פורום נשואים טריים (עמוד 281)

ובאיזה גילאים מחפש?

או משטח לעכבר מחשב/ספל קפה/כוס טרמית עם תמונה שלכם + שוקולדים מפנקים?

מבחינתי הייתי צריכה להכין כבר מלפני חודש

ה' ירחם עלי...

יש לך זמן לעשות כאילו זכרת והתכוננת..

לראות בט"ו באב חג אהבה - זה חיקוי של מנהגים גויים.
מה שמופיע בפוסקים ובמנהגים, זה שהיות שהימים מתחילים להתקצר והלילות להתארך - מוסיפים בלימוד הלילה.

לבא זה בזה. אז מדוע לא לראות בכך?

המנהג שיש 'חג אהבה' שבו מביאים מתנות וכו', הוא מנהג גויים. מישהו בעשרות השנים האחרונות הכניס את זה לט"ו באב.

לא רק פעם בשנה

אם כי לא בסגנון שמציינים זאת במקומות מסויימים וכביכול תולים זאת בתאריך העעברי.

אבל לי בא לעשות לו משהו, מבחינתי זה הזדמנות לעצור את מרוץ החיים שאין יום הולדת או יום נישואים באופק ולהגיד תודה על הכל ולהביע את האהבה.

וגם אצלנו ממש מרגישים את החגיגות וכו', כך שממש בא לי לעשות משהו גם

שהוא חיובי.
גוים גם אוכלים ושותים אז לא תאכל ותשתה?

בעידן המודרני שהחיים כל-כך שוחקים את הזוגיות יום מיוחד שמוקדש לאהבה הוא חיובי לגמרי..

למשל אני ממש אוהב לשחוט איזה עגל בחג הקרבן של המוסלמים ואז לצלות איזה נתח יפה להזדהות עם שכניי הנחמדים...
זה בהחלט מנהג טוב...

רואים שאני סובל בתשעת הימים??

אין כמו צלעות עגל....
או שזה צלעות כבש?🤔

צלעות עגל זה נתח שקשה לעשות על האש.
הייתי פורס אותו דק וצורב אותו על מחבת עם שמנ''ז וזה מעדן (חצי נע)

עכשיו נזכרתי.. שאריות מפסח..... (זרוע וכ'ו....)

ביום הזה היו הרווקות לובשות לבן והולכות לשדות או משהו כזה..... זה חג של שידוכים.... לא יודעת מה המקור אשמח לעזרה..

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה, וכן הוא אומר: (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו - זו מתן תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן ".

עם שיר "שלכם" ותמונות וכיתוביות

תפני ל@כתר הרימון או ל@הולם במיוחד
הן המנהלות.

בכל אופן ההמלצה שלי
אם אתה רוצה ממש צנוע אז כינר
יותר נח אבל חוף נפרד? דוגה זה צמוד לכינר
אם אתה רוצה חוף יחסית שקט אז צאלון (בעיקר מפני שהירידה למים מצומצמת)
אם אתה רוצה לראות בעניינים שלך מה קורה לנוער הדתי בחופש אז לבנון אחלה מקום. לא מומלץ אם יש לך ילדים גדולים...

אבל שמעתי מזוגות נשואים שלפעמים מגיעים לסיטואציות של ריב שמה שבא באותו רגע זה לרוץ לרבנות להתגרש ואחר כך זה עובר וחוזרים לחיים השגרתיים.

 

יתכן מאוד ובאותו רגע היא היתה מאוד עצבנית ולכן אמרה את מה שאמרה והיא לא באמת רוצה את זה.

 

מציעה לצאת בנחת לבית קפה או פארק ולדבר על מה שמפריע ואיך אפשר לבוא אחד לקראת השניה.

 

יהי רצון שיהיה בינכם שלום בית אמיתי במהרה בע"ה 

לדעתי הכי נכון לא לעשות דרמה('אה באמת? אז לכי לבית דין!') בסיטואציה עצמה, למרות שאכן זה מעליב ביותר.

אבל מאחר והדברים עלו ככה, צריך להוריד אותם או להתמודד.
בזמן שאתם שמחים וזורמים יותר
תשאל אותה מה היא התכוונה אז

אל תפחד שהיא תגיד לך שהיא התכוונה לזה,
כי לא כל מחשבה שעולה היא נכונה למעשה, וזה שעלתה לה מחשבה לא אומר שזה נכון. כן אומר שאתם צריכים לעבוד היטב על נקודת הייתרון שלכם כנשואים ועל הכיף, ההנאה, והרווח של כל אחד כנשוי.

התלבטות לא אחת ולא שתיים יש לפני החתונה מאוד נורמלי , תמיד יש דברים לא סגורים בבן/ת זוג מה שלא מונע להתחתן כי החסרונות שוליים.
השאלה על מה היא נשענת כשהיא אומרת שאתם לא מתאימים, וכי באמת זוגות אמורים ליהיות מתאימים???
דעתי אל תמהר לפרק את הזוגיות בטח לא בשנה ראשונה תפעל מתוך שכל ישר וחשיבה רחבה, צריך פה בירור כדי לבדוק מה עומד מאחורי מילים אלו. אולי יש פה עבודה על המידות, הרגלים, דוגמא לא נכונה מהבית של ההורים.. וכו..
בכל מקרה חשוב שתשקיעו ביועץ טוב ירא שמיים לפני כל החלטה.
ברוך הבא לעולם של גדולים ובהצלחה רבה!

האם התכוונה ברצינות או שמתוך כעס ?
כדאי ללבן את הדברים

שבחוץ יהיה יותר טוב

כי הם נתקלים בקשיים ולא יודעים להתמודד ואז חושבים על למה התחתנו- ולכולנו היו התלבטויות לפני החתונה, זה לגיטימי

וכדאי מאוד לעבוד על הקשיים והכי חשוב לדבר ולפתוח הכל ביניכם כדי שגם לא יגדל ויגדל עם הזמן

 

בסופו של דבר בנישואים ובהקמת משפחה יש מימד עצום של אושר שנחשפים אליו רק אחרי החתונה

ואולי בגלל זה הרבה רווקים לא ממהרים להתחתן

באם זה באמת כבר מקום של לפרק את החבילה? ובכלל איך אני יכול לחשוב להביא ילד לעולם עם מישהי שאולי מחר היא תחליט ללכת? או שהיא בעצמה לא סגורה עלי שאני הגבר שלה?

שאנחנו עושים משפטים בהודעות, הורסים בתים במילים אחרות, ונענש משמיים. ל"ע.
ידעתי לא להגיב לך בשרשור הקודם, צדקתי.

את צודקת שגם אני מתיעץ כאן, וחושב ביחד. עדין אני ברמה האישית לא איעץ לזוג להתגרש במיוחד בלי שאני שומע את הצד השני.
אני מתיעץ כאן בעקר לשמוע האם זה נורמלי או לא, האם עוד אנשים חוו משהו דומה? האם זה נורמלי מה שאני מציף?
אבל מישהו שכותב להתגרש בלי לשמוע את אישתי אני עדין חושב שאם יש אלוקים הוא יענש על כך.

באם זה באמת כבר מקום של לפרק את החבילה?
רוצה שנענש משמיים?
"לפני עיוור לא תתן מכשול".

(זורמת עם חוסר תיאום שלך עם עצמך, מצטערת על החדות. זה מתבקש)

דברים זנות וכעס ואצל הבעל זה לא הורס כמו שאישה עושה את זה מעניין למה 

 

 

 

שלא

 

אם לא אז תגיד לה שחשבת על מה שהיא אמרה ושהיא צודקת ב 100% ולכן תלכו לרבנות [זה אם היא אמרה את זה מתוך כעס רק אבל לך לא בה להיות איתה ]

 

ואם אתה כן רוצה להיות איתה ,[והיא אמרה את זה מתוך כעס] אז תגיד לה טוב מה מפריע לך ? ואז היא תפציץ אותך בדבקרים אתה חייב לנשום עדיף שזה יהיה מול הים חחחח תיקח דף ותרשום אח"כ תגיד לה במה תעזור לה ובמה אתה לא מתכוון להשתנות או לעזור תגיעו לעמק נשווה ותמשיכו הלאה ותבנו את הקשר בינכם

 

אם היא באמת חושבת ככה ולא אמרה לך את זה מתוך כעס אז על תחכה יום נוסף או שחייך יהיו מרורים 

מאיזה כיוון הן כל כך מצחיקות אותי...

