פורום נשואים טריים (עמוד 263)

עבודה יומיומית קשה!
אולי העבודה הכי קשה שיש...הדורשת המון השקעה,מחשבה,תשומת לב...

אם תצליח תספר לנו איך עשית את זה.

אתם יוצאים לבד מידי פעם? בעבר הייתם מאוהבים ומרוגשים?
איזה סוג בילוי מדבר אליכם?
אנחנו לא יוצאים הרבה אבל כשיוצאים זה ממש מחזיר אותי לתקופת הדייטים, רואה את בעלי באור אחר, מאושרת לטייל איתו ברחוב. הבילוי המועדף עלי: מזמינים בייביסיטר (הילדים כבר במיטות), יוצאים לעיר בירושלים, יושבים לאכול איפשהו ומטיילים קצת בעיר, בשוק. מדברים, מקשיבים, צוחקים. 3 שעות כאלה לגמרי ממלאות מצברים.

אני כולי געגועים לפרפרים שבבטן שהיו, ואני מבינה שזה לא יחזור.

אבל פשוט קחו זמן לעצמכם לבד, בלי הילדים, צאו, תנשמו אחד את השני. תחזרו למקומות שטיילתם בשיא אהבתכם.

כל פעם שאני ובעלי יוצאים לבד ומשאירים את הילד אצל אמא שלי, שאנחנו אוספים אותו, אני אומרת לאמא של, איזה כיף הרגשנו כמו זוג צעיר, ואמא שלי כולה נזעקת, חס וחלילה, שה' ישמור את הילד

 

 אני ובעלי לדוגמא לוקחים יום חופש, או שחוזרים ב-13:00 מהעבודה לפני שצריך לאסוף את הילד ויש לנו זמן רק לעצמנו... וזה זמן שאני מאד מאד אוהבת.

תחלקו את הילדים בשישי שבת תיסעו למלון או אפילו תישארו בבית,  רק אתה והיא בלי קולות ברקע עם אפשרות להתרכז רק בה.

 

תקנה לה דברים שישמחו אותה, שתרגיש כמה היא אהובה ונחשקת זה ישמח אותה, יאיר ויעורר אותה ויחזור אליך בחזרה.

 

 

צריך לקבוע זמן קבוע כל שבוע ולעשות משהו ביחד,
וממש ממש לא לוותר על זה!

לקבוע יום בשבועיים שיוצאים לסרט/מסעדה
לאכול ביחד בערב אחרי שהילדים ישנים
הודעות במשך היום
חןפשות זוגיות

בטח יש הרבה תשובות לשאלה הזו.
בעיני, השחיקה היא בגלל משקעים לא מטופלים שמכבידים על הנפש. ואז קשה לחוש את האהבה.
למדתי מאפרת צור, ואני חותמת על זה, שהתחדשות אישית עושה שינוי בזוגיות. לכן לימודים משמעותיים של נושא שאוהבים יכולים להועיל. בפרט אם זה בנושאי הנפש או האמונה.
גם שיחות עומק טובות בין בני הזוג, בתנאי שמנהלים אותן היטב, יכולות לחדש מאד.

אין לי פתרון. רק להגיד שהייתי ממליצה לשים לב שהשחיקה לא גוררת לחיפוש ריגושים מיותרים..

אם בכללי: לחשוב מה מציק לך ומעייף אותך: לעשות פשוט רשימה של כל הדברים שמעייפים, מטרידים, מכעיסים ומחלישים.

לחשוב מה משמח אותך ומלהיב אותך בחיים: לעשות רשימה של דברים שמעניינים אותך, מלהיבים אותך אפילו קצת, אנשים שכיף לך להיות לידם וכדומה, אפשר להיזכר בדברים שהלהיבו בעבר ולראות אם חלק מהם עדיין רלוונטיים.

אחרי שהשקעת וחשבת על שתי הרשימות, אפשר לחשוב איך לחזק את החלקים המשמחים והמלהיבים ואיך להוריד כמה שיותר דבר מחלישים ומעייפים מהחיים.

אם זה בזוגיות אפשר אותו דבר רק בנושא הזוגיות :אתה ואשתך עושים כל אחד את הרשימות שלו בנושא, משתפים אחד את השני במה שיצא וחושבים איך להוסיף טוב ולהפחית את הרע.

רק לכתוב את הרשימות בצורה ברורה זה כבר מאד מרגיע ומשמח.

בהצלחה!

כמובן שיש קבוצות אחרות אבל הטובות הן בערים אחרות (משהו כמו שעה נסיעה לכל כיוון) והוא בעצמו מודע לכך שזה לא אפשרי עבורי ליסוע 3 פעמים בשבוע לשם בגלל הקטנה שלנו (זה לא הוגן כלפיה לא תראה אותי 3 ימים בשבוע).

והייתי דואגת שיבין את זה ויעשה מה שהוא אמור לעשות - לתמוך ולרצות שתצליחי.
מעבר לכך אם זה חשוב לך אז תעמדי על כך שזה יתגשם , בסוף אנחנו אחראים לאושר של עצמנו ולא אף אחד אחר

אם אתן לא תדברנה , אנחנו לעולם לא נבין...

 

חלקנו, לפחות

והוא ילמד להסתדר עם ההחלטות שלך.

את לא צריכה "אישור"...

 

זה לא עובד ככה, הם חיים בזוגיות,
יש להם ילדה משותפת,
אם כל אחד יצא מתי שבא לו, יוציא כספים על מה שבא לו בלי להחליט ביחד זה מתכון לפיצוצים או לחיים בפירוד.

גם הוא יצא מתי שבא לו והיא תסתדר עם העובדה?

לפותחת, זה לא החלטה שלנו. ואין פה צודק/ת. צריך לדבר לדבר לדבר עד שמגיעים להחלטות ביחד. לא קל, אבל רק זו הדרך. בהצלחה ⁦♥️⁩

יקח בחשבון את כל השיקולים של טובת הבית והילדה והזוגיות.

זאת אומרת שהיא צריכה להחליט עם כל השיקולים.

לא שהוא יחליט לה

זה שינוי תפיסה וודאי אצלו?
את בטוחה שהוא תמך בזב בהתחלה ולא עשה בשבילך את זה?

