פורום נשואים טריים (עמוד 330)

מכתב אהבה
זה הכי משמח.זה מרגש😍

זה היה לפני שבע וחצי שנים, ואני עדיין זוכרת לה את זה

הדברים הכי יקרים לא בהכרח עולים כסף

ממש חסד של אמת

יום לפני הברית של הילד.
זה לא היה מתוכנן וזה הציל אותי...

על בעל שעשה קניות בסופר וקנה לה משהו קטן אבל הוא עטף אותו בעטיפות וסרטי המתנה שביציאה מהסופר.

מרגש לקבל משהו כזה באמצע החיים..

תצאו פעם בכמה זמן לדייט
תארגנו ערב כיף בבית עם אוכל מיוחד ומשהו שאתם אוהבים לעשות ואווירה רומנטית
שימו אחד לשני מכתבים קצרים לבוקר בלילה שלפני
תמשיכו לחזר אחד אחרי השני ואל תכנעו לשגרה!!! זה דורש הרבה השקעה וכוחות כי באמת גמורים בסוף יום . אבל זה עניין של הרגל התמדה וכח רצון!! בעיניי לפחות..

שאכן ההשקעה אין סופית, דו צדדית אבל הטבע האנושי (?) בסוף מכריע וכואב.
זו שכתבה על אחותה ובעלה- עברתי דבר דומה. היום אחותי נשואה+++++++ אבל עד היום בעלי בטראומה ולא מסכים להיות איתם בקשר יותר מידי ושומר ריחוק - מתסכל זו אחותי.. תמיד יהיה מבט מעצבן ופעם היתה נפילה לסרטים לא ראויים. אז ממשיכים הלאה ומשקיעים יותר . אבל ההב ה שזה טבע מצערת ומחלישה

ומטבע הדברים היא חוזרת. אבל לפחוצ שיהיו את ההפוגות לקבל כוחות ולהתרענן

לפעמים הפגם צריך יחס יוצא דופן

מה הסיפור עליו את מדברת
מה קרה?
סתם מסקרנות אם בא לך

אם אנשים מרגישים בנח לשתף במצוקה

כל השרשורים האחרונים שאנשים העלו הציפו לי את הדברים "הקטנים" שעברתי בכל השנים

את בטח רותמת את נסיונך לטובת חברים המתחילים את הטיפוס!

מסרבים לנו
מביאים קינוח לפעמים

ולפעמים מבשלים משהו/ קונים פינוקים
בדרכ אם באים עוד אחים אז אמא שלי מחלקת לכל אחד משהו להביא ואנחנו מכינים בשמחה

אבל בשבת עצמה מכינה הרבה סלטים, עורכת, שוטפת, וכו'

ואם זה חג - מבשלת שם.

אמא שלי טרחה הרבה לפני, לפחות שבחג/שבת תעבוד קצת פחות ויהיה לה יותר זמן עם הנכדים...

זה גם הצד השני, אם בכלל מסכימים לשמוע על עזרה... עכשיו אני לפחות מרגישה שאני עוזרת כשאני אצלם, אבל פעם גם זה היה מחוץ לתחום...

בהמשך כנראה שאציע להביא אבל יסרבו.
כשנמצאים שם עושים, להביא מרחוק זה רק את האקסטרות בדרך כלל (עוגה/חלה/קינוח)
אולי סלטים לפעמים

ההורים שלי עורכים שוטפים ומכינים סלט
אצל חמי וחמותי, לא נותנים לנו לעשות כלום אלא אם כן תמותי מבקשת מאשתו להכין משהו.
אנחנו מאוד עמוסים במהלך השנה אז לכן נראה לי שלא מצופה מאיתנו ליותר מזה

אצל ההורים שלי 5 כוכבים, נוחתים ולא עושים כלום (:
אצל ההורים של אשתי עוסרים לפני שבת ותוך כדי.

לרוב מסרבים.
כשאבא שלי ישב שבעה אז כן הכנו אוכל.
והיה ממש כיף.
אבל כשנמצאים אצלם אני תמיד עוזרת לפנות לשטוף לערוך סלטים וכו'.
אצל ההורים שלו אני לא מציעה לבשל אבל משתדלת לעזור לבשל . וכמובן לתלות כביסה מתי שצריך לעזור לפנות להגיש.. שם אני עושה כמו שמרגיש לי נוח. לא יותר מזה

שלו לרוב מגיעה בלי כלום, לפעמים מביאה עוגה. אם חמותי לא מרגישה טוב אז מכינה..
בחגים מכינה ומביאה איתי אוכל מיוחד.
להורים שלי מכינה בדכ קינוח.
שוטפת כלים ארוחה אחת אצל שניהם

כשהתחתנתי חמותי ממש התעקשה תמיד להגיע בידיים מלאות ואני דווקא ממש רציתי לפנק אותה ולארח עד הסוף, אז עשינו הסכם גם איתה וגם עם ההורים שלי:

כשאנחנו מתארחים אנחנו באים בידים ריקות ולא מתערבים יותר מדי במטבח. כמובן שעוזרים להגיש ולפנות אבל לא יותר.

ובתמורה..
כשהם אצלנו אותו דבר. לא מרשה להם להביא כלום ולא לעזור לי.

ככה אני מרגישה שאני מפנקת אותן ומאווררת אותן מהמטבח לשבת שלמה, ומצד שני גם אני מדי פעם זוכה לשבת כזאת.

לנו ככה הכי מתאים וכיף.. גם ככה כשאני מתארחת זה ממש לא קל עם הילדים, הבגדים, הבלאגן, לשמור על שקט, על הסדר וכו..
ובתמורה אצלי בבית לא מתערבים לי במטבח.. וזו גם הזדמנות להפגין את כישורי הבישול והאפיה שלי.. נעים לי שלא מביאים לי כלום...

אבל זאת אני...

ובמהלך השבת גם עוזרים.. אבל זה רק אצל צד אחד (משפחה גדולה ב"ה) אצל צד אחר הם לא מצפים מאתנו להביא אנחנו ב"ה עם כמה קטנטנים ועדיין בלי רכב, אבל בשבת עצמה אנחנו עוזרים ומושיטים יד.

כשמארחים אם שואלים מה להביא אני אומרת עוגה

או בגלל שאת לא מספיק מכירה או סומכת על יכולת הבישול של כל האורחים?

וקל להביא בנסיעה. וזה מוריד לי משהו שאני צריכה לעשות. באמת פחות אוהבת להכין עוגות

מהרגע הראשון

חמותי סרבה בלהט ובתוקף,

הבהרתי שאני בכל מקרה אביא משהו, אז כדאי שלפחות זה יהיה משהו שיוריד לה מהעומס..

בסוף היא התרגלה באמת לומר לי מה יעזור לה, והיא מודה ושמחה על זה שאני מביאה, מאד.

אל תאמינו ל'לא צריך' הזה... 

תמיד יפה לבוא עם משהו, במיוחד כשזה להורים!

וברור לי שלהציע גם בסיטואציה השניה שכתבת, לגמרי.

אצל ההורים שלי זו מנוחה לכל דבר,

אצל ההורים של בעלי אנחנו מביאים חלק מהאוכל.

הכל על פי מה שהאמהות מעוניינות...

אצל אמא שלי מציעה הרבה פעמים להביא משהו והיא בהחלט מודה על ההצעה ומבקשת משהו שיקל עליה
אצל חמותי אני מציעה לפעמים אבל רק פעמים בודדות באמת היא ביקשה משהו, וכמעט תמיד זה היה תוספת לתפריט שלה.
(חוץ מזה שהיא מבשלת הרבה יותר טעים ממני לדעתי, אז אני קצת מתביישת..)

אמא שלי- צריך להביא וצריך לעזור, כשחא מביאים היא מעולפת ועייפה ובשלב מסויים כועסת על ש"קנתה, ניקתה, הוציאה , בישלה " וכו... אבל כשהיא באה אלינו היא מבשלת חצי, . חמתי- 5 כוכבים ואם נבחא היא תעלב. אבל הולכים לעיתים מאוד אחוקות.

האמת- לי קשה לארוז ולנסוע משפחה שלמה וגם לבשל משהו .. כבר מעדיפה לא לנסןע

אצלי - מספר פגישות עד שהתחלתי להרגיש משהו בכוון חיובי.
אחרי דייט ראשון, שני או שלישי, היה לי נחמד, המפגשים היו נעימים, היו נושאי שיחה משותפים, לא הרגשתי צורך לסיים ורציתי בעוד פגישה ועוד פגישה, וכך הקשר החל להתקדם.
היו לי כמה דייטים שאחרי פגישה או שניים הבנתי שזה לא מתאים לי.

כעבור חודשיים הרגשתי שזהו זה, כנראה גם הוא... הציע נישואים כשיצאנו חודשיים וחצי.

פגישות ראשונות ממש לא הרגשתי כלום המשכתי כי לא היה למה לא, אחרי שלושה חודשים הבנתי שזה הולך לכיוון חיובי ואז הרבה הרגשות והארות בדרך, לקח לנו חצי שנה להתארס וחיים באושר ב"ה

אין לזה כללים ושום דבר לא אומר כלום-יצאתי עם בחור לפני בעלי שממש הרגשתי שהוא בעלי ואנחנו הולכים להתחתן ואחרי שתי פגישות הוא חתך...
בעז"ה שיהיה בקלות ושמחה!

