פורום נשואים טריים (עמוד 290)

הם מכירים אחד ת'שניה כמה ימים בלי להכיר לפני , מתנהגים כנשואים, אז זה טבעי...

הבנות כאלה, זה בדר"כ בא עם חוסר ביטחון. לדוגמא צוקית ושרונה מאוד בטוחות בעצמם והם עושות את כל המאמצים לשפר כל הזמן את הזוגיות. אני ממש למדתי מהם איך לשמוח במה שיש ולא לנסות לשנות. גם בחיינו אני חושבת שכל אישה צריכה את הגבר בבעלה באיזה שהיא מידה שתוכל להרגיש בטוחה לידו. והיום העולם יתהפך הנשים משכילות חזקות ודעתניות. וזה גורם להרבה קשיים בזוגיות.

לא להאמין לכלום.
לא להשאב לסצנות שם.

גם לא לקנא בשחקנית שנראית כ"כ טוב
וגם לא באהבה הפורחת
במשפטים המדוייקים שהגבר תמיד יגיד לבחורה
וליכולת לסדר כל דבר בזמן ובמקום המתאימים.

הכל שם מתוכנן וכתוב מראש
הכל מוקצן ויפה בכאילו
החיים לא נראים ככה.

שמעתי שיש נשים שממש הסדרה עשתה להן בעיות בשלום בית, כי למה בעלה לא מכבד ורומנטי כמו השחקן שם.

והם אפילו לא מכירים את הסידרה הזאת.
ובישראל מי לא??

גם לא יצא לך לשמוע ?

חוץ מהשם לא שמעתי כלום.
האמת גם לא מענין אותי...

מבינה שהכל מתוסרט

ועדיין לגבי השאלה ששאלתי,אני רואה תלותיות רבה של הרבה נשים בכל משפט או מבט שהבעל זורק בלי מחשבה.

כאילו כל העולם תלוי בזה,כאילו הוא התכוון לכל משמעות נסתרת של כל מלה שאמר.אין זרימה,יש כבדות

גם אני הייתי קצת ככה פעם,לכן אני שואלת

היום למדתי לזרום ולא להקשות ולעשות עסק. אני אפילו צוחקת איתו על המשפטים האלה

גם אני שאלתי את עצמי כמה פעמים מה קרה שהשתנתי. שלא מפריע לי מה שהפריע אז.

אולי גם הבעל השתנה. או שמכירים יותר ואז סומכים עליו יותר. או גם וגם.

עודדת אותי

אולי זה יכול לתת לך קצת מענה לשאלה שלך.
כמו שכשיוצאים לדייטים/בתחילת הנישואים המון פעמים מסתכלים ובודקים- הוא הסתכל עלי? הוא הציע לעזור לי? אם הוא לא אמר לי כך וכך מה זה אומר? אולי הוא לא אוהב אותי?
בהמשך, כשכבר הקשר נבנה, אנחנו לא צריכים כל הזמן את החיזוקים האלו, ולא צריכות לשמוע 300 פעם ביום "אני אוהב אותך" כדי להיות בטוחה באהבה שלו (רק 50 פעם ).

זה נשמע טבעי ואופייני סך הכל.
כמובן שצריך איזון ולהיות מודעים לא לנסות לחפש סתם.
וזה בתהליך של זוגיות רגילה. ולא ריאליטי של זוגיות שמונחתת עלייך פתאום

אולי יש להם יותר ביטחון עצמי?

או משהו במבנה הנפשי בין גברים לנשים..
זוכרת שדיברתי על זה פעם עם בעלי.
אמר שהוא יודע שאני אוהבת אותו. אז זה מספיק לו. הוא לא צריך לקבל תזכורות כל הזמן שאומר לו את זה (לא שיש לו בעיה עם זה).
בעוד אני, גם אם אני יודעת שהוא אוהב אותי, צריכה לשמוע את זה... (גם אם לא כל כך הרבה כמו בהתחלה)

למה את מניחה שהן בלי טיפת ביטון עצמי, מגדירה אותן כ"מחפשות את הגברים" וכו' וכו'. (עזבי שזה מפתיע, כי את אישה ואת אמורה לראות את הדברים אחרת, בעיני).