אני מחלק אנשים ל 4 d i s c 

 

רק שאני לא יודע מה אשתו אז רשמתי לו תשובות שאמורות לעבוד חלקית על כל ה 4 זה כמובן  עם שתיהם רוצים להיות אחד עם השני כמובן שיביא לה פרחים ויקח אותה לילה לצימר אבל זה רק אחרי שהם רואים שהם מסתדרים 

 

אולי גם בגלל זה זה יצא מצחיק

כשיש קשיים לפעמים ילדים מעצימים אותם.

תנסו לבנות ולהיבנות ביחד.

 

יש לי עכשיו 5 חברות שהתחתנו בחודש האחרון, ואף אחת לא הייתה בטוחה בעצמה, ברמה זו או אחרת, כך שאין מה להיבהל.

אבל לדעתי תנסה לתקן את ההתנהגות שלך שגרמה לה לחשוב שהיא עשתה טעות, תנסה לבדוק במי אתה לא מרצה אותה, במה היא לא בטוחה.

 

ושיהיה לך בהצלחה

מה הלאה. אתם רוצים להיות גרושים? מבינים את ההשלכות? אם תחליטו להישאר יחד ולעבוד ולהתאמץ, אני מאמינה שתגיעו לאושר.

ניראה שמשהו מפריע לה.
אולי יש קשר לזה שהיא נותנת לך אישור ללכת עם אחרות?

אתם צרכים לשבת עם יועץ ולפתוח הכל.
לא להחליט בפזיזות כלום.

לעלות דברים מהאוב אחרת לא יתנו לו פתרונות אלה אם כן החכמולוג אמר שהוא רוצה לצאת עם כמה נשים ואז שאל אם יהיה אכפת לה ואז אולי זה יהיה קשור השאלה איך הם הגיעו למה שאת אומרת שהוא כתב אז אבל בואי נעזוב את זה רגע הוא צריך לדעת האם היא כעסה או אמרה את זה ברצינות שם זה מתחיל 

אך זה בהחלט מצוי אצל זוגות, במיוחד צעירים, ויכול גם לעלות בהמשך החיים. אם לא לומדים לפתח שיח נכון ועמדה נכונה לנישואין.
אלו קשיים נורמליים של זוג בתחילת הדרך כשעדיין רוצים להרגיש שיש מוצא ובודקים את הקשר.
ולכן אל תבהל מהאמירה שלה.

אבל יש כלל שחשוב לדעת!
שעבודה אמיתית על הזוגיות וניסיון אמיתי להתמודד ולגשר על פערים ולפתח תקשורת למרות הקשיים, יוכלו להתקיים אך ורק כאשר בני הזוג מוכנים לקבל באופן מוחלט את הנישואין שלהם כעובדה, ולא מחזיקים ומנופפים ביד השניה כל הזמן את אופציית הגירושין.

אז למעשה...
זו דרך שלה לומר שהיא פגועה, מאוכזבת, מתוסכלת וכו.
אולי היא נוקטת בחריפות כי היא זועקת ובעצם רוצה שתפייס אותה, רוצה לראות כמה היא חשובה לך, כמה אתה מוכן ללכת לקראתה ולהתאמץ, וכמה אתה "נלחם" על הקשר שלכם ולא מוותר עליה בקלות.

אם אתה באמת מעוניין בה והיא חשובה לך, תראה לה שאתה אוהב אותה ואתה לא מוותר עליכם.

ומצב שני, כדי שהיא לא תרגיש שהיא עושה לך טובה שהיא נשארת איתך, וכדי שהיא תבחר בזה מרצונה החופשי והיא תתחיל לעבוד גם מצידה על הזוגיות, תגיד לה שאתה כמובן לא רוצה להחזיק בה בכח, ואם היא מרגישה שהיא לא רוצה להמשיך לבנות יחד את הזוגיות אז אתה לא רוצה שהיא תסבול ומאפשר לה בצער רב להפרד. אבל תציע לה שקודם תלכו ליעוץ לראות אם אי אפשר לשפר ולהתקדם יחד.

ובאמת לכו ליעוץ. יעשה לכם רק טוב בעז"ה.
בהצלחה!

שאני לא חושבת שיש טעם לעשות את זה...

כלומר, אם יאמר בין הדברים שלו שהוא לא רוצה להחזיק אותה בכח, ושגם הוא צריך להרגיש שבוחרים בו ורוצים בו (למרות ועל אף החסרונות - שבמקביל ינסה להשתפר בהם) יכול להיות שיעזור.
אבל לא חושבת שנכון להשתמש במילים האלה חזרה - נאלץ להיפרד.
אצל אישה זה יכול ליצור מקום שלא רוצה להלחם עליו. שכביכול לא מספיק אכפת לו אז בשביל מה היא צריכה את זה...

בקיצור, בעיניי הדבר האחרון שהצעת צריך ליטוש...

זה בעצם מה שכתבתי...תקראי שוב.
שבעצם היא רוצה להרגיש שהוא לא מוותר עליה ועל הזוגיות ושיביע את זה במפורש.
אבל מצד שני גם חשוב שהיא תלמד לא לשחק ברגשות שלו ולפגוע בו ושתיקח אחריות גם היא על בניית הקשר.
זה באמת מאד תלוי באופן הדיבור, הטון, המנגינה שבה נאמרים הדברים...כמו כל שיחה...
לא אמרתי שיתריס כנגדה חלילה ויזרוק לה בחזרה "נאלץ להפרד", אלא מתוך מקום שהוא מכבד אותה ואת רצונה ולא רוצה שתסבול ולכפות עליה. שזה יהיה צער מצער מבחינתו. וגם העובדה שהוא יבקש שילכו קודם ליעוץ מראה על רצון לנסות להתקדם ולא לוותר עליה.

הללו, מיותר בעיניי. עם השאר אני מסכימה איתך...
למרות שבעיניי אישה לא צריכה את זה בשביל לעבוד על עצמה. דברים אחרים מעוררים אותה לעבודה.
להפך, האיום הזה עלול לגרום לה לוותר.

הרב של האיש שלי אמר להם פעם שאם אישה אומרת את זה לאיש שלה, זה לא מבהיל, אבל בהחלט מצריך בדיקה מעמיקה ללמה היא אומרת דבר כזה... כלומר, איפה הוא צריך לתקן את עצמו.
לעומת זאת, אם גבר אומר את זה, כנראה שהוא מתכוון לזה.

האיש שלי אמר לי לא מזמן שמזל שהוא אמר להם את זה...

בתחילת הנישואין, כשהקשר עוד לא יציב, דברים כאלה מסוגלים להאמר.

לגבי מה שהיא אמרה על לפני החתונה - מבינה את הפגיעות שלך.
עם זאת, אל תיקח את זה קשה
א. הרבה נשים (ולפעמים גם גברים) לא בטוחות בבחירה שלהן לפני החתונה.
ב. יכול להיות שהיא אמרה לך משהו שהוא נכון באחוזים מסויימים אבל ניפחה אותו בלהט הרגע (לא בהכרח מתוך כוונה מודעת).
עם זאת, כן תיקח את הדברים שלה לתשומת ליבך, ותברר איפה אתה יכול להשתפר כדי שהיא לא תרגיש ככה.
כל עוד יש שיח, יש מקום לשיפור... היא בחרה לומר לך את זה... לא משנה כמה זה מזעזע, כנראה שהיא באיזשהו מקום עדיין מאמינה בכם.

בכל אופן, הכלל הוא לקבל את הסמפטום - את מה שהוא מעיד עליו. ולא לייחס חשיבות גדולה מידי לאמירה עצמה.
ב95% מהמקרים, ובמיוחד בשנה הראשונה, זה לא אמור להלחיץ.

עם זאת, חשוב לי לומר שזו אמירה חריפה מאוד.
ומי שיכולה להתאפק, וגם כשזה מה שהיא מרגישה באותם רגעים - שלא תאמר דבר כזה. זה פוגע...
יש דרך להגיד דברים כאלה.

תהיה בטוח שאם זאת היתה מחשבה למעשה, היא היתה ניגשת אליך בקור רוח ואומרת לך את זה בשקט. במילים אחרות, מה שנאמר בלהט הוויכוח, לא תמיד נאמר מתוך מחשבה אמיתית... (אפשר לראות שזה כך גם לעניין נדרים. באותם רגעים אדם בטוח שיעמוד בזה, אבל הוא לא עומד בנדר...).

אל תדבר איתה על זה יותר מידי. זה סתם יעצים את זה...
רק תנסה להבין איתה מה הפריע לה, איפה אתם יכולים להשתפר.

חזק ואמץ...