האמת שהמחשבה הראשונה שלי הייתה שיט אני יותר גבוהה ממנו הוא יחתוך אותי
בסוף הסתבר שהוא חשב עליי את אותו הדבר אם כי בהקשר אחר
ואנחנו בכלל באותו הגובה ;)

פשוט לא תמיד, ואם זה לא מופיע לא צריך לדאוג ולחתוך

כנראה שכחתי לציין את זה

דייטים הספיק לנו והתארסנו 3>

אישתי אחרי שבוע חשבה כבר שהיא רוצה להתחתן

כיף לכם, כניראה....

ושלום בית🏠.... אמן

אצלינו זה קרה, שנינו הרגשנו מיד שזה זה. ב"ה זכינו שזה יקרה בקלות ובלי המון התלבטויות
אבל זה ממש לא אומר שאם לא מרגישים קליק זה לא זה. בהחלט יכול לקחת כמה וכמה פגישות עד שמגיע הרגש/ההבנה שזה מתאים/ שניהם

יש כאלו שהרגישו שזה זה, מהרגע שראו אחד את השני.

יש כאלו שזה ירד מהשמים בפגישה שניה-שלישית... מאה חמישים.

ויש רבים וטובים, שאחרי זמן מה של היכרות, הבינו שיש להם הרבה משותף וטוב ונעים להם - אז קדימה בלי לחכות לקולות וברקים.

של זה ששידך בינינו הייתה לי תחושת בטן חזקה😅.
מהדייט הראשון היה קליק.
אבל ממש לא כל הזוגות ככה, הייתה לנו סייעתא דשמיא גדולה מאוד.

אהבה ממבט ראשון היא מתנה משמיים שלפעמים ולפעמים לא... 

אני לא!

הנס שבעלי כן והוא סחב את הענין עוד פעם ועוד פעם....

וזהו- אנחנו נשואים היום.

אבל אין לך מושג כמה פעמים הבטחתי שלא ולמה בעצם העסק הזה נמשך....

הגברים יגידו "ברור"

הנשים יגידו "מה פתאום?"

זה לא מה שאמרנו, לא הגברים וגם לא הנשים (שלא הסמיכו גם אותי לדבר בשמן).

בחור חתיך וכריזמטי מאוד..
מה שכן בתחילה היו לנו מלא משברים ותקלים רציניים שחשבתי מה אני עושה איתו...ורציתי להתגרש
היום הקשר שלנו הגיע למקום עמוק מאוד וחזק
תודה לאל ..אוהבים ומאוהבים
זה בעיקר הרבה הרבה עבודה על המידות

שטויות של תרבות המערב
מי שזכה והרגיש 'קליק', שמח בשבילו
אבל כמובן שזה לא תנאי הכרחי

אחר כך היה צריך לעבוד קשה כדי לעבוד על זוגיות טובה שנבנתה על "סינוור" מרוב קליק, (אנחנו דוסים.. כנראה גם לדוסים זה קורה)

הראשונה, אבל זה לגמרי עניין של אופי לדעתי.

ואפילו שהקטנים/הבנות רוצים להצטרף לסוכה - מבחינת אשתי זה: "טוב אז אתה תקום אליהם...".

מה מקור הרעש?

להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו (הבעל יושב ביחד עם הילדים עם האושפזין בסוכה)
מושיבי עקרת הבית (כלומר כאשר אני לבד בבית)
אז אם הבנים שמחה

הללויה!!!

רק כשהסוכה במרפסת זה לא שווה כי זה כמו עוד חדר בבית

וגם בעלי מצליח ביותר קלות לסחוב אותי לישון איתו שם...

יש לנו גם ילדה קטנה שהולכת לישון לפנינו במזרון קטן משלה.. לנו יש 2 מזרנים שווים שבלילה פותחים למיטה ובבוקר מוערמים כספה. הכי כיף!

איו מצב שמפסידה שינה בסוכות מחוץ לסוכה

אבל זה פרבילגיות כשיש כמה סוכות, אז יש לנו סוכה זוגית. אחרת זה פחות מסתדר.
כשנגיע אליו אני אחזור לבית..

יש את בית שמואל, ויש גם איזו מסעדה בממילא שסוגרים לאירועים, לא זוכר את השם.

אבדוק ממילא. תודה!

נראה לי יצא יותר זול

בבית הדפוס

אם את מרגישה מנוצלת פשוט תפסיקי לבוא אליה..
או תתחילי לחפש מקומות אחרים להתארח בשביל הכייף ושלא תרגישי מנוצלת
להרגיש מנוצלת זה רע וגרוע

זה לא שהיא מנצלת אותי במאה אחוז. 

היא מאוד אוהבת שאנחנו באים, בעלי ואני אוהבים מאוד לבלות זמן עם הילדים , והילדים מאוד קשורים אלינו. 

אני לא חושבת שזו המטרה, 

אבל כאילו, קובעים לבוא שבת. יופי.  אפשרי לחכות לקראת בוא השבת וביום חמישי אפשר להתקשר ולשאול בצורה סיפמטית- אם את מכינה משהו תגידי לי מראש שאקח בחשבון, או שתגיד, אני מאוד אוהבת שאת מכינה אוכל, את ממש לא חייבת אבל אם יבוא לך נשמח שתביאי משהו. או שבאמת פעם בשנה תגידי משפט של אני מבקשת שרק הפעם לא תביאי כלום ותבואו בכייף , כי את באה הרבה פעמים בידיים מלאות ואנחנו מאוד אוהבים את זה, אבל הפעם תבואי ככה כמו שאת!

 

אני יודעת שגם כיף לה שאני באה (מן הסתם, אני גם באמת נותנת מעצמי , אני משוחחת איתה, שוב, עם הילדים הרבה, עוזרת סביב שולחן שבת ), מן הסתם יש לה אינטרס מזה, אבל גם סתם כי אורחים, וכי שמח להם איתנו. 

אנחנו גם אוהבים, לגוון, זו משפחה, ונחמד לנו שם. 

אני לא חושבת שהדרך היא לא להגיע בכלל וזהו. . ככה גם אנחנו וגם הילדים שלה מפסידים....

 

זה הגיע למצב שסיפרתי להורים שלי שזה לא נעים לי כל כך, והם השאירו איתה כסף פעם אחרונה כדי לשלם לי על מה שאני מביאה איתי! יש לי הורים מדהימים ורגישים! אבל זה פשוט לא אמיתי שהיא העבירה לי את המסר מהם בלי להרגיש אחראית לזה בכלל.

אני לא מבינה איך היא לא חושבת שזה אבסורד!!!!!! אמרתי להורים שלי שהם השתגעו על כל הראש ושאני לא מוכנה לקבל את זה. 

ההורים שלי מאוד מעריכים את כל מה שאני עושה בשביל המשפחה.. אבל לפעמים אני חושבת שאני מגזימה ברמה שאני מוכנה לעשות בשבילם דברים.... 

 

 

 

די ברור שאחותך חסכנית/קמצנית במידת מה.
את מרגישה מנוצלת ובצדק.
או שתחליטי שאת לא מגיעה אליה יותר(לפחות בזמן הקרוב),או שתפסיקי להביא איתך סירים ומאפים.
פעם אחת תנסי לעשות לה תרגיל ויומיים לפני שאתם צריכים להגיע תכתבי לה לנייד או אפילו תגידי לה בשיחת טלפון שהפעם את מגיעה בידיים ריקות כי...(תמציאי לה סיבה...לא חסר...) וזהו!
נסי אולי לדבר על זה עם...אמא שלך/אחות אחרת (אם יש) ותראי מה הן אומרות לגבי העניין הזה...
אולי יאירו את עינייך בנושא.

אחלה עצה....

פשוט אל תבואי או תזמיני. אי אפשר ולא צריך לחנך אחרים. מצטערת.. זו דעתי.

כל פעם שאת מתארחת את מביאה סירים? לא בידיים ריקות אוקיי אבל לא נראה לי הגיוני שכל פעם שהיא מזמינה היא ישר אומרת אפשר לבקש שתכיני את האוכל הטעים שלך? נחמד שהיא מפרגנת אבל אפשר לא לומר כלום לא לבנוצ על זה שאני מביאה כמה מנות ובכל זרת אני אביא כי אני לא אבוא בידיים ריקות אבל לא מראש לבנות על זה או לבקש את זה
אגב כשהיא באה להורים שלי לשבת היא לא מביאה כלום. אבל כ ל ו ם.
אז זה לא לחנך אבל אם זה בא על חשבוני אז מותר לי לא לשתף עם זה פעולה
את טועה. .

מה. המצב הכלכלי שלהם?

אם שניהם עובדים טוב ומסודרים אז זה באמת הזוי
אבל אם נגיד הבעל אברך והאשה מורה בתחילת דרכה והם מגדלים 5 ילדים אז ברור שזה לא פשוט ולפעמים עושים חשבונות מוזרים

שניהם עובדים . הוא מתפרנס יפה. היא גם מכניסה. 