 

גילוי נאות - לא ראיתי מעולם, סיקרן אותי, אז אתמול ראיתי איזה פרק...

אני חושבת שזאת סיטואציה מאוד מוקצנת. לוקחים 2 אנשים - נפרדים לחלוטין ותוך רגע הם צריכים להתחבר לזוגיות משותפת.

 

אז משום מה - גם הסיטואציה(פלוס המצלמות) לוקחת אותם לקצה קיצוני.

 

אני חושבת שהם גם חווים זוגיות מאוד אינטנסיבית בזמן נורא קצר.
סיטואציה שיכולתי לראות אצל זוג חברים שנשוי שנה, ראיתי בפרק לזוג שחודש ביחד. זה הזוי.

 

 משקף מציאות זה כן באיזשהוא אופן.

 

אבל ממש לא תהליך זוגי נורמטיבי.

 

 

אני שואלת כי גם אני הייתי קצת כזו

עד שעשיתי עבודה עצמית,והבנתי שאהבה עצמית תלויה בי ולא באף אחד חיצוני. לא בהורי ולא בבעלי

הכי חשוב לי בעולם זה רק שהילדים שלי יאהבו אותי,אם לא,זה יהרוג אותי ממש

מה ההבדל?

הייתי כ"כ עסוקה כל הזמן,אם הם אוהבים אותי או לא. ועשיתי נסיונות ותחבולות לבעלי לנסות אותו,אם הוא אוהב או לא.למרות שאמר כל הזמן שכן.עד שהחלטתי שגם אם הם לא אוהבים אותי זה בסדר והפסקתי להתעסק בזה,אני בן אדם בפני עצמי והכי חשוב שאני אוהב את עצמי

לדעתי זה מקסים. לפעמים שאוהבים מבט אחד מספיק.

היום שמונה וארבעים

הייתי עונה לך אבל אני לא זוכר מה היה כשהייתי רווק
עבר הרבה זמן

יכולה גם להוציא ילדים מחזקת ההורים ולהרוס את המשפחה לחלוטין! לא חושבת שבמקרה של צעקות צריך לערב גורמים חיצוניים שמטרתם וראיית עולמם לא תואמת את רוח המשפחתיות. במקרה כזה דווקא רב יכול לכוון את ההורים ליצור אוירה רגועה בבית וכילים להתמודד עם בעיות בצורה נכונה. כמובן שצריך אחד שמבין בחינוך.

לא חלילה לדווח לרווחה או משהו כזה.

 

 

ואת דעת תורה תשאירי לפסיקת הלכה

היא עובדת מדינה. והיא מחוייבת לדווח על כל מקרה שמגיע אליה. אתה לא יודע לאן יכולים הדברים להתגלגל! הם מוציאים ילדים לפנמיות בלי הרבה מחשבה והגיון ואין לי כוח לפרט לך מקרים... מלבד זאת, תסכים איתי שמשפחה בעלת אורח חיים דתי תקבל ביקורת ורצון להשתנות מרב שיודע לפנות אליהם בדרכי נועם ללא איום של הוצאת הילדים מחזקתם יותר מעו"ס שרק מתוקף תפקידה מאיימת עליהם בפירוק המשפחה.

רווחה מוסד עם כוונות טובות אך מעשיהם מסוכנים

אגב, אתה בטוח שאין אלימות פיזית?

ויש חשש אמיתי לאלימות במשפחה כלפי קטינים מחובתכם לדווח למשטרה / עו"ס.

הגדרות של אלימות כלפי קטינים אפשר לראות באתר של משרד הבריאות.
בכל אופן, אפשר להתייעץ עם עו"ס בקהילה. בכל קופת חולים יש עו"ס שנמצאת במקום בשעות הבוקר.
אפשר לקבוע תור או פשוט להגיע ולהיכנס.

בהצלחה.

עדיין יכול על פי חוק להחשב כהזנחה / אלימות כלפי קטין וחסר ישע.

