פורום נשואים טריים (עמוד 258)

סתם תלוי אם זה בקול או לא. 
אפשר ללכת לשירותים או לצד אם זה לא נעים לאחד מ2 הצדדים. זה לגמרי אינדוידואלי.

מה עושים? מתאפקים. אם רוצים אפשרי.
ואם זה בעיה כרונית אז ללכת לרופא ולטפל בזה.
בעיניי אם אחד מבני הזוג עושה את זה באופן חופשי זה מוריד רצח ואפילו דוחהה

ולי זה לא מראה על פתיחות אלא זילזול.
אנחנו לא בהמות.
וכמו שלא מתנהגים ככה ליד אנשים בחוץ אז גם לא ליד בן הזוג.

הלכת רחוק.

גם לבני אדם יש צרכים מסוימים. לא רק בהמות.
כל אחד נברא אחרת. יש אנשים שמסיבה רפואית כזו או אחרת התופעה הזאת הינה חלק מהחיים שלהם.

חשבתי שהמטרה בנישואין היא לקבל אחד את השני כל מגרעותיו. לא למצוא סיבות לדחות אותו על הסף...

ובכל זאת מרשה לעצמו לשחרר.
גם בעיני זה דוחה.
אם בן אדם יכול להתאפק בציבור אין סיבה שלא יתאפק ליד אישתו וילך רגע לשירותים.
ואם זו בעיה רפואית שילך לטפל בה. לא כל דבר צריך לנרמל.
אף אחד לא אמר לא לעשות. פשוט בצנעה. בשירותים או בכל מקום אחר ולא ליד אשתו.

אסור לעשות דברים שיכולים להגעיל את בן הזוג. ואת כל אחד בכלל. וזה מגעיל עם כל הכבוד.

ואם יש בעיה אז ללכת לרופא ולא להזניח.
כמו בכל דבר. גם ריח רע מהפה צריך טיפול. ולא להגיד זה מה יש וקבל אותי איך שאני.
לי בכלל יש סף רגישות בנושא. בעלי היה אוכל עם רעש שלא יכולתי ליסבול. וזה הגעיל אותי. אמרתי לו שאין לי בעיה שלא שלידי תרעיש כמה שאתה רוצה. אבל לי זה מפריע. אני רואה את זה חינוך מהבית לדרך ארץ.
ולא כמו בהמות שלא מבינות איכן נימצאות. ואין להן בעיה לעשות את הצרכים שלהם ליד כולם.

אם קורה שפעם ב.. אז בסדר. אבל שזה צורת החיים?
לא מתקבל עלי.

אנחנו צוחקים ואומרים שעשינו נצנצים וקשת בענן והכל טוב.

כי אנחנו "גוף אחד"

 

טעות קשה, צריך לעשות הכל כדי לא לדחות את בן/בת הזוג.

 

כמו שליד אחרים נזהרים ומכבגים, על אחת כמה וכמה ליד בן/בת הזוג

אם יש לי בקול אני ממש משתדלת לרוץ לשירותים .
בעלי קצת יותר מרגיש בחופשיות, אבל זה נושא מדובר
בכל מקרה , נכון זה עלול לגרום לדחייה, זה באמת לא נעים.
ואם יוצא שיוצא אז צוחקים על זה .... לא נוראב"ה

שתהיו בריאים..
כל אחד צריך לכבד את השני ככל הניתן וגם אם קרה מה קרה.. להקליל
בעלי כזה חמוד כשהוא פתאום מתרחק זה גורם לי להעריך לא להתעצבן שהוא לא יכולה להתאפק.. נא לא להגזים

זה בהחלט סיכום טוב של מושא השרשור...

זה נכון לשני הכיוונים.
בחור שמקיים אורח חיים דוסי חזק יותר מהוריו, וגם להיפך, בחור שהיה לייט ופחות מקפיד מהוריו, בבית שלו הוא יתנהל כפי שהוא רוצה, לא כפי שהוריו מתנהגים ומתנהלים.

והבתים שם לא היו דוסים בכלל........

כמו ש @העני ממעש כתב - העיקר זה המידות (גם של בני הבית).

כל עוד שהשאיפה של שניכם זה לשאוף לאותה המטרה ככל הניתן.

 

כמו גם זה שיעקב התחתן עם שתי נשים ועוד שתי שפחות, וכו'. וגם התחתן עם משפחה שלא כולם שם היו עם מידות מי יודע מה טובות...

 

אם כי למעשה, בנידון זה, אני מסכים שאם יש מידות טובות, והבחור עם כיוון ברור דומה לשלה - זה העיקר.

יש שקוראים את ספר בראשית בלי לקחת מוסר לעצמם

אפשר להסתדר עם ההורים אם יש פער הגיוני. הכי קריטי זה שלא יהיה פער משמעותי ביניך לבן הזוג

סתם דוגמא אני הולכת צעד קדימה ...   בקטע של ההכנות לחתונה ההורים שלי בטוח ירצו מקום עם כשרות מהודרת וחתונה נפרדת וההורים שלו יתנגדו ... הפער הזה בין המשפחות גורם לי לחשוש שגם אחרי החתונה יהיו חיכוכים . 

ואם לדעתו יש חשש כזה. ככל שהתשובות יהיו יותר אמינות והפתרונות הגיוניים המצב טוב יותר.

לא כתבת באיזה שלב אתם אז כמובן להעלות את זה בשלב לא מאד מוקדם (לא חייבים להגיע עם זה עד לאירוסים גם... עדיף לשחרר דברים מעיקים וליהנות)

אחרי שתראי אם את באמת רוצה בו מצד עצמו..

 

את יכולה אגב השיחות להעלות דוגמה כמו שהבאת, ולשאול אם הוא "בראש שלך" בעניינים כאלה (עם המשפחה יותר קל להגיע להבנות. מחלקים את האולם וכותבים פתקים עם מספרי שולחנות. כך שהשמפחה שלהם יופנו לחלק "מעורב" בישיבה. לגבי כשרות - זה ענים מידותי בסיסי, להסכים לכשרות שמקובלת עליכם. לפעמים, אנשים מזמינים כשרות מהודרת רק כי יש להם במשפחה קרובים שאוכלים ממנה).

את חוששת ממצבים בנם להורים שלכם יש מעורבות בקבלת החלטות.
זה לא קשור לא לזוגיות שלכם ולא לאורח החיים שלכם כזוג וכמשפחה בהמשך.

האופי של אירוע החתונה אכן יכול לגרום לחיכוכים, רצונות שונים עד כדי מנוגדים.

צריכים להיפגש סביב שולחן אחד - ההורים משני הצדדים ואתם, הזוג.

לדבר ולהגיע להסכמות.

לא בכוח, לא בהנחתות, אחא בנועם ובשיחה פתוחה.

את מתארת מציאות מוכרת, של פערים בין ההורים של החתן ובין ההורים של הכלה ובין בני הזוג.

יש פערים על רקע דתי, יש פערים על רקע עדתי, יש על רקע חברתי ומעמד, יש גם וגם...

נדיר ששני ההורים מהצדדים השונים רואים הכל עין בעין ואין חילוקי דעות.