הם לא אנשים בזבזנים ואין להם רמת חיים גבוהה מדי.

פשוט היא שונאת לבשל!

ואני משקיעה בזה וגם מחמיאים לי שיש לי יד טובה בבישול .. ואני מכינה כמויות הגיוניות למספר האנשים, אז יש כמות יפה.

אז נראה לי שזה פשוט עוזר לה, בלי להילחץ שיש אורחים והיא צריכה לעמוד ולהכין שיהיה מספיק אוכל, ככה זה מוריד ממנה דאגה.....

זה לא שבלעדיי יש יותר מידי אוכל שם. 

באמת בעלי ואני תמיד צוחקים שאנחנו לא מבינים איך זה, כי רק אחד הילדים שלה ממש מעמיס וממלא.

היא מכינה גם בשר לא יקר. 

תמיד קציצות עוף, או בולונז, או שניצלים. 

אין הרבה מנות בשר אצלה. 

אני באמת לא מבינה את התפיסה ההזויה הזו. 

מכינים סלט אז יש קערה קטנה של קורנפלקס כזו עם סלט. לכולם.

 

אני לפעמים המומה. אני לוקחת לי שתי כפות מזה ואני לא מבינה איך לכולם ישאר.

זה ממש לא נעים, אני באמת אוהבת אותה, היא בחורה זהב. אבל באמת לא מבינה את הבעיה הזו שלה. 

 

כשהיה הקטע עם השניצלים אמרתי לה ואני בטוחה שהכעס בצבץ בטון שלי- "למה שמת רק 7 כשאנחנו 9 אנשים??"

כאילו.. יש כל כך הרבה שניצלים שהכנתי כדי שאפשר יהיה לשים איזה 12 כדי שאם למישהו מתחשק עוד אחד יוכל לשים לו 

אז את שמה לי 7??!? סירייסלי?

ועוד כשחוץ משניצלים יש שם איזה קציצות וגם איזה 10 קציצות קטנות?

טוב אני סתם מחממת את עצמי על העניין הזה....

אבל זה באמת הזיה.

יש להם עדיין הוצאות גבוהות?
הגיוני עם 5 ילדים שגם ששניהם עובדים זה עדיין יקר...

לדעתי היא חסכנית. או כי כזו היא בלי קשר למצב הכלכלי, או עם..
השאלה מה את רוצה לעשות עם זה...

לגבי ההגעה באמצע השבוע- ממש לא הייתי מצפה השתתפות כספית באירוח שכזה
נשמע לי מוזר.(בפרט כשזה מאד נדיר, וכשאתם מגיעים לשבתות אליהם, וכשמצבכם הכלכלי טוב ב"ה).

לענ"ד יש 2 אפשרויות-
1. להמשיך להגיע עם אוכל ולהחליט שאת נותנת לה באהבה כי היא זקוקה לזה או בקטע הטכני או הכלכלי או הנפשי או כולם..
2. לעשות שיחה כנה ולהגיד לה יקרה קשה לי להביא אוכל, או אני יכולה רק כזה וכזה וכו'

לגבי השניצלים נשמע שאולי היא שומרת להמשך ..
(יום חול? שבת הבאה?)
לא ברור אם כי קשה לה לבשל או מסיבות כלכליות... או שניהם.
דווקא זה שכתבת שהיא מכינה מבשר לא יקר גורם לחשוב שבאמת זה עניין כלכלי...

וכן, 5 ילדים זה עסק יקר
גם למי שמרויח טוב.

היא לא אוהבת לבשל. היא קופצת על זה שאני יותר בקטע , והיא יודעת שאני לארג'ית אז זה בכלל נוח.

אין לי בעיה לבשל 90% מהפעמים. מפריע לי שאין ולו פעם אחת שהיא מביעה איזה סוג של חוסר נעימות

 

ולא שייך לקטע הכלכלי, אפשר לחשוב שאני מוציאה המון כסף בשביל להביא אוכל. אני לא מכינה אנטריקוט לשם.

אפשר להכין כמויות יפות, וההיפך, במיוחד כשיש אורחים ורוצים לתת להם הרגשה נעימה ומפנקת. 

אני אמנם אחותה אבל אני אורחת, ולא נראה לי סביר שבכל פעם שאני מגיעה אליה אני מרגישה מחוייבת להביא אוכל כדי שלא אהיה מבואסת אחרי ארוחת שישי. 

והיא התרגלה לזה אז נוח לה. גם נראה לי מוזר שזו הבקשה הראשונה שלה אחרי שאנו מסכמות שאגיע לשבת... את לא מרגישה מעט אי נעימות שאת "מתנפלת עליי" עם הבקשה להביא אוכל בשניה שסיכמנו?...

 

לגבי הזמנה לאמצע שבוע, לא הזמנו אותם לארוחה. 

החלטנו שהם יבואו אלינו לעשות על האש. נהוג שחולקים בתשלום של הקניות בעל האש, במיוחד כשזה יוצא קניה מרוכזת ושל בשרים , וכל מה שכרוך בעל האש.. אז אם היא כבר מציעה, אז למה ביום שהיא מגיעה לפה היא לא אומרת על זה מילה?

במיוחד כשרואים שיש מכל טוב. 

לי נראה שהיא יודעת יותר לבקש , מאשר להציע.

 

לא יודעת. מילא שלא יהיה לה את המחשבה של  "לא נעים לי " אבל לפחות שתחשוב עליי טיפה? שזה לא נעים כל פעם שמגיעים להגיע שחצי אוכל עליי וחצי עליה?

 

לגמרי מבינה את ההרגשה המנוצלת והלא נעימה. באמת.
ממש לא נעים ומרגיש לא כיף.
ובאמת כשמדובר בעל האש זה אכן מקובל יותר...

בקיצור מבאס ממש!
דילגתי על השלב הזה אבל אני באמת לגמרי מבינה את התחושה הלא נוחה שלך
וגם את הרצון להתארח ולהרגיש בכיף.


אני עניתי באמת יותר לקטע הפרקטי, ובאמת שפחות לחלק הרגשי...
בקטע הרגשי לגמרי איתך. מאמינה שגם אני הייתי מרגישה רע עם כזו התנהלות.
בקטע הפרקטי הבאסה כאן זה שככל הנראה לא תוכלי לשנות אותה, ולכן מה שאפשר פשוט לשנות את המקום שלך בדינמיקה הזאת...

במקום להגיד שכן תביאי ולפנק להגיד שלא בא לך בטוב ולא להביא...


אפשר לעשות את זה אולי בטקט יותר כככה שאת לא תיזמי זמן ארוך יחסית הגעה אליהם, וכשהיא תזמין אותך או תשאל למה תגידי לה
שהאמת שאתם אוהבים לבוא אליהם כי אתן חברות טובות והילדים וכו'
אבל הקטע עם כל הבישולים מעיב עלייך ונותן לך הרגשה לא נוחה...
בתקווה שהיא תקבל את זה בצורה טובה.

את נשמעת משקיענית בטירוף גם לבי האחיות וזה ממש ממש כיף!
אשרייך שיש לך יכולת להשקיע כל כך!
את נראה לי פשוט נדירה גם מבחינת המסירות שלך
ואולי גם יותר פנויה מאחיותייך לכאלה הפקות שהן לא יודעות או לא יכולות כרגע להרים...

זה באמת מבאס שאפילו טלפון לא טרחו להרים.

אני עייפה מדי ומתקשה להתבטא בשעה זו אז נראה לי שאעצור כאן לבינתיים.
את נשמעת אישה מקסימה עם לב גדול.

וזה מעצבן.
את צריכה לדבר איתה בפשטות.
תגידי לה הפעם אני באה רק עם עוגה. או סלטים.
ולדבר על כמות האוכל שזה עושה הרגשה לא נוחה אם חסר.
ואם את מביאה אוכל תגידי לה אני אחראית על ההגשה. או שתמזגי לך ולבעלך ולא אכפת לך כמה הם רגילים לאכול.
אבל לדבר על דברים גם כשלא נעים כי אחר כך מתפוצץ ויותר לא נעים

ליומולדת שלה ושל אחותי שיש להן בקירוב בתאריך עשיתי להן לפני שנה "פסטיבל"

הכנתי ארוחת מלכים . השקעתי בזה מלא כסף, ומלא הכנות. 

הכנתי לזניה , פוקאצ'ות, כמה סוגי סלטים מיוחדים, ועוד ועוד ואפילו הכנתי להן שתי עוגות!!!!! עוגות מהמושקעות! שולקחות המון זמן הכנה , עוגת יפות כאלה, 

וקניתי להן מתנות. הכל במטרה שיהיה להן ערב שהן במרכז, כי שתיהן באמת מגדלות ילדים , עובדות, אחת לומדת במקביל. 

באמת אני מעריכה אותן ויודעת כמה שהן ראויות לזה. 

בהתחלה היה קטע לא נעים שהן אמרו לי שהן עושות מאמץ להגיע עד אליי בשביל הערב הזה, וקצת נפגעתי כי מה זה עושות מאמץ לבוא עד אליי?? אני לא עושה את המאמץ לבוא עד אליכן בדיוק אותו המרחק רק הפוך כשאני באה לעזור לכן לפעמים?