תשתדלו שלא להגיע למילים חריפות גם ברגעים הקשים...
ואתה תשתדל לעשות הכל כדי שהיא לא תרגיש את הדברים שהיא אמרה לך - גם לא לרגע אחד.

בהצלחה...

מקווה שתצליחו להתגבר על כך ושלא באמת היא התכוונה לזה

לא הגבתי אחד אחד, אבל עצם הרצון שלכם לעזור כבר עשה לי טוב.
תודה

השאלה מה הוא עשה שם.
אולי נכנס לשירותים או לשתוף ידים או סתם לקחת משהו?
בעלה שם והחברים לא ניראה לי שהוא חיפש דווקא להיות איתה. אלא אם אין לו טאקט.

אם הוא היה שם בשביל לדבר איתה גם לי היה מפריע. ואני אחת שלא שומרת כלום. פשוט אומרת מה מפקיע לי ומבקשת הסבר.

ואם לא מבין וטוען שזה בסדר. אז מודיעה לו שגם אני יתחיל להתנהג כמוהו.
בעלי רק עם דוגמאות הבין.

אבל כנראה שיש פה נקודה אמיתית שאת צריכה לברר עם עצמך

לא למהר לשפוט. אם זה היה המצב הוא היה דואג שלא תקבלי את התמונה...
ואולי באמת הלך לשטוף ידים או משו בסגנון או שבקשו להביא ממנה משו...
צריך לדון לקו זכות

הרי משיהו צילם אותו אם את מרגישה שאת צריכה להנות תלכי גם להנות עם חברות  

 

 

א. מפריע לך שיצא? למה פירגנת לו? את סותרת את עצמך. ב. לגבי המטבח תלוי למה היה שם. ג. מחפף בדת עם חברים? יעזור אם תבואי גם? או תדברו על זה? בהמשך כשיש ילדים זה חשוב החינוך והדוגמה האישית למי שיטען פה שזה עניין שלו מול ה'

איך זה כבר קפץ לעמוד הבא???

לקריאה חוזרת.

לא היה לי מה להוסיף..

אבל באמת ישר כח ותודה על ההשקעה!

רוצה לשתף את בעלי בתובנות האלו
שיעזרו מאד, בטוח!

כתבת באריכות ובפירוט רב ואני מסכימה עם הדברים. ובכל זאת, זה נשאר קצת תיאורטי וכדאי להוריד את זה למעשה ולדוגמאות מהחיים איך זה יכול להפוך לטובה ולצמיחה...
רואים כאן בפורום ובכלל בחיים קשיים שונים של בני זוג עם חסרונות בן/בת הזוג.
איש חם ולבבי שאשתו טיפוס קר מאד וסגור.
אישה רגועה ונינוחה שבעלה כעסן ורגזן.
אשה נדיבה בעלת לב רחב שבעלה קמצן גדול.
איש רוחני ועמוק שאשתו חומרית ושטחית.
וכו וכו...
אולי בזמן ההיכרות הם אכן התפעלו מהמפגש עם כוחות נפש שונים מהם ואולי אפילו זה מה שגרם להם להימשך, אך בסופו של דבר בחיים עצמם זה נהפך לחיסרון שמהווה איום תמידי על הזוגיות.
איך הם אמורים לאהוב את החסרונות הללו?
זה לא שהשני שונה באופי ויש מה ללמוד ממנו בנקודה הזו, ולהבין את אופן הסתכלותו ופעולתו, אלא שיש תכונות ומידות שליליות לפעמים שמהווים חיסרון ממשי, ועל פניו הם גם לא מהווים מראה לשני...

השאלה שלך ממש ממש במקום.

התשובה לכך טמונה "במודל האיזון" שב"ה יצא לנו לפתח, אנסה להסביר את הדברים בכתב.

 

מה שכתבתי זה לא תאוריה גבוה בלבד.

בכל מציאות שתהיה (גם לגבי אותם התכונות שכתבת) אני יכול להסתכל על האופי והתכונה של האחר כ"חסרון" ואני יכול להסתכל על זה כמפגש תמידי עם כוחות נפש שונים מהותית מאלו שיש לי, כדי שגם מהם אלמד.

 

 

למעשה, @@לצמוח ולהצמיח , כל המידות והתכונות שכתבת עליהם הם שתי קצוות לא מאוזנים של אותה המידה.

 

אם נשאל כל אחד מהם בשורש של הדברים לתפיסות שלו, לרגשות, למחשבות, לרקע המשפחתי, לערכים, לצרכים, לרצונות, לשאיפות לחלומות. נוכל יותר ויותר להבין מה ההסבר הרציונלי והלא-רציונלי לדרך בה הוא פועל.

 

מודל האיזון שפיתחנו מוכיח שברוב רובן של המקרים, אם נצלול עמוק עמוק לנבכי הנפש באהבה ובנתינת כבוד אמיתית לאחר, נגיע לנקודה שורשית של הרצון של האדם.

למעשה האדם שלפנינו רוצה איזשהו משהו בתוך תוכו, והתולדה של הרצון הזה מובילה אותו לפעול כפי שהוא פועל.

 

בתורת הסוד, הרצון הוא גילוי של נשמת האדם. ברגע שאדם מצליח לגעת ברצון הכמוס ביותר - הוא למעשה מצליח "לשמוע" את הנשמה שלו. זה תהליך שדורש המון פתיחות, המון כבוד גם למתחולל בקרב עצמנו וגם בקרב זולתנו. אבל כשנותנים למקום הזה להתבא, אנו מצליחים לשמוע את המיית הנשמה.

 

כפי שכתבתי במאמר אתמול -

שני בני הזוג הם שני צדדים של אותה הנשמה - ומאליו אם נעמיק נגלה שלשניהם יש רצון אחד!

בעומק העומקים שניהם רוצים ומבקשים את אותו הדבר, אך מתוקף היותם "צינורות שונים", האור הנשמתי מתגלה בקרבם באופיים שונים שלכאורה מתנגשים זה בזה.

 

כדי להבין קצת יותר ולתת כלים אולי יותר פרקטיים,

אתן דוגמא מתוך מה שאת כתבת:

 

(אקח את הדוגמא של הכסף כי מאוד קל להפשיט את המסלול שצריך לעבור, אבל זה מתאים לכל מקרה אחר שכתבת):

 

"אשה נדיבה בעלת לב רחב שבעלה קמצן גדול."

 

בואי נקצין את התחושות שמולידות את המריבה?

הבעל רואה את אשתו וכל הזמן שהיא בזבזנית מטורפת, נותנת כסף כל הזמן לכל עני שרק מתחיל להרים את היד, בכל אירוע קהילתי היא הראשונה להתנדב ונרשמת לשלושת רבעי מהדברים שביקשו להביא.

האשה, מסתכלת על בעלה ורואה אדם אגואיסט, קמצן, לא מוציא שקל מהארנק. עד שהוא קונה משהו יתהפך העולם.....

 

בואו נכניס את זה לשרטוט של מודל האיזון?

 

השלב הראשון והבסיסי ביותר, יהיה לנסות רגע להסתכל באופן חיובי יותר על המידות "השליליות"...:

 

ברור שהדבר שנמצא בעיקר המריבה ביניהם הוא הדיון סביב הכסף:

 

נציע להם לשבת יחד ולשוחח בנחת, מה המשמעות של כסף בעיניהם.

ניקח לדוגמא את כרטיס כסף בכרטישיח, רק כי זה יעזור לנו לפשט את הדיון שאמור להתבצע בין שניהם:

 

 

ברגע ששני הצדדים יתנו מענה עמוק, ויהיו פתוחים לשמוע זה את זה, 

דבר ראשון הם יבינו שהם לא פועלים זה כנגד זה, וזה כבר יוריד את מפלס המתח.

 

בואו נצייר ציור שהבעל שמע את אשתו אומרת תשובות כמו:

"אילו היה לי כסף בלי הגבלה הייתי מקימה בית תמחוי עצום ליתומים ואלמנות, מקימה קרנות חסד ומסיעת לכל מי שזקוק לעזרה"

"כשמוציאים כסף על מותרות, אני מרגישה בזבוז עצום, אלא אם אני מוצאת בזה איזשהי תכלית ומטרה"

"יש דברים שאוציא עליהם את כסף גם אם יש קושי כלכלי, כמו צדקה מינימלית פעם בתקופה. אחרת אני ממש מרגישה חנוקה לחלוטין ואולי אפילו פושעת בתפקידי בעולם"

 

הבעל הזה, אם הוא ייתן באמת מקום של כבוד והערכה לתשובות של אשתו, הוא כבר לא יסתכל עליה כ"בזבזנית בלתי נלאית". הוא יבין שיש לה צורך עמוק בנתינה, בנדיבות ובהענקה.