כמעט תמיד בהכנות לחתונה יש חיכוכים בין הצדדים, ושם זה יכול להיות קצת מורכב כי ההורים הם אלו שמשלמים אז במידה מסויימת הם יכולים להחליט ואז לפער בין המשפחות יש משמעות. אבל זה תקופה זמנית ואחר כך את החיים שלכם אתם בונים כמו שאתם רוצים. ברור שזו לא צריכה להיות סיבה שמשפיעה על ההחלטה אם להתחתן איתו או לא.
מבחינת המשך החיים- לדעתי כדי להחליט אם להתחתן איתו את צריכה להסתכל איפה הוא באמת נמצא, עד כמה הוא חזק במקום שלו. אם חשוב לך אורח חיים תורני והוא לא גדל במקום כזה, אז כדאי שיהיה רב שהוא קשור אליו ויכול לשאול אותו שאלות כשצריך, שהוא ימצא מסגרת לקביעת עיתים ללימוד תורה, וכו'.
מבחינת המשפחה שלו- מן הסתם יהיו התמודדויות גם סביב הנושא הזה, אבל לכל זוג יש את ההתמודדויות שלו סביב פער בין המשפחות, לומדים להתגבר ולהתמודד, ולא זה מה שצריך לקבוע אם מתאים להתחתן או לא.

יש הרבה אנשים שהם קצת לייטים, אבל אנשים טובים ונעימים ויסכימו למקום עם כשרות מהודרת, אם זה מה שהצד השני רוצה , וגם לגבי הפרדה, אפשר למצא פתרונות. גם להמשך, אם יש מידות טובות, יש פתרון לכל דבר, תמיד יכולים להיות פערים בין משפחות, בהמון דברים, גם דברים שאת לא מודעת אליהם כרגע, גם אם 2 המשפחות באותו סגנון, אם הבחור באותו כיוון איתך, והוא אדם עם מידות טובות, וגם הוריו לא אנשים קשים, אפשר להסתדר עם כל פער. לעומת זאת כשיש אנשים עקשנים ולא גמישים , קשה גם עם פערים קטנטנים, של אנשים באותו סגנון.

יש לי שתי אחיות שהתחתנו בחתונה נפרדת לגמרי, למרות שזה ממש לא מה שההורים שלי חשבו שנחוץ. אבל התפיסה היתה שעושים הכל בשביל שלילדים תהיה נקודת פתיחה טובה גם עם הצד השני. אני יודע שזה מפתיע, אבל יש הרבה אנשים עם שכל ישר, אפילו אם במדד הדוסיות הנעלם הם נחשבים ל'נחותים' יותר.

כמו שכתבו פה קודמיי, מידות טובות זה הכי חשוב.
איתן ניתן לבנות הכל

מהם הפרמטרים שבהם את מודדות "דוסיות"?
מהם הפרמטרים בהם מודדים פחות ממני?
האם פחות ממני = גאווה סרוחה שלי?

אולי ענותנותם של אלא עולה עשרות מונים על שלכם?
אולי שווה לנחות ארצה?

על איזו נק' זה לחץ לך?!
היא לא כתבה "פחות ממני" בשום מקום. ולא כתבה באופן מתנשא. אלא כתבה הגדרות שמקובלות להבנת הבדלי סגנון חיים. היא שאלה שאלה לגיטימית שראויה להילקח בחשבון בבחירת בן זוג.
אתה לא חייב לענות אם אין לך מה לתרום לה.

שכל כך הקפיץ אותך וגרם לך לפרש את דבריה בצורה שלילית.

(בצדק תשפוט ועדיף לחיוב)

המשפחות זה פחות משנה. חשוב שתהיו מסונכרנים על הרמה הדתית של הבית שאתם מקימים (בגדול כמובן, לא לפרטי פרטים... גם לא חייב שהמקום שלכם כרגע זהה אלא שברור לכם מה הקווים לבית)

ואז העמידה מול המשפחות היא בכל מקרה כזוג.
אם תחליטו כשרות מסוימת לחתונה זה החלטה שלכם מול 2 המשפחות. כנ"ל בעתיד בחינוך ילדים וכו.
הם יודעים שהבן שלהם בחר קו אחר מהם וזה חלק מזה..
אני לא אשקר לך שאין השפעה אבל לא יותר מפערים אחרים שתמיד יש בין המשפחות בהם גדלתם ותצטרכו לגשר עליהם

בעיקר בקטע של חינוך ילדים- הם נחשפים מגיל צעיר למשהו שונה מהותית מהם.
לדעתי אין בזה שום בעיה, אגב. להפך.
ככה לומדים מגיל צעיר לכבד לאהוב את מי שנראה וחושב קצת אחרת מאיתנו...
יש אלפי זוגות שבאים מרקע שונה ממה שהם. נו, מסתדרים... העיקר שהמשפחה היא אוהבת, וישרה, ונעימה. כל השאר בקטנה.

מניסיון אישי, אני מבית ממש דוסי ובעלי מבית מכבד והכל אבל בואי נגיד שהבתים רחוקים מאוד מאוד..גם בפער גילאים בין ההורים שלנו וגם במנטליות ובדוסיות..וההכנות לחתונה היו באמת נעימות ומדהימות ולא זכורים לי בכלל תקלים או וויכוחים..גם דברים קטנים שהיו עליהם התלבטויות נפתרו בשיח רגוע ופשוט..
זה בעיניי כי שני זוגות ההורים באו ממש בפשטות ועם רצון פשוט ושמח, ובאמת בסוף המידות זה העיקר, אני חושבת שזה גם היה השדר שלנו, שאנחנו ביחד באנו מול ההורים וידענו מה אנחנו רוצים ואז הם הבינו שזה הרצון שלנו ולא של הצד השני או משהו כזה..וגם לקחנו על עצמינו את הרוב המוחלט של הארגונים והכל וזה ממש ממש הוריד מהצורך בחיכוכים מיותרים..
מעבר לזה ההורים שלנו הסתדרו מעולה, והפער באמת עצום(!) והם אפילו התחברו, אני מאוד אוהבת את המשפחה של בעלי, ופחדתי מזה כ"כ כ"כ, ברור לי לגמרי שכשנתמודד עם שאלות של ילדים על למה סבתא אחת שמה כיסוי ראש והשניה לא, ולמה אצל הסבא והסבתא האלה יש דבר תורה ואצלם זה כזה שולחן שבת של אללה באללה, אבל אני באמת באמת חושבת שיש הרבה טוב לילדים שלי בע"ה לקחת מהם במידות, בפשטות, בשמחה וזאת הזדמנות לחינוך למורכבות..שזה לא פשוט, אבל זה העולם שלנו, ויש מה ללמוד מכל אדם ויש גם מה לא ללמוד ולפתח את הראש החושב..אני באמת מזדהה עם התחושות כי זה היה אחד הפחדים הכי גדולים שלי ללכת על זה..לי אישית, היום, זה בריא ונכון ואפילו מאזן כל מיני דברים באיזשהו מקום..מוזמנת לשאול/להתייעץ

העיקר שהבחור בראש שלך. ואם יש הבנה וכבוד מצד המשפחה- זה בונוס. לא צריך יותר מזה.

אם היית מחוץ לסיטואציה והיו שואלים אותך דבר כזה- באמת היית שוקלת להגיד שלא מגיע לו להתחתן עם מישהי בראש שלו רק בגלל שהמשפחה קצת פחות דוסית? נכון שיש אינטראקציה עם המשפחה, אבל מתחתנים עם האדם וזה מה שחשוב (לפחות בתחום הדתי).