וגם הערב הזה לא בשבילי, הוא בשבילכן, לפנק.

אז בסוף הן באו, והיה מדהים. 

השנה היה לי יומולדת, משתיהן קיבלתי הודעת ווטסאפ.

רבאק אי אפשר להתקשר?

לא ביקשתי שתשקיעו ותקנו לי מתנה, אבל באמת. לא אכפת לי שאתן מלכות אנגליה. 

בכל מקרה, יש פה איזו תסמונת ריכוז עצמי. בעיקר בשילוב של סולם עדיפויות אחר.

 

אני שמה דגש על דברים אחרים, והן לא כאלה . לכן גם לא ציפיתי למתנה, כי הן לא כאלה... אבל לפעמים זה עדיין מרגיז. 

מאז אני באמת לא נוסעת לעזור להן, הן כבר לא מבקשות ממני עזרה, כי למדתי שאני נותנת המון מעצמי, ואולי זה מוגזם ביחס למה שהן צריכות או יכולות בעצמן. וזהו. 

עכשיו אני גם לא מצפה גם ככה. ועשיתי את זה בצורה מכובדת. אנחנו בקשר טוב וקרוב, אבל אין סיכוי שאני אהיה איך שפעם הייתי. הן יודעות את זה כבר.

 

כנראה שהשלב הבא זה להבהיר את הקטע של האוכל בשבת איכשהוא....

את הענין תפסיקי להשקיע.נקודה

אני לא יודעת כ"כ מה זה אחות. אני בכורה ואחרי שש בנים. אחותי הקטנה נולדה אחרי שהתחתנתי. חצי שנה ליפני שהבת שלי נולדה. היא כמעט כמו הבת שלי.
מה שכן תמיד היתה חסרה לי אחות. אחות זה קשר אחר. אפילו שהיא מעצבנת.
מה שבטוח שאת חברמנית שאוהבת מסיבות ולתת ולהפתיע ולשמח... ורוב האנשים היום עסוקים בעצמם יותר. אני היתי כזאת. החלטתי להשקיע איפה שצריך שזה בתוך הבית יותר. ולהפסיק להוציא את הכוחות במקומות לא חשובים.

כי אני באמת מאוד אוהבת אותן, וזה המשפחה שלי, במי עוד אשקיע ככה אם לא בהן

אבל אולי אני מחוץ לפרופורציות בכל הנוגע אליהן, ואפשר להוריד הילוך

שכדאי לך לדבר עם אחותך בכנות ובפתיחות וברוגע ונועם. יכולות להיות כל מיני סיבות - יכול להיות שבנושא הכמויות פשוט נראה לה סביר כמו שהיא שמה - למשל, פחות שניצלים מאנשים כי יש עוד מנות בשריות ולא כולם יבחרו את אותו דבר. יכול להיות שהיא חושבת שבישול בשבילך הוא תחביב ואת נהנית מזה, ואם המצב הכלכלי שלה דווקא טוב יכול להיות שהיא לא חושבת בכלל על ההוצאה. לא אומרת שזה בדיוק המצב - רק מעלה אפשרויות. ולכן נראה לי מומלץ לשוחח - בלי האשמות, לתאר איך את מרגישה ולשמוע את הצד שלה, ואולי להגיע לתובנות והסכמות.

לגבי יום ההולדת, זה נשמע מושקע ממש, ואני בטוחה שהן נהנו ושמחו. אני מקווה שתקראי את הדברים הבאים ברוח טובה, אני כותבת בתור מישהי שגם לה זה קורה לפעמים... זה נשמע שנהנית מההכנות והבישולים והאפיה - או בעיקר מהתכנון והתוצאה, זה היה בשבילך סוג של כיף והתרגשות - לא רק נתינה עבורן. ולפעמים אנחנו שוכחים את מי שעבורו לכאורה אנחנו כל כך מתאמצים לתת ולהפתיע, בתוך ההתרגשות של ההכנות, ופחות מנסים לראות מה מתאים למקבל באמת. בתור אמהות עמוסות זה הגיוני שמסובך להן לצאת ולנסוע בערב, ואולי הן היו מעדיפות את זה קצת אחרת.
נשמע שאת מאוד צודקת באבחנה שלך לגבי סדר עדיפויות אחר, וזה יכול להיות בעיניי דווקא מפתח לחיות עם זה בשלום ובאהבה. אם את נהנית להשקיע בדברים מסוימים - את יכולה לעשות את זה בראש שלא מצפה לקבל בחזרה. אלא כי לך כיף להשקיע. ואם לא כיף לך להשקיע כשזה לא הדדי - אז לא. הכל טוב.

את צודקת במידת מה. 

עם כל זה- היתה לי הרגשה בעבר שנדמה להן שאפשר היה לבקש ממני הכל. שאני זמינה, יכולה לעזור ורוצה לעזור, אני ה"נשמה", ובלי לחשוב לפעמים שמגיע לי גם יחס מפנק. 

או שמגיע לי שלא יטריחו אותי, או יעמיסו עליי, כי אז מה אם אין לי ילדים, זה לא עושה אותי אוטומטית זמינה.

בכל מקרה, בעיניי זה חלק מרגישות, לראות כמה בנאדם חשוב לו יומולדת של אחרים, להשקיע ולשמח ולתת הרגשה טובה, ומתוך כך לתת לו הרגשה טובה ומשמחת ביומולדת שלו. ולא ציפיתי לפסטיבל כמו שהרמתי להן בכלל! אני יודעת שאני תמיד הייתי יותר כזו. משקיענית. אבל אפשר להרים טלפון. או שאפשר להשקיע בברכה קצת יותר מהלב. 

אני יודעת שהן מאוד אוהבות אותי ומעריכות. בהזדמנויות שונות יצא להן לומר לי לאוזניי דברים מאוד מרגשים שהן חושבות לגביי. 

אני מניחה שהשנה האחרונה לימדה אותי הרבה על הסטנדרטים שלהן ושלי, והבנתי שמותר לא להשקיע, אבל זה מעבר לזה, מותר לי גם לא לעזור או לעמוד ראשונה בתור כשצריך מישהו. מותר לי לא לשים אותן לפני עצמי. ומאז יותר פשוט לי ואני מרגישה שהגבול מאוד מורגש.

החלק של האוכל בשבת הוא משהו שככל הנראה נובע מפערים , שוב, בסדר עדיפויות. מקבלת את הפרשנות שלך על זה שיש עוד סוג בשר ולא כולם יקחו שניצלים, ולא אשמתה שהיא לא חושבת כמוני שעדיף שיהיה מספיק מהכל שאפשר יהיה גם וגם. 

אבל שווה לדבר איתה על זה, אני רק לא יודעת מתי ואיך כי זה לא משהו שנעים לי לעשות ולהפוך לעניין גדול , ואז זה יהיה עננה מרחפת כל שבת או חג שנבלה יחד....

נראה מה אעשה.

 

כמעט לגמרי לומדים להשלים עם המציאות ( לקח לי כמה שנים טובות..) היום הם יודעים יש גבולות גם בקטע של האירוח וגם בקטע של בקשה לעזרה עם הילדים, מה שאני יכולה אני נותנת בהתאם ליכולות שלי.

והתפקיד שלך זה לדאוג שלא תהיי קדושה מעונה..
את ממש עושה הרבה עבור האחיות שלך, דברים שהם ממש לא מובנים מאליהם.
והן לא במקום הזה בכלל, גם לא יודעות להעריך כראוי.
מישהי כתבה פה לעשות תרגיל ולהודיע יומיים לפני שאת לא יכולה להביא כלום.
נשמע לי ממש פתרון מצויין.
ככה הן תתרגלנה לעשות. יותר בעצמן,
גם יעריכו אותך כראוי
וגם יראו לך שאת אהובה לע בגלל איזו טובת הנאה.

אבל זה גם דורש ממך.
זה דורש ממך בראש ובראשונה להסכים להיות מקבלת ולא נותנת.
להסכים לא להיות פרפקציוניסטית, אלא אחות סתם. לא משקיעה במיוחד ופשוט דודה ואחות פשוטה.
להסכים לראות עד כמה את חשובה להן בגלל שאת זו את, או שאת חשובה להן כי את מאפשרת להן יציאה עם הבעל...

בהצלחה רבה!!

כן.

מנסה לצאת משם בצעדים מהירים...

מהתפקיד של הקדוש המעונה. 

לא כיף ולא נותן כלום. וזה תפקיד ממכר קצת, ברגע שזה מה שאתה מכיר ונכנס אליו באוטומט. 

אבל הוא מאוד לא בריא. אני בהחלט אאמץ שינויים...

 

תחשבי לעצמך מה את מרויחה מהתפקיד הזה, ותספקי לעצמך אלטרנטיבות לרווחים שימנעו את הצורך שלך בו..

זה קשה להכנס לשורש של זה, כשזה משהו אינהרנטי בתוכי כבר כל כך הרבה שנים. 

אולי זה כי אני הקטנה בבית? לא יודעת.