 

נעבור רגע לתשובות שהאשה עשויה לשמוע:

"אילו היה לי כסף בלי הגבלה הייתי מנסה לחסוך אותו לעת הצורך, אלא אם אדע שכך יהיה לנצח. במידה ואדע שבאמת תמיד תמיד יהיה לי כסף מתי שאני אזדקק לו הייתי משקיעה אותו בך ובילדים שלנו, אולי עובר דירה. דואג לנו לרווחה. אולי יוצא לנופש מידי פעם. מפנק אותך בתכשיטים ובבגדים..."

"כשמוציאים כסף על מותרות, אני מרגיש בזבוז עצום, לא חבל על הכסף? כל שקל משמעותי!"

"יש דברים שאוציא עליהם את כסף גם אם יש קושי כלכלי, כמו אוכל בסיסי, טיפולים רפואיים. דברים שהוא הכרח מהותי ובלעדיהם האדם לא יכול להתקיים"

 

מתוך התשובות שלו (אלו ואחרות), האשה תוכל להבין שהסיבה שהוא מתקמצן, וחוסך זה לא משהו נגדה.

אלו מבחינתו יש לו צורך בעוגן כלכלי מאוד מאוד משמעותי אחרת הוא מרגיש ש"האדם לא יכול להתקיים".

נתינת כבוד אמיתי האחד לאחר, מפחית באופן משמעותי את המריבות בבית.

אנחנו שניים שונים, וזה שהיא מבזבז או זה שהוא חוסך שקל לשקל - זה לא נגדנו!

 

 

השלב השני, הוא לבחון את שאלת הרצון:

אם נשאל את האשה לעומק, למה היא בכלל רוצה כסף,

היא תוכל לסכם כי מבחינתה הכסף ניתן לה כדי לסייע לאחרים.

אם נשאל את הבעל לעומק, למה הוא רוצה את הכסף,

הוא יוכל לסכם כי מבחינתו הכסף ניתן לו כדי לסייע לו ולמשפחתו.

 

ואם נזין את זה לשרטוט:

למעשה, אם נסתכל רגע בעיניים חיצוניות, 

נבין שהכסף הוא בכלל לא האישיו כאן!

יש כאן שאלה אחרת לחלוטין!!!!

השאלה כאן היא מה היחס הנכון ביני לבין הסביבה שלי, או מה סדר הקדימות הנכון

האשה תשים דבר ראשון את הסביבה לפניה, ולעומת זאת הבעל לכאורה ישים את עצמו בראש.

 

אם נחזור לשרטוט:

 

בשלב הזה נוכל לשאול האם זה קורה בעוד מקרים חוץ מהכסף.

לרוב זה יופיע בעוד הרבה מקרים אחרים....

 

 

מכאן מתחילה העבודה..

נוכל להגיד את היעד המשותף, שעדיין לא ברור לחלוטין - אבל הכיוון הוא אחד.

אם נחזור למודל שלנו, נוכל להציב את הקודקוד הנוסף.

הרצון הנשמתי של שניהם - למצוא את האיזון הנכון בסדר הקדימויות:

 

 

למי שזוכר, הצעידה לעבר המטרה המשותפת נקראת אחוה.

השלב הראשוני הוא להשתמש האחד ביכולות של האחר במקומות שלנו קשה בהם.

להתייעץ זה עם זה ולחשוב יחד מתוך שיקול לדעת בריא מתי נכון להעדיף את הפרט ואת המשפחה ומתי נכון להעניק גם לסביבה.

עד כה לא הינו פנויים לזה כלל, היינו בסוג של "הורדת ידיים" בו כל אחד חייב להוכיח שהוא הצודק ושהאמת אצלו.

ההבנה שיש אמת גם אצל האחר מאוד משחררת ונותנת מקום בריא של פתיחות לשיקול הדעת.

 

המדהים הוא שברגע שניתן ונעניק מקום אמיתי של כבוד,

יגיע שלב האהבה. מבלי לשים לב, נתחיל לספוג לתוכנו את תכונתיו האחד של האחר.

למעשה נתקדם ב"משולש האיזון" לעבר המטרה המשותפת.

נתחיל לראות שהאשה יודעת מידי פעם גם לתעדף את עצמה על פני סביבתה,

ושהבעל יבין שיש ערך גדול גם לתת לסביבה עדיפות על פניו:

 

 

 

כמובן שזה מאוד מאוד מאוד משתנה, ומה שכתבתי יכול להיות באין ספור וריאציות.

אנחנו מדברים על נשמת האדם (זכר הנקבה) ולכל נשמה יש הארה רוחנית אחרת.

מאליו יכול להיות זוגות רבים שבפעולתם החיצונית נראה יסוד דומה לריבים ולפיצוצים, אך אלו רק סימפטומים חיצוניים לשאלת חיים שונה מזוג לזוג.

 

מקווה שעכשיו זה יותר מובן.....

.....
על פניו נשמע פשוט...
אך כפי שכתבת-
"אם נשאל כל אחד מהם בשורש של הדברים לתפיסות שלו, לרגשות, למחשבות, לרקע המשפחתי, לערכים, לצרכים, לרצונות, לשאיפות לחלומות. נוכל יותר ויותר להבין מה ההסבר הרציונלי והלא-רציונלי לדרך בה הוא פועל."
"ברגע ששני הצדדים יתנו מענה עמוק, ויהיו פתוחים לשמוע זה את זה..."

אכן הבסיס זה תקשורת תקשורת ושוב תקשורת... לשיח כזה נדרשים הקשבה, מודעות, עומק, פתיחות, שיתוף ועוד.
הלוואי שכל הזוגות היו מצליחים לדבר שיחות כאלה ולבטא את מחשבותיהם וכו',
לא לכל אחד יש נכונות, לא לכל אחד יש יכולות נדרשות לכך. (קושי גברי ברוב המקרים?!) (למרות הכרטישיח, לא כולם הם נתנאל ורחלי וייס )
ותוסיף לזה את המשקעים של המריבות, הכעסים והריחוק שמתעוררים כאשר עולה קושי זוגי ומקשים עוד יותר על שיח כזה...

שנזכה...

אך לא בלתי אפשרי.
פתיחות ושיתוף אלו שרירים שאפשר לחזק ולבנות.
אין מי שלא מסוגל לכך, אולי בהתחלה זה יותר מאתגר.
יכול להיות שלפעממם צריך הדרכה ועזרה, בדיוק כמו אימון בחדר קשר.
אבל זוגות שיש להם בסיס וקשר טוב, ועל אף המשקעים הם יודעים שהם אוהבים מאוד זה את זה ומעוניינים מאוד לשים את הזוגיות במרכז ולהעצים אותה - בהחלט יכולים להפוך את הקשר הטוב לחיבור מעמיק וחזק.

אבל מהיכרות של זוגות שונים, עדיין יש טבע מולד. ולא אצל כל אחד יכולת הביטוי המילולי ויכולת שיתוף במחשבות ורגשות זה הצד החזק....עם כל ההשלכות של זה על הזוגיות...

צריך להתחיל כבר מהגיל הרך...

ואם אתה מבקר, אשמח שתהיה זו ביקורת בונה.

אם תוכל להרחיב - אני מאוד אשמח לשמוע.

 

כמובן שלא אני אסביר למה
רק אומר שתסמוך עלי שהוא יודע מה הוא אומר

כי הם לא חוו אף פעם זוגיות של אחרים ולכל זוג יש את הדפקות שלו והיופי שלו

כנראה שרק היצר הכריח אותו לקנטר

זה ממש מקסים חייבת לומר. אני נשואה הרבה שנים כנראה יותר מרוב האנשים כאן. יש מצב שכל אחד מבני הזוג בהתחלה מאוד מוותרים או ״אוהבים״ את החיסרון שאצל השני. אחרי הירח דבש כשמתחילים באמת החיים עם כל האתגרים שבהם, בן הזוג שקיבל באהבה את הויתור של השני, כבר מתרגל לעובדה שהצד השני מוותר מכל מיני סיבות- לשמור על השלום, אהבה, נסיון להכיל וכו וכו. ואז כשכבר אין ניצוצות אבל הוא התרגל לכך שהצד השני מוותר אז הוא כבר מתבצר בעמדות שלו ולא מוכן לוותר ולהכיל ולאהוב את הצד השני כי מה פתאום הצד השני עכשיו כבר לא מוכן לוותר ולהכיל? מה פתאום הוא משנה את עורו? מקווה שהסברתי את עצמי בצורה מובנת

אומר שזה תהליך טבעי לחלוטין שכל זוג עובר.

