את מתארת מצב.. ממש לא נדיר! להתחתן מתוך התאהבות, חיבור מושלם, ראיית הטוב, הרגשה חזקה ויציבה שזה הדבר הכי טוב, לא כולם עושים את זה.. כל אחד מהמקום שלו.אם היית אומרת לי שהכריחו אותך/ לחצו עלייך להתחתן, שאת רצית רק להתחתן ועשית הכל מהר בלי לשים לב לאדם שבדרך או עוד כל מיני דברים כאלה זה משהו אחד. אבל מה שאת מתארת, לא חריג בכלל.
אני יכולה לומר לך, מניסיון אישי, שאהבה אמיתית בונים. ולא נדלקים או מתאהבים. ה' נתן את האפשרות הזו כדי לתת פוש ראשוני, כי אחרת אן שום סיבה ל2 ילדים לעזוב הכל ולהתחתן באופן טבעי, רק בגלל ההרגשה החזקה הזו ושכרון החושים. אבל, הוא לא חייב להגיע. יש. הבדל עצום!! בין אהבה להתאהבות... התאהבות מגיעה מאליה, את לא צריכה להתאמץ. בשביל לבנות אהבה אמיתית, ולא כזו שרואים בסרטים שהם רצים אחד אל עבר השני על חוף הים בשקיעה וברקע שיר רומנטי, צריך להתאמץ, והרבה. הרבה עבודה עצמית, נתינה וממש הקרבה, ולאט לאט, זה כמו גרף שעולה... כמו שאמרו כאן, נדמה לי
@פיקו, יכולות להיות גם ירידות וזה תקין ובסדר.
ועוד דבר, חשוב חשוב.. רבנית שהייתי מקבלת אצלה הדרכה בסדנת נישואין בשנה הראשונה לנישואין, וגם לפני החתונה הייתי אצלה אמרה לי דבר שעזר לי כ"כ הרבה פעמים כשהיצר הרע בא לשאול אותי שאלות כמו- אולי זה לא באמת שלך?
אם עמדת עם האדם הזה מתחת לחופה- אתם זיווג משמים. זהו, חד משמעי בלי ספקות ו שאלות. את החצי שלו והוא שלך. יש שאלה אחרת שלכל אדם יש כמה זיווגים, חלקם מוצלחים יותר חלקם פחות, אבל, זה הזיווג שלך! עכשיו את מחליטה מה יהיה איתו, אם תעבדי על זה הכי חזק, ייצא קשר חדש, זוגיות יציבה ואיתנה, כתף תומכת, אדם שנמצא לצידך, שאת יכולה לשתף ולהתייעץ, שאת אוהבת אותו, שהוא אב ילדייך, ואיתו את בונה את העתיד המשותף שלכם ואת אבן הבניין הבאה בעמ"י. או, שאת יכולה להזניח את זה, לחכות להתאהבות או לניצוצות שיבואו, ואם הם לא יבואו לוותר...
עכשיו זה מתחלק ל2 שאלות עיקריות, שאם המצב היה אצלי הייתי שואלת:
א. מה הסיבה האמיתית שמפריעה לך? האם זה הניתוח קיצור קיבה, או ההרגשה שהיית לפני החתונה שתיארת שזה לא זה ב100%?
ב. מה יקרה אם תתגרשי?
אפרט קצת. לגבי א. מה יש שם במקום הזה של הניתוח לקיצור קיבה שמפריע לך? המראה כיום או עצם הרעיון של ניתוח? זה כמו לצבוע את השיער. אדם לא אהב איך שנראה ועשה משהו כדי שיעזור לו. אבל בניתוח קיצור קיבה זה גם ראוי לתשבחות כי צריך להמשיך ו לשמור אחרי זה ,זה לא 'טאק' וסיימנו, והרבה מגיעים לאותו מצב שהיו לפני הניתוח. אז אם משהו, אולי רק להעריך את בעלך על מה שעשה ו התהליך שעבר ו עדיין עובר...
אם זו ההרגשה שתיארתי, תמחקי את המחשבות על זה. לכולם יש הרהורים ורגליים קרות בתקופה של האירוסין. לרוב אני שמעתי לפחות ומי שלא אומר לך בטוח הרהר בעצמו ולא משתף..
ב. איפה תמצאי את עצמך דקה אחרי שתקבלי גט ברבנות?
את תהיי כבר סוג ב', כן אין מה לעשות, כבר גרושה. את תצאי רק עם גרושים, ולא תמיד מהסיבות הרגילות כמו אצלך, או עם רווקים שמוכנים להתחתן עם גרושות. ו כמובן שלא תוכלי להתאהב לך בכהן... תחזרי לגור עם ההורים? אמא תעשה לך כביסה ותבשל, ותשני עם אחיות שלך בחדר? סתם אני אומרת לא יודעת באמת מה קורה אצלכם בבית בפועל. או שלא יהיה לך נעים אז תעבדי בעבודה שתקרעי את עצמך וחצי או אפילו יותר מהמשכורתצ יילך על שכירות.. תלכי לישון לבד ותקומי לבד. תיזכרי ברגעים טובים ויפים שלכם יחד כי בטוח היו. תזכרי בזה שהוא אמר לך שהוא אוהב אותך באמת ועכשיו את לבד.ואם את בהריון, בכלל. תלכי לבדיקות לבד ו במקרה הטוב עם אמא, הילד ייוולד לעולם שבו אבא ואמא, לא ביחד. לא יכיר את המציאות. משמורת, תצטרכי להביא לו את הילד, לפחות כמה ימים, וכו' וכו'. דמייני את זה ממש.
זה מה שאת רוצה?
זה בידיים שלך ואת יכולה. הקב"ה נתן את האופציה של להתגרש רק הפיתרון אחרון אחרון למקרי קיצון קשים.. ממש לא מה שאת מתארת.
תהיי אמיצה.
תקחי על עצמך לעבוד על זה.
תודי לה' על מה שאחרות שלא
מוצאות את האחד, היו לוקחות ב10 ידיים!
זה אפשרי!
תזכרי, שהחיים זה לא סרט, ומחשבות על מה היה קורה אם, זה רק יצר הרע שמונע ממך להתקדם במציאות האמיתית והטובה שלך..
בידיים שלך...
בהצלחה!