אמנם נישואים טריים (שנה ראשונה).. אבל יש לי קצת ידע בנושא אם את רוצה.
אני חושבת שמה שחשוב זה הבחור עצמו,
ואם הוא התחזק יותר מהמשפחה שלו - זה באמת ממקום פנימי ויציב ויש הרבה מה להעריך בזה

כתבתי בפורום כמה ימים לפני..

הכי דוסים שיש לא בטוח שיעזור לכם עם הילדים. במיוחד אם יראו שאתם מקפידים בדרך שלילית על כל דבר... יש כאלה שהוריהם גויים והתגירו..יש אנשים שחזרו בתשובה. יש שאביהם רב וחזרו בשאלה. זה ממש תלוי בהורים ובילדים גם באופי שלהם. איך הם תופסים מה שההורים חינכו/מחנכים אותם.

אבל קחי בחשבון שלא מתחתנים רק עם הבחור, המשפחה תמיד שם ברקע - לטוב ולמוטב

אם מדובר באנשים טובים עם מידות טובות, זורמים עם השונה ומקבלים יפה את ההתחזקות שלו, גם אם הם עצמם פחות דוסים - אז כנראה שזה פחות יפריע, תלוי גם במידות הטובות שלכם

יותר משנה מי הבני אדם ופחות מה הרמה הדתית שלהם. יש גם אנשים דתיים מאד וקשים מאד.

אבל אל תחשבי שאין לזה שום משמעות ושום השפעה, זה מוביל לפערים מסוימים שצריך ללמוד לגשר עליהם (כמו כל התמודדות בזוגיות תכלס)

 

בדיוק כמו שכתבת: אני ממשפחה דוסית, וזו של בעלי לייטית.

אצלנו זה מחזיק כבר 15 שנה.

מתרגלים לכל. בעלי עבר לצד שלי (ברמת התורניות הכוונה) אז זה לא מפריע לי ביומיום.

מה שכן, שתדעי שלגמרי נכנסים למשפחה. זה פוגש אותך המון בחיים.

בשמחות שלהם שיש להן אופי אחר, בשפה שהילדים נחשפים אליה אצל הסבתא, בטלוויזיה, בתרבות וכו'.

אמנם לדעתי ברור לילדים מי אנחנו.

אבל זה בהחלט חושף אותם.

אני אישית לא מתחרטת על הבחירה שעשיתי, למרות "החסרונות" שבמשפחה.

לענ"ד העיקר מי שיהיה בעלך והבית שתקימו.

ברור שמישהי אחרת תגיד- על גופתי המתה, אין, על זה לא אתפשר לעולם.

למשל היתה לי חברה שחיפשה כמה שנים טובות מישהו ממשפחה של רב ובאמת בסוף התחתנה עם מישהו ממשפחה שיא הטובה שהסבא גם רב. זה איכויות אחרות. מצד שני אני התחתנתי כמה שנים יותר מוקדם כי הייתי מוכנה להתפשר על הנקודה הזו.

תחשבי איפה את ביחס לזה.

יקרה.

אם היית אומרת שאת חשה שבעלך פחות ממך מבחינה תורנית, ואולי רק יסכים לקבל את דרכך - הייתי מיד מציעה לך לסגת מההצעה.

אבל, משפחה טובה שאולי דרך התורה שלה שונה משל משפחתך, והיא אוהבת ומעריכה את בנה אינה מהווה עילה לא לזכות בבחור התואם לך מנשמתו ובדרכו.

מנסיוני כאמא שחיתנה ב"ה הרבה, אין קשר בין סוגי המשפחות לתמיכה וההכלה שלהם בילדיהם הנשואים, גם אם הם אינם קרויים "תורניים"

לעיתים קורה גם ההיפך, שדווקא הם מכח הכבוד שרוכשים לבנם, מתחשבים יותר מאחרים.

חתונה היא ארוע אחד בחיים שבו ההורים משמעותיים יותר, כי הם משלמים, וגם פה כשיש כבוד והערכה מוצאים פתרונות. אם כל החתונה נפרדת או חלקית, אין זה מעיד כלום על בניין ביתכם שיהיה כולו בדרככם ועל פי שאיפותיכם.

כמובן, כל זה עם המון כבוד להורים שגידלו והתמודדו עם גידולכם, והתייחסות מכבדת ומתייעצת ,חמה ונכונה - תביא לאושר ושמחה לשני הצדדים.

ובע"ה גם הנכדים בע"ה יצאו נשכרים!

1.                                          בהצלחה!

ואם אתם לא הכי דוסים אז מחנה יהודה בשעות הערב המאוחרות לפאבים וכאלה.

אם אתם דוסים אז אני מאוד ממליץ על אתר "מבט אל העבר " במנהרות הכותל. זה משקפי תלת מימד שבהם רואים את בית המקדש בגדלים אמיתיים וטבעיים ורואים את שירת הלווים וככאלה. לי זה השאיר רושם נפלא. קצת מחבר את תחושת הרגש והזהות למקום שרובנו נתפס כמובן מאליו.

ולא פאבים, רוצה לטייל עם בעלי
מרכז גם טוב
במחשבה שניה כנראה שאין משהו חדש בירושלים

גן הבוטני בירושלים, מדהים שם ודי ריק, להזדרז לתפוס את הסתיו.

והיה ממש מאכזב. אולי באביב יותר יפה.
עולה הרבה כסף להכנס וזה לא כזה מרשים. רוב השטח היה עשבייה, יש כמה פינות יותר נחמדות.
בירושלים יש הרבה מקומות נחמדים סתם לטייל עם או בלי הדרכה.
אם מרכז, אז אולי איזור מקורות הירקון. אבל לא בזמן חופשה שאז עמוס שם.

העיר העתיקה, הרובע היהודי המתחדש- יש שם סיפורים מרתקים, מוזיאון המוזיקה, טיילת ארמון הנציב, משכנות שאננים, נחלאות, בית הרב קוק, מוזיאון ישראל, אם אתם בקטע של אומנות- רח' דוד המלך ושדירות ממילא, יש בחופשים כל מיני מופעים באיזור החומות....

פשוט לקחת מצלמה ולצלם כל פינה שם...
נראה כמו סתיו הקנדי בקטנה
עולה 70 שקל לזוג

פארק הלאומי
פארק הירקון, מלא מקומות וכניסות שונות
אפשר לשלב אופניים או קורקינט חשמלי, טיול סגוואי
פארק וולפסון
פארק בגין או לא זוכרת איך קוראים לו, איפה שיש סקי מים

אולי בבן שמן יש כבר רקפות..צריך לבדוק

ליד המפל מקום נעים ושקט בדרך כלל

Hp office pro 8600 plus

עושה את העבודה מצויין

שתדעי שיש מדפסות שמתאים להם רק דיו מסוים והוא יקר בטירוף וכבר לא שווה את המדפסת ,

זה גם נקודה שתבררי שתרכשי מדפסת.

המדפסות של hp בד'כ זולות יותר אבל צריך ראש דיו מקורי - שעולה יותר מהמדפסת.

חיפושים.. וזה של HP

Brother mfc j4420w

חשבתי שהם נחשבים זולים.

