פורום נשואים טריים (עמוד 263)

במקרה אני מהאזור..
בצפת הרוב זה צימרים- שזה אומר לדאוג לארוחות מה שאתה לא רוצה
המלון כנען ספא זה הכול כלול אבל רחוק מאוד מהעיר... ככה שלא תוכלו להנות מהעיר והעיר העתיקה בצפת.
כול צימר שתיקל בעיר תוכל לקנות קייטרינג ביום שישי...

דבוש נראה לי

בצפת שהכשרות מהדרין הבנתי או לפחות המוצרים.

 

Ruth Safed Hotel, Safed, Israel

נראה לי זה זה.

קראו לו רימונים ועכשיו רק רות

או שפעם רות רימונים..

מלון תל אביב בצפת. די רמה של אכסניה.. לדעתי זה באיזור ה900 שח

לא ממש הצלחתי להבין אם 3 שנים אתם ללא אמצעי מניעה כלל?

בשנים האלה,  למעט חודשיים בהתחלה לא השתמשנו באמצעי מניעה.

לאחר שנה של נסיונות טבעיים להרות.
אז אני מניחה ש-3 שנים זה די והותר בשביל להתחיל טיפולים,במידה ואתם מעוניינים ורוצים.

יש בהודעתך 2 עניינים שונים.
1. היכולת להרות באופן טבעי או טיפולים.
2. הרצון בילדים בחיי הזוגיות שלכם.

קודם תבררו לעצמכם אם זהו הרצון שלכם כרגע.
ואם זה לא קרה באופן טבעי עד עכשיו,סביר להניח שתצטרכו להתחיל סבב טיפולים ובירורים ע"י רופאים.

ורק אציין שלפעמים סעיף 1 קשור לסעיף 2, והגוף לא נכנס להריון
כשיש חסמים בנפש מלרצות בזה.
מכירה הרבה הרבה מקרים כאלה שבהם בגלל זה גם טיפול רק בעניין הרגשי עזר.

חישוב ביוץ ויחסים מסביב לביוץ, תנסו.
חוץ מזה מסכים עם קרן הפוך שצריך להעביר הילוך...

אשתי ואני גם אוהבים שקט (אפילו באופן קיצוני), אז ה' שולח את הילדים אחד אחד, מתרגלים לרעש של אחד ואז לשניים ואז לשלוש וכו'...בסוף גם הרעש עובר ונשארים שוב עם שקט ומחפשים את הרעש בנרות.

אולי שניכם, בסתר לבכם, לא ממש רוצים בית מלא ילדים ומהומה, כמו זה שגדלתם בו? יכול להיות?
אולי טוב לכם השקט ו הפרטיות שיש לכם.
אני סתם זורקת כיוון...אולי זה לא נכון בכלל, תגידי את.

את צודקת, אנחנו באמת לא אנשים שאוהבים רעש והמולה,  במיוחד לא של מלאא ילדים.

אבל אחרי שלוש שנים- כבר אמור להיות רצון בסיסי בהבאת ילד לעולם, לפחות את הראשון.

 

גם כדי לחלוק את האהבה שלנו עם עוד משהו, שמשמעותי.

 

בגלל הרצון הזה לשקט, ובגלל החשש מלהיכנס שוב לטיפולים, מתי נחבוק ילד , שהוא שלנו?!

 

עד מתי מומלץ ברמה הזוגית למשוך את השקט הזה- כי בשלב כלשהו אני חוששת שימאס לנו מהשגרה הזו,  מהייאוש הזה..

אני כבר טיפטיפה מרגישה את זה מגיע

כי אין לי נסיון כזה.
אני כן חושבת שרצוי לדבר על זה ביניכם בצורה פתוחה ולנסות להבין דברים לעומק.

אם היית בתחילת שנות ה 20, ניחא. מושכים עוד קצת.

אבל השילוב של גיל ושל משך הזמן שניסיתם, מחייב לעלות הילוך ולטפל ברצינות ובמקצועיות.

ולא חייבים כמובן בית מלא ילדים.

קודם ראשון,
ואז שני
ואז ...
ואז...

אם וכאשר מתאים לכם ...

ילד ראשון

אבל בעיני זה לגמרי בסדר לא לרצות
וזה לגמרי בסדר לא להביא אם לא רוצים
אבל בהתחשב בגיל שלכם כן כדאי לחשוב על העתיד ואם נראה לכם שלא לנצח לא תרצו ילדים אז אולי כן כדאי לעשות את זה גם בלי *ממש* לרצות עכשיו, הילד ישאר לתמיד והטיפולים הם זמניים (בלי להמעיט בקושי כמובן)
ולא נראה לי שבחברה החרדית מתחתנים רק בשביל ילד, אוי ואבוי אם זה כך

לגבי הסיפא שלך...

לצחוק או לבכות?

והירושה הלכה לילדים של האחים שלה . היא אמרה שהייתה בחיים שלא רצתה ילדים לדעתי זה טעות זהו היום אני מבין כמה כמו שאני רואה את הדברים היא אולי ראתה אחרת אבל לעניות דעתי היא טעתה אם אין כסף אני יכול להבין בגלל שילדים ולכסף צריך חד משמעית להיות קשר אבל ב"ה שם היה כסף

אז הכסף הלך לאחיינים שהיו אהובים עליה? מה טוב.

וזה ממש לא העיקר

לא יודעת למה מבין השורות ויכול להיות בהחלט שאני טועה... נשמע לי שאתם, לפחות את כבר מאד רוצה ומחכה לזה... והאכזבה החודשית ייצרה איזו שהיא רתיעה, פחד וחשש.
וכמנגנון הגנה מפני כל זאת אתם נשענים על האמירות הנל שטוב לכם כך... העבודה.. הדירה...
המעבר לטיפולים והכרה בכך שיש איזו שהיא בעיה שצריך לפתור אותה(וזה יכול לנוע מבעיה קלה ופתירה עד למשהו שמצריך התערבות גדולה יותר) הם שלב לא פשוט, אבל צריך להגיע אליו אין מנוס. לאחר שלוש שנים ללא אמצעי מניעה זה בהחלט הזמן להתחיל בירור כמו שצריך, גם אם בעבר כבר התחלתם. זה אומר בירור אצלך- פרופיל הורמונלי(בדיקת דם ביום ה2-5 למחזור) ומעקב זקיקים לראות שאת מבייצת. במידה והכל תקין מבצעים לגבר בדיקת זרע (כדאי לקבל ממכון פועה הדרכה לגבי אופן ביצוע הבדיקה). לרוב בדיקות אלה נותנות תמונה רחבה יותר.
ומאחלת לכם שהדרך ליידים מלאות תהיה קצרה וביתכם יתמלא באושר ובצחוק פעמונים של ילדים מתוקים.
שולחת חיבוק!

האמת, אני ובעלי עברנו על השרשור והתגובות.

 

א' עכשיו שמתי לב שבכרטיס האישי אני על גיל 33,  אני צעירה יותר - בת 24 (כנראה כשנרשמתי סתם עדכנתי גיל בלי לחשוב פעמיים)

 

ב' אני חושבת שאת באמת צודקת,   כנראה אנחנו באמת בורחים מזה מתוך מקום של לא להיתקל שוב באכזבה.

 

ג' עשינו את כל הבדיקות הבסיסיות כמו צילום רחם, מעקב זקיקים, בדיקת זרע,  פרופיל הורמונלי,  והכל היה תקין, אחרי סבב אחד של ניסיון הזרעה- ללא הצלחה. החלטנו להמשיך לנסות באופן טבעי,  כי הרי על פניו אין משהו שלא תקין.