אין כאן עניין של "משנה את עורו", אלא שלב של התפכחות והתעוררות טבעית ובריאה.

גם הבסיס לכך מופיע בתהליך בריאת האדם וסוד ה"נסירה" אם את מכירה.

 

השאלה העיקרית איך היא ה"נסירה" הזו מתבצעת והאם היא ההתפכחות וההתעוררות נעשות בהדרגה ובאופן נכון.

 

אנסה בלי נדר לכתוב על כך גם כן בהמשך, בלי נדר.

עד אז, ולי מרוצה להרחיב, ממליץ מאוד לקרוא את הספר "אהבה" של הרב גינזבורג.

 

 

 

יש גם סיפורים על זוגות שחיו יחד עד שהתחלנו ואז התגרשו ונפרדו ויש שלא נפרדו (!)

ההתמודדות הזוגית האמיתית עם קשיים, לחצים, אילוצים, מצבים שונים שאינם בשליטתי וחייבים לתפקד, ביטויים של הכלה, כבוד הדדי, אמפטיה, הענקה... וכו וכו - מגיעים לזה רק עם הולדת הילד הראשון.

קטונתי מלהחליט מה נכון ומה לא, אבל זה נשמע ממש הגיוני וצודק...
אז בעצם איך אפשר לפתח את המידות הללו? כדי לא להיכשל ברגע האמת..
 

גם אני הרגשתי שהשינוי של ילד היה הרבה יותר משמעותי.

יש זוגות שה"משבר" ביניהם מגיע רק אחרי לידת הילד השני. יש זוגות שזה קורה רק אחרי עשר שנות נישואין, בלי שום סיבה נראית לעין. ויש זוגות שיכולים להיקלע למשבר גם אחרי עשרים ושלושים שנות נישואין...

בקיצור - לא באמת מכירים את האדם שחיים לצדו, עד שמגיעים למאה ועשרים, כנראה...

וזה לא בהכרח רע! זה אפילו בונה, ומחזק, ומראה שה"אהבה" מעל הכול - כלומר, הכוח של הזוגיות נמדד בעמידה המשותפת מול המשברים שהחיים מקרים, ובכל משבר כזה אפשר ללמוד עוד דבר על בן-הזוג - גם רע, אבל גם טוב - ובעצם, גם על עצמך...

יש עוד דברים משמעותיים שקורים עם השנים ומגלים עוד ועוד פנים.
אדם הוא אינסופי ואי אפשר להכיר אותו אף פעם לגמרי עד הסוף.. לפחות מבחינת התמודדויות תמיד יש הפתעות...

נפש האדם כמו בצל, שכבה ע''ג שכבה.
מה שמכירים בהתחלה זה חיצוני ביותר, ככל שאנחנו ביחד ונוצר קשר אינטימי יותר אז מכירים יותר את השכבות הפנימיות.
ד''א האשה שהתחתנתי אתה לא תמיד מכירה את עצמה אחרי 20 שנה כנ''ל אנוכי, אנשים משתנים עם החיים.

יש כל מיני התמודדויות שהחיים המשותפים מזמנים לנו שלא נתקלנו בהם בתקופת הדייטים.
נכון שהבסיס הוא אותו בסיס, של מידות ואופי.
אבל עדיין, זה לא עד הסוף.

ואין מה לפחד. זה ככה אצל כל הזוגות.
תחפש מישהי עם מידות שמוכנה גם לעבודת המידות.

תמצא מישהי שאתה סומך עליה. שטוב לך איתה. שכיף ונעים. ושהיא תהיה שם בשבילך כל הזמן.

 

החיים יביאו קשיים בערימות ואתה צריך פרטנרית שלא תשבר, שתחזיק לך את היד ותרוץ מול הגלים החזקים שעוד יבואו.

 

אשתי של היום היא בכלל לא אשתי של הדייטים. כלכך שונה.

 

אל תחשוב שברגע שמחליטים שהיא אשתך מכאן הכל פורח. העבודה הזוגית לא נגמרת לרגע.

אני בטוחה שזה הדדי.

מדליק שאתן עוקבות אחרי כל הודעה שלי בפורום כדי להגיב. אני מרגיש חכם

ועונה מה שניראה לי.

אנחנו כל כך הרבה דיברנו ודאגנו איך יהיה לנו לחיות ביחד, מה יהיה על הספייס והפרטיות. היו הרבה חששות.
דווקא אחרי שהתחתנו והתחלנו לחיות את החיים ראינו שדברים הרבה יותר פשוטים וזורמים משחשבנו, שיש הבנה והכלה. ברור שיש קשיים, אבל כל עוד יש תקשורת טובה ורצון להיטיב עם האחר, אפשר להסתדר בטוב.
יחד עם זה, כן, ברור שהתחתנתי עם מישהו שהוא לא כמו כל הבחורים שיצאתי איתם, כי יש בו תכונות שאני אוהבת ואפשר היה להחליט שזה צעד נכון, בשילוב זהיר של רגש ושכל.
העצה שלי היא לא לרוץ.
אני לא אומרת לצאת שנה, אבל יש כאלה שאחרי שבועיים כבר מבחינתם לסגור וזו טעות ענקית בעיני. אם זה זה, זה יהיה זה גם בעוד חודשיים. אם זה לא זה, עדיף לגלות מוקדם ממאוחר.
בהצלחה!

תכלס אחרי 4 שנים השלב של ההתאהבות זה הורמונים עובר ואז נשאר רק אהבה
אז אם אתה רוצה לראות אם אתה אוהב תמא 4 שנים או שזה יעבור לך או שאתה אוהב אותה והתחתנו
תוכל לחיות עם השיער שלה במקלחת , אם הצרחות שלה , אם הרצונות שלה גם המיניים וגם הרגילים , ואם כל שאר הדברים הטובים יותר ופחות .
או שתקפוץ למים ותלמדו להסתדר בגלל שבסופו של יום אתה לא תרים את הקרש בשירותים אתה לפעמים תשאיר כלים והבית יהיה קצת מלוכלך אתה תלך לעבוד שעות נוספות רק כדי שיהיה לך שקט מהילדים

היא פותחת בפניך (ואתה בפניה) חדרים אחרים בנפש ובחיים שלא היו קימיים או כן היו אבל סמויים

זוגיות טובה אינה (רק) מתנת שמיים אלא גם עבודה קשה של שני בני הזוג. לכן מה שחשוב לבדוק זה מידות טובות ומוכנות להשקעה. אם יש מידות טובות ומוכנות להשקעה (כמובן בנוסף לתחושת שייכות בסיסית אחד לשני) - סבירות גבוהה מאוד מאוד, שיהיו לכם חיי נישואין טובים, למרות שתגלו אחד על השני, הרבה דברים והרבה מהות שלא ידעתם קודם.

כי אנחנו יצורים מורכבים ומפתיעים ויש בנו כל כך הרבה רבדים.
ואנחנו גם משתנים כל הזמן, ומתבגרים.
וכן, יש מלא דברים שמגלים אחרי החתונה, כי רק אז נתקלים במצבים שלא ייצא לנו לפני כן, לא יעזור כלום. ורק אז אנחנו באמת הופכים ליישות אחת, רוחנית, והאמת נפתחים גם.

אין לך הפתעות? יודע תמיד מה יהיה??

אי אפשר להכיר אף אחד עד הסוף, כולל את עצמנו.

 

היכרות ברמה שמאפשרת החלטה על נישואים זה בהחלט דבר מאתגר.

צריך למצוא את נקודת האיזון שבה מרגישים שמכירים מספיק כדי לקבל החלטה, ומשם לא להמרח מדי כדי לא לפגוע בקשר 

(מה שלא בעליה לפעמים מתחיל לרדת..)

ב"ה נשואים כעשור.
אחרי החתונה באמת הכרתי הרבה הרבה יותר טוב את בעלי.
אבל.... לא היו לי הפתעות מיוחדות.
אבל זה נראה לי גם האופי של שנינו.

אמת הביאר בגוש עציון
עמק צורים

אנחנו היינו לפני כמה שבועות. פשוט הלכנו למעיינות, יש שם כמעט בכל חור. התאים לגיל של הילדים שלנו : 8,6,4 ו2. בכל מעיין היינו בערך שעה וחצי.
היינו במעיין עמשא, מעיין אייל ומעיין משה. אפשר למצא עליהם בגוגל .