אלימות כלפי קטין או חסר ישע אינו רק אלימות פיזית. גם אלימות מילולית, מינית, השפלות וכו יכול להחשב.

[אם יש רב שיש סיכוי ששומעים לו - אפשר לספר לו, ולבקש שיעבור "במקרה" על יד הבית שם וכשישמע - ידפוק בדלת, יאמר שלום וכו'.. ואז יבקש מהזוג לשוחח איתם לבדם. יאמר, שעבר ושמע, ולפי נסיונו הבין שזה לא משהו חד פעמי - ורוצה להפנות תשומת ליבם להשלכות של דברים כאלה על ילדים לטווח ארוך, בהנחה שהילידם מאד חשובים להם..]

כל בוקר אני פותחת את העינים מצעקות וקללות על הילדים. שיקומו ויזדרזו לבית הספר.
אפילו לא צעקות. הייתי אומרת צרחות.

2 ילדים שנולדו אחרי 11 שנות נישואים.
והילדה מגמת וממצמצת בעינים.

בעלי אומר לפנות לרוחה ואני לא מסוגלת.
אני יודעת שהילדה בטיפול ריגשי. אולי שם היא תפתח את זה.

ברמת הקשר איתו.

בואי נצא מנקודת הנחה שנדמה לי שנכונה לרוב ההורים השפויים שמתנהגים כלפי ילדיהם בצורה לא חיובית.
(החל מאלימות פיזית, והמשך באלימות מילולית או רגשיתץ, ולפעמים גם הורים נורמטיביים לכאורה צועקים על ילדים ברגע קשה.. ).
ההורים לרוב רוצים טוב עבור ילדיהם.
הם היו רוצים לדעת להתנהל עם ילדיהם בנחת ובאהבה ללא צעקות קללות או מכות ולא בהכרח יודעים או מצליחים לעשות זאת.

אז למה זה לא כך?

לרוב הורה מגיע למצב כזה מ2 סיבות;
1. ידע. חינוך והתנהלות עם ילדים זה לא דבר פשוט ומובן מאליו.
בפרט אם הדוגמא והדרך שמכירים לכך מבית ההורים היא שלילית...
הרבה פעמים ידע פשוט יכול לשנות את התמונה. עצות לסדר יום, להתנהלות עם ילד סרבן, ובעיקר למידה להבחין בצורך האמיתי של הילד ולתת לו מענה לכך.
ידע אפשר לרכוש בספרים להדרכת הורים, בקורסים להנחיה או ביעוץ אישי אצל מנחת הורים.
כמובן בהתאם לחומרת המצב.
אני מתחברת לגישה של לייף סנטר ושל תקשורת מקרבת שנדמה לי שיש להם קבוצת פייסבוק.

2. תודעה ונפש. לעיתים גם הורים שיודעים לכאורה מה הדבר הנכון לעשות מגיעים למחוזות לא טובים.
הרבה פעמים זה בגלל שהסיטואציה מול הילד דורכת להם על עצבים רגישים.
אם זה אובדן שליטה, או התנהגות של הילד שמהווה עבורם מראה מכאיבה, או כל דבר אחר שגורם להורים לאבד שליטה ולהתנהג אחרת משהיו רוצים.

(וכל זה בניטרול גורמים סביבתיים של עייפות או לחץ או חום או רעב שגם הם עלולים להשפיע)

במצבים כאלה מה שנכון לעשות זה מודעות ועבודה עצמית… שאם אינה מועילה לבד ובמצבים קשים, בעיני כדאי לשקול גם טיפול.

בנוגע למקרה שלך, לדעתי אם יש לך דיבור ישיר עם בעל המעשה, ניתן לפנות בכנות ולהגיד שאת שומעת או רואה מה עם הילדים
וכואב לך עליהם וגם עליו שבטח אינו רוצה כך לגדל את ילדיו.
ולכוון אותו ללמוד מספר או אפילו ברשת בשלב א' כלים לגידול ילדים. אם שייך לשלוח לטיפול ולדבר על מעבר אדרבה.
אם שיחה כנה לא רלוונטית, אפשר בעצמך לחפש חומר רלוונטי ואז לשתף אותו במשהו מעניין שראית ואהבת ועזר לך וכו'

כל הכבוד על הרגישות ובהצלחה רבה..