כי עכשיו הרבה פחות מלחיץ מבחינת גיל הפוריות.

יש גם מקרים לא מוסברים של פוריות.

מכירה אחת כזו (בפורום בכיפה).
גם אצלה ואצל בעלה הכל היה תקין בכל הבדיקות.
עברו טיפולים למשך תקופה של כמה חודשים מעטים, נקלט הריון.
התינוק היום בן שנה וחודשיים.
ילדה בקיסרי.
היא בת 31.
רצתה למהר ולהביא עוד ילדים לפני גיל 35.
בגלל הקיסרי ציוו עליה להמתין לפחות שנה לפני ההריון הבא.
11 חודשים אחרי הלידה, הפסיקה מניעה. כדי להתחיל להתכונן לסבב הטיפולים מחדש.
ואופס, כעבור כמה שבועות גילתה שהיא בהריון ספונטני. היא מנש בתחילתו....

מבינה את החשש מהאכזבה ועדיין יקרה, ממליצה לך כן להתחיל את התהליך ולנסות שוב. הזמן הוא משאב יקר. יכולה להגיד לך מנסיוננו שאני שמחה מאד שלא התעכבנו כי המסע היה יחסית ארוך לילד הראשון ואם עוד היינו מחכים כמה שנים עד שמתחילים זה היה יכול להיות בלתי נסבל וקשה מאד עבורנו.
ממליצה לכם כן להתחיל ובעז"ה מאחלת שהדרך תהיה קצרה לידיים המלאות.

בהנחה שבהמשך תרצו ילדים, טיפולים לא הולכים והופכים קלים עם השנים.

א. לדעתי מגיעות לך שעות העדרות מעבודה לצורך טיפולי פוריות על חשבון המעסיק. אז שהנושא הזה לא ילחיץ אותך . כי באמת רוב הבדיקות הן בבוקר .
ב. כדי לעשות לסדר בבלגן - מומלץ מאוד שאת ו ב ע ל ך תפנו למכון פוע'ה.
רופאים לפעמים מריצים לבדיקות וטיפולים בלי
להסביר יותר מדי. במכון יתנו לכם בהמון סבלנות הסבר מקיף. גם על הסיכויים להריון טבעי, גם על בעיות אפשריות ועל הצעדים הראשונים שתוכלו לעשות, אם תחליטו לטפל.

שאת רוצה,
אבל מפחדת מהתהליך ומהרגשות הסוערים שכרוכים בו-
מתי, דאגה, אכזבה, ציפייה...
וכשאת אומרת "להמשיך את השקט"
את מתכוונת יותר לרוגע, נחת, ל"אין דאגות".

אולי תמצאי דרך להיות רגועה בתוך התהליך.
מה יכול להרגיע אותך?
יציאות זוגיות?
טיפול כלשהוא? פיזי או רגשי
השקעה בתחביב?
הורדת עומס בעבודה?

תראי, רכבת הרים כנראה תהיה.
אלה החיים.
אם מנסים להתחמק מאתגרי החיים נשארים סטטיים... רגועים, שלווים, אבל בהדחקה ובהכחשה כמו שאמרת, ובפספוס שמתברר מאוחר יותר.
אבל יש אפשרות בכל זאת לעבור את הדרך ביותר שמחה ונחת.
שבו ביחד, תנתחו את התהליך הקצר שכבר עברתם, תנסו לסמן לעצמכם מה יכול לעזור לעבור את זה שוב יותר בטוב.


בהצלחה!!

ונוכח גילך הצעיר גם לא הייתי נלחצת .לא כולם חושקים בילדים, ילד צריך לבוא מאהבה ורצון שהרצון והכמיהה לילד תגיע את ובעלך תדעו את הדרך לרופא שיעזור לכם, בהצלחה .

אל תתחילי לעשות חשבונות "רוחניים" למה ה' עושה לכם את זה. ואיך זה שאתם לא משתגעים מזה שעדיין אין לכם..

 

הרי יכול להיות גם ההיפך, אם כבר: שהעיכוב, בהשגחה, יגרום לכם לרצות באמת. ותזכו במצב בשל.

 

בהיות שאתם מבינים את החשיבות באופן עקרוני, וגם אכן לא נשואים המון זמן - הייתי  מציע לכם "לשחרר". תחיו בנעימים, תשמחו זה בחברת זו.

 

הלחץ בעצמו, לפעמים מעכב.

 

תחליטו שאתם מניחים לגמרי לכל הנושא הזה. חיים בשמחה. ואם עוד שנה עדיין אין - תתייעצו מחש. אולי עם מכון "פועה". בינתיים תשחררו, בפרט שעל פניו אין בעיה. 

 

אולי הקב"ה רוצה לתת לכם עוד קצת זמן. אולי באמת זה מה שמתאים לכם.

משום מה (כנראה בטעות בזמן הרישום) אני מופיעה בכרטיס אישי על 33-  לא הצלחתי לתקן את הטעות המצערת הזו

אמנם ההמלצה הכללית, היא אחרי שנה של חיים נורמליים - לפנות לייעוץ. אבל בגילך, אם אינכם מרגישים כרגע רצון להתחיל - אפשר להמתין קצת.

(לא לבנות על זה, אבל יש מקרים שדווקא כשמשחררים - נפקדים בלי התערבות חיצונית. מהכרות אישית)

כמו וידה?

זה לא פולשני ומציק ויכול לעזור.

הכי חשוב לעשות כל מאמץ לשחרר לחץ על ידי תפילה אמונה, טיפולים מרגיעים, וסדר יום של עבודה עם הנאה מחיים ללא דאגות..

שמורידים לחץ ודאגה זה כבר 50% עוזר, אם לא יותר

הלוואי עליי
אני ככ רוצה והלוואי שהייתי מצליחה קצת להרפות. זה כאב שתופס ככ הרבה מקום.

אני חושבת שאם לא בוער לך למה להתחיל להיכנס לזה. כשתרצו תטפלו.

מבינה את הבלבול שלך, מצד אחד את מאוכזבת בכל חודש, מצד שני טוב לך גם כך במצבך הנוכחי. אתם מנסים, וזה יכול לקרות בכל רגע ואל תדאגי, ילדים זה שמחה אבל לא בהכרח רעש ובלאגן. אם את ובעלך טיפוסים שקטים אז ייתכן והילדים יצאו דומים לכם, וגם אם לא, את תראי שעם הילד תבוא האהבה ואין דמיון בין רעש של הילדים שלך לזה של ילדי אחרים. אתם גם לא חייבים להביא שרשרת של ילדים בכל שנה, תתחילו מאחד ואז תראו מה הלאה.

איני מכירו אישית, אך רב שאני מאוד סומך על שיקול דעתו, שולח לברלינר את הזקוקים לכך.

בבית מוריה בבאר שבע יועצים מומלצים

יותר מרכזי?

את ד"ר ברלינר שמעתי בסדרת הרצאות, הוא היה מאוד תורני (יש כאלה שזה מתחבר אליהם, ויש כאלה שפחות)

הוא מקצועי מאוד -זה בטוח

אם היית בת 18 והוא בן 30 - זה לגמרי שונה אם את בת 28 והוא בן 40.
למרות שהפער אותו פער.

מעל גיל 40 עולה השכיחות של מחלות כרוניות כגון יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב ומחלות ממאירות.

בין גיל 40 ל 45 - אנשים חווים תופעות של ״משבר אמצע החיים״.
משבר אמצע החיים – ויקיפדיה


אדם בגיל זה מעבר לשיאו הגופני.