מה היחס באחוזים לדעתך?

במקרים (הנדירים) שהבעל נכנס והגיב גם הוא, אחרי שאשתו כתבה כאן הודעה אומללה וכואבת , התברר שהוא לא כזה פוגעני, ושגם לה לא חסר.. אז רק אומרת, בדר"כ לכל מטבע יש שני צדדים. זה לא שאחד מבני הזוג הוא צדיק טהור והשני רע ומאמלל. כמובן לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

נשים מתעללות פשוט הגברים לא באים לפה לספר.
בהחלט מצב עגום וצריך להתחזק ולהוסיף אור כדי לפזר את החושך גם מחלקים יותר רחוקים

בדיוק מה שהגברים עושים ויותר..

מתעלמות

מאיימות

פוגעות

משפילות

להמשיך?

יש נשים מלאכיות...אני מכיר אחת כזו שבעלה כל הזמן פוגע בה והיא מלאך שחושבת רק על שלמות המשפחה...

כמה כאלו יש??

ויש גם גברים כאלו

הגברים בוכים בלילה והנשים פורקות בפורום...

גם דיינים בבית דין כששומעים סיפור מצער תמיד שומעים כתב הגנה לפני דיון ועיסוק בראיות.

לצערי אני אומר היום שהנשים הן לא טלית שכולה תכלת בלשון המעטה.

שבאמת קיים אצל הרבה זוגות שהכרתי.
שהגבר לא אוהב לעזור בבית, לא משתף פעולה וכו'.
והחלק הזה מאוד מקשה נפשית על האישה.
אישה מצפה לקבל תמיכה מבעלה, גם בפן הפיסי.

שכביסות, כלים, גיהוץ נעשים על ידי באופן שוטף פלוס דברים נוספים. חינוך מבית אבא..

כי אישה שמתקופפת מתי שהבעל מתנהג עליה לא יפה מזמינה התנהגות כזו שוב ושוב וכנל גם איש 

 

אין ספק שצריך גבולות

 

מהצד השני יש את האישה שלא רוצה להיות נירמסת ומתוך כך נלחמת כמו לביאה גם מתי שלא צריך.........

 

אז מה יעשה הגבר ולא יצעק?

רק שהם פחות מתלוננים אז את לא שומעת את הצד שלהם

יכולה לומר לך שהמשפחה שלי כל הגברים מסורים לאישה בצורה יוצאת דופן ואני מכירה עוד כמה כאלו.
מכירה גם גברים שהאישה שלהם עושה להם את המוות.

אז ממש אסור להכליל

אני חושבת, זה באיזור אשתאול
בסוף לא הלכתי היה נשמע לי יקר מידי.

ויש המון דברים נחמדים באזור

אולי באמת אוסיף אותו לבלוג שלי
סקירה: נופש בארץ למשפחה הדתית

תרפי מהשליטה שלך על הכל ותני בו אמון, תסמכי עליו

זה גם הבן שלו, הוא גם צריך לבנות את הקשר שלו איתו כמו שאת בנית עם הטיפול בילד

משהו שצריך לתחזק אחרת חבל על הזמן אם לא תתחזקו צריך לעבוד על התקשורת בינכם ותת לו לטעות

זה לא נתון כתבנית מוצקה בה האפשרויות היחידות הן take ir or leave it

אם בכל פרמטר נתון בעלך הוא בדיוק מי שחלמת להיות לצידו למה לוותר בגלל ההתמודדות הראשונה?
מה גם שלדבריך הוא נהנה לשחק עם ילדים קטנים אז כנראה מדובר במשהו שהשתבש ולא בדבר מהותי
לדוגמא
אולי כאבא טרי הוא לא בדיוק יודע מה עושים מעבר להחזיק תינוק? התינוק עוד לא בגיל של משחקים לבני 3 אז אולי הוא הלך לאיבוד? אולי אפילו תרמת לזה בכך שלא שיתפת אותו ונתת לו תפקידים ברורים

כמה שאלות
האם הוא שמח בלידה?
האם את מרגישה שהוא שמח בו גם היום ?
האם את סומכת על בעלך להשאיר אותו לבד עם התינוק?
מה אמרת לו כאשר העלת את הנושא ואיך הוא הגיב לטענות?
המחשבות על האקס התחילו רק בעקבות המשברון הזה?
ותגידי לנו בבקשה שלא יצרת קשר עם האקס....

שיש משבר שגברים חווים לאחר לידה כמו שתינוק מקנא שבא תינוק חדש כך מגיבים הרבה מהגברים...
וזה חוץ מההורמונליות של הנשים לאחר הלידה שהיא גם משליכה על הקשר הזוגי.
צריך לקבל הדרכה בנושא הזה גם את וגם הוא איך לקבל את הדברים בפרופורציות
הרבה נשים רוצות שבעליהן יאהבו את הילד מייד שנולד אך לא כך הוא הדבר אמא נקשרת לילד מהרגע הראשון שנוצר ברחמה לאבא לוקח כמה חודשים מהלידה ולפעמים כשאשה לוחצת בנושא הזה זה רק גורם יותר בעיות.
פשוט תרפי ממנו בנושא הזה תכילי ותנהגי איתו (בנושא האהבה וההכלה) כאילו הוא ילדך המקנא לאחר שנולד אחיו הקטן ויהיה יותר טוב במשך הזמן.
ובמחילה המשפט האחרון נתן לי להבין גמרא...
לגבי גרושים שזה 4 דעות במיטה.... אני מקווה שהתשובה למה ששאל אליפ היא לאוווו אחד גדול...

אני משתתפת בצערך. עם זאת אני יכולה לומר לך, שהמון זוגות בשלב הזה של החיים מתחילים להרגיש מה שציינת, פחות אהבה, עצבנות, חוסר הבנה והכלה וכו'...
א. נגמרו ימי הנעורים. של חברות שבה, רק אני ואתה.
הולכים, חוזרים, נהנים... ברוך השם, אתם עכשיו תלויים במישהו, קטן אומנם, אבל עם צרכים גדולים, והוא עיקרו של הבית כרגע. הוא דורש מכם הרבה, זמן, כוח, כסף, ולא דיברתי על סבלנות.....
- לקום בלילה, וגזים, והחלפות, ופליטות, וצרחות, ולא נרדם, והאכלה מבקבוק, ועד שמתרגל לכפית, טיפת חלב, ונזלת, וליחות, ושיניים וברוך השם היד עוד נטויה... ואיפה אני??? איפה החופש שלי, העצמאות???
-ובעלך שיהיה בריא, הפך להיות אבא.
אבא זה לא דוד, ולא שכן. הוא שלו, וצריך תמיד לדאוג לו בכל המובנים! ואין למי להחזיר אותו כשהוא בוכה בלי סוף, שאפשר כבר לצאת מהדעת!
זה מפחיד ומלחיץ בו זמנית.
ב. קחי בחשבון אשה בדר"כ הופכת לאמא, באופן טבעי.
עם גבר המצב שונה. זה שאמרת, שלא הסכמת איתו על כל מיני דברים. (תחזיק לו את הראש, ולמה הוא בלי גרביים? וכו')
אז צריך איתו יותר סבלנות, יותר ללמד אותו בנחת, לומר יותר תודה. יותר לפרגן ולעודד.
אז גם אם הוא רק יושב לידו, או מלטף אותו, ולא שותף ממש במשחק, תגידו לו, איזה אבא טוב אתה וכו'...
-פשוט תקשרי בין האבא לתינוק.
ובוודאי שלתת לו סמכות מלאה, לגדל אותו. כי אחרת הוא יהפוך לצד פסיבי לגמרי, בגידול של ילדכם, וחבל.
ג. את עדיין הורמונלית כנראה, אז בנוסף לקושי של הגידול שיהיה בריא, את עם מצבי רוח ועצבנות/ עצבות בלתי נשלטים... זה בסדר. זה מובן. תנסי כל הזמן להכיל את עצמך, ולדבר לעצמך משפטים מחזקים ומרגעים.
ד. תנו מקום לזוגיות שלכם. פעם בשבוע לפחות לבד.
שימו אותם אצל ההורים ותצאו לזמן איכות.
לים, למסעדה, לשתות משהו. ממש כמו ברווקות.
תזכרו מה הכי הייתם אוהבים, בזמן שהייתם ביחד,
בלעדיו, שיהיה בריא. ופשוט תעשו את זה...
ה. לגבי האקס. איקס גדול! אדום ועבה.
תהיי בטוחה שאלא מחשבות של היצר הרע.
את חושבת שאם באמת, היית נשואה לשני, הכל היה ורוד נוצץ והחיים היו מתנהלים על מי מנוחות?
הרשי לי יקירה, לנפץ לך את החלום!
תשנני לך היטב,
שאם התחתנת עם בעלך, הוא הכי נכון וטוב עבורך.
הוא הבחור שהכריזו עליו, ארבעים יום לפני שיצא לאוויר העולם, שאותך!!! כן אותך, הוא ישא לאישה!
השם יודע מה הכי מדוייק בשבילך, ולכן נתן לך אותו.
ו. תנסי לקחת את בעלך, להכין לו כוס קפה, ולשבת על הדברים. לפתוח אותם. לראות מה אפשר לעשות. את בשבילו והיא בשבילך. מה התפקשש בדרך. אילו פעולות צריך לעשות על מנת, לחזור למצב הקודם.
תספרי לו על הקשיים חההתמודדויות שלך, מה היית מצפה ממנו, מה קשה וכואב לך...
אני בטוחה שישנה עדיין אהבה בינכם, אבל הבעיות והקשיים של החיים, מסתיר אותה.
תטפלו בבעיות. והחזירו את האהבה....
אהבה זה הבסיס לשלום בית.
- השם זיכה אתכם בפרי בטן, בפרי האהבה שלכם.
קחי נשימה עמוקה.
תגידי תודה לה', על כללל מה שנתן לך.
על הבעל, על הילד, על המשפחה המורחבת וכו'...
לזכור, שהרבה היו רוצות להחליף אותך במצבך.