גם אני מחפש...
עד 600 + -
מיועדת לעשרות הדפסות בחודש..
האם עדיף כבר לקנות לייזר?
תודה

ושנינו חוזרים לאחר חמש-שש..

אבל לא תמיד מצליחים או מדייקים. הכי חשוב, נחת.

את חייבת לעשות עבודה עם עצמך , לי מה שעוזר זה להגיד לעצמי שזה לא מגיע להם ולא הייתי רוצה שזה יהיה הפוך , ושאף אחד לא שווה את זה שבגללו יהרס לי השלום בית.

אני עושה את זה לפעמים. שעכשין אני עצבנית או עיפה וכו לפחות שיבינו שזה לא קשור אליהם

אבל את מה שאת מתארת אני הכרתי בעיקר מהכיוון השני, שהוא התכנס בעצמו, לא התייחס, התנתק וזה פגע בקשר. כיום יש שיפור כתוצאה מעבודה משותפת.
מה שציפיתי ממנו זה שישתף אותי בהרגשה שלו, במה שקורה איתו. בלי חפירות, מבינה שאין חשק וסבלנות לדבר בזמן כזה. אבל שיסביר למה הוא מתנהג כך במשפט וחצי (קרה משהו בעבודה/עם ההורים/אחים/עם הילדים) ושזה לא משהו בגללי. אחרת זה יכול ליצור חוסר הבנה וריחוק.
אז העצה היא להפוך אותו לשותף. ככה אני משתדלת לעשות.
למשל כשהוא חוזר הביתה לקבל אותו יפה ולומר לו "אני ממש עצבנית עכשיו כי היה לי יום קשה בעבודה היום, כיף שבאת"
את יכולה גם להוסיף שאת זקוקה לקצת זמן להתאוורר ולהרגע.
ככה מרויחים כמה דברים.
א. הוא שותף ולא מרגיש שזה נגדו, כך שזה גורם לקירבה במקום ריחוק.
ב. הוא יכול להציע עזרה. למשל שתצאי קצת להליכה/ לעשות מקלחת/לקרוא ספר והוא יטפל בילדים.
ג. אפשר אח"כ לשוחח על מה שגרם לי למצב רוח/עצבנות, ולקבל הקשבה, נקודת הסתכלות שונה, עצה, או סתם לאוורר רגשות. ולהודות לו על התמיכה.

בהצלחה.

 על התגובה המושקעת 

עוזר לי להבין יותר את בעלי

ותשמחי שזה מפריע לו. נשמע שהוא אוהב אותך ומעוניין בקשר איתך וביחס ממך.

וגם מי שלא היה סטודנט בתקופה שיצאו .. אשמח לעצות מחכימות..

תודה!!

כשנמצאים לבד - מתחילים לרחף ולחשוב מחשבות אחרות ...

בדכ אני אחת שלומדת לבד.. אבל עכשיו כנראה זה הפתרון היחיד שיחזיק אותי.. תודה

ולא כסיפא...

הם עלו בחזרה אחרי כמה זמן. אבל בתקופת מבחנים אחת התארסנו ובשניה התחתנו. בשלישית הציונים כבר התאזנו..

אני הייתי סטודנטית כשהכרנו, אבל הכרנו והתחתנו ממש מהר אז זה היה רק סימסטר אחד..

א. תנסי לשים לב מתי את מאבדת ריכוז.
למשל, אם זה בהרצאות, מה גורם לך לאבד ריכוז? את עסוקה בנייד? מתכתבת איתו? קוראת התכתבויות?
או בשעות שאת צריכה להכין חומר ועבודות, כנ"ל.
אם כן, שימי את הנייד בתיק על מושתק ותחליטי שאת לא מוציאה עד סוף השיעור/ עד שאת מסיימת מטלה.

ב. מצטרפת להצעה ללמוד יחד עם חברה.

ג. תחזקי כל פעם מחדש את הרצון להגיע למטרה לסיים את הלימודים ולא למשוך אותם עוד שנה, לטובת שניכם והבית שאתם בונים. ככה תוכלי להתחיל לעבוד אחרי הלימודים ותוכלו להתקיים, במיוחד אם אתם מתכננים שהוא ימשיך להיות בייניש.

וכמאמר להקת כוורת: " למד שחיה בהתכתבות אצל מציל ידוע. כשנכנס סוף סוף לים, תוך שניות הוא נעלם"

שהיא השנה הכי קשה בתואר שלי.
הממוצע קצת ירד. ולא קיבלתי הצטיינות.
אבל מה זה משנה?
תתגברי.
ותביני שזה טוב התחושות שאת מרגישה אבל יש את המציאות.
תהני מההתרגשות.
ומזל טוב

כמו שהציעו, אפשר להוריד ציפיות מבחינת ציונים. אפשר גם בקורסים מסויימים לגשת מראש רק למועד ב ואז זה מוריד את כמות המשימות עכשיו.

אני לא יודע עד כמה זה חשוב הממוצע בתואר שלך אבל אם הוא לא חשוב במיוחד אז אפשר להיות בנחת.

הכיוון הוא או להוריד משימות מסויימות בתואר או לבקש עזרה בהכנות לחתונה או לצפות לירידת ציונים.

פשוט זה באמת קשה אז עדיף לוותר על דברים מראש מאשר להיות בעומס לא הגיוני שיעיב על התקופה הכל כך חשובה ומיוחדת הזו

תמסי ללמוד עם חברה ולתחום זמן בראש שאת חושבת על זה. זה טבעי ונורמאלי.
אי"ה..... אחרי החתונה זה יעבור.

זה "מחיר" של התקופה..
תנסי לקבוע מה הכי חשוב להספיק/להתרכז בו ובזה תשקיעי. את השאר "תשלמי" לתקופה המהממת שלכם

רופא משפחה יפנה אותו לאן שצריך.

ככל שהוא יהיה יותר רגוע, יהיה יותר קל. מלבד זאת מצטרף להמלצה על מכון פוע"ה.

דיברתם ביניכם על זה? מעבר להמלצה לפ נות למכון פןעה

אם באקראי - לא.

מציע לשאול פוסק, יש בזה חילוקי מצבים וחילוקי שיטות.

בכל מצב, כפי שהיא כתבה, זה מקשה על הזוגיות.

ואפשר גם טיפול מרגיע אם הבעיה פסיכולוגית

בדיוק במקרה הייתי השבוע באיזה קורס לנשים ומכרו שם כזה דבר (של הרבנית רותי סימנטוב)

עלול לגרום לשיפשופים אצל האשה, ולחוסר הנאה לשני הצדדים.

ותרגילים.. תפנו לרופא
בהצלחה!!

זה לא ספריי,
אל תתנו עצות במה שאתן לא מבינות.
גם לי בא לתת עצות בהריון ולידה אבל מה אעשה שאף פעם לא הייתי בהריון...
זה בן אדם שהיה בסדר, התקלקל לו...מקילומטר מריחים שזה פסיכולוגי.
רק רופא ומהר!

העייפות

וכמדומני , הם אף פעם לא היו בהריון .
אבל אתה צודק למקרה הספציפי , אלה שהגיבו כנראה לא רופאות , ולא כל דבר צריך לרוץ לקנות תרופות. 