ובגיל כזה הוא צריך בעצם רק להתחיל את חייו הבוגרים כבעל משפחה?

להיות אבא צעיר לילדים קטנים שיגיעו בעזרת ה׳?


לגיל 40 והלאה יש יתרונות, כמו - ניסיון חיים עשיר יותר, מבוסס כלכלית, בעל קשרים ועמדה...

אבל את מחפשת בן זוג, לא מנהל לחברה...

תמהני

"מעל גיל 40 עולה השכיחות של מחלות כרוניות כגון יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב ומחלות ממאירות.
בין גיל 40 ל 45 - אנשים חווים תופעות של ״משבר אמצע החיים״.
משבר אמצע החיים – ויקיפדיה
אדם בגיל זה מעבר לשיאו הגופני.
ובגיל כזה הוא צריך בעצם רק להתחיל את חייו הבוגרים כבעל משפחה?
להיות אבא צעיר לילדים קטנים שיגיעו בעזרת ה׳?"

 

זה פסילת אדם על סמך גילו, לכזה אדם לא תשדכי בת גילו?

תמהני

פער לא קשור לשכיחות מחלות ולא למשבר אמצע החיים.

אבל הכל בסדר,

הבהרת את עצמך

שההורים שלה היו בפער של 15 שנה.
מה זה אומר? שזה יכול להצליח.
האם נכון לך מלכתחילה? לא יודעת...

אין שום פסול בעצם הגיל. כן צריך לבדוק טוב למה הוא פנוי בגיל כזה (אם רווק - זה מאוד חריג, למה הוא רווק? גרוש - למה הוא גרוש? אלמן - טוב, יש פחות שאלות)?

אילו עוד מחוייבויות יש לו? (ילדים מנישואין קודמים? מה ההשלכות).

והכי חשוב - איך תרגישו אחד כלפי השני? אם הגיל לא יורגש - מצויין, אבל אם תהיה אוירה של אב ובתו - לא שייך להיות נשואים כך.
(מכיר מקרה בפער קצת יותר קטן, שהכלה ביטלה אירוסין, כי כשהתחילו אירועי האירוסין - פתאום שמה לב שהיא מרגישה בת שלו, מה שלא הרגישה בפגישות לפני שהיו בעיקר לבד).

בהצלחה רבה

העלית נקודות ממש חשובות.
בנוסף להן, אני מוטרדת גם מפערים שיכולים להתעורר מהבדלים בגישה לחיים.
למשל, אני מאוד מאוד אוהבת לטייל ולבלות, ורק רוצה לטרוף את החיים.
האם גבר בגיל 40, בהגדרה, לא מחפש יותר את השקט והשלווה שלו? פחות מרגיש צורך לחוות את כל מה שהחיים מציעים?
אני יודעת שזה גם עניין של אופי ולא רק של גיל, אבל נשמע לי שגם לגיל יש הרבה מה להגיד.

החיים.

אדם סביר בגיל 40, כבר ביסס משרה, פרנסה, קריירה מקצועית.
ופנוי להתחיל לטרוף את החיים - לטייל, לבלות, לנסוע.

ועכשיו במקום לבלות ולנסוע עם אישתו הצעירה - הוא צריך להתחיל להקים משפחה ולהתעסק עם תינוקות?



זוגות בגילאים עשרים ושלושים עמוסים וטרודים בהריונות, לידות, עול כלכלי של משכנתאות, בניית קריירה ומשרה מכניסה, מג׳נגלים בין ילדים קטנים והין ממחויבות למקום העבודה.

וכשזוג שהתחתן בשנות העשרים שלהם מגיע לגיל ארבעים - מתרווח.
כבר אין תינוקות, החיים הרבה יותר יציבים ונוחים ואפשר להנות מהחיים.
לטייל, לבלות, לנסוע.

אם את מתכננת להתחתן ולהתחיל להקים משפחה, ללדת ולגדל ילדים - אלו לא שנים שאפשר ״לטרוף״ בהם את החיים.

רווקים שעד עכשיו רק חיכו ושיוועו לבית ולזוגיות (ומן הסתם כבר טרפו חלק מהחיים...) לא בהערח במצב הזה.
הרצון והשלב לטרוף מגיע אחרי העבודה הקשה שהוא עוד לא התחיל...

אני רואה על חברות וחברים רווקים שנושקים ל40 שהספיקו להם הנדודים,

הטיולים...

הרבה מהם כמהים פשוט לבנות בית ואצורים בתוכם כוחות רבים של נתינה

שהם רק מחכים להעניק.

 

למשל, חבר קרוב של בעלי (40+) התחתן אחרי גיל 40 ועכשיו מטופל בשני תינוקות צפופים. הוא כזה אבא מסור

ומפנק שאנחנו 

קם בלילות, לוקח לגינה, מצמצם שעות עבודה כדי לשהות במחיצתם.

קיצר, נהנה ממש ואשתו זכתה לגמרי...

ואז נשארים רק חלומות על מה נעשה כשהילדים יגדלו 

או תיכנונים של איפה אפשר לשים אותם כדי שיהיה לנו קצת שקט

ואני בתחילת שנות ה-30 וזה הפריע לי... ראיתי את ההבדלים מבחינת זה שאנחנו במקומות שונים בחיים...

 

מצד שני שמעתי לא פעם על הפרשים של 10 שנים פלוס שחיים באושר.... אולי אם הגיל לא מפריע לך תצאי פגישה אחת ותראי לאן זה מתקדם...

 

 

ואת הטבע... לענד ברוב הפעמים זה לא מתאים פער גדול.. גם אם יש הצלחות במעט הפעמים

מלאים שריטות, אם את רוצה תנסי לדבר איתו

אבל בלי איזשהו תהליך שהוא כנראה צריך לעבור (ואם תחליטי להיפגש איתו תנסי לברר על זה) יש מצב שאת מבזבזת את הזמן שלך ואולי רגשות על מישהו שלא מתאים לזוגיות וחבל

בלי קשר זה פער גדול ורק בגלל זה אני לא הייתי בכלל נכנסת לזה

בעלי גדול ממני ב8 שנים .
שהתחתנו הייתי בת 19 ואחרי החתונה הרגשתי את הפער . אני רציתי לצאת להנוצ לבלות והוא היה כבד.
אבל יכול להיות שהוא בנאדם כזה בלי קשר לגיל
בכל מקרה הייתי מנסה

יש להורים שלי חברים טובים שהתחתנו כשהיא הייתה בת 32 והוא 47,הוא גם נראה צעיר לגילו וזה לא בולט הפער ביניהם, הם נשואים באושר עם ילדים
ומכירה עוד כמה זוגות שיש ביניהם פער של 10 שנים ויש להם זוגיות טובה
אני לא חושבת שכדאי לפסול על זה מראש, קודם כדאי לנסות לצאת, יכול להיות שהוא נראה בן 30 וקצת, והוא באמת מקסים ושתוכלו לבלות ולהנות ביחד
ויש הרבה הורים בני 40, זה לא אומר שהוא יהיה אבא זקן...
לדעתי כדאי לצאת לדייט ולראות, מקסימום לא יתאים אז אל תמשיכי, אבל חבל לפסול מראש בעיקר שחברה טובה שלך הכירה לך ואת סומכת עליה

והאמת כגבר לא הייתי יוצא עם בחורה בהפרש כזה

כדאי לנסות ולראות. אולי באמת יהיה לך מאד טוב איתו?

