חג שמח לכולם,
אני קוראת נסתרת כאן כבר לא מעט זמן,
פתחתי חשבון משתמשת בשביל לשמוע את תבונת ההמון.
אז ככה,
ישבנו לשוחח אני ואישי, וגילינו שמלבד הדברים הטובים שכל אחד רואה בזולתו, קיימת אכזבה אחד מהשני.
אני מאוכזבת כי רציתי מישהו שילמד יותר ויהיה ברמה תורנית גבוהה ממני...וזה הפוך.
והוא מאוכזב, בעיקר בצד האינטימי...
אני מאוכזבת שאנחנו מאוכזבים....מה לעשות עם התחושה הזאת?
לדבר על הדברים פתוח, לראות איך אפשר להמשיך ביחד, בצורה הכי טובה כאשר שני הצדדים מרוצים.
להבין שאף אחד לא מושלם ולא בדיוק אפשרי לקבל כל מה שרוצים במאה אחוז, לראות אלו דברים כל אחד רצה שיהיה בשני ובאמת יש בו אותם, לשמוח שיש אחד את השני. להעלות את הפערים והאכזבות ולראות עד כמה זה משמעותי, ולסכם נקודתית על כל דבר מה עושים כרגע לגביו הלאה, לעשות תאום ציפיות. להגיע למצב של צימצום פערים וכמובן למצב של הרגשה שלמה ששתיכם תהיו מרוצים. בהצלחה
אולי תנסו לחשוב כל אחד בעצמו מה הוא יכול לעשות אפילו משהו קטן כדי להראות לבן הזוג שהוא בא לקראת?
להשתנות ביום אחד אי אפשר ולא תמיד אפשר להשתנות כשזה לגמרי למען השני
לעניות דעתי גם כל אחד צריך לחפש ולמצוא סיבות טובות למה להתקדם בנקודה הזו מעבר לאכזבה של בן הזוג
כשאתה מעריך משהו ויודע עד כמה הוא חשוב ובנוסף זה משמח את בן הזוג יותר קל..
בהצלחה יקרה
הרה תפילות, זה יום מסוגל מאד!
יותר שכלתני, פחות רגשי. יש דברים שאוהב ויש פחות...בכללי לא מתלהב ולא סוחף אותנו למעלה
מועדים לשמחה!
איפה אפשר לקנות את המעמד לכיסויי ראש? זה עם העיגולים האלה
באיזור גוש דן/ירושלים?
חג שמח, חג שמח, תוכלו בבקשה להמליץ לי על ספר טוב על הורות? משהו כללי, בגישה, התנהלות זוגית מול הילדים, איך לשוחח, עידוד ומשמעת ועוד. שאלתי גם בהורות אבל אולי פה יותר פעיל או אנשים מכירים ספרים
לא יודעת אם זה ככה אצל כולם
אמא שלי כלה יחידה בין 7 בנות
ובתור נכדים אנחנו די מופלים.
היום גדלנו אבל בתור ילדים לא הבנתי..
כל הנכדים איכשהו קבלו יותר בגדים מתנות טיסות (גרים בחול) אפילו ביקורים כשהם בארץ בקושי אצלינו
אבא שלי התערב רק כשהתברר שכל הנכדים טסו אליהם בקיץ חוץ מאיתנו
וכן זה פגע בי.
בתור ילדה לא הבנתי מה ההבדל....
בבית שלנו אנחנו ארבעה אחיות ואח.. ההורים שלי לא מפלים את ילדיו של אחי ואף להפך.. הם יישאו את שם המשפחה בהמשך
וזה מרגש את אבי מאוד.. גם הוא בן יחיד ואין בעצם מי שימשיך את שם המשפחה (שם משפחה נדיר..).
אצל חמותי זה מעט יותר מורגש.. שיש עזרה יותר לבנות מלבנים וזה נראה לי טבעי.. קודם כל הבנות שלה הרבה יותר נחמדות אליה/מזמינות אותה/מתייעצות אתה/מתארחות אצלה/מערבות אותה ועקב כך היא קשורה יותר לילדיהן..
נראה לי טבעי.. למרות שהיא עושה מאמצים להשוות יחס.. עדיין אצלן היא מבקרת הרבה יותר/עוזרת הרבה יותר וכדומה..
כשבעלי מתחיל להתלונן על זה.. אני ישר משקיטה אותו.. נראה לי טבעי "להרגיש בבית" שהבת שלי מנהלת ודי דומה לבית שאני ניהלתי מלהתארח אצל כלתי שסביר להניח מנהלת בית באופן שונה..