 

יש גברים שפחות מצליחים לשלוט על "להחזיק" 
וסיימתי להגיב כאן

א. העניין התחיל רק לאחרונה.

ב. האופן השפיכה: לא מדובר כאן על שלוש דקות שהפכו לדקה אחת. הוא אפילו לא מצליח לא להיכנס לנרתיק.

ג. זאת בעיה ידועה וברוב המקרים פסיכולוגית (אנשים שעברו טראומה/כשלון/פטורים/דיכאון ועוד..

חבל למשוך את הזמן כי זה מחמיר וגורם לעוד תחושת כשלון מיותרת.

ויש גם גברים אבות בפורום פוריות שמבינים בהורמונים ומעקב ביוץ ובדיקות דם.

למרות שככלל אצבע אתה צודק...

כדאי לשלול את הנושא הרפואי.
לא להתבייש ולא לשדר שאוהבים פחות, למרות שקשה. ללכת לייעוץ רגשי גם, אולי היה משהו שמפריע.

ו*הכי חשוב*: לא להזניח, לא להתבייש. גם לך אבל בעיקר גם לו מגיע יחסי אישות מספקים ומחזקים.

הצעתי לו ללכת לטיפול פסיכולוגי והוא לא מוכן!
הוא עבר ארוע טראומתי לכן זו הסיבה , באסה אם הוא לא יעזור לעצמו אין לי כל כך מה לעשות.

הוא יכול לתת הפניה לאורולוג, והאורולוג יכול לרשום תרופות שעוזרות בין אם זה פסיכולוגי, ובין אם זה פיזיולוגי.

זה לטפל בסימפטומים במקום בבעיה

אבל את בהחלט יכולה להיות מעורבת, לנסות לדאוג שישתף אותך כמה שיותר בהקשר הזה ולעזור לו למצוא איש מקצוע שכן יתחבר אליו (לא בהכרח טיפול פסיכולוגי)

ואם לא מוכן- אז רק לשתף אותו בהרגשה שלך לגבי המצב עכשיו ואולי גם זה יעודד אותו ללכת לעזור לעצמו בשביל הזוגיות שלכם

ואולי כבר כתבו- את לא צריכה להדאיג את עצמך עם עניין השז"ל. יש פה בעיה מבחינתכם, זה לא שבכוונה זה ככה. אין טעם להכניס מתח מיותר למערכת (אם זה בכ"ז מדאיג אותכם. תשאלו גם רב...)

נשמע שמה שקורה בחדר המיטות הוא רק סימפטום של הנפש הפצועה שלו, ובה כדאי לטפל, ובהקדם האפשרי.
שם, אני מאמינה, לתמיכה ולעידוד שלך תהיה השפעה חיובית. אל תתני לו להישאר עם המועקה הנוראית הזו לבד.
בהצלחה!!!

באנו לקבל כלים בתחילת הנישואים.

הן לא שונות מבחינת כישורים חברתיים כמו חברות דתיות. רק אורח חיים שונה.

זה המציאות לא יודעת... יש יותר קיצוניים ויש פחות .
המציאות הייא שקשה לי , שאני לא מוצאת איזה חברה טובה להיות איתה
לא רגילה להיות לבד..

אורח החיים החילוני חשוף לעינינו בכל זמן ובכל מקום אלא אם כן מסתגרים בגטו כמו אחינו החרדים.
אפשר להתמודג עם החשיפה זה לא אומר שאת בהכרח תהפכי להיות חילונית.

בשירות הלאומי הייתי במקום חילוני ונהניתי ברמות עלללל ב"ה
פה אני מרגישה שיש כאלה ילדותיים ברמות , ומרגישה (ואולי זה רק אצלי) שקצת מקטלגים אותי "כדוסית" וזה קשה לי... כי באולפנא הרגשתי הכי בבית בעולם ! 
החיובי שבקושי זה שב"ה זה גורם לי להעריך ברמות את בעלי, וקירבה ל אלוקים .
אבל אני מתפללת וממש מנסה שזה יעבור כבר

קחי את זה כמחמאה. החברים החילונים שלי מקטלגים אותי כדוס וזה הכי כיף לי בעולם. אפילו שאני לא באמת כן?

בכל מקרה ילדותיים יש גם אצל דוסים. פשוט תתחברי לבוגרות יותר. זה יכול להרחיב לך אופקים גם

במקומות חילוניים.

לי היה נחמד ממש, אבל אני לא הייתי זקוק לחברה צפופה, למדתי כשהייתי נשוי +, והיו לי חברים טובים מכל הסוגים

ואשתי מצאה בחוק הדתיים השלובים כמה שהתחברה אליהם, וזה יצר עוגן נעים וחברתי  ומשם התחברה גם עם כל השאר

הלימודים עצמם יצרו את הקשר,

עזרה בתירגול וכדומה.

לי עזר שמה שלמדתי היה עם אותם אנשים בהרבה מאוד קורסים.. והיינו חבורה לא גדולה.

אולי בגלל שלמדנו משהו שדרש שיתוף פעולה הדדי,

והייתי נחשב לא רע בחומר

פשוט תהיי את בנעימות עד שתכירי מישהי שלא מפחדת מכיסוי ראש.
אגב, צורך להזדקק כל הזמן לחברה - תעבדי על זה, שיהיה לך מעניין בחברת עצמך. ספר, סריגה, משהו..
תהיי את עצמך, ואל תעשי מאמצי על להתנחמד.. הזמן יעשה את שלו, בטוח יש מישהי שמתאימה להיות חברה שלך.
תהני מהלימודים ותבואי בלב פתוח

חברויות יוצרים לא מחכים שהן יקרו מעצמן.
קחי יוזמה שבי ליד מישהי שגם נראית לך לבד תדברי בהתחלה על משהו שקשור לקורס ולאט לאט גם על דברים אחרים... תשאלי בא לך קפה מהקפיטריה וכו' ומשם הכל היסטוריה !
בהצלחה

שייט בערב הראשון
לינה בבית מלון
מסלול בבוקר
ארוחת צהריים במסעדה
מוזיאון
והביתה

אפשר לשלב רכיבה בשקיעה, מסעדה בראש הנקרה (יש שם מסעדה די טובה), יש כמה מסלולים בחוף דור, חוף אכזיב ועוד..תסתכלי באתר טיולי

באש קודש. כולל בריכה מקורה פרטית לחלוטין. עם מסלולים באיזור. הבעלים ענבל ונריה זאב. אם צריך מספר טלפון אברר עם אישתי ואשלח. ממומלץ ומחירים טובים

שבת הזוג פחות מוצלחת ממך. ב. לא הבנתי מה הבעיה ובאיזה תחום המוצלחות הזו. ג. מה עם ענווה??? מה הבעיה להעריך את השני? נישואין זו לא תחרות מי יותר שווה. ד. כל אחד מוצלח בדברים מסוימים ופחות מוצלח באחרים.

בסופו של יום
מידות טובות מועילות יותר מתואר ראשון או שני או שלישי
שגורם תופעת לוואי של אף למעלה
וזה מאוד מזיק בכללי .....

הכל בראש

המחשבה שדווקא מי שממעמד כזה/מראה כזה/השכלה כזו/חברים כאלה הוא מוצלח

וגם להיפך- המחשבה שמי ומה שאני פחות...