אם יש קשר טוב, כל הנתונים החיצוניים מתגמדים.

ולהתאהב זה לא כזה קל...

אבל אם מדובר, נניח באדם מדהים והתקשורת ביניהם מצוינת?

אני מאמינה ששם נעוץ המפתח לזוגיות טובה ואיתה עוברים את כל אתגרי החיים, שתמיד יהיו.

 

ותני דעתך על כך שמי שהציעה את ההצעה היא חברה קרובה שמכירה את הצדדים, לו הצעה של דודה רוחמה/ גבאי ביהכנ"ס 

את אוהבת אנטיקה,
תנסי למה לא?
אולי הוא משהו משהו?

שזה ממש מוגזם. אם כיף לכם ביחד ויש משיכה אז אין הבדל בין פער של 5 שנים לבין 12

גברים בדרך כלל לא שמים לב לדקויות שלנו הנשים. הם מסתכלים כללית.
ממליצה שתלכי ליקנות בגדים בילעדיו. לכי עם חברה או אחות.

בעלך אוהב אותך איך שאת, זה לבד צריך לשמח אותך.
את לא צריכה לשים על אף אחד בעולם.

ואם זה מפריע לך ממש וזה משהו שאת יכולה לשנות כמו קצת דייאטה, אז תרשמי לחדר כושר או הליכה..

ואם זה משהו שאי אפשר לשנות אז תתחילי לאהוב את עצמך איך שאת. תיקני בגדים יפים. תתאפרי ותקפידי להראות טוב. זה ישפיע גם עליך.

ואם לא עוזר כלום, אז לכי לטפל אצל פסיכולוגית. את לא יכולה כל החיים לא לאהוב את הגוף שלך. חבל.
זה יכול להשפיע על עוד דברים.

כל אחד יגיד לך שזה נכון גם מי שלא מבין בזוגיות, כי זה נכון בכל קשר חברתי מכל סוג.
בתור אנשים קל לנו להתמגנט לאנשים שמראים ביטחון עצמי..

שאם נגיד אני עצבנית ואני אכנס למיטה ואבכה. או כשאני עצבנית אני אדפוק הופעה נעלי עקב איפור ואצא מהבית מתוך עצבים

אז ברור שבעלי כאילו יסתכל ואוו דפקה הופעה זה יותר ימשוך אותו להרגיע אותי מאשר שאני אכנס למיטה עם פיזמה פרצוף בוכה מטפחת עקומה הוא לא ירוץ לנחם אותי

חבל שאני שוכחת את זה כל פעם. כי אוטומטית עצבים גורמים לי לא לרצות להראות טוב ולבכות ולא לרוץ לעשות לק גל

מה נותן לך לדפוק הופעה בחוץ?
לגרום לו לקנא?
לקבל צומי מאחרים?

האמת יכול להיות שאני מקבלת הרבה צומי אבל אני לא מיחסת לזה שום חשיבות. לא שמה לב לזה בכלל.

אבל. אני עושה את זה לשפר את המצב רוח! יש כאלו שיאכלו שוקולד יש כאלו שישמעו מוזיקה.

אז סתם לקום להתלבש לצאת זה עושה טוב. אבל זה קשה הרבה יותר מאשר להיכנס למיטה

סתם במאמר מוסגר אמרתי. שזה מצחיק אבל סוג הפתרון הזה משום מה שמתי לב שזה עושה טוב לבעלי. שאני נראת מטופחת יותר ממוזנחת ובוכיה.

שאשה מקבלת מחמאה או מבט זה עושה לה משהו..וזו הסיבה כנראה שאת דופקת הופעה

ההופעות הם אותן הופעות

דיברתי על משהוא אחר. על זמן שאני כועסת עליו איך התגובה שלי ואיך היא משפיעה עליו

ואולי יהיה לך משונה לשמוע את זה,אבל הם עצמן נהנות מזה. בלי קשר לצומי

בין אם במודע בין אם לא

יש גברים שחושבים שכשאישה מתייפה זה רק כדי לקבל מחמאות ומבטים מגברים.
אז לא.
וגם כדאומרים לך שזה לא בשביל זה אתה מתווכח ואומר לה שכן.
לפחות לא תמיד, ברור שיש פעמים שכן.

יכולה להגיד על עצמי בתור אישה, נערה ובחורה אני אוהבת להתלבש יפה ולהיראות יפה , מרגישה טוב עם עצמי! לא קשור לגברים. להיפך. אם מסתכלים עלי גברים אחרים זה יביך אותי וזו בכלל לא המטרה.
ראש של גבר זה לא ראש של אישה!

לא שמתי לב

אחרי שמדדת את על הבגדים הלא מחמיאים, בחרת לך בגד מחמיא ויפה, את באה הביתה עם ביטחון באיך שאת נראית.
וזה נכון, מאוד משפיע מה שאנחנו משדרות לבעל שלנו. מכירה בנות יפות, חתיכות ומרגישות משום מה לא משהו כלפי המראה שלהן וזה משפיע על הבעל ש'קונה' את ההרגשה הזאת.
ולעומתן, מכירה את הבנות שהן לא בדיוק יפות אבל עפות על עצמן ממש וכל הבנים מתחילים איתן, למה? היא לא יפה.... אבל משדרת שהיא הורסת וזה עובר הלאה.

שרע לאישתו והיא במצוקה.

יש בגדים שיחמיאו לך גם היום. את זוהרת בטורקיז.. לכי לקנות בגדים לבד, בראש שקט, תתייעצי עם המוכרת (המטרה שלה לא רק למכור אלא גם שתחזרי מרוצה, אז היא תחפש לך גיזרה מחמיאה)
צריך להסתובב ביותר חנויות, אבל יש בגדים יפים בשבילך גם עכשיו
ועצם ההליכה עצמה, בהנחה שתסתובבי רגלית, זה הצעד הראשון
העיקר - מזל טוב!

אני ובעלי היינו לפני שנה בכד וחומר, בירושלים (רחביה)

בעלי מאודדד אוהב אומנות אז זה התאים לו בול.  ישבנו שם כמה שעות.. ואח"כ המשכנו לתחנת רכבת הישנה ולכותל - שם אפשר גם לאכול.

 

 

ודיאלוג בחשיכה זה מקסים!

גם חדרי בריחה זה רעיון יפה!
יש שלושה חדרים ברעננה מומלצים ממש!

מבצע זעפרן(הכי הכי)
קארטו
מבצע לויתן

כולם נמצאים באותו מקום.

קחי בחשבון שזו הוצאה כספית לא קטנה.

מזל טוב!

מאוד כיף, אבל זה לא זול לזוג. 

יש גם חדר בריחה בבני ברק שאשתי ואני עשינו שנקרא "אוצרות המלך שלמה" והוא מומלץ. 

תודה!

בצומת סגולה, פ"ת.
שני החדרים טובים.

תעשו אחד שכתבתי למעלה.
מניסיון של עשרות חדרים.

בסוף הלכנו לדיאלוג בחשיכה, היה כיף.(:

אחרי הלימודים עוסקים בפרנסה וקשה לעשות את זה בחיי חממה. ככה שאם הבחור שומר את עצמו בזמן הלימודים הוא בונה לעצמו מסגרת טובה להמשך החיים.

השאלה העקרונית היא עד כמה את רוצה שההשקפה שלך תהיה נוכחת ביומיום שלך ותאפיין את המשפחה שאת רוצה להקים.
ובפשטות איך את רוצה שתתמודדו עם "הרחוב הישראלי" ועם חוגים דתיים אחרים?

