיבלתם, כדאי לפנות ביחד להדרכה/יעוץ זוגי. פשוט יעזור לכם לעשות סדר ולהתנהל נכון בחיים.

מציע לפנות למכון מאיר, או מקום אחר שמבין בניואנסים הרלוונטיים אצל חוזרים בתשובה ולבקש המלצה למדריך חתנים לבעלך ומדריכת כלות לך, שיעזרו לכם. אפשר גם ללעת ליועץ זוגי ביחד, רק חשוב שיבין אתכם ואת הסגנון. יכול להיות שהרב יואב מלכא ממכון מאיר יכול להתאים בעצמו, או ידע להמליץ לכם על מישהו מתאים.

בגלל שהם הציעו לך לא להתחתן איתו ובסוף הם צדקו, אבל הם יעדיפו פי אלף שתהיי איתם מאשר אומללה כמו עכשיו. יומיים שלושה של "אמרנו לך ולמה לא הקשבת" אבל בסוף זה ישכח. הם מעדיפים אותך מאושרת יותר מהמצב שאת נמצאת בו עכשיו.

נראה לי שהתשובה היתה אמורה להיות בשרשור של אגם34 אני צודקת?

תודה

אולי יהיה לך נוח יותר בכתב. תרשמי לו בצורה מכובדת מה זה גורם לך להרגיש, כמה זה מרחיק אותך ממנו, איך היית מצפה ממנו להגיב בסיטואציה וכד'.
את מספרת שאתם אוהבים. אחרי שהוא יבין מה זה גורם לך ומה המשמעות של הדיבורים האלו וההרס שלהם, הוא ישנה את זה. יקח זמן אבל יקרה. תעודדי אותו בכל פעם שאת רואה שהוא עשה שינוי ובעז"ה תצליחו.

עגבניות- אני רק שאלה- האם את מכבדת אותו? נותנת לו תחושה של מנהיג הבית? לפי מה שאני למדתי ושמעתי- יש לגברים צורך בכבוד (לא גאווה ושחיתות), ולפעמים כשאין- זה מביא למקומות רעים. זה ממש בפשטות ובטח מעצבן פה את כולכם..

ממליצה ממש לשמוע בדיסק או באתר או באפליקציה של קול הלשון שיעורים של הרבנית רות ולדמן שנקראים "משלום בית לשלמות הבית",יש שם סיפורים מהחיים והדרכות מעשיות לנשים כיצד להתייחס לבעל.יש סיפורים של זוגיות על סף תהום, אך כשהשתנתה הגישה והיחס- הכל התהפך לטוב.

יקרה,

עברת, עברתם, כל כך הרבה שינויים בבת אחת,

לא פלא שתרגישו את ההצפה הזו בצורה של התפרצויות מדי פעם.

 

התחתנתם רק לפני חצי שנה!

זה באמת כלום זמן,

לכל הזוגות, או לפחות ל99% מהם, השנה הראשונה לנישואין קשה מאוד -

יש בה המון מעברים,

המון שינויים,

המון הסתגלויות חדשות -

המעבר מרווקת לנישואין

המעבר מלחיות לבד ללחיות 24/7 עם אדם נוסף,

ועוד הרבה מאוד מעברים שלא פשוטים לנפש, וצריך צריך, וסבלנות ואורך רוח לעבור אותם לאט לאט.

 

בנוסף לכל המעברים הללו,

את מספרת ששניכם חזרתם בתשובה -

שזה עוד שינוי עצום בחיים!

וקרה רק לפני 8 חודשים!

 

יקרה שלי, קודם כל תנשמי!

קבלי רגע את הקושי שלך,

את השינויים הרבים שעוברים עלייך -

זה אובייקטיבית קשה!

וכל אדם אחר וכל אישה אחרת שהיו עוברים את כל השינויים הללו - גם הם היו במצב דומה לשלך!

 

כל שורה שאני קוראת אותך אני רואה עוד שינוי!

ועוד שינוי!

וכל שינוי אחד כזה הוא פשוט עולם ומלואו שאפשר להרחיב ולדבר עליו שעות...

וכל שינוי אחד כזה דורש המון כלים ונשימה עמוקה לכל זוג באשר הוא, גם ההכי טוב ומוצלח שבהם!

 

עכשיו אני קוראת שבנוסף לכל זה - את בהריון!!!

ואו!

חתיכת שינוי!

זו פעם ראשונה שאת בהריון,

זו פעם ראשונה של בעלך שאשתו בהריון

זו פעם ראשונה שלך שאת נשואה, חצי שנה

זון פעם ראשונה של בעלך שהוא נשוי, חצי שנה

זו פעם ראשונה שלך שאת שומרת תורה ומצוות, רק 8 חודשים

זו פעם ראשונה של בעלך שהוא שומר תורה ומצוות, רק 8 חודשים

 

תראי כמה שינויים אתם עוברים!

לפעמים הנפש צריכה את המקום שלה,

את הזמן לעכל דברים

את הזמן והתהליך לעבד דברים

ואם היא לא מקבלת את זה -

זה בהחלט יכול לצאת בצורת צעקות, עצבים, קוצר רוח, חוסר סבלנות, ריבים, חיכוכים בלתי פוסקים ועוד.