אני לא מרגישה צורך לגור ליד ההורים, אחים ואחיות.

בכל מקום אפשר למצוא מעונות, גנים, צהרונים, מטפלות. מסתדרים.

מניחה שהצורך שלכם קשור אולי לאורח חיים. יש משפחות שממש דבוקות אחת לשניה, כעין חמולה.

לנו חשובה איכות החיים, קהילה טובה, מוסדות חינוך לילדים הקטנים, קרבה סבירה למקומות העבודה.
בלי קשר איפה שההורים והמשפחה מקרבה ראשונה גרה.

לומדים להסתדר גם עם פחות עזרה מההורים.. דירה שתרגישי בה טוב ועוד שהיא במחיר בסדר חשובה מאוד.. כמובן העדפה אישית.

התרחקנו בשביל דירה מתאימה במחיר נורמלי. (היו גם שיקולים אידיאולוגיים, אבל בין המקומות שמתאימים לאידיאולוגיה בחרנו מקום בפרפריה ולא בעיר הגדולה)

להסתדר ולהיעזר בשכנים וחברים או בתשלום. שווה.

זה תלוי אופי, וגם בשניכם, קרוב להורים שלך/ שלו? שניכם בסדר עם זה?

 

יש יתרונות וחסרונות בכל דבר ולגמרי אפשר להנות מכאן ומכאן.

 

השאלה איך אתם תחיו את זה ביום יום ובשגרה, קריטי לכם העזרה? קריטי לכם הכיף והנוחות בבית?

 

בפער מהאיזור שההורים גרים בו....
מה יהיה בהמשך, אני לא יודעת, אבל כרגע עדיף לנו לחסוך על זה מאשר להוציא פי 2 או יותר על דירה באותו גודל בערך...

מאפשר לקפוץ עם הילדים או לבד לכמה שעות, ממש לא נורא.

זה ברצינות????
מה זה משנה ההורים?
ה' ישמור.

כל יום נוסעים לעבוד ולהורים פעם בשבועיים או יותר. מה הבעיה?

אני מזועזע מהאנשים פה

היית מגיע אליהם פעם ביומיים ולא פעם בשבועיים. זה ההבדל.
וכשההורים יהיו מבוגרים יהיה אפשר להיות נוכחים הרבה יותר בקלות ובצורה משמעותית.
הדבר הכי כואב לי זה שאני גרה שעה וחצי נסיעה מאמא. הלוואי שהייתי גרה רבע שעה ממנה.

יש כאלו (בעיקר נשים) שגם אחרי החתונה מאוד לחוצות על לפגוש את אמא כמה פעמים בשבוע. חוץ מזה שבמקרים שצריך עזרא, אם יותר קרובים ההורים (שרוצים בזה) יכולים יותר.

עד כמה את זקוקה לעזרה של ההורים. אני רוב השנים התגוררתי במרחק של כשעה מההורים ומסתדרים. והשאלה השניה שאת צריכה לשאול את עצמך אם את מסוגלת לחיות בדירה "מזעזעת" כדברך במרכז עם שני תינוקות במרכז כשכל יציאה מהבית היא סיפור. אם התשובה היא לא, חפשי משהו אחר. תדאגי למקום שבו תהיה לך שלווה נפשית לגדל את ילדייך. מי שגר במרכז לטעמי השיקול המרכזי אצלו הוא מרחק לעבודה. אם זו הסיבה תעשו עבודת חיפוש רצינית למצוא דירה שתהייה סבירה מצד אחד ומספיק זולה עבורכם. אין מה לעשות בעניין הזה - רק לחפש......

זה ענין של קשר בין הסבא והסבתא לנכדים
ויותר מזה- כשההורים מתבגרים, יכולת לעזור להם!!