יש דברים שבהם יכול להיות שוני כמו:
הצבעה בבחירות לכנסת או למועצה
מתן תרומה למוסדות תורה וחסד

בסוף האדם הוא מכלול של רגשות, השקפות ,אמונות.שהקו הכללי דומה ויש כימיה אפשר להתגבר על 'קטנות".נשמע כאילו אפילו לא נפגשתם ... אז קודם תעלי לגשר ואז תחצי אותו.אולי הוא מושלם בכל השאר ? ואולי הוא בכלל לא הטיפוס שלך ? לשאלה הספציפית - בנות חילוניות הן לא מוטציה, מכירה המון שלומדים במוסד מעורב .... וכמו כן בהמשך החיים , עבודה וכו'... לא להיבהל

יש הבדל מאוד גדול בין האידיאל והשאיפות לבין המציאות
בסוף צריך לדעת לאזן ביניהם. בתקופת הרווקות החשיבה היא במציאות האידיאלית הייתי אומר אפילו הילדותית שלא מתחשבת בסביבה אלא ברצונות האישיים.
החשיבה אחרי הנישואים היא מציאותית פרקטית שיודעת להתמודד עם אין ספור משתניםם מתוך ההבנה שאני לא יחידי בעולם. מערכת השיקולים גם משתנה- כורח הפרנסה מקבל מקום מאוד מרכזי ולפעמים אין בחירה היכן לעבוד ללמוד. צריך למזג בין השקפות עולם שונות של בני הזוג שמשתנות במהלך השנים...
הקיצור- עוז החיים הטבעיים
תבדקי מה המידות שלו איך הוא בתור בן אדם מטבע הדברים הוא יהיה הפוך מדעותיך ומידותיך כמ אנחנו בתת מודע מחפשים את ההפך הגמור מאיתנו.
את ההשקפות תשאירו לשיעורחי פילוסופיה או לחברותא דתעשו ביניכם

פערים בהשקפה- השאלה עד כמה הם גדולים או לא. צריך משהו קרוב יחסית אבל לא צריך זהה וספציפית אותו דבר במאה אחוז. המדד לבחון את זה הוא דרך המציאות עד כמה הפערים יכולים לפגוש אתכם בחיים בצורה שתסתבכו מדי או שזה דברים שעם דיון יסתדרו.

לגבי אוניברסיטה הדאגה מוצדקת. אם יש אפשרות במוסד דתי עדיף. אם לא אז יותר מורכב. לנשואים יותר קל כל עוד רוב חיי החברה לא קשורים לתרבות שם שהיא מעורבבת ועם ערכים אחרים

לגבי הנגיעות אני לא דתי אבל אני חושב שחייב שתהיה משיכה שלא תרצו לעצור..
נראה לי אחלה אז שיהיה בהצלחה..

בכל דבר שמפריע - להתחתן רק אם אני מוכן לקבל את בן הזוג כמו שהוא.

רק לגבי הנקודה הראשונה - אם יש כזאת משיכה שקשה לכם ליצור, נראה שלא מפריע לך שהוא רזה נכון יש דברים שחשבנו וציירנו לנו, אבל המציאות באה למראה לך שאפשר אחרת, לא?

לגבי השמירת נגיעה - יתנו לך פה עצות חכמות. רק שיהיה בהצלחה ענקית זה קשה כמו אש ושווה אחר כך כמו זהב. באמת. הלוואי שתצליחו ליצור גבול שבאמת באמת לא עוברים.

ולכן הרב רביד נגר בנושא הזה מושלם .

בורא עולם נתן לך את הבן זוג הזה הרי היית יכולה גם לא להכיר אותו, מתוך הכרת הטוב לה'(ככה לדעתי יעזור לך להמנע) תעשי את מה שהוא אומר.. והוא אמר לא לגעת עד החתונה. "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב"

1. מבחינת המראה החיצוני - הייתי ב-י-ד-י-ו-ק כמוך.
אני במשקל ממוצע ומעלה ולא דימיינתי את בעלי רזה.
למדתי מזה כמה דברים על עצמי שלא אוכל לפרט כאן, אך בגדול - סדר עדיפויות:
מידות טובות זה חשוב. (לדעתי הכי חשוב)
ומראה חיצוני - כל עוד הוא לא מהווה דחייה ממש - פחות חשוב.

2. כמה שזה כיף ומפתה - לא שווה את זה.
לא אומר שזה קל. בפירוש לא. אבל אפשר לעבוד על זה.
המלצה אישית - תמנעו מעצמכם מצבים בהם אתם מגיעים לידי נגיעה כמו-
לא לשבת אחד ליד השני אלא ממול
לטייל לאור היום ובשבילים (באמצע הגינה לבד בחושך - לא מומלץ)
לקרוא ספרים שמדברים על הנושא (קיצור שו"ע. למשל)

בגדול -
נשמע שאתם במקום טוב.

בהצלחה!

רק את יודעת כמה זה קריטי לך. לפעמים כשאוהבים מישהו, אנחנו מסוגלים להתחבר למראה מסוג אחר שחלמנו עליו.
אבל לפעמים לא. אם את נמשכת אליו מספיק, אולי זה אומר שזה בסדר.

לגבי 2.
יש לנו רצונות רוחניים, נפשיים, פיזיים.
הרצון הפיזי ואולי הנפשי שלך כרגע מתגבר עליך עד שאת לא מצליחה לשמוע את הרצונות הרוחניים שלך.
האיד משתלט על הסופר אגו שלך.

בשביל זה חז"ל קבעו סייגים ואמרו שלעריות אין אפוטרופוס. (גם כשהרצונות שלנו מאוד גבוהים - מהעריות צריך להשמר. כי כמעט שאי אפשר לשלוט על זה כשעוברים על הסייגים).
הם מכירים את נפש האדם... הם לא שוללים את היצר. הם רק מנתבים אותו.

לטובתך, עם כל הקושי שבדבר, אל תשכנעי את עצמך שזה לא מספיק חשוב לך.
זה חשוב לך, רק שיצרך גובר עליך.
כדאי שתצליחו להכיר בלעדי זה, כי חוץ מלבלבל אתכם, לא יקרה מזה כלום.
למגע יש קסם, וכשזה "מים גנובים" עוד יותר. זה מהפנט (בקטע רע).

אם את לא רוצה לעשות טעויות, תפסיקי עם זה כאן ועכשיו עד שיתחייב כלפייך תחת החופה.
מעבר לזה שזה יבלבל אותך ואולי גם לא יצא שום דבר מהקשר הזה, זה הכבוד שלך. בעיניו ובעיני עצמך.

אגב, כדאי שתבררו שבאמת שניכם מעוניינים בקשר.
הרבה פעמים כשיש דחף מאוד גדול לדעת, זה מעיד דווקא על זה שלמישהו מכם נראה בתת או בעל מודע שזה לא יבוא אחר כך, כלומר, שה"אהבה" לא תתממש. אז אין מוטיבציה להתאפק.
אבל זה לא הכרחי.

אז אם ביררתם ושניכם מעוניינים - יאללה להתארס.
אם לא - להפרד.
ואם עוד לא - להפסיק את המגע עד שתבוא החלטה ולחכות לחתונה. זה לטובתכם.

שורה תחתונה, אל תאמיני לעצמך שזה לא חשוב לך. תכירי בזה שיש בינכם משיכה (תבדקי שהיא בריאה - שהיא לא נובעת מסוג של ידיעה שלא תוכלו לממש את הקשר). חז"ל מכירים בזה, ולכן הם נתנו סייגים - תשתמשו בהם. ותעשי לעצמך טובה ואל תבלבלי את עצמך.