מאחלת לך להרגיש ולהחזיר את אשר אבד,
הרבה נחת, שלום בית, והרבה שמחה בלב.

א. להבין שהמצב הוא לגיטימי, וקורה אצל הרבה זוגות. הם לא יוצאי דופן.
ב. לא לשפוט את עצמה. להבין, ולתת הכלה ל"אני" שלה.
ג. לדון לכף זכות את בעלה הצעיר, שהפך ביום בהיר לאבא. שזה, ה-תפקיד.
ד. לשמור על "אורח" חיי הרווקות, ולרענן את חיי הזוגיות.
ה. למחוק את האקס, מכל מקום אפשרי. להבין שאין טוב יותר מבעלה, בעבורה.
ו. לדבר עם בעלה על מה שקשה לה, מפריע לה, על רגשותייה, תחושותייה ומחשבותייה.
ולא לשכוח, לומר תודה על מה שיש. ויש לה המון. תודה לה'.

סיכמנו?

כשהתינוק נולד נכנסת למצב של אמא מגוננת -דאגת לו, ולכן לא אפשרת לאף-אחד (כנראה), כולל לאביו, לטפל בו.

גם אם בעלך רצה במקום מסוים גם לטפל בו ולהיות אחראי עליו - את בעצם כיבית לו את הרצון הזה...

עכשיו את רוצה את המובן מאליו - שבעלך יהיה שותף בגידול הילד שלכם. אבל בעלך כבר חושש...

מה אפשר לעשות?

לתת לו מעט-מעט אחריות על הילד - שיטפל בו איך ש*הוא* מבין (מניחה שהוא לא ידחף לו אוכל של גדולים לפה או יסטור לו אם יבכה...), ובאמת תביעי בו אמון, שהוא יכול ומסוגל לטפל בתינוק. וכך הוא יצבור ביטחון, וילמד איך לטפל בו כמו שצריך...

 

עוד מחשבה - יש גברים, וזה בסדר גמור, שלא "מתחברים" לתינוקות קטנים. הם נראים להם כמו יצורים "לא שימושיים", ולכן קשה להם לגשת אליהם. אבל ככל שהתינוקות גדלים, ויותר "עושים" דברים - כך הם יותר נהנים להיות איתם ולטפל בהם.

 

תזכרי שתקופות של אחרי לידה, ובמיוחד אחרי לידה ראשונה, הן נפיצות ורגישות, אצל הרבה מהזוגות. אל תלכי רחוק מדי במחשבות שלך... בע"ה תלמדו איך לחיות כזוג בסטטוס החדש שלכם, כמשפחה, ותרגישו בנויים יותר ויציבים יותר אף מקודם.

 

הרבה פעמים דברים עולים שוב ושוב וחוזרים לאותה סיטואציה למרות שמדברים ומנסים להבין ומחליטים יחד מה לעשות שלא יקרה שוב...
לפעמים זה בגלל קשיים שנובעים מתוך פערים והבדלים עמוקים בתכונות, אופי, השקפה, מחשבות,וכו.

באחד השירשורים כתבת:
"יש דרך ללמוד לאהוב את ה"חסרונות" הללו
דווקא כשהאש מתקררת, ודווקא כשמתחילים לשים לב לכל ה"חסרונות" הקיימים.

זה לא לאהוב למרות החסרונות - אלא לאהוב דווקא בגללם.

אין לי זמן להרחיב, אולי בהמשך.

ולא, זה לא פלסף ואידיליה רחוקה. זה אפשרי, זה מדהים וזה משנה חיים."


אז אולי זו ההזדמנות להרחיב את הנושא. ואולי זה יעזור בהתמודדות עם התיסכולים והמריבות החוזרות...
נשמח לשמוע, ללמוד ולהחכים.
תודה.

ממש נכון!
לפעמים חילוקי הדעות נובעים מסיבה הרבה יותר שורשית ועמוקה ולא תמיד זה ניתן לגישור,אבל אני מאמינה שעם הרבה גמישות ורצון זה אפשרי,במיוחד אם אוהבים ומעריכים את הצד השני.

החיים שלי נחלקים עד הרגע שקראתי את השרשור הזה ומהרגע שקראתי אותו

סליחה על הבורות

באמת היה אדם מיוחד, ורופא שיניים מיוחד, בן לרופא שיניים מיוחד ואשה מיוחדת (כבר הזכרתי פעם את האימרה שלו, לגבי מציצת אצבע: יותר טוב שיניים עקומות מנפש עקומה..).

למה לדבר? לאיזו מטרה?

אם יש לך מה להגיד ואת חושבת שבאמת לטובתה לשמוע - תגידי. למה את צריכה אותנו?

רק בהנחה שיש לה מדריכת כלות ואולי גם עוד כמה יועצות ומשוחחות, תבדקי היטב שהשיחה שלך באמת תוסיף. לפעמים מרוב שיחות, עצות וטיפים - כבר טובעים

בתור האחות הנשואה - תדברי איתה ותספרי לה את כל מה שאת חושבת שהיא צריכה לדעת, שכדאי שתדע, טיפים, הנחיות, דברים שעלולים וצפויים לקרות...

שיתעוררו אחרי החתונה בעל נושא שבעולם.

אם תוכלי להציע לה ערוץ נעים לשיחות ושאלות, בצורה נעימה ודיסקרטית, זו תהיה מתנה נפלאה עבורה!

מזל טוב!

ואת שואלת אותנו מה לדבר🙄

אל תעודדי אותה לעבור איסורים, גדול המחטיאו יותר מההורגו.

תודה על ההסתכלות בכרטיס שלי והמוסר.

גם לא בטוח שהיא צריכה את זה וגם די מתנשא כזה.
ולא בטוח שיש לך מה לתרום לה.

אז ראיתי שלא הובנתי כהלכה,
יש לי מה לדבר עם אחותי.פתחתי אשכול לשאול על מה אתם חושבים שצריך לדבר עם אשה לפני נישואיה.
אולי אקרא משהו שוואלה לא חשבתי עליו..(לאו דווקא שקשור לאישות!)
זהו.
ו..לפעמיים מי שאין לו משהו חכם להגיד,לא יקרה כלום אם תעברו הלאה.

היו כמה וכמה נשמות טובות (וקרובות) שרצו לתת לי שיחה כזאת, מלב אל לב, לקראת הנישואין.
זה הרגיש כאילו (ולא כאילו) הם פשוט רוצים לדבר, לשתף מניסיונם, ולא באמת רואים אותי ואת הצורך שלי.
באים ושופכים עלי את התובנות הלגמרי פרטיות שלהם.
שלא רלוונטיות בהכרח לי.
יש מדריכת כלות, יש אמא, יש דמויות שאני מיוזמתי פניתי בשעת הצורך. אבל לא פניתי לאף אחת מאותן שהציעו את עצמן.
סורי, באמת הקשבתי להם ויותר למדתי על הבעיות הזוגיות שלהם מאשר עצות טובות לחיים שלי.