 

המצב שאת מתארת מאוד נפוץ אצל אחוז עצום מהזוגות בשנתם הראשונה,

או בהריון ראשון

או בשינוי כמו חזרה בתשובה/שאלה -

ואצלכם כל השינויים הללו קורים יחד - אז רק לומר לך שזה הכי הכי טבעי ונורמלי שיש!

 

מה שאתם צריכים זה קודם כל להבין את עצמכם!

לקבל את עצמכם

אתם בסדר גמור, זה קורה, זה חלק מהנישואין, זה חלק מהתהליך שהנפש עוברת בהתרגלה לכל שינוי באשר הוא,

תנו לעצמכם זמן, מקום, התייחסות.

 

אח"כ אפשר לקבל כלים על איך להתקרב בפועל -

למשל כתבת שמפריע לבעלך שאת מעירה לו על דברים שאמר שהם לא נכונים ליד אנשים -

אולי מהצד שלך אין בזה כ"כ פגיעה, וזה עניין של מה בכך,

אבל כנראה לבעלך יש צורך מאוד משמעותי בחייו שהוא בצורך בכבוד -

וכאשר הוא שומע את אשתו סותרת את דבירו מול אנשים - זה פוגע בו. זה פוגע לו בצורך הזה. הוא מרגיש מזולזל, לא מוערך - אז הוא יכול להגיב בעצבים ובכעס ובתסכול.

צריך להבין גם אותו.

את הצד שלו.

ממש להיכנס רגע לראש שלו 

אם היית לשניה בעלך והיית שואלת אותך

"מה הכי קשה לך בעצם?"

"מה הכי היית רוצה שיקרה?"

 

מה הוא היה עונה?

 

לא סתם אדם צועק או מביע תסכולים שונים בצורות שונות.

כנראה שגם עליו עוברים הרבה דברים.

גם הוא נשוי טרי

גם הוא חוזר בתשובה טרי

הוא צריך לשנות הרגלים ודפוסים שהכיר כל חייו - ממש מן הקצה אל הקצה וממש בכל תחומי החיים ולאורך כל שעות היום - וזה קשה!!! קשה קשה קשה!

ובנוסף הוא מתמודד לראשונה עם הריון של אשתו, על כל הכרוף בזה.

אולי בנוסף לכל אלו יש לו קשיים בעבודה, או עם המשפחה המורחבת, או עםפ עצמו, או טרדות, או אלף ואחד דברים אפשריים.

צריך לראות אותו.

ממש ממש לראות.

להבין מה קשה לו?

מה מפריע לו?

מה הצרכים שלו?

 

וכמובן שאת תביני את עצמך

מה קשה לך?

מה הצרכים שלך?
 

ואז לתקשר זאת אחד לשנייה בצורה מקרבת, טובהף אוהבת ומבינה

ולא בצורה של הטחות או האשמות הדדיות.

אלא כל אחד לוקח אחריות על עצמו.

 

כתבת על בעלך גם "הוא עוזר בבית ,

הוא באמת עושה הכל חוץ מהמטבח.

הוא דואג לי,

מהדברים הכי קטנים,

באמת אכפת לו

ואני באמת מרכז ענייניו

 

הוא באמת ישר והגון

הוא באמת גבר אמיתי"

 

תראי יקרה, זה המון!

וזה עוד יותר המון לאדם שעובר כ"כ הרבה שינויים!

וזה כ"כ לא מובן מאליו!

תראי כמה הוא אוהב אותך,

כמה הוא דואג לך,

כמה את מקום ראשון אצלו

כמה את מרכז חייו

כמה אכפת לו

כמה מהדברים הכי קטנים הוא דואג

 

ואו, רק מלקרוא אותך אני מתמלאת בהתרגשות גדולה, איזו זכות!

 

כתבת גם "אבל כשמשהו לא נראה הוא פשוט משתגע
וקשה לי לספוג את זה" -

כל אדם שקורה משהו שהוא לא שלם איתו, שהוא חושב אחרת - מביע את התנגדותו לכך.

זה רק אומר שהוא אמיתי עם עצמוץ

שהוא הולך עד הסוף עם האמת שלו

שהוא איש של אמת

זו תכונה נהדרת!

 

אם זה מתנגש עם דברים שאת חושבת - אז שוב, כל מה שאתם צריכים זה רק כלים איך לתקשר נכון,

איך לריב נכון,

איך להשלים נכון,

איך ליצור מציאות שיודעים לנהל חילוקי דעות נכון

והכל יסתדר!

 

אם תרצי עוד עצות לגבי כל מה שכתבתי כתבי לי כאן או בפרטי בשמחה רבה

תודה רבה רבה!
חיזקת אותי מאוד!

אמור להיות בתיבת המסרים או בתיבת השיחה אישית "בטל חסימה", לא?

איןאופציה כזו

בשיחה אישית ו/ במסר???
לא יודעת במה נגעתי זה נעלם לי...

וביניהם "בטל חסימה"/"חסום"

אולי הוא יוכל לעזור @משה