מאירה עוד דעה..
אם לכלה פחות נח.. ברור שלחמות גם (בהשוואה לבנותיה)..
בעיני זה טבע העולם..
לבעלי לפעמים זה מפריע בעיקר מכיוון שהוא רואה את אחיותיו סוחטות את כוחותיה של חמותי וזה משגע אותו.. הוא לא מבין איך בת יכולה לעצום עיניים מהטרחה והקושי שהיא מייצרת לאמא שלה..
כשמתארחים הילדים לא מרגישים את זה.. אולי להפך אפילו.. בגלל שהיא קרובה מאוד אל ילדי בנותיה היא מרגישה בנוח לצעוק עליהם ולגעור בהם.. דברים שהיא ממש לא מאפשרת לה אצל ילדיי..
אי אפשר ללכת לטיפול אישי או זוגי בלי הסכמת שני בני הזוג..
צריך להיות זהירים כשמציעים משהו שאי אפשר לבצע..
אני לגמרי מזועזע.
אני בעצמי לא נשוי אבל אני מכיר המון חבר'ה נשואים והתנהגות סוציופטית כזו , היא משהו שדורש הפצצה מהאוויר.
נראה לי שהכי טוב שתשאירי אותו עם החברים המדהימים שלו והאחיות המקסימות שלו ותחפשי לך חיים אמיתתים.
מגיע לך.
כואב הלב.
את נשמעת אשה מצויינת ומיוחדת במינה.
מבט של עין טובה שלא הכי מצוי. ומה שמדאיג אותך, שאת קצת מקנאה...
לא נורא שאת מרגישה לא הכי טוב עם זה. תאמרי לעצמך שהיא בת שלה ממש - אז כנראה זה קצת אחרת...
אבל לאידך, תאמרי לעצמך שאת זכית - מה שאחרים יכולים לקנא בך.. - בעין טובה ובלימוד זכות ו"פירגון" לאחרים, שכל מיני כאלה שנמצאים אולי בתנאים יותר טובים - אין להם....
כל מוסד שתפנה אליו לא עובד בחג
האקונה מטטהאתמול עוד ברחתי מאמצע היום לטייל קצת עם הילדים..
גם אני לא יודעת אם בכלל זה מותר לעבוד...אבל את הבוס לא מעניין כ"כ
איזור תעשייה שומם...
אבל אף אחד לא ימות אם חלק עובדים יקחו חופש...סתם עיקרון של בוסים
אביגיל.האקונה מטטה
יעל מהדרום
וסוכות זה גם חג...).יעל מהדרוםכשנמצאים יחד יותר צפים כל מיני דברים..
היי
אנחנו משפחה קטנטונת - 3 בנים בגילאי 1 עד 8.
אשתי נמצאת בלחץ מתמיד. בלחץ לעבודה, בלחץ לבשל, בלחץ לסידורים. באופן תמידי משרה אוירה של לחץ בבית,
ובנוסף - האוירה טעונה מאוד. התבנית הקבועה היא ״אני גם ככה א׳ ב׳ ו ג׳, ועכשיו גם ד׳״ (השלימו את א׳ ב׳ ג׳ ו ד׳ במה שתרצו...)
אפילו בשבת היא בלחץ. בערב היא בלחץ שהילדים ילכו לישון, בבוקר בלחץ שיקומו. בין לבין היא בלחץ ״להספיק״.
אני מסביר שמרוב לחץ אי אפשר להספיק כלום, ומעבר לכך - האוירה הטעונה היא זו שיוצרת לחץ ולא מה שצריך ״להספיק״, ואין עם מי לדבר.
בפעמים הנדירות שהאוירה נינוחה אפשר לנהל על כך שיחה הגיונית, אבל במצב האמת - הכל נשכח.
במשפחה קטנה כמו שלנו - מה כבר כ״כ יש ״להספיק״ למען השם??? זה גם לא שהיא עושה הכל בעצמה, ובינינו - אני מספיק לעשות הרבה יותר מטלות בבית, בנוסף לעבודה שלי שהרבה יותר אינטנסיבית, ולא מתלונן. אלה החיים - לפחות תהנה.
מה עושים????
הצילו, יהודים יקרים! גוואלד!
לא רק.
גם מצוקה כלכלית, מחלה חלילה, כבוד ועושר
וגם סביבה שהיא לאו דווקא זבל אבל קצת צינית או הרבה דואגת
ועוד אינספור מצבים ואנשים.
אדם נוף מורשתואחרונה