אחרי שזה יהיה ברור לך
תוכלי להבין איך להתמודד.

הייתי רוצה שישקיע יותר בבית ובפרנסה וכו, ולא בתחביבים

עם התחביבים אפשר לחכות ולפתח בזמן שיהיה נכון עבור שניכם, ולא לדרוש השקעה מוגזמת מצד בן/ת הזוג כאשר יש ילדה שדורשת טיפול והשקעה ומחוייבות גדולה

מאוד מבינה את המקום של זוג צעיר ללא ילדים שיש לו זמן וכוח ורצון לעזור ולתמוך אחד בשני 

אבל כאשר יש ילדים זה בא על חשבון היכולת והפניות הנפשית אפילו, גם אם טכנית יש זמן שאפשר להקצות לדברים שהם לא מחוייבות

מה שאת מרגישה זה מה שקובע. אם זה מפריע לך - דברי איתו! שבו לשיחה, תציפי את זה בפניו, תמצאו פתרונות.
בהצלחה!

לא הבנתי למה את לא יכולה להתאמן בעצמך. אם את עייפה מדי איך מאמנת תפתור את הבעיה?

כמעט תמיד אחרי שנולד ילד ראשון כל החיים דורשים ארגון מחדש מבחינת זמנים, כוחות וכולי.

יכול להיות שזה שאין לו כח לתמוך בך בנושא של ספורט זה חלק מהסיפור- יש יותר בלאגן בחיים, הוא ואת יותר עייפים, רוצים להסתדר איכשהו עם החיים וגם לדאוג למה שחשוב לנו באופן פרטי.

לדעתי כדאי להתעניין בו ובשלומו מאז שנולד הילד החדש ולראות כמה הוא מצליח לנהל את החיים בצורה טובה מאז, אחרי זה תשתפי במצבך (כשאת שניה יש יותר סיכוי שהוא יקשיב) ותנסו ביחד לסדר את המחויביות שלכם ואת הצרכים האישיים כמו ספורט שייכנסו ללו"ז. ככל שתשפרו את ניהול הזמן וניהול החיים זה יקל לפנות זמן לתחביבים, אם זה קשה עדיין צריכים לצערנו להמעיט במה שלא הכרחי (אבל תמיד להשאיר דברים כייפיים במידה מסויימת).

בהצלחה!

לשים את המשימות שלה בצד לשבוע.
יסדר לכם את הלוז..
ויחזק לה את הברגים הרופפים במוח.

אם לא ש' - שיחה נינוחה.

אם יש לך עותק מ'מקרים מיוחדים' אשמח לקבל למייל בבית. היא הייתה מאד חצופה. אולי יש פרצה? לא מבינה את ההתנהגות שלה

את לא חייבת לה כלום.
אחפש אם יש עותק

לוקחים משימה משימה, מספיקים מה שאפשר.

בא לך לריב ריב גדול? יאללה תתבגרי

עושים השתדלות ומתפללים להצלחות.

יש שבועות כאלה שלא מובילים לשום מקום גם את זה עוברים

נגיד שלום לעוזרת ולחלק מהשעות הנוספות גם יחד.
ונחיה יותר שפוי!

@ צדק, כל המיילים והדרישות מש' ב- hold. לשבוע. לפחות. הכל לטובה, לפחות יש תירוץ לדחיה..🙂. תודה על הרעיון.

מבין כל המשימות תעדפנו אחת ליום שבאמת צריך, והשאר ימתינו.
לילה טוב

מתנתקים מהפורום. לא קוראים הודעות ולא מגיבים

כדאי לוותר או לדחות כי אין מספיק זמן ביום לכת המשימות. עושים את המשימות שצריך אחת אחת ומפרקים אותן לחלקים קטנים. כדאי לכתוב את המשימות על דף ולא להשאיר בראש.

עכשיו גם יום חמישי נעלם...
ר"ח כסלו... 💛💛.
טוב. מה שנספיק- נספיק. ומה שלא- שיחכה

כי המציאות משתנה כל הזמן

עושים משימה משימה, מסמנים v על כל אחת שסיימנו ושואבים מזה סיפוק.

חוץ מזה, לא נכנסים ללחץ ודאגות כי יכול להיות שבסוף נצליח ואז סתם בזבזנו דאגה יקרה... 

וגם אם לא נצליח הכל, לחץ זה בטוח לא מה שיגרום לנו להרגיש טוב יותר.

חוץ מזה חושבים בצורה שכלית וישרה, ומדמיינים מה הדבר הכי גרוע שיקרה אם לא נספיק.

(רמז: בד"כ זה לא כ"כ גרוע.)

לי זה עוזר לפעמים להרגע...

ב"ה עוד מעט ראש חודש

את לחוצה מדי

👆

יישר כח על המבחן בנידה.

 

למרות שהציון מבחינתי לא קובע.

 

בכל מקרה לפני שאתה משמש תלמידי לכמים בתחום,

 

אל לך להורות לציבור.

אני בעד לענות ושמי שמוכשר לכך יציין את ההכשרה שלו. מי שסתם אומר מידיעתו האישית יציין זאת. להפסיד מידע מקצועי לא יגרום ללא-מ-צועיים להפסיק.

המטרה שתפסיק התרבות שעונים כאן. עקרונית זה לא המקום. בפועל יכול להיות מאד שיהיה חוסר במציאות שמי שיודע לא יענה. אבל הנזק שכל מי שמסתתר מאחורי כל ניק אנונימי עונה דברים לא נכונים לדעתי גדול יותר.
מה שכן אם אראה שמישהו עונה דברים לא לעניין וודאי שאגיב ואכתוב.

לשאול שאלות ברמות שונות לגמרי ובאנונימיות יחסית ושכל המי ומי יוכלו להגיב.