בהצלחה. חיבוק.

א. שטויות. נב, עלול להשמין לאחר החתונה ועלול לא. יש עניין לקצת שומן, וניתן לדאוג לכך. באם משמים מדיי לאחר החתונה, גם זה קורה- יש לטפל.
ב. עבודה, עבודה, עבודה. כמו כל שאר הדברים בחיים. כמו שלאחר החתונה יש התמודדויות.
כל טוב

1. לגבי המראה - את צריכה לברר לעצמך, האם זה 'מפריע לך', או רק 'לא כמו שתכננת'. כמובן המידות הטובות ושאר הדברים הטובים - הרבה יותר חשובים ממראה חיצוני. יחד עם זאת, את צריכה לאהוב את בעלך ולחיות איתו בעז"ה עד מאה ועשרים.
לכן אם זה רק 'לא מה שתכננת', אבל את מסוגלת להגיד לעצמך שטוב לך עם איך שהוא נראה - מזל טוב. אבל, אם כשאת רואה אותו זה מפריע לך - לא שייך להתחתן ככה. אם זה היה פגישות ראשונות - היה אפשר להמליץ לתת לזמן לעשות את שלו, אבל כשאתם כבר נפגשים כמה זמן, אם זה עדיין מפריע - כדאי להיפרד.

2. תיזהרו מאוד - קודם כל, חד משמעית, הלכתית הנגיעה הזאת אסורה באיסור חמור ואי זהירות בה, עלולה לדרדר לאיסורים חמורים עוד יותר. אם אתם שואפים לבנות בית קדוש - תבנו אותו על פי התורה. בנוסף, אחת היכולות הכי משמעותיות לחיים בכלל ולחיי נישואין בפרט - זו היכולת לדחות סיפוקים. (וכשלא מסוגלים - מגיעים לכל מיני הזיות מסוג השרשורים שנפתחו כאן לאחרונה). אצל שניכם זה קו אדום - אז תדאגו לא לעבור אותו! לא הולכים קרוב מידי, כשיושבים על ספסל וכד' - שמים תיק באמצע. נפגשים במקומות הומים שאנשים שאתם מכירים עלולים לעבור בהם. אפשר למצוא המון עצות, אם רוצים.

3. כפי שמישהו כאן כתב - אולי ב2 את מנסה בתת הכרה לפצות על 1. אם כך - זה וודאי לא בריא. כדאי לקחת זאת בחשבון, הן כשאת שוקלת את הנושא הראשון והן כשאת שוקלת את הנושא השני.

בהצלחה רבה מאוד

חייבת לראות אם את נמשכת אליו ככה כמו שהוא. אל תבכי על כך שהוא ישמין יש כאלה שזה הגנים שלהם והם לא מסוגלים להשמין..

שב"ה לגבי השמירת נגיעה הפסקנו הרבה בזכותכם.. החלטנו שזהו לא נותנים לזה סיכוי לקרות.. וב"ה מאז אותו פעם לא נפלנו ואמן שימשיך כך...

ולגבי המראה, הגעתי למסקנה שזה באמת זניח לי.. נכון שהייתי מעדיפה שיהיה יותר מלא אבל עדיין האישיות והמידות הטובות שלו גוברות על זה..

תודה רבה לאלה שענו וכיוונו

לגבי 1. נוכחות זה בדרך כלל לא רק במראה. אולי תפרטי פה אם יש דברים נוספים בהתנהגות שלו שקשורים לזה. אולי נכון לדבר על זה אם זה התנהגות. מתלבט אם כדאי

לגבי 2, שאלה קשה כי אני לא מכיר אותך. אני הייתי הולך לרב ביחד להתייעץ וממשיך משם.

בהצלחה!

גם אני בתקופה הטובה יותר בחודש חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

הם בהתאם לתקופה בחודש?

חחח

מבחינת שכונות דתיות יש את כפר אברהם ואת הדר גנים. מעבר לזה יש כל מיני קהילות דתיות בעיר בשאר השכונות.

אני יכולה לענות על שאלות יותר ספציפיות אם יש

זה לעבור לכפר גנים ג חחחח דתיים מפת אמרו לי את זה
איזה 10 בערך כבר

אבל השאלה איזה ציבור מחפשים? ציבור תורני פחות יש שם מה שאני יודע

יש שם מסלולי הליכה וגינות הרבה פריצות שם

לא חרדי יש שם פיתוח סביבתי ותשתיות הרבה יותר גדול בכל המובנים מנניח הדר גנים שגם שם זה מחולק שליש חילונים שליש דתיים ושליש חרדיים בערך

מחפשים קהילה תורנית, קהילה חמה ומשפחתית... יש כזה דבר??
אמרו לי שיש בהדר גנים סיכוי למצוא מישהו מכיר?

תקנה ברחוב צדדי ולא על מנחם בגין בגלל שהוא רועש יותר נניח רבי יהודה הנשיא והסביבה זה אחלה רחוב

הדר גנים היא שכונה מאד טובה מבחינת זה שיש בה הרבה דברים בתוך השכונה ותא צריך לצאת החוצה.

הרבה בתי כנסת ברחבי השכונה כימעט בכל שעה אפשר למצוא מניין.

בתי מדרש כוללים גם כן יש גם אזור של חרדים וגם את כולל של קהילת יחדיו.

גני ילדים גם כן הרבה מאד. בתי ספר יסודיים שני סגנונות יש מורשה בנים ומורשה בנות בנפרד מכיתה א.
ויש את בית ספר עמיטל שזה בית ספר מעורב.

יש לציין שיש הרבה מאד אולוסיה בשכונה מה שגורם לצפיפות בשעות לחץ (יש מקומות יותר לחוצים ויש יותר רגועים).

לא יודע אם שמעת אבל יש את בסיס סירקין סמוך לשכונה שמתוכנן לפנות את היחידות שנשארו שם ולבנות שם בתים.

מה שהולך להשפיע באופן ישיר בשכונה ואחד השינויי הלא טוסים שיקרו לשכונה זה תכנון של נת"צ זאת אומרת שאת הרחוב הראשי של השכונה חבטלו בו את הכיכרות וישימו במקום רמזורים יורידו חניות (מה שגם ככה יש מקומות של מצוקת חניה) כדאי לשקול ולברר לגבי העניין בזה יש דף בפייסבוק אולי לשאול אנשים שיותר מעורבים בנושא
בסהכ שכונה טובה איכותית אנשים טובים הרבה קהילות מכל הסגנונות צריך לחפש ולמצוא הרבה צעירים ילדים בכל הגילאים
תחבורה ציבורית טובה מתוך השכונה סופרים קופות חולים חנויות טמבור ועוד שירותים שנמצאים בתוך השכונה ולא צריך לצאת מחוץ לה.
עמישב היא יותר שקטה אבל לאט לאט ניתמעט בתוך הדר גנים הבתים שם יותר ישנים יש מקומות שמיועדים לפינוי בינוי אבל היא חלק בלתי ניפרד מהדר גנים

שיש שם בעיה מבחינת תחבורה ציבורית, ובשעות הבוקר יש עומס מאוד גדול ביציאה מהשכונה

*בס"ד. ראש חודש חשוון התש"פ.*

הודעה לציבור תושבי הדר גנים ועמישב:

*הנושא: מידע חדש על סגירת חזן.*

כידוע לכם, במסגרת גילוי המידע והמאבק נגד הנת"צ במנחם בגין , נת"צ הכולל רימזור הרחוב ב12 רמזורים במקום הכיכרות, חשפנו *באופן מיקרי* ובס"ד חומר המעיד על סגירת צומת חזן . צומת חשובה מאוד. *ביצועה יחד עם הנת"צ, מהווים שינויים דרמטיים וקיצוניים לרעה עבורינו. כולנו.*

לאחר שטענותינו הוכחשו, פנינו לבקשת מידע מחברת "נתיבי ישראל" המתכננת את כביש עוקף 40 החדש.