תלוי במצב ה"נייד" של ההורים.... בגלל זה זה מאוד תלוי. היא כתבה ש"גם כרגע אין להם עזרה" לכן הסקתי שהיא זקוקה לעזרה.

תקלה נרחבת בשרתי נטוויז'ן-סלקום הפילה אתרים רבים

אם תנסי לשנות אותו-את תפסידי

תשני את עצמך-זה עבודה לחיים שלמים

תראי, אם הוא מתעלל בך,את לא אמורה לקבל את זה,אבל זה לא נשמע מדבריך שזו הבעיה

שאני אוכל לחיות עם זה הייתי מנסה לקבל את זה יותר. אבל אלו דברים בסיסיים שצריך בכל בית ואני לא יודעת איך יראה הבית שלי אם המצב ישאר ככה

אולי תלכו ליעוץ ביחד, או לחוד.

כלומר- לדעתך בוודאי שצריך בכל בית. האם הוא מסכים איתך?
עוד נקודה- אני חושבת שהרבה אנשים שואפים לאיזשהו אידאל. כך זוגיות צריכה להיות, כך הבית צריך להיות. וכשנתקלים במציאות, הרחוקה מהאידאל, זה יוצר תסכולים, אכזבות, מריבות ועוד מרעין בישין.
אני לא יודעת אם זה כך אצלך, כי לא כתבת במה מדובר, אבל יתכן שפשוט צריך לשחרר, ולהבין שאידאל הוא נחמד, אבל החיים הם המציאות, וגם אם הם לא מושלמים, זה ממש בסדר. ולא לשפוט את עצמנו ואת בן הזוג לפי האידיאל, אלא לחיות בפשטות עם המציאות.

באופן כללי גם לא טוב להכנס לתוך תבנית של ספר שבו הוא יגיד לך איך להתנהג.
"הו, אישתי בוכה, בוא נראה מה יש לספרים להגיד לי לעשות: המממ 'נחם אותה' , או קיי אז אנחם אותה. כך כתוב בספר". זאת גישה נוראית בעיני. צריך טיפה קומנסנס, לא הרבה. אנחנו צריכים לדעת דברים כאלה בעצמנו ולא שכל הזמן יגידו לנו מה לעשות, זה הופך אותנו לרובוטים ריגשיים.

לכן אם יש לך דברים שמפריעים לך בו קודם כל תחשבי עם עצמך לאן את רוצה להגיע ועל פי ההיגיון שלך תפעלי.

אבל בספרי זוגיות שאני קוראת סבב ה לא מילון עם ערכים: היא בוכה? נחם אותה. בספרים שאני קראתי כתוב מהי אישה, מדוע דמעתה מצויה, איך מדברים לאישה כדי לא לפגוע בה כדי שלא תבכה וכו'..... סקופ! גבר לא ידע מהי אישה ואיך לנהוג איתה עד שילמד וכנ"ל האישה. זה לא משהו מולד ולא דברים שבאים מבפנים. אלו דברים שיש ללמוד אותם תמיד וגם לחזור עליהם שוב ושוב כי גם אחרי שלומדים נופלים.

 

אבל בלי קשר, לא חושב שצריך "ללמוד" מתי אישה בוכה, למה דמעתה מצויה וכו' וכו'. אני חושב שכל בר דעת שיש לו טיפה כישורים חברתיים וקומנסנס צריך לדעת אותם. לא צריך שום ספר בשביל לדעת שאישה היא ריגשית וגבר הוא שיכלי.

 

גבר לא יודע מה זה אישה ואישה לא יודעת מה זה גבר?? לא יודע מה זה אומר. אולי בני אדם לא יודעים איך אישה/גבר יגיבו בסיטואציות מסויימות, אבל להגיד שלא מכירים זה נראה לי מנותק מידי.

 

כל הספרים שבעולם לא יצליחו "ללמד" אדם להכיר אדם אחר. כל בנאדם מגיב אינדיבידואלית לכל מיני סיטואציות בין הוא אישה ובין אם הוא גבר.