לא שאלות שתלויות בהרבה משתנים שלא תמיד מפורטים.
יש אתרי שאל את הרב, יש מספרים לשאלות סמס. יש הרבה אפשרויות

מי שרוצה בכ''מ תשובה כאן שידע שיש כאן כמה וכמה אנשים גברים לנשים שעונים דברים על הסקאלה שבין לא מדוייקים ללא נכונים בכלל.
חלקם מטעות שלהם בהבנת הדברים, או שלא זכרו טוב וחלקם ממקום בעייתי של איך עובדת פסיקת הלכה, עירבובי קולות שסותרות אחת את השניה, לקחת טען להלכה ולהחליט שכבר לא רלוונטי ועוד.
זה סיכון שמי ששואל לא יכול לקחת, הרי הוא לא יודע, הוא שואל. איך ידע? רק אם מישהו ישלח לו תעודה של סמיכה לרבנות? או של מכון פועה או כל גוף אחר שהוא כשיר להורות בעניינים אלו?אישור מהראש כולל? ציטוט מספר (שכמובן אפשר להוציא מההקשר.)…?

מי שחושב שרק כאן יכול לשאול שישאל את האנשים כאן על מי אפשר לסמוך וישאל בפרטי.

יש המון כתובות הלכתיות שאפשר לפנות אליהם

חיבוק גדול

זה נראה משהו שצריך ממש טיפול זוגי.

בהצלחה ובע"ה שיסתדר לכם

זה שעובר לה בראש.

איך להתנהג מעכשיו ? אין לי תשובה..

כי נראה שמה שאת תעשה היא לא תרצה

אולי הנשים בפורום יאירו את עינייך..

בהצלחה

נראה שצריך טיפול, לא עצה בעלמא

היא פוגעת- תחבק
היא משפילה- תחמיא
היא כועסת- תחייך

בלי להתחשבן איתה בכלל!! רק לתת אהבה, להתחשב ולהבליג

נסה ככה במשך שבועיים ותעדכן

אין מגע..כך שאין שום סיכוי לחיבוק.
גם שאני מנסה לעשות משהו היא תדע איך לגרום לי להתחרט שניסיתי בכלל..

נסה בינתיים את מה שכתבתי לך, רק בלי מגע
בדיבורים בלבד, לא להשתתף במריבות
בשביל טנגו צריך שניים..

ותלכו לטיפול זוגי בדחיפות🙏

שילווה אותך רגשית-זוגית? יועץ זוגי וכדומה שימליץ לך איך לפעול בינתיים?

זו מציאות שלא כדאי להישאר איתה לבד, ממש כדאי להשקיע זמן, כוחות והיחשפות וגם כספים ולשמור על הזוגיות ולשקם אותה מהר ככל הניתן

אח יקר. הייתי במצב הזה במשך הרבה שנים ומה שהחזיק אותנו זה ״טובת הילדים ״. לפני כמה חודשים התחלתי ללכת למישהי שעוזרת לי לראות את הצדדים הרגישים שלו ולנסות רק לראות מה קשה לו ומתי. אתן לך דוגמא: הוא מאוד נקי ומסודר אני פחות. יכולה ללכת לישון כשהמטבח לא מסודר. אבל אני אקום מוקדם בבוקר לפני כולם ואסדר. אבל הוא תמיד יגיד משהו ויוסיף על זה כי את ככה וככה וגם אחותך ואח שלך ככה וגם הדוד שלך היה ככה וגם סבתא של אמא שלך וכו וכו. מניחה שהבנת. עד לפני שלושה חודשים הייתי תוקפת בחזרה. היום אני אומרת : אני רואה שאתה מתפקד פחות טוב/ מוציא אותך מהריכוז/ מעצבן אותך וכו כשהמטבח מבולגן. אז אני אעשה מאמצים שזה לא יקרה.
נכון שאני מחכה ליום שהוא יגיד כלפי: אני מבין שזה פוגע/ מעליב/ מוריד לך את החשק וכו כשאני מערב בני משפחה שלך או מדבר בגסות. אז אני לא אעשה את זה יותר. נכון להיום הוא לא משתתף איתי בטרפיה אבל מכיון שאותי זה משנה ועוזר לי להגיב בצורה בונה ואיכפתית אז זה משפיע עליו. והוא מנסה להתרכך. לא כל כך יודע איך ולא ידע עד שלא ילך לטיפול. אבל לפחות בבית רמת המתח ירדה. ממש הפלא ופלא.
אהיה כנה איתך. זה המון עבודה וזאת עבודה יומיומית ושעה שעה. אני כל הזמן כמו עם סטופר. קודם אני חושבת מה עובר עליו. ואחר כך אני צריכה לומר את זה במילים. והמילים צריכות להיות לענין ולא מילים פוגעות או מזכירות נשכחות. עבודה קשה אבל אני רואה את התוצאות שלה
רק יעוץ לדעתי יעזור לך כיון שאתם נמצאים במעין מעגל של מלחמה וכל יום יש מנצח ומנוצח. באמת אבל שניכם יוצאים מנוצחים. אז כדאי לך ללכת קודם לבד ולראות איך זה משפיע ואחר כל לנסות לשכנע אותה להצטרף
בהצלחה

ממש אישה בונה!

אשרייך ואשרי הבית שלך

בעז"ה הוא גם ידבר ויתנהג אליך כמו שאת אליו

מעריצה!!!!!!!

גם אם הוא לא אומר במילים, אין ספק שהוא מאד מעריך אותך! עוד קצת וגם תרגישי את זה ממנו.

למה אתם לא הולכים לטיפול זוגי??
האם ניסיתם לדבר באופן בוגר פעם? להבין מה היא רוצה?
להגיע יחד להבנה אם פניכם לנסיון שיקום (שדורש מאמץ והשקעה מ2 הצדדים)
או פרידה.
לחיות ככה באויר באמת נשמע בלתי נסבל

לא ציינת אם היא אישתך או מיועדת אבל הטבע האנושי שמגובה במחקרים הוא שכול אחד בוחר את בן הזוג שהוא ההפך ממנו . את אותו אחד שהוא רוצה להיות קצת כמוהו. אתה רגיש ומרגיש שהיא קשוחה וההפך.
להתרגש ברור שלא צריך אבל כן לטפל

(ראה בזה כעצת חבר, חלילה לא איש מקצוע)

זו יותר עבודה על תקשורת בקטע של "חינוך" (או "אילוף" כמו שחבר שלי צחק על זה פעם).