וגם הרגשתי שלא מדברים איתי באופן שאני יכולה להכיל.
אישה נשואה כבר רגילה להתעסק בנושאים האישיים האלה, ובתור כלה הייתי צריכה עדינות רבה יותר.
אבל היה להן מאוד חשוב ליידע אותי בכל מיני תחושות ומצבים אפשריים כדי למנוע ממני תסכול.
ומה שיצר רק לחץ ומתח לפני החתונה
ואחריה התמודדתי עם משהו שאף אחת מהן לא חוותה ולא "הכינה אותי" ובסוף הייתי צריכה בכל מקרה להתמודד ולחוות את האתגר (וזה נפלא, אין עם זה בעיה, לכן לא נכון לדעתי לחשוף כלה לכל מיני אתגרים שונים...)


האם זה נוגע לך?
לא יודעת, תקחי את הדברים ותשקלי..

כששומעים בעיות כשאתה מחוץ לתמונה זה יכול מאוד להלחיץ. כמו לשמוע סיפור לידה לפני לידה..

מה שכן, אחותי בזמנו אמרה לי לפני נישואי שבשנה הראשונה בוכים הרבה ולא להיבהל מזה. וזה ממש נכון. אני לא בכיינית גדולה, ובשנה הראשונה בכיתי הרבה יותר מסתם כך וזה עלול ליצור תחושה של, בעצם אולי לא טוב לי?

אבל זה סערה של שינויים והתרגשויות והורמונים...

ו..לפעמיים מי שאין לו משהו חכם להגיד,לא יקרה כלום אם תעברו הלאה.

כנל. אם אין לך מה להגיד לאחותך- למה את מרגישה צורך לומר לה??

לפעמים יכולה להיות תחושה כזו שבתור "אחות גדולה", זה התפקיד.

 

אבל לא בהכרח זה כך.

 

אדם צריך לחשוב באמת - האם יש לי משהו שאני דווקא אעזור בכך שאדבר.

 

יש גם ענין לתת לזולת לחוות בעצמו, ללמוד מתוך עצמו, לפי אישיותו.

 

בפרט שלעיתים אנשים מערבים את נסיון חייהם, שיכול להיות סובייקטיבי ולא רק משהו שפשוט מקנה "חוכמת חיים אובייקטיבית". ואז בעצם, הם לוקחים מהשני, הפחות מנוסה, את האפשרות לבנות לפי מה שמתאים לעצמו.

 

יש להניח גם שממילא היא מקבלת הדרכה לקראת החתונה. ויש לקוות שבהדרכה כזו, גם מעמידים אותה על השוני בן גברים לנשים.

 

יתכן שהכי טוב, זה פשוט לת תחושה שאת שמחה בשמחתה, משתתפת איתה. 

אני לא יודעת אם נכון להגיד את הדברים האלו לפני, עוד מתלבטת עם עצמי בנושא. אבל אם כן-

 

א. תקשורת- אחד הדברים החשובים בזוגיות. לדבר, לדבר, לדבר. לא לצפות שהשני יבין בלי שנגיד, לשתף מה מפריע, לדבר על מה חשוב, מה נעים ומה לא. בקיצור, פשוט לדבר על הכל. תקשורת בריאה זה הבסיס הכי טוב בעיניי לזוגיות טובה

 

ב. עבודה עצמית- נישואים זה דבר מדהים וזו זכות גדולה להיות נשואה. עם כל זה, נישואים זו מערכת יחסים מאוד אינטנסיבית בין שני בני אדם וככזו אדם יכול לגלות בה חסרונות שלו. הכי חשוב בעיניי זה להיות מסוגל להכיר בחסרונות של עצמך ולהיות מוכן לעבוד עליהם. עם זאת, לא להיבהל מהם. אנחנו בני אדם ואנחנו טועים. החכמה זה לדעת להתקדם ולהשתפר

 

ג. לא לנסות להחזיר את בן הזוג בתשובה. מה זאת אומרת? לכל אחד מאיתנו יש חסרונות, חלקם מתגלים רק אחרי החתונה. תפקידו של כל אחד הוא לעבוד על החסרונות שלו. לא של בן הזוג. כמובן שאם יש משהו שמפריע, חשוב לשתף ולדבר אבל זו לא האחריות שלנו לוודא שבן הזוג מתנהג כמו שצריך. יש לפעמים נטייה לחשוב שמרגע שזוג התחתן הם אחד. אז לא. כל אחד אחראי למעשים שלו בלבד ולא של בן זוגו. לדוג' אם הבעל לא מניח תפילין, זו אחריותו ולא אחריותה של אשתו, אם האישה החליטה ללכת ללא כיסוי ראש זו אחריותה. כמובן שאחד מבני הזוג יכול להחליט שלא מתאים לו להיות נשוי לאדם כזה, אבל אם הוא החליט להיות נשוי לו, אז הוא צריך לשחרר ולקבל את זה שכל אדם יעמוד בסוף לבדו עם מעשיו שלו מול ריבונו של עולם, לא עם מעשיו של בן הזוג שלו.

 

ד. לאהוב, להחמיא ולפרגן. שהשיח החיובי יהיה נוכח, למצוא דברים אמיתים להחמיא עליהם. אם מצליחים, זה מקפיץ את המצב הרוח והקשר הזוגי

למקום מבודד, כנראה יער איפשהו

לא משנה המיקום. עם יש נוף ומרפסת וקומה גבוה זה עדיף.
הרעיון זה למקום עם תנאים מפנקים וטובים ולא להיזרק

מבין שאתה בבריחה? (בהמשך לאחד השרשורים פה)

"

ובבקשה, מי שרוצה להטיף, שיתכבד לפתוח שרשור מלאכים."

יערות הגשם או משהו כזה
לוקחת איתי את בעלי והרבה כסף
(מממ, בעצם מה יש לקנות ביערות הגשם😆)

נראה לי שבמצבך החלום הכי גדול והבריחה הגדולה ביותר תהיה החלטה מה לעשות עם הבית.

לכן הייתי מצטייד במוחי ורגשותי בלבד ומנסה להבין מה אני רוצה מעצמי.

מקווה שלא התיימרתי להיות מלאך אלא אח.

לוקחת מגבת ספר ונגן מוזיקה.
זהו. לא צריך יותר כלום.

יש לי משו קשה לכתוב אבל אני לא אכתוב..
בעיקר ספציפית על מה שנראה לי שאתה חושב. אתה מתכוין לבריחה או למשו יותר דרסטי??

אם הייתה לי אפשרות הייתי בורחת כל כך מהר שלא הייתי מספיקה לקחת כלום....

איך אני מחכה לחופש בע"ה בשביל להנות אתם, לנשום אותם.

מצידי רק להיות אתם בבית, לא רוצה מלון או כל דבר אחר.

מה שכן למנקה  אני אשמח.

באיזור נידח

לוקחת פלאפון ובגדים. השאר יש במלון..

למלון 5 כוכבים עם ארוחות והכל.

לוקחת את
בעלי, בגדים ופלאפון למקרה הצורך. זהו.
כמובן בלי קליטה סלולרית...

כי זה נראלי מתאים לבריחה
הייתי שמה בו
איפור
מברשת שיניים
משחה
כמה בגדים
יומן
כסף
ודרכון
הייתי בורחת לאי שטוף שמש או לסיני...
יאאא

עם בעלי, סידור וקצת בגדים

אוכלת בבית חב"ד של בנגקוק 

איזה חלום!!!

כשאני יודע שלא צריכים את עזרתי בבית.

לא יודע מה הייתי לוקח, הדבר הראשון שלא הייתי לוקח, זה את המכשיר שנמצא עכשיו בידי...

לפעמים ניראה שהעולם השתגע.

שכל אחת לוקחת את הבעל, ואת הפלאפון...

אתה השתמשת במילה בריחה בהקשר שלילי מתוך חויה שלילית בחיי המשפחה ורצון לברוח. הרוב פה פשוט פירטו את חלומם לחופשה עם מאפייני החופשה.

לכן גם אין כאן הטפות.

הייתי לוקח הרבה ספרי אמונה וקודש..וחבר שיצטרף אלי כי "טובים השנייים מן האחד.."
ומשאיר מאחור את כל מה שגרם לי לרצות "לברוח.."..
 

אתה לא יכול לנפוש 3 ימים לבד?
אצלנו זה ממש מקובל עד שבוע ללא שבת.

הייתי יוצא להפלגה בים, הייתי לוקח גיטרה חכה ויין.

גם בבית הורי

היתי לוקחת סידור ,תהלים ומחברת שאני כותבת תודה לה'