 

 

האם קראת פעם ספר יהודי העוסק בזוגיות? כי נשמע שלא. אם לא, זה כמו אחד שמעולם לא למד אסטרונומיה ומספיק לו לדעת שיש שמש וירח ועוד כמה כוכבים וזה מספיק. אבל אם ילך ללמוד באוניברסיטה את מדעי החלל יגלה עולם ומלואו תרתי משמע! כמה ידע אפשר לקבל אם רק רוצים לדעת....
כשאתה אומר בפשטות " מה הבעיה?? ברור שאישה יותר רגישה, זהו, סגרתי את הנושא, כל השאר יבוא לי באינטואיציה שלי.. הכל בסדר, אין עוד מה ללמוד!" אתה כמו אותו אחד שמספיק לו לדעת שיש שמש וירח וכמה כוכבים. עם הידע הזה אסטרונאוט אתה לא תהיה, תסכים איתי. אבל לא בטוח שאתה רוצה להיות. הבעיה היא שכל אחד רוצה להתחתן (רובנו בכל אופן) ולחיות חיי זוגיות תקינים. ואת זה יש ללמוד! ההבדלים בין גבר לאישה לא מסתכמים ברגישות ואפילו לא מתחילים שם! (גם הגויים כבר יודעים ממזמן שאיש ואישה הם שני יצורים שונים בתכלית.) לדעת למה מתחתנים ומה זה דורש ממני זו ההתחלה. וכמו שכבר אמרתי, לא מספיק לקרוא ספר, לסגור ולעשות "וי". יש ללמוד לפני שמתחתנים ובכל שנות הנישואים עד זקנה! אתה סומך על עצמך ועל האינטואיציות שלך? תסתכל סביבך ותספור כמה גרושים וגרושות עשו כמוך ולאן הביאו אותם הרחשים הפנמיים והאינטואיציות... ובקשה קטנה, לא חובה אבל כדאי, קח ספר כזה ליד. תקרא ואחר כך תכתוב לינ אאאם באמת ידעת מה זו אישה. בהצלחה! (אם אתה רוצה המלצות: הרב שמחה כהן / הרב זמיר כהן יש להם ספר המיועד לגברים בלבד וספר המיועד לנשים בלבד מהסיבה הפשוטה שנשים וגברים זקוקים להדרכות שונות. אלה צריכים ללמוד את אלה ואלה צריכים ללמוד את אלה.)

חתונה זה לא אקדמיה. יחסי אנוש זה לא מחקר. נכון שמי שרוצה להיות אסטרו פיזיקאי צריך ללמוד - אז האנלוגיה הנכונה היא אם את/ה רוצה להיות יועץ נישואין, יועץ זוגי, יועץ מיני אז באמת צריך לפתוח ספרים וללמוד.

 

אבל חתונה זה לא זה. חיים משותפים זה לא זה. חתונה וחיים משותפים זה דווקא כמו שאמרת, בבחינת "אני מכיר את מערכת השמש והכוכבים, אני אפילו יכול לטייל בחלל(אם יש כסף), וללמוד במבט על על החלל אבל לא חייב להיות אסטרו פיזיקאי בשביל זה". 

 

אותו דבר כאן. אני מתחתן, אני יודע שיש מולי אדם, אני יצור חברתי ויש לי כישורים חברתיים שספגתי מינקות, ואהבת לרעך כמוך וכו וכו וכו. אם הייתי רוצה להיות יועץ נישואין אז הייתי מתעמק. אבל להתחתן לא בהכרח אומר שכל זוג צריך להיות יועץ.

 

ותאמיני לי, גרושים גרושות יש מכל המינים והסוגים. תמצאי זוגות שלא פתחו ספר כל החיים וחיים חיים מאושרים מאוד, ותראי הרבה זוגות שפתחו מיליון ספרים והתגרשו. שום דבר מזה לא מהווה קורלציה לנישואין וגירושין.

 

וכן, פתחתי וקראתי ספרים של הרב שלום ארוש וכאלה. פה ושם של הרב זמיר וכאלה שאני כבר לא זוכר את שמם. קראתי כמה עמודים וסגרתי כי כתובים שם דברים שבעיני צריכים להיות מובנים מאליהם.