כל פעם כשאתה רוצה שהיא תהיה רגישה והיא לא, חכה איזה יום-יומיים ואז תעלה מולה את מה שהיה ותגיד לה את הצרכים שלך.
בצורה של:
"כשהיה X, הגבת בצורה Y. אני מעריך את זה שהקשבת לי, אבל אשמח להגיד לך משהו שישפר את הזוגיות שלנו, לדעתי.
אני אישית צריך שיגידו לי ויעשו לי Z"

כלומר בעצם ללמד אותה מה עושה לך טוב.
אצלנו המצב הוא הפוך ואשתי פעם הייתה בטוחה שאסור לה להגיד לי דברים כאלה כי אז זה כאילו לא יגיע ממקום אמיתי.

זה לא נכון, ולשמחתי היא הבינה את זה כיום.
בפעם הראשונה זה אולי ייראה כאילו לא אמיתי, אבל זו השתדלות של בן/בת הזוג כלפיך.

הצלח בכל אשר תעשה!

ומהצד שלה הדברים אולי נראים אחרת.
דיברת על חוסר בטחון ויש במקום הזה מפגש עם צורך שלה.
וצריך להבין את המפגש הזה ביניכם, מה אתה מרגיש, מה היא מרגישה, מה הצורך שלך, מה הצורך שלה
ולחשוב ביחד על פתרונות מוסכמים ויצירתיים עבור שניכם.
זה לא יפתר בשיחה אחת וגם לא בשתיים.
תהליך משותף של שניכם להכרות עם החלקים הכי רגישים שלכם כרגע.

-השיחות צריכות להיות באווירה נעימה ורגועה, לא תוך כדי כעס
-לאפשר לה בשיחה להתבטא גם אם זה מכאיב ופוגע
- אם אתם לא מסוגלים לדבר ולהקשיב, אם זה רגיש מדי או פוגע מדי או לא מתקדם לשום מקום - ללכת לייעוץ מקצועי.
- להבין שאתם בתהליך ובמפגש עם החלקים הכמוסים שלכם, ועם עבודה טובה ואיכותית האינטימיות בניכם תתחזק ותתעצם וזה גם המתכון לאהבה עמוקה ומתמשכת. ככה, דרך הקונפליקטים והכאבים והמקומות הרגישים והאכזבות והציפיות...
לדבר על זה. לדבר ביחד את האתגר ואת הכוחות והמוטיבציה להתמודד איתו.

רגישות זה גם קושי וגם יתרון. כדאי להתעמק ביתרונות של זה.

אם נפגעת ממשהו אז כדאי לדבר על זה (בזמן והמקום המתאימים, כמו שכתבו כאן). כל אחד נפגע מדברים אחרים ובני זוג צריכים ללמוד לקבל את המקומות שבן הזוג נפגע ולהקשיב למה הוא מרגיש בצורה נעימה ובלי לשפוט אותו.





בהצלחה רבה!

ופחות להתרגש מתגובות שנראות לנו כלא רגישות.

לדוגמא תגיד שאתה מאמין שלא רצתה לפגוע בך
אך אם נפגעת אתה זקוק שתקשיב למה שזה גרם לך להרגיש.

זה קורה הרבה שזוגות הפוכים בקטע הזה.
אמת שכנראה הרוב זה נשים רגישות מגברים אבל יש גם להיפך וזה בסדר.
אתם משלימים בזה
היא תלמד להיות רגישה ואתה תלמד להיות יותר תקשורתי בנושא הזה ולאט לאט להתמודד עם הרגישות

כרגע אין לי זמן לפרט
אם זה קורה הרבה/ לא נעים שזה קורה, צריך לדבר על הרגשות שלנו וכמו בכל דבר, מה היינו רוצים מהצד השני.
הנטייה בעיניי היא לגלות "אימהות" כלפי מי שהאישה מרגישה "אחראית" לקשר איתו/ אבהות מהצד של הגבר, לא תמיד זה תקין.
זה עובר...
צריך לדבר על הכל.
גם על זה.

ודווקא מה שציינת זה יותר תכונה של אבהות.
אני מתכווין להישענות על הבעל מצד האישה כמו על אבא ונחמה של הגבר אצל אשתו קצת כמו אצל אמא

כן זה קיים.

בן / בת הזוג קצת הורה?
ממש לא.

אני גם לא בדיוק מבינה למה אתה מתכוון במונח ״הדדיות״ בקשר הזוגי.

קשר זוגי הוא עולם ומלואו - של חברות, הכלה, אמפטיה, נתינה, התחשבות, עוגן ומשענת, אחריות הדדית, הנאה ועונג אינטימי, נשיאה משותפת בנטל החיים, התנהלות בוגרת ואחראית בפרנסה וביחס לכסף, חיי משפחה וגידול הילדים.

ממלא?
לדוגמא עוגן ומשענת כמו שציינת. לעומת תמיכה שזה משהו יותר אמהי.

זה משהו אנושי.
באותה מידה, לא תאמר על חבר שתומך בך שהוא תופס מקום של אבא, אלא תראה אותו כחבר תומך.
וממילא, כשגם הגבר וגם האישה הם תמיכה ומשענת לבן/בת הזוג, לא שייך פה אמהי ואבהי.

הגבר שלי לא מחליף את אבא שלי בשום צורה, אני צריכה ורוצה את שניהם ולפעמים אני מקבלת תמיכה מאבא שלי שאני לא יכולה לקבל מהאיש שלי ולהפך.. זה קשר שונה לחלוטין.

אפשר לראות את זה גם כך שיש שלושה סוגים של קשר בין הקב"ה לישראל.
מלך עבד - יראה.
אב ובן - אהבה,
דוד ורעיה - דבקות.

כל קשר מביא איתו את הייחודיות שלו ואת הגוון המיוחד שלו בכל דבר ועניין.

תמיכה מהאבא? לעומת חבר שכמובן לא מחליף אבא.

ואדרבה. הראיה שהבאת מראה שגם בקשר הזוגי יש את הבחינות האלה.. כי הנמשל בקשר עם ה' הוא הקשר הזוגי.