כבר מזמן הבנתי אבל את זה- שזה נורא נחמד להיות "הנשמה" של הבית, זו שתמיד עוזרת, נותנת, את מקבלת תווית של הטובה. אבל אני כבר לא זקוקה לזה. החלטתי שאני מוותרת על "הטייטל היוקרתי" כי אני מתחפשת למשהו כדי לקבל טפיחה על השכם. אני נהנית מהנתינה והשימוח אבל אפשר לעשות את זה במינון אחר...

ב"ה אני בלמידה בקטע הזה... כל השנה האחרונה כבר שיניתי גישה ומתחתי גבולות יותר , מול כל המשפחה, שלא יצפו ממני ויבנו עליי ושמותר לי להגיד לא ולא להיות זמינה .. כי תכלס תמיד הרגשתי שבגלל שהן יותר עמוסות אז הן צריכות את הזמן שלי יותר מאשר אני. וזה פשוט חשיבה של שטיח.

מגיעה רק (!!!) עם משהו אחד- למשל קינוח או איזו פשטידה. וזהו!
בהתחלה זה יהיה לה מוזר, תגידי לה שאת לא יכולה לבשל הרבה השבוע או משהו כזה. ולאט לאט היא תתרגל.
כן, זה לא יהיו שבתות שתצאו מלאים כנראה..אולי אפילו רעבים. אבל זה ממש לא התפקיד שלך לבשל לה! וכשהיא מזמינה אורחים היא צריכה לקחת אחריות על עניין האוכל. ואם היא לא אוהבת לבשל שלא תזמין.
יש לי חמה שגם מגישה כמויות הזויות לשלוחן. ברמה שפעם אחת היא הגישה שניצל אחד מחולק לאיזה 5 חתיכות (לשלושה אנשים). אני הייתי קוברת את עצמי ולא מגישה ככה. וכשהיא אצלינו כמובן שיש שפע מצידי.. אבל אני לא מביאה איתי את השפע לשם.. היא בוחרת להתקמצן - בעיה שלה! אנחנו אוכלים ארוחות טובות לפני שמגיעים וגם כשחוזרים וזה מחפה על הרעב.

איזה השלכות תהיינה בעקבות השינוי שמתבקש. ואיזה אופי ותדירות מפגשים יהיו בעתיד.

אינטראקציה חד צדדית היא חסרה בבסיס אכפתיות, התעניינות, אמפטיה וסולידריות.
וזה לא מונע ממך לשמור על קשר חם ורציף... משפחה היא ערך עליון, וזה לא סותר שצריך לפעמים לשים גבולות לכמות הנדיבות. כך לא תרגישי מנוצלת.

בתפיסה לגבי אירוח, וזה נורמלי, אז הייתי מציעה לוותר מראש ולא לנסות לחנך כי זה לא יעזור!
לגבי הפרובלם שנוצרה עכשיו, את יכולה פשוט להגיד לה, שהפעם את עמוסה ולא מסתדר לך להכין אוכל, אבל ברור שתבואו!
זה כמובן במידה ואת יכולה להכיל אותה ואת יכולת וסגנון האירוח שהיא רגילה אליו.
תסתכלי על חצי הכוס המלאה ועל תפיסת השפע שהקב'ה חנן אותך וכמה שזה משמח אותך ואל תתחשבני איתה על אוכל, טוב לך להביא תעשי זאת מתוך שמחה, זה ממלא אותך כעס, אז אל תביאי אבל תכבדי מי שעומד מולך ואל תתעצבני זה מה שיש אומרים תודה! חג שמיייייח

כנראה נתת מעצמך המון והיא התרגלה למצב , כנראה ממש נוח לה איתך והקשר ממש טוב אז היא פתוחה איתך ,
תהיי פתוחה איתה גם תשאלי אותה בעדינות ...
אפילו בסגנון של - תשמעי יש משהו שהייתי רוצה לדבר איתך.... ואז לשאול למה היא עושה כאלו כמויות ובעדינות לשאול אם זה קשור למצב כלכלי כי את דואגת לה...
אח״כ תגידי לה שקשה לך להכין הרבה אוכל..ומידי פעם אפשר או אולי פחות אבל בתדירות כזאת זה קשה...

תראי נראה לה כנראה הגיוני שתביאי גם כי הם מארחים אתכם יותר ממה שאתם אותם ... וזה גם מוריד ממנה עומס כנראה ממש רוצה לארח אתכם ומצד שני קשה לה לבשל כמויות... עובדה שאפילו למשפחה שלה לא מספיק...

פשוט תבדקי איתה מה הסיבה... אם אתן בקשר טוב זה לא אמור לעצבן אותה ומן הסתם שאת יודעת איך לפנות אליה...

אולי תגלי דברים שלא חשבת עליהם...

גבר אוהב מתנה שימושית.

אשה אוהבת מתנה סמלית (זה יכול לעלות גם חצי שקל / לא לעלות בכלל)

אני לא אוהבת דברים סמליים. רק 'שימושיים.

לכתוב לו בעצמך מכתבים
להכין לו פנקס ולרשום את כל הסיבות למה את אוהבת אותו
להביא לו תמונה שלכם יחד

ולשאלתך מר פותח
מה שבסדר גמור כתב זה נכון
תכתוב לה מכתבים לכל יום
עם שוקולד תמונה שלך פרחים גומיות חזקות לשיער וסיכות סבתא לשיער בשביל המטפחת ;)
וכו' כל מיני קשקושים. העיקר זה המכתב והתשומת לב.

סידור קטן עם השם שלה ומשפחה לעתיד..
פמוטות חמודות להשלקת נרות וכו

אני חושבת שיפה לחשוב על הרעיון מאחורי המתנה וליד כל מתנה לצרף פתק נחמד שהמתנה מבטאת רעיות כלשהו...

לשבת כלה- עגילים. כדאי להתייעץ עם אחות או חברה טובה מה היא תאהב.

למשך השבוע- תמונה שלכם יחד, קישוט נחמד לבית, עציץ, משחק שיהיה לכם כיף לשחק, ספר ילדים או מבוגרים, מחזיק מפתחות, מגנט עם משפט יפה למקרר....

סידור מתאים ליום החתונה או לחדר יחוד

בהצלחה ומזל טוב!

מכתב קצר לכל יום
ורעיונות למתנות:
נעלי בית חמודות
סידור עם שם
פיג'מות (תואמות זה בכלל חמוד)
ספר/דיסק
קופסא עם נשיקות/שוקולדים כמספר הימים שנשארו
תמונה של שניכם
פרח/ים

עגילים/צמיד לחדר ייחוד

משפחה שלמה.

האם תמיד חייבים לבוא אלייך? לא בטוח, את יכולה להגיד שקשה לך מידי כשלא מתאים לך. אבל ההשואה לאח שלצערינו הרב מחלל שבת/חג לא רלוונטית.

כשבעלך חזר בתשובה הוא בטח הבין את זה.
יותר נוח להתארח אצלכם.
עדיף. למה שהיא תכשיר כל פעם את המטבח
התקנה הכל כשר והפרדה בין בשרי חלבי
..סיוט

אם הייתם זוג צעיר הייתי מבין את התסכול.
למה לך להצטופף בדירה קטנה שבת שלמה??
תהני ממה שיש לך

לכם שתהיה הדדיות של הזמנות באמצע שבוע. הם יכולים וצריכים להזמין אתכם במהלך השבוע ואתם תמשיכו במתכונת שלכם. (אם כל השאר בסדר מבחינתכם למשל כשרות).
אירוח זה אף פעם לא פשוט, כאן יש עוד צד לקושי.

קשר כזה הוא מאוד חשוב ולא כדאי לוותר עליו.

מה בעלך אמר?

עוד לא דברתי איתו

אני מנסה להרגע כדי לדבר  איתו

אבל לא מצליחה!

זה ככה כבר תקופה מסויימת, מה יקרה אם השיחה תידחה בכמה ימים?
מניסיון, אם שניכם בקטע של לבנות את הזוגיות ולא לתת למריבות להשתלט עליכם- רק טוב יצא מזה.
תנסי לבוא הפוך על הפוך-
דווקא בגלל שאת כועסת כ"כ בנושא מסויים,
תנסי עד שבת לא לדבר על הנושא בכלל אלא להעצים את מה שטוב ומקרב בינכם. אולי תפתיעי אותו כשהוא חוזר עם שתיה חמה וכיבוד...
משהו שישבור את הקרח ביניכם.


זה לא אומר שלא תדברו על הנושא, תדברו, אבל לא מתוך כעס ועלבון אלא מתוך קרבה ורצון לפתור את הדברים ולא להתגושש.

לגבי הנושא עצמו, כמה שזה מעצבן לשמוע- קחי בחשבון שאנשים שונים באים מרקעים שונים ורגילים לנורמות שונות.
אין פה עניין של צודקת וטועה, יש פה עניין פער ספציפי ביניכם, והמטרה לראות איך מגשרים עליו.

ושוב תזכירי לעצמך שוב ושוב- יש לך בעל נפלא שאוהב אותך ואת אותו וכו' רק שיש בינכם פער מסויים בנושא מסויים, והמטרה היא לבנות ולא להרוס את מה שטוב ביניכם.

בהצלחה!