 

מה שכן היתרון שיכול להיות בספרים האלה זה שזה יכול "לתחזק" כל מיני רגשות, יכול קצת להפיג כעסים על בן הזוג, לתת לעצמך קצת יותר פרופורציות, אבל לא מעבר ובדרך כלל אחרי שקוראים כמה ספרים כאלה זה כבר נהיה נדוש ולעוס. לטמי לפחות.

אבל אין לי כוח להסביר. נראה שאתה נעול על הדיעות שלך כך שכל מה שנותר לי הוא לאחד לך בהצלחה.

אבל אני חושבת שהוא צודק.
בנישואים לא צריך לשאוף לשנות אחד את השני, אלא לקבל אחד את השני. ולראות מה יש לנו ללמוד האחד מהשני.
כולנו בני אדם, לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא צריך לשפר ולהשתפר בהם.
אבל תפקידו של כל אדם הוא לדאוג לעצמו ולראות כיצד הוא מקדם את המידות שלו, דבר זה לא משתנה לאחר הנישואים. גם אם נראה לנו שאנו יחידה אחת, עדיין כל אחד עצמאי ואחראי למעשיו שלו.
אני אומרת לך מניסיון, לשנות הרגלים והתנהגויות זה קשה מאוד. אם בעלי היה לוחץ עלי כל הזמן לשנות את הדברים בהם אני ילדה זה לא היה עוזר לי להשתנות. אני מודעת אליהם מספיק, מודעת לכך שזה לעיתים פוגע עובדת על זה קשה בשביל לשנות, אבל מה לעשות שזה לא תמיד מצליח?
נקודת ההנחה צריכה להיות שבן הזוג יישאר כמו שהוא.
השאלה עכשיו מה אני עושה עם זה?
איך אני מתמודדת?
כאן מגיעה העבודה העצמית שלי, אם אני לא מקבלת אותו כמו שהוא, סימן שיש כאן עבודה אישית שלי כדי להצליח להסתכל בצורה חיובית על בעלי. להעצים את הנקודות הטובות שבו ולראות פחות את הנקודות שמפריעות.
אבל זו עבודה שלי, לא שלו. מבחינתי האחריות היא עלי.
בנוסף, אני חושבת שצריך לחלק את הדברים שמפריעים לך בו לשניים.
התנהלויות שמפריעות במישור הזוגי (כדוגמת איחורים, כעס בשעת מריבה, אי סדר ועוד) יש מקום להעיר ולדבר כדי שבעלי יהיה מודע שזה מפריע לך כי בסוף אתם כן חיים ביחד, באותו בית ויש לכם מחוייבות אחד כלפי השני. אבל גם כאן, לדעת לבוא אחד לקראת השני. אין מישהו אחד שצודק, יש כאן שני אנשים עם הרגלים שונים שצריכים ללמוד לחיות ביחד בשמחה.
אבל, אם אלו התנהגויות שקשורות אך ורק אליו (לדוגמה דברים הקשורים בעבודת ה', עיסוק בשעות הפנאי וכו') לפי דעתי זה משהו שהוא בחירה אישית שלו ואין לבת הזוג מקום להתערב. אלא רק לאהוב ולאהוב ולראות את הטוב בדברים האחרים שבו.
כי יש סיבה שבגללה התחתנת איתו ובחרת בו, נכון?

יצא לי ארוך מאוד, סליחה.
איך להגיע לנק' שבה מכילים את ההתנהגויות זו שאלה טובה.
אני לא ניסיתי ללמוד על זוגיות, אז אני לא יודעת אם זה עוזר או לא.
מה שלי עזר זה כל הזמן לחפש נקודות טובות, אפילו לכתוב לו / לי אותן מידי פעם. לנסות לפרגן כמה שיותר על דברים טובים. להחמיא, להכין פינוק מידי פעם. דברים שמוסיפים אהבה ומחממים את הלב. המחברים בינינו וככה הדברים האחרים פחות מפריעים, כי שמים דגש על הדברים הטובים.