 

כדאי לעבוד על זה לדעתי.

אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו

נראה לי שהפוך זו הבעיה, כשלא מרגישים שלבן הזוג יש משהו יותר ממנו. בעיני הכי מדהים ונכון זה כשמסתכלים על בן הזוג כמשהו יותר ממני.

חתיך, חכם, עבודה נחשבת, חברותי, באמת, אדם מיוחד. אני יותר סטנדרטית. בתוך הבית פנימה יש רק אותו ואותי ושם אין השוואות וחשבונות, יש אהבה שמבוססת על דברים הרבה יותר עמוקים. מחוץ לבית שמחה וגאה בו, וב״ה הוא מעולם לא ראה אותי כפחות ממנו במשהו (אחת ממעלותיי הרבות...)

בנישואים מוצלחים במשך שנים על גבי שנים - ועד זוגות שלכאורה חיו באידיליה אך הנישואים התפרקו אחרי שנים רבות.

כל זוג והתיק הפרטי שלו.

ליד כל בן אדם מצליח יש.....

זו קלישאה אבל לפעמים נכונה שליד אדם מצליח יש אחד שחייב להוריד ראש- וחבל שזה כך

אני לצערי וויתרתי על חלומותי המקצועיים לבקשת אישתי...

ממליץ למצוא את דרך המלך שכל אחד יימצא מקומו בלי לדרוך ולהוריד את בן הזוג.. מותר שיהיו פערים אבל חייב למצוא דרך לחיות יחד ללא רמיסה של בן הזוג.... גאווה הדדית פרגון...

ולצמוח ולהצמיח אחד את השני בכוחות ושמחה ואמונה גם מקצועית כמובן...

בהצלחה

ע'י אדם מצליח מ ר י מ י ם ראש, לא מורידים, כי הוא מעורר גם באחרים שאיפה להצלחה, אפילו סוג של תחרותיות.
ע'י אדם מסכן ומדוכא לעומת זאת, 'לא נעים' להיות יותר מדי מצליח ומנקר עיניים, אז מורידים ראש.

לא כתבתי על אידליה..
רואה את זה אצל הרבה זוגות וחבל שזה ככה....

אני מצליח מאוד אבל לא במה שרציתי להתעסק

אדם מוצלח מדרבן את השני להיות מוצלח יותר
אם יש בעיות בזוגיות-זה יכול לצוף, אבל כשטוב ואוהבים הפחות מוצלח ינסה להתאים את עצמו למוצלח ורק ירוויח מזה
אני מרגישה פחות מוצלחת מבעלי ולכן מנסה כל הזמן להציב לעצמי אתגרים ומטרות בשלל תחומים בחיים, והוא לא חושב כמוני (שאני פחות מוצלחת) אבל מעודד אותי וגאה בכל צעד

של אדם שיש לו פחד קמאי מכשלון, חוסר הערכה.

הייתי מטפל בזה, עכשיו...כבר מאוחר

סליחה על הניתוח

מכל מיני סיבות
חלקן תלויות בגורם האנושי וחלקן לא.

זוגיות כזו יכולה להחזיק לנצח.

על פניו, נראה לי שהמשתתפים כאן והמגיבים כאן, לא עם ניסיון מתאים...

מי כאן נשוי 50, 60 ויותר שנים ....?

אלא אם השאלה ״שזוגיות כזו מחזיקה לנצח״, הכוונה גם לכמה שנים בודדות...

קשה להגדיר אם אשתי יותר מצליחה ממני, היא ודאי יותר חכמה ממני וכן משתכרת יותר ממני.
מצד שני, אנחנו צוות למרות שמתעסקים בתחומים שונים לחלוטין. למשל אני נתתי לה רעיון מוצלח איך למנף את הכישרונות שלה ולהרים עסק משלה והיא נתנה לי פוש לעשות חוגים מאוד משתלמים מתחביב נחמד. חוץ מזה אני מעריך אותה מאוד כאדם וגם בתור אמא, בתור רעיה.

אני לא חושבת שהפותחת של השרשור התכוונה לאורח החיים שלכם, כדוגמא לשאלה שלה.

לא נראה שיש ממש פער בינכם.
כל אחד מכל עם כשרונותיו, העדפותיו וזה טבעי.


אבל אם לדוגמא היית. נניח פוליטיקאי שאפתן.
מצליח, ידוע, עסוק מעל הראש בעולם הפוליטי.

או אולי איש עסקים שאפתן וגם מצליחן.

או דוגמא שלישית - איש צבא בכיר עם קריירה צבאית רצינית.


האם אז החיים שלכם לא היו מתנהלים אחרת?
הקריירה והשאפתנות שלך לא היו מחייבים ויתורים והקרבה מצד אישתך?

בכל הדוגמאות שהבאתי, הבעל עושה קריירה ורואה סיפוק והצלחות, והאישה צריכה לתת לו את הספייס, את היכולות להקדיש את חייו למען הקריירה.
אחד כזה כמעט ולא פנוי לקחת חלק שווה בשווה בגידול הילדים ובניהול שגרת הבית, כי הוא נדרש להיות המון מחוץ לבית.
הקריירה בהחלט באה על חשבון הבית.

מה אז?

הפותחת לא אמרה בפירוש למה היא מתכוונת ויש הרבה דרכים להיות 'מוצלח'

זה אתגר מאוד לא פשוט, כשאחד מאוד מצליח ומוערך והשני לא.
דורש עבודת מידות וענווה של בן הזוג המוצלח
ועבודה זוגית של הבנה מה מהות הזוגיות.
ומה משדרים לילדים ולסביבה...

דווקא אנשי צבא זו דוגמא מצויינת. אני יודעת שהצבא מממן טיפולים זוגיים לקצינים בכירים ובוודאי לקראת שחרור.
והרבה מערכות זוגיות מתפרקות בגלל הצבא.
לא רק בגלל עניין ההערכה, אבל גם.

היתה החלטה מראש שאשתי תהיה עם הילדים בבית עד גיל שנתיים לפחות, הייתי בקבע ביחידה מאוד מאתגרת, לפעמים חודש + לא הייתי בבית.
ב''ה שהיא הספיקה ללמוד תואר ראשון וקצת תואר שני לפני שנולדו התינוקות (תאומים) ובמשך 15 שנה היא לא עבדה ולא ממש הצליחה ללמוד, רק בקטנה.
האמת היא שמעולם לא הרגשתי איזה שהיא מרמור מצידה כי היה לה חשוב להיות אמא כפשוטה.

להעריץ את אשתך אלוקים !!!!!!!

איזה יופי

וזה טוב ומוסיף ומספק.
( לפעמים מספק יותר מידי, ובא על חשבון ההתפתחות העצמית )

בזמן שאני עבדתי גם במשק בית, וגם קופאית בסופר... מיד אחרי השירות לאומי שלי והשירות הצבאי שלו התחתנו.
עול הפרנסה לא היה עליו, הוא נטו היה בתואר...
ב"ה זה גרם לו להעריך פי 100 את העובדה שהבאתי לו ללמוד "בשקט"..

לא מרגישה פחות ממנו, זה תואר של שנינו.אגב, לפני חודשים התחיל תואר שני ב"ה.. ואני בלי אחד אפילו.
זה גם לא מעניין אותי האמת.
אני באה מעולם הקונדטוריה.