אנו מודים בהערכה רבה לחברת "נתיבי ישראל" על השקיפות, והמידע החשוב כדלהלן:

*נדגיש, כי ישנה סבירות גבוהה כי השינויים הוכנסו לאור המידע שנחשף לפני כמה חודשים והחרדה שבאה בעקבותיו.*.

1. *צומת חזן אכן ייסגר לחלוטין!*
תאריך היעד: 2023.
2. במקום צומת חזן, *מתוכננת יציאה חדשה מהשכונה דרך רחוב החליל* בצמוד ל"אנדרטת הע"ג".
(רחוב ה"חליל" הוא הרחוב שעל כיכר היפר מור, בין הספריה לבין בית הכנסת "תהילות השם" בואכה "אנדרטת הע"ג" ו"עזרא" לכיוון קניון סירקין.

המידע הוא טרי, ואנו בוחנים את החלופה תוך כדי יידוע הציבור. תוך המתנה למידע נוסף שביקשנו לקבל . כמפורט להלן.

על פי לשון חברת "נתיבי ישראל", כפי שהועברה לידינו בכתב, תיפתח *"או* יציאה דרומה *או* יציאה לכיוון צומת סירקין"

*העברנו לחברת נתיבי ישראל את השאלות הבאות:*

1. מדוע ייסגר צומת חזן, כאשר ישנה אפשרות לגישור כביש 40 החדש מעל לצומת חזן או בשיקוע מתחת, או לחילופין, להתחיל את כביש 40 החדש *אחרי* רחוב חזן במקום 100 מטר לפניו.

2. האם תהיה ברחוב החליל גם כניסה אל השכונה או רק יציאה החוצה?

3. רחוב החליל כיום הוא צר מאוד. האם הכביש של החליל יורחב ויהיה עם 2 נתיבים או יישאר עם נתיב אחד? השאלה מתייחסת גם בנתיב הפניה אל החליל וגם ברחוב עצמו ( בחזן יש 2 נתיבים).

4. לפי מה שנמסר בהודעתכם כי מהחליל תהיה יציאה "או דרומה (לכיוון נחלים) או צפונה (לכיוון סגולה)", האם מדובר ב"גם וגם", או "רק", ומדוע?

5. מה הפתרונות שיש למבנים שליד הכביש הראשי החדש (ספריה עירונית, עזרא, בית כנסת) מבחינת חניות, פינוי מבנים אם יהיו וכו'?

6. האם רחוב מנחם בגין בנקודות הללו יורחב או יישאר צר כמו היום (נתיב נסיעה אחד)?

7. האם יבוטלו החניות ברחוב בגין בין חזן לבין רחוב החליל וכן מהצד השני? אם כן, בכמה חניות מדובר?

8. האם היציאה דרומה תהיה עד צומת שעריה, או שתיעצר ברחוב שלמה?

*יודגש*: התוכנית נמצאת *רק בשלב תיכנוני* מתקדם כחלק ממערך תוכניות סירקין, שהוא המצב האידיאלי לשנות אותה, לפני תיכנון סופי והפקדה להתנגדויות.

כשיתקבלו התשובות, נפרסמן לציבור.

*מטה המאבק למען הדר גנים ועמישב.*
*נגד הנת"צ הכולל הריסת הכיכרות ורימזור בגין כולו, ונגד סגירת חזן ללא פתרון הולם.*

אני גר בשכונה כמה שנים טובות בערך 20 שנה.

והמשפחה שלי בשכונה וכו וכו ובתכנון שלנו לעזוב את השכונה בגלל כל השחיתויות שעשו והרסו את השכונה.

מה נסגר????

אלה מי שמסתובב שם.

שמשחקים בנדנדה חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

 

והאמהות אחרי לידה עם הילד בן שנה בעגלה זה בכלל פריצות מאמי לך לים תחזור לפארקים ותגיד שזה 100 שערים

נשות הטליבאן בירושלים חחחח

הם שלבים של בניה

אני נזכרת מה עברנו,היה קשה. אבל בסוף לומדים איך לריב ואיך להתפייס

אף אחד לא מבטיח לך גבר טוב יותר אם תתגרשי

אל תתייאשי

צריך הרבה סבלנות ועבודת המידות.

את מציינת שהוא בחור טוב וכד....
אולי אל תחשבי על גירושין ותתחילו לעבוד שניכם על מידת הכעס ולשלוט במה שיוצא לכם מהפה?

קיצר עזבי גירושין תלמדו את עצמכם ותתחילו לשקם!

כבר הזהרתי בעבר.
ולא איכפת לי אם לא ראית שכתוב בחתימה במפורש. זה משתמש להריון ולידה בלבד!

קורה כל הזמן
בבתים הכי טובים
הכל בסדר

על מה המריבות?

אבל מה שאני יודעת, זה שמריבות על דברים 'קטנים' שמדרדרות למילים שאי אפשר לסלוח, זה או שאתם חמומי מח, או שמאחורי הדבר הקטן מסתתר דבר לא קטן, שצריך לעלות למודעות ולחפש לו פיתרונות.
🌷

זוכרת את עצמי אחרי שנתיים, עם ילדה, שמה לב שאני לא אוהבת אותו כמו שפעם אהבתי.
כמה דברים יש לי לומר לך.
א. אל תחשבי על זה כל הזמן. תזרימי עם היומיום של החיים. תעשי מאמץ לראות אותו בעין טובה.
ב. תסתכלי על זה כעל הזדמנות לשלב נוסף ועמוק יותר בקשר שלכם. במקום להתרחק- תשקיעי בלהתקרב. תצאו מדי פעם, תעשו דברים כיפיים.
ג. נכון אומרים שיש עליות וירידות בחיי נישואין? הנה הדוגמה...את בירידה. זה בסדר. קורה. אל תתפעלי ותתרגשי מזה עד כדי כך שתחשבי על גירושין. זה סתם מין מחשבות יצר הרע כזה, מקום לברוח אליו.
ד. את כותבת שבמריבות הוא רע. המממ..אף אחד לא נעים ואדיב בזמן מריבה. אבל אפשר ללמוד איך לריב. אז במקום להפנות אליו את הגב בגלל זה, תפני אליו את המבט ישר בעיניים, תדברי איתו על זה ותתחילו לעבוד על הקטע הזה.
הוא נשמע נורמלי ואדם טוב, וגם את. אז האהבה הראשונית של חיי הנישואין פגה...וזה הזמן לפתח את האהבה העמוקה יותר, מחוברת יותר.
וזה יבוא. אל תדאגי, זה יבוא.
אל תעשי את הטעות של לפזול לצדדים לא נכונים ולא ריאליים כמו גירושין, זה סתם מבזבז לך את האנרגיות ומרחיק אותך ממנו עוד יותר.
בהצלחה!

תקשורת 

כנס לאתר כתר תראה הרבה תשובות בנושא

תודה רבה רבה

נשמע שזה עצם המעבר לחיים בוגרים. ארחיב אחרי שבת בעזרת השם.
שבת שלום!