בקצרה

בעקרון קשר עם אמא זה סימן טוב בפרט אם בעלך זוגי ומשפחתי

לרוב זה נובע מאחד משתי סיבות
או שבעלך רואה במשפחה מעין חמולה רחבה ולא יודע לשים גבולות
או שישנם נושאים בהם הוא חסר ביטחון ולכן הצורך בעצת אמא גובר על תחושת הסודיות היסודית של הבית.

כך או כך
מה שהיה פחות חשוב, החשוב הוא לדבר על התופעה

הוא צריך תחילה להבין מה את מרגישה ולחימה ץ ולמה זה ככ מציק לך.
דברי באריכות, בכדי שהוא יבין שזה רציני, אבל מבלי לתקוף.
בשלב השני אתם צריכים להגדיר ביחד אילו גבולות לא חוצים. קחי בחשבון שיהיו טעויות, זה לוקח זמן אבל זה אפשרי.

שבש

ותגידי לו שיצא לך במקרה לשמוע שהוא מספר לאמא שלו משהו אישי עליך, ושיש דברים שאת מעדיפה שלא יצאו מבין כותלי הבית שלכם.

תחשבי אם את היית האמא הזאת, שהילד שלה מעריץ אותה, אוהב אותה, ורוצה לספר לה הכל.

מה היית מצפה מהבן שלך? או סתם מה היית חושבת אם אשתו של הבן שלך חושבת עלייך ככה. 

 

וזה לא שאני לא מסכימה איתך. אני באמת חושבת שעניינים של הזוג צריכים להשאר של הזוג. אבל זה פשוט נשמע קצת מעבר לזה. כאילו לספר סיפורים רנדומלים מחיי היום יום אני חושבת שזה דווקא חמוד.. בתור אמא אני חושבת שהייתי שמחה לשמוע מהבן שלי.

 

 

'על כן יעזוב את אביו ואמו ודבק באישתו'
הוא צריך לדעת להפריד בן דברים אישיים שמפריעים לה. ולכבד את זה.
מצד שני לא יפה להרחיק בן מאמא שלו.

ולפותחת מה בעיה שישבח את האוכל של אמא שלו ?
אוכל שגדל עליו.
ואמא שלו יש לה ניסיון בבישול אז למה לא?
תראי את זה בתור הכרת טובה.
שיהיו לך ילדים גם תירצי שישבחו אותך על האוכל. לא?

ניראה לי שבמשך הזמן הקשר קצת יורד.
הוא קיבל הדרכת חתנים ?
מדברים על הרגישות של האישה בנושא.

למשל תארי לו שאת הולכת לחברה שלך

ומספרת לה דברים מאד אישיים עליו

דברים שאיש מלבדך לא יודע.

הוא ירגיש מאד לא נעים עם זה

וסביר שהמסר שלך יובן

מסתבר שגם הוא לא יספר לחבר, כמו שהיא לא תספר לחברה. אבל מבחינתו, אמא זה משהו אחר והיא יכולה לדעת הכל.

כמובן שזו טעות. סודות של בני זוג הם רק שלהם ואם ממש מוכרחים להתייעץ, לא עושים זאת עם מישהו מעורב רגשית כגון בן משפחה.

מהסיבות לגירושין הינם ההורים
זה תסביך ידוע ומוכר

איתם! בסופו של דבר הזוג וההתנהלות שלו מכריעים את הכף להצלחה או לכשלון

חוץ מזה שלא מתגרשים מהדבר עצמו בדכ אלא מההתמודדות איתו.

צריך להפריד בין שני הדברים שכתבת:
1.הגנה על פרטיותך 2. הערצה כללית לאימו

חשוב שכשאת משוחחת איתו על הפרטיות שלך לא יכנסו הרגשות הטעונים שלך לגביי הערצתו אליה, כי אלו 2 דברים שונים. האם את אדם דיסקרטי בכללי? או שיכול להיות שהעניין הוא *לא* הפרטיות שלך אלא שקשה לך הקשר שלו איתה? חשוב שתדברי איתו על כך שחשובה לך הפרטיות, בלי נגיעות אישיות כלפיה ספציפית, כי אז הוא ירגיש שאת אנטי אליה והוא יחסם. בנוסף, תשקפי לו מצב הפוך- אם את היית מספרת לאמא שלך כך וכך (תני לו דוגמא של משו שאת יודעת שחשוב לו לשמור לעצמו, לשם המחשת הרגשות שלך).

2. מבחינת ההערצה, קודם כל זאת תופעה ידועה ולא פשוטה לעיתים עבור האישה. ראשית חשוב שתדעי כשגבר בקשר טוב עם אמא שלו זה בדכ סימן טוב לאדם מכבד, משפחתי. ברור לי שאת רוצה לדעת שאת הכי בשלנית, והכי חכמה.. וקשה לך לשמוע הערצה לאישה אחרת.. אבל!! האהבה שלו לאמא שלו לא קשורה לאהבה אלייך, תעשי הפרדה.. מובן שזה קשה. רגש לאמא ורגש לאישה- אלו רגשות שונים ולא סותרים.. את הכי הכי כאישה והיא הכי הכי כאמא.
כמה זמן אתם נשואים? מאמינה שלאט, לאט הוא ישחרר את חבל הטבור..

ככל שתכבדי, תאהבי, תעריכי אותה.. ולא תראי לו קושי מול הקשר שלהם בצורה טעונה רגשית.. אלא בצורה נעימה ונקיה - כך הוא יוכל להכיל. ברגע שהוא ירגיש אפילו קצת שאת טעונה עליה/על הקשר שלו איתה- הוא לא יהיה פנוי להקשיב.

זה שאת לא רוצה שיספר לאמא שלך דברים מסוימים לבין זה שאת משווה למה את מספרת לאמא שלך.
אל תשווי בין מה את מספרת לאמא שלך לבין מה בכלך מספר לאמא שלו, כל אחד והיחסים שלו עם ההורים שלו.
זה שיש דברים שאת לא רוצה שיספר לאמא שלו- לגיטימי, מותר לך. הפתרון היחיד- לדבר! כל פעם שבעלי ואני רבים אנחנו מבינים שזה היה יכול להימנע אם התקשורת בינינו הייתה יותר טובה. לדבר על הכל זה הדבר הכי בסיסי והכי גדול בזוגיות. לא להתפרת ברגע שמשהו קורה, אלא להרגע קצת ואחרי זה לדבר ולהסביר מה הבעיה.
הרבה הצלחה!

האמת בעיקר עזרתם לי להרגע...

אז כן , דברנו.

א' הבנתי שקשה לי קצת הענין שלו עם אמא שלו (אפילו שגם אני מעריכה אותה, כבן אדם כאמא וכחמות)

ב' הבנתי גם שאנשים הם שונים במידת הפרטיות שלהם. לא, לא אכפת לו בכלל שאספר עליו דברים לחברים/ משפחה.

וג' והכי חשוב- נרגעתי והתפייסנו.. שבת היתה קשה אבל החג היה מושלם!

תודה רבה!

בעלך אמור להיות האדם שהכי דואג לך בעולם- החצי הראשון שלך.
למה לא להקשיב? את חושבת שיש לכם בעית תקשורת?

כלומר, לא בטוח שכל טענה/בקשה של בעלך נכונה.

אבל, אם זה באמת משהו, שאם מישהו אחר היה מבקש היית עושה ורק כשזה בעלך - את לא עושה, זה באמת מעיד שאת 'עושה לו דווקא' וזה אכן בעיה.

ולא מצליחה להגיע לנקודה...ממש ממש לא בקטע לעשות לו דווקא...
לא מבינה למה🙇‍♀️

יש לנו בני האדם נטיה ללא להקשיב למי שאנחנו תופסים כמובן מאליו.

שימי לב שזה קורה בכל שלב בחיים.
כשאנחנו ילדים/נערים ההורים שלנו אומרים לנו א' ואותנו זה מעצבן נורא. מכירה את זה? ואז בא מישהו חיצוני ואומר אותו דבר ופתאום זה מחלחל לנו.

גם כשאנחנו נשואים, בגלל שאני כל כך רגילים לבן/בת זוג שלנו שכשהוא או היא אומרים משהו אז זה נכנס לנו מאוזן אחת ויוצא מהשניה. אבל פתאום כשמישהו מבחוץ אומר לנו את אותו דבר אנחנו פתאום נלחצים/מתעוררים ולוקחים את זה לתשומת ליבנו.

זה קורה כי הגורם החיצוני אנחנו יותר רוצים להרשים אותו או לא נעים לנו שאותו גורם ידע עלינו XYZ בניגוד לבן בת זוג שאנחנו כבר רגילים אליו אז זה פחות מעניין אותנו.

תודה על התגובה המושקעת,יש לציין...
עצוב אבל כנראה שזה כך....🤦‍♀️

זה לא חייב להיות כל כך עצוב אם תהיה לנו קצת ענווה וכן נתחיל לשמוע למי שאנחנו רגילים אליו.

פשוט להקשיב. לשמוע. לא חייב להסכים. אבל לפחות להקשיב. אפשר ללמוד על עצמנו המון ככה.

יותר קל לנו לשמוע ממישהו מבחוץ...

וגם אצל הילדים וההורים שלהם

וגם אם זה אכן יותר קל, צריך לעבוד על זה. לא להפוך את החולשה לאידיאולוגיה.