בגלל שסוג הקשר שונה לחלוטין.
דוד ורעיה זה קשר שוויוני וממילא כל "בחינה של" משנה את ההשפעה שלה.

יכול להיות שיש כאלה שכן לוקחים את זה כתחליף, אבל זה לא מה שאמור להיות מלכתחילה - גם אם לא כל כך נורא שמישהו משלים לעצמו חסכים דרך הקשר הזוגי.

יש כמה רבדים בנפש.
ואדרבה, זה מראה עד כמה השיוויון-דוד ורעיה מושרש בנפש כי הוא מצליח לא להרגיש סתירה מקשרים אחרים שגם להם יש מקום בנפש.

אבל זה בכלל לא בכיוון של ״קצת״ הורה בשבילכם.

לא מצליחה לחשוב על משהו שאני מגדירה אותו תחת הקשרים והיחסים בין הורה והילד / ילדה שלו, שעובר לבן / בת הזוג.


העוגן והמשענת שקיבלתי ועדיין מקבלת מההורים שלי,
העוגן והמשענת שאני זוכה לו מבעלי - לא עושה את בעלי ״קצת״ הורה.

התמיכה הבלתי מסוייגת, האינסופית, שקיימת בין הורים לילדיהם ובין בני הזוג - היא במישורים שונים.

זה לא מחליף את זה וזה לא בא במקום זה.


בסקירה אחורה של שנות הנישואים והחוויות הזוגיות עם השנים - יש הסטה של מרכז הכובד ושל ההשענות על מישהו דומיננטי.

עד הנישואים, ההורים הם הגורם עליו נשענים.
אחרי החתונה, הנפש והרגש עוברים לכיוון בן הזוג.
עדיין מרגישים שלהורים יש דיעה ועצות טובות והם מהיום גורמים להסתמך ולהיוועץ הרבה מאוד, מתוך ניסיון חיים עשיר יותר מאשר שיש לנו הצעירים.
אך עם הזמן, ההשענות על ההורים הולכת ופוחתת.
גם פערי הדורות הולכים ומתחדדים עם הזמן.
ההורים מתבגרים ולפעמים מרגישים שהם כבר לא מחוברים להוויה העדכנית.

להסתובב, יש לו דיעה וטעם שאני סומכת עליו.

מאז שהתחתנתי, עם בעלי.


לשיטתך, הבעל ממלא תפקיד ״הורי״ במקום אבא שלי?

קראתי גם את מה שכתבת למעלה.
הבנתי עכשיו מה ה"הבדל" בינינו ולמה מה שנראה לי פשוט לכם נראה הכי לא פשוט ואפילו מוזר.
ההבדל הוא לא מעשי או בהגדרה הוא יותר הבדל בהרגשה.
מתקשר לי גם עם מימד האחווה-אחים (הרעיה נקראת גם אחות) שצריך להיות בקשר.
תודה על ההשקעה. עזרת לי להבין.

הנמצאים בזוגיות בריאה- אוהבים, מכילים, נותנים ובעיקר - דואגים אחד לשני.

התבטאות של דאגה יכולה לבוא במגוון צורות.
בעלי יכול להזכיר לי לקחת סוודר לעבודה כי יהיה קר כשאחזור.
ואני אכין לו ארוחת צהרים לקחת לעבודה.
כי אני דואגת לו והוא דואג לי.
אני אוהבת אותו. אכפת לו ממני.
כל אחד רוצה בטובתו של השני.

לדעתי הנושא מתחלק ל2 -
דאגה, הכלה, אהבה, אמפטיה - כל אלא ועוד מאוד אופיניים בהורות וגם בזוגיות.
חינוך - לא שייך בזוגיות. אנחנו לא הורים אחד של השני. אין לי זכות לחנך את בעלי כרצוני. זה לא התפקיד שלי.
זה (היה) התפקיד של ההורים שלו.

מצד אחד - דואגים אחד לשני. אך מצד שני - אין מקום לחינוך הדדי.
אפשר להסביר, לדבר, להאיר, לגשר על פערים, לנהל שיח מכובד, להתחשב בהעדפות של השני.
אבל לא להורות אחד לשני מהי הדרך הנכונה בה צריך להתנהל.

אפשר למנות לא מעט דוגמאות לאספקטים של ״חינוך״ בזוגיות, במיוחד בתחילת הנישואים, כאשר שני אנשים הופכים להיות בעל ואישה.

לא מעט מהן עולות כאן בפורומים מפעם לפעם.

לגרום לבן הזוג לחשוב בצורה חדשה, להתנהג באופן שונה מאשר בימי רווקותו, להתלבש ולהקפיד על אסטטיקה וטיפוח, לגרום לו להיות יותר מתחשב ואמפתי.

למשל טענה שחוזרת כאן בעיניני סדר וניקיון.
לבעל לא מפריע שיש בגדים זרוקים, גרביים מפוזרות, הוא אפילו לא מבין מה לא בסדר בזה....

זאת לא הגישה הנכונה.

אפשר להסביר לבעל למה התנהגות מסוימת מפריעה לי באופן אישי.
אך מי אני שאחליט שהוא טועה באופן כללי?

אני לא אמא שלו.
אלו הם ההרגלים שלו.
זכותי להגיד שזה מפריע לי/ פוגע בי/ מעדיפה שיתנהג אחרת...
אבל לא לחנך אותו מה נכון ומה לא נכון. מה תקין ומה לא.

אני יכולה לבקש שישנה את התנהגותו. אך לא לקבוע לו עובדות.
אם בקשה זו אכן תביא אותו לידי שינוי התנהגות - מה טוב.
ואם לא - פה מגיע התור שלי ללמוד איך לקבל אותו כמו שהוא ו*לא* לדרוש שישנה את התנהגותו.

של אמפטיה ואהבה דומה יותר לאמפטיה ואהבה כמו של חברה או כמו של הורה?
חח קיצר נשאל את זה במפורש- את מרגישה *לפעמים* כמו ילדה שמתפנקת על אבא במובן מסויים?..

כי ביחסים הזוגיים, בחיבוקים וההתרפקות - בין בני זוג יש משיכה גופנית, יש אספקטים מיניים, יש עונג והרגשה נעימה שנובעת מהמשיכה הגופנית.