אם אחד מתגאה ואחד מושפל זה לא טוב

נדרשת הערכה
מצליח יותר, מגיע מכיוון של תחרות, ובסופו של דבר תלוי בעיני המתבונן.

אני יכולה לומר לך מניסיון - שלא כדאי שהצד הפחות מוצלח ידגיש את זה, אלא רק יביע אהבה ולא יזכיר את היותו ה"פחות מוצלח".

לא לומר משפטים כמו "את הרבה יותר מוצלחת ממני" אלא -"את ממש מוצלחת, אני מתפעל ממך".

אם מזכירים את זה אז זה גורם לצד ה"יותר מוצלח"  להרגיש פספוס ושהוא היה יכול להשיג משהו יותר טוב... 

וגם, זה לא כיף לחיות לצד מישהו נחיתי. אין שום בעיה לחיות עם מישהו לא משנה מי העיקר שהוא שמח וזורם. לא כיף נחיתי!!

לכן לדעתי כן בהחלט אפשר לחיות בכיף אם כל אחד יודע שהוא מיוחד בדרכו ולא מודד את עצמו לעומת ההצלחות של השני, ואם מרגישים שאוהבים ושביחד אנחנו משהו יפה.

בס"ד

קל לומר  שעל הכל מכסה אהבה וכו', אבל באמת יש רגשי נחיתות , יש אנשים שנזרקים ממקומות עבודה לעומת כאלה שהעבודה נדבקת אליהם. ובתוך זוגיות יש הרבה מאוד מאמץ כדי להתרומם מעל זה. אדם שמקבל המון הערכה מקצועית וחברתית לעומת כזה שלא מקבל בכלל זה עלול להיות מאוד רעיל. מובן שהדבר הכי נורא בזוגיות הוא להתיחס לבן הזוג כמשעמם , תקוע, מיושן וחסר מעוף, כי אז מיד מחפשים סיפוק מחוץ לזוגיות כדי להשלים את החסר . וגם רגשות עליונות מיד מעוררות שנאה . המיוחד בזוגיות הוא שזה מתנת שמים להתעלות מעל לזה, ולראות את הכישרון העמוק והנשמתי החבוי בכל אדם ואדם. ולחפש ממש לחפש את הטוב והמיוחד והנעלה והאלוהי שבשני. ולהעצים את זה. מסופר על דבורה הנביאה שהיא הכינה לבעלה פתרונות לרמה שלו כדי שיהיה עובד ה. ואם זה מגיע ממקום של יראת שמים אפשר להתגבר על הפערים האלה. אבל אני מוחה על ההשטחה של הבעיה כאילו שהיא לא קיימת . זאת התמודדות להפסיק לעוף על עצמך בסולמות החברתיים המקובלים ולהיות איש קשוב אוהב ותומך  לאשתך וכמובן להיפך. בהצלחה

ב"ה

העיקר בסוגיות כאלו הוא, שגם אם יש פערים אמיתיים שאפשר לבחון אותם באופן נייטרלי, בסופו של דבר בחרתם אחד בשני והקמתם ביחד בית.

אם כן עכשיו אתם ביחד.

יחד

אין הוא יותר ממני/ אני פחות ממנו.

כל הפערים יכולים להיות בחוץ, אך בבית כשסגרתם את הדלת אתם משהו אחר.

יחד.

ודבק באשתו ויוצרים ביחד הרמוניה אחת.

כל עוד יש הבנה/הכלה .
הסוד לזוגיות טובה הוא קודם כל חברות טובה וכשחבר טוב שלך הוא מוצלח אז את שמחה נכון? מעבר לזה בזוגיות בריאה יש רצון שהצד השני יהיה מאושר ומסופק כלומר אם את כרגע בצד "המוצלח" את דוחפת את בן הזוג לעשות דברים שהוא אוהב/ללמוד וכו'
יכולה להגיד לך שהרבה שנים בעלי היה *על הנייר* יותר מוצלח ממני ושהגיע תורי לפרוח הוא פשוט היה שם ותמך בצורה מדהימה .

בלי שום תואר אקדמי... קורסים בצבא ובאזרחות העזתי ועזבתי עבודה טובה בשביל תפקיד מקצועי יותר בתחום ב"ה 14 אלף שקל נטו +- כיום...

כל יום משקיע ובא ללמוד בלי טיפת שחצנות בענווה רבה וברוך ה מצליח

היו שנים עם משכורות של 6000 שקל ברוטו

אני באתי מבית מורכב, בעלי מבית נורמלי.

אני לקויית למידה עוד מהתקופה שלא ידעו מה זה, גרדתי בקושי את הבגרות - ובעלי הוציא בגרויות בשמיים (התחתנו לפני גיל 20)

ועוד, ועוד...

בתחושה האישית שלי הוא בהחלט היה מוצלח יותר ממני - וגם בתחושה שלו

עמוק בפנים ידעתי שאני יותר ממנו בדברים מסויימים - בגלל החיים המורכבים שעברתי, אבל לא תמיד הצלחתי להאמין לעצמי...

היום אנחנו במקום אחר, מכירים במוצלחות אחד של השניה ולהיפך, אבל זה לא בא מהאוויר, עבדנו על זה קשה, יחד ולחוד.

אם תרצי פירוט - אפשר בפרטי

בעלי מוצלח מבחינת הקריירה,כל הזמן חשבתי שאני פחות ממנו,עד שהגענו ביחד ליועצת מדהימה,ששיקפה לנו את האמת.
הפרנסה היא משמים,בעל ואישה הם נשמה אחת.
זה לא משנה ממי מגיע השפע,מי נבחר להיות הצינור.
העניין שהפרנסה מגיע לשניכם.
זו בעית הדור,של מה יגידו עליי,שופטים ישר לפי העבודה.
ממליצה לך לעשות רשימה של החוזקות שלך,והערך המוסף שאתה מביא לזוגיות,ותראה שדברים כאילו לא רק שמוסיפים,אלא גם חוסכים.(לדוגמא,אדם שהסוגיות שלו לא טובה,צריך ייעוץ וכו,שעולה המון כסף), ההגדרה של המוצלח לא חייבת להגיע מהמקום של כמה כסף בבנק,
בהצלחה,

זורקת מילים אולי יעזור



אידאלים
תחביבים
נוף
שכנים
רכב או ניידות
כמה עולה שכירות
מקומות עבודה (קרבה)

אולי התשובה הזו יכולה לסייע

תרשי לי לשאול מזווית אחרת? מה ה"אני מאמין שלכם"? - נשואים טריים

תודה בהחלט עזר

תהנו, ושה' יעזור לכם לבחור את הבחירה הכי נכונה עבורכם

מקום מקסים, מדהיםםם, שקט וכייף. אמנם עיר אבל בכל זאת שקט מסביב ותמיד יהיו את הפינות האלו הרגועות.

ההורים של בעלי מהמרכז- נתניה..
וההורים שלי גרים במושב ליד יקנעם. מרחק של 35 דק' מאיתנו..