הכיי כיף בעל עם בטחון עצמיי!! זה אחד הדברים...!
וחוסר טאקט זה גם כיף.
אני גם ירצה בעזרת ה' משהו כזה...
העיקר שתשמחי, שתהיי גאה בו,
את לא בוגדנית ולא מגעילה, זה קורה להרבה אנשים הקינאה הזאת...
אין לי עצות. רק כתבתי מה שחשבתי.זהו.
המון המון בהצלחה!!!!!!!!

תודה על התגובה! ברור לי שזכיתי בדבר הכי מושלם בשבילי ב"ה!!
הבעיה שזה פתאום כיבה אצלי משהו.. אולי התחושה הזאת שסוג של "בגדתי" ח"ו במחשבה.. הרי לא הייתי רוצה שח"ו בעלי ישווה אותי לאישה אחרת ויגיע למצב שזה גורם לו לחשוב עליה ח"ו..
אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי.. ועצם זה שזה עלה לי לראש- זה כאילו כיבה לי את הרגש וההתלהבות..
אבל עזבו סיבות.. איך אני ממתאהבת מחדש? מהרגש! לא רק לדעת בשכל כמה שהוא  מושלם, להרגיש את זה שוב בלב.. להעריץ אותו שוב..

ולפעמים יחזור
ויציק קצת
ברור שבחרת את הכי מתאים עבורך
ברור שה' זיווג לך את הבחירה הכי מתאימה
כל התיאורים שהעלית תומכים בזה

אף אחד לא מושלם
אף אחד לא משלים אותנו לגמרי באופן צפוי
יש דברים שלומדים אם השנים לגלות שבאמת התאימו לנו
) בטוח לדוגמא שמתאים לך תפקיד אשת תלמיד חכם? זו מסירות נפש וירידה ברמת החיים. לא מתאים לכולם)
הרבה פעמים תפגשי סיטואציה בודדה מתוך מכלול שיאיר לך על וויתור כלשהו בחייך. יש ויתורים. ועדיין השלימות שלכם היא למעלה מן הוויתורים.

חג שמח

לא נורא.
תחשבי על זה שאת לא באמת מכירה את הלומד תורה הזה
אין לך מושג מה קורה אצלו בבית כשהוא לבד עם אשתו
ויש תכונות אצלו שלא היית מסתדרת איתם
וגם אם כן יש לך בעל וזהו. לא חושבים על אנשים אחרים כשאתה נשוי.
הגיע הרגע להתאהב בבעלך למרות שהוא לא מושלם
איזה כיף זה שבעלך נותן לך תחושה שאת הכי מדהימה בעולם. אין הרבה בעלים כאלה. תשמחי.
לכי תדעי.. אולי אשתו של השני חושבת אותו הדבר עלייך

איזה פטנט.. בשם התורה, להסית נגד התורה.

 

כלומר, בשם זה שההוא ת"ח ועדין, להסית לחשוב עליו ולא על בעלך.....

 

 

אם התורה מוצאת חן בעינייך, אז היא הרי אומרת לך שזה שקר. אם אינה מוצאת חן, אז ממילא מה הערך בת"ח?...

 

הקיצור, תתאפסי. לכל אחד יש את מה שמתאים לו. אם היית נשואה לאדם כמו ההוא, מן הסתם שהיית אומרת לעצמך, נכון שהוא ת"ח ועדין - אבל ההוא כזה חברהמ'ן... מצאתי את עצמי פתאום חושבת עליו..

 

תעשי תשובה. תבקשי סליחה מה' שנלכדת במלכודת השקופה הזו. כמובן לבעלך אל תגידי דבר, חבל שיצטער בגלל שטות שלך.

 

ואל תחשבי על  "להדליק את עצמי מחדש"... זו אמורה להיות רק תוצאה. זה גם מה שהטעה אותך עם ההוא. מה שתפס אותך זה לא באמת שהוא ת"ח - אלא סוג ה"ריגוש" שהיה לך מזה. זו הבעיה. הסתכלויות של ריגוש. פעם יכולות להיתפס במשהו חיצוני, פעם במשהו כאילו "ערכי". הצד השווה, הרגשה חדשה ש"אולי".... ואם היה כזה.

 

יש נשמות של לימוד תורה. יש נשמות של גמ"ח. יש של  תפילה. כך כותב הנצי"ב מוולוז'ין. לכל אחד יש תפקידו ועניינו. יש חן  בביישנות, יש חן בספונטניות. כל אחד כעניינו. אבל העשיר, שמח בחלקו. מי שלא - בכל מקום שיהיה, יחפש מה יש אצל השני.

 

על כן, תחזרי פשוט להסתכל על הטוב שבבעלך. אפס השוואה. תשמחי (מאד) בחלקך. זהו.

ה"הידלקות" כבר תבוא מעצמה. אבל הפעם זה לא יהיה רק מחשיבה על עצמך, כמה נעים להרגיש כך - אלא מהערצה אמיתית אליו. זה גם יגרום להחזיר לו טוב כמו שמגיע לו. מה שאת  מתארת לגביו, זה לא משהו שקונים  בשוק בקלות... לפעמים גם לא אצל כאלה שנראים יותר ת"ח.

ומשתדלים לעבוד על מידותינו, וכן קורה לצערנו,לפעמים, שעורכים השוואות, 

תנסי להפוך את זה ל"קנאת סופרים-תרבה חוכמה"- אם זה גרם לך להרגיש חוסר בלימוד תורה של בעלך- זה דבר טוב ומראה על אהבתך את התורה! השאלה אם יש מה לעשות עם זה מולו, לראות אם שייך לדבר על זה ואיך יגיב. יש בעלים שיהיו מספיק ענווים וישתפו פעולה וישתפו בכלל מה דעתם בעניין ומה שאיפותיהם וירצו שהאישה תעודד אותם ללכת ללמוד (ובימינו , גם מי שקשה לו פיזית לצאת ללמוד, יכול לשמוע שיעור באינטרנט, בבית או בנסיעה..)

ויש בעלים שירגישו שהאישה מנג'זת וחודרת לתחום לא לה, לכאורה..

 

בכל אופן- תפילה מעומק הלב לבורא עולם בוודאי תועיל.

ואני מדברת איתך מניסיון, אני נשואה כבר למעלה מעשור ב"ה, חלמתי על תלמיד חכם אך בסוף התחתנתי עם "איש מעשה" כהגדרתו, שמשתדל לקבוע עיתים לתורה, ואנחנו בתקופה שאני מאוד מנסה (בתמיכתו ובהסכמתו) לדחוף ולעודד לעוד.....ומתפללת על זה המון...זה לא פשוט.. בטח שלא בימינו, שאנו כל כך מוסחי דעת...להתרכז וללמוד..אם תרצי להמשיך בפרטי, מוזמנת..אני ממש בסוגיה הזאת ..

קודם כל זכית ממש! איזה כיף לקרוא את התיאור שלך על בעלך. מרגש ממש!
זה דברים שקורים, לא אומרת שזה בסדר אבל זה טבעי. תנסי פחות להסתכל החוצה, כמה שזה קשה ואנחנו בני אדם ותמיד עושים השוואות..
תגידי לעצמך - אולי הוא ביישן ובעל תורה אבל בטח יש לו חסרונות והוא לא מושלם. בעלי מדהים וזכיתי בו!
בעז'ה האש תחזור...

למרות שהוא ממליץ ללא זמר, יש את האופציה של זמר - עקיבא תורג'מן. לפחות כך היה לפני שנתיים. היו אצלינו (בלי זמר) והיה מעולה.
צלם - אצלינו היה הלל לדרמן מפתח תקווה. מרוצים מהיחס והאיכות והוא ממש לא יקר.

והיה לנו את הצלם דניאל מליחי שהיא ממש נחמד ומקצועי. אני ממש אהבתי את התמונות.
והוא ממש נוח. בקיצור היה ממש טוב.

להקה מדהימה שעושה המון המון שמח!

עשו אצלנו עבודה מושלמת.

לא צריך לומר, פשוט עושים הכל לבד. מבררים את הסגנון שלך ומתאימים את המוזיקה על פי זה, מלבד זה שאפשר לבחור לבד שירים. הם מסודרים ומנוסים מאד. מבחינה מוזיקלית הם מעולים, גם המחיר בהתאם.

 

בהצלחה!

יודעים לעשות הכל

מייפל- אלרואי וורצמן
יוני לאופר
מאיר לביא
פוטוגני חיים בוכריס
דניאל מליחי

והצלם היה אלרואי וורצמן- מייפל. הם היו מאוד מרוצים

קובי אמסלם4973030 054

 

הצלם הכי טוב שפגשתי

מקצועי מאוד, נעים, מוכשר.
נהנינו איתן מאוד בחתונה שלנו (החודש)

לפני 6 שנים.. היינו מרוצים

בס"ד

טוב רואי- יצירה בצילום
קוראים לו עודד בן משה
צלם מדהים, נחמד, לא מורגש בכלל ובכל זאת מצלם איכשהו 😅
באמת שהייתה לנו חוויה נהדרת איתו.

צלם דתי, קול שמחה | רפי פריימן צילום אירועים

השאלה היא האם אפשר לעזור במשהו?