הדברים הללו לא קיימים בין ילד וההורה.

בחורה רווקה יכולה להתרפק על אבא שלה, כמו שהיא יכולה עם בעלה?
אני תמהה על עצם המחשבה שזה אפשרי ...

אבל לעצם העניין. בעלך לא יכול לחבק אותך כמו אבא? כל חיבוק יוצר משהו מיני? נראה לי ממש לא נכון

בין הורה לחברה הוא במחויבות ההדדית.

הורה יותר מחויב ומחובר לילד שלו. וממילא הדאגה והאכפתיות עולים עשרת מונים על רגשות של חברות.

אותו דבר בין בעל ואישה-
עצם המחויבות ההדדית יוצרת קשר המביאה לאכפתיות, אהבה ודאגה רבה יותר מאשר בקשרי חברות סטנדרטיים.

המושגים "התפנקות" "אהבה" "דאגה" הם אוניברסלי.
חברה, אחות, אמא, אבא - יכולים לגרום לך לתחושות הללו.
גם הבעל יכול.
העוצמה בה תרגישי זאת וקונטרקסט תלוי בסוג הקרבה לאדם.

ברור

ואיזה כיף לשמוע. סופסוף מישהו שמבין אותי בפשיטות ומרגיש כמוני

מעבר ל..ללכת לרופא עור ולפתור את הבעיה מהשורש,אפשר בנתיים לעשות דברים שונים על מנת לנסות להעלים את הריח.
*בלילה לשים בתוך הנעליים שקיות תה משומשות שהתייבשו.
הן סופחות את הריח.
את יכולה לנסות גם לשים שקיות תה חדשות.
שימי בנעל אחת שקית או שתיים משומשות ויבשות ובשניה שקיות חדשות ותראי מה עושה יותר טוב את העבודה.
*אפשר גם לרסס מעט חומץ בנעליים ולהניח אותן במקום מאוורר(אדן חלון,מרפסת).
*שמעתי גם על אופציה של לפזר בנעל קפה שחור,שגם סופח ריחות.

רק מסייגת ואומרת שמעולם לא ניסיתי את הדברים האלה כי לא הייתי צריכה,
שמעתי על הפתרונות האלה מזמן...
אבל תנסי...אם לא יעזור-לא יזיק.

אלא דמוי עור, כלומר בעצם מחומר פלסטי, זה גורם ללחות תמידית בכף הרגל, להזעה מתמדת ולריחות לא נעימים.

אבל שמעתי שסודה לשתיה סופחת ריחות לא נעימים.
ניסיתי פעם גם לשים במקרר, היה ריח לא נעים שגם כשניקיתי נשאר הריח, שמתי קערית עם סודה לשתיה והעביר את הריח בשניה.

וגם זה הרבה פעמים סוג הנעל, נעליים מעפנות יעדו יותר ריח...

בנעל עור דווקא...
זה עוזר להוציא את הריח אחרי שהוא נהיה
לא גורם לא לא להיווצר

זה לא למניעה...אלא רק לאחר שהריח נוצר וקיים.

מה שאני עושה- שם אונדלציל- טלק שמטפל באופן ישיר בבקטריות עם תוצאות מעולות כבר מהפעם הראשונה

כמובן רק בתוך הנעל ולהשתדל לא לנשום- זה נכנס לריאות

ובנוסף קראתי ולא ניסיתי- לשפוך מעט אבקת סודה לשתיה ולסגור בשקית ללילה

טיפול מונע- משחה נגד פטריות- קחי בחשבון שכל פעם שתזיעי ברגל זה יחזור- אני והטלק (אונדציל) חברים טובים מאוד עוד מידי הצבא -מעל 10 שנים

בנגיעה הראשונה אתה אמור להגיד לו
"גבר בלי ידייים"..
זה אמור שאשתך תגיד אבל אם היא לא אומרת אתה חייב לעצור את זה גם אם אשתך תתבייש מזה..

יכול להיות שמה שציינת בסוף, משמעותי. תתחילו מלהתחזק בזה.

הוא לא אמור לגעת גם אם האישה ללא כיסוי ראש בכלל!
יש אנשים ש'מדברים עם הידיים' פשוט מתוך הרגל. אבל אחרי שהיא לקחה צעד אחורה- הוא כבר היה אמור לשים לב!
לכן צריך להעיר באסרטיביות אחרי הפעם הראשונה.

אצל החילונים זה מאוד מקובל ולכן מין הסתם זה מתוך הרגל

גם לא מתאים לי שהבן אדם יצטדק.. לא התכוונתי.. אין לי שום כוונה.. 

 

ויודעת להעביר את המסר בעצמה לכל גבר שמתקרב אליה.
זה לא מטריד לי את האגו.

שהיא שומרת נגיעה. לא "לא צריך לנגוע".

שתהפוך את זה לשלה.
הוא לא יטריד אתכם יותר בנושא הזה.

ולא יודעת, זה עניין של שדר.
תבקש ממנה בעדינות שתהיה ברורה ואסרטיבית יותר בשדר שלה.

וזה לא בסדר ולא נכון להפיל את זה על האשה שגבר כלשהו נוגע בה. פשוט לא.
וקשה מאד לפעמים לומר משהו. מבוכה, חוסר נעימות, אשה ביישנית או לא אסרטיבית. זה ממש לא קל להרבה הגבה נשים
אמור להיות ברור לכל גבר שלא נוגעים באשה, גם לא חילונית . בעולם של היום זה מסר מאד ברור.
ושוב, בעיקר הגבתי כי זה מאד מאד לא לענין לומר (במיוחד לבעל, אבל גם לאשה עצמה) שזה ענין של שדר. זה מחזק את הגישה הזו של- אם מישהו עשה לך משהו זה אשמתך שלא התלבשת/אמרת/ עשית משהו נכון.
ועוד שהפותח מציין שהיא עם סרט שלא מכסה, מה זה בכלל קשור.
לא
אם מישהו נגע בך ללא רצונך, זה אשמתו. נקודה. לא שדר ולא לבוש ולא כלום. זה שלו נטו.

אבל יש הבדל בין הטרדה מינית לבין נגיעה בעלמא...