נשואים 6 שנים פלוס 3 ועדיין מחפשים את המקום האידיאלי עבור מגורים עבורנו.
גרנו 5 שנים בדירה מסויימת, ונאלצנו לעבור עקב מעבר של שכנים ערבים תחתינו, שממש הרעישו ואפילו המשטרה לא עזרה.
ככה יצא שעברנו לדירת קרקע, אמנם בעל הבית גר מעלינו, אבל מקום שקט וכייפי לגידול הילדים עם גינה ובלי שכנים מרעישים, ממש כייף!
מה שכן, כבר התחיל להיות קטן לנו, וגם מחפשים כמוכם מקום לעבור אליו..

כיום אין לנו משפחה קרובה לידינו, אז מבחינת עזרה מסתדרים עם מה שיש. נעזרים אחד בשני. אני מורה אז ככה שיש חופשות של ביהס אני עם הילדים.

חושבים על קניית בית, הכל בגדר מחשבה.. אין משהו על הפרק, לא מצאנו עדיין מקום טוב.. מפחדת לקנות בבניין שפתאום לא יעברו אליו שכנים ערבים או רעשניים כאלו שלא בא לך לחזור לבית שלך אחרי יום עבודה..

בהתחלה מה חשוב לכם (תיעזרו במחשבות על המקום הנוכחי שאתם גרים בו, מה טוב לכם ומה הייתם רוצים לשפר).

עושים כמה קטגוריות כאלה.

אחר כך מחלקים אותן ל2 סוגים: מה הכרחי ובלתי נסבל להיות בלעדיו ומה נחמד שיהיה אבל אפשר להסתדר בלעדיו לא רע.

עושים טיולים למקום, מחפשים דרך חוק דתיים שלובים-סטטוס בווטסאפ מי מכיר אדם שגר באיזור x?
שואלים אותם שאלות.

מגיעים לשבת במקום.

מחפשים בגוגל פרטים על המקום.

לדרג לפי חשיבות
1 חינוך ילדים
זה העתיד שלנו וחשוב ביותר לאיזה מוסגות חינוך הם ילכו
2 פרנסה- סביבת מגורים עם כמה שפחות נסיעות לעבודה חבל לבזבז הרבה זמן בדרכים אפשר לנצל אותו לעשיה ביתית
3 חברה - שתהיה תואמת לערכים ולמנטאליות שלנו אחרת אתה בעמדת נחיתו מתמדת לא נעחם
4. יכולת כלכלית - גודל הדירה וכד'
הגורם שמניע אותנו
צריך לתת לו כמה שפחות השפעה במידת האפשר
החיים במקום האמיתי שלך יזמנו לך את השפע שלך בלי יותר מידי מאמץ מיותר
אני כותב כמי שהתנסה על בשרו את הבחירה הלא ממש טובה

ישוב נפלא

מוזמנים להיות בקשר בפרטי ואני אשתדל לעזור

חשבנו יותר בכיוון בנימינה לאזור עמק חפר

אבל שאני חושבת על זה יותר לקראת שבט יוצאים כל הפרחי בר.. אז תחכה עם זה קצת עכשיו זה שיא הקור בירושלים פחות פריחה. הפריחה תגיע אחכ.

סטף. יער כיסלון..

מרחב חמים שמזכיר את הבית של ההורים
אבל גם שטח חדש שצריך לבנות אותו ביחד
ולעשות יישור שטח
קביעת המגרש
וכמו בעבודת בנייה
לאט לאט
איש את רעהו יעזורו

וטוב שכך.
נישואין מרחב תובעני קשוח של ויתורים והשלמה של תהליך הפרידה מההורים שמתחיל בלידה ומסתיים בדבק באישתו.
כמובן שבתור רווק מרחב החיים יותר נוח ומאפשר אבל לא לשם כך נוצרת

כיון שרק כך יכול אדם להגיע למצב של "ודבק באשתו" באופן מוחלט.
כשבני זוג מקימים בית, כל אחד מהם מביא איתו את הבית שלו, ההרגלים, הרצונות, התחביבים, האוכל וכו
אם כל אחד יתעקש להשאר עם ההרגלים שלו מהבית בלי לנסות להתחשב בשני, לוותר, להתפשר, ובמילים אחרות א י נ ו עוזב את אביו ואימו, לא יתכן מצב של "ודבק באשתו".
בית נבנה באמצעות ויתור, התחשבות, דאגה, אהבה, חשיבה על הזולת קודם כל, אכפתיות.
בן אדם שמתעקש לסחוב איתו לבית את כל מה שהיה רגיל אליו בלי להתחשב בבת זוגו, עושה לעצמו את העוול הגדול ביותר כיון שברגע שאין "ודבק באשתו" הוא לא מרגיש שהם יישות אחת, אלא אויבים שכל אחד מנסה למשוך לצד שלו ולתת את ה"אני" בבית.
ואז הוא מפסיד את כל מה שציינת.. פינה חמה, אהבה..
אבל ברגע שהוא שם בצד את בית הוריו ומקדיש עצמו לאשתו, הרי "והיו לבשר אחד" "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו"
יש פינה יותר חמה מזו??

עשית קשר של דרוש. רעיון יפה.

הבית בשאיפה שיהיה יותר כמו אצל ההורים. בפועל כנו בחוץ.

הלחץ להפסיק.

 

העבודה.

 

היחסים.

 

 

אני מאמין שיכולה להיות דרך. לא מצאתי אותה.

אנחנו עם שניים קטנים וזה קושי פיזי מטורף.
גם בלילה, אתה לא ישן.

לפני הילדים היה לנו בבית נחת יותר, רוגע.

והדבר הכי מפתיע, מעדיפה את החיים שלנו ככה.
קשים פיזית אבל ממלאים ממש ממש.


ומשהו אחרון, זה לא מרגיש כמו הבית של ההורים אבל גם עכשיו עם כל הקושי כן יש איזושהי רגיעה כשאני מגיעה הביתה. מן שקט פנימי כזה שאני במקום שלי.

ולדעתי בחלק השני זה יותר מבבית ההורים

משקיעים בבית
וגם רווים אושר ונחת בבית.
"מתוקה שנת העובד" אמר קהלת,
עם העמל באה תחושת סיפוק עמוקה -
הבית הזה הוא שלך, ממש שלך,
במו ידיך יצרת את הקן החמים והתומך הזה.
לא קיבלת כמתנה מהוריך, אלא עמלת והשגת. יגעת ומצאת.
הקשר שלך עם אשתך וילדיך הוא לא באותה קרבה ועוצמה כמו עם הוריך
וזה מה שנותן כוח להתמודדות ולאתגרים.

הבית הוא לא שדה קרב. רק פה בפורום זה נראה ככה לפעמים.
אצל רוב האנשים יש אתגרים זוגיים והוריים, אבל זה לא שדה קרב
ולא צריך לחפש מקום לברוח אליו כדי לנוח ממה שקורה בבית.
אני בטוחה שגם בבית הוריך יש אתגרים, ובכל זאת הם שוליים לעומת הטוב הגדול שאתה זוכה בו בבית הוריך (לא כולם מרגישים ככה ביחס להורים, תעריך).

לקחת דוגמא/ לבנות פרופיל זוגיות על סמך הפורום זו טעות ענקית.
לא ראיתי שמישהו פה פתח בשירשור של כמה בעלי מוצלח ומדהים..

כתבת שזוגיות היא לא באותה עוצמת קשר של הורות
.. אני רק אחדד שזוגיות מתעלה על הקשר עם ההורים