לעניות דעתי כל אחד בפורום יענה ממקומו האישי ולא תקבלי תשובה שמתאימה עבורך

יוכל לבדוק את הסיבה שלמרות הצער בוחרים שלא להביא ילדים, איך זה משפיע על השלום בית ומה עומד מאחורי זה..
לא ברור על השאלה של הפותחת היא היפותטית או אמיתית אז קשה לענות בדרך שנכונה עבורה.
תלמיד חכם שמכיר את הזוג צריך לדעת לכוון אותם וגם אם לא יהיו ילדים בשלב הראשון לפחות זה יהיה בהיתר ועם תכלית ולא סתם כי זה עלול לפגוע בשלום בית

איך יתכן להיות עם אותו אדם וקוטביות כזאת בשאלה האם יש או אין ילדים?

לדעתי אם האדם מתנה את האושר של בן הזוג שלו בהבאת ילדים, לא ראוי להיות בן זוג. בין אם גבר ובין אם אישה.

כלומר, אם חיים מספר שנים בלי ילדים, זה לא גורם ליותר שלום בית - 

 

וכן להיפך,

 

הרי שלשאלה אין משמעות אמיתית, אלא סתם בבחינת "מה יותר גרוע".... מה זה משנה.

 

 

זה כמו לשאול, להבדיל, על כל שני דברים אחרים שאין כל קשר הכרחי ביניהם.

הכוונה זה למנוע הבאת ילדים אחרי שכבר יש ילדים
או הכונה שלא יכולים להביא רפואית ילדים

זה כמו לשאול: מה עדיף להיות עיוור או חירש?
אלה לא מצבים רצויים!

ואיך להיות בלי הבעל. כאילו מה עדיף שהיה לך
שלום בית בלי ילדים או ילדים ואין שלןם בית ?
הבנתי אותך נכון ?

אם כן כלום לא עדיף. עדיף להתיעץ ולראות מה אפשר לעשות. ואם יש תקוה שיהיה שלום בית.
וברור שלא לשבת לסבול ולהתנחם בילדים.

כשיש שלמות אישית אז זה האידיאל.למי שיותר חשוב ילדים- עדיף מצב 2 וחמי שיותר חשובה זוגיות עדיף מצב 1. וזה נטייה אישית של כל אחד, אין תשובה נכונה או לא..

מי אמר שאין אפשרות לגם ילדים וגם שלום בית?

לא כזה פשוט לאמץ.
זה תהליך ארוך ומייגע שגם עולה לא מעט כסף.

בודקים המון דברים לפני בין השאר יכולות כלכליות ומסוגלות הורית.

אם יראו שמצב הנישואין קוטבי כל כך הם עשויים גם לא לאשר אימוץ.

ולא לקחת את המצב כתירוץ.

 

 

[ובאמת אין כל קשר בין שני הצדדים שהזכרת. זה לא תלוי האחד בשני]

 

אני מניח שבשאלה הזו יש פריקת תסכול.

 

או שלך - או של מישהי שאת מכירה.

 

אז אני מציע, לא להעמיד את השאלה כך. כלומר, טוב.. יש לי כמה ילדים, אבל היה עדיף בלי ילדים ושלום בית נורמלי....

 

זה פשוט לא קשור. עדיף גם וגם. ואף אחד מהם אינו גורם את השני.

 

 

אשר על כן, אם יש בעיה בשלום בית, אבל יש ילדים - צריך לשמוח בטוב שיש - שזה הילדים, ולחשוב איך לפתור את הבעיה השניה. לחשוב בקור רוח, לא בכיון הלא יעיל של "היה כבר יותר טוב"....

 

ואז לראות. אולי בין שני בני הזוג. אולי ייעוץ. וכד'.

"אז איך היה לך היום?"
"מה שתף, דבר.. היה משהו חדש? איך הלך בעבודה?"
"מה אתה אוהב?/שונא?.. אני למשל..כך וכך"
אחרי שתשתפי בעצמך תתענייני, ואם הוא זורק מילה שתיים גם טוב, לאט לאט לומדים לפתח שיחה ודיאלוג.. זה לפעמים סתם עניין של להתאמן

מיותר לומר שתקדישו לכך זמן קבוע כל שבוע.

כלומר לא לשקוע לנאום שהוא רק יהנהן בו
אלא דברים קלילים
היום התבאסתי בעבודה כשזאת וזאת אמרה לי ככה
ממש התרגשתי לראות את ההיא וההיא כי...
לשתף בדברים רקטנים שקורים
הרבה פעמים זה יכול להזכיר לו גם דברים שקרו לו וגם לפתח סמול טוק
וגם מאפשר ללמוד לשתף גם בחויות קטנות תול כדי החיים... גם בלי לפתוח עליהן ישיבה

היינו פעם אצל מנחת הורים ולמדה אותנו שזו בדיוק הדרך לגרום גם לילדים לשתף וזה עובד...

אם לא מלמדים לשתף ולשאול את השאלות הנכונות, 

את יכולה לשתף את כל חייך , אבל הצד השני יהיה בעמדת מאזין (שהאמת זה גם ייתרון עצום..)

יש כאלה שהם פשוט מאוד טובים בלהקשיב ויתרגלו לזה במשך חייהם (ומן הסתם, גם מצד האופי שלהם)

ופשוט לא רגילים לשתף.

בדיוק כמו שלבחורה שרגילה לשתף יהיה מוזר לשמור בבטן.. 

 

צריך לדעת לשאול את השאלות שפותחות שיחה ומביאות משוב

ונותנות מידע מפורט ולא שאלה כללית.

 

@shanti אם היה לי כח , הייתי רושמת דוג' לשאלות.. 

יש כאלה ששאלות סוגרות אותם והם מרגישים בראיון ושמחטטים בחייהם ופולשים אליהם..
כך שיש שזה מה שיעזור להם, ויש שלא ויש שגם וגם...
בכל מקרה אני כותבת מה שאני מכירה שעזר במקרים מסויימים, ואת כמובן מוזמנת גם לכתוב מנסיונך

פשוט היה לי ניסיון בתור אחת ששיתפה מלא בקשר וקיבלה פחות וכמעט כלום שיתוף במקביל.. 

והיה צריך שאלות יצירתיות כדי להוציא מידע ...

 

כדאי לדעת את זה. כמובן שלא כל הגברים לא משתפים, כמו שלא כל הנשים משתפות ויש מינוני אמצע.
אבל בגדול - הדרך של אשה להרגיש בקשר היא לשתף, ממילא יש לה צורך לספר לפעמים בפרוטרוט, עד הפרט האחרון כולל כל הרגשות והמחשבות שעלו. מדריך חתנים שהכרתי, מסביר לחתן, שאמנם אתה ענית על שלומך בדקה, אבל אצל אשתך, זה שהיא עונה בשעה, זה ממש בצמצום רב...

לייצר לו את החוויה החווייתית הזאת של לפתוח ולשתף

 

שילמד להיות בטוח עם זה 

ואולי אפילו ליהנות חלילה

 

המון בהצלחה!

 

תחפרי בקטנה,תשאלי מידי פעם,תתענייני

ועם הזמן זה יבוא

מכיר קשר שהמצב היה בו הפוך, דיברו על זה, הרבה (הגבר קצת התחרפן מהאטימות).

זה לקח די הרבה זמן (אולי שנה?) אבל בסוף זה נפתח והתקשורת שלהם נהיה פתוחה לגמרי (אולי מדי)

לנסות לפתוח דברים כשנהנים יחד..תעשי איתו משהו שהוא אוהב... פעם עניתי על סקר כזה וישר הבאתי גם לבעלי לענות.. אולי תחפשי משחק מסויים עם שאלות..
בהצלחה !! וכמובן להסביר לו כמה זה חשוב לך שתתחברו עוד יותר

לדאוג שיהיה לו כיף וממלא לשתף אותך.

כל פעם שהוא אומר אני "חושב" כך וכך תדמייני כאילו הוא אמר אני "מרגיש" כך וכך

מה שחשוב הוא מאיזה מקום את שואלת

האם ממקום של התעניינות

או ממקום של חפרנות

מי שמולך קורא גם את שפת הגוף שלך

את טון הדיבור והאווירה שאת משדרת

אם ההתעניינות כנה 

בדרך כלל התגובה תהיה חיובית

בכל הקשור לכוחות ולמבנה הנפש הם מעולים

גישה דומה לרבנית זיוה מאיר ואהובה צוקרמן

אני לא יודעת את הפרטים שלהן רק איך אפשר להשיג אותו

 

את מוזמנת לבקר בדף הפייסבוק של הסדנה שלו

 

יהודה ריטוב- סדנת קשב

 

אני מתארת לעצמי שתוכלי ליצור איתו קשר ולהשיג את האינפורמציה שאת מבקשת.

 

בהצלחה 

אמנם לוקחת קצת יותר

אבל עדיף לקחת פחות פגישות

ולהיות בידיים הכי טובות

ממש נעימה ונבונה.
לא ספרדיה אבל ממה שהבנתי מחוברת לצד הזה

מקסימה, מהממת, עם צניעות ופתיחות ביחד
ממליצה מאוד!!

את כל החברות שלי אני מפנה אליה