הטרדה מינית לא פוסחת על אף אחת גם כי מי שמטריד הוא מטריד באופן כללי.

אבל יודעת שלרוב, אדם הגון, מכבד אישה שמשדרת שהיא שומרת נגיעה.

הוא דיבר לפי הבנתי על נגיעה סתמית.
ולעניין הזה יש משקל למה שאישה משדרת.
אין שום סיבה שהוא יחשוב שהיא שומרת נגיעה אם היא לא אמרה לו לפני כן או תוך כדי באופן ברור וגם לא נראת כזאת.

וזה לא להפיל עליה במקרה הזה, כי שוב, לא מדובר בהטרדה מינית.

ולא שייך משום בחינה בעיניי שהגבר יהיה שומר הראש של אישתו.
אישה שנוגעים בה, לא אשמה.
אבל כן אחראית לומר שזה לא מתאים לה, או במקרה אחר שזה לא מתאים לה באופן כללי.
(לצורך העניין, לא מתאים לי שאתה נוגע בי - והוא חייב לכבד גם אם זה אישי, או לא מתאים לי... אני שומרת נגיעה באופן כללי - חייב לכבד).

מה שהגבר צריך לבקש, זה לא מתוך טיפת האשמה.
אלא מהמקום שדואג לכבוד של שניהם.

ברור לי שהאחריות של הגבר שלי להבהיר לאישה שנוגעת בו (אם בכוונה - בתוקף, אם בטעות - בעדינות) שזה לא לעניין - ולא שלי.
באותה מידה, אני אחראית כל עצמי.

זה מהמקום הזה.

יש נשים ביישניות ואפ מבחינת האשה היא היתה שמחה שהגבר שלה יגיד משהו, אז הוא יכול לעזור לה בזה בדיוק כמו כל עזרה אחרת.
וכדאי לתרגל את הדברים האלו. אני אשה די אסרטיבית ובטוחה בעצמי ולא מזמן מישהו התחיל איתי בצורה שלא שמתי לב בכלל וכששמתי לב גיליתי שממש קשה לי לעצור את זה. עצרתי, אבל היה לי קשה לבוא ולומר בבוטות אם גם בעדינות תפסיק בבקשה.
אז מצד אחד את צודקת שזה תפקיד של האשה לומר ומצד שני זה ממש בסדר בתוך זוגיות מסוימת שלאשה יותר נוח שאם בעלה נמצא שם הוא יגיד. זה החלטה זוגית.

וממה שאני מכירה גם בשיח רגיל רב האנשים לא נוגעים בבן שיחם במיוחד אם הוא מהמים השני בלי קשר לדת. זה פשוט כיבוד המרחב האישי והיום זה משהו שיש אליו הרבה יותר מודעות

אמור להיות ברור לכל גבר שלא נוגעים באשה, גם לא חילונית . בעולם של היום זה מסר מאד ברור....
בעולם המופרע והמתירני של היום המסר הזה לא כזה ברור כלל רק בתקשורת פוליטיקליקורקט זה קיים בעולם האמיתי הרבה פחות
ואין לזה גם מימד פלילי זו לא נגיעה אינטימית עם קשר ברור למיניות כך שממש לא נכון לגבי העולם החילוני רח"ל

באגף 4 מיטה 10 במעשיהו

לא אוכל להגיב על הסיטואציה הספציפית כי לא הייתי בה ולא מכירה את הנפשות הפועלות.

אצלינו בעבודה זה מאוד מקובל שהצוות נוגע לפעמים אחד בשני.
לא מתוך אינטרס או סיבה מסוימת. אלא כי זה לפעמים חלק ממתכונת העבודה.

אישית, אם אפשר אני משתדלת להימנע.
אם וכאשר חילוני ייגע לי בכתף מאחורה כדי להשב את תשומת ליבי למשהו - אציין את השם שלי ואבקש ממנו שפעם הבאה יקרא בשמי ולא ייגע בי בגלל שאני דתיה שומרת נגיעה ואני מעדיפה כך...
ברוב המקרים - הם מייד מתנצלים.
זה לא נובע מתוך מקום רע או נצלני, אלא חוסר ידיעה, קצר בתקשורת וכו. לא משהו שמפריע לי.

אגב, בעלי מודע לכך.
הוא לא רואה בזה בעיה. שאלתי אותו מספר פעמים והוא אמר שזה לא מפריע לו.
להפך, זה דרך החיים ואלו האתגרים שיש בעבודה עם אנשים לא דתיים.
כל העולם נוהג בצורה הזאת, למעט דתיים. ואם קשה לי (או לנו) עם משהו שנהוג בכל העולם כתקין - צריך להגיד את זה. לתקשר. להסביר.

אל תיגע!

יש נשים שמאוד מצפות שהגבר שלהן יעשה את העבודה בשבילן, אולי ן נבוכות מדי בכדי להתגונן ומצפות מהגבר להגן עליהן.
אני למשל הייתי נבוכה הפוך, אם האיש שלי היה מעיר. אני לא רוצה להרגיש שהוא בייביסיטר ומרגישה מספיק בטוחה כדי להעיר בעצמי. כל אחת מה שנוח לה.

פעם ראשונה דנה לכף זכות שהיה מקרי
פעם שניה אותתה שלא מקובל
פעם שלישית לא היה מגע
פעם רביעית הוא לא ינסה.
לפעמים אמירה יוצרת עלבון כאלו הצד השני התכוון למגע מיני, ואשתך הסבירה את עצמה יפה מאד.
הקשר לכיסוי ראש הוא, שחילונים "מודדים רמת דוסיות לפי כיסוי הראש", אבל מבינים רמזים גם מראש עטור בסרט..

לא נעים לומר אבל נצלנית ..

 

 

שכל נושא הכסף יושב אצלה על איזו נקודה רגישה.
משהו מהבית?
טראומה כלשהי?
פחד כלשהו?
שווה לנסות להגיע לעומק הענין

מה היא עושה עם הכסף?

אולי חוסכת לדירה או משהו?
ואם לא, היא צריכה טיפול.
פסיכולוג או מטפל זוגי.