נשואה כבר הרבה שנים ומצטערת שלא התעקשתי ללכת. ספרים קראתי המון אבל עם הצד השני לא קורא ומיישם אז זה רק מחמיר את ההרגשה הרעה. לכן צריך ללכת ליעוץ וללמוד איך לחיות עם מה שאנחנו לא אוהבים. לא לשנות את הצד השני אלא ללמוד איך לחיות עם זה

בגדול הבנתי שאני צריכה לקבל את הדברים וזהו.. מקווה שאצליח. אנסה גם ללמוד. אולי יעזור.

ושוב תודה לכולם

להגיד לעצמך "ככה זה וזהו ואני צריכה לקבל את זה".. זה לא יחזיק מעמד. כן חושבת שצריך להעמיק וללמוד מה העניין שלך כאישה.. ומה היא זוגיות.. גם אני עכשיו, לא בשנה הראשונה אלא יותר מ 10, מחדש מתמודדת עם העניין של קבלת השוני.. קשה מאוד להיות בשלוות נפש מול דברים שמפריעים כרגע או כבר שנים... מצריך עבודה פנימית וכן, אולי עזרה מבחוץ.

זה נשמע שאת רוצה לקבל אותו אבל קשה לך להאמין שתצליחי כי את רואה דברים שמפריעים לך.
בתור מאמנת אישית יכולה לספר לך, שבדיוק למקומות כאלו נולד האימון. לעשות שינוי בתפיסה במקומות שאני לא רואה איך אפשר לעשות אותו.
אבל עוד לפני כן אני מחזקת את ידייך, שתדעי שאת במקום מצויין. מאד הגיוני שאחרי שנה של נישואין יש קשיים כאלו. זו הדרך הצפויה. ואת מתמודדת ןמחפשת איך לעבוד ולהתקדם ולכן בע"ה תצליחי!

ממתי התשובות?

+ הערך שיצא .. 

את יכולה לכתוב כאן ואחפש לך (זה מה שאני עושה בד"כ)

ליד הבדיקה, אמור להיות סוגריים, וכוכבית. אם הכוכבית נמצאת בתוך הסוגריים, סימן שזה בגבולות הנורמה.

 

ותשאלו את הרופא..

השם הלועזי של הבדיקה? ומה הטווח שכתוב לידו?

ובאופן כללי מומלץ לחזור לרופא שהפנה לבדיקה אפילו דרך הטלפון או האתר.

רק בריאות!

אריה אשדת, כמדומני שבעבר מישהו פה המליץ עליו, מציעה לעשות חיפוש עם השם שלו בפורום.

 

בהצלחה רבה.

עושים את זה כל הזמן בשביל תלונות.
אם את לא רוצה, תגידי להם של איזה קו ושל איזה שעה הוא והם אמורים לדעת. יש להם רישום בד"כ.

בנוסף למקום, שעה ותאריך. ככה הוא יזוהה בוודאות.

אם הוא מאחר באופן קבוע הוא כבר יחטוף על זה. משרד התחבורה עושה ביקורת זמנים בשביל לתת קנסות. לאוטובוסים יש איכון לווייני שמתזמן את המסלול ומעדכן עיכובים שלא תלויים בנהגים עצמם.

 

 

 

ולשלוח לחברה עם הלוחית זיהוי של האוטובוס .

יש שם מספר רישוי של האוטובוס, מס׳ נהג ומס׳ מכונת כירטוס.
משם השמיים הם הגבול.

תלונה למשרד התחבורה על איחורים וכו' 

תבדקי באתר של אפיקים אם יש להם גם דרך להגיש תלונה באתר.

מציעה לעשות את זה בכתב, זה לרוב יותר רציני.

באופן כללי ברגע שאת כותבת את מס' הקו התאריך והשעה הם אמורים לדעת מי הנהג..

אפשר לבדוק גם את המספר רישוי של האוטובוס ליתר בטחון.

יתכן שיש פרטים מזהים נוספים על הכרטיס שמקבלים כשמשלמים, כדאי לבדוק..