קודם כל נכון, אצל כל הזוגות יש פערים בהמון דברים. בתרבות, במחשבה, בצריכה, בהרגלי הנקיון והאכילה, ועוד ועוד. כי אנחנו שני אנשים בפני עצמינו עם משפחה אחרת וסביבה אחרת ואופי אחר, ורק טבעי שנהיה שונים בהרבה דברים.
מהבחינה הזאת גיליתי שעוזר להסביר למה משהו מפריע לי בלי לכעוס עליו שזה לא מפריע לו. למשל אני גדלתי בבית שקונים יד שנייה המון, והוא רגיל לקנות חדש ויקר. זאת התנגשות, אבל אין פה נכון ולא נכון, יש פה הרגלים שונים. מדברים על זה, מבינים את הצורך, מבינים את הסיבות לצורך, ומבינים את היכולת הזוגית לעמוד בצורך הזה. זה לגבי הבדלים בעזרת השם.

לגבי העצב שאתה מרגיש, זה מקסים שאתה מודע לעצמך ומנסה להבין מאיפה זה נובע וחושב מה לעשות עם זה, במקום סתם להיות ממורמר.
קודם כל, להתחתן ממש לא אומר לנתק קשר עם מעגלים חברתיים! אנחנו הראשונים שהתחתנו מהחבר'ה של האיש, והמשכנו לבלות איתם בשבתות, בעל- האש, ביציאות לסרטים ומסעדות. לפעמים איתי ולפעמים בלעדיי וזה ממש בסדר. יש מעגלים חברתיים בלימודים, בעבודה, במקום המגורים, ובמשפחה - בכולם יש לך הזדמנות לזרוח ולפרוח. אם העבודה לא טובה לך אז שם טמונה הבעיה. זה לא קשור לאשתך. מה שכן תוכל לשתף אותך שנעים לך לקבל הרבה פרגונים והתלהבות מדברים, לא כי היא לא עושה את זה מספיק, אלא כי התרגלת ככה. וכמובן תפרגן לה בהתאם.
החיים כאדם בוגר לא כוללים מה שהיה לנו במסגרות כמו ישיבה או בית ספר, זה שונה, זה אחר. זה שלב אחר בחיים, אבל לא פחות מוצלח ולא פחות כייף.

ועכשיו יש לך הזדמנות ראשונה להפוך לכזה.
נשמע מדבריך שכול חייך החברה הזינה אותך וטיפחה אותך ונתנה לך מעמד בהרגשה של מלך...
אם תחפש שאישתך תהפוך אותך למלך אתה תהיה מסכן כמו עבד.
אם תהפוך אותה למלכה- אתה תהיה מלך...
איך עושים אז זה- פשוט מאוד:מלך דרכו להעניק ולתת בלי תמורה כי יש לו הכול. אישה המהות שלה זה לקבל.
תפנק ותעניק לאישתך ותבסס את הקשר. את הריגושים של המרכז עניינים ומאגן תפפנה לפינוקחים לאישתך. אל תחפש כיף- זה לא אמיתי.(כפי שסוף סוף נוכחת לדעת) תחפש טוב.
כשתעניק ותתן מיד אתה תיהפך למלך ואישתך תחזיר לך בכפל כפליים.

ברוך הבא לעולם האמת.
כל מסגרת שחיית בה עד עכשיו לא דרשה ממך את מה שנישואין דורשים.

מסופר על רבי נחמן שלא היה מקבל רווקים לקבלת קהל כי הם מדומיינים שהם בעלי מידות טובות בטחון בקבה וכד...

העולם בתור נשוי דורשים עבודה אתה כבר לא בגדר צרכן אגו כבוד וכד... אתה אמור לעלות רמה ולהיות ספק של בטחון חום אהבה כבוד וגם עזרה בלנקות שירותים ומקלחת.

חכה עוד לא באו ילדים ששם בכלל אתה תצטרך לקרוע את הנשמה בשביל שיצאו לך בני אדם...

קיצר אח יקר ברוך הבא למועדון של הגדולים הסר מעצמך כל מדי דפינוק ותתחיל להזיע

ב"הצלחה נשמה אנחנו כאן בשבילך

אתם כנראה צודקים, זה המעבר לחיים הבוגרים..

לא הכינו אותי לזה בהדרכת חתנים או בכלל.
אני פשוט לא רוצה לוותר על כל החברים והכל :/

דע את העיקר והטפל בחיים.

עם כול המשמעויות המחייבות ואלו שלא. אבל זה שווה את זה.

תגיד לאשתך מילים טובות ותסביר לה מה אתה צריך כדי שיהיה לך טוב, ובעז"ה תמצאו דרך לשלב את בחיים החדשים את השמחה

קח בנחת. אין צורך לברוח מההתעסקויות. רק לנתב נכון בשיקול דעת לסטטוס 'נשוי'. כל טוב

כי עם חברים אנחנו נוטים להראות רק את הצדדים היפים שלנו. הם בד"כ לא חוטפים את העצבים/עייפות/חולי וכו' שלנו.

אנחנו יוצאים לבלות איתם ומשוחחים על דא ועל הא. זוגיות זה שונה, בדיוק בגלל הדברים הנ"ל. צריכים לסבול אחד את השני בכל המצבים.

ויש גם את המרחב האישי
צריך לדעת לתת מקום וביטוי גם למרחב האישי שיהיה לך יכולת להתעסק בדברים האהובים עליך וללכת גם לחברים שאתה רוצה ואותו הדבר היא.
זו טעות בסיסית של הרבה נשואים טריים שחושבים שצריך הכללל ביחד.. ולא, לא צריך הכל יחד צריך בהחלט את הרוב יחד וגם לצאת ולהנות עם דברים מפעם האהובים והישנים.
לגבי הרגשתך שפעם היית יוזם ומארגן וכו זאת נקודה שקצת מתבטלת בשנה הראשונה מפאת המחוייבות הזוגית לאחר מכן חלק מההרגשה תטושטש וחלק בך כבר לא יחפש אתזה תהיה סבלני ותבקש מאשתך לעשות איתך גם דברים שאתה מכיר ואוהב ורוצה וזה יעבור מאליו

תייצר לעצמך מערכת של חוג חברותא או כל דבר שממלא אותך.
לפי השוע אם גם בשינה אתה מכוון לעבודתו יתברך אזי כל חייך אתה עובד ה.

היא קשורה אליך אתה מבין אתה לא מורצה מכמה דברים בחיים אין קשר לאשתך לך לא טוב בעבודה ואולי בעוד דברים תתחיל לשנות תתנהג לאשתך כמו מלכה ותיהיה מלך ותשנה את מה שלא טוב לך בחיים

יש את מזרח רחובות שמלא בדתיים לאומיים מכל גווני הקשת.
יש את הרחובות-האגוז/בר אילן/נתיב הל"ה/גוש עציון/אברמסון/מגיני הגליל ועוד...
חלק מהבניה חדשה,חלק פחות..
הגילאים נעים בין 25-45
יש שם מבחר בתי כנסת עדתיים...
תימנים/אשכנזים/עדות מזרח
יש בתי ספר ממ"ד וגם "נועם"
מלא גינות ציבוריות,גני שעשועים,קופות חולים בקרבת מקום,סופרים וכו...

מכירה מאד את האזור . 
איפה יש דתיים ? יש שכונות במערב העיר דתיות אבל הם מאוד יקרות . זה האזור הנחשב.
רחובות עדיף מבחינת דתיים . 

ותבדקו את השכונות מסביב.

אבל הריכוזים זה מסביב למוסדות הלימוד