אלו נישואין שניים או ראשונים?
אם אלו שניים עוד יש לי איזה תירוץ מצוץ אם זה ראשונים משהו פה מסריח מאוד....

צריך להתרגל לחיים משותפים, חשבון משותף, הכנסות משותפות, הוצאות משותפות, כולל בוצאות הבית כמובן.

בתוך זה, חשוב להשאיר מקום לחופש מסויים, לסכם, איפה המקומות שכל אחד יכול לפעול כרצונו.

אבל הבסיס הוא ביחד.

לגבי לחץ מכסף צריכים לדבר על איך לדבר על זה, כלומר לחשוב ביחד מתי ואיך לדבר על זה בצורה נעימה. הרי חייבים להתעסק בזה אז השאלה היא רק איך ולא אם.

לא דיברתם על זה לפני החתונה? למה אין לכם חשבון משותף?

יש מרכז עם בתי כנסת מתנס גמח בית ספר יסודי דתי, מרכז תרבות דתי במקום שנקרא רמבם (אין קשר לבית חולים)

גם בק. אתא יש אחוז לא קטן של דתיים וחרדים

מחיפה....

מכיר מקרוב...

יכול לקשר אתכם אליהם אם תירצו.

בנשר - מספר שכונות בהן יש בתי כנסת (בעיקר ספרדיים) ובקרבת הטכניון ניתן להתחבר לקהילה שבטכניון ובנוה שאנן.

 

בחיפה - 

אם מחפשים משהו זול, בקריית אליהו מתפתחת קהילה, ובאחוזה בסביבת מבשר שלום.

יותר יקר יש בזיו וניתן להתחבר לקהילה בנוה שאנן ובטכניון.

יותר יקר נוה שאנן.

 

בנוסף , יש עוד בקריות - קריית שמואל ובכל קרייה יש קהילה.

הכל עניין של התקבצות

הדר- שכונה ישנה מאד (בערך 100 שנה). שמה זה יותר גרעין תורני. אין יסודי דתי.
צמוד לבי"ח בני ציון.

נו"ש- שכונה עם המון דת"ל.
יש יסודי עם כיתות מעורבות עד כיתה ג'.
יש קהילה של הרב זיני סביב ישיבת ההסדר- קהילה תורנית מאד.
יש הרבה דת"ל- על כל הסקאלה.

כרמל- יש גרעין תורני- מבשר שלום, סביב ישיבה.
יש יסודי נראה לי מעורב עד ו'- לא בטוחה.
אני חושבת שזה מרחק הליכה מבי"ח כרמל.

ביה"ס מוריה ברקאי- זה ביה "ס שנמצא בשכונת קריית אליעזר. מאד תורני. התלמידים שלו מגיעים מכל השכונות הנ"ל, בעיקר מנו"ש.
כל השכונות הנ"ל לא נמצאות מרחק הליכה מהרכבת.
בהדר יש מטרונית וכרמלית (רכבת תחתית).

קריית אליעזר/ אליהו- שכונת שיכונים בת 60-70. אוכלוסיה חלשה מאד שנכנסו אליה משפחות ערביות.
גרעין חדש ממש. היתרון- ממוקמת בסמיכות לביה"ס.
צמודה לתחנת רכבת בת גלים ולבי"ח רמב"ם.

קריית שמואל- מונציפאלית חיפה אבל נמצאת בקריות.
צמוד אליה נמצאת תחנת ק.מוצקין. הרבה שעובדים במת"ם או בעיר התחתית כולל בי"ח רמב"ם נוסעים לעבודה יום- יום ברכבת. צמודה למטרונית.
יש בי"ס לבנים ולבנות. יש הרבה גני ממ"ד לבחירה (מעל 10). יש דתיים לאומיים על כל הסקאלה. אין חרד"לים אבל יש בין מסורתיים מינוס לתורניים.

קריית מוצקין- יש גם התקבצות ויש את גרעין "סרוגי מוצקין" שעושה המון פעילויות.
הסגנון דת"ל ממוצע- לייט.
צמוד לק"ש (הצד השני של המסילה).

קריית אתא- מס' הדת"ל צנח דרסטית.
אין קהילה. יש פה ושם מפגשים אבל אין קהילה.
יש ממ"ד שרוב מוחלט של תלמידיו מסורתיים- לייט מאד.
יש גם נעם- בקצה העיר ואין הסעות שמה הטרוגני יותר ויש גם מש' תורניות.
אין מקום מפגש (בערך גן שעשועים אחד בכל העיר).
היתרון- זולה מאד.

אני בכלל לא חושב שמספר הדתיים צנח, ואני אישית למדתי בבית ספר נעם והיו לשם הסעות (כולל מקריות אחרות), לא חושב שזה השתנה.

ודווקא מחירי הדירות עלו בשנים האחרונות..

דבר נמצא בקצה אחר של העיר בהנחה שרוצים שלילד תהיה גם חברה דתית ולא רק מסורתית.

לא סתם זו העיר הכי זולה באזור.

אולי מס' המסורתיים לא צנח אבל מס' הדתיים בהחלט- כן.
ולדתי אני נותנת הגדרה מאד רחבה.

ממה שאני יודע היו שם קצת משפחות, ויש בעיר מאות משפחות שהיו לפני הגרעין והמשיכו גם אחריו.

אבל יכול להיות שאני לא מכיר מספיק..

 

וסתם בד"א

יש יתרון בק. אתא לעומת חיפה וחלק מהקריות- אין תחבורה ציבורית בשבת (מתחיל אולי לקראת מוצאי שבת) וגם אין ערבים..

אולי מאות משפחות מסורתיות ואז מאות בודדות.
גם מי שיש אגב, לרוב לא צעיר בכלל והצעירים המעטים כמעט כולם מק.אתא במקור מ-2 הצדדים.

אני לא יודעת איפה אתם גרים עכשיו....
מנהרות הכרמל מקצרות מאד את ההגעה למקומות מסויימים בחיפה- בעיקר למת"ם (זו הכניסה הדרומית איפה שנמצאות רוב חברות ההיטק ליד תחנת חיפה- חוף הכרמל). אבל.... זה מאד יקר לתשלום יומיומי אז כדאי לקחת את